רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הַשּׁוּעָל וְהָעוֹרֵב
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: קרית-ספר; 1972

שׁוּעָל הָיָה שׁוֹכֵן בְּבַיִת בָּהָר. וּבְכָל פַּעַם שֶׁיָּלַד וָלָד וְנַעֲשָׂה וְלָדוֹ שָׁמֵן, הָיָה אוֹכֵל אוֹתוֹ מֵרָעָב, שֶׁאִם לֹא הָיָה אוֹכֵל וְלָדוֹ הָיָה הָרָעָב מֵצִיק לוֹ. מָצָא לוֹ מִקְלָט בְּרֹאשׁ אוֹתוֹ הַר עוֹרֵב. אָמַר הַשּׁוּעָל בְּלִבּוֹ: “רוֹצֶה הָיִיתִי לִקְשֹׁר קִשְׁרֵי יְדִידוּת עִם עוֹרֵב זֶה וְלַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ רֵעַ לִי בִּבְדִידוּתִי וּלְעֵזֶר לִי לְבַקֵּשׁ מָזוֹן, שֶׁכֵּן הוּא יָכֹל זֹאת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאֲנִי יָכוֹל”. הִתְקָרֵב הַשּׁוּעָל אֶל הָעוֹרֵב, עַד שֶׁהָיָה קָרוֹב לוֹ עַד כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע בְּדַבְּרוֹ, וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְאָמַר לוֹ: “שְׁכֵנִי, הִנֵּה לַשָּׁכֵן הַמֻּסְלִים עִם שְׁכֵנוֹ שְׁתֵּי זְכֻיּוֹת: זְכוּת הַשְּׁכֵנוּת וּזְכוּת הָאִסְלָאם, וְדַע שֶׁאַתָּה שְׁכֵנִי וּלְךָ עִמִּי זְכוּת שֶׁעָלַי לְקַיְּמָהּ, וּבִפְרָט שֶׁאָנוּ שְׁכֵנִים זֶה זְמַן רַב, וְלִבִּי הַמָּלֵא וְגָדוּשׁ בְּאַהֲבָה לְךָ, הוּא שֶׁהֱבִיאַנִי לְדַבֵּר אֵלֶיךָ רַכּוֹת, וְעוֹרֵר אוֹתִי לְבַקֵּשׁ אַחֲוָתְךָ, וּמַה תְּשׁוּבָתְךָ לְכָךְ?” אָמַר הָעוֹרֵב לַשּׁוּעָל: “דַּע שֶׁהַטּוֹבִים שֶׁבְּדִבּוּרִים הֵם הַכֵּנִים שֶׁבָּהֶם, וְאֶפְשָׁר שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנְךָ מַה שֶּׁאֵינוֹ בְּלִבְּךָ, וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי לְאַחֲוָתְךָ, שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא בְּלָשׁוֹן כְּלַפֵּי חוּץ, בְּעוֹד שִׂנְאָתְךָ בְּלִבְּךָ, שֶׁכֵּן אַתָּה מִן הָאוֹכְלִים וַאֲנִי מִן הַנֶּאֱכָלִים. וּלְפִי זֶה נָכוֹן יוֹתֵר שֶׁלֹּא נִתְקַשֵּׁר בְּקִשְׁרֵי אַהֲבָה וִידִידוּת, שֶׁהִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ לֹּא תִּכּוֹן. וּמַה הוּא זֶה שֶׁהֱבִיאֲךָ לִידֵי זֶה לְבַקֵּשׁ מַה שֶּׁלֹּא תַּשִּׂיג וְלִשְׁאֹף לְמַה שֶּׁלֹּא יִהְיֶה, מֵאַחֲרֵי שֶׁאַתָּה מִסּוּג חַיּוֹת הַטֶּרֶף וַאֲנִי מִסּוּג הָעוֹפוֹת, וְאַהֲבָה כָזוֹ לֹא תָבִיא בְּרָכָה”? אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: “מִי שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת עֵרֶךְ הַמְּעֻלִּים וּמֵיטִיב לִבְחֹר בְּמַה שֶׁהוּא בּוֹחֵר מֵהֶם, יַגִּיעַ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עַד כְּדֵי זֶה שֶׁיּוֹעִיל לָאַחִים. וּכְבָר שָׁאַפְתִּי קִרְבָתְךָ וּבִקַּשְׁתִּי לְהִתְרָעוֹת עִמְּךָ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ עֵזֶר לַשֵּׁנִי בְּהַשָּׂגַת מַטְּרוֹתָיו, וְתָבִיא יְדִידוּתֵנוּ לְהַצְלָחָה. וַהֲרֵי אִתִּי סִפּוּרִים בִּדְבַר הַטּוֹב הַצָּפוּן בִּידִידוּת, וְאִם רְצוֹנְךָ שֶׁאֲסַפֵּר אוֹתָם לְךָ, הִנְנִי לְסַפְּרָם לְךָ”. אָמַר הָעוֹרֵב: “נוֹתֵן אֲנִי לְךָ רְשׁוּת לְסַפְּרָם. סַפֵּר אוֹתָם אֵפוֹא, שֶׁאֵדַע מַה הוּא הַמְבֻקָּשׁ מֵהֶם”. אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: “שְׁמַע, אֲהוּבִי, מַה שֶׁמְּסֻפָּר עַל דְּבַר הַפַּרְעשׁ וְהָעַכְבָּר, רְאָיָה לְמַה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ”. אָמַר לוֹ: “וְכֵיצַד הָיָה זֶה?” אָמַר לוֹ:


המלצות קוראים
תגיות