סֻפַּר שֶׁהָיָה הַדָּבָר בְעוֹנַת הֶחָג בְּשָׁעָה שֶׁהָאֲנָשִׁים מְמַלְּאִים מִצְוַת הַהַקָּפוֹת מִסָּבִיב לַכַּעְבָּה בְמֶכָּה. בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה דֹחַק הַמַּקִיפִים הַצְּפוּפִים רַב, וְהִנֵּה אָדָם תּוֹפֵס בְּמָסַכֵּי הַכַּעְבָּה, אוֹמֵר מֵעִסְקֵי לִבּוֹ: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ אֱלֹהִים, שֶׁהִיא תְהֵא בְּכַעַס עַל בַּעֲלָהּ וְתִתְרוֹעֵעַ לִי” וְשָׁמְעָה אֶת דְּבָרָיו חֲבוּרָה מֵעוֹלֵי־הָרֶגֶל. תָּפְסוּ אוֹתוֹ וֶהֱבִיאוּהוּ אֶל אֶמִיר הֶחָג, אַחֲרֵי שֶׁהִשְׂבִּיעוּהוּ מַכּוֹת. אָמְרוּ לוֹ: “הוֹי אֶמִיר, הִנֵּה מָצָאנוּ אֶת זֶה בַמְקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים אוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ”. צִוָּה אֶמִיר הֶחָג לִתְלוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: “הוֹי אֶמִיר, מַשְׁבִּיעַ אֲנִי אוֹתְךָ בַּאֲמִתּוּתוֹ שֶׁל שְׁלִיחַ־אֱלֹהִים – יִתְפַּלֵּל אֱלֹהִים עָלָיו וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם – שֶׁתִּשְׁמַע סִפּוּרִי וּדְבָרַי, וְאַחֲרֵי זֹאת עֲשֵׂה מַה שֶּׁאַתָּה חָפֵץ”. אָמַר לוֹ: “סַפֵּר”. אָמַר לוֹ: "דַּע, אֶמִיר, שֶׁאֲנִי אָדָם מְעַשֵּׁן חֲשִׁישׁ הִנֵּנִי, עוֹסֵק בִּפְשִׁיטַת עוֹר הַצֹּאן, וּמַעֲבִיר אֶת הַדָּם וְהַפֶּרֶשׁ אֶל עֲרֵמַת הָאַשְׁפָּה, אֵרַע לִי שֶׁהָיִיתִי מְהַלֵּךְ עִם חֲמוֹרִי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, וְהוּא עָמוּס מַשָּׂא, וּמָצָאתִי אֶת בְּנֵי־הָאָדָם בּוֹרְחִים. אָמַר לִי אֶחָד מֵהֶם: ‘הִכָּנֵס לְסִמְטָה זוֹ שֶׁלֹּא יַהַרְגּוּךָ’. אָמַרְתִּי: ‘מַה לָּהֶם לִבְנֵי־אָדָם שֶׁהֵם בּוֹרְחִים’? אָמַר לִי אַחַד הַסָּרִיסִים: “אִשְׁתּוֹ שֶׁל אַחַד הַנִּכְבָּדִים בָּאָה וְהַסָּרִיסִים מַרְחִיקִים אֶת הָאֲנָשִׁים מִן הַדֶּרֶךְ לְפָנֶיהָ וּמַכִּים אֶת כָּל בְּנֵי־הָאָדָם וְאֵינָם נוֹשְׂאִים פָּנִים לְאָדָם”. נָטִיתִי עִם הַחֲמוֹר לְתוֹךְ רְחוֹב צְדָדִי.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמָּאתַיִם וּשְׁמוֹנִים וּשְׁלֹשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָאִישׁ סִפֵּר: "נָטִיתִי עִם חֲמוֹרִי לְתוֹךְ רְחוֹב צְדָדִי, וְהִמְתַּנְתִּי עַד שֶׁהִתְפַּזְּרוּ בְנֵי־הָאָדָם וְעָבַר הַדְּחָק. רָאִיתִי אֶת הַסָּרִיסִים וּבִידֵיהֶם מַקְלוֹת, וְאִתָּם בְּעֵרֶךְ שְׁלֹשִים נָשִׁים, וּבְתוֹכָן הָאַחַת דּוֹמָה כְּאִלּוּ הִיא סְעִיף עֵץ צַפְצָפָה, אוֹ אַיָּלָה עוֹרֶגֶת, שְׁלֵמַת הַיֹּפִי וְהַחֵן וְהָעֲדִינוּת, וְכֻלָּן עוֹסְקוֹת בְּשֵׁרוּתָהּ. כְּשֶׁהִגִּיעָה אֶל מְקוֹם הַדֶּרֶךְ שֶׁנָּטִיתִי וְעָמַדְתִּי בוֹ, פָּנְתָה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, אַחַר־כָּךְ קָרְאָה לְסָרִיס וּבָא אֵלֶיהָ, וְלָחֲשָׁה לוֹ סוֹד בְּאָזְנוֹ. בָּא הַסָּרִיס אֵלַי וְתָפַס אוֹתִי, וּבָרְחוּ בְנֵי־הָאָדָם. בָּא סָרִיס שֵׁנִי וְלָקַח אֶת חֲמוֹרִי וְהוֹלִיכוֹ עִמִּי. אַחַר כָּךְ קָם הַסָּרִיס וְאָסַר אוֹתִי בְחֶבֶל וְגָרַר אוֹתִי אַחֲרָיו, כְּשֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָעִנְיָן, וְהָאֲנָשִׁים מֵאַחֲרָיו צוֹעֲקִים וְאוֹמְרִים: ‘אֵין זֶה מֻתָּר מֵאלֹהִים כְּלָל. הֲרֵי אִישׁ זֶה הוּא מְעַשֵּׁן חֲשִׁישׁ עָנִי הוּא וָדַל. מַה סִּבָּה שֶׁאָסְרוּ אוֹתוֹ בַחֲבָלִים?’, וְהָיוּ אוֹמְרִים לַסָּרִיסִים: ‘רַחֲמוּ עָלָיו, יְרַחֵם אֱלֹהִים עֲלֵיכֶם, וּפַטְּרוּהוּ’ אָמַרְתִּי אֲנִי בְלִבִּי: "לֹא תְפָסוּנִי הַסָּרִיסִים אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁגְּבִרְתָּם הֵרִיחָה אֶת רֵיחַ הַפֶּרֶשׁ, וְחָשָׁה גֹעַל מִמֶּנּוּ, וְאֶפְשָׁר שֶׁהִיא הָרָה אוֹ שֶׁנִּזּוֹקָה. וְאוּלָם אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָאַדִּיר'. הִמְשַׁכְתִּי לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְשַׁעְרָהּ שֶׁל חָצֵר גְּדוֹלָה. נִכְנְסוּ וַאֲנִי אַחֲרֵיהֶם. הִמְשִׁיכוּ לְהַכְנִיס אוֹתִי עַד שֶׁהִגַּעְתִּי אֶל אוּלָם גָּדוֹל, אֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד אֲתָאֵר יָפְיְפִיתוֹ, וְהוּא מֻצָּע שָׁטִיחַ עָצוּם. אַחַר־כָּךְ נִכְנְסוּ הַנָּשִׁים אֶל אוֹתוֹ אוּלָם, וַאֲנִי אָסוּר עִם הַסָּרִיסִים. אָמַרְתִּי בְלִבִּי: ‘אֵין סָפֵק שֶׁהֵם יְיַסְּרוּנִי בְּבַיִת זֶה עַד שֶׁאָמוּת, וְלֹא יֵדַע בְּמוֹתִי אָדָם’. אַחַר־כָּךְ הִכְנִיסוּנִי לְתוֹךְ בֵּית־מֶרְחָץ נָעִים מִפְּנִים לָאוּלָם. וּבָהּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי בְתוֹךְ בֵּית־הַמֶּרְחָץ, וְהִנֵּה נִכְנְסוּ שָׁלֹש נְעָרוֹת. יָשְׁבוּ מִסָּבִיב לִי, וְאָמְרוּ: ‘פְּשֹׁט בְּגָדֶיךָ וּמַה שֶּׁעָלֶיךָ מִן הַבְּלָיוֹת’. עָשִׂיתִי כֵן. הָיְתָה אַחַת מֵהֶן מְשַׁפְשֶׁפֶת רַגְלַי, וְאַחַת מֵהֶַן רוֹחֶצֶת רֹאשִׁי וְאַחַת מֵהֶן מְעַסָּה גּוּפִי. כְּשֶׁגָּמְרוּ, שָׂמוּ לְפָנַי חֲבִילַת בִּגְדֵי אָרִיג וְאָמְרוּ לִי: ‘לְבַשׁ אֵלֶּה’. אָמַרְתִּי: ‘אֵינִי יוֹדֵעַ כֵיצַד לִלְבּשׁ’. נִגְּשּׁו אֵלַי וְהִלְבִּישׁוּנִי, כְּשֶׁהֵן מְצַחֲקות עָלַי. אַחַר־כָּךְ הֵבִיאוּ קֻמְקוּמִין מְלֵאִים מֵי וְרָדִים וְזִלְּפוּ עָלַי, וְיָצָאתִי אִתָּן לְאוּלָם אַחֵר, שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד אֲתָאֵר יָפְיְפִיתוֹ מֵרֹב מַה שֶּׁהָיוּ בוֹ מִן הַפִּתּוּחִים וְהַמַּצָּעִים. וּכְשֶׁנִּכְנַסְתִּי לְאוֹתוֹ אוּלָם מָצָאתִי אַחַת יוֹשֶׁבֶת עַל סַפָּה שֶׁל קְנֵה בַּמְבּוּס שֶׁרַגְלֶיהָ שֶׁנְהָב, וּלְפָנֶיהָ חֲבוּרַת נְעָרוֹת.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמָּאתַיִם וּשְׁמוֹנִים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָאִישׁ אָמַר: "כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לְאוֹתוֹ אוּלָם מָצָאתִי אַחַת יוֹשֶׁבֶת עַל סַפָּה שֶׁל קְנֵה בַּמְבּוּס שֶׁרַגְלֶיהָ שֶׁנְהָב וּלְפָנֶיהָ חֲבוּרַת נְעָרוֹת. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי קָמָה לִקְרָאתִי וְקָרְאָה לִי. נִגַּשְׁתִּי אֵלֶיהָ, וְצִוְּתָה עָלַי לָשֶׁבֶת. יָשַׁבְתִּי לְצִדָּהּ. צִוְּתָה אֶת הַנְּעָרוֹת שֶׁתַּגֵּשְׁנָה אֶת הַמַּאֲכָל. הִגִּישׁוּ לִי מַאֲכָל מְפֹאָר מִכָּל הַמִּינִים, שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ שְׁמוֹתָם וְלֹא אֵדַע טִיבָן בְּכָל יְמֵי חַיַּי. אָכַלְתִּי מֵהֶם דֵּי שָׂבְעִי, אַחֲרֵי הֲסָרַת הַצַּלָּחוֹת וּרְחִיצַת הַיָּדַיִם, צִוְּתָה לְהָבִיא הַפֵּרוֹת, וְהוּבְאוּ לְפָנֶיהָ מִיָּד. צִוְּתָה אוֹתִי לֶאֱכֹל, וְאָכַלְתִּי. כְּשֶׁגָּמַַרְנוּ לֶאֱכֹל צִוְּתָה עַל אֲחָדוֹת מִן הַנְּעָרוֹת לְהָבִיא מַשְׁקֶה. וְהֵבִיאוּ מַשֶּׁהוּ בִצְבָעִים מִצְּבָעִים שׁוֹנִים. הִצִּיתוּ מַחְתּוֹת עִם כָּל מִינֵי בְשָׂמִים. קָמָה נַעֲרָה יָפָה כַּלְּבָנָה לְהַשְׁקוֹתֵנוּ לְקוֹל מַנְגִּינַת כְּלֵי־הַמֵּיתָר. הִשְׁתַּכַּרְתִּי אֲנִי וְאוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת הַיּוֹשֶׁבֶת עִמִּי. כָּל זֶה קָרָה, וַאֲנִי בָטוּחַ שֶׁבַּחֲלוֹם הִנֵּנִי. אַחַר־כָּךְ רָמְזָה לַאֲחָדוֹת מִן הַנְּעָרוֹת לְהַצִּיעַ לָנוּ מַצָּע בְּמָקוֹם אֶחָד, וְהִצִּיעוּ בַמָּקוֹם שֶׁצִּוְּתָה אוֹתָן עָלָיו. קָמָה וְהֶחֱזִיקָה בְיָדִי וְהוֹבִילָה אוֹתִי אֶל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם הַמֻּצָּע. שָׁכְבָה וְשָׁכַבְתִּי לְצִדָּהּ וּבִלִּינוּ שָׁם עַד הַבֹּקֶר. וּכְכָל שֶׁהָיְתָה לוֹחֶצֶת אוֹתִי אֶל חָזָהּ נָשַׁמְתִּי מֵרֵיחַ הַמֹּר וְהַבֹּשֶׂם, כְּשֶׁאֲנִי מַאֲמִין שֶׁאֵינִי אֶלָּא בְתוֹךְ גַּן עֵדֶן, וְשֶׁאֵינִי אֶלָּא בַחֲלוֹם. כְּשֶׁקַּמְתִּי בַבֹּקֶר, שָׁאֲלָה אוֹתִי לִמְקוֹמִי, אָמַרְתִּי לָהּ: ‘בְּרֹבַע פְּלוֹנִי’. צִוְּתָה עָלַי לָצֵאת וְנָתְנָה לִי מִטְפַּחַת רְקוּמָה בְזָהָב וָכֶסֶף, וְעָלֶיהָ מַשֶּׁהוּ קָשׁוּר, וְאָמְרָה לִי: ‘הִכָּנֵס בָּזֶה לְבֵית־הַמֶּרְחָץ’. שָׂמַחְתִּי וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי: "אִם הָיוּ כָּאן רַק חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת, הֲרֵי יַסְפִּיק לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם לְיוֹם זֶה'. יָצָאתִי מֵאֶצְלָהּ, כְּאִלּוּ אֲנִי יוֹצֵא מִתּוֹךְ גַּן־עֵדֶן וּבָאתִי אֶל הַמַּחְסָן שֶׁאֲנִי גָר בּוֹ. פָּתַחְתִּי אֶת הַמִּטְפַּחַת וּמָצָאתִי בָהּ חֲמִשִּׁים מִשְׁקָל שֶׁל זָהָב. טָמַנְתִּי אוֹתָם לְיַד הַדֶּלֶת אַחֲרֵי שֶׁקָּנִיתִי בִּשְׁתֵּי פְרוּטוֹת לֶחֶם וּמָזוֹן לְלַפֵּת בּוֹ אֶת פִּתִּי, וְאָכַלְתִּי אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם. אַחַר־כָּךְ הָיִיתִי מְהַרְהֵר בְּעִנְיָנִי. וַעֲדַיִן אֲנִי בְכָךְ, עַד לִשְׁעַת הָעֶרֶב, כְּשֶׁנַּעֲרָה בָאָה וְאָמְרָה לִי: ‘גְּבִרְתִּי מְבַקֶּשֶׁת אוֹתְךָ’. יָצָאתִי אִתָּהּ אֶל שַׁעַר הֶחָצֵר. בִּקְּשָׁה לִי רְשׁוּת לְהִכָּנֵס, וְנִכְנַסְתִּי וְנָשַׁקְתִּי אֶת הָאָרֶץ לְפָנֶיהָ. צִוְּתָה עָלַי לָשֶׁבֶת, וְצִוְּתָה לְהָבִיא אֶת הַמַּאֲכָל וְהַמַּשְׁקֶה כַּמִּנְהָג. וְכַאֲשֶׁר קַמְתִּי בַבֹּקֶר הוֹשִׁיטָה לִי מִטְפַּחַת שְׁנִיָּה וּבְתוֹכָהּ חֲמִשִּׁים מִשְׁקָל זָהָב. לְקַחְתִּיהָ וְיָצָאתִי וּבָאתִי אֶל הַמַּחְסָן וּטְמַנְתִּיהָ. הָיִיתִי שָׁרוּי בְּמַצָּב זֶה שְׁמוֹנָה יָמִים, נִכְנָס אֵלֶיהָ כָּל יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם וְאוֹכֵל וְיוֹצֵא מֵאֶצְלָהּ בְּבֹקֶר הַיּוֹם. וּכְבָר הִרְוַחְתִּי חֲמִשִּׁים דִּינָר. וּבִזְּמַן שֶׁהָיִיתִי יָשֵׁן אֶצְלָהּ בְּלֵיל הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, נִכְנְסָה נַעֲרָה, אָצָה וְאָמְרָה לִי: ‘עֲלֵה לִדְיוֹטָה זוֹ’. עָלִיתִי לְאוֹתָהּ דְּיוֹטָה וּמְצָאתִיהָ נִשְׁקֶפֶת עַל פְּנֵי הַדֶּרֶךְ. וּבְעוֹד אֲנִי יוֹשֵׁב וְהִנֵּה שָׁאוֹן רַב וַהֲמוֹן פָּרָשִׁים בַּסִּמְטָה. וְהָיָה בַקּוֹמָה אֶשְׁנָב נִשְׁקָף עַל הַשַּׁעַר. הִסְתַּכַּלְתִּי דַרְכּוֹ וְרָאִיתִי עֶלֶם רוֹכֵב, כְּאִלּוּ הוּא הַיָּרֵחַ הָעוֹלֶה בְּלֵיל מִלּוּאוֹ, וּלְפָנָיו מַמְלוּכִּים וְחַיָּלִים מְהַלְּכִים לְשֵׁרוּתוֹ. נִגַּשׁ אֶל הַשַּׁעַר וְיָרַד מֵעַל סוּסוֹ וְהָלַךְ בָּרֶגֶל וְנִכְנַס לְתוֹךְ הָאוּלָם וּמָצָא אוֹתָהּ יוֹשֶׁבֶת עַל הָעֶרֶשׂ. נָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לְפָנֶיהָ. אַחַר־כָּךְ נִגַּשׁ וְנָשַׁק אֶת שְׁתֵּי יָדֶיהָ, אַךְ הִיא לֹא דִבְּרָה אֵלָיו. לֹא חָדַל מֵהִתְרַפֵּס לְפָנֶיהָ עַד שֶׁפִּיֵּס אוֹתָהּ וְיָשֵׁן אֶצְלָהּ אוֹתוֹ לַיְלָה.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמָּאתַיִם וּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָאִישׁ אָמַר: “אַחֲרֵי שֶׁפִּיֵּס הָעֶלֶם אֶת הַנַּעֲרָה, יָשֵׁן אֶצְלָהּ אוֹתוֹ לַיְלָה. וּכְשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר בָּאוּ אֵלָיו הַחֲיָלוֹת וְרָכַב וְיָצָא מִן הַשַּׁעַר. צִוְּתָה לְהָבִיא אוֹתִי לְפָנֶיהָ. עָלְתָה אֶצְלִי וְאָמְרָה לִי: ‘כְּלוּם רָאִיתָ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה אֶמֶשׁ?’ אָמַרְתִּי: “הֵן”. אָמְרָה לִי: 'בַּעֲלִי הוּא, וַהֲרֵינִי לְסַפֵּר לְךָ מַה שֶּׁאֵרַע לִי עִמּוֹ. פַּעַם הָיִיתִי יוֹשֶׁבֶת אֲנִי וְהוּא בְגִנָּה בְתוֹךְ הֶחָצֵר, וְהִנֵּה קָם מֵאֶצְלִי וְנֶעְלַם שָׁעָה אֲרֻכָּה. מָצָאתִי שֶׁהוּא מִתְמַהְמֵהַּ וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי: ‘אֶפְשָׁר שֶׁבְּבֵית־הַכָּבוֹד הוּא. קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי אֶל בֵּית־הַכָּבוֹד וְלֹא מְצָאתִיו. נִכְנַסְתִּי אֶל הַמִּטְבָּח וְרָאִיתִי נַעֲרָה. שְׁאִלְתִּיהָ עַל אוֹדוֹתָיו וְהֶרְאֲתָה לִי אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב עִם נַעֲרָה מִנַּעֲרוֹת הַמִּטְבָּח. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁבַּעְתִּי שְׁבוּעָה חֲמוּרָה, שֶׁאֵין הִיא אֶלָּא שֶׁאֶשְׁכַּב עִם הַמְלֻכְלָךְ בִּבְנֵי אָדָם וְהַמְזֹהָם בָּהֶם. וְאוֹתוֹ יוֹם שֶׁתָּפְסוּ אוֹתְךָ הַסָּרִיסִים, הָיוּ לִי זֶה אַרְבָּעָה יָמִים שֶׁאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת בָּעִיר אָדָם בְּתֹאַר זֶה, וְלֹא מָצָאתִי אָדָם מְלֻכְלָךְ יוֹתֵר מִמְּךָ וְלֹא מְזֹהָם יוֹתֵר מִמְּךָ, וּבִקַּשְׁתִּי אוֹתְךָ, וְהָיָה מַה שֶּׁהָיָה עַל־פִּי גְזֵרַת אֱלֹהִים עָלֵינוּ, וּכְבָר מִלֵּאתִי אֶת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי’. הוֹסִיפָה וְאָמְרָה: ‘וּכְשֶׁיַּחֲזֹר בַּעֲלִי לְסוּרוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה אַחֲזִיר אוֹתְךָ כְּפִי שֶׁהָיִיתָ עִמִּי’. וּכְשֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיהָ דְּבָרִים אֵלֶּה וְיָרְתָה בְלִבִּי חִצֵּי מַבָּטָהּ, זָלְגוּ עֵינַי דְמָעוֹת עַד שֶׁנֻּגְּעוּ אֲרֻבּוֹת הָעֵינַיִם בְּמֻרְסוֹת. אַחַר־כָּךְ צִוְּתָה עָלַי לָצֵאת מֵאֶצְלָהּ, אַחֲרֵי שֶׁהִגִּיעָה לִי מֵאִתָּהּ טוֹבָה. בָּאתִי לְכָאן לְהִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה שֶׁבַּעֲלָהּ יַחֲזֹר אֶל הַשִּׁפְחָה פַּעַם שְׁנִיָּה, אֶפְשָׁר שֶׁאֶחֱזֹר לְמַה שֶּׁהָיִיתִי בוֹ מִן הַנְּעִימוּת וְחַיֵּי הָעֹנֶג”. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶמִיר הֶחָג סִפּוּרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם שִׁחְרֵר אוֹתוֹ, וְאָמַר לַנִּמְצָאִים: "חֵי אֱלֹהִים שֶׁעֲלֵיכֶם לְהִתְפַּלֵּל בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁנִּמּוּק לוֹ הַמַּצְדִיקוֹ, וּמִמַּה שֶׁיְּסֻפַּר הוּא.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.