רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר מַה שֶּׁאֵרַע לְאַחַד הַבְּדוּאִים עִם גַ'עְפָר הַבַּרְמַכִּי אַחֲרֵי הִצָּלְבוֹ
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1979

סִפְּרוּ שֶׁגַּ’עְפָר הַבַּרְמַכִּי, כְּשֶׁצְּלָבוֹ הָארוּן אַלרְרַשִׁיד1, צִוָּה לִצְלֹב אֶת כָּל מִי שֶיִּסְפֹּד לוֹ וִיקוֹנֵן עָלָיו. נִמְנְעוּ בְּנֵי־אָדָם מִכָּךְ. וְקָרָה שֶבְּדוּאִי אֶחָד הָיָה בַּעֲרָבָה רְחוֹקָה, וּבְכָל שָׁנָה הָיָה בָא אֶל גַ’עְפָר הַבַּרְמַכִּי הַנִּזְכָּר עִם קַצִידָה2 וְהָיָה זֶה נוֹתֵן לוֹ אֶלֶף דִּינָר פְּרָס בְּעַד אוֹתָהּ קַצִידָה, וְהָיָה נוֹטֵל אוֹתָם וְהוֹלֵךְ לְדַרְכּוֹ, וּמַמְשִׁיךְ וּמוֹצִיא מֵהֶם לְפַרְנָסַת מִשְׁפַּחְתּוֹ עַד לְסוֹף הַשָׁנָה. בָּא אֵלָיו אוֹתוֹ בְּדוּאִי עִם הַקַּצִידָה כְּמִנְהָגוֹ. כְּשֶׁבָּא מָצָא אֶת גַ’עְפָר צָלוּב. בָּא אֶל הַמָּקוֹם שֶׁהוּא צָלוּב בּוֹ. הִבְרִיךְ אֶת גְּמַלָּתוֹ וּבָכָה בְכִי רָב וְהִתְאַבֵּל אֵבֶל כָּבֵד, וְנָשָׂא אֶת קוֹלוֹ בְשִׁירַת הַקַּצִידָה. נִרְדַּם וְרָאָה אֶת גַ’עְפָר הַבַּרְמַכִּי בַּחֲלוֹם אוֹמֵר לוֹ: “הִנֵּה הוֹגַעְתָּ עַצְמְךָ וּבָאתָ אֵלֵינוּ, וּמָצָאתָ אוֹתָנוּ כְּפִי מַה שֶּׁרָאִיתָ. וְאוּלָם שִׂים פָּנֶיךָ וְלֵךְ לְבָצְרָה וּשְׁאַל לְאָדָם אֶחָד שְׁמוֹ כָךְ וְכָךְ, מִתַּגָּרִי בָּצְרָה, וֶאֱמֹר לוֹ: ‘הֲרֵי גַ’עְפָר הַבַּרְמַכִּי מְשַׁגֵּר לְךָ שָׁלוֹם וְאוֹמֵר לְךָ שֶׁתִּתֵּן לִי אֶלֶף דִּינָר, וְסִימָן לְכָךְ הַפּוֹלָה’. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר הַבְּדוּאִי מִשְּׁנָתוֹ, פָּנָה וְהָלַךְ לְבָצְרָה וְשָׁאַל לְאוֹתוֹ סוֹחֵר וְנִפְגַּשׁ עִמּוֹ, וּמָסַר לוֹ מַה שֶּׁאָמַר לוֹ גַ’עְפָר בַּחֲלוֹם. בָּכָה הַסּוֹחֵר בְּכִי מָר, עַד שֶׁכִּמְעַט שָׁבַק חַיִּים לְכָל חַי. כִּבֵּד אֶת הַבְּדוּאִי וְהוֹשִׁיבוֹ אֶצְלוֹ וְהֵיטִיב שִׁכְנוֹ עִמּוֹ. עָמַד אֶצְלוֹ שְׁלשָׁה יָמִים מְכֻבָּד. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ וְלָלֶכֶת נָתַן לוֹ הַסּוֹחֵר אֶלֶף וְחֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר, וְאָמַר לוֹ: “הָאֶלֶף הוּא כְּפִי הַמְצֻוֶּה לָתֵת לְךָ וַחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת הַעֲנָקָה מִמֶּנִי לְכַבְּדֶךָ בָּהֶם, וּלְךָ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה אֶלֶף דִּינָר”. בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר מִמֶּנּוּ אָמַר לַסּוֹחֵר: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתַּגִּיד לִי מַה פֵּרוּשׁ ‘הַפּוֹלָה’, שֶׁאֵדַע מַה יְּסוֹדָהּ?”. אָמַר לוֹ: “מִתְּחִלָּה עָנִי הָיִיתִי, סוֹבֵב עִם פּוֹלִים חַמִּים בִּרחוֹבוֹת3 בַּגְדָאד וּמוֹכְרָם לְהִתְפַּרְנֵס בָּזֶה. יָצָאתִי בְּיוֹם קַר וּמַגְשִׁים, וְאֵין עַל גּוּפִי מַשֶּׁהוּ שֶׁיְּחַסֵּן אוֹתִי מִקֹּר. וּפַעַם הָיִיתִי רוֹעֵד מֵעֹז הַקֹּר וּפַעַם נוֹפֵל בְּמֵי הַגֶּשֶׁם, וַאֲנִי בְּמַצָּב עָלוּב עַד כְּדֵי סְמִירַת הָעוֹר. וְהָיָה גַ’עְפָר יוֹשֵׁב בְּאוֹתוֹ יוֹם בְּתוֹךְ אַרְמוֹן הַנִּשְׁקָף עַל הָרְחוֹב, וְעִמּוֹ הַפַּמַּלְיָה שֶׁלּוֹ וּפִילַגְשָׁיו. נָפַל מַבָּטוֹ עָלַי וְנִכְמְרוּ רַחֲמָיו עַל מַצָּבִי וְשָׁלַח אֵלַי אֶחָד מִבְּנֵי לִוְיָתוֹ וּלְקָחַנִי אֵלָיו וְהִכְנִיסַנִי לְפָנָיו. כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי אָמַר לִי: ‘מְכֹר כָּל מַה שֶּׁעִמְּךָ מִן הַפּוֹל לַאֲנָשַי’. הִתְחַלְתִּי מוֹדֵד אוֹתָם בְּמִדָּה שֶהָיְתָה עִמִּי, וְכָל מִי שֶׁלָּקַח מִדַּת פּוֹלִים הָיָה מְמַלֵּא אוֹתָהּ זָהָב, עַד שֶׁכָּלָה כָּל מַה שֶּׁהָיָה אִתִּי וְלֹא נִשְׁאַר בַּסַּל כְּלוּם. אָסַפְתִּי כָּל הַזָּהָב שֶׁהִגִּיעַ אֵלַי, כֻּלּוֹ. אָמַר לִי: ‘כְּלוּם נִשְׁאַר עִמְּךָ מַשֶּׁהוּ מִן הַפּוֹל?’ אָמַרְתִּי: ‘אֵינִי יוֹדֵעַ’. חִפַּשְׂתִּי בַּסַּל וְלֹא מָצָאתִי אֶלָּא פּוֹלָה אַחַת. נְטָלָהּ גַ’עְפָר מִמֶּנִּי, וּבָקַע אוֹתָהּ לַחֲצָאִין. לָקַח חֶצְיָהּ לְעַצְמוֹ וְנָתַן חֶצְיָהּ הַשֵּׁנִי לְאַחַת פִּילַגְשָׁיו וְאָמַר לָהּ: ‘בְּכַמָּה אַתְּ קוֹנָה חֶצְיָהּ שֶׁל פּוֹלָה זוֹ?’ אָמְרָה לוֹ: ‘בְּמִשְׁנֵה עֵרֶךְ כָּל הַזָּהָב הַזֶּה’. נַעֲשֵׂיתִי נָבוֹךְ בְּעִנְיָנִי, וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי: 'דָּבָר שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הוּא”. וַעֲדַיִן אֲנִי מִשְׁתָּאֶה, כְּשֶׁהַפִּילֶגֶשׁ צִוְּתָה עַל אַחַת מִנַּעֲרוֹתֶיהָ וְהֵבִיאָה זָהָב מִשְׁנֵה עֵרֶךְ אוֹתוֹ הַזָּהָב כֻּלּוֹ. אָמַר גַ’עְפָר: ‘וַאֲנִי קוֹנֶה אֶת הַחֵצִי שֶׁלְּקַחְתִּיו בְּמִשְׁנֵה עֵרֶךְ כָּל זֶה יַחַד’. אָמַר לִי גַ’עְפָר: ‘טֹל מְחִיר פּוֹלֶיךָ’. וְצִוָּה עַל אֶחָד מֵעֲבָדָיו, וְאָסַף אֶת כָּל הַהוֹן כֻּלּוֹ וְהִנִּיחוֹ בְקֻפָּתִי. נְטַלְתִּיו וְהָלַכְתִּי לְדַרְכִּי. אַחַר־כָּךְ בָּאתִי לְבָצְרָה, וְנָשָׂאתִי וְנָתַתִּי בְּמַה שֶּׁעִמִּי מִן הַמָּמוֹן, וְהִרְחִיב לִי אֱלֹהִים. וְלֵאֱלֹהִים הַתְּהִלָּה וְהַתּוֹדָה. וּכְשֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְךָ כָּל שָׁנָה אֶלֶף דִּינָר הֲרֵיהוּ מִמִּקְצָת הַטּוֹבָה שֶׁהֵיטִיב עִמִּי גַ’עְפָר, וְלֹא יִגָּרֵם לִי כָּל נֵזֶק”. הִתְבּוֹנֵן אֵפוֹא אֶל מִדַּת נְדִיבוּתוֹ שֶׁל גַ’עְפָר. וְאָכֵן לוֹ הַתְּהִלָּה בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ, רַחֲמֵי אֱלֹהִים עָלָיו. וּמִמַּה שֶּׁיְּסֻפַּר הוּא:


  1. כאשר הֻתַּז בשנת 803 אסה"נ בפקודת הכליף.  ↩

  2. שיר שבסופו תהלה למיטיבו של המשורר.  ↩

  3. “בחובות” במקור המודפס, צ“ל: ברחובות – הערת פב”י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות