רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר אֻנְסֻ אלְוֻג'וּד וַאֲהוּבָתוֹ אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1963

סִפְּרוּ שֶׁהָיָה בַזְּמַן הַקַּדְמוֹן וּבַדּוֹרוֹת וְהָעִתִּים שֶׁחָלְפוּ מֶלֶךְ כַּבִּיר, אַדִּיר וְשַׁלִּיט. וְהָיָה לוֹ מִשְׁנֶה וּשְׁמוֹ אִבְּרָאהִים, וְהָיְתָה לוֹ בַת מֻפְלָאָה בְיֹפִי וָחֵן, עוֹלָה עַל כֹּל בְּנוֹי וּבִשְׁלֵמוּת כֵּן, בַּעֲלַת־תְּבוּנָה כַּבִּירָה וְתַרְבּוּת מַזְהִירָה, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה לְהוּטָה אַחֲרֵי מְסִבּוֹת וְיַיִן וּפָנִים יָפוֹת וְהָעֲרֵבִים בַּשִּׁירִים וְהַמֻּפְלָאִים בַּסִּפּוּרִים, וְהָיְתָה מוֹשֶׁכֶת כָּל בַּעַל בִּינָה לְאַהֲבָה נֹעַם דְּבָרֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר עָלֶיהָ אַחַד מְתָאֲרֶיהָ:

חֲשַׁקְתִּיהָ, לֵב תֻּרְכִּי וְעַרְבִי שְׁבִי תִקַּח.

בְּחָכְמַת הַדָּת, דִּקְדוּק וְסִפְרוּת עִמִּי תִּתְוַכַּח.

וְהָיָה שְׁמָהּ אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם, וְהַסִּבָּה שֶׁקָּרְאוּ לָהּ שֵׁם זֶה, הָיְתָה עָצְמַת עֲדִינוּתָהּ וּשְׁלֵמוּת יָפְיָה. וְהָיָה הַמֶּלֶךְ אוֹהֵב מְסִבּוֹתֶיהָ בִּגְלַל שְׁלֵמוּת תַּרְבּוּתָהּ. וְהָיָה מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה מְאַסֵּף כָּל שָׁנָה אֶת נִכְבַּדֵי מַמְלַכְתּוֹ וּמְשַׂחֵק בְּכַדּוּר. כְּשֶׁהִגִּיעַ אוֹתוֹ יוֹם שֶׁהוּא מְאַסֵּף בּוֹ אֶת הָאֲנָשִׁים לְמִשְׂחַק הַכַּדּוּר, יָשְׁבָה בַת הַמִּשְׁנֶה בַחַלּוֹן לְהִסְתַּכֵּל. וּבְעוֹד הֵם עוֹסְקִים בַּמִּשְׂחָק, נָפַל מִבְּלִי מֵשִׂים מַבָּטָה וְרָאֲתָה בֵין הַצָּבָא בָּחוּר שֶׁאֵין יָפֶה מִמֶּנוּ לְמַרְאֶה וְלֹא הָדוּר יוֹתֵר לְתֹאַר; פָּנָיו אוֹר, שִׁנָּיו צוֹחֲקוֹת, גְּבַהּ הַקּוֹמָה וּרְחַב־הַכְּתֵפַיִם. הִסְתַּכְּלָה בוֹ וְחָזְרָה וְהִסְתַּכְּלָה בוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, וְלֹא שָׂבְעָה מֵהַבִּיט אֵלָיו. אָמְרָה לְאוֹמַנְתָּהּ: “מַה שְּׁמוֹ שֶׁל בָּחוּר זֶה יְפֵה הַסְּגֻלּוֹת שֶׁבֵּין הַצָּבָא?” אָמְרָה לָהּ: “כֻּלָם יָפִים, לְמִי בָהֶם כַּוָּנָתֵךְ?” אָמְרָה לָהּ: “הַמְתִּינִי וַאֲסַמֵּן לָךְ אוֹתוֹ”. נָטְלָה תַפּוּחַ וְהִטִּילָה עָלָיו. הֵרִים רֹאשׁוֹ וְרָאָה אֶת בַּת הַמִּשְׁנֶה בַחַלּוֹן כְּאִלּוּ הִיא אַגַּן הַסַּהַר בְּגַלְגַּל הָרָקִיעַ בְּלֵיל אֲפֵלָה, וְלֹא עָבַר הֶרֶף עַיִן, וּכְבָר נִטְרְדָה דַעְתּוֹ בְאַהֲבָתָהּ, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הֲיָרָה בִי קַשָּׁת אוֹ עַפְעַפַּיִךְ,

וַיָּמֶת לֵב אוֹהֵב לְמַרְאַיִךְ?

הֲבָאָנִי חֵץ חָרוּק מִמֶּרְחָק,

מִגְּדוּד, אוֹ מִן הַחֲלּוֹן זֹרַק?

כְּשֶׁנִּגְמַר הַמִּשְׂחָק, אָמְרָה לְאוֹמַנְתָּהּ: “מַה שְּׁמוֹ שֶׁל עֶלֶם זֶה?” אָמְרָה לָהּ: שְׁמוֹ אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד". הֵנִיעָה בְרֹאשָׁהּ, וְשָׁכְבָה לִישֹׁן עַל דַּרְגָּשָׁהּ וְשָׁקְעָה בְהִרְהוּרֶיהָ וְעָלוּ אַנְחוֹתֶיהָ וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֲשֶׁר קְרָאֲךָ אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד לֹא נִתְבַּדָּה בְדוּת,

אַתָּה הַמְאַחֵד עֹנֶג וְגַם נְדִיבוּת.

הוֹי מַרְאֵה אַגַּן־סַהַר אֲשֶׁר פָּנָיו

הֵאִירוּ הַיְקוּם וְכָל צְבָאָיו,

אֵין אַתָּה בָאָדָם אֶלָּא יְחִידִי

אֲדוֹן כָּל יֹפִי, וְעֵדִים עִמָּדִי:

גַּבּוֹתֶיךָ בְּחֶרֶט חֹרְטוּ כַּ“נּוּן”1

וּבָבַת עֵינְךָ כַּצַּאד2 יָצַר אֵל חַנּוּן.

וְקוֹמָתְךָ כִּסְעִיף עֵץ רָטֹב,

בִּקְרֹא אֵלָיו יַשְׁפִּיעַ כָּל טוֹב.

נַעֲלֵיתָ עַל כָּל פָּרָשׁ בָּאָדָם, גִּבּוֹר,

וְלֹא חָדַלְתָּ בְּיָפְיְךָ פִּלְאִי לָשׂר.

כְּשֶׁגָּמְרָה אֶת שִׁירָהּ, כָּתְבָה אוֹתוֹ עַל נְיָר וְעָטְפָה אוֹתוֹ בְמַטְלִית שֶׁל מֶשִׁי רְקוּמָה זָהָב, וְשָׂמָה אוֹתוֹ תַחַת הַכַּר. רָאֲתָה אוֹתָהּ אַחַת אוֹמְנוֹתֶיהָ וּבָאָה אֵלֶיהָ וְשֹׂוחֲחָה אוֹתָהּ עַד שֶׁנִּרְדְּמָה, וְגָנְבָה אֶת הַפִּתְקָה מִתַּחַת לַכַּר וְקָרְאָה אוֹתָהּ וְהִכִּירָה שֶׁהִיא חָשְׁקָה נַפְשָׁהּ בְּאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, וְאַחֲרֵי שֶׁקָּרְאָה אֶת הַפִּתְקָה, הֶחֱזִירָה אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. כְּשֶׁהִתְעוֹרְרָה גְבִרְתָּהּ אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם מִשְּׁנָתָהּ, אָמְרָה לָהּ: “גְּבִרְתִּי, הֲרֵי אֲנִי מֵהַדּוֹרְשׁוֹת טוֹב לָךְ וּמִן הֶחָסוֹת עָלַיִךְ, דְּעִי שֶׁהָאַהֲבָה קָשָׁה, וְהַסְתָּרָתָה תַּשְׁמִיד אֶת הַבַּרְזֶל, וְתִגְרֹם לְמַחֲלוֹת וּפְגָעִים קָשִׁים, וְאֵין עַל זֶה שֶׁמְּגַלֶּה אַהֲבָתוֹ תְּלוּנוֹת לְהַאֲשִׁים”. אָמְרָה לָהּ אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם: “אוֹמַנְתִּי, וּמַה הָרְפוּאָה לַחֵשֶׁק?” אָמְרָה לָהּ: “רְפוּאָתוֹ הִיא הַחִבּוּר וְהָאִחוּד”. אָמְרָה לָהּ: “וְכֵיצַד יִמָּצֵא הָאִחוּד?” אָמְרָה לָהּ: “גְּבִרְתִּי, יֵשׁ לִמְצֹא אוֹתוֹ עַל־יְדֵי קֶשֶׁר אִגְּרוֹת, וּדְבָרִים רַכִּים וְשֶׁפַע בְּרָכוֹת וְשָׁלוֹם, שֶׁכֵּן זֶהוּ הַמְחַבֵּר אֶת הָאוֹהֲבִים וְעַל־יָדוֹ יֵקַלּוּ הָעִנְיָנִים הַקָּשִׁים. וְאִם יֵשׁ לָךְ עִנְיָן, גְּבִרְתִּי, הֲרֵי אֲנִי הָרְאוּיָה מִכֹּל לְהַסְתִּיר סוֹדֵךְ וּלְמַלֵּא חֶפְצֵךְ וְלָשֵׂאת אִגַּרְתֵּךְ”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם דְּבָרִים אֵלֶּה פָּרְחָה דַעְתָּהּ מִשִּׂמְחָה. וְאוּלָם נִמְנְעָה מִלּוֹמַר דָּבָר כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן בְּעִנְיָנָהּ, וְאָמְרָה בְלִבָּהּ: “עִנְיָן זֶה לֹא הוֹדַעְתִּיו לְאָדָם וְאֵינִי מְגַלָּה אוֹתוֹ לְאִשָּׁה זוֹ, אֶלָּא אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי חוֹקְרָהּ”. אָמְרָה הָאִשָּׁה: “רָאִיתִי בַחֲלוֹמִי אִישׁ שֶׁבָּא אֵלַי וְאָמַר לִי: ‘גְּבִרְתְּךָ וְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה, טַפְּלִי אֵפוֹא בְעִנְיָנָם וּשְׂאִי אֶת אִגְּרוֹתֵיהֶם, וּמַלְּאִי חֶפְצָם וְהַסְתִּירִי עִנְיָנָם וְסוֹדוֹתֵיהֶם, שֶׁתַּגִּיעַ לְךָ טוֹבָה הַרְבֵּה’. הִנֵּה סִפַּרְתִּי לָךְ מַה שֶּׁחָלַמְתִּי, וְהַפְּקֻדָּה בְיָדֵךְ”. אָמְרָה אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם לְאוֹמַנְתָּהּ, אַחֲרֵי שֶׁסִּפְּרָה לָהּ אֶת הַחֲלוֹם:….

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁסִּפְּרָה לָהּ אוֹמַנְתָּהּ לְאַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם חֲלוֹמָהּ, אָמְרָה לָהּ: “כְּלוּם אַתְּ מַסְתִּירָה סוֹד, אוֹמַנְתִּי?” אָמְרָה לָהּ: “וְכֵיצַד לֹא אַסְתִּיר סוֹד? וַהֲרֵי אֲנִי מִבְּנֵי־הַחוֹרִים הַגְּמוּרִים”. הוֹצִיאָה לָהּ אֶת הַנְּיָר שֶׁכָּתְבָה עָלָיו אֶת הַשִּׁיר וְאָמְרָה לָהּ: “הוֹלִיכִי אִגַּרְתִּי זוֹ לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד וְהָבִיאִי אֵלַי אֶת תְּשׁוּבָתוֹ”. נָטְלָה אוֹתָהּ וְשָׂמָה פָנֶיהָ אִתָּהּ אֶל אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. כְּשֶׁנִּכְנְסָה אֵלָיו נָשְׁקָה אֶת שְׁתֵּי יָדָיו וּבֵרְכָה אוֹתוֹ בְנֹעַם־דְּבָרִים. אַחַר־כָּךְ נָתְנָה לוֹ אֶת הַפִּתְקָה, קָרָא אוֹתָהּ וְהֵבִין תָּכְנָהּ, וְכָתַב עַל גַּבָּהּ בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֲשַׁעֲשֵׁעַ לִבִּי בְכִסּוּפַי וְאַעֲלִימֵם,

וְאוּלָם מַצָּבִי אֶת אַהֲבָתִי יְתַרְגֵּם.

וְאֹמַר: “פֶּצַע בְּעֵינִי” עֵת יִשְׁטֹף דִּמְעִי,

לְבַל יִרְאֶה מְחָרֵף וְיָבִין לְרֵעִי.

חָפְשִׁי הָיִיתִי לֹא יָדַעְתִּי אַהֲבָה מַה הִיא,

וְנַעֲשֵׂיתִי נִכְסָף, וּכְעֶבֶד נִרְצָע לִבִּי.

שַׂחְתִּי עֹז חִשְׁקִי לָכֶם, בְשִׂיחִי אֶתְאוֹנֵן

עַל כִּסוּפַי, לְעוֹרֵר לִבְּכֶם אוֹתִי לְחוֹנֵן.

בְּדִמְעַת עֵינִי אֶכְתְּבֵם אֶרְשְׁמֵם,

אוּלַי אֲשֶׁר בָּאַתְנִי מִכֶּם לָכֶם יְתַרְגֵּם.

יִשְׁמֹר אֱלֹהִים פָּנִים בִּצְעִיף חֵן מְעֻלָּפִים

אַגַּן־הַסַּהַר לוֹ עֶבֶד, וּמְשָׁרְתָיו כּוֹכָבִים.

בַּיֹּפִי עַצְמוֹ לֹא רָאִיתִי כְמוֹתָהּ,

וַעֲנָפִים נְטוֹתָם יִלְמְדוּ מִנְּטוֹתָהּ.

אֶשְׁאַלְכֶם מִבְּלִי הַרְבּוֹת עֲלֵיכֶם טֹרַח וְעָמָל,

לְבַקְּרֵנִי, כִי הַחִבּוּר אָשְׁרוֹ יִגְדַל.

נַפְשִׁי לָכֶם נְתַתִּיהָ, קַבְּלוּהָ, אַחֲלַי,

כִּי חִבּוּר לִי עֵדֶן, וּפֵרוּד גֵּיהִנּוֹם עָלַי.

קִפֵּל אֶת הָאִגֶּרֶת וּנְשָׁקָהּ וּנְתָנָהּ לָהּ, וְאָמַר לָהּ: “אוֹמֶנֶת, הַטִּי לֵב גְּבִרְתֵּךְ אֵלַי”. אָמְרָה לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וּדְבָרְךָ אֲמַלֵּא”. נָטְלָה מִמֶּנּוּ אֶת הַמִּכְתָּב וְחָזְרָה אֶל גְּבִרְתָּהּ וְנָתְנָה לָהּ אֶת הַנְּיָר. נָשְׁקָה אוֹתוֹ וְהֵרִימָה אוֹתוֹ עַל רֹאשָׁהּ, אַחַר־כָּךְ פָּתְחָה אוֹתוֹ וְקָרְאָה וְהֵבִינָה עִנְיָנוֹ, וְכָתְבָה בְשׁוּלָיו בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הוֹי אֲשֶׁר שָׁקַע בַּחֵן לָנוּ,

צַפֵּה אוּלַי בְּאַהֲבָה תִּזְכֶּה בָנוּ.

וּמִדַּעְתֵּנוּ כִּי אַהֲבָתְךָ כֵּנָה,

וַתְּאַן אוֹתְךָ אֲשֶׁר אִנָּה,

יָסְפָה תְשׁוּקָתֵנוּ לְמִשְׁנֶה בְךָ הִתְחַבֵּר,

וְאוּלָם יִמְנַע הַחִבּוּר סִפִּי שׁוֹמֵר.

וּבַעֲטֹף אוֹתָנוּ לַיְלָה, מֵעָצְמַת אַהֲבָתֵנוּ

יְצֻּתוּ אִשִּׁים, יִתְלַקְּחוּ בִקְרָבֵינוּ,

וְסָרָה תְנוּמָה מֵעַל מִשְׁכְּבוֹתֵינוּ,

וִיעֻנּוּ בְעִנּוּיִים גֵּוֵינוּ.

זֹאת חֻקַּת הָאַהֲבָה וּמִשְׁפָּטָהּ: אַהֲבָה הַסְתֵּר.

אַל נָא תָסִירוּ אֶת הַלּוֹט מִמִּסְתּוֹרֵינוּ הָסֵר.

אָכֵן אַהַב־עֹפֶר אֶל קִרְבִּי כְּבָר חָדַר.

מִי יִתֵּן וּמֵאַרְצֵנוּ לֹא נֶעְדָּר.

כְּשֶׁגָּמְרָה אֶת שִׁירָהּ קִפְּלָה אֶת הַנְּיָר וְנָתְנָה אוֹתוֹ לָאוֹמֶנֶת. נָטְלָה אוֹתוֹ וְיָצְאָה מֵאֵצֶל אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם בַּת הַמִּשְׁנֶה. פָּגַשׁ אוֹתָהּ שׁוֹמֵר־הַסַּף וְאָמַר לָהּ: “לְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת?”. אָמְרָה לוֹ: “לְבֵית־הַמֶּרְחָץ”. וּבִהְיוֹת שֶׁנִּבְעֲתָה מִפָּנָיו נָפַל מִמֶּנָה הַנְּיָר בִּזְמַן שֶׁיָּצְאָה מִן הַשַּׁעַר, בְּשָׁעָה שֶׁנִּבְעֲתָה.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנָהּ, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַנְּיָר שֶׁנָפַל, הִנֵּה רָאָה אוֹתוֹ אַחַד הַמְּשָׁרְתִים מוּטָל בַּדֶּרֶךְ וּנְטָלוֹ. אַחַר־כָּךְ יָצָא הַמִּשְׁנֶה מִבֵּית־הַנָּשִׁים וְיָשַׁב עַל סַפָּתוֹ. פָּנָה וּבָא אֵלָיו הַמְּשָׁרֵת שֶׁמָּצָא בְמִקְרֶה אֶת הַנְּיָר. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה הַמִּשְׁנֶה יוֹשֵׁב עַל סַפָּתוֹ, וְהִנֵּה אוֹתוֹ מְשָׁרֵת נִגָּשׁ אֵלָיו וּבְיָדוֹ הַנְּיָר, וְאָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, הִנֵּה מָצָאתִי נְיָר זֶה מָשְׁלָךְ בֶּחָצֵר וּלְקַחְתִּיו”. קִבֵּל אוֹתוֹ הַמִּשְׁנֶה מִיָּדוֹ, כְּשֶׁהוּא מְקֻפָּל וּפְתָחוֹ וְרָאָה מִכְתָּב שֶׁבּוֹ הַשִּׁירִים הַנִּזְכָּרִים לִפְנֵי כֵן. קָרָא אוֹתָם וְהֵבִין עִנְיָנָם. הִתְבּוֹנֵן לִכְתַב־הַיָּד וּמְצָאוֹ כְתַב־יָדָהּ שֶׁל בִּתּוֹ. נִכְנַס אֶל אִמָּהּ וְהוּא בוֹכֶה בְכִי מַר עַד שֶׁנִּרְטַב זְקָנוֹ. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: “מַה גָּרַם לְךָ בְּכִי, אֲדוֹנִי?” אָמַר לָהּ: “טְלִי נְיָר זֶה וּרְאִי מַה בְּתוֹכוֹ”. נָטְלָה אֶת הַנְּיָר וְקָרְאָה אוֹתוֹ, וּמְצָאַתְהוּ כוֹלֵל אִגֶּרֶת מֵאֵת בִּתָּהּ אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם אֶל אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. תְּקָפָהּ בֶּכִי, וְאוּלָם הִיא מָשְׁלָה בְרוּחָהּ, וְעָצְרָה בְעַד דִּמְעוֹתֶיהָ וְאָמְרָה לַמִּשְׁנֶה: “אֲדוֹנִי, הַבְּכִי אֵין בּוֹ תוֹעֶלֶת. וְאוּלָם הָעֵצָה הַנְּכוֹחָה הִיא שֶׁנְּעַיֵּן בְּדָבָר שֶׁתְּהֵא בוֹ שְׁמִירָה עַל כְּבוֹדְךְ וְהַסְתָּרַת עִנְיַן בִּתֶּךָ”. הָיְתָה מַרְגִיעָה אוֹתוֹ וּמְקִלָּה צַעֲרוֹ מֵעָלָיו. אָמַר לָהּ: “חוֹשֵׁשׁ אֲנִי לְבִתִּי מִפְּנֵי הָאַהֲבָה, כְּלוּם אִי אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁהַשֻּׂלְטָאן אוֹהֵב אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד אַהֲבָה עַזָּה? וּחְשָׁשִׁי מֵעִנְיַן זֶה הוּא מִשְּׁנֵי טְעָמִים, הָרִאשׁוֹן מִצִּדִי, וְהוּא שֶׁהִיא בִתִּי, וְהַשֵׁנִי מִצַּד הַשֻּׂלְטָאן, וְהוּא שֶׁאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד חָבִיב מְאֹד עַל הַשֻּׂלְטָאן, וְיִתָּכֵן שֶׁיִּצְמַח מֵעִנְיַן זֶה דָּבָר קָשֶׁה, וּמַה דַּעְתֵּךְ בָּזֶה?”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאֵשֶׁת הַמִּשְׁנֶה, כְּשֶׁנּוֹדַע לָהּ עִנְיַן בִּתָּהּ וְשָׁאַל אוֹתָהּ הַמִּשְׁנֶה, מַה דַּעְתָּהּ בְּעִנְיָן זֶה, אָמְרָה: “הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֶתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַשַּׁחַר”, הִתְפַּלְּלָה וְכָרְעָה שְׁתֵּי כְרִיעוֹת כַּדִּין בִתְפִלַּת הַשַּׁחַר, וּכְשֶׁגָּמְרָה אֶת תְּפִלָּתָהּ אָמְרָה לְבַעֲלָהּ: “הִנֵּה בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל יַם הָאוֹצָרוֹת3 הַר הַנִּקְרָא בְשֵׁם אַלְתַכְּלָה, הַר הַמְּשַכֵּלָה – וְסִבַּת הִקָּרְאוֹ בְשֵׁם זֶה עוֹד תִּזָּכֵר לְהַלָּן – וְהַר זֶה לֹא יוּכַל לְהַגִּיעַ אֵלָיו אָדָם אֶלָּא בְעָמָל וּתְלָאָה, שִׂים לָּהּ אֵפוֹא מָקוֹם שָׁם”. הִסְכִּים הַמִּשְׁנֶה עִם אִשְׁתּוֹ שֶׁיִּבְנֶה עַל הָהָר אַרְמוֹן מְבֻצָּר וְיָשִׂים אוֹתָהּ בּוֹ, וְיָשִׂים אֶצְלָהּ מְזוֹנָהּ שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה, וְיָשִׂים אֶצְלָהּ מִי שֶׁיְּשַׁעְשְׁעָהּ וִישַׁמְּשָׁהּ. אָסַף אֶת הַנַּגָּרִים וְאֶת הַבַּנָּאִים וְהַמְהַנְדְּסִים וְשָׁלַח אוֹתָם לְאוֹתוֹ הָר, וּבָנוּ לוֹ אַרְמוֹן מְבֻצָּר שֶׁלֹּא רָאוּ הָרוֹאִים כְּמוֹתוֹ. אַחַר כָּךְ הֵכִין מָזוֹן וְאוֹרְחָה, וְנִכְנַס לְבִתּוֹ בַלַּיְלָה וְצִוָּה עָלֶיהָ לִנְסֹעַ. הִרְגִּישָׁה נַפְשָׁהּ בַּפֵּרוּד, וּכְשֶׁיָּצְאָה וְרָאֲתָה הַהֲכָנָה לִנְסִיעָה, בָּכְתָה בְכִי רַב, וְכָתְבָה עַל הַשַּׁעַר לְהוֹדִיעַ לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד מַה שֶּׁקָּרָה לָהּ, הַיָּגוֹן אֲשֶׁר יִסְמַר מִמֶּנוּ הָעוֹר וְיִמַּס הַצּוּר, וְיַזִּיל הַדִּמְעָה, וּמַה שֶּׁכָּתְבָה הֵם בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

חֵי אֵל, חָצֵר עָלֶיהָ יַעֲבֹר הֶחָבִיב בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם,

שׁוֹלֵחַ שְׁלוֹמוֹתָיו בִּרְמָזִים, בְּבִרְכוֹתָיו יְקַדֵּם,

הָבִי לוֹ מַתָּתִי שְׁלוֹמוֹת זַכּוֹת מְקֻטָּרוֹת מֹר,

שֶׁאֵין הוּא יוֹדֵעַ לְאָן זֶה אֶעֱבֹר.

וְאֵין אֲנִי יוֹדַעַת לְאָן תּוֹבִילֵנִי הָאוֹרְחָה,

כַּאֲשֶׁר יוֹבִילוּנִי אָצִים בַּחֲשֵׁכָה,

בִּכְנַף לַיִל, וְעוֹף הַיַּעַר כְּבָר נֶעֱצָר

בָּעֳפָאִים, יֵבְךְּ לָנוּ וִיקוֹנֵן מָר,

וּבַת־קוֹל שֶׁל רוּחוֹת תִּקְרָא: "שֶׁבֶר,

בֵּין שְׁנֵי אוֹהֲבִים הָפְרַד הַחֶבֶר".

כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי גְבִיעֵי הַפֵּרוּד מָלֵאוּ,

וְהַזְּמַן יֵינוֹ בְאֹנֶס יַשְׁקֵנִי מַשְׁקֵהוּ,

מְזַגְתִּים בְּאֹרֶךְ־רוּחַ וָאֲוַתֵּר,

אַךְ בְּהִפָּקֶדְכֶם אֹרֶךְ־רוּחַ כַּיוֹם, לֹא יְבַדֵּר.

כְּשֶׁגָּמְרָה אֶת שִׁירָהּ רָכְבָה וְהִסִּיעוּהָ חוֹצִים בָּעֲרָבוֹת וּשְׁמָמוֹת, מִישׁוֹרִים וּמַעֲקַשִּׁים עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְיַם הָאוֹצָרוֹת. נָטוּ אֶת הָאֹהָלִים עַל חוֹף הַיָּם וְסִדְּרוּ לָהּ אֳנִיָּה עֲצוּמָה וְהוֹרִידוּהָ בָהּ, אוֹתָהּ וְאֶת אֲנָשֶׁיהָ. וּכְבָר צִוָּם הַמִּשְׁנֶה שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעוּ לָהָר וְיַכְנִיסוּ אוֹתָהּ לָאַרְמוֹן, אוֹתָהּ וְאֶת אֲנָשֶׁיהָ, יַחְזְרוּ בָאֳנִיָּה, וְאַחֲרֵי שֶׁיַּעֲלוּ מִן הָאֳנִיָּה יִשְׁבְּרוּ אוֹתָהּ. הָלְכוּ וְעָשׂוּ כָל מַה שֶּׁצִּוָּם עָלָיו. אַחֲרֵי־כֵן חָזְרוּ בוֹכִים עַל מַה שֶּׁאֵרַע. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנָם. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, הִנֵּה קָם מִשְּׁנָתוֹ וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַשַּׁחַר. אַחַר־כָּךְ רָכַב וְשָׂם פָּנָיו לְשֵׁרוּת הַשֻּׂלְטָאן, עָבַר בְּדַרְכּוֹ עַל שַׁעַר הַמִּשְׁנֶה כְּמִנְהָגוֹ, אֶפְשָׁר יִרְאֶה אָדָם מֵאַנְשֵׁי הַמִּשְׁנֶה שֶׁהָיָה רוֹאָם. הִסְתַּכֵּל בַּשַּׁעַר וְרָאָה אֶת הַשִׁיר הַנִּזְכָּר לִפְנֵי כֵן כָּתוּב עָלָיו. כְּשֶׁרָאָהוּ נִטְרְפָה דַעְתּוֹ עָלָיו, וְנִתְלַקְּחָה הָאֵשׁ בִּקְרָבָיו. חָזַר לַחֲצֵרוֹ וְלֹא מָצָא לוֹ מְנוּחָה וְעָזַב אוֹתוֹ אֹרֶךְ־הָרוּחַ וְלֹא פָסַק מֵהִתְרַגֵּשׁ וּמֵהִצְטָעֵר עַד שֶׁנִּכְנַס הַלַּיְלָה. הִסְתִּיר עִנְיָנוֹ וְהִתְנַכֵּר וְיָצָא בְעֶצֶם הַלַּיְלָה נִטְרָד לְלֹא דֶרֶךְ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן יֵלֵךְ. נָסַע כָּל הַלַּיְלָה כֻלֹּו וְהַיּוֹם הַשֵּׁנִי עַד שֶׁגָּבַר חֹם הַשֶּׁמֶשׁ, וְנִתְלַהֲטוּ הֶהָרִים. גָּבַר צִמְאוֹנוֹ וְרָאָה עֵץ וּמָצָא לְצִדּוֹ פֶלֶג מַיִם זוֹרֵם. פָּנָה לְאוֹתוֹ עֵץ וְיָשַׁב בְּצִלּוֹ עַל שְׂפַת אוֹתוֹ פֶלֶג, וּבִקֵּשׁ לִשְׁתּוֹת, וְלֹא מָצָא לַמַּיִם טַעַם בְּפִיו, וּכְבָר נִשְׁתַּנָּה צִבְעוֹ וְהֶחֱוִירוּ פָנָיו וְנִתְנַפְּחוּ רַגְלָיו מִן הָהֲלִיכָה וְהַיְגִיעָה. בָּכָה בְכִי מַר וְשָׁפַךְ דְּמָעוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:

נִשְׁתַּכֵּר הַחוֹשֵׁק מֵאַהֲבָה לָאֲהוּבָה,

כְּכָל אֲשֶׁר תּוֹסִיף תְּשׁוּקָה וְלֶהָבָה.

טָרוּד בְּאַהֲבָתוֹ נִכְסָף יִתְעֶה,

לֹא מִשְׁכָּן לוֹ וְלֹא צֵדָה רוּחוֹ תְחַיֶּה.

אֵיכָה לְנִלְהָט בְּאַהֲבָתוֹ חַיִּים יֶעֶרְבוּ,

אֲשֶׁר רָחַק מִן הָאֲהוּבִים? פִּלְאִי הוּא.

נָמַסְתִּי עֵת חִשְׁקִי בָם הִתְלַקַּח,

וְדִמְעִי נִגָּר עֲלֵי לֶחְיִי, זְרָמִים נִתָּךְ.

הֲאֶרְאֵם אִם אֶרְאֶה מִמִּשְׁכָּנָם,

יֵרָפֵא בוֹ לֵב דּוֹאֵב, אָדָם?

כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ בָּכָה, עַד שֶׁנִתְרַטְּבָה הָאֲדָמָה, אַחַר־כָּךְ קָם תֵּכֶף וּמִיָּד וְנָסַע מֵאוֹתוֹ מָקוֹם. וּבְעוֹד הוּא נוֹסֵעַ בָּעֲרָבוֹת וּבַשְּׁמָמוֹת, יָצָא עָלָיו אַרְיֵה, צַוָּארוֹ כְמוֹ נֶחֱנָק בִּשְׂעַר רַעֲמָתוֹ, וְרֹאשׁוֹ עָלָיו כְּכִפָּה, וּפִיו רָחַב מִן הַשַּׁעַר, וְשִׁנָּיו כְּשִׁנֵּי הַפִּיל. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד הָיָה בָרִי לוֹ שֶׁהוּא מֵת. כִּוֵּן פָּנָיו לְעֵבֶר מִקְדַּשׁ הַכַּעְבָּה, וְאָמַר אֶת מַאֲמַר הָעֵדוּת כַּדָּת4 וְהֵכִין עַצְמוֹ לַמָּוֶת. וּכְבָר קָרָא בַסְּפָרִים שֶׁמִּי שֶׁמַּחֲנִיף בַּחֲלָקוֹת לָאֲרִי, מְרַמֵּהוּ, שֶׁכֵּן הוּא מִתְרַמֶּה בְּדִבְרֵי חֲלָקוֹת, וְיִתְרַכֵּךְ לִבּוֹ עַל־יְדֵי תְהִלָּה. הִתְחִיל אוֹמֵר לוֹ: “הוֹי אֲרִי סֻבְּכֵי־הַיַּעַר, הוֹי לַיִשׁ מֶרְחָבִים, הוֹי גִּבּוֹר עַז, הוֹי אֲרִי אַבִּירִים, הוֹי מֶלֶךְ חַיּוֹת־הַבָּר, הֲרֵי אֲנִי אוֹהֵב נִכְסָף, וּכְבָר כִּלּוּנִי הַתְּשׁוּקָה וְהַפֵּרוּד, וּמֵאָז רָחַקְתִּי מֵאֲהוּבִי, נִטְרְפָה עָלַי דַּעְתִּי. שְׁמַע אֵפוֹא לִדְבָרַי וְחוּס עַל יִסּוּרֵי אַהֲבָתִי וְכִסּוּפַי”. כְּשֶׁשָּׁמַע הָאַרְיֵה דְּבָרָיו סָר מֵעָלָיו וְנָסוֹג וְיָשַׁב הָכֵן עַל זְנָבוֹ, וְהֵרִים אֵלָיו רֹאשׁוֹ וְכִשְׁכֵּשׁ לוֹ בִזְנָבוֹ וְרַגְלָיו הַקְּדוּמוֹת. כְּשֶׁרָאָה אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד תְּנוּעוֹת אֵלּוּ, נָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֲרִי עֲרָבוֹת כְּלוּם תְּמִיתֵנִי,

בְּטֶרֶם אֶפְגּשׁ זֶה אַהֲבָתוֹ תְלַהַטֵנִי?

אֵין אֲנִי צַיִד וְלֹא שֹׁמֶן לִי,

כִּי אֲשֶׁר אֶחְשְׁקֶנוּ הִרְבָּה חָלְיִי.

וּפֵרוּד אֲהוּבָה הִתִּישׁ כֹּחוֹתַי

עֲדֵי דָמִיתִי לִדְמוּת בְּתוֹךְ תַּכְרִיכַי.

אֲבִי מְחַלֵּק שָׁלָל5, לַיִשׁ שְׁאוֹן קְרָב,

אַל תְּשַׂמַּח מְחָרְפִי עַל יְגוֹנִי כִּי רָב,

כִּי אֶשְׁפֹּךְ דִּמְעִי אֲשֶׁר טִבְּעַנִי,

כִּי פֵרוּד אֲהוּבָה כְּבָר חִלְחְלַנִי;

וּמֵהֲגִיגִי בַאֲפֵל לַיְלָה בָהּ,

נִטְרְפָה דַעְתִּי בְאַהֲבָתָהּ.

וּכְשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ קָם הָאַרְיֵה וְצָעַד אֵלָיו.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁגָּמַר אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד אֶת שִׁירוֹ קָם הָאַרְיֵה וְצָעַד אֵלָיו בְּרֹךְ וּשְׁתֵּי עֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו, לִקְּקוֹ בִלְשׁוֹנוֹ וְהָלַךְ לְפָנָיו וְרָמַז לוֹ לֵאמֹר: “לֵךְ אַחֲרָי”. הָלַךְ אַחֲרָיו, וְלֹא פָסַק מִלֶּכֶת וְהוּא אַחֲרָיו, שָׁעָה שֶׁל זְמָן, עַד שֶׁהֶעֱלָהוּ עַל גַּבֵּי הַר. אַחַר כָּךְ יָרַד עִמּוֹ מֵעַל אוֹתוֹ הַר, וְרָאָה עִקְבוֹת צְעָדִים בַּמִּדְבָּרִיּוֹת, וְהִכִּיר שֶׁאֵלֶּה עִקְבוֹת דֶּרֶך הָאֲנָשִׁים עִם אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם. עָקַב אַחֲרֵי הָעֲקֵבוֹת וְהָלַךְ בָּהֶם. כְּשֶׁרָאָהוּ הָאַרְיֵה עוֹקֵב אֶת הָעֲקֵבוֹת, וְהֵבִין שֶׁאֵלֶּה הֵם עִקְבוֹת דֶּרֶך הָאֲנָשִׁים עִם אֲהוּבָתוֹ, חָזַר הָאַרְיֵה לְדַרְכּוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, הִנֵּה לֹא פָסַק לָלֶכֶת בָּעֲקֵבוֹת יָמִים וְלֵילוֹת עַד שֶׁקָּרַב לְיַם סוֹאֵן מַכֶּה גַלָּיו, וְהִגִּיעוּ הָעֲקֵבוֹת עַד לְחוֹפוֹ שֶׁל הַיָּם וְנִפְסְקוּ. הֵבִין שֶׁרָכְבוּ בַיָּם וְנָסְעוּ בוֹ, וְנִכְרְתָה תִקְוָתוֹ מֵהֶם. הִזִּיל דְּמָעוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

פָּחַת שִׂבְרִי כִּי רָחַק הַמִּקְדָשׁ,

וְאֵיךְ אֶעֱבֹר אֵלֶיהָ בְּיַם יִגְעַשׁ?

אוֹ אֵיךְ רוּחִי אַאֲרִיךְ, וּכְבָר כָּלוּ קְרָבַי

בְּאַהֲבָתָהּ, וְהֵמִירָה שֵׁנָה בִנְדוּדִים עָלַי,

מִיּוֹם נִגְלְתָה וְנָסְעָה מִמּוֹלַדְתָּהּ,

נִשְׁמָתִי בִלְהָבָה, וְאֵיזוֹ לֶהָטָה.

סִיחוֹן וְגִיחוֹן6 דִּמְעִי, יִזְרֹם כַּפְּרָת,

וְשִׁפְעוֹ רַב מִמַּבּוּל וּמָטָר יָרַד.

מִזֶּרֶם דֶּמַע נֻגְּעוּ לְעֵינַי רִיסִים,

וְנִשְׂרַף הַלֵּב בְּאִשִּׁים וְחִצִּים.

יִתְקְפוּ חֵילוֹת כִּסוּפַי וְחִשְׁקִי כְּשָׂעַר,

וְחֵיל שִׂבְרִי נָסוֹג אָחוֹר וְנִשְׁבָּר.

חֵרַפְתִּי נַפְשִׁי הִשְׁלַכְתִּיהָ בְּאַהֲבָתָהּ,

וְנַפְשִׁי בְעֵינַי קַלָּה הָיְתָה.

אַל אֵל יַאֲשֵׁם עַיִן שָׁרָה בִּגְבוּל אָסוּר לָזָר,

אֶל הַיֹּפִי הַמַּזְהִיר מֵאַגַּן סַהַר.

עֵינַים פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה יָרוּ בִי

חִצֵּיהֶן בְּלִי יֶתֶר, נִחֲתוּ תוֹךְ לִבִּי.

וַתַּעַקְבֵנִי בְרֹךְ יְצִירֵי גֵוָהּ,

יִטּוּ בְרֹךְ כִּנְטוֹת עַנְפֵי צַפְצָפָה.

תַּאֲוָתִי לְהַגִּיעַ עָדֶיהָ לִמְצֹא עֶזְרָה בָהּ,

מִפְּנֵי צַעַר וְדִכְדוּךְ וְרַחֲשֵׁי אַהֲבָה.

וָאֱהִי עַל יָדָהּ שְׁבוּר לֵב כַּאֲשֶׁר אֲנִי עַתָּה,

וְכָל זֹאת בָּאַתְנִי מִמַּדּוּחֵי מֶבָּטָה.

כְּשֶׁגָּמַר שִׁירוֹ שָׁכַב עַד שֶׁנָּפַל מִתְעַלֵּף, וְנִשְׁאַר בְּהִתְעַלְּפוּתוֹ זְמַן אָרוֹךְ. אַחַר כָּךְ הִתְעוֹרֵר מֵהִתְעַלְּפוּתוֹ וּפָנָה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל וְלֹא רָאָה אָדָם בַּמִּדְבָּר. חָשַׁשׁ לְנַפְשׁוֹ מִפְּנֵי חַיּוֹת הַטֶּרֶף וְעָלָה עַל הַר גָּבוֹהַּ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה עַל אוֹתוֹ הַר, שָׁמַע קוֹל אָדָם מְדַבֵּר בְּתוֹךְ מְעָרָה. הֶאֱזִין לוֹ וְהִנֵּה הוּא חָסִיד שֶׁעָזַב אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וְנִתְעַסֵּק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. דָּפַק עַל דֶּלֶת הַמְּעָרָה שָׁלשׁ פְּעָמִים, וְלֹא עָנָהוּ הֶחָסִיד וְלֹא יָצָא אֵלָיו. עָלוּ אַנְחוֹתָיו, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֵיךְ הַדֶּרֶךְ אַשִּׂיג בָּהּ הַמַּטָּרָה,

וְאַנִּיחַ דְּאָגָה, דִּכְדוּךְ וּתְלָאָה?

וְכָל מוֹרָא מִן הַמּוֹרָאוֹת עָדוּ עָלַי,

זָרַק שֵׂיבָה בְלִבִּי וְרֹאשִׁי בְּעוֹדִי בַּעֲלוּמַי.

וְלֹא אֶמְצָא לִי עוֹזֵר בְּעֹז כִּסּוּפַי,

וְלֹא יְדִיד יָקֵל צַעַר וְעָמָל מֵעָלַי.

וְכַמָּה אֶשָּׂא וְאֶסְבֹּל בְּחֶשְׁקִי נָבוֹךְ,

וּזְמַן עָלַי כָּעֵת מְסִבּוֹתָיו יַהֲפֹךְ.

אֲבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חוֹשֵׁק, אוֹהֵב נִרְעַשׁ,

שָׁתָה כּוֹס פֵּרוּד וְרִחוּק כִּי נֻטַּשׁ.

וְהָאֵשׁ בַּלֵּב, וְהַקֶּרֶב זֶה כְבָר נִכְחַד,

וְהַבִּין מִלִּבְטֵי פֵרוּד זֶה כְבָר הֻטְרַד.

מַה קָּשֶׁה הָיָה יוֹם בָּאתִי מְעוֹנָהּ, וָאֶקְרָא

אֶת אֲשֶׁר נִכְתַּב עַל גַבֵּי שַׁעֲרָהּ.

בָּכִיתִי עֲדֵי הִשְׁקֵיתִי אֶרֶץ יָגוֹן,

וְאוּלָם מִקָּרוֹב וָזָר אוֹתוֹ אֶצְפֹּן.

הוֹי יְרֵא־אֱלֹהִים בִּמְעָרָתוֹ יִתְעַלָּם,

כְּאִלּוּ שֻׁדַּד אַחֲרֵי טַעַם חֵשֶׁק טָעַם.

וְאַחֲרֵי זֶה, אַחֲרֵי כָּל אֲשֶׁר חָל,

אִם אַשִּׂיג מַטָּרָתִי לֹא אֵדַע צַעַר וְלֹא עָמָל.

כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ, וְהִנֵּה דֶלֶת הַמְּעָרָה נִפְתְּחָה, וְשָׁמַע אוֹמֵר יֹאמַר: “הוֹי רַחֲמִים!”. נִכְנַס לְתוֹךְ הַדֶּלֶת וְנָתַן שָׁלוֹם לֶחָסִיד. הֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם וְאָמַר לוֹ: “מַה שְּׁמֶךָ?” אָמַר לוֹ: “שְׁמִי אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד”. אָמַר לוֹ: “מַה סִּבַּת בּוֹאֲךָ לְמָקוֹם זֶה?” סִפֵּר לוֹ סִפּוּרוֹ מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ, וְהִגִּיד לוֹ כָל מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ. בָּכָה הֶחָסִיד וְאָמַר לוֹ: “הוֹי אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, הִנֵּה זֶה לִי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְמָקוֹם זֶה, וְלֹא רָאִיתִי בוֹ אָדָם אֶלָּא אֶמֶשׁ, שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְכִי וַהֲמֻלָּה. הִסְתַּכַּלְתִּי לְעֵבֶר הַקּוֹל וְרָאִיתִי אֲנָשִׁים רַבִּים וְאֹהָלִים מוּקָמִים עַל חוֹף הַיָּם. בָּנוּ הָאֲנָשִׁים סְפִינָה, יָרְדוּ בָהּ אֲנָשִׁים מֵהֶם, וְנָסְעוּ בָהּ בַּיָּם. אַחַר־כָּךְ חָזְרָה הַסְּפִינָה עִם אֲחָדִים מֵאֵלֶּה שֶׁיָּרְדוּ בָהּ וּשְׁבָרוּהָ וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם. וְדוֹמֶה אֲנִי שֶׁאֵלֶּה שֶׁנָּסְעוּ עַל גַּבֵּי הַיָּם וְלֹא חָזְרוּ, הֵם אֵלֶּה שֶׁאַתָּה מְבַקְּשָׁם, אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. וְאָכֵן קָשֶׁה קָשֶׁה עָלֶיךָ וְהַצְדָקָה לְךָ, וְאוּלָם אֵין בְּנִמְצָא אוֹהֵב שֶׁלֹא סָבַל צַעַר”. נָשָׂא הֶחָסִיד קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, נְטוּל דְּאָגָה תַּחְשְׁבֵנִי,

בְּעֵת חֵשֶׁק וָצַעַר יְקַפְּלֵנִי וְיִפְרְשֵׂנִי.

מִנְּעוּרַי יָדַעְתִּי תְשׁוּקָה וָאַהַב,

מֵאָז הָיִיתִי תִינוֹק יוֹנֵק חָלָב.

בְּחַנְתִּים זְמָן עֲדֵי יְדַעְתִּים אָנִי.

אִם תִּשְׁאַל זְמַן עָלַי, הִנֵּה יְדָעָנִי.

שָׁתִיתִי כוֹס אַהֲבָה מְלֵאָה יִסּוּרִים וָאֶתְעַיֵּף,

וָאֱהִי כְמֵת עַל יָדָם מֵרִפְיוֹן הַגֵּו.

הָיִיתִי אִישׁ־אוֹנִים, אַך חָסְנִי אָבַד,

וּצְבָא שִׂבְרִי בְּחֶרֶב מַבָּטִים נִשְׁמַד.

אַל תְּקַו בְּאַהֲבָה בְלִי קְשָׁיִים חִבּוּר,

מִימוֹת עוֹלָם הַהֶפֶךְ בְּהִפּוּכוֹ קָשׁוּר.

עַל הָאוֹהֲבִים כֻּלָּם לְחֹק תְּשׁוּקָה שָׂמָה:

הַסָּחַת־דַּעַת אֲסוּרָה, סְטִיַּת־כְּפִירָה הִנָּה.

כְּשֶׁגָּמַר הֶחָסִיד לָשֵׂאת שִׁירוֹ, נִגַּש אֶל אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד וְחִבֵּק אוֹתוֹ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהֶחָסִיד אַחֲרֵי שֶׁגָּמַר לָשֵׂאת שִׁירוֹ, נִגַּשׁ אֶל אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד וְחִבְּקָהוּ. בָּכוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ עַד שֶׁצָּלְלוּ הֶהָרִים לְבִכְיָתָם, וְלֹא פָסְקוּ מִלִּבְכּוֹת עַד שֶׁנָּפְלוּ שְׁנֵיהֶם מִתְעַלְּפִים. אַחַר־כָּךְ הִתְעוֹרְרוּ וְנִשְׁבְּעוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה לִהְיוֹת אַחִים. אָמַר הֶחָסִיד לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד: “הַלַּיְלָה אֶתְפַּלֵּל, וַאֲבַקֵשׁ מֵאלֹהִים לְמַעַנְךָ לְהוֹדִיעֵנִי, מַה הוּא שֶׁתַּעֲשֶׂה”. אָמַר לוֹ אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד: “שָׁמַעְתִּי וְכַאֲשֶׁר תֹּאמַר אֶעֱשֶׂה”. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם, הִנֵּה כַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ עִמָּהּ אֶל הָהָר וְהִכְנִיסוּהָ לָאַרְמוֹן וְרָאֲתָה סִדּוּרוֹ, בָּכְתָה וְאָמְרָה: “אָמְנָם מָקוֹם נָאֶה אַתָּה, אֶלָּא שָׁאַתָּה חָסֵר מְצִיאוּת הָאָהוּב בְּךָ”, רָאֲתָה בְאוֹתוֹ אִי עוֹפוֹת וְצִוְּתָה עַל אֶחָד מִבְּנֵי לִוְיָתָהּ לְהַצִּיב לָהֶם פַּח וְלָצוּד בּוֹ מֵהֶם, וְכָל מַה שֶּׁיְצוּדֶנוּ יָשִׂים אוֹתוֹ בִכְלוּבִים בְּתוֹךְ הָאַרְמוֹן בִּפְנִים. עָשָׂה כְפִי שֶּׁצִוְּתָה אוֹתוֹ. אַחַר־כָּךְ יָשְׁבָה בְחַלּוֹן הָאַרְמוֹן וְהִרְהֲרָה בְמַה שֶּׁאֵרַע לָהּ וְנִתְוַסְּפוּ בָהּ חֵשֶׁק וְהַהִתְרַגְּשׁוּת וְהָעֶרְגָה הַלּוֹהֶטֶת וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

בִּפְנֵי מִי אֶתְלוֹנֵן עַל עֹז חִשְׁקִי בִּי,

וְעַל יְגוֹנִי אֲשֶׁר רָחַקְתִּי מֵאֲהוּבִי?

לֶהָבָה בֵין צַלְעוֹתַי, וְאוּלָם

לֹא אֲגַּלֶּה מִפַּחַד מְרַגֵּל שָׁם.

כְּקֵיסָם יְחַצְּצוּ בוֹ שֵׁן, הִרְזֵיתִי

מֵרִחוּק וּשְׂרֵפַת־אֵשׁ וַאֲנָחָה הִרְבֵּיתִי.

הֵיכָן עֵין הָאָהוּב אֲשֶׁר תְּשׁוּרֵנִי?

אֵיכָה כִטְרוּפַת־הַדַּעַת הִנֵּנִי?

עֲשָׁקוּנִי כַּאֲשֶׁר עֲצָרוּנִי, סָגְרוּ עָלַי

בְּמָקוֹם חֲבִיבִי הַגִּיעַ לֹא יוּכַל עָדַי.

אֶשְׁאֲלָה שֶׁמֶשׁ לְהָבִיא אֶלֶף שְׁלוֹמוֹת לוֹ,

בְּעֵת זָרְחָה וּבְעֵת שָׁקְעָה, תָּבוֹא –

לָאָהוּב אֲשֶׁר מִיָּפְיוֹ לְבָנָה חָפְרָה,

עֵת יִתְגַּל בְּקוֹמָה עַנְפַת עֵץ עָבְרָה.

כַּאֲשֶׁר הִדַּמְּתָה שׁוֹשַׁנָּה לְלֶחְיוֹ, אָמַרְתִּי לָהּ:

לֹא דָמִית לוֹ אִלּוּלֵא מְנַת־חֶלְקִי בָךְ הָיְתָה.

רֹק פִּיו טַל צָלוּל יִטֹּף,

יְצַנֵּן עֵת חֹם לַהַט יִצְרֹב.

אֵיכָה מֶנּוּ דַעַת אַסִּיחַ, וְהוּא נַפְשִׁי וְרוּחִי,

מַדְוֵינִי וּמַחְלִיאִי, וְהוּא אוֹהֲבִי וּמַשְׁבִּיחִי.

כַּאֲשֶׁר הֶאֱפִילָה עָלֶיהָ הַחֲשֵׁכָה, גָּבְרָה בְקִרְבָּהּ הַתְּשׁוּקָה, וְזָכְרָה אֶת אֲשֶׁר עָבַר וְחָלַף, וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הֶאֱפִילָה הַחֲשֵׁכָה וְסָעֲרָה הָאַהֲבָה הַדְאֵב,

וְהַתְּשׁוּקָה עוֹרְרָה אֶת אֲשֶׁר אִתִּי מִכְּאֵב.

וִיגוֹן פֵּרוּד בִּקְרָבַי יִשְׁכֹּן,

וַהֲגִיגִי הֱבִיאַנִי עֲדֵי אֲבַדוֹן.

וְחֵשֶׁק הֶחֱרִידַנִי, וּתְשׁוּקָה שְׂרָפַתְנִי עַד מְאֹד,

וְדֶמַע גִּלָּה אֶת אֲשֶׁר אַסְתִּיר בְּסוֹד.

וְאֵין לִי מוֹצָא אֵדָעֶנוּ בָאַהֲבָה,

מֵרִפְיוֹן וְאֵין אוֹנִים וּמִדְּאָבָה.

תֹּפֶת לִבִּי מֵאִשִּׁים הִתְלַהֵט,

וּמִיקוֹד חֻמּוֹ יִרְגַּז בִּי כָּבֵד.

לֹא עָצַרְתִּי אוֹן לְהִפָּרֵד מֵאִתָּם

בְּיוֹם פֵּרוּד, אוֹי לִמְגִנַת הַלֵּב וַאֲבוֹי לַנֹּחַם.

הוֹי הַמּוֹדִיעָם אֲשֶׁר בָּאָנִי וָרַב

נָשָׂאתִי בְאֹרֶךְ־רוּחַ אֲשֶׁר עָלַי נִכְתָּב –

נִשְׁבַּעְתִּי, מֵעוֹלָם לֹא הֵפַרְתִּי אַהֲבָתִי לָהֶם כְּלָל.

וְזֹאת חֻקַּת אַהֲבָה, שְׁבוּעָתָה לֹא תְחֻלַּל.

לַיְלָה, הָבֵא שְׁלוֹמוֹת לַאֲהוּבִים וְהוֹדַע אוֹתָם,

וְהָעֵד אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי בְךָ אֵין אֲנִי נָם.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, הִנֵּה אָמַר לוֹ הֶחָסִיד: “רֵד לַנַּחַל הַזֶּה וְהָבֵא אֵלַי סִיבִין מִן הַתֹּמֶר”. יָרַד וְהֵבִיא לוֹ סִיבִין. נְטָלָם הֶחָסִיד וּקְלָעָם וְעָשָׂה אוֹתָם פְּתִילִים כִּפְתִילֵי הַתֶּבֶן מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת. וְאָמַר: “אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, הִנֵּה בְתוֹךְ הַנַּחַל דְּלוּעִין הַצּוֹמְחִים וּמִתְיַבְּשִׁים עַל עִקְרֵיהֶם. רֵד אֵלָיו וּמַלֵּא רֶשֶׁת זוֹ מֵהֶם וְקַשֵּׁר אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ לַיָּם וּרְכַב עָלֶיהָ וְשִׂים פָּנֶיךָ לְאֶמְצַע הַיָּם, אֶפְשָׁר שָׁאַתָּה מַשִּׂיג מְבֻקָּשְׁךָ, שֶׁכֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ מְסַכֵּן בְּנַפְשׁוֹ אֵינוֹ מַשִּׂיג מְבֻקָּשׁוֹ”. אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶׂה”, נִפְרַד מִמֶּנוּ וְהָלַךְ מֵאֶצְלוֹ לַאֲשֶׁר צִוָּהוּ אַחֲרֵי שֶׁהִתְפַּלֵּל עָלָיו הֶחָסִיד. וְלֹא פָסַק אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד מִלֶּכֶת בְּתוֹךְ תּוֹכֵי הַנַּחַל, וְעָשָׂה כְּפִי שֶׁאָמַר לוֹ הֶחָסִיד. כְּשֶׁהִגִּיעַ בָּרֶשֶׁת לְאֶמְצַע הַיָּם, יָצָא עָלָיו רוּחַ שֶׁהֱטִילוֹ הָלְאָה בָרֶשֶׁת עַד שֶׁנֶּעֱלַם מֵעֵינֵי הֶחָסִיד. לֹא פָסַק מִלָּשׁוּט בְּלֵב הַיָּם וְהַגַּלִּים מְרִימִים אוֹתוֹ פַּעַם וּמַנִּיחִים אוֹתוֹ פָּעַם, וְהוּא רוֹאֶה מַה שֶּׁבַּיָּם מִן הַפְּלָאוֹת וְהָאֵימוֹת, עַד אֲשֶׁר הֱטִילָהוּ הַגּוֹרָל עַל הַר הַמְּשַׁכְּלוֹת אַחֲרֵי שְׁלשָׁה יָמִים. יָרַד לַיַּבָּשָׁה כָאֶפְרוֹחַ שֶׁאָחֲזָה אוֹתוֹ סְחַרְחֹרֶת. חָג וְנָע מִן הָרָעָב וְהַצָמָא. מָצָא בְאוֹתוֹ מָקוֹם נְהָרוֹת מוֹשְׁכִים וְעוֹפוֹת מְרַנְּנִים עַל הָעֲנָפִים וְעֵצִים נוֹשְׂאִים פְּרִי שָׁוִים זֶה לָזֶה וּבִלְתִּי שָׁוִים.

אָכַל מִן הַפֵּרוֹת וְשָׁתָה מִן הַנְּהָרוֹת, וְקָם וְהִתְהַלֵּךְ וְרָאָה לַבְנוּנִית מֵרָחוֹק. הָלַךְ לְעֶבְרָה, עַד שֶׁהִגִּיעַ אֵלֶיהָ וּמָצָא אוֹתָהּ אַרְמוֹן, מִבְצָר מְבֻצָּר. בָּא אֶל שַׁעַר הָאַרְמוֹן וּמְצָאוֹ נָעוּל. יָשַׁב לְיָדוֹ שְׁלשָׁה יָמִים. וַעֲדַיִן הוּא יוֹשֵׁב, כְּשֶׁשַּׁעַר הָאַרְמוֹן נִפְתַּח וְיָצָא מִתּוֹכוֹ אָדָם מִן הַמְּשָׁרְתִים וְרָאָה אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד יוֹשֵׁב. אָמַר לוֹ: “מֵהֵיכָן אַתָּה? וּמִי הֱבִיאֲךָ לְכָאן”? אָמַר לוֹ: “מֵאִצְפַהָאן, וְהָיִיתִי נוֹסֵעַ בַּיָּם בִּסְחוֹרָה וְנִשְׁבְּרָה הָאֳנִיָּה, וְהֵטִילוּ אוֹתִי הַגַּלִים עַל גַּבֵּי אִי זֶה”. בָּכָה הָעֶבֶד וְחִבְּקָהוּ וְאָמַר לוֹ: “יְחַיֶּךָ אֱלֹהִים פָּנִים חֲבִיבִים, הֲרֵי אִצְפַהָאן אַרְצִי, וְלִי בְתוֹכָהּ בַּת־דוֹד, בַּת אֲחִי־אָבִי שֶׁהָיִיתִי אוֹהֲבָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי נַעַר וְהָיִיתִי שָׁקוּעַ בְּאַהֲבָתָהּ. תָּקְפוּ אוֹתָנוּ אֲנָשִׁים חֲזָקִים מֵאִתָּנוּ וְלָקְחוּ אוֹתִי בְתוֹךְ שְׁלָלָם, כְּשֶׁעוֹדֶנִי קָטָן, וְסֵרְסוּ אוֹתִי וּמָכְרוּ אוֹתִי לְסָרִיס, וַהֲרֵי אֲנִי כָאן בְּמַצָּב זֶה”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְשִׁשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַסָּרִיס שֶׁיָּצָא מֵאַרְמוֹנָהּ שֶׁל אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם, סִפֵּר לָעֶלֶם אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ, וְחָתַם בִּדְבָרָיו: “וּתְפָסוּנִי הָאֲנָשִׁים וּלְקָחוּנִי אִתָּם וְסִרְסוּנִי וּמָכְרוּ אוֹתִי לְסָרִיס, וַהֲרֵי אֲנִי כָאן בְּמַצָּב זֶה”, וְאַחֲרֵי שֶׁנָתַן לוֹ שָׁלוֹם וּבֵרְכוֹ, הִכְנִיסָהוּ לְרַחֲבַת הָאַרְמוֹן. כְּשֶׁנִּכְנַס רָאָה נָהָר גָּדוֹל וּמִסָּבִיב לוֹ עֵצִים וַעֲנָפִים וּבָהֶם עוֹפוֹת בִּכְלוּבִים שֶׁל כֶּסֶף, דַּלְתוֹתֵיהֶם זָהָב, וְאוֹתָם כְּלוּבִים תְּלוּיִים עַל עֲנָפִים, וְהָעוֹפוֹת בְּתוֹכָם מְצַיְּצִים וּמְשַׁבְּחִים לַמֶּלֶךְ שׁוֹפֵט כֹּל. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל הָרִאשׁוֹן בָּהֶם, הִתְבּוֹנֵן בּוֹ וְהִנֵה הוּא תוֹר. כְּשֶׁרָאָהוּ הָעוֹף מָשַׁךְ בְּקוֹלוֹ וְאָמַר: “הוֹי נָדִיב”. נִתְעַלֵּף אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר מֵהִתְעַלְּפוּתוֹ עָלוּ אַנְחוֹתָיו וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הוֹי תּוֹר, כְּלוּם כָּמוֹנִי תַּעֲרֹג וְתִכָּסֵף?

קְרָא אֵפוֹא לָאָדוֹן וְ“הוֹי נָדִיב” צַפְצֵף.

לוּ אֵדַע אִם הֲגוֹתְךָ זֶה לְגִיל יְרַנֵּן,

אוֹ עֶרְגָּה הִיא אֲשֶׁר בְּלִבְּךָ תְקַנֵּן.

הַאִם תֵּאָנַח עַל אֲהוּבִים אֲשֶׁר הָלְכוּ וְאֵינָם,

וַתִּוָּתֵר נִלְאֶה וְאֵין־אוֹנִים בְּחֶסְרוֹנָם?

אִם כָּמוֹנִי בָּאַהֲבָה אָהוּב בְּזִכְרוֹנְךָ תַּעַל,

הִנֵּה הָרִחוּק צְפוּנֵי אַהֲבָה נוֹשָׁנָה יְגַל.

יְהִי אֱלֹהִים סִתְרָה לְאוֹהֵב בְּאַהֲבָתוֹ נָכוֹן.

לֹא אֶשְׁכְּחֶנוּ וְאִם גַם עַצְמוֹתַי יְכַלֶּה רִקָּבוֹן.

כְּשֶׁגָּמַר שִׁירוֹ בָּכָה עַד שֶׁהִתְעַלֵּף, וּכְשֶׁהִתְעוֹרֵר מֵהִתְעַלְּפוּתוֹ הָלַךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לַכְּלוּב הַשֵּׁנִי וּמָצָא בוֹ חֲמִימָה. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ הַחֲמִימָה צִיְּצָה וְאָמְרָה: “הוֹי הַקַּיָּם לָעַד, מוֹדָה מוֹדָה אֲנִי לְךָ”. הֶעֱלָה אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד אֲנָחוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

וַחֲמִימָה אָמְרָה בַאֲנָחָה:

קַיָּם לָעַד, כִּי נִסִּיתָנִי אוֹדֶה לְךָ.

מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא בְחַסְדוֹ עָלַי,

יִגְזֹר עַל חִבּוּר אֲהוּבִים בְּמַסָּעַי.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר זֶה דְבַשׁ בִּשְׂפָתָיו, בִּקֵּר אוֹתִי.

וַיּוֹסֶף עַל גַּעֲגוּעַי תְּשׁוּקָה בִי,

וָאֹמַר, וְהָאֵשׁ נִתְלַקְּחָה בְלִבִּי,

עֲדֵי שָׂרְפָה נִשְׁמָתִי בְקִרְבִּי,

וַיִּזְלְגוּ דִמְעוֹתַי, דַּם אָדֹם נָטָפוּ,

וְעַל לֶחְיִי עָבְרוּ שָׁטָפוּ:

שׁוּם נִבְרָא לֹא נִשְׁלָח מִבְּלִי מַסָּה.

וְאָכֵן אַאֲרִיךְ רוּחִי עֵת בָּם אֶתְנַסָּה.

חֵי יְכֹלֶת אֵל, אִם יָבוֹא יוֹם אוֹתִי יְאַסֵּף

בְּעֵת יְדִידוֹת, עִם שָׂרָתִי לָהּ אֶכָּסֵף,

אֶת הוֹנִי לְכֵרָה מַתָּת אֲנִי שָׂם,

לְאוֹהֲבִים אֲשֶׁר מִשְׁפָּטִי מִשְׁפָּטָם,

וְאֶת הָעוֹפוֹת מִכִּלְאָם לַחָפְשִׁי אֲשַׁלַּח,

וְעָזַבְתִּי אֵבֶל מִשִּׂמְחָתִי אֶשְׂמַח.

כְּשֶׁגָּמַר שִׁירוֹ נִגַּשׁ אֶל הַשְּׁלִישִׁי וּמָצָא בוֹ כַּנָּרִי. נִזְעַק הַכַּנָּרִי לְמַרְאֵהוּ. כְּשֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ נָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

זִמְרַת הַכַּנָּרִי לְאַהֲבָה אוֹת, הִפְלִיאַתְנִי הַפְלֵא,

כְּאִלּוּ הִיא זִמְרַת אַהֲבָה בְחֶשְׁקָהּ תִכְלֶה.

חֲבָל עַל אוֹהֲבִים, כַּמָּה לֵילוֹת הָרְעָדוּ,

מֵאַהֲבָה וּתְשׁוּקָה וּמַסָּה הָחְרָדוּ,

כְּאִלּוּ הֵם מֵעָצְמַת הַתְּשׁוּקָה נוֹצָרוּ,

לְלֹא בֹקֶר וּלְלֹא תְנוּמָה בַּאֲשֶׁר יִצְטָעֲרוּ,

בְּהִטָּרֵף עָלַי דַּעְתִּי בִגְלַל זֶה אֲהַבְתִּיו, כְּבָלָנִי

בוֹ הַחֵשֶׁק, וְכַאֲשֶׁר בּוֹ אֲסָרַנִי –

יָרַד דִּמְעִי שַׁרְשָׁרוֹת, וָאֹמַר אֵלָיו:

שַׁרְשָׁרוֹת דֶּמַע אָרָכוּ, וַיַאַסְרֵנִי בְּזִקָּיו.

רָבְתָה תְּשׁוּקָתִי וְאָרַךְ הָרִחוּק, וְאָפְסוּ אָפֵס

אוֹצְרוֹת שִׂבְרִי, וּבְעָצְמַת הָאַהֲבָה אֲנִי אֵהָרֵס.

אִם יֵשׁ צֶדֶק בַּזְּמַן, וְיָשׁוּב יְכַנְּסֵנִי

עִם אֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וַחֲסוּת אַל תַּעַטְפֵנִי –

אָסִיר לִפְנֵי אֲהוּבִי בְגָדַי שֶׁיִּרְאֶה, אֵיכָה כָחַשׁ

גּוּפִי כַּאֲשֶׁר סָר מֵעָלַי וְרָחַק וְאוֹתִי נָטַשׁ.

כְּשֶׁגָּמַר שִׁירוֹ נִגַּשׁ אֶל הַכְּלוּב הָרְבִיעִי וּמָצָא בוֹ זָמִיר. נֶאֱנַח וְצִיֵּץ בִּרְאוֹתוֹ אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. כְּשֶׁשָּׁמַע צִיּוּצוֹ שָׁפַךְ דִּמְעוֹתָיו וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הִנֵּה זֶמֶר בַּשַּׁחַר לַזָּמִיר,

דַּעַת אוֹהֵב מִצְּלִיל מֵיתָרִים יָסִיר.

בְּאַהֲבָתוֹ אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד יָרִיד,

מִתְּשׁוּקָה תִּמְחֶה כָּל שָׂרִיד.

כַּמָּה שָׁמַעְנוּ קוֹל זֶמֶר, שָׁחַק

בְּרִטְטוֹ קְשִׁי בַּרְזֶל, וְאֶבֶן מָחַק.

וּמַשַּׁק זֶפִיר עִם בֹּקֶר לָנוּ יָשִׂיחַ

עַל גַּנּוֹת הֵנֵצוּ, פִּרְחָן יַפְרִיחַ.

וַנִּרְעַד בְּגִיל לְרֵיחַ בָּשְׂמֵי זֶפִיר,

וְעוֹף־כָּנָף שַׁחַר יָעִיר.

וַנִּזְכֹּר אָהוּב נִפְקָד וָסָר,

וַתִּזַּל הַדִּמְעָה זְרָמִים וּמָטָר.

וְלַבַּת אֵשׁ בִּקְרָבֵינוּ בּוֹעֶרֶת

כְּגַחֶלֶת יוֹקֶדֶת בְּגִצִּים סוֹעֶרֶת.

יָחֹן אֱלֹהִים אוֹהֵב חוֹשֵׁק זֹאת,

לְהִתְאַחֵד עִם אָהוּב וּלְהִתְרָאוֹת.

אָכֵן לַחוֹשְׁקִים בְּרוּרָה רַק אַחַת לִפְנֵיהֶם,

וְלֹא יָדְעוּ בִלְתִּי חֲזוֹת פְּנֵי אֲהוּבֵיהֶם.

כְּשֶׁגָּמַר שִׁירוֹ הָלַךְ קְצָת וְרָאָה כְלוּב יָפֶה שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם נָאֶה הֵימֶנוּ. כְּשֶׁקָרַב אֵלָיו מָצָא בוֹ יוֹנַת־יַעַר וְהִיא יוֹנַת־הַבָּר הַמְּפֻרְסֶמֶת בֵּין הָעוֹפוֹת, נֶאֱנַחַת מֵאַהֲבָתָהּ וּבְצַוָּארָהּ עֲנַק אֲבָנִים טוֹבוֹת מֻפְלָאוֹת בְּחֵרוּזָן. הִתְבּוֹנֵן בָּהּ וּמְצָאָהּ מְשׁוֹמֶמֶת וְנִדְהֶמֶת בִּכְלוּבָהּ. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ בְּכָךְ שָׁטְפוּ עָבְרוּ דִמְעוֹתָיו, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הוֹי יוֹנַת־יַעַר, בִּשְׁלוֹמוֹת אֶגַּשׁ עָדַיִךְ.

הוֹי אֲחוֹת־אוֹהֲבִים מִבְּנֵי הַתְּשׁוּקָה, אַחַיִךְ,

אָהַבְתִּי עֹפֶר דַּקָּה גִזְרָתוֹ,

יֶתֶר עַל לַהַב־חֶרֶב יִגְזֹר מַבָּטוֹ.

בְּאַהֲבָה נִשְׂרְפוּ קִרְבִּי וּלְבָבִי,

וַיַעֲלוּ רָזוֹן וּמַחֲלָה בְגֵוִי.

וַעֲרֵבוּת הַמַּאֲכָל אָסַרְתִּי עָלַי זֶה כְבָר,

כְּמוֹ נֹעַם־תְּנוּמוֹת מֵאִתִּי סָר.

וְשִׂבְרִי וְנֶחֱמָתִי חָלְפוּ מִנִּי,

וְהָאַהֲבָה בְּכָל עֻזָּהּ שָׁכְנָה עִמִּי.

אֵיךְ אַחֲרֵיהֶם יֶעֶרְבוּ לִי חַיָּי,

וְהֵם רוּחִי וּמַטָּרָתִי וּמַאֲוַיָּי?

כְּשֶׁגָּמַר אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד שִׁירוֹ…

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁכְּשֶׁגָּמַר אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד שִׁירוֹ, כְּבָר הִתְעוֹרְרָה יוֹנַת־הַיַּעַר מִתַּדְהֵמָתָהּ וְשָׁמְעָה שִׁירָתוֹ. צָרְחָה וְנֶאֱנְחָה וְהִרְבְּתָה הֲגוּתָהּ וְאַנְחָתָהּ, כְּאִלּוּ הָיָה מִדַּבֵּר מִתּוֹכָהּ זֶמֶר וְנוֹשֵׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הוֹי אוֹהֵב, הִזְכַּרְתַּנִי הַיּוֹם

זְמַן בּוֹ חָלְפוּ עֲלוּמַי וַהֲלוֹם,

וְאָהוּב אָהַבְתִּי מַרְאֵהוּ,

רַב־חֵן נַעֲלֶה, כָּל לֵב שִׁבְיֵהוּ.

הֱשִׁיבַנִי קוֹל מֵעַל עֳפָאֵי שְׁפָיִים,

הִפְלִיאַנִי יֶתֶר עַל צְלִיל חָלִיל, פְּלָאִים:

הִצִּיב פַּח הַצַּיָּד וְאוֹתוֹ צָד.

וַיֹּאמַר: הוֹי לוּ עֲזָבַנִי לְמֶרְחֲבֵי־עַד".

צִפִּיתִי כִּי בַעַל־רַחֲמִים יְהִי,

אוֹ יִרְאֵנִי אוֹהֵב וִירַחֵם אוֹתִי.

יִירֶנוּ אֱלֹהִים חִצּוֹ בוֹ,

כִּי מֵאֲהוּבִי הִפְרִידַנִי בִּקְשִׁי לִבּוֹ.

תְּשׁוּקָתִי אֵלָיו עוֹד הוֹסִיפָה

בַּאֲשֶׁר שְׂרָפַנִי הַחֵשֶׁק שְׂרֵפָה.

נְצֹר אֱלֹהִים אוֹהֵב בְּאַהֲבָתוֹ נָכוֹן,

חוֹשֵׁק, אֲשֶׁר יְגוֹנִי לוֹ יָגוֹן.

בִּרְאוֹתוֹ אוֹתִי עָצוּר בִּכְלוּבִי,

יְשַׁחְרְרֵנִי מֵחֶמְלָה עַל אֲהוּבִי.

פָּנָה אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד אֶל יְדִידוֹ הָאִצְפָהָאנִי וְאָמַר לוֹ: “מַה הוּא אַרְמוֹן זֶה וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ, וּמִי הוּא שֶׁבְּנָאוֹ?” אָמַר לוֹ: “בָּנָה אוֹתוֹ הַמִּשְׁנֶה לְמֶלֶךְ פְּלוֹנִי לְבִתּוֹ מֵחֲשָׁשׁוֹ מִמִּקְרֵי הַזְּמָן וְצָרוֹת הַמְּאֹרָעוֹת, וְהִשְׁכִּין אוֹתָהּ בּוֹ, אוֹתָהּ וְאֶת בְּנֵי לִוְיָתָהּ, וְאֵין אָנוּ פוֹתְחִים אוֹתוֹ אֶלָּא פַעַם בַּשָּׁנָה, כְּשֶׁאָנוּ מְבִיאִים אֲלֵיהֶם אַסְפָּקָתָם.” אָמַר בְּלִבּוֹ: “כְּבַר הֻשְּׂגָה הַמַּטָּרָה, וְאוּלָם יֶאֱרַךְ הַזְּמָן”.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם, הִנֵּה לֹא עָרְבוּ לָהּ לֹא מִשְׁתֶּה וְלֹא מַאֲכָל, לֹא יְשִׁיבָה וְלֹא שֵׁנָה. קָמָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִתְרַבּוּ גַעֲגוּעֶיהָ וְכִסּוּפֶיהָ וְעֶרְגָּתָהּ, וְשׁוֹטְטָה בְפִנּוֹת הָאַרְמוֹן, אַךְ לֹא מָצְאָה לָהּ מוֹצָא. שָׁפְכָה דְמָעוֹת וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

כְּלָאוּנִי מֵאֲהוּבִי בְּלֵב אַכְזָר,

וַיַּאֲפִילוּנִי מְסוֹרוֹתַי בַּמַאֲסָר.

בְּאִשֵּׁי אַהֲבָה שָׂרְפוּ אֶת לִבִּי,

בַּאֲשֶׁר הֱשִׁיבוּנִי מֵרְאוֹת אֲהוּבִי.

חֲבָשׁוּנִי בְאַרְמוֹנוֹת נִבְנוּ כְמוֹ רָמִים,

בֶּהָרִים נִצָּבוּ, בְּתוֹךְ לְבַב יַמִּים.

אִם אֶת דַּעְתִּי הֵם מְבַקְּשִׁים לְהַשִּׂיא,

הִנֵּה לֹא תֶרֶב בָּאַהֲבָה בִלְתִּי צָרָתִי.

אֵיכָה אֶשְׁכַּח וְכָל כֻּלוֹ אֲשֶׁר בִּי,

שָׁרְשׁוֹ בִּפְנֵי אֲהוּבִי, אֵלָיו אֶשָּׂא עֵינִי?

אֲבַלֶּה בְיָגוֹן יָמַי,

וְאַעֲבִיר לַיְלָה בּוֹ הֲגִיגַי.

זִכְרוֹ שַׁעֲשׁוּעַי עֵת אֵשֵׁב בָּדָד,

עֵת אֶסְבֹּל הֱיוֹתִי מִפְּגִישָׁתוֹ נִפְרָד.

לוּ אֵדַע אִם אַחַר כָּל זֶה נָפַל,

עוֹד לְהַשִּׂיג חֶפְצִי יַרְשֶׁה לִי הַגּוֹרָל.

כְּשֶׁגָמְרָה אֶת שִׁירָהּ עָלְתָה לְגַג הָאַרְמוֹן, וְנָטְלָה בְגָדִים מַעֲשֵׂה בַּעַל־בָּךּ, וְקָשְׁרָה עַצְמָהּ בָּהֶם וְהִשְׁתַּלְשְׁלָה עַד שֶׁהִגִּיעָה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה לְבוּשָׁה בַּמְּפֹאָרִים מִמַּה שֶּׁהָיוּ אִתָּהּ מִן הַבְּגָדִים, וּבְצַוָּארָהּ עֲנָק שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת. הָלְכָה בְאוֹתָן מִדְבָּרִיּוֹת וּשְׁמָמוֹת עַד שֶׁהִגִּיעָה לְחוֹפוֹ שֶׁל הַיָּם, וְרָאֲתָה דַיָּג בִּסְפִינָה מְשׁוֹטֵט בַּיָּם לָדוּג, שֶׁהֱטִילוֹ הָרוּחַ לְאוֹתוֹ אִי. פָּנָה הַדַּיָּג וְרָאָה אֶת אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם בְּאוֹתוֹ אִי. כְּשֶׁרָאָהּ נִפְתַּע מִפָּנֶיהָ וְיָצָא בִסְפִינָתוֹ בוֹרֵחַ. קָרְאָה לוֹ וְהִרְבְּתָה לִרְמֹז אֵלָיו בְּאוֹתוֹת וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הוֹי דַּיָּג אַל תִּירָא, לֹא תֵשַׁם,

רַק אָדָם אֲנִי כְּכָל בָּשָׂר וָדָם.

אַחֲלַי לִקְרָאתִי נָא הֵעָתֵר,

וּשְׁמַע דְבָרַי אֱמֶת אֲדַבֵּר,

וְחוּס – יָסֶךְ לְךָ אֵל – עַל אֲשֶׁר חֶשְׁקוֹ יָקַד.

הֲאִם רָאוּ עֵינֶיךָ אָהוּב נָדַד?

כִּי אָהַבְתִּי יָפֶה, פָּנָיו יָאִירוּ,

מֵעַל לְשֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ בְּאוֹרָם יַצְהִירוּ.

וְהַצְּבִי אַךְ רָאָה מֶבָּט מֵעֵינָיו,

אָמַר: “עַבְדּוֹ אָנִי” וַיִתְחַטֵּא לְפָנָיו.

כְּבָר כָּתַב יֹפִי עַל לֶחְיוֹ שׁוּרָה,

נִפְלָאָה בְתָכְנָהּ וּבְקִצּוּרָהּ.

וַאֲשֶׁר רָאָה אוֹר אַהֲבָה, דֶּרֶךְ יָשַׁר.

אַךְ אֲשֶׁר תָּעָה, עָבַר חֹק וְכָפַר.

אִם הָשֵׁב בּוֹ רוּחִי חָפַצְתָּ, הִנֵּה מַה־טּוֹב.

כְּכָל אֲשֶׁר פְּגַשְׁתִּיו, שְׂכָרְךָ אִתִּי, אֶגְמָלְךָ טוֹב,

וְאַבְנֵי־חֵן וּמִן הַדּוֹמֶה לָהֶן,

וּפְנִינִים לְבָנוֹת וְאַבְנֵי דַר לְמִינֵיהֶן.

אוּלַי יְדִידִי בְחַסְדּוֹ חֶפְצִי יַעַשׂ,

שֶׁכֵּן לִבִּי מִתְּשׁוּקָה נִבְקַע וְנָמָס.

כְּשֶׁשָּׁמַע הַדַּיָּג אֶת דְּבָרֶיהָ בָּכָה וְנֶאֱנַק וְהִתְאוֹנֵן, וְנִזְכַּר מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בִּימֵי עֲלוּמָיו, בִּזְמַן שֶׁתָּקְפָה אוֹתוֹ אַהֲבָתוֹ. גָּבַר עָלָיו חֶשְׁקוֹ וְנִתְרַבּוּ בְקִרְבּוֹ הַכִּסּוּפִים וְהָעֶרְגָּה וְשָׂרְפוּ אוֹתוֹ אִשֵּׁי הָאַהֲבָה וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

מָה אוֹת בָּרוּר הוּא בְגַעֲגוּעַי,

רִפְיוֹן־אֲבָרַי וְשֶׁטֶף דְמָעַי,

וְעֵינַיִם בַּאֲפֵל לַיִל עֵרוֹת,

וְלִבּוֹת כְּצוּרֵי־אֵשׁ בּוֹעֲרוֹת.

כְּבָר בָּחַנּוּ הָאַהֲבָה מֵאָז הֱיוֹתֵנוּ,

וּבֵין מִגְרְעוֹתֶיהָ וּמַעֲלוֹתֶיהָ הִפְלֵינוּ.

וַנִּתֵּן בָּאַהֲבָה אֶת חֲיָתֵנוּ,

בִּמְחִיר אָהוּב אֲשֶׁר רָחַק מֶנּוּ.

וַנְּחָרֵף אֶת נַפְשֵׁנוּ וַנְּסַכֵּן בּוֹ אוֹתָהּ,

אוּלַי הַמְּכִירָה יְהֵא רֶוַח לָהּ.

זֹאת חֻקַּת הָאַהֲבָה: קוֹנָהּ יַחֲשֹׁב,

הַשָּׂגַת הָאָהוּב מֵעַל כָּל רֶוַח טוֹב.

כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ הֵטִיל עֹגֶן סִירָתוֹ עַל הַיַּבָּשָׁה, וְאָמַר לָהּ: “רְדִי בַסְּפִינָה שֶׁאַעֲבִיר אוֹתָךְ לְכָל מָקוֹם שֶׁתְּבַקְּשִׁי”. יָרְדָה בַסִּירָה וְהוֹשִׁיט אוֹתָהּ בַּיָּם. כְּשֶׁרָחַק אַךְ קְצַת מִן הַיַּבָּשָׁה, נָשְׁבָה עַל הַסִּירָה רוּחַ חֲזָקָה מֵאַחֲרֶיהָ וְהִסִּיעָה אוֹתָהּ בִּמְהִירוּת עַד שֶׁנֶּעֶלְמָה הַיַּבָּשָׁה מֵעֵינֵיהֶם, וְלֹא יָדַע הַדַּיָּג לְאָן יֵלֵךְ, וְאָרְכָה הָרוּחַ הַחֲזָקָה שְׁלשָׁה יָמִים. אַחַר כָּךְ שָׁקְטָה הָרוּחַ בִּרְשׁוּת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְלֹא פָסְקָה הַסִּירָה לְהַסִּיעַ אוֹתָם עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִמְדִינָה עַל חוֹפוֹ שֶׁל יָם.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וּשְׁמוֹנָה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁכְּשֶׁהִגִּיעָה הַסְּפִינָה לִמְדִינָה בְחוֹפוֹ שֶׁל יַם, בִּקֵּשׁ הַדַּיָּג לְהָטִיל עֹגֶן הַסִּירָה לְיַד אוֹתָהּ מְדִינָה. וְהָיָה בָהּ מֶלֶךְ עָצוּם לִגְבוּרָה, דִּרְבָּאס7 שְׁמוֹ, וְהָיָה יוֹשֵׁב בְּאוֹתוֹ זְמַן הוּא וּבִתּוֹ בְאַרְמוֹן מַמְלַכְתּוֹ, וְהָיוּ מַשְׁקִיפִים מֵחַלּוֹן הָאַרְמוֹן. הִפְנוּ מַבָּטֵיהֶם לְעֵבֶר הַיָּם וְרָאוּ אֶת הַסִּירָה. הִתְבּוֹנְנוּ אֵלֶיהָ וּמָצְאוּ בָהּ נַעֲרָה כְאִלּוּ הִיא אַגַּן הַסַּהַר בְּאֹפֶק הַשָּׁמַיִם, וּבְאָזְנֶיהָ עֲגִילִים מֵאֹדֶם יְקַר־הָעֶרֶךְ וּבְצַוָּארָהּ עֲנָק שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת יִקְרוֹת הָעֵרֶךְ. הֵבִין הַמֶּלֶךְ שֶׁהִיא מִבְּנוֹת־גְּדוֹלִים וּמְלָכִים. יָרַד הַמֶּלֶךְ מֵאַרְמוֹנוֹ וְיָצָא מִשַּׁעַר וְרָאָה אֶת הַסִּירָה שֶׁעָגְנָה עַל הַחוֹף. וְהָיְתָה הַנַּעֲרָה יְשֵׁנָה, וְהַדַּיָּג עָסוּק בִּקְשִׁירַת הַסִּירָה. עוֹרֵר אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ מִשְׁנָתָהּ, וְהִתְעוֹרְרָה בוֹכָה. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “מֵאַיִן אַתְּ, וּבַת מִי אַתְּ, וּמַה סִּבַּת בּוֹאֵךְ לְכָאן?”, אָמְרָה לוֹ אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם: “אֲנִי בַת אִבְּרָאהִים הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ, וְסִבַּת בּוֹאִי לְכָאן עִנְיָן נִפְלָא וְדָבָר מוּזָר”, וְסִפְּרָה לוֹ כָל סִפּוּרָהּ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית וְלֹא הֶעֱלִימָה מִמֶּנוּ דָּבָר. עָלוּ אַנְחוֹתֶיהָ וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

כְּבָר פָּצְעָה דִמְעָתָם עֵינִי, וְתֵמַהּ עוֹרְרָה

עַל הָרוּחַ נֶעְכְּרָה עֵת זָלְגָה וְנִגְּרָה,

בִּגְלַל יָדִיד שָׁכַן בְּנַפְשִׁי עֲדֵי־עַד,

וְלֹא אַשִּׂיג חֶפְצִי בְאַהֲבָה אִתּוֹ הִתְאָחַד.

לוֹ מַרְאֶה יָפֶה, מַזְהִיר וְרַעֲנָן,

בְּחִנּוֹ עַל תֻּרְכִּי וְעַרְבִי עָל נִתָּן.

שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עֵת עָלָה, יִטּוּ לְפָנָיו עוֹרְגִים,

וּמֵאַהֲבָתָם לוֹ בַאֲדִיבוּת נוֹהֲגִים.

עֵינוֹ קְרוּעָה בַפּוּךְ, קְסָמִים תּוֹכָהּ,

יַרְאֶךָ קֶשֶׁת לִירוֹת חֵץ מְתוּחָה.

הוֹי זֶה לְפָנָיו גִּלִּיתִי אֲשֶׁר אִתִּי מִצְטַדֵּק,

רַחֵם עַל אוֹהֵב תַּהְפּוּכַת אַהֲבָה בוֹ תְּשַׂחֵק.

הֱטִילַתְנִי אַהֲבָה אֶל תּוֹךְ חֲצֶרְכֶם,

חַלָּשׁ וּמָקְסָם מְבַקֵּשׁ חָסוּת מִכֶּם,

שֶׁכֵּן נְדִיבִים עֵת יַחֲנֶה בְתוֹךְ חֲצֵרָם

מְבַקֵּשׁ־חָסוּת, בַּחֲסוּתוֹ יַחֲסָם יְרוֹמָם.

הֱיֵה לְמִסְתּוֹר לַאֲסִירֵי אַהֲבָה, אַתָּה תִקְוָתִי,

וֶהֱיֵה לְאִחוּדָם הַסִּבָּה, אַתָּה שַׁלִּיטִי.

כְּשֶׁגָּמְרָה שִׁירָהּ סִפְּרָה לַמֶּלֶךְ סִפּוּרָהּ מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ. אַחַר־כָּךְ, הִזִּילָה דְמָעוֹת וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

חָיִינוּ עַד אֲשֶׁר רָאִינוּ בָאַהֲבָה פְלָאִים,

יִהְיוּ כָּל חֳדָשֶׁיךָ חֹדֶשׁ־חַג בַּחַיִּים.

הַאֵין זֶה פֶלֶא אֲשֶׁר מֵאָז נִסְתַּלָּקוּ,

בִּקְרָבַי מִמֵּי־דִמְעִי לֶהָבוֹת דָּלָקוּ,

וַיַּמְטִירוּ אֶגְלֵי דָם אַשְׁמוּרוֹת עֵינַי,

וְזָהָב צָמַח עַל כַּר לְחָיַי,

כְּמוֹ אָדֹם בְּצָהֹב עָלָיו הִתְעֲרָב,

כִּכְתֹנֶת יוֹסֵף כִּסּוּהָ דָם כָּזָב?

כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ דְּבָרֶיהָ נוֹכַח בַּאֲמִתּוּת צַעֲרָה וְכִסּוּפֶיהָ, וְנִכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלֶיהָ וְאָמַר לָהּ: “אֵין כָּל פַּחַד נֶגְדֵּךְ וְלֹא חֲרָדָה, כְּבָר הִשַּׂגְתְּ חֶפְצֵךְ. וְאֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי מְבִיאֵךְ לְמַה שָּׁאַתְּ רוֹצָה בוֹ וּמוֹבִילֵךְ לְמַה שָּׁאַתְּ מְבַקֶּשֶׁת אוֹתוֹ. שִׁמְעִי אֵפוֹא דְבָרִים אֵלֶּה מֵאִתִּי”, נָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

בַּת נָדִיב, הִשַּׂגְתְּ הַמַּטָּרָה וּשְׁאֵלָתֵךְ נִמְלָאָה.

בְּשׂוֹרָה־טוֹבָה לָךְ, אַל תַחְשְׁשִׁי כָאן לִתְלָאָה.

הַיּוֹם אֶצְבֹּר הוֹן וְאוֹתוֹ אֶשְׁלָחָה,

בְּיַד פָּרָשִׁים וַאֲצִילִים לְשָׁאמִךְ בְּרָכָה.

וּצְרוֹר הַמֹּר וּקְטִיפָה אֶשְׁלַח אֵלָיו,

וְכֶסֶף לָבָן אֶשְׁלַח לוֹ וְזָהָב.

וְתוֹדִיעֶנּוּ אִגֶּרֶת מֵאִתִּי לוֹ,

אֲבַקֵּשׁ לִהְיוֹת חָתָן לוֹ, לְהִתְחַתֵּן בּוֹ.

וְכָל עָמָל אַשְׁקִיעַ בְּעֶזְרֵךְ,

עֲדֵי יַגִּיעַ וְיָבֹא חֶפְצֵךְ.

טָעַמְתִּי טַעַם אַהֲבָה זֶה זְמַן וָאֵדָעֶנָּה,

וְאֶסְלַח הַיּוֹם לַאֲשֶׁר כּוֹסָהּ יִשְׁתֶּנָּה.

כְּשֶׁגָּמַר שִׁירוֹ יָצָא אֶל חֵילוֹתָיו וְקָרָא לְמִשְׁנֵהוּ וְאָרַז לוֹ הוֹן אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר וְלֹא יִמָּנֶה, וְצִוָּה עָלָיו לָלֶכֶת אֶל הַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ, וְאָמַר לוֹ: “אֵין זֹאת אֶלָּא שָׁאַתָּה מֵבִיא אֵלַי אָדָם שֶׁאֶצְלוֹ, אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד שְׁמוֹ, וֶאֱמֹר לוֹ: שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהִתְחַתֵּן בּוֹ בְנִשּׂוּאֵי בִתִּי לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד נְתִינוֹ. וְאֵין דֶּרֶךְ אֶלָּא שֶׁיִּשְׁלַח אוֹתוֹ אִתְּךָ כְּדֵי שֶׁנְּסַדֵּר קֶשֶׁר נִשּׂוּאָיו אִתָּהּ בְּמַמְלֶכֶת אָבִיהָ.”. אַחַר־כָּךְ כָּתַב הַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס מִכְתָּב לַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ בְּתֹכֶן זֶה וּמְסָרוֹ לַמִּשְׁנֶה וְצִוָּה עָלָיו בְּמַפְגִיעַ לְהָבִיא אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד וְאָמַר לוֹ: “אִם אֵין אַתָּה מְבִיאוֹ אֵלַי, הֲרֵי אַתָּה מוּרָד מִמַּעֲלָתְךָ”. אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וְכִפְקֻדָּתְךָ אֶעֱשֶׂה”. שָׁם פָּנָיו עִם הַמִּנְחָה אֶל הַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו מָסַר לוֹ שָׁלוֹם מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס וְנָתַן לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב וְאֶת הַמַּתָּנָה שֶׁעִמּוֹ. כְּשֶׁרָאָהוּ הַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ וְקָרָא אֶת הָאִגֶּרֶת וְרָאָה אֶת שֵׁם אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, בָּכָה בְכִי רָב וְאָמַר לַמִּשְׁנֶה הַשָּׁלוּחַ אֵלָיו: “וְהֵיכָן הוּא אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד? שֶׁהֲרֵי הָלַךְ וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מְקוֹמוֹ. הָבֵא אוֹתוֹ אַתָּה אֵלַי, וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ כִפְלֵי כִפְלַיִם מִמַּה שֶּׁהֵבֵאתָ מִן הַמַּתָּנָה”, בָּכָה וְנֶאֱנַח וְהִתְאוֹנֵן, וְשָׁפַךְ דְּמָעוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הָשִׁיבוּ לִי אֶת חֲבִיבִי,

אֵין כָּל חֵפֶץ בְּהוֹן לִי,

וְאֵינִי רוֹצֶה בְמַתָּנוֹת,

פְּנִינִים וַאֲבָנִים יְקָרוֹת.

כְּבָר הָיָה אִתִּי יָרֵחַ,

כַּשָּׁמַיִם לַטֹּהַר זוֹרֵחַ.

בִּתְבוּנָה וָחֵן עָלָה עָל,

לֹא יִשְׁוֶה לוֹ עֹפֶר־אַיָּל.

קוֹמַת סְעִיף־צַפְצָפָה נֶהְדָּרָה,

וּפִרְיוֹ לְעָנְגָה וְתִפְאָרָה,

וְאֵין מִטִּיבוֹ בָעֲנָף,

דַעַת בְּנֵי אָדָם טָרָף.

בְּעוֹדוֹ תִינוֹק גִּדַּלְתִּיו,

עַל עֶרֶשׂ תַּפְנוּק פִּנַּקְתִּיו,

וְעַתָּה אָבֵל אָנֹכִי,

דְּאוּגָה בוֹ רוּחִי.

אַחַר־כָּךְ פָּנָה אֶל הַמִּשְׁנֶה שֶׁבָּא עִם הַמַּתָּנָה וְהָאִגֶּרֶת וְאָמַר לוֹ: “לֵךְ אֶל אֲדוֹנךָ וְהוֹדַע אוֹתוֹ שאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד זֶה שָׁנָה שֶׁנֶּעֱלַם, וְאֵין אֲדוֹנָיו יוֹדֵעַ לְאָן הָלַךְ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ דָּבָר עַל אוֹדוֹתָיו”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “אֲדוֹנִי, הִנֵּה שַׁלִּיטִי אָמַר לִי: ‘אִם אֵין אַתָּה מְבִיאוֹ לִי, אַתָּה מוּרָד מִן הַמִּשְׁנוּת וְאַל תִּכָּנֵס לִמְדִינָתִי’, וְאֵיךְ אֵלֵךְ אֵלָיו בִּלְעָדוֹ?” אָמַר הַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ לְמִשְׁנֵהוּ אִבְּרָאהִים: “לֵךְ עִמּוֹ בְּחֶבְרַת קְבוּצַת אֲנָשִׁים וְחַפְּשׂוּ אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת”. אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וּפְקֻדָּתְךָ אֲמַלֵּא”. לָקַח חֲבוּרָה מֵאֲנָשָׁיו וְנִטְפַּל לַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס וְהָלְכוּ לְחַפֵּשׂ אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְתִשְׁעָה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאִבְּרָאהִים הַמִּשְׁנֶה־לַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ לָקַח חֲבוּרָה מֵאֲנָשָׁיו וְנִטְפַּל לַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס וְהָלְכוּ לְחַפֵּשׂ אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. וְהָיוּ, בְכָל פַּעַם שֶׁפָּגְשׁוּ בְדוּאִים אוֹ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, שׁוֹאֲלִים אוֹתָם עַל דְּבַר אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם: “כְּלוּם פְּגַשְׁתֶּם בְּאָדָם שֶׁשְּׁמוֹ כָךְ וְסִמָּנָיו כָּךְ וְכָךְ”, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: “אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אוֹתוֹ”. וְלֹא פָסְקוּ לִשְׁאֹל בֶּעָרִים וּבַכְּפָרִים וּמְחַפְּשִׂים בַּמִּישׁוֹר וּבֶעָקֹב וּבַמִּדְבָּרוֹת וּבַעֲרָבוֹת עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְחוֹף הַיָּם. בִּקְּשׁוּ סְפִינָה וְיָרְדוּ בָהּ וְנָסְעוּ עַד שֶׁקָּרְבוּ לְהַר הַמְשַׁכְּלוֹת. אָמַר הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס לַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ: “עַל שׁוּם מַה נִקְרָא הַר זֶה בְאוֹתוֹ שֵׁם?” אָמַר לוֹ: "עַל שׁוּם שֶׁשָּׁכְנָה בוֹ לְפָנִים שֵׁדָה. וְהָיְתָה אוֹתָהּ שֵׁדָה מִשֵּׁדֵי סִין, וּכְבָר אָהֲבָה בֶן־אָדָם, וְחָשַׁק גַּם הוּא בָהּ, וּפָחֲדָה עַל נַפְשָׁהּ מִבְּנֵי־מִשְׁפַּחְתָּהּ. וְאוּלָם כְּשֶׁגָּבְרָה בָהּ הַתְּשׁוּקָה, חִפְּשָׂה בָאָרֶץ מָקוֹם שֶׁתַּחְבִּיאֶנוּ בוֹ מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ, וּמָצְאָה הַר זֶה פָּרוּשׁ מִבְּנֵי־אָדָם וּמִשֵּׁדִים, בְּאֹפֶן שֶׁלֹא יִמְצָא דַרְכּוֹ אֵלָיו אַף אֶחָד, לֹא מִבְּנֵי אָדָם וְלֹא מִן הַשֵּׁדִים. חָטְפָה אֶת אֲהוּבָהּ וְהִנִּיחָה אוֹתוֹ בוֹ, וְהָיְתָה הוֹלֶכֶת אֶל בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתָּהּ וּבָאָה אֵלָיו בַּסֵּתֶר, וְלֹא פָסְקָה מִכָּךְ זְמַן אָרֹךְ עַד שֶׁיָּלְדָה מִמֶּנוּ בְהַר זֶה תִּינוֹקוֹת רַבִּים. וְהָיָה כָל מִי שֶׁעָבַר עַל פְּנֵי הַר זֶה מִן הַסּוֹחֲרִים הַנּוֹסְעִים בַּיָּם שׁוֹמֵעַ בִּכְיָתָם שֶׁל הַתִּינוֹקוֹת כְּבִכְיַת אִשָּׁה שֶׁשִּׁכְּלָה יְלָדֶיהָ, וְהָיוּ אוֹמְרִים: “כְּלוּם מְשַׁכֵּלָה כָאן?” תָּמַהּ הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס עַל אוֹתָם דְּבָרִים. אַחַר־כָּךְ נָסְעוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל הָאַרְמוֹן וְדָפְקוּ עַל הַשַּׁעַר, נִפְתַּח הַשַּׁעַר וְיָצָא אֲלֵיהֶם סָרִיס, וְהִכִּיר אֶת אִבְּרָאהִים הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ וְנָשַׁק אֶת שְׁתֵּי יָדָיו. נִכְנַס לָאַרְמוֹן וּמָצָא עַל מִגְרָשׁוֹ אָדָם עָנִי בֵּין הַסָּרִיסִים וְהוּא אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, אָמַר לָהֶם: “מֵאַיִן זֶה?” אָמְרוּ לוֹ: “אָדָם סוֹחֵר הוּא שֶׁטָּבַע מַה שֶּׁהָיָה לוֹ וְנִצַּל לְבַדּוֹ, וְהוּא מְטֹרָף”. עֲזָבוֹ וְהָלַךְ לְתוֹךְ הָאַרְמוֹן פְּנִימָה וְלֹא מָצָא כָל סִימָן מִבִּתּוֹ. שָׁאַל אֶת הַנְּעָרוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם, וְאָמְרוּ לוֹ: “אֵין אָנוּ יוֹדְעוֹת, כֵּיצַד הָלְכָה. וְלֹא שָׁהֲתָה עִמָּנוּ אֶלָּא זְמָן מוּעָט”. שָׁפַךְ דְּמָעוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הוֹי מָעוֹן בּוֹ עוֹף כָּנָף

יְזַמֵּר, וַיַּבְרִיקוּ סִפָּיו.

הִנֵּה בָאָהוּ אוֹהֵב יְתַנֶּה כִסּוּפָיו,

וַיִּמְצָאֶנוּ פְתוּחִים שְׁעָרָיו.

לוּ יָדַעְתִּי הֵיכָן נִשְׁמָתִי אָבָדָה,

לְיַד מְעוֹן גְּבִרְתּוֹ נִפְקָדָה.

הָיָה בוֹ כָל דָּבָר לְתִפְאָרָה,

זְקוּפִים שׁוֹמְרֵי סִפּוֹ בְשׁוּרָה יְשָׁרָה,

וַיְכַסּוּהוּ בִגְדֵי קְטִיפָה רַכָּה.

לוּ יָדַעְתִּי אָנָה גְבִרְתּוֹ הָלְכָה.

כְּשֶׁגָּמַר שִׁירוֹ בָכָה וְנֶאֱנַח וְהִתְאוֹנֵן וְאָמַר: “אֵין תַּחְבּוּלָה נֶגֶד גְּזֵרַת אֱלֹהְים וְאֵין מָנוֹס מִמַּה שֶּׁחָרַץ וְגָזַר”, אַחַר־כָּךְ עָלָה לְגַגּוֹ שֶׁל הָאַרְמוֹן וּמָצָא אֶת הַבְּגָדִים הַבַּעַל־בָּכִּיִים, קְשׁוּרִים בְּשִׁנוֹת הָאַרְמוֹן מַגִּיעִים לָאָרֶץ, וְהֵבִין שֶׁיָּרְדָה מֵאוֹתוֹ מָקוֹם וְהָלְכָה כַתּוֹהֶה וְאוֹבֵד הָעֶשְׁתּוֹנוֹת מֵעָצְמַת הָאַהֲבָה. פָּנָה כֹה וָכֹה וְרָאָה שָׁם שְׁנֵי עוֹפוֹת מִן הָעוֹרְבִים וְהַיַּנְשׁוּף. נִחֵשׁ8 רָעָה בָזֶה, וְהֶעֱלָה אֲנָחוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

בָּאתִי אֶל מְעוֹן הָאֲהוּבִים מְצַפֶּה לִרְאוֹת

רָשְׁמֵיהֶם, אֶת צַעֲרִי וְעָצְבִּי לְכַבּוֹת,

וְלֹא מָצָאתִי הָאֲהוּבִים בּוֹ, וְלֹא אֶפְגַּע

בִּלְתִּי עוֹרֵב וְיַנְשׁוּף, סִימָנִים לְרָע.

וַיֹּאמְרוּ בִלְשׁוֹן רְמָזִים: "כְּבָר עָשַׁקְתָּ,

וּבֵין חוֹשְׁקִים, אוֹהֲבִים פֵּרַקְתָּ.

טְעַם אֵפוֹא אֲשֶׁר טָעֲמוּ מִכְּאֵב אוֹהֵב,

וַחֲיֵה בֵין דֶּמַע וּבְעֵרָה בְשִׁבְרוֹן לֵב".

יָרַד מֵעַל הָאַרְמוֹן כְּשֶׁהוּא בוֹכֶה. וּכְבָר צִוָּה אֶת הַסָּרִיסִים שֶׁיֵּצְאוּ אֶל הֶהָרִים וִיחַפְּשׂוּ אֶת גְּבִרְתָּם, וְעָשׂוּ כָךְ וְלֹא מְצָאוּהָ.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנָהּ, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, הִנֵּה כְּשֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ שֶׁאלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם כְּבָר הָלְכָה, זָעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וְנָפַל מִתְעַלֵּף וְנִשְׁאַר בְּהִתעַלְּפוּתוֹ, וְדָמוּ שֶׁכְּבָר תָּקְפָה אוֹתוֹ מְשִיכָה מֵאֵת הָרַחֲמָן, וְשָׁקַע חוֹזֶה בַּהֲדַר הוֹד אֱלֹהִים הַדַּיָּן. וּכְשֶׁהִתְיָאֲשׁוּ מִלִּמְצֹא אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, וְנִטְרְדָה דַעְתּוֹ שֶׁל הַמִּשְׁנֶה אִבְּרָאהִים בְּאָבְדָנָהּ שֶׁל בִּתּוֹ אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם, בִּקֵּשׁ הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס לִפְנוֹת וְלָשׁוּב לְאַרְצוֹ, אִם גַּם כִּי לֹא הִצְלִיחַ בִּנְסִיעָתוֹ לְהַשִּׂיג מְבֻקָּשׁוֹ. נִגַּשׁ לְהִפָּרֵד מֵהַמִּשְׁנֶה אִבְּרָאהִים אָבִיהָ שֶׁל אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם, אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס: “רְצוֹנִי לָקַחַת עִמִּי עָלוּב זֶה, אֶפְשָׁר יְעוֹרֵר אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה אֶת רַחֲמֵי הַמֶּלֶךְ בְּבִרְכָתוֹ שֶׁקָּדוֹשׁ הוּא, וְאַחַר־כָּךְ אֶשְׁלַח אוֹתוֹ לְאֶרֶץ אִצְפַהָאן שֶׁקְּרוֹבָה הִיא לְאַרְצֵנוּ”, אָמַר לוֹ: “עֲשֵׂה כִרְצוֹנְךָ”. נִסְתַּלֵּק כָּל אֶחָד מֵהֶם פּוֹנֶה אֶל אַרְצוֹ, וּכְבָר לָקַח הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד עִמּוֹ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שהַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס לָקַח עִמּוֹ אֶת הָעֶלֶם אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד שֶׁלֹּא הָיָה בְדַעְתּוֹ, וְנָסַע עִמּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים, כְּשֶׁהוּא בְהִתְעַלְּפוּתוֹ נָשׂוּא עַל הַפְּרָדוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם נָשׂוּא הוּא אִם לָאו. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר מֵהִתְעַלְּפוּתוֹ, אָמַר: “בְּאֵיזֶה מָקוֹם אֲנִי?” אָמְרוּ לוֹ: “בְּחֶבְרַת הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס אַתָּה”. הָלְכוּ אֶל הַמִּשְׁנֶה וְהוֹדִיעוּהוּ שֶׁכְּבָר הִתְעוֹרֵר. שָׁלַח אֵלָיו מֵי וְרָדִין וְסֻכָּר וְהִשְׁקוּהוּ וְהֵשִׁיבוּ אֶת נַפְשׁוֹ. לֹא פָסְקוּ לִנְסֹעַ עַד שֶׁקָּרְבוּ לִמְדִינַת הַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁנֶה לֹאמַר לוֹ: “אִם אֵין אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד עִמְּךָ, אַל תָּבוֹא אֵלַי עוֹד עַד עוֹלָם”. כְּשֶׁקָּרָא אֶת פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ, הָיָה קָשֶׁה עָלָיו הַדָּבָר. וְלֹא הָיָה הַמִּשְׁנֶה יוֹדֵעַ שֶׁאלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם הִיא אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, וְלֹא יָדַע מַה הַסִּבָּה שֶׁשָּׁלַח הַמֶּלֶךְ אוֹתוֹ אֶל אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, וְלֹא יָדַע מַה הַסִּבָּה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהִתְחַתֵּן בְּאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. וְכֵן לֹא יָדַע אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד לְאָן מוֹלִיכִים אוֹתוֹ, וְלֹא יָדַע שֶׁהַמִּשְׁנֶה נִשְׁלַח לְחַפְּשׂוֹ, וְהַמִּשְׁנֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הוּא אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. כְּשֶׁרָאָה הַמִּשְׁנֶה שֶׁאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד כְּבָר הִתְעוֹרֵר, אָמַר לוֹ: “הַמֶּלֶךְ שְׁלָחַנִי לְצֹרֶךְ מַשֶּׁהוּ וְלֹא נִמְלָא, וּכְשֶׁנוֹדַע לוֹ שֶׁאֲנִי בָא, שָׁלַח אֵלַי מִכְתָּב שֶׁהוּא אוֹמֵר לִי בוֹ: 'אִם לֹא מִלֵּאתָ אֶת חֶפְצִי אַל תִּכָּנֵס לִמְדִינָתִי”. אָמַר לוֹ: “וּמַה הוּא חֵפֶץ הַמֶּלֶךְ?”. סִפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַסִּפּוּר. אָמַר לוֹ אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד: “אַל תַּחֲשֹׁשׁ, לֵךְ אֶל הַמֶּלֶךְ וְקַח אוֹתִי עִמְּךָ, וַאֲנִי אֶעֱרֹב לְךָ אֶת בּוֹא אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד”. שָׂמַח הַמִּשְׁנֶה בְכָךְ וְאָמַר לוֹ: “כְּלוּם אֱמֶת הוּא מַה שָּׁאַתָּה אוֹמֵר?”. אָמַר: “הֵן”. רָכַב וְלָקַח אוֹתוֹ עִמּוֹ וְנָסַע עִמּוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ שְׁנֵיהֶם אֶל הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ: “הֵיכָן אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד?”. אָמַר אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד: “הַמֶּלֶךְ, אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ”. קֵרֵב אוֹתוֹ אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: “בְּאֵיזֶה מָקוֹם הוּא?” אָמַר לוֹ: “בְּמָקוֹם קָרוֹב מְאֹד. וְאוּלָם הַגֵּד לִי, מִה אַתָּה מְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ, וַאֲנִי מְבִיאוֹ לְפָנֶךָ”. אָמַר לוֹ: “בְּאַהֲבָה וְכָבוֹד. אוּלָם הַדָּבָר הַזֶּה צָרִיךְ לְהֵאָמֵר בִּבְדִידוּת”, צִוָּה עַל בְּנֵי־הָאָדָם לְהִסְתַּלֵּק וּפָרַשׁ עִמּוֹ לִמְקוֹם בְּדִידוּת וְסִפֵּר לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת הַסִּפּוּר מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ. אָמַר לוֹ אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד: “תֵּן לִי בְגָדִים מְפֹאָרִים וְהַלְבִּישֵׁנִי אוֹתָם, וַאֲנִי מֵבִיא לְךָ אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד בִּמְהֵרָה”. הֵבִיא לוֹ חֲלִיפַת בְּגָדִים מְפֹאָרָה. לָבַשׁ אוֹתָהּ וְאָמַר לוֹ: “אֲנִי אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד שִׁבְרוֹן לִבָּם שֶׁל מְקַנְּאִים”. לָקַח שֶׁבִי אֶת הַלְּבָבוֹת בְּמַבָּטֵי עֵינָיו וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

זֵכֶר הָאָהוּב בִּבְדִידוּתִי, שַׁעְשׁוּעָי,

וִיגָרֵשׁ מֵעָלַי עֵת מֶנּוּ רָחַקְתִּי, גַּעְגּוּעָי.

וְאֵין לִי זוּלַת הַדִּמְעָה עַיִן, אֲבָל

בְּרִדְתָהּ מֵעֵינִי אַנְחָתִי תֵקַל.

וּתְשׁוּקָתִי עֲצוּמָה אֵין דוֹמֶה לָהּ,

וְעִנְיָנִי בְאַהֲבָה וָחֵשֶק נִפְלָא.

וְאַעֲבִיר לֵילִי עֵרוֹת אַשְׁמוּרוֹתַי, לֹא אִישַׁן,

וּבְחֶשְׁקִי אֶתְרוֹצֵץ בֵּין גֵּיהִנוֹם וְעֵדֶן־גַן.

וּכְבַר הָיְתָה לִי תִקְוָה יָפָה וּמִנִּי נֶעֶדְרָה,

וְלֹא הֶעֱנִיקָה לִי אַהֲבָה רַק יִסּוּרִים אֶתְיַסְּרָה.

מִכְּאֵב רָחֲקָם כְּבַר דַּלָּה גְוִיָּתִי,

וַיְשַׁנּוּ תְשׁוּקוֹת תָּאֳרִי וְצוּרָתִי.

וְעַפְעַפֵּי עֵינִי מִדֶּמַע נֻגְּעוּ בְכִיבָה,

וְלֹא אֶעֱצֹר כֹּחַ דִּמְעָתִי הָשִׁיבָה.

וּכְבָר כָּלָה לִבִּי וְאוֹנִי נִתְמַעֵט,

וְעַד מָה לְבָטִים עַל לְבָטִים אֶתְלַבֵּט?

וְלִבִּי וְרֹאשִׁי לְשֵׂיבָה שָׁווּ,

בִּגְלַל שָׂרָה הַיָּפָה בַּשָּׂרוֹת נָאווּ.

עַל אַפָּהּ פֹּרַדְנוּ וְעַל חֲמָתָהּ,

וְרַק פְּגִישָׁתֵנוּ וְאִחוּדֵנוּ מַטָּרָתָהּ.

וּמִי יִתֵּן אַחֲרֵי הִפָּרְדֵנוּ וְרָחֲקֵנוּ,

בְּאִחוּד עִם אֲהוּבִים גּוֹרָל יְעַנְּגֵנוּ,

וּכְתַב הָרִחוּק אֲשֶׁר גּוֹלַל יְקֻפַּל,

וְיִמָּחֶה בְשַׁלְוַת אִחוּד לִי כָל עָמָל,

וְיִשָּׁאֵר אֲהוּבִי מְשַׁעְשְׁעִי בִמְעוֹנִי,

וְיֵהָפֵךְ יְגוֹנִי לְצַחוּת שְׂשׂוֹנִי.

כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ אָמַר הַמֶּלֶךְ: “אָמְנָם אַתֶּם שְׁנֵי אוֹהֲבִים נֶאֱמָנִים בִּדְבָרָם, וּבִשְׁמֵי הַיֹּפִי שְׁנֵי כוֹכָבִים בְּאוֹרָם, וּפִלְאִי עִנְיַנְכֶם וּמַפְלִיא מַצַּבְכֶם”. אַחַר כָּךְ סִפֵּר לוֹ סִפּוּרָהּ שֶׁל אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם עַד סוֹפוֹ. אָמַר לוֹ: “וְהֵיכָן הִיא, מֶלֶךְ הַזְּמָן?” אָמַר לוֹ: “הִיא אֶצְלִי עַכְשָׁו”. צִוָּה הַמֶּלֶךְ לְהָבִיא אֶת הַקָּאצִ’י וְאֶת הָעֵדִים, וְסִדֵּר קֶשֶׁר נִשּׂוּאֶיהָ לוֹ, וְכִבְּדוֹ וְהֵיטִיב עִמּוֹ. אַחַר־כָּך שָׁלַח הַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס אֶל הַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ וְהוֹדִיעוֹ כָל מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ מֵעִנְיַן אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד וְאַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ בְּכָךְ תַּכְלִית הַשִּׂמְחָה, וְשָׁלַח אֵלָיו מִכְתָּב, וּבוֹ נֶאֱמַר: “בִּהְיוֹת שֶׁנֶּעֱרַךְ בְּרִית הַנִּשּׂוּאִין אֶצְלֶךָ, צָרִיךְ שֶׁשִּׂמְחַת־הַנִּשּׂוּאִין תִּהְיֶה אֶצְלִי”. צִיֵּד אֶת הַגְּמַלִּים וְהַסּוּסִים וְהָאֲנָשִׁים וְשָׁלַח לְבַקֵּשׁ אֶת הַשְּׁנַיִם. כְּשֶׁהִגִּיעָה הָאִגֶּרֶת אֶל הַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס, סָמַךְ אוֹתָם הוֹן עָצוּם וְשָׁלַח אֶת שְׁנֵיהֶם עִם חֲבוּרָה מֵאַנְשֵׁי חֵילוֹ. נָסְעוּ עִם הַשְּׁנַיִם עַד שֶׁנִּכְנְסוּ לִמְדִינָתָם, וְהָיָה אוֹתוֹ יוֹם, יוֹם מְפֹאָר שֶׁלֹּא יָסוּף זִכְרוֹ וְלֹא נִרְאָה גָדוֹל מִמֶּנוּ. אָסַף הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַפּוֹרְטוֹת עַל כָּל כְּלֵי־הַנְּגִינָה וְעָרַךְ מִשְׁתָּאוֹת, וְהִתְמִידוּ בְכָךְ שִׁבְעָה יָמִים, וּבְכָל יוֹם הָיָה הַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ נוֹתֵן בִּגְדֵי פְאֵר סִינִים לְכָל הָאֲנָשִׁים וּמֵיטִיב לָהֶם. אַחַר־כָּךְ נִכְנַס אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד לְחַדְרָהּ שֶׁל אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם. חִבְּקוּ זֶה אֶת זוֹ וּבָכוּ שְׁנֵיהֶם מֵעָצְמַת הַשִּׂמְחָה וְהַשָּׂשׂוֹן. נָשְׂאָה אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

בָּא שָׂשׂוֹן וְנָסוּ דְאָגָה וְיָגוֹן,

וַנִתְאַחֵד, לְלֵב מְקַנְּאֵינוּ שִׁבָּרוֹן.

וּמַשַּׁב רוּחַ הָאִחוּד בְּרשֶׁם נָשַׁב.

וַיְחַיֶּה גֵו וָקֶרֶב וּלְבָב.

וּמְשׂוֹשׂ רְעוּתֵנוּ הוֹפִיעַ מְקֻטָּר בְּשָׁמָיו,

וּכְלֵי־נַגֵּן מְבַשְּׂרִים טוֹב לָנוּ מִמִּזְרַח וּמַעֲרָב.

אַל תְּדַמּוּ כִּי מֵאֵבֶל נִבְכֶּה,

אֲבָל מִשִּׂמְחָה מְקוֹר־דִּמְעֵנוּ יְפַכֶּה.

כַּמָּה מִן הַמּוֹרָא רָאִינוּ, וְעָבַר.

וַנַּאֲרֵךְ רוּחֵנוּ עֵת צַעַר סָעַר.

רַק שְׁעַת־אִחוּד אַחַת, וָאֶשְׁכַּח בָּהּ

שֵׂיבָה מֵעָצְמַת בַּלָּהוֹת עָלֵינוּ בָאָה.

כְּשֶׁגָּמְרָה אֶת שִׁירָהּ הִתְחַבְּקוּ וְלֹא פָסְקוּ מֵהִתְחַבֵּק עַד שֶׁנָּפְלוּ שְׁנֵיהֶם מִתְעַלְּפִים.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְאֶחָד אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד וְאַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם, כְּשֶׁמָּצְאוּ זֶה אֶת זוֹ, הִתְחַבְּקוּ עַד שֶׁנָּפְלוּ מִתְעַלְּפִים מִשִּׂמְחַת פְּגִישָׁתָם. וּכְשֶׁהִתְעוֹרְרוּ מֵהִתְעַלְּפוּתָם נָשָׂא אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

מֶה עָרְבוּ לֵילוֹת בָּם הַבְטָחָה קִיְּמָה,

כַּאֲשֶׁר אֲהוּבָתִי הַמַּגִּיעַ לִי שִׁלְּמָה,

וַיָּקָם בֵּינֵינוּ אִחוּד רָצוּף,

וַיֶּחְדַּל נִתּוּק הַקְּשָׁרִים הַנָּזוּף.

וּזְמַן בְּחַסְדּוֹ אֵלֵינוּ סָר,

אַחֲרֵי נְטוֹתוֹ וּמִמֶּנּוּ סָר.

נָשָׂא לָנוּ הָאשֶׁר נִסּוֹ,

וַנֵּשְׁתְּ מֶנּוּ צְלוּלָה כוֹסוֹ.

וַנִּפָּגֵשׁ וַנִּתְאוֹנֵן עַל הַתּוּגָה,

וְלֵילוֹת־קשִׁי עָבְרוּ בְלִי פוּגָה,

וַנִּשְׁכַּח שָׂרָתִי, אֲשֶׁר עָבַר שָׁכוֹחַ;

יִסְלַח אֱלֹהִים לֶאֲשֶׁר חָלַף, סָלוֹחַ.

מַה נָּעֲמָה חֲיָתֵנוּ וּמַה מְּתוּקָה,

וְאִחוּד לֹא יוֹסִיף בִּי בִּלְתִּי תְשׁוּקָה.

כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ הִתְחַבְּקוּ וּבִלּוּ הַלַּיְלָה בְחַדְרָם, וְלֹא פָסְקוּ מִמִּשְׁתֶּה וְשִׁיר וְנֹעַם הַסִּפּוּר וְהַשִּׂיחָה עַד שֶׁשָּׁקְעוּ בְיַם הַחֵשֶׁק. וְעָבְרוּ עֲלֵיהֶם שִׁבְעָה יָמִים וְהֵם אֵינָם מַבְחִינִים בֵּין לַיְלָה לְיוֹם מֵעָצְמַת זֶה שֶׁהֵם שְׁרוּיִים בּוֹ מִן הַשִּׂמְחָה וְהַשָּׂשׂוֹן וּנְעִימוֹת וָגִיל. וְהָיוּ שִׁבְעַת הַיָּמִים דּוֹמִים לָהֶם כְּיוֹם אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי לוֹ, וְלֹא הִכִּירוּ אֶת הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אֶלָּא בְּבוֹא הַמְּזַמְּרוֹת. נִתְפַּלְּאָה אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם פְּלָאוֹת וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּנֹעַם זְמִירוֹת בָּתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:

עַל אַף מְקַנְּאִים יוֹשְׁבִים בַּמַּאֲרָב,

הִשַּׂגְנוּ מְבֻקָּשֵׁנוּ מֵאַהַב, רָב.

וְאֶת הָאִחוּד בְּחִבּוּק נַעֲטִיר

עֲלֵי קְטִיפָה וּמֶשִׁי מַבְהִיר,

וּמַצַּע עוֹר אֲשֶׁר מִלּוּאוֹ

נוֹצַת־עוֹף, פִּלְאִי מַרְאוֹ.

וּלְמַשְׁקֵה יַיִן לֹא זְקוּקִים הִנֵּנוּ,

כִּי בְרֹב אַהֲבָה טוֹב מִדְּבַשׁ, דַּיֵּנוּ.

וְלֹא נַבְחִין מִנֹּעַם הָאִחוּד כִּי טוֹב,

בֵּין הַזְּמַנִים אִם רָחוֹק אוֹ קָרוֹב.

עָבְרוּ עָלֵינוּ שִׁבְעָה לֵילוֹת,

וְלֹא שֵׁעַרְנוּ – פִּלְאֵי פְלָאוֹת.

בָּרְכוּנִי אֵפוֹא לַשָּׁבוּעַ בָּרֵךְ, וְאִמְרוּ אֵלַי:

יַאֲרִיךְ אֱלֹהִים אִחוּדֵךְ עִם אֲהוּבֵךְ עַד בְּלִי דָי.

כְּשֶׁגָּמְרָה אֶת שִׁירָהּ נְשָׁקָהּ אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד יוֹתֵר מִמֵּאָה. אַחַר־כָּךְ נָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

בָּאוּ הַשְּׂמָחוֹת וְאִתָּן הַבְּרָכָה,

וּבָאָה הָאֲהוּבָה וּמִצַּעַר אוֹתִי חָשְׂכָה9.

וַתְּשַׁעְשְׁעֵנִי בְנֹעַם אִחוּד אִתָּהּ,

וַתְּשׂוֹחֲחֵנִי בְעֶדְנַת שִׂיחָתָהּ.

הִשְׁקַתְנִי מִיֵּין הָרֵעוּת, עַד

לֹא אֵדַע נַפְשִׁי בַּאֲשֶׁר הִשְׁקָת.

עָלַץ לִבֵּנוּ וַיִּרְחַב, וַנִּשְׁכַּב,

וַנֵּשְׁתְּ לְקוֹל שִׁיר יַיִן רָב.

וּמֵרֹב שִׂמְחָתֵנוּ בַּיָּמִים לֹא הִבְחַנּוּ,

בֵּין רִאשׁוֹן וּבֵין שֵׁנִי לֹא יָדַעְנוּ.

יְבֹרַךְ אוֹהֵב בִּידִידוּת נָעֵמָה,

וּתְהִי שִׂמְחָתוֹ כְּשִׂמְחָתִי שְׁלֵמָה.

אַל יֵדַע מַר רִחוּק וְאַל יִטְעָמֶנוּ,

וֵאלֹהַי כַּאֲשֶׁר אֲהָבַנִי כֵּן יֹאהַבֶנוּ.

כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ קָמוּ שְׁנֵיהֶם וְיָצְאוּ מִמְּקוֹמָם וְהֵיטִיבוּ לִבְנֵי־הָאָדָם בְּמָמוֹן וּבִגְדֵי פְאֵר וְנָתְנוּ מַתּוֹת. אַחַר־כָּךְ צִוְּתָה אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם שֶׁיְפַנּוּ לָהֶם אֶת בֵּית־הַמֶּרְחָץ, וְאָמְרָה לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד: “נַחַת־רוּחַ שֶׁלִּי, רְצוֹנִי לִרְאוֹתְךָ בְּבֵית־הַמֶּרְחָץ כְּשֶׁאָנוּ לְבַדֵנוּ בְּאֵין אָדָם אִתָּנוּ”, נִתְוַסְּפָה עוֹד עֲלִיצוּתָהּ וְנָשְׁאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הוֹי זֶה אֲשֶׁר רְכָשַׁנִי מִקַּדְמֵי זְמָן,

אָכֵן הֶחָדָשׁ לֹא יְבַטֵּל אֶת הַיָּשָׁן.

הוֹי זֶה אֲשֶׁר בְּכָל הוֹן לֹא אֲמִירוֹ,

וְלֹא אֲצַפֶּה, אֲקַוֶּה לְרֵעַ בִּלְתּוֹ,

לְבֵית־הַמֶּרְחָץ אוֹר־עֵינַי, קוּם הֲלֹם,

נִרְאֶה בוֹ גַן־עֵדֶן תּוֹךְ גֵּיהִנּוֹם.

נַרְוֶנוּ רֵיחַ עֲצֵי אָהֳלִים וְעַנְבָּר.

יָפוּחַ בָּשְׂמוֹ לְמֶרְחַקִּים וְעָבַר.

נִסְלַח לַזְּמַן חַטּאוֹתָיו כֻּלָּן,

וְנוֹדֶה חַסְדּוֹ לַאֲדוֹנֵנוּ הָרַחֲמָן.

וְאֶשָּׂא קוֹלִי עֵת אֶרְאֶךָ שָׁם:

“תְּבֹרַךְ חֲבִיבִי וּלְךָ יִנְעַם”.

כְּשֶׁגָּמְרָה אֶת שִׁירָהּ קָמוּ שְׁנֵיהֶם וְהָלְכוּ לְבֵית־הַמֶּרְחָץ וְהִתְעַלְּסוּ שָׁם. אַחַר־כָּךְ חָזְרוּ לְאַרְמוֹנָם וְחָיוּ בַּנְעִימוֹת שֶׁבַּשְּׂמָחוֹת עַד שֶׁבָּאָם הוֹרֵס הַתַּעֲנוּגוֹת וּמַפְרִיד הַחֲבִילוֹת. יִשְׁתַּבַּח זֶה אֲשֶׁר לֹא יִשְׁתַּנֶה וְלֹא יֶחְדַּל, וְאֵלָיו כָּל דָבָר יוּבַל.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר


  1. האות נון הערבית חצי עגול ונקודה מעל לה, והמשוררים משוים לה בחבה את גבת העין.  ↩

  2. אות צאד בערבית בצורת שקד, מבלי הביא בחשבון את חצי העגול הנוסף עליה בבואה בסוף המלה.  ↩

  3. אפשר גם “נהר האוצרות”. “האוצרות”, כנוז, נקראה נוביה הצפונית. יתכן אפוא ש“ים האוצרות” כוונתו לנילוס בסביבה מדרום לאסואן.  ↩

  4. היינו: אין אלוה בלעדי אללה ומחמד שליח אללה.  ↩

  5. בערבית אבו אלחארת, שם לואי לארי ופרושו, אבי לוקח שלל.  ↩

  6. אוֹקְסוֹס וְיַקְסַרְטֶס בגבולות בין פרס וארצות התתרים.  ↩

  7. פרושו: אריה.  ↩

  8. העורב הוא עוף הפירוד. העורבים שוכנים על חרבות ובתים עזובים מיושב. על בני־אדם עצובים וזועפים מזקנה נאמר: כעורב על חרבות. והרבה מעין זה גם בתנ"ך.  ↩

  9. במקור נוקד בטעות: “חָשְׁכָה” – הערת פב"י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות