רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר אַבּוּ אַלְחַסַן אַלדָּרְרָאג' וַאַבּוּ גַ'עְפָר הַמֻּכֶּה שְׁחִין
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1967

סִפְּרוּ שֶׁאַבּוּ אַלְחַסַן אַלדָּרְרָאג' אָמַר: “הָיִיתִי בָא הַרְבֵּה לְמַכָּה, יוֹסִיף לָהּ אֱלֹהִים הָדָר. וְהָיוּ בְנֵי־אָדָם הוֹלְכִים בְּעִקְּבוֹתַי בִּגְלַל יְדִיעָתִי אֶת הַדֶּרֶךְ וְזָכְרִי אֶת מְקוֹמוֹת מַשְׁקֶה הַמַּיִם. אֵרַע בְּשָׁנָה מִן הַשָּׁנִים שֶׁחָפַצְתִּי לְהַגִּיעַ אֶל בֵּית אֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ וּלְבַקֵּר אֶת קֶבֶר נְבִיאוֹ, עָלָיו הַתְּפִלָּה וְהַשָּׁלוֹם, וְאָמַרְתִּי בְּלִבִּי: “הֲרֵי אֲנִי מַכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ, אֵלֵךְ אֵפוֹא יְחִידִי”. הָלַכְתִּי עַד שֶׁהִגַּעְתִּי אֶל אַלְקָאדִסִיָּה1. נִכְנַסְתִּי אֵלֶיהָ וּבָאתִי אֶל הַמִּסְגָּד, וְרָאִיתִי אָדָם מֻכֶּה שְׁחִין יוֹשֵׁב בַּמִּשְׁקָע שֶׁבַּמִּסְגָּד שֶׁבּוֹ עוֹרְכִים הַתְּפִלָּה. כְּשֶׁרָאַנִי אָמַר לִי: “אַבּוּ אַלְחַסַן, מְבַקֵּשׁ אֲנִי לְהִלָּווֹת אֵלֶיךָ בְדַרְכְּךָ לְמַכָּה”. אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: “הִנֵּה אֲנִי בָרַחְתִּי מִן הַחֲבֵרִים, וְאֵיךְ אָבוֹא בְחֶבְרַת מֻכֵּי־שְׁחִין”. אָמַרְתִּי לוֹ: “אֵינִי נוֹסֵעַ בְּלִוְיַת שׁוּם אָדָם”. שָׁתַק וְהִרְפָּה מִמֶּנִּי. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר הָלַכְתִּי בַדֶּרֶךְ יְחִידִי, וְלֹא חָדַלְתִּי לִהְיוֹת לְבַדִּי עַד שֶׁהִגַּעְתִּי אֶל אַלְעַקַבָּה2, וְנִכְנַסְתִּי לַמִּסְגָּד. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֵלָיו מָצָאתִי אֶת הָאִישׁ מֻכֶּה הַשְּׁחִין בַּמִּשְׁקָע שֶׁבַּמִּסְגָּד, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: " יִשְׁתַּבַּח אֱלֹהִים, כֵּיצַד הִקְדִּימַנִי זֶה לָבוֹא לְכָאן?” הֵרִים רֹאשׁוֹ אֵלַי וְחִיֵּךְ וְאָמַר: “הוֹי, אַבּוּ אַלְחַסַן, הַחַלָּשׁ עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים שֶׁהֶחָזָק תָּמֵהַּ עֲלֵיהֶם”. לַנְתִּי אוֹתוֹ לַיְלָה נָבוֹךְ מִמַּה שֶּׁרָאִיתִי. כְּשֶׁהִשְׁכַּמְתִּי בַבֹּקֶר, עָשִׂיתִי דַרְכִּי יְחִידִי, וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי לְעַרַפָאת3 וּפָנִיתִי וּבָאתִי אֶל הַמִּסְגָּד, וְהִנֵּה הָאִישׁ יוֹשֵׁב בַּמִּשְׁקָע שֶׁבּוֹ. הִטַּלְתִּי עַצְמִי לְפָנָיו וְאָמַרְתִּי לוֹ: “אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, מְבַקֵּשׁ אֲנִי לְהִלָּווֹת אֵלֶיךָ”, וְהִתְחַלְתִּי מְנַשֵּׁק כַּפּוֹת רַגְלָיו, אָמַר לִי: “אֵין דֶּרֶךְ לְכָךְ”, הִתְחַלְתִּי בוֹכֶה וְנֶאֱנַח עַל שֶׁנִּמְנַע מִמֶּנִּי לְהִלָּווֹת אֵלָיו אָמַר לִי: “הֵרָגַע נָא שֶׁלֹּא יוֹעִיל לְךָ הַבֶּכִי”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הָאַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַבּוּ אַלְחַסַן אָמַר: כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת מֻכֶּה הַשְּׁחִין יוֹשֵׁב בַּמִּשְׁקָע שֶׁבַּמִּסְגָּד, הִטַּלְתִּי עַצְמִי לְפָנָיו, וְאָמַרְתִּי לוֹ: “אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, מְבַקֵּשׁ אֲנִי לְהִלָּווֹת לְךָ”. וְהִתְחַלְתִּי מְנַשֵּׁק כַּפּוֹת רַגְלָיו. וּכְשֶׁאָמַר לִי: “אֵין דֶּרֶךְ לְכָךְ”, הִתְחַלְתִּי בוֹכֶה וְנֶאֱנַח שֶׁנִּמְנַע מִמֶּנִּי לְהִלָּווֹת אֵלָיו, אָמַר לִי: “הֵרָגַע נָא, שֶׁהַבֶּכִי לֹּא יוֹעִיל לְךָ וְלֹא זֶה שָׁאַתָּה מַזִּיל דְּמָעוֹת”. אַחַר כָּךְ נָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הֲתִבְכֶּה עַל רָחֲקִי, הֵן מִמְּךָ הָרִחוּק בָּא,

וּתְבַקֵּשׁ שִׁיבָה בְּעֵת לֹא תִתָּכֵן שִׁיבָה?

הִבַּטְּתָּ אֶל חֻלְשָׁתִי וְחָלְיִי חִיצוֹנִי,

וַתֹּאמַר: “לֹא יֵלֵךְ וְלֹא יָבֹא, חוֹלָנִי”.

הַאִם לֹא תִרְאֶה אֲשֶׁר אֱלֹהִים יָרוּם הוֹדוֹ,

יְחוֹנֵן אֶת הָעֶבֶד כָּל תְבַקֵּשׁ נַפְשׁוֹ, בְּחַסְדּוֹ?

אִם הָיִיתִי לְמַרְאֵה עַיִן כַּאֲשֶׁר תִּרְאֶה,

וּבְגֵוִי עָצְמַת חֳלִי נֵכִים כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה,

וְאֵין עִמָּדִי צֵדָה אֲשֶׁר תַּגִּיעֵנִי

לִמְקוֹם בּוֹ תָּבוֹא מִשְׁלַחַת אֶל אֲדוֹנִי, —

הֵן לִי בוֹרֵא רֹב חַסְדּוֹ תּוֹכִי צְפוּנָה,

וְאֵין דּוֹמֶה לוֹ, וּבוֹ אֵין לִי תְפוּנָה.

לֵך אֵפוֹא לְשָׁלוֹם וַהֲנִיחֵנִי וְנָכְרִיּוּתִי בָדָד,

אָכֵן הַנָּכְרִי הַבּוֹדֵד יְשַׁעַשְׁעֶנּוּ הָאֶחָד.


הִסְתַּלַּקְתִּי מִמֶּנּוּ, וְלֹא הָיִיתִי בָא אַחֲרֵי זֶה לִמְקוֹם מַשְׁקֶה מַיִם, שֶׁלֹּא מְצָאתִיו שֶׁכְּבָר קִדְּמַנִי. כְּשֶׁהִגַּעְתִּי אֶל אַלְמַדִינָה נֶעֶלְמוּ מִמֶּנִּי עִקְבוֹתָיו, וְנִסְתְּמָה כָל יְדִיעָה מִמֶּנּוּ. מָצָאתִי אֶת אַבּוּ־יַזִיד אַלְבִּסְטָאמִי וְאֶת אַבּוּ בַּכְּר אַלשִּׁבְּלִי וַעֲדַת הַשֵּׁיכִים, וְסִפַּרְתִּי לָהֵם סִפּוּרִי, וְתִנֵּיתִי לִפְנֵיהֶם עִנְיָנִי, וְאָמְרוּ לִי: “אֵין לְהַעֲלוֹת עַל הַדַּעַת שֶׁתִּזְכֵֶּה אַחֲרֵי זֶה לְחֶבְרָתוֹ. זֶה הוּא אַבּוּ־גַ’עְפָר הַמֻּכֶּה שְׁחִין שֶׁבִּקְדֻּשָּׁתוֹ יִתְפַּלְּלוּ בְנֵי־אָדָם עַל הַגְּשָׁמִים וּבְבִרְכָתוֹ יֵעָנוּ לַעֲתִירוֹת”. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיהֶם דְּבָרִים אֵלֶּה נִתְוָסְּפָה תְּשׁוּקָתִי לְפָגְשׁוֹ, וְשָׁאַלְתִּי מֵאלֹהִים לְהוֹעִידֵנִי עִמוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד בְּעַרַפָאת, וְהִנֵּה מוֹשֵׁךְ מוֹשְׁכֵנִי מֵאַחֲרָי. הִפְנֵיתִי פָנַי אֵלָיו, וְהִנֵּה הוּא אוֹתוֹ הָאִישׁ. כְּשֶׁרְאִיתִיו צָעַקְתִּי צְעָקָה גְדוֹלָה וְנָפַלְתִּי מִתְעַלֵּף. כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי לֹא מְצָאתִיו. נִתְוַסֵּף צַעֲרִי עַל כָּךְ, וְצָרוּ לִי שְׁבִילַי וְשָׁאַלְתִּי מֵאֵת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה לְזַכּוֹתֵנוּ לִרְאוֹתוֹ. לֹא עָבְרוּ אֶלָּא יָמִים מוּעָטִים, וְהִנֵּה הוּא מוֹשְׁכֵנִי מֵאֲחוֹרָי. הִפְנֵיתִי פָנַי אֵלָיו וְאָמַר: “מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי שֶׁתָּבוֹא אֵלַי וְתִשְׁאַל מִמֶּנִּי חֶפְצֶךָ”. שָׁאַלְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלַי שָׁלשׁ תְּפִלּוֹת, הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֱלֹהִים יְחַבֵּב עָלַי אֶת הָעֹנִי, וְהַשֵּׁנִית שֶׁלֹּא אָלוּן לַיְלָה אֶחָד בָּטוּחַ בְּפַרְנָסָתִי, וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁיְּחָנֵּנִי לִרְאוֹת פָּנָיו הַנִּכְבָּדִים. הִתְפַּלֵּל עָלַי תְפִלּוֹת אֵלּוּ וְנֶעֱלַם מִמֶּנִּי. וּכְבָר נֶעְתַּר אֱלֹהִים לִתְפִלּוֹתָיו עָלַי. וְאָכֵן בַּאֲשֶׁר לָרִאשׁוֹנָה הִנֵּה חִבֵּב אֱלֹהִים עָלַי אֶת הָעֹנִי, וְאֵין בָּעוֹלָם דָּבָר הֶחָבִיב עָלַי יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. וּבַאֲשֶׁר לַשֵּׁנִית, הֲרֵי מֵאָז שָׁנָה זֹאת וָזֹאת אֵינִי לָן לַיְלָה אֶחָד בָּטוּחַ בְּפַרְנָסָתִי, וְעִם זֶה לֹא הִצְרִיכַנִי אֱלֹהִים לְמַשֶּׁהוּ. וּמְקַוֶּה אֲנִי שֶׁאֱלֹהִים יְמַלֵּא גַם הַשְּׁלִישִׁית בְּחַסְדּוֹ, וְיֵעָתֵר לִי גַם בָּהּ, כְּשֵׁם שֶׁנֶּעְתַּר לִי בַשְּׁתַּיִם שֶׁלְּפָנֶיהָ, כִּי נָדִיב הוּא וְרַב חֶסֶד. וִירַחֵם אֱלֹהִים אֶת זֶה שֶׁאָמַר:

תֹּאַר הַפַקִיר פְּרִישׁוּתוֹ וְכֹבֶד רֹאשׁוֹ.

בִּגְדּוֹ טְלָאִים וּבְלוּיֵי סְחָבוֹת לְבוּשׁוֹ.

וְאוֹתוֹ יְקַשֵּׁט בְּפָנָיו חִוָּרוֹן

כְּמוֹ לְעִתִּים יָרֵחַ בְּלֵיל חֹדֶשׁ אַחֲרוֹן.

תְּפִלָּתוֹ כָל לֵילוֹ אוֹתוֹ דִלְדְּלָה,

וְדִמְעוֹתָיו פְּלָגִים עֵינוֹ הִזִּילָה.

וִידִידוֹ בְבֵיתוֹ אֱלֹהָיו אֲשֶׁר יִזְכֹּר,

וְרֵעוֹ בַלֵּילוֹת הָאַדִּיר הַגִּבּוֹר.

אָכֵן הַפַקִיר בּוֹ יִוָּשַׁע מְבַקֵּשׁ מִפְלָט,

וְכֵן לַבְּהֵמָה וְלָעוֹף עִמּוֹ מִקְלָט.

וּבִגְלָלוֹ אֱלֹהִים עָנְשׁוֹ יָעִיר,

וּבִזְכוּתוֹ הַמָּטָר יַמְטִיר,

וּבְקָרְאוֹ יוֹם לַפּוּרְעָנוּת כִּי תִתְגַּלֶּה,

יִשָּׁמֵד הַפּוֹשֵׁעַ וְעָרִיץ יִכְלֶה.

וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ חוֹלֶה עַד מָוֶת יַגִּיעַ,

וְהוּא הָרוֹפֵא הָרַחוּם טוֹב מַשְׁפִּיעַ.

בְּהַבִּיטְךָ אֶל פָּנָיו יֵרָאוּ לוֹ אוֹתוֹתָם,

בְּטֹהַר הַלְּבָבוֹת יַזְהִירוּ אוֹרוֹתָם.

הוֹי הַשָּׁאט מֵהֶם וְאֶל מַעֲלָתָם לֹא יַבֵּט,

אוֹי לְךָ, חָצַץ מִפְּנֵיהֶם בַּעַדְךָ הַחֵטְא.

תְּבַקֵּשׁ לְפָגְשָׁם אַךְ כָּבוּל הִנֶּךָ,

פִּשְׁעֲךָ מְעַכְּרֶךָ מֵהַשִּׂיג אָשְׁרֶךָ.

לוּ הִכַּרְתָּ עֶרְכָּם נַעֲנֵיתָ לָהֶם הֵעָנוֹת,

וְזָרְמוּ לָהֶם מֵעֵינֶיךָ נְהָרוֹת.

אֵיכָה חוֹלֶה נַזֶּלֶת יָרִיחַ פְּרָחִים?

בְּעֶרֶךְ הַבֶּגֶד רַק הַסַּפְסָר יַבְחִין.

חוּשָׁה אֶל אֲדוֹנֶךָ וְחֶבְרָתוֹ שְׁאַל,

אוּלַי בְּמַאֲמָצֶיךָ יַעֲזָרְךָ הַכֹּל יוּכָל,

וּמֵהַרְבּוֹת סָרָה וְשִׂנְאָה תוּסָר,

וְתַשִּׂיג אֲשֶׁר תְּאַוֶּה לְךָ וְתִבְחָר.

כְּבוֹדוֹ לְכָל אֲשֶׁר יְקַו פָּנִים יַסְבִּיר,

וְהוּא אֱלֹהִים אֶחָד לְכֹחַ הַכַּבִּיר.


וּמִמַּה שֶׁיְסֻפָּר



  1. מקום ממערב לזרם הפרת.  ↩

  2. בדרך העליה־לחג לחכה בין בבל ומכה. והיא עקבה שעל גבול ישראל.  ↩

  3. ליד מכה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות