רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר אַבּוּ־מֻחַמָּד הָעַצְלָן עִם אַלרְרַשִׁיד
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1979

סֻפַּר שֶׁהָארוּן אַלרְרַשִׁיד הָיָה יוֹשֵׁב בְּיוֹם מִן הַיָּמִים עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ. נִכְנַס אֵלָיו נַעַר מִן הַסָּרִיסִים נוֹשֵׂא כֶּתֶר מְשֻׁבָּץ פְּנִינִים וַאֲבָנִים טוֹבוֹת אֲשֶׁר לֹא יֵעָרֵךְ מְחִירָן. נָשַׁק הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר: “הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה מְנַשֶּׁקֶת הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ”.

הִרְגִּישָׁה שַהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת, אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָה: “מַה יָּפִים סִפּוּרַיִךְ וּמַה מַּפְלִיאִים, מַה נְּעִימִים וּמַה מַּקְסִימִים”. אָמְרָה לָהּ הַגְּבִירָה שַהַרָזָאד: “וּמַה כָּל זֶה לְעֻמַּת מַה שֶּׁאֲסַפֵּר בַּלַּיְלָה הַבָּא, אִם יַשְׁאִירֵנִי הַמֶּלֶךְ בַּחַיִּים”. אָמַר הַמֶּלֶךְ בְּלִבּוֹ: “חֵי אֱלֹהִים אֵינִי מְמִיתָהּ עַד שֶׁאֶשְׁמַע סוֹף סִפּוּרָהּ”. אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָהּ: “סַפְּרִי סוֹף סִפּוּרֵךְ”. אָמְרָה לָהּ שַהַרָזָאד: “בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד אִם יַרְשֶׁה לִי הַמֶּלֶךְ”. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “סַפְּרִי שַהַרָזָאד. אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַסָּרִיסּ הַצָּעִיר אָמַר לַכַּלִיף: “הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה מְנַשֶּׁקֶת אֶת הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ וְאוֹמֶרֶת לְךָ: אַתָּה יָדַעְתָּ שֶׁהִיא עָשְׂתָה כֶתֶר זֶה, וְהוּא זָקוּק לְאֶבֶן יְקָרָה גְדוֹלָה, שֶׁתְּהֵא בְרֹאשׁוֹ, וְחִפְּשָׂה בְתוֹךְ אוֹצְרוֹתֶיהָ וְלֹא מָצְאָה בָהֶם אֶבֶן־יְקָרָה גְדוֹלָה לְפִי צָרְכָּהּ”. אָמַר הַכַּלִיף לְשׁוֹמְרֵי־הַסַּף וְלַסְּגָנִים: “חַפְּשׂוּ אֶבֶן־יְקָרָה גְדוֹלָה כְּפִי צָרְכָּה שֶׁל זֻבַּיְדָה”. חִפְּשׂוּ וְלֹא מָצְאוּ מַה שֶּׁמַּתְאִים לָהּ, וְהוֹדִיעוּ זֹאת לַכַּלִיף. הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה בְעֵינָיו, וְאָמַר: “כֵּיצַד זֶה אֶהְיֶה כַלִיף וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הָאָרֶץ, וְיָדִי תִקְצַר מֵהַשִּׂיג אֶבֶן־יְקָרָה? אוֹי לָכֶם, שַׁאֲלוּ אֶת הַסּוֹחֲרִים”. שָׁאֲלוּ אֶת הַסּוֹחֲרִים וְאָמְרוּ לָהֶם: “אֵין אֲדוֹנֵנוּ הַכַּלִיף מוֹצֵא אֶבֶן־יְקָרָה זוֹ, אֶלָּא אֵצֶל אָדָם אֶחָד בְּבָצְרָה, אַבּוּ מֻחַמָּד הָעַצְלָן שְׁמוֹ”. הוֹדִיעוּ אֶת הַדָּבָר לַכַּלִיף, וְצִוָּה עַל מִשְׁנֵהוּ גַ’עְפָר לִשְׁלֹח פִּתְקָה אֶל הָאֶמִיר מֻחַמָּד אלזֻּבַּיְדִּי, הַשַּׁלִיט עַל בָּצְרָה, שֶׁיַּתְקִין אֶת אַבּוּ מֻחַמָּד הָעַצְלָן לִנְסִיעָה וְיָבִיא אוֹתוֹ לִפְנֵי נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים. כָּתַב הַמִּשְׁנֶה פִּתְקָה בְּתֹכֶן זֶה וְשָׁלַח אוֹתָהּ בְּיַד מַסְרוּר. פָּנָה מַסְרוּר וְהוֹלִיךְ אֶת הַפִּתְקָה לִמְדִינַת בָּצְרָה וְנִכְנַס אֶל הָאֶמִיר מֻחַמָּד אלזֻּבַּיְדִּי. שָׂמַח בּוֹ וְכִבְּדוֹ תַכְלִית הַכִּבּוּד. קָרָא לְפָנָיו פִּתְקַת נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים הָארוּן אַלרְרַשִׁיד. אָמַד לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וּפְקֻדָּתוֹ אֲמַלֵּא”. אַחַר־כָּךְ שָׁלַח אֶת מַסְרוּר וּקְבוּצָה מִבְּנֵי לִוְיָתוֹ אֶל אַבּוּ־מֻחַמָּד הָעַצְלָן. שָׂמוּ פְנֵיהֶם אֵלָיו וְדָפְקוּ עַל דַּלְתּוֹ. יָצָא אֲלֵיהֶם אַחַד נְעָרָיו. אֵמַר לוֹ, מַסְרוּר: “אֱמֹר לַאֲדוֹנֶיךָ שֶׁנְּשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים מְבַקְּשׁוֹ”. נִכְנַס הַנַּעַר וְהוֹדִיעָהוּ הַדָּבָר. יָצָא וּמָצָא אֶת מַסְרוּר שׁוֹמֵר־סַף הַכַּלִיף וְעִמּוֹ בְּנֵי לִוְיָתוֹ שֶׁל הָאֶמִיר מֻחַמָּד אלזֻּבַּיְדִּי. נָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר: “שָׁמַעְתִּי וַהֲרֵינִי לְמַלֵּא מִצְוַת נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, וְאוּלָם סוּרוּ אֵלָי”. אָמְרוּ לוֹ: “אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת אֶלָּא חִישׁ־מַהֵר, כְּפִי שֶׁצִּוָּה עָלֵינוּ נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מְצַפֶּה לְבוֹאֲךָ”. אָמַר לָהֶם: “הַמְתִּינוּ לִי קְצָת עַד שֶׁאַתְקִין עַצְמִי”. נִכְנְסוּ עִמּוֹ לֶחָצֵר אַחֲרֵי הַפְצִירוֹ בָּהֶם הַרְבֵּה וְדִבֵּר עַל לִבָּם, וְרָאוּ בְתוֹךְ הַמִּסְדְּרוֹן וִילוֹן שֶׁל קְטִיפָה, תְּכֵלֶת רָקוּם בְּזָהָב אָדֹם. צִוָּה אַבּוּ מֻחַמָּד הָעַצְלָן אֲחָדִים מִנְּעָרָיו לְהִכָּנֵס עִם מַסְרוּר לַמֶּרְחָץ שֶׁבֶּחָצֵר. עָשׂוּ כֵן וְרָאוּ כְתָלָיו וְשֵׁישָם מִן הַנִּפְלָא שֶׁבַּשַּׁיִש וְהוּא מְשֻׁבָּץ בְּזָהָב וּבְכֶסֶף, וּמֵימָיו מְסוּכִים בְּמֵי וְרָדִים. סוֹבְבוּ הַנְּעָרִים אֶת מַסְרוּר וְאֶת אֵלֶּה שֶׁעִמּוֹ וְשִׁמְּשׁוּם בְּכָל שִּׁמּוּשׁ. כְּשֶׁיָּצְאוּ מִן הַמֶּרְחָץ הִלְבִּישׁוּ אוֹתָם בִּגְדֵי פְאֵר שֶׁל קְטִיפָה אֲרוּגָה בְזָהָב. נִכְנְסוּ מַסְרוּר וַחֲבֵרָיו וּמָצְאוּ אֶת אַבּוּ מֻחַמָּד הָעַצְלָן יוֹשֵׁב בְּאַרְמוֹנוֹ, וּמֵעַל לְרֹאשׁוֹ תָּלוּי וִילוֹן שֶׁל קְטִיפָה אָרוּג זָהָב וּמְשֻׁבָּץ פְּנִינִים וַאֲבָנִים טוֹבוֹת. וְהָאַרְמוֹן מֻצָּע כָּרִים אֲרוּגִים זָהָב אָדֹם לְהִשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם, וְהוּא יוֹשֵׁב עַל כַּר גָּבוֹהַּ וְהַכָּר עַל סַפָּה מְשֻׁבָּצָה אֲבָנִים טוֹבוֹת. כְּשֶׁנִּכְנַס מַסְרוּר אֶצְלוֹ בֵּרַךְ אוֹתוֹ לְבוֹאוֹ וְקִדֵּם פָּנָיו וְהוֹשִיבוֹ לְצִדּוֹ. אַחַר־כָּךְ צִוָּה לְהָבִיא הַשֻּׁלְחָן. כְּשֶׁרָאָה מַסְרוּר אוֹתוֹ שֻׁלְחָן, אָמַר: “לֹּא רָאִיתִי אֵצֶל נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים כְּשֻלְחָן זֶה מֵעוֹלָם”. וְהָיוּ עַל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן כָּל מִינֵי מַטְעַמִּים בְּצַלָּחוֹת סִינִיוֹת מָזְהָבוֹת. אָמַר מַסְרוּר: “וְאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ וְשָׂמַחְנוּ עַד סוֹף הַיּוֹם. אַחַר־כָּךְ נָתַן לָנוּ, לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים דִּינָר. כְּשֶׁהָיָה הַיּוֹם הַשֵּׁנִי הִלְבִּישׁוּ אוֹתָנוּ בִּגְדֵי־פְאֵר יְרֻקִּים מָזְהָבִים, וְכִבְּדוּ אוֹתָנוּ תַּכְלִית הַכִּבּוּד”. אַחַר־כָּךְ אָמַר לוֹ מַסְרוּר: “אִי־אֶפְשָׁר לָנוּ לָשֶׁבֶת יוֹתֵר עַל הַזְּמַן הַזֶּה מִתּוֹךְ פַּחַד מֵהַכַּלִיף”. אָמַר לוֹ אַבּוּ מֻחַמָּד הָעַצְלָן: “הַמְתֵּן לִי עַד לְמָחָר, עַד שֶׁנִּצְטַיֵּד וְנִסַּע עִמָּכֶם”. יָשְׁבוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם וְלָנוּ עַד לַבֹּקֶר. חָבְשׁוּ הַנְּעָרִים לְאַבּוּ מֻחַמָּד פִּרְדָּה בְאֻכָּף שֶל זָהָּב מְשֻׁבָּץ בְּמִינֵי פְנִינִים וַאֲבָנִים טוֹבוֹת. אָמַר מַסְרוּר בְּלִבּוֹ: “מְבַקֵּשׁ הָיִיתִי לָדַעַת, כְּשֶׁיָּבוֹא אַבּוּ־מֻחַמָּד לִפְנֵי הַכַּלִיף בְּתֹאַר זֶה, כְּלוּם יִשְׁאַל אוֹתוֹ לְסִבַּת כָּל אוֹתוֹ הַהוֹן?”. אַחֲרֵי כֵן בֵּרְכוּ אֶת אַבּוּ־מֻחַמָּד אַלזֻּבַּיְדִּי וְנִפְרְדוּ מִמֶּנּוּ וְיָצְאוּ מִבָּצְרָה וְנָסְעוּ, וְלֹא פָסְקוּ לִנְסֹעַ עַד שֶׁהִגִיעוּ לְמְדִינַת בַּגְדָאד. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ אֶל הַכַּלִיף וְעָמְדוּ לְפָנָיו, צִוָּה עָלָיו לָשֶׁבֶת, וְיָשַׁב. דִּבֵּר בְּנִימוּס וְאָמַר: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, הִנֵּה הֵבֵאתִי עִמִּי מַתָּנָה מִתּוֹךְ רֶגֶש הָעַבְדוּת לְךָ. כְּלוּם אָבִיא אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ, בִּרְשׁוּתְךָ?”. אָמַר לוֹ הַכַּלִיף: “אֵין כָּל רָעָה בָזֶה”. צִוָּה לְהַגִּישׁ תֵּבָה, פְּתָחָהּ וְהוֹצִיא מִתּוֹכָהּ מַתָּנָה יִקְרַת־עֵרֶךְ וּבְתוֹכָהּ עֵצִים שֶׁל זָהָב וַעֲלֵיהֶם מִן הַזְּמָרַגְדִּין הַלְּבָנִים וּפֵרוֹתֵיהֶם אַבְנֵי־חֵן אֲדֻמּוֹת וּצְהֻבּוֹת וּפְנִינִים לְבָנוֹת. הִתְפַּלֵּא הַכַּלִיף עַל כָּךְ. אַחַר כָּךְ הִגִּישׁ תֵּבָה שְׁנִיָּה וְהוֹצִיא מִתּוֹכָהּ אֹהֶל שֶׁל קְטִיפָה כָּלוּל בִּפְנִינִים וְאַבְנֵי־חֵן וּזְמָרַגְדִּין וּפִטְדָה וְכָל מִינֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת, וְכַרְעוֹתָיו מֵעֵץ עוּד הֹדִּי רַעֲנָן, וְשׁוּלֵי אוֹתוֹ אֹהֶל מְשֻׁבָּצִים בִּזְמָרַגְדִּין יְרֻקִּים; וּבוֹ צוּרוֹת, כָּל צוּרָה מִכָּל מִינֵי בַּעֲלֵי־הַחַיִּים כְּגוֹן עוֹפוֹת וְחַיּוֹת טֶרֶף. וְאוֹתָן צוּרוֹת כְּלוּלוֹת בַּאֲבָנִים יְקָרוֹת וְאַבְנֵי־חֵן וּזְמָרַגְדִּין וּפִטְדָה וְאֹדֶם בַּלְחָשׁ וְכָל מִינֵי מַתֶּכֶת. כְּשֶׁרָאָה אַלרְרַשִׁיד זֹאת שָׂמַח שִׂמְחָה עֲצוּמָה. אָמַר אַבּוּ מֻחַמָּד הָעַצְלָן: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, אַל תַּעֲלֶה בְדַעְתְּךָ שֶׁהֵבֵאתִי אֵלֶיךָ מִתּוֹךְ פַּחַד מִפְּנֵי מַשֶּׁהוּ אוֹ מִתּוֹךְ תְּשׁוּקָה לְמַשֶּׁהוּ. וְאוּלָם רָאִיתִי אֶת עַצְמִי אָדָם מֵהֲמוֹן הָעָם וּמָצָאתִי שֶׁכָּל זֶה לֹא יִצְלַח אֶלָּא לִנְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים. וְאִם תִּתֵּן לִי רְשׁוּת אַרְאֶה לְךָ מִקְצָת מִמַּה שֶּׁאֲנִי יָכוֹל”. אָמַר לוֹ אַלרְרַשִׁיד: “עֲשֵׂה מַה שָׁאַתָּה חָפֵץ. שֶׁנִּרְאֶה”. אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶׂה”. הֵנִיעַ בִּשְפָתָיו וְנָעוּ פִּנּוֹת הָאַרְמוֹן וְנָטוּ אֵלָיו. רָמַז לָהֶם וְחָזְרוּ לִמְקוֹמָם, רָמַז בְּעֵינוֹ, וְנִגְלוּ לוֹ חַדְרֵי הַרְמוֹנוֹת שֶׁדַּלְתוֹתֵיהֶם נְעוּלוֹת. דִּבֵּר אֲלֵיהֶן, וְהִנֵּה קוֹלוֹת שֶׁל עוֹפוֹת עוֹנוֹת לוֹ. תָּמַהּ אַלרְרַשִׁיד עַל כָּךְ תַּכְלִית הַתְּמִיהָה וְאָמַר לוֹ: “מִנַּיִן לְךָ כָּל זֶה, וְאֵין אַתָּה יָדוּעַ אֶלָּא כְּאַבּוּ־מֻחַמָּד הָעַצְלָן, וְסִפְּרוּ לִי שֶׁאָבִיךָ אוּמָן מַקִּיז דָּם הַמְשַׁמֵּש בְּבֵית־מֶרְחָץ הָיָה, וְלֹא עָזַב לְךָ כְּלוּם”. אָמַר: נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים…”

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׁיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְׁלֹש מֵאוֹת וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁאַבּוּ מֻחַמָּד הָעַצְלָן אָמַר לַכַּלִיף: “נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, שְׁמַע לְסִפּוּרִי שֶׁנִּפְלָא הוּא וְעִנְיָנוֹ מַתְמִיהַּ, וְאִלּוּ נִכְתַּב בִּמְחָטִים בְּזָוִיּוֹת הָעַיִן הָיָה לְמָשָׁל וּמוּסָר לְכָל לוֹקֵחַ מוּסָר”. אָמַר לוֹ אַלרְרַשִׁיד: “סַפֵּר מַה שֶּׁאֶצְלְךָ וְהַגֵּד לִי אוֹתוֹ, אַבּוּ־מֻחַמָּד”. אָמַר לוֹ: "דַּע, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, יַתְמִיד אֱלֹהִים לְךָ הָעֹז וְהַשְׁלִיטָה, שֶׁמַּה שֶּׁמְּסַפְּרִים בְּנֵי־אָדָם שֶׁאֲנִי נוֹדַעְתִּי בְשֵׁם הָעַצְלָן וְשֶׁאָבִי לֹא עָזַב לִי מָמוֹן, אֱמֶת אָמְרוּ, מִשּׁוּם שֶׁאָבִי לֹא הָיָה אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁהִזְכַּרְתָּ, שֶׁכֵּן הָיָה אוּמָן מַקִּיז דָּם בְּבֵית־מֶרְחָץ. וְהָיִיתִי אֲנִי בְיַלְדוּתִי הֶעָצֵל בְּכָל הַנִּמְצָא עַל פְּנֵי הָאָרֶץ, וְהִגִּיעָה עַצְלוּתִי עַד כְּדֵי כָךְ, שֶׁכְּשֶהָיִיתִי יָשֵׁן בִּימֵי הַחֹם וְעָלְתָה עָלַי הַשֶּׁמֶשׁ, הָיִיתִי מִתְעַצֵּל לָקוּם אוֹ לָזוּז מִן הַשֶּׁמֶשׁ אֶל הַצֵּל. וְנִשְׁאַרְתִּי בְכָךְ מֶשֶׁךְ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אַחַר־כָּךְ נֶאֱסַף אָבִי, יְרַחֲמֵהוּ אֲלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְלֹא עָזַב לִי מַשֶּׁהוּ. וְהָיְתָה אִמִּי מְשָׁרֶתֶת בְּנֵי־אָדָם וּמַאֲכִילָה אוֹתִי וּמַשְׁקָה, כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹכֵב עַל צִדִּי. אֵרַע שֶׁאִמִּי נִכְנְסָה אֵלַי, בְּאַחַד הַיָּמִים, וְעִמָּהּ חֲמִשָּׁה אֲדַרְכְּמוֹנִים שֶׁל כֶּסֶף, וְאָמְרָה: ‘בְּנִי, הִגִּיעָה אֵלַי הַשְּׁמוּעָה שֶׁהַשֵׁיךְ אַבּוּ אַלְצֻטַ’פְפָר, הֶחֱלִיט לִנְסֹעַ לְסִין’ – וְהָיָה שֵׁיךְ זֶה אוֹהֵב אֶת הָעֲנִיִּים וְהוּא מִבַּעֲלֵי־הַצְּדָקָה – קַח אֵפוֹא, בְּנִי, חֲמֵשֶׁת אֲדַרְכְּמוֹנִים אֵלֶּה וּבוֹא וְנִמְסֹר אוֹתָם לוֹ וּנְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּקְנֶה לְךָ בָּהֶם מַשֶּׁהוּ מֵאֶרֶץ סִין, אוּלַי יַגִּיעַ לְךָ מִזֶּה רֶוַח בְּחַסְדֵי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה‘. הִתְעַצַּלְתִּי לָקוּם וְלָלֶכֶת עִמָּהּ, וְנִשְׁבְּעָה שֶׁאִם לֹא אֵלֵךְ עִמָּהּ לֹא תַאֲכִילֵנִי וְלֹא תַשְׁקֵנִי וְלֹא תִכָּנֵס אֵלַי, אֶלָּא תַעַזְבֵנִי שֶׁאָמוּת מֵרָעָב וּמִצָּמָא. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי דְבָרֶיהָ, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, יָדַעְתִּי שֶׁהִיא תַעֲשֶׂה זֹאת, אַחֲרֵי שֶׁהִכִּירָה בְּעַצְלוּתִי. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘הוֹשִיבִי אוֹתִי’. הוֹשִׁיבָה אוֹתִי כְּשֶׁאֲנִי עֵינִי בוֹכִיָּה. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘הָבִי לִי אֶת סַנְדָּלַי’. הֵבִיאָה אוֹתָם לִי. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘שִׂימִי אוֹתָם בְּרַגְלַי’. שָׂמָה אוֹתָם בָּהֶן. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘שְׂאִי אוֹתִי עַד שֶׁתָּרִימִי אוֹתִי מִן הָאָרֶץ’. עָשְׂתָה כָךְ. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘הַשְׁעִינִי אוֹתִי שֶׁאֵלֵךְ’. הָיְתָה מַשְׁעִינָה אוֹתִי וְלֹא פָּסַקְתִּי מִלֶּכֶת וּמֵהִתָּקֵל בְּשׁוּלֵי בִגְדִּי, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ אֶל חוֹף הַיָּם. נָתַנּוּ שָׁלוֹם לַשֵיךְ וְאָמַרְתִּי לוֹ: ‘הוֹי דּוֹדִי, אַתָּה הוּא אַבּוּ אַלְצֻטַ’פְפָר?’ אָמַר לִי: ‘הִנְנִי לְשֵׁרוּתְךָ’. ְאָמַרְתִּי לוֹ: ‘טֹל אֲדַרְכְּמוֹנִים אֵלֶּה וּקְנֵה לִי בָהֶם מַשֶּׁהוּ מֵאֶרֶץ סִין. אֶפְשָׁר יִשְׁלַח לִי אֱלֹהִים רֶוַח בָּהֶם’. אָמַר הַשֵּׁיךְ אַבּוּ אַלְמֻטַ’פְפָר לַחֲבֵרָיו: מַכִּירִים אַתֶּם בָּחוּר זֶה?’ אָמְרוּ לוֹ: ‘הֵן, הוּא הַיָּדוּעַ בְשֵׁם אַבּוּ מֻחַמָּד הָעַצְלָן, וְלֹא רְאִינוּהוּ מֵעוֹלָם יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ אֶלָּא בְשָׁעָה זוֹ’. אָמַר הַשֵּׁיךְ אַלְמֻטַ’פְפָר: ‘בְּנִי תֵּן לִי אֶת הָאֲדַרְכְּמוֹנִים, וִיהִי רָצוֹן שֶׁאֱלֹהִים יִתְעַלֶּה יִשְׁלַח בָּהֶם בְּרָכָה’. נָטַל מִמֶּנִּי אֶת הָאֲדַרְכְּמוֹנִים וְאָמַר: ‘בְּשֵׁם אֱלֹהִים’. חָזַרְתִּי עִם אִמִּי לַבַּיִת, וּפָנָה הַשֵיךְ אַבּוּ אַלְמֻטַ’פְפָר וְיָצָא לְמַסָּעוֹ וְעִמּוֹ חֲבוּרָה מִן הַסּוֹחֲרִים, וְלֹא פָּסְקוּ מִנְּסֹעַ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאֶרֶץ סִין. מָכַר הַשֵּׁיךְ וְקָנָה וְאַחַר־כָּךְ פָּנָה לַחֲזֹר הוּא וּמִי שֶׁעִמּוֹ. אַחֲרֵי שֶׁגָּמְרוּ עִסְקֵיהֶם, וְנָסְעוּ בַיָּם שְׁלֹשָה יָמִים, אָמַר הַשֵּׁיךְ לַחֲבֵרָיו: ‘עִצְרוּ אֶת הַסְּפִינָה’. אָמְרוּ לוֹ הַסּוֹחֲרִים: ‘מָה עִנְיָן לְךָ בָּזֶה?’ אָמַר לָהֶם: ‘דְּעוּ שֶׁהַמִּשְׁלוֹחַ שֶׁעִמִּי לְאַבּוּ מֻחַמָּד הָעַצְלָן שָׁכַחְתִּי, נָשׁוּב אֵפוֹא שֶׁאֶקְנֶה לוֹ בוֹ מַשֶּׁהוּ, שֶׁיָּבִיא לוֹ תוֹעֶלֶת’. אָמְרוּ לוֹ: ‘מְבַקְּשִּׁים אָנוּ מִמְּךָ בְּשֵׁם אֱלֹהִים שֶׁלֹּא תַחֲזִיר אוֹתָנוּ, שֶׁהֲרֵי כְבָר עָבַרְנוּ דֶרֶךְ אֲרֻכָּה לְמַדַּי, וְּמצָאוּנוּ מוֹרָאִים קָשִים וְצָרוֹת רַבּוֹת’. אָמַר לָהֶם: ‘אֵין דֶּרֶךְ אֶלָּא לַחֲזֹר’. אָמְרוּ לוֹ: ‘קַח מֵאִתָּנוּ כִפְלֵי כִפְלַיִם מֵרֶוַח חֲמֵשֶׁת הָאֲדַרְכְּמוֹנִים וְאַל תַּחֲזִיר אוֹתָנוּ’. הִסְכִּים לָהֶם. אָסְפוּ לוֹ הוֹן יָקָר וְנָסְעוּ עַד שֶׁקָּרְבוּ לְאִי שֶׁבּוֹ אֲנָשִׁים רַבִּים, וְעָגְנוּ לְיָדוֹ. עָלוּ הַסּוֹחֲרִים לִקְנוֹת בּוֹ סְחוֹרָה שֶל מַתָּכוֹת וַאֲבָנִים יְקָרוֹת וּפְנִינִים וְזוּלַת זֶה. רָאָה אַבּוּ אַלְמֻטַ’פְפָר אָדָם יוֹשֵׁב וּלְפָנָיו קוֹפִים רַבִּים וּבְתוֹכָם קוֹף מְרוּט הַשֵּׂעָר. וְהָיוּ קוֹפִים אֵלֶּה בְּכָל פַּעַם שֶׁלֹא נָתַן בַּעֲלֵיהֶם דַּעְתּוֹ עַל כָּךְ, תּוֹפְסִים אֶת הַקּוֹף מְרוּט הַשֵּׂעָר וּמַכִּים אוֹתוֹ וְדוֹחֲפִים אוֹתוֹ עַל בַּעֲלֵיהֶם. וְהָיָה זֶה קָם וּמַכֶּה אוֹתָם וּכוֹבְלָם וּמְעַנָּם מִשּׁוּם כָּךְ, וְהַקּוֹפִים כֻּלָּם מִתְמַלְּאִים זַעַם עַל אוֹתוֹ קוֹף וּמַכִּים אוֹתוֹ. כְּשֶׁרָאָה הַשֵּׁיךְ אַלְמֻטַ’פְפָר אוֹתוֹ קוֹף, הִצְטָעֵר וְרִחֵם עָלָיו וְאָמַר לִבְעָלָיו: ‘מוֹכֵר אַתָּה לִי קוֹף זֶה?’ אָמַר לוֹ: ‘קְנֵה אוֹתוֹ’. אָמַר לוֹ: ‘הֲרֵי אִתִּי חֲמִשָּׁה אֲדַרְכְּמוֹנִים לְנַעַר יָתוֹם. מוֹכֵר אַתָּה אוֹתוֹ לִי בָהֶם?’ אָמַר לוֹ: ‘מָכַרְתִּי לְךָ, וִיהִי רָצוֹן שֶׁיִּשְׁלַח לְךָ אֱלֹהִים בְּרָכָה בוֹ’. קִבֵּל אֶת הַקּוֹף לְיָדָיו וְשִׁלֵּם לוֹ אֶת האֲדַרְכְּמוֹנִים. לָקְּחוּ עַבְדֵי הַשֵיךְ אֶת הַקּוֹף וְקָשְׁרוּ אוֹתוֹ בְתוֹךְ הָאֳנִיָּה. אַחַר־כָּךְ הִתִּירוּ מִפְרְשֵׂי הַסְּפִינָה וְנָסְעוּ לְאִי שֵׁנִי וְהִשְׁלִיכוּ עֹגֶן עַל יָדוֹ. יָרְדוּ הַצּוֹלְלִים הַמַּעֲלִים מַתָּכוֹת וּפְנִינִים וַאֲבָנִים־טוֹבוֹת וְזוּלַת זֶה מִמְּצוּלוֹת יָם. נָתְנוּ לָהֶם הַסּוֹחֲרִים פְּרוּטוֹת שְׂכַר צָלְלָם וְצָלְלוּ בַמַּיִם. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָם הַקּוֹף עוֹשִׂים כָּךְ, הִתִּיר עַצְמוֹ מֵאֲסוּרָיו וְקָפַץ מִן הַסְּפִינָה וְצָלַל עִמָּם. אָמַר אַבּוּ אַלְמֻטַ’פְפַר: ‘אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר. כְּבָר אָבַד הַקּוֹף מֵאִתָּנוּ בְּמַזָּלוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מִסְכֵּן שֶׁקָּנִינוּ אוֹתוֹ לוֹ’, וּכְבָר נִתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ. אַחַר־כָּךְ עָלְתָה חֲבוּרַת הַצּוֹלְלִים, וְהִנֵּה הַקּוֹף עוֹלֶה עִמָּהֶם וּבְיָדוֹ יִקְרוֹת הָעֵרֶךְ שֶׁבָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, וְהִשְׁלִיךְ אוֹתָם לִפְנֵי אַבּוּ אַלְמֻטַ’פְפַר. הִשְׁתָּאָה לְכָךְ וְאָמַר: אָכֵן קוֹף זֶה סוֹד עָצוּם בּוֹ'. הִתִּירוּ אֶת הַמִּפְרָשִׂים וְנָסְעוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאִי, אִי־הַכּוּשִׁים שְׁמוֹ, וְתוֹשָׁבָיו מִן הַשְּׁחוֹרִים הָאוֹכְלִים בְּשַׂר בְּנֵי־אָדָם. כְּשֶרָאוּ אוֹתָם הַכּוּשִׁים, שָׁטוּ וּבָאוּ אֲלֵיהֶם בְּסִירוֹת, וְלָקְחוּ אֶת כָּל מִי שֶׁהָיָה בַסְּפִינָה וּכְתָפוּם וֶהֱבִיאוּם אֶל מַלְכָּם. צִוָּה לִשְׁחֹט חֲבוּרָה מִן הַסּוֹחֲרִים. שָׁחֲטוּ אוֹתָם וְאָכְלוּ בְשָׂרָם. לָנוּ שְׁאֵרִית הַסּוֹחֲרִים חֲבוּשִׁים כְּשֶׁהֵם סָרִים וְזוֹעֲפִים עַד מְאֹד. כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת הַלַּיְלָה, קָם הַקּוֹף וְנִגַּשׁ אֶל אַבּוּ אַלְמֻטַ’פְפַר וְהְתִּיר כְּבָלָיו. וּכְשֶׁרָאוּ הַסּוֹחֲרִים אֶת אַבּוּ אַלְמֻטַ’פְפַר שֶׁכְּבָר הֻתְּרוּ אֲסוּרָיו אָמְרוּ: ‘אֶפְשָׁר שֶׁתַּעֲמֹד לָנוּ הַצָּלָה עַל־יָדְךָ, אַבּוּ אַלְמֻטַ’פְפַר. אָמַר לָהֶם: דְּעוּ שֶׁלֹּא הִצִּילַנִי, בִּרְצוֹן אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, אֶלָּא קוֹף זֶה’.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַבּוּ מֻחַמָּד סִפֵּר: "אָמַר אַבּוּ אַלְמֻטַ’פְפַר: ‘לֹא הִצִּילַנִי, בִּרְצוֹן אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, אֶלָּא קוֹף זֶה. וּכְבָר זָקַפְתִּי לִזְכוּתוֹ אֶלֶף דִּינָר מִשֶּׁלִּי’. אָמְרוּ הַסּוֹחֲרִים: וְאַף אָנוּ כָךְ, כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ זוֹקֵף לִזְכוּתוֹ אֶלֶף דִּינָר אִם יַצִּילֵנוּ‘. נִגַּשׁ הַקּוֹף אֲלֵיהֶם וְהָיָה מַתִּיר אִישׁ אַחֲרֵי אִישׁ עַד שֶׁהִתִּיר אֶת כֻּלָּם מִכַּבְלֵיהֶם. הָלְכוּ אֶל הַסְּפִינָה וְעָלוּ בָהּ וּמְצָאוּהָ שְׁלֵמָה, לֹא חָסֵר מִמֶּנָּה כְלוּם. הִתִּירוּ הַמִּפְרָשִׁים וְנָסְעוּ. אָמַר לָהֶם אַבּוּ אַלְמֻטַ’פְפַר: ‘עִמְדוּ בְּדִבּוּרְכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לַקּוֹף’. אָמְרוּ לוֹ: ‘שׁוֹמְעִים אֲנַחְנוּ וּמְמַלְּאִים אַחֲרֵי דְּבָרֶיךָ’. מָסַר לוֹ כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶלֶף דִּינָר, וְהוֹצִיא אַבּוּ אַלְמֻטַ’פְפַר מֵהוֹנוֹ אֶלֶף דִּינָר, וְנִצְטַבֵּר לַקּוֹף מִן הַהוֹן מַשֶּׁהוּ עָצוּם. נָסְעוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִמְדִינַת בָּצְרָה. הִמְתִּינוּ לָהֶם חַבְרֵיהֶם, עַד שֶׁעָלוּ מִן הָאֳנִיָּה. אָמַר אַבּוּ אַלְמֻטַ’פְפַר: ‘הֵיכָן אַבּוּ־מֻחַמָּד הָעַצְלָן?’ הִגְּיעוּ הַדְּבָרִים אֶל אִמִּי. וַעֲדַיִן אֲנִי יָשֵן, כְּשֶׁבָּאָה אֵלַי אִמִּי וְאָמְרָה לִי: ‘בְּנִי, הִנֵּה הַשֵּׁיךְ אַבּוּ אַלְמֻטַ’פְפַר כְּבָר בָּא וְהִגִיעַ לָעִיר. קוּם אֵפוֹא וְלֵךְ אֵלָיו וְתֵן לוֹ שָׁלוֹם, וּשְׁאַל אוֹתוֹ מַה הוּא שֶׁהֵבִיא לְּךָ. אֶפְשָׁר שֶׁאֱלֹהִים יִתְעַלֶּה עָזַר לְךָ בְּמַשֶּׁהוּ’. אָמַרְתִּי לָהּ: שְׂאִי אוֹתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה’. סִמְּכָה אוֹתִי שֶׁאֵצֵא וְאֵלֵךְ אֶל חוֹף הַיָּם. הָיִיתִי הוֹלֵךְ כְּשֶׁאֲנִי נִתְקָל בְּשׁוּלֵי בְגָדַי, עַד שֶׁהִגַּעְתִּי אֶל הַשֵיךְ אַבּוּ אַלְמֻטַ’פְפַר. כְּשֶׁרָאַנִי אָמַר: בָּרוּךְ בּוֹאוֹ שֶׁל זֶה שֶאֲדַרְכְּמוֹנָיו הָיוּ הַסִבָּה לְהַצָּלָתִי וְהַצָּלַת אֵלֶּה הַסּוֹחֲרִים בִּרְצוֹן אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה‘. אַחַר־כָּךְ אָמַר לִי: טֹל קוֹף זֶה, שֶׁקְּנִיתִיו, לֵךְ וְהוֹלֵךְ אוֹתוֹ לְבֵיתְךָ עַד שֶׁאָבוֹא אֵלֶיךָ’. לָקַחְתִּי אֶת הַקּוֹף לְפָנַי וְהָלַכְתִּי וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי: ‘חֵי אֱלֹהִים, אֵין זֹאת אֶלָּא סְחוֹרָה חֲשׁוּבָה’. נִכְנַסְתִּי לְבֵיתִי וְאָמַרְתִּי לְאִמִּי: ‘בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי יָשֵׁן אַתְּ מְצַוָּה עָלַי לָקוּם וְלַעֲסֹק בְּמִסְחָר. מֵעַתָּה רְאִי בְעֵינַיִךְ סְחוֹרָה זוֹ’. אַחַר־כָּךְ יָשַבְתִּי. וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב, וְהִנֵּה עַבְדֵי אַבּוּ אַלְמֻטַ’פְפַר מִתְקָרְבִים וּבָאִים אֵלַי וְאוֹמְרִים לִי: ‘אַתָּה אַבּוּ־מֻחַמָּד הָעַצְלָן?’ אָמַרְתִּי לָהֶם: ‘הֵן’. וְהִנֵּה אַבּוּ אַלְמֻטַ’פְפַר בָּא אַחֲרֵיהֶם. קַמְתִּי וְנָשַׁקְתִּי אֶת שְׁתֵּי יָדָיו. אָמַר לִי: ‘בּוֹא עִמִּי אֶל חֲצֵרִי’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶׂה’, וְהָלַכְתִּי עִמּוֹ עַד שֶׁנִּכְנַסְתִּי לֶחָצֵר. צִוָּה עַל עֲבָדָיו שֶׁיָּבִיאוּ אֶת הַמָּמוֹן, וֶהֱבִיאוּהוּ. אָמַר לִי: ‘בְּנִי, כְּבָר עָשָׂה אֱלֹהִים חַסְדּוֹ עִמְּךָ בְּמָמוֹן זֶה, מֵרֶוַח חֲמֵשֶׁת הָאֲדַרְכְּמוֹנִים’. נָשְׂאוּ אוֹתוֹ בְתֵבוֹתָיו עַל רָאשֵׁיהֶם, וּמָסַר לְיָדִי מַפְתְּחוֹת אוֹתָן הַתֵּבוֹת וְאָמַר לִי: ‘עֲבֹר לִפְנֵי הָעֲבָדִים אֶל בֵּיתְךָ, שֶׁכָּל הַמָּמוֹן הַזֶּה כֻלּוֹ לְךָ הוּא’. הָלַכְתִּי אֶל אִמִּי וְשָׂמְחָה בָזֶה וְאָמְרָה: ‘בְּנִי, כְּבָר שָׁלַח לְךָ אֱלֹהִים אֶת עֶזְרָתוֹ עַל־יְדֵי מָמוֹן רַב זֶה. הַנַּח אֵפוֹא לְעַצְלוּת זוֹ וְרֵד לַשּׁוּק וְשָׂא וְתֵן’. הִנַּחְתִּי אֶת הָעַצְלוּת וּפָתַחְתִּי חֲנוּת בַּשּׁוּק. וְהָיָה הַקּוֹף יוֹשֵב עִמִּי עַל סַפְסָלִי, כְּשֶׁאֲנִי אוֹכֵל הוּא אוֹכֵל עִמִּי, וּכְשֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה הוּא שׁוֹתֶה עִמִּי. וְהָיָה נֶעְלָם בְּכָל יוֹם מִן הַבֹּקֶר וְעַד לַצָּהֳרַיִם, וּבָא אַחַר־כָּךְ וְעִמּוֹ כִיס וּבוֹ אֶלֶף דִּינָר וּמַנִּיחַ אוֹתוֹ לְצִדִּי וְיוֹשֵׁב. וְלֹא פָּסַק מִכָּךְ מֶשֶׁךְ זְמַן עַד שֶׁנִּצְטַבֵּר אֶצְלִי הוֹן רַב. קָנִיתִי, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים אֶת הָאֲחֻזּוֹת וְאֶת הַמִּשְׁכָּנוֹת וְנָטַעְתִּי גַנִּים וְקָנִיתִי מַמְלוּכִּים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת. אֵרַע בְּאַחַד הַיָּמִים שֶׁהָיִיתִי יוֹשֵׁב וְהַקּוֹף יוֹשֵׁב עִמִּי עַל הַסַּפְסָל, וְהִנֵּה הוּא פוֹנֶה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל. אָמַרְתִּי בְלִבִּי: ‘מַה הוּא עִנְיָן זֶה?’. דּוֹבֵב אֱלֹהִים אֶת הַקּוֹף בְּלָשׁוֹן בְּרוּרָה וְאָמַר: ‘הוֹי אַבּוּ־מֻחַמָּד’. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת דְּבָרָיו נִבְעַתִּי בְּעָתָה קָשָׁה. אָמָר לִי: ‘אַל תִּבָּעֵת. אֲנִי אַגִּיד לְךָ עַל עִנְיָנִי. אֲנִי שֵׁד עֲנָק מִמִּשְׁפַּחַת מָארִד מִן הַגִּ’ן. וְאוּלָם בָּאתִי אֵלֶיךָ בִּגְלַל חֻלְשַׁת־מַצָּבְךָ. וַהֲרֵי אַתָּה הַיּוֹם אֵינְךָ יוֹדֵעַ עֵרֶךְ הַמָּמוֹן שֶׁיֵּשׁ לְךָ. וְעַכְשָׁו בַּקָּשָׁה לִי אֵלֶיךָ, וְהִיא לְטוֹב לְךָ’ אָמַרְתִּי לוֹ: ‘וּמַה הִיא?’ אָמַר לִי: ‘רְצוֹנִי לְהַשִּׂיא לְךָ נַעֲרָה יָפָה כַלְּבָנָה’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘וְכֵיצַד זֶה?’ אָמַר לִי: לְמָחָר לְבַשׁ אֶת בְּגָדֶיךָ הַמְפֹאָרִים וּרְכַב עַל פִּרְדָּתְךָ עַל אֻכָּף שֶׁל זָהָב, וְלֵךְ אֶל שׁוּק מוֹכְרֵי הַמִּסְפּוֹא וּשְׁאַל לַחֲנוּת אַלשַּׁרִיף1 , וְשֵׁב אֶצְלוֹ וֶאֱמֹר לוֹ: ‘בָּאתִי אֵלֶיךָ לְדַבֵּר אֵלֶיךָ, מְבַקֵּשׁ אֶת בִּתְּךָ’. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר לְךָ: אַתָּה הֲרֵי אֵין לְךָ לֹא הוֹן וְלֹא אֲצִילוּת וְלֹא יַחַס אָבוֹת' – תֵּן לְיָדוֹ אֶלֶף דִּינָר. וּכְשֶׁיֹאמַר: ‘הוֹסֵף’, תּוֹסִיף לוֹ, וְעוֹרֵר אֶת תַּאֲוָתוֹ לַבֶּצַע'. אָמַרְתִּי: ‘שָׁמַעְתִּי וְכִפְקֻדָּתְךָ אֶעֱשֶׂה. לְמָחָר אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, אֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת’. אָמַר אַבּוּ־מֻחַמָּד: “כְּשֶׁקַּמְתִּי בַבֹּקֶר לָבַשְׁתִי אֶת הַמְפֹאָרִים בִּבְגָדַי וְרָכַבְתִּי עַל הַפִּרְדָּה בְּאֻכָּפָהּ שֶׁל זָהָב, וְעָבַרְתִּי אֶל שׁוּק מוֹכְרֵי־הַמִּסְפּוֹא וְשָׁאַלְתִּי לַחֲנוּתוֹ שֶׁל אַלשַּׁרִיף, וּמְצָאתִיו יוֹשֵׁב בַּחֲנוּתוֹ. נָתָתִּי לוֹ שָׁלוֹם וְיָשַׁבְתִּי אֶצְלוֹ”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וּשְׁלֹשָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַבּוּ־מֻחַמָּד סִפֵּר: אַחֲרֵי שֶׁיָּרַדְתִּי מֵעַל הַפִּרְדָּה נָתַתִּי לוֹ שָׁלוֹם וְיָשַׁבְתִּי אֶצְלוֹ וְהָיוּ עִמִּי עֲשָׂרָה מִן הָעֲבָדִים וְהַמַּמְלוּכִּים. אָמַר אַלשַׁרִיף: ‘אֶפְשָׁר יֵשׁ לְךָ בַּקָּשָׁה מֵאִתָּנוּ שֶׁיַעֲלֶה בְיָדֵנוּ לְמַלְּאוֹתָהּ?’ אָמַרְתִּי: ‘הֵן’. אָמַר לִי: ‘וּמַה הִיא?’ אָמַרְתִּי לוֹ: בָּאתִי אֵלֶיךָ לְדַבֵּר אֵלֶיךָ מְבַקֵּשׁ לָשֵׂאת אֶת בִּתְּךָ'. אָמַר לִי: ‘הֲרֵי אַתָּה אֵין לְךָ לֹא הוֹן וְלֹא אֲצִילוּת וְיַחַס אָבוֹת’. הוֹצֵאתִי לוֹ כִּיס שֶבּוֹ אֶלֶף דִּינָר זָהָב אָדֹם, וְאָמַרְתִּי לוֹ: 'זֶה הוּא אֲצִילוּתִי וְיַחַס־אֲבוֹתַי. וּכְבָר אָמַר הַשָּׁלִיחַ, יִתְפַּלֵּל אֱלֹהִים עָלָיו וְיָשֵם לוֹ שָׁלוֹם: הַטּוֹב שֶׁבְּיַחַס־אָבוֹת הוּא הַמָּמוֹן. וּמַה יָפִים דִּבְרֵי זֶה שֶׁאָמַר:

אֲשֶׁר שְׁנֵי אֲדַרְכְּמוֹנִים הוֹנוֹ, שְׂפָתָיו

לָמְדוּ כָּל מִינֵי לְשׁוֹנוֹת וַיְדַבֵּר דְּבָרָיו.

וְנִגְּשוּ אַחִים יַטּוּ לוֹ אָזְנָם,

וּרְאִיתוֹ גֵא בֵּין בְּנֵי־אָדָם.

אִלּוּלֵא שְׁנֵי אֲדַרְכְּמוֹנָיו בָּם יִתְרַבְרַב,

מְצָאתוֹ בֵּין הָאֲנָשִים בָּרַע בַּמַּצָּב.

אָכֵן הֶעָשִׁיר אִם דִּבֵּר וַיִּשְׁגֵּה,

אָמְרוּ: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ, לֹא הֲבַאי תֶהְגֶּה”.

וְאוּלָם הֶעָנִי גַּם אִם אֱמֶת דְּבָרוֹ,

אָמְרוּ: “כִּזַּבְתָּ” וַיְבַטְּלוּ אֲמָרוֹ.

כִּי הַמָּמוֹן בְּכָל מַעֲמָד

יַּעֲטֶה אֶת הָאָדָם חֵן וְיִכְבַּד.

וְהוּא הַלָּשוֹן לַמְבַקֵּשׁ דַּבֵּר צַחוֹת,

וְהוּא הַנֶּשֶׁק לַמְבַקֵּשׁ קְרָב בְּמַעֲרָכוֹת.

כְּשֵׁשָּׁמַע אַלשַּׁרִיף מִפִּי דְבָרִים אֵלֶּה וְהֵבִין אֶת הַשִּׁיר וְאֶת מַעֲרֶכֶת הַדְּבָרִים, הִרְכִּין רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ וְאָמַר: ‘אִם אֵין מִפְלָט מִזֶּה, הֲרֵינִי חָפֵץ מֵאִתְּךָ עוֹד שְׁלֹשֶת אֲלָפִים דִּינָר אֲחֵרִים’. אָמַרְתִּי: ‘שָׁמַעְתִּי וּמִצְוָתְךָ אֲמַלֵּא’. שָׁלַחְתִּי אֶת אַחַד הַמַּמְלוּכִּים לְבֵיתִי וְהֵבִיא אֶת הַמָּמוֹן שֶׁבִּקֵּשׁ. כְּשֶׁרָאָה אֶת הַמָּמוֹן מַגִּיעַ לְיָדִי, קָם מִן הַחֲנוּת וְאָמַר לִנְעָרָיו: ‘נַעֲלוּ אוֹתָהּ’. הִזְמִין אֶת חֲבֵרָיו מִן הַשּׁוּק לִמְעוֹנוֹ וְכָתַב שְׁטַר נִשּׂוּאַי אֶת בִּתּוֹ, וְאָמַר לִי: ‘אַחֲרֵי עֲשָׂרָה יָמִים אֲנִי מְבִיאָהּ לְךָ’. הָלַכְתִּי לְבֵיתִי וַאֲנִי שָׂמֵחַ. פָּרַשְׁתִּי בִּיחִידוּת עִם הַקּוֹף וְהוֹדַעְתִּי לוֹ מַה שֶּׁאֵרַע. אָמָר: ‘יָפֶה הוּא מַה שֶּׁעָשִּׂיתָ’. כְּשֶׁקָּרַב מוֹעֵד אַלשַּׁרִיף אָמַר הַקּוֹף: ‘בַּקָּשָׁה לִי אֵלֶיךָ שֶׁאִם אַתָּה מְמַלְּאָהּ, הֲרֵי לְךָ אֶצְלִי כָּל מַה שָּׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ’. אָמַרְתִּי: ‘וּמַה חֶפְצֶךָ?’ אָמַר לִי: ‘בְּקָצֵהוּ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאוּלָם שֶׁבּוֹ תָבוֹא אֶל בַּת אַלשַּׁרִיף אָרוֹן, וְעַל דַּלְתּוֹ טַבַּעַת שֶׁל נְחשֶׁת וְהַמַּפְתֵּחַ מִתַּחַת לַטַּבַּעַת. קַח אוֹתוֹ וּפְתַח אֶת הַדֶּלֶת וְתִמְצָא תֵבָה שֶׁל בַּרְזֶל וְעַל קְצוֹתֶיהָ אַרְבָּעָה קְמִיעוֹת בְּצוּרַת דְּגָלִים. וּבְתוֹךְ אֵלֶּה אַגָּן מָלֵא מָמוֹן וּלְצִדּוֹ אַחַד־עָשָׂר נְחָשִׁים. וּבָאַגָּן תַּרְנְגוֹל לָבָן, כַּרְבָּלְתוֹ שְׁסוּעָה וְהוּא קָשׁוּר. וְשָׁם סַכִּין בְּצַד הַתֵּבָה. טֹל אֶת הַסַּכִּין וּשְׁחַט בָּהּ אֶת הַתַּרְנְגֹל וְקַצֵּץ אֶת הַדְּגָלִים וַהֲפֹךְ אֶת הַתֵּבָה עַל פִּיהָ, וְאַחֲרֵי זֶה תָּבוֹא אֶל הָאֲרוּסָה. הִנֵּה זֶה חֶפְצִי מִמְּךָ’. אָמַרְתִּי: ‘שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶׂה’. אַחַר־כָּךְ הָלַכְתִּי לַחֲצַר אַלשַּׁרִיף, וְנִכְנַסְתִּי לָאוּלָם וְהִתְבּוֹנַנְתִּי בָּאָרוֹן שֶׁתֵּאֵר אוֹתוֹ לִי הַקּוֹף. וּכְשֶׁפָּרַשְׁתִּי יְחִידִי עִם הַכַּלָּה, הִשְׁתָּאֵיתִי לְיָפְיָהּ וְחִנָּהּ, וְשָׂמַחְתִּי בָהּ שִׂמְחָה עֲצוּמָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת הַלַּיְלָה וּכְבָר יָשְׁנָה, קַמְתִּי וְלָקַחְתְּי אֶת הַמַּפְתְּחוֹת וּפָתַחְתִּי אֶת הָאָרוֹן. נָטַלְתִּי אֶת הַסַּכִּין וְשָׁחַטְתִּי אֶת הַתַּרְנְגוֹל, הֲסִירוֹתִי אֶת הַדְּגָלִים וְהָפַכְתִּי אֶת הַתֵּבָה. הִתְעוֹרְרָה הַנַּעֲרָה וְרָאֲתָה אֶת הַתֵּבָה שֶׁכְּבָר נִפְתְּחָה וְהַתַּרְנְגוֹל כְּבָר שָׁחוּט. אָמְרָה: ‘אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָעֶלְיוֹן וְהֶעָצוּם, כְּבָר תְּפָשַׂנִי הַשֵּׁד הָעֲנָק מִמִּשְׁפַּחַת הַמָּארִד’. לֹא כִלְּתָה אֶת דְּבָרֶיהָ, וּכְבָר הִקִּיף הַשֵּׁד מִמִּשְׁפַּחַת הַמָּארִד אֶת הֶחָצֵר וְחָטַף אוֹתָהּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָם שָׁאוֹן, וְאַלשַּׁרִיף הוֹלֵךְ וּבָא כְּשֶׁהוּא סוֹפֵק עַל פָּנָיו וְאוֹמֵר: ‘הוֹי אַבּוּ־מֻחַמָּד, מַה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁעָשִיתָ עִמָּנוּ? כְּלוּם זֶהוּ גְמוּלֵנוּ מֵאִתְּךָ? וַהֲרֵי עָשִׂיתִי קָמִיעַ זֶה בְאָרוֹן זֶה מֵחֲשָׁשׁ לְבִתִּי מִפְּנֵי אָרוּר זֶה, שֶׁהָיָה צוֹדֶה לָקַחַת נַעֲרָה זוֹ מִזֶּה שֵׁשׁ שָׁנִים וְלֹא עָלָה בְיָדוֹ. וְאָכֵן לֹא נִשְׁאַר לְךָ מָקוֹם אֶצְלֵנוּ, קוּם וְלֵךְ לְדַרְכְּךָ’. יָצָאתִי מֵחֲצַר אַלשַּׁרִיף וּבָאתִי לְבֵיתִי וְחִפַּשְׂתִּי אֶת הַקּוֹף וְלֹא מְצָאתִיו וְלֹא רָאִיתִי לוֹ כָל עֲקֵבוֹת. יָדַעְתִּי שֶׁהוּא הוּא הַשֵּׁד מִמִּשְׁפַּחַת הַמָּארִד שֶׁלָּקַח אֶת אִשְׁתִּי וְהֶעֱרִים עָלַי, עַד שֶׁעָשִׂיתִי כֵן בַּקָּמִיעַ וּבַתַּרְנְגוֹל שֶׁהָיוּ מְעַכְּבִים אוֹתוֹ מִלְּקַחְתָּה. הִתְחָרַטְתִּי וְקָרַעְתִּי אֶת בְּגָדַי וְסָפַקְתִּי עַל פָּנַי וְלֹא מָצָאתִי לִי מָקוֹם עַל הָאָרֶץ שֶׁיָּכִיל אוֹתִי. יָצָאתִי מִיָּד וְשַמְתִּי פָנַי אֶל הַמִּדְבָּר, וְלֹא פָסַקְתִּי מֵהַלֵּךְ עַד שֶׁהֶעֱרִיב עָלַי הָעֶרֶב, וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְאָן אֵלֵךְ. וַעֲדַיִן אֲנִי תָפוּשׂ בְּהִרְהוּרִים, כְּשֶׁקָּרְבוּ וּבָאוּ אֵלַי שְׁנֵי נְחָשִׁים, אֶחָד שָׁחֹם וְהַשֵּׁנִי לָבָן, וְהֵם נִלְחָמִים זֶה בָזֶה. נָטַלְתִּי אֶבֶן מֵעַל הָאָרֶץ וְהִכֵּיתִי בָהּ אֶת הַנָּחָשׁ הַשָּׁחֹם וַהֲרַגְתִּיו, שֶׁכֵּן הוּא הוּא שֶׁעָשָׂה עָוֶל לַלָּבָן. הָלַךְ הַלָּבָן וְנֶעְלַם שָׁעָה אַחַת. אַחַר־כָּךְ חָזַר וְעִמּוֹ עֲשָׂרָה נְחָשִׁים לְבָנִים. בָּא אֶל הַנָּחָשׁ שֶׁמֵּת וְנִתַּח אוֹתוֹ לִנְתָחִים עַד שֶׁלֹּא נוֹתַר אֶלָּא רֹאשׁוֹ, וְאַחַר־כָּךְ הָלַךְ לְדַרְכּוֹ. שָׁכַבְתִּי עַל מְקוֹמִי מִתּוֹךְ עֲיֵפוּת. וּבְעוֹד אֲנִי שוֹכֵב מְהַרְהֵר בְּעִנְיָנִי, וְהִנֵּה שָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל, שׁוֹמֵעַ אֲנִי קוֹל וְאֵינִי רוֹאֶה כָּל גּוּף, וְהוּא אוֹמֵר שְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הַנַּח לַגּוֹרָל רִסְנוֹ, דַּרְכּוֹ יְמַהֵר.

וּבַלֵּה לֵילְךָ, וּדְאָגָה מִלִּבְּךָ הָסֵר.

כִּי בְטֶרֶם תַּשְׁפִּיל עַיִן וְתָעִיף,

יְשַׁנֶּה אֵל מִמַּצָּב לְמַצָּב, יַחֲלִיף.

כְּשֶׁשָׁמַעְתִּי, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים כָּךְ, קְרָאַנִי פַּחַד וְהִרְהוּרִים שֶׁאֵין קָשִׁים מֵהֶם. וְהִנֵּה קוֹל מֵאַחֲרַי, וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ נוֹשֵׂא אֶת שְׁנֵי בָתֵּי־הַשִּׁיר הָאֵלֶּה:

הוֹי מֻסְלִם אֲשֶׁר הַקֻּרְאָן נֶגְדּוֹ יְשַׁו,

הִתְבַּשֵּׂר בְּטוֹב, כְּבָר בָּאֲךָ בִטָּחוֹן רָב.

וְאַל תִּירָא אֶת אֲשֶׁר הַשָּׂטָן יפת,

כִּי אָנוּ עַם, הָאֱמוּנָה לָנוּ דָת.

אָמַרְתִּי לוֹ: ‘מַשְׁבִּיעַ אֲנִי אוֹתְךָ בַאֲמִתּוּת הָאֵל שֶׁאַתָּה עוֹבֵד אוֹתוֹ, שֶׁתּוֹדִיעֵנִי מִי אַתָּה’. נֶהְפַּךְ אוֹתוֹ בַת־קוֹל לְצוּרַת בֶּן־אָדָם, וְאָמַר לִי: ‘אַל תִּפְחַד, שֶׁמַּעַשְׂךָ הַטּוֹב, כְּבָר הִגִּיעָה אֵלֵינוּ שְׁמוּעָתוֹ. וַאֲנַחְנוּ שֵׁבֶט מִן הַגִ’ן הַמַּאֲמִינִים. וְאִם בַּקָּשָׁה לְךָ, הַגֵּד לָנוּ אוֹתָהּ שֶׁנַּצְלִיחַ לְמַלְּאוֹתָהּ’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘בַּקָּשָׁה עֲצוּמָה לִי, שֶׁכֵּן נִפְגַּעְתִּי פֶּגַּע קָשֶׁה. וּמִי הוּא שֶׁבָּאָה עָלָיו צָרָה כְצָרָתִי?’. אָמַר לִי: ‘אֶפְשָׁר אַתָּה הוּא אַבּוּ־מֻחַמָּד, הָעַצְלָן?’. אָמַרְתִּי: ‘הֵן’. אָמַר לִי: ‘הוֹי, אַבּוּ־מֻחַמָּד, אֲנִי אָחִיו שֶׁל הַנָּחָשׁ הַלָּבָן שֶׁהָרַגְתָּ אַתָּה אֶת אוֹיְבוֹ. וְאַרְבָּעָה אַחִים אָנוּ לְאָב וּלְאֵם, וְכֻלָּנוּ מוֹדִים לְךָ עַל חַסְדְּךָ. וְדַע שֶׁזֶּה שֶׁהָיָה בְצוּרַת הַקּוֹף וְהֶעֱרִים עָלֶיךָ הָעָרְמָה, הוּא שֵׁד מָארִד מִמִּשְׁפַּחַת מָארִד הַגִ’נִּי. וְאִלּוּלֵא שֶׁהֶעֱרִים עָרְמָה זוֹ, לֹא הָיָה יָכוֹל לְקַחְתָּהּ לְעוֹלָם, שֶׁכֵּן זֶה לוֹ זְמַן אָרֹךְ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְתָפְשָׂהּ, וְהָיְתָה מוֹנַעַת אוֹתוֹ קָמִיעַ זוֹ. וְאִלּוּ נִשְׁאַר הַקָּמִיעַ לֹא הָיָה עוֹלֶה בְיָדוֹ לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ. וְאוּלָם אַל תִּתְעַצֵּב עַל אוֹתוֹ דָבָר, שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹבִיל אוֹתְךָ אֵלֶיהָ וְנַהֲרֹג אֶת הַמָּארִד, שֶׁכֵּן חַסְדְּךָ לֹא יַעֲלֶה בַתֹהוּ אֶצְלֵנוּ’. אַחֲרֵי כֵן צָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה בְּקוֹל אָיֹם.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלָךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַשֵּׁד אָמַר: ‘חַסְדְּךָ לֹא יַעֲלֶה בַתֹּהוּ אֶצְלֵנוּ’. אַחֲרֵי כֵן צָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה בְקוֹל אָיֹם, וְהִנֵּה קָרְבָה וּבָאָה חֲבוּרָה אֵלָיו. שָׁאַל אוֹתָם עַל דְּבַר הַקּוֹף. אָמַר אֶחָד מֵהֶם: ‘אֲנִי יוֹדֵעַ מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ’. אָמַר לוֹ: ‘וְהֵיכָן מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ?’ אָמַר לוֹ: בִּמְדִינַת הַנְּחֹשֶת, שֶׁאֵין הַשֶׁמֶשׁ עוֹלָה אֵלֶיהָ. אָמַר לִי: ‘הוֹי אַבּוּ־מֻחַמָּד, קַח עֶבֶד מֵעֲבָדֵינוּ שֶׁיִּשָׂא אוֹתְךָ עַל גַּבּוֹ, וְיוֹרְךָ כֵּיצַד תִּקַּח אֶת הַנַּעֲרָה. וְדַע שֶׁעֶבֶד זֶה הוּא שֵׁד מִמִּשְׁפַּחַת מָארִד. וּכְשֶׁהוּא נוֹשֵׂא אוֹתְךָ, אַל תַּזְכִּיר שֵׁם אַללָּה, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אוֹתְךָ, שֶׁאָז יִבְרַח מִפָּנֶיךָ וְתִפֹּל וְתָמוּת’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘שָׁמַעְתִּי וְּכִמְצָוְתָך אֶעֱשֶׂה’. לָקַחְתִּי עֶבֶד מֵעַבְדֵיהֶם, גָחַן לְפָנַי וְאָמַר: ‘רְכַב’ וְרָכַבְתִּי. הֵטִיס אוֹתִי בָאֲוִיר עַד שֶׁנֶּעַלם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, וְרָאִיתִי אֶת הַכּוֹכָבִים כֶּהָרִים, מוֹסְדֵי הָאָרֶץ, וְשָׁמַעְתִּי שֶׁבַח הַמַּלְאָכִים לֵאלֹהִים בַּשָּׁמַיִם. הָיָה כָּל זֶה בְּשָׁעָה שֶהַמָּארִד מְשׂוֹחֵחַ אֵלַי וּמְבַדְּרֵנִי וּמַסִּיחַ אֶת דַּעְתִּי מִלְּהַזְכִּיר שֵׁם אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנִי בְכָךְ כְּשֶׁדְּמוּת גְּבוֹהַת קוֹמָה, לְבוּשָׁה יָרֹק וְלָהּ פֵּאוֹת שֵׂעָר וּפָנִים מְאִירוֹת, וּבְיָדָה פִּגְיוֹן הַמַּתִּיז גִּצִּים, כְּבָר קָרְבָה אֵלַי וְאָמְרָה לִי: ‘הוֹי אַבּוּ־מֻחַמָּד, אֱמֹר: אֵין אֱלוֹהַּ בִּלְתִּי אַללָּהּ, וּמֻחַמָּד שְׁלִיחַ אַללָּה, וְאִם לָאו הֲרֵינִי מַכְּךָ בְּפגְיוֹן זֶה’. וּכְבָר נִקְרְעָה נִשְׁמָתִי לִגְזָרִים בִּשְׁתִיקָתִי מִלְּהַזְכִּיר שֵׁם אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְאָמַרְתִּי: אֵין אֱלוֹהַּ בִּלְתִּי אַללָּהּ, וּמֻחַמָּד שְׁלִיחַ אַללָּהּ‘. הְכְּתָה אוֹתָהּ דְּמוּת אֶת הַמָּארֵד בַּפִּגְיוֹן, וְנָמַס וְנַעֲשָׂה אֵפֶר, וְנָפַלְתִּי מֵעַל גַּבּוֹ. וְהָיִיתִי נוֹפֵל לָאָרֶץ עַד שֶׁנָּפַלְתִּי לְתוֹךְ יָם סוֹאֵן וּמַכֶּה גַלִּים, וְהִנֵּה סְפִינָה וּבָהּ חָמֵשׁ דְּמֻיּוֹת יַמִּיוֹת. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתִי בָּאוּ אֵלַי וּנְשָׂאוּנִי בָּאֳנִיָּה וְהָיוּ מְדַבְּרִים אֵלַי בְּשָׂפָה שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי. רָמַזְתִּי לָהֶם שֶׁאֵינִי מֵבִין דִּבְרֵיהֶם. נָסְעוּ עַד סוֹף הַיּוֹם. אַחַר־כָּךְ הִשְׁלִיכוּ רֶשֶׁת וְדָגוּ דָג גָּדוֹל וְהֶאֱכִילוּנִי. וְלֹא פָסְקוּ מִנְּסִיעָתָם עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל מַלְכָּם, וְהִצִיגוּ אוֹתִי לְפָנָיו. נָשַׁקְתִּי הָאָרֶץ, וְנָתַן לִי בֶּגֶד פְּאֵר. וְהָיָה אוֹתוֹ מֶלֶךְ יוֹדֵעַ בְּלָשׁוֹן עַרְבִית, וְאָמַר לִי: ‘כְּבָר שַׁתִּי אוֹתְךָ בְּעוֹזְרַי’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘וּמַה שְּׁמָהּ שֶׁל מְדִינָה זוֹ?’ אָמַר לִי: ‘הִנָאד שְׁמָהּ וְהִיא בְאֶרֶץ סִין’. אַחַר־כָּךְ מְסָרַנִי הַמֶּלֶךְ אֶל מִשְׁנֵה הַמְּדִינָה וְצִוָּה עָלָיו לְטַיֵּל אִתִּי בַּמְּדִינָה. וְהָיוּ תוֹשָׁבֵי אוֹתָהּ מְדִינָה בְּיָמִים מִקֶּדֶם כּוֹפְרִים, וְהָפַךְ אוֹתָם אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה לַאֲבָנִים. טִיַּלְתִּי בָהּ וְלֹא רָאִיתִי שוּם מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בָּהּ עֵצִים וּפֵרוֹת. עָמַדְתִּי בְתוֹכָהּ זְמַן חֹדֶשׁ. אַחַר־כָּךְ בָּאתִי אֶל נָהָר וְיָשַׁבְתִּי עַל שְׂפָתוֹ. וּבְעוֹד אֲנִי יוֹשֵׁב, בָּא אֵלַי פָּרָשׁ וְאָמַר: ‘אַתָּה אַבּוּ־מֻחַמָּד הָעַצְלָן?’ אָמַרְתִּי לוֹ: ‘הֵן’. אָמַר לִי: ‘אַל תִּירָא שֶׁמַּעַשְׁךָ הַטּוֹב כְּבָר הִגִּיעָה שְׁמוּעָתוֹ אֵלֵינוּ’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘מִי אַתָּה?’ אָמַר לִי: ‘אֲנִי אָחִיו שֶׁל הַנָּחָשׁ וְקָרוֹב אַתָּה לִמְקוֹם הַנַּעֲרָה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ’. פָּשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבִּישַׁנִי אוֹתָם וְאָמַר לִי: אַל תִּירָא, שֶׁהָעֶבֶד שֶׁנִּשְׁמַד מִתַּחְתֶּיךָ אַחַד עֲבָדֵינוּ הוּא’. אַחַר־כָּךְ הִרְכִּיבַנִי אוֹתוֹ פָּרָשׁ עַל סוּסוֹ מֵאַחֲרָיו, וְהִסִּיעַנִי אֶל הַמִּדְבָּר וְאָמַר: ‘רֵד מֵאַחֲרַי וְלֵךְ בֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים, עַד שֶׁתִּרְאֶה מְדִינַת הַנְּחֹשֶת. עֲמֹד בְּמֶרְחָק מִמֶּנָּה וְאַל תִּכָּנֵס לְתוֹכָהּ עַד שֶׁאֶחֱזֹר אֵלֶיךָ וְאֹמַר לְךָ, כֵּיצַד לַעֲשוֹת’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘שָׁמַעְתִּי וְכִפְקֻדָּתְךָ אֶעֱשֶׂה’. יָרַדְתִּי מֵאַחֲרָיו וְהָלַכְתִּי בָרֶגֶל עַד שֶׁהִגַּעְתִּי אֶל הַמְּדִינָה וְרָאִיתִי חוֹמָתָהּ. הָיִיתִי מִסְתּוֹבֵב סְבִיבָהּ, אֶפְשָׁר אֶמְצָא לָהּ שַׁעַר. וּבְעוֹד אֲנִי מִסְתּוֹבֵב סְבִיבָהּ וְהִנֵּה אָחִיו שֶׁל הַנָּחָשׁ כְּבָר קָרֵב וּבָא אֵלַי. נָתַן לִי סַיִף שֶׁקָּמִיעַ בּוֹ, שֶׁלֹּא יִרְאֵנִי אֶחָד, וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ. לֹא נֶעֱלַם מִמֶּנִּי שָׁעָה קַלָּה, עַד שֶׁשָּׁמַעְתִּי שָׁאוֹן עָצוּם וְרָאִיתִי בְרִיּוֹת רַבּוֹת, עֵינֵיהֶם בְּחָזֵיהֶם. כְּשֶׁרָאוּנִי אָמְרוּ: ‘מִי אַתָּה וּמַה הוּא שֶׁהֱטִילְךָ לְמָקוֹם זֶה?’. סִפַּרְתִּי לָהֶם מַה שֶּׁאֵרַע. אָמְרוּ לִי: ‘הֲרֵי הַנַּעֲרָה שֶׁאַתָּה מַזְכִּיר הִיא עִם הַמָּארִד בִּמְדִינָה זוֹ. וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מֶה עָשָׂה בָהּ. וַאֲנַחְנוּ אֶחָיו שֶׁל אוֹתוֹ נָחָשׁ’. הוֹסִיפוּ וְאָמְרוּ לִי: ‘לֶךְ לְאוֹתוֹ מַעְיָן, וְהִסְתַּכֵּל מֵאַיִן יִכָּנְסוּ הַמַּיִם, וְתִכָּנֵס דַּרְכָּם וְיוֹבִילוּךָ אֶל הָעִיר’. עָשִׂיתִי כֵן וְנִכְנַסְתִּי עִם הַמַּיִם בְּתוֹךְ מִנְהָרָה מִתַּחַת לָאָרֶץ. אַחַר־כָּךְ עָלִיתִי מִתּוֹכָהּ וּמָצָאתִי עַצְמִי בְּאֶמְצַע הָעִיר, וּמָצָאתִי אֶת הַנַּעֲרָה יוֹשֶׁבֶת עַל מִטָּה שֶׁל זָהָב וְעָלֶיהָ מָסָךְ שֶׁל קְטִיפָה, וּמִסָּבִיב לַמָּסָךְ גַּן וּבוֹ עֵצִים שֶׁל זָהָב, וּפֵרוֹתֵיהֶם מִן הַיְקָרוֹת שֶׁבָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, אֹדֶם וּפִטְדָה וּפְנִינִים וּמַרְגָּלִיּוֹת. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי אוֹתָהּ נַעֲרָה, הִכִּירַתְנִי וְקִדְּמָה פָנַי בְּשָׁלוֹם וְאָמְרָה לִי: ‘אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, מִי הוֹבִילְךָ לְמָקוֹם זֶה?’. סִפַּרְתִּי לָהּ מַה שֶּׁאֵרַע. אָמְרָה לִי: ‘דַּע שֶׁאָרוּר זֶה מֵרֹב אַהֲבָתוֹ אֵלַי, הִגִּיד לִי מַה הוּא שֶׁיַּזִּיק לוֹ וּמַה הוּא שֶׁיוֹעִיל לוֹ. וְהִגִּיד לִי שֶׁבִּמְדִינָה זוֹ קָמִיעַ, שֶׁאִם הָיָה מְבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד עַל יָדוֹ אֶת כָּל הַנִּמְצָא בִמְדִינָה זוֹ, הָיָה מַשְׁמִידָם. וְכָל מַה שֶׁיְּצַוֶּה אֶת הַשֵּׁדִים מִמִּשְׁפַּחַת הָעִפְרִית, יְמַלְּאוּ מִצְוָתוֹ. וְאוֹתוֹ קָמִיעַ בְּתוֹךְ עַמּוּד’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘וְהֵיכָן הָעַמּוּד?’ אָמְרָה לִי: ‘בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי’. אָמַרְתִּי לָהּ: וּמַה הוּא מַרְאֵה אוֹתוֹ קָמִיעַ?' אָמְרָה: ‘צוּרַת פֶּרֶס לוֹ וְעָלָיו כְּתֹבֶת שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת אוֹתָהּ. קַח אוֹתוֹ בֵּין יָדֶיךָ וְטֹל גַּחֶלֶת שֶׁל אֵשׁ וְהָטֵל לְתוֹכָהּ קֻרְטוֹב שֶׁל מוּשָׁק, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עָשָׁן וְיִמְשֹׁךְ אֶת הַשֵּׁדִים הָעִפְרִיתִים. וּכְשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה כֵן, יוֹפִיעוּ לְפָנֶיךָ כֻלָּם וְלֹא יֵעָדֵר אֶחָד מֵהֶם, וִימַלְּאוּ מִצְוָתְךָ. וְכָל מַה שֶּׁתְּצַוֶּה אוֹתָם יַעֲשוּ. קוּם אֵפוֹא וַעֲשֵׂה זֹאת בְבִרְכַּת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתֵךְ אֶעֱשֶׂה’. קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי אֶל אוֹתוֹ עַמּוּד וְעָשִיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה אוֹתִי עָלָיו. בָּאוּ הַשֵּׁדִים הָעִפְרִיתִים וְעָמְדוּ לְפָנַי וְאָמְרוּ: ‘הִנְנוּ לִפְקֻדָּתְךָ, אֲדוֹנֵנוּ הַנַּעֲלֶה, וּכְכָל אֲשֶׁר תְּצַוֶּה עָלֵינוּ נַעֲשֶׂה’. אָמַרְתִּי לָהֶם: ‘כִּבְלוּ אֶת הַשֵּד הַמָּארִד שֶׁהֵבִיא נַעֲרָה זוֹ מִמְּקוֹמָהּ’. אָמְרוּ לִי: ‘שׁוֹמְעִים אֲנַחְנוּ וְכִפְקֻדָּתְךָ נַעֲשֶׂה’. הָלְכוּ אֶל אוֹתוֹ הַשֵּׁד הַמָּארִד וּכְבָלוּהוּ וְחִזְּקוּ מוֹסְרוֹתָיו וְחָזְרוּ אֵלַי וְאָמְרוּ: ‘כְּבָר עָשִׂינוּ אֶת אֲשֶׁר צִוִּיתָ עָלֵינוּ’. צִוִּיתִי עֲלֵיהֶם לַחֲזֹר לִמְקוֹמָם. אַחַר־כָּךְ חָזַרְתִּי אֶל הַנַּעֲרָה וְסִפַּרְתִּי לָהּ מַה שֶּׁקָּרָה, וְאָמַרְתִּי לָהּ: ‘הוֹלֶכֶת אַתְּ עִמִּי?’ אָמְרָה: ‘הֵן’. עָלִיתִי אִתָּה בְּדֶרֶךְ הַמִּנְהָרָה שֶׁנִּכְנַסְתִּי דַרְכָּה, וְנָסַעְנוּ עַד שֶׁהִגַּעְנוּ אֶל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוֹבִילוּ אוֹתִי אֵלֶיהָ".

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי הַמֶּלֶך הַמְאֻשָּׁר, שֶׁמֻּחַמָּד חָתָם סִפּוּרוֹ בִּדְבָרִים אֵלֶּה: “נָסַעְנוּ עַד שֶׁהִגַּעְנוּ אֶל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוֹבִילוּ אוֹתִי אֵלֶיהָ. אָמַרְתִּי לָהֶם: ‘הַרְאוּ לִי אֶת הַדֶּרֶך שֶׁתּוֹבִיל אוֹתִי לְאַרְצִי’. הֶרְאוּ לִי וְהָלְכוּ עִמִּי עַד לְחוֹף הַיָּם, וְהוֹרִידוּ אוֹתִי בִסְפִינָה, וְהָיְתָה הָרוּחַ נוֹחָה לָנוּ וְהוֹבִילָה אוֹתָנוּ הַסְּפִינָה עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לִמְדִינַת בָּצְרָה. כְּשֶׁנִּכְנְסָה הַנַּעֲרָה לְבֵית אָבִיהָ, שָׂמְחוּ בָהּ שִׂמְחָה עֲצוּמָה. אַחַר־כָּךְ קִטַּרְתִּי אֶת הַפֶּרֶס בְּמוּשָׁק, וְהִנֵּה הַשֵּׁדִים הָעַפְרִיתִים קָרְבוּ וּבָאוּ אֵלַי מִכָּל מָקוֹם, וְאָמְרוּ: ‘הִנְנוּ לְשֵׁרוּתְךָ, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁנַּעֲשֶׂה?’. צִוִּיתִי אוֹתָם שֶׁיַּעֲבִירוּ כָּל מַה שֶׁבִּמְדִינַת הַנְּחשֶׁת מֵהוֹן וּמַתָּכוֹת וַאֲבָנִים טוֹבוֹת לַחֲצֵרִי שֶׁבְּבָצְרָה, וְעָשׂוּ כֵן. אַחַר־כָּךְ צִוִּיתִי אוֹתָם שֶׁיָּבִיאוּ אֶת הַקּוֹף וֶהֱבִיאוּהוּ שָׁפֵל וּבָזוּי. אָמַרְתִּי לוֹ: הוֹי אָרוּר, עַל־שׁוּם מָה בָּגַדְתָּ בִי?'. צִוִּיתִי אוֹתָם לְהַכְנִיס אוֹתוֹ לְתוֹךְ קֻמְקוּם צַר שֶׁל נְחֹשֶת, וְהִכְנִיסוּ אוֹתוֹ לְתוֹךְ קֻמְקוּם צַר שֶׁל נְחֹשֶת וְסָתְמוּ עָלָיו בְּעֹפֶרֶת. וְעָמַדְנוּ אֲנִי וְאִשְׁתִּי בְתַעֲנוּגוֹת וּשְׂמָחוֹת. וְאִתִּי עַכְשָׁו, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים מִן הַיְקָרִים לְעֵרֶךְ שֶׁבָּאוֹצְרוֹת וּמִן הָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת הַנִּפְלָאוֹת וְהוֹן רָב אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת וּגְבוּל אֵין לוֹ. וְאִם מְבַקֵּשׁ אַתָּה מַה שֶּׁהוּא מִן הַהוֹן וְזוּלָתוֹ, הֲרֵינִי מְצַוֶּה עַל הַגִּ’ן שֶׁיְבִיאוּהוּ אֵלֶיךָ מִיָּד. וְכָל זֶה בְּחַסְדֵי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. תָּמַהּ נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים עַל כָּךְ תַכְלִית הַתְּמִיהָה, וְנָתַן לוֹ מַתּוֹת הַכַּלִיף תְּמוּרַת מַתְּנָתוֹ, וְהֵיטִיב עִמּוֹ טוֹבָה כְּפִי שֶׁהָיָה רָאוּי לָהּ.

וּמִמַּה שֶּׁסֻּפַּר הוּא:


  1. כנוי לצאצאי משפחת מחמד נביא האסלאם.  ↩

המלצות קוראים
תגיות