רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר אִסְחָאק אַלְמַוְצְלִי עִם נַעֲרוֹת הָארוּן אַלְרְרָשִׁיד
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1979

1

מְסַפְּרִים שֶׁאִסְחָאק אַלְמַוְצְלִי אָמַר: יָצָאתִי לַיְלָה אֶחָד מִלִּפְנֵי אַלְמַאֲמוּן, וּפָנַי מוּעָדוֹת אֶל בֵּיתִי. הֵצִיקָה לִי עֲצִירוּת הַשֶּׁתֶן. פָּנִיתִי לְתוֹךְ סִמְטָה וְעָמַדְתִּי לְהָטִיל מַיִם, עוֹמֵד, מֵחֲשַׁשׁ שֶׁלֹּא אֶנָּזֵק אִם אֵשֵׁב לְיַד הַקִּיר. וְרָאִיתִי מַשֶּׁהוּ תָּלוּי וְיוֹרֵד מֵאוֹתָהּ חָצֵר. מִשַּׁשְׁתִּי אוֹתוֹ לָדַעַת מַה הוּא. מְצָאתִיו מִין סַל קָלוּעַ, גָּדוֹל, וְאַרְבַּע אָזְנַיִם לוֹ לְהַחֲזִיקוֹ בָּהֶם וְהוּא עָטוּף קְטִיפָה. אָמַרְתִּי בְלִבִּי: אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁסִּבָּה לְכָךְ, וְנַעֲשֵׂיתִי נָבוֹךְ בְּעִנְיָנִי. הֱבִיאַנִי הַשִּׁכָּרוֹן לָשֶׁבֶת בְּתוֹכוֹ, וְהִנֵּה מְשָׁכוּנִי אֲלֵיהֶם בּוֹ בַּעֲלֵי־הֶחָצֵר, שֶׁדִּמּוּ שֶׁאֲנִי הוּא זֶה שֶׁהֵם מְצַפִּים לוֹ. הֶעֱלוּ אֶת הַסַּל עַד לְרֹאשׁ הַקִּיר, וְהִנֵּה אַרְבַּע נְעָרוֹת אוֹמְרוֹת אֵלַי: ‘רֵד בִּרְוָחָה וּבָרוּךְ בּוֹאֲךָ’. הָלְכָה נַעֲרָה לְפָנַי עִם נֵר שַׁעֲוָה דּוֹלֵק עַד שֶׁיָּרַדְתִּי לְתוֹךְ חָצֵר, תּוֹכָהּ מוֹשָׁבִים מוּצָעִים בְּמַצָּעִים שֶׁלֹּא רָאִיתִי כְמוֹתָם גַּם בַּחֲצַר הַכַּלִּיפוּת. יָשַׁבְתִּי וַעֲדַיִן לֹא הִרְגַּשְׁתִּי בְנַפְשִׁי, כְּשֶׁאַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה הוּרְמוּ וִילוֹנוֹת בִּקְצֵה הַכֹּתֶל, וְהִנֵּה נְעָרוֹת בְּנוֹת לְוָיָה שֶׁל נְסִיכוֹת מְהַלְּכוֹת, וּבִידֵיהֶן נֵרוֹת שַׁעֲוָה דוֹלְקִים וּמַחְתּוֹת קְטֹרֶת שֶׁל עֲצֵי אֲהָלִים קָאקִילִיִים וּבְתוֹכָם נַעֲרָה כְּאִלּוֹ הִיא הַסַּהַר הָעוֹלֶה. הִזְדַּקְּפָה וְאָמְרָה: ‘בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ הַמְבַקֵּר’. אַחַר־כָּךְ הוֹשִׁיבַתְנִי וְשָׁאֲלָה אוֹתִי לְעִנְיָנִי. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘יָצָאתִי מֵעַל פְּנֵי אֲחָדִים מִידִידַי, וְהוֹלִיכַנִי שׁוֹלָל הַזְּמָן וְנָטִיתִי אֶל סִמְטָה זוֹ. וּמָצָאתִי סַל מוּטָל, וְהוֹשִׁיבַנִי הַיַּיִן בְּתוֹךְ הַסַּל, וְהָעֳלָה הַסַּל כְּשֶׁאֲנִי בְתוֹכוֹ לְתוֹךְ חָצֵר זוֹ. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנִי’. אָמְרָה לִי: ‘לֹא תְאֻנֶּה לְךָ כָּל רָעָה, וּמְקַוָּה אֲנִי, כִּי תְשַׁבֵּחַ אַחֲרִית עִנְיָנְךָ’. אַחַר כָּךְ אָמְרָה לִי: ‘וּמַה אוּמָנוּתְךָ?’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘סוֹחֵר מִשּׁוּק בַּגְדָאד אָנֹכִי’. אָמְרָה לִי: ‘כְּלוּם יֵשׁ בְּיָדְךָ מָסֹרֶת מַשֶּׁהִי מִן הַשִּׁירִים?’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘יוֹדֵעַ אֲנִי לִמְסֹר דָּבָר מוּעָט’. אָמְרָה לִי: ‘סַפֵּר לִי אוֹתוֹ, וְשָׂא בְאָזְנֵינוּ מַשֶּׁהוּ מִמֶּנּוּ’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘הֲרֵי הַבָּא לְבֵית זָר מֻכֶּה בְתִמָּהוֹן. אִי לָזֹאת פִּתְחִי אַתְּ’. אָמְרָה לִי: ‘אֱמֶת דִּבַּרְתָּ’. נָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּשִׁיר עָדִין מִדִּבְרֵי הַקַּדְמוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, וְהוּא מִן הַמֻבְחָר שֶׁבְּדִבְרֵיהֶם, וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם אֶשְׁתָּאֶה לְטִיב תַּרְבּוּתָהּ אוֹ לִיפִי מַרְאֶיהָ. אַחַר־כָּךְ אָמְרָה: ‘כְּלוּם קָרָה מַשֶּׁהוּ שֶׁהֻכֵּיתָ בּוֹ מִן הַתִּמָּהוֹן?’. אָמַרְתִּי: ‘הֵן, חֵי אֱלֹהִים’. אָמְרָה: ‘אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ, שָׂא בְאָזְנֵינוּ מַשֶּׁהוּ מִן הַמָּסֹרֶת שֶׁבְּיָדֶךָ’. נָשָׂאתִי קוֹלִי בְּשִׁירִים שֶׁל חֶבֶר מִן הַקַּדְמוֹנִים בְּמִדָּה מַסְפִּיקָה. מָצְאוּ הַדְּבָרִים חֵן בְּעֵינֶיהָ וְאָמְרָה: ‘חֵי אֱלֹהִים, לֹא הֶעֱלֵיתִי בְדַעְתִּי שֶׁיִּמָּצֵא בְאַנְשֵׁי־הַשּׁוּק מֵעֵין זֶה’. צִוְּתָה לְהַגִּישׁ מַאֲכָל וְהֻגַּשׁ.

אָמְרָה דִינָאזָאד לַאֲחוֹתָהּ שַׁהַרָזָאד: “מַה נִּפְלָא סִפּוּרֵךְ וּמַה נָּעִים, וּמַה יָפֶה וּמַה מַּקְסִים”. אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָהּ: “וּמַה הוּא זֶה לְעֻמַּת מַה שֶּׁאֲסַפֵּר לָכֶם בַּלַּיְלָה הַבָּא, אִם יַשְׁאִירֵנִי הַמֶּלֶךְ בַּחַיִּים”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמָּאתַיִם וּשְׁמוֹנִים, אָמְרָה: “וּמַה הוּא, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, כָּל מַה שֶּׁסִפַּרְתִּי עַד עַכְשָׁו לְעֻמַּת מַה שֶּׁאֲסַפֵּר לָכֶם הַלַּיְלָה, אִם יִתֵּן לִי הַמֶּלֶךְ רְשׁוּת לְכָךְ”. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “כַּלִּי סִפּוּרֵךְ”. אָמְרָה לוֹ: “שָׁמַעְתִּי, וּמִצְוָתְךָ אֲמַלֵּא”. אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶַׁאִסְחָאק אַלְמַוְצְלִי סִפֵּר: "צִוְּתָה הַנַּעֲרָה לְהַגִּישׁ מַאֲכָל וְהֻגַּשׁ. הָיְתָה נוֹטֶלֶת וְשָׂמָה אוֹתוֹ לְפָנַי. וְהָיוּ בְמוֹשָׁב זָה כָּל מִינֵי פְּרָחִים רֵיחָנִיִּים וּפֵרוֹת מֻפְלָאִים שֶׁאֵינָם מְצוּיִים גַּם אֵצֶל מְלָכִים. אַחַר־כָּךְ צִוְּתָה לְהָבִיא מַשְׁקֶה וְשָׁתְתָה גָבִיעַ, וְהוֹשִׁיטָה לִי גָבִיעַ וְאָמְרָה: ‘שָׁעָה זוֹ שְׁעַת שִׂיחָה וְסִפּוּר הִיא’. הִתְעוֹרַרְתִּי לְשׂוֹחֵחַ אוֹתָהּ וָאֹמַר: ‘שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיָה כָךְ וְכָךְ’, עַד שֶׁסִּפַּרְתִּי לָהּ מִסְפַּר סִפּוּרִים יָפִים. שָׂמְחָה עֲלֵיהֶם וְאָמְרָה: ‘אָכֵן תְּמֵהָה אֲנִי, כֵּיצַד זֶה יִתָּכֵן שֶׁאָדָם מִן הַסּוֹחֲרִים יִשְׁמֹר בְּדַעְתּוֹ סִפּוּרִים מֵעֵין אֵלֶּה, וַהֲרֵי מִשִּׂיחוֹת הַמְּלָכִים הֵם’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘שֶׁכֵּן הָיָה לִי שָׁכֵן שֶׁהָיָה מְסַפֵּר לִפְנֵי מְלָכִים וּמְשַׁעְשְׁעָם. וּכְשֶׁהָיָה מִתְפַּנֶּה הָיִיתִי בָא לְבֵיתוֹ, וְהַרְבֵּה פְעָמִים סִפֵּר וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו’. אָמְרָה: ‘חֵי־נַפְשִׁי, אָכֵן הֵיטַבְתָּ לִשְׁמֹר אוֹתָם בְּלִבְּךָ’. נִגַּשְׁנוּ לְשׂוֹחֵחַ, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהָיִיתִי שׁוֹתֵק אֲנִי, הָיְתָה מַתְחִילָה הִיא, עַד שֶׁעָבַרְנוּ רֻבּוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה בְּעוֹד קְטֹרֶת הָאֲהָלִים נוֹתֶנֶת רֵיחָהּ אָמְרָה לִי: ‘אָכֵן מִן הַנְּעִימִים בַּגְּבָרִים אַתָּה וּמִן הַפִּקְחִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁכֵּן בַּעַל־תַּרְבּוּת מֻבְהָק אַתָּה, וְלֹא חָסַרְתָּ אֶלָּא דָבָר אֶחָד’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘וּמַה הוּא?’ אָמְרָה: ‘אִלּוּ הָיִיתָ מְזַמֵּר שִׁירִים מְנַגֵּן עַל כְּלִי מֵיתָרִים’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘אָכֵן כָּרוּךְ הָיִיתִי אַחֲרֵי זֶה לְפָנִים, וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר לֹא מָצָאתִי אשֶׁר בָּזֶה, הִתְרַחַקְתִּי מִמֶּנּוּ וּבְלִבִּי אֵשׁ יוֹקֶדֶת, וּמִשְׁתּוֹקֵק הָיִיתִי לְהֵיטִיב מַשֶּׁהוּ מִן הַנְּגִינָה לְהַשְׁלִים לֵילִי’. אָמְרָה: ‘דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִצַּעְתָּ לְהָבִיא כְלִי מֵיתָרִים שֶׁל עוּד’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘עֲצָתֵךְ תָּקוּם שֶׁהֲרֵי אַתְּ רַבַּת הַחֶסֶד, וַאֲסִיר תּוֹדוֹת אֶהְיֶה לְךָ עַל כָּךְ’. צִוְּתָה וְהוּבָא עוּד. זִמְּרָה בְקוֹל שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי כְיָפְיוֹ וְהוּא רָצוּף נִימוּס נָאֶה וּפְרִיטָה מְשֻׁבַּחַת עַל הַמֵּיתָרִים וּשְׁלֵמוּת עַד לְתַכְלִית, אַחַר־כָּךְ אָמְרָה: ‘יוֹדֵעַ אַתָּה נִגּוּן זֶה שֶׁל מִי הוּא וּלְמִי שִׁיר זֶה?’. אָמַרְתִּי: ‘לֹא’. אָמְרָה: ‘הַשִּׁיר לִפְלוֹנִי הוּא וְהַנִּגּוּן לְאִסְחָאק’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘כְּלוּם – אֶהְיֶה כַּפָּרָתֵךְ – מַגִּיעַ אִסְחַָאק עַד לְדַרְגָּה זוֹ?’ אָמְרָה: הֶאָח, הֶאָח! אִסְחָאק הוּא הַמֻּמְחֶה הַמֻּבְחָר בְּעִנְיָן זֶה'. אָמַרְתִּי: ‘יִשְׁתַּבַּח אֱלֹהִים שֶׁחָנַן אֶת הָאִישׁ הַזֶּה מַה שֶּׁלֹא חָנַן אָדָם זוּלָתוֹ’. אָמְרָה: ‘מַה גַּם הָיָה אִלּוּ שָׁמַעְתָּ אֶת הַנִּגּוּן מִפִּיו’. לֹא פָסַקְנוּ מִכָּךְ עַד הִבָּקַע הַשַּׁחַר. בָּאָה אֵלֶיהָ זְקֵנָה אַחַת, כְּאִלּוּ אוֹמַנְתָּהּ, וְאָמְרָה לָהּ: ‘כְּבָר הִגִּיעָה הַשָּׁעָה’. קָמָה מִמְּקוֹמָהּ, לְמִשְׁמַע דְּבָרֶיהָ וְאָמְרָה: ‘הַסְתֵּר מַה שֶּׁהָיָה בֵּינֵינוּ שֶׁכֵּן וִעוּדֵי־רֵעִים עַל אֵמוּן יְסוּדָתָם’.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמָּאתַיִם וּשְׁמוֹנִים וְאֶחָד אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁאִסְחָאק סִפֵּר וְאָמַר: "אָמְרָה הַנַּעֲרָה: ‘הַסְתֵּר מַה שֶּׁהָיָה בֵּינֵינוּ שֶׁכֵּן וִעוּדֵי־רֵעִים עַל אֵמוּן יְסוּדָתָם’. אָמַרְתִּי לָהּ: אֶהְיֶה כַּפָּרָתֵךְ, אֲנִי אֵינִי זָקוּק שֶׁתְּצַוִּינִי עַל כָּךְ'. אַחַר־כָּךְ נִפְרַדְתִּי מֵעָלֶיהָ וְשָׁלְחָה נַעֲרָה שֶׁתֵּלֵךְ לְפָנַי עַד לְשַׁעַר הֶחָצֵר, פָּתְחָה לִי וְיָצָאתִי וּפָנַי מוּעָדוֹת אֶל מְעוֹנִי, הִתְפַּלַּלְתִּי תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, וְהִנֵּה בָּא אֵלַי שְׁלִיחַ הָארוּן אַלרְרַשִׁיד, הָלַכְתִּי אֵלָיו וְנִשְׁאַרְתִּי כָל יוֹמִי אֶצְלוֹ, כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת הָעֶרֶב הִרְהַרְתִּי בְּמַה שֶּׁהָיִיתִי בוֹ בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר. וַהֲרֵי דָבָר הוּא שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בּוֹ בְסַבְלָנוּת אֶלָּא הַבַּעַר הַשּׁוֹטֶה. יָצָאתִי וּבָאתִי אֶל הַסַּל וְיָשַׁבְתִּי בְתוֹכוֹ, וְנִשֵּׂאתִי אֶל מְקוֹמִי שֶׁהָיִיתִי בוֹ תְמוֹל. אָמְרָה לִי הַנַּעֲרָה: “זָרִיז הִנְּךָ” אָמַרְתִּי לָהּ: ‘אָכֵן דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁאֵינִי אֶלָּא רַשְׁלָן’.

הִתְחַלְּנוּ לְשׂוֹחֵחַ כְּמִנְהָגֵנוּ בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר בְּשִׂיחָה וְשִׁירָה וְסִפּוּרִים נִפְלָאִים מִצִּדָּהּ וּמִצִּדִּי עַד לַשַּׁחַר. אַחַר־כָּךְ נִפְטַרְתִּי לְבֵיתִי וְהִתְפַּלַלְתִּי תְפִלַּת הַשַּׁחַר וְיָשַׁנְתִּי. בָּא אֵלַי שְׁלִיחַַ הָארוּן אַלרְרַשִׁיד הָלַכְתִּי אֵלָיו וְנִשְׁאַרְתִּי אֶצְלוֹ כָל יוֹמִי. כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת הָעֶרֶב אָמַר לִי נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי אוֹתְךָ, שֶׁתֵּשֵׁב עַד שֶׁאֵלֵךְ לְעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לִי וְאֶחֱזֹר. אַחֲרֵי שֶׁהָלַךְ הַכַּלִיף וְנֶעֱלַם מֵעֵינַי, שׁוֹטְטוּ הִרְהוּרַי הָרָעִים וְנִזְכַּרְתִּי בְּמַה שֶּׁהָיִיתִי בוֹ. נָקֵל בְּעֵינַי הָעֹנֶשׁ שֶׁיָּבוֹא עָלַי מֵאֵת נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים וְקָפַצְתִּי, נָסוֹג לְאָחוֹר וְיָצָאתִי רָץ עַד שֶׁהִגַּעְתִּי אֶל הַסַּל וְיָשַׁבְתִּי בְתוֹכוֹ וְנִשֵּׂאתִי אֶל מְקוֹם מוֹשָׁבִי, אָמְרָה לִי: ‘אֶפְשָׁר יְדִידֵנוּ אָתָּה?’ אָמַרְתִּי לָהּ: “אָמְנָם כֵּן, חֵי אֱלֹהִים”. אָמְרָה לִי: “כְּלוּם שָׂם אַתָּה אֶת חֲצֵרֵנוּ מְעוֹן קֶבַע לְךָ?” אָמַרְתִּי לָהּ: "אֶהְיֶה כַפָּרָתֵךְ, חוֹבַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים שְׁלֹשָה יָמִים הִיא, וְאִם אֲנִי חוֹזֵר אַחֲרֵי זֶה, הֲרֵי דָמִי מֻתָּר לָכֶם‘. יָשַׁבְנוּ בְאוֹתוֹ מַצָּב, וּכְשֶׁקָּרְבָה הָעֵת יָדַעְתִּי, שֶׁאֵין סָפֵק שֶׁאַלְררַשִׁיד יִשְׁאָלֵנִי, וְלֹא יִסְתַּפֵּק אֶלָּא בְּבֵאוּר הַסִּפּוּר לִפְרָטָיו. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘רוֹאֶה אֲנִי אוֹתָךְ מֵאֵלֶּה הַמִּתְפַּלְּאִים מִן הַזִּמְרָה, וְלִי בֶּן־דּוֹד אֲחִי אָבִי, יָפֶה מִמֶּנִּי לְמַרְאֶה וְנִכְבָּד לְמַעֲלָה וְרַב לְתַרְבּוּת, וְהוּא מַכִּיר יוֹתֵר מִכָּל בְּרוּאֵי אֱלֹהִים לְאִסְחָאק’. אָמְרָה לִי: ‘כְּלוּם אַתָּה אוֹרֵחַ בִּלְתִּי קָרוּא שֶׁתַּצִּיעַ לָנוּ הַצָּעוֹת?’ אָמַרְתִּי לָהּ: ‘אַתְּ תִּהְיִי הַשּׁוֹפֶטֶת בַּדָּבָר’. אָמְרָה לִי: "אִם בֶּן־דּוֹדְךָ הוּא כְּפִי שֶׁאַתָּה מְתָאֲרוֹ, לֹא נִמְאַס לְהַכִּיר אוֹתוֹ’. הִגִּיעָה הַשָּׁעָה וְקַמְתִּי וּפָנַי מוּעָדוֹת לַחֲצֵרִי. וַעֲדַיִן לֹא הִגַּעְתִּי לַחֲצֵרִי וּכְבָר הִתְנַפְּלוּ עָלַי שְׁלִיחָיו שֶׁל הַכַּלִיף וּנְטָלוּנִי בְּכֹחַ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמָּאתַיִם וּשְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאִסְחָאק אַלְמַוְצְלִי סִפֵּר וְאָמַר: "עֲדַיִן לֹא הִגַּעְתִּי לַחֲצֵרִי, וּכְבָר הִתְנַפְּלוּ עָלַי שְׁלִיחָיו שֶׁל הַכַּלִיף וּנְטָלוּנִי בְכֹחַ וְהוֹלִיכוּ אוֹתִי אֵלָיו. מְצָאתִיו יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא, וְהוּא מָלֵא זַעַם עָלַי. אָמַר: ‘הוֹי אִסְחָאק, כְּלוּם תָּפֵר מִשְׁמַעַת?’ אָמַרְתִּי: ‘לֹא, חֵי אֱלֹהִים, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, שְׁמַע סִפּוּרִי’. אָמַר לִי: ‘וּמַה סִּפּוּרְךָ – סַפֵּר לִי דְּבַר אֱמֶת’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘הֵן, וְאוּלָם בִּיחִידוּת בֵּינִי וּבֵינְךָ’. נָתַן אוֹת לְאֵלֶּה הָעוֹמְדִים לְפָנָיו וּפָרְשׁוּ, סִפַּרְתִּי לוֹ אֶת הָעִנְיָן וְאָמַרְתִּי לוֹ: ‘הִבְטַחְתִּי אוֹתָהּ לְהָבִיא אוֹתְךָ אֵלֶיהָ’. אָמַר לִי: ‘הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת’. עָסַקְנוּ בְּתַעֲנוּגוֹתֵינוּ, אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְלִבּוֹ שֶׁל אַלרְרַשִׁיד תָפוּס, וְאַךְ יָדַעְנוּ אֶל נָכוֹן שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה, הָלַכְנוּ, וַאֲנִי מְצַוֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: ‘הִמָּנַע מִקְּרֹא אוֹתִי בִשְׁמִי לְפָנֶיהָ, רַק מַעֲרִיץ שֶׁלְּךָ אֲנִי בְעֵינֶיהָ’. הִסְכַּמְנוּ עַל כָּךְ וְהָלַכְנוּ עַד שֶׁבָּאנוּ לִמְקוֹם הַסַּל, וּמָצָאנוּ שְׁנֵי סַלִּים. יָשַׁבְנוּ בְתוֹכָם וְהָעֳלֵינוּ אֶל הַמָּקוֹם הַמְדֻבָּר בּוֹ. נִגְּשָׁה וְנָתְנָה לָנוּ שָׁלוֹם. וְכַאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָהּ אַלְררַאשִׁיד נָבוֹךְ מִיָּפְיָהּ וְחִנָּהּ. הִתְחִילָה מְסַפֶּרֶת לוֹ סִפּוּרִים וְנוֹשֵׂאת לְפָנָיו קוֹלָהּ בְּשִׁירִים. אַחַר־כָּךְ הֵבִיאָה יַיִן וְשָׁתִינוּ, כְּשֶׁהִיא פוֹנָה אֵלָיו שְׂמֵחָה בוֹ, וְאַף הוּא פוֹנֶה אֵלֶיהָ שָׂמֵחַ בָּהּ. נָטְלָה אֶת כְּלִי הַמֵּיתָרִים וְזִמְּרָה זֶמֶר בְּדֶרֶךְ יְדוּעָה וְאַחַר־כָּךְ אָמְרָה לִי: ‘כְּלוּם בֶּן־דּוֹדְךָ מִן הַסּוֹחֲרִים הוּא?’ וְהִצְבִּיעָה עַל אַלרְרַשִׁיד. אָמַרְתִּי: ‘הֵן’. אָמְרָה: ‘אָכֵן שְׁנֵיכֶם קְרוֹבִים אַתֶּם הַדּוֹמִים זֶה לָזֶה’ אָמַרְתִּי: ‘הֵן’, אַחֲרֵי שֶׁשָּׁתָה אַלרְרַשִׁיד שְׁלשָׁה רוֹטְלִים מִן הַמַּשְׁקֶה נִכְנְסוּ שִׂמְחָה וָגִיל אֶל תּוֹכוֹ, וְקָרָא וְאָמַר: ‘הוֹי אִבְּרָאהִים’. אָמַרְתִּי: ‘הִנְּנִי לִפְקֻדָּתְךָ נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים’ אָמַר לִי: ‘זַמֵּר עַל־פִּי אֹפֶן זֶה וָזֶה’. כְּשֶׁנּוֹדַע לָהּ שֶׁהַכַּלִיף הוּא זֶה, פָּרְשָׁה לְמָקוֹם אַחֵר וְנִכְנְסָה לְתוֹכוֹ. כְּשֶׁגָּמַרְתִּי לְזַמֵּר אָמַר לִי אַלרְרַשִׁיד: ‘רְאֵה מִי הוּא אֲדוֹן הַבַּיִת הַזֶּה?’ נִזְדָּרְזָה זְקֵנָה לַעֲנוֹת וְאָמְרָה: ‘לְחַסַן בֶּן סַבַּל הוּא’2. אָמַר: ‘הָבִיאוּ אוֹתוֹ לְפָנַי’. נֶעֶלְמָה הַזְּקֵנָה שָׁעָה קַלָּה, וְחַסַן בָּא. אָמַר לוֹ אַלרְרַשִׁיד: ‘כְּלוּם בַּת לְךָ?’ אָמַר: ‘כֵּן, כַדִיגָ’ה שְׁמָהּ’. אָמַר לוֹ: ‘נְשׂוּאָה הִיא?’ אָמַר לוֹ: ‘לֹא’. אָמַר: ‘אִם כָּךְ הֲרֵינִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ לְהַשִּׂיאָהּ לִי’. אָמַר לוֹ: ‘שִׁפְחָתְךָ הִיא, וּבְיָדְךָ נִתָּנָה, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים’. אָמַר לוֹ הַכַּלִיף: ‘כְּבָר נָשָׂאתִי אוֹתָהּ לְאִשָּׁה בְמֹהַר שְׁלשֶׁת אֲלָפִים דִּינָר בִּמְזֻמָּנִים שֶׁיּוּבְאוּ אֵלֶיךָ עוֹד בֹּקֶר יוֹמֵנוּ זֶה. וּכְשֶׁתְּקַבֵּל אֶת הַמָּמוֹן הוֹבֵל אוֹתָהּ אֵלֵינוּ בְאוֹתוֹ לַיְלָה’. אָמַר לוֹ: ‘שָׁמַעְתִּי וּפְקֻדָּתְךָ אֲמַלֵּא’. אַחַר־כָּךְ יָצָאנוּ, אָמַר לִי: ‘אִסְחָאק, אַל תְּסַפֵּר לְאָדָם’. הִסְתַּרְתִּי הַדָּבָר עַד שֶׁמֵּת אַלרְרַשִׁיד וְלֹא נוֹדַע לְאָדָם מַה שֶּׁנּוֹעַד לִי בְּאוֹתָם אַרְבַּעַת הַיָּמִים. כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי בְּמוֹשַׁב הַכַּלִיף בַּיּוֹם וּבְמוֹשַׁב כַדִיגָ’ה בַלַּיְלָה. וְחֵי־אֱלֹהִים לֹא רָאִיתִי אָדָם מִן הַגְּבָרִים כְּמוֹ אַלרְרַשִׁיד וְלֹא רָאִיתִי אִשָּׁה מִן הַנָּשִׁים כְּמוֹ כַדִיגָ’ה, וְאַף לֹא דוֹמָה בְמִקְצָת לְכַדִיגָ’ה, לֹא בִתְבוּנָה וְלֹא בְשֵׂכֶל וְלֹא בְנֹעַם, וֵאלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ'. וּמִמַּה שֶׁיְּסֻפַּר הוּא:


  1. הוא אסחאק אלמוצלי בן אבראהים אלמוצלי. היה מפורסם כמשורר וכמנגן, והיה נכבד בחצר מלכותם של הארון אלרשיד ובנו אלמאמון אחריו.  ↩

  2. חַסן בן סבל היה אחיו של פַצְ'ל בן סַבל. ושניהם תפקידם חשוב בימיו של הכליף אלמאמון, ונָשא הכליף את בתו של חסן, ואולם ארסו אותה נעשה במסיבות אחרות ממה שמסופר כאן. [שגיאת התחביר במקור; הערת פב"י]  ↩

המלצות קוראים
תגיות