רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר מֻצְעַבּ בֶּן אַלזֻּבַּיְר וְעָאאִשָׁה בַּת טַלְחָה
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1963

סֻפַּר עַל אוֹדוֹת מֻצְעַבּ בֶּן אַלזֻּבַּיְר שֶׁמָּצָא אֶת עַזָּה בְּאַלְמַדִינָה וְהָיְתָה מִן הַחֲכָמוֹת שֶׁבַּנָּשִׁים. אָמַר לָהּ: “גָמַרְתִּי בְדַעְתִּי לָשֵׂאת לְאִשָּׁה אֶת עָאאִשָׁה בַּת טַלְחָה וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מֵאִתֵּךְ שֶׁתֵּלְכִי אֵלֶיהָ וְתִתְבּוֹנְנִי לִיצִירָתָהּ”, הָלְכָה אֵלֶיהָ וְחָזְרָה אֶל מֻצְעַבּ וְאָמְרָה לוֹ: “רָאִיתִי פָנִים יָפוֹת יוֹתֵר מִן הַבְּרִיאוּת. לָהּ שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וְיָפוֹת, וּמִתַּחַת לָהֶן אַף נְשָׁרִים, וּשְׁתֵּי לְחָיַיִם מְלֵאוֹת וַחֲלָקוֹת וּפֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן, וְצַוָּאר כְּקַנְקַן הַכֶּסֶף, וּמִתַּחַת לוֹ חָזֶה שָׁדָיו נָכוֹנוּ כְּמוֹ הָיוּ שְׁנֵי רִמּוֹנִים, וּמִתַּחַת לָזֶה גוּף תָּמִיר וְטַבּוּר דוֹמֶה לְעֶשֶׁת הַשֵּׁן. עֲגָבוֹת לָהּ כִּשְׁתֵּי גִבְעוֹת הַחוֹל, שׁוֹקֶיהָ מְתוּחוֹת עֲגֻלּוֹת וִירֵכֶיהָ כְעַמּוּדֵי בַהַט, וְאוּלָם מָצָאתִי אֶת רַגְלֶיהָ גְדוֹלוֹת. תִּשְׁכַּח אֶצְלָהּ שְׁעַת צָרָה”. כְּשֶׁשָּׁמַע מֻצְעַבּ שֶׁתֵּאֲרָה עַזָּה אֶת עָאאִשָׁה בַּת טַלְחָה בְמִלִּים אֵלֶּה, נְשָׂאָהּ לְאִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְשִׁבְעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁתֵּאֲרָה עַזָּה אֶת עָאאִשָׁה בַּת טַלְחָה בְמִלִּים אֵלֶּה, נָשָׂא מֻצְעַבּ אֶת עָאאִשָׁה לְאִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ. אַחַר כָּךְ הִזְמִינָה עַזָּה אֶת עָאאִשָׁה וְאֶת הַנָּשִׁים מִקֻּרַיְשׁ אֶל בֵּיתָהּ, וְשָׁרָה שָׁם עַזָּה בְמַעֲמַד מֻצְעַבּ שְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

פִּי הַנַּעֲרָה אַךְ עֲדָנִים רֵיחוֹ,

יִמְתַּק לְנַשְּׁקוֹ, מָתוֹק הוּא בְחַיְּכוֹ.

וּבְלָגְמִי מֶנּוּ, מַחֲשַׁבְתִּי מֶנּוּ לֹא עוֹד תָּסוּר,

וְאָכֵן בְּמַחֲשָׁבוֹת בָּם מֶלֶךְ יָשׂר.

מִכְּשֶׁבָּא אֵלֶיהָ מֻצְעַבּ בַּלַּיְלָה, לֹא הִרְפָּה מִמֶּנָה אֶלָּא אַחֲרֵי בִיאָה שְׁבִיעִית. לְמָחָר מָצְאָה אוֹתוֹ אַחַת שִׁפְחוֹתָיו הַמְשֻׁחְרָרוֹת. אָמְרָה לוֹ: “נַפְשִׁי כַּפָּרָתְךָ, שָׁלֵם אַתָּה בַכֹּל, וְאַף בְּכָךְ”.

וְסִפְּרָה אִשָּׁה אֲחֶרֶת: “פַּעַם הָיִיתִי בְּבֵיתָהּ שֶׁל עָאאִשָׁה בִּנְתְּ טַלְחָה. בָּא אֵלֶיהָ בַּעֲלָהּ, וְהָיְתָה תְשׁוּקָתָהּ אֵלָיו. חִבְּקָהּ נִרְגָּשׁ, וְהִיא נֶאֱנֶקֶת וְנֶאֱנַחַת, תְּנוּדוֹתֶיהָ נִפְלָאוֹת וּתְנוּעוֹתֶיהָ תְּמוּהוֹת, וַאֲנִי שׁוֹמַעַת. כְּשֶׁפָּרַשׁ מִמֶּנָה, אָמַרְתִּי לָהּ: ‘כֵּיצַד זֶה יָכֹלְתְּ לִנְהֹג כָּךְ, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי בְּבֵיתֵךְ, אַחֲרֵי כָּל מַעֲלָתֵךְ וַאֲצִלוּתֵךְ וְיַחַס אָבוֹת שֶׁלָּךְ’? אָמְרָה לִי: ‘מֵחוֹבָתָהּ שֶׁל אִשָּׁה הִיא לְהַגִּישׁ לְבַעֲלָהּ כְּכָל אֲשֶׁר בִּיכָלְתָּהּ מִן הַתְּנוּדוֹת וְהַתְּנוּעוֹת הַמֻּפְלָאוֹת. וּמַה הוּא שֶׁלֹּא מָצָא חֵן בְּעֵינַיִךְ’? אָמַרְתִּי לָהּ: ‘מוּטָב הָיָה בְעֵינַי אִלּוּ הָיָה זֶה נַעֲשָׂה בַּלַּיְלָה’. אָמְרָה לִי: 'זֶהוּ כָךְ אַךְ וְרַק בַּיּוֹם. בַּלַּיְלָה עוֹשָׂה אֲנִי יוֹתֵר מִכֵּן, שֶׁכֵּן מִתְעוֹרֶרֶת תַּאֲוָתוֹ כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתִי וּתְשׁוּקָתוֹ מִתְרַגֶּשֶׁת, וְהוּא קָרֵב אֵלַי וַאֲנִי נִשְׁמַעַת לוֹ, וְנַעֲשָׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה כְּפִי שֶׁיָּדוּעַ לָךְ”.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:

המלצות קוראים
תגיות