רקע
שאול טשרניחובסקי
טַבַּעַת לוֹ לָאֲדֹנָי
mנחלת הכלל [?]
tשירה

מנחה דלה לידיד נפשי יוסף קלוזנר.


טַבַּעַת לוֹ,

לַאֲדֹנָי,

סַפִּירִים מְעֻלֶּפֶת!

הֲדַר כָּל שְׂכִיּוֹת הָאָדָם

(הָרְווּיוֹת זֵעָה וָדָם)

כְּמוֹהֶן אַיִן וָאֶפֶס.

כָּמוֹהָ שְׁקוּפָה וּבָרָה

בְּמִשְׂחַק צְבָעֶיהָ בִּרְקֵי-אֵשׁ,

לֹא הוּבְאָה עוֹד לַמַּלְטֵשׁ,

לוֹטֵשׁ כָּל אֶבֶן יְקָרָה,

לְתִתָּהּ בְּמִשְׁבֶּצֶת-פָּז,

גַּם לָאֱלִילָה לְכוּמָז.

לֹא עוֹד קִבְּלָה אֶתְנָן כָּזֶה

פִּלֶגֶשׁ עַל מַחֲשֹׂף-חָזֶה

מִיַּד רוֹזְנִים וּבַעְלָהּ,

וּלְצַוְּארוֹנֶיהָ מֵעוֹלָם

מִיַּד כּוֹבְשֵׁי גְּבוּלוֹת-עוֹלָם,

שִׁכּוֹרִים מִדּוֹדֶיהָ לָהּ.

כָּאֵל לֹא הָיוּ מֻנָּחוֹת

בְּבֵית-נְכֹאת

שֶׁל מוֹסָדוֹת לְמַדָּעִים,

וּלְגַנְזַכֵּי-הַצַּארִים

לֹא נִכְנְסוּ עִם שְׁלַל

הָרֵי-אוּרָל

וָאָהֳלֵי-טָטָרִים.

וּבְתוֹךְ הָעֲרֵמוֹת בְּאוֹצְרוֹת

מַצְפּוּנֵי דוֹרֵי-דוֹרוֹת

וּמִקַּדְמוּת עוֹלָם

נֶאֱצָרִים וּמִתְקַדְּשִׁים

שֶׁל מַהַרַדְשָׁה בֶּן-מַהַרַדְשִׁים

הָדָר כָּמֹהוּ לֹא נֶעְלַם.

בְּהַטּוֹתוֹ

אֶת טַבַּעְתּוֹ

וּפָרְצוּ בִּרְקֵי-אֲבָנֶיהָ:

תְּכֹל עָצוּב וָחָם

כְּאֹפֶר הָרֵי-מוֹאָב

בֵּין מִנְחָה וּמַעֲרִיב

חוֹלְמִים חֲלוֹם תְּכֶלְתָּם;

זָהָב תָּרֹג.

עוֹרֵג עָרוֹג

מִתּוֹךְ נִימָה חַמָּה-חַמָּה,

כְּעֵין

זָהָב תָּלוּי עִם שְׁקִיעַת-חַמָּה,

עַל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן;

אַדְמוּמִיּוּת שֶׁל הָעַרְמוֹן,

בָּא בַּהֲמוֹן

שְׁבִילֵי דִי-נוּר בְּמַטְלִית וְרֻדָּה,

כִּנְשִׂיאִים שׁוֹתְתִים דָּמִים

בְּעַרְבֵי-סְתָו נוּגִים אִלְמִים

בְּהָרֵי יְהוּדָה.

וְהַיָּפֶה בַּסַּפִּירִים

נִשְׁמַט מִמִּסְגַּרְתוֹ,

נִשְׁמַט נָפַל אֶל בֵּין-צוּרִים,

בִּשְׁלַל כָּל תִּפְאַרְתּוֹ

וְשָׁם שָׁכַב וְשָׁם כָּלָה

קִמְעָה-קִמְעָה,

וּבְגַעְגּוּעִים אֶל יֹפִי שֶׁל מַעְלָה

נָמוֹג – דִּמְעָה-דִּמְעָה.

וְאַף-עַל-פִּי שֶׁעֻמְקֵי-תְהוֹם

מִשְּׁמֵי-שָׁמַיִם גַּם יָרְדָה,

לֹא שָׁכְחָה גַּם עַד הַיּוֹם

הָאֶבֶן אֶת יוֹם-הִפָּרְדָהּ,

וְתוֹךְ לִבָּהּ שָׁמְרָה כָל-הוֹד

הָעוֹלָמוֹת מִמַּעַל

הַזִּיו הַזֶּה וְהַסּוֹד

כְּלִיל-הַתִּפְאֶרֶת –

כֻּלָּם וּבְתוֹךְ לִבָּהּ תַּמִּים,

כֻּלָּם לָהּ לְמִשְׁמֶרֶת,

הוּא הַיָּפֶה שֶׁבַּיַּמִּים,

הִיא הַכִּנֶּרֶת…

וּכְאוֹתָהּ אֶבֶן יְקָרָה

גַּם נֶפֶשׁ-הָאָדָם,

רֶשַׁע בָּשָׂר-וָדָם;

אַל תֹּאמַר: אֱלֹהִים אָרָה

אוֹתָהּ,

וְאִם חוֹטֵא שֶׁבַּחוֹטְאִים

וְעוֹמֵד בְּפִשְׁעוֹ

עַד יוֹם מוֹתוֹ, –

עוֹד בְּעִמְקֵי-עֻמְקֵי-נַפְשׁוֹ

נִיצוֹץ-אֵל חַי,

וּבְתוֹךְ רִמָּה –

תַּבְנִית-דִּמְעָה…


בספינה“רומה”, בים האדריאטי, 1935

המלצות קוראים
תגיות