רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר עֻתְּבָּה וְרַיָּא
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)

סִפֵּר עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן מַעְמָר אַלְקַיְסִי, וְאָמַר: עָלִיתִי לָחֹג שָׁנָה אַחַת בְּבֵית אַללָּהּ הַקָּדוֹשׁ. אַחֲרֵי שֶׁגָּמַרְתִּי סֵדֶר חַגִּי כְּהִלְכָתוֹ חָזַרְתִּי לְבַקֵּר אֶת קִבְרוֹ שֶׁל הַנָּבִיא1, ־ יִתְפַּלֵּל אֱלֹהִים עָלָיו וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יוֹשֵׁב בְּאוֹתוֹ לַיְלָה בָּרַוְצָ’ה שֶׁבֵּין הַקֶּבֶר וּבֵין הַבִּימָה, שָׁמַעְתִּי אֲנָחָה רַכָּה בְּקוֹל נָעִים. הִקְשַׁבְתִּי אֵלָיו, וְהִנֵּה הוּא אוֹמֵר:

הַאִם הֲגוֹת יוֹנִים בְּעֵץ הַלּוֹט הוֹגֶךָ,

וַיְעוֹרֵר מְבוּכָה בְתוֹךְ חָזֶךָ?

אִם עָכַר רוּחֲךָ זֵכֶר יְפֵהפִיָּה,

אֵלֶיךָ הִרְהוּרֵי יְגוֹנִים הֵבִיאָה?

הוֹי לַיְלָה אֲשֶׁר אָרַךְ לְחוֹלֶה מְסֻכָּן,

עַל חֵשֶׁק וּמִעוּט סַבְלָנוּת יִתְאוֹנָן.

כְּלוּם יַדִּיד שֵׁנָה מִנִּצְלֶה בְּיַם אַהֲבָה,

הָבְעַר כִּבְעֵרַת גַּחֶלֶת־אֵשׁ לֶהָבָה?

וְאַגַּן־סַהַר לִי עֵד כִּי אֲנִי חֵשֶׁק, יוֹקֵד,

בְּעֹז אַהֲבָתוֹ, דּוֹמָה לַיָּרֵחַ לוֹהֵט.

לֹא הָיִיתִי מְדַמֶּה כִּי יְקוֹד חֵשֶׁק אֲנִי,

עֲדֵי נִתְנַסֵּיתִי, בְּטֶרֶם אֵדַע כִּי הִנְנִי.


אַחַר־כָּךְ נִפְסַק קוֹלוֹ, וְלֹא יָדַעְתִּי מֵהֵיכָן בָּא. נִשְׁאַרְתִּי נָבוֹךְ וְהִנֵּה חָזְרָה אַנְחָתוֹ וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְשִׁיר אוֹמֵר:

הַאִם הוֹגְךָ מַרְאֵה רַיָּא אֵלֶיךָ סָר,

בְּלַיְלָה שְׁחוֹר־הַקְּוֻצּוֹת, נֶעְכָּר?

וּמֵעֵינְךָ אַהֲבָה שְׁנָתָהּ הֵסִירָה?

וְהַדְּמוּת אֲשֶׁר בִּקְּרָה נַפְשְׁךָ הִסְעִירָה?

קָרָאתִי לֵילִי, וְהַחֹשֶךְ כְּאִלּוּ הוּא

יָם עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו בּוֹ גַלִּים יַכּוּ:

"הוֹי לַיְלָה מָה אָרַכְתָּ עַל אוֹהֵב

אֵין לוֹ רַק הַבֹּקֶר עוֹזֵר וְעוֹזֵב".

וַיַּעֲנֵנִי: "אַל עַל אֲרִיכוּתִי נָא תִּתְלוֹנְנָה.

רַק הָאַהֲבָה הִיא הַמַּקְלָה הַמְעַנָּה"


אָמַר: קַמְתִּי מִמְּקוֹמִי מִיָּד לְשָׁמְעִי בָתֵי־הַשִּׁיר וּפָנִיתִי לְעֵבֶר הַקּוֹל. וְלֹא גָמַר אַחֲרוֹן הַבָּתִּים אֶלָּא כְשֶׁאֲנִי אֶצְלוֹ, וְרָאִיתִי אוֹתוֹ עֶלֶם יָפֶה שֶׁלֹּא צָמְחָה עֲדַיִן רִתְמַת זְקָנוֹ, וּכְבָר חָרְשׁוּ הַדְּמָעוֹת בִּלְחָיָיו שְׁנֵי תְלָמִים.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁעַבְּדֻ־אללָּה בֶּן מַעְמָר אַלְקַיְסִי סִפֵּר: "קַמְתִּי מִמְּקוֹמִי עוֹד בְּרֵאשִׁית לְשָׁמְעִי בָתֵּי־הַשִּׁיר וּפָנִיתִי לְעֵבֶר הַקּוֹל. וְלֹא גָמַר אַחֲרוֹן הַבָּתִּים אֶלָּא כְשֶׁאֲנִי אֶצְלוֹ, וְרָאִיתִי אוֹתוֹ עֶלֶם יָפֶה שֶׁלֹּא צָמְחָה עֲדַיִן רִתְמַת זְקָנוֹ, וּכְבָר חָרְשׁוּ הַדְּמָעוֹת בִּלְחָיָיו שְׁנֵי תְלָמִים. אָמַרְתִּי לוֹ: "אַךְ טוֹב יְהִי לְךָ, הָעֶלֶם, אָמַר לִי: “וְאַף לְךָ. וּמִי אַתָּה?” אָמַרְתִּי לוֹ: “עַבְּדֻ אללָּהּ בֶּן מַעְמָר אַלְקַיְסִי”. אָמַר לִי: “כְּלוּם מְבַקֵּשׁ אַתָּה מַשֶּׁהוּ?” אָמַרְתִּי לוֹ: “יוֹשֵׁב הָיִיתִי בְתוֹךְ הָרַוְצָ’ה, כְּשֶׁהִבְהִילַנִי הַלַּיְלָה קוֹלְךָ. תְהֵא נַפְשִׁי כַּפָּרָתְךָ. מַה הוּא שֶׁמְּצַעֵר אוֹתְךָ?” אָמַר לִי: “שֵׁב”. וְיָשַׁבְתִּי. אָמַר לִי: “אֲנִי עֻתְּבָּה בֶּן אַלְחֻבָּאבּ2 בֶּן אַלְמֻנְדִ’ר בֶּן אַלְגַ’מֻח אַלְאַנְצָארִי. בָּאתִי בַבֹּקֶר אֶל מִסְגַּד אלְאַחְזָאבּ3, וְהָיִיתִי כוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה. אַחַר־כָּךְ פָּרַשְׁתִּי לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת אֱלֹהִים, וְהִנֵּה נָשִׁים בָּאוֹת, מִתְנַדְנְדוֹת בַּהֲלִיכָתָן וְהֵן דּוֹמוֹת לַלְּבָנוֹת בַּשָּׁמַיִם, וּבְאֶמְצָעִיתָן נַעֲרָה מֻפְלָאָה בְחִנָּה וּכְלוּלָה בְיָפְיָהּ. עָמְדָה עַל יָדִי וְאָמְרָה: “עֻתְּבָּה, מַה תֹּאמַר לְדֶבֶק עִם מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לִדְבֹּק בְּךָ?” אַחַר־כָּךְ עָזְבָה אוֹתִי וְהָלְכָה, וְלֹא שָׁמַעְתִּי עַל־אוֹדוֹתֶיהָ דָּבָר, וְלֹא נוֹדְעוּ לִי עִקְּבוֹתֶיהָ. וַהֲרֵינִי נָבוֹךְ, עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם”. צָעַק וְצָנַח לָאָרֶץ מִתְעַלֵּף. אַחַר־כָּךְ הִתְעוֹרֵר, כְּאִלּוּ צִבַּע דִּיבָּג לֶחְיוֹ בְכַרְכֹּם, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֶרְאֲכֶם בְלִבִּי בְאֶרֶץ מֶרְחָק

אֶרְאֲכֶם. הֲתִרְאוּנִי בְלִבְּכֶם וְאם אֶרְחָק?

לִבִּי וְעֵינִי נֶעֱצָבִים עֲלֵיכֶם,

וְאִתְּכֶם נַפְשִׁי וְעִמִּי זִכְרְכֶם.

עֲדֵי אֶרְאֲכֶם חַיִּים לֹא יִנְעֲמוּ לִי,

וְאִם גַּם בְּעֵדֶן וְגִנַּת נֵצַח אֱהִי.


אָמַרְתִּי לוֹ: “עֻתְּבָּה, בֶּן־אָחִי, שׁוּב בִּתְשׁוּבָה אֶל אֱלֹהֶיךָ, וְהִתְפַּלֵּל לִסְלִיחָה לַעֲוֹנֶךָ, שֶׁהֲרֵי בַלְהוֹת הָעֲמִידָה בְיוֹם הַדִּין לְפָנֶיךָ”. אָמַר לִי: “רָחוֹק הַדָּבָר מִמֶּנִּי. אֵינִי מַסִּיחַ דַּעְתִּי מֵאַהֲבָתִי עַד שֶׁיַּחְזְרוּ שְׁנֵי מְלַקְּטֵי תַּרְמִילֵי פְרִי עֵץ הַשִּׁטָּה”4. לֹא הִרְפֵּיתִי מִמֶּנּוּ עַד שֶׁעָלָה הַשַּׁחַר. אָמַרְתִּי לוֹ: “קוּם וְנִכָּנֵס לַמִּסְגָּד”. יָשַׁבְנוּ בְתוֹכוֹ עַד שֶׁהִתְפַּלַּלְנוּ תְפִלַּת הַצָּהֳרַיִם, וְהִנֵּה הַנָּשִׁים קָרְבוּ וּבָאוּ. וְאוּלָם הַנַּעֲרָה אֵינָהּ בְּתוֹכָן. אָמְרוּ לוֹ: “עֻתְּבָּה, מַה דַּעְתְּךָ בִּדְבַר זוֹ שֶׁבִּקְּשָׁה לִדְבֹּק בְּךָ?” אָמַר לָהֶן: “וּמַה אִתָּהּ?” אָמְרוּ לוֹ: "לָקַח אוֹתָהּ אָבִיהָ וְנָסַע עִמָּהּ אֶל אַלַּסַמָאוָה5. שָׁאַלְתִּי אוֹתָן לְשֵׁם הַנַּעֲרָה וְאָמְרוּ: “רַיָּא בַּת אַלְגִטְרִיף אַלסַּלִימִי”. הֵרִים רֹאשׁוֹ וְנָשָׂא קוֹלוֹ בִשְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֲהוּבַי, רַיָּא כְּבָר הָלְכָה עִם שִׁבְטָהּ,

וַתִּסַּע אֶל אֶרֶץ אַלסַּמָאוָה אוֹרְחָתָהּ.

אֲהוּבַי, כְּבָר יָגַעְתִּי בְּבִכְיִי.

כְּלוּם עִם זוּלָתִי דִמְעָה, אֶלְוֶנָה לִי?


אָמַרְתִּי לוֹ: “עֻתְּבָּה, הִנֵּה בָאתִי עִם הוֹן יָקָר, וּרְצוֹנִי לַעֲזֹר בּוֹ לְאַנְשֵׁי מַעֲלָה, וַהֲרֵינִי מְפַזְּרוֹ לְפָנֶיךָ שֶׁתַּשִּׂיג בּוֹ חֶפְצֶךָ וְיוֹתֵר מֵחֶפְצֶךָ. קוּם אֵפוֹא, בּוֹא אִתִּי אֶל מְקוֹם־מוֹעֵד הָאַנְצָאר”6. קַמְנוּ וְהָלַכְנוּ עַד שֶׁהִגַּעְנוּ אֶל קְהָלָם. נָתַתִּי לָהֶם שָׁלוֹם, וְהֶחֱזִירוּ לִי שָׁלוֹם יָפֶה. אָמַרְתִּי לָהֶם: “קָהָל, מַה דַּעְתְּכֶם עַל עֻתְּבָּה וְאָבִיו?” אָמְרוּ לוֹ: “מִנְּשִׂיאֵי הָעַרְבִים הֵם”. אָמַרְתִּי לָהֶם: “דְּעוּ שֶׁהוּא פָּגְעָה בוֹ פוּרְעָנוּת הָאַהֲבָה, וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מִכֶּם לַעֲזֹר לָנוּ לְהַגִּיעַ אֶל אַלַּסמָאוָה”. אָמְרוּ לִי: “שָׁמַעְנוּ וְכִדְבָרְךָ נַעֲשֶׂה”. רָכַבְנוּ וְרָכְבוּ הָאֲנָשִׁים אִתָּנוּ עַד שֶׁקָּרַבְנוּ לִמְקוֹמָם שֶׁל בֵּנִי־סַלִים. נוֹדַע לַאלְגִטְרִיף מְקוֹם תַּחֲנָתֵנוּ וְיָצָא מִזְדָּרֵז וְקִבֵּל פָּנֵינוּ וְאָמַר: “חַיִּים אֲרֻכִּים לָכֶם, אֲצִילִים”. אָמַרְנוּ לוֹ: “וּלְךָ חַיִּים אֲרֻכִּים. אוֹרְחִים אֲנַחְנוּ לְךָ”. אָמַר: “יְרַדְתֶּם לְמָעוֹן שֶׁיְקַבֵּל אֶתְכֶם בְּכָל הַכָּבוֹד, וּמָקוֹם רָחָב בּוֹ לָכֶם”. יָרַד לִמְעוֹנוֹ וְקָרָא: “קְהַל הָעֲבָדִים, גְּשׁוּ”. נִגְשׁוּ הָעֲבָדִים וְהִצִּיעוּ אֶת מַצְּעֵי־הָעוֹר וְאֶת הַכָּרִים, וְשָׁחֲטוּ גְמַלִּים וּמִקְנֶה. אָמַרְנוּ לוֹ: “אֵין אָנוּ טוֹעֲמִים מִמַּאֲכָלְךָ עַד שֶׁתְּמַלֵּא אֶת חֶפְצֵנוּ”. אָמַר לָנוּ: וּמַה חֶפְצְכֶם?" אָמַרְנוּ: “נְבַקֵּשׁ מִמְּךָ לָתֵת אֶת בִּתְּךָ הָאֲצִילָה אִשָּׁה לְעֻתְּבָּה בֶּן אַלְחֻבָּאבּ בֶּן אַלְמֻנְדִ’ר בֶּן־הַטּוֹבִים”. אָמַר לָנוּ: “אַחַי, זוֹ שֶׁאַתֶּם מְבַקְּשִׁים אוֹתָהּ לְאִשָּׁה, עִנְיָנָהּ בְּיָדָהּ הוּא, וַהֲרֵי אֲנִי נִכְנָס וּמַגִּיד לָהּ”. קָם כּוֹעֵס וְנִכְנַס אֶל רַיָּא. אָמְרָה לוֹ: “אַבָּא, מַה לִּי שֶׁאֲנִי רוֹאָה אֶת הַכַּעַס נִכָּר בְּךָ.” אָמַר לָהּ: “יָרְדוּ אֵלֵינוּ אֲנָשִׁים מִן הָאַנְצָאר, הַמְבַקְּשִׁים מִמֶּנִּי לְהַשִּׂיאֵךְ לְאִישׁ”. אָמְרָה: “אֲדוֹנִים נַעֲלִים הֵם. הַנָּבִיא, עָלָיו הַנַּעֲלוֹת בַּתְּפִלּוֹת וְהַשָּׁלוֹם – הִתְפַּלֵּל לִסְלִיחַת אֱלֹהִים לָהֶם. וּלְמִי זֶה מֵהֶם הֵם מְבַקְּשִׁים לְהַשִּׂיא אוֹתִי?” אָמַר לָהּ: “לְאָדָם הַנּוֹדָע בְּשֵׁם עֻתְּבָּה בֶּן אַלְחֻבָּאבּ”. אָמְרָה לוֹ: “שָׁמַעְתִּי עַל דְּבַר עֻתְּבָּה זֶה שֶׁנֶּאֱמָן הוּא לְמַלֵּא מַה שֶׁהוּא מַבְטִיחַ, וּמַשִּׂיג מַה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ”. אָמַר לָהּ: “נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁאֵינִי מַשִּׂיאֵךְ לוֹ לְעוֹלָם וּכְבָר הִגִּיעָה אֵלַי הַשְּׁמוּעָה עַל דְּבַר שִׂיחָתֵךְ עִמּוֹ”. אָמְרָה לוֹ: “מֶה הָיְתָה זֹאת?, וְאוּלָם נִשְׁבַּעַת אֲנִי שֶׁאֵין לְהָשִׁיב לָאַצְנָאר בְּצוּרָה מְגֻנָּה. הָשֵׁב אֵפוֹא אֶת פְּנֵיהֶם בְּצוּרָה נָאָה”. אָמַר לָהּ: “בַּמָּה?” אָמְרָה לוֹ: “הַרְבֵּה עֲלֵיהֶם אֶת הַמֹּהַר רַב מְאֹד, וְיַחְזְרוּ בָהֶם”. אָמַר לָהּ: “מַה יָּפֶה הוּא מַה שֶּׁאָמַרְתְּ”. יָצָא מִזְדָּרֵז וְאָמַר לָהֶם: “נַעֲרַת הַשֵּׁבֶט כְּבָר נֶעֶנְתָהּ לָכֶם. וְאוּלָם הִיא מְבַקֶּשֶׁת לָהּ מֹהַר הָרָאוּי לִכְשֶׁכְּמוֹתָהּ. וּמִי הוּא שֶׁיְּמַלֵּא זֹאת?” אָמַר עַבְּדֻ אללָּהּ: "אָמַרְתִּי: “אֲנִי”. אָמַר לִי: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי לָהּ אֶלֶף שֵׁרוֹת שֶׁל זָהָב אָדֹם וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים מִמַּטְבְּעוֹת הַגַ’ר7 וּמֵאָה גִזְרָה אֲרִיג צֶמֶר וּבִגְדֵי פַּסִּים מִתֵּימָן וְחָמֵשׁ שַׁלְחוּפִיּוֹת מְלֵאוֹת עִנְבָּר. כְּלוּם מַסְכִּים אַתָּה?” אָמַרְתִּי לוֹ: “מַסְכִּים אֲנִי”. שָׁלַחְתִּי אֲנָשִׁים מִן הָאַנְצָאר אֶל אַלְמַדִינָה הָעִיר הַנְּאוֹרָה, וְהֵבִיאוּ כָּל מַה שֶׁעָרַבְתִּי לוֹ.

שָׁחֲטוּ אָת הַגְּמַלִּים וְאֶת הַמִּקְנֶה, וְנִתְאַסְּפוּ הָאֲנָשִׁים לֶאֱכֹל מִן הַסְּעֻדָּה. שָׁהִינוּ בְמַצָּב זֶה אַרְבָּעִים יוֹם. אָמַר לָנוּ אַלְגִטְרִיף: “קְחוּ לָכֶם אֶת כַּלַּתְכֶם”. נָשָׂאנוּ אוֹתָהּ עַל אַפִּרְיוֹן עַל גַּבֵּי גָמָל, וְצִיֵּד אוֹתָהּ אָבִיהָ בִשְׁלֹשִים מַשָּׂא־גָמָל מִסְּגֻלּוֹת־הַחֶמְדָּה וְנִפְרַד מֵאִתָּנוּ וְנִפְטַרְנוּ מִמֶּנּוּ וְנָסַעְנוּ עַד שֶׁנִּשְׁאַר בֵּינֵינוּ וּבֵין אַלְמַדִינָה הַנְּאוֹרָה, מַסַּע תַּחֲנָה אַחַת. יָצְאוּ עָלֵינוּ רוֹכְבֵי־סוּסִים שֶׁבִּקְּשׁוּ לְלַסְטֵם אוֹתָנוּ, וְדוֹמַנִי שֶׁמִבְּנֵי־סֻלַיִם הָיוּ. הִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם עֻתְּבָּה בֶּן אַלְחֻבָּאבּ וְהָרַג מִסְפָּר רַב מִן הָאֲנָשִׁים, אַךְ סָר מֵעֲלֵיהֶם כְּשֶׁמַּדְקֵרַת רֹמַח בּוֹ וְנָפַל לָאָרֶץ. בָּאוּ לְעֶזְרָתֵנוּ מִתּוֹשָׁבֵי אוֹתָה אָרֶץ, וְגֵרְשׁוּ מִפָּנֵינוּ אֶת הָרוֹכְבִים. וְאוּלָם עֻתְּבָּה כְּבָר נִפְטַר וְהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ. קָרָאנוּ: “אוֹי עֻתְּבָּה”. שָׁמְעָה הַנַּעֲרָה זֹאת וְהִפִּילָה עַצְמָה מֵעַל הַגָּמָל וְנָפְלָה עָלָיו וְהִתְחִילָה צוֹעֶקֶת בְּקוֹל קוֹרֵעַ־לְבָבוֹת וְאוֹמֶרֶת בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הֶעֱמַדְתִּי פְּנֵי סַבְלָנִית, לֹא כִי כֵן הָיִיתִי, וְרַק

בְּשַׁעְשְׁעִי בַתִּקְוָה נַפְשִׁי כִּי בְךָ אֶדְבַּק.

וְאִלּוּ יָשְׁרָה בִי נַפְשִׁי, לַמָּוֶת מִהֲרָה

לְפָנֶיךָ, אֶת כָּל הַבְּרִיּוֹת כֻּלָּן עָבְרָה.

אָכֵן אַחֲרַי וְאַחֲרֶיךָ אֵין אֶחָד לִבּוֹ שָׁלֵם,

יָשָׁר עִם יְדִיד, וְלֹא נֶפֶשׁ לְנֶפֶשׁ תַּתְאֵם.


נֶאֱנְקָה אֲנָקָה יְחִידָה וְנִפְטְרָה וְהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ. חָפַרְנוּ לִשְׁנֵיהֶם קֶבֶר אֶחָד וְטָמַנּוּ אוֹתָם בֶּעָפָר. חָזַרְתִּי אֶל חַצְרוֹת בְּנֵי־עַמִּי וְעָמַדְתִּי בָהֶן שֶׁבַע שָׁנִים. אַחַר־כָּךְ חָזַרְתִּי אֶל חִגָ’אז וְנִכְנַסְתִּי אֶל אַלְמַדִינָה הַנְּאוֹרָה לְבִקּוּר, וְאָמַרְתִּי: “אֲבַקֵּשׁ נָא אֲנִי אֶת קֶבֶר עֻתְּבָּה”. בָּאתִי אֵלָיו, וְהִנֵּה עָלָיו עֵץ גָּבוֹהַּ שֶׁעָלָיו מַטְלִיּוֹת8 תְּלוּיוֹת, אֲדֻמּוֹת וּצְהֻבּוֹת וִירֻקּוֹת. אָמַרְתִּי לְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם: “מַה שֵּׁם יִקְרְאוּ לְעֵץ זֶה?” אָמְרוּ לִי: “עֵצָם שֶׁל הֶחָתָן וְהַכַּלָּה”. שָׁהִיתִי לְיַד הַקֶּבֶר יוֹם אֶחָד וָלַיְלָה, וְהָלַכְתִּי לְדַרְכִּי. וְהָיְתָה זוֹ הַיְדִיעָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁיָּדַעְתִּי עָלָיו. יְרַחֲמֵהוּ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. וּמְסַפְּרִים עוֹד


  1. במסגד אלמדינה נמצאים קברו של מחמד והבימה בצד דרום. במקום שבין שני אלה נקרא בשם אלרוצ'ה – הגן. וכל היושב שם כאלו ישב בגן־עדן.  ↩

  2. לפי נסח כלכותה: אלג'באן.  ↩

  3. מסגד זה באלמֶדינה הוא, בצד מערבית־צפונית  ↩

  4. מסופר ששני ערבים יד'כור ועאמר יצאו בימי קדם לאסף תרמיל פרי עץ השטה ולא חזרו. ופירוש הדבר “לעולם לא” כמו “עד שיבא אליהו” בעברית.  ↩

  5. בקרבת פאת התחתון למעשה רחוק מאד מאלמדינה.  ↩

  6. האנצאר מכונים בני אלמדינה, שעזרו למחמד אחרי שהגר ממכה אליה, ופירוש המלה “העוזרים”. ותאר כבוד זה נשאר לצאצאיהם אחריהם בין המוסלמים.  ↩

  7. עיר בצפון מזרח ערב.  ↩

  8. נוהגים היו במזרח לתלות מטפחות ומטליות ובגדים על עצים קדושים.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

שונאים פרסומות?

גם אנחנו! ולכן אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר יותר מ־34380 יצירות מאת כ־1694 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם למעלה מ־10547 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!