רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הָעֶבֶד הַכּוּשִׁי הֶחָסִיד
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1967

סִפֵּר מָאלִךְּ בֶּן דִּינָאר, יְרַחֲמֵהוּ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, אָמַר: "נֶעֱצַר מֵאִתָּנוּ הַגֶּשֶׁם בְּבָצְרָה. וְיָצָאנוּ לְהִתְפַּלֵּל לְגֶשֶׁם פְּעָמִים רַבּוֹת, וְלֹא רָאִינוּ גַם סִימָן שֶׁאָנוּ נַעֲנִים. יָצָאתִי אֲנִי וְעַטָא אַלסֻּלַמִי וְתָ’אבִּתּ אַלְבַּנָאנִי וְנֻגַּ’י אַלְבַּכָּא וּמֻחַמָּד בֶּן וָאסִע וְאַיוּבּ אַלסַּכְתִיאָנִי וְחָבִּיבּ אַלְפָארִסִי וְחַסָּאן בֶּן אַבִּי סִנָאן וְעֻתְּבָּה אַלְגֻלָאם וְצָאלִח אַלְמֻזָאנִי1 אֶל בֵּית־הַתְּפִלָּה, וְיָצְאוּ תִינוֹקוֹת מִבֵּית רַבָּם וְהִתְפַּלַּלְנוּ לְגֶשֶׁם, וְלֹא רָאִינוּ סִימָן שֶׁאָנוּ נַעֲנִים2. הִגִּיעַ חֲצוֹת־הַיּוֹם וְהָלְכוּ לָהֶם הָאֲנָשִׁים, וְנִשְׁאַרְנוּ אֲנִי וְתָ’אבִּתּ אַלְבַּנָאנִי בְּבֵית־הַתְּפִלָּה. כְּשֶׁהֶחֱשִׁיךְ הַלַּיְלָה רָאִינוּ כוּשִׁי, יְפֵה־פָנִים, רְזֵה הַשּׁוֹקַיִם וּבַעַל בֶּטֶן עֲצוּמָה הוֹלֵךְ וָבָא, וְעָלָיו כְּסוּת שֶׁל צֶמֶר, שֶׁאִלּוּ הָיוּ שָׂמִים כָּל מַה שֶּׁהָיָה עָלָיו, לֹא הָיָה שָׁוֶה שְׁנֵי אֲדַרְכְּמוֹנִים. הֵבִיא מַיִם וְהִתְרָחֵץ כַּדָּת. אַחַר־כָּךְ בָּא אֶל הַמִּשְׁקָע שֶׁבַּמְּסְגָּד וְהִתְפַּלֵּל שְׁתֵּי רַכְּעוֹת קַלּוֹת, שֶׁהָיוּ עֲמִידָתוֹ וּכְרִיעָתוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָיָתוֹ בָהֵן שָׁווֹת. אַחַר־כָּךְ נָשָׂא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמַר: “אֱלֹהַי וַאֲדוֹנִי וּמוֹשְׁלִי, עַד מָתַי תָּשֵׁב פְּנֵי עוֹבְדֶיךָ בְדָבָר אֲשֶׁר לֹא יַחְסִיר מִמַּלְכוּתְךָ כְלוּם? הֲאִם אָזַל מַה שֶּׁאִתְּךָ אוֹ אָפְסוּ אוֹצְרוֹת מַלְכוּתֶךָ? מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי בְאַהֲבָתְךָ לִי, שֶׁאֵין אַתָּה שׁוֹלֵחַ לָנוּ גֶשֶׁם־יִשְׁעֶךָ אֶלָּא תֵכֶף וּמִיָּד”. אָמַר מַאלִךְּ: "וַעֲדַיִן לֹא גָמַר אֶת דְּבָרָיו עַד שֶׁנִּתְקַשְּׁרוּ הַשָּׁמַיִם בַּעֲנָנִים וּבָא מָטָר כְּמִתּוֹךְ פִּיּוֹת הַנֹּאדוֹת, וְלֹא יָצָאנוּ מִבֵּית הַתְּפִלָּה אֶלָּא חוֹצִים בַּמַּיִם עַד הַבִּרְכַּיִם.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁמָאלִךְּ אָמַר: “וַעֲדַיִן לֹא גָמַר אֶת דְּבָרָיו עַד שֶׁנִּתְקַשְּׁרוּ הַשָּׁמַיִם בַּעֲנָנִים, וּבָא גֶשֶׁם כְּמִתּוֹךְ פִּיּוֹת הַנֹּאדוֹת, וְלֹא יָצָאנוּ מִבֵּית־הַתְּפִלָּה3 אֶלָּא חוֹצִים בְּתוֹךְ הַמַּיִם עַד הַבִּרְכַּיִם, וְעָמַדְנוּ מִשְׁתָּאִים לַכּוּשִׁי”. אָמַר מַאלִךְּ: "עָמַדְתִּי לְפָנָיו וְאָמַרְתִּי לוֹ: “אוֹי לְךָ כּוּשִׁי, כְּלוּם אִי־אַתָּה בושׁ מִמַּה שֶּׁאָמַרְתָּ?” פָּנָה אֵלַי וְאָמַר: מַה הוּא שֶׁאָמַרְתִּי? אָמַרְתִּי לוֹ: “בְּאַהֲבָתְךָ לִי? וּמִנַיִן אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֱלֹהִים אוֹהֵב אוֹתְךָ?” אָמַר לִי: “סוּר מֵעָלַי, אַתָּה הַמַּסִּיחַ דַּעְתְּךָ מִנַּפְשׁוֹ. וְהֵיכָן זֶה הָיִיתִי כְּשֶׁאִמְּצַנִי לְהַכִּיר אַחְדוּתוֹ, וְיִחֵד אוֹתִי לָדַעַת אוֹתוֹ? כְּלוּם מוֹצֵא אַתָּה שֶׁהָיָה מְאַמְּצֵנִי בָזֶה אִלְמָלֵא שֶׁאָהַב אוֹתִי?”. הוֹסִיף וְאָמַר: “אַהֲבָתוֹ אֵלַי הִיא בְאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁל אַהֲבָתִי לוֹ”. אָמַר מַאלִךְּ: "וְהָיִינוּ הוֹלְכִים בְּעִקְבוֹתָיו בְּמֶרְחָק מִמֶּנּוּ עַד שֶׁנִּכְנַס לַחֲצֵרוֹ שֶׁל סוֹחֵר הָעֲבָדִים, וּכְבָר עָבַר מִן הַלַּיְלָה חֶצְיוֹ, וְנִמְשַׁךְ עָלֵינוּ הַחֵצִי הַשֵּׁנִי וְהָלַכְנוּ, כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר בָּאנוּ אֶל מוֹכֵר הָעֲבָדִים וְאָמַרְנוּ לוֹ: “יֵשׁ אֶצְלְךָ עֶבֶד לִמְכֹּר לָנוּ לְשַׁמְּשֵׁנוּ?”. אָמַר לָהֶם: “הֵן, אֶצְלִי בְּעֶרֶךְ מֵאָה עֶבֶד כֻּלָּם לִמְכִירָה”. אָמַר מַאלִךְּ: "הִתְחִיל מַצִּיעַ לְפָנֵינוּ עֶבֶד אַחֲרֵי עֶבֶד, עַד שֶׁהִצִּיעַ שִׁבְעִים עָבֶד, וְלֹא רָאִיתִי אֶת יְדִידִי בְתוֹכָם. אָמַר לִי: “אֵין אֶצְלִי אֶלָּא אֵלֶּה”.

כְּשֶׁבִּקַּשְׁנוּ לָצֵאת נִכְנַסְנוּ לְתוֹךְ חֶדֶר חָרֵב שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי חֲצֵרוֹ, וְהִנֵּה הַכּוּשִׁי עוֹמֵד. אָמַרְתִּי: “הֲרֵי הוּא זֶה, חֵי אֱלֹהֵי הַכַּעְבָּה”. חָזַרְתִּי אֶל סוֹחֵר הָעֲבָדִים וְאָמַרְתִּי לוֹ: “מְכֹר לִי עֶבֶד זֶה”. אָמַר לִי: “אַבּוּ־יַחְיָא, זֶהוּ עֶבֶד בִּישׁ־מַזָּל שֶׁאֵין בּוֹ מוֹעִיל, אֵין לוֹ עִנְיָן אֶלָּא הַבְּכִיָּה בַּלַּיְלָה וְהַנֹּחַם בַּיּוֹם”. אָמַרְתִּי לוֹ: “מִשּׁוּם כָּךְ אֲנִי רוֹצֶה בוֹ” אָמַר מַאלִךְּ: “קָרָא אוֹתוֹ” וְיָצָא כְּשֶׁהוּא אֲחוּז שֵׁנָה. אָמַר לִי: “קַח אוֹתוֹ בְּכַמָּה שָׁאַתָּה חָפֵץ, אַחֲרֵי שֶׁתְּקַבֵּל עָלֶיךָ שֶׁלֹּא לָבוֹא עָלַי בִּתְבִיעוֹת בִּגְלַל חֶסְרוֹנוֹתָיו כֻּלָּם”. אָמַר מַאלִךְּ: "וּקְנִיתִיו בְּעֶשְׂרִים דִּינָר, וְאָמַרְתִּי: “מַה שְּׁמוֹ”. אָמַר לִי: “מַיְמוֹן” תְּפַסְתִּיו בְּיָדוֹ וְיָצָאנוּ מְבַקְּשִׁים לַהֲבִיאוֹ לְבֵיתֵנוּ. פָּנָה אֵלַי וְאָמַר: “אֲדוֹנִי הַקָּטָן, עַל שׁוּם מַה קָּנִיתָ אוֹתִי, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא אֶצְלַח לְשָׁרֵת אֶת הַבְּרוּאִים?” אָמַרְתִּי לוֹ: “לֹא קְנִיתִיךָ אֶלָּא כְדֵי שֶׁאֲשָׁרֵת אוֹתְךָ בְעַצְמִי, וְעַל רֹאשִׁי אָתָּה”. אָמַר לִי: “וּמִשּׁוּם מַה הוּא זֶה?” אָמַרְתִּי לוֹ: “כְּלוּם אֵין אַתָּה חֲבֵרֵנוּ בְּבֵית־הַתְּפִלָּה אֶתְמוֹל?” אָמַר לִי: “כְּלוּם הִשְׁגַחְתָּ בִי?” אָמַרְתִּי לוֹ: “אֲנִי הוּא, שֶׁפָּנִיתִי אֵלֶיךָ אֶתְמוֹל בִּדְבָרִים”. אָמַר מַאלִךְּ: “הָיָה מְהַלֵּךְ עַד שֶׁנִּכְנַס לְמִסְגָּד וְהִתְפַּלֵּל שְׁתֵּי כְרִיעוֹת וְאַחַר כָּךְ אָמַר: “אֱלֹהַי וַאֲדוֹנִי וּמוֹשְׁלִי, סוֹד הָיָה בֵינִי וּבֵינְךָ, וְהִנֵּה הִכְנַסְתָּ בוֹ אֶת הַבְּרוּאִים, וְהוֹקַעְתָּ אוֹתִי לְעֵינֵי בְנֵי־אָדָם וְאֵיךְ יֶעֶרְבוּ לִי מֵעַתָּה חַיַּי, אַחֲרֵי שֶׁעָמַד עַל זֶה שֶׁבֵּינִי וּבֵינְךָ זוּלָתְךָ. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי שֶׁאֵין הִיא אֶלָּא שָׁאַתָּה נוֹטֵל אֶת נִשְׁמָתִי מִיָּד”. הִשְׁתַּחֲוָה וְהִמְתַּנְתִּי לוֹ שָׁעָה וְאֵין הוּא מֵרִים רֹאשׁוֹ. נִעְנַעְתִּיו, וְהִנֵּה כְבָר מֵת, יְרַחֲמֵהוּ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. יִשַּׁרְתִּי אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו וְהִסְתַּכַּלְתִּי בוֹ, וּרְאִיתִיו צוֹחֵק, וּכְבָר נִצַּח הַלָּבָן אֶת הַשָּׁחוֹר, וּפָנָיו מְאִירִים וּמוֹפִיעִים בִּנְהָרָה. וַעֲדַיִן אָנוּ מִשְׁתָּאִים לוֹ, כְּשֶׁבָּא בָּחוּר מִן הַדֶּלֶת וְאָמַר: “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, יַכְבִּיר אֱלֹהִים שְׂכָרֵנוּ וּשְׂכַרְכֶם בִּגְלַל אָחִינוּ מַיְמוּן. הֲרֵי תַכְרִיכִים. עִטְפוּ אוֹתוֹ בָהֶם”. הוֹשִׁיט לִי שְׁנֵי בְגָדִים, שֶׁלֹּא רָאִיתִי כְמוֹתָם מֵעוֹלָם. עָטַפְנוּ אוֹתוֹ בָהֶם”. אָמַר מַאלִךְּ: "וְעַל קִבְרוֹ מִתְפַּלְּלִים עַכְשָׁו לִגְשָׁמִים וּמְבַקְּשִׁים כָּל צֹרֶךְ מֵאֵת אֱלֹהִים יְרוֹמַם וְיִתְעַלֶּה. וּמַה עָרֵב מֶה שֶּׁאָמַר אֶחָד הַמְשׁוֹרְרִים בְּמוּבָן זֶה:

מְקוֹם לִבּוֹת אֵלֶּה הַיּוֹדְעִים אוֹתוֹ,

בְּגַן־שָׁמַיִם, אֲשֶׁר סָךְ אֱלֹהִים בַּעֲדוֹ.

בִּשְׁתּוֹתָם בְּתוֹכוֹ יַיִן זַךְ מְעֹרָב

בְּמֵי־עֵדֶן, יֵין שְׂשׂוֹן אֵל לַאֲשֶׁר אֵלָיו קָרָב,

יִפְשֶׂה סוֹד רָזָם בֵּין הָאָהוּב לְבֵינָם,

סָפוּן טָמוּן מִכָּל לֵב זוּלָתָם.


וּמִמַּה שֶׁיְסֻפָּר



  1. כל אלה חכמי־אסלאם שחיו בבצרה במאה ה־8 אסה"נ.  ↩

  2. במקור המודפס: “נַעֲנַיִם”. צ“ל: ”נַעֲנִים“. הערת פב”י.  ↩

  3. במקור המודפס: “הַתִּפְלָּה”. צ“ל: ”הַתְּפִלָּה“. הערת פב”י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות