רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר מַלָּחֵי הַנִּילוּס וְהַקָּדוֹשׁ
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1967

סִפְּרוּ שֶׁאָדָם מִן הַחֲסִידִים אָמַר: הָיִיתִי מַלָּח בַּנִּילוּס שֶׁל מִצְרָיִם, עוֹבֵר מִן הָעֵבֶר הַמִּזְרָחִי אֶל הָעֵבֶר הַמַּעֲרָבִי. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יוֹשֵׁב בְּאוֹתוֹ יוֹם מִן הַיָּמִים בְּסִירָה, וְהִנֵּה זָקֵן בַּעַל פָּנִים מַזְהִירוֹת עָמַד עָלַי וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחְזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם, אָמַר לִי: “הַאִם תַּסִּיעֵנִי לְשֵׁם אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה?”. אָמַרְתִּי לוֹ: “הֵן”. אָמַר לִי: “וּכְלוּם תַּאֲכִילֵנִי לְשֵׁם אֱלֹהִים?”. אָמַרְתִּי: “הֵן”. עָלָה אֶל הַסִּירָה וְהֶעֱבַרְתִּיו לָעֵבֶר הַמִּזְרָחִי, וְהָיָה עָלָיו בֶּגֶד שֶׁל טְלָאִים וּבְיָדוֹ דְלִי שֶׁל עוֹר וּמַקֵּל. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לָרֶדֶת, אָמַר לִי: “רְצוֹנִי לִמְסֹר לְךָ דָבָר”. אָמַרְתִּי לוֹ: “וּמַה הוּא” אָמַר לִי: “לְמָחָר אַתָּה בָא אֵלַי כְּפִי שֶׁהֻגַּד לִי בְרוּחַ מִמָּרוֹם בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם. וּכְשֶׁתָּבוֹא וְתִמְצָא אוֹתִי תַחַת אוֹתוֹ אִילָן, רַחֲצֵנִי וְעָטְפֵנִי בְתַכְרִיכִים שֶׁתִּמְצָא מִתַּחַת לְרֹאשִׁי, וְתִּקְבְּרֵנִי אַחֲרֵי שֶׁתִּתְפַּלֵּל עָלַי, בְּתֵל זֶה, וְקַח אֶת בֶּגֶד הַטְּלָאִים וְאֶת דְלִי הָעוֹר וְאֶת הַמַּקֵּל. וּכְשֶׁיָּבֹא אֵלֶיךָ מִי שֶׁהוּא לִדְרשׁ אוֹתָם מִיָּדְךָ מְסֹר אוֹתָם לוֹ”. תָּמַהְתִּי עַל דְּבָרָיו, וְיָשַׁנְתִּי אוֹתוֹ לַיְלָה, וְקַמְתִּי בַבֹּקֶר מְצַפֶּה לַזְּמָן שֶׁאָמַר לִי. כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם, שָׁכַחְתִּי מַה שֶּׁאָמַר. אַחַר כָּךְ הֻגַּד לִי בְרוּחַ מִמָּרוֹם קָרוֹב לִשְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם. הָלַכְתִּי מְהֵרָה וּמְצָאתִיו תַּחַת הָאִילָן מֵת, וּמָצָאתִי תַכְרִיכִים חֲדָשִׁים לִמְרַאֲשׁוֹתָיו, יָפוּחַ מֵהֶם רֵיחַ מֹר. רְחַצְתִּיו וַעֲטַפְתִיו בַּתַּכְרִיכִים וְהִתְפַּלַּלְתִּי עָלָיו וְחָפַרְתִּי לוֹ קֶבֶר וּטְמַנְתִּיו. אַחַר כָּךְ נָסַעְתִּי מֵעֵבֶר לַנִּילוּס. וּבָאתִי לְעֶבְרוֹ הַמַּעֲרָבִי בַלַּיְלָה וְעִמִּי בֶגֶד הַטְּלָאִים וּדְלִי הָעוֹר וְהַמַּקֵל. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר וְנִפְתַּח שַׁעַר הָעִיר, רָאִיתִי בָחוּר שֶׁהָיָה בִיסוֹדוֹ בֶּן־בְּלִיַּעַל יָדוּעַ לִי, וְעָלָיו בֶּגֶד שֶׁל אָרִיג עָדִין, וְעַל יָדָיו עִקְבוֹת שְׂרָק שֶׁל חִנָּה. בָּא עַד שֶׁהִגִּיעַ אֵלַי וְאָמַר לִי: “אַתָּה פְּלוֹנִי?” אָמַרְתִּי לוֹ: “הֵן”. אָמַר לִי: “תֵּן הֵנָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן”. אָמַרְתִּי לוֹ: “וּמַה הוּא?” אָמַר לִי: " בֶּגֶד הַטְּלָאִים וּדְלִי הָעוֹר וְהַמַּקֵל". אָמַרְתִּי לוֹ: “וּמִנַיִּן לְךָ עַל אוֹדוֹתָם?” אָמַר לִי: "אֵינִי יוֹדֵעַ אֶלָּא זֶה שֶׁהָיִיתִי אֶמֶשׁ בַּחֲתוּנַת1 פְּלוֹנִי וְנִשְׁאַרְתִּי עֵר מְזַמֵּר עַד שֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת הַבֹּקֶר, וְיָשַׁנְתִּי לָנוּחַ, וְהִנֵּה דְמוּת עוֹמֶדֶת עָלַי וְאָמְרָה לִי: “הִנֵּה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה כְבָר אָסַף אֵלָיו אֶת נִשְׁמָתוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי קָדוֹשׁ, וְהִפְקִידְךָ בִמְקוֹמוֹ. לֵךְ אֵפוֹא אֶל פְּלוֹנִי הַמֵּשִׁיט בְּסִירָה וְקַח מִמֶּנּוּ בֶגֶד הַטְּלָאִים שֶׁלּוֹ וּדְלִי הָעוֹר וּמַקְלוֹ, שֶׁכְּבָר הִנִּיחַ לְךָ אוֹתָם אֶצְלוֹ”. אָמַר הַמְסַפֵּר: "הוֹצֵאתִי אוֹתָם וּמְסַרְתִּים לוֹ. פָּשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ אֶת אֵלֶּה וְהָלַךְ לוֹ וַעֲזָבַנִי. בָּכִיתִי שֶׁלֹּא זָכִיתִי לִהְיוֹת בְּחֶבְרָתוֹ. כְּשֶׁהֶאֱפִיל הַלַּיְלָה עָלַי, נִרְדַּמְתִּי וְרָאִיתִי אֶת אֲדוֹן הָעֹז יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה בַחֲלוֹם, וְאָמַר לִי: “הוֹי עַבְדִּי, כְלוּם קָשֶׁה הַדָּבָר בְּעֵינֶיךָ שֶׁעָשִׂיתִי חֶסֶד עִם עֶבֶד מֵעֲבָדַי לַהֲשִׁיבוֹ בִתְשׁוּבָה אֵלַי? אָכֵן רַק מֵחַסְדִּי הוּא, אֶתְּנֵהוּ לַאֲשֶׁר אֶרְצֶה וַאֲנִי הַכֹּל יָכֹל”. נָשָׂאתִי קוֹלִי בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:2

אֵין לְאוֹהֵב עִם הָאָהוּב דְּרִישׁוֹת,

כָּל בְּחִירָתְךָ אֲסוּרָה לוּ יָדַעְתָּ זֹאת.

בִּרְצוֹתוֹ יְחָבֶרְךָ וְחַסְדּוֹ אוֹתְךָ יְחוֹנֵן

אוֹ יַרְחִיקֶךָ מֵאִתּוֹ, וְלֹא עָלָיו תִּתְלוֹנֵן.

אִם לֹא תִמְצָא עֹנֶג בְּרָחֲקוֹ מִמְּךָ,

לֵךְ לְךָ כִּי לֹא מָקוֹם בַּמָּקוֹם לְךָ;

אוֹ בֵין קָרְבוֹ וּבֵין רָחֳקוֹ לֹא תַבְחִין,

אָז אַתָּה לְאָחוֹר וְאַהֲבָה לְפָנִים, וְלֹא תָבִין.

אִם חֵשֶׁק עַז עַל לִבִּי אוֹתְךָ הִמְלִיךְ.

אוֹ הָיָה רֶסֶן לְהֵהָרֵג עָלֶיךָ, אוֹתִי הִדְרִיךְ,

רְחַק וּפְנֵה, הֵן אַחַת הִנָּהּ,

כִּי הַחִדָּלוֹן עִמּוֹ אֲשֶׁר אִישׁ לֹא גִנָּה.

אֵין מַטָּרָתִי בְאַהֲבָתִי לְךָ בִּלְתִּי אִם הַשְׁבִּיעֲךָ רָצוֹן,

וְאִם אַתָּה רַחֵק בָּחַרְתָּ, הִנֵּה רַק זֶה הוּא הַנָּכוֹן.


וּמִמַּה שֶׁיְסֻפָּר



  1. במקור המודפס: “בַּחַתֲוּנַת”. צ“ל: ”בַּחֲתוּנַת“. הערת פב”י.  ↩

  2. שיר זה יסודתו על אהבה מיסטית לאלהים.  ↩

המלצות קוראים
תגיות