רקע
אלמוני/ת
ספּוּר מְאֹרַע הַלַּיְלָה שֶׁל הַכַּלִיף
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: קרית־ספר; 1981

שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁבְּאַחַד הַלֵּילוֹת נָדְדָה שְׁנָתוֹ שֶׁל הַכַּלִיף הָארוּן אַלרְרַשִׁיד. וּכְשֶׁהֵאִיר הַשַּׁחַר, תָּקְפָה אוֹתוֹ אִי־מְנוּחָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא מָצְאוּ מְנוּחָה גַּם הָאֲנָשִׁים מִסָּבִיב לוֹ. שֶׁכֵּן תּוֹפֵס הָעָם בְּחִבָּה בְּאֹרַח שַׁלִּיטוֹ, שָׂמֵחַ כְּשֶׁהוּא שָׂמֵחַ, וּמָלֵא דְאָגָה כְּשֶׁהוּא בִּדְאָגָה, אִם גַּם אֵין הוּא יוֹדֵעַ הַסִּבָּה לְמַצַּב רוּחוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ. מִיָּד שָׁלַח נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים לְהָבִיא אֵלָיו אֶת הַסָּרִיס מַסְרוּר. כְּשֶׁבָּא אֵלָיו, אָמַר: “הָבֵא אֵלַי אֶת מִשְׁנִי אֶת גַ’עְפָר הַבַּרְמַכִּי, בְּלִי שְׁהִיּוֹת וּבְלִי פִקְפּוּקִים”. הָלַךְ וְחָזַר וְעִמּוֹ הַמִּשְׁנֶה. מָצָא הַמִּשְׁנֶה אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ בְּאֵין אִישׁ עִמּוֹ, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שָׁכִיחַ. הִתְקָרֵב וְהִכִּיר שֶׁהוּא בְמַצַּב רוּחַ קוֹדֵר, עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא לָשֵׂאת עֵינָיו. נִשְׁאַר עוֹמֵד עַל מְקוֹמוֹ עַד שֶׁיּוֹאִיל אֲדוֹנָיו לְהַבִּיט בּוֹ. לְבַסּוֹף שָׁלַח הַכַּלִיף מַבָּט עַל גַ’עְפָר, וְאוּלָם הִטָּה מִיָּד אֶת רֹאשׁוֹ וְיָשַׁב בְּלִי נוֹעַ כַּאֲשֶׁר קֹדֶם לָכֵן. כְּשֶׁנִתְבָּרֵר לַמִּשְׁנֶה מִתּוֹךְ פְּנֵי־הַכַּלִיף, שֶׁאֵין כָּאן דָּבָר הַקָּשׁוּר בּוֹ, אִמֵּץ אֶת לִבּוֹ וְאָמַר לוֹ מִלִּים אֵלֶּה: “נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, כְּלוּם יִתֵּן לָנוּ הוֹד מַעֲלָתְךָ רְשׁוּת לִשְׁאֹל, מֵאַיִן עַצְבוּת זוֹ בָּאָה?” עָנָה אוֹתוֹ הַכַּלִיף כְּשֶׁהוּא נִרְאֶה נוֹחַ יוֹתֵר: “הַמִּשְׁנֶה, מַצְּבֵי־רוּחַ אֵלֶּה עִנּוּ אוֹתִי בִּזְמַן הָאַחֲרוֹן, וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם אֶלָּא כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ סִפּוּרִים מֻפְלָאִים וּבָתֵּי־שִׁיר. לְפִיכָךְ אִם אֵין אַתָּה טָרוּד בְּשָׁעָה זוֹ בְּעִנְיָנִים נְחוּצִים, שַׂמַּח אוֹתִי, כְּשֶׁתְּסַפֵּר לִי מַשֶּׁהוּ שֶׁיָּסִיר אֶת עִצְבוֹנִי”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: " נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, מִשְׂרָתִי מְחַיֶּבֶת אוֹתִי לְשָׁרֵת אוֹתְךָ תָּמִיד, וְלָזֹאת רְצוֹנִי לְהַזְכִּירְךָ שֶׁהַיּוֹם הוּא הַיּוֹם שֶׁנִּקְבַּע לְכָךְ שֶׁתִּלְמַד לָדַעַת בּוֹ טִיב הַשִּׁלְטוֹן בְּעִיר בִּירָתְךָ וּבִסְבִיבָתָהּ. דָּבָר זֶה יַסִּיחַ דַּעְתְּךָ, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, מִמַּצַּב רוּחֲךָ הַנְּכֵאָה". אָמַר לוֹ הַכַּלִיף: “צָדַקְתָּ בְּהַזְכִּירְךָ לִי זֹאת, שֶׁכֵּן שָׁכַחְתִּי הַדָּבָר, לֵךְ אֵפוֹא וְהַחֲלֵף בְּגָדֶיךָ, בְּשָׁעָה שֶׁאֶעֱשֶׂה כָּךְ בְּשֶׁלִּי”. לָבְשׁוּ שְׁנֵיהֶם בְּגָדִים שֶׁל סוֹחֲרִים מִן הַנֵּכָר וְיָצְאוּ בְּעַד דֶּלֶת־הַסְּתָרִים שֶׁל גַּן הָאַרְמוֹן, שֶׁהוֹבִיל לַשָּׂדוֹת. אַחֲרֵי שֶׁצָּעֲדוּ בִתְחוּמָהּ שֶׁל הָעִיר הִגִּיעוּ לְחוֹפוֹ שֶׁל פְּרָת1, בְּמֶרְחָק לֹא רַב מִן הַשַּׁעַר שֶׁהָיָה בְאוֹתוֹ צַד, מִבְּלִי שִׂים דַּעְתָּם כָּל עִקָּר לַחֹק הָאוֹסֵר זֹאת. נָסְעוּ בְּסִירָה שֶׁמָּצְאוּ עַל פְּנֵי הַנָּהָר וְעָשׂוּ הַקָּפָה בַּצַּד הַשֵּׁנִי וְהִגִּיעוּ לַגֶּשֶׁר הַמְקַשֵּׁר בֵּין שְׁנֵי חֶלְקֵי הָעִיר. מָצְאוּ אִישׁ עִוֵּר בִּקְצֵה הַגֶּשֶׁר, מְבַקֵּשׁ מֵהֶם נְדָבָה. הֵסֵב הַכַּלִיף פָּנָיו אֵלָיו וְהִנִּיחַ דִּינָר עַל כַּף־יָדוֹ. תָּפֶס הָעִוֵּר בְּיָדוֹ וְהֶחֱזִיק בָּהּ בְּעֹז, וְאָמַר: “אִישׁ־הַחֶסֶד, תִּהְיֶה מִי שֶׁתִּהְיֶה, אַתָּה שֵׁאֱלֹהִים שָׂם בְּלִבְּךָ לַעֲשׂוֹת עִמִּי צְדָקָה אַל תִּמְנַע מֵאִתִּי אֶת הַחֶסֶד שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ, וְהוּא שֶׁתִּסְטֹר סְטִירָה עַל פָּנַי. רָאוּי אֲנִי לְעֹנֶשׁ זֶה וְאַף לְיוֹתֵר מִכֵּן”. כְּשֶׁגָּמַר דְּבָרָיו הִרְפָּה מִיַּד הַכַּלִיף, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַכּוֹתוֹ. וְאוּלָם בְּחָשְׁשׁוֹ, שֶׁהַזָּר יֵלֵךְ לְדַרְכּוֹ מִבְּלִי עֲשׂוֹת כֵּן, הֶחֱזִיק בְּשׁוּלֵי בִגְדּוֹ הָאָרוֹךְ. וּבַאֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, הִנֵּה נִדְהַם מִדִּבְרֵי הָעִוֵּר וּמִנְהָגוֹ וְאָמַר: “אֵין אֲנִי יָכֹל לְמַלֵּא בַקָּשָׁתְךָ וְאֵינִי רוֹצֶה לְהַפְחִית מִזְּכוּת הַצְּדָקָה שֶׁעָשִׂיתִי, בְּנָהֲגִי אִתְּךָ כְּפִי שֶׁבִּקַּשְׁתָּ שֶׁאֶעֱשֶׂה אִתְּךָ”. הִשְׁתַּדֵּל לְהִפָּטֵר מִן הָעִוֵּר. וְאוּלָם זֶה, בְּדַעְתּוֹ מִתּוֹךְ נִסָּיוֹן רַב, שֶׁאִישׁ חַסְדּוֹ יְסָרֵב, עָשָׂה כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל לְהַחֲזִיק בּוֹ וְאָמַר: “אֲדוֹנִי סְלַח נָא לְעַזּוּת־פָּנַי וּלְעַקְשָׁנוּתִי, מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתִּסְטֹר לִי סְטִירָה עַל פָּנַי אוֹ קַח חֲזָרָה אֶת נִדְבַת־יָדְךָ, שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְקַבְּלָה רַק בִּתְנַאי זֶה, אִם אֵין אֲנִי מֵפֵר שְׁבוּעָתִי שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי בִּפְנֵי אַללָּהּ. וְאִלּוּ יָדַעְתָּ אֶת הַנִּמּוּק לְכָךְ הָיִיתָ מַסְכִּים לְדַעְתִּי, שֶׁעֹנֶשׁ זֶה אַךְ קַל הוּא”. לֹא רָצָה הַכַּלִיף שֶׁיְּעַכְּבוּהוּ יוֹתֵר, וְנַעֲנָה לְהַפְצָרוֹתָיו שֶׁל הָעִוֵּר, וְסָטַר לוֹ סְטִירָה קַלָּה. מִיָּד הִרְפָּה מִמֶּנּוּ הַלָּהּ וְהוֹדָה לוֹ וּבֵרֵךְ אוֹתוֹ. כְּשֶׁהִתְרַחֲקוּ הַכַּלִיף וְהַמִּשְׁנֶה מֶרְחָק לֹא רַב מִן הָעִוֵּר, אָמַר הַכַּלִיף: “קַבְּצָן עִוֵּר זֶה, אֵין סָפֵק שֶׁנִּמּוּק יָפֶה לוֹ, שֶׁהוּא נוֹהֵג כֵּן עִם כָּל אֵלֶּה הַנּוֹתְנִים לוֹ נְדָבָה, וְהָיִיתִי חָפֵץ מְאֹד לְדַעְתּוֹ. שׁוּב אֵפוֹא אֵלָיו, וֶאֱמֹר לוֹ מִי אֲנִי, וְאַף צַו עָלָיו, שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה וְשֶׁיּוֹפִיעַ בְּאַרְמוֹנִי מָחָר אַחֲרֵי שְׁעַת תְּפִלַּת בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁאֲדַבֵּר אִתּוֹ וְאֶשְׁמַע מָה אִתּוֹ”. חָזַר גַ’עְפָר וְנָתַן לָעִוֵּר נְדָבָה, כְּשֶׁאַף הוּא סוֹטֵר לוֹ עַל לֶחְיוֹ, וּמָסַר לוֹ פְּקֻדַּת הַכַּלִיף, וְחָזַר מִיָּד אֶל אֲדוֹנָיו. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לָעִיר מָצְאוּ בָרַחֲבָה שֶׁלָּהּ הֲמוֹן־עַם רָב, שֶׁהִסְתַּכְּלוּ בְעֶלֶם יְפֵה תֹאַר וִיפֵה־מַרְאֶה. וְהָיָה הָעֶלֶם רוֹכֵב עַל סוּסָה, שֶׁהָיָה מְרִיצָהּ בִּמְהִירוּת רַבָּה בָּרַחֲבָה, כְּשֶׁהוּא מְדַרְבֵּן אוֹתָהּ וּמַצְלִיף עָלֶיהָ, עַד שֶׁנִּתְכַּסְּתָה זֵעָה וָדָם. כְּשֶׁרָאָה זֹאת הַכַּלִיף, תָּמַהּ עַל גַּסּוּתוֹ שֶׁל הָעֶלֶם, וְנִשְׁאַר עוֹמֵד לִשְׁאֹל מִפִּי הָעוֹמְדִים שָׁם, אִם יוֹדְעִים הֵם, מִשּׁוּם מַה הוּא מְיַסֵּר וּמְעַנֶּה אֶת הַסּוּסָה בְצוּרָה זוֹ. וְאוּלָם לֹא יָכֹל הָיָה לְהִוָּדַע אֶלָּא שֶׁזֶּה יָמִים אֲחָדִים שֶׁעֶלֶם זֶה נוֹהֵג בָּהּ כָּךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. כְּשֶׁצָעֲדוּ הָלְאָה, צִוָּה הַכַּלִיף עַל הַמִּשְׁנֶה לָשִׂים לֵב בְּדִיּוּק לַמָּקוֹם וּלְצַוּוֹת עַל הָעֶלֶם לָבוֹא מִבְּלִי כָּל סֵרוּב מִמָּחֳרַת הַיּוֹם, בְּשָׁעָה שֶׁצִוָּה עַל הָעִוֵּר לָבוֹא לְפָנָיו. בְּטֶרֶם הִגִּיעַ הַכַּלִיף אֶל אַרְמוֹנוֹ, רָאָה בְּאַחַד הָרְחוֹבוֹת, שֶׁלֹּא עָבַר בּוֹ מִזֶּה חֳדָשִׁים רַבִּים, בַּיִת בָּנוּי מֵחָדָשׁ, שֶׁנִּרְאָה לוֹ כְּאַרְמוֹן שֶׁל אַחַד רַבֵּי הַמְּדִינָה. שָׁאַל אֶת הַמִּשְׁנֶה, אִם הוּא מַכִּיר אֶת בְּעָלָיו. אָמַר לוֹ שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ, אַךְ יִשְׁאַל לְהִוָּדַע הַדָּבָר. שָׁאַל פִּי אַחַד הַשְּׁכֵנִים וְאָמַר לוֹ שֶׁבַּעַל־הַבַּיִת הוּא אִישׁ יָדוּעַ בְּשֵׁם כַ’וָאגָ’ה חַסַן, וּלְפִי עִסְקוֹ הוּא מְכֻנֶה הַחַבָּל2. הוּא עַצְמוֹ רָאָה אִישׁ זֶה בַעֲבוֹדָתוֹ בִימֵי עָנְיוֹ וּמְרוּדוֹ, וְאוּלָם אֵין הוּא יוֹדֵעַ כֵּיצַד הֵאִירוּ לוֹ הַצְלָחָה וּמַזָּל אֶת פְּנֵיהֶם. וְאָכֵן כַ’וָאגָ’ה זֶה רָכַשׁ לוֹ הוֹן לְלֹא גְבוּל בְּמִדָּה שֶׁעָלָה בְיָדוֹ לְשַׁלֵּם בְּישֶׁר וּבְשֶׁפַע אֶת כָּל הַהוֹצָאוֹת, שֶׁקִבֵּל עַל עַצְמוֹ בִּבְנוֹתוֹ אֶת הַבַּיִת. חָזַר הַמִּשְׁנֶה אֶל הַכַּלִיף וּמָסַר לוֹ אֶת אֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ, אָמַר לוֹ נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים: “עָלַי לִרְאוֹת אֶת כַ’וָאגָ’ה חַסַן הַחַבָּל. הַמִּשְׁנֶה, לֵךְ אֵפוֹא וֶאֱמֹר לוֹ, שֶׁיָּבוֹא אֶל אַרְמוֹנִי בְאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקָבַעְתָּ לַשְּׁנַיִם הָאֲחֵרִים”. מִלֵּא הַמִּשְׁנֶה אֶת פְּקֻדַּת אֲדוֹנָיו. מִמָּחֳרַת הַיּוֹם אַחֲרֵי תְפִלַּת בֵּין הָעַרְבַּיִם, פָּרַשׁ הַכַּלִיף לְחֶדְרוֹ הַמְיֻחָד לוֹ, הִכְנִיס גַ’עְפָר אֶת שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים שֶׁעֲלֵיהֶם דִּבַּרְנוּ וְהִצִּיג אוֹתָם לִפְנֵי הַכַּלִיף. נָפְלוּ כָּל הַשְּׁלשָׁה לְרַגְלָיו. כְּשֶׁקָּמוּ שָׁאַל הַכַּלִיף אֶת הָעִוֵּר לִשְׁמוֹ. אָמַר לוֹ: “בָּבָּא עַבְּדֻללַּהּ3 שְׁמִי”. אָמַר לוֹ הַכַּלִיף: “עֶבֶד אַללָּהּ. מִנְהָג זֶה שֶׁנָּהַגְתָּ תְּמוֹל, בְּבַקֶּשְׁךָ נְדָבוֹת, נִרְאָה לִי מוּזָר, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁלֹּא הָיִיתִי מְמַלֵּא מְבֻקָּשְׁךָ, אִם לֹא מִתּוֹךְ שִׁקּוּל־דַּעַת מְסֻיָּם. יָתֵר עַל כֵּן הָיִיתִי אוֹסֵר עָלֶיךָ מֵאָז לְעוֹרֵר חֹסֶר נִמּוּס מִן הַיּוֹם וָהָלְאָה בַהֲמוֹן הָעָם. עַכְשָׁו הֲרֵי בִקַּשְׁתִּיךָ לָבוֹא לְכָאן, לִשְׁמֹעַ מִפִּיךָ, מַה הוּא שֶׁגָּרַם לְךָ לְהִשָּׁבַע אוֹתָהּ שְׁבוּעָה, שֶׁסִּפַּרְתָּ לִי עַל אוֹדוֹתֶיהָ, שֶׁאוּכַל לִשְׁפֹּט יוֹתֵר טוֹב, אִם טוֹב עָשִׂיתָ בָּזֶה אוֹ רָע, וְאִם אַסְכִּים שֶׁתַּמְשִׁיךְ בְּמַעֲשְׂךָ, שֶׁאֵין הוּא אֶלָּא דוּגְמָה רָעָה. הַגִּידָה לִי גָלוּי, כֵּיצַד עָלָה בְדַעְתְּךָ רַעְיוֹן־חֲסַר־בִּינָה כְּמוֹ זֶה, וְאַל תַּעֲלִים מִמֶּנִּי כְלוּם, שֶׁכֵּן חָפֵץ אֲנִי לָדַעַת אֶת הָאֱמֶת. אֶת הָאֱמֶת כֻּלָּהּ”. נִבְהַל בָּבָּא עַבְּדֻללַּה לְמִשְׁמַע דְּבָרִים אֵלֶּה וְנָפַל שֵׁנִית לְרַגְלֵי הַכַּלִיף וּפָנָיו לָאָרֶץ, וּכְשֶׁהִתְרוֹמֵם שׁוּב אָמַר: “נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, מְבַקֵּשׁ אֲנִי סְלִיחַת מַעֲלָתְךָ עַל חֻצְפָּתִי, כְּשֶׁהֵעַזְתִּי לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ, יָתֵר עַל כֵּן לִלְחֹץ עָלֶיךָ מַשֶּׁהוּ הַנִּרְאֶה בֶאֱמֶת נֶגֶד הַשֵּׂכֶל הַבָּרִיא. מוֹדֶה אֲנִי בְחֶטְאִי, וְאוּלָם הֱיוֹת שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הִכַּרְתִּי אֶת מַעֲלָתְךָ, מְבַקֵּשׁ אֲנִי מֵאִתְּךָ חֶסֶד, וּמַעְתִּיר אֵלֶיךָ שֶׁתָּשִׁיב אֶל לִבְּךָ שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי אֶת רוּם מַעֲלָתְךָ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְמְּשֻׁנֶּה שֶׁבְּמִנְהָגִי, הֲרֵי מוֹדֶה אֲנִי, שֶׁהוּא נִרְאֶה מוּזָר בְּעֵינֵי בְנֵי־אָדָם. וְאוּלָם בְּעֵינֵי אַללָּהּ רַק עֹנֶשׁ קַל הוּא שֶׁקִּבַּלְתִּי עַל עַצְמִי. עַל חֵטְא נוֹרָא שֶׁחָטָאתִי, וְשֶׁאֵין כַּפָּרָה שֶׁיְּכוֹלָה לְכַפֵּר עָלָיו, אִם גַּם יִסְטְרוּ עַל לֶחְיִי כָּל בְּנֵי־הָאָדָם שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. רוּם מַעֲלָתוֹ יִשְׁפֹּט בַּדָּבָר בְּעַצְמוֹ, כְּשֶׁאֲסַפֵּר סִפּוּרִי כְּפִי שֶׁפָּקַדְתָּ עָלַי, וְהִגַּדְתִּי לְךָ סוּג חֵטְא זֶה מַהוּ”.

הִתְחִיל לְסַפֵּר


  1. למעשה שוכנת בגדאד ליד נהר חידקל.  ↩

  2. עוסק בחבלים.  ↩

  3. תרגום עבד אללה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות