רקע
אלמוני/ת
נְסִיעָתוֹ הַשְּׁבִיעִית שֶׁל אַלְסִנְדְּבָּאד עוֹבֵר־אָרְחוֹת־הַיַּמִּים
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית-ספר; 1968

1

כְּשֶׁהֶחְלַטְתִּי לַחְדֹּל מִנְּסִיעוֹת וַעֲסָקִים, אָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי: “כְּבָר רָאִיתִי דַיִּי, וּמֵעַכְשָׁו אֲבַלֶּה זְמַנִּי בִשְׂמָחוֹת וָגִיל”. וְאוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁיָשַׁבְתִּי בְאַחַד הַיָּמִים בְּבֵיתִי, דָּפַק דּוֹפֵק עַל דַּלְתִּי. פָּתַח הַשּׁוֹעֵר, וְנִכְנַס עֶבֶד שֶׁל הַכַּלִיף וְהוֹדִיעַ: “הַכַּלִיף מְבַקֶּשְׁךָ לָבוֹא אֵלָיו”. הָלַכְתִּי אַחֲרֵי הַשָּלִיחַ עַד שֶׁעָמַדְתִי לִפְנֵי הַכַּלִיף. נָשַׁקְתִּי הָאָרֶץ לְפָנָיו וְנָתַתִּי לוֹ שָׁלוֹם. קִבְּלַנִי הַשַּׁלִּיט בְּכָבוֹד רָב וְאָמַר לִי: “אַלְסִּנְדְבָּאד בַּקָּשָׁה לִי אֵלֶיךָ. כְּלוּם תְּמַלְּאֶנָּה?” נָשַׁקְתִּי יָדוֹ וְאָמַרְתִּי: “מוֹשְׁלִי, מַה בַּקָּשָׁה אֶפְשָׁרִית לְאָדוֹן מֵעַבְדּוֹ?” אָמַר: “רְצוֹנִי שֶׁתִּסַּע לְמֶלֶךְ צַיְלוֹן וְתִמְסוֹר לוֹ מִכְתָּב מִמֶּנִּי וּמַתָּנוֹת, שֶׁכֵּן שָׁלַח אֵלַי מַתּוֹת וְאִגֶּרֶת”. נִבְהַלְתִּי וְאָמַרְתִּי: “חֵי אַללָּהּ הָאַדִּיר, מוֹשְׁלִי, כְּבָר קָצָה נַפְשִׁי בִנְסִיעָה, וּכְשֶׁמַּזְכִּירִים לִי נְסִיעָה בַיָּם אוֹ לְהֵיכָן שֶׁהוּא, תֹּאחֲזֵנִי רְעָדָה בְכָל אֲבָרַי מִפְּנֵי הַסַּכָּנוֹת וְהַבַּלָּהוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלַי. אֵין לִי כָל חֵשֶׁק לְכָךְ, וְקִבַּלְתִּי בִשְׁבוּעָה עָלַי שֶׁלֹּא לַעֲזֹב אֶת בַּגְדָּאד יוֹתֵר”. סִפַּרְתִּי לַכַּלִּיף כָּל אֲשֶׁר עָבַר עָלַי מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית. שָׁמַע לִדְבָרַי מִשְׁתּוֹמֵם עַד מְאֹד וְאָמַר: “חֵי אַללָּהּ הָאַדִּיר, אַלְסִּנְדְבָּאד, מִימוֹת עוֹלָם לֹא נִשְׁמַע, שֶׁאָדָם נָשָׂא וְסָבַל עַד כְּדֵי זֶה שֶׁסָּבַלְתָּ אַתָּה, וְהַצֶּדֶק אִתְּךָ, כְּשֶׁאֵין אַתָּה רוֹצֶה לְדַבֵּר עוֹד בְּעִנְיָן נְסִיעוֹת. וְאוּלָם לְמַעֲנִי, הוֹאִילָה נָא לִנְסֹעַ רַק הַפַּעַם וּמְסֹר מַתְּנוֹתַי וּמִכְתָּבַי לְמֶלֶךְ צַיְלוֹן. אַחֲרֵי־זֶה תּוּכַל לַחֲזֹר מִיָּד, אִם יִרְצֶה אַללָּהּ יִתְעַלֶּה, וְלֹא תִכְבַּד עָלַי עוֹד מַשָּׂא־תוֹדָה כְּלַפֵּי אוֹתוֹ מֶלֶךְ”. אָמַרְתִּי לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וּפְקֻדָּתְךָ אֲמַלֵּא”, שֶׁכֵּן לֹא יָכֹלְתִּי לַמְרוֹת פְּקֻדָּתוֹ. נָתַן בְּיָדִי הַמַּתָּנוֹת וְהַמִּכְתָּב וְהוֹצָאוֹת־הַנְּסִיעָה. נָשַׁקְתִּי יָדוֹ וְיָצָאתִי מִלְפָנָיו. נָסַעְתִּי מִבַּגְדָּאד לְעֵבֶר הַיָם, וּכְשֶׁיָרַדְתִּי בָאֳנִיָּה, נָסַעְנוּ בְעֶזְרַת אַללָּהּ יִתְעַלֶּה יוֹם וָלַיְלָה, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְאִי צַיְלוֹן. וְהָיוּ אִתִּי מִסְפַּר רָב שֶׁל סוֹחֲרִים. אַחֲרֵי שֶׁעָגַנּוּ בַנָּמָל, הָלַכְנוּ מִן הָאֳנִיָּה לָעִיר. לָקַחְתִּי עִמִּי הַמַּתָּנוֹת וְהַמִּכְתָּב וְנִכְנַסְתִּי אִתָּם אֶל הַמֶּלֶךְ, וְנָשַׁקְתִּי הָאָרֶץ לִפָנָיו. כְּשֶרָאַנִי אָמַר: “בָּרוּךְ בֹּואֲךָ אַלסִּנְדְבָּאד. חֵי־אַללָּהּ הָאַדִּיר, כְּבָר הִתְגַּעְגַּעְתִּי עָלֶיךָ. יִשְׁתַּבַּח אַללָּהּ, שֶׁנְּתָנַנִי לִרְאוֹת פָּנֶיך שׁוּב”. תָּפַס בְּיָדִי וְהוֹשִׁיבַנִי לְצִדּוֹ. וְשׁוּב קִדֵּם פָּנַי בְּשָׁלוֹם, בִּיְדִידוּת וּבְשִׂמְחָה. שׂוֹחֵחַ עִמִּי וְהֶרְאָה לִי חַסְדּוֹ. אָמַר לִי: “כֵּיצַד הוּא זֶה, שֶׁבָּאתָ אֵלֶינוּ שׁוּב, אַלְסִּנְדְבָּאד?” – נָשַׁקְתִּי יָדוֹ, הוֹדֵיתִי לוֹ וְאָמַרְתִּי: “מוֹשְׁלִי, בָּא אֲנִי אֵלֶיךָ בְּמַתָּנוֹת וּבְמִכְתָּב מֵאֲדוֹנִי הַכַּלִּיף הַרוּן אַלרְרַשִׁיד”. מָסַרְתִּי לוֹ אֶת הַמַּתָּנוֹת וְאֶת הַמִּכְתָּב. קְרָאוֹ וְשָׂמַח עָלָיו מְאֹד. וְהָיְתָה הַמַּתָנָה סוּס הַשָּׁוֶה בְעֶרְכּוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דִּינָר וְאֻכָּף מָזְהָב וּמְשֻׁבָּץ אֲבָנִים טוֹבוֹת. מִלְּבַד זֶה סֵפֶר, לְבוּשׁ מְפֹאָר, מֵאָה מִינִים שֶׁל בַּד מִצְרִי וַאֲרִיגֵי מֶשִׁי מִסּוּאֶץ, כּוּפָה וְאַלֶכְּסַנְדְרִיָּה, מִכְסוֹת יְוָנִיִּים וּמֵאָה לִיטְרָה 2 שֶׁל מֶשִׁי וּפִשְׁתָּן. מִלְּבַד זֶה נִמְצָא בְתוֹךְ זֶה מַחְמַד־סְגֻלָּה, כּוֹס שֶׁל גָּבִישׁ, שֶׁעָלָיו בְאֶמְצָעִיתוֹ תְּמוּנַת אַרְיֵה, וּמִמּוּלוֹ אָדָם כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, כּוֹנֵן חֵץ עַל קֶשֶׁת לִירוֹת בַּמֶּרְחַקִּים כְּכָל הָאֶפְשָׁר. וְנוֹסַף עַל כֹּל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד עַל שְׁנֵיהֶם הַשָּׁלוֹם. וְזֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה כָתוּב בַּמִּכְתָּב: שָׁלוֹם מֵאֵת הַמֶּלֶךְ הַרוּן אַלְרְרַשִׁיד, שֶׁאַללָּהּ נָתַן לוֹ שִׁלְטוֹן רָב, וַאֲשֶׁר בְּחַסְדּוֹ רַב כְּבוֹדוֹ כַאֲבוֹתָיו, מְהֻלָּל מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק, אֶל הַשֻּׂלְטָאן הָאָדוֹן הַמְּאֻשָּׁר. וְאוּלָם אַחֲרֵי זֶה, מִכְתָּבְךָ הִגִּיעַ לְיָדֵנוּ, וְשָׂמַחְנוּ מְאֹד. וְעַתָּה שׁוֹלְחִים אָנוּ אֵלֶיךָ סֵפֶר הַנִּקְרָא: מְשִׁיבַת־נֶפֶשׁ לְיוֹדְעֵי בִין וּמַתָּן יָקָר לִידִידֵי־חִין. וְעִם זֶה מַתָּנוֹת יִקְרֵי עֵרֶךְ כַּיָּאֶה לִמְלָכִים. קַבְּלֵם נָא בְחַסְדְּךָ וְשָׁלוֹם עָלֶיךָ". הֶעֱנִיק לִי הַמֶּלֶךְ מַתָּנוֹת בְּיַד רְחָבָה וְחִלֵּק לִי כָבוֹד רָב, וַאֲנִי אֵחַלְתִּי לוֹ בִרְכוֹת שָׁמַיִם עַל רֹאשׁוֹ וְהוֹדֵיתִי לוֹ עַל טוּבוֹ. אַחֲרֵי יָמִים מִסְפַּר בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנוּ רְשׁוּת לַחֲזֹר לְבֵיתִי, אוּלָם הוּא לֹא נָתַן לִי אֶלָּא אַחֲרֵי שֶׁהִפְצַרְתִּי בוֹ וְהִתְחַנַּנְתִּי רַבּוֹת. נִפְרַדְתִּי מֵאִתּוֹ וְיָצָאתִי מִן הָעִיר יַחַד עִם סוֹחֲרִים אֲחָדִים וְנוֹסְעִים אֲחֵרִים. בִּקַּשְׁתִּי מֵעַכְשָׁו לַחֲזֹר עַד מְהֵרָה לְבֵיתִי. לֹא נִכְסַפְתִּי יוֹתֵר לִנְסִיעוֹת וּלְעִסְקֵי־מִסְחָר. הִפְלַגְנוּ בְדַרְכֵּנוּ וְעָבַרְנוּ עַל פְּנֵי אִיִּים אֲחָדִים, וְאוּלָם בִּשְׁעַת נְסִיעָתֵנוּ הִקִּיפוּ אוֹתָנוּ בִמְרוֹמֵי הַיָּם סִירוֹת, שֶׁיָּשְׁבוּ בָהֶן אֲנָשִׁים דוֹמִים לְשֵׁדִים, מְזֻיָּנִים בַּחֲרָבוֹת וּדְקָרִים וּקְשָׁתוֹת, וְּלְבוּשִׁים שִׂרְיוֹן וּשְׁאַר נֶשֶׁק. נָפְלוּ עָלֵינוּ בְמַכּוֹת וּדְחִיפוֹת, וּפָצְעוּ אוֹ הֵמִיתוּ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ שֶׁהִתְנַגֵּד לָהֶם, וְלָקְחוּ לָהֶם אֶת הָאֳנִיָּה וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ. הֵבִיאוּ אוֹתָנוּ לְאִי וּמְכָרוּנוּ שָׁם לַעֲבָדִים בִמְחִיר הַנָּמוּךְ בְיוֹתֵר. קָנָה אוֹתִי אָדָם עָשִׁיר, שֶׁהֱבִיאֲנִי לְבֵיתוֹ. נָתַן לִי מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה וּבְגָדִים, וְנָהַג בִּי יְדִידוֹת, וְשָׁקְטָה רוּחִי וְנִרְגְּעָה נַפְשִׁי קְצָת. בְּאַחַד הַיָּמִים אָמַר אֵלַי: “כְּלוּם אֵינְךָ מֵבִין בְּאֵיזוֹ עֲבוֹדָה אוֹ מְלָאכָה?” אָמַרְתִּי לוֹ: “אֲדוֹנִי, סוֹחֵר אֲנִי, וְאֵינִי מֵבִין אֶלָּא בְמַשָּׂא־וּמַתָּן”. שְׁאָלַנִי שׁוּב: “יוֹדֵעַ אַתָה לִירוֹת בְּחִצִּים?” אָמַרְתִּי לוֹ: “כֵּן. יוֹדֵעַ אֲנִי”. הֵבִיא לִי קֶשֶׁת וְחִצִּים וְהִרְכִּיבַנִי מֵאֲחוֹרָיו עַל גַבֵּי פִיל. כְּשֶׁקָּרַב הַלַּיְלָה לְקִצּוֹ, קָם וְהוֹלִיךְ אוֹתִי בֵין עֵצִים עֲצוּמִים, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְעֵץ גָּבוֹהַּ וְאַדִּיר. צִוָּה עָלַי לְטַפֵּס עָלָיו, נָתַן לִי קֶשֶׁת וְחִצִּים וְאָמַר לִי: “הִשָּׁאֵר יוֹשֵׁב כָּאן, וּבַבֹּקֶר כְּשֶׁיָּבוֹאוּ הַפִּילִים לְמָקוֹם זֶה יְרֵה בָהֶם הַחִצִּים: אֶפְשָׁר תַּפִּיל אֶחָד. וּכְשֶׁאֶחָד מֵהֶם נוֹפֵל, בּוֹא אֵלַי וְהוֹדִיעֵנִי”. עָזַב אוֹתִי וְהָלַךְ לוֹ. נִשְׁאַרְתִּי מָלֵא פַחַד וָרַעַד בְמַחְבּוֹאִי עַל הָעֵץ עַד זְרִיחַת הַחַמָּה. יָצְאוּ הַפִּילִים וְרָצוּ בֵין הָעֵצִים רָצוֹא וָשׁוֹב, יָרִיתִי בָהֶם הַחִצִּים עַד אֲשֶר הִכְרַעְתִּי אֶחָד. בָּעֶרֶב הָלַכְתִּי אֶל אֲדוֹנִי, וּכְשֶׁנוֹדַע לוֹ הַדָּבָר, שָׂמַח וְנָתַן לִי מַתָּנָה. הָלַךְ לְשָם וְהֶעֱבִיר אֶת הַפִּיל הַמֵּת. נִמְשָׁךְ הַדָּבָר כָּךְ. בְּכָל בֹּקֶר הֵמַתִּי פִּיל, וְאַחַר כָּךְ בָּא אֲדוֹנִי וְהֶעֱבִיר אוֹתוֹ אֵלָיו. בְּאַחַד הַיָּמִים כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי שׁוּב בְּמַחְבּוֹאִי עַל הָעֵץ, בָּאוּ פִּתְאֹם, בְּטֶרֶם יָכֹלְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר, פִּילִים רַבִּים לְלֹא קֵץ. וּכְשֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הָרַעַשׁ שֶׁהֵקִימוּ בְּצַעֲקוֹתֵיהֶם וַחֲצוֹצְרוֹתֵיהֶם, דּוֹמֶה הָיִיתִי שֶׁהָאָרֶץ רוֹעֶדֶת לְקוֹלוֹתֵיהֶם. הִקִּיפוּ כֻלָּם אֶת הָעֵץ שֶׁעָלָיו יָשַׁבְתִּי, שֶׁהָיָה בְהֶקֵּפוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה. פִּתְאֹם קָרַב פִּיל אַבִּיר כַּבִּיר, מִהֵר אֶל הָעֵץ, חִתֵּל אֶת חַרְטֻמּוֹ מִסָּבִיב לָגֶזַּע, הִסִּיעוֹ מִמְקוֹמוֹ עַל שָׁרָשָׁיו וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ. נָפַלְתִּי מִתְעַלֵּף בֵין הַפִּילִים. נִגָּשׁ אֵלַי הַפִּיל הָעֲנָק, חִתֵּל חַרְטֻמּוֹ מִסָבִיב לִי, וְשָׂם אוֹתִי עַל גַּבּוֹ, וְרָץ עִמָּדִי מִן הַמָּקוֹם, וּשְׁאָר הַפִּילִים אַחֲרָיו. נָשָׂא אוֹתִי הָלְאָה הָלְאָה, כְּשֶׁאֲנִי מוּטָל עָלָיו וּבִינָתִי אֵינָהּ בִי, עַד שֶׁהִשְׁלִיךְ אוֹתִי מֵעַל גַּבּוֹ, בְּמָקוֹם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָבִיא אוֹתִי אֵלָיו. עָזַב רָץ אֶת הַמָּקוֹם וּשְׁאָר הַפִּילִים אַחֲרָיו. אָז שָׁבָה אֵלַי מְנוּחָתִי, וְשָׁקַטְתִּי מִפַּחֲדִי. לְאָט לְאָט שָׁבָה אֵלַי בִּינָתִי, וְאוּלָם חוֹשֵׁב הָיִיתִי שֶׁכָּל זֶה רַק חֲלוֹם הוּא. כְּשֶׁקַּמְתִּי מָצָאתִי אֶת עַצְמִי בֵין עַצְמוֹת פִּילִים לְמַכְבִּיר. וְהִכַּרְתִּי שֶׁהַמָּקוֹם שְׂדֵה־מֵתִים לְפִילִים הוּא, וְשֶׁהַפִּיל הָעֲנָקִי הוֹבִילַנִי לְכָאן לְשֵׁם שֵׁן־הַפִּילִים הַנִּמְצָא שָׁם. קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי יוֹם אֶחָד וָלַיְלָה, עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לְבֵית אֲדוֹנִי. אָמְנָם רָאָה שֶׁהֶחֱוַרְתִּי מִפַּחַד וְרָעָב, וְאוּלָם שָׂמֵחַ הָיָה עַל חֲזָרָתִי וְאָמַר לִי: “חֵי אֱלֹהִים, שֶׁצַּר הָיָה לִי עָלֶיךָ, שֶׁכֵּן כְּשֶׁהָלַכְתִּי וּמָצָאתִי אֶת הָעֵץ עָקוּר מִשָּׁרְשׁוֹ, חָשַׁבְתִּי שֶׁהַפִּילִים הֵמִיתוּ אוֹתְךָ”. סִפַּרְתִּי לוֹ כָל מַה שֶּׁאֵרַע לִי. הִתְפַּלֵּא עַד מְאֹד וּשְׁאָלַנִי מִיָּד בְשִׂמְחָה: “מַכִּיר אַתָּה אוֹתוֹ מָקוֹם?” אָמַרְתִּי לוֹ: “כֵּן, אֲדוֹנִי”. נְטָלַנִי עִמּוֹ עַל פִּיל וְרָכַבְנוּ עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לַמָּקוֹם. כְּשֶׁרָאָה אֲדוֹנִי אֶת כָּל שִׁנֵּי הַפִּיל הַמְרֻבּוֹת, פָּרַץ בְּצָהֳלָה וְטָעַן מֵהֶם כַּמָּה שֶׁבִּקֵּשׁ לְעַצְמוֹ וְחָזַרְנוּ הַבַּיְתָה. נָהַג בִּי כָבוֹד וִיקָר וְאָמַר לִי: “בְּנִי, הִנְחֵיתָ אוֹתָנוּ לְדֶרֶךְ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רֶוַח רָב. יְשַׁלֵּם לְךָ אֱלֹהִים שְׂכָרְךָ רָב. מֵעַכְשָׁו אֲנִי מְשַׁחְרֵר אוֹתְךָ, לְשֵׁם אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. הַפִּילִים כְּבָר אִבְּדוּ חַיֵּי כַמָּה אֲנָשִׁים מֵאִתָּנוּ אַחֲרֵי שֶׁהָיִינוּ צָדִים מֵהֶם בִּגְלַל שִׁנֵּיהֶם. וְאוּלָם אוֹתְךָ שָׁמַר אַללָּה מִפְּנֵיהֶם. וְהֵבֵאתָ לָנוּ תוֹעֶלֶת רַבָּה, שֱׁהֶרְאֵיתָ לָנוּ הַדֶּרֶךְ אֶל שִׁנֵּי־ הַפִּילִים”. אָמַרְתִּי לוֹ: “אֲדוֹנִי, יִשְׁמֹר אוֹתְךָ אַללָּהּ מֵאֵשׁ גֵּיהִנֹּם. מֵעַכְשָו מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ, אֲדוֹנִי, תֵּן לִי רְשׁוּת לַחֲזֹר לְמוֹלַדְתִּי”. אָמַר לִי: “הֵן. נוֹתֵן אֲנִי רְשׁוּת לְךָ. מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה יֵשׁ לָנוּ יָרִיד, שֶׁסּוֹחֲרִים בָּאִים אָז אֵלֵינוּ לִקְנוֹת שֶׁן־פִּיל זֶה מֵאִתָּנוּ. זְמָן הַיָּרִיד בְּקָרוֹב הוּא. וּכְשֶׁאֲנָשִׁים אֵלּוּ בָאִים, הֲרֵינִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ אִתָּם לְאַרְצֶךָ. אַף גַּם אַעֲנִיק לְךָ דֵי צָרְכֶּךָ לְהַגִּיעַ לְאַרְצֶךָ”. הִתְפַּלַּלְתִּי לְבִרְכַּת אֱלֹהִים עָלָיו וְהוֹדֵיתִי לוֹ, וְעָמַדְתִּי אִתּוֹ מֵאָז בְּכָבוֹד וִיקָר. אַחֲרֵי יָמִים מִסְפָּר בָּאוּ הַסּוֹחֲרִים כְּפִי שֶׁאָמַר. קָנוּ וּמָכְרוּ וְעָסְקוּ בַחֲלִיפִין, וּכְשֶׁקָּמוּ לַחֲזֹר בָּא אֵלַי אֲדוֹנִי וְאָמַר לִי: “הַסּוֹחֲרִים מוּכָנִים לַחֲזֹר. קוּם אֵפוֹא וְסַע אִתָּם לְמוֹלַדְתֶּךָ”. קַמְתִּי וְהִתְכּוֹנַנְתִּי לְמַסָּע אִתָּם. וְקָנוּ לָהֶם רַב מֵאוֹתוֹ שֶׁן־הַפִּיל וְאָרְזוּ אֶת מִטְעָנָם וְהִכְנִיסוּהוּ לַסְּפִינָה. וּכְשֶׁשְּׁלָחַנִי אֲדוֹנִי אִתָּם לְאַרְצִי, שִׁלֵּם בִּשְׁבִילִי שְׂכַר הַנְּסִיעָה וּשְׁאָר כָּל הַהוֹצָאוֹת שֶׁהָיוּ עָלַי, וְנָתַן לִי מִלְּבַד זֶה מַתָּת רַבָּה בִסְחוֹרָה. הִפְלַגְנוּ מֵאִי אֶל אִי, עַד שֶׁעָבַרְנוּ אֶת הַיָּם וְהִגַּעְנוּ לְחוֹף שֶׁל יַבָּשָׁה. הוֹצִיאוּ הַסּוֹחֲרִים אֶת אוֹצְרוֹתֵיהֶם וּמְכָרוּם, וְאַף אֲנִי עָשִׂיתִי כֵן בְּרֶוַח גָּדוֹל. אַחֲרֵי זֶה קָנִיתִי מַתָּנוֹת יְקָרוֹת אֲחָדוֹת, וַחֲפָצִים שֶׁאֵינָם שְׁכִיחִים וְכָל מַה שֶּׁהָיִיתִי זָקוּק לוֹ. מִלְּבַד זֶה רָכַשְׁתִּי לִי בֶהֱמַת־רְכִיבָה, וְנָסַעְנוּ דֶרֶךְ הַמִּדְבָּר מֵאֶרֶץ אֶל אֶרֶץ, עַד שֶׁמָּצָאתִּי דַרְכִּי לְבַגְדָאד. הָלַכְתִּי אֶל הַכַּלִיף, נָתַתִּי לוֹ שָׁלוֹם, נָשַׁקְתִּי אֶת יָדוֹ וְסִפַּרְתִּי לוֹ כָל מַה שֶּׁהָיָה וְכָל מַה שֶּׁאֵרַע לִי. שָׂמַח עַל הַצָּלָתִי וְהוֹדָה לְאַללָּה יִתְעַלֶּה, וְצִוָּה לִרְשֹׁם אֶת סִפּוּרִי בְאוֹתִיּוֹת זָהָב. הָלַכְתִּי אֶל בֵּיתִי וְהָיִיתִי יַחַד עִם בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתִּי וִידִידַי.

זֶהוּ סוֹף כָּל מַה שֶׁאֵרַע לִי בְמַסָּעִי, יִשְׁתַּבַּח אַללָּה בּוֹרֵא כֹל עֲדֵי עַד. וּמִמַּה שֶׁמְסֻפָּר


  1. לפי הוצאת כלכותה, כרך ב עמ' 447 – 457.  ↩

  2. משקל שני פפונד.  ↩

המלצות קוראים
תגיות