רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הָארוּן אַלרְרַשִׁיד וּשְׁלשֶׁת הַמְשׁוֹרְרִים
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1963

סִפְּרוּ שֶׁנְּשִׂיא הַמַּאֲמִינִים הָארוּן אַלרְרַשִׁיד חָרַד אוֹתוֹ לַיְלָה חֲרָדָה גְדוֹלָה. קָם וְהִתְהַלֵּךְ בַּאֲגַפֵּי אַרְמוֹנוֹ וּמָצָא שִׁפְחָה חָגָה וְנָעָה מִשִּׁכְרוּת, וְהָיָה מְחַבֵּב אוֹתָהּ שִׁפְחָה וְאוֹהֲבָהּ אַהֲבָה עֲצוּמָה. שִׂחֵק עִמָּהּ וּמְשָׁכָהּ אֵלָיו וְנָפַל מְעִילָהּ מֵעָלֶיהָ וְהֻתְּרָה כְסוּתָהּ. בִּקֵּשׁ לִקְרַב אֵלֶיהָ. אָמְרָה לוֹ: “תֵּן לִי שְׁהוּת עַד לֵיל מָחָר, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, שֶׁאֵינִי מוּכָנָה לְךָ, שֶׁכֵּן לֹא יָדַעְתִּי שֶׁתָּבוֹא”. עֲזָבָהּ וְהָלַךְ לוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַיּוֹם וְזָרְחוּ מְאוֹרוֹתָיו מִשִּׁמְשׁוֹ, שָׁלַח אֵלֶיהָ נַעַר שֶׁיּוֹדִיעֶנָה שֶׁנְּשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים בָּא לְחַדְרָהּ. שָׁלְחָה לְהַגִּיד לוֹ: “אֶת שִׂיחַת הַלַּיְלָה יִמְחֶה הַיּוֹם”. אָמַר אַלרְרַשִׁיד לְרֵעָיו: "שְׂאוּ בְאָזְנַי שִׁיר עַל דָּבָר זֶה: “אֶת שִׂיחַת הַלַּיְלָה יִמְחֶה הַיּוֹם”, אָמְרוּ לוֹ: “שָׁמַעְנוּ וּפְקֻדָּתְךָ נְמַלֵּא”, נִגַּשׁ אַלרְרָכָּאשִׁי1 וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:

חֵי אֱלֹהִים, אִלּוּ כְצַעֲרִי מְצָאֵךְ,

הִפְנְתָה מְנוּחָתֵךְ רָחֲקָה מֵאִתֵּךְ.

עֲזָבָתְךָ חוֹשֵׁב, הַלֵּב סְחַרְחַר,

נַעֲרָה לֹא תְבַקֵּר וְלֹא תְבֻקַּר.

הִבְטִיחָתְךָ וַתָּפֵר דְּבָרָהּ וַתֹּאמַר:

“הַיּוֹם יִמְחֶה אֶת אֲשֶׁר לַיְלָה נִדְבָּר”2.

אַחַר־כָּךְ נִגַּשׁ אַבּוּ מֻצְעַבּ וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:

מָתַי תִּתְפַּכָּח וְלִבְּךָ פָּרַח עָף,

וְלֹא תָנוּם, וּמָנוֹחַ מִמְּךָ נִטְרָף?

כְּלוּם בָּעַיִן תִּדְמַע לֹא רַב לְךָ,

וְאֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבִּי לְזִכְרְךָ? –

חִיֵךְ מְצַחֵק וּבַהֲנָאָה אָמַר:

“הַיּוֹם יִמְחֶה אֶת אֲשֶׁר לַיְלָה נִדְבָּר”.

אַחַר־כָּךְ נִגַּשׁ אַבּוּ־נֻוָאס וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:

נִמְשְׁכָה הָאַהֲבָה, אַךְ הַבִּקּוּר נִכְרַת וְלֹא קָם.

וַנְּדַבֵּר גְּלוּיוֹת וַנָּרֶב, וְלֹא הוֹעִילוּ תוֹכָחוֹת שָׁם.

וָלַיְלָה הוֹפִיעָה שִׁכּוֹרָה בָאַרְמוֹן,

וְאוּלָם הֲדָרָה פֵּאֵר אֶת הַשִּׁכָּרוֹן. וּכְבַר נָפַל הַמְּעִיל מֵעַל כְּתֵפֶיהָ, נִשְׁמַט

מִדַּהְדֵּהַּ, וְהֻתַּר הַלְּבוּשׁ וְיָרַד,

וְהֵנִיעָה הֲלִיכָה עַכּוּזִים כָּבָדוּ,

וְעָנָף רִמּוֹנִים רַכִּים עָנָדוּ.

אָמַרְתִּי: “הַבְטָחַת אֱמוּנִים אוֹהֲבֵךְ הַבְטִיחִי”.

וַתֹּאמַר: “לְמָחָר בַּנְּעִימִים הַבִּקּוּר יֶהִי”.

וָאָבוֹא לְמָחָר וָאֹמַר: “הַהַבְטָחָה?” וַתֹּאמַר:

“הַיּוֹם יִמְחֶה אֶת אֲשֶׁר לַיְלָה נִדְבָּר”.

צִוָּה הַכַּלִיף לְכָל אֶחָד מִן הַמְּשׁוֹרְרִים צְרוֹר שֶׁל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים, מִלְבַד לְאַבּוּ־נֻוָאס, שֶׁצִוָּה לְהַתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ, וְאָמַר לוֹ: “אַתָּה הָיִיתָ עִמָּנוּ בָאַרְמוֹן בַּלַּיְלָה”, אָמַר לוֹ: “לֹא יָשַׁנְתִּי אֶלָּא בְבֵיתִי, וְאוּלָם הִסַּקְתִּי מִדְּבָרֶיךָ אֶת תֹּכֶן הַשִׁיר”, וּכְבָר אָמַר אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְהוּא הָאֲמִתִּי בָאוֹמְרִים: “וְהַמְשׁוֹרְרִים יֵלְכוּ אַחֲרֵיהֶם הַשּׁוֹגִים. הַאִם לֹא תִרְאֶה, כִּי הֵם בְּכָל נַחַל יְשׁוֹטְטוּ, וְכִי יֹאמְרוּ אֶת אֲשֶׁר לֹא יַעֲשׂוּ?”3. שִׁחְרְרוֹ וְצִוָּה לָתֵת לוֹ שְׁנֵי צְרוֹרוֹת שֶׁל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים, וְאַחַר־כָּךְ יָצְאוּ מֵעַל פָּנָיו.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:


  1. בן־דודו של אבו־נואס.  ↩

  2. שני הבתים הראשונים הם דברי האהוב שהשיבה האהובה (או האוהב) פניו. הבית האחרון תשובת האהובה, (או האהוב). דלת בית־השיר השלישי בא בגוף נסתר.  ↩

  3. קראן פרשה כו פסוק רכד–רכו.  ↩

המלצות קוראים
תגיות