רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר קַמַרֻ אלזַּמָאן וַאֲהוּבָתוֹ
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: קרית־ספר; 1981

וּמִמַּה שֶׁמְּסֻפָּר, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, סִפְּרוּ שֶׁהָיָה בִּזְמַן קָדוּם אָדָם סוֹחֵר, עַבְּדֻ אלרְרַחְמָאן שְׁמוֹ, שֶׁחוֹנֵן אוֹתוֹ אֱלֹהִים בַּת וּבֵן. קָרָא אֶת שֵׁם הַבַּת כַּוְכָּבֻּ־אלצַּבָּאח1 לְעֹצֶם יָפְיָהּ וְחִנָּהּ. וְלַבֵּן קָרָא שֵׁם קַמַרֻ־אלזַּמָאן2 לְרֹב יָפְיוֹ. כְּשֶׁרָאָה מַה שֶּׁאָצַל לָהֶם אֱלֹהִים מִן הַיֹּפִי וְהַחֵן וְהַנּוֹי וְחִטּוּב הַגִּזְרָה, חָשַׁשׁ לָהֶם מֵעֵין רוֹאִים וּלְשׁוֹן מְקַנְּאִים וּמִרְמַת עֲרוּמִים וּמְזִמַּת פּוֹשְׁעִים. הִסְתִּיר אוֹתָם מִבְּנֵי־אָדָם בְּאַרְמוֹן מֶשֶׁךְ זְמַן שֶׁל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְלֹא רָאָה אוֹתָם אָדָם זוּלָתִי הוֹרֵיהֶם וְשִׁפְחָה שֶׁעָסְקָה בְּשֵׁרוּתָם. וְהָיָה אֲבִיהֶם קוֹרֵא אֶת הַקֻּרְאָן, כְּפִי שֶׁהוֹרִידוֹ אֱלֹהִים, וְכָזֹאת אִמָּם קוֹרְאָה אֶת הַקֻּרְאָן. הָיְתָה הָאֵם מַקְרִיאָה אֶת בִּתָּהּ, וְהָאָב מַקְרִיא אֶת בְּנוֹ עַד שֶׁיָּדְעוּ אֶת הַקֻּרְאָן בְּעַל־פֶּה. לָמְדוּ כְּתָב וְחֶשְׁבּוֹן וּמִקְצוֹעוֹת וְתַרְבּוּת מֵאֲבִיהֶם וְאִמָּם, וְלֹא הָיוּ זְקוּקִים לְמוֹרֶה. כְּשֶׁגָּדַל הַנַּעַר וְהִגִּיעַ לְבַגְרוּת, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ לַסּוֹחֵר: “עַד מָתַי אַתָּה מַסְתִּיר אֶת בִּנְךָ קַמַרֻ־אלזַּמָאן מֵעֵינֵי בְנֵי־אָדָם? כְּלוּם נַעֲרָה הוּא אוֹ עֶלֶם?” אָמַר לָהּ: “עֶלֶם”. אָמְרָה לוֹ: “מֵאַחֲרֵי שֶׁעֶלֶם הוּא, מִשּׁוּם מָה אֵין אַתָּה לוֹקֵחַ אוֹתוֹ עִמְּךָ לַשּׁוּק וּמוֹשִׁיבוֹ אִתְּךָ בַּחֲנוּת, עַד שֶׁיַּכִּיר בְּנֵי־אָדָם וְיַכִּירוּ אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּרְסֵם אֶצְלָם? הֲרֵי בִנְךָ הוּא, לַמְּדֵהוּ מִקְנֵה וְקִנְיָן, וְיִתָּכֵן שֶׁיָּבוֹא עָלֶיךָ מַשֶּׁהוּ, וְיִהְיוּ בְנֵי־אָדַָם מַכִּירִים שֶׁבִּנְךָ הוּא, וְשָׂמוּ יָדוֹ עַל מַה שֶּׁתַּעֲזֹב אַחֲרֶיךָ. וְאוּלָם כְּשֶׁתָּמוּת בְּמַצָּב זֶה, וְהוּא אוֹמֵר לִבְנֵי־אָדָם “אֲנִי בְנוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן”, לֹא יַאֲמִינוּ לוֹ, אֶלָּא יֹאמְרוּ לוֹ: ‘לֹא רְאִינוּךָ וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁבֵּן לוֹ’, וְיִטְּלוּ הַשִּׁלְטוֹנוֹת אֶת רְכוּשְׁךָ, וְיִהְיֶה בִנְךָ מֻדַּר־הֲנָאָה מֵהֶם. וּכְמוֹ כֵן הַבַּת, רְצוֹנִי לְפַרְסְמָהּ אֵצֶל בְּנֵי־אָדָם, אֶפְשָׁר יְבַקֵּשׁ אָדָם הַדּוֹמֶה לָהּ לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה, וְנַשִּׂיא אוֹתָהּ לוֹ וְנִשְׂמַח בָּהּ”. אָמַר לָהּ: “חוֹשֵׁשׁ אֲנִי לָהֶם מֵעֵינֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם”.


הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָאִישׁ אָמַר לְאִשְׁתּוֹ, כְּשֶׁאָמְרָה לוֹ כָךְ: "חוֹשֵׁשׁ אֲנִי לָהֶם מֵעֵינֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם. שֶׁכֵּן אוֹהֵב אֲנִי אוֹתָם וְהָאַהֲבָה מְעוֹרֶרֶת רוּחַ קְנָאוֹת. וְיָפֶה אָמַר מִי שֶׁאָמַר בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֲקַנֵּא אוֹתָךְ מִמַּבָּטִי וּמִנִּי

וּמִמֵּךְ וּמִמְּקוֹמֵךְ וּמִן הַזְּמַן, אֲנִי.

וְאִלּוּ שַׂמְתִּיךְ בְּתוֹךְ עֵינַי,

לֹא קַצְתִּי מִקִּרְבָתֵךְ עַד בְּלִי דַי.

וְאִלּוּ דָבַקְתְּ בְכָל יוֹם בִּי

עַד לְיוֹם הַתְּקוּמָה לֹא רַב לִי.


אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: “הִשָּׁעֵן עַל אֱלֹהִים וְלֹא הַנִּמְצָא רָעָה אֶת זֶה אֲשֶׁר אֱלֹהִים יִשְׁמְרֶנּוּ, וְקָחֶנּוּ הַיּוֹם אִתְּךָ אֶל הַחֲנוּת”. הִלְבִּישָׁה אוֹתוֹ בֶגֶד מִן הַמְפֹאָרִים שֶׁבַּבְּגָדִים, עַד שֶׁהָיָה מַדּוּחִים לָרוֹאִים וַאֲנָחָה בְּלִבּוֹת הָאוֹהֲבִים, וּנְטָלוֹ אָבִיו עִמּוֹ וְהוֹלִיכוֹ לַשּׁוּק. הָיָה כָּל מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ נִפְתֶּה אַחֲרָיו, נִגַּשׁ אֵלָיו וּמְנַשֵּׁק אֶת יָדוֹ וְנוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם. וְהָיָה אָבִיו מְחָרֵף אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּשֶׁהָיוּ עוֹקְבִים אַחֲרָיו כְּדֵי לִסְכוֹת בּוֹ. הָיָה אֶחָד הָאֲנָשִׁים אוֹמֵר: “כְּבָר עָלְתָה הַשֶּׁמֶשׁ בְּמָקוֹם שֶׁל פְּלוֹנִי וְזָרְחָה בַּשּׁוּק”. וְהָאֶחָד אוֹמֵר: “זְרִיחַת הַיָּרֵחַ בְּעֵבֶר פְּלוֹנִי”. וְהָאֶחָד אוֹמֵר: “הוֹפִיעַ יָרֵחַ הֶחָג עַל עוֹבְדֵי אֱלֹהִים”. הָיוּ רוֹמְזִים עַל הַנַּעַר בִּדְבָרִים וּמְבָרְכִים אוֹתוֹ, וְהִשִּׂיג אָבִיו בּוּשָׁה מִדִּבְרֵי בְּנֵי־הָאָדָם, מִבְּלִי שֶׁיּוּכַל לַעֲצוֹר בְּעַד אֶחָד מֵהֶם מִדַּבֵּר. הִתְחִיל מְחָרֵף אֶת אִמּוֹ וּמְקַלְּלָהּ, מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה הִיא הַסִּבָּה לִיצִיאָתוֹ. פָּנָה אָבִיו כֹּה וָכֹה וְרָאָה אֶת בְּנֵי־הָאָדָם מִצְטוֹפְפִים עָלָיו מֵאַחֲרָיו וּמִלְּפָנָיו כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ, עַד שֶׁהִגִּיעַ לַחֲנוּת. פָּתַח אֶת הַחֲנוּת וְיָשַׁב וְהוֹשִׁיב אֶת בְּנוֹ לְפָנָיו, וּפָנָה אֶל הָאֲנָשִׁים וְרָאָה אוֹתָם שֶׁכְּבָר סָתְמוּ אֶת הַדֶּרֶךְ. וְהָיָה כָל מִי שֶׁעָבַר עָלָיו מִן הַהוֹלְכִים וְשָׁבִים, מִתְעַכֵּב לִפְנֵי הַחֲנוּת וְסוֹכֶה בְּאוֹתָן פָּנִים יָפוֹת, מִבְּלִי שֶׁיּוּכַל לְהִפָּרֵד מֵהֶם. וְנִקְהֲלוּ עָלָיו קָהָל שֶׁל נָשִׁים וַאֲנָשִׁים נוֹשְׂאִים מְשָׁלָם בְּדִבְרֵי מִי שֶׁאָמַר:

בָּרָאתָ אֶת הַיֹּפִי לָנוּ מִקְסַם מַדּוּחִים

וַתֹּאמַר לָנוּ: “עוֹבְדֵי יִרְאוּנִי” – אֱלֹהִים,

וְאַתָּה הַיֹּפִי אוֹהֵב יֹפִי הִנֶּךָ

וְאֵיכָה זֶה לֹא יֹאהֲבוּהוּ עֲבָדֶיךָ?


כְּשֶׁרָאָה הַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן אֶת הָאֲנָשִׁים מִצְטוֹפְפִים עָלָיו וְעוֹמְדִים שׁוּרוֹת, נָשִׁים וַאֲנָשִׁים, אֶצְלוֹ, נוֹעֲצִים מַבָּטֵיהֶם בִּבְנוֹ, הִתְבַּיֵּשׁ תַּכְלִית הַבּוּשָׁה, וְנַעֲשָׂה נָבוֹךְ בְּעִנְיָנוֹ, מִבְּלִי דַעַת מַה הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה. וַעֲדַיִן לֹא הִרְגִּישׁ בְּדָבָר, כְּשֶׁאָדָם דַּרְוִישׁ מִן הַנָּעִים וְנָדִים, עָלָיו לְבוּשׁ עוֹבְדֵי־אֱלֹהִים הַחֲסִידִים, קָרֵב וּבָא אֵלָיו מִקְּצֵה הַשּׁוּק. נִגַּשׁ אֶל הַנַּעַר וְהִתְחִיל נוֹשֵׂא קוֹלוֹ בְּשִׁירִים וּלְהַזִּיל דְּמָעוֹת, פְּלָגִים.

כְּשֶׁרָאָה אֶת קַמַרֻ־אלזַּמָאן יוֹשֵׁב כְּאִלּוּ הוּא סְעִיף שֶׁל צַפְצָפָה צוֹמֵחַ עַל גִּבְעַת כַּרְכֹּם, נִגְּרוּ דִמְעוֹת עֵינָיו וְנָשָׂא קוֹלוֹ בִשְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

רָאִיתִי עָנָף עֲלֵי גִבְעָה

דּוֹמֶה לַלְּבָנָה עֵת הוֹפִיעָה.

וָאֹמַר: “מָה הַשֵּׁם?” וַיֹּאמַר: “מַרְגָּלִית” שֵׁם לוֹ

וָאֹמַר: “לִי לִי?” וַיֹּאמַר: “לֹא לֹא”.


הִתְחִיל הַדַּרְוִישׁ מְהַלֵּךְ הֵנָּה וְהֵנָּה, וּמַעֲבִיר יָדוֹ הַיְמָנִית עַל שֵׂיבַת שַׂעֲרוֹ. נִבְקַע מֵהַדְרַת מַרְאֵהוּ לֵב הַצְּפִיפוּת. וּכְשֶׁרָאָה אֶת הַנַּעַר הָפְתְּעָה מִמֶּנּוּ דַעְתּוֹ. וְנִרְאֶה הָיָה שֶׁלּוֹ כִוֵּן הַמְשׁוֹרֵר בְּאָמְרוֹ:


בְּעֵת אוֹתוֹ יָפֶה, בְּמָקוֹם דָּר,

מִפָּנָיו יָרֵחַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ יִנְהַר,

הִנֵּה הַזָּקֵן אִישׁ יְקָר וְהָדָר,

קוֹרֵא בְּשֵׁם אֱלֹהִים לְאִטּוֹ עָבַר,

עִקְּבוֹת נְזִירוּת יֵרָאוּ עָלָיו.


כְּבָר עָסַק יָמִים וְלֵילוֹת.

וְחָיָה בָּאֲסוּרוֹת וּמֻתָּרוֹת

וְעָרַג עַל נָשִׁים וּגְבָרִים הִתְרַפָּק,

וְנִרְאָה עֲדֵי נִהְיָה כַּקֵּיסָם הַדַּק,

וַיְהִי בְּתוֹךְ עוֹר בָּלוֹת עֲצָמָיו.


וּבְאוֹתוֹ מִקְצוֹעַ – כְּפַרְסִי כָּךְ

הַזָּקֵן אֶצְלוֹ, יֵרָאֶה נַעַר רַךְ

וּבְאַהֲבַת הַנָּשִׁים כְּבֶן עַדְ’רָה3

בִּשְׁתֵּי הַתְּכוּנוֹת מָהִיר, מַדִּיחַ הָיָה,

וְזַיְנָבּ לְזַיְד4 שָׁווּ בְּעֵינָיו.


עַל יָפוֹת עוֹגֵב וְיָפִים אוֹהֵב,

נֶאֱנָח עַל מְקוֹם מִשְׁכָּב בּוֹכֶה כּוֹאֵב,

בְּעָצְמַת חִשְׁקוֹ יִדְמֶה לְעָנָף

הֵנָּה וָהֵנָּה עִם רוּחַ אָבִיב יוּנָף.

אָכֵן הַקְּשִׁי הַמּוּצָק מִטְּבָעָיו.


בְּמִקְצוֹעַ אַהֲבָה מֻמְחֶה מָהִיר,

עַל עִנְיָנוֹ תָּמִיד יָעִיר,

וְחָצַב בַּכֹּל בְּקַל וְקָשֶׁה יִקְדַּח,

וְִחִבֵּק צְבִיָּה וְעֹפֶר רַךְ,

וְעָרַג עַל שְׂעַר שֵׂיבָה וַחֲלַק הָעוֹר יַחְדָּו.


נִגַּשׁ אֶל הַנַּעַר וְנָתַן לוֹ שֹׁרֶש שֶׁל צֶמַח רֵיחָנִי. שָׁלַח אָבִיו אֶת יָדוֹ אֶל כִּיסוֹ וְהוֹצִיא לוֹ קְצַת אֲדַרְכְּמוֹנִים וְאָמַר לוֹ: “קַח מַה שֶׁעָלָה בְגוֹרָלְךָ, דַּרְוִישׁ, וְלֶךְ לְךָ לְדַרְכְּךָ”. נָטַל מִיָּדוֹ אֶת האֲדַרְכְּמוֹנִים וְיָשַׁב עַל סַפְסַל הַחֲנוּת לִפְנֵי הַנַּעַר, וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בַּנַּעַר וּבוֹכֶה וְנֶאֱנָח אֲנָחוֹת בְּזוֹ אַחֲרֵי זוֹ, וְדִמְעוֹתָיו כַּמַּעְיָנוֹת הַנּוֹבְעִים. הָיוּ בְנֵי־הָאָדָם מִסְתַּכְּלִים בּוֹ וּמְגַנִּים אוֹתוֹ; הָאֶחָד אוֹמֵר: “כָּל הַדַּרְוִישִׁים מָשְׁחָתִים”. וְהָאֶחָד אוֹמֵר: “הַדַּרְוִישׁ נִשְׂרַף לִבּוֹ מֵאַהֲבָתוֹ אֶל הַנַּעַר”. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאָבִיו, הִנֵּה כְּשֶׁרָאָה בְעֵינָיו מַצָּב זֶה, קָם וְאָמַר: “קוּם בְּנִי, שֶׁנִּנְעַל אֶת הַחֲנוּת וְנֵלֵךְ לְבֵיתֵנוּ, שֶׁאֵין רָצוּי לָנוּ הַיּוֹם לֹא מִקְנֶה וְלֹא קִנְיָן. יְשַׁלֵּם אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה לְאִמְּךָ כְּפָעֳלָהּ אִתָּנוּ, שֶׁהִיא הִיא שֶׁגָּרְמָה לְכָל זֶה כֻלּוֹ”. הוֹסִיף וְאָמַר: “דַּרְוִישׁ, קוּם שֶׁנִּנְעַל אֶת הַחֲנוּת”. קָם הַדַּרְוִישׁ, וְנָעַל הַסּוֹחֵר אֶת חֲנוּתוֹ וְלַָקַח אֶת בְּנוֹ וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ. הָלְכוּ בְעִקְּבוֹתֵיהֶם הַדַּרְוִישׁ וּבְנֵי־הָאָדָם עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִמְעוֹנָם. נִכְנַס הַיֶּלֶד הַבַּיְתָה, וּפָנָה הַסּוֹחֵר אֶל הַדַּרְוִישׁ וְאָמַר לוֹ: “מַה לִּי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ בּוֹכֶה?” אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, רְצוֹנִי לִהְיוֹת אוֹרַחֲךָ הַלַּיְלָה, וְהָאוֹרֵחַ אוֹרֵחַ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה הוּא”. אָמַר לוֹ: “בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ אוֹרֵחַ אֱלֹהִים. הִכָּנֵס, דַּרְוִישׁ”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַדַּרְוִישׁ לַסּוֹחֵר, אָבִיו שֶׁל קַמַרֻ אלזַּמָאן: “אוֹרֵחַ אֱלֹהִים אֲנִי”, אָמַר לוֹ: “בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, אוֹרֵחַ אֱלֹהִים. הִכָּנֵס, דַּרְוִישׁ”. אָמַר הַסּוֹחֵר בְּלִבּוֹ: “אִם דַּרְוִישׁ זֶה אוֹהֵבּ אֶת הַיֶּלֶד וְתוֹבְעוֹ לְמַעֲשֵׂה הַתּוֹעֵבָה, אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי הוֹרְגוֹ הַלַּיְלָה וּמַסְתִּיר קִבְרוֹ, וְאִם אֵין תּוֹעֵבָה עִמּוֹ, הֲרֵי יֹאכַל הָאוֹרֵחַ חֶלְקוֹ”. הִכְנִיס אֶת הַדַּרְוִישׁ אוֹתוֹ וְאֶת קַמַרֻ־אלזַּמָאן לְאוּלָם וְאָמַר בְּסוֹד לְקַמַרֻ־אלזַּמָאן: “בְּנִי, שֵׁב לְצִדּוֹ שֶׁל הַדַּרְוִישׁ וְדַבֵּר אֵלָיו טוֹבוֹת וְשַׁעֲשֵׁעַ אוֹתוֹ אַחֲרֵי שֶׁאֵצֵא מֵאֶצְלְכֶם. וְאִם הוּא תּוֹבֵעַ אוֹתְךָ לְקַלְקָלָה, הֲרֵי אֶהְיֶה מַשְׁגִּיחַ אֲלֵיכֶם מִן הַחַלּוֹן הַנִּשְׁקָף עַל הָאוּלָם, וְאֵרֵד אֵלָיו וְאַהַרְגֶנּוּ”. כְּשֶׁנִּשְׁאַר הַנַּעַר יְחִידִי עִם הַדַּרְוִישׁ בְּאוֹתוֹ אוּלָם, יָשַׁב לְצִדּוֹ שֶׁל הַדַּרְוִישׁ. הִתְחִיל הַדַּרְוִישׁ מִסְתַּכֵּל בּוֹ וּבוֹכֶה. וּכְשֶׁהָיָה הַנַּעַר מְדַבֵּר אֵלָיו, הָיָה עוֹנֶה לוֹ בְּרֹךְ אַךְ מִתְחַלְחֵל וּמִסְתַּכֵּל בַּנַּעַר וְנֶאֱנָח וּבוֹכֶה. וּכְשֶׁהוּבְאָה סְעוּדַת הָעֶרֶב, הָיָה אוֹכֵל כְּשֶׁעֵינָיו בַּנַּעַר וְאֵינוֹ פוֹסֵק מִלִּבְכּוֹת. כְּשֶׁעָבַר רֶבַע מִן הַלַּיְלָה וְנִגְמְרָה הַשִּׂיחָה וְהִגִּיעָה שְׁעַת הַשֵּׁנָה, אָמַר אֲבִי הַנַּעַר: “בְּנִי, טַפֵּל בְּשֵׁרוּת דּוֹדְךָ הַדַּרְוִישׁ, וְאַל תַּמְרֶה אֶת פִּיו”, וּבִקֵּשׁ לָצֵאת. אָמַר לוֹ הַדַּרְוִישׁ: “אֲדוֹנִי, קַח אֶת בִּנְךָ אִתְּךָ אוֹ שֶׁתִּישַׁן אֶצְלֵנוּ”. אָמַר לוֹ: “לֹא, הֲרֵי בְּנִי יָשֵׁן אֶצְלְךָ. אֶפְשָׁר תִּתְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לְמַה שֶׁהוּא, וּבְנִי יְמַלֵּא חֶפְצְךָ וְיַעֲמֹד בְּשֵׁרוּתְךָ”. יָצָא וְהִנִּיחָם לְבַדָּם וְיָשַׁב בְּאוּלָם שֵׁנִי, שֶׁבּוֹ חַלּוֹן הַנִּשְׁקָף עַל הָאוּלָם שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּתוֹכוֹ.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן הַסּוֹחֵר. וְאוּלָם הַנַּעַר, הִנֵּה נִגַּשׁ אֶל הַדַּרְוִישׁ וְהִתְחִיל מְדַבֵּר אֵלָיו רַכּוֹת וּמַצִּיעַ עַצְמוֹ לוֹ. נִתְכָּעֵס הַדַּרְוִישׁ וְאָמַר לוֹ: “מָה הֵם דִּבּוּרִים אֵלֶּה, בְּנִי, בֵּאלֹהִים אָשִׂים מַחֲסִי מִפְּנֵי הַשָּׂטָן הָאָרוּר. אֱלֹהִים, הֲרֵי זֶה מַעֲשֶׂה מְגֻנֶּה אֲשֶׁר לֹא יָפִיק מִמְּךָ רָצוֹן. הִתְרַחֵק מֵעָלַי, בְּנִי”. קָם הַדַּרְוִישׁ מִמְּקוֹמוֹ וְיָשַׁב הַרְחֵק מִן הַנַּעַר. הָלַךְ אַחֲרָיו הַנַּעַר וְהֵטִיל עַצְמוֹ עָלָיו וְאָמַר לוֹ: “דַּרְוִישׁ, מִשּׁוּם מַה אַתָּה מַדִּיר עַצְמְךָ מִתַּעֲנוּג דָּבְקְךָ בִּי, מֵאַחֲרֵי שֶׁלִּבִּי אוֹהֵב אוֹתְךָ?” נִתּוֹסֵף זַעֲמוֹ שֶׁל הַדַּרְוִישׁ וְאָמַר לוֹ: “אִם אֵין אַתָּה מַרְפֶּה מִמֶּנִּי, אֲנִי קוֹרֵא לְאָבִיךָ וּמַגִּיד לוֹ עִנְיָנֶךָ”. אָמַר לוֹ: “אָבִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי בְכָךְ וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְעַכְּבֵנִי. עֲשֵׂה לִי נַחַת־רוּחַ. מִשּׁוּם מָה אַתָּה מוֹנֵעַ עַצְמְךָ מִמֶּנִּי? כְּלוּם לֹא נָשָׂאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ?” אָמַר לוֹ: “בְּנִי, אֵינִי עוֹשֶׂה זֹאת וַאֲפִלּוּ אִם גּוֹזְרִים אוֹתִי לִגְזָרִים בְּחֶרֶב”. נָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הִנֵּה לִבִּי יֶחֱשַׁק בַּיָּפִים אִם זְכָרִים

וְאִם נְקֵבוֹת וְלֹא שׁוֹהֶה.

וְאוּלָם אֶרְאֵם בַּעֲרָבִים וּבַשְּׁחָרִים,

אַךְ סְדוֹמִי אֵינִי וְלֹא זוֹנֶה.


בָּכָה וְאָמַר: “קוּם וּפְתַח לִי אֶת הַדֶּלֶת, שֶׁאֵלֵךְ לְדַרְכִּי. אֵינִי נִשְׁאָר יָשֵׁן בְּמָקוֹם זֶה”. קָם עַל רַגְלָיו, דָּבַק בּוֹ הַנַּעַר כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ: “הִסְתַּכֵּל בְּזֹהַר פָּנַי וְאֹדֶם לְחָיַי וְרֹךְ יְצוּרַי וְנֹעַם שִׂפְתוֹתַי” חָשַׂף לְפָנָיו שׁוֹקֵהוּ הַמַּחְפִּיר אֶת הַיַּיִן וְאֶת מַשְׁקֵהוּ, וְנָשָׂא אֵלָיו מַבָּט הָעוֹשֶׂה לְאוֹן־אוֹנִים אֶת הַכְּשָׁפִים וְאֶת הַמְכַשֵּׁף. וְהָיָה מֻפְלָג בְּחִנּוֹ, נָעִים בְּהִתְגַּנְדְּרוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר עָלָיו אֶחָד שֶׁאָמַר:

לֹא אֶשְׁכָּחֶנּוּ מֵאָז עָמַד נִצָּב,

חוֹשֵׂף שׁוֹקוֹ כִּפְנִינִים זָהֳרוֹ רָב כְּלָל,

כִּי קַמְתִּי לִתְחִיָּה5 אַל תִּתְפַּלְאוּ, כְּלָל,

הֵן הַתְּקוּמָה בְּיוֹם יֵחָשֵׂף שׁוֹק וְיִתְגַּל6.

הֶרְאָה לוֹ הַנַּעַר גָּלוּי אֶת חָזֵהוּ, וְהִתְחִיל אוֹמֵר לוֹ: “הִסְתַּכֵּל בְּחָזַי כְשָׁדַיִם נָכוֹנוּ, מִשְּׁדֵי נְעָרוֹת בְּיָפְיָן רָב, וְרִיקִי מִנֹּפֶת צוּפִים יֶעֱרַב. הַנַּח אֶת הַפְּרִישׁוּת וְהַנְּזִירוּת, וְעֲזֹב עֲבוֹדַת־הָאֵל וְהַחֲסִידוּת וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּהִזְדַּמְּנוּת בִּי לִדְבָּק, וְעַל חִנִּי הִתְעַנָּג. וְאַל תַּחֲשׁשׁ לְשׁוּם דָּבָר כְּלָל. וּלְךָ בִּטָּחוֹן מִכִּלָּיוֹן, וַעֲזֹב אֶרֶץ זוֹ שֶׁסּוּרָה רָע”. הָיָה מַרְאֶה לוֹ אֶת הַצָּפוּן מִסְּגֻלּוֹתָיו וּמְגַלֶּה לְעֵינָיו, וּמַטֶּה אֶת רֶסֶן שִׂכְלוֹ בְּקִסְמֵי קִפּוּלָיו, וְהַדַּרְוִישׁ מֵסִיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וְאוֹמֵר: "בֵּאלֹהִים אָשִׂים מַחֲסִי. הִתְבַּיֵּשׁ בְּנִי, הֲרֵי זֶה דָבָר הָאָסוּר שֶׁאֵינִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ בַּחֲלוֹם. הִפְצִיר בּוֹ הַנַּעַר, וְנִמְלַט מִמֶּנּוּ הַדַּרְוִישׁ וְכִוֵּן פָּנָיו לְעֵבֶר הַמִּקְדָּשׁ בְּמֶכָּה וְהָיָה מִתְפַּלֵּל. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ מִתְפַּלֵּל הִרְפָּה מִמֶּנּוּ עַד שֶׁהִתְפַּלֵּל שְׁתֵּי־כְּרִיעוֹת וְגָמַר בְּבִרְכַּת הַשָּׁלוֹם, וּבִקֵּשׁ לָגֶשֶׁת אֵלָיו חָזַר לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ שֵׁנִית וְהִתְפַּלֵּל שְׁתֵּי כְרִיעוֹת וְלֹא פָסַק מִכָּךְ פַּעַם שְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית וַחֲמִשִּׁית. אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “מָה הֵן תְּפִלּוֹת אֵלּוּ? כְּלוּם רְצוֹנְךָ לָעוּף לָעֲנָנִים. מְאַבֵּד אַתָּה אָשְׁרֵנוּ אִם תַּעֲמֹד כָּל הַלַּיְלָה בְּמִשְׁקַע־הַקִּיר וּמִתְפַּלֵּל”. נָפַל הָעֶלֶם עַל צַוָּארָיו וְהִתְחִיל מְנַשְּׁקוֹ בֵין שְׁתֵּי עֵינָיו. אָמַר לוֹ הַדַּרְוִישׁ: “בְּנִי הָשֵׁב מֵעָלֶיךָ בְּקָלוֹן אֶת הַשָּׂטָן, שֶׁעָלֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוַת הָרַחֲמָן”. אָמַר לוֹ: “אִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה רְצוֹנִי, אֲנִי קוֹרֵא לְאָבִי וְאוֹמֵר לוֹ: ‘הַדַּרְוִישׁ מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת בִּי תוֹעֵבָה’, וְהוּא נִכְנָס וּמַכֶּה אוֹתְךָ עַד שֶׁיִּשְׁבֹּר אֶת עַצְמוֹתֶיךָ עַל בְּשָׂרְךָ”. וְהָיָה כָל זֶה כְּשֶׁאָבִיו רוֹאֶה בְּעֵינָיו וְשׁוֹמֵעַ בְּאָזְנָיו. וְהָיָה בָרוּר לַאֲבִי הַנַּעַר שֶׁהַדַּרְוִישׁ אֵין קַלְקָלָה בְּדַעְתּוֹ, וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “אִלּוּ הָיָה דַרְוִישׁ זֶה מָשְׁחָת לֹא הָיָה נוֹשֵׂא צָרָה זוֹ כֻלָּהּ”. הָיָה הַנַּעַר מְשַׁדֵּל אֶת הַדַּרְוִישׁ, וּבְכָל פַּעַם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִתְפַּלֵּל הִפְסִיקוֹ. נִתְכָּעֵס הַדַּרְוִישׁ תַּכְלִית הַכַּעַס, וְנָהַג בּוֹ קָשׁוֹת וְהִכָּהוּ, וּבָכָה הַנַּעַר. נִכְנַס אֵלָיו אָבִיו וּמָחָה דִמְעוֹתָיו וְהִנִּיחַ דַּעְתּוֹ וְאָמַר לוֹ לַדַּרְוִישׁ: “אָחִי, מֵאַחַר שֶׁכָּךְ אַתָּה, מִשּׁוּם מָה אַתָּה בוֹכֶה וְנֶאֱנָח כְּשֶׁאַתָּה מִסְתַּכֵּל בִּבְנִי? כְּלוּם סִבָּה לַדָּבָר?” אָמַר לוֹ: “הֵן”. אָמַר לוֹ: “אֲנִי, כְּשֶׁרְאִיתִיךָ בוֹכֶה בְּהִסְתַּכֶּלְךָ בּוֹ, חָשַׁבְתִּי עָלֶיךָ רָעוֹת, וְצִוִּיתִי אֶת הַנַּעַר עַל כָּךְ, כְּדֵי לְנַסּוֹתְךָ, וְשַׂמְתִּי בְלִבִּי שֶׁאִם אֶרְאֶה אוֹתְךָ תּוֹבֵעַ אוֹתוֹ לְתוֹעֵבָה, אֶכָּנֵס אֵלֶיךָ וְאֶהֱרֹג אוֹתְךָ. וּכְשֶׁרָאִיתִי מַה שֶׁנָּהַגְתָּ בוֹ, יָדַעְתִּי שֶׁמִּן הַכְּשֵׁרִים אַתָּה בְתַכְלִית. וְאוּלָם רְצוֹנִי שֶׁתַּגִּיד לִי מַה סִבַּת בְּכִיָּתְךָ?” הִתְנַשֵּׂא הַדַּרְוִישׁ וְאָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, אַל תְּעוֹרֵר עָלַי פְּצָעִים שֶׁשָּׁכְכוּ”. אָמַר לוֹ: “אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאַתָּה מַגִּיד לִי”. אָמַר לוֹ: “דַּע, שֶׁאֲנִי דַּרְוִישׁ נָע וָנָד בָּאָרֶץ וּבַגְּלִילוֹת לָקַחַת לִי מוּסָר מִמַּעֲשֵׂי בוֹרֵא הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת. וְנִזְדַּמֵּן לִי שֶׁנִּכְנַסְתִּי לִמְדִינַת בָּצְרָה בְּיוֹם הַשִּׁשִּי בְעֶצֶם הַיּוֹם”.


הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה, אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַדַּרְוִישׁ אָמַר לַסּוֹחֵר: "דַּע, שֶׁאֲנִי דַרְוִישׁ נָע וָנָד בָּאָרֶץ וּבַגְּלִילוֹת לָקַחַת לִי מוּסָר מִמַּעֲשֵׂי בוֹרֵא הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת, וְנִזְדַּמֵּן לִי, שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְבָצְרָה בְּעֶצֶם יוֹם הַשִּׁשִּׁי. רָאִיתִי אֶת הַחֲנֻיּוֹת פְּתוּחוֹת וּבָהֶן מִכָּל סוּגֵי הַסְּחוֹרוֹת, וְהַמַּאֲכָל וְהַמַּשְׁקֶה, וְהֵן רֵיקוֹת. אֵין בָּהֶן לֹא אִישׁ וְלֹא אִשָּׁה וְלֹא נַעֲרָה וְלֹא נַעַר, וְאֵין בַָּרְחוֹבוֹת וּבַשְּׁוָקִים לֹא כֶלֶב וְלֹא חָתוּל, וְלֹא קוֹל אִוְשָׁה וְלֹא רֵעוּת רֵעַ. תָּמַהְתִּי עַל כָּךְ, וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי: “מִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי לְאָן הָלְכוּ תוֹשְׁבֵי מְדִינָה זוֹ עַל חֲתוּלֵיהֶם וְכַלְבֵיהֶם וּמַה עָשָׂה אֱלֹהִים אִתָּם. וְהָיִיתִי רָעֵב וְלָקַחְתִּי לִי פַּת חַמָּה מִתַּנּוּרוֹ שֶׁל אוֹפֶה וְנִכְנַסְתִּי לַחֲנוּתוֹ שֶׁל מוֹכֵר־שְׁמָנִים, וּמָשַׁחְתִּי אֶת הַפַּת בְּחֶמְאָה מֻתָּכָה וּבִדְבַשׁ וְאָכַלְתִּי. בָּאתִי לַחֲנוּתוֹ שֶׁל מוֹכֵר מַשְׁקָאוֹת, וְשָׁתִיתִי מַה שֶׁחָפַצְתִּי, וְרָאִיתִי אֶת בֵּית־הַקָּפֶה פָתוּחַ. נִכְנַסְתִּי לְתוֹכוֹ וְרָאִיתִי בוֹ אֶת הַסִּירִים עַל הָאֵשׁ מְלֵאִים קָפֶה, וְאֵין בּוֹ אָדָם. שָׁתִיתִי דֵי־צָרְכִּי וְאָמַרְתִּי: “אָכֵן דְּבַר פֶּלֶא הוּא, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ תוֹשָׁבֵי־הַמְּדִינָה בָּא אֲלֵיהֶם הַמָּוֶת, ומֵתוּ כֻלָּם בְּשָׁעָה זוֹ, אוֹ שֶׁפָּחֲדוּ מִמַּה שֶׁהוּא שֶׁפָּגַע אוֹתָם וּבָרְחוּ וְלֹא יָכְלוּ לִנְעֹל חֲנֻיּוֹתֵיהֶם”. וַעֲדַיִן אֲנִי מְהַרְהֵר בְּעִנְיָן זֶה, וְהִנֵּה קוֹל תֹּף שֶׁמְּתוֹפְפִים בּוֹ. פָּחַדְתִּי וְהִתְחַבֵּאתִי זְמַן מָה, וְהָיִיתִי מִסְתַּכֵּל דֶּרֶךְ חֲרַכִּים וְרָאִיתִי נְעָרוֹת דּוֹמוֹת כְאִלּוּ הֵן הַלְּבָנָה הוֹלְכוֹת בַּשּׁוּק זוּגוֹת, זוּגוֹת מִבְּלִי צָעִיף, אֶלָּא גְלוּיוֹת פָּנִים, וְהֵן אַרְבָּעִים זוּג, שֶׁהֵן שְׁמוֹנִים נְעָרוֹת, וְרָאִיתִי גְבִירָה רוֹכֶבֶת עַל סוּס אַבִּיר שֶׁכִּמְעַט לֹא יָכֹל לְהָנִיעַ רַגְלָיו מִמַּה שֶׁעָלָיו וְעָלֶיהָ מִן הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, וְאוֹתָהּ גְּבִירָה גְלוּיַת פָּנִים מִבְּלִי צָעִיף וְהִיא מְקֻשֶּׁטֶת בַּמְּפֹאָרִים שֶׁבַּתַּכְשִׁיטִים וְלוֹבֶשֶׁת הַנֶּהְדָרִים בַּמַּלְבּוּשִׁים, וּבְצַוָּארָהּ עֲנָק שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּבְחָזֶהָ עֲדָיִים שֶׁל זָהָב. וְעַל יָדֶיהָ שֵׁרוֹת הַמְּאִירוֹת כּוֹכָבִים וּבְרַגְלֶיהָ אֶצְעָדוֹת שֶׁל זָהָב מְשֻׁבָּצוֹת בְּאַבְנֵי־יְקָר. וְהַנְּעָרוֹת מִלְּפָנֶיהָ וּמֵאַחֲרֶיהָ וְלִימִינָהּ וְלִשְׂמֹאלָהּ, וְלִפְנֵיהֶן נַעֲרָה חֲגוּרַת חֶרֶב גְּדוֹלָה, נְצִיבָהּ זְמָרַגְדִּין וְתֶלְיָהּ זָהָב מְשֻׁבָּץ בַּאֲבָנִים־טוֹבוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעָה אוֹתָהּ נַעֲרָה אֶל הָעֵבֶר שֶׁלְּמוּלִי, הֶחֱזִיקָה בְרֶסֶן סוּסָהּ וְאָמְרָה: “בְּנוֹתַי, שָׁמַעְתִּי אִוְשַׁת־מָה בִּפְנִים חֲנוּת זוֹ. חַפֵּשְׂנָה בּוֹ אֵפוֹא, שֶׁלֹּא יְהֵא בוֹ אָדָם מִסְתַּתֵּר, וּמְבַקֵּשׁ לְהִסְתַּכֵּל בָּנוּ כְּשֶׁאָנוּ גְלוּיוֹת פָּנִים”. חִפְּשׂוּ אֶת הַחֲנוּת שֶׁמִּמּוּל בֵּית־הַקָּפֶה שֶׁאֲנִי מִתְחַבֵּא בָהּ. הָיִיתִי מְפַחֵד, וְרָאִיתִי אוֹתָן שֶׁהוֹצִיאוּ גֶּבֶר וְאָמְרוּ לָהּ: “גְּבִרְתֵּנוּ, כְּבָר מָצָאנוּ כָאן גֶּבֶר, וַהֲרֵי הוּא לְפָנַיִךְ”. אָמְרָה לַנַּעֲרָה שֶׁהַחֶרֶב עִמָּהּ: “הַתִּיזִי רֹאשׁוֹ”. נִגְּשָׁה אֵלָיו הַנַּעֲרָה וְהִתִּיזָה רֹאשׁוֹ, וְעָזְבוּ אוֹתוֹ מָשְׁלָךְ לָאָרֶץ וְהָלְכוּ לָהֶן. יָרֵאתִי אֲנִי כְּשֶׁרָאִיתִי מַצָּב זֶה. וְאוּלָם לִבִּי דָבַק לְאַהֲבָה אֶת הַנַּעֲרָה. אַחֲרֵי שָׁעָה הוֹפִיעוּ בְנֵי־הָאָדָם, וְהָיָה כָל מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ חֲנוּת, נִכְנָס לְתוֹכָהּ וְנַעֲשׂוּ בְנֵי אָדָם מְצוּיִים בַּשְּׁוָקִים, וְנִקְהֲלוּ בְנֵי אָדָם לְיַד הֶהָרוּג מִסְתַּכְּלִים בּוֹ. יָצָאתִי אֲנִי מִן הַמָּקוֹם שֶׁהָיִיתִי בוֹ בְסוֹד, מִבְּלִי שֶׁיָּשִׂים אָדָם לִבּוֹ אֵלַי. וְאוּלָם הָאַהֲבָה לְאוֹתָהּ נַעֲרָה כָּבְשָׁה אֶת לִבִּי. הָלַכְתִּי תָר אַחֲרֶיהָ בְּסוֹד, אַךְ אֵין אִישׁ מַגִּיד לִי דָבָר עַל אוֹדוֹתֶיהָ. יָצָאתִי מִבָּצְרָה וְלִבִּי לוֹהֵט בְּאַהֲבָה לָהּ. וּכְשֶׁרָאִיתִי אֶת בִּנְךָ זֶה, מְצָאתִיו הַדּוֹמֶה יוֹתֵר מִכָּל אָדָם לְנַעֲרָה זוֹ. הִזְכִּירַנִי בָהּ וְהִסְתָּעֲרָה עָלַי אֵשׁ הַכִּסּוּפִים וְהִצְּתָה בְלִבִּי לַהֲבַת הַתְּשׁוּקָה הָעַזָּה, וְזוֹהִי סִבַּת בְּכִיָּתִי”. בָּכָה בְכִי רַב שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ וְאָמַר: “אֲדוֹנִי, מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתִּפְתַּח לִי הַדֶּרֶךְ כְּדֵי שֶׁאֵלֵךְ לְדַרְכִּי”. פָּתַח לוֹ אֶת הַדֶּלֶת וְיָצָא.

זֶהוּ מַה שֶׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְקַמַרֻ־אלזַּמָאן, הִנֵּה כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַדַּרְוִישׁ נִטְרְדָה מַחֲשַׁבְתּוֹ בְאַהֲבָתוֹ לְאוֹתָהּ נַעֲרָה, וְהִתְגַּבְּרוּ עָלָיו גַּעְגּוּעָיו, וְסָעֲרוּ בוֹ רִגְשׁוֹתָיו וְכִסּוּפָיו. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר אָמַר לְאָבִיו: “כָּל בְּנֵי־הַסּוֹחֲרִים נוֹסְעִים בָּאָרֶץ לְהַשִּׂיג מְבֻקָּשָׁם, וְאֵין בָּהֶם אֶחָד שֶׁאֵין אָבִיו מְצַיְּדוֹ בִסְחוֹרָה וְהוּא נוֹסֵעַ עִמָּהּ וּמַרְוִיחַ בָּהּ. וּמִשּׁוּם מָה, אָבִי, אִי־אַתָּה מְצַיְּדֵנִי בִסְחוֹרָה, שֶׁאֶסַּע בָּהּ וְאֶבְחַן מַזָּלִי?” אָמַר לוֹ: “בְּנִי, הַסּוֹחֲרִים מְעוּטֵי־מָמוֹן הֵם, וּבְנֵיהֶם נוֹסְעִים לְשָׁם לְתוֹעֶלֶת וָרֶוַח וְלִרְכּשׁ טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם אֲנִי, אֶצְלִי הוֹן תּוֹעֲפוֹת וְאֵין לִי עוֹד תַּאֲוָה לְכָךְ. וְכֵיצַד אֲנַכֶּרְךָ, בְּשָׁעָה שֶׁאֵינִי יָכֹל לְהִפָּרֵד מִמְּךָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת? וּבִפְרָט שֶׁאַתָּה יָחִיד בְּיֹפִי וּבְחֵן וּבִשְׁלֵמוּת, וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי לְךָ”. אָמַר לוֹ: “אָבִי, אִי־אֶפְשָׁר אֶלָּא שֶׁתְּצַיְּדֵנִי בִסְחוֹרָה שֶׁאֶסַּע בָּהּ, שֶׁאִם לָאו אֲנִי מַסִּיחַ דַּעְתְּךָ וּבוֹרֵחַ, וַאֲפִילוּ בְלִי מָמוֹן וּבְלִי סְחוֹרָה, וְאִם בִּרְצוֹנְךָ לִגְרֹם לִי נַחַת־רוּחַ, צַיְּדֵנִי בִסְחוֹרָה, שֶׁאֶסַּע וְאֶתְבּוֹנֵן בְּאַרְצוֹת בְּנֵי־אָדָם”. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ אָבִיו דָּבֵק בִּנְסִיעָה, הוֹדִיעַ אֶת הַדָּבָר לְאִשְׁתּוֹ, וְאָמַר לָהּ: “הִנֵּה בְנֵךְ מְבַקֵּשׁ שֶׁאֲצַיֵּד אוֹתוֹ בִסְחוֹרָה, שֶׁיִּסַּע בָּהּ לְאַרְצוֹת נֵכָר, לַמְרוֹת מַה שֶׁבַּנֵּכָר צַעַר”. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: “מַה נֶּזֶק יִהְיֶה לְךָ מִזֶּה? הֲרֵי זֶה מִנְהָגָם שֶׁל בְּנֵי־סוֹחֲרִים, הַמִּתְהַדְּרִים בִּנְסִיעוֹת וּרְוָחִים”. אָמַר לָהּ: “הֲרֵי רֻבָּם שֶׁל הַסּוֹחֲרִים עֲנִיִּים וּמְבַקְּשִׁים לְהַרְבּוֹת רְכוּשָׁם. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לִי, הֲרֵי הוֹנִי רָב”. אָמְרָה לוֹ: “תּוֹסֶפֶת טוֹבָה אֵינָהּ מַזִּיקָה. וְאִם אֵין אַתָּה מַרְשֶׁה לוֹ זֹאת, הֲרֵי אֲנִי מְצַיֶּדֶת אוֹתוֹ מְהוֹנִי סְחוֹרָה”. אָמַר לָהּ: “חוֹשֵׁשׁ אֲנִי לוֹ מִפְּנֵי הַנֵּכָר, שֶׁצַּעַר קָשֶׁה בוֹ”. אָמְרָה לוֹ: “אֵין רָע בַּנֵּכָר שֶׁרֶוַח בּוֹ. וְאִם לֹא כן, יֵלֵךְ בְּנֵנוּ וּנְבַקְּשֶׁנּוּ וְלֹא נִמְצָאֶנּוּ, וְהָיִינוּ לְקַלָּסָה בֵּין בְּנֵי־אָדָם”. הִסְכִּים הַסּוֹחֵר לְדִבְרֵי אִשְׁתּוֹ וְצִיֵּד אֶת בְּנוֹ סְחוֹרָה בְתִשְׁעִים אֶלֶף דִּינָר, וְנָתְנָה לוֹ אִמּוֹ כִּיס שֶׁבְּתוֹכוֹ אַרְבָּעִים אַבְנֵי־תַּשְׁבֵּץ מִן הַיְקָרִים בָּאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת לִמְחִיר. הַמְּחִיר הַפָּחוֹת שֶׁל הָאַחַת מֵהֶן חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר, וְאָמְרָה לוֹ: “בְּנִי, הֱוֵה זָהִיר בִּשְׁמִירָתָן שֶׁל אֲבָנִים אֵלוּ שֶׁכֵּן תָּבֵאנָה לְךָ תוֹעֶלֶת”. נָטַל קַמַרֻ־אלזַּמָאן אֶת כָּל זֶה וְנָסַע לְבָצְרָה.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁקַמַרֻ־אלזַּמָאן נָטַל כָּל זֶה וְנָסַע לְבָצְרָה, אַחֲרֵי שֶׁשָּׂם אֶת הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת בְּתוֹךְ אַבְנֵט וְחָגַר אוֹתוֹ בְמָתְנָיו. לֹא פָסַק מִנְּסֹעַ עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בֵּינוֹ וּבֵין בָּצְרָה אֶלָּא דֶרֶךְ תַּחֲנָה אַחַת. יָצְאוּ עָלָיו בְּדוּאִים וּבָזְזוּ אוֹתוֹ וְהָרְגוּ אֶת אֲנָשָׁיו וּמְשָׁרְתָיו. שָׁכַב בֵּין שְׁנֵי הֲרוּגִים וְגֵאֵל עַצְמוֹ בְדָם. הָיוּ הַבְּדוּאִים דּוֹמִים שֶׁהָרוּג הוּא וְעָזְבוּ אוֹתוֹ, וְלֹא נִגַּשׁ אֵלָיו גַּם אֶחָד. לָקְחוּ הוֹנוֹ וְהָלְכוּ לָהֶם. אַחֲרֵי שֶׁהָלְכוּ הַבְּדוּאִים לְדַרְכָּם, קָם קַמַרֻ־אלזַּמָאן מִבֵּין הַהֲרוּגִים וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ. כְּשֶׁאֵין לוֹ כָל רְכוּשׁ מִלְּבַד אַבְנֵי הַתַּשְׁבֵּץ שֶׁבְּאַבְנֵטוֹ. לֹא פָסַק לָלֶכֶת עַד שֶׁנִּכְנַס לְבָצְרָה. וְאֵרַע שֶׁכְּנִיסָתוֹ הָיְתָה בְיוֹם שִׁשִּׁי. הָיְתָה הָעִיר רֵיקָה מִבְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁסִּפֵּר הַדַּרְוִישׁ. רָאָה אֶת הַשְּׁוָקִים רֵיקִים וְאֶת הַחֲנֻיּוֹת פְּתוּחוֹת, וְהֵן מְלֵאוֹת סְחוֹרוֹת. אָכַל וְשָׁתָה וְהִתְחִיל מִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ. וַעֲדַיִן הוּא בְכָךְ כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת הַתֹּף מַכֶּה. הִתְחַבֵּא בַחֲנוּת עַד שֶׁבָּאוּ הַנְּעָרוֹת. הִתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶן, וּכְשֶׁרָאָה אֶת הַנַּעֲרָה רוֹכֶבֶת תָּקְפָה אוֹתוֹ אַהֲבָה וָחֵשֶׁק, וְהִשְׁתַּלְּטוּ עָלַיו הָרְגָשׁוֹת וְהַגַּעְגּוּעִים, עַד שֶׁלֹּא יָכֹל לַעֲמֹד בָּהֶם. אַחֲרֵי זְמַן מוּעָט הוֹפִיעוּ בְנֵי־הָאָדָם וְנִתְמַלְּאוּ הַשְּׁוָקִים. הָלַךְ אֶל הַשּׁוּק וּפָנָה אֶל אָדָם סוֹחֵר בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וְהוֹצִיא לוֹ אֶבֶן מִן הָאַרְבָּעִים, שָׁוָה אֶלֶף דִּינָר, וּמְכָרָהּ לוֹ וְחָזַר לִמְקוֹמוֹ, וְלָן בַּלַּיְלָה הַהוּא. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר הֶחֱלִיף אֶת בְּגָדָיו וְנִכְנַס לְבֵית־הַמֶּרְחָץ, וְיָצָא כְאִלּוּ הוּא אַגַּן הַסַּהַר בְּמִלּוּאוֹ. מָכַר אַרְבַּע אַבְנֵי תַּשְׁבֵּץ בְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים דִּינָר, הָיָה מְטַיֵּל בִּרְחוֹבוֹת בָּצְרָה וְהוּא לָבוּשׁ בַּמְפֹאָרִים שֶׁבַּמַּלְבּוּשִׁים, עַד שֶׁהִגִּיעַ לַשּׁוּק. רָאָה בוֹ אָדָם סַפָּר. נִכְנָס אֶצְלוֹ וְהִסְתַּפֵּר וְקָשַׁר אִתּוֹ רֵעוּת. אָמַר לוֹ: “אָבִי, אֲנִי נָכְרִי בָאָרֶץ, וְאֶתְמוֹל נִכְנַסְתִּי לְעִיר זוֹ, וּרְאִיתִיהָ רֵיקָה מִתּוֹשָׁבֶיהָ, וְלֹא הָיָה בָהּ גַּם אֶחָד לֹא מִבְּנֵי־אָדָם וְלֹא מִן הַשֵּׁדִים. אַחַר־כָּךְ רָאִיתִי נְעָרוֹת, וּבְתוֹכָן עַלְמָה רוֹכֶבֶת בְּתַהֲלוּכָה”. וְסִפֵּר לוֹ מַה שֶׁרָאָה. אָמַר לוֹ הַסַּפָּר: “בְּנִי, כְּלוּם סִפַּרְתָּ לְזוּלָתִי דָּבָר זֶה?” אָמַר לוֹ: “לָאו”. אָמַר לוֹ: “בְּנִי, הִזָּהֵר מֵהַשְׁמִיעַ דְּבָרִים אֵלֶּה לִפְנֵי מִי־שֶׁהוּא זוּלָתִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל בְּנֵי־הָאָדָם אֵינָם מַסְתִּירים דִּבּוּרִים וְסוֹדוֹת, הֲרֵי אַתָּה נַעַר צָעִיר, וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי, שֶׁיַּעַבְרוּ הַדְּבָרִים מִבְּנֵי־אָדָם אֶל בְּנֵי אָדָם, עַד שֶׁיַּגִּיעוּ אֶל בַּעֲלֵיהֶם, וְיַהַרְגוּ אוֹתְךָ. וְדַע, בְּנִי, שֶׁזֶּה שֶׁרָאִיתָ לֹא רָאָה אָדָם וְאֵין מַכִּיר אוֹתוֹ מִי שֶׁהוּא מִחוּץ לִמְדִינָה זוֹ. וְאוּלָם תּוֹשָׁבֵי בָצְרָה מֵתִים בְּפֶגַע־רָע זֶה. וּבְכָל יוֹם שִׁשִּׁי בִּשְעוֹת הַבֹּקֶר, יַחְבְּשׁוּ אֶת הַכְּלָבִים וְאֶת הַחֲתוּלִים וּמוֹנְעִים אוֹתָם מְהִתְהַלֵּךְ בַּשְּׁוָקִים. וְכָל תּוֹשָׁבֵי הָעִיר נִכְנָסִים לְבָתֵּי־הַמִּסְגָּד הַגְּדוֹלִים וְנוֹעֲלִים עֲלֵיהֶם אֶת הַשְּׁעָרִים, וְלֹא יוּכַל אָדָם מֵהֶם לַעֲבֹר בַּשּׁוּק וְלֹא לְהַשְׁקִיף דֶּרֶךְ חַלּוֹן. וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ, מַה סִּבַּת צָרָה זוֹ. וְאוּלָם, בְּנִי, הַלַּיְלָה אֲנִי שׁוֹאֵל מֵאִשְׁתִּי עַל דְּבַר הַסִּבָּה, שֶׁכֵּן מְיַלֶּדֶת הִיא וְנִכְנֶסֶת לְבָתֵּי הַגְּדוֹלִים, וְיוֹדַעַת עִנְיָנֶיהָ שֶׁל עִיר זוֹ, וְאִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, תָּבוֹא אֵלַי לְמָחָר, וַאֲנִי מַגִּיד לְךָ מַה שֶׁהִגִּידָה לִי”. חָפַן מְלֹא חָפְנָיו מִן הַזָּהָב וְאָמַר: “אָבִי, טֹל זָהָב זֶה וּתְנֵהוּ לְאִשְׁתְּךָ, שֶׁנֶּעֶשְׂתָה אִמִּי”. נָתַן לוֹ שֵׁנִי וְאָמַר לוֹ: “טֹל זֶה לְךָ”. אָמַר לוֹ הַסַּפָּר: “בְּנִי, שֵׁב בִּמְקוֹמְךָ, עַד שֶׁאֵלֵךְ אֶל אִשְׁתִּי וְאֶשְׁאַל מִפִּיהָ וְאָבִיא לְךָ אֶת הַדָּבָר לַאֲמִתּוֹ”. הִנִּיחוֹ בַחֲנוּת וְהָלַךְ אֶל אִשְׁתּוֹ וְסִפֵּר לָהּ בְּעִנְיַן הָעֶלֶם וְאָמַר לָהּ: “רְצוֹנִי שֶׁתַּגִּידִי לִי לַאֲמִתּוֹ עִנְיָנָהּ שֶׁל עִיר זוֹ, שֶׁאוֹדִיעַ לְבָחוּר סוֹחֵר זֶה, שֶׁהוּא לָהוּט לָדַעַת אֶת הָעִנְיָן לַאֲמִתּוֹ בִּדְבַר עֹצֶר בְּנֵי אָדָם וְהַחַיּוֹת מֵהִמָּצֵא בַשְּׁוָקִים בִּשְׁעוֹת־הַבֹּקֶר שֶׁל יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וְדוֹמֶה אֲנִי שֶׁהוּא אוֹהֵב, וְהוּא אָצִיל וְנָדִיב. וּכְשֶׁאָנוּ אוֹמְרִים לוֹ תַגִּיעַ לָנוּ מִמֶּנּוּ טוֹבָה רַבָּה”. אָמְרָה לוֹ: "לֵךְ וְהָבֵא אוֹתוֹ, וֶאֱמֹר לוֹ: 'בֹּא דַבֵּר עִם אִמְּךָ, אִשְׁתִּי, שֶׁכֵּן שׁוֹלַחַת הִיא לְךָ שָׁלוֹם וְאוֹמֶרֶת לְךָ: “חֶפְצְךָ הָשְׁלַם”. הָלַךְ אֶל הַחֲנוּת וְרָאָה אֶת קַמַרֻ־אלזַּמָאן יוֹשֵׁב, מְצַפֶּה לוֹ. הִגִּיד לוֹ אֶת הַדָּבָר, וְאָמַר לוֹ: “בְּנִי, בּוֹא אִתָּנוּ אֶל אִמְּךָ, אִשְׁתִּי, שֶׁכֵּן הִיא אוֹמֶרֶת לְךָ, שֶׁחֶפְצְךָ הָשְׁלַם”. לְקָחוֹ וְהָלַךְ עִמּוֹ עַד שֶׁנִּכְנַס אֶל אִשְׁתּוֹ. קִדְּמָה אוֹתוֹ בִּבְרָכָה לְבוֹאוֹ וְהוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ. הוֹצִיא מֵאָה דִינָר וְנָתַן לָהּ וְאָמַר: “אִמִּי, הַגִּידִי לִי בִדְבַר אוֹתָהּ עַלְמָה, מִי הִיא?” אָמְרָה לוֹ: "בְּנִי, דַּע, שֶׁשֻּׂלְטָאן בָּצְרָה הִגִּיעָה אֵלָיו אֶבֶן יְקָרָה מֵאֵצֶל מֶלֶךְ הֹדּוּ, וּבִקֵּשׁ לְנָקְבָהּ. הֵבִיא לְפָנָיו אֶת כָּל הָעוֹסְקִים בַּאֲבָנִים־טוֹבוֹת וְאָמַר לָהֶם: “רְצוֹנִי מִכֶּם שֶׁתִּנְקְבוּ לִי אֶבֶן־יְקָרָה זוֹ. וְזֶה שֶׁנּוֹקְבָהּ, הֲרֵי לוֹ עָלַי כָּל טוֹבָה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ. וְאִם הוּא שׁוֹבְרָהּ, אֲנִי מַתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ”. פָּחֲדוּ וְאָמְרוּ: “מֶלֶךְ הַזְּמָן, הֲרֵי אֶבֶן־יְקָרָה מְהִירָה לְהִשָּׁחֵת, וּמְעַט הוּא שֶׁיִּנְקְבוּהָ וְתֵצֵא בְשָׁלוֹם, שֶׁעַל־פִּי הָרֹב סֶדֶק בָּהֶן. אַל תָּטִיל עָלֵינוּ אֵפוֹא מַה שֶּׁלֹּא נוּכַל לַעֲמֹד בּוֹ. וְהֲרֵי אָנוּ לֹא יַעֲלֶה בְיָדֵנוּ לִנְקֹב אֶבֶן־יְקָרָה זוֹ, וְאוּלָם הַשֵּׁיךְ שֶׁלָּנוּ מֻמְחֶה בָזֶה מֵאִתָּנוּ”. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: “וּמִי הַשֵּׁיךְ שֶׁלָּכֶם?” אָמְרוּ לוֹ: “הָאֻמָּן עֻבַּיְד. וְהוּא מֻמְחֶה יוֹתֵר מֵאִתָּנוּ בְּאֻמָּנוּת זוֹ, וְאֶצְלוֹ הוֹן רַב וְלוֹ יְדִיעָה מְצֻיָּנָה. שְׁלַח אֵפוֹא אֵלָיו וְהָבֵא אוֹתוֹ לְפָנֶיךָ וְצַו עָלָיו שֶׁיִּנְקֹב לְךָ אֶבֶן־טוֹבָה זוֹ”. שָׁלַח אֵלָיו וְצִוָּה עָלָיו לְנָקְבָהּ וְהִתְנָה עִמּוֹ אֶת הַתְּנַאי הַנִּזְכָּר. נְטָלָהּ וּנְקָבָהּ לְפִי רְצוֹן הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ: “בַּקֵּשׁ מֵאִתִּי חֶסֶד, אֻמָּן”. אָמַר לוֹ: “מֶלֶךְ הַזְּמָן, תֵּן לִי שָׁהוּת עַד מָחָר”. וְהַסִּבָּה לְכָךְ הָיְתָה, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִוָּעֵץ בְּאִשְׁתּוֹ.

וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ אוֹתוֹ עַלְמָה שֶׁרָאִיתָ אוֹתָהּ בְּתַהֲלוּכַת הַפְּאֵר. וְהָיָה אוֹהֵב אוֹתָהּ אַהֲבָה עַזָּה. וּמֵעֹז אַהֲבָתוֹ לָהּ, לֹא הָיָה עוֹשֶׂה כְּלוּם מִבְּלִי לְהִוָּעֵץ בָּהּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ בִּקֵּשׁ שָׁהוּת אֶת אִישׁ חַסְדּוֹ עַד שֶׁיִּוָּעֵץ בְּאִשְׁתּוֹ. כְּשֶׁבָּא אֵלֶיהָ אָמַר לָהּ: “אֲנִי נִקַּבְתִּי לַמֶּלֶךְ אֶבֶן־טוֹבָה, וְנָתַן לִי רְשׁוּת לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ טוֹבָה מַה שֶׁאֲבַקֵּשׁ, וִימַלְּאֶנָה לִי. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ שָׁהוּת עַד שֶׁאִוָּעֵץ בָּךְ. מַה אַתְּ רוֹצָה אֵפוֹא שֶׁאֲבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ?” אָמְרָה לוֹ: “אָנוּ הֲרֵי מָמוֹן לָנוּ שֶׁגַּם הָאֵשׁ לֹא תְכַלֶּנּוּ. וְאוּלָם אִם אוֹהֵב אַתָּה אוֹתִי, בַּקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּכְרִיז בִּרְחוֹבוֹת בָּצְרָה, שֶׁתּוֹשָׁבֶיהָ יכִנָּסְוּ לְבָתֵּי הַמִּסְגָּד בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי, שְׁתֵּי שָׁעוֹת לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, וְלֹא יִשָּׁאֵר בָּעִיר לֹא גָדוֹל וְלֹא קָטָן שֶׁלֹּא יִהְיוּ בַמִסְגָּד אוֹ בַבַּיִת, וְשֶׁיִּנְעֲלוּ עֲלֵיהֶם שַׁעֲרֵי בָתֵּי־הַמִּסְגָּד וְהַבָּתִּים, וְשֶׁיַּשְׁאִירוּ אֶת חֲנֻיּוֹת הָעִיר פְּתוּחוֹת, וַאֲנִי אֶרְכַּב עִם נַעֲרוֹתַי וְאֶעֱבֹר בָּעִיר וְלֹא יִרְאֵנִי אָדָם לֹא דֶרֶךְ חַלּוֹן וְלֹא דֶרֶךְ אֶשְׁנָב. וְכָל מִי שֶׁאֲנִי נִתְקֶלֶת בּוֹ בְּדַרְכִּי אֲנִי הוֹרֶגֶת אוֹתוֹ”. הָלַךְ אֶל הַמֶּלֶךְ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ חֶסֶד זֶה, וְנָתַן לוֹ מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ, וְהִכְרִיז בָּרְחוֹבוֹת…

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן לוֹ הַמֶּלֶךְ לְסוֹחֵר הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת אֶת חֶפְצוֹ, וְהִכְרִיז בֵּין תּוֹשָׁבֵי בָּצְרָה מַה שֶׁבִּקֵּשׁ, אָמְרוּ: “חוֹשְׁשִׁים אָנוּ לַסְּחוֹרוֹת מִפְּנֵי הַחֲתוּלִים וְהַכְּלָבִים”. צִוָּה הַמֶּלֶךְ לְחָבְשָׁם בְּאוֹתוֹ יוֹם, עַד שֶׁיֵּצְאוּ בְּנֵי־אָדָם מִתְּפִלַּת יוֹם הַשִּׁשִּׁי, הָיְתָה אוֹתָהּ נַעֲרָה יוֹצֵאת בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי, שְׁתֵּי שָׁעוֹת לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, וְעוֹרֶכֶת תַּהֲלוּכַת פְּאֵר עִם נַעֲרוֹתֶיהָ בִּרְחוֹבוֹת בָּצְרָה, כְּשֶׁאֵין אָדָם יָכֹל לַעֲבֹר בַּשּׁוּק וְלֹא לְהַשְׁקִיף לֹא דֶרֶךְ אֶשְׁנָב וְלֹא דֶרֶךְ חַלּוֹן. וזוֹ הִיא הַסִּבָּה. וּכְבָר הוֹדַעְתִּיךָ בִּדְבַר הָעַלְמָה. וְאוּלָם, בְּנִי, כְּלוּם רְצוֹנְךָ לָדַעַת עִנְיָנָהּ אוֹ חֶפְצְךָ לְהִפָּגֵשׁ אִתָּהּ?" אָמַר לָהּ: “אִמִּי, רְצוֹנִי לְהִפָּגֵשׁ אִתָּהּ”. אָמְרָה לוֹ: “הַגֵּד לִי מָה אִתְּךָ מִסְּגֻלּוֹת הַיְּקָר הַמְפֹאָרוֹת?” אָמַר לָהּ: “אִמִּי, אֶצְלִי מֵאַבְנֵי־הַיְקָר רַבּוֹת הַמְּחִיר אַרְבָּעָה סוּגִים. סוּג שֶׁכָּל אַחַת מִמֶּנּוּ מְחִירָהּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר, וְסוּג שֶׁמְּחִיר כָּל אַחַת מִמֶּנּוּ שְׁבַע מֵאוֹת דִּינָר, וְסוּג שֶׁכָּל אַחַת מִמֶּנּוּ מְחִירָהּ שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת דִּינָר, וְסוּג שֶׁמְּחִיר כָּל אַחַת מִמֶּנּוּ אֶלֶף דִּינָר”. אָמְרָה לוֹ: “וּכְלוּם תִּתֵּן לְךָ נַפְשְׁךָ לְהוֹצִיא אַרְבַּע מֵהֶן?” אָמַר לָהּ: “נַפְשִׁי תִתֵּן לִי לְהוֹצִיא אֶת כֻּלָּן”. אָמְרָה לוֹ: “קוּם, בְּנִי מִבְּלִי שָׁהוּת וְהוֹצֵא מֵהֶן אֶבֶן־תַּשְׁבֵּץ שֶׁמְּחִירָהּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר וּשְׁאַל לַחֲנֻיּוֹת שֶׁל הָאֻמָּן עֻבַּיְד שֵׁיךְ סוֹחֲרֵי הָאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת, וְלֵךְ אֵלָיו. וְתִמְצָא אוֹתוֹ יוֹשֵׁב וְעָלָיו בְּגָדִים מְפֹאָרִים, וְתַחַת יָדוֹ הַפּוֹעֲלִים. תֵּן לוֹ שָׁלוֹם וְשֵׁב לְיַד הַחֲנוּת, וְהוֹצֵא אֶת אֶבֶן־הַתַּשְׁבֵּץ, וֶאֱמֹר לוֹ: ‘אֻמָּן, זוֹ שַׁבֵּץ אוֹתָהּ לִי בְתוֹךְ טַבַּעַת שֶׁל זָהָב. וְאַל תַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ גְּדוֹלָה, בְּעֵרֶךְ מִשְׁקָל7 אֶחָד לֹא יוֹתֵר, וַעֲשֵׂה אוֹתָהּ מַעֲשֵׂה־אֳמָן יָפֶה מְאֹד’. אַחַר־כָּךְ תֵּן לוֹ עֶשְׂרִים דִּינָר, וְתֵן לַפּוֹעֲלִים לְכָל אֶחָד מֵהֶם דִּינָר, וְשֵׁב אֶצְלוֹ זְמַן מוּעָט וּתְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ. וּכְשֶׁיָּבוֹא אֵלֶיךָ קַבְּצָן מְבַקֵּשׁ נְדָבָה, תֵּן לוֹ דִינָר. וְהַרְאֵה נְדִיבוּת עַד אֲשֶׁר יִדְבַּק בְּךָ לְאַהֲבָה אוֹתְךָ. אַחַר־כָּךְ קוּם מֵאֶצְלוֹ וְלֵךְ לְבֵיתְךָ וְלוּן שָׁם. וּכְשֶׁתָּקוּם בַּבֹּקֶר הָבֵא אִתְּךָ מֵאָה דִינָר וְתֵן אוֹתָם לְאָבִיךָ, שֶׁעָנִי הוּא”. אָמַר לָהּ: “וְכָךְ יִהְיֶה”. יָצָא מֵאֶצְלָהּ וְהָלַךְ אֶל הַכָ’אן וְנָטַל אֶבֶן־תַּשְׁבֵּץ, חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר מְחִירָהּ וּמְגַּמַּת פָּנָיו אֶל שׁוּק סוֹחֲרֵי הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת. שָׁאַל לַחֲנוּתוֹ שֶׁל הָאֻמָּן עֻבַּיְד שֵׁיךְ הַסּוֹחֲרִים בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת, וְהֶרְאוּ לוֹ עַל חֲנוּתוֹ, כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל הַחֲנוּת רָאָה אֶת שֵׁיךְ סוֹחֲרֵי הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, אִישׁ בַּעַל הַדְרָה וְעָלָיו בְּגָדִים מְפֹאָרִים, וְתַחַת יָדוֹ אַרְבָּעָה פוֹעֲלִים. אָמַר לָהֶם: “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם”. הֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם, וּבֵרְכוֹ לְבוֹאוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ. כְּשֶׁיָּשַׁב הוֹצִיא אֶת אֶבֶן־הַתַּשְׁבֵּץ וְאָמַר לוֹ: “אֻמָּן, רְצוֹנִי מִמְּךָ שֶׁתְּשַׁבֵּץ לִי אֶבֶן זוֹ בְּתוֹךְ טַבַּעַת שֶׁל זָהָב. וְאוּלָם עֲשֵׂה אוֹתָהּ בְּעֵרֶךְ מִשְׁקָל אֶחָד וְלֹא יוֹתֵר, וַעֲשֵׂה אוֹתָהּ מַעֲשֵׂה אֳמָן יָפֶה מְאֹד”. אַחַר־כָּךְ הוֹצִיא לוֹ עֶשְׂרִים דִּינָר, וְאָמַר לוֹ: “טֹל זֶה תְּמוּרַת פִּתּוּחָהּ, וְהַשָּׂכָר יִשָּׁאֵר”. נָתַן לְכָל פּוֹעֵל דִּינָר, וְאָהֲבוּ אוֹתוֹ הַפּוֹעֲלִים וְאָהַב אוֹתוֹ הָאֻמָּן עֻבַּיְד וְיָשַׁב לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ. וְהָיָה כָל מִי שֶׁהָיָה בָא אֵלָיו מִן הַקַבְּצָנִים, הָיָה נוֹתֵן לוֹ דִינָר, וְהִתְפַּלְּאוּ עַל נְדִיבוּתוֹ. וְהָיוּ לָאֻמָּן עֻבַּיְד כְּלֵי מְלָאכָה אֶצְלוֹ בַבַּיִת, כִּכְלֵי־הַמְּלָאכָה שֶׁבֶּחָנוּת. וְהָיָה מִמִּנְהָגוֹ, כְּשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת דָּבָר מֻפְלָא הָיָה עוֹסֵק בָּזֶה בְּבֵיתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ מִמֶּנּוּ הַפּוֹעֲלִים אֶת הָאֳמָנוּת הַמֻּפְלָאָה. וְהָיְתָה הָעַלְמָה אִשְׁתּוֹ יוֹשֶׁבֶת לְמוּלוֹ. וּכְשֶׁהָיְתָה הִיא לְמוּלוֹ וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהּ, הָיָה עוֹשֶׂה כָל דָּבָר מֻפְלָא בָּאֳמָנוּתוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא הָיָה מַתְאִים אֶלָּא לִמְלָכִים. יָשַׁב עוֹשֶׂה בִמְלֶאכֶת טַבַּעַת זוֹ אֳמָנוּת נִפְלָאָה, בַבַּיִת. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ אָמְרָה לוֹ: “מַה חֶפְצְךָ לַעֲשׂוֹת בְּאֶבֶן־תַּשְׁבֵּץ זוֹ?” אָמַר לָהּ: “רְצוֹנִי לַעֲשׂוֹתָהּ בְּתוֹךְ טַבַּעַת זָהָב, שֶׁמְּחִירָהּ חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר”. אָמְרָה לוֹ: “לְמִי?” אָמַר לָהּ: לְעֶלֶם סוֹחֵר יְפֵה הַמַּרְאֶה. עֵינַיִם לוֹ הַפּוֹצְעוֹת וּלְחָיַיִם אֵשׁ קוֹדְחוֹת, וּפֶה לוֹ כְּטַבַּעְתּוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה וּלְחָיָיו לְכַלָּנִיּוֹת אֲדֻמּוֹת יִדְמוּ דָמֹה, וּשְׂפָתַיִם כְּאַלְמֻגִּים אֲדֻמּוֹת, וְצַוָּאר לוֹ כְּצַוָּארֵי הַצְּבִיּוֹת. וְהוּא לָבָן מָשְׁקֶה אֹדֶם, נָאֶה וְנָעִים וְנָדִיב. כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה". הָיָה פַעַם מְתָאֵר לְפָנֶיהָ אֶת יָפְיוֹ וְחִנּוֹ וּפַעַם מְתָאֵר לָהּ אֶת נְדִיבוּתוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ. וְלֹא פָסַק מִסַּפֵּר לָהּ עַל סְגֻלּוֹתָיו וַאֲצִילוּת תְּכוּנוֹתָיו, עַד שֶׁעוֹרֵר בָּהּ אַהֲבָה אֵלָיו. שֶׁכֵּן אֵין סַרְסוּר לַעֲבֵרָה יוֹתֵר מִגֶּבֶר הַמְסַפֵּר לְאִשְׁתּוֹ עַל דְּבַר יָפְיוֹ שֶׁל גֶּבֶר וְחִנּוֹ וְעָצְמַת נְדִיבוּתוֹ בְמָמוֹן. כְּשֶׁעָבְרוּ כִסּוּפֶיהָ עָלָיו עַל גְּדוֹתָם, אָמְרָה לוֹ: “כְּלוּם נִמְצָא בוֹ מַשֶּׁהוּ מִסְּגֻלּוֹתַי?” אָמַר לָהּ: “כָּל סְגֻלּוֹתַיִךְ כֻּלָּן בּוֹ וְדוֹמֶה הוּא לָךְ לְתֹאַר, וְיִתָּכֵן שֶׁגִּילוֹ בְעֵרֶךְ גִּילֵךְ. וְאִלּוּ לֹא חָשַׁשְׁתִּי לַחֲלִישׁוּת דַּעְתֵּךְ, הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁיָּפֶה הוּא מִמֵּךְ אֶלֶף פְּעָמִים”. שָׁתְקָה, וְאוּלָם הִתְלַקְּחָה אֵשׁ אַהֲבָתוֹ בְלִבָּהּ. לֹא פָסַק צוֹרֵף־הַזָּהָב מִסַּפֵּר לָהּ, מוֹנֶה אֶת סְגֻלּוֹתָיו עַד שֶׁגָּמַר לְתַקֵּן אֶת הַטַּבַּעַת. הוֹשִׁיט אוֹתָהּ לָהּ וְלָבְשָׁה אוֹתוֹ, וְיָצָא לְפִי מִדַּת אֶצְבָּעָהּ. אָמְרָה לוֹ: “אֲדוֹנִי, לִבִּי חָמַד טַבַּעַת זוֹ, וּמִשְׁתּוֹקֶקֶת אֲנִי שֶׁיִּהְיֶה לִי, וְלֹא אָסִיר אוֹתוֹ מֵאֶצְבָּעִי”. אָמַר לָהּ: “הַאֲרִיכִי רוּחֵךְ, שֶׁכֵּן בְּעָלֶיהָ נָדִיב, וַאֲנִי אֲבַקֵּשׁ לִקְנוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, וְאִם הוּא מוֹכְרָהּ לִי אֲנִי מֵבִיא אוֹתָהּ לָךְ. וְאִם יֵשׁ אֶצְלוֹ אֶבֶן שְׁנִיָּה אֲנִי קוֹנֶה אוֹתָהּ לָךְ וּמְתַקֵּן טַבַּעַת כְּמוֹתָהּ”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת אָמַר לְאִשׁתּוֹ: “הַאֲרִיכִי רוּחֵךְ, שֶׁכֵּן בְּעָלֶיהָ שֶׁל טַבַּעַת זוֹ נָדִיב, וַאֲנִי אֲבַקֵּשׁ לִקְנוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, וְאִם הוּא מוֹכְרָהּ לִי, אֲנִי מֵבִיא אוֹתָהּ לָךְ. וְאִם יֵשׁ אֶצְלוֹ אֶבֶן שְׁנִיָּה אֲנִי קוֹנֶה8 אוֹתָהּ לָךְ וּמְתַקֵּן טַבַּעַת כְּמוֹתָהּ.” זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת וְאִשְׁתּוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְקַמַרֻ־אלזַּאמָן, הִנֵּה לָן בִּמְעוֹנוֹ, וּכְשֶׁהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר, לָקַח עִמּוֹ מֵאָה דִינָר וּבָא אֶל הַזְּקֵנָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַסַּפָּר וְאָמַר לָהּ: “טְלִי מֵאָה דִינָר אֵלֶּה”. אָמְרָה לוֹ: “תֵּן אוֹתָן לְאָבִיךָ”. נְתָנָם לוֹ. הוֹסִיפָה וְאָמְרָה לוֹ: “כְּלוּם עָשִׂיתָ כְפִי שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ?” אָמַר לָהּ: “הֵן”. אָמְרָה לוֹ: "קוּם עַכְשָׁו וּפְנֵה לְךָ וָלֵךְ אֶל שֵׁיךְ הַסּוֹחֲרִים בָּאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת. וּכְשֶׁהוּא נוֹתֵן לְךָ אֶת הַטַּבַּעַת, שִׂים אוֹתָהּ בְרֹאשׁ אֶצְבָּעֲךָ וְהָסֵר אוֹתָהּ מַהֵר, וֶאֱמֹר לוֹ: “אֻמָּן הֶחְטֵאתָ אֶת הַמַּטָּרָה, שֶׁכֵּן עָלְתָה הַטַּבַּעַת צָרָה”. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר לְךָ: “סוֹחֵר, כְּלוּם אֶשְׁבֹּר אוֹתָהּ וְאֶעֱשֶׂנָּה רְחָבָה יוֹתֵר?, אֱמֹר לוֹ: ‘אֵינִי זָקוּק לִשְׁבִירָתָהּ וְתִקּוּנָהּ שֵׁנִית. וְאוּלָם טְלֶנָּה וְתֵן אוֹתָהּ לְנַעֲרָה מִנַּעֲרוֹתֶיךָ’. וְהוֹצֵא לוֹ אֶבֶן שְׁנִיָּה שֶׁמְּחִירָהּ יַעֲלֶה לִשְׁבַע מֵאוֹת דִּינָר, וֶאֱמֹר לוֹ: “קַח אֶבֶן זוֹ וְתַקֵּן לִי בָהּ טַבַּעַת, שֶׁתְּהֵא יָפָה מִזּוֹ”, וְתִתֵּן לוֹ שְׁלשִׁים דִּינָר, וְתֵן לְכָל פּוֹעֵל שְׁנֵי דִינָרִים, וֶאֱמֹר לוֹ: “דִּינָרִים אֵלּוּ הֵם בְּעַד פִּתּוּחָהּ”. אַחַר־כָּךְ חֲזֹר לִמְעוֹנְךָ וְלִין שָׁם, וּבֹא אֵלַי בַבֹּקֶר וְעִמְּךָ מֵאָה דִינָר, וַאֲנִי מַשְׁלִימָה לְךָ אֶת הַתַּחְבּוּלָה”. הָלַךְ אֶל הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת. קִדְּמוֹ בִּבְרָכָה לְבוֹאוֹ. כְּשֶׁיָּשַׁב, אָמַר לוֹ: “כְּלוּם בִּצַּעְתָּ אֶת הַמְבֻקָּשׁ?” אָמַר לוֹ: “הֵן”, וְהוֹצִיא לוֹ אֶת הַטַּבַּעַת. נְטָלָהּ וְשָׂם אוֹתָהּ בְּרֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ, וְהֵסִיר אוֹתָהּ מְהֵרָה וְאָמַר לוֹ: “הֶחְטֵאתָ אֶת הַמַּטָּרָה אֻמָּן”. הִשְׁלִיךְ אוֹתָהּ לוֹ וְאָמַר: “צָרָה הִיא עַל אֶצְבָּעִי”. אָמַר לוֹ: “סוֹחֵר, כְּלוּם אַרְחִיב אוֹתָהּ?” אָמַר לוֹ: “לָאו, וְאוּלָם טְלֶנָּה בְמַתְּנַת־טוֹבָה וְהַלְבֵּשׁ אוֹתָהּ אַחַת מִנַּעֲרוֹתֶיךָ, שֶׁמְּחִירָהּ פָּעוּט, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר, וְאֵין צֹרֶךְ לִי לְתַקְּנָהּ שֵׁנִית”. הוֹצִיא לוֹ אֶבֶן־תַּשְׁבֵּץ שְׁנִיָּה שֶׁמְּחִירָהּ שְׁבַע־מֵאוֹת דִּינָר וְאָמַר לוֹ: “תַּקֵּן לִי טַבַּעַת זוֹ”, וְנָתַן לוֹ שְׁלשִׁים דִּינָר וְנָתַן לְכָל פּוֹעֵל שְׁנֵי דִינָרִים. אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, כְּשֶׁאֲתַקֵּן אֶת הַטַּבַּעַת אֶטֹּל שְׂכָרָהּ”. אָמַר לוֹ: “זֶהוּ תְּמוּרַת פִּתּוּחַ חוֹתָמָהּ. וְהַשָּׂכָר נִשְׁאָר אִתִּי”. הִנִּיחוֹ וְהָלַךְ לוֹ. נִפְתַּע הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת מִגֹּדֶל נְדִיבוּתוֹ שֶׁל קַמַרֻ־אלזַּמָאן, וְכֵן הַפּוֹעֲלִים. אַחַר־כָּךְ הָלַךְ הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת אֶל אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ: "פְּלוֹנִית, לֹא רָאֲתָה עֵינִי נָדִיב יוֹתֵר מִבָּחוּר זֶה. וְאַתְּ מַזָּלֵךְ טוֹב, שֶׁכֵּן נָתַן לִי אֶת הַטַּבַּעַת בְּלִי מְחִיר, וְאָמַר לִי: “תְּנֶנָּה לְאַחַת נַעֲרוֹתֶיךָ”. סִפֵּר לָהּ אֶת הַסִּפּוּר וְאָמַר לָהּ: “דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁהַנַּעַר אֵינוֹ מִבְּנֵי הַסּוֹחֲרִים, וְרַק מִבְּנֵי הַמְּלָכִים וְהַשֻּׂלְטָאנִים הוּא”. וְכָל מַה שֶּׁהָיָה מְשַׁבְּחוֹ, הָיְתָה הוֹלֶכֶת וּמִתּוֹסֶפֶת תְּשׁוּקָתָהּ אֵלָיו וְרִגְשׁוֹתֶיהָ וְאַהֲבָתָהּ הָעַזָּה לוֹ. לָבְשָׁה אֶת הַטַּבַּעַת, וְהַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים־טוֹבוֹת מְתַקֵּן לוֹ אֶת הַשֵּׁנִית רְחָבָה יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנָה בְּמִקְצָת. כְּשֶׁגָּמַר לְתַקְּנָהּ שָׂמָה אוֹתָהּ בְּאֶצְבָּעָהּ מִן הַטַּבַּעַת הָרִאשׁוֹנָה וְלִפְנִים, וְאָמְרָה לוֹ: “אֲדוֹנִי, רְאֵה מַה יָּפוֹת שְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת בְּאֶצְבָּעִי. מִתְאַוָּה הָיִיתִי שֶׁתִּהְיֶינָה שְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת לִי”. אָמַר לָהּ: “הַאֲרִיכִי רוּחֵךְ, אֶפְשָׁר שֶׁאֲנִי קוֹנֶה לָךְ אֶת הַשְּׁנִיָּה”. לָן בַּלַּיְלָה וּכְשֶׁקָּם בַּבֹּקֶר, לָקַח אֶת הַטַּבַּעַת וּפָנָה וְהָלַךְ אֶל הַחֲנוּת.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְקַמַרֻ־אלזַּמָאן, הִנֵּה קָם בַּבֹּקֶר וְשָׂם פָּנָיו וְהָלַךְ אֶל הַזְּקֵנָה, אֵשֶׁת הַסַּפָּר, וְנָתַן לָהּ מָאתַיִם דִּינָר. אָמְרָה לוֹ: “פְּנֵה וָלֵךְ אֶל הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, וּכְשֶׁהוּא נוֹתֵן לְךָ אֶת הַטַּבַּעַת, שִׂים אוֹתָהּ בְּאֶצְבָּעֲךָ וְהָסֵר אוֹתָהּ מְהֵרָה ואֱמֹר: ‘הֶחְטֵאתָ אֶת הַמַּטָּרָה, אֻמָּן, הֲרֵי הַטַּבַּעַת רְחָבָה יוֹתֵר עַל הַמִּדָּה, וְאֻמָּן שֶׁכְּמוֹתְךָ הֲרֵי כְּשֶׁמֵּבִיא לוֹ שֶׁכְּמוֹתִי עֲבוֹדָה, צָרִיךְ הוּא לָקַחַת מִדָּה, וְאִלּוּ הָיִיתָ לוֹקֵחַ מִדַּת אֶצְבָּעִי, לֹא הָיִיתָ שׁוֹגֶה’. והוֹצֵא לוֹ אֶבֶן אַחֶרֶת שֶׁמְּחִירָהּ שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת דִּינָר וֶאֱמֹר לוֹ: ‘קַח זֹאת וְתַקֵּן אוֹתָהּ לִי, וְתֵן טַבַּעַת זוֹ לְנַעֲרָה מִנַּעֲרוֹתֶיךָ’. אַחַר־כָּךְ תֵּן לוֹ אַרְבָּעִים דִּינָר, וְתֵן לְכָל פּוֹעֵל שְׁלשָׁה דִינָרִים, וֶאֱמֹר לוֹ: ‘זֶהוּ תְּמוּרַת פִּתּוּחַ הַחוֹתֶמֶת, וְאוּלָם שְׂכַר אֻמָּנוּתְךָ שָׁמוּר לְךָ אִתִּי’, וּרְאֵה מַה שֶׁיֹּאמַר לְךָ. אַחֲרֵי זֶה בּוֹא הֵנָּה וְעִמְּךָ שְׁלשׁ מֵאוֹת דִּינָר לְאָבִיךָ, שֶׁיִּסְתַּיַּע בָּזֶה בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ שֶׁאָדָם עָנִי הוּא”. אָמַר לָהּ “שָׁמַעְתִּי וְכִדְבָרֵךְ אֶעֱשֶׂה”. פָּנָה וְהָלַךְ אֶל הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת. קִדֵּם אוֹתוֹ בִבְרָכָה לְבוֹאוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ. נָתַן לוֹ אֶת הַטַּבַּעַת. שָׂם אוֹתָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהֵסִיר אוֹתָהּ מַהֵר וְאָמַר לוֹ: “צָרִיךְ הוּא אֳמָן שֶׁכְּמוֹתְךָ, כְּשֶׁמֵּבִיא לוֹ שֶׁכְּמוֹתִי עֲבוֹדָה, שֶׁיִּקַּח מִדָּה, וְאִלּוּ הָיִיתָ לוֹקֵחַ מִדַּת אֶצְבָּעִי, לֹא הָיִיתָ שׁוֹגֶה. וְאוּלָם טֹל אוֹתָהּ וּתְנֶנָּה לְאַחַת נַעֲרוֹתֶיךָ”. הוצִיא אֶבֶן שֶׁמְּחִירָהּ שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת דִּינָר וְאָמַר לוֹ: “טֹל זֹאת וַעֲשֵׂה אוֹתָהּ לִי טַבַּעַת לְפִי מִדַּת אֶצְבָּעִי”. אָמַר לוֹ: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ, וְעִמְּךָ הַצֶּדֶק”, וְלָקַח אֶת הַמִּדָּה. הוֹצִיא לוֹ אַרְבָּעִים דִּינָר וְאָמַר לוֹ: “קַח זֶה תְמוּרַת פִּתּוּחַ־הַחוֹתֶמֶת וּשְׂכַר אֻמָּנוּתְךָ שָׁמוּר לְךָ אִתִּי”. אמר לוֹ: “אֲדוֹנִי, כַמָּה שָׂכָר לָקַחְנוּ מִמְּךָ, אָכֵן מַרְבֶּה אַתָּה לְהֵיטִיב עִמִּי”. אָמַר לוֹ: “אֵין דָּבָר בָּזֶה”. שׂוֹחַח עִמּוֹ זְמַן מוּעָט וְהָיָה, בְכָל פַּעַם שֶׁהָיָה קַבְּצָן עוֹבֵר, נוֹתֵן לוֹ דִּינָר. אַחַר־כָּךְ הִנִּיחוֹ וְהָלַךְ לוֹ.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת, הִנֵּה פָנָה וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: “מַה נָּדִיב הוּא בָּחוּר זֶה הַסּוֹחֵר. לֹא רָאִיתִי לֹא אָצִיל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ וְלֹא יָפֶה יוֹתֵר, וְלֹא מָתוֹק יוֹתֵר מִלְּשׁוֹנוֹ”. הִתְחִיל מְסַפֵּר לָהּ עַל סְגֻלּוֹתָיו וּנְדִיבוּתוֹ וּמַפְלִיא בְּשִׁבְחוֹ. אָמְרָה לוֹ: “הוֹי חֲסַר־טַעַם. מֵאַחַר שֶׁאַתָּה מַכִּיר תְּכוּנוֹת אֵלּוּ וְנָתַן לְךָ שְׁתֵּי טַבָּעוֹת יִקְרוֹת־הַמְּחִיר, מִן הָרָאוּי הוּא שֶׁתַּזְמִינֵהוּ וְתַעֲשֶׂה לוֹ סְעוּדַת־אוֹרְחִים וְתִקְשֹׁר אִתּוֹ קִשְׁרֵי יְדִידוּת. וּכְשֶׁהוּא רוֹאֶה מֵאִתְּךָ יְדִידוּת זוֹ, וּבָא אֶל מְעוֹנְךָ, יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁתַּשִּׂיג מִמֶּנּוּ טוֹבָה רַבָּה. וְאִם אֵין לִבְּךָ נוֹתֵן לְךָ לְבַזְבֵּז עָלָיו מָמוֹנְךָ בִּסְעוּדַת אוֹרְחִים, הַזְמֵן אוֹתוֹ וַאֲנִי עוֹשָׂה לוֹ סְעוּדַת־אוֹרְחִים מִשֶּׁלִּי”. אָמַר לָהּ: “כְּלוּם מַכִּירָה אַתְּ אוֹתִי שֶׁקַמְּצָן אֲנִי, עַד שֶׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה?” אָמְרָה לוֹ: “אֵין אַתָּה קַמְּצָן, וְאוּלָם חֲסַר־טַעַם אַתָּה. הַזְמֵן אוֹתוֹ אֵפוֹא הַלַּיְלָה, וְאַל תָּבוֹא בִלְעָדָיו. וְאִם מְסָרֵב הוּא, הַשְׁבִּיעֵהוּ בְגֵרוּשִׁין,9 וְהַפְצֵר בּוֹ”. אָמַר לָהּ: “עַל רֹאשִׁי וְעַל עֵינִי”. תִּקֵּן אֶת הַטַּבַּעַת וְיָשֵׁן, וְהִשְׁכִּים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, שָׂם פָּנָיו אֶל הַחֲנוּת, וְיָשַׁב בָּה.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְקַמַרֻ־אלזַּמָאן, הִנֵּה לָקַח שְׁלשׁ מֵאוֹת דִּינָר וּפָנָה וְהָלַךְ אֶל הַזְּקֵנָה, וְנָתַן אוֹתָם לְבַעְלָהּ. אָמְרָה לוֹ: “יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁהוּא מַזְמִין אוֹתְךָ הַיּוֹם לְבֵיתוֹ. וּכְשֶׁהוּא מַזְמִין אוֹתְךָ וְאַתָּה מְבַלֶּה אֶצְלוֹ הַלַּיְלָה, הִנֵּה כָל מַה שֶׁיֶּאֱרַע לְךָ, הוֹדִיעֵנִי אוֹתוֹ בַבֹּקֶר, וְהָבֵא עִמְּךָ אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינָר וְתֵן אוֹתָם לְאָבִיךָ”. אָמַר לָהּ: “שָׁמַעְתִּי וּפְקֻדָּתֵךְ אֲמַלֵּא”. וְהָיָה בְכָל פַּעַם שֶׁכָּלוּ לוֹ הַמָּעוֹת, מוֹכֵר מִן הָאֲבָנִים. פָּנָה וְהָלַךְ אֶל הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת. קָם לִקְרָאתוֹ וְקִבֵּל אוֹתוֹ בַחֲבִיקָה וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם, וְקָשַׁר אִתּוֹ רֵעוּת. הוֹצִיא לוֹ אֶת הַטַּבַּעַת וְרָאָה אוֹתָהּ לְפִי מִדַּת אֶצְבָּעוֹ. אָמַר לוֹ: “יִשְׁלַח לְךָ אֱלֹהִים בִרְכָתוֹ, אֲדוֹן הָאֳמָנִים, אָכֵן הַטַּבַּעַת מַתְאִימָה לְיָדִי וְאוּלָם אֵין אֶבֶן הַתַּשְׁבֵּץ כְּפִי רְצוֹנִי”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים, אָמְרָה: “שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁקַמַרֻ־אלזַּמָאן אָמַר לַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת: “אָכֵן מְלֶאכֶת הַטַּבַּעַת מַתְאִימָה לְיָדִי. וְאוּלָם אֵין אֶבֶן־הַתַּשְׁבֵּץ כְּפִי רְצוֹנִי, שֶׁיָּפָה הֵימֶנָּה אֶצְלִי. קָחֶנָּה אֵפוֹא וְתֵן אוֹתָהּ לְאַחַת נַעֲרוֹתֶיךָ”. הוֹצִיא לוֹ מֵאָה דִינָר וְאָמַר לוֹ: “קַח שְׂכָרְךָ וְאַל תַּקְפִּיד עָלֵינוּ שֶׁהִטְרַחְנוּךָ”. אָמַר לוֹ: “סוֹחֵר, הֲרֵי מַה שֶּׁטָּרַחְנוּ בוֹ, כְּבָר נָתַתָּ לָנוּ. וְהִגְדַּלְתָּ חַסְדְּךָ עָלֵינוּ בְּמַשֶּׁהוּ רָב. וְאָכֵן לִבִּי דָבֵק בְּאַהֲבָתְךָ וְאֵינִי יָכֹל לְהִפָּרֵד מֵאִתְּךָ, וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ, בְּשֵׁם אֱלֹהִים, שֶׁתִּהְיֶה אוֹרְחִי הַלַּיְלָה הַזֶּה, וְתַעֲשֶׂה לִי נַחַת־רוּחַ”. אָמַר לוֹ: “יְהִי כֵן. וְאוּלָם אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לַכָ’אן לְצַוּוֹת עַל אֲנָשַׁי וּלְהוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁאֵינִי לָן הַלַּיְלָה בַּכָ’אן שֶׁלֹּא יְצַפּוּ לִי”. אָמַר לוֹ: “בְּאֵיזֶה כָ’אן אַתָּה מִתְאַכְסֵן?” אָמַר לוֹ: “בְּכָ’אן פְּלוֹנִי”. אָמַר לוֹ: “כְּלוּם אָבוֹא אֵלֶיךָ לְשָׁם”. אָמַר לוֹ: “יְהִי כֵן”. פָּנָה הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת וְהָלַךְ אֶל הַכָ’אן לִפְנֵי שְׁקִיעַת־הַחַמָּה, מֵחֲשָׁשׁ מִפְּנֵי כַעַס אִשְׁתּוֹ עָלָיו אִם יִכָּנֵס לַבַּיִת בִּלְעָדָיו. לְקָחוֹ וְהִכְנִיס אוֹתוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְיָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם בְּתוֹךְ אוּלָם שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ. וּכְבָר רָאֲתָה אוֹתוֹ הַגְּבִירָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס, וְנִתְפַּתְּתָה אַחֲרָיו. הָיוּ מְשׂוֹחֲחִים עַד לִשְׁעַת סְעוּדַת־הָעֶרֶב וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ שְׁנֵיהֶם. אַחֲרֵי זֶה הוּבָא הַקָּפֶה וְהַמַּשְׁקָאוֹת. לֹא פָסַק מִשִּׂיחַת־רֵעִים עִמּוֹ עַד לִשְׁעַת סְעוּדַת־הָעֶרֶב. הִתְפַּלְּלוּ שְׁנֵיהֶם הַתְּפִלָּה כַּחוֹבָה, וְנִכְנְסָה אֲלֵיהֶם נַעֲרָה וְעִמָּהּ שְׁנֵי סְפָלִים מִן הַמַּשְׁקֶה. כְּשֶׁשָּׁתוּ תָּקְפָה אוֹתָם שֵׁנָה וְנִרְדְּמוּ. בָּאָה הַגְּבִירָה וְרָאֲתָה אֶת שְׁנֵיהֶם יְשֵׁנִים. הִסְתַּכְּלָה בִפְנֵי קַמַרֻ־אלזַּמָאן, וְנִטְּלָה דַּעְתָּהּ מֵחִנּוֹ וְאָמְרָה: “כֵּיצַד זֶה יִישַׁן הָאוֹהֵב אֶת הַיָּפוֹת?” הָפְכָה אוֹתוֹ עַל גַּבּוֹ וְרָכְבָה עַל חָזֵהוּ. וּמֵעָצְמַת הִתְרַגְּשׁוּת מִתּוֹךְ כִּסּוּפֶיהָ, הֶעְתִּירָה עַל לְחָיָיו עֲתֶרֶת נְשִׁיקוֹת, עַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עִקְּבוֹתֵיהֶם עַל לְחָיָיו. וְגָבְרָה אַדְמוּמִיתָן, וְהִזְהִיר הָעוֹר מֵעַל לְעֶצֶם לֶחְיוֹ. יָרְדָה עַל שְׂפָתָיו מוֹצֶצֶת אוֹתָן, וְלֹא פָסְקָה מִלִּמְצֹץ שְׂפָתָיו עַד שֶׁיָּצָא דָם מִפִּיהָ. וְעִם כָּל זֶה לֹא כָבְתָה אִשָּׁהּ וְלֹא הָרְוָה צִמְאוֹנָהּ. וְלֹא פָסְקָה מֵהִתְעַסֵּק אִתּוֹ בִּנְשֹׁק וַחֲרֹק וְלִפּוּף שׁוֹק בְּשׁוֹק, עַד שֶׁזָּרַח מִצְחוֹ שֶׁל בֹּקֶר וְהֵאִיר, וְחָדַר הַשַּׁחַר וְהִזְהִיר. אַחַר־כָּךְ הִנִּיחָה בְכִיסוֹ אַרְבַּע קֻבִּיּוֹת שֶׁל עֶצֶם וְעָזְבָה אוֹתוֹ וְהָלְכָה לָהּ. אַחַר־כָּךְ שָׁלְחָה אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁלָּהּ עִם מַשֶּׁהוּ מֵעֵין טַבַּק־הֲרָחָה, וְשָׂמָה אוֹתוֹ בִּנְחִירֵי שְׁנֵיהֶם וְהִתְעַטְּשׁוּ וְהִתְעוֹרְרוּ. אָמְרָה לָהֶם הַנַּעֲרָה: “דְּעוּ, אֲדוֹנַי, שֶׁהַתְּפִלָּה חוֹבָה. קוּמוּ אֵפוֹא לִתְפִלַּת הַשַּׁחַר”. הֵבִיאָה לָהֶם אַגָּן וְקֻמְקוּם אָמַר קַמַרֻ־אלזַּמָאן: “אֻמָּן, כְּבָר הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, וְהִפְלַגְנוּ בְּשֵׁנָה יֶתֶר עַל הַמִּדָּה”. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת לַסּוֹחֵר: “יְדִידִי, הַשֵּׁנָה בְאוּלָם זֶה כְּבֵדָה הִיא. וּבְכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי יָשֵׁן בּוֹ, יִקְרֶה לִי כַדָּבָר הַזֶּה”. אָמַר לוֹ: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ”. הִתְחִיל קַמַרֻ־אלזַּמָאן לִרְחֹץ לַתְּפִלָּה כַּדָּת. וּכְשֶׁשָּׂם אֶת הַמַּיִם עַל פָּנָיו, צָרְבוּ אֶת לְחָיָיו וּשְׂפָתָיו. אָמַר: “פְּלָאוֹת. אִם אֲוִירוֹ שֶׁל אוּלָם זֶה כָּבֵד וְשָׁקַעְנוּ בְשֵׁנָה, מָה עִנְיָן זֶה שֶׁלְּחָיַי וּשְׂפָתַי בּוֹעֲרוֹת?” הוֹסִיף וְאָמַר: “אֻמָּן, לְחָיַי וּשְׂפָתַי בּוֹעֲרוֹת”. אָמַר לוֹ: “חוֹשֵׁבְנִי שֶׁמֵּעֲקִיצַת יַתּוּשִׁים הוּא”. אָמַר לוֹ: “פְּלָאוֹת. כְּלוּם יִקְרֶה לְךָ בּוֹ כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לִי?” אָמַר לוֹ: “לֹא”. וְאוּלָם כְּשֶׁמִּזְדַּמֵּן אֶצְלִי אוֹרֵחַ כְּמוֹתְךָ, הוּא קָם בַּבֹּקֶר וּמִתְאוֹנֵן עַל עֲקִיצַת יַתּוּשִׁים. וְאֵין הוּא כָךְ אֶלָּא כְּשֶׁהָאוֹרֵחַ הוּא כָּמוֹךָ בְּלִי חֲתִימַת זָקָן. וְאוּלָם כְּשֶׁבַּעַל־זָקָן הוּא לֹא יָעוּטוּ עָלָיו הַיַּתּוּשִׁים. וְלֹא הֵגֵן עָלַי מִפְּנֵי הַיַּתּוּשִׁים אֶלָּא זְקָנִי, כְּאִלּוּ אֵין הַיַּתּוּשִׁים חוֹשְׁקִים בְּבַעֲלֵי זָקָן”. אַמר לוֹ: “צָדַקְתָּ”. הֵבִיאָה לָהֶם הַנַּעֲרָה אֶת אֲרוּחַת־הַבֹּקֶר וְסָעֲדוּ וְיָצְאוּ. הָלַךְ קַמַרֻ־אלזַּמָאן אֶל הַזְּקֵנָה. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ אָמְרָה לוֹ: “רוֹאָה אֲנִי עִקְּבוֹת הַאשֶׁר עַל פָּנֶיךָ. הַגֵּד לִי אֵפוֹא, מַה שֶּׁמָּצָא אוֹתְךָ”. אָמַר לָהּ: “לֹא מְצָאַנִי כְלוּם. אֲנִי רַק סָעַדְתִּי אֲרוּחַת־הָעֶרֶב, אֲנִי וּבַעַל־הַבַּיִת בְּתוֹךְ אוּלָם וְהִתְפַּלַּלְנוּ תְפִלַּת הָעֶרֶב. אַחַר־כָּךְ יָשַנּוּ, וְלֹא הִתְעוֹרַרְנוּ אֶלָּא בַבֹּקֶר. צָחֲקָה וְאָמְרָה: “וּמַה סִּימָנִים אֵלֶּה שֶׁבִּלְחָיֶיךָ וּבִשְׂפָתֶיךָ?” אָמַר לָהּ: “יַתּוּשֵׁי הָאוּלָם עָשׂוּ בִי מַעֲשֶׂה זֶה”. אָמְרָה לוֹ: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ. אַךְ כְּלוּם אֵרַע לְבַעַל־הַבַּיִת כְּמוֹ שֶׁאֵרַע לְךָ?” אָמַר לָהּ: “לָאו. וְאוּלָם הוּא הִגִּיד לִי שֶׁיַּתּוּשֵׁי אוֹתוֹ אוּלָם אֵינָם מְצִיקִים לְבַעֲלֵי־זָקָן, וְאֵינָם עָטִים אֶלָּא עַל מִי שֶׁלֹּא צָמְחָה לוֹ חֲתִימַת זָקָן. וּבְכָל פַּעַם שֶׁנִּמְצָא אֶצְלוֹ אוֹרֵחַ, הֲרֵי אִם לֹא צָמְחָה לוֹ חֲתִימַת זָקָן יָקוּם בַּבֹּקֶר וְיִתְאוֹנֵן עַל עֲקִיצַת הַיַּתּוּשִׁים. אַךְ אִם בַּעַל זָקָן הוּא לֹא יִקְרֶה לוֹ כְלוּם מִזֶּה”. אָמְרָה לוֹ: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ. אַךְ כְּלוּם רָאִיתָ מַשֶּׁהוּ מִלְבַד זֶה?” אָמַר לָהּ: “מָצָאתִי בְכִיסִי אַרְבַּע קֻבִּיּוֹת שֶׁל עֶצֶם”. אָמְרָה לוֹ: “הַרְאֵה לִי אוֹתָן”. נָתַן אוֹתָן לָהּ. נָטְלָה אוֹתָן וְצָחֲקָה וְאָמְרָה: “הֲרֵי חֲשׁוּקָתְךָ שָׂמָה קֻבִּיּוֹת אֵלּוּ בְכִיסְךָ”. אָמַר לָהּ: “וְכֵיצַד זֶה?” אָמְרָה לוֹ: “אוֹמֶרֶת הִיא בְרֶמֶז, שֶׁאִלּוּ הָיִיתָ אוֹהֵב, לֹא הָיִיתָ יָשֵׁן. שֶׁכֵּן זֶה הָאוֹהֵב לֹא יִישַׁן. וְאוּלָם אַתָּה הִנְּךָ תִינוֹק עֲדַיִן וְלֹא מַתְאִים לְךָ אֶלָּא לְשַׂחֵק בְּקֻבִּיּוֹת אֵלּוּ, וּמָה הֵבִיא אוֹתְךָ לִידֵי כָךְ לֶאֱהֹב אֶת הַיָּפוֹת?”) וּכְבָר בָּאָה אֵלֶיךָ בַלַּיְלָה, וּמָצְאָה אוֹתְךָ יָשֵׁן. וְחָתְכָה אֶת לְחָיֶיךָ חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת בִּנְשִׁיקָה, וְהִנִּיחָה לְךָ סִימָן זֶה. וְאוּלָם אֵין רַב לָהּ בָּזֶה מִמְּךָ, לֹא, אֵין סָפֵק שֶׁתִּשְׁלַח אֵלֶיךָ אֶת בַּעְלָהּ וְיַזְמִין אוֹתְךָ לַלַּיְלָה הַזֶּה. וּכְשֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ עִמּוֹ אַל תִּישַׁן עַד מְהֵרָה. וְהָבֵא עִמְּךָ חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר וּבֹא אֵלַי מָחָר וְהַגֵּד לִי מַה שֶּׁהִגִּיעַ אֵלֶיךָ, וַאֲנִי מַשְׁלִימָה לְךָ אֶת הַתַּחְבּוּלָה”. אָמַר לָהּ: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתֵךְ אֶעֱשֶׂה”, וּפָנָה וְהָלַךְ אֶל הַכָאן.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאֵשֶׁת הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, הִנֵּה אָמְרָה לְבַעְלָהּ: “כְּלוּם הָלַךְ הָאוֹרֵחַ?” אָמַר לָהּ: “הֵן. וְאוּלָם, פְּלוֹנִית, הַיַּתּוֹשִׁים פָּגְעוּ בוֹ הַלַּיְלָה וְחָתְכוּ אֶת לְחָיָיו חֲתִיכוֹת, וַאֲנִי הִתְבַּיַּשְׁתִּי בְפָנָיו”. אָמְרָה לוֹ: “זֶהוּ מִנְהָגָם שֶׁל הַיַּתּוֹשִׁים שֶׁל הָאוּלָם שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵין הֵם חוֹשְׁקִים אֶלָּא בְזֶה שֶׁלֹּא צָמְחָה לוֹ חֲתִימַת זָקָן. וְאוּלָם הַזְמֵן אוֹתוֹ לַלַּיְלָה הַבָּא”. פָּנָה וְהָלַךְ אֵלָיו אֶל הַכָ’אן שֶׁהוּא בוֹ וְהִזְמִינוֹ וְהֵבִיא אוֹתוֹ אֶל הָאוּלָם. אָכְלוּ וְשָׁתוּ וְהִתְפַּלְּלוּ תְפִלַּת עַרְבִית, וְנִכְנְסָה הַנַּעֲרָה וְנָתְנָה לְכָל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם סֵפֶל מַשְׁקֶה.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאֶחָד, אָמְרָה: “שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַנַּעֲרָה נִכְנְסָה וְנָתְנָה לְכָל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם סֵפֶל מַשְׁקֶה. שָׁתוּ וְיָשְׁנוּ. בָּאָה הַגְּבִירָה וְאָמְרָה לוֹ: “בַּר־תְּלִיָּה, תִּישַׁן וְתִתְיַמֵּר שֶׁאוֹהֵב אַתָּה? הָאוֹהֵב לֹא יִישַׁן”. רָכְבָה עַל חָזֵהוּ. לֹא פָסְקָה מֵהַעְתִּיר עָלָיו נְשִׁיקוֹת וּנְשִׁיכוֹת וּמְצִיצוֹת וַאֲהָבִים עַד לַבֹּקֶר. אַחַר־כָּךְ שָׂמָה לוֹ בְכִיסוֹ סַכִּין וְשָׁלְחָה אֶת נַעֲרָתָה בִּשְׁעַת הַבֹּקֶר, וְעוֹרְרָה אוֹתָם. כְּשֶׁלְּחָיָיו לוֹהֲטוֹת אֵשׁ מֵרֹב אֹדֶם. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת: “אֶפְשָׁר שֶׁהַיַּתּוּשִׁים הֵצִיקוּ לְךָ?” אָמַר לוֹ: “לָאו”. שֶׁכֵּן אַחֲרֵי שֶׁיָּדַע אֶת הַנְּקֻדָּה הִנִּיחַ אֶת הַתְּלוּנָה. אַחַר־כָּךְ רָאָה אֶת הַסַּכִּין בְּכִיסוֹ וְשָׁתַק. אַחֲרֵי שֶׁאָכַל אֲרוּחַת־הַבֹּקֶר וְשָׁתָה אֶת הַקָּפֶה, יָצָא מֵאֵצֶל הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת וְשָׂם פָּנָיו אֶל הַכָ’אן וְנָטַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר וְהָלַךְ אֶל הַזְּקֵנָה וְהִגִּיד לָהּ מַה שֶּׁרָאָה. אָמַר לָהּ: “יָשַׁנְתִּי בְעַל כָּרְחִי. וּכְשֶקַּמְתִּי בַבֹּקֶר לֹא רָאִיתִי כְלוּם מִלְּבַד סַכִּין בְּכִיסִי”. אָמְרָה לוֹ: “אֱלֹהִים יָגֵן עָלֶיךָ מִפָּנֶיהָ בַּלַּיְלָה הַבָּא. שֶׁכֵּן אוֹמֶרֶת הִיא לְךָ: ‘אִם שׁוּב פַּעַם אַתָּה יָשֵׁן, אֲנִי שׁוֹחֶטֶת אוֹתְךָ’. הַלַּיְלָה תְּהֵא שׁוּב אוֹרֵחַ אֶצְלָם, וְאִם אַתָּה יָשֵׁן, שׁוֹחֶטֶת הִיא אוֹתְךָ מִצַּוָּארְךָ”. אָמַר לָהּ: “וְכֵיצַד יֵשׁ לִנְהֹג?” אָמְרָה לוֹ: “הַגֵּד לִי מַה הוּא שֶׁאַתָּה אוֹכְלוֹ וּמַה הוּא שֶׁאַתָּה שׁוֹתֶה שָׁם לִפְנֵי הַשֵּׁנָה?” אָמַר לָהּ: סוֹעֲדִים אָנוּ סְעוּדַת הָעֶרֶב כְּדַרְכָּם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם. אַחַר־כָּךְ נִכְנֶסֶת אֵלֵינוּ נַעֲרָה, אַחֲרֵי תְּפִלַּת־הָעֶרֶב, וְנוֹתֶנֶת לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ סֵפֶל מַשְׁקֶה. וּכְשֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה אֶת סִפְלִי, אֲנִי נִרְדָּם וְאֵינִי מֵקִיץ אֶלָּא בַבֹּקֶר”. אָמְרָה לוֹ: “הַפֻּרְעָנוּת בַּסֵּפֶל הִיא. טֹל אוֹתוֹ מִיָּדָהּ וְאַל תִּשְׁתֶּה אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה אֲדוֹנֶיהָ וְיֵרָדֵם. וּכְשֶׁהַנַּעֲרָה נוֹתֶנֶת אוֹתוֹ לְךָ, אֱמֹר לָהּ: “הַשְׁקִינִי מַיִם”. וּכְשֶׁהִיא, הוֹלֶכֶת לְהָבִיא לְךָ כַּד הַמַּיִם, הָרֵק אֶת הַסֵּפֶל מֵאַחֲרֵי הַכַּר וְהַעֲמֵד פָּנִים כְּיָשֵׁן. וּכְשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת אֵלֶיךָ עִם כַּד־הַמַּיִם, תְּדַמֶּה שֶׁנִּרְדַּמְתָּ אַחֲרֵי שֶׁשָּׁתִיתָ אֶת הַסֵּפֶל וְתֵלֵךְ לָהּ מֵאֶצְלְךָ. וְאַחֲרֵי שָׁעָה מֻעָטָה יִתְבָּרֵר לְךָ הַמַּצָּב. וְהִזָּהֵר וְהִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא תָּסּוּר מִדְּבָרַי אֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אוֹתְךָ”. אָמַר לָהּ: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתֵךְ אֶעֱשֶׂה”. וּפָנָה וְהָלַךְ אֶל הַכָ’אן.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, הִנֵּה אָמְרָה לְבַעְלָהּ: “כִּבּוּד הָאוֹרְחִים שְׁלשָׁה לֵילוֹת. הַזְמֵן אוֹתוֹ אֵפוֹא פַּעַם שְׁלִישִׁית”. פָּנָה אֵלָיו וְהִזְמִינוֹ וּלְקָחוֹ וְהִכְנִיסוֹ לָאוּלָם, אַחֲרֵי שֶׁסָעֲדוּ סְעוּדַת־הָעֶרֶב וְהִתְפַּלְּלוּ, וְהִנֵּה הַנַּעֲרַה נִכְנֶסֶת, וְנָתְנָה לְכָל אֶחָד סֵפֶל. שָׁתָה אֲדוֹנָהּ וְנִרְדָּם. וְאוּלָם קַמַרֻ־אלזַּמָאן לֹא שָׁתָה. אָמְרָה לוֹ הַנַּעֲרָה: “כְּלוּם לֹא תִשְׁתֶּה, אֲדוֹנִי?” אָמַר לָהּ: “צָמֵא אֲנִי. הָבִיאִי אֶת כַּד הַמַּיִם”. הָלְכָה לְהָבִיא אֵלָיו אֶת כַּד הַמַּיִם. הֵרִיק אֶת הַסֵּפֶל מֵאֲחוֹרֵי הַכַּר וְיָשֵׁן. כְּשֶׁחָזְרָה הַנַּעֲרָה רָאֲתָה אוֹתוֹ יָשֵׁן, וְהוֹדִיעָה הַדָּבָר לִגְבִרְתָּהּ וְאָמְרָה לָהּ: “כְּשֶׁשָּׁתָה אֶת הַסֵּפֶל נִרְדָּם”. אָמְרָה הַגְּבִירָה בְלִבָּהּ: “מוֹתוֹ טוֹב מֵחַיָּיו”. נָטְלָה סַכִּין חַדָּה וְנִכְנְסָה אֵלָיו, כְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת: “זֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים וְאַתָּה אֵינְךָ נוֹתֵן דַּעְתְּךָ לָרֶמֶז, טִפֵּשׁ. עַכְשָׁו אֲנִי מְרַטֶּשֶׁת אֶת בִּטְנְךָ”. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֵלָיו, וּבְיָדָהּ הַסַּכִּין, פָּקַח אֶת עֵינָיו וְקָם צוֹחֵק. אָמְרָה לוֹ: “לֹא הֲבִינוֹתָ רֶמֶז זֶה בִּתְבוּנָתְךָ, אֶלָּא עַל־יְדֵי הַדְרָכַת בַּעַל עָרְמָה. הַגֵּד לִי אֵפוֹא, מִנַּיִן לְךָ יְדִיעָה זוֹ?” אָמַר לָהּ: “מִזְּקֵנָה אַחַת, וְאֵרַע לִי עִמָּהּ כָּךְ וְכָךְ”. וְהִגִּיד לָהּ אֶת הָעִנְיָן. אָמְרָה לוֹ: “לְמָחָר כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא מִכָּאן, לֵךְ אֶל הַזְּקֵנָה וֶאֱמֹר לָהּ: “כְּלוּם נִשְאַר אִתָּךְ מִן הַתַּחְבּוּלָה יֶתֶר עַל כָּךְ?” וּכְשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת לְךָ: “אִתִּי”, אֱמֹר לָהּ: “הִשְׁתַּדְּלִי לְהִתְקַשֶּׁר עִמָּהּ בְּכָל מַאֲמָץ”. אַךְ אִם תֹּאמַר: “אֵין לִי יְכֹלֶת, וְזֶהוּ הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁאִתִּי”, הוֹצֵא אוֹתָהּ מִדַּעְתְּךָ. וּלְמָחָר בַּלַּיְלָה יָבוֹא בַעְלִי וְיַזְמִין אוֹתְךָ, וְתָבוֹא עִמּוֹ ותוֹדִיעֵנִי, שֶׁאֵדַע לְסַדֵּר אֶת שְׁאֵרִית הַדָּבָר”. אָמַר לָהּ: “כֵּן יִהְיֶה”. בִּלָּה אִתָּהּ שְׁאֵרִית הַלַּיְלָה בְּחִבּוּק וְגִפּוּף, וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִלַּת הַיַּחַס כַּהֲלָכָה וְקָשַׁר אֶת מִשְׁפַּט־הַקֶּשֶׁר בַּקָּשׁוּר לוֹ, בְּעוֹד בַּעְלָהּ כְּחָסֵר הַנּוּן לִפְנֵי הַסְּמִיכוּת10 וְלֹא פָסְקוּ מִכָּךְ עַד הַבֹּקֶר. אָמְרָה לוֹ: “לֹא רַב לִי מִמְּךָ לֹא לַיְלָה וְלֹא יוֹם וְלֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שָׁנָה. מְגַמַּת חֶפְצִי הוּא לְהִשָּׁאֵר אִתְּךָ כָּל מַה שֶּׁנִּשְׁאַר לִי בַחַיִּים. וְאוּלָם הַאֲרֵךְ רוּחֲךָ, עַד שֶׁאֶזֹּם לְךָ עַל בַּעְלִי מְזִמָּה, אֲשֶׁר תָּבִיא בִּמְבוּכָה כָל בַּעַל תְּבוּנוֹת, וְנַשִּׂיג בָּהּ אֶת חֶפְצֵנוּ. מַכְנִיסָה אֲנִי בְלִבּוֹ הִסּוּס עַד שֶׁיְּגָרְשֵׁנִי, וְאֶנָּשֵׂא לְךָ וְאֵלֵךְ אִתְּךָ לְאַרְצְךָ, וְאַעֲבִיר אֶת כָּל הוֹנוֹ וְאוֹצְרוֹתָיו אֶצְלְךָ וְאֶחְבֹּל לְךָ תַּחְבּוּלָה לְהַחֲרִיב חַצְרוֹתָיו וְלִמְחוֹת עִקְּבוֹתָיו, וְאוּלָם שְׁמַע לִדְבָרַי וּמַלֵּא מִצְוָתִי לְכָל אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ וְאַל תַּמְרֶה אֶת פִּי”. אָמַר לָהּ: “שָׁמַעְתִּי וּפְקֻדָּתֵךְ אֲמַלֵּא, וְלֹא אַמְרֶה אֶת פִּיךְ”. אָמְרָה לוֹ: “לֵךְ אֶל הַכָ’אן. וּכְשֶׁיָּבוֹא בַּעְלִי וְיַזְמִין אוֹתְךָ, אֱמֹר לוֹ: ‘אָחִי, בֶּן־אָדָם נוֹפֵל לְמַשָּׂא. וּכְשֶׁהוּא מַרְבֶּה לָצֵאת וּלְהִכָּנֵס תְּכוּפוֹת, יִבְחַל בּוֹ הַנָּדִיב כַּקַּמְּצָן. וְכֵיצַד זֶה אָבוֹא אֶצְלְךָ כָל לַיְלָה וְאִישַׁן אֲנִי וְאַתָּה בָּאוּלָם. וְאִם אָמְנָם לֹא תִכְעַס אַתָּה עָלַי, הֲרֵי יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁנְּשׁוֹתֶיךָ תִּכְעַסְנָה עָלַי, בִּגְלַל הֵעָדֶרְךָ מֵהֶן. וְאִם רְצוֹנְךָ בְּרֵעוּת אִתִּי, קַח לִי בַּיִת לְצַד בֵּיתְךָ, וּתְהֵא אַתָּה פַּעַם מְבַלֶּה אֶצְלִי הַלַּיְלָה עַד לִשְׁעַת הַשֵּׁנָה, וַאֲנִי מְבַלֶּה פַעַם אֶצְלְךָ עַד לִשְׁעַת הַשֵּׁנָה וְאֵלֵךְ לִי אֶל מְעוֹנִי, וְאַתָּה תִכָּנֵס אֶל נְשׁוֹתֶיךָ. וְזוּ דֶרֶךְ טוֹבָה יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁתֵּעָצֵר מִבּוֹא אֶל נְשׁוֹתֶיךָ כָּל הַלֵּילוֹת’. וְאָז יָבוֹא אֵלַי אַחֲרֵי־זֶה וְיִוָּעֵץ בִּי, וַאֲנִי אֲיָעֵץ אוֹתוֹ, שֶׁיוֹצִיא אֶת שְׁכֵנֵנוּ, שֶׁכֵּן הַבַּיִת שֶׁהוּא גָּר בּוֹ בֵּיתֵנוּ הוּא, וְהַשָּׁכֵן גָּר בּוֹ בְּשָׂכָר וּכְשֶׁאַתָּה תָבוֹא לַבַּיִת יָקֵל עָלֵינוּ אֱלֹהִים אֶת שְׁאֵרִית תִּכְנוּנֵנוּ”. הוֹסִיפָה וְאָמְרָה לוֹ: “עַכְשָׁו לֵךְ וַעֲשֵׂה כְפִי שֶׁצִּוִּיתִיךָ.” אָמַר לָהּ: “שָׁמַעְתִּי וּכִפְקֻדָּתֵךְ אֶעֱשֶׂה”. הִנִּיחָה אוֹתוֹ וְהָלְכָה, וְהוּא עוֹשֶׂה עַצְמוֹ יָשֵׁן. אַחֲרֵי זְמָן בָּאָה הַנַּעֲרָה וְעוֹרְרָה אוֹתָם. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת אָמַר: “סוֹחֵר, אֶפְשָׁר הֵצִיקוּ לְךָ הַיַּתּוֹשִׁים?” אָמַר לוֹ: “לָאו”. אָמַר לוֹ: “אֶפְשָׁר שֶׁהִסְכַּנְתָּ לָהֶם”. סָעֲדוּ סְעוּדַת־הַבֹּקֶר וְשָׁתוּ קָפֶה וְיָצְאוּ לְעִסְקֵיהֶם, וּפָנָה קַמַרֻ־אלזַּמָאן וְהָלַךְ אֶל הַזְּקֵנָה וְהוֹדִיעַ לָהּ מַה שֶּׁאֵרַע.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: “שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁבָּא קַמַרֻ־אלזָּמָאן אֶל הַזְּקֵנָה, סִפֵּר לָהּ כָּל מַה שֶּׁאֵרַע, וְאָמַר לָהּ: “כָּךְ וְכָךְ אָמְרָה לִי, וְאָמַרְתִּי לָהּ כָּךְ וְכָךְ. כְּלוּם אִתָּךְ יוֹתֵר מִתִּכְנוּן זֶה, שֶׁתּוֹבִילִינִי בוֹ לְהִתְאַחֵד אִתָּהּ בְּפֻמְבִּי?” אָמְרָה לוֹ: “בְּנִי, כָּאן בָּא הַקֵּץ לְתִכְנוּנִי, וְכָלְתָה תַחְבּוּלָתִי”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָזַב אוֹתָהּ וּפָנָה וְהָלַךְ אֶל הַכָ’אן. לְמָחֳרַת פָּנָה וּבָא אֵלָיו הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת לְעֵת עֶרֶב וְהִזְמִינוֹ. אָמַר לוֹ: “לֹא יִתָּכֵן שֶׁאֵלֵךְ עִמְּךָ”. אָמַר לוֹ: “לָמָּה זֶה? וַהֲרֵי אֲנִי אֲהַבְתִּיךָ וְלֹא אוּכַל עוֹד לְהִפָּרֵד מֵעָלֶיךָ. בֵּאלֹהִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ שֶׁתָּבוֹא עִמִּי”. אָמַר לוֹ: “אִם רְצוֹנְךָ לְהַמְשִׁיךְ בָּרֵעוּת עִמִּי, וּלְקַיֵּם הַיְדִידוּת בֵּינִי וּבֵינְךָ, הֲרֵי קַח לִי בַּיִת לְיַד בֵּיתְךָ וּכְשֶׁאַתָּה רוֹצֶה אַתָּה מְבַלֶּה אֶת הָעֶרֶב אֶצְלִי, וַאֲנִי מְבַלֶּה הָעֶרֶב אֶצְלְךָ. וּבִשְׁעַת הַשֵּׁנָה הוֹלֵךְ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לְבֵיתוֹ לִישֹׁן בּוֹ”. אָמַר לוֹ: “הִנֵּה אֶצְלִי לְיַד בֵּיתִי בַּיִת, וְהוּא רְכוּשִׁי. בֹּא אִתִּי הַלַּיְלָה, וּלְמָחָר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתוֹ לְךָ”. הָלַךְ עִמּוֹ, אָכְלוּ סְעוּדַת הָעֶרֶב וְהִתְפַּלְּלוּ, שָׁתָה בַּעְלָהּ אֶת הַסֵּפֶל שֶׁמַּשְׁקֶה הַשֵּׁנָה בְתוֹכוֹ וְנִרְדַּם. וְסִפְלוֹ שֶׁל קַמַרֻ־אלזַּמָאן לֹא הָיְתָה מִרְמָה בְּתוֹכוֹ וְשָתָה אוֹתוֹ וְלֹא נִרְדַּם. בָּאָה אֵלָיו וְיָשְׁבָה לְיָדוֹ וְשׂוֹחֲחָה אוֹתוֹ עַד לַבֹּקֶר, כְּשֶׁבַּעְלָהּ מֻטָּל כְּמֵת. כְּשֶׁהִתְפַּקַּח מִן הַשֵּׁנָה כְּמִנְהָגוֹ, שָׁלַח וְהֵבִיא אֵלָיו אֶת הַשָּׁכֵן וְאָמַר לוֹ: “אִישִׁי, פַּנֵּה לִי אֶת בֵּיתִי, שֶׁזָּקוּק אֲנִי לוֹ”. אָמַר לוֹ: “עַל רֹאשִׁי וְעַל עֵינִי”. פִּנָה אוֹתוֹ לוֹ, וְשָׁכַן בְּתוֹכוֹ קַמַרֻ־אלזַּמָאן וְהֶעֱבִיר אֶת כָּל חֲפָצָיו אֵלָיו. בְּאוֹתו לַיְלָה בִּלָּה הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת אֵצֶל קַמַרֻ־אלזַּמָאן, וְאַחַר־כָּךְ הָלַךְ לְבֵיתוֹ. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שָׁלְחָה הַגְּבִירָה אֶל בַּנַּאי מֻמְחֶה וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ לְפָנֶיהָ, וְעוֹרְרָה חִשְׁקוֹ לְמָמוֹן עַד שֶׁבָּנָה לָהּ מִנְהָרָה מֵחַדְרָהּ מוֹבִילָה אֶל קַמַרֻ־אלזַּמָאן. וְסִדֵּר לָהּ דֶּלֶת־מִכְסֶה מִתַּחַת לָאָרֶץ. וַעֲדַיִן לֹא הִרְגִּישׁ קַמַרֻ־אלזַּמָאן בַּדָּבָר וְהִנֵּה הִיא נִכְנֶסֶת אֵלָיו וְעִמָּהּ שְׁנֵי כִיסִים שֶׁל מָמוֹן. אָמַר לָהּ: “מֵאַיִן בָּאת?” הֶרְאֲתָה לוֹ אֶת הַמִּנְהָרָה וְאָמְרָה לוֹ: “טֹל שְׁנֵי כִיסִים אֵלֶּה מִמָּמוֹנוֹ”. יָשְׁבָה מְשַׂחֶקֶת בָּאֲהַבְהָבִים עִמּוֹ וּמְשַׁעֲשַׁעַת עַד הַבֹּקֶר. אַחַר־כָּךְ אָמְרָה לוֹ: “הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֵלֵךְ וַאֲעוֹרֵר אוֹתוֹ שֶׁיֵּלֵךְ אֶל חֲנוּתוֹ, וְאָבוֹא אֵלֶיךָ”. יָשָׁב מְצַפֶּה לָהּ. הָלְכָה אֶל בַּעְלָהּ וְעוֹרְרָה אוֹתוֹ. קָם וְהִתְרַחֵץ כַּדָּת לִתְפִלָּה וְהִתְפַּלֵּל וְהָלַךְ לַחֲנוּת. אַחֲרֵי שֶׁהָלַךְ נָטְלָה אַרְבָּעָה כִיסִים וְהָלְכָה אֶל קַמַרֻ־אלזַּמָאן בְּדֶרֶךְ הַמִּנְהָרָה וְאָמְרָה לוֹ: “טֹל מָמוֹן זֶה”, וְיָשְׁבָה אֶצְלוֹ. אַחַר־כָּךְ הָלַךְ כָּל אֶחָד מֵהֶם לְדַרְכּוֹ. פָּנְתָה וְהָלְכָה לְבֵיתָהּ וּפָנָה קַמַרֻ־אלזַּמָאן וְהָלַךְ לַשּׁוּק. כְּשֶׁחָזַר לְעֵת שְׁקִיעַת־הַחַמָּה רָאָה אֶצְלוֹ עֲשָׂרָה כִיסִים וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וְזוּלַת זֶה. בָּא אֵלָיו הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת לְבֵיתוֹ וּלְקָחוֹ אֶל הָאוּלָם וּבִלּוּ בוֹ שְׁנֵיהֶם הַלַּיְלָה. נִכְנְסָה הַנַּעֲרָה כַּמִּנְהָג וְהִשְׁקְתָה אוֹתָם. נִרְדַּם אֲדוֹנֶיהָ, אַךְ קַמַרֻ־אלזַּמָאן לֹא פְגָעוֹ דָבָר מִשּׁוּם שֶׁסִּפְלוֹ הָיָה שָׁלֵם, לֹא מִרְמָה בוֹ. בָּאָה אֵלָיו הַגְּבִירָה וְיָשְׁבָה מְשַׁעֲשַׁעַת אוֹתוֹ. וְהָיְתָה הַנַּעֲרָה מַעֲבִירָה אֶת הַטּוּב אֶל בֵּיתוֹ דֶּרֶךְ הַמִּנְהָרָה. וְלֹא פָסְקוּ מִכָּךְ עַד הַבֹּקֶר. עוֹרְרָה הַנַּעֲרָה אֶת אֲדוֹנֶיהָ וְהִשְׁקְתָה אוֹתוֹ קָפֶה, וְהָלַךְ כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם לְדַרְכּוֹ. וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הוֹצִיאָה לוֹ הַגְּבִירָה סַכִּין שֶׁהָיְתָה לְבַעְלָהּ שֶׁהָיְתָה עֲשׂוּיָה בְיָדָיו וְעָלְתָה לוֹ בַחֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר ולֹא הָיָה דוֹמֶה לָהּ בִּיפִי אָמָּנוּתָהּ. וּמֵרֹב מַה שֶּׁבִּקְּשׁוּ אוֹתָהּ בְנֵי־אָדָם, שָׂם אוֹתָהּ בְּתֵבָה, וְלֹא נָתְנָה לוֹ נַפְשׁוֹ לְמָכְרָהּ לְאֶחָד מִן הַבְּרוּאִים. אָמְרָה לוֹ: “טֹל סַכִּין זוֹ, וְשִׂים אוֹתָהּ בַּחֲגוֹרָתְךָ וְלֵךְ אֶל בַּעְלִי וְשֵׁב אֶצְלוֹ וְהוֹצֵא אוֹתָהּ מֵחֲגוֹרָתְךָ וֶאֱמֹר לוֹ: “אֻמָּן, הִסְתַּכֵּל בְּסַכִּין זוֹ, שֶׁקְּנִיתִיהָ הַיּוֹם, וְהַגֵּד לִי, כְּלוּם הִפְסַדְתִּי בָהּ. אוֹ הִרְוַחְתִּי?” שֶׁכֵּן יַכִּיר אוֹתָהּ וְיִתְבַּיֵּשׁ לְהַגִּיד לְךָ: “סַכִּינִי הִיא”. וּכְשֶׁיֹּאמַר לְךָ: “מֵהֵיכָן קָנִיתָ אוֹתָהּ? וּבְכַמָּה לְקַחְתִּיהָ?” אֱמֹר לוֹ: 'רָאִיתִי שְׁנַיִם מִן הַמַּלָּחִים הַתֻּרְכִּים נִצִּים. אָמַר אֶחָד מֵהֶם לַשֵּׁנִי: “הֵיכָן הָיִיתָ?” אָמַר לוֹ: “הָיִיתִי אֵצֶל יְדִידָתִי, וּבְכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי בָּא אֵלֶיהָ, הִיא נוֹתֶנֶת לִי מָמוֹן, וְהַיּוֹם אָמְרָה לִי: “אֵין יָדִי מַשֶּׂגֶת לָתֵת לְךָ מָמוֹן עַכְשָׁו. וְאוּלָם קַח סַכִּין זוֹ, שֶׁהִיא סַכִּינוֹ שֶׁל בַּעְלִי”. לְקַחְתִּיהָ מֵאִתָּהּ, וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי לְמָכְרָהּ”. מָצְאָה הַסַּכִּין חֵן בְּעֵינַי, וּכְשֶׁשָּׁמַעְתִּי אוֹתוֹ אוֹמֵר כָּךְ, אָמַרְתִּי לוֹ: “מוֹכֵר אַתָּה אוֹתָהּ לִי?” אָמַר לִי: “קְנֵה”. לְקַחְתִּיהָ מִמֶּנּוּ בִשְׁלשׁ מֵאוֹת דִּינָר. כְּלוּם בְּזוֹל הוּא אוֹ בְיֹקֶר?” וּרְאֵה אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר לְךָ. אַחֲרֵי זֶה תְּשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ זְמַן מַה וְתָקוּם מֵאֶצְלוֹ וְתָבוֹא אֵלַי מְהֵרָה. וְתִמְצָא אוֹתִי יוֹשֶׁבֶת בְּפִי הַמִּנְהָרָה, מְצַפָּה לְךָ וְתִתֵּן לִי אֶת הַסַּכִּין”. אָמַר לָהּ: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתֵךְ אֶעֱשֶׂה”. נָטַל אוֹתָהּ סַכִּין וְשָׂם אוֹתָהּ בַּחֲגוֹרָתוֹ וּפָנָה וְהָלַךְ אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת. נָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְקִדֵּם אוֹתוֹ בִּבְרָכָה לְבוֹאוֹ וְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ. רָאָה אֶת הַסַּכִּין בַּחֲגוֹרָתוֹ וְתָמַהּ וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “סַכִּינִּי הִיא זוֹ וּמִי הוּא שֶׁהֱבִיאָהּ לְסוֹחֵר זֶה?” הָיָה מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: “מִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי אִם סַכִּינִי הִיא אוֹ סַכִּין הַדּוֹמָה לָהּ?” וְהִנֵּה קַמַרֻ־אלזַּמָאן מוֹצִיא אוֹתָהּ וְאוֹמֵר: “אֻמָּן, טֹל סַכִּין זוֹ וְהִסְתַּכֵּל בָּה”. כְּשֶׁנְּטָלָהּ בְיָדוֹ הִכִּירָהּ הַכָּרָה בְרוּרָה וְהִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר: “סַכִּינִי הִיא”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה, אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּטַל הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת אֶת הַסַּכִּין מִיָּדוֹ שֶל קַמַרֻ־אלזַּמָאן, הִכִּירָהּ וְהִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר: “סַכִּינִי הִיא”. אָמַר לוֹ: “מֵהֵיכָן קָנִיתָ אוֹתָהּ?” סַח לוֹ כְפִי שֶׁצִּוְּתָה עָלָיו הַגְּבִירָה. אָמַר לוֹ: “זֹאת זוֹלָה הִיא בִמְחִיר זֶה, שֶׁכֵּן שָׁוָה הִיא חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר”. נִתְלַקְּחָה הָאֵשׁ בְּלִבּוֹ וְנִקְשְׁרוּ יָדָיו מֵעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ. הָיָה מְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ כְּשֶׁהוּא טוֹבֵעַ בְּיַם הַהִרְהוּרִים. וּכְכָל אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלָיו הָעֶלֶם חֲמִשִּׁים מִלָּה, הָיָה עוֹנֶה אוֹתוֹ מִלָּה אַחַת. וְהָיָה לִבּוֹ בְּתוֹךְ יִסּוּרִים וְגוּפוֹ מִתְחַלְחֵל וְרוּחוֹ נֶעְכָּרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמְשׁוֹרֵר:

לֹא אֵדַע דַּבֵּר כַּאֲשֶׁר שִׁחֲרוּ אֶל דְבָרַי,

אוֹ דִבְּרוּ אֵלַי, וַיִּרְאוּ כִּי עָתְקוּ הִרְהוּרַי.


טוֹבֵעַ בְּיָם־מַחֲשָׁבוֹת לֹא חֵקֶר וְסוֹף לוֹ

לְלֹא הַבְחֵן בָּאָדָם בֵּין נְקֵבָה לְזָכָר בְּדַעְתּוֹ.


כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מַצָּבוֹ, אָמַר לוֹ: “אֶפְשָׁר עָסוּק אַתָּה בְשָׁעָה זוֹ?” קָם מֵאֶצְלוֹ וּפָנָה וְהָלַךְ אֶל הַבַּיִת בִּמְהִירוּת. רָאָה אוֹתָהּ עוֹמֶדֶת לְיַד דֶּלֶת הַמִּנְהָרָה מְצַפָּה לוֹ. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ אָמְרָה לוֹ: “כְּלוּם עָשִׂיתָ כְּפִי שֶׁצִּוִּתִיךָ?” אָמַר לָהּ: “הֵן”. אָמְרָה לוֹ: “מַה דָּבָר אָמַר לְךָ?” אָמַר לָהּ: “הִגִּיד לִי שֶׁבְּזוֹל הִיא, שֶׁכֵּן שָׁוָה הִיא חֲמֵשׁ־מֵאוֹת דִּינָר. וְאוּלָם מַצָּבוֹ נִשְׁתַּנָּה, וְקַמְתִּי מֵאֶצְלוֹ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֵרַע לוֹ אַחַר־כָּךְ”. אָמְרָה לוֹ: “הָבָה אֶת הַסַּכִּין הֵנָּה וְתָנוּחַ דַּעְתְּךָ”. נָטְלָה אֶת הַסַּכִּין וְהִנִּיחָה אוֹתָהּ בִּמְקוֹמָהּ וְיָשְׁבָה.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנָהּ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, הִנֵּה אַחֲרֵי שֶׁהָלַךְ קַמַרֻ־אלזַּמָאן מֵאֶצְלוֹ, הִתְלַקְּחָה בְלִבּוֹ אֵשׁ וְנִתְרַבָּה אֶצְלוֹ הַחֲשָׁד וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “אֵין הִיא אֶלָּא שֶׁאֲנִי קָם וְשׁוֹאֵל עַל דְּבַר מְקוֹם הִמָּצֵא הַסַּכִּין, וְאָשִׂים קֵץ לַסָּפֵק עַל יְדֵי הַוַּדַּאי”. קָם וּבָא הַבַּיְתָה וְנִכְנַס אֶל אִשְׁתּוֹ וְהוּא שׁוֹאֵף וְנוֹשֵׁם כְּתַנִּין. אָמְרָה לוֹ: “מַה לְּךָ, אֲדוֹנִי?” אָמַר לָהּ: “הֵיכָן סַכִּינִי?” אָמְרָה לוֹ: “בְּתוֹךְ הַתֵּבָה”. הִכְּתָה עַל חָזֶהָ וְאָמְרָה: “דּוֹדִי, שֶׁמָּא רַבְתָּ עִם אָדָם, וּבָאתָ לְבַקֵּשׁ אֶת הַסַּכִּין לְהַכּוֹתוֹ בוֹ?” אָמַר לָהּ: “הַרְאִינִי אוֹתָהּ”. אָמְרָה לוֹ: “אַחֲרֵי שֶׁתִּשָּׁבַע לִי שֶׁלֹּא תּוֹצִיאָהּ מִן הַבַּיִת וְלֹא תַכֶּה בָהּ אָדָם”. נִשְׁבַּע לָהּ. פָּתְחָה אֶת הַתֵּבָה וְהוֹצִיאָהּ אוֹתָהּ לָהּ. הִתְחִיל מְהַפֵּךְ בָּהּ וְאוֹמֵר: “אָכֵן דְּבַר פֶּלֶא הוּא”. הוֹסִיף וְאָמַר: “טְלִי אוֹתָהּ וְהַחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ”. אָמְרָה לוֹ: “מַה סִּבַּת זֶה?” אָמַר לָהּ: “רָאִיתִי אֵצֶל יְדִידֵנוּ סַכִּין שֶׁכְּמוֹתָהּ”, וְסִפֵּר לָהּ אֶת הָעִנְיָן, וְאָמַר לָהּ: “כְּשֶׁרְאִיתִיהָ בַתֵּבָה בָּא קֵץ לַסָּפֵק עַל יְדֵי הַוַּדַּאי”. אָמְרָה לוֹ: “שֶׁמָּא חָשַׁבְתָּ עָלַי רָעוֹת, וְשַׂמְתָּ אוֹתִי יְדִידָה לַשָּׂכִיר הַתֻּרְכִּי, וְשֶׁאֲנִי נָתַתִּי לוֹ אֶת הַסַּכִּין?” אָמַר לָהּ: “הֵן. מְסֻפָּק הָיִיתִי בַדָּבָר. וְכַאֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת הַסַּכִּין סָר הַסָּפֵק מִלִּבִּי”. אָמְרָה לוֹ: “הוֹי אִישִׁי, אֵין עוֹד טוֹב בְּךָ”. הִתְחִיל מִצְטַדֵּק לְפָנֶיהָ עַד שֶׁפִּיְּסָה, וְיָצָא וּפָנָה וְהָלַךְ אֶל חֲנוּתוֹ. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי נָתְנָה לְקַמַרֻ־אלזַּמָאן אֶת שְׁעוֹנוֹ שֶׁל בַּעְלָהּ, שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ בְעֶצֶם יָדָיו, וְלֹא הָיָה אֵצֶל אָדָם כְּדֻגְמָתוֹ, וְאָמְרָה לוֹ: “לֵךְ אֶל חֲנוּתוֹ וְשֵׁב אֶצְלוֹ וֶאֱמֹר לוֹ: ‘זֶה שֶׁרְאִיתִיו אֶתְמוֹל, רְאִיתִיו שׁוּב הַיּוֹם, וְהִצִּיעַ לִי שָׁעוֹן זֶה’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘מֵאַיִן לְךָ זֶה?’ אָמַר ‘מֵאֵצֶל יְדִידָתִי. קְנִיתִיו מִמֶּנּוּ בִשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים דִּינָר. רְאֵה אֵפוֹא, כְּלוּם בְּזוֹל הוּא?’ וּרְאֵה אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֶיךָ. וּכְשֶׁאַתָּה קָם מֵאֶצְלוֹ, בּוֹא אֵלַי מְהֵרָה, וְתֵן לִי אוֹתוֹ”. הָלַךְ אֵלָיו קַמַרֻ־אלזַּמָאן וְעָשָׂה עִמּוֹ כַאֲשֶׁר צִוְּתָה אוֹתוֹ. כְּשֶׁרָאָה הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת אֶת הַשָּׁעוֹן, אָמַר: “שָׁוֶה הוּא זֶה שְׁבַע מֵאוֹת דִּינָר”, וְנִכְנַס בְּלִבּוֹ חֲשָׁד. עָזַב אוֹתוֹ הָעֶלֶם וְהָלַךְ אֶל הַגְּבִירָה וְנָתַן לָהּ אוֹתוֹ שָׁעוֹן. וְהִנֵּה בַעְלָהּ בָּא שׁוֹאֵף וְנוֹשֵׁם וְאָמַר לָהּ: “הֵיכָן שְׁעוֹנִי?” אָמְרָה לוֹ: “הֲרֵי הוּא כָאן לְפָנֶיךָ”. אָמַר לָהּ: “הָבִיאִי אוֹתוֹ לִי”. הֵבִיאָה אוֹתוֹ לוֹ. אָמַר: “אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר”. אָמְרָה לוֹ: “הוֹי אִישׁ, אֵין אַתָּה בָּא מִבְּלִי דָבָר שֶׁקָּרָה לְךָ. הַגֵּד לִי אֵפוֹא מָה עִנְיָנְךָ?” אָמַר לָהּ: “מָה אֹמַר? נָבוֹךְ אֲנִי בְמַצָּבִים אֵלֶּה”. וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

נְבוּכוֹתִי, חֵי הָרַחֲמָן, בְּלִי סָפֵק בְּעִנְיָנַי,

וַאֲפָפוּנִי מִמְּקוֹם לֹא אֵדַע, וְכִתְּרוּנִי יְגוֹנַי.

אַאֲרִיךְ רוּחִי עֲדֵי יָדַע אֶרֶךְ־רוּחַ כִּי אֲנִי

מַאֲרִיךְ רוּחִי בְּדָבָר מַר מֵאָהָל הִנְנִי.

וְאֵין אֹרֶךְ רוּחִי אַךְ כִּמְרִירוּת הָאֲהָלִים11

וְאוּלָם אֶסְבּוֹל בְּדָבָר מַר מִלּוֹחֲשׁוֹת גֶּחָלִים

וְאֵין הָעִנְיָן עִנְיָנִי כְּפִי רְצוֹנִי אָנִי,

רַק אֲדוֹן־הַפְּקֻדָּה הַאֲרֵךְ־רוּחִי יָפֶה, יְצַוֵּנִי.


הוֹסִיף וְאָמַר: “אִשָּׁה, הִנֵּה רָאִיתִי אֵצֶל הַסּוֹחֵר, יְדִידֵנוּ, רֵאשִׁית כֹּל אֶת סַכִּינִי, וְהִכַּרְתִּיהָ, מֵאַחֲרֵי שֶׁאָמָּנוּתָהּ רַק הַמְצָאָתִי הִיא מִדַּעְתִּי, וְאֵין בְּנִמְצָא כְּדֻגְמָתָהּ. הִגִּיד לִי דְבָרִים הַמְעוֹרְרִים חֲשָׁד בַּלֵּב, וּבָאתִי וּרְאִיתִיהָ. וְהִנֵּה רָאִיתִי אֶצְלוֹ שֵׁנִית אֶת הַשָּׁעוֹן, וְאַף אָמָּנוּתוֹ רַק הַמְצָאָתִי שֶׁהִמְצֵאתִי מִדַּעְתִּי הִיא, וְאֵין בְּנִמְצָא כְּדֻגְמָתוֹ בְּבָצְרָה. וְשׁוּב הִגִּיד לִי דְבָרִים הַמְעוֹרְרִים חֲשָׁד. וַהֲרֵינִי נָבוֹךְ וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה הוּא אֲשֶׁר קָרָה לִי”. אָמְרָה לוֹ: “הַיּוֹצֵא מִדְּבָרֶיךָ הוּא אֵפוֹא שֶׁאֲנִי יְדִידָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ סוֹחֵר וְנָתַתִּי לוֹ אֶת חֲפָצֶיךָ, וּבִקַּשְׁתָּ לְהוֹכִיחַ מְעִילָתִי שֶׁמָּעַלְתִּי וּבָאתָ לְחָקְרֵנִי. וְאִלּוּ לֹא הָיִיתָ מוֹצֵא אֶת הַסַּכִּין וְאֶת הַשָּׁעוֹן אֶצְלִי, הָיְתָה מְעִילָתִי בְרוּרָה בְּעֵינֶיךָ. וְאוּלָם, אִישׁ, אַחֲרֵי שֶׁחָשַׁבְתָּ עָלַי מַחֲשָׁבָה זוֹ, שׁוּב אֵינִי אוֹכֶלֶת אִתְּךָ וְלֹא שׁוֹתָה, שֶׁמָּאַסְתִּי בְךָ כְּשֵׁם שֶׁמּוֹאֲסִים הַדָּבָר הָאָסוּר”. חָזַר שׁוּב לְרַצּוֹתָהּ עַד שֶׁפִּיְּסָה. יָצָא וְהִתְחָרֵט עַל שֶׁפָּנָה אֵלֶיהָ בְּאוֹתָם דִּבּוּרִים, וּפָנָה וְהָלַךְ אֶל חֲנוּתוֹ וְיָשַׁב בָּהּ.


הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, הָלַךְ מֵאֵצֶל אִשְׁתּוֹ, וְהָיָה מִתְחָרֵט עַל שֶׁפָּנָה אֵלֶיהָ בְּאוֹתָם דִּבּוּרִים. פָּנָה וְהָלַךְ אֶל חֲנוּתוֹ וְיָשָׁב. הָיָה שָׁרוּי בְּחַלְחָלָה עֲצוּמָה וּדְאָגָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה. וְרָפֶה בְיָדוֹ, מַאֲמִין בַּדָּבָר וְאֵינוֹ מַאֲמִין. לְעֵת עֶרֶב בָּא אֶל בֵּיתוֹ יְחִידִי מִבְּלִי הָבִיא עִמּוֹ אֶת קַמַרֻ־אלזַּמָאן. אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה: “הֵיכָן הַסּוֹחר?” אָמַר לָהּ: “בִּמְעוֹנוֹ”. אָמְרָה לוֹ: “כְּלוּם נִתְקָרְרָה הַיְדִידוּת שֶׁבֵּינְךָ וּבֵינוֹ?” אָמַר לָהּ: “חֵי־אֱלֹהִים, שֶׁלֹּא לְרָצוֹן הוּא לִי מַה שֶּׁאֵרַע עַל יָדוֹ”. אָמְרָה לוֹ: “קוּם וְהָבֵא אוֹתוֹ, לְמַעֲנִי”. קָם וְנִכְנַס אֵלָיו לְבֵיתוֹ וְרָאָה אֶת חֲפָצָיו פְּזוּרִים בְּבֵיתוֹ. בָּעֲרָה אֵשׁ בְּלִבּוֹ, וְהִתְחִיל מִתְאַנֵּחַ. אָמַר לוֹ קַמַרֻ־אלזַּמָאן: “מַה לִּי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ שָקוּעַ בְּהִרְהוּרִים?” הִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לוֹ: “חֲפָצַי אֶצְלְךָ. מִי הוּא שֶׁהֵבִיא אוֹתָם אֵלֶיךָ”, וְאָמַר לוֹ: “רוּחִי נֶעְכָּרָה. וְאוּלָם קוּם בֹּא אֶל בֵּיתִי שֶׁנִּתְבַּדֵּר”. אָמַר לוֹ: “הַנִּיחֵנִי בִמְקוֹמִי”. הִשְׁבִּיעַ אוֹתוֹ וּלְקָחוֹ עִמּוֹ. סָעַד עִמּוֹ סְעוּדַת־הָעֶרֶב וּבִלּוּ יַחְדָו אוֹתוֹ לַיְלָה. הָיָה מְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ כְּשֶׁהוּא טוֹבֵעַ בְּיַם הַהִרְהוּרִים. נִכְנְסָה אֲלֵיהֶם הַנַּעֲרָה עִם סִפְלֵי־הַמַּשְׁקֶה כָּרָגִיל. כְּשֶׁשָּׁתוּ נִרְדַּם הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, אַךְ קַמַרֻ־אלזַּמָאן לֹא נִרְדַּם, מִשּׁוּם שֶׁסִּפְלוֹ לֹא הָיְתָה מִרְמָה בְּתוֹכוֹ. נִכְנְסָה הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה אֶל קַמַרֻ־אלזַּמָאן וְאָמְרָה לוֹ: “כֵּיצַד אַתָּה רוֹאֶה חֲבוּר־קַרְנַיִם זֶה, שֶׁאֵינוֹ שָׂם דַּעְתּוֹ, שִׁכּוֹר מִבְּלִי דַעַת מְזִמּוֹת הַנָּשִׁים? אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי עוֹקֶבֶת אוֹתוֹ עַד שֶׁהוּא מְגָרְשֵׁנִי. וְאוּלָם לְמָחָר אֲנִי מִתְחַפֶּשֶׂת בְּמַרְאֶה שִׁפְחָה וְאֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ אֶל חֲנוּתוֹ, וְתֹאמַר לוֹ: “אֻמָּן, הִנֵּה נִכְנַסְתִּי הַיּוֹם לְכָאן סוֹחֲרֵי־הָעֲבָדִים וְרָאִיתִי נַעֲרָה זוֹ וּקְנִיתִיהָ בְאֶלֶף דִּינָר. הִתְבּוֹנֵן אֵפוֹא, כְּלוּם בְּזוֹל הִיא?” אַחֲרֵי זֶה גַלֵּה לְעֵינָיו אֶת פָּנַי וְאֶת שָׁדַי, וְהַחֲזֵר אוֹתִי אֶל מְעוֹנְךָ, וַאֲנִי אֶכָּנֵס לְבֵיתִי דֶרֶךְ הַמִּנְהָרָה, וְנִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בְסוֹפוֹ שֶׁל עִנְיָנֵנוּ”. הֶעֱבִירוּ אֶת לֵילָם בְּשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וְרֵעוּת עַד לַבֹּקֶר. הָלְכָה הִיא לִמְקוֹמָהּ וְשָׁלְחָה אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁלָּהּ וְעוֹרְרָה אֶת אֲדוֹנֶיהָ וְאֶת קַמַרֻ־אלזַּמָאן. קָמוּ שְׁנֵיהֶם וְהִתְפַּלְּלוּ תְפִלַּת הַשַּׁחַר וְאָכְלוּ אֶת אֲרוּחַת־הַבֹּקֶר וְשָׁתוּ אֶת הַקָּפֶה. יָצָא הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת אֶל חֲנוּתוֹ, וְנִכְנַס קַמַרֻ־אלזַּמָאן אֶל בֵּיתוֹ. בָּאָה הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה בְדֶרֶךְ הַמִנְהָרָה. כְּשֶׁהִיא בְּתֹאַר שֶׁל שִׁפְחָה כְּאִלּוּ הָיְתָה שִׁפְחָה מִלֵּדָה וּמֵרֶחֶם, וּפָנָה קַמַרֻ־אלזַּמָאן וְהָלַךְ אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת וְהָלְכָה הִיא אַחֲרָיו. לֹא פָסַק מִלֶּכֶת וְהִיא אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ אִתָּהּ אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת. נָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְיָשַׁב וְאָמַר לוֹ: “אֻמָּן, נִכְנַסְתִּי הַיּוֹם לְכָאן סוֹחֲרֵי־הָעֲבָדִים בְּמַטָּרָה לְהִסְתַּכֵּל שָׁם וְרָאִיתִי שִׁפְחָה זוֹ בִּידֵי הַסַּרְסוּר. מָצְאָה חֵן בְּעֵינַי וְקָנִיתִי אוֹתָהּ בְּאֶלֶף דִּינָר, וְחָפֵץ אֲנִי שֶׁתִּסְתַּכֵּל בָּהּ וְתִרְאֶה אִם בְּזוֹל מְחִירָהּ אִם לֹא”. גִּלָּה לְעֵינָיו אֶת פָּנֶיהָ, וְרָאָה הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת שֶׁאִשְׁתּוֹ הִיא, וְהִיא לְבוּשָׁה בַּמְפֹאָרִים שֶׁבְּמַלְבּוּשֶׁיהָ וּמְקֻשֶּׁטֶת בַּיָּפִים שֶׁבַּתַּכְשִׁיטִים וּבִכְחָל וּבִשְׂרָק כְּפִי שֶׁהָיְתָה רְגִילָה מִתְקַשֶּׁטֶת לְפָנָיו בְּבֵיתוֹ, הִכִּיר אוֹתָהּ הַכָּרָה נְכוֹנָה בְּפָנֶיהָ וּבְמַלְבּוּשֶׁיהָ וּבְתַכְשִׁיטֶיהָ שֶׁעָשָׂה אוֹתָם בְּעֶצֶם יָדָיו. רָאָה אֶת הַטַּבָּעוֹת שֶׁעָשָׂה אוֹתָם זֶה מֵחָדָשׁ לְקַמַרֻ־אלזַּמָאן בְּאֶצְבָּעָהּ. נִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁאִשְׁתּוֹ הִיא מִכָּל הַבְּחִינוֹת. אָמַר לָהּ: “מַה שְּׁמֵךְ, נַעֲרָה?” אָמְרָה לוֹ: “חָלִימָה שְׁמִי”. וְהָיָה שֵׁם אִשְׁתּוֹ חָלִימָה וְאָמְרָה לוֹ אֶת הַשֵּׁם כְּמוֹ שֶׁהוּא. תָּמַהּ עַל כָּךְ וְאָמַר לוֹ: “בְּכַמָּה קָנִיתָ אוֹתָהּ?” אָמַר לוֹ: “בְּאֶלֶף דִּינָר”. אָמַר לוֹ: “הֲרֵי לְקַחְתָּהּ בְּלֹא מְחִיר, שֶׁכֵּן אֶלֶף דִּינָר פָּחוֹת הֵם מִמְּחִיר הַטַּבָּעוֹת. וְאַף לְבוּשֶׁיהָ וְתַכְשִׁיטֶיהָ בְּחִנָּם הֵם”. אָמַר לוֹ: “יְבַשֶּׂרְךָ אֱלֹהִים בְּטוֹב מֵאַחֲרֵי שֶׁמָּצְאָה חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי מוֹבִילָה לְבֵיתִי”. אָמַר לוֹ: “עֲשֵׂה כִרְצוֹנְךָ”. נְטָלָהּ וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ. יָרְדָה דֶרֶךְ הַמִּנְהָרָה וְיָשְׁבָה בְחַדְרָהּ. וְאוּלָם לַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, הִנֵּה הִתְלַקְּחָה הָאֵשׁ בְּלִבּוֹ וְאָמַר לְעַצְמוֹ: “אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה אֶת אִשְׁתִּי וְאִם בַּבַּיִת הִיא, תְּהֵא שִׁפְחָה זוֹ כִּדְמוּתָהּ וּכְצַלְמָהּ – מְרוֹמָם הוּא זֶה הָאֱלֹהִים שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ. אַךְ אִם לֹא תִהְיֶה אִשְׁתִּי בַבַּיִת, הֲרֵי הִיא הִיא בְלִי כָל סָפֵק”. קָם וְאָץ עַד שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת וְרָאָה אוֹתָהּ יוֹשֶׁבֶת בְּמַלְבּוּשֶׁיהָ וְתַכְשִׁיטֶיהָ שֶׁרָאָה אוֹתָהּ בָּם בַּחֲנוּת. סָפַק כַּף אֶל כַּף וְאָמַר: “אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר”. אָמְרָה לוֹ: “הוֹי אִישׁ, כְּלוּם נִכְנַס בְּךָ שִׁגָּעוֹן? וּמָה עִנְיָנְךָ? וּמַה הוּא מִנְהָגְךָ זֶה? אֵין סָפֵק שֶׁדָּבָר הוּא”. אָמַר לָהּ: “אִם רְצוֹנֵךְ שֶׁאַגִּיד לָךְ, אַל נָא תִּרְגְּזִי”. אָמְרָה לוֹ: “אֱמֹר”. אָמַר לָהּ: “הִנֵּה הַסּוֹחֵר יְדִידֵנוּ קָנָה שִׁפְחָה שֶׁגִּזְרָתָהּ כְּגִזְרָתֵךְ וְקוֹמָתָהּ כְּקוֹמָתֵךְ וּשְׁמָהּ כִּשְׁמֵךְ וּמַלְבּוּשָׁהּ כְּמַלְבּוּשֵׁךְ וְהִיא דוֹמָה לָךְ בְּכָל סְגֻלּוֹתַיִךְ, וּבְאֶצְבָּעָהּ טַבָּעוֹת כְּטַבְּעוֹתַיִךְ, וְתַכְשִׁיטֶיהָ כְּתַכְשִׁיטַיִךְ. וּכְשֶׁהֶרְאַנִי אוֹתָהּ, חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ הִיא וּנְבוּכוֹתִי. מִי יִתֵּן וְלֹא הָיִינוּ רוֹאִים סוֹחֵר זֶה וְלֹא הָיָה רֵעַ לָנוּ וְלֹא הָיָה בָא מֵאַרְצוֹ וְלֹא הָיִינוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר עָכַר אֶת חַיַּי אַחֲרֵי שֶׁהָיוּ צְלוּלִים. וְהָיָה סִבָּה לְסִכְסוּכִים אַחֲרֵי הָאֵמוּן, וְהִכְנִיס סָפֵק בְּתוֹךְ לִבִּי” אָמְרָה לוֹ: “הִתְבּוֹנֵן בְּפָנַי, אֶפְשָׁר אֲנִי הִיא שֶׁהָיִיתִי עִמּוֹ, וְהַסּוֹחֵר אֲהוּבִי, וְלָבַשְתִּי בְּתֹאַר שִׁפְחָה וְהִסְכַּמְתִּי עִמּוֹ שֶׁיַּרְאֶה אוֹתִי לְךָ לָזֹם לְךָ מְזִמָּה”. אָמַר לָהּ: “מָה הֵם דְּבָרִים אֵלֶּה? אֵינִי חוֹשֵׁב עָלַיִךְ שֶׁתַּעֲשִׂי כַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה”. וְהָיָה אוֹתוֹ סוֹחֵר חֲסַר־בִּינוֹת בִּמְזִמּוֹת הַנָּשִׁים וּבְמַה שֶּׁהֵן עוֹשׂוֹת עִם הַגְּבָרִים. וְלֹא שָׁמַע אֶת דְּבָרָיו שֶׁל זֶה שֶׁאָמַר:

מָשַׁךְ אוֹתְךָ לַיָּפוֹת, רוֹטֵט הַלֵּבָב,

אַחֲרֵי הַנְּעוּרִים עֵת שֵׂיבָה תִּתְקָרָב.

תְּעַנֵּנִי לַיְלָה12 וּכְבָר סָרָה אַהֲבָתָהּ

וּלְשִׂנְאָה וּפֻרְעָנוּת בֵּינֵינוּ הָיְתָה

אִם לְנָשִׁים תִּשְׁאָלוּנִי, דְעוּ כֵן,

יָדַעְתִּי צָרוֹת מִנָּשִׁים כָּל שֶׁהֵן

בְּהַלְבִּין רֹאשׁ גֶּבֶר אוֹ הוֹנוֹ פַס

כָּל חֵלֶק לוֹ בְּאַהֲבָתָן אָפַס.


וְאָמַר הַשֵּׁנִי:

הַמְרֵה פִּי הַנָּשִׁים זֶה הַיָּפֶה בְּכָל צָו

לֹא יְאֻשַּׁר אָדָם רִסְנוֹ בְּיַד נָשִׁים עָזַב.

תְּעַכֵּבְנָה אוֹתוֹ מִשְּׁלֵמוּת בְּמַעֲלוֹתָיו,

וְלוּ יִשְׁאַף לְמַדָּע אֶלֶף מִשְּׁנוֹתָיו.


וְאָמַר אַחֵר:

אָכֵן הַנָּשִׁים לִשְׂטָנִים נוֹצְרוּ לָנוּ.

נֶחֱסֶה בֵּאלֹהִים מִתְּכָכֵי שְׂטָנִים, שְׁמָרָנוּ,

וַאֲשֶׁר בָּהֶן יָרָהוּ חֵשֶׁק לְהַוָּתוֹ

אִבֵּד עֻזּוֹ בְּעוֹלָמוֹ וּבְדָתוֹ.


אָמְרָה לוֹ: “הֲרֵי אֲנִי יוֹשֶׁבֶת בְּחַדְרִי. לֵךְ אֵפוֹא אַתָּה אֵלָיו עַכְשָׁו, מִיָּד וּדְפֹק בַּדֶּלֶת, וּמְצָא תַחְבּוּלָה לְהִכָּנֵס אֵלָיו חִישׁ מַהֵר. וְאִם אַתָּה נִכְנָס וְרוֹאֶה אֶת הַנַּעֲרָה אֶצְלוֹ דוֹמָה אֵלַי – יְרוֹמַם זֶה שֶׁרַק לוֹ אֵין דּוֹמֶה. וְאוּלָם אִם אֵין אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַנַּעֲרָה אֶצְלוֹ, אֶהְיֶה אֲנִי הַנַּעֲרָה שֶׁרָאִיתָ אוֹתָה עִמּוֹ, וּתְהִי מַחְשַׁבְתְּךָ הָרָעָה עָלַי מוּכָחָה”. אָמַר לָהּ: “צָדַקְתְּ”. הִנִּיחָהּ וְיָצָא. קָמָה הִיא וְנִכְנְסָה לַמִּנְהָרָה וְיָשְׁבָה אֵצֶל קְמַרֻ־אלזַּמָאן וְסִפְּרָה לוֹ זֹאת, וְאָמְרָה לוֹ: “פְּתַח אֶת הַדֶּלת מְהֵרָה וְהַרְאֵה אוֹתִי לוֹ”. וַעֲדַיִן הֵם מְדַבְּרִים, כְּשֶׁדָּפְקוּ בַדֶּלֶת. אָמַר “מִי בַדֶּלֶת?” אָמַר לוֹ: “אֲנִי יְדִידְךָ. הֶרְאֵיתָ לִי אֶת הַשִּׁפְחָה בַשּׁוּק, וְשָׂמַחְתִּי עַל שֶׁעָלְתָה בְחֶלְקֶךָ. וְאוּלָם לֹא שְׁלֵמָה שִׂמְחָתִי עָלֶיהָ. פְּתַח אֵפוֹא אֶת הַדֶּלֶת וְהַרְאֵה אוֹתָהּ לִי”. אָמַר לוֹ: “אֵין כָּל רָע בָּזֶה”. פָּתַח לוֹ אֶת הַדֶּלֶת, וְרָאָה אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ. קָמָה וְנָשְׁקָה אֶת יָדוֹ וְאֶת יַד קַמַרֻ־אלזַּמָאן. הִסְתַּכֵּל בָּהּ וְשׂוֹחֵחַ עִמָּהּ זְמַן מָה. וְרָאָה שֶׁאֵין לְהַבְחִין בֵּינָהּ וּבֵין אִשְׁתּוֹ בִכְלוּם, וְאָמַר: “אֱלֹהִים בּוֹרֵא אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ”. יָצָא וְנִתְרַבְּתָה הַחֲרָדָה בְּלִבּוֹ. חָזַר אֶל בֵּיתוֹ וְרָאָה אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹשֶׁבֶת, שֶׁהִקְדִּימָה לוֹ בְּדֶרֶךְ הַמִּנְהָרָה, בִּזְמַן שֶׁיָּצָא הוּא דֶרֶךְ הַדֶּלֶת.


הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָאִשָּׁה הַצְּעִירָה הִקְדִּימָה לְבַעְלָהּ בְּדֶרֶךְ הַמִּנְהָרָה, בִּזְמַן שֶׁיָּצָא הוּא דֶרֶךְ הַדֶּלֶת וְיָשְׁבָה בְחַדְרָהּ. כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלֶיהָ בַּעְלָהּ אָמְרָה לוֹ: “מַה הוּא שֶׁרָאִיתָ?” אָמַר לָהּ: “רְאִיתִיהָ אֵצֶל אֲדוֹנֶיהָ, וְהִיא דוֹמָה לָךְ”. אָמְרָה לוֹ: “פְּנֵה לְךָ וָלֵךְ אֶל חֲנוּתְךָ, וְרַב לְךָ לַחֲשׂב רָעוֹת, וְאַל תּוֹסִיף לַחֲשׂד בִּי”. אָמַר לָהּ: “כָּךְ הוּא הַדָּבָר. אַל תִּשְׂאִי עָלַי טִינָה בַּאֲשֶׁר יָצָא מֵאִתִּי”. אָמְרָה לוֹ: “יִסְלַח לְךָ אֱלֹהִים”. הִתְבּוֹנֵן בָּהּ מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל וְהָלַךְ אֶל חֲנוּתוֹ, וְיָרְדָה דֶרֶךְ הַמִּנְהָרָה אֶל קַמַרֻ־אלזַּמָאן וְעִמָּהּ אַרְבָּעָה כִיסִים וְאָמְרָה לָהּ: “צַיֵּד עַצְמְךָ לְמַהֵר לִנְסֹעַ, וְהִתְכּוֹנֵן לִטְעֹן הָרְכוּשׁ מִבְּלִי לְבוֹשֵׁשׁ, עַד שֶׁאֲתַכֵּן לְךָ מַה שֶּׁאִתִּי מִן הַתַּחְבּוּלָה”. יָצָא וְקָנָה פְרָדוֹת וְטָעַן אֶת הַמִּטְעָן וְהֵכִין אַפִּרְיוֹן וְקָנָה מַמְלוּכִּים וְסָרִיסִים, וְהוֹצִיא אֶת הַכֹּל מִן הָעִיר, מִבְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּל מַעֲצוֹר, וּבָא אֵלֶיהָ וְאָמַר לָהּ: “הִנֵּה הִשְׁלַמְתִּי אֶת עִנְיָנַי עַד תֻּמָּם”. אָמְרָה לוֹ: “וְאַף אֲנִי כְּבָר הֶעֱבַרְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הוֹנוֹ וְכָל אוֹצְרוֹתָיו אֶצְלְךָ, וְלֹא הִנַּחְתִּי לוֹ לֹא מְעַט וְלֹא הַרְבֵּה, שֶׁיּוּכַל לְהוֹעִיל לְעַצְמוֹ בוֹ, וְכָל זֶה מֵאַהֲבָה לְךָ. אֲהוּב לִבִּי, וַהֲרֵינִי מוּכָנָה לָתֵת נַפְשִׁי כַפָּרָתְךָ אֶלֶף פְּעָמִים. וְאוּלָם צָרִיךְ שֶׁתֵּלֵךְ אֵלָיו וְתִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְתֹאמַר לוֹ: “רְצוֹנִי לִנְסֹעַ אַחֲרֵי שְׁלשֶׁת יָמִים וּבָאתִי לְהִפָּרֵד מִמְּךָ. חַשֵּׁב אֵפוֹא מַה שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְיָדִי מִשְּׂכִירוּת הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁאַמְצִיאֶנּוּ לְךָ, וְהָיָה מַצְפּוּנִי נָקִי”, וְתִרְאֶה מַה תְּהֵא תְשׁוּבָתוֹ וְתַחֲזֹר אֵלַי וְתוֹדִיעַ אוֹתִי, שֶׁכֵּן עָשִׂיתִי כָל אֲשֶׁר בְּכֹחִי וְזָמַמְתִּי מְזִמָּה וְהִרְגַזְתִּיו כְּדֵי שֶׁיְּגָרְשֵׁנִי. אַךְ, אֵין אֲנִי רוֹאָה אוֹתוֹ אֶלָּא דָבֵק בִּי. וְלֹא נִשְׁאַר לָנוּ טוֹב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִנְסֹעַ לְאַרְצְךָ”. אָמַר לָהּ: “מַה יָּפֶה הוּא, אִם יָקוּמוּ הַחֲלוֹמוֹת וּבָאוּ”. הָלַךְ אֶל חֲנוּתוֹ וְיָשַׁב אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ: “אֻמָּן, נוֹסֵעַ אֲנִי אַחֲרֵי שְׁלשָׁה יָמִים, וְלֹא בָאתִי אֵלֶיךָ אֶלָּא לְהִפָּרֵד מֵאִתְּךָ, וּרְצוֹנִי שֶׁתְּחַשֵּׁב מַה שֶּׁיֵשׁ לְךָ עָלַי מִשְּׂכִירוּת הַבַּיִת, שֶׁאֶתְּנֶנּוּ לְךָ, וְהָיָה מַצְפּוּנִי נָקִי”. אָמַר לוֹ: “מָה הֵם דִּבּוּרִים אֵלֶּה? הֲרֵי אֲנִי חַיָּב לְךָ עַל חַסְדְּךָ עִמִּי. חֵי־אֱלֹהִים שֶׁאֵינִי נוֹטֵל מִמְּךָ שְׂכִירוּת־הַבַּיִת, וְתָחֹלְנָה הַבְּרָכוֹת עָלֵינוּ גַם יַחַד. וְאוּלָם תַּעֲזֹב אוֹתָנוּ שׁוֹמְמִים בְּנָסְעֲךָ. וְאִלוּלֵא שֶׁאָסוּר הַדָּבָר עָלַי הָיִיתִי עוֹמֵד לְךָ בְּדַרְכְּךָ וּמוֹנֵעַ אוֹתְךָ מִשּׁוּב אֶל מִשְׁפַּחְתְּךָ וְאֶל אַרְצְךָ”. נִפְרַד מֵאִתּוֹ וּבָכוּ אִישׁ עַל אָחִיו בְּכִי רָב שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ. נָעַל אֶת הַחֲנוּת מִיָּד וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “מִן הָרָאוּי הוּא שֶׁאֲלַוֶּה אֶת יְדִידִי”. וּבְכָל שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ הָעֶלֶם לַעֲסֹק בְּצֹרֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ הָיָה הוֹלֵךְ עִמּוֹ. וּכְשֶׁהָיָה נִכְנַס לְבֵית קַמַרְ־אלזַּמָאן, הָיָה מוֹצְאָה בּוֹ, עוֹמֶדֶת לִפְנֵיהֶם וּמְשָׁרֶתֶת אוֹתָם. וּכְשֶׁהָיָה חוֹזֵר לְבֵיתוֹ, הָיָה רוֹאָה יוֹשֶׁבֶת שָׁם. לֹא פָסַק לִרְאוֹתָהּ בְּבֵיתוֹ, כְּשֶׁהָיָה נִכְנַס לְתוֹכוֹ, וְרוֹאָה בְבֵית קַמַרֻ־אלזַּמָאן כְּשֶׁנִכְנַס לְשָׁם בְּמֶשֶׁךְ שְׁלשֶׁת הַיָּמִים. אַחַר־כָּךְ אָמְרָה לוֹ: "כְּבָר הֶעֱבַרְתִּי כָּל מַה שֶּׁאֶצְלוֹ מִן הָאוֹצְרוֹת וְהַמָּמוֹן וְהַמַּצָּעִים, וְלֹא נִשְׁאֲרָה אֶצְלוֹ אֶלָּא הַנַּעֲרָה שֶׁהָיְתָה מַכְנִיסָה לָכֶם אֶת הַמַּשְׁקֶה. וְאוּלָם אֵינִי יְכֹלָה לְהִפָּרֵד מֵעָלֶיהָ, שֶׁקְּרוֹבָתִי הִיא וִיקָרָה בְעֵינַי וְשׁוֹמֶרֶת סוֹדִי. רְצוֹנִי לְהַכּוֹת אוֹתָהּ וְלִכְעֹס עָלֶיהָ. וּכְשֶׁיָּבוֹא בַעְלִי אֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ: “אֵינִי סוֹבֶלֶת עוֹד נַעֲרָה זוֹ, וְלֹא אֵשֵׁב אֲנִי אִתָּהּ בְּבַיִת אֶחָד. קַח אוֹתָהּ אֵפוֹא וּמָכְרֶנָהּ. וְהוּא נוֹטֵל אוֹתָהּ לְמָכְרָהּ, וְאָז תִּקְנֶה אוֹתָהּ אַתָּה שֶׁנִּקַּח אוֹתָהּ אִתָּנוּ”. אָמַר לָהּ: “כֵּן יִהְיֶה”. הִכְּתָה אוֹתָהּ. וּכְשֶׁנִּכְנַס בַּעְלָהּ רָאָה אֶת הַנַּעֲרָה בּוֹכָה. שָׁאַל אוֹתָהּ לְסִבַּת בְּכִיָּתָהּ. אָמְרָה לוֹ: “גְּבִרְתִּי הִכְּתָה אוֹתִי”. נִכְנַס וְאָמַר: “מֶה עָשְׂתָה נַעֲרָה אֲרוּרָה זוֹ עַד שֶׁהִכִּית אוֹתָהּ?” אָמְרָה לוֹ: “הוֹי אִישִׁי, הֲרֵינִי אוֹמֶרֶת לְךָ דִּבּוּר אֶחָד: אֵינִי יְכוֹלָה לִרְאוֹת עוֹד נַעֲרָה זוֹ, טְלֶנָּה אֵפוֹא וּמְכֹר אוֹתָהּ. וְאִם לָאו גָּרְשֵׁנִי אָנִי”. אָמַר לָהּ: “מוֹכֵר אֲנִי אוֹתָהּ, וְאֵינִי מַמְרֶה פִּיךְ לְכָל אֲשֶׁר תְּצַוִּינִי”. נְטָלָהּ עִמּוֹ, כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא לַחֲנוּת. פָּגַשׁ בְּקַמַרֻ־אלזַּמָאן, שֶׁכֵּן אַחֲרֵי שֶׁהוֹצִיא אֶת הַנַּעֲרָה עָבְרָה אִשְּתּוֹ דֶרֶךְ הַמִּנְהָרָה מְהֵרָה אֶל קַמַרֻ־אלזַּמָאן, וְהִכְנִיס אוֹתָהּ לְתּוֹךְ הָאַפִּרְיוֹן לִפְנֵי שֶׁיַּגִּיעַ אֵלָיו הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת הַזָּקֵן. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו, וְרָאָה קַמַרֻ־אלזַּמָאן אֶת הַנַּעֲרָה עִמּוֹ, אָמַר לוֹ: “מַה זֹּאת?” אָמַר לוֹ: “נַעֲרָתִי הִיא שֶׁהָיְתָה מַשְׁקָה אוֹתָנוּ אֶת הַמַּשְׁקֶה. וְאוּלָם הִיא הִמְרְתָה אֶת פִּי גְבִרְתָּהּ וְכָעֲסָה עָלֶיהָ וְצִוְּתָה עָלַי שֶׁאֶמְכְּרֶנָּהּ”. אָמַר לוֹ: “מֵאַחֲרֵי שֶׁגְּבִרְתָּהּ מָאֲסָה בָהּ, שׁוּב אֵין לָהּ מָקוֹם לָשֶׁבֶת אִתָּהּ. וְאוּלָם מְכֹר אוֹתָהּ לִי, שֶׁאָרִיחַ רֵיחֲךָ מִמֶּנָּה, וְאָשִׁית אוֹתָהּ מְשָׁרֶתֶת לְנַעֲרָתִי חֲלִימָה”. אָמַר לוֹ: “יְהִי כֵן, קָחֶנָּה”. אָמַר לוֹ: “בְּכַמָּה?” אָמַר לוֹ: “אֵינִי נוֹטֵל מִמְּךָ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי עָשִׂיתָ טוֹבָה עִמָּנוּ”. קִבֵּל אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ וְאָמַר לָאִשָּׁה הַצְּעִירָה: “נַשְּׁקִי אֶת יַד אֲדוֹנֵךְ”. נִגְלְתָה עָלָיו מִתּוֹךְ הָאַפִּרְיוֹן וְנָשְׁקָה אֶת יָדוֹ. אַחֲרֵי זֶה רָכְבָה בָּאַפִּרְיוֹן, וְהוּא מִסְתַּכֵּל בָּהֶם. אָמַר לוֹ קַמַרֻ־אלזַּמָאן: “הִנְנִי מַפְקִיד אוֹתְךָ בְּיַד אֱלֹהִים, אֻמָּן עֻבַּיְד. נַקֵּנִי מִכָּל חוֹבָה כְּלַפֶּיךָ”. אָמַר לוֹ: “יְנַקְּךָ אֱלֹהִים מִכָּל חוֹבָה, וְנָשָׂא אוֹתְךָ בְשָׁלוֹם אֶל בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתֶּךָ”. נִפְרַד מֵעָלָיו וְהָלַךְ אֶל חֲנוּתוֹ, כְּשֶׁהוּא בוֹכֶה, שֶׁקָּשָׁה הָיְתָה עָלָיו פְרִידַת קַמַרֻ־אלזַּמָאן, מִהְיוֹתוֹ חָבֵר לוֹ. וְאוּלָם שָׂמַח בְּהַפְסָקַת רוּחַ הַחֲשָׁד שֶׁעָבַר עָלָיו בְּעִנְיַן אִשְׁתּוֹ, אַחֲרֵי שֶׁנָּסַע. וְלֹא נִתְבָּרֵר לוֹ מַה שֶּׁחָשַׁב עַל אִשְׁתּוֹ.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְקַמַרֻ־אלזַּמָאן, הִנֵּה אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה: “אִם בִּרְצוֹנְךָ לָצֵאת בְּשָׁלוֹם, הַסַּע אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא בְדֶרֶךְ רְגִילָה”.


הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְשִׁשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּסְעוּ, אָמְרָה הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה לְקַמַרֻ־אלזַּמָאן: “אִם בִּרְצוֹנְךָ לָצֵאת בְּשָׁלוֹם, הַסַּע אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא בְדֶרֶךְ רְגִילָה”. אָמַר לָהּ: “שָׁמַעְתִּי וְכִדְבָרֵךְ אֶעֱשֶׂה”. הָלְכוּ בְדֶרֶךְ לֹא הַדֶּרֶךְ שֶׁהָיוּ רְגִילִים בְּנֵי אָדָם לָלֶכֶת בָּהּ. וְלֹא פָסְקוּ מִנְּסֹעַ מֵאֶרֶץ אֶל אֶרֶץ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִגְבוּלוֹת גְּלִילוֹת מִצְרַיִם. כָּתַב מִכְתָּב וּשְׁלָחוֹ אֶל אָבִיו בְּיַד רָץ. וְהָיָה אָבִיו הַסּוֹחֵר עַבְּדֻ אלרְרַחְמָאן יוֹשֵׁב בַּשּׁוּק בֵּין הַסּוֹחֲרִים, וּבְלִבּוֹ לַהֲבַת־אֵשׁ בִּגְלַל פֵּרוּד בְּנוֹ, שֶׁכֵּן מִיּוֹם שֶׁפָּנָה וְהָלַךְ לֹא בָאָה אֵלָיו יְדִיעָה מֵאֶצְלוֹ. וּבְעוֹד הוּא בְכָךְ כְּשֶׁהָרָץ קָרֵב וּבָא וְאָמַר: “אֲדוֹנִי, מִי בָכֶם שְׁמוֹ הַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן” אָמְרוּ לוֹ: “מַה חֶפְצְךָ מֵאִתּוֹ?” אָמַר לָהֶם: “מִכְתָּב עִמִּי מֵאֵת בְּנוֹ קַמַרֻ־אלזַּמָאן, וְעָזַבְתִּי אוֹתוֹ אֵצֶל אַלעַרִישׁ”. שָׂמַח וְרָחַב לִבּוֹ, וְשָׂמְחוּ הַסּוֹחֲרִים בְּשְׂמְחָתוֹ וּבֵרְכוּ אוֹתוֹ לְשׁוּב בְּנוֹ בְשָׁלוֹם. נָטַל אֶת הַמִּכְתָּב וּקְרָאוֹ וּמָצָא בוֹ לֵאמֹר: “מֵאֵת קַמַרֻ־אלזַּמָאן אֶל הַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן. וְאַחֲרֵי שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שָׁלוֹם לְךָ וּלְכָל הַסּוֹחֲרִים, הֲרֵי אִם שׁוֹאֲלִים אַתֶּם עַל אוֹדוֹתֵינוּ, הִנֵּה הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים וְהַתּוֹדָה. כְּבָר מָכַרְנוּ וְקָנִינוּ וְהִרְוַחְנוּ וּבָאנוּ שְׁלֵמִים בְּשָׁלוֹם וּבִבְרִיאוּת”. בְּאוֹתָה שָׁעָה פָּתַח הַסּוֹחֵר אֶת שַׁעַר־הַשִּׂמְחָה וְעָרַךְ מִשְׁתָּאוֹת, וְהִרְבָּה בְּכִבּוּד לְאוֹרְחִים וּבְהַזְמָנוֹת, וְהֵבִיא כְלֵי נְגִינָה, וְהִדֵּר אֶת הַשִּׂמְחָה בְּכָל מִינֵי דְרָכִים נִפְלָאִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ בְּנוֹ אֶל אַלצַּלַחִיָּה13 יָצָא לְקַבֵּל פָּנָיו אָבִיו וְכָל הַסּוֹחֲרִים. וּכְשֶׁעָמַד לְפָנָיו חִבֵּק אוֹתוֹ אָבִיו וְאִמֵּץ אוֹתוֹ אֶל חָזֵהוּ וּבָכָה עַד שֶׁנִּתְעַלֵּף. כְּשֶהִתְעוֹרֵר אָמַר לוֹ: “יוֹם מְבֹרָךְ הוּא, בְּנִי, זֶה שֶׁקִּבְּצַנִי אֶל אִתְּךָ הַנּוֹתֵן בִּטָּחוֹן, הָאַדִּיר”. נָשָׂא קוֹלוֹ בְּדִבְרֵי הַמְשׁוֹרֵר:

וְקִרְבַת הֶחָבִיב מִכְלוֹל לִשְׂמָחוֹת,

וְנָקַף בֵּינֵינוּ כוֹס הַבְּרָכוֹת.

“וּבָרוּךְ הַבָּא” עָנוּ אַחֲרֵי “בָּרוּךְ הַבָּא”

לְאוֹר הַזְּמָן וִירֵחַ הַיְרֵחִים כִּי בָא.


זָרְמוּ מֵעָצְמַת הַשִּׂמְחָה דִמְעוֹת הָעַיִן וְנָשָׂא קוֹלוֹ בִשְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:


יְרֵחַ הַזְּמַן14, יוֹפִיעוּ מִמְּאוֹר פָּנָיו

קַרְנֵי אוֹרוֹ, כַּאֲשֶׁר בָּא מִמַּסָּעָיו.

כִּגְוַן לֵיל הִפָּקְדוֹ שְׂעָרוֹ שָׁחוֹר,

אַךְ מֵרֶכֶס צַוָּארוֹ15 יַעַל שֶׁמֶשׁ אוֹר.


נִגְּשׁוּ אֵלָיו הַסּוֹחֲרִים וְנָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם וְרָאוּ עִמּוֹ מִטְעָנִים רַבִּים וּמְשָׁרְתִים וְאַפִּרְיוֹן מֻקָּף אֵזוֹר רָחָב. נְטָלוּהוּ וְהִכְנִיסוּהוּ לַבַּיִת. כְּשֶׁיָּצְאָה הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה מִתּוֹךְ הָאַפִּרְיוֹן, רָאָה אוֹתָהּ אָבִיו שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לְהָבִיא לִידֵי נִסָּיוֹן כָּל רוֹאֶיהָ. פָּתְחוּ לָהּ חֲדַר עֲלִיָּה, דּוֹמֶה כְּבֵית גְּנָזִים, שֶׁהֵסִירוּ מֵעָלָיו חוֹתָם קְסָמִים. וּכְשֶׁרָאֲתָה אוֹתָה16 אִמּוֹ הִקְסִימָה אוֹתָהּ, וְהָיְתָה מְדַמָּה, שֶׁמַּלְכָּה הִיא זוֹ מִנְּשֵׁי הַמְּלָכִים. שָׂמְחָה בָהּ וְחָקְרָה אוֹתָהּ. אָמְרָה לָהּ: “אֲנִי אִשְׁתּוֹ שֶׁל בְּנֵךְ”. אָמְרָה לָהּ: “מֵאַחֲרֵי שֶׁנָּשָׂא אוֹתָךְ, צְרִיכִים אָנוּ לַעֲרֹךְ לָךְ שִׂמְחַת־חֲתֻנָּה נֶהְדָּרָה, לִשְׂמֹחַ בָּךְ וּבִבְנִי”.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנָהּ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן, הִנֵּה אַחֲרֵי שֶׁהִתְפַּזְּרוּ בְנֵי־הָאָדָם וְהָלְכוּ כָּל אֶחָד לְדַרְכּוֹ, הִתְיַחֵד עִם בְּנוֹ וְאָמַר: “בְּנִי, נַעֲרָה זוֹ שֶאֶצְלְךָ מַה הִיא? וּבְכַמָּה קָנִיתָ אוֹתָהּ?” אָמַר לוֹ: “אָבִי, אֵין הִיא שִׁפְחָה. וְאוּלָם הִיא הִיא שֶׁהָיְתָה הַסִּבָּה לְהֵעָדְרִי”. אָמַר לוֹ אָבִיו: “וְכֵיצַד זֶה?” אָמַר לוֹ: “זוֹ הִיא שֶׁתֵּאֲרָהּ לְפָנֵינוּ הַדַּרְוִישׁ בַּלַּיְלָה שֶׁלָּן אֶצְלֵנוּ. וְדַע שֶׁכָּל תִּקְוָתִי נִתְלְתָה בָהּ מֵאוֹתָהּ שָׁעָה. וְלֹא בִקַּשְׁתִּי לִנְסֹעַ אֶלָּא בְגִינָהּ, עַד שֶׁנָּדַדְתִּי בַּדֶּרֶךְ, וְלָקְחוּ הַבְּדוּאִים הוֹנִי, וְלֹא נִכְנַסְתִּי לְבָצְרָה אֶלָּא יְחִידִי, וְכָךְ וְכָךְ אֵרַע לִי”. הִתְחִיל מְסַפֵּר לְאָבִיו מִן הַהַתְחָלָה וְעַד הַסּוֹף. כְּשֶׁגָּמַר סִפּוּרוֹ אָמַר לוֹ אָבִיו: “בְּנִי, וְאַחֲרֵי כָל זֶה כֻלּוֹ כְּלוּם תִּשָּׂא אוֹתָהּ?” אָמַר לוֹ: “לָאו. וְאוּלָם הִבְטַחְתִּי לָהּ, לָשֵׂאת אוֹתָהּ”. "אָמַר לוֹ: “כְּלוּם חֶפְצְךָ לָשֵׂאת אוֹתָהּ?” אָמַר לוֹ: “אִם אַתָּה תְצַוֵּנִי עַל כָּךְ, אֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת, וְאִם לָאו אֵינִי נוֹשֵׂא אוֹתָהּ”. אָמַר לוֹ: "אִם אַתָּה נוֹשֵׂא אוֹתָהּ, נָקִי אֲנִי מִמְּךָ בָּעוֹלָם־הַזֶּה וּבָעוֹלָם־הַבָּא, וְאֶכְעַס עָלֶיךָ כַּעַס רָב. כֵּיצַד זֶה תִשָּׂא אוֹתָהּ לְאִשָּׁה, אַחֲרֵי שֶׁעָשְׂתָה מַעֲשִׂים אֵלֶּה עִם בַּעְלָהּ? וַהֲרֵי כְמוֹ שֶׁעָשְׂתָה עִם בַּעְלָהּ בְּגִינְךָ תַּעֲשֶׂה עִמְּךָ כָּמוֹהוּ בְגִין זוּלָתְךָ, שֶׁבּוֹגֶדֶת הִיא, וְהַבּוֹגֵד אֵין אֱמוּנָה בוֹ. וְאִם מַמְרֶה אַתָּה אֶת דְּבָרַי, אֶהְיֶה כוֹעֵס עָלֶיךָ, וְאִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ לְקוֹלִי, אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְךָ נַעֲרָה יָפָה הֵימֶנָּה שֶׁתְּהֵא טְהוֹרָה וּבָרָה וְאַשִּׂיאֶנָּה לְךָ, וַאֲפִלּוּ אִם אֶהְיֶה מוֹצִיא עָלֶיהָ כָל הוֹנִי, וַאֲסַדֵּר לְךָ שִׂמְחַת־חֲתֻנָּה שֶׁאֵין דּוֹמָה לָהּ וְאֶתְפָּאֵר בְּךָ וּבָהּ. וּכְשֶׁיֹּאמְרוּ בְנֵי־אָדָם: “פְּלוֹנִי נָשָׂא בַת פְּלוֹנִי” יָפֶה הוּא מִשֶּׁיֹּאמְרוּ: “הוּא נָשָׂא שִׁפְחָה שֶׁאֵין לָהּ כָּל יַחַס אָבוֹת וַאֲצִילוּת”. הָיָה מְעוֹרֵר אֶת בְּנוֹ שֶׁלֹּא לְשֵׂאתָהּ וּמַשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו בְּעִנְיָן זֶה דִבְרֵי מָשָׁל מוּסָר וְסִפּוּרִים, וְשִׁירִים וּפִתְגָּמִים וְהַזְהָרוֹת. אָמַר לוֹ קַמַרֻ־אלזַּמָאן: “אָבִי, מֶאַחַר שֶׁהָעִנְיָן כָּךְ הוּא, אֵינִי כָרוּךְ עוֹד אַחֲרֶיהָ לָשֵׂאת אוֹתָהּ”. כְּשֶׁאָמַר קַמַרֻ־אלזַּמָאן דְּבָרִים אֵלֶּה, נְשָׁקוֹ אָבִיו בֵּין שְׁתֵּי עֵינָיו וְאָמַר לוֹ: “אָכֵן בְּנִי אַתָּה, אֱמֶת. וְחַיֶּיךָ, בְּנִי, שֶׁאֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי מַשִּׂיא לְךָ בַּת שֶׁאֵין דּוֹמָה לָהּ”. שָׂם הַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁל עֻבַּיְד הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, אוֹתָהּ וְאֶת שִׁפְחָתָהּ בַּחֲדַר עֲלִיָּה וְנָעַל עֲלֵיהֶן, וְהִפְקִיד עֲלֵיהֶן שִׁפְחָה כוּשִׁית שֶׁתָּבִיא לָהֶן מַאֲכָלָן וּמַשְׁקַן, וְאָמַר לָהּ: “אַתְּ וְשִׁפְחָתֵךְ תִּשָּׁאֵרְנָה חֲבוּשׁוֹת בְּחֶדֶר זֶה, עַד שֶׁאֲנִי מוֹצֵא מִי שֶׁיִּקְנֶה אֶתְכֶן, וְאֶמְכֹּר אֶתְכֶן לוֹ. וְאִם אַתְּ מַמְרָה אֶת הַפְּקֻדָּה, הֲרֵינִי הוֹרֵג אוֹתָךְ, אוֹתָךְ וְאֶת שִׁפְחָתֵךְ, שֶׁאֵין אַתְּ אֶלָּא בוֹגֶדֶת וְאֵין טוֹב בָּךְ”. אָמְרָה לוֹ: “עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ, שֶׁרְאוּיָה אֲנִי לְכָל מַה שֶׁתַּעֲשֶׂה בִי”. נָעַל עֲלֵיהֶן אֶת הַדֶּלֶת, וְצִוָּה עֲלֵיהֶן אֶת נְשֵׁי הַרְמוֹנוֹ לֵאמֹר: “אַל יִכָּנֵס אֲלֵיהֶן אָדָם וְאַל יְדַבֵּר אֲלֵיהֶן זוּלָתִי הַשִּׁפְחָה הַכּוּשִׁית שֶׁתִּתֵּן לָהֶן מַאֲכָלָן וּמַשְׁקָן דֶּרֶךְ אֶשְׁנַב הַחֶדֶר”. יָשְׁבוּ הִיא וְשִׁפְחָתָהּ בֹּוכָה וּמִתְחָרֶטֶת עַל מַה שֶׁעָשְׂתָה עִם בַּעְלָהּ.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנָהּ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחַמְאָן, הִנֵּה שָׁלַח אֶת הַנָּשִׁים לְבַקֵּשׁ לִבְנוֹ אִשָּׁה, נַעֲרָה בַּת אֲצִילִים וְיַחַס. לֹא פָסְקוּ מִחַפֵּשׂ, וּבְכָל פַּעַם שֶׁרָאוּ אַחַת, שָׁמְעוּ עַל יָפָה הֵימֶנָּה, עַד שֶׁנִכְנְסוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל שֵׁיךְ־הָאִסְלָאם, וְרָאוּ שֶׁבִּתּוֹ אֵין דּוֹמָה לָהּ בְּמִצְרַיִם, וְהִיא בַעֲלַת יפִי וָחֵן וְקוֹמָה וְגִזְרָה. וְהָיְתָה יָפָה יוֹתֵר מֵאִשְׁתּוֹ שֶׁל עֻבַּיְד הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת בְּאֶלֶף מַעֲלוֹת. הוֹדִיעוּ לוֹ עַל אוֹדוֹתֶיהָ. הָלְכוּ הוּא וְהַנִּכְבָּדִים אֶל אָבִיהָ וּבִקְשׁוּ מִמֶּנּוּ לָתֵת אוֹתָהּ אִשָּׁה לְקַמַרֻ־אלזַּמָאן. כָּתְבוּ אֶת שְׁטַר־הַנִּשּׂוּאִין וְסִדְּרוּ לָהּ חֲתֻנָה נֶהְדָּרָה. עָרַךְ עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן מִשְׁתָּאוֹת וְהִזְמִין בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת חַכְמֵי־הַדָּת, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִזְמִין אֶת הַסּוֹחֲרִים כֻּלָּם, עַד אֶחָד. הִכּוּ בַּתֻּפִּים וְחִלְּלוּ בַחֲלִילִים וּפֵאֲרוּ אֶת הָרְחוֹב וְאֶת הָרֹבַע בִמְנוֹרוֹת. וּבְכָל לַיְלָה בָּאִים כָּל רַבֵּי הַמְשַׂחֲקִים וּמְשַׂחֲקִים כָּל מִינֵי מִשְׂחָקִים. וּבְכָל יוֹם הָיָה עוֹרֵךְ סְעוּדַת־אוֹרְחִים לְסוּג מִסּוּגֵי בְּנֵי־הָאָדָם, עַד שֶׁהִזְמִין אֶת הַמְּלֻמָּדִים וְאֶת הָאֶמִירִים וְאֶת נוֹשְׂאֵי־הַנֵּס. וְלֹא פָסַק מֵעֲרֹךְ שְׂמָחוֹת בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יוֹם. וּבְכָל יוֹם יוֹשֵׁב הַסּוֹחֵר וּמְקַבֵּל אֶת פְּנֵי בְנֵי־הָאָדָם, וּבְנוֹ יוֹשֵׁב לְצִדּוֹ מִתְבּוֹנֵן לִבְנֵי־הָאָדָם, כְּשֶׁהֵם אוֹכְלִים מֵעַל הַשֻּׁלְחָנוֹת. וְהָיְתָה שִׂמְחָה מֵאֵין דּוֹמֶה לָהּ. וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן הִזְמִין אֶת הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים, זָר וְקָרוֹב. היוּ בָאִים כִּתּוֹת כִּתּוֹת וְאוֹכְלִים, כְּשֶׁהַסּוֹחֵר יוֹשֵׁב וּבְנוֹ לְצִדּוֹ. וַעֲדַיִן הֵם בְּכָךְ, כְּשֶׁהַשֵּׁיךְ עֻבַּיְד בַּעְלָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה נִכְנָס בְּתוֹךְ הָעֲנִיִּים וְהוּא עָרֹם וְיָגֵעַ, וְעַל פָּנָיו עִקְּבוֹת הַנְּסִיעָה. כְּשֶׁרָאָהוּ קַמַרֻ־אלזַּמָאן הִכִּירוֹ וְאָמַר לְאָבִיו: “הִסְתַּכֵּל אָבִי בְּאָדָם עָנִי זֶה הַנִּכְנָס מִן הַדֶּלֶת”. הִסְתַּכֵּל בּוֹ וְרָאָהוּ בְלוּי־בְּגָדִים וְעָלָיו מְעִיל מְרֻפָּט הַשָּׁוֶה שְׁנֵי אֲדַרְכְּמוֹנִים. פָּנָיו כֻּסּוּ חִוָּרוֹן וַעֲלֵיהֶם אָבָק, וְהוּא כָּעוֹלִים לְחַג הַכּוֹרְעִים בְּדַרְכָּם וְנוֹפְלִים, וְהוּא נֶאֱנָח כְּהִתְאַנַּח הַחוֹלֶה הַנִּצְרָךְ, יֵלֵךְ וְנִלָּבֵט וּבְלֶכְתּוֹ יָנוּעַ וְיֵט לְיָמִין וְלִשְׂמאֹל. וְנִתְקַיְּמוּ בוֹ דִבְרֵי זֶה שֶׁאָמַר:

בְעָנְיוֹ זֹהַר אָדָם רַק יֶחֱוַר,

כְּזֹהַר שֶׁמֶשׁ עִם עֶרֶב עָבַר.

מִתְחַמֵּק בְּתוֹךְ עַמּוֹ יִתְגַּנָּב,

עֵת בָּדָד יְהִי דִמְעוֹ יֵלֵךְ וָרָב.

כִּי יִרְחַק יִשָּׁכַח מַהֵר מִלֵּב

וְלֹא יִמְצָא אשֶׁר אִם קָרֵב

חֵי אֵל בְּתוֹךְ עַמּוֹ רַק זָר הִנֵּהוּ,

כָּךְ אָדָם עֵת עֹנִי יִלְחָצֵהוּ.

וְאָמַר שֵׁנִי:

יְהַלֵּךְ הֶעָנִי וְהַכֹּל, כֹּל בְּמִתְנַגְּדָיו,

עֲדֵי אֲדָמָה דַלְתוֹתֶיהָ תִּנְעַל בְּפָנָיו.

תִּרְאֶנּוּ שָׂנוּא מִבְּלִי חֵטְא חָטָא,

וְרָאָה אֵיבָה סִבּוֹתֶיהָ לֹא יָדָע.

עֲדֵי הַכְּלָבִים אִישׁ־עשֶׁר בִּרְאוֹתָם,

יִכְרְעוּ לְפָנָיו וִיכַשְׁכְּשׁוּ בִּזְנָבָם,

אַךְ בִּרְאוֹתָם פַּעַם עָנִי מִסְכֵּן,

יִנְבְּחוּ עָלָיו וְיַחְשְׂפוּ שֵׁן.


וּמַה יָּפִים דִּבְרֵי הַמְשׁוֹרֵר:


אִם תִּפְאֶרֶת וָאשֶׁר לְאָדָם חָבָרוּ,

כָּל פֶּגַע וּפֻרְעָנוּת מֵעָלָיו עָבָרוּ.

וּמִבְּלִי הִוָּעֵד יָבוֹא אֵלָיו חָבִיב,

טַפִּיל וְאֶת אֲהוּבָתוֹ מִתְחָרוֹ לוֹ יַקְרִיב.

אֶת נְפִיחָתוֹ לְזִמְרָה בְּנֵי־אָדָם יַחֲשֹׁבוּ,

בְּעֵת הַפִּיחוֹ אָמְרוּ: “הֵפִיץ בְשָׂמִים טוֹבוּ”.


הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְשִׁבְעָה, אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר קַמַרֻ־אלזַּמָאן לְאָבִיו: “הִסְתַּכֵּל בְּאָדָם זֶה” אָמַר לוֹ אָבִיו: “בְּנִי מִי זֶה?” אָמַר לוֹ: “זֶהוּ הָאֻמָּן עֻבַּיְד הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, בַּעְלָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה הַחֲבוּשָׁה אֶצְלֵנוּ”. אָמַר לוֹ: “כְּלוּם זֶה הוּא שֶׁסִּפַּרְתָּ לִי עַל אוֹדוֹתָיו?” אָמַר לוֹ: “הֵן. וּכְבָר הִכַּרְתִּיו הַכֵּר הֵיטֵב” וְהָיְתָה הַסִּבָּה לְבוֹאוֹ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּפְרַד מֵעַל קַמַרֻ־אלזַּמָאן וּפָנָה וְהָלַךְ אֶל חֲנוּתוֹ, בָּאָה אֵלָיו עֲבוֹדַת נְקִישָׁה מִצְעָרָה, וּנְטָלָהּ וְהִתְעַסֵּק בָּהּ שְׁאֵרִית הַיּוֹם. לְעֵת עֶרֶב נָעַל אֶת הַחֲנוּת וְהָלַךְ הַבַּיְתָה. שָׂם יָדוֹ עַל הַדֶּלֶת וְנִפְתְּחָה. נִכְנַס וְלֹא מָצָא לֹא אֶת אִשְׁתּוֹ וְלֹא אֶת הַשִּׁפְחָה, וְרָאָה אֶת הַבַּיִת בָּרָע שֶׁבַּמַּצָּבִים. מִתְקַיְּמִים בּוֹ דִבְרֵי זֶה שֶׁאָמַר:

הָיְתָה בָהּ עֲדַת דְּבוֹרִים וַתְּהִי נוֹשָׁבָה.

וְעֵת עֲזָבוּהָ דְבוֹרֶיהָ נִתְרוֹקְנָה נֶעֱזָבָה.

וְהִיא הַיּוֹם כְּמוֹ בְּתוֹשָׁבִים לֹא נוֹשָׁבָה פָרָחָה

אוֹ מַעֲרֶכֶת אֲסוֹנוֹת אֶת תוֹשָׁבֶיהָ רָצָחָה.

כְּשֶׁרָאָה אֶת הֶחָצֵר רֵיקָה, פָּנָה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, וְהִסְתּוֹבֵב בְּתוֹכָהּ כִּמְשֻׁגָּע, וְלֹא מָצָא אָדָם. פָּתַח אֶת דֶּלֶת בֵּית אוֹצָרוֹ וְלֹא מָצָא בוֹ כְלוּם מִמָּמוֹנוֹ וּמֵאוֹצְרוֹתָיו. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְפַּקַּח מִשִּׁכְרוֹנוֹ וְהִתְעוֹרֵר מִתִּמְהוֹן לְבָבוֹ וְהֵבִין שֶׁאִשְׁתּוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה מְתַעְתַּעַת אוֹתוֹ בְּתַחְבּוּלוֹתֶיהָ עַד שֶּבָּגְדָה בוֹ. בָּכָה עַל מַה שֶׁהִגִּיעַ לוֹ. וְאוּלָם הִסְתִּיר עִנְיָנוֹ שֶׁלֹּא יִשְׂמַח לְאֵידוֹ אִישׁ מֵאוֹרְחָיו, וְשֶׁלֹּא תֵעָכֵר רוּחַ אִישׁ מֵאוֹהֲבָיו. יוֹדֵעַ הָיָה שֶׁאִם יְגַלֶּה הַסּוֹד לֹא יַשִּׂיגוּהוּ אֶלָּא חֶרְפָּה וְשִׁמְצָה מִבְּנֵי אָדָם. אָמַר בְּלִבּוֹ: "פְּלוֹנִי, הַסְתֵּר מַה שֶּׁהִגִּיעַ לְךָ מִטֵּרוּף־הַדַּעַת וּמִן הַמְּאֵרָה, וְגַשׁ לִפְעֻלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר מִי שֶׁאָמַר:

אִם חֲזֵה הָאִישׁ מֵהַצְפִּין סוֹד צַר,

עוֹד צַר מִמֶּנּוּ חֲזֵה זֶה לוֹ נִמְסַר".

נָעַל אֶת בֵּיתוֹ, וְהָלַךְ אֶל הַחֲנוּת, וְהִפְקִיד עָלֶיהָ פּוֹעֵל מִפּוֹעֲלָיו וְאָמַר לוֹ: "הָעֶלֶם, הַסּוֹחֵר, יְדִידִי, הִזְמִינַנִי לָלֶכֶת עִמּוֹ לְמִצְרַיִם. לְשֵׁם טִיּוּל, וְנִשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ נוֹסֵעַ עַד שֶׁהוּא לוֹקְחֵנִי עִמּוֹ יַחַד עִם אִשְׁתִּי. וְאַתָּה, בְּנִי, בָּא־כֹחִי בַחֲנוּת. וּכְשֶׁיִּשְׁאַל אֶתְכֶם הַמֶּלֶךְ עַל אוֹדוֹתַי, אִמְרוּ לוֹ: “פָּנָה וְהָלַךְ עִם אִשְׁתּוֹ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ בְּמֶכָּה”. מָכַר מִקְצַת מִסְּחוֹרָתוֹ וְקָנָה לוֹ גְמַלִּים וּפְרָדוֹת וּמַמְלוּכִּים, וְקָנָה לוֹ שִׁפְחָה וְשָׂם אוֹתָהּ בְּתוֹךְ אַפִּרְיוֹן וְיָצָא מִבָּצְרָה אַחֲרֵי עֲשָׂרָה יָמִים. נִפְרְדוּ מִמֶּנּוּ יְדִידָיו וְנָסַע, כְּשֶׁבְּנֵי־אָדָם אֵינָם מְדַמִּים אֶלָּא שֶׁלָּקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וּפָנָה לְמַכָּה לַחַג. שָׂמְחוּ בְנֵי־אָדָם, אַחֲרֵי שֶׁהִצִּילָם אֱלֹהִים מִמַּעֲצָרָם בַּמִּסְגָּדִים וּבַבָּתִּים בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי. וְהָיָה הָאֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר: “אַל יַחֲזִירֶנּוּ אֱלֹהִים שׁוּב לְבָצְרָה שֶׁלֹּא נְהֵא חֲבוּשִׁים בַּמִּסְגָּדִים וּבַבָּתִּים בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי”, שֶׁכֵּן הָיְתָה תְּכוּנָה מְטֹרֶפֶת זוֹ גוֹרֶמֶת לְתוֹשָׁבֵי בָצְרָה צַעַר רָב. וְהָאֶחָד אוֹמֵר: “דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר מִנְּסִיעָתוֹ בְּעֶטְיָהּ שֶׁל קִלְלַת תּוֹשָׁבֵי בָצְרָה עָלָיו”, וְהָאֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר: “כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר, אַל נָא יַחֲזֹר אֶלָּא כְשֶׁהַגַּלְגַּל חוֹזֵר עַל מַצָּבוֹ לְרָעָה”. שָׂמְחוּ תוֹשָׁבֵי בָצְרָה עַל נְסִיעָתוֹ שִׂמְחָה עֲצוּמָה אַחֲרֵי שֶׁהָיוּ בְצַעַר קָשֶׁה. וְהוּנַח אַף לַחֲתוּלֵיהֶם וְכַלְבֵיהֶם. וּכְשֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַשִּׁשִּׁי הִכְרִיז הַכָּרוֹז בָּעִיר כַּנָּהוּג שֶׁיִּכָּנְסוּ לַמִּסְגָּדִים לִפְנֵי הַתְּפִלָּה בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת אוֹ שֶׁיֵּעָצְרוּ בַבָּתִּים, וְכֵן הַחֲתוּלִים וְהַכְּלָבִים. צַר חָזָם שֶׁל הַתּוֹשָׁבִים וְהִתְאַסְּפוּ יַחְדָּו וְשָׂמוּ פְּנֵיהֶם אֶל מְקוֹם מוֹשַׁב הַמַּלְכוּת וְעָמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאָמְרוּ לוֹ: “מֶלֶךְ הַזְּמַן, הֲרֵי הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וְנָסַע לֶחָג אֶל בֵּית אֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ, וּפָסְקָה אֵפוֹא הַסִּבָּה שֶׁנֵּעָצֵר בִּגְלָלָהּ. וּמִשּׁוּם אֵיזוֹ סִבָּה נֵעָצֵר עַכְשָׁו?” אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: “כֵּיצַד זֶה נָסַע בּוֹגֵד זֶה מִבְּלִי לְהוֹדִיעֵנִי? וְאוּלָם כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר מִנְּסִיעָתוֹ לֹא יְהֵא אֶלָּא טוֹב. לְכוּ אֶל חֲנֻיּוֹתֵיכֶם וּמִכְרוּ וּקְנוּ, שֶׁכְּבָר הוּסַר מֵעֲלֵיכֶם מַצָּב זֶה”.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן הַמֶּלֶךְ וְתוֹשָׁבֵי בָצְרָה. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לָאֻמָּן עֻבַּיְד הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, הִנֵּה נָסַע עֶשֶׂר תַּחֲנוֹת, וּבָא עָלָיו מַה שֶּׁבָּא עַל קַמַרֻ־אלזַּמָאן לִפְנֵי כְנִיסָתוֹ לְבָצְרָה. יָצְאוּ עָלָיו בְּדוּאֵי בַּגְדָאד וְהִצִּיגוּהוּ עָרֹם. וְלָקְחוּ כָל מַה שֶּׁהָיָה עִמּוֹ. שָׂם עַצְמוֹ מֵת עַד שֶׁנִּצַּל. ואַחֲרֵי שֶׁהָלְכוּ הַבְּדוּאִים קָם וְהָלַךְ כְּשֶׁהוּא עָרֹם עַד שֶׁנִּכְנַס לְעִיר אַחַת. עוֹרֵר אֱלֹהִים עָלָיו רַחֲמֵי אַנְשֵׁי־חֶסֶד, וְכִסּוּ מַעֲרוּמָיו בַּחֲתִיכוֹת שֶׁל בְּגָדִים מְרֻפָּטִים. הָיָה מְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת וּמִתְפַּרְנֵס בְּדַרְכּוֹ מֵעִיר לְעִיר עַד שֶׁהִגִּיעַ לְקָאהִרָה שֶׁל מִצְרַיִם, יִשְׁמְרֶנָּה הָאֵל. שָׂרַף אוֹתוֹ הָרָעָב וְשׁוֹטֵט לְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת בַּשְּׁוָקִים. אָמַר לוֹ אָדָם מִתּוֹשָׁבֵי קָאהִרָה: “עָנִי, לֶךְ לְךָ אֶל בַּיִת שֶׁחֲתֻנָּה בָהּ וְתֹאכַל וְתִשְׁתֶּה, שֶׁכֵּן שֻׁלְחָן עָרוּךְ שָׁם הַיּוֹם לַעֲנִיִּים וּלְנָכְרִים”. אָמַר לוֹ: “אֵינִי מַכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ לְבֵית־הַחֲתֻנָּה”. אָמַר לוֹ: “לֵךְ אַחֲרַי וַאֲנִי מַרְאֵהוּ לְךָ”. הָלַךְ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לַבַּיִת, וְאָמַר לוֹ: “זֶהוּ בֵּית־הַחֲתֻנָּה. הִכָּנֵס וְאַל תִּירָא, שֶׁאֵין עַל שַׁעַר בֵּית־הַחֲתֻנָּה כָּל שׁוֹמֵר־סַף”. כְּשֶׁנִּכְנַס רָאָה אוֹתוֹ קַמַרֻ־אלזַּמָאן וְהִכִּירוֹ וְהִגִּיד עַל אוֹדוֹתָיו לְאָבִיו. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן לִבְנוֹ: “בְּנִי, הַנַּח לוֹ עַכְשָׁו. יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁרָעֵב הוּא. הַנַּח לוֹ אֵפוֹא שֶׁיֹּאכַל עַד שֶׁיִּשְׂבַּע וְתִשְׁקֹט רוּחוֹ, וְאַחֲרֵי כֵן נִקְרָא לוֹ”. הִמְתִּינוּ לוֹ עַד שֶׁאָכַל וְשָׂבַע וְרָחַץ יָדָיו וְשָׁתָה קָפֶה וּמַשְׁקָאוֹת שֶׁל סֻכָּר מְמֻסָּכוֹת בְּמֹר וְעִנְבָּר, וּבִקֵּשׁ לָצֵאת. שָׁלַח אַחֲרָיו אָבִיו שֶׁל קַמַרֻ־אלזַּמָאן וְאָמַר לוֹ הַשָּׁלִיחַ: “בֹּא הֵנָּה, נָכְרִי, יְדַבֵּר אֶל הַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן”. אָמַר לוֹ: “מַה הוּא סוֹחֵר זֶה?” אָמַר לוֹ: “בַּעַל הַשִּׂמְחָה הוּא”. חָזַר כּשֶׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁיִּתֵּן לוֹ נְדָבָה. כְּשֶׁקָּרַב אֶל הַסּוֹחֵר רָאָה אֶת יְדִידוֹ קַמַרֻ־אלזַּמָאן, וְיָצָא מִדַּעְתּוֹ מִבּוּשָׁה מִפָּנָיו. קָם לִקְרָאתוֹ קַמַרֻ־אלזַּמָאן עַל רַגְלָיו, וְהֶחֱזִיק בּוֹ וְאִמְּצוֹ אֶל לִבּוֹ וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם. בָּכוּ זֶה עַל זֶה בְכִי רָב. הוֹשִׁיב אוֹתוֹ לְצִדּוֹ. אָמַר לוֹ אָבִיו: “הוֹי חֲסַר־טַעַם, אֵין זוֹ דֶרֶךְ פְּגִישַׁת יְדִידִים. שָׁלְחֵהוּ תְחִלָּה אֶל בֵּית־הַמֶּרְחָץ, וּשְׁלַח אֵלָיו בֶּגֶד פְּאֵר הַמַּתְאִים לוֹ, וְאַחַר־כָּךְ שֵׁב עִמּוֹ וְשׂוֹחַח עִמּוֹ”. קָרָא לְאֶחָד מִן הַמְשָׁרְתִים וְצִוָּה אוֹתָם שֶׁיַּכְנִיסוּהוּ לְבֵית־הַמֶּרְחָץ, וְשָׁלַח לוֹ בֶגֶד פְּאֵר מִן הַמְיֻחָדִים שֶׁבַּמַּלְבּוּשִׁים, הַשָּׁוֶה אֶלֶף דִּינָר אוֹ יוֹתֵר מִסְּכוּם זֶה. רָחֲצוּ אֶת גּוּפוֹ וְהִלְבִּישׁוּהוּ וְנַעֲשָׂה כְאִלּוּ הוּא רֹאשׁ אֲגֻדַּת הַסּוֹחֲרִים, וְהָיוּ הַנִּמְצָאִים שָׁם שׁוֹאֲלִים אֶת קַמַרֻ־אלזַּמָאן עַל אוֹדוֹתָיו בִּזְמַן הֵעָדְרוֹ בִּהְיוֹתוֹ בְּבֵית־הַמֶּרְחָץ, וְאָמְרוּ לוֹ: “מִי זֶה? וּמֵהֵיכָן אַתָּה מַכִּיר אוֹתוֹ?” אָמַר לָהֶם: “יְדִידִי הוּא וְאִכְסֵן אוֹתִי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְעָלַי לְהַכִּיר לוֹ טוֹבוֹת אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ, שֶׁכֵּן כִבְּדַנִי כָּבוֹד בְּשֶׁפַע. וְהוּא מֵאַנְשֵׁי הַהוֹד וְהֶהָדָר וְאֻמָּנוּתוֹ עוֹסֵק בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת מֵאֵין דּוֹמֶה לוֹ. וּמֶלֶךְ בָּצְרָה אוֹהֲבוֹ הַרְבֵּה. וּמַעֲלָתוֹ רָמָה אֶצְלוֹ וּדְבָרָיו נִשְׁמָעִים וּמְמַלְּאִים אַחֲרֵיהֶם”. הָיָה מַפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ וְאוֹמֵר: “כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה עִמִּי, וּבוֹשׁ אֲנִי מִפָּנָיו, שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה אֲשַׁלֵּם לוֹ מַקְבִּיל לָזֶה שֶׁנָּהַג בִּי מִן הַכָּבוֹד”. לֹא פָסַק מִתַּנּוֹת תְּהִלָּתוֹ, עַד שֶׁגָּדַל עֶרְכּוֹ אֵצֶל הַנִּמְצָאִים וְנַעֲשָׂה בַּעַל־הַדְרָה בְּעֵינֵיהֶם, וְאָמְרוּ: “כֻּלָּנוּ נַעֲסֹק לְהַדְּרוֹ וּלְכַבְּדוֹ בְּגִינְךָ. וְאוּלָם מְבַקְּשִׁים לָדַעַת, מַה סִּבַּת בּוֹאוֹ17 לְמִצְרַיִם? וּמַה סִּבַּת יְצִיאָתוֹ מֵאַרְצוֹ? וּמַה הוּא שֶׁעָשָׂה אֱלֹהִים עַד שֶׁהִגִּיעַ לְמַצָּב זֶה?” אָמַר לָהֶם: "בְּנֵי־אָדָם, אַל תִּתְמְהוּ, שֶׁכֵּן אָדָם כָּפוּף לְגוֹרָלוֹ וּלְמַזָּלוֹ. וְכָל עוֹדוֹ בָעוֹלָם הַזֶּה לֹא יִשְׁלַם מִן הָאֲסוֹנוֹת. וֶאֱמֶת דִּבֵּר זֶה שֶׁאָמַר בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הַזְּמָן אַךְ טָרוֹף יִטְרֹף אֶת בְּנֵי הָאָדָם.

אַל תְּהִי בְאֵלֶּה מַעְלָה וּמִשְׂרָה יַהֲפֹךְ דַּעְתָּם

הִזָּהֵר לְבַל תִּמְעַד וְהַרְחֵק מִתּוּגָה,

וְדַע שֶׁהַזְּמַן טִיבוֹ שַׁחֵת בְּלִי הֲפוּגָה.

כַּמָּה טוּב פָּסַק עִם הַקַּלָּה בַּטִּינוֹת,

וּלְכָל דָבָר לְתַהְפּוּכָתוֹ סִבּוֹת.

דְּעוּ שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְבָצְרָה בְּמַצָּב גָּרוּעַ מִזֶּה וּבְקָשָׁה מִפֻּרְעָנוּתוֹ שֶׁלָּזֶה. שֶׁכֵּן אָדָם זֶה נִכְנַס לְמִצְרַיִם כְּשֶׁמַּעֲרֻמָּיו מְכֻסִּים בִּסְמַרְטוּטִים וְאוּלָם אֲנִי נִכְנַסְתִּי לְאַרְצוֹ חָשׂוּף, יָד לְפָנִים וְיָד לְאָחוֹר. וְלֹא עֲזָרוּנִי אֶלָּא אֱלֹהִים וְאָדָם יָקָר זֶה. וְהַסִּבָּה לְכָךְ הָיְתָה שֶׁהַבְּדוּאִים הִפְשִׁיטוּנִי עָרֹם וְנָטְלוּ גְמַלַּי וּפִרְדּוֹתַי וּמִטְעָנַי, וְהָרְגוּ אֶת נְעָרַי וְאֶת אֲנָשַׁי. שָׁכַבְתִּי בֵּין הַהֲרוּגִים עַד שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁמֵּת אָנֹכִי וְהָלְכוּ לָהֶם וְעָבְרוּ מֵעָלַי. אַחַר־כָּךְ קַמְתִּי וְהִתְהַלַּכְתִּי עָרֹם עַד שֶנִכְנַסְתִּי לְבָצְרָה. קִבְּלַנִי אָדָם זֶה וְכִסָּה מַעֲרֻמַּי וְהִשְׁכִּינַנִי בְּבֵיתוֹ וְחִזְּקַנִי בְמָמוֹן. וְכָל מַה שֶׁהֵבֵאתִי עִמִּי אֵינוֹ אֶלָּא מִטּוּב אֱלֹהִים וּמִטּוּבוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁנָּסַעְתִּי נָתַן לִי מַשֶּהוּ רָב, וְחָזַרְתִּי לְמוֹלַדְתִּי בְּנַחַת־רוַּח, וְעָזַבְתִּי אוֹתוֹ בְּשִׁלְטוֹן וָאשֶׁר. וְאֶפְשָׁר הַדָּבָר שֶׁקָּרה לוֹ אַחֲרֵי זֶה פֶּגַע מִפִּגְעֵי הַזְּמָן, מַה שֶּׁהִכְרִיחַ אוֹתוֹ לַעֲזֹב אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶת מוֹלַדְתּוֹ, וְאֵרַע לוֹ בַדֶּרֶךְ כְּמוֹ זֶה שֶׁאֵרַע לִי. וְאֵין פֶּלֶא בְּכָךְ. וְאוּלָם מֵחוֹבָתִי הוּא עַכְשָׁו שֶׁאֶגְמֹל לוֹ טוֹבָה עַל מַה שֶּׁעָשָׂה עִמִּי מִמַּעֲשֵׂי הַנְּדִיבוּת וְאֶנְהַג לְפִי דִבְרֵי זֶה שֶׁאָמַר:

הוֹי הַחוֹשֵׁב טוֹבוֹת עַל הַזְּמָן.

כְּלוּם תֵּדַע אֲשֶׁר זְמַן יִפְעָלָן?

כָּל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ בְּטוֹב עֲשֵׂהוּ,

כִּגְמוּל הָאָדָם כֵּן תַּגְמוּלֵהוּ.

וַעֲדַיִן הֵם בִּדְבָרִים אֵלֶּה וּבְדוֹמִים לָהֶם, כְּשֶׁהָאֻמָּן עֻבַּיְד בָּא אֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ הוּא רֹאשׁ אֲגֻדַּת הַסּוֹחֲרִים. קָמוּ כֻּלָּם לִקְרָאתוֹ וְנָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם וְהוֹשִׁיבוּהוּ בְרֹאשׁ. אָמַר לוֹ קַמַרֻ־אלזַּמָאן: “יְדִידִי יְהִי יוֹמְךָ מְבֹרָךְ וּבְאשֶׁר. אֵין אַתָּה צָרִיךְ לְסַפֵּר לִי כְּלוּם הֲרֵי הוּא מַה שֶּׁאֵרַע לִי לִפְנֵי שֶׁאֵרַע לְךָ. וְאִם שְׁדָדוּךָ הַבְּדוּאִים וְנָטְלוּ מִמְּךָ מָמוֹן, הֲרֵי הַמָּמוֹן כַּפָּרַת הַגּוּף, וְאַל תִּצְטָעֵר, שֶׁכֵּן נִכְנַסְתִּי לְעִירְךָ עָרֹם וְכִסִּיתָ אוֹתִי וְכִבַּדְתַּנִי. מַכִּיר אֲנִי לְךָ טוֹבָה עַל הַטּוֹבָה הָרַבָּה שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי, וַאֲנִי גוֹמֵל לְךָ עָלֶיהָ”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וּשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁקַמַרֻ־אלזַּמָאן אָמַר לְעֻבַּיְד הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת: “הֲרי אֲנִי עָרֹם בָּאתִי לְעִירְךָ וְכִסִּיתָ אוֹתִי, וּמַכִּיר אֲנִי לְךָ טוֹבָה עַל הַטּוֹבָה הָרַבָּה שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּדִי, וַאֲנִי גוֹמֵל לְךָ עָלֶיהָ, וְעוֹשֶׂה עִמְּךָ כְּפִי שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי וְיוֹתֵר מִכֵּן. תָּנוּחַ אֵפוֹא דַעְתְּךָ וְתִשְׁקֹט רוּחֲךָ”. הָיָה מֵנִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ, וּמוֹנֵעַ אוֹתוֹ מִדַּבֵּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזְכִּיר עַל דְּבַר אִשְׁתּוֹ וּמַה שֶּׁעָשְׂתָה עִמּוֹ. לֹא פָסַק מֵהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו דִּבְרֵי הַזְהָרוֹת וּמְשָׁלִים וְשִׁירִים וּבְדִיחוֹת וְסִפּוּרִים וּמַעֲשִׂיּוֹת וּמְנַחֲמֵהוּ עַד שֶׁהִרְגִּישׁ הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, מַה שֶּׁרָמַז לוֹ קַמַרֻ־אלזַּמָאן לְהַסְתִּיר צְפוּנוֹ. הִסְתִּיר עֻבַּיְד מַה שֶּׁאִתּוֹ וְהִתְנַחֵם בְּמַה שֶּׁשָּׁמַע מִן הַסִּפּוּרִים וְהַמַּעֲשִׂיּוֹת, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

בְּמֵצַח הַזְּמַן רָשׁוֹם נִרְשַׁם לִי רְאִיתוֹ.

הִזִּיל מֵעֵינֶיךָ דָם אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ.

לֹא נָתַן הַזְּמַן בִּימִינוֹ לְאָדָם אָשְׁרוֹ,

מִבְּלִי הַשְׁקוֹתוֹ בִּשְׂמֹאלוֹ אָסוֹן לְצַעֲרוֹ.

אַחַר־כָּךְ לָקְחוּ קַמַרֻ־אלזַּמָאן וְאָבִיו הַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן אֶת הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, וְנִכְנְסוּ לְאוּלָם הַנָּשִׁים, וּפָרְשׁוּ בוֹ אִתּוֹ לְבַדָּם. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן: “אָנוּ לֹא עָצַרְנוּ אוֹתְךָ מִלְּדַבֵּר אֶלָּא מִתּוֹךְ חֲשָׁשׁ שֶׁלֹּא נִהְיֶה לְבוּז, אַתָּה וְאָנוּ. וְאוּלָם עַכְשָׁו אָנוּ בִיחִידוּת, סַפֵּר לִי אֵפוֹא מַה אֵרַע בֵּינְךָ וּבֵין אִשְׁתְּךָ וּבְנִי”. סִפֵּר לוֹ אֶת הָעִנְיָן מִן הַהַתְחָלָה וְעַד הַסּוֹף. כְּשֶׁגָּמַר סִפּוּרוֹ אָמַר לוֹ: “כְּלוּם הַחֵטְא מֵאִשְׁתְּךָ אוֹ מִבְּנִי”. אָמַר לוֹ: “חֵי אֱלֹהִים אֵין בּוֹ חֵטְא, שֶׁכֵּן הַגְּבָרִים חוֹמְדִים אֶת הַנָּשִׁים, וְהַנָּשִׁים עֲלֵיהֶן לְהָגֵן עַל עַצְמָן מִפְּנֵי הַגְּבָרים. יֵשׁ אֵפוֹא לְגַנּוֹת אֶת אִשְׁתִּי שֶׁבָּגְדָה בִי וְעָשְׂתָה עִמִּי מַעֲשִׂים אֵלֶּה”. קָם הַסּוֹחֵר וּפָרַשׁ עִם בְּנוֹ יְחִידִי וְאָמַר לוֹ: “בְּנִי, הִנֵּה בָחַנּוּ אֶת אִשְׁתּוֹ וְיָדַעְנוּ שֶׁבּוֹגֶדֶת הִיא. רְצוֹנִי עַכְשָׁו לְבָחֲנוֹ הוּא שֶׁאֵדַע אִם הוּא בַעַל־כָּבוֹד וְנִימוּסִים טוֹבִים”. אָמַר לוֹ: “וְכֵיצַד זֶה?” אָמַר לוֹ: “רְצוֹנִי לְעוֹרְרוֹ לְהַשְׁלִים עִם אִשְׁתּו. וְאִם מַסְכִּים הוּא לְהַשְׁלִים וְסוֹלֵחַ לָהּ אֲנִי מַכֶּה אוֹתוֹ בְחֶרֶב וְהוֹרְגוֹ, וְאַחֲרֵי זֶה אֲנִי הוֹרְגָהּ אוֹתָהּ וְאֶת שִׁפְחָתָהּ, שֶׁאֵין טוֹב בְּחַיֵּיהֶם. וְאִם מְסַלֵּק הוּא עַצְמוֹ מִמֶּנָּה, אֲנִי מַשִּׂיא לוֹ אֶת אֲחוֹתְךָ וְנוֹתֵן לוֹ מָמוֹן רַב מִזֶּה שֶׁנָּטַלְתָּ מִמֶּנּוּ”. חָזַר אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: “אֻמָּן, הִנֵּה הַחַיִּים בְּחֶבְרַת הַנָּשִׁים זְקוּקִים לְאֹרֶךְ־רוּחַ. וְכָל מִי שֶׁאוֹהֲבָן, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ רָחָב, מִשּׁוּם שֶׁהֵן מְזִידוֹת כְּלַפֵּי הַגְּבָרִים וּמְצַעֲרוֹת אוֹתָם, בַּאֲשֶׁר נַעֲלוֹת הֵן עֲלֵיהֶם בְּיֹפִי וָחֵן, וְהֵן מִתְגָּאוֹת וּמִתְנַשְּׂאוֹת וּבָזוֹת לַגְּבָרִים, וּבִפְרָט כְּשֶׁמִתְגַּלָּה לָהֶן הָאַהֲבָה מִצַּד בַּעֲלֵיהֶן, שֶׁאָז הֵן גּוֹמְלוֹת לָהֶם בְּחֻצְפָּה וּבְהִתְפַּנְּקוּת וּבְמַעֲשִׂים שֶׁהֵם לְמוֹרַת רוּחָם מִכָּל הַבְּחִינוֹת. וּכְשֶׁהַגֶּבֶר כּוֹעֵס בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא רוֹאֶה מֵאִשְּׁתּוֹ דָבָר שֶׁהוּא לְמֹרַת רוּחוֹ, לֹא יִהְיוּ חַיֵּי־מִשְׁפָּחָה בֵּינוֹ וּבֵינָהּ, וְלֹא יַתְאִים לָהֶן אֶלָּא זֶה שֶׁדַּעְתּוֹ רְחָבָה וְסַבְלָנוּת רַבָּה לוֹ. וְאִם לֹא יִהְיֶה הָאִישׁ סַבְלָן כְּלַפֵּי אִשְׁתּוֹ וְלֹא יְקַבֵּל אֶת רִשְׁעוּתָהּ בִּסְלִיחָה, לֹא יִצְלַח לִהְיוֹת בְּחֶבְרָתָהּ. וּכְבָר נֶאֱמַר בְּעִנְיָנָן: אִלּוּ הָיוּ בַשָּׁמַיִם, הָיוּ נוֹטִים אֲלֵיהֶן צַוְּארֵי הַגְּבָרִים. וּמִי שֶׁכֹּחַ בּוֹ וְסוֹלֵחַ לָהֶן שְׂכָרוֹ עַל אֱלֹהִים. וְאִשָּׁה זוֹ אִשְׁתְּךָ הִיא וַחֲבֶרְתְּךָ וּזְמַן אָרֹךְ חָיִיתָ בְּחֶבְרָתָהּ, וְצָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה סְלִיחָה לָהּ. וְזֶהוּ מִסִּימָנֵי הַהַצְלָחָה בְּחַיֵּי הַמִּשְׁפָּחָה. וַהֲרֵי הַנָּשִׁים חֲסֵרוֹת שֵׂכֶל וְדַעַת, וְאִם הֵרֵעָה, הֲרֵי כְבָר חָזְרָה בִתְשׁוּבָה. וְאִם יִרְצֶה אֱלֹהִים לֹא תָשׁוּב עוֹד לְמַעֲשֶׂה כָּזֶה שֶׁהָיְתָה עוֹשָׂה לִפְנֵי כֵן. עֲצָתִי הִיא אֵפוֹא שֶׁתִּתְפַּיֵּס עִמָּהּ, וַאֲנִי מַחֲזִיר לְךָ יוֹתֵר מֵהוֹנְךָ. וְאִם רְצוֹנְךָ לַעֲמֹד אֶצְלִי, הֲרֵי בָרוּךְ בּוֹאֲךָ אַתָּה וָהִיא. וְאֵין לָכֶם אֶלָּא מַה שֶּׁיְּשַׂמַּח אֶתְכֶם. וְאִם מְבַקֵּשׁ אַתָּה לִפְנוֹת וְלָלֶכֶת אֶל אַרְצְךָ, אֲנִי נוֹתֵן לְךָ מַה שֶּׁיַּשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹנְךָ. וַהֲרֵי הָאַפִּרְיוֹן לְפָנֶיךָ שָׂא אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שִׁפְחָתָהּ בּוֹ וְסַע לְאַרְצֶךָ. וְהַרְבֵּה הוּא מַה שֶּׁקּוֹרֶה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, וְעָלֶיךָ לְהָקֵל וְאַל תִּנְהַג בְּדֶרֶךְ הַחֻמְרָה”. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת: “אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, וְהֵיכָן אִשְׁתִּי?” אָמַר לוֹ: "כָּאן הִיא בַּחֶדֶר, עֲלֵה אֵלֶיהָ וְהַסְבֵּר לָהּ פָּנִים וְאַל תַּכְהֶה אֶת רוּחָהּ, שֶׁכֵּן בְּנִי, כְּשֶׁבָּא אִתָּהּ וּבִקֵּשׁ לָשֵׂאת אוֹתָהּ לְאִשָּׁה, עִכַּבְתִּיו מִמֶּנָּה וְשַׂמְתִּי אוֹתָהּ בְּחֶדֶר זֶה וְנָעַלְתִּי עָלֶיהָ אֶת הַדֶּלֶת וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי: “יָכוֹל מְאֹד לִהְיוֹת שֶׁבַּעְלָהּ יָבוֹא וְאֶמְסְרֶנָּה לוֹ, שֶׁיְּפַת מַרְאֶה הִיא וְזוֹ שֶׁהִיא כְּמוֹתָהּ, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְבַעְלָהּ שֶׁיַּזְנִיחֶנָּה. וְכַאֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי, בָּא. וְהַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה עַל הִתְאַחֶדְךָ עִם אִשְׁתֶּךָ. וְאוּלָם מִצַּד בְּנִי, הִנֵּה אֵרַסְתִּי לוֹ אִשָּׁה זוּלָתָהּ, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁתָּאוֹת וּסְעוּדוֹת הָאוֹרְחִים בִּגְלַל שִׂמְחַת־חֲתֻנָּתוֹ הֵן. וְלַיְלָה זֶה הוּא בָא אֶל אִשְׁתּוֹ. והֲרֵי הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַחֶדֶר שֶׁאִשְׁתְּךָ בוֹ, טְלֵהוּ וּפְתַח אֶת הַדֶּלֶת וְהִכָּנֵס אֶל אִשְׁתְּךָ וְאֶל שִׁפְחָתָהּ, וְהֵהָנֵה מִמֶּנָּה, וְיוּבָא אֲלֵיכֶם מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה, וְאַל תֵּרֵד מֵאֶצְלָהּ עַד שֶׁתִּשְׂבַּע מִמֶּנָּה”. אָמַר לוֹ: “יִגְמָלְךָ אֱלֹהִים לְמַעֲנִי כָל טוֹב, אֲדוֹנִי”. לָקַח אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְעָלָה שָּׂמֵחַ. חָשַׁב הַסּוֹחֵר שֶׁהַדְּבָרִים מָצְאוּ חֵן בְּעֵינָיו, וְשֶׁהִסְכִּים לוֹ. נָטַל אֶת הַחֶרֶב וְהָלַךְ אַחֲרָיו מֵאֲחוֹרָיו בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ, וְעָמַד מְצַפֶּה לִרְאוֹת, מַה יִּקְרֶה בֵינוֹ וּבֵין אִשְׁתּוֹ.


זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת, הִנֵּה נִכְנַס אֶל אִשְׁתּוֹ, וְרָאָה אוֹתָהּ בּוֹכָה בְּכִי רַב, בְּסִבַּת זֶה שֶׁנָּשָׂא לוֹ קַמַרֻ־אלזַּמָאן אִשָּׁה זוּלָתָהּ, וְרָאָה אֶת הַנַּעֲרָה אוֹמֶרֶת לָהּ: “כַּמָּה יְעַצְתִּיךְ, גְּבִרְתִּי וְאָמַרְתִּי לָךְ, שֶׁעֶלֶם זֶה לֹא תַגִּיעַ אֵלַיִךְ מֵאִתּוֹ טוֹבָה. וְחִדְלִי מֵהִתְרוֹעֵעַ אֵלָיו, וְלֹא שָׁמַעְתְּ לִדְבָרַי, עַד שֶׁבָּזַזְתְּ כָּל מָמוֹנוֹ שֶׁל בַּעְלֵךְ וּנְתַתּוֹ לוֹ. וְאַחֲרֵי זֶה עָזַבְתְּ אֶת מְקוֹמֵךְ וְדָבַקְתְּ בְּאַהֲבָתוֹ וּבָאת עִמּוֹ לְאֶרֶץ זוֹ. וְאַחֲרֵי זֶה הִשְׁלִיךְ אוֹתָךְ מִדַּעְתּוֹ וְנָשָׂא זוּלָתֵךְ. וְהָיָה סוֹף דָּבְקֵךְ בּוֹ מַאֲסָרֵךְ”. אָמְרָה לָהּ: "שִׁתְקִי, אֲרוּרָה, שֶׁכֵּן אִם גַּם נָשָׂא זוּלָתִי, אֵין סָפֵק, שֶׁאֶעֱלֶה בְאַחַד הַיָּמִים בְּדַעְתּוֹ, וַאֲנִי לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַלֵּילוֹת שֶׁבִּלָּה אִתִּי יַחַד, וְעַל כָּל פָּנִים אֶמְצָא נֶחָמָה בְּדִבְרֵי זֶה שֶׁאָמַר:

הוֹי אֲדוֹנַי, הַאִם תַּעֲלוּ עַל לְבַבְכֶם

אֶת אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה עַל לִבּוֹ זוּלַתְכֶם?

חָלִילָה לָכֶם אֲשֶׁר תַּסִּיחוּ דַעְתְּכֶם

מִזֶּה הִסִּיחַ דַעְתּוֹ מֵעַצְמוֹ בִּגְלַלְכֶם.


וְאֵין סָפֵק שֶׁיִּזָּכֵר בְּחַיֵּי רֵעוּתִי וִידִידוּתִי וְיִשְׁאַל עַל אוֹדוֹתַי, וַאֲנִי אֵינִי חוֹזֶרֶת מֵאַהֲבָתוֹ וְאֵינִי סָרָה מִתְּשׁוּקָתִי אֵלָיו, וַאֲפִילוּ אֲנִי מֵתָה בְבֵית־הַאֲסוּרִים, שֶׁהוּא חֲבִיבִי וְרוֹפְאִי וְלוֹ תִקְוָתִי שֶׁיָּשׁוּב אֵלַי וְיָשִׁיב לִי שַׁעֲשׁוּעָי". כְּשֶׁשָּׁמַע אוֹתָהּ בַּעְלָהּ מְדַבֶּרֶת דְּבָרִים אֵלֶּה, נִכְנַס אֵלֶיהָ וְאָמַר לָהּ: “הוֹי בּוֹגֶדֶת, תִּקְוָתֵךְ אֵלָיו כְּתִקְוַת הַשָּׂטָן לְגַן עֵדֶן. כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה בְלִבֵּךְ, וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי. וְאִלּוּ יָדַעְתִּי תוֹעֵבָה אַחַת מִן הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה לֹא הָיִיתִי מַחֲזִיק אוֹתָךְ אֶצְלִי אֲפִילּוּ שָׁעָה אֶחָת. וְאוּלָם אַחֲרֵי שֶׁנִּתְבָּרֵר לִי זֶה בָּךְ, מִן הָרָאוּי הוּא שֶׁאַהַרְגֵךְ וַאֲפִילּוּ אִם הוֹרְגִים אוֹתִי בִּגְלָלֵךְ, בּוֹגֶדֶת”. תְּפָסָהּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְנָשָׂא קוֹלוֹ בִּשְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הוֹי יָפוֹת, אֶת אֵמוּן אַהֲבָתִי הֲפַרְתֶּן

בְּחֵטְא, וְצֶדֶק וֶאֱמֶת לֹא בִכַּרְתֶּן.

כַּמָּה בְאַהֲבַת נְעוּרִים דָּבַקְתִּי בָכֶן, אֲבָל

אַחֲרֵי הַצַּעַר הַזֶּה בְּדָבְקְכֶן אֶבְחַל.


לָחַץ בְּהִשָּׁעֲנוֹ עַל קְנֵה גְרוֹנָהּ וּשְׁבָרוֹ. צָעֲקָה הַנַּעֲרָה: “אוֹי גְבֶרֶת”. אָמַר לָהּ: “פְּרוּצָה. כָּל הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת מֵאִתָּךְ הִיא, אַחֲרֵי שֶׁהָיִית יוֹדַעַת תְּכוּנָה זוֹ מֵאִתָּהּ וְלֹא הוֹדַעַתְּ אוֹתִי”. תָּפַס אֶת הַשִּׁפְחָה וְחָנַק אוֹתָהּ. וְנַעֲשָׂה כָל זֶה, כְּשֶׁהַסּוֹחֵר תּוֹפֵס אֶת הַחֶרֶב בְּיָדוֹ, וְהוּא עוֹמֵד מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת שׁוֹמֵעַ בְּאָזְנָיו וְרוֹאֶה בְעֵינָיו. וְעֻבַּיְד הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת כְּשֶׁחָנַק אוֹתָהּ בְּתָא הַסּוֹחֵר, רַבּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת בְּלִבּוֹ וּפָחַד מִפְּנֵי תּוֹצְאוֹת הַדָּבָר וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “כְּשֶׁיִּוָּדַע לַסּוֹחֵר שֶׁהָרַגְתִּי אוֹתָן בְּחַדְרוֹ, אֵין סָפֵק שֶׁהוּא הוֹרֵג אוֹתִי. וְאוּלָם שוֹאֵל אֲנִי מֵאֵת הָאֱלֹהִים, שֶׁיָּשִׁית אֶת יְצִיאַת הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי כְּשֶׁאֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנַת אֱמֶת”. הָיָה נָבוֹךְ בְּעִנְיָנוֹ, וְלֹא יָדַע מַה הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה. וַעֲדַיִן הוּא בְכָךְ, כְּשֶׁהַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן נִכְנַס אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: "אֵין כָּל רָעָה לְנֶגְדֶךָ. רָאוּי אַתָּה שֶׁשָּׁלוֹם יִהְיֶה לְךָ. וּרְאֵה חֶרֶב זֹאת שֶׁבְּיָדִי, שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ לִבִּי לְהָרְגֶךָ אִלּוּ הָיִיתָ מַשְׁלִים אִתָּהּ וּמִתְפַּיֵּס עִמָּהּ, וְלַהֲרֹג אֶת הָאִשָּׁה. וּמֵאַחֲרֵי שֶׁעָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה זֶה, בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ וּבָרוּךְ יִהְיֶה, וְאֵין גְּמוּלְךָ אֶלָּא זֶה שֶׁאֲנִי מַשִּׂיא לְךָ אֶת בִּתִּי, אֲחוֹתוֹ שֶׁל קַמַרֻ־אלזַּמָאן. נְטָלוֹ וְיָרַד עִמּוֹ וְצִוָּה לְהָבִיא אֶת רוֹחֲצוֹת הַמֶּת, וְנִתְפַּרְסְמָה הַיְדִיעָה שֶׁקַּמַרֻ־אלזַּמָאן בֶּן הַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן הֵבִיא עִמּוֹ שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת מִבָּצְרָה, וּמֵתוּ. הָיוּ בְנֵי אָדָם מְנַחֲמִים אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: “יְחִי רֹאשְׁךָ וְיִתֵּן לְךָ אֱלֹהִים תְּמוּרָתָן”. רָחֲצוּ אוֹתָן וּקְבָרוּן, מִבְּלִי שֶׁיֵּדַע אָדָם אֶת הַדָּבָר לַאֲמִתּוֹ.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָן עֻבַּיְד הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת וְאִשְׁתּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן, הִנֵּה הֵבִיא אֵלָיו אֶת שֵׁיךְ הָאִסְלָאם וְאֶת כָּל הַנִּכְבָּדִים וְאָמַר: “שֵׁיךְ הָאִסְלָאם, כְּתֹב שְׁטַר נִשּׂוּאֵי בִתִּי כַּיְכָּבְּ אלצַּבָּאחִ לָאֻמָּן עֻבַּיְד הַסּוֹחֵר בַּאֲבָנִים־טוֹבוֹת, וּמָהֳרָהּ כְּבָר הִגִּיעַ לְיָדִי שָׁלֵם כְּתֻמּוֹ”. כָּתַב אֶת שְׁטַר־הַנִּשּׂוּאִין. הִשְׁקָה אוֹתָם מַשְׁקָאוֹת וְסִדְּרוּ שִׂמְחַת חֲתֻנָּה אַחַת וְהוֹבִילוּ בִתְרוּעוֹת שִׂמְחָה לְבֵית־חַתְנֵיהֶם אֶת בַּת שֵׁיךְ הָאִסְלָאם אֵשֶׁת קַמַרֻ־אלזַּמָאן וְאֶת אֲחוֹתוֹ כַּיְכָּבְּ אלצַּבָּאח18 אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָאֻמָּן עֻבַּיְד הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת בְּאַפִּרְיוֹן אֶחָד בְּלַיְלָה אֶחָד. וּבָעֶרֶב הוֹבִילוּ בִתְרוּעוֹת שִׂמְחָה את קַמַרֻ־אלזַּמָאן לָבוֹא אֶל בַּת שֵׁיךְ הָאִסְלָאם, וְהִכְנִיסוּ אֶת הָאֻמָּן עֻבַּיְד לָבוֹא אֶל בַּת הַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן. וּכְשֶׁבָּא אֵלֶיהָ, מְצָאָהּ יָפָה יוֹתֵר מֵאִשְׁתּוֹ וַחֲנוּנָה הֵימֶנָּה בְּאֶלֶף־מַעֲלוֹת. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר נִכְנַס לְבֵית־הַמֶּרְחָץ עִם קַמַרֻ־אלזַּמָאן. עָמַד אֶצְלָם זְמַן בְּשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן, וְאַחַר־כָּךְ נִכְסַף אֶל מוֹלַדְתּוֹ. נִכְנַס אֶל הַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן וְאָמַר לוֹ: “דּוֹדִי, נִכְסָף אֲנִי אֶל מוֹלַדְתִּי, וְלִי בָהּ אֲחֻזּוֹת וּרְכוּשׁ, וּכְבָר הִפְקַדְתִּי עֲלֵיהֶם פּוֹעֵל מִפּוֹעֲלַי כְּבָא כֹחִי. וּבִרְצוֹנִי לִנְסֹעַ אֶל אַרְצִי לִמְכֹּר אֲחֻזּוֹתַי וְלַחֲזֹר אֵלֶיךָ. כְּלוּם מַרְשֶׁה אַתָּה לִי לָלֶכֶת לְמוֹלַדְתִּי לְשֵׁם זֶה?” אָמַר לוֹ: “בְּנִי, כְּבָר הִרְשֵׁיתִי לְךָ, וְאֵין כָּל תּוֹכָחוֹת נֶגְדֶּךָ עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁכֵּן אַהֲבַת הַמּוֹלֶדֶת עַל פִּי הָאֱמוּנָה הִיא. וְזֶה שֶׁאֵין לוֹ טוֹב בְּאַרְצוֹ לֹא יִהְיֶה טוֹב לוֹ בְּאֶרֶץ בְּנֵי־אָדָם אֲחֵרִים. אֲבָל יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁאִם אַתָּה נוֹסֵעַ בְּלִי אִשְׁתְּךָ וְנִכְנָס אֶל מוֹלַדְתֶּךָ, יִיטַב בְּעֵינֶךָ לָשֶׁבֶת בָּהּ, וְתִהְיֶה נָבוֹךְ בֵּין חֲזָרָתְךָ אֶל אִשְׁתְּךָ וּבֵין יְשִׁיבָתְךָ בְּמוֹלַדְתֶּךָ. הָעֵצָה הַנְּכוֹחָה הִיא אֵפוֹא, שֶׁתִּקַּח אֶת אִשְׁתְּךָ עִמְּךָ, וְאַחַר־כָּךְ אִם חָפַצְתָּ לַחֲזֹר אֵלֵינוּ, חֲזֹר אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָרוּךְ בּוֹאֲךָ וּבוֹאָהּ, שֶׁאָנוּ בְנֵי־אָדָם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים גֵּרוּשִׁין, וְאֵין אָדָם מֵאִתָּנוּ נוֹשֵׂא אִשָּׁה שְׁתֵּי פְעָמִים, וְאֵינֶנּוּ מִתְנַכְּרִים לְאָדָם בְּקַלּוּת דַּעַת”. אָמַר לוֹ: “דּוֹדִי, חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁבִּתְּךָ לֹא תַסְכִּים לִנְסֹעַ עִמִּי אֶל אַרְצִי”. אָמַר לוֹ: “בְּנִי, אָנוּ אֵין אֶצְלֵנוּ נָשִׁים הַמַּמְרוֹת אֶת פִּי בַעֲלֵיהֶן, וְאֵין אָנוּ מַכִּירִין אִשָּׁה הַכּוֹעֶסֶת עַל בַּעְלָהּ”. אָמַר לוֹ: “יְבָרֶכְכֶם אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְאֶת נְשֵׁיכֶם”. נִכְנַס אֶל אִשְתּוֹ וְאָמַר לָהּ: “רְצוֹנִי לִנְסֹעַ אֶל אַרְצִי. וּמַה אַתְּ אוֹמֶרֶת?” אָמְרָה לוֹ: “אָבִי לֹא פָסַק לִמְשֹׁל בִּי כָּל עוֹד הָיִיתִי בְתוּלָה, וּמֵאַחֲרֵי שֶׁנִּשֵּׂאתִי הָיָה הַשִּׁלְטוֹן בְּיַד בַּעְלִי, וְלֹא אַמְרֶה אֶת פִּיו”. אָמַר לָהּ: “יִתֵּן אֱלֹהִים בִּרְכָתוֹ לָךְ וּלְאָבִיךְ, וִירַחֵם אֱלֹהִים אֶת הַבֶּטֶן שֶׁהָרְתָה בָךְ וְהַחֲלָצַיִם שֶׁהוֹלִידוּ אוֹתָךְ”. אַחַר־כָּךְ19 הִפְסִיק אֶת עֲסָקָיו וְנִגַּשׁ לְהִתְכּוֹנֵן לִנְסִיעָה. נָתַן לוֹ חוֹתְנוֹ מַשֶּׁהוּ רָב, וְנִפְרְדוּ אִישׁ מֵעַל רֵעֵהוּ. לָקַח אֶת אִשְׁתּוֹ וְנָסַע. וְלֹא פָסְקוּ מִנְּסֹעַ עַד שֶׁנִּכְנַס לְבָצְרָה. יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ לְפָגְשׁוֹ הַקְּרוֹבִים וְהַיְדִידִים, וְהֵם מְדַמִּים שֶׁהָיָה בְּחִגָ’אז בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ. הָיוּ מִקְצָת בְּנֵי־הָאָדָם שְׂמֵחִים עַל בּוֹאוֹ, וּמִקְצָתָם נֶעֱצָבִים עַל חֲזַרָתוֹ20 לְבָצְרָה. אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים זֶה אֶל זֶה: “הִנֵּה יָצִיק לָנוּ בְכָל יוֹם שִׁשִּׁי כְּפִי הַמִּנְהָג וְיַחֲבשׁ אוֹתָנוּ בַּמִּסְגָּדִים וּבַבָּתִּים, וַאֲפִילּוּ אֶת חֲתוּלֵינוּ וּכְלָבֵינוּ יַחֲבשׁ”.

זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְמֶלֶךְ בָּצְרָה, הִנֵּה כְּשֶׁנּוֹדַע לוֹ דְבַר בּוֹאוֹ, כָּעַס עָלָיו וְשָׁלַח אֵלָיו וְהֱבִיאוּהוּ לְפָנָיו, וְנָזַף בּוֹ וְאָמַר: “כֵּיצַד זֶה נָסַעְתָּ מִבְּלִי לְהוֹדִיעֵנִי עַל דְּבַר נְסִיעָתְךָ? כְּלוּם קָצְרָה יָדִי מֵהַשִּׂיג לָתֵת לְךָ שֶׁתִּסְתַּיֵּעַ בּוֹ בְלֶכְתְּךָ לָחֹג בְּבֵית אֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ?” אָמַר לוֹ: “סְלִיחָה, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה. לֹא לָחֹג נָסַעְתִּי, וְאוּלָם אֵרַע לִי כָךְ וְכָךְ”. סִפֵּר לוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ עִם אִשְׁתּוֹ וְעִם הַסּוֹחֵר עַבְּדֻ־אלרְרַחְמָאן הַמִּצְרִי, וְכֵיצַד הִשִּׂיא לוֹ אֶת בִּתּוֹ, עַד שֶׁאָמַר: “וּכְבָר בָּאתִי עִמָּהּ לְבָצְרָה”. אָמַר לוֹ: “אִלּוּלֵא שֶׁאֶת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה אֲנִי יָרֵא, הָיִיתִי הוֹרֵג אוֹתְךָ וְנוֹשֵׂא לִי לְאִשָּׁה נַעֲרָה אֲצִילָה זוֹ אַחֲרֶיךָ, וְלוּ גַם הָיָה לִי לְהוֹצִיא עָלֶיהָ אוֹצָרוֹת שֶׁל מָמוֹן, שֶׁכֵּן לֹא תִצְלַח אֶלָּא לִמְלָכִים. וְאוּלָם אֱלֹהִים שָׁת אוֹתָהּ בְּחֶלְקֶךָ, וְיִשְׁלַח לְךָ אֱלֹהִים אֶת בִּרְכָתוֹ בָהּ”. וְצִוָּה לָתֵת לָהּ מַתַּת טוֹב וְהֵיטִיב רֹב טוֹבָה לַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, וְיָרַד מֵאֶצְלוֹ. שָׁהָה עִמָּה חָמֵשׁ שָׁנִים, וְאַחֲרֵי זֶה נֶאֱסַף אֶל רחֲמֵי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. בִּקֵּשׁ אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ לְהִנָּשֵׂא לוֹ, וְלֹא הִסְכִּימָה וְאָמְרָה: “הַמֶּלֶךְ, לֹא מָצָאתִי בַעֲדָתִי אִשָּׁה שֶׁנִּשְּׂאָה אַחֲרֵי בַעְלָהּ שֵׁנִית. וְאֵין אֲנִי נִשֵּׂאת לְשׁוּם אָדָם אַחֲרֵי בַעְלִי. וְאֵינִי נִשֵּׂאת לְךָ, וַאֲפִלּוּ אִם אַתָּה הוֹרֵג אוֹתִי”. שָׁלַח לוֹמַר לָהּ: “כְּלוּם מְבַקֶּשֶׁת אַתְּ לָלֶכֶת אֶל מוֹלַדְתֵּךְ?” אָמְרָה לוֹ: “אִם חֶסֶד אַתָּה עוֹשֶׂה עִמִּי, תְשֻׁלַּם טוֹבָה עָלָיו”. אָסַף לָהּ אֶת כָּל הוֹן הַסּוֹחֵר בָּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת וְהוֹסִיף לָהּ מֵאֶצְלוֹ לְפִי מַעֲלָתוֹ, וְשָׁלַח עִמָּהּ מִשְׁנֶה מִמִּשְׁנָיו, מְפֻרְסָם בְּטוּבוֹ וּבַחֲסִידוּתוֹ, וְשָׁלַח עִמָּהּ חֲמֵשׁ־מֵאוֹת פָרָשׁ. נָסַע אִתָּהּ הַמִּשְׁנֶה עַד שֶׁהוֹבִילָהּ אֶל אָבִיהָ. עָמְדָה מִבְּלִי לְהִנָּשֵׂא עַד שֶׁמֵּתָה, וּמֵתוּ כֻלָּם. וְאִם לֹא הִסְכִּימָה אִשָּׁה זוֹ לְהָמִיר אֶת בַּעְלָהּ אַחֲרֵי מוֹתוֹ בְשֻׂלְטָאן, כֵּיצַד אֶפְשַׁר לְהַשְׁווֹתָהּ לְזוֹ שֶׁהֵמִירָה אוֹתוֹ בְעוֹדוֹ בַחַיִּים בְּנַעַר שֶׁאֵין מוֹצָאוֹ יָדוּעַ לָהּ וְלֹא יַחַס־אֲבוֹתָיו? וּבִפְרָט שֶׁהָיָה זֶה שֶׁלֹּא עַל פִּי הַדִּין וְהַחֹק. וּמִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁכָּל הַנָּשִׁים שָׁווֹת זוֹ לְזוֹ, הִנֵּה חֳלִי שִׁגְעוֹנוֹ אֵין לוֹ תְּרוּפָה. יִשְׁתַּבַּח זֶה אֲשֶׁר לוֹ הַשִּׁלְטוֹן וְהַמַּלְכוּת, וְהוּא הַחַי אֲשֶׁר לֹא יָמוּת.

וּמִמַּה שֶׁמְּסֻפָּר


  1. כוכב השחר.  ↩

  2. ירח הזמן.  ↩

  3. שם שבט עזרה היה מפורסם בשבטי ערב שבניו מתים באהבתם  ↩

  4. זינב שם נקבה וזיד שם זכר.  ↩

  5. כי התעוררתי והתרגשתי.  ↩

  6. הוא משוה עצמו כקם לתחיה אחרי המות באחרית הימים, שאז יתגל השוק (קראן פרשה סח פסוק מב) והוא מזמן מלחמה או אסון כביר.  ↩

  7. בערבית מת'קל.  ↩

  8. במקור “קוֹנָה” – הערת פב"י.  ↩

  9. ( שיגרש את אשתו אם לא ימלא דבר שהוא מבקש. וענין ידוע הוא באסלאם.  ↩

  10. משתמש בכללי דקדוק כרמז לבוא קמר־אל זמן אל האשה בהפרדת בעלה ממנה.  ↩

  11. ( במובן לענה.  ↩

  12. “לילה” הוא בערבית שם עצם פרטי של אשה.  ↩

  13. מצפון לקאהרה, תחנה אחת מדרך האורחות ממערב לתעלת סואץ.  ↩

  14. קמר־אלזמן תרגומו: ירח הזמן. קמר בערבית ירח.  ↩

  15. היינו פניו.  ↩

  16. “אוֹתוֹ” במקור, צ“ל אוֹתָה – הערת פב”י.  ↩

  17. “בּוֹא”במקור, צ“ל בּוֹאוֹ – הערת פב”י.  ↩

  18. כוכב־השחר.  ↩

  19. “אַחַת־כָּךְ” במקור, צ“ל אַחַר־כָּךְ – הערת פב”י.  ↩

  20. “חֲזִירָתוֹ” במקור, צ“ל חָזַרָתוֹ – הערת פב”י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות