רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר אַבּוּ־אלְחַסַן הַכֹרָאסָאנִי
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים:קרית ספר; 1971

סִפְּרוֹ שֶׁאַלְמֻעַתַצִּ’ד בִּאללַּה1 הָיָה נַעֲלֶה הַשְּׁאִיפוֹת

וַאֲצִיל הַנֶּפֶשׁ. וְהָיָה לוֹ בְבַגְדָאד שֵׁש־מֵאוֹת מִשְׁנֶה, וְלֹא הָיָה דָבָר מֵעִנְיְנֵי הָאֲנָשִים נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ. יָצָא יוֹם אֶחָד, הוּא וְאִבְּן־חַמְדּוּן לְהִתְבּוֹנֵן בַּנְּתִינִים וְלִשְׁמֹעַ מַה שֶּׁנִּתְחַדֵּשׁ מֵעִנְיְנֵי בְנֵי־הָאָדָם. תָּקְפָה אוֹתָם חַמָּה שֶׁל שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם, וּכְבָר הִגִּיעוּ אֶל סִמְטָה זְעִירָה בְאַחַד הָרחוֹבוֹת. נִכְנְסוּ לְאוֹתָהּ סִמְטָה וְרָאוּ בְרֹאשׁ הַסִּמְטָה חָצֵר יָפָה וּבִנְיָנָהּ רָם וְנִשָּׂא, הַמַּבִּיעָה תְהִלַּת בְּעָלֶיהָ בְּלָשׁוֹן צֶחָה. יָשְׁבוּ עַל הַשַּׁעַר לָנוּח. יָצְאוּ מֵאוֹתָהּ חָצֵר שְׁנֵי מְשָׁרְתִים כְּאִלּוּ הֵם שְׁתֵּי לְבָנוֹת בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר. אָמַר אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ: “מִי יִתֵּן וּבִקֵּשׁ הַיּוֹם אוֹרֵחַ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס, שֶׁהֲרֵי אֵין אֲדוֹנִי אוֹכֵל אֶלָּא עִם אוֹרְחִים, וּכְבָר הִגַּעְנוּ לְשָׁעָה זוֹ וְאֵינִי רוֹאֶה אָדָם”. תָּמַהּ הַכַּלִיף עַל דִּבְרֵיהֶם וְאָמַר: “סִימָן הוּא לִנְדִיבוּת בַּעַל־הַבַּית, וְאֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאָנוּ נִכְנָסִים לַחֲצֵרוֹ וְרוֹאִים נִמּוּסוֹ וְתִהְיֶה זֹאת סִבָּה לְטוֹבָה שֶׁתַּגִּיעַ אֵלָיו מֵאִתָּנוּ”. אָמַר לַמְשָׁרֵת: “בַּקֵּשׁ רְשׁוּת מֵאֲדוֹנֶיךָ שֶׁיָּבוֹאוּ חֲבוּרָה שֶׁל נָכְרִים”. וְהָיָה מִמִּנְהָגוֹ שֶל הַכַּלִיף בְּאוֹתוֹ זְמַן, כְּשֶׁהָיָה רוֹצֶה לְהִתְבּוֹנֵן לנְַּתִינִים הָיָה מִתְחַפֵּשׁ בִּדְמוּת שֶׁל סוֹחֲרִים. נִכְנַס הַמְשָׁרֵת אֶל אֲדוֹנָיו וְהוֹדִיע לוֹ. שָׂמַח וְקָם וְיָצָא אֲלֵיהֶם בְּעַצְמוֹ, וְהִנֵּה הוּא יְפֵה־פָנִים וּבַעַל צוּרָה נָאָה, וְעָלָיו כֻּתֹּנֶת שֶל נִיסָאבּוּר וּמְעִילוֹ רָקוּם זָהָב וְהוּא מָשׁוּחַ בִּבְשָׂמִים וּבְיָדוֹ טַבַּעַת־חוֹתָם שֶׁל אֹדֶם. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָם אָמַר: “בָּרוּךְ בּוֹאֲכֶם לִרְוָחָה, אֲדוֹנַי הָעוֹשִׂים אִתָּנוּ תַּכְלִית הַטּוֹבָה בְּבוֹאָם”. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לְאוֹתָהּ חָצֵר, רָאוּ אוֹתָה מַשְׁכִּיחָה אֶת בְּנֵי־הָאָדָם מוֹלַדְתָּם, דומֶה כְּאִלוּ הִיא חֶלְקָה מִגַּן־עֵדֶן". הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיע הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ הַכַּלִיף וּבֶן לִוְיָתוֹ אֶל הֶחָצֵר רָאוּ אוֹתָהּ מַשְׁכִּיחָה אֶת בְּנֵי־הָאָדָם אֶת מוֹלַדְתָּם, דּוֹמָה כְאִלּוּ הִיא חֶלְקָה מִגַּן־עֵדֶן. וּבְתוֹכָהּ גַּן ובוֹ כָל הָאִילָנוֹת, וְהִיא מַקְסִימָה אֶת הָעַיִן, וּמְקוֹמוֹתֶיהָ מֻצָּעִים בַּיְקָרִים שֶׁבַּמַּצָּעִים. יָשְׁבוּ וְיָשַׁב אַלְמֻעַתַצִ’ד מִתְבּוֹנֵן לֶחָצֵר וְלַּמַצָּעִים. אָמַר אִבְּן־חַמְדּוּן: "הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל הַכַּלִיף וְרָאִיתִי שֶׁפָּנָיו נִשְׁתַּנּוּ, וְהָיִיתִי מַכִּיר מִתּוֹךְ פָּנָיו אֶת מַצַּב הָרָצוֹן וְהַכַּעַס. כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתוֹ אָמַרְתִּי בְלִבִּי: “מִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי מַה בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא כוֹעֵס”. הֵבִיאוּ אַגַּן שֶׁל זָהָב וְנָטַלְנוּ יָדֵינוּ. אַחַר־כָּךְ הֵבִיאוּ מַפָּה שֶׁל מֶשִׁי וְהִנִּיחוּ עָלֶיהָ שֻׁלְחָן שֶׁל קְנֵה־בַּמְבּוּס. וּכְשֶׁהֵסִירוּ אֶת הַמִּכְסֶה מֵעַל הַכֵּלִים, רָאִינוּ מַטְעַמִּים כְּפִרְחֵי הָאָבִיב בְּעֶצֶם עוֹנָתָם עֲרוּכִים יְחִידִים וְזוּגוֹת זוּגוֹת. אָמַר בַּעַל־הַבַּיִת: “בְּשֵׁם־אֱלֹהִים 2, אֲדוֹנַי, חֵי־אֱלֹהִים הָרָעָב כְּבָר הֵצִיק לִי הָרָעָב. עֲשׂוּ אִתִּי חֶסֶד בְּאָכְלְכֶם מן הַמַּאֲכָל הַזֶּה כְּדֶרֶךְ נִימוּסֵי הָאֲצִילִים”. הָיָה בַּעַל־הַבַּיִת מְפָרֵק אֶת הַתַּרְנְגֹלוֹת לְחֶלְקֵיהֶן וְשָׂם לְפָנֵינוּ וְצוֹחֵק וְנוֹשֵׂא קוֹלוֹ בְבָתֵּי־שִׁיר, וּמְגַלְגֵּל שִׂיחָה וּמְסַפֵר בְּדִיחוֹת כַּמַּתְאִים לִמְסִבָּה. אָמַר אִבְּן־חַמְדּוּן: "וְאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ. אַחַר־כָּךְ עָבַרְנוּ לִמְקוֹם־מוֹשָׁב אַחֵר, הַמַּפְתִּיעַ אֶת הָרוֹאִים, יָפוּחוּ מִמֶּנּוּ רֵיחוֹת נְעִימִים. וְהֻגַּשׁ לָנוּ שֻׁלְחָן שֶׁל פֵּרוֹת טְרִיִּים וּמְתִיקוֹת תַּאֲוָה־לְמַאֲכָל. וְנִתּוֹסְפָה שִׂמְחָתֵנוּ וּפָסַק יְגוֹנֵנוּ. אָמַר אִבְּן־חַמְדּוּן: "וְעִם כָּל זֶה לֹא פָסַק הַכַּלִיף מִהְיוֹת שָׁרוּי בְּזַעַף וְלֹא חִיֵּךְ לִדְבָרִים שֶׁבָּהֶם כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ, לַמְרוֹת מַה שֶּׁהָיָה מִדַּרְכּוֹ לֶאֱהֹב אֶת הָעֲלִיזוּת וְהַגִּיל וּלְהָסִיר דְּאָגָה. וַאֲנִי יְדַעְתִּיו שֶׁאֵין הוּא בַעַל־קִנְאָה וְלֹא אַכְזָרִי. אָמַרְתִּי בְלִבִּי: “מִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי, מַה סִּבַּת זַעְפּוֹ וְעִצְבוֹנוֹ שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵק?” הֵבִיאוּ שֻׁלְחַן הַמַּשְׁקֶה הַמְאַחֵד יְדִידִים לְשִׂמְחָה, וְהֵבִיאוּ אֶת הַמַּשְׁקֶה הַמְזֻקָּק בְּקַנְקַנִּים שֶׁל זָהָב וּבְדֹלַח וְכֶסֶף. הִכָּה בַּעַל־הַבַּיִת עַל דֶּלֶת שֶׁל תָּא בְּקָנֶה שֶׁל סוּף, וְהִנֵּה נִפְתְּחָה דֶלֶת הַתָּא וְיָצְאוּ מִתּוֹכוֹ שָׁלשׁ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת, שְׁדֵיהֶן נָכוֹנוּ וּפְנֵיהֶן כַּשֶּׁמֶשׁ בַּשָּׁעָה הָרְבִיעִית לַיּוֹם. וְאוֹתָן נְעָרוֹת הָיְתָה מֵהֶן אַחַת מְנַגֶּנֶת עַל כְּלִי מֵיתָרִים, עוּד. וְהָאַחַת מְנַגֶּנֶת עַל נֵבֶל וְהָאַחַת רוֹקֶדֶת, וְהֵבִיאוּ שׁוּב פֵּרוֹת יְבֵשִׁים וְלַחִים. אָמַר אִבְּן־חַמְדּוּן: "פָרְשׂוּ בֵינֵינוּ וּבֵין הַנְּעָרוֹת מָסָךְ שֶׁל דִּיבָג וּגְדִילֶיהָ מֶשִׁי וְטַבְּעוֹתֶיהָ זָהָב, וְלא שָׁעָה, הַכַּלִיף לְכָל זֶה כֻלּוֹ, וּבַעַל־הַבַּית אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ מַה הוּא שֶׁאִתָּהּ. אָמַר לוֹ הַכַּלִיף לְבַעַל־הַבַּית: “כְּלוּם מִצֶּאֱצָאֵי הַנָּבִיא אַתָּה?” אָמַר לוֹ: “לֹא, אֲדוֹנִי, אֲנִי אִישׁ מִבְּנֵי הַסּוֹחֲרִים, יָדוּעַ בֵּין בְּנֵי אָדָם בְּשֵׁם אַלְחַסַן עַלִי בֶּן אַחְמָד הַכֹרָאסָאנִי”. אָמַר לוֹ הַכַּלִיף: “מַכִּיר אַתָּה אוֹתִי, בֶּן־אָדָם?” אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, חֵי אֱלֹהִים, אֵינִי מַכִּיר גַּם אֶחָד מִמַּעֲלַתְכֶם הָאֲצִילָה”. אָמַר לוֹ אִבְּן־חַמְדּוּן: “בֶּן־אָדָם, זֶה הוּא נְשִׂיא־הַמַאֲמִינִים אַלְמֻעַתַצִ’ד בִאללַּה נֶכְדּוֹ שֶׁל אַלְמֻתַּוַכִּל עַלַא אללָּה”. קָם הָאִיש וְנָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לִפְנֵי הַכַּלִיף כְּשֶׁהוּא רוֹעֵד מִפַּחֲדוֹ וְאָמַר: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, מַשְׁבִּיעַ אֲנִי אוֹתְךָ בַּאֲמִתּוּת אֲבוֹתֶיךָ הַטְּהוֹרִים, שֶׁאִם רָאִיתָ מִצִּדִּי זִלְזוּל אוֹ מִעוּט־נִימוּס כְּלַפֵּי כְבוֹדְךָ, תִּסְלַח לִי”. אָמַר לוֹ הַכַּלִיף: “אָמְנָם בַּאֲשֶׁר נָהַגְתָּ עִמָּנוּ מִן הַכָּבוֹד, הֲרֵי אֵין יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לָזֶה שֶׁמָצָאתִי אֶצְלְךָ מוּזָר כָּאן, הִנֵּה אִם תַּגִּיד לִי אֶת עִנְיָנוֹ לַאֲִמִתּוֹ וְיִתְקַבֵּל עַל דַּעְתִּי, אַתָּה נִצָּל מִיָּדִי. וְאִם אֵין אַתָּה מַגִּיד לִי אֲמִתּוּתוֹ, אֲנִי תוֹפֵס אוֹתְךָ עַל יְדֵי הוֹכָחָה בְרוּרָה וּמַעֲנִישְָׁךָ עֹנֶשׁ שֶׁלֹּא הֶעֱנַשְׁתִּי אָדָם כְּמוֹתוֹ”. אָמַר לוֹ: “יִשְׁמְרֵנִי אֱלֹהִים מִדַּבֵּר לֹא־אֱמֶת. וּמַה הוּא שֶׁמָצָאתָ לְגַנּוֹת אֶצְלִי, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים?” אָמַר לוֹ: “מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְבֵיתְךָ וַאֲנִי מִסְתַּכֵּל לְיָפְיוֹ וּלְכֵלָיו וּלְמַצָעָיו וְקִשּׁוּטָיו עַד לִבְגָדֶיךָ, הִנֵּה עֲלֵיהֶם שְׁמוֹ שֶׁל זְקֵנִי אַלְמֻתַּוַכִּל עַלַא אללָּה”. אָמַר לוֹ: “אָמְנָם כֵּן, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים – יְאַמֶּצְךָ אֱלֹהִים – הָאֱמֶת לְבוּשְׁךָ וְהַצֶּדֶק אַדַּרְתְּךָ, וְאֵין יְכֹלֶת לְשׁוּם אָדָם לְדַבֵּר לֹא אֱמֶת בְּפָנֶיךָ”. צִוָּה עָלָיו הַכַּלִיף לָשֶׁבֶת וְיָשַׁב. אָמַר לוֹ: “סַפֵּר לִי”. אָמַר לוֹ: “דַּע, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, – יְאַמֶּצְךָ אֱלֹהִים בִּישׁוּעָתוֹ וִיהִי סִתְרָה עָלֶיךָ בְּנֹעַם חַסְדּוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה בְבַגְדָאד אָדָם בַּעַל רְכוּש יוֹתֵר מִמֶּנִּי וְלֹא יוֹתֵר מֵאָבִי. וְאוּלָם הַטֵּה אֵלַי מַחְשַׁבְתְּךָ וְאָזְנֶךָ וְעֵינְךָ שֶׁאֲסַפֵּר לְךָ סִבַּת מַה שֶׁמָּצָאתָ מְגֻנֶּה אֶצְלִי”. אָמַר לוֹ הַכַּלִיף: “דַבֵּר דְּבָרֶיךָ”. אָמַר לוֹ: "דַּע, נְשִׂיא־הַמַאֲמִינִים, שֶׁאָבִי הָיָה בְשׁוּק הַחַלְפָנִים וּמוֹכְרֵי־הַבְּשָׂמִים וְהַבַּד. וְהָיְתָה לוֹ בְכָל שׁוּק חֲנוּת וְסוֹכֵן וּסְחוֹרוֹת מִכָּל הַמִּינִים. וְהָיָה לוֹ חֶדֶר מִבִּפְנִים בְּתוֹךְ הַחֲנוּת שֶׁבְּשוּק הַחַלְפָנִים, שֶׁהָיָה פוֹרֵש בּוֹ לְעַצְמוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁשָּׂם אֶת הַחֲנוּת לְמִקְנֶה וְקִנְיָן. וְהָיָה הוֹנוֹ רַב מֵהִסָּפֵר וְעַל כָּל גְּבוּל עוֹבֵר, וְלֹא הָיָה לוֹ וָלָד זוּלָתִי, וְהָיָה אוֹהֵב אוֹתִי וְחָס עָלַי. כְּשֶׁקָּרַב לָמוּת קָרָא אֵלַי וְצִוַּנִי עַל אִמִּי וּלְיִרְאָה אֶת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. אַחַר־כָּךְ מֵת – יְרַחֲמֵהוּ אֱלֹהִים וְיַשְׁאִיר אֶת נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים בַּחַיִּים. הִתְעַסַּקְתִּי בְתַעֲנוּגוֹת וְאָכַלְתִּי וְשָׁתִיתִי, וְלָקַחְתִּי לִי חֲבֵרִים וִידִידִים. הָיְתָה אִמִּי מְנִיאָה אוֹתִי מִזֶּה וּמוֹכִיחָה אוֹתִי עָלָיו, וְלֹא שָׁמַעְתִּי לִדְבָרֶיהָ, עַד שֶׁהָלַךְ הָרְכוּשׁ כֻּלּוֹ וּמָכַרְתִּי אֶת הַמְּקַרְקְעִין וְלאֹ נִשְׁאַר לִי כְלוּם, בִּלְתִּי חָצֵר זוֹ שֶׁאֲנִי בְּתוֹכָהּ. וְהָיְתָה חָצֵר יָפָה, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים. אָמַרְתִּי לְאִמִי: “רְצוֹנִי לִמְכֹּר אֶת הֶחָצֵר”. אָמְרָה לִי: “בְּנִי, אִם אַתָּה מוֹכֵר אוֹתָהּ, אַתָּה פוֹרֵעַ עַצְמְךָ לְשִׁמְצָה, וְלֹא תִמְצָא לְךָ מָקוֹם שֶׁתָּגוּר בּוֹ”. אָמַרְתִּי לָהּ: “הִיא שָׁוָה חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים דִּינָר, וַאֲנִי קוֹנֶה מִסְּכוּם מְחִירָהּ חָצֵר בְּאֶלֶף דִּינָר. וְאֶעֱסֹק בִּסְחוֹרָה בַּשְּׁאָר”. אָמְרָה לִי: “כְּלוּם אַתָּה מוֹכֵר אוֹתָהּ לִי בִּסְכוּם זֶה?” אָמַרְתִּי לָהּ: “הֵן”. הָלְכָה אֶל אַרְגָּז וּפָתְחָה אוֹתוֹ וְהוֹצִיאָה מִתּוֹכוֹ כְּלִי שֶׁל חַרְסִינָה וּבוֹ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים דִּינָר. נִצְטַיֵּר לִי בְדִמְיוֹנִי שֶׁהֶחָצֵר כֻּלָּה זָהָב. אָמְרָה לִי: “אַל תְּדַמֶּה שֶׁהַמָּמוֹן הַזֶּה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָבִיךָ הוּא, מָמוֹנוֹ שֶׁל אָבִי הוּא ואֲגַרְתִּיו לְשָׁעָה שֶׁיִּהְיֶה צֹרֶךְ בּוֹ, שֶׁכֵּן הָייתִי בִזְמַנּוֹ שֶׁל אָבִיךָ עֲשִׁירָה מִהְיוֹת זְקוּקָה לְמָמוֹן זֶה”. לָקַחְתִּי מֵאִתָּהּ, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, אֶת הַמָּמוֹן, וְחָזַרְתִּי לְמַה שֶׁנָּהַגְתִּי בוֹ מִן הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה וְהָרֵעוּת, עַד שֶׁאָפְסוּ חֲמֶשֶׁת אֲלָפִים הַדִּינָר, וְלֹא הָיִיתִי מְקַבֵּל אֶת דִּבְרֵי אִמִּי וְלֹא אֶת עֲצָתָהּ הַטּוֹבָה. אַחַר־כָּךְ אָמַרְתִּי לָה: “רְצוֹנִי לִמְכֹּר אֶת הֶחָצֵר”. אָמְרָה לִי: “בְּנִי, כְּבָר הֲנִיאוֹתִי אוֹתְךָ מִלִּמְכֹּר אוֹתָהּ, בְּדַעְתִּי שֶׁזָּקוּק אַתָּה לָהּ. וְכֵיצַד תְבַקֵּשׁ שֵׁנִית לְמָכְרָהּ?” אָמַרְתִּי לָהּ: “אַל תַּאֲרִיכִי עָלַי בִּדְבָרִים, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אֶלָּא לְמָכְרָהּ”. אָמְרָה לִי: “מְכֹר אוֹתָהּ לִי בַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר אֶלֶף דִּינָר בִּתְנַאי שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה שֶׁאֲנַהֵל עִנְיָנֶיךָ בְּעַצְמִי”. מְכַרְתִּיהָ לָהּ בִּסְכוּם זֶה בִּתְנַאי שֶׁתְּנַהֵל עִנְיָנַי בְּעַצְמָהּ. בִּקְּשָׁה אֶת סוֹכְנֵי אָבִי וּמָסְרָה לְכָל אֶחָד מֵהֶם אֶלֶף דִּינָר וְהִנִּיחָה אֶת הַהוֹן תַּחַת יָדָהּ וְאָמְרָה לִי: “שֵׁב אַתָּה בַחֲנוּת אָבִיךָ”. עָשִׂיתִי כְמוֹ שֶׁאָמְרָה אִמִּי, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, וּבָאתִי אֶל הַחֶדֶר שֶׁבְּשוּק הַחַלְפָנִים וּבָאוּ חֲבֵרַי וְהָיוּ קוֹנִים וַאֲנִי מוֹכֵר לָהֶם. הָיְתָה הָרוּחַ טוֹבָה לִי וְנִתְרַבָּה הוֹנִי. וּכְשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי אִמִּי בְּאוֹתוֹ מַצָּב יָפֶה, הֶרְאֲתָה לִי מַה שֶׁהָיָה אָצוּר אֶצְלָהּ מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת וְאַבְנֵי־יְקָר. וּפְנִינִים וְזָהָב. חָזְרוּ אֵלַי אֲחֻזּוֹתַי שֶׁשָּׂרַר הֶפְקֵר בָּהֶם, ונִתְרַבָּה הוֹנִי כְמוֹ שֶׁהָיָה לְפָנִים. נִשְׁאַרְתִּי בְמַצָּב זֶה מֶשֶׁךְ זְמַן, וּבָאוּ אֵלַי סוֹכְנֵי אָבִי, וְנָתַתִּי לָהֶם סְחוֹרוֹת. אַחַר־כָּךְ בָּנִיתִי חֶדֶר שֵׁנִי מִן הַחֲנוּת וְלִפְנִים. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יוֹשֵׁב בְּתוֹכוֹ כְּמִנְהָגִי, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, וְהִנֵּה קָרְבָה וּבָאָה אֵלַי נַעֲרָה, שֶׁלֹא רָאוּ עֵינַיִם יָפָה מִמֶּנָּה לְמַרְאֶה. אָמְרָה: “זֶהוּ חַדְרוֹ שֶׁל אַבּוּ־אלְחַסַן עַלִי בֶּן אַחְמָד הַכֹרָאסָאנִי?” אָמַרְתִּי לָהּ: “הֵן”. אָמְרָה: “הֵיכָן הוּא?” אָמַרְתִּי לָהּ: “אֲנִי הוּא”. וְאוּלָם דַּעְתִּי הֻפְתְּעָה מִיָּפְיָהּ הַמֻּפְלָג, נְשִׂיא־הַמַאֲמִינִים. יָשְׁבָה וְאָמְרָה לִי: “אֱמֹר לְנַעַרְךָ שֶׁיִּשְׁקֹל לִי שְׁלשׁ מֵאוֹת דִּינָר”. צִוִּיתִי עָלָיו לִשְׁקֹל לָהּ סְכוּם זֶה, וּשְׁקָלוֹ לָהּ. נָטְלָה אוֹתוֹ וְהָלְכָה לָהּ, וַאֲנִי אוֹבֵד עֶשְׁתּוֹנוֹת. אָמַר לִי נַעֲרִי: “כְּלוּם מַכִּיר אַתָּה אוֹתָהּ?” אָמַרְתִּי לוֹ: “לָאו”. אָמַר לִי: "וּמִּשּׁוּם מָה אָמַרְתָּ לִי: ‘שְׁקֹל לָהּ?’ אָמַרְתִּי לוֹ: “לֹא יָדַעְתִּי מַה שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר מִתּוֹךְ זֶה שֶׁהֻכֵּיתִי בְסַנְוֵרִים מִיָּפְיָהּ וְחִנָּהּ”. קָם הַנַּעַר וְעָקַב אַחֲרֶיהָ מִבְּלִי שֶׁאֵדַע. אַחַר־כָּך חָזַר כְּשֶׁהוּא בוֹכֶה, וּבְפָנָיו רִשְׁמֵי מַכָּה. אָמַרְתִּי לוֹ: “מָה עִנְיָנְךָ?” אָמַר לִי: “עָקַבְתִּי אַחֲרֵי הַנַּעֲרָה לִרְאוֹת לְאָן הִיא הוֹלֶכֶת. וּכְשֶׁהִרְגִּישָה בִי, חָזְרָה וְהִכְּתָה אוֹתִי מַכָּה זוֹ, וְכִמְעַט שִׁחֲתָה אֶת עֵינִי”. נִשְׁאַרְתִּי חֹדֶש מִבְּלִי שֶׁאֶרְאֶנָּה מָבְּלִי שֶׁתָּבוֹא, וַאֲנִי אוֹבֵד עֶשְׁתּוֹנוֹת בְּאַהֲבָתָהּ, נְשִׂיא־הַמַאֲמִינִים. כְּשֶׁהִגִּיעַ סוֹף הַחֹדֶשׁ, וְהִנֵּה בָאָה וְנָתְנָה לִי שָׁלוֹם, וְכִמְעַט עַפְתִּי מִשִּׂמְחָה. שָׁאֲלָה אוֹתִי לְעִנְיָנִי וְאָמְרָה: “אֶפְשָׁר אָמַרְתָּ בְלִבְּךָ: מָה עִנְיָנָהּ שֶׁל מַעֲרִימָה זוֹ? כֵּיצַד זֶה נָטְלָה אֶת מָמוֹנִי וְהָלְכָה לָהּ”. אָמַרְתִּי לָהּ: “גְּבִרְתִּי, הֲרֵי הוֹנִי וְנַפְשִׁי שֶׁלָּךְ הֵם”. הֵסִירָה אֶת הַצָּעִיף מֵעַל פָּנֶיהָ וְיָשְׁבָה לָנוּחַ כְּשֶׁהַתַּכְשִׁיטִים וְהַבְּגָדִים מִשְׁתַּעְשְׁעִים עַל פָּנֶיהָ וְחָזֶהָ. אַחַר־כָּךְ אָמְרָה לִי: “שְׁקֹל לִי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת דִּינָר”. אָמַרְתִּי לָהּ: “שׁוֹמֵעַ אֲנִי וּפְקֻדָּתֵךְ אֲמַלֵּא”. שָׁקַלְתִּי לָהּ אֶת הַדִּינָרִים וְנָטְלָה אוֹתָם וְהָלְכָה לָהּ. אָמַרְתִּי לַנַּעַר: “עֲקֹב אַחֲרֶיהָ” וְעֲקַב אַחֲרֶיהָ. וְחָזַר נִדְהָם. עָבַר מֶשֶׁךְ זְמַן וְהִיא לֹא בָאָה. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יוֹשֵׁב בְּאַחַד הַיָּמִים, והִנֵּה קָרְבָה וּבָאָה אֵלַי. שָׁהֲתָה שָׁעָה אַחַת וְאַחַר־כָּךְ אָמְרָה לִי: “שְׁקֹל לִי חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר, שֶׁכְּבָר זְקוּקָה אֲנִי לָהֶם”. בִּקַּשְׁתִּי לוֹמַר לָהּ: “עַל שׁוּם מַה אֶתֵּן לָךְ מָמוֹנִי?” מְנָעַתְנִי עָצְמַת הַתְּשׁוּקָה מִסְתַבֵּר, וַאֲנִי, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, בְּכָל פַּעַם שֶׁרְאִיתִיהָ נתְחַלְחֲלוּ קְרָבַי וְהֶחֱזִיר מַרְאִי, וְשׁוֹכֵחַ מַה שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לוֹמַר, וְנִהְיֵיתִי כְמוֹ שֶׁאָמַר הַמְשׁוֹרֵר:

וְאֵין הִיא אֶלָּא שֶׁפִּתְאֹם אֶרְאֶנָּה

וְנִדְהַמְתִּי, עַד לֹא אוּכַל אֶעֱנֶנָּה.

שָׁקַלְתִּי לָהּ אֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת הַדִּינָר. נָטְלָה אוֹתָם וְהָלְכָה לָהּ. קַמְתִּי וְעָקַבְתִּי אַחֲרֶיהָ בְעַצְמִי, עַד שֶׁהִגִּיעָה לְשׁוּק הָאֲבָנִים־הַטוֹבוֹת וְעָמְדָה לְיַד אִישׁ אֶחָד וְלָקְחָה מִמֶּנּוּ עֲנָק. פָּנְתָה כֹה וָכֹה וְרָאֲתָה אוֹתִי וְאָמְרָה לִי: “שְׁקֹל לוֹ בִּשְׁבִילִי חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר”. כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי בַּעַל הָעֲנָק, קָם לִקְרָאתִי וְחִלֵּק לִי כָבוֹד. אָמַרְתִּי לוֹ: “תֵּן לָהּ אֶת הָעֲנָק, וּמְחִירוֹ עָלַי”. אָמַר לִי: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶׂה”. נָטְלָה אֶת הָעֲנָק וְהָלְכָה לָהּ. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיע הַלַּיְלָה הַתֵּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁשִׁים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַבּוּ אלְחַסַן הַכֹרָאסָאנִי, סִפֵּר: "אָמַרְתִּי לוֹ: “תֵּן לָהּ אֶת הָעֲנָק וּמְחִירוֹ עָלַי”. נָטְלָה אֶת הָעֲנָק וְהָלְכָה לָהּ. עָקָבְתִּי אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁבָּאָה אֶל חִדֶּקֶל וְיָרְדָה בְסִירָה, וְרָמַזְתִּי בְיְָדִי לָאָרֶץ כִּמְבַקֵּשׁ לְנַשֵּׁק אוֹתָהּ לְפָנֶיהָ. הָלְכָה לָהּ וְצָחֲקָה וְנִשְׁאַרְתִּי עוֹמֵד מִתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ עַד שֶׁנִּכְנְסָה לְאַרְמוֹן. הִתְבּוֹנַנְתִּי אֵלָיו, וְהִנֵּה הוּא אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַכַּלִיף אַלְמֻתַּוַּכִּל. חָזְרתִּי, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, וּכְבָר חָל בְּלִבִּי כָּל צַעַר שֶׁבָּעוֹלָם. וּכְבָר נָטְלָה מִמֶּנִּי שְׁלשֶׁת אֲלָפִים דִּינָר. אָמַרְתִּי בְלִבִּי: “כְּבָר נָטְלָה מָמוֹנִי וְשָׁלְלָה דַעְתִּי, וְיִתָּכֵן מְאֹד שֶׁאֲנִי מְאַבֵּד נַפְשִׁי בְאַהֲבָתָהּ”. חָזַרְתִּי לְבֵיתִי וְסִפַּרְתִּי לְאִמִּי כָל מַה שֶּׁאֵרַע לִי. אָמְרָה לִי: “בְּנִי, הִשָּׁמֶר לְךָ לְהִקָּרוֹת לְפָנֶיהָ בְדַרְכָּהּ אַחֲרֵי זֶה, שֶׁלֹּא תֹאבַד”. כְּשֶׁהָלַכְתִּי אֶל חֲנוּתִי, בָּא אֵלַי סוֹכְנִי שֶׁבְּשוּק מוֹכְרֵי־הַבְּשָׂמִים, וְהָיָה זָקֵן מְאֹד. אָמַר לִי: “אֲדוֹנִי, מַה לִּי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ שֶׁמַּצָּבְךָ נִשְׁתַּנָּה? סִימָנֵי צַעַר נִכָּרִים בְּךָ. סַפֵּר לִי עִנְיָנְךָ”. סִפַּרְתִּי לוֹ כָל שֶּׁאֵרַע לִי עִמָּהּ. אָמַר לִי: “בְּנִי, זוֹ הִיא מִנַּעֲרוֹת אַרְמוֹן נְשִׂיא־הַמַאֲמִינִים וְהִיא חֲבִיבָה עַל הַכַּלִיף. חֲשֹׁב אֵפוֹא שֶׁהוֹצֵאתָ אֶת הַמָּמוֹן לְשֵׁם אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְאַל תַּטְרֵד נַפְשְׁךָ בָהּ. וּכְשֶׁהִיא בָאָה אֵלֶיךָ, הִזָּהֵר מִלְּהִקָּרוֹת לְפָנֶיהָ, וְהוֹדִיעֵנִי הַדָּבָר שֶׁאֲסַדֵּר לְךָ דָבָר, שֶׁלֹּא יָבֹא כִלָּיוֹן עָלֶיךָ”. עָזַב אוֹתִי וְהָלַךְ, וּבְלִבִּי שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ. כְּשֶׁהִגִּיעַ סוֹף הַחֹדֶש, וְהִנֵּה קָרְבָה וּבָאָה אֵלַי. שָׂמַחְתִּי בָהּ תַּכְלִית הַשִּׂמְחָה. אָמְרָה לִי: “מַה נְּשָׂאֲךָ לָזֶה שֶׁאַתָּה עוֹקֵב אַחֲרַי?” אָמַרְתִּי לָהּ: “נְשָׂאַתְני לְכָךְ עָצְמַת רִגְשׁוֹתַי אֲשֶׁר בְּלִבִּי”, וּבָכִיתִי לְפָנֶיהָ. בָּכְתָה מֵרַחֲמִים עָלַי וְאָמְרָה: “חֵי אֱלֹהִים, אֵין בְּלִבְּך מַשֶּׁהוּ מִן הַתְּשׁוּּקָה שֶׁאֵין בְּלִבִּי יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. וְאוּלָם כֵּיצַד אֶעֱשֶׂה וְאֵין לִי שׁוּם דֶּרֶך מִלְּבַד לִרְאוֹתְךָ בַּחֹדֶשׁ פַּעַם אֶחָת”. מָסְרָה לִי פִתְקָה וְאָמְרָה: “קַח זֹאת אֶל פְּלוֹנִי זֶה וָזֶה שֶׁהוּא סוֹכְנִי, וּגְבֵה מִמֶּנוּ מַה שֶּׁרָשׁוּם בָּזֹאת”. אָמַרְתִּי לָהּ: “אֵין לִי חֵפֶץ בְּמָמוֹן, שֶׁמָּמוֹנִי וְנִשְׁמָתִי כַפָּרָתֵךְ הֵם”. אָמְרָה לִי: “עוֹד אֲסַדֵּר לְךָ דָבָר שֶׁיִּהְיֶה בוֹ דֶרֶךְ שֶׁתַּגִּיעַ אֵלַי, וְאִם גַּם עָמָל בָּהּ לִי”. נִפְרְדָה מִמֶּנִּי וְהָלְכָה לָהּ. בָּאתִי אֶל הַזָּקֵן, מוֹכֵר הַבְּשָׂמִים, וְהוֹדַעְתִּי לוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לִי. בָּא עִמִּי אֶל חֲצַר אַלְמֻתַּוַּכִּל, וְרָאִיתִי שֶׁהִיא הַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹכוֹ הַנַּעֲרָה. הָיָה הַזָּקֵן מוֹכֵר־הַבְּשָׂמִים, נָבוֹךְ לִמְצֹא תַחְבּוּלָה לעֲשׂוֹתָהּ. פָּנָה כֹה וָכֹה וְרָאָה חַיָּט בַּחַלּוֹן מִמּוּל הַנִּשְׁקָף עַל שְׂפַת הַנָּהָר וְאֶצְלוֹ שׁוּלְיָה. אָמַר לִי: “עַל־יְדֵי זֶה תַשִּׂיג מְבֻקָּשְׁך. וְאוּלָם פְּרֹם כִּיס בִּגְדְּךָ וְגֵשׁ אֵלָיו וֶאֱמֹר לוֹ, שֶׁיִתְפֹּר אוֹתוֹ לְךָ. וּכְשֶׁהוּא תוֹפְרוֹ, מְסֹר לוֹ עֲשָׂרָה דִינָרִים”. אָמַרְתִּי לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וְכִדְבָרְךָ אֶעֱשֶׂה”. פָּנִיתִי אֶל אוֹתוֹ חַיָּט וְלָקַחְתִּי עִמִּי שְׁתֵּי גְזָרוֹת שֶׁל דִּיבָג בִּיזַנְטִי וְאָמַרְתִּי לוֹ: “גְּזֹר לִי אֶת אֵלֶּה לְאַרְבָּעָה מַלְבּוּשִׁים, שְׁנַיִם עִם שַׁרְווּלִים אֲרֻכִּים וּשְׁנַיִם מִבַּלְעֲדֵיהֶם”. כְּשֶׁגָּמַר לִגְזֹר אֶת הַמַלְבּוּשִׁים וּלְתָפְרָם, נָתַתִּי לוֹ שְׂכָרָם יוֹתֵר מִן הַנָּהוּג בְּהַרְבֵּה. הוֹשִׁיט לִי בְיָדוֹ אוֹתָם הַמַּלְבּוּשִׁים, אָמַרְתִּי לוֹ: “קָחֵם לְךָ וּלְמִי שֶׁנִמְצָא אֶצְלְךָ”. הָיִיתִי יוֹשֵׁב אֶצְלוֹ וּמַאֲרִיךְ יְשִׁיבָתִּי עִמּוֹ. אַחַר־כָּךְ חָזַרְתִּי אֶצְלוֹ זוּלָתָם וְאָמַרְתִּי לוֹ: “תְּלֵה אוֹתוֹ עַל פְּנֵי הַחֲנוּת לְמִי שֶׁיִּרְאֶנּוּ וְיִקְנֶנּוּ”. עָשָׂה כָךְ. וְכָל מִי שֶׁיָּצָא מֵאַרְמוֹן הַכַּלִיף וּמָצָא חֵן בְּעֵינָיו מַשֶּׁהוּ מִן הַמַּלְבּוּשִׁים, הָיִיתִי נוֹתְנוֹ לוֹ בְמַתָּנָה עַד גַּם לַשּׁוֹעֵר. אָמַר לִי הַחַיָּט בְּיוֹם מִן הַיָּמִים: “רְצוֹנִי, בְּנִי, שֶׁתְּסַפֵּר לִי עִנְיָנְךָ לַאֲמִתּוֹ, שֶׁהֲרֵי גָזַרְתָּ אֶצְלִי מֵאָה בְּגָדִים יִקְרֵי הַמְּחִיר הַשָּׁוִים סְכוּם גָּדוֹל שֶׁל מָמוֹן וְנָתַתָּ רֻבָּם בְּמַתָּנָה לִבְנֵי אָדָם, וְאֵין זֶה מַעֲשֵׂה סוֹחֵר, שֶׁכֵּן הַסּוֹחֵר מְחַשֵּׁב עַד לַאֲדַרְכְּמוֹן. וּמַה הוּא עֶרֶךְ קֶרֶן מָמוֹנְךָ עַד שֶׁאַתָּה נוֹתֵן מַתָּנוֹת אֵלּוּ? וּמַה הוּא הָרֶוַח שֶׁלְּךָ לְיוֹם? הַגֵּד לִי דְבַר אֱמֶת, שֶׁאֲסַיֵּע לְךָ לְהַשִּׂיג מְבֻקָּשְׁךָ”. הוֹסִיף וְאָמַר: “מַשְׁבִּיעַ אֲנִי אוֹתְךָ בֵּאלֹהִים, כְּלוּם אֵין אַתָּה אוֹהֵב?” אָמַרְתִּי לוֹ: “הֵן”. אָמַר: “אֶת מִי?” אָמַרְתִּי לוֹ: “נַעֲרָה מִנַּעֲרוֹת אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַכַּלִיף”. אָמַר: “יַעְכֹּר אוֹתָן אֱלֹהִים, כַּמָה הֵן מַדִּיחוֹת אֶת בְּנֵי־הָאָדָם”. הוֹסִיף וְאָמַר לִי: “יוֹדֵעַ אַתָּה אֶת שְׁמָהּ?” אָמַרְתִּי לוֹ: “לֹא”. אָמַר לִי: “תָּאֲרֶנָּה לִי”. תֵּאַרְתִּיהָ לוֹ. אָמַר לִי: “אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ אָדָם הֲרֵי זֹאת הִיא הַמְנַגֶּנֶת בִּכְלִי־הַמֵּיתָרִים, הָעוּד, שֶׁל הַכַּלִיף אַלְמֻתַּוַּכִּל הַחֲבִיבָה עָלָיו. וְאוּלָם מַמְלוּךְּ יֵש לָהּ, עֲשֵׂה אֵפוֹא בֵינְךָ וּבֵינוֹ יְדִידוּת, אֶפְשָׁר יְהֵא סִבָּה לְחַבֶּרְךָ עִמָּהּ”. וַעֲדַיִן אָנוּ בַשִּׂיחָה, כְּשֶׁהַמַּמְלוּךְּ הָלַךְ וּבָא מִשַּׁעַר הַכַּלִיף, וּכְאִלּוּ הוּא הַסַּהַר בְּלֵיל אַרְבָּעָה־עָשָׂר, וּלְפָנַי הַבְּגָדִים שֶׁתְּפָרָם לִי, וְהָיוּ שֶׁל דִיבָג מִכָּל הַצְּבָעִים. הָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהֶם וּמִתְבּוֹנֵן. אַחַר־כָּךְ נִגַּשׁ אֵלַי. קַמְתִּי לִקְרָאתוֹ וְנָתַתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי: “מִי אַתָּה?” אָמַרְתִּי לוֹ: “בֶּן־אָדָם מִן הַסּוֹחֲרִים”. אָמַר לִי: “כְּלוּם תִּמְכֹּר בְּגָדִים אֵלֶּה?” אָמַרְתִּי לוֹ: “הֵן”. נָטַל חֲמִשָּׁה מֵהֶם וְאָמַר: “בְּכַמָּה אֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה?” אָמַרְתִּי לוֹ: “מַתָּנָה הֵם מֵאִתִּי לְךָ, לְקַשֵּׁר רֵעוּת בֵּינִי וּבֵינְךָ”, וְשָׂמַח בָּהֶם. בָּאתִי לְבֵיתִי וְלָקַחְתִּי לוֹ מַלְבּוּשׁ מְשֻׁבָּץ בַּאֲבָנִים־טוֹבוֹת וְאַבְנֵי־יְקָר, מְחִירוֹ שְׁלשֶׁת אֲלָפִים דִּינָר, וְשַׂמְתִּי בוֹ פָנַי אֵלָיו, וְקִבֵּל אוֹתוֹ מִמֶּנִּי. נְטָלַנִי וְנִכְנָס עִמִּי לְתוֹךְ חֶדֶר בְּתוֹךְ הָאַרְמוֹן, וְאָמַר לִי: “וּמַה שִּׁמְךָ בֵּין הַסּוֹחֲרִים?” אָמַרְתִּי לוֹ: “בֶּן־אָדָם מֵהֶם”. אָמַר לִי: “עִנְיָנְךָ כְבָר עוֹרֵר בִּי חֲשָׁד”. אָמַרְתִּי לוֹ: “מִשׁוּם מָה?” אָמַר לי: “מִשׁוּם שֶׁנָתַתָּ לִי בְמַתָּנָה מַשֶּׁהוּ רָב, שֶׁכָּתַשְתָּ בוֹ לִבִּי. וּכְבָר נִתְבָּרֵר לִי בָּרוּר, שֶׁאַתָּה אַבּוּ אלְחַסַן הַכֹרָאסָאנִי הַחַלְפָן”. בָּכִיתִי, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים. אָמַר לִי: “מִשּׁוּם מָה אַתָּה בוֹכֶה? הֲרֵי זוֹ שֶׁאַתָּה בוֹכֶה בִּגְלָלָהּ, אֶצְלָהּ מִן הַגַּעְגּוּעִים עָלֶיךָ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁאֶצְלְךָ הַגַּעְגוּעִים עָלֶיהָ, וַחֲזָקִים. וּכְבָר נִתְפַּרְסֵם אֵצֶל כָּל נַעֲרוֹת הָאַרְמוֹן עִנְיָנָהּ עִמְּךָ”. הוֹסִיף וְאָמַר: “וּמָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ”? אָמַרְתִּי לוֹ: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי שֶׁתַּעֲזֹר לִי בְצָרָתִי”. הוֹעִידַנִי לְמָחָר. הָלַכְתִּי לְבֵיתִי, וּכְשֶׁהִשְׁכַּמְתִּי בַבֹּקֶר, שַׂמְתִּי פָנַי אֵלָיו וְנִכְנַסְתִּי לְחַדְרוֹ. כְּשֶׁבָּא, אָמַר לִי: “דַּע, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁגָּמְרָה שֵׁרוּתָה אֵצֶל הַכַּלִיף אֶמֶשׁ וְנִכְנְסָה לְחַדְרָהּ, סִפַּרְתִּי לָהּ כָּל סִפּוּרְךָ כֻלּוֹ, וּכְבָר הֶחֱלִיטָה לְהִפָּגֵשׁ אִתְּךָ, שֵׁב אֵפוֹא אֶצְלִי עַד סוֹפוֹ שֶׁל יוֹם”. יָשַׁבְתִּי אֶצְלוֹ. כְּשֶׁהֶאֱפִיל הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה הַמַּמְלוּךְּ בָּא וְעִמּוֹ כֻתֹּנֶת אֲרוּגָה זָהָב וּבֶגֶד פְּאֵר מִבִּגְדֵי הַכַּלִיף. הִלְבִּישַׁנִי אוֹתוֹ וְקִטְּרַנִי, עַד שֶׁהָיִיתִי דוֹמֶה לַכַּלִיף. נְטָלַנִי לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ חֲדָרִים שְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת לִשְׁנֵי הַצְּדָדִים וְאָמַר לִי: "אֵלֶּה חַדְרֵי הַנְּעָרוֹת הַמְיֻחָדוֹת לַכַּלִיף. וּכְשֶׁאַתָּה עוֹבֵר עֲלֵיהֶם, שִׂים עַל כָּל דֶּלֶת מִן הַדְּלָתוֹת גַּרְגִּיר שֶׁל פּוֹל, שֶׁכֵּן מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל הַכַּלִיף לַעַשׂוֹת כָּך בְּכָל לַיְלָה. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיע הַלַּיְלָה הַתֵּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַבּוּ אלְחַסַן סִפֵּר: “וְאָמַר לִי הַמַּמְלוּךְּ: “כְּשֶׁאַתָּה עוֹבֵר עֲלֵיהֶם, שִׂים עַל כָּל דֶּלֶת מִן הַדְּלָתוֹת גַּרְגִּיר שֶׁל פּוֹל, שֶׁכֵּן מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל הַכַּלִיף לַעֲשׂוֹת כָּךְ בְּכָל לַיְלָה, עַד שֶׁתָּבוֹא אֶל הַמָּבוֹא הַשֵּׁנִי שֶׁלְּיָדְךָ הַיְּמָנִית וְתִרְאֶה חֶדֶר שֶׁמִּפְתַּן דַּלְתּוֹ מִשַּׁיִשׁ. כְּשֶׁתַּגִּיעַ אֵלֶיהָ גַּע בָּה בְּיָדְךָ, וְאִם חָפֵץ אַתָּה, מְנֵה אֶת הַדְּלָתוֹת, וְהִיא דֶלֶת זוֹ וָזוֹ. הִכָּנֵס בַּדֶּלֶת שֶׁסִּימָנָהּ כָך וְכָךְ, וְתִרְאֶה אוֹתְךָ יְדִידָתְךָ וְתִקַּח אוֹתְךָ אֶצְלָהּ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לִיצִיאָתְךָ, הִנֵּה אֱלֹהִים יָקֵל לִי אוֹתוֹ, וַאֲפִלוּ אִם אֲנִי מוֹצִיאֲךָ בְּתֵבָה”. עָזַב אוֹתִי וְהָלַךְ. הָיִיתִי הוֹלֵךְ וּמוֹנֶה אֶת הַדְּלָתוֹת וְשָׂם עַל כָּל דֶּלֶת גַּרְגִּיר שֶׁל פּוֹל. כְּשֶׁנִּמְצֵאתִי בֵּין הַחֲדָרִים בְּאֶמְצַע שָׁמַעְתִּי שָׁאוֹן רַב וְרָאִיתִי אוֹר נֵרוֹת. וְהָלַך אוֹתוֹ אוֹר וְקָרֵב לְעֶבְרִי, עַד שֶׁקָּרַב אֵלַי. הִתְבּוֹנַנְתִּי, וְהִנֵּה הַכַּלִיף הוּא וּמִסָּבִיב לוֹ הַנְּעָרוֹת ואִתָּן הַנֵּרוֹת. שָׁמַעתִּי אַחַת מֵהֶן אוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתָּה: “אֲחוֹתִי, כְּלוּם יֵשׁ לָנוּ שְׁנֵי כַלִיפִים? הֲרֵי הַכַּלִיף כְּבָר עָבַר עַל פְּנֵי חַדְרִי. וַהֲרִיחוֹתִי רֵיחַ הַבֹּשֶׂם וְהַקְּטֹרֶת, וְשָׂם גַּרְגִּיר הַפּוֹל לְיַד חֶדְרִי כְּמִנְהָגוֹ, וּבְשָׁעָה זוֹ אֲנִי רוֹאָה אוֹר הַנֵּרוֹת שֶל הַכַּלִיף, וַהֲרֵי הוּא בָא”. אָמְרָה הַשְּׁנִיָּה: “אָכֵן עִנְיָן פִּלְאִי הוּא, שֶׁהֲרֵי לְהִתְחַפֵּשׂ בִּדְמוּת הַכַּלִיף וְלָקַחַת אֶת בְּגָדָיו לֹא יַרְהִיב אָדָם עֹז בְּנַפְשׁוֹ”. קָרַב הָאוֹר אֵלַי וְרָעַדְתִּי בְכָל אֵבָרַי. וְהִנֵּה סָרִיס קוֹרֵא לַנְּעָרוֹת וְאוֹמֵר: “לְכָאן”. פָּנוּ לְאַחַד הַחֲדָרִים וְנִכְנְסוּ. אַחַר־כָּךְ יָצְאוּ וְהָלְכוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לַחֲדַר יְדִידָתִי. שָׁמַעְתִּי אֶת הַכַּלִיף אוֹמֵר: “חַדְרוֹ שֶׁל מִּי הוּא זֶה?” אָמְרוּ לוֹ: “חַדְרָהּ שֶׁל שַׁגַ’רַתֻּ אלדֻּר הוּא”. אָמַר: “קִּרְאוּ לָהּ”. קָרְאוּ לָהּ וְיָצְאָה וְנָשְׁקָה כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכַּלִיף. אָמַר לָהּ: “כְּלוּם תִּשְׁתִּי הַלַּיְלָה?” אָמְרָה לוֹ: “אִלּוּלֵא הָיָה זֶה לֵהָנוֹת מִנּוֹכְחוּתְךָ וְלִרְאוֹת מַרְאֶךָ, לֹא הָיִיתִי שׁוֹתָה, שֶׁאֵינִי נוֹטָה לִשְתוֹת הַלַּיְלָה”. אָמַר לַסָּרִיס: “אֱמֹר לְסוֹכֵן אוֹצָרִי שֶׁיִּמְסֹר לָהּ עֲנָק פְּלוֹנִי”, וְצִוָּה לְהִכָּנֵס אֶל חַדְרָהּ. נִכְנְסוּ לְפָנָיו הַנֵּרוֹת וְהוּא אַחֲרֵיהֶם, וְהִנֵה לְמוּלָם נַּעֲרָה שֶׁאוֹר פָּנֶיהָ גוֹבֵר עַל אוֹר הַנֵּר שֶׁבְּיָּדָה. נִגְּשָׁה אֵלַי וְאָמְרָה: “מִי זֶה?” תָּפְסָה בְיָדִי וְלָקְחָה אוֹתִי לְחֶדֶר מִן הַחֲדָרִים וְאָמְרָה לִי: “מִי אַתָּה?” נָשַׁקְתִּי אֶת הָאָרֶץ לְפָנֶיהָ וְאָמַרְתִּי לָהּ: “מַשְׁבִּיעַ אֲנִי אוֹתָךְ בֵאלֹהִים שָׂרָתִי, שֶׁתָּחוּסִי עַל דָּמִי וּתְרַחֲמִי עָלַי, וּבַקְּשִי קִרְבַת אֱלֹהִים בְּהַצִּילֵךְ אֶת חַיַּי”. בָּכִיתִי מֵאֵימַת הַמָּוֶת. אָמְרָה לִי: “אֵין סָפֵק שֶׁלִּסְטִים אַתָּה”. אָמַרְתִּי לָהּ: “אֵין אֲנִי לִסְטִים. כְּלוּם רוֹאָה אַתְּ עָלַי סִימָנֵי לִסְטִים?” אָמְרָה לִי: “סַפֵּר לִי אֶת עִנְיָנְךָ לַאֲמִתּוֹ, וַאֲנִי נוֹתֶנֶת לְךּ בִּטָּחוֹן”. אָמַרְתִּי לָהּ: “אוֹהֵב קַל־דַּעַת אֲנִי וְטִפֵּשׁ. וּכְבָר נְשָׂאוּנִי הָאַהֲבָה וְקַלּוּת־דַּעְתִּי לְמַה שֶׁאַתְּ רוֹאָה מֵאִתִּי, עַד שֶׁנָּפַלְתִּי לְתוֹךְ שַׁחַת זוֹ”. אָמְרָה לִי: “עֲמֹד כָּאן עַד שֶׁאָבוֹא אֵלֶיךָ”. יָצְאָה וְהֵבִיאָה לִי בִגְדֵי נַעֲרָה מִנַּעֲרוֹתֶיהָ וְהִלְבִּישָׁה אוֹתִי אוֹתָם בְּגָדִים בְּאוֹתוֹ תָא וְאָמְרָה לִי: “צֵא אַחֲרַי”. יָצָאתִי אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁהִגַּעְתִּי אֶל חַדְרָהּ. אָמְרָה לִי: “הִכָּנֵס לְכָאן”. נִכְנַסְתִּי לְחַדְרָהּ. הֵבִיאָה אוֹתִי אֶל סַפָּה שֶׁעָלָיו מַצָּעִים רַבִּים, וְאָמְרָה לִי: “שֵׁב. אֵין כָּל רָעָה נֶגֶד פָּנֶיךָ. כְּלוּם אֵין אַתָּה אַבּוּ־אלְחַסַן הַכֹרָאסָאנִי הַחַלְפָן?” אָמַרְתִּי לָהּ: “אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר”. אָמְרָה לִי: “כְּבָר חָס אֱלֹהִים עַל דָּמְךָ, אִם אֱמֶת אַתָּה דוֹבֵר וְאֵינְךָ לִסְטִים. שֶׁאָז אַתָּה אָבוּד, וּבִפְרָט כְּשֶׁאַתָּה בִדְמוּת הַכַּלִיף וּלְבוּשׁוֹ וּקְטָרְתּוֹ. וְאוּלָם אִם אַבּוּ־אלְחַסַן הַכֹרָאסָאנִי הַחַלְפָן אַתָּה, הֲרֵי אַתָּה בְבִטָּחוֹן וְאֵין כָּל רָעָה נֶגֶד פָּנֶיךָ, מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה יְדִידָהּ שֶׁל שַׁגַ’רַתֻּ אלדֻּר, שֶׁאֲחוֹתִי הִיא. מִשּׁוּם שֶׁהִיא אֵינָהּ פּוֹסֶקֶת מֵהַזְכִּיר אוֹתְךָ, וּמְסַפֶּרֶת לָנוּ כֵּיצַד נָטְלָה מִמְּךָ מָמוֹן וְלֹא הִקְפַּדְתָּ, וְכֵיצַד בָאתָ אַחֲרֶיהָ אֶל שְׂפַת הַנָּהָר, וְרָמַזְתָּ לָהּ בְּיָדְךָ לָאָרֶץ מִתּוֹךְ הַעֲרָצָה, וְאֵשׁ בְּלִבָּהּ מֵאַהֲבָתָהּ לְךָ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁבְּלִבְּךָ מֵאַהֲבָתָהּ. וְאוּלַם כֵּיצַד הִגַּעְתָּ לְכָאן? כְּלוּם עַל פִּי מִצְוָתָהּ אוֹ מִבְּלִי מִצְוָתָהּ, וְסִכַּנְתָּ בְנַפְשְׁךָ? וּמָה רְצוֹנְךָ מִן הַפְּגִישָׁה אִתָּה?” אָמַרְתִּי לָהּ: “גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, אֲנִי הוּא שֶׁסִּכַּנְתִּי בְנַפְשִׁי, וְאֵין חֶפְצִי בַפְּגִישָׁה אִתָּהּ אֶלָּא כְדֵי לְהַבִּיט וּלְהַאֲזִין לְשִׂיחָתָהּ”. אָמְרָה לי: “הֵטַבְתָּ עֲשׂה”. אָמַרְתִּי לָּה: " גְבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, אֱלֹהִים עֵד לִי בַּאֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר: נַפְשִׁי לֹא הִדִּיחָה אוֹתִי לַחֲטֹא וְלִפְגּעֹ בִּכְבוֹדָהּ”. אָמְרָה לִי: “בַּעֲבוּר כַּוָּנָתְךְ זוֹ הִצִּיל אוֹתְךָ אֱלֹהִים, וְהֵטִיל רַחֲמִים לְךָ בְּלִבִּי”. הוֹסִיפָה וְאָמְרָה לַנַּעֲרָה שֶׁלָּהּ: "פְּלוֹנִית, לְכִי אֶל שַׁגַ’רַתֻּ אלדֻּר וְאִמְרִי לָהּ: “אֲחוֹתֵךְ נוֹתֶנֶת לָךְ שָׁלוֹם וּמַזְמִינָה אוֹתָךְ אֵלֶיהָ. כַּבְּדִי אוֹתָהּ וּבוֹאִי אֶצְלָהּ הַלַּיְלָה כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתְּ רְגִילָה, שֶׁכֵּן צַר חָזָהּ”. פָּנְתָה וְהָלְכָה אֵלֶיהָ וְחָזְרָה וְהִגִּידָה לָהּ: "אוֹמֶרֶת הִיא: “יְעַנְגֵּנִי אֱלֹהִים בְּאֹרֶךְ חַיַּיִךְ וִישִׂימֵנִי כַפָּרָתֵךְ. חֵי־אֱלֹהִים, שֶׁאִלּוּ הִזְמַנְתְּ אוֹתִי בְעֵת אַחֶרֶת, לֹא הָיִיתִי נִמְנַעַת. וְאוּלָם מַכְרִיחַ אוֹתִי כְּאֵב רֹאשׁוֹ שֶׁל הַכַּלִיף לְכָךְ, וְאַתְּ יוֹדַעַת מַעֲלָתִי אֶצְלוֹ”. אָמְרָה לַנַּעֲרָה: "שׁוּבִי אֵלֶיהָ וְאִמְרִי לָהּ: “אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁתָּבוֹאִי אֶצְלָהּ, בִּגְלַל סוֹד שֶׁבֵּינְךָ וּבֵינָהּ”. פָּנְתָה הַנַּעֲרָה וְהָלְכָה אֵלֶיהָ וְאַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה בָּאָה עִם הַנַּעֲרָה, וּפָנֶיהָ מְאִירִים כְּאִלּוּ הִיא אַגַּן הַסַּהַר. קִבְּלָה אֶת פָּנֶיהָ וְחִבְּקָה אוֹתָהּ, וְאָמְרָה לִי: “אַבּוּ־אלְחַסַן, צֵא אֵלֶיהָ וְנַשֵּׁק אֶת יָדֶיהָ”, שֶׁהָיִיתִי בְתוֹך תָּא מִן הַחֶדֶר וְלִפְנִים. יָצָאתִי אֵלֶיהָ, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים. וּכְשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי, נָפְלָה עָלַי וְאִמְּצָה אוֹתִי אֶל לִבָּה וְאָמְרָה לִי: “כֵּיצַד הִגַּעְתָּ לִלְבוּשׁ הַכַּלִיף וְתַכְשִׁיטָיו וּקְטָרְתּוֹ?” הוֹסִיפָה וְאָמְרָה לִי: “סַפֵּר לִי כָל מַה שֶּׁאֵרַע לְךָ”. סִפַּרְתִּי לָהּ מַה שֶּׁאֵרַע לִי וּמַה שֶׁסָּבַלְתִּי מִן הַפַּחַד וְזוּלָתוֹ. אָמְרָה לִי: “קָשֶׁה עָלַי מַה שֶׁסָּבַלְתָּ בִגְלָלִי. וְהַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים שֶׁשָּׂם אֶת הָאַחֲרִית לְשָׁלוֹם. וְהַשַָּׁלוֹם כְּתֻמּוֹ הוּא כְּנִיסָתְךָ לִמְעוֹנִי וּמְעוֹן אֲחוֹתִי”. לָקְחָה אוֹתִי אֶל חַדְרָהּ וְאָמְרָה לַאֲחוֹתָהּ: “כְּבָר כָּרַתִּי בְרִית אִתּוֹ, שֶׁלֹא אֶתְאַחֵד עִמּוֹ בְאִסּוּר. וְאוּלָם אַחֲרֵי שֶׁסִכֵּן בְּנַפְשׁוֹ, וְנָטַל עַל עַצְמוֹ בַּלָּהוֹת אֵלּוּ, הֲרֵינִי אֲדָמָה לְמִדְרַס כַּפּוֹת רַגְלָיו וְעָפָר לִנְעָלָיו”. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיע הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁלשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַבּוּ־אלְחַסַן, סִפֵּר: "אָמְרָה הַגְּבִירָה לַאֲחוֹתָהּ: “כְּבָר כָּרַתִּי בְרִית אִתּוֹ שֶׁלֹא אֶתְאַחֵד עִמוֹ אֶלָּא בְכָבוֹד. וְאוּלָם אַחֲרֵי שֶׁסִכֵּן בְּנַפְשׁוֹ, וְנָטַל עַל עַצְמוֹ בַלָּהוֹת אֵלּוּ, הֲרֵינִי אֲדָמָה לְמִדְרַס פַּרְסוֹת רַגְלָיו וְעָפָר לִנְעָלָיו”. אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָהּ: “בַּעֲבוּר כַּוָּנָה טְהוֹרָה זוֹ הִצִּילוֹ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה הַלַּיְלָה”. אָמְרָה לוֹ: “עוֹד תִּרְאִי אֶת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה כְּדֵי לְהִתְאַחֵד עִמּוֹ בְהֶתֵּר. אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי נוֹתֵן דַּם־לְבָבִי לִמְצֹא תַחְבּוּלָה לְכָךְ”. וַעֲדַיִן אָנוּ בְשִׂיחָה וְהִנֵּה שָׁאוֹן רַב. פָּנִינוּ כֹה וָכֹה וְרָאִינוּ אֶת הַכַּלִיף בָּא וּמְגַמַּת פָּנָיו אֶל חֶדְרָהּ מֵרֹב מַה שֶּׁחָשַק בָּהּ. תָּפְסָה אוֹתִי, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים וְשָׂמָה אוֹתִי בְתוֹךְ מָקוֹם מִתַּחַת לָאֲדָמָה וְסָגְרָה בַעֲדִי וְיָצְאָה לִקְרַאת הַכַּלִיף וְקִבְּלָה אֶת פָּנָיו. יָשַׁב וְעָמְדָה לְפָנָיו וְשֵׁרְתָה אוֹתוֹ. צִוְּתָה לְהָבִיא אֶת הַמַּשְׁקֶה. וְהָיָה הַכַּלִיף אוֹהֵב נַעֲרָה וּשְׁמָהּ אַלְבַּנְגָ’ה, וְהִיא אִמּוֹ שֶל אַלְמֻעְתַּז בִּאללָּהּ,3 וּפָרְשָׁה אוֹתָהּ נַּעֲרָה מִמֶּנּוּ וּפָרַשׁ מִמֶּנָּה. וּמִגְּאוֹן יָפְיָהּ וְחִנָּהּ לֹא הִשְׁלִימָה אִתּוֹ, וְאַלְמֻתַּוַּכִּל מִגְּאוֹן הַכַּלִיפוּת וְהַמַּלְכוּת לֹא הִשְׁלִים אִתָּה, וְלֹא הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ לְפָנֶיהָ לַמְרוֹת מַה שֶּׁהָיְתָה בְּלִבּוֹ לַהֲבַת־אֵשׁ מֵאַהֲבָתָהּ. וְהָיָה מַשִּׂיא דַעְתּוֹ הֵימֶנָּה בַּדּוֹמִים לָהּ מִן הַנְּעָרוֹת וּבְבִיאָתוֹ אֲלֵיהֶן בְּחַדְרֵיהֶן. וְהָיָה מְחַבֵּב אֶת זִמְרָתָהּ שֶׁל שַׁגַ’רַתֻּ אלדֻּר. צִוָּה אוֹתָה לְזַמֵּר. נָטְלָהּ אֶת כְּלֵי־הַמֵּיתָרִים הָעוּד, וְהִדְּקָה אֶת מֵיתָרָיו וְזִמְּרָה בוֹ אֶת בָּתֵּי־הַשִּׁיר:

אֶתְמַהּ לְמַאֲמַץ־זְמַן בֵּינִי וּבֵינָהּ לְהַפְרִיד, לְהָרַע,

וְכַאֲשֶׁר בָּא הַקֵּץ לַאֲשֶׁר בֵּינֵינוּ שָׁכַךְ וְרָגַע.

נְטַלְתִּיךְ עֲדֵי אָמְרוּ: אַהֲבָה לֹא יֵדַע מַה הִיא.

וָאֲשַׁחֲרֵךְ עֲדֵי אָמְרוּ, סַבְלָנוּת אֵין לִי.

אֲהוּבָה, הוֹסִיפִי כָל לַיְלָה יְגוֹנִי בְאַהֲבָתִי,

וְתַנְחוּמֵי הַיָּמִים מוֹעַדְכֶם רַק יוֹם־אַחֲרוֹן יְהִי.

לָהּ מַעֲטֵה עוֹר כְּמֶשִׁי רַךְ, וּמִדְבָּר

נָעִים צְלִילוֹ, לֹא רַב לַהַג וְלֹא מִזְעָר

וְעֵינַיִם אָמַר אֱלֹהִים: “הֱיוּ” וַתִּהְיֶינָה.

וַאֲשֶׁר יַיִן יִפְעַל עַל לְבָבוֹת תִּפְעֲלֶינָה.

>
> כְּשֶׁשָׁמַע אוֹתָהּ הַכַּלִיף רָעַד מִגִּיל עַד מְאֹד, וְרָעַדְתִּי אַף > אָנִי מִגִּיל, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, בְּתוֹךְ מְקוֹמִי מִתַּחַת > לָאָרֶץ, וְאִלּוּלֵא חֶסֶד אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, הָיִיתִי צוֹעֵק בְּקוֹל > וְהָיִינוּ פְרוּעִים לְשִׁמְצָה. אַחַר־ כָּךְ נָשְׂאָה קוֹלָהּ > בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֲחַבְּקֶנּוּ וְהַנֶּפֶשׁ עֲדַיִן אֵלָיו תִּשְתּוֹקֵק.

וּכְלוּם יֵשׁ קִרְבָה עוֹד אַחֲרֵי חַבֵּק?

וְאֶת פִּיו אֲנַשֵּׁק חֻמִּי לְהָפֵג,

וַאֲשֶׁר אֶמְצָא לְבִבִּי עוֹד יתְחַזֵּק.

כְּאִלוּ לִבִּי מֵחָלְיוֹ מַרְפֵּא בַל יַשֵּׂג,

בִּלְתִּי אִם תִּרְאֶה הַנְּפָשׁוֹת הִתְעַנֵּג.

רָעַד הַכַּלִיף מִגִּיל, וְאָמַר: “בַּקְּשִׁי מִמֶּנִּי טוֹבָה, שַׁגַ’רַתֻּ אלדֻּר”. אָמְרָה לוֹ: “אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ חֶסֶד לְשַׁחְרְרֵנִי, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים מַה שֶּׁיֵּשׁ לְךָ בּוֹ שָׂכָר לָעוֹלָם הַבָּא”. אָמַר לָהּ: “מְשֻׁחְרֶרֶת אַתְּ לְשֵׁם אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. נָשְׁקָה אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו. אָמַר לָהּ: “טְלִי אֶת כְּלִי־הַמֵּיתָרִים, אֶת הָעוּד, וְאִמְרִי לָנוּ מַשֶׁהוּ בִדְבַר נַעֲרָתִי שֶׁאֲנִי דָבֵק בְּאַהֲבָתָהּ, וְשֶׁאֲנִי מְבַקֵּש רְצוֹנָהּ בְּעוֹד בְּנֵי אָדָם מְבַקְּשִׁים אֶת רְצוֹנִי”. נָטְלָה אֶת הָעוּד וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הוֹי רַבַּת הַיֹּפִי אֲשֶׁר סִלַקְּתְּ עֲתִירָתִי,

אֵין מִפְלָט לִי מִמֵּךְ כְּכָל אֲשֶׁר יְהִי

אִם בְּעֶלְבּוֹן כַּאֲשֶׁר לְאַהֲבָה יִתְאֵם.

רָעַד הַכַּלִיף מִגִּיל וְאָמַר: “טְלִי אֶת הָעוּד וְזַמְרִי שִיר שֶׁיָּכִיל בֵּאוּר מַצָּבִי עִם שָׁלשׁ נְעָרוֹת אֲשֶׁר בְּיָדָן רִסְנִי וּמָנְעוּ אֶת שְׁנָתִי. וְהֵן אַתְּ וְהַנַּעֲרָה הַמִּתְרַחֶקֶת וְאַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא אֶקְרָא בִּשְׁמָהּ, שֶׁאֵין דּוֹמֶה לָהּ”. נָטְלָה אֶת הָעוּד וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

וְאִם בְּגָאוֹן כַּאֲשֶׁר אֶת מַלְכוּת הוֹלֵם.

כָּבְשׁוּ רִסְנִי שָׁלשׁ הַמְזַמְּרוֹת

וְתָפְסוּ בְלִבִּי הַיָּקָר בַּמְּקוֹמוֹת.

אֵין אֲשֶׁר אֲצַיֵּת לוֹ בְכָל הַבְּרִיּוֹת,

וַאֲצַיֵּת לָהֶן בְּעוֹד הֵן מַמְרוֹת.

אֵין זֹאת אֶלָּא בְּשִׁלְטוֹן הָאַהֲבָה.

אֶת הָאַדִּיר בְּשִׁלְטוֹן נָצְחוּ בָהּ.

הִשְׁתָּאָה הַכַּלִיף לְהַתְאָמַת שִׁיר זֶה לְמַצָּבוֹ תַּכְלִית הַהִשְׁתָּאוּת, וְהִטָּה אוֹתוֹ הַגִּיל לְהַשְׁלִים עִם הַנַּעֲרָה הַמִּתְרַחֶקֶת. יָצָא וְשָׂם פָּנָיו אֶל חַדְרָהּ. הִקְדִּימָה לְפָנָיו נַּעֲרָה וְהוֹדִיעָה לָהּ עַל דְּבַר בּוֹא הַכַּלִיף. קִבְּלָה אֶת פָּנָיו וְנָשְׁקָה אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו. נָשְׁקָה אֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו וְהִשְׁלִים אִתָּהּ וְהִשְׁלִימָה אִתּוֹ. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְשַׁגַ’רַתֻּ אלדֻּר, הִנֵּה בָאָה אֵלַי כְּשֶׁהִיא שְׂמֵחָה, וְאָמְרָה: “נַעֲשֵׂיתִי בַת־חוֹרִין בְּבוֹאֲךָ הַמְבֹרָךְ, וְאֶפְשָׁר יַעֲזָר לִי אֱלֹהִים לְטַכֵּס עֵצָה לְהִתְאַחֵד אִתְּךָ בְּהַתֵּר”. אָמַרְתִּי לָהּ: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים”. וַעֲדַיִן אָנוּ בְשִׂיחָה, כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלֵינוּ סָרִיסָהּ. סִפַּרְנוּ לוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לָנוּ. אָמַר: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת אַחֲרִית הַדָּבָר לְטוֹבָה, וְנִשְׁאַל מֵאֵת אֱלֹהִים שֶׁיַּשְׁלִים זֶה בְּצֵאתְךָ בְשָׁלוֹם”. וַעֲדַיִן אֲנַחְנוּ בְשִׂיחָה, כְּשֶׁהַנַּעֲרָה אֲחוֹתָהּ, בָּאָה, וְהָיָה שְׁמָה פָאתִּר. אָמְרָה לָהּ: “אֲחוֹתִי, כֵּיצַד נַעֲשֶׂה לְהוֹצִיאוֹ מִן הָאַרְמוֹן בְּשָׁלוֹם? שֶׁכְּבָר הִפְלָה לִי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה חַסְדּוֹ בְּשִׁחְרוּרִי וְנַעֲשֵׂיתִי בַת־חוֹרִין בְּבִרְכַּת בּוֹאוּ”. אָמְרָה לָהּ פָאתִּר: “אֵין לִי תַחְבּוּלָה לִיצִיאָתוֹ אֶלָּא בָזֶה שֶׁאַלְבִּישׁ אוֹתוֹ בִגְדֵי נָשִׁים”. הֵבִיאָה בֶגֶד מְפֹאָר מִבִּגְדֵי הַנָּשִׁים וְהִלְבִּישַׁתְנִי אוֹתוֹ, וְיָצָאתִי, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. כְּשֶׁבָּאתִי לְאֶמְצַע הָאַרְמוֹן, וְהִנֵּה נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים יוֹשֵׁב, וְהַמְשָׁרְתִים לְפָנָיו. הִסְתַּכֵּל בִּי, וְנִרְאֵיתִי לוֹ מוּזָר בְּתַכְלִית הַמּוּזָרוּת. אָמַר לִמְשָׁרְתָיו: “מַהֲרוּ וְהָבִיאוּ אֵלַי נַּעֲרָה זוֹ הַהוֹלֶכֶת”. כְּשֶׁהֵבִיאוּ אוֹתִי הֵסִירוּ בְגָדַי. וּכְשֶׁרָאנִי הִכִּיר אוֹתִי וְשָׁאַל אוֹתִי, וְסִפַּרְתִּי לוֹ הָעִנְיָן מִבְּלִי לְהַסְתִּיר דָּבָר. כְּשֶׁשָּׁמַע סִפּוּרִי, הִרְהֵר בְעִנְיָנִי, וְקָם תֵּכֶף וּמִיָּד וְנִכְנַס לְחֶדְרָהּ שֶל שַׁגַ’רַתֻּ אלדֻּר וְאָמַר לָהּ: “כֵּיצַד תְבַכְּרִי עָלַי לִבְחֹר בְּאַחַד בְּנֵי הַסּוֹחֲרִים?” נָשְׁקָה הָאָרֶץ לְפָנָיו וְסִפְּרָה לוֹ סִפּוּּרָה מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ לְפִי הָאֱמֶת. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת דְּבָרֶיה רִחֵם עָלֶיהָ וְרַךְ לִבּוֹ לָהּ וּמָצָא לָהּ הַצְדָּקָה בָּאַהֲבָה וּמַצָּבֶיהָ וְהָלַךְ לוֹ. נִכְנַס אֵלֶיהָ סָרִיסָהּ וְאָמַר לָהּ: “יֵרָגֵע לְבָבֵךְ, שֶׁיְּדִידֵךָ, כְּשֶׁעָמַד לִפְנֵי הַכַּלִיף, סִפֵּר לוֹ כְּפִי שֶׁסִּפַּרְתְּ מִלָּה בְמִלָּה”. חָזַר הַכַּלִיף וֶהֱבִיאַנִי לְפָנָיו וְאָמַר לִי: “מַה נְּשָׂאֲךָ לְבַכֵּר אֶת הָעוֹסֵק בְּמִסְחָר עַל חֲצַר הַכַּלִיפוּת?” אָמַרְתִּי לוֹ: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, נְשָׂאַתְנִי לְכָךְ קַלּוּת־דַּעְתִּי וְרִגְשׁוֹת הָאַהֲבָה, וְהַבִּטָּחוֹן בִסְלִיחָתְךָ וּנְדִיבוּתֶךָ”. בָּכִיתִי וְנָשַׁקְתִּי אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו. אָמַר לִי: “סָלַחְתִּי לָכֶם שְׁנֵיכֶם”. צִוַּנִי לָשֶׁבֶת וְיָשַׁבְתִּי. קָרָא לַקָּאצִ’י אַחְמָד בֶּן אַבּוּ דָאוּד, וְהִשִּׂיא אוֹתָהּ לִי, וְצִוָּה לָשֵׂאת אֶת כָּל מַה שֶּׁאֶצְלָהּ אֵלָי. הוֹבִילוּ אוֹתָהּ אֵלַי כְּמִנְהַג חַתְנוּת בְחַדְרָהּ. וְאַחֲרֵי שְׁלשָׁה יָמִים יָצְאָה וְהֶעֱבִירָה כָל זֶה אֶל בֵּיתִי. וְכָל מַה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים בְּבֵיתִי וּמוֹצֵא אוֹתוֹ מוּזָר, כֻּלּוֹ מִנְּדוּנְיָתָהּ הוּא. אַחַר־כָּךְ אָמְרָה לִי בְיוֹם מִן הַיָּמִים: “דַּע שֶׁאַלְמֻתַּוַּכִּל אִישׁ אָצִיל, וְאוּלָם חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁיַּחֲשֹׁב בָּנוּ, וְיַזְכִּירֶנּוּ בָנוּ אַחַד הַמְקַנְּאִים, וּרְצוֹנִי לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ שֶׁיְּהֵא בוֹ הַצָּלָה מִזֶּה”. אָמַרְתִּי לָהּ: “וּמַה הוּא?” אָמְרָה לִי: “רְצוֹנִי לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת לָלֶכֶת לָחֹג בְּמֶכָּה, כְּדֵי לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה מִמַּה שֶּׁעָסַקְתִּי בוֹ כִּמְזַמֶּרֶת”. אָמַרְתִּי לָהּ: “עֵצָה יָפָה הִיא שֶׁיָּעַצְתְּ”. וַעֲדַיִן אָנוּ בְשִׂיחָה, כְּשֶׁבָּא שְׁלִיחוֹ שֶׁל הַכַּלִיף אֵלַי לְבַקְּשָׁהּ, שֶׁכֵּן הָיָה אוֹהֵב אֶת זִמְרָתָהּ. הָלְכָה וְשֵׁרְתָה אוֹתוֹ. אָמַר לָהּ: “אַל תִּפְרְשִׁי מֵאִתָּנוּ”. אָמְרָה לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וְכִפְקֻדָּתְךָ אֶעֱשֶׂה”. קָרָה שֶׁהָלְכָה אֵלָיו בְּאַחַד הַיָּמִים, אַחֲרֵי שֶׁשָּׁלַח אַחֲרֶיהָ, כַּמִּנְהָג, וּבְטֶרֶם הִרְגַּשְׁתִּי בַדָּבָר כְּבָר בָּאָה מֵאֶצְלוֹ קְרוּעַת בְּגָדִים וְעֵינָהּ בוֹכִיָּה. נִבְהַלְתִּי מִזֶּה וְאָמַרְתִּי: “אָנוּ לֵאלֹהִים וְאֵלָיו אָנוּ חוֹזְרִים”, וְחָשַׁדְתִּי שֶׁהוּא צִוָּה לִתְפֹּס אוֹתָנוּ. אָמַרְתִּי לָהּ: “כְּלוּם כָּעַס עָלֵינוּ אַלְמֻתַּוַּכִּל?” אָמְרָה לִי: “וְהֵיכָן אַלְמֻתַּוַּכִּל? אַלְמֻתַּוַּכִּל, כְּבָר הֵקִיץ הַקֵּץ עַל שִׁלְטוֹנוֹ וְנִמְחָה רָשְׁמוֹ”. אָמַרְתִּי לָהּ: “הַגִּידִי לִי אֶת הַדְּבָרִים כְּפִי שֶׁהֵם לַאֲמִתָּם”. אָמְרָה לִי: “יוֹשֵׁב הָיָה מֵאַחֲרֵי הַמָּסָךְ שׁוֹתֶה יַיִן וְאֶצְלוֹ אַלְפַתְּח בֶּן כָקָאָן וְצַדַקָה בֶּן צַדַקָה. הִתְנַפֵּל עָלָיו בְּנוֹ אַלְמֻנְתַּצִר הוּא וַחֲבוּרָה מִן הַתֻּרְכִּים, וְהָרַג אוֹתוֹ וְנֶהְפְּכָה הַשִּׂמְחָה לְתִגְרָה וְהַגּוֹרָל הַטּוֹב לִבְכִי וִילָלָה”. בָּרַחְתִּי אֲנִי וְהַנַּעֲרָה וְהוֹצִיאָנוּ אֱלֹהִים בְּשָׁלוֹם. אַחַר־כָּךְ קַמְתִּי מִיָּד, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, וּבָאתִי לְבָצְרָה. וְהִגִּיעָה אֵלַי אַחַר־כָּךְ הַיְדִיעָה בִּדְבַר הַמִּלְחָמָה שֶׁפָּרְצָה בֵּין אַלְמֻנְתַּצִר ואַלְמֻסְתַּעִין4. פָּחַדְתִּי וְהֶעֱבַרְתִּי אֶת אִשְׁתִּי וְכָל רְכוּשִׁי לְבָצְרָה. וְזֶהוּ סִפּוּרִי, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, לֹא הוֹסַפְתִּי מִלָּה וְלֹא הֶחֱסַרְתִּי מִלָּה, וְכָל מַה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתוֹ בְבֵיתִי, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, מַה שֶּׁיֵּש עָלָיו שְׁמוֹ שֶׁל אֲבִי־אָבִיךָ אַלְמֻתַּוַּכִּל הוּא מֵחַסְדּוֹ עָלֵינוּ. שֶׁכֵּן עִקַּר טוּבֵנוּ בָּא לָנוּ מִשָּׁרָשֶׁיךָ הָאֲצִילִים. וְאַתֶּם, אַתֶּם אַנְשֵׁי הַחֶסֶד וּמִכְרַת הַנְּדִיבוּת". שָׂמַח הַכַּלִיף בָּזֶה שִׂמְחָה עֲצוּמָה, וְהִשְׁתָּאָה לְסִפּוּרִי. הוֹצֵאתִי אֶל הַכַּלִיף אֶת הַנַּעֲרָה וְאֶת יְלָדַי מִמֶּנָּה, וְנָשְׁקוּ אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו. הִשְׁתָּאָה לְיָפְיָם. וּבִקֵשׁ לְהָבִיא לוֹ דְיוֹתָה וְכָתַב לָנוּ וִתּוּר עַל הַמַּס מֵאֲחֻזּוֹתֵינוּ לְעֶשְׂרִים שָׁנָה. אַחַר־כָּךְ לָקַח לוֹ הַכַּלִיף אֶת אַבּוּ־אלְחַסַן לְרֵעֶה מִשְׁתֵּהוּ, בַּאֲשֶׁר נָשָׂא חֵן לְפָנָיו, עַד אֲשֶׁר הִפְרִיד הַזְּמַן בֵּינֵיהֶם וְשָׁכְנוּ בַקְּבָרוֹת אַחֲרֵי שָׁכְנָם בְּאַרְמוֹנוֹת. ישְׁתַּבַּח אֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ הַסַּלָּח.

הקלדה: נילי אפשטיין; מירה ברק; ינאי בן-אליהו; יעל פנקובר; רבקה קולבינגר

הגהה: נורית רכס.



  1. הכליף הששה–עשר לשולשלת בני–עבאס. מלך מ–892 עד 902.  ↩

  2. ברכה היא שאומרים גם לפני האוכל.  ↩

  3. הכליף השלשה עשר לבני–עבאס, מלך מ–866 עד 869.  ↩

  4. אלמונתצר הכליף ה–11 לשושלת בני עבאס, משל 861–862. בן דודו אלמוסתמעין משל אחריו מ–862 עד 866.  ↩

המלצות קוראים
תגיות