בְּאַחַד הַיָּמִים הָיָה הוֹלֵךְ לָצוּד וְרָאָה צְבִי. רָדַף אַחֲרָיו עִם כְּלָבִים. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחֲרֵי הַצְּבִי, רָאָה נַעַר מִן הַבְּדוּאִים רוֹעֶה צֹאן. אָמַר לוֹ הִשָׁאם: “נַעַר, הֲרֵי לְפָנֶיךָ צְבִי זֶה, הֲבִיאֵהוּ אֵלַי”. נָשָׂא אֵלָיו רֹאשׁוֹ וְאָמַר לוֹ: “הוֹי אַתָּה הַנִּבְעָר מִדַּעַת עֵרֶךְ הַנִּבְחָר, הִבַּטְתָּ אֵלַי כְּמוֹ קָטֹנְתִּי בְעֵינֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ אֵלַי כְּאִלּוּ נְקַלּוֹתִי לְפָנֶיךָ. הֲרֵי דְבָרֶיךָ דִּבְרֵי עָרִיץ־גִּבּוֹר וּפָעָלְךָ פֹעַל חֲמוֹר”. אָמַר לוֹ הִשָׁאם: “אוֹי לְךָ, כְּלוּם אִי אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי?”. אָמַר לוֹ: “כְּבָר נָתַן לִי לְהַכִּירְךָ רֹעַ נִימוּסְךָ, כְּשֶׁהֶעֱבַרְתַּנִי בִדְבָרֶיךָ מִבְּלִי לְהַקְדִּים שְׁלוֹמוֹתֶיךָ”. אָמַר לוֹ: “אוֹי לְךָ, הִשָׁאם בֶּן עַבְּד אַלְמָלִךְּ אָנֹכִי”. אָמַר לוֹ הַבְּדוּאִי: “אַל יַעַשׂ אֱלֹהִים לֶרוֹבָה1 חֲצַר־מְגוּרֶיךָ וּבַל יְהִי מָגֵן לִדְרָכֶיךָ. מָה רַבִּים דְּבָרֶיךָ וּמַה קַּל רֶגֶשׁ כְּבוֹדֶךָ”. וַעֲדַיִן לֹא גָמַר אֶת דְּבָרָיו עַד שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתוֹ הַחַיָּלִים מִכָּל צַד, וְכָל אֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר לוֹ: “שָׁלוֹם עָלֶיךָ נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים”. אָמַר לָהֶם הִשָׁאם: “יְהִי דִבּוּרְכֶם קָצָר, וְשִׂימוּ עַל נַעַר זֶה מִשְׁמָר”. תָּפְסוּ אוֹתוֹ. כְּשֶׁרָאָה הַנַּעַר אֶת רֹב שׁוֹמְרֵי־הַסַּף וְהַמִּשְׁנִים וְרַבֵּי הַמַּלְכוּת, לֹא שָׁת לִבּוֹ וְלֹא שָׁעָה אֲלֵיהֶם אֶלָא שָׂם אֶת סַנְטֵרוֹ עַל חָזֵהוּ. צוֹעֵד וּמִסְתַּכֵּל אֶל מְקוֹם מִצְעַד רַגְלֵהוּ, עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הִשָׁאם. עָמַד לְפָנָיו וְהִרְכִּין רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ וְשָׁתַק וְלֹא אָמַר לוֹ שָׁלוֹם, וְנִמְנַע מִלְּדַבֵּר. אָמַר לוֹ אַחַד הַמְּשָׁרְתִים: “הוֹי כֶּלֶב שֶׁל בְּדוּאִים, מַה מְּנָעֲךָ מִבָּרֵךְ בְּשָׁלוֹם אֶת נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים?”. פָּנָה אֶל הַמְּשָׁרֵת בְּכַעַס וְאָמַר לוֹ: “הוֹי מִרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר, מְנָעוּנִי מִזָּה אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ וְהָעֲלִיָּה בַמַּדְרֵגוֹת וְהַזֵּעָה שֶׁאֲנִי מֵזִיעַ” אָמַר הִשָׁאם, וּכְבָר נִתְוַסֵּף בּוֹ הַכַּעַס: “נַעַר, בָּאתָ בְּיוֹם שֶׁבָּא אִתְּךָ גַּם קִצֶּךָ, וְאָבְדָה תִּקְוָתֶךָ, וְנִכְרְתוּ יְמֵי חַיֵּיךָ” אָמַר לוֹ: “הוֹי הִשָׁאם, אִם יִהְיֶה עַד לַמּוֹעֵד שָׁהוּת וִיאֻחָר, וּזְמַן חַיַּי לֹא קֻצַּר, הֲרֵי לֹא יַזִּיק לִי מִדְּבָרֶיךָ דָּבָר, לֹא בְרַב וְלֹא בִמְעַט מִצְעָר כָּל עִקָּר”. אָמַר לוֹ שׁוֹמֵר הַסַּף: “כְּלוּם הִגִּיעָה מַעֲלָתְךָ, אַתָּה הַבָּזוּי בָּעַרְבִים, עַד כְּדֵי שֶׁתְּדַבֵּר אֶל נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים דִּבּוּר כְּנֶגֶד דִּבּוּר”. אָמַר לוֹ חִישׁ מַהֵר: “תִּלָּקֶה בְטִפְּשׁוּת וְלֹא יַעַזְבוּךָ אָסוֹן וּשְׁטוּת, כְּלוּם לֹא שָׁמַעְתָּ מַה שֶּׁאָמַר אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה: “יֵשׁ יוֹם אֲשֶׁר תָּבוֹא כָּל נֶפֶשׁ וְתִתְוַכֵּחַ לְנָפְשָׁהּ?”2. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְכָּעֵס הִשָׁאם כַּעַס רָב וְאָמַר: “תַּלְיָן, הַתֵּז לִי רֹאשׁ נַעַר זֶה, שֶׁהִרְבָּה בִדְבָרִים וְלֹא חָשַׁש לְתוֹכֵחָה”. הֶחֱזִיק בַּנַּעַר וְהוֹרִידוֹ עַל עוֹר־הַדָּמִים3, וְשָׁלַף חַרְבּוֹ מֵעַל לְרֹאשׁוֹ וְאָמַר: “נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, הֲרֵי זֶה עַבְדְּךָ הַמֵּעֵז פָּנָיו, וְהוֹלֵךְ אֶל קִבְרוֹ וַעֲפָרָיו. כְּלוּם אַתִּיז רֹאשׁוֹ וְאֶהְיֶה נָקִי מִדָּמָיו?”. אָמַר לוֹ: “הֵן”. בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת פַּעַם שְׁנִיָּה וְהִרְשָׁה לוֹ. בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת פַּעַם שְׁלִישִׁית, וְהֵבִין הַנַּעַר שֶׁאִם יַרְשֶׁה לוֹ בַפַּעַם הַזֹּאת, יַהַרְגֶנוּ. צָחַק עַד שֶׁנִּתְגַלּוּ כָּל שִׁנָּיו. הוֹסִיף הִשָׁאם כַּעַס עַל כַּעְסוֹ וְאָמַר: נַעַר, דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁלָּקוּי בְשִׂכְלְךָ אָתָּה. כְּלוּם אִי־אַתָּה רוֹאֶה, שֶׁאַתָּה עוֹזֵב אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה? וְכֵיצַד זֶה תִצְחַק, לוֹעֵג לְעַצְמְךָ?” אָמַר לוֹ: “נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, אִם הָיָה עַד לַמּוֹעֵד שָׁהוּת וִיאֻחָר, וּזְמַן חַיַּי לֹא קֻצַּר, לֹא יַזִּיקוּ לִי מִדְּבָרֶיךָ דָבָר לֹא בְרַב וְלֹא בִמְעַט מִצְעָר כָּל עִקָּר. וְאוּלָם עָלוּ בְדַעְתִּי בָּתֵּי־שִׁיר, שְׁמַע אוֹתָם אֵפוֹא, שֶׁהֲרֵי הֲרִיגָתִי לֹא תִמָּלֵט מִיָּדְךָ”. אָמַר לוֹ הִשָׁאם: “הַשְׁמַע אוֹתָם וְקַצֵּר בִּדְבָרִים”. נָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
סֻפַּר לִי, כִּי הַבָּז פַעַם לוֹ נִזְדַּמָּן
אַנְקוֹר, הִקְרָהוּ לְפָנָיו הַגּוֹרָל וְהַזְּמָן.
אָמַר לוֹ הָאַנְקוֹר בְּצִפָּרְנָיו נִתְקָף,
וְהַבָּז מַחֲזִיק בּוֹ בְעֹז וְעָף:
"אֵין כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ שְׁכְּמוֹתְךָ בְתוֹכִי,
וְאִם אֲכַלְתַּנִי, רַק עָלוּב, נִקְלֶה אָנֹכִי".
חִיֵּךְ הַבָּז סָמוּךְ וּבוֹטֵחַ בְּעַצְמוֹ, רַהַב,
מִתְפַּלֵּא, וְאֶת הָאַנְקוֹר חָפְשִׁי לְנַפְשׁוֹ עָזָב.
חִיֵּךְ הִשָׁאם וְאָמַר: “נִשְׁבָּע אֲנִי בְּקִרְבָתִי לִשְׂלִיחַ4 אֱלֹהִים – יִתְפַּלֵּל עָלָיו אֱלֹהִים וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם – שֶׁאִלּוּ הָיָה מַבִּיעַ מִלְּכַתְּחִלָּה הַבָּעָה זוֹ, וְהָיָה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי מַה שֶּׁהָיָה מְבַקֵּשׁ – מִלְּבַד הַכַּלִיפוּת – הָיִיתִי נוֹתְנוֹ לוֹ. מְשָׁרֵת, מַלֵּא אֶת פִּיו אֲבָנִים טוֹבוֹת, וְתֵן לוֹ פְּרָס יָפֶה”. נָתַן לוֹ הַמְשָׁרֵת מַתָּת עֲצוּמָה נְטָלָהּ וְהָלַךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ. וּמִן הַסִּפּוּרִים הַנְּעִימִים
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.