סִפְּרוּ שֶׁעַכְבָּר הָיָה בְּבֵית אָדָם מִן הַסּוֹחֲרִים רַבֵּי־הַהוֹן. בְּלַיְלָה אֶחָד בִּקֵּשׁ לוֹ הַפַּרְעשׁ מָעוֹן בְּמִטָּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ סוֹחֵר, וּמָצָא גוּף רַךְ. הָיָה הַפַּרְעשׁ צָמֵא, וְשָׁתָה מִדָּמוֹ, וְנִגְרַם לוֹ לַסּוֹחֵר כְּאֵב וְהֵקִיץ מִשְׁנָתוֹ. הִתְרוֹמֵם וְיָשַׁב וְקָרָא לְאֶחָד מִן הַסָּרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ וּמִהֲרוּ אֵלָיו, וְהִפְשִׁילוּ אֶת שַׁרְווּלֵי יְדֵיהֶם לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי הַפַּרְעשׁ. כְּשֶׁהִרְגִּישׁ הַפַּרְעשׁ שֶׁמְּחַפְּשִׂים אַחֲרָיו, פָּנָה עֹרֶף וּבָרַח, וְנִזְדַּמֵּן לוֹ חוֹרוֹ שֶׁל הָעַכְבָּר, וְנִכְנַס לְתוֹכוֹ. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ הָעַכְבָּר, אָמַר לוֹ: “מַה הוּא שֶׁהִכְנִיסְךָ אֶצְלִי, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין אַתָּה עַצְמִי וּבְשָׂרִי וְלֹא מִמִּינִי, וְאֵין אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁלֹּא אֶנְהַג עִמְּךָ בְּגַסּוּת וְשֶׁלֹּא אַזִּיק לְךָ?” אָמַר לוֹ הַפַּרְעשׁ: “בָּרַחְתִּי לִמְעוֹנְךָ שֶׁנִּמְלַטְתִּי עַל נַפְשִׁי מִמָּוֶת, וּבָאתִי אֵלֶיךָ לְבַקֵּשׁ מַחֲסֶה אֶצְלֶךָ, וְאֵין אֲנִי שׁוֹאֵף לָקַחַת מִמְּךָ אֶת בֵּיתְךָ, וְלֹא יַגִּיעַ אֵלֶיךָ רָע מִמֶּנִי שֶׁיִּגְרֹם לְךָ לָצֵאת מִבֵּיתְךָ. וּמְקַוֶּה אֲנִי לִגְמֹל לְךָ טוֹב עַל הַטּוֹבָה שֶׁתַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, עַל הַצַּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר. וְעוֹד תְּשַׁבֵּחַ אוֹתִי, כְּשֶׁיִּתְקַיֵּם מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הָעַכְבָּר אֶת דִּבְרֵי הַפַּרְעשׁ –

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַמֵּאָה וַחֲמִשִּׁים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָעַכְבָּר, כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַפַּרְעשׁ, אָמַר לוֹ: "אִם הַדָּבָר הוּא כְּפִי שֶׁאָמַרְתָּ, הִנֵּה שֵׁב כָּאן בְּבִטְחָה וְאֵין כָּל פַּחַד עָלֶיךָ, וְלֹא תִמְצָא אֶלָּא מַה שֶּׁיְּשַׂמַּח אוֹתְךָ, וְלֹא יִפְגַּע בְּךָ דָּבָר, אֶלָּא אִם כֵּן יִפְגַּע בִּי. וְנוֹתֵן לְךָ אֲנִי אֶת יְדִידוּתִי בְּשֶׁפַע, וְלֹא תִּתְחָרֵט עַל זֶה שֶׁאָבַד לְךָ מִדָּמוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר, וְלֹא תִּצְטָעֵר עַל מְזוֹנְךָ שֶׁהָיִיתָ נִזּוֹ הֵימֶנּוּ, וֶהֱיֵה מְרֻצֶּה בַמְּעַט שֶׁיֵּשׁ לְךָ מִן הַפַּרְנָסָה, שֶׁבָּזֶה יִהְיֶה לְךָ שָׁלוֹם יוֹתֵר, וּכְבַר שָׁמַעְתִּי, הַפַּרְעשׁ, אֶת אַחַד הַמַּזְהִירִים שֶׁנָּשָׂא אֶת קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶה:

אָחַזְתִּי בְּהִסְתַּפְּקוּת וּבַחַיִּים בָּדָד,

וָאֲבַל אֶת זְמַנִּי בַּאֲשֶׁר בָּא לִי לַיָּד

בִּפְרוּסַת לֶחֶם וּמַיִם גְּמִיעָה

בִּגְרִיסֵי מֶלַח שִׂמְלָה קְרוּעָה.

טוֹב אִם אֱלֹהִים עַל חַיַּי יָקֵל,

וָלֹא, אֶסְתַּפֵּק בַּאֲשֶׁר אוֹתִי יְכַלְכֵּל.

כְּשֶׁשָׁמַע הַפַּרְעשׁ אֶת דִּבְרֵי הָעַכְבָּר אָמַר: “כְּבָר שָׁמַעְתִּי מַה שֶּׁאַתָּה מְצַוָּה אוֹתִי, וּמְקַבֵּל עָלַי לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלְךָ, וְאַף אֵין בִּי כֹחַ לַמְרוֹת אֶת פִּיךָ, עַד שֶׁיִּמָּלְאוּ מַטְּרוֹת הַחַיִּים בְּכַוָּנָה טוֹבָה זוֹ”. אָמַר לוֹ הָעַכְבָּר: “דַּי לָהּ לַיְדִידוּת הַכֵּנָה בַּכַּוָּנָה הַטְּהוֹרָה”. כָּרְתוּ בְּרִית יְדִידוּת בֵּין שְׁנֵיהֶם, וְהָיָה הַפַּרְעשׁ מִתְכַּנֵּס אַחֲרֵי זֶה בְּמִטַּת הַסּוֹחֵר בַּלַּיְלָה, וְלֹא הָיָה מוֹסִיף לָקַחַת מִדָּמוֹ יוֹתֵר מִכְּדֵי סִפּוּקוֹ לְמִחְיָתו, וְגָר בַּיּוֹם עִם הָעַכְבָּר בְּדִירָתָם. אֵרַע שֶׁהַסּוֹחֵר הֵבִיא לַיְלָה אֶחָד לְבֵיתוֹ דִּינָרִים הַרְבֵּה, וְהָיָה מְהַפֵּךְ בָּהֶם כְּשֶׁשָׁמַע הָעַכְבָּר אֶת קוֹל הַדִּינָרִים, הוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מֵחֹרוֹ וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהֶם. עַד שֶׁטְּמָנָם הַסּוֹחֵר תַּחַת כַּר וְיָשֵׁן. אָמַר הָעַכְבָּר לַפַּרְעשׁ: “כְּלוּם אִי אַתָּה רוֹאֶה מַה שֶּׁנִּזְדַּמֵן לָנוּ וְאֶת הַמַּזָּל הַגָּדוֹל? יֵשׁ אִתְּךָ תַּחְבּוּלָה שֶׁנַּגִּיעַ בָּהּ לְהַשִּׂיג אוֹתָם הַדִּינָרִים?” אָמַר לוֹ הַפַּרְעשׁ: “אֵין טוֹב לְמִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהַגִּיעַ לְמַטָּרָה, אִם אֵין בּוֹ דֵי כֹחַ לְהַשִּׂיגָהּ, שֶׁאִם אֵין־אוֹנִים הוּא לְכָךְ, יִפֹּל לְתוֹךְ עִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לְהִזָּהֵר מִפָּנָיו. וְלֹא יַשִּׂיג מְבֻקָּשׁוֹ בִּגְלַל חֹסֶר־כּחוֹ, וְאִם גַּם יִתְאַמֵּץ בְּכָל עֹז הָעָרְמָה, כַּצִּפּוֹר הַלּוֹקֵט גַּרְעִינִים הַנּוֹפֵל בַּפַּח שֶׁיְּצוּדֶנּוּ הַצַּיָּד. וַהֲרֵי אֵין לְךָ כֹּחַ לֹא לָקַחַת אֶת הַדִּינָרִים וְלֹא לְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הַבַּיִת, וְאַף אֲנִי אֵין בִּי יְכֹלֶת לְכָךְ, וַאֲפִלּוּ לָשֵׂאת דִּינָר אֶחָד מֵהֶם. הַנַּח אֵפוֹא לַדִּינָרִים, מַה לְּךָ וְלָהֶם?” אָמַר לוֹ הָעַכְבָּר: “הִנֵּה הֵכַנְתִּי בְחֹרִי שִׁבְעִים מוֹצָאִים לָצֵאת מֵהֶם כְּשֶׁתְּבַקֵּשׁ לָצֵאת, וְהֵכַנְתִּי מְקוֹם מִבְטָחִים לָאוֹצָרוֹת. וּכְשֶׁאַתָּה מוֹצֵא תַּחְבּוּלָה לְהוֹצִיאָם, אֵין סָפֵק בַּהַצְלָחָה אִם יִהְיֶה הַמַּזָּל לְעֵזֶר לִי”. אָמַר לוֹ הַפַּרְעשׁ: “אֲנִי נוֹטֵל עָלַי לְהַטְרִידוֹ מִן הַבַּיִת”. הָלַךְ הַפַּרְעשׁ אֶל מִטַּת הַסּוֹחֵר וַעֲקָצוֹ עֲקִיצָה קָשָׁה שֶׁלֹּא טָעַם כְּמוֹתָהּ מִיָּמָיו. אַחַר־כָּךְ הִסְתַּלֵּק הַפַּרְעשׁ שֶׁיִּהְיֶה בָּטוּחַ לְנַפְשׁוֹ מִפְּנֵי הַסּוֹחֵר. הִתְעוֹרֵר הַסּוֹחֵר לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי הַפַּרְעשׁ, וְלֹא מָצָא כְּלוּם. יָשֵׁן שׁוּב עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי. עֲקָצוֹ הַפַּרְעשׁ עֲקִיצָה קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה. נִזְדַּעְזַע הַסּוֹחֵר וְעָזַב אֶת הַמִּטָּה וְיָצָא לָאִצְטַבָּא שֶׁעַל שַׁעַר חֲצֵרוֹ, וְיָשֵׁן שָׁם, וְלֹא הִתְעוֹרֵר אֶלָּא בַבֹּקֶר. עָסַק הָעַכְבָּר בְּהַעֲבָרַת הַדִּינָרִים עַד שֶׁלֹּא הִשְׁאִיר מֵהֶם כְּלוּם. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר, חָשַׁד הַסּוֹחֵר בָּאֲנָשִׁים, וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת שׁוֹנוֹת.

אָמַר הַשּׁוּעָל לָעוֹרֵב: “וְדַע שֶׁאֵינִי אוֹמֵר לְךָ דְבָרִים אֵלֶּה, הָעוֹרֵב הָרוֹאֶה דָבָר לַאֲשׁוּרוֹ, הַפִּקֵּחַ וּמֵבִין דָּבָר, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אֵלֶיךָ שְׂכַר הֲטָבָתְךָ עִמִּי כְּשֵׁם שֶׁהִגִּיעַ לָעַכְבָּר שְׂכַר זֶה שֶׁהֵיטִיב עִם הַפַּרְעשׁ. וּרְאֵה כֵּיצַד שִׁלֵּם לוֹ טוֹבָה וְגָמַל לוֹ אוֹתוֹ גְמוּל הַטּוֹב בְּיוֹתֵר”. אָמַר לוֹ הָעוֹרֵב: " לְפִי חֶפְצוֹ יָכוֹל בַּעַל הַחֶסֶד לְהֵיטִיב אוֹ שֶׁלֹּא לְהֵיטִיב. וְאֵין חוֹבָה עָלָיו לְהֵיטִיב לְזֶה שֶׁמְּבַקֵּשׁ טוֹבָה בִּמְחִיר הַפֵּרוּד מִן הַיְדִידִים, וּמַה גַם שֶׁאַתָּה הַשּׁוּעָל בַּעַל־מְזִמּוֹת וּמִרְמָה. וּמִי שֶׁטִּיבוֹ מְזִמָּה וּמִרְמָה, אֵין לְהַאֲמִין לִבְרִיתוֹ, וּמִי שֶׁאֵין לְהַאֲמִין לִבְרִיתוֹ אֵין בוֹ כָל אֵמוּן. וּכְבָר הִגִּיעָה אֵלַי זֶה מִקָּרוֹב הַשְּׁמוּעָה שֶׁבָּגַדְתָּ בַּחֲבֵרְךָ הַזְּאֵב וְזָמַמְתָּ לוֹ מְזִמָּה עַד שֶׁהִשְׁמַדְתָּ אוֹתוֹ בִּבְגִידָתְךָ וְתַחְבּוּלוֹתֶיךָ. וַהֲרֵי עָשִׂיתָ בוֹ מַעֲשִׂים אֵלֶּה אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מִסּוּגְךָ וְהִתְרוֹעַעְתָּ אֵלָיו זְמַן אָרֹךְ. וְאִם לֹא נִשְׁאַרְתָּ נֶאֱמָן לוֹ, כֵּיצַד יְהֵא לִי אֵמוּן בַּאֲמִתּוּת עֲצָתֶךָ? וְאִם הָיָה זֶה מַעַשְׂךָ עִם חֲבֵרְךָ שֶׁהוּא מִמִּינְךָ, כֵּיצַד יִהְיֶה מַעַשְׂךָ עִם אוֹיִבְךָ שֶׁאֵינוֹ מִמִּינְךָ? וְאֵין הַדָּבָר דּוֹמֶה בֵינִי וּבֵינְךָ אֶלָּא כְּמוֹ בֵּין בַּז־הַצַּיָּדִים וּבֵין הַטּוֹרְפִים שֶׁבָּעוֹפוֹת". אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: "וּמַה הוּא סִפּוּר שֶׁל בַּז־ הַצַּיָּדִים עִם הַטּוֹרְפִים שֶׁבָּעוֹפוֹת? " אָמַר הָעוֹרֵב: