"אֲדוֹנִי הַכַּלִיף, אֲנִי הַשָּׁפָל בַּעֲבָדֶיךָ נוֹלַדְתִּי בְבַגְדָּאד. עָזְבוּ לִי אָבִי וְאִמִּי, שֶׁמֵּתוּ בָזֶה אַחַר זֶה תּוֹךְ יָמִים מִסְפָּר, הוֹן רָב, שֶׁהָיָה מַסְפִּיק לִי לְכָל יְמֵי חַיַּי. וְאוּלָם אָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי אֶת עֶרְכּוֹ, וּבִזְבַּזְתִּיו בְּמֶשֶׁךְ זְמָן קָצָר בְּתַעֲנוּגוֹת וְחַיֵּי הוֹלֵלוּת, שֶׁכֵּן לֹא נָתַתִּי דַעְתִּי עַל חִסָּכוֹן וּלְהַרְבּוֹת הוֹנִי. כְּשֶׁנּוֹתַר רַק מְעַט מֵהוֹנִי, הִתְחָרַטְתִּי עַל מִנְהָגִי הָרַע, וְנָתַתִּי עָמָל לְנַפְשִׁי וְהָיִיתִי מִתְעַנֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה לְהַגְדִּיל אֶת מְנַת הַהוֹן שֶׁנִּשְׁאַר בְּיָדִי. צָדְקוּ כְשֶׁאָמְרוּ: “אַחֲרֵי הַבִּזְבּוּז בָּאָה הַכָּרַת־הָעֶרֶךְ”. אָסַפְתִּי לִי קִמְעָא קִמְעָא שְׁמוֹנִים גָּמָל, הִשְׂכַּרְתִּים לְסוֹחֲרִים, וְכָךְ נִכְנַס לִי מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם רֶוַח הָגוּן. מִלְּבַד זֶה הָיִיתִי מַשְׂכִּיר אֶת עַצְמִי עִם גְּמַלַּי, וְכָךְ עָבַרְתִּי בְכָל אַרְצוֹת וּגְלִילוֹת מַעֲלָתְךָ. קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר, קִוִּיתִי לִצְבֹּר עַד מְהֵרָה הוֹן לְאֵין סְפֹר עַל־יְדֵי זֶה שֶׁהִשְׂכַּרְתִּי אֶת גְּמַלָּי.

פַּעַם אַחַת הֵבֵאתִי סְחוֹרוֹת שֶׁל סוֹחֲרִים לְבָצְרָה לְשָׁלְחָן בִּסְפִינָה לְהֹדּוּ וְהָיִיתִי בְדַרְכִּי חֲזָרָה לְבַגְדָּאד. בְּשָׁעָה שֶׁנָּסַעְתִּי הַבַּיְתָה, אֵרַע שֶׁעָבַרְתִּי עַל פְּנֵי מִישׁוֹר, שֶׁהָיוּ בוֹ שְׂדוֹת־מִרְעֶה מְצֻיָּנִים. וְאוּלָם הוּא הָיָה שְׂדֵה בוּר וְרָחוֹק מִכָּל כְּפָר. הוֹרַדְתִּי אֶת אֻכָּפֵי הַמַּשָּׂא מֵעַל הַגְּמַלִּים. שַׂמְתִּי בְרַגְלֵיהֶם כְּבָלִים וּקְשַׁרְתִּים זֶה אֶל זֶה, שֶׁיִּרְעוּ בַּיֶּרֶק וּבַשְּׁטִיחִים הַדְּשֵׁנִים, מִבְּלִי לִתְעוֹת בַּמֶּרְחָק. פִּתְאֹם הוֹפִיעַ דֶּרְוִישׁ שֶׁעָשָׂה דַרְכּוֹ רַגְלִי לְבָצְרָה, יָשַׁב לְצִדִּי לִמְצֹא מְנוּחָה אַחֲרֵי אִי־הַמְּנוּחָה. שְׁאִלְתִּיו מֵאַיִן בָּא וּלְאָן הוּא הוֹלֵךְ וְאַף הוּא פָנָה אֵלַי בִּשְׁאֵלָה דוֹמָה לְזוֹ, וְאַחֲרֵי שֶׁהִגַּדְנוּ זֶה לָזֶה אֶת אֲשֶׁר אִתָּנוּ, הוֹצֵאנוּ אֶת מְזוֹנֵנוּ וְשָׁבַרְנוּ אֶת רַעֲבוֹנֵנוּ, כְּשֶׁאָנוּ מְשׂוֹחֲחִים בִּשְׁעַת אֲכִילָה עַל דְּבָרִים מִדְּבָרִים שׁוֹנִים. אָמַר הַדֶּרְוִישׁ: “יוֹדֵעַ אֲנִי מָקוֹם בַּקִּרְבָה, שֶׁבּוֹ טָמוּן אוֹצָר, וְעָשְׁרוֹ רַב לְהַפְלִיא עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁאַף אִם אַתָּה טוֹעֵן עַל גְּמַלֶּיךָ אֶת הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד בְּיוֹתֵר מִמַּטְבְּעוֹת הַזָּהָב וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת מִן הָאוֹצָר, לֹא יֵרָאֶה בוֹ כָּל פֶּרֶץ”. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי דְבָרִים אֵלֶּה, שָׂמַחְתִּי עַד מְאֹד, וְאַחֲרֵי שֶׁהֲבִינוֹתִי מִמַּרְאֵה פָּנָיו וְדֶרֶךְ עֲמִידָתוֹ, שֶׁאֵין הוּא מְשַׁקֵּר לִי, קָפַצְתִּי וְנָפַלְתִּי עַל צַוָּארָיו, אוֹמֵר: ‘הוֹי קְדוֹשׁ־אַללָּהּ, שֶׁאֵינֶנּוּ לָהוּט אַחֲרֵי נִכְסֵי הָעוֹלָם־הַזֶּה, וַאֲשֶׁר פָּרַשׁ מִכָּל תַּאֲווֹת הָאָרֶץ וַהֲדָרָהּ, וַדַאי תֵּדַע בְּרוּרוֹת בִּדְבַר אוֹצָר זֶה, שֶׁכֵּן אֵין דָּבָר נִסְתָּר מִקְּדוֹשִׁים שֶׁכְּמוֹתְךָ. מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ, הַגֵּד לִי הֵיכָן יֵשׁ לִמְצֹא אוֹתוֹ, שֶׁאוּכַל לִטְעֹן עַל שְׁמוֹנִים גְּמַלַּי מִטְעַן גְּרוּטָאוֹת שֶׁל זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, יוֹדֵעַ אֲנִי יָפֶה שֶׁאֵין אַתָּה לָהוּט אַחֲרֵי עשֶׁר הָעוֹלָם־הַזֶּה. וְאוּלָם קַח אֶחָד מִשְׁמוֹנִים גְּמַלַּי אֵלֶּה שָׂכָר וְתוֹדָה עַל טוּבְךָ’. כֵּן אָמַרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי, וְאוּלָם בְּלִבִּי הָיִיתִי מִצְטָעֵר מִן הָרַעְיוֹן, שֶׁאַפְסִיד מִטְעַן גָּמָל אֶחָד מִן הַמַּטְבְּעוֹת וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת. כְּמוּבָן שַׂמְתִּי דַעְתִּי עַל כָּךְ שֶׁשִּׁבְעִים וְתִשְׁעָה הַגְּמַלִּים הַנּוֹתָרִים יַחֲזִיקוּ עֲלֵיהֶם דֵּי הוֹן לְהַשְׂבִּיעַ אֶת לִבִּי רָצוֹן. וַעֲדַיִן אֲנִי מְהַסֵּס בְּרוּחִי, הֶרֶף־עַיִן אֶחָד, מוֹדֶה בַדָּבָר, וּבַשֵּׁנִי שׁוּב מַרְגִּישׁ חֲרָטָה, כְּשֶׁהִרְגִּישׁ הַדֶּרְוִישׁ תַּאֲוַת הַבֶּצַע שֶׁלִּי וְהַלְּהִיטוּת אַחֲרָיו וְאִי־הַקְּבִיעוּת בְּנַפְשִׁי, וְאָמַר לִי: “לֹא, אָחִי, גָּמָל אֶחָד יָחִיד לֹא יַסְפִּיק לִי בִשְׂכַר זֶה שֶׁאַרְאֶה לְךָ אֶת זֶה הָאוֹצָר כֻּלּוֹ. רַק בִּתְנַאי אֶחָד אַרְאֶה לְךָ אֶת הַמָּקוֹם, וְהוּא שֶׁנּוֹבִיל שְׁנֵינוּ אֶת הַגְּמַלִּים לְשָׁם וְנִטְעֲנֵם אֶת הָאוֹצָרוֹת וְתִתֵּן לִי אֶת־הַחֵצִי הָאֶחָד וְהַחֵצִי הַשֵּׁנִי יִהְיֶה לְךָ. בְּאַרְבָּעִים גְּמַלִּים טְעוּנִים מַתָּכוֹת יְקָרוֹת יָכוֹל אַתָּה לִקְנוֹת לְעַצְמְךָ יוֹתֵר מֵאֶלֶף גָּמָל”. כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁאֵין לְסָרֵב, אָמַרְתִּי: “יְהִי כֵן. מְקַבֵּל אֲנִי הַצָּעָתְךָ, וְאֶעֱשֶׂה כַאֲשֶׁר חָפַצְתָּ”. שֶׁכֵּן שָׁקַלְתִּי הַדָּבָר בְּדַעְתִּי וְיָדַעְתִּי יָפֶה שֶׁמַּשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל שֶׁל זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת יִהְיֶה דַי לִי וּלְהַרְבֵּה דוֹרוֹת שֶׁל צֶאֱצָאַי אַחֲרַי, וְאַף זֹאת, חָשַׁשְׁתִּי, שֶׁאִם אֲסָרֵב לוֹ, אֶהְיֶה מִתְחָרֵט לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים, שֶׁהִנַּחְתִּי לְאוֹצָר גָּדוֹל כָּזֶה לְהִשְׁתַּמֵּט מִתַּחַת יָדִי. עִם הַסְכָּמָתִי לְכָל אֲשֶׁר אָמַר, הֵבֵאתִי אֶת כָּל גְּמַלַּי יַחַד וְיָצָאתִי לַדֶּרֶךְ עִם הָאִישׁ הֶחָסִיד. אַחֲרֵי שֶׁעָבַרְנוּ דֶרֶךְ קְצָרָה, בָּאנוּ אֶל גֵּב בֵּין שְׁנֵי קִירוֹת סֶלַע תְּלוּלִים שֶׁהִתְנַשְּׂאוּ כְּמִגְדָּלִים בְּצוּרַת חֲצִי־יָרֵחַ. וְהָיָה הַשְּׁבִיל צַר מְאֹד, עַד שֶׁנֶּאֶלְצוּ הַגְּמַלִּים לִצְעֹד יְחִידִים בָּזֶה אַחַר זֶה. וְאוּלָם הָלְאָה מִזֶּה נִתְרַחֵב הַשְּׁבִיל, וְעָלָה בְיָדֵנוּ לְרִדְתּוֹ בְלִי עָמָל עַד לַנַחַל הַפָּתוּחַ מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ. נֶפֶשׁ אָדָם לֹא נִרְאֲתָה וְלֹא נִשְׁמַע קוֹלָהּ בְּתוֹךְ עֲרָבָה זוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא הֻפְרַעְנוּ וְהָיְתָה רוּחֵנוּ טוֹבָה עָלֵינוּ וְלֹא פָחַדְנוּ מִכְּלוּם. אָמַר הַדֶּרְוִישׁ: “הַנַּח אֶת הַגְּמַלִּים כָּאן וּבוֹא אִתִּי”. עָשִׂיתִי כְמִצְוָתוֹ, הִבְרַכְתִּי אֶת הַגְּמַלִּים וְהָלַכְתִּי בְעִקְבוֹתָיו. אַחֲרֵי שֶׁהִתְרַחַקְנוּ דֶרֶךְ קְצָרָה מִמְּקוֹם חֲנוֹתֵנוּ, הוֹצִיא אֶבֶן־דֶּלֶק וּמַתֶּכֶת, הִדְלִיק בָּזֶה אֵשׁ וְהִצִּית עֲנָפִים אֲחָדִים, שֶׁאֲסָפָם, וְלָחַשׁ לְחָשִׁים, כְּשֶׁהוּא מֵטִיל מְלֹא יָדוֹ לְבוֹנָה נוֹתֶנֶת רֵיחַ עַז לְתוֹךְ הָאֵשׁ, מִיָּד עָלָה עֲנַן־עָשָׁן וְהִשְׁתַּלְשֵׁל מַעְלָה מָעְלָה, עַד שֶׁכִּסָּה אֶת הֶהָרִים, וְאוּלָם מִיָּד אַחֲרֵי זֶה כְּשֶׁסָּר הָאֵד, רָאִינוּ צוּק סֶלַע אֵיתָן וּנְתִיב בּוֹ הַמּוֹבִיל לְמַעְלָה עַד לְקִירוֹ הַזָּקוּף. שָׁם הָיְתָה בַקִּיר דֶּלֶת פְּתוּחָה, שֶׁדַּרְכָּהּ נִרְאָה בָאֶמְצַע בַּסֶּלַע אַרְמוֹן נֶהְדָּר. הָיָה זֶה מַעֲשֵׂה הָרוּחוֹת, שֶׁכֵּן לֹא הָיָה בִיכָלְתּוֹ שֶׁל אָדָם אֵיזֶה שֶׁהוּא לְהָקִים כְּמוֹתוֹ. אַחֲרֵי עָמָל רַב עָלָה סוֹף סוֹף בְּיָדֵנוּ לְהִכָּנֵס אֵלָיו, וּמָצָאנוּ בְתוֹכוֹ אוֹצָר גָּדוֹל לְלֹא קֵץ, שֶׁהָיָה צָבוּר בְּסֵדֶר וּמִשְׁטָר מְדֻיָּקִים. כְּשֶׁרָאִיתִי שָׁם הַר שֶׁל מַטְבְּעוֹת זָהָב, נָפַלְתִּי עָלָיו כְּעַיִט עַל טַרְפּוֹ וְהִתְחַלְתִּי לְמַלֵּא כְאַוַת־נַפְשִׁי אֶת הַשַּׂקִּים מַטְבְּעוֹת שֶׁל זָהָב. הָיוּ הַשַּׂקִּים גְּדוֹלִים, וְהָיָה עָלַי לְמַלְּאוֹתָם רַק לְפִי זֶה שֶׁיּוּכְלוּ גְמַלַּי שֵׂאת. גַּם הַדֶּרְוִישׁ הִתְעַסֵּק בְּכָךְ כָּמוֹנִי. וְאוּלָם הוּא לֹא מִלֵּא אֶת שַׂקָּיו אֶלָּא אֲבָנִים טוֹבוֹת וִיקָרוֹת, וְיָעַץ בְּתוֹךְ כָּךְ אוֹתִי לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ. הִשְׁלַכְתִּי אֵפוֹא אֶת מַטְבְּעוֹת הַזָּהָב הַצִּדָּה וּמִלֵּאתִי אֶת שַׂקַּי בַּאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת. אַחֲרֵי שֶׁעָשִׂינוּ מְלַאכְתֵּנוּ כְּפִי כֹחוֹתֵנוּ, הֶעֱמַסְנוּ אֶת הַשַּׂקִּים עַל גַּבֵּי גְּמַלֵּינוּ וְהִתְכּוֹנַנוּ לְדַרְכֵּנוּ. וְאוּלָם לִפְנֵי עָזְבֵנוּ אֶת בֵּית הָאוֹצָר שֶׁהָיוּ עֲרוּכִים בּוֹ אֲלָפִים שֶׁל כְּלֵי זָהָב, נִבְחָרִים לְמַרְאֶה, נִכְנַס הַדֶּרְוִישׁ לְתוֹךְ חֶדֶר נִסְתָּר, וְנָטַל מִתּוֹךְ אָרוֹן שֶׁל כֶּסֶף תֵּבַת זָהָב קְטַנָּה, שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה מִשְׁחָה. הֶרְאָה אוֹתָהּ לִי, וְאַחַר כָּךְ שָׂם אוֹתָהּ בְּכִיסוֹ. הֵטִיל שׁוּב לְבֵנָה לְתוֹךְ אֵשׁ וְלָחַשׁ לְחָשָׁיו וְהַשְׁבָּעוֹתָיו. נִסְגְּרָה הַדֶּלֶת וְחָזַר הַסֶּלַע לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. חִלַּקְנו אֶת הַגְּמַלִּים בֵּין שְׁנֵינוּ, נָטַל הוּא אֶת הַחֵצִי הָאֶחָד וַאֲנִי אֶת הַשֵּׁנִי, וְאַחֲרֵי שֶׁעָבַרְנוּ שׁוּב אֶחָד אֶחָד דֶּרֶךְ הַגֵּב הַצַּר וְהַקּוֹדֵר, הִגַּעְנוּ אֶל הָאָרֶץ הַפְּתוּחָה לְפָנֵינוּ. נִפְלְגוּ שָׁם דְּרָכֵינוּ. הוּא שָׂם פָּנָיו לְבָצְרָה וַאֲנִי לְעֵבֶר בַּגְדָּאד. כְּשֶׁעָמַדְתִּי לְעָזְבוֹ, הֶעְתַּרְתִּי עַל הַדֶּרְוִישׁ שֶׁפַע תּוֹדוֹת עַל שֶׁהִמְצִיא לְיָדִי כָּל אוֹתָם הָאוֹצְרוֹת וְהַהוֹן שֶׁעֶרְכָּם אַלְפֵי אֲלָפִים מַטְבְּעוֹת זָהָב וְנִפְרַדְתִּי מִמֶּנּוּ מָלֵא תוֹדָה עֲמֻקָּה. חִבַּקְנוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וְשַׂמְנוּ פָנֵינוּ אִישׁ אִישׁ לְדַרְכּוֹ. וְאוּלָם אַךְ נִפְרַדְתִּי מִן הָאִישׁ הֶחָסִיד, לֹא עָבַרְתִּי דֶרֶךְ קְצָרָה, כְּשֶׁהֵבִיא אוֹתִי הַשָּׂטָן לִידֵי נִסָּיוֹן עַל יְדֵי תַאֲוַת־הַמָּמוֹן, וְאָמַרְתִּי אֶל לִבִּי: “דֶּרְוִישׁ זֶה בּוֹדֵד לְעַצְמוֹ הוּא בָּעוֹלָם, בְּלִי שִׂמְחָה וּבְלִי קְרוֹבִים, וְכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה זָרִים לוֹ, מַה תּוֹעֶלֶת יָבִיאוּ לוֹ מִטְעֲנֵי גָמָל שֶׁל הוֹן מְזֹהָם? וּמִלְּבַד זֶה, הֲרֵי הַדְּאָגָה לִגְמַלִּים אֵלֶּה שֶׁתִּהְיֶה מֻטֶּלֶת עָלָיו, וְאֵין לְדַבֵּר עַל עִנְיַן הָעשֶׁר, שֶׁיְּבִיאוֹ לִידֵי זֶה שֶׁיִּתְרַשֵּׁל בִּתְפִלָּתוֹ בְּאֵימָה וְיִרְאָה. מֵחוֹבָתִי הוּא אֵפוֹא לָקַחַת מֵאִתּוֹ אֲחָדִים מִגְּמַלַּי חֲזָרָה”. הֶחְלַטְתִּי בִקְצָרָה, עָצַרְתִּי אֶת גְּמַלַּי, כָּבַלְתִּי אֶת רַגְלֵיהֶם הַקְּדוּמוֹת וְרַצְתִּי לְהַשִּׂיג אֶת הָאִישׁ הַקָּדוֹשׁ וְקָרָאתִי בִשְׁמוֹ. הוּא שָׁמַע קוֹל מְרוּצָתִי וְהִמְתִּין לִי מִיָּד. כְּשֶׁהִשַּׂגְתִּיו אָמַרְתִּי לוֹ: “כְּשֶׁעֲזַבְתִּיךָ, עָלְתָה מַחֲשָׁבָה בְדַעְתִּי, הֲרֵי אַתָּה מִתְבּוֹדֵד פָּרוּשׁ, הַפּוֹרֵשׁ מִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם־הַזֶּה בְּלֵב טָהוֹר וְעוֹסֵק רַק בִּתְפִלָּה בְכַוָּנָה. וְאִם כֵּן הֲרֵי הַדְּאָגָה לְכָל הַגְּמַלִּים הָאֵלֶּה לֹא תִגְרֹם לְךָ אֶלָּא עָמָל וּתְלָאָה, אִי־מְנוּחָה וּבִזְבּוּז זְמָן יָקָר. וְאִם כָּךְ הֲרֵי מוּטָב שֶׁתִּתְּנֵם לִי חֲזָרָה וְאַל תְּסַכֵּן עַצְמְךָ בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים שֶׁאֵינָם נְעִימִים וְהַתְּקָלוֹת”. אָמַר לִי הַדֶּרְוִישׁ: “בְּנִי, אֱמֶת דִּבַּרְתָּ, הַטִּפּוּל בְּכָל הַגְּמַלִּים הָאֵלֶּה יִגְרֹם לִי רַק כְּאֵב רֹאשׁ. קַח מֵהֶם אֵפוֹא כְּכָל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ. לֹא נָתַתִּי דַעְתִּי עַל הַמַּשָּׂא וְהַפֶּגֵע, עַד שֶׁהֵעַרְתָּ אָזְנִי עֲלֵיהֶם. וְאוּלָם מֵעַתָּה הֲרֵי שִׁחְרְרוּנִי מֵהֶם. יְהִי אַללָּהּ יִתְעַלֶּה מַחֲסֶה לְךָ”. לָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ לְפִי זֶה עֲשָׂרָה גְמַלִּים וּבִקַּשְׁתִּי לָלֶכֶת לְדַרְכִּי. פִּתְאֹם עָלָה בְדַעְתִּי: “אִישׁ חָסִיד זֶה קַל הָיָה בְעֵינָיו לָתֵת עֲשָׂרָה. וְאִם כָּךְ מוּטָב לִדְרשׁ מִמֶּנּוּ יוֹתֵר”. נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וְאָמַרְתִּי לוֹ: “קָשֶׁה יִהְיֶה לְךָ לְהִסְתַּדֵּר עִם אַרְבָּעִים גָּמָל, תֵּן לִי, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עוֹד עֲשָׂרָה”. אָמַר לִי: “בְּנִי, עֲשֵׂה כְכָל אֲשֶׁר אַתָּה חָפֵץ. קַח לְךָ עוֹד עֲשָׂרָה גְמַלִּים, עֶשְׂרִים יַסְפִּיקוּ לִי”. עָשִׂיתִי כְמִצְוָתוֹ, נָהַגְתִּי אֶת הָעֶשְׂרִים אִתִּי וְצֵרַפְתִּי אוֹתָם אֶל אַרְבָּעִים הַגָּמָל אֲשֶׁר לִי. וְאוּלָם תַּאֲוַת הַבֶּצַע תְּקָפַתְנִי כֻלִּי, וְחָשַׁבְתִּי בַדָּבָר, כֵּיצַד אוּכַל לְהַשִּׂיג עוֹד עֲשָׂרָה גְמַלִּים אֲחֵרִים מֵחֶלְקוֹ. שַׂמְתִּי בַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית פְּעָמַי אֵלָיו, וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה אֲחֵרִים, וְאָכֵן הוֹצֵאתִי אוֹתָם בְּדִבּוּרִים מִיָּדוֹ, וְיֶתֶר מִכֵּן גַּם עֲשֶׂרֶת הַגְּמַלִּים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְיָדוֹ. בְּשִׂמְחָה נָתַן הַדֶּרְוִישׁ אֶת אַחֲרוֹנֵי גְמַלָּיו וְהִתְכּוֹנֵן לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ, אַחֲרֵי נָעֲרוֹ אֶת שׁוּלֵי בִגְדּוֹ, וְאוּלָם תַּאֲוָתִי הַמְנֻוֶּלֶת עֲדַיִן לֹא הִרְפְּתָה מִמֶּנִּי. הֲרֵי בְיָדִי שְׁמוֹנִים גָּמָל טְעוּנִים מַטְבְּעוֹת זָהָב וַאֲבָנִים יְקָרוֹת וְיָכֹל הָיִיתִי לַחֲזֹר הַבַּיְתָה מְאֻשָּׁר וּשְׂבַע־רָצוֹן עִם הוֹן מַסְפִּיק לִשְׁמוֹנִים דּוֹר, וְאוּלָם הַשָּׂטָן הֵבִיא אוֹתִי עוֹד לִידֵי נִסָּיוֹן, לְהַשִּׂיג אַף אֶת הַתֵּבָה הַקְּטַנָּה שֶׁהַמִּשְׁחָה בְתוֹכָהּ, שֶׁכֵּן דִּמִּיתִי שֶׁבְּתוֹכָהּ מַשֶּׁהוּ יָקָר מֵאֹדֶם. כְּשֶׁנִּפְרַדְתִּי שׁוּב מִמֶּנּוּ וְחִבַּקְתִּיו, נִשְׁאַרְתִּי רֶגַע עוֹמֵד וְאָמַרְתִּי: “מַה בִּרְצוֹנְךָ לַעֲשׂוֹת בְּתֵבַת הַמִּשְׁחָה הַקְּטַנָּה שֶׁלָּקַחְתָּ בְחֶלְקְךָ? מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ תְּנָה, לִי אַף גַּם זֹאת”. הֶחָסִיד לֹא רָצָה כְלָל וּכְלָל לְהִפָּרֵד מִמֶּנָּה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ רַבָּה תְשׁוּקָתִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְרָכְשָׁה לִי. יָתֵר עַל כֵּן הֶחְלַטְתִּי בְדַעְתִּי שֶׁאִם יִתְּנֶנָּה הַקָּדוֹשׁ מֵרְצוֹנוֹ הַטּוֹב, הֲרֵי טוֹב וְיָפֶה, וְאִם לָאו אֶקַּח אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ בְיָד חֲזָקָה. כְּשֶׁהִכִּיר בְכַוָּנָתִי, הוֹצִיא אֶת הַתֵּבָה מִכִּיס־חָזֵהוּ וְהוֹשִׁיטָה לִי כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: “בְּנִי, אִם אָמְנָם רְצוֹנְךָ בְתֵבַת־הַמִּשְׁחָה, הֲרֵינִי נוֹתֵן אוֹתָהּ לְךָ מֵרְצוֹנִי הַטּוֹב. וְאוּלָם קֹדֶם לָכֵן עָלֶיךָ לָדַעַת אֶת כֹּחַ הַמִּשְׁחָה שֶׁבְּתוֹכָהּ”. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי כָךְ, אָמַרְתִּי: “מֵאַחַר שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּדִי כָל הַטּוֹבָה הַזֹּאת, אֲבַקֶּשְׁךָ בְּכָל לֵב, אָנָא סַפֵּר לִי עַל דְּבַר מִשְׁחָה זוֹ, וֶאֱמֹר לִי מַה טִּיבָה”. אָמַר לִי: “כֹּחוֹת הַפֶּלֶא שֶׁל מִשְׁחָה זוֹ הֵם נִפְלָאִים וּבִלְתִּי מְצוּיִים מֵעַל לְכָל מִדָּה. כְּשֶׁאַתָּה עוֹצֵם אֶת עֵינְךָ הַשְּׂמָאלִית וּמוֹשֵׁחַ מַשֶּׁהוּ מִמֶּנָּה, מִקְצָת מִן הַמִּקְצָת, עַל גַבָּתָהּ, נִגְלִים לְךָ כָּל אוֹצְרוֹת הָעוֹלָם, הַנִּסְתָּרִים כָּעֵת מִמַּבָּטְךָ, אַךְ אִם עַל עֵינְךָ הַיְמָנִית אַתָּה מוֹשֵׁחַ מִקְצָת מִמֶּנָּה, הֲרֵי אַתָּה נַעֲשֶׂה מִיָּד עִוֵּר לַחֲלוּטִין”. בִּקַּשְׁתִּי לְנַסּוֹת אֶת כֹּחָהּ שֶׁל מִשְׁחַת פְּלָאִים זוֹ, וְשַׂמְתִּי אֶת הַתֵּבָה בְיָדוֹ אוֹמֵר לוֹ: “רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאַתָּה מֵבִין דָּבָר זֶה מִיסוֹדוֹ, אֲבַקֶּשְׁךָ אֵפוֹא שִׂים לִי בְיָדְךָ מַשֶּׁהוּ מִן הַמִּשְׁחָה עַל גַבַּת עֵינִי הַשְּׂמָאלִית”. עָצַם הַדֶּרְוִישׁ אֶת עֵינִי הַשְּׂמָאלִית וְשִׁפְשֵׁף בְּאֶצְבָּעוֹ מִקְצָת מִן הַמִּשְׁחָה עַל גַּבָּתָהּ, כְּשֶׁפְּתַחְתִּיהָ חֲזָרָה, רָאִיתִי אֶת אוֹצְרוֹת הָאֲדָמָה הַסְּמוּיִים אֲשֶׁר לֹא יִמָּנוּ וְלֹא יִסָּפְרוּ מֵרֹב. אַחַר כָּךְ עָצַמְתִּי אֶת עֵינִי הַיְמָנִית וּבִקַשְׁתִּיו לָשִׂים מִקְצָת מִן הַמִּשְׁחָה גַּם עַל זֹאת. אָמַר לִי: “בְּנִי, הֲרֵי הִזְהַרְתִּיךָ מִזֶּה, שֶׁאַתָּה יָכֹל לְהִתְעַוֵּר לַחֲלוּטִין בִּשְׁתֵּי עֵינֶיךָ אִם אָשִׂים מִן הַמִּשְׁחָה עַל גַּבַּת עֵינְךָ הַיְמָנִית. הַרְחֵק מֵאִתְּךָ מַחֲשָׁבָה טִפְּשִׁית זוֹ. מִשּׁוּם מַה תָּבִיא עַל עַצְמְךָ רָעָה זוֹ מִבְּלִי כָל תּוֹעֶלֶת?” וְאָמְנָם אֱמֶת דִּבֵּר, וְאוּלָם חֹסֶר־הַמַּזָּל הַמְּגֻנֶּה שֶׁלִי חָפֵץ שֶׁלֹּא אַשְׁגִּיחַ בִּדְבָרָיו, אֶלָּא אָמַרְתִּי בְדַעְתִּי: “אִם מְשִׁיחַת גַּבַּת עֵינִי הַשְּׂמָאלִית בַּמִּשְׁחָה כֹּחָהּ עַד כְּדֵי כָךְ הֲרֵי מְשִׁיחַת הָעַיִן הַיְמָנִית, כֹּחָהּ פִּלְאִי הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכֵּן, בָּחוּר זֶה מִשְׁתַּמֵּט מִמֶּנִּי וּמַעֲלִים מִמֶּנִּי אֶת הָאֱמֶת כֻּלָּהּ”. אַחֲרֵי שֶׁקִּבַּלְתִּי הַחְלָטָה זוֹ בְדַעְתִּי, צָחַקְתִּי וְאָמַרְתִּי לַקָּדוֹשׁ: “אַתָּה מַתְעֶה אוֹתִי מִתּוֹךְ כַּוָּנָה שֶׁלֹא אָפִיק תּוֹעֶלֶת מִן הַסּוֹד, שֶׁכֵּן מְשִׁיחַת גַּבַּת הָעַיִן הַיְמָנִית בַּמִּשְׁחָה צוֹפֶנֶת בְּתוֹכָהּ כֹּחַ רַב יֶתֶר מִזֶּה שֶׁל מְשִׁיחַת גַּבַּת הָעַיִן הַשְּׂמָאלִית, וְאֵין בִּרְצוֹנְךָ אֶלָּא לְהַעֲלִים זֹאת מִמֶּנִּי, הֲרֵי לֹא יִתָּכֵן שֶׁאוֹתָהּ מִשְׁחָה עַצְמָהּ תִּהְיֶינָה בָהּ תְּכוּנוֹת מִתְנַגְּדוֹת זוֹ לְזוֹ וְשׁוֹנוֹת”. אָמַר לִי: “אַללָּהּ יִתְעַלֶּה הוּא עֵדִי, שֶׁכֹּחוֹת הַפֶּלֶא שֶׁבַּמִּשְׁחָה אֵינָם אֲחֵרִים מֵאֵלֶּה, שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ עֲלֵיהֶם, יְדִידִי הֶחָבִיב. הַאֲמִינָה לִי שֶׁכֵּן לֹא אָמַרְתִּי לְךָ אֶלָּא הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ”. וּבְכָל זֹאת לֹא חָפַצְתִּי לְהַאֲמִין לִדְבָרָיו, שֶׁכֵּן חָשַׁבְתִּי, מַתְעֶה הוּא אוֹתִי וּמַסְתִּיר מִמֶּנִּי אֶת כֹּחָהּ הָעִקָּרִי שֶׁל הַמִּשְׁחָה. הִפְצַרְתִּי בּוֹ נִסְעָר, כְּשֶׁמַּחֲשָׁבָה טִפְּשִׁית זוֹ מְמַלְּאָה אֶת נַפְשִׁי, לִמְשֹׁחַ הַמִּשְׁחָה עַל גַּבַּת עֵינִי הַיְמָנִית. וְאוּלָם הוּא הוֹסִיף לְסָרֵב וְעָמַד בְּמֵאוּנוֹ וְאָמַר: “הֲלֹא רָאִיתָ כַּמָּה טוֹבָה הִשְׁפַּעְתִּי עָלֶיךָ, וְאֵיכָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת לְךָ רָעָה גְדוֹלָה כָזֹאת? דַּע שֶׁלֹּא זוֹ בִלְבַד, שֶׁזֶּה יָבִיא עָלֶיךָ וַדַּאי סֵבֶל וּתְלָאָה בְּכָל יְמֵי חַיֶּיךָ. מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ, מַפְצִיר בְּךָ בְּשֵׁם אַללָּהּ יִתְעַלֶּה, חֲדַל מִבַּקָּשָׁתְךָ זוֹ וְהַאֲמִינָה לִדְבָרַי”. וְאוּלָם כְּכָל שֶׁסֵּרֵב יוֹתֵר הִתְעַקַּשְׁתִּי אֲנִי יוֹתֵר, וּלְבַסּוֹף נִשְׁבַּעְתִּי שְׁבוּעָה חֲמוּרָה בְאַללָּהּ, אוֹמֵר: “דֶּרְוִישׁ, כָּל מַה שֶׁבִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ נָתַתָּ לִי בִרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, וְעַכְשָׁו אֵין אִתִּי אֶלָּא בַקָּשָׁה יְחִידָה זוֹ. בְּשֵׁם אַללָּהּ, אַל נָא תְסָרֵב לִי, מַלֵּא טוֹבָתְךָ זוֹ הָאַחֲרוֹנָה עִמָּדִי. וְכָל אֲשֶׁר יַשִּׂיגֵנִי לֹא אַטִּיל עָלֶיךָ הָאַחֲרָיוּת לְכָךְ. תֵּן לַגּוֹרָל לְהַכְרִיעַ אִם לְטוֹב וְאִם לְרָע”. כְּשֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ שֶׁסֵּרוּבוֹ לֹא נָשָׂא פְרִי, וְשֶׁדָּחַקְתִּי אוֹתוֹ בְעַקְשָׁנוּת עַד לַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן, שָׂם מוּעָט מִן הַמּוּעָט מִן הַמִּשְׁחָה עַל גַּבַּת עֵינִי הַיְמָנִית, וּכְשֶׁפָּתַחְתִּי עֵינִי לָרְוָחָה, הָיוּ שְׁתֵּיהֶן עִוְּרוֹת לַחֲלוּטִין. לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת מְאוּמָה בִּגְלַל הָאַפְלוּלִית הַשְּׁחוֹרָה, שֶׁקָּמָה לִפְנֵיהֶן. מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם הִנְנִי לְלֹא אוֹר עֵינַיִם וַחֲסַר־יֶשַׁע, כְּפִי שֶׁמָּצָאתָ אוֹתִי. כְּשֶׁנּוֹכַחְתִּי שֶׁנִתְעַוַּרְתִּי, אָמַרְתִּי: “הוֹי דֶרְוִישׁ מֵמִיט אָסוֹן, אֲשֶׁר נִבֵּאתָ בָּא, עַכְשָׁו בָּא”. הִתְחַלְתִּי מְקַלְּלוֹ אוֹמֵר: “מִי יִתֵּן וְלֹא הוֹבַלְתַּנִי אֶל הָאוֹצָר וְלֹא הָיִיתָ נוֹתֵן לִי עשֶׁר זֶה. מַה תּוֹעֶלֶת לִי בְכָל הַזָּהָב הַזֶּה וְהָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת? קַח חֲזָרָה אֶת עֶשְׂרִים גְּמַלֶּךָ, וְהָשֵׁב לִי מְאוֹר־עֵינַי”. אַךְ הוּא עָנָה לִי: “מָה רָעָה עָשִׂיתִי לְךָ? עָשִׂיתִי לְךָ טוֹבוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עָשָׂה מֵעוֹלָם אָדָם לְאָדָם, לֹא אָבִיתָ שְׁמוֹעַ לַעֲצָתִי וְהִקְשֵׁיתָ אֶת לִבְּךָ וּבִקַּשְׁתָּ בְּתַאֲוַת הַבֶּצַע שֶׁבְּךָ לְהַשִּׂיג אֶת כָּל הָעשֶׁר הַזֶּה, וְאַף גַּם לָתוּר אַחֲרֵי הָאוֹצְרוֹת הַגְּנוּזִים. לֹא חָפַצְתָּ לִהְיוֹת שְׂבַע־רָצוֹן בָּזֶה שֶׁהָיָה לְךָ וְהָיִיתָ מַטִּיל סָפֵק בְּמַה שֶּׁאָמַרְתִּי, בְּחָשְׁבְךָ שֶׁמְּרַמֶּה אֲנִי אוֹתְךָ. גּוֹרָלְךָ חֲסַר־תִּקְוָה הוּא לְגַמְרֵי, שֶׁכֵּן לֹא יָשׁוּב אֵלֶיךָ אוֹר עֵינֶיךָ לְנֵצַח נְצָחִים”. אָמַרְתִּי מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת וִילָלוֹת: “אִישׁ חָסִיד, קַח לְךָ חֲזָרָה אֶת שְׁמוֹנִים גְמַלֶּיךָ, טְעוּנִים זָהָב וַאֲבָנִים יְקָרוֹת וְסַע לְדַרְכְּךָ, אֲנִי מֵסִיר מֵעָלֶיךָ כָּל אַשְׁמָה. וְאוּלָם מַפִּיל אֲנִי אֶת תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ, בְּשֵׁם אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. אָנָא הַחֲזֵר לִי אֶת אוֹר עֵינַי, אִם בְּכֹחֲךָ הוּא”. לֹא הֵשִׁיב לִי כָּל תְּשׁוּבָה, אֶלָּא עֲזָבַנִי בָדָד בַּאֲסוֹנִי וְיָצָא מִיָּד לְדַרְכּוֹ לְבָצְרָה, כְּשֶׁהוּא נוֹהֵג לְפָנָיו אֶת שְׁמוֹנִים הַגָּמָל עֲמוּסִים בָּאוֹצָרוֹת. זָעַקְתִּי בְקוֹלֵי קוֹלוֹת וְהִתְחַנַנְתִּי לְפָנָיו לְקַחְתֵּנִי עִמָּדוֹ, לְהוֹצִיאֵנִי מִן הָעֲרָבָה שֶׁמָּוֶת בְּתוֹכָהּ, אוֹ לַהֲבִיאֵנִי עַל הַדֶּרֶךְ בּוֹ עוֹבְרוֹת הָאוֹרְחוֹת. אַךְ הוּא לֹא שָׂם לִבּוֹ לִקְרִיאוֹתַי, וַעֲזָבַנִי שָׁם אַחֲרָיו. כְּשֶׁהָלַךְ הַדֶּרְוִישׁ מֵעָלַי, כִּמְעַט מַתִּי מִצַּעַר וָזַעַם עַל אָבְדַן אוֹר־עֵינַי וְאוֹצְרוֹתַי וּמִתּוֹךְ מְצוּקַת רָעָב וְצָמָא. לְמַזָּלִי עָבְרָה שָׁם מִמָּחֳרַת הַיּוֹם אוֹרְחָה מִבָּצְרָה, וּבִרְאוֹת הַסּוֹחֲרִים אוֹתִי בְּמַצַּב עָצוּב זֶה, רִחֲמוּ עָלַי וְלָקְחוּ אוֹתִי אִתָּם לְבַגְדָּאד. לֹא יָכֹלְתִי אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר לִפְשֹׁט יָד כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת לַחְמִי לִשְׁבֹּר רַעֲבוֹנִי. וְכָכָה נַעֲשֵׂיתִי קַבְּצָן וְנָדַרְתִּי נֶדֶר זֶה לִפְנֵי אַללָּהּ יִתְעַלֶּה, שֶׁכַּפָּרָה עַל תַּאֲוַת בִּצְעִי הָאֲרוּרָה וּשְׁאִיפָתִי לְהוֹן, אֲבַקֵּשׁ מִכָּל מִי שֶׁיִּשְׁתַּתֵּף בְּצָרָתִי וְנָתַן לִי נְדָבָה, לִסְטֹר עַל לֶחְיִי. מִתּוֹךְ כָּךְ בָּא הַדָּבָר שֶׁהִכְבַּדְתִּי עָלֶיךָ אֶתְמוֹל בְּעַקְשָׁנוּתִי", כְּשֶׁגָּמַר הָעִוֵּר אֶת סִפּוּרוֹ, אָמַר הַכַּלִיף: “בָּבָּא עַבְּדֻללַּהּ, גָּדוֹל הָיָה עֲוֹנְךָ, יִסְלַח לְךָ אֱלֹהִים בְּחַסְדּוֹ. מֵעַכְשָׁו לֹא נוֹתַר לְךָ אֶלָּא לְסַפֵּר מַה שֶּׁעָלָה לְךָ לַחֲסִידִים וְלִנְזִירִים, שֶׁיִּשְּׂאוּ תְפִלָּתָם הַמְּבִיאָה בְרָכָה בַעַדְךָ. אַל תִּדְאַג לְלֶחֶם יוֹמְךָ. גָּמַרְתִּי בְּדַעְתִּי, שֶׁתְּקַבֵּל יוֹם יוֹם לְכַלְכָּלָתְךָ מַתַּת שֶׁל אַרְבָּעָה אֲדַרְכְּמוֹנִים מֵאוֹצַר הַמַּלְכוּת כְּפִי שֶׁאַתָּה זָקוּק לְכָךְ, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְאוּלָם הִשָּׁמֵר לְךָ לְהִסְתּוֹבֵב מִן הַיּוֹם וָהָלְאָה בְּעִירִי וּלְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת”. הוֹדָה בָּבָּא עַבְּדֻללַּהּ לִנְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים וְאָמַר: “כַּאֲשֶׁר צִוִּיתַנִי אֶעֱשֶׂה”.

אַחֲרֵי שֶׁשָּׁמַע הַכַּלִיף הָארוּן אַלרְרַשִׁיד אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל בָּבָּא עַבְּדֻללַּהּ וְהַדֶּרְוִישׁ, פָּנָה בִדְבָרָיו, אֶל הָעֶלֶם הַצָּעִיר, שֶׁרָאָהוּ רוֹכֵב בִּמְהִירוּת רוֹעֶשֶׁת עַל גַּבֵּי הַסּוּסָה וּמַצְלִיף עָלֶיהָ בְאַכְזְרִיּוּת וּמְעַנָּהּ. אָמַר לוֹ: “מַה שְּׁמֶךָ?” אָמַר לוֹ: “נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, שְׁמִי סִידִי נֻעְמָאן”. אָמַר לוֹ הַכַּלִיף: “שְׁמַע נָא סִידִי נֻעְמָאן. רָאִיתִי לְעִתִּים קְרוֹבוֹת פָּרָשִׁים מְאַמְּנִים אֶת סוּסֵיהֶם, וְאַף אֲנִי בְעַצְמִי עָשִׂיתִי כָזֹאת לִפְעָמִים. וְאוּלָם מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי רוֹכֵב עַל סוּסָה בְלִי רַחֲמִים כְּמוֹ שֶרָכַבְתָּ אַתָּה עַל סוּסָתְךָ, שֶׁכֵּן הִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בְּאַכְזְרִיּוּת גַּם בַּשּׁוֹט וְגַם בַּמִּשְׁוֶרֶת. כָּל הֶהָמוֹן עָמַד מַבִּיט מָלֵא תִּמָּהוֹן, וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם אָנֹכִי, וְהֻכְרַחְתִּי לְהִשָּׁאֵר עוֹמֵד בִּמְקוֹמִי לַמְרוֹת רְצוֹנִי וְלִשְׁאֹל אֶת פִּי הַמִּסְתַּכְּלִים לְסִבַּת הַדָּבָר. כְּמוּבָן לֹא יָכֹל אִישׁ מֵהֶם לְהַסְבִּיר לִי הָעִנְיָן. כֻּלָּם אָמְרוּ שֶׁהָיִיתָ רוֹכֵב בְּכָל יוֹם עַל הַסּוּסָה בְּצוּרָה גַּסָּה וַאֲיֻמָּה, מַה שֶּׁעוֹרֵר עוֹד יוֹתֵר אֶת תְּמִיהָתִי. וְעַכְשָׁו שׁוֹאֵל אֲנִי אוֹתְךָ לְסִבַּת אַכְזְרִיּוּת לְלֹא רַחֲמִים זֹאת. שִׂים לִבְּךָ לְסַפֵּר לִי הַכֹּל וּלְבִלְתִּי הַעֲלִים דָּבָר”. כְּשֶׁשָּׁמַע סִידִי נֻעְמָאן פְּקֻדַּת נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, יָדַע שֶׁהַשַּׁלִּיט, הֶחְלִיט אֵיתָן לִשְׁמֹעַ הַכֹּל, וְשֶׁלֹּא יִתֵּן לוֹ לָלֶכֶת בְּטֶרֶם יְבָרֵר הַכֹּל. הֶחֱוִירוּ פָּנָיו וְעָמַד בְאֵין הַדִּבֵּר עִמּוֹ כְּעַמּוּד מָלֵא אֵימָה וָפַחַד. אָמַר נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים: “סִידִי נֻעְמָאן, אַל תְּפַחֵד, סַפֵּר לִי סִפּוּרְךָ כֻּלּוֹ, הַבֵּט אֵלַי כְּאִלּוּ הָיִיתִי אַחַד יְדִידֶיךָ, וְדַבֵּר מִבְּלִי כַחֵד. בָּאֵר לִי הַכֹּל, כְּפִי שֶׁהָיִיתָ עוֹשֶׂה אִם הָיִיתָ מְדַבֵּר אֶל אַחַד יְדִידֶיךָ הַנֶּאֱמָנִים. וְיָתֵר עַל כֵּן, אִם מְפַחֵד אַתָּה לִמְסֹר לִי מַשֶּׁהוּ וְיָרֵא שֶׁמָּא אֶכְעַס, הֲרֵינִי פוֹטֵר אוֹתְךָ מִכָּל עֹנֶשׁ וְסוֹלֵחַ לְךָ סְלִיחָה גְמוּרָה”. חָזְקָה רוּחוֹ שֶׁל סִידִי נֻעְמָאן, כְּשֶׁשָּׁמַע דְּבָרִים מַרְגִּיעִים אֵלֶּה שֶׁל הַכַּלִיף. שִׂכֵּל יָדָיו וְאָמַר: “מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי בָזֶה בְנִגּוּד לַחֹק וְנֹהַג מַעֲלָתְךָ, רְצוֹנִי אֵפוֹא לְמַלֵּא פְקֻדָּתְךָ וּלְסַפֵּר לְךָ אֶת כָּל הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ. אִם חָטָאתִי בְמַשֶּׁהוּ, רְצוֹנִי לְקַבֵּל עָנְשְׁךָ עַל כָּךְ. נָכוֹן הוּא שֶׁרָכַבְתִּי מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ עַל הַסּוּסָה וְהֵרַצְתִּי אוֹתָהּ בִּמְהִירוּת רַבָּה עַל הַכִּכָּר, כְּפִי שֶׁרָאִיתָ אוֹתִי, וְהִצְלַפְתִּי עָלֶיהָ וְתָקַעְתִּי בְּצַלְעוֹתֶיהָ אֶת הַמִּשְׁוֶרֶת בְּכָל עֹז. רִחַמְתָּ עַל הַסּוּסָה וְחָשַׁבְתָּ אוֹתִי לִקְשֵׁה־לֵב עַל שֶׁנָּהַגְתִּי בָהּ כָּךְ. וְאוּלָם כְּשֶׁתִּשְׁמַע מַה שֶּׁאֵרַע לִי תַּסְכִּים, אִם יִרְצֶה אַללָּה, שֶׁרַק עֹנֶשׁ קַל הוּא עַל חֵטְא שֶׁחָטְאָה, וְרַחֲמֶיךָ יִהְיוּ עָלַי וְחַסְדֶּךָ”. נָתַן הַכַּלִיף הָארוּן אַלרְרַשִׁיד רְשׁוּת לָעֶלֶם לְדַבֵּר, וּפָתַח פָּרַשׁ הַסּוּסָה לֵאמֹר: