רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הָאִשָּׁה שֶׁנִּטְרְפָה סְפִינָתָהּ בַּיָּם
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1967

סִפְּרוּ שֶׁאֶחָד מִצֶּאֱצָאֵי הַנָּבִיא אָמַר: "בְּעוֹד אֲנִי עוֹרֵךְ הַקָּפוֹת מִסָּבִיב לַכַּעְבָּה בְלַיְלָה אָפֵל, שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹ שֶׁל אָדָם מָלֵא כִסּוּפִים הַמֵּשִׂיחַ מִלֵּב אָבֵל, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: “הוֹי אֵל טוֹב, הָשֵׁב לִי כְקֶדֶם חַסְדְּךָ שֶׁלִּבִּי נֶאֱמָן בִּבְרִתְךָ”. וְהָלַם לִבִּי לְמִשְׁמַע קוֹל זֶה, הַלְמוּת1 כָּזוֹ, שֶׁהָיִיתִי צָפוּי לְמִיתָה. פָּנִיתִי לְעֶבְרוֹ וְהִנֵּה בַעֲלַת הַקּוֹל הִיא אִשָּׁה אַחַת. אָמַרְתִּי לָהּ: “שָׁלוֹם עָלַיִךְ אָמַת אֱלֹהִים”, אָמְרָה לִי: “וְעָלֶיךָ הַשָּׁלוֹם וְרַחֲמֵי אֱלֹהִים וּבִרְכוֹתָיו”. אָמַרְתִּי לָהּ: “מַשְׁבִּיעַ אֲנִי אוֹתָךְ בְּזֶה שֶׁאַתְּ עוֹבֶדֶת אוֹתוֹ, מַה הַבְּרִית שֶׁלִּבֵּךְ נֶאֱמָן בּוֹ”. אָמְרָה לִי: “אִלְמָלֵא שְׁבוּעָתְךָ שֶׁהִשְׁבַּעְתַּנִי לְהַגִּיד לְךָ, לֹא הָיִיתִי מַכְנִיס אוֹתְךָ בַסּוֹדוֹת, הִסְתַּכֵּל אֵפוֹא מַה שֶּׁלְּפָנַי”. הִסְתַּכַּלְתִּי וְהִנֵּה לְפָנֶיהָ תִינוֹק יָשֵׁן וְנוֹחֵר בִּשְׁנָתוֹ. אָמְרָה לִי: “יָצָאתִי, כְּשֶׁאֲנִי נוֹשֵׂאת יֶלֶד זֶה לָחֹג אֶל הַבַּיִת הַזֶּה, וְנָסַעְתִּי בִסְפִינָה. נִתְרַגְשׁוּ עָלֵינוּ הַגַּלִּים וְהָיוּ הָרוּחוֹת נֶגְדֵּנוּ וְנִשְׁבְּרָה סְפִינָתֵנוּ וְנִצַּלְתִּי עַל לוּחַ מִמֶּנָּה, וְהִנַּחְתִּי תִינוֹק זֶה עִמִּי, כְּשֶׁאֲנִי עַל לוּחַ זֶה. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה בְחֵיקִי וְהַגַּלִּים מְצִיקִים לִי…”

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָאִשָּׁה סִפְּרָה: "כְּשֶׁנִּשְׁבְּרָה הָאֳנִיָּה, נִצַּלְתִּי עַל קֶרֶשׁ, וְהִנַּחְתִּי הַתִּינוֹק עִמִּי, כְּשֶׁאֲנִי עַל אוֹתוֹ לוּחַ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה בְחֵיקִי וְהַגַּלִּים מְצִיקִים לִי, הִגִּיעַ אֵלַי אָדָם מִמַּלָּחֵי הַסְּפִינָה וְהִשִּׂיג אוֹתִי וְאָמַר לִי: “כְּבָר חָשְׁקָה נַפְשִׁי בָךְ בְּשָׁעָה שֶׁהָיִית בַּסְּפִינָה, וְעַכְשָׁו הֲרֵי הִשַּׂגְתִּי אוֹתָךְ, הִשָּׁמְעִי לִי, וְאִם לַאו הֲרֵינִי מַטִּיל אוֹתָךְ לְתוֹךְ יָם זֶה”. אָמַרְתִּי לוֹ: “אוֹי לְךָ, כְּלוּם לֹא הָיָה לְךָ מִמַּה שֶּׁרָאִיתָ הַזְהָרָה וּמוּסָר?” אָמַר לִי: “רָאִיתִי כְמוֹ זֶה הַרְבֵּה פְעָמִים וְנִצַּלְתִּי, וְאֵינִי שָׂם לֵב לְכָךְ”. אָמַרְתִּי לוֹ: “הוֹי פְּלוֹנִי, הֲרֵי אָנוּ בְצָרָה, שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לָצֵאת מִמֶּנָּה בְשָׁלוֹם, בִּזְכוּת זֶה שֶׁנִּשְׁמַע לְמִצְוַת אֱלֹהִים וְלֹא בְמֶרִי”. הִפְצִיר בִּי וּפָחַדְתִּי מִפָּנָיו וּבִקַּשְׁתִּי לַעֲקֹב אוֹתוֹ, וְאָמַרְתִּי לוֹ: “הַמְתֵּן עַד שֶׁיֵּרָדֵם תִּינוֹק זֶה”. נְטָלוֹ מֵחֵיקִי וֶהֱטִילוֹ לַיָּם. כְּשֶׁרָאִיתִי עַזּוּתוֹ וּמַה שֶּׁעָשָׂה בַתִּינוֹק פָּרַח לִבִּי וְנִתְוַסֵּף כְּאֵבִי. נָשָׂאתִי רֹאשִׁי לַשָּׁמַיִם וְאָמַרְתִּי: “הוֹי זֶה הַנִּמְצָא בֵין הָאִישׁ וּבֵין לְבָבוֹ, עֲמֹד לְחַיִץ בֵּינִי וּבֵין אַרְיֵה זֶה, שָׁאַתָּה הַכֹּל יָכוֹל”. וַעֲדַיִן לֹא כִלִּיתִי לְדַבֵּר, וְהִנֵּה חַיָּה עָלְתָה מִן הַיָּם, וְחָטְפָה אוֹתוֹ מֵעַל הַלּוּחַ וְנוֹתַרְתִּי לְבַדִּי וְנִתְוַסֵּף כְּאֵבִי וִיגוֹנִי, מֵרַחֲמִים עַל יַלְדִּי, וְנָשָׂאתִי קוֹלִי בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה וְאָמַרְתִּי:

נַחַת־עֵינִי, חֲבִיבִי בְנִי

אָבַד, עֲדֵי רֹגֶז הִתִּישׁ אוֹנִי,

וָאֵרֶא גֵוִי טוֹבֵעַ, וָאֱהִי

נְמַסָּה, צַעַר יִצְלֶה כְבֵדִי.

אֵין לִי כָל מִפְלָט מִיגוֹנִי,

בִּלְתִּי אִם חַסְדְּךָ מִשְׁעָנִי.

אַתָּה אֱלֹהִים רוֹאֶה אֲשֶׁר חָל בִּי,

מִצַּעֲרִי עַל הִפָּרְדִי מִיַּלְדִי.

קַבְּצֵנוּ יַחַד וֶהֱיֵה רַחוּם לִי.

עָלֶיךָ שִׂבְרִי, הֶחָזָק בְּנִשְׁקִי.


נִשְׁאַרְתִּי בְמַצָּב זֶה יוֹם אֶחָד וְלָיְלָה. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר, רָאִיתִי מִפְרָשׂ2 שֶׁל סְפִינָה מֵאִיר מֵרָחוֹק, וְלֹא פָסְקוּ הַגַּלִּים מֵהָטִיל אוֹתִי וְהָרוּחוֹת לְהוֹלִיכֵנִי עַד שֶׁהִגַּעְתִּי אֶל הַסְּפִינָה שֶׁהָיִיתִי רוֹאָה3 מִפְרָשָׂהּ. נְטָלוּנִי אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה וְהִנִּיחוּנִי בְתוֹכָה. רָאִיתִי וְהִנֵּה יַלְדִּי בְּתוֹכָם. הֵטַלְתִּי עַצְמִי עָלָיו וְאָמַרְתִּי: “אֲנָשִׁים, יַלְדִּי הוּא זֶה, וּמֵאַיִן הוּא לָכֶם?” אָמְרוּ לִי: “בְּשָׁעָה שֶׁהָיִינוּ נוֹסְעִים בַּיָּם, נֶעֶצְרָה הַסְּפִינָה וְהִנֵּה חַיָּה דומָה כְּאִלּוּ, הָיְתָה עִיר עֲצוּמָה, וְתִינוֹק זֶה עַל גַּבָּהּ וְהוּא מוֹצֵץ אֶת בָּהְנוֹ, וּלְקַחְנוּהוּ”. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיהֶם כָּךְ, סִפַּרְתִּי לָהֶם סִפּוּרִי וּמַה שֶּׁאֵרַע לִי וְהוֹדֵיתִי לֵאלֹהַי עַל מַה שֶּׁהִגִּיעַנִי וְקִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי שֶׁלֹּא אֶעֱזֹב בֵּיתוֹ וְלֹא אָסוּר מֵעָבְדוֹ. וְלֹא הָיָה דָבָר שֶׁשָּׁאַלְתִּי מִמֶּנּוּ אַחֲרֵי זֶה שֶׁלֹּא נָתַן לִי". שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי אֶל כִּיס כַּסְפִּי וּבִקַּשְׁתִּי לָתֵת לָהּ. אָמְרָה לִי: “הָסֵר אוֹתוֹ מֵעָלַי, בַּטְלָן, כְּלוּם אֲסַפֵּר לְךָ חֲסָדָיו וּנְדִיבוּת פָּעֳלוֹ וְאֶקַּח סִיּוּעַ עַל יְדֵי זוּלָתוֹ?”. וְלֹא יָכֹלְתִּי לַהֲנִיעָהּ שֶׁתְּקַבֵּל מִמֶּנִּי כְלוּם, עֲזַבְתִּיהָ וְנִפְטַרְתִּי מִמֶּנָּה, כְּשֶׁאֲנִי נוֹשֵׂא קוֹלִי וְאוֹמֵר בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

וְכַמָּה לֵאלֹהִים חֲסָדִים חֲנָנָם,

נִשְׂגָּבִים נִסְתָּרִים מִבִּינַת חָרִיף, חָכָם.

וְכַמָּה רְוָחָה אַחֲרֵי מְצוּקָה תַּאַת,

וְתָפֵג יְגוֹן לֵב בְּיִסוֹרָיו יִתְלַבָּט.

וְכַמָּה נִתְיַסָּר בֹּקֶר בְּצַעַר וְדָאַג,

וְאַחֲרָיו לָעֶרֶב עַל עֹנֶג יִתְעַנָּג.

אִם הֵצִיקוּ הַמְּסִבּוֹת לְךָ יוֹם אֶחָד,

בְּטַח בָּאֶחָד הָעֶלְיוֹן הַקַּיָּם לָעַד.

אֶת עֲתִירַת הַנָּבִיא בַּקֵּשׁ לְךָ,

שֶׁכָּל מְבַקֵּשׁ לוֹ עֲתִירָתוֹ, זָכָה.


וְלֹא פָסְקָה מֵעֲבוֹדַת אֱלֹהֶיהָ, עֲצוּרָה בְּבֵיתוֹ עַד אֲשֶׁר הִשִּׂיגָהּ הַמָּוֶת.


וּמִמַּה שֶׁיְסֻפָּר



  1. במקור המודפס: “הַלְמוּתּ”. צ“ל: ”הַלְמוּת“. הערת פב”י.  ↩

  2. במקור המודפס: “מִפְרָשׁ”. צ“ל: ”מִפְרָשׂ“. הערת פב”י.  ↩

  3. במקור המודפס: “רוֹאֶה”. צ“ל: ”רוֹאָה“. הערת פב”י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות