רקע
מנחם מבש"ן
הַמַּעְיָן וְהַבּוֹר
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: ירושלם: דפוס העברי; תרפ"ח

הבונים כלו את מלאכת הבור אשר חפרו, טחו אותו טיח ושדו בשיד, עשו שפה לפיו, אבני גזית מהֻקצעות, נתנו עליו מכסה ומשאבה, גם הובילו אליו מים בצנורות, מי גשמים מן הגגות מסביב. וייף הבור למראה וילבש גאות. ויבט אל המעין היוצא מנגד מבין שִני סלעים, אשר לא תאר להם ולא הדר, והוא מפזז, הומה, סוער, מתפתל הנה והנה, ערום בלי לבוש – ויבז לו בלבו. ובִקרוֹב זרם המעין אל מול פני הבור, ויקרא אליו הבור ויאמר: סור מעלי, פוחז, פן תשחית את מימַי השאננים במימיך הסוערים המעלים קצף, אשר מי יודע מה בתחתיתם. גם הנה קרבתך לא טובה ולא נאוה לי. הן אני בנוי בנָוֶה, מעשי ידי אמנים, המה כללו יפיי ויעזקוני ויבנוני ויצפוני מבית ומחוץ, לחמדת עינים. ואתה נוזל פרא, משרך דרכיו, לא טִפחה אותך ידאמן, לא שמו לך מסלול ודרך ולא הקיפו אותך אבני גזית. בחַלקי נחל חלקך וסלעים פרועים יצועך ובתהו לא־דרך מהלכך ורוחות שמים מגיחות אליך וכל החי למינו יגרע אליו מימיך. – ועתה שלום, רק לך מנגד ואל תקרב אלי.

ויאמר המעין: תמול אתה ולא תדע והנך מרחיב עלי פיך! מה תתהלל ביפיך והוא שאול. גם מימיך מים זרים לא נוזלים. אם לך היֹפי, לי כח איתנים. ידי אמנים עשוך ויכוננוך, ואני יליד הטבע וכל יד לא היתה בי. אתה – במשאבים יבאו אליך ומים תתן במדה מאשר הָפקד אִתּך, ואני – מקורי לא אכזב, מימי – פלג אלהים המלא תמיד; יבאו כל בשר ויקחו ממני כאשר יקחו – ולא יגרעו נטפי מים.

אך לשוא תזהירני לבלתי בוא בגבולך; לוּ נגעתי אליך ונאצל עליך מכחי, כי עתה הייתי לך לברכה, חיים עד העולם. ואולם אם תירא מפני ואם תשא נפשך אלי – אחת היא: בור ומעין לא יִכּוֹנו יחדו, לא יתערבו ולא יקרבו זה אל זה כל ימיהם.

המלצות קוראים
תגיות