רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר אִבְּרָאהִים בֶּן אַלְמַהְדִי
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1979

דַּע שֶׁאִבְּרָאהִים בֶּן אַלְמַהְדִי הָיָה אָחִיו שֶׁל הָארוּן אַלרְרַשִׁיד, וּכְשֶׁהִגִּיעָה מִשְׂרַת הַכַּלִיפוּת אֶל אַלְמַאֲמוּן בֶּן אָחִיו הָארוּן אַלרְרַשִׁיד, לֹא הִכִּיר בּוֹ כְּכַלִיף, אֶלָּא הָלַךְ אֶל אַלרְרַי1, וְתָבַע אֶת הַכַּלִיפוּת לְעַצְמוֹ, וְנִשְׁאַר בְּכָךְ שָׁנָה אַחַת וַאַחַד־עָשָׂר חֹדֶשׁ וּשְׁנֵים־עָשָׂר יוֹם. וְהָיָה בֶן־אָחִיו מְצַפֶּה שֶׁיַּחֲזֹר בּוֹ וִיצַיֵּת לוֹ וְיִצְטָרֵף לְאֹרַח כָּל הָעָם כֻּלּוֹ, עַד שֶׁנִּתְיָאֵשׁ מֵחֲזָרָתוֹ. נָסַע עִם פָּרָשָׁיו וְחֵיל הָרַגְלִים אֲשֶׁר לוֹ וְהָלַךְ אֶל אַלרְרַי. כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה לְאִבְּרָאהִים, לֹא מָצָא לוֹ דֶרֶךְ אֶלָּא לָלֶכֶת לְבַגְדָאד, וְהִתְחַבֵּא שָׁם, חוֹשֵׁש לְדָמִים. קָבַע אַלְמַאֲמוּן פְּרָס שֶׁל מֵאָה אֶלֶף דִּינָר לְכָל מִי שֶׁיִּמְסֹר אוֹתוֹ.

אָמַר אִבְּרָאהִים: “כְּשֶׁהִגִּיעָה אֵלַי הַשְּׁמוּעָה עַל דְּבַר פְּרָס זֶה, יָרֵאתִי לְנַפְשִׁי”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמֵּאָה וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאִבְּרָאהִים אָמַר: "כְּשֶׁהִגִּיעָה אֵלַי הַשְּׁמוּעָה עַל דְּבַר פְּרָס זֶה, יָרֵאתִי לְנַפְשִׁי, וְהָיִיתִי נָבוֹךְ בְּעִנְיָנִי. יָצָאתִי מִמְּעוֹנִי בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם, אֵינִי יוֹדֵעַ לְאָן אֶפְנֶה. נִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ רְחוֹב בִּלְתִּי מְפֻלָּשׁ, וְאָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי: ‘אָנוּ לֵאלֹהִים וְאֵלָיו נָשׁוּב. אָכֵן הִתְחַיַּבְתִּי בְנַפְשִׁי, שֶׁכֵּן אִם אֲנִי שָׁב עַל עִקְּבוֹתַי יִתְעוֹרֵר חֲשָׁד עָלַי, שֶׁמַּרְאִי כְמִתְחַפֵּשׂ’. וּבְעוֹדֶנִי תָפוּשׂ בְּהִרְהוּרִים, רָאִיתִי בְּקָצֶהָ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַסִּמְטָא עֶבֶד כּוּשִׁי עוֹמֵד עַל שַׁעַר חֲצֵרוֹ. נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וְאָמַרְתִּי לוֹ: ‘כְּלוּם מָקוֹם אֶצְלְךָ שֶׁאֶשְׁהֶה בוֹ שָׁעָה אַחַת מִן הַיּוֹם?’ אָמַר: ‘הֵן’. פָּתַח הַשַּׁעַר וְנִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ בַּיִת נָקִי, וּבְתוֹכוֹ מַצָּעִים וּשְׁטִיחִים וְכָּרֵי עוֹר. אַחַר כָּךְ, אַחֲרֵי שֶׁהִכְנִיסָנִי, נָעַל עָלַי הַדֶּלֶת וְהָלַךְ לוֹ. שִׁעַרְתִּי בְנַפְשִׁי, שֶׁהוּא שָׁמַע עַל דְּבַר הַפְּרָס, וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי: ‘אָכֵן הוּא יָצָא לִמְסֹר אוֹתִי’ נִשְׁאַרְתִּי רוֹתֵחַ כִּקְדֵרָה עַל הָאֵשׁ, מְהַרְהֵר בְּעִנְיָנִי. וַעֲדַיִן אֲנִי בְכָךְ כְּשֶׁבָּא וּבְחֶבְרָתוֹ סַבָּל נוֹשֵא כָּל מַה שֶּׁזְקוּקִים לוֹ מִלֶּחֶם וּבָשָׂר וּקְדֵרוֹת חֲדָשׁוֹת וְהַכֵּלִים הַשַּׁיָּכִים לָהֶן וְכַד חָדָשׁ וּגְבִיעִים חֲדָשִׁים. פָּרַק אוֹתָם מֵעַל הַסַּבָּל וּפָנָה אֵלַי וְאָמַר לִי: ‘תְּהִי נַפְשִׁי כַפָּרָתְךָ. אָדָם אוּמָן מַקִּיז דָּם אָנֹכִי, וְיוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאַתָּה תַרְגִּישׁ בְּחִילָה מִמֶּנִּי בִּגְלַל מַה שֶּׁאֲנִי עוֹסֵק בוֹ לְפַרְנָסָתִי. וַהֲרֵי לִרְשׁוּתְךָ כֵּלִים אֵלֶּה שֶׁלֹּא מִשְּׁשׁוּ בָהֶם יָדַיִם, וַעֲשֵׂה כַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ’. אָמַר אִבְּרָאהִים: ‘וְהָיִיתִי זָקוּק לַאֲכִילָה וּבִשַּׁלְתִּי לְעַצְמִי מְלֹא הַקְּדֵרָה, עַד כְּדֵי שֶׁאֵינִי זוֹכֵר שֶׁאָכַלְתִּי פַּעַם אַחַת כְּמוֹתָהּ’. כְּשֶׁמִּלֵּאתִי סִפְקִי, אָמַר לִי: ‘אֲדוֹנִי יְשִׂימֵנִי אֱלֹהִים כַּפָּרָה לְךָ, כְּלוּם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לִשְׁתּוֹת? הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה מֵנִיחַ אֶת הַדַּעַת וּמֵסִיר דְּאָגָה’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘אֵין אֲנִי מְמָאֵס בָּזֶה’, שֶׁכֵּן חָפַצְתִּי לִנְהֹג רֵעוּת בְּאוֹתוֹ אוּמָן. הֵבִיא לִי כְלֵי זְכוּכִית חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא מִשְּׁשׁוּ בָהֶם יָדַיִם וְכַד יַיִן מָסוּךְ בִּתְבָלִין וְאָמַר: ‘מְסֹךְ אוֹתוֹ לְךָ כַּאֲשֶׁר אָהַבְתָּ’. מָסַכְתִּי לִי מַשְׁקֶה מְשֻׁבָּח לַחֲלוּטִין, וְהֵבִיא לִי גָבִיעַ חָדָשׁ וּפֵרוֹת וּפְרָחִים בִּכְלֵי־חֶרֶס חֲדָשִׁים וְאָמַר לִי: ‘נוֹתֵן אַתָּה לִי רְשׁוּת לָשֶׁבֶת מִן הַצַּד וְלִשְׁתּוֹת לְעַצְמִי מִמַּשְׁקֶה אֲשֶׁר לִי, מִשִּׂמְחָתִי בְּךָ וְלִכְבוֹדְךָ?’ אָמַרְתִּי לוֹ: ‘עֲשֵׂה כֵן’. שָׁתִיתִי וְשָׁתָה, וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַיַּיִן חִלְחֵל בְּתוֹכֵנוּ. קָם הָאוּמָן וְנִכְנַס לְבֵית־אוֹצָר שֶׁלּוֹ וְהוֹצִיא כְּלִי מֵיתָרִים “עוּד” מֵעֵץ מְשֻׁפֶּה וְאָמַר: "אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה אֵין זֶה מֵעֶרְכִּי שֶׁאֲבַקֶּשְׁךָ לָשִׁיר, וְאוּלָם רַחֲשֵׁי הַכָּבוֹד שֶׁאֲנִי רוֹחֵשׁ לְךָ נוֹתְנִים שֶׁאֲבַקֵּשׁ חַסְדְּךָ. וְאִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לְכַבֵּד אֶת עַבְדֶּךָ, הִנֵּה יְהִי כַּאֲשֶׁר תִּיעַץ, מַעֲלָתֶךָ'. אָמַרְתִּי לוֹ, כְּשֶׁאֲנִי מְדַמֶּה שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אוֹתִי: ‘וּמִנַיִן לְךָ שֶׁמֵּיטִיב זֶמֶר אָנֹכִי?’ אָמַר לִי: ‘יִשְׁתַּבַּח אַללָּה. הֲרֵי פִרְסוּמוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי רַב מִזֶּה, שֶׁכֵּן אַתָּה אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה אִבְּרָאהִים בֶּן אַלְמַהְדִי הַכַּלִיף שֶׁלָּנוּ לִפְנֵי כֵן, אֲשֶׁר קָבַע אַלְמַאֲמוּן פְּרָס שֶׁל מֵאָה אֶלֶף דִּינָר לְזֶה שֶׁיִּמְסָרְךָ בְּיָדוֹ. וְאוּלָם חֲסוּתִי נְתוּנָה לְךָ’. אָמַר אִבְּרָאהִים: "כְּשֶׁאָמַר כָּךְ נַעֲלָה בְּעֵינַי, וְיָדַעְתִּי אֶל נָכוֹן שֶׁאֲצִיל־נֶפֶשׁ הוּא. נַעֲנֵיתִי לְבַקָּשָׁתוֹ וְנָטַלְתִּי אֶת כְּלִי־הַמֵּיתָרִים וְתִקַּנְתִּי אוֹתוֹ וְשַׁרְתִּי, מְהַרְהֵר בְּפֵרוּד יְלָדַי וּמִשְׁפַּחְתִּי, וָאֹמַר:

וְאוּלַי אֲשֶׁר הָשֵׁב אֶת יוֹסֵף לְמִשְׁפַּחְתּוֹ חָנַן,

וְגִדְּלוֹ בַכֶּלֶא עֵת בַּמַּאֲסָר נִתַּן,

יֵעָנֶה גַם לָנוּ לְקַבְּצֵנוּ יַחְדָּו,

וֵאלֹהִים אֲדוֹן עוֹלָם כֹּחוֹ רָב.

תָּקַף אוֹתוֹ רֶטֶט־גִּיל עָצוּם וְנַעֲשָׂה לִבּוֹ טוֹב עָלָיו עַד לִמְאֹד, שֶׁכֵּן מְסַפְּרִים שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ שְׁכֵנֵי אִבְּרָאהִים שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ רַק אוֹמֵר: “הוֹי נַעַר חֲבֹש אֶת הַפִּרְדָּה”, הָיָה רֶטֶט גִּיל עוֹבֵר אוֹתָם גַּם לְמִשְׁמַע דְּבָרָיו אֵלֶּה. וּכְשֶׁהָרְחְבָה דַעְתּוֹ שֶׁל הָאוּמָן וְגָבְרָה עָלָיו עֲלִיצוּתוֹ אָמַר: ‘אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, מַרְשֶׁה אַתָּה לִי שֶׁאֹמַר מַה שֶּׁעָלָה בְדַעְתִּי, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינִי כָּשֵׁר לְאוּמָנוּת זוֹ?’ אָמַרְתִּי לוֹ: “עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ, וַהֲרֵי זֶה הוּא מִתּוֹךְ שֶׁפַע נִימוּסְךָ הַטּוֹב וּנְדִיבוּת רוּחֲךָ”. נָטַל כְּלִי הַמֵּיתָרִים וְשָׁר בְּשִׁיר:

הִתְלוֹנַנּוּ בְאָזְנֵי אֲהוּבֵינוּ עַל אֹרֶךְ לֵילֵנוּ,

וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ: “אַךְ קָצָר הַלַּיְלָה עָלֵינוּ”

זֹאת בַּאֲשֶׁר הַשֵּׁנָה חִישׁ עֵינֵיהֶם עָטָפָה

וְלֹא עָטתָה לָנוּ עַיִן, וְלֹא אָסָפָה.

אָכֵן בִּקְרֹב הַלַּיִל הַמֵּצֵר לַאֲשֶׁר אָהַב,

תִּקְצַר רוּחוֹ בְּעוֹד הֵם יָגִילוּ עֵת יִקְרַב.

וְאִלּוּ אֲשֶׁר מָצָאנוּ אוֹתָם מָצָא,

הָיוּ כָּמוֹנוּ עַל מִשְׁכָּב וּמַצַּע.

אָמַר אִבְּרָאהִים: 'אָמַרְתִּי לוֹ: חֵי אֱלֹהִים, אָכֵן הֵיטַבְתָּ מֵרֵ2 הֵיטֵב בְּכִשָּׁרוֹן וְהֶעֲבַרְתָּ מֵעָלַי עָצְמַת הַיָּגוֹן. הוֹסֵף נָא מִן הַשִּׁירִים הַקַּלִּים הָאֵלֶּה". נָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

כָּל עוֹד הָאִישׁ אֶת כְּבוֹדוֹ לֹא יַכְתִּימֶנּוּ

יָפֶה יַהַלְמֶנּוּ כָּל מְעִיל יַעֲטֶנּוּ.

תְּגַדְּפֵנוּ כִּי מִסְפָּרֵנוּ מְעַט, מִצְעָר

וָאֹמַר לָהּ: “אַךְ מְעַטִּים בְּנֵי־נָדִיב, יָקָר”

וְלֹא הִזִּיקָנוּ אֲשֶׁר מְעַטִּים אָנוּ, וּשְׁכֵנֵינוּ רַבּוּ.

אָכֵן בֶּן־חָסוּת עַל הָרֹב אַךְ בָּזוּי הוּא,

וְאָכֵן אָנוּ עָם לֹא יִרְאֶה בַּמָּוֶת קָלוֹן,

כַּאֲשֶׁר רָאוּהוּ עָאמִר וְסָלוּל3, חִדְלֵי אוֹן.

בְּבוֹא מוֹעֵד־קִצֵּנוּ, יְקָרֵב אַהֲבַת הַמָּוֶת אֵלֵינוּ

וּבְבוֹא מוֹעֵד־קִצָּם, יְתָעֲבֶנּוּ וְיִדְחֶנּוּ.

וַנְּכַחֵשׁ בִּרְצוֹתֵנוּ דִּבְרַת בְּנֵי־אָדָם

וְלֹא יְכַחֵשׁ דְּבָרֵינוּ, עֵת נְדַבֵּר, עָם.

אָמַר אִבְּרָאהִים: "כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי שִׁיר זֶה הִתְפַּלֵּאתִי עָלָיו תַּכְלִית הַהִתְפַּלְּאוּת, וְהִתְעוֹרֵר בִּי גִיל עָצוּם. נִרְדַּמְתִּי וְלֹא הִתְעוֹרַרְתִּי אֶלָּא אַחֲרֵי שֶׁהִגִּיעַ הָעֶרֶב. רָחַצְתִּי פָנַי וְהֶחֱזִירוּנִי הִרְהוּרַי לְהַרְהֵר בִּדְבַר יִקְרַת עֵרֶךְ אוּמָן זֶה וְתַרְבּותוֹ הַנָּאָה. עוֹרַרְתִּיו וְלָקַחְתִּי צְרוֹר שֶׁהָיוּ צְרוּרִים לִי בְתוֹכוֹ דִּינָרִים הַרְבֵּה וְהִטַּלְתִּי אוֹתוֹ אֵלָיו וְאָמַרְתִּי לוֹ: ‘מַפְקִיד אֲנִי אוֹתְךָ בְּיַד אֱלֹהִים, שֶׁהוֹלֵךְ אֲנִי מֵאֶצְלֶךָ, וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתּוֹצִיא מַה שֶּׁבִּצְרוֹר זֶה לְמַשֶּׁהוּ מִצְּרָכֶיךָ, וּלְךָ עוֹד אִתִּי שָׂכָר נוֹסָף עַל כָּךְ, כַּאֲשֶׁר אֶהְיֶה בֶּטַח מִפַּחְדִּי’. הֶחֱזִיר לִי אֶת הַצְּרוֹר וְאָמַר: ‘אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, אָכֵן קַבְּצָנִים שֶׁכְּמוֹתִי לֹא עֵרֶךְ לָהֶם בְּעֵינֶיךָ. וְאוּלָם אֲנִי, אֵיךְ אֶקַּח, לְפִי עֵרֶךְ נִימוּסִי, מְחִיר לָזֶה שֶׁאָצַל לִי הַזְּמָן מִקִּרְבָתְךָ וּמֵחֲנוֹתְךָ אֶצְלִי? וְאִם אַתָּה חוֹזֵר וּמְדַבֵּר אֵלַי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּמַטִּיל לִי אֶת הַצְּרוֹר פַּעַם שְׁנִיָּה, הֲרֵינִי מֵמִית4 עַצְמִי’. אָמַר אִבְּרָאהִים: "נָטַלְתִּי אֶת הַצְּרוֹר בְּשַׁרְווּל בִּגְדִּי, אַף כִּי כָבֵד הָיָה עָלַי לְשֵׂאתוֹ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמָּאתַיִם וְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְּאֻשָּׁר, שֶׁאִבְּרָאהִים בֶּן אַלְמַהְדִי אָמַר: "נָטַלְתִּי אֶת הַצְּרוֹר בְּשַׁרְווּל בִּגְדִּי, אַף כִּי כָבֵד הָיָה עָלָי לְשֵׂאתוֹ וְהִסְתַּלַּקְתִּי‘. כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְשַׁעַר חֲצֵרוֹ אָמַר לִי: “אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, הֲרֵי מָקוֹם זֶה מִסְתּוֹר הוּא לְךָ יוֹתֵר מִזּוּלָתוֹ, וְאֵין פַּרְנָסָתְךָ לְמַשָּׂא עָלַי. שֵׁב אֶצְלִי עַד אֲשֶׁר יָבִיא לְךָ אֱלֹהִים רֶוַח וְהַצָּלָה” חָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי לוֹ: ‘בִּתְנַאי שֶׁתּוֹצִיא לְפַרְנָסָתִי מִצְּרוֹר זֶה’. נָתַן בְּלִבִּי לַחְשֹׁב שֶׁמַּסְכִּים הוּא לִתְנַאי זֶה. שָׁהִיתִי אֶצְלוֹ יָמִים מִסְפָּר בְּמַצָּב זֶה שֶׁל חַיִּים נְעִימִים, כְּשֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מִן הַצְּרוֹר כְּלוּם. מָצָאתִי מְגֻנֶּה לִשְׁהוֹת אֶצְלו וּלְהִתְפַּרְנֵס מִשֶּׁלּוֹ, וְהִתְבַּיַּשְׁתִּי לִפֹּל לְמַשָּׂא עָלָיו. עֲזַבְתִּיו וְקַמְתִּי וְהִתְחַפַּשְׂתִּי בִּלְבוּשׁ שֶׁל נָשִׁים, סַנְדָלִים צְהֻבִּים וְצָעִיף עַל הַפָּנִים, וְיָצָאתִי מֵחֲצֵרוֹ. כְּשֶׁהָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ נִכְנַס לְלִבִּי פַּחַד עָצוּם, וּכְשֶׁבָּאתִי לַעֲבֹר עַל גֶּשֶׁר, הִגַּעְתִּי לְמָקוֹם מֻרְבָּץ בְּמַיִם. רָאָה אוֹתִי אִישׁ־צָבָא מֵאֵלֶּה שֶׁהָיוּ מְשַׁמְּשִׁים אוֹתִי וְהִכִּירַנִי וְצָעַק וְאָמַר: "הִנֵּה זֶה מְבֻקָּשׁוֹ שֶׁל אַלְמַאֲמוּן’, וְהֶחֱזִיק בִּי. אַךְ מִתְּשׁוּקָתִי לַחַיִּים הָדַפְתִּי אוֹתוֹ וְאֶת סוּסוֹ וְהִטַּלְתִּיו בְּאוֹתוֹ מְקוֹם חֲלַקְלַקּוֹת, וְהָיָה לְמָשָׁל וּלְמוּסָר לְכָל מְבַקֵּשׁ מוּסָר. חָשׁוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים, וַאֲנִי הִתְאַמַּצְתִּי בְדַרְכִּי עַד שֶׁעָבַרְתִּי אֶת הַגֶּשֶׁר. נִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ רְחוֹב וּמָצָאתִי שַׁעַר שֶׁל חָצֵר פָּתוּחַ, וְאִשָּׁה עוֹמֶדֶת בִּפְרוֹזְדוֹרָהּ. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, רַחֲמִי עָלַי וּמִנְעִי דָמַי שֶׁלֹּא יִשָּׁפְכוּ, שֶׁאָדָם מְפַחֵד אָנֹכִי’. אָמְרָה לִי: ‘רְחַב יָדַיִם הַבַּיִת וּמָקוֹם רַב בּוֹ, הִכָּנֵס’. הֶעֶלְתָה אוֹתִי לְחֶדֶר וְהִצִּיעָה לִי בוֹ מַצָּע, וְהִגִּישָׁה לִי מַאֲכָל וְאָמְרָה לִי: ‘הֵרָגַע מִבֶּהָלָתְךָ, שֶׁאֵין בְּרִיָּה יוֹדַעַת עַל אוֹדוֹתֶיךָ’. וַעֲדַיִן הִיא בְכָךְ, כְּשֶׁדָּפְקוּ עַל הַשַּׁעַר דְּפִיקָה עַזָּה. יָצְאָה וּפָתְחָה אֶת הַשַׁעַר, וְהִנֵּה בַעַל דְּבָרִי שֶׁהֲדַפְתִּיו עַל הַגֶּשֶׁר הוֹלֵךְ וּבָא, רֹאשׁוֹ חָבוּשׁ, דָּמוֹ שׁוֹתֵת עַל בְּגָדָיו, וְסוּסוֹ אֵינוֹ עִמּוֹ. אָמְרָה לוֹ: ‘הוֹי אַתָּה, מַה פֻּרְעָנוּת בָּאָה עָלֶיךָ?’ אָמַר לָהּ: ‘זָכִיתִי בְּעֹשֶר, וְנִשְׁמַט מִיָּדִי’, וְהוֹדִיעַ לָהּ עַל הַמַּצָּב. הוֹצִיאָה נְעֹרֶת וְשָׂמָה אוֹתוֹ בְתוֹךְ מַטְלִית וְחָבְשָׁה בָהּ אֶת רֹאשׁוֹ וְהִצִּיעָה לוֹ מַצָּע וְשָׁכַב עָלָיו חוֹלֶה. אַחַר־כָּךְ עָלְתָה אֵלַי וְאָמְרָה לִי: ‘דּוֹמָה אֲנִי שֶׁאַתָּה הוּא בַּעַל הַדָּבָר’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘הֵן’. אָמְרָה לִי: ‘אֵין כָּל רָעָה צְפוּיָה לְךָ’. הֶרְאֲתָה לִי חַסְדָּהּ חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, וְשָׁהִיתִי אֶצְלָהּ שְׁלֹשָה יָמִים. אַחַר־כָּךְ אָמְרָה לִי: ‘חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי לְךָ מִפְּנֵי אָדָם זֶה, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בְּךָ וְיַלְשִׁין עָלֶיךָ, בְּעִנְיָן זֶה שֶׁאַתָּה מְפַחֵד מִפָּנָיו. הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ’. בִּקַּשְׁתִּי אוֹתָהּ לָתֵת לִי שָׁהוּת עַד הַלַּיְלָה. אָמְרָה: ‘אֵין כָּל רָעָה לְנֶגֶד פָּנֶיךָ’. כְּשֶׁנִּכְנַס הַלַּיְלָה לָבַשְׁתִּי לְבוּשׁ שֶׁל נָשִׁים וְיָצָאתִי מֵאֶצְלָהּ וּבָאתִי לְבֵית שִׁפְחָה מְשֻׁחְרֶרֶת שֶׁהָיְתָה לָנוּ. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי, בָּכְתָה וְהֶעֱמִידָה פָנִים כְּמִצְטָעֶרֶת וְהוֹדְתָה לֵאלֹהִים שֶׁיָּצָאתִי בְשָׁלוֹם, וְיָצְאָה כְאִלּוּ הִיא מְבַקֶּשֶׁת לָלֶכֶת לַשּׁוּק לִדְאֹג לִצְרָכִים כְּדֵי לְאָרְחֵנִי, וְחָשַׁבְתִּי זֹאת לְטוֹבָה. וַעֲדַיִן לֹא הִרְגַּשְׁתִּי בַדָּבָר, וְהִנֵּה אִבְּרָאהִים אַלְמַוְצְלִי5 הוֹלֵךְ וְקָרֵב עִם נְעָרָיו וְאַנְשֵׁי־צְבָאוֹ וְאִשָּׁה הוֹלֶכֶת בְּרֹאשָׁם. הִתְבּוֹנַנְתִּי אֵלֶיהָ, וְהִנֵּה הִיא הַשִּׁפְחָה בַּעֲלַת הֶחָצֵר שֶׁאֲנִי בְתוֹכָהּ. לֹא פָסְקָה מִלֶּכֶת לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמָּסְרָה אוֹתִי לְיָדָם. רָאִיתִי אֶת הַמָּוֶת עַיִן בְּעַיִן. נָטְלוּ אוֹתִי בַלְּבוּשׁ שֶׁאֲנִי בוֹ אֶל אַלְמַאֲמוּן. עָרַךְ מוֹעָצָה כְּלָלִית וְהִכְנִיסַנִי לְפָנֶיהָ. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי בֵּרַכְתִּי אוֹתוֹ לְשָׁלוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִים אֶת הַכַּלִיף. אָמַר לִי: ‘אַל יָשֵׂם אֱלֹהִים לְךָ שָׁלוֹם וְאַל יְחַיֶּה אוֹתְךָ’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘לְאַט לְךָ נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים. הֲרֵי גּוֹאֵל הַדָּם בְּיָדוֹ נִתָּן אִם לְהַעֲנִישׁ וְאִם לִסְלֹחַ. וְאוּלָם הַסְּלִיחָה קְרוֹבָה יוֹתֵר לְיִרְאַת אֱלֹהִים. וַהֲרֵי כְּבָר שָׁת אֱלֹהִים סְלִיחָתְךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל סְלִיחָה, וְחֶטְאִי לְמַעְלָה מִכָּל חֵטְא וְאִם כָּלְתָה מֵאִתְּךָ לְהַעֲנִישֵׁנִי, הֲרֵי זְכוּתְךָ הִיא, וְאִם תִּסְלַח, הֲרֵי בְחַסְדְּךָ הוּא’, אַחַר־כָּךְ נָשָׂאתִי קוֹלִי בִשְׁנֵי בָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:

חַטָּאתִי לְפָנֶיךָ רַבָּה הִנָּהּ,

אַךְ אַתָּה עָצוּם מִנָּהּ.

גְּבֵה חוֹבְךָ אוֹ לָאו,

וּסְלַח לִי בְאֹרֶךְ רוּחֲךָ כִּי רָב.

וְאִם לֹא הָיִיתִי בְּפָעֳלִי בֶּן־

אֲצִילִים, הֱיֵה אַתָּה כֵּן.

אָמַר אִבְּרָאהִים: נָשָׂא אַלְמַאֲמוּן רֹאשׁוֹ אֵלַי. הִקְדַּמְתִּיו וְנָשָׂאתִי קוֹלִי בִשְׁנֵי בָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:

עֲצוּמִים הֵם חֲטָאַי,

אַךְ אַתָּה לִסְלֹחַ כְּדָאי.

וְאִם תִּסְלַח הִנֵּה רַב חַסְדֶּךָ,

וְאִם תַּעֲנִישׁ הִנֵּה צֶדֶק מִשְׁפָּטֶךָ.

הִרְכִּין אַלְמַאֲמוּן רֹאשׁוֹ וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְשִׁיר:

וָאֱהִי, בִרְצוֹת יָדִיד לְהַכְעִיסֵנִי,

וַיְבַקֵּשׁ בְּרִיבִי הַחֲנִיקֵנִי,

סוֹלֵחַ לַעֲווֹנוֹ וּמוֹחֵל לַחֲטָאָיו,

חוֹשֵׁשׁ פֶּן אֶהְיֶה בְּלִי יָדִיד, בִּלְעָדָיו.

אָמַר אִבְּרָאהִים: כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו דְּבָרִים אֵלֶּה הֵרַחְתִּי רֵיחַ הָרַחֲמִים מִטִּבְעוֹ. פָּנָה אֶל בְּנוֹ אַלְעַבָּאס וְאֶל אָחִיו אַבּוּ אִסְחָאק וְאֶל כָּל הַנִּמְצָאִים מִפַּמַּלְיָתוֹ וְאָמַר לָהֶם: ‘מַה דַּעְתְּכֶם בְּעִנְיָנוֹ?’ יְעָצוּהוּ כֻלָּם לְהָרְגֵנִי. אֶלָּא שֶׁנֶּחְלְקוּ בַדָּבָר, כֵּיצַד תִּהְיֶה מִיתָתִי. אָמַר אַלְמַאֲמוּן אֶל אַחְמָד בֶּן כָאלִד: “מָה אַתָּה אוֹמֵר, אַחְמָד?” אָמַר לוֹ: 'נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, אִם אַתָּה הוֹרֵג אוֹתוֹ, הֲרֵי אָנוּ מוֹצְאִים שֶׁכְּמוֹתְךָ שֶׁהָרַג שֶׁכְּמוֹתוֹ. אַךְ אִם תִּסְלַח לוֹ, הִנֵּה לֹא מָצָאנוּ שֶׁכְּמוֹתְךָ שֶׁסָּלַח לְשֶׁכְּמוֹתוֹ".

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמָּאתַיִם וְשִׁבְעִים וְשִׁשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאִבְּרָאהִים בֶּן אַלְמַהְדִּי סִפֵּר: כְּשֶׁשָּׁמַע אַלְמַאֲמוּן אֶת דִּבְרֵי אַחְמָד בֶּן כָאלִד, הִרְכִּין וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְדִבְרֵי הַמְשׁוֹרֵר:

הֵן בְּנֵי־עַמִּי אֲשֶׁר הָרְגוּ אֶת אֻמַיְמָה אָחִי

וְאִם אִירֶה חִצִּי, יִנְחַת רַק בִּי.

וְנָשָׂא קוֹלוֹ עוֹד בְדִבְרֵי הַמְשׁוֹרֵר:

סְלַח לְאָחִיךָ כַּאֲשֶׁר עִרְבֵּב

הַנְּכוֹחָה בַטָּעוּת וְשִׁרְבֵּב.

וּשְׁמֹר חַסְדְּךָ עִמּוֹ וְטוּבֶךָ,

אִם יוֹדֶה וְאִם כְּפוּי טוֹבָה הוּא לְחַסְדֶּךָ.

וּרְחַק מֵהוֹכִיחוֹ, בּוֹ אַל תִגְעַר,

אִם שָׂטָה פַּעַם, וְאִם יָשַׁר.

הֲלֹא רָאִיתָ אֶת הֶחָבִיב עָלֶיךָ וְהַנִּתְעָב

חֲבוּקִים, צְמוּדִים בְּתוֹךְ כְּסוּת יַחְדָּו

וְנֹעַם חַיִּים אֲרֻכִּים וְאִם רָבָה,

תַּשְׁבִּיתֶנּוּ קַלְקָלַת זִקְנָה, שֵׂיבָה

וְהַנִּצָּן יוֹפִיעַ בֶּעָנָף

יַחַד עִם פְּרִי בָשֵׁל הַנִּקְטָף.

מִי הוּא אֲשֶׁר לֹא הֵרַע כְּלָל?

וּמִי הוּא אֲשֶׁר אַךְ טוֹב פָּעַל?

וְאִלּוּ בָחַנְתָּ אֶת בְּנֵי־הַזְּמָן בָּחוֹן

מָצָאתָ אֶת כֻּלָּם נִכְשְׁלוּ בְכִשָּׁלוֹן.

וּכְשֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה, הֲסִירוֹתִי אֶת הַצָּעִיף מֵעַל רֹאשִׁי, וְגִדַּלְתִּי גַדֵּל לְאַלְלָּה וְאָמַרְתִּי: ‘כְּבָר סָלַח לִי נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים’. אָמַר לִי: ‘לֹא תְאֻנֶּה לְךָ כָּל רָעָה, דּוֹדִי, אֲחִי־אָבִי’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘עֲווֹנִי, נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, גָּדוֹל הוּא מִכְּדֵי זֶה שֶׁאוּכַל לְהִצְטַדֵּק, וּסְלִיחָתְךָ רַבָּה מִכְּדֵי זֶה שֶׁאוּכַל לְהַבִּיעַ תּוֹדָה עָלֶיהָ’. הִנְעַמְתִּי זֶמֶר וְנָשָׂאתִי קוֹלִי בְבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אָכֵן אֲשֶׁר מִדּוֹת־הָאֲצִילוּת יָצָר,

וְלָאִמָאם הַשְּׁבִיעִי בַּחֲלָצֵי אָדָם אוֹתָן שָׁמָר6,

מָלְאוּ חֲרָדָה מִפָּנֶיךָ לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם,

אַךְ אַתָּה בְלֵב עֲנָוָה תָּסֹךְ עַל כֻּלָּם

אֵין מָרְדִי בְךָ, כַּאֲשֶׁר מַדִּיחַ הִדִּיחַנִי,

כִּי אִם בַאֲשֶׁר הַחֵפֶץ בְּחַסְדְּךָ הִשִּׂיאַנִי.

אָכֵן סָלַחְתָּ לַאֲשֶׁר כַּפָּרָה אֵין לוֹ,

וּבְאֵין מֵלִיץ יֹשֶׁר יַעְתִּיר בַּעֲדוֹ,

וַתְּרַחֵם אֶפְרוֹחִים כְּאֶפְרוֹחֵי הַקּוֹרֵא בַּמִּדְבָּר,

וּכְמִיהַת אֵם בְּלֵב כּוֹאֵב וְנִסְעָר.

אָמַר אַלְמַאֲמוּן: ‘אוֹמֵר אֲנִי, מַחֲזִיק בְּדֻגְמַת אֲדוֹנֵנוּ יוֹסֵף, לְפִי דִבְרֵי נְבִיאֵנוּ, עָלָיו הַתְּפִלָּה וְהַשָּׁלוֹם: ‘אֵין תְּלוּנָה עֲלֵיכֶם הַיּוֹם, יִסְלַח אֱלֹהִים לָכֶם, וְהוּא הָרַחוּם בָּרַחֲמָנִים’7 כְּבָר סָלַחְתִּי לְךָ וּמַחֲזִיר אֲנִי לְךָ אֶת רְכוּשְׁךָ וַאֲחֻזּוֹתֶיךָ, דּוֹדִי, אֲחִי־אָבִי, וְאֵין כָּל פַּחַד לְנֶגֶד עֵינֶיךָ’, הֶעְתַּרְתִּי בַעֲדוֹ בַטּוֹבָה שֶׁבַּתְּפִלּוֹת וְנָשָׂאתִי קוֹלִי בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הֶחֱזַרְתָּ לִי הוֹנִי וְלֹא מְנָעְתּוֹ מִנִּי,

וְלִפְנֵי הַחֲזִירְךָ הוֹנִי חָשַׂכְתָּ דָּמִי.

וְאִלּוּ נָתַתִּי דָמִי מְבַקֵּשׁ רְצוֹנְךָ לִי,

וְאַף הוֹנִי עַד שְׁלֹף נַעֲלִי מֵרַגְלִי –

לֹא הָיָה כָּל זֶה בִּלְתִּי מִלְוֶה הֶחֱזַרְתִּי לְךָ,

אֲשֶׁר אַף לוּלֵא הִלְוֵיתוֹ לֹא עָלֶיךָ תּוֹכָחָה.

וְאִם אֲכַחֵשׁ בְּחַסְדֶּךָ, עִמִּי הֵיטַבְתָּ,

לְגִנּוּי אֱהִי רָאוּי יוֹתֵר מִלְכָבוֹד אָתָּה.

כִּבְּדַנִי אַלְמַאֲמוּן וְהֵיטִיב עִמִּי וְאָמַר לִי: ‘דּוֹדִי, אֲחִי־אָבִי, הִנֵּה אַבּוּ־אִסְחָאק וְאַלְעַבָּאס. יְעָצוּנִי לְהָרְגֶךָ’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘אָכֵן אַךְ טוֹב יְעָצוּךָ אַבּוּ־אִסְחָאק וְאַלְעַבָּאס, נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים. וְאוּלָם אַתָּה נָהַגְתָּ כְּפִי שֶׁרָאוּי לְךָ, וְדָחִיתָ אֶת אֲשֶׁר יָרֵאתִי מִפָּנָיו בָּזֶה שֶׁאֲנִי מְצַפֶּה לוֹ’. אָמַר אַלְמַאֲמוּן: ‘דּוֹדִי אֲחִי־אָבִי, הֵמַתָּ מַשְׂטֵמָתִי בִּצְנִיעוּת הִצְטַדְּקוּתְךָ, וּכְבָר סָלַחְתִּי לְךָ, וְלֹא אַשְׂבִּיעֲךָ אֶת הַמְרוֹרוֹת לִהְיוֹת אֲסִיר תּוֹדָה לִמְלִיצֵי־יֹשֶר’. הִשְׁתַּחֲוָה אַלְמַאֲמוּן אֲרֻכּוֹת לֵאלֹהִים. אַחַר־כָּךְ נָשָׂא רֹאשׁוֹ וְאָמַר: ‘דּוֹדִי אֲחִי־אָבִי, יוֹדֵעַ אַתָּה עַל שׁוּם מָה הִשְׁתַּחֲוֵיתִי לֵאלֹהִים?’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘יִתָּכֵן שֶׁהִשְׁתַּחֲוֵיתָ מוֹדֶה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר נָתַן לְךָ נִצָּחוֹן עַל אוֹיִבְךָ’. אָמַר לִי: ‘לֹא זֹאת הָיְתָה כַוָּנָתִי. וְאוּלָם הוֹדֵיתִי לֵאלֹהִים אֲשֶׁר הִשְׁרָה עָלַי רוּחַ לִסְלֹחַ לְךָ וְנָתַן בְּלִבִּי רַחֲשֵׁי יְדִידוּת כֵּנָה אֵלֶיךָ. וְעַכְשָׁו סַפֵּר לִי סִפּוּרְךָ’. פֵּרַשְׁתִּי לוֹ אֶת כָּל פָּרָשַׁת עִנְיָנִי וּמַה שֶּׁאֵרַע לִי עִם הָאוּמָן וְעִם אִישׁ־הַצָּבָא וְאִשְׁתּוֹ וְשִׁפְחָתִי הַמְשֻׁחְרֶרֶת שֶׁהִלְשִׁינָה עָלַי. צִוָּה אַלְמַאֲמוּן לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת הַשִּׁפְחָה הַמְשֻׁחְרֶרֶת, שֶׁהָיְתָה עֲדַיִן בַּחֲצֵרוֹ מְצַפָּה לִשְׁלִיחַת הַפְּרָס אֵלֶיהָ. כְּשֶׁעָמְדָה לְפָנָיו אָמַר לָהּ: ‘מַה הֵנִיעַ אוֹתָךְ לַעֲשׂוֹת בַּאֲדוֹנֵךְ מַה שֶּׁעָשִׂית?’. אָמְרָה לוֹ: ‘תַּאֲוַת הַבֶּצַע’. אָמַר לָהּ: ‘כְּלוּם יֵשׁ לָךְ וָלָד אוֹ בַעַל?’. אָמְרָה: ‘לֹא’. צִוָּה לְהַלְקוֹתָהּ מֵאָה וּלְחָבְשָׁהּ בְּבֵית הַכֶּלֶא לְעוֹלָם. אַחַר־כָּךְ הֵבִיא לְפָנָיו אֶת אִישׁ־הַצָּבָא וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת הָאוּמָן. שָׁאַל אֶת אִישׁ־הַצָּבָא, מַה הוּא זֶה שֶׁהֱנִיעוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁעָשָׂה. אָמַר לוֹ: ‘תַּאֲוַת הַבֶּצַע’. אָמַר לוֹ אַלְמַאֲמוּן: ‘רָאוּי לְךָ שֶׁתְּהֵא אוּמָן מַקִּיז דָּם’. מִנָּה עָלָיו מִי שֶׁיַּנִּיחוֹ בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל הָאוּמָן מַקִּיז הַדָּם עַד שֶׁיִּלְמַד אוּמָנוּת מַקִּיז־הַדָּם. וְכִבֵּד אֶת אֵשֶׁת אִישׁ־הַצָּבָא וְהִכְנִיס אוֹתָהּ אֶל אַרְמוֹנוֹ וְאָמַר: ‘אִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל הִיא זוֹ וְתִצְלַח לְתַפְקִידִים חֲשׁוּבִים’. אַחַר־כָּךְ אָמַר לָאוּמָן הַמַּקִּיז דָּם: “כְּבָר נִרְאֲתָה בָרוּר אֲצִילוּתְךָ, מַה שֶּׁמְחַיֵּב לְהַרְבּוֹת בְּכִבּוּדְךָ”. צִוָּה לִמְסֹר לוֹ אֶת חֲצַר אִישׁ־הַצָּבָא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ. נָתַן לוֹ לְבוּשׁ פְּאֵר וְנוֹסָפוֹת עָלָיו חֲמִשָּׁה־עָשָׂר אֶלֶף דִּינָר לְכָל שָׁנָה. וִיסֻפַּר עוֹד


  1. עיר בפרס הצפונית והיא טַהְרָאן היום.  ↩

  2. מילה מחוקה, לא ברורה – הערת פב"י.  ↩

  3. שני שבטים ערבים קדמונים.  ↩

  4. מֵמֵית במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  5. אבראהים אל מוצלי היה פרסי לפי מוצאו, וחי זמן רב במוצול שבבבל. הוא היה משורר ומזמר מפורסם בבגדאד בחצר הכליפות בימיו של הארון אלרשיד, לפי האמת כבר מת בימי כליפותו של אלמאמון.  ↩

  6. לפי תורת כתה מוסלימית אחת האימאם השביעי, כלומר נביא, הוא הנעלה על הששה שקדמו לו (אדם, נח, אברהם, משה, ישו ומחמד) וזוכה לשלנו התגלות האלהית. כאן הוּא משתמש ברעיון זה בשבח אלמאמון השביעי לכליפי בית־עַבָּאס.  ↩

  7. קראן פרשה יב פסוק צב.  ↩

המלצות קוראים
תגיות