¹

(28 – 31 באוגוסט 1898)

[ישיבת לפני-הצהרים, 28 באוגוסט 1898.    🔗

לאחר שאלה של הציר יוסף שטרן (בוקארשט), מה יהיה טיב עבודתה של הוועדה המתמדת]

במידה שהעניין נהיר לי – זהו סידור שלא יצא מלפני הוועד-הפועל – בחרו הצירים בשיחה מוקדמת ועדה של 25 חברים, שמחמת קוצר זמננו יהיו צריכים להסדיר את עבודות-ההכנה בשביל הקונגרס, כדי שלא נבלה בגינוני פורמאליות את הזמן השמוּר לעניינים חשוּבים יותר. בוודאי יודעים כל הצירים, באיזה אופן קמה ועדה מתמדת זו. מטעם כל הנציגוּיות הארציות נשלחו חברים לוועדה זו.

[לאחר בחירת לשכת-הקונגרס נשא הרצל את דברי ההספד הבאים על חברי הקונגרס שנפטרו בשנה שעברה]²)

חובתנו הראשונה בתחילתו של הקונגרס היא להזכיר את מתינו. (הנאספים קמים).

אבדו לנו השנה אחדים מטובי אנשינו. אחד מהם היה בתוכנו בשנה שעברה, ואתם זוכרים את ההתלהבות שפיעמה את האיש הזה ושהוא ידע להאציל ממנה גם לאחרים: היה זה ד"ר הרמן שפירא,³) פרופסור באוניברסיטה של היידלברג.

דרך-חייו של האיש המצויין הזה, שזכה להגיע רק באיחור ללימודים מסודרים, אך השלימם באופן יוצא מגדר-הרגיל, ידועה לרובכם. הוא נעשה דוקטור אך בגיל ארבעים ומיד אחר-כך פרופסור, ובשים לב שמימיו לא הסתיר את יהדותו, ודאי אין לתלות דבר זה אלא בזכויותיו המזהירות בשדה המדע. אין כאן המקום לצאת ידי חובה לגבי האיש מבחינת הישגיו ועבודותיו המדעיים; כאן רוצים אנו להדגיש רק מה שהיה לנו, ובייחוד בזמן הראשון הקשה שלא-כרגיל, ואיך תרם תרומתו להצלחת הקונגרס הראשון, שכפי שכולכם יודעים, היה נלהב ממנו מאד. הוא גם מת בשעת מסע שערך לשם הפצת רעיונותינו, ועל קברו נאספו ידידינו בקאֶלן וחלקו לו את הכבוד הראוי לו.

וכן אנו דואבים על פטירתם של שני אנשים צעירים, והם אנטון ואסילבסקי, שהוכיח יכולת-תעמולה יוצאת מגדר-הרגיל, ושל ד"ר קוֹרוֹלטשוּק, שמת אף הוא בשעת מסע-תעמולה.

ועוד אני דואבים על מותו של נשיא הציונים בקראיובה, ד"ר יעקבסון ושטֶרנֶר בלבוב.

ולסוף הרשוני להזכיר את הרב הגדול, שהצטרפותו אלינו עוררה תנועה מופלאה כל כך במזרח; היה זה ר' שמואל מוהילבר,⁴) שבחייו המעוררים יראת-כבוד, במסירותו אל רעיונותינו, בקרבנות שהקריב למען תנועתנו, קנה לעצמו זכויות בל-יימחו.

למן שנת 1875 עמד בתוך תנועתנו. הוא ייסד בשנת 1882 בווארשה את האגודה הציונית הראשונה והתחיל במעשה יישוב ארץ-ישראל עם ייסודה של המושבה ראשון-לציון. מוהילבר, שהיה מן היהודים היראים והאדוקים, הביא על-ידי הצטרפותו אלינו בלא סייגים, את הראָיה החותכת, שאחרים עוד רואים צורך בה. הוא לא זכה לראות במלוא ההתקדמות של שאיפותינו, אבל קורת-רוח מסוימת היא לנו כשאנו מעלים על דעתנוּ, כי האיש הזקן הזה חזה בסוף ימיו בנצנוצו של אור, שהוא, כמונו, ראה אותו כאורה של השמש העולה.

קמתם לאות אבל; סבורני כי על הפגנה זו אין להוסיף כלום.

[לאחר נאומו של מאכס נורדאו, בתשובה להצעה להדפיס בנפרד את נאומיהם של הרצל ונורדאו ולהפיצם חינם בלשונות שונות לצרכי תעמולה].⁵)

רבותי! כבר אשתקד, לרגל הצעה דומה, הבעתי דעתי נגדה, והנני מרשה לעצמי לעשות כן גם השנה בהסכמה עם ד"ר נורדאו. אולי תהיה בזה העדפה לא-מוצדקת של הנאומים הראשונים האלה, אם יהיו זוכים להדפסה נפרדת. הרי אנו רוצים לעשות את מלאכתנו עשייה מפוכחת ככל האפשר ובלא נוצות-פאר. הייתי רואה בכך גם פגם לדיוני הקונגרס שלנו, שהרי באמת עתיד עוד לבוא חומר עובדתי מרובה, ומאחר שהכרח הוא לנו בראש וראשונה להבהיר את שאיפותינו, לא תהיה תועלת בכך שיפורסמו רק נאומים כלליים והקהל יהיה נפטר מן החובה ללמוד את המובא במספרים, בנתונים ובעוּבדות. אם אתם מאמינים, כי הנאומים האלה יש להם כוח-דחיפה מסוים, מן הראוי שיהיו לעזר בעבודה הממשית, הנעשית על-ידי שותפים למלאכה רבים כל-כך במסירות-נפש כל-כך רבה.

בעיני יהיה בכך מעשה רב יותר ממה שידביקו אותנו אל הקיר, כל שכן שהשנה נעשו סידורים כדי שהפרוטוקול הסטנוגראפי יהיה מוכן בדפוס בזמן קצר ביותר – בשבועיים או בשלושה שבועות. לפיכך באמת אין צורך לעשות דבר זה פעמיים. אביא את ההצעות להצבעה, אך אבקש לדחותן.⁶) [ד"ר ש. ר. לנדאו מציע, כי בשעת הרכבתה של ועדת-האירגון ייבחר לפחות נציג אחד של אירגוני הפעלים הציוניים].⁷)

אין שום צורך להכניס ניגודים כאלה לתוך התייעצויותינו. הנני מרשה לעצמי להעיר, כי גם אני בא-כוחם של פועלי המכרות בבוריסלאב. הללו ראויים לתשומת-לב על כל פנים כמו הפועלים שהוזכרו על-ידי הנואם שקדם לי, ומטעם זה יכול הייתי לדרוש כמוהו להיבחר לוועדה. מלבד זה הרי יוכלו האדונים להביא בשעת הבחירה את דעותיהם לידי ביטוי. רוצה אני רק להיזהר מזה, שייעשו הבדלות מעמדיות מראש. (תשואות סוערות ומחיאות כפיים).⁸)

[בשעת נאומו של הציר הסוציאליסטי נחמן סירקין נגד ההרכב המוצע של ועדת-התרבות, שישובים בה לדעתו רבנים רבים מדי, ונציגי השקפות-עולם חפשיות-יותר אינם זוכים להתחשבות ראויה, נשמעו קולות “סוף לדבר!” וקמה מהומה]. ⁹)

אם אתם עייפים, גבירותי ורבותי, מוטב שנפסיק את הקונגרס מיד. אך כל זמן שאנו יושבים, אבקש להקדיש יתר שימת-לב לדיוּנים.

{בסוף ישיבת לפני-הצהרים, לאחרי האישור הכולל של רשימת החברים של ועדת-התרבות, שהוצעה על-ידי הוועדה המתמדת. גב' גוטהייל מדברת צרפתית. הרצל מתרגם דבריה}.¹⁰)

מרת פּרופ' גוטהייל מעירה, שהיתה רואה בכך צדק, אילו בוועדה, שתפקידה לעסוק בחינוך-העם היהודי, היה גם לאשה אחת מקום וקול.¹¹ ) ( תשואות סוערות ומחיאות-כפיים).

הוועדה המתמדת מציעה איפוא על-ידי היושב-ראש שלה, כי שיקול-דעת זה יתקבל, ומציעה לכם עם זה לבחור את מרת פּרופ' גוטהייל לוועדה זו. (תשואות סוערות).

[ד"ר פרידאֶמאן: הוועדות נבחרו en bloc, אני חושב משום-כך, שלא ייתכן להוסיף עוד איזה שם].

אמנם זה נכון, אבל נדמה היה לי, כי עניין בחירתה של מרת פּרופ' גוטהייל זכה למידה כזאת של אהדה, שאפשר לי להימנע מדרך-העקיפים של הצבעות, והרשיתי את ההצעה שהוגשה על-ידי הוועדה המתמדת.

[ד"ר בודנהיימר הציע עתה, שהאסיפה תחליט להמליץ לפני ועדת-התרבות לצרף אליה את מרת פּרופ' גוטהייל].

בזה האופן נרגע כל מצפוננו המשפטני (שחוק), והעניין ירד מן הפרק.

[ישיבת אחר-הצהרים, 28 באוגוסט 1898. לאחר דין-וחשבון של הוועד-הפועל, שנמסר על-ידי ד“ר שנירר, נותן ממלא-מקום היושב-ראש הרב ד”ר גאסטר את רשות הדיבור להרצל]¹²    🔗

בזמן קביעת סדר היום סידרנו תמיד, מתוך התחשבות בצורך לחסוך זמן, את הדברים כך, שההרצאה על המצב הכללי תקושר איך-שהוא עם הדינים-והחשבונות של הוועד-הפועל. וכאן הייתי רוצה בעניין המצב הכללי למלא שליחות, שהטילו עלי הכורים מבוריסלאב.

הכורים בבוריסלאב שרויים מחמת תחיקת-המכרות החדשה במצב נואש ממש. אמנם ערכנו למענם מפעל-עזרה על-ידי סיוע כספי ישיר, אבל האנשים האלה, הרוצים לעבוד, ולעבוד בצורה שברגיל אין מאמינים כי יהודים מסוגלים לה, האנשים האלה לא ייוושעו בנדבות. מאמין אני, שיהיה זה מכל הבחינות מאלף ונחוץ להביא את זעקת-השבר ואת הקובלנות של האנשים האלה לידיעת ציבור רחב יותר. הם מודיעים במכתב, שאמסור לכם רק את תמציתו, כי בשל התקנות החדשות של משטרת-המכרות עלה הכורת על קיומם של 5000 יהודים בבוריסלאב שבגאליציה. הם ניסו בבוריסלאב להביא למתנגדינו את הראיה החותכת ביותר, שאפילו בתחום העבודה הקשה והמסוכנת ביותר, כמו במכרה בכלל ובבוריסלאב בפרט, הם מוכנים לא לחשׂוֹֹך כל עמל בהתחרות ישרה.

והנה עתה מונע אותם המצב החדש שנוצר מלהוכיח חפץ-עבודה זה. הם מציינים, כי בכפר קטן, שעוד בשנת 1854 דרו בו פחות מ-80 משפּחות איכרים, מתקיימות היום 10,000 נפש, כי הכפר נעשה מקום של חרושת במשמעה המובהק ביותר של המילה. היהודים גילו כאן את הנפט, היו הראשונים שהתחילו לנצלו, הם התקינו מכרות, בנוּ בתי-חרושת, גילו בשנת 1862 דונג-אדמה, הלכו ללונדון ללמוד מפי הכימאים את הטכניקה, וסיפקו נפטא ושעווה באמת-מידה גדולה.

מכל קצווי גאליציה יצאו אוהבי-עבודה לבוריסלאב בשביל לבקש שם לחם. היהודים שלחו ידם בעבודה הגופנית ויגעוּ יגיעה מרה וקשה. לא שגורלם היה כפי שיקרה כרגיל במפעלים-של-אקראי, והתוצאה היתה מוטלת בספק. אף-על-פי-כן עבדו בלי ליאות. בשנת 1881 חל מיפנה במצב. באנק-האשראי הגאליצאי קנה שטח-אדמה, התקין מכרות, הסתייע תחילה ביהודים, אבל אחר-כך, משנתחזק, דחק אותם והרחיקם. עתה השתמשו רק, או בחלק המכריע, בפועלים לא-יהודים בלבד. בשעה ההחכרה מותנים ליהודים התנאים הבלתי-נוחים ביותר. בשנת 1891 באה ה-Compagnie Commercielle ¹³Française) לבוריסלאב, ונוכח מצבם הדחוק של היהודים קנתה את רובה של בוריסלאב במחיר מגוחך, ועכשיו אין היא סובלת קבלני-משנה יהודים.

כך מתגלגלים הדברים. האנשים המסכנים מספרים, כי המצב שבו הם שרויים, המצוקה, מחרידים הם. המכרות הקטנים שהפעילו היהודים הולכים ומושבתים מיום ליום, מצוקת-העבודה גוברת, וגם הרבה פועלים נוצרים הולכים בטלים ותולים את סיבת בטלתם ביהודים ומאיימים עליהם במוות. מגיעים גם לידי סכסוכים…

[היושב-ראש ד"ר גאסטר: עם כל הכבוד לנשיא הייתי רוצה להעיר לו, כי אין זה שייך לעניין].

זהו דין-וחשבון, שחשבתי כי חייב אני לקרוא אותו כאן. אלה הם איפוא 5000, יהודים שפנו אל הקונגרס בבקשה לתת את הדעת על מצבם. באיזו מידה דבר זה אפשר, אין אנו יכולים לפסוק כאן; לא רציתי אלא שנרשום לפנינו, כי יש 5000 יהודים בגאליציה, שהושמו מכשולים לפני עבודתם וכפועלים הם שרויים במצוקה גדולה. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים).

[וולפסון מציע עתה, שלא יורשה ויכוח על הפּוליטיקה הסוציאלית, וד"ר מינץ הביע התנגדותו להצעה זו].

נפלה אי-הבנה. מר וולפסון סבור, שלא יבוא כל ציר וציר ויעלה את הקובלנות של בוחריו, משום שכל הצירים יש להם קובלנות להעלותן. מלבד זה נתחלפו כאן המלים סוציאל-פוליטי וסוציאליסטי. (הסכמה ערה ותשואות).

[בשעת ויכוח על הדין-וחשבון של הוועד הפועל המצומצם (ההנהלה).¹⁴)

לפי דעתי אין מר ברנשטיין צריך לנהל את הסניגוריה של הוועד-הפועל. נניח לוויכוח יד חופשית!

[לאחר הרצאתו של ד"ר היינריך לווה, לדחות את קבלת ההחלטה בעניין אישור פעולותיו של הוועד-הפועל עד לאחר הדין-וחשבון הכספי].

אני מצטרף להצעת לווה. אנו מנהלים ויכוח צולע ומבולבל ביותר. מדברים כאן על אמצעים, ובצורה בלתי-מובנת לגמרי, ומדברים כך אדונים , שלא עיינו כלל בדין-וחשבון הכספי. לטובת נושא הוויכוח ראוי היה להם לאדונים האלה שלא לזרוק מלים, שאחר-כך לא יוכלו לקבל אחריות גמורה להן. אני מצטרף להצעת לווה, משום שאין פוסקים מלדבר בדין-וחשבון של ועדת-הכספים קודם-זמנו, והנני מציע את ההצעה הפורמאלית להפסיק את הוויכוח על הדין-וחשבון ולחדש את הדיון רק לאחר שתבדוק ועדת-הכספים את הפנקסים ואת החשבונות. בינתיים יכולים אנו להעלות סעיף אחר של סדר-היום, או לעשות הפסקה עד שהעניין יסודר. (תשואות).

[ישיבת הערב, 28 באוגוסט 1898. נאום תשובה של הרצל על הדין-וחשבון של הוועד-הפועל המצומצם].¹⁵)    🔗

גבירותי ורבותי! אנו צריכים להגן עכשיו על הדין-וחשבון הכספי, שקראוֹ ד"ר שנירר לפניכם, בפני ביקורתכם. הביקורת בכללותה אפשר היה לשאתה, ואני מאחל לבאים אחרינו בשנה הבאה, שלא יהיה מצבם קשה ממצבנו אנו. בכלל נשאלו שאלות אחדות, שאני רוצה לעמוד עליהן ביתר הרחבה.

תחילה עורר מר ראפאפורט את השאלה, מה כוונת דיבורנו על ערובה בטוחה להתיישבות או להגשמת תוכניותינו. הסברנו דבר זה פעמים רבות. ואם אבוא לחזור ולומר זאת, יהא בכך משום חזרה מיותרת, ביחוד על מה שתפס את כל זמנו של הקונגרס הראשון בבאזל.

במצענו נאמר: הערובות הן אותם בטחונות שבמשפט-הכלל, שבלעדיהם אין אנו יכולים לתאר לעצמנו פתרון של קיימא. לנו העיקר איננו הצלחה בת-רגע, ולא פיתוחה של איזו פעילות מדומה, שאולי תתבטא בכך, שתעבורת הסחורות ואוּלי גם תעבורת האנשים תוחש קצת, אלא העיקר הוא, אם אמנם אנשים רציניים אנחנו ומטפלים בשאלות גדולות כפי שתובעת חובתנו – לנו העיקר הוא ליצור מצבים של קיימא, ועל כך שקודים אנו כל יום. באיזה רגע תוכלו לראות זאת בעליל, אין אני יכול לומר. גם לא הבטחתי לכם מעודי, לאיזה מועד תשלַם המלאכה. נדמה לי, שיכול אני לומר: העיקר הוא קודם כל להתקין מכל הבחינות את התנאים ההכרחיים. כשיתקיימו התנאים האלה, כשיגיעו כל החוטים אל המקום הנכון, עתידים הם להיות מקושרים. הדבר הזה לא יצריך אלא זמן מועט; אבל חייבים אתם להאריך רוח. מי שמאמין או מי שהאמין, כי נוכל לעשות בזמן קצר מאוד עבודה מעשה-חלום, לא הבין אותנו מלכתחילה או שגה באשליה. דווקא משום שאנו עושים מלאכה רצינית, אי-אפשר לתת לכם את הערובה מרגע אחד למשנהו או משנה אחת למשׁנֶהָ. אבל מבקש אני מכם שתזכרו, כי באותו רגע שנזכה אנחנו או הבאים אחרינו להניח לפניהם את הערובות כדבר מוגמר, יתארע אחד המאורעות הגדולים ביותר בדברי ימי העולם. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים).

אז אולי לא תדקדקו עמנו כל-כך בחשבון תקופות-הזמנים, שבהן זכינו עד עתה לעבוד. מכל מקום, סבורני כי לאחר מה שראיתם עד עתה, יש לי קצת זכות לסבלנותכם, אם תרצו, או גם לאמונתכם. שכן כבר קיימות עובדות, ואחת החשובות שבהן היא דבר קיוּמו של העם היהודי, שכפרו בו לפנים. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים).

דבר זה יש לי לומר למר ראפאפורט ולא תמצאו בכך שום חידוש.

נואם אחר, ד"ר לנדאו, בא אל הוועד-הפועל בשאלות שונות שלא הבנתי את הראשונה שבהן. אינני יודע, מה פירושה של השאלה, מדוע לא מסר הוועד-הפועל הודעה על העיתונות המפלגתית. הנני מבקש להפסיק אותי ולהסביר לי את משמעותה של השאלה הזאת.

[ד"ר ש. ר. לנדאו: אני מרשה לעצמי להעיר, שהסתמכתי על החלטה שנתקבלה על-ידי הקונגרס הקודם, ושלפי דעתי היתה כוונתה של החלטה זו, כי מתפקידו של הוועד-הפועל יהיה ללמוד במשך הזמן הזה את התנאים ולקבוע על אילו עיתונים תוכל המפלגה לסמוך, היינו, אילו עיתונים יש לראותם כעיתוני-מפלגה ואילו אין לראותם כך, היינו, אילו עיתונים גם אם ציוניים הם, אין המפלגה יכולה לקבל אחריות להם. אני מרשה לעצמי להזכיר זאת, משום שקרו מקרים רבים, שחברי-מפלגה שונים ראו הכרח לעצמם להכריז, שאין הם יכולים לקבל על עצמם שום אחריות למה שנכתב בעיתונים שונים, המוחזקים ציוניים…]

התשובה על כך פשוטה מאוד. הוועד-הפועל אינו צריך, כמובן, לקבל אחריוּת לעיתונים, המוּצאים מטעם חברים כל-שהם של התנועה, שהם רחוקים מן הוועד-הפועל או אפילו עוינים לו.

אינני יודע, אם הכול נוהגים לקרוא קריאה מרובה כל כך, כפי שאנו אנוסים לעשות. אילו עשיתם כך, אולי הייתם יודעים, שעברנו הרבה על מידותינו כשלא נענינו לפולמוס שנקשר עלינו פעמים הרבה, ולפולמוס שנקשר עלינו לעיתים שלא בנסיבות כשרות לגמרי על-ידי עיתונים בעלי גוון ציוני ברב או במעט.

לרשותו של הוועד-הפועל עומד כלי-מבטא, שאינו מצריך שום הוצאה של כספי-הציבור, ואף-על-פי-כן הוא מוסר את הודעותיו של הוועד-הפועל לציבור.¹⁶) אולם להמליץ לפני הציונים על העיתונים המתנגדים לוועד-הפועל והנלחמים בציונות, ולעשותם עיתוני-המפלגה, בכך יהיה משום מידת רחמים וּוַתרנוּת, שעד עכשיו לא הרהבנו עוז לנקוט אותה.

מלבד זה יכול אני לומר לבעל-השאלה, כי לתקופה הקרובה תוכננה הוצאתו של עיתון-ז’ארגוֹן, שגם הוא לא יהיה למשא על כספי הציבוּר ויעמוד לרשותו של הוועד-הפועל, בתנאים נוחים לתנועה. פרטים נוספים יימסרו לכם בבוא המועד.

ואשר לשאלה בעניין הוועדה הסטאטיסטית, אינני יכול להשיב לד“ר לנדאו אלא זאת, שהוא היה אחד מבעלי-ההצעה בשנה שעברה, ושלאחר דרישתו של הוועד-הפועל להתחיל בעבודות – פרש. [ד”ר לנדאו: מטעמים אישיים!] על כל פנים, הרי זה מכלל השאילות המבדחות ביותר, כשאדם מבקש להטיל על הוועד-הפועל אחריות לדבר, שעל הכשלתו שקד הוא עצמו שקידה מרובה ביותר. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים). אגב, הוועדה הסטאטיסטית קיימת והתחילה בעבודתה כבר לפני זמן רב.

מה שנוגע למר באמבוס,¹⁷) הנה שאל שלוש שאלות בולטות ביותר, שאני רוצה להשיב עליהן.

ראשית, השאלה מה עשינו בעניין הפרעות הגאליצאיות באוסטריה. העיקרון הוא, והקדמתי להכריז עליו בקונגרס הראשון והשני, שאין לנו להתערב כאן בענייניהן הפּנימיים של המדינות השונות, ושאני סבור, כי אפשר יהיה להמשיך להבא בהתייעצויותינו באין-מפריע ומתוך יחס-כבוד, רק אם נוסיף להיות דבקים בעיקרון זה דבקות איתנה. (תשואות הסכמה)

אשר לרעיון שהעלה, למסור לקצת אנשי-אמון ידיעות נוספות, שעדיין אינן בשלות לדיון פומבי, בעניינים הנוגעים בהתחלות, שאין עדיין השגה ודאית על צורת המשֵׁכן, הרי כבר נתתי לאדון אחד מרוסיה, שבא אלי בשאלה זו, ועשה כן בצורה עדינה, ולא בישיבה פומבית, תשובה מניחה-את-הדעת, שהניחה במידה מלאה את דעתו של האדון שבא בשליחות הרוסים.

לבסוף סבור היה מר באמבוס, שאגב אינו בלתי-מרוצה לגמרי בניהול-העניינים על-ידי הוועד-הפועל, כי ראוי לנו להודיע מראש על העודף לשנה הבאה וכי ראוי לנו לחשב מראש מעין תקציב. [הציר באמבוס: לא אמרתי, שראוי להודיע על העודף של השנה הבאה, אלא אומדן, על הסכומים שיעמדו לרשות הפעולה}.

ובכן, זוהי שאלה, שקשה להשיב עליה. התקדמות תודעתנו היא בלתי-רגילה ביותר.

מתוך הטבלאות, שאולי לא זכו כאן להערכה ראויה, ראיתם איך מתקדמת תנועתנו קפיצות-קפיצות. איני מצפה לעמידה-במקום או לנסיגה. אדרבה, מאמין אני שהנני יכול לומר בלא שום חשש, הריני מצפה להתקדמות גדולה מאוד. (תשואות הסכמה). כמה גדולה תהיה, בשום פנים אי אפשר לאמוד דבר זה.

לא הייתי רוצה לתת אומדן כלשהו, ומשום כך גם הייתי מייעץ לכם, שתוותרו על כך. אמנם בתנאים שונים מאלה שאנו פועלים בהם יש אומדן-מראש שכזה, אלא שכאן מצויים נסיונות וחישובי-ממוצעים של כמה וכמה שנים, שאינם עומדים לרשותנו. אנו עומדים לגמרי בהתחלה, אבל אינני מפקפק, שבעוד שנים אחדות יהיה לאל-ידנו להכין תקציב ולהתקרב לאותם תנאים מסודרים, שהיום עדיין אינם אפשריים לנו, אך כולנו חפצים בהם. לפיכך גם הייתי מציע לכם, בתנאי שהדין-וחשבון הניח דעתכם ואתם מוכנים להרגיע את עצמכם בהבטחתה של ועדת-הכספים, כי ענייני הכספים התנהלו כהלכה, – שתאשרו את מה שנעשה עד עתה ותסתפקו במה שקיים עכשיו, משום שדבר אחר הוא עכשיו מן הנמנעות. אנו פועלים בנסיבות מיוחדות ואלה טעונות התחשבות. זוהי שאלה, שנשמעה ברוב הנאומים של האדונים, שהיו רוצים לשמוע פרטים על ניהול-הכספים והיו חפצים לשמוע הנמקות לדברים שונים.

מר הֶרבּסט מסופיה רוצה היה בכך, משום שביקש להקישׁ מן הסטאטיסטיקה של שוקלי-השקל על התקדמות התנוּעה. מר טולקובסקי ומר שאך היו רוצים לדעת את הפרטים, כדי שיוכלו לבקר אותנו, אם אנו משמשים בכהונתנו כיאות.¹⁸)

רק הטענה שאנו עוסקים פּחות מדי בתעמולה, לא נשמעה כלפינו עד עתה. הרי השאלה היא לעיתים קרובות, מה היא הצורה הנאותה ביותר לתעמולה. אם דווקא העלונים הם תמיד הדבר הנכון, על כן יש דעות שונות. הכל לפי הנסיבות. פעם הצורה הנאותה היא – עלונים, פעם אחרת צורות אחרות, שהכרח הוא להניחן לשיקול-דעתו המיושב של הוועד-הפועל. סבורים היינו, שאסור לנו להרשות הוצאת דברי-דפוס נפסדים יותר מדי. השתדלנו בעיקר לעשות את התעמולה באותן צורות שהבטיחו לנו הצלחה טובה. ההצלחה מניחה לנו בכל זאת להסיק מסקנה מסוימת על התעמולה, גם אם אין אנו יכולים ואין אנו רוצים לכפור, שהתעמולה נעשתה בסניפים הארציים השונים. דבר זה מובן מאליו. אל המרכז זורמות ובו מתלכדות התוצאות של מה שנעשה על-פי ההערות וההתייעצויות המתמידות של הוועד המרכזי.

האדונים השונים ביקשו איפוא את כל הפרטים.

אנחנו בוועד-הפועל סבורים היינו, שאין השעה כשרה לפרסם את פרטי ניהול העניינים, חוץ מד“ר קוקש,¹⁹) שבתורת הנאמן הידוע ברבים לניהול ענייני הכספים, חש בצורך הטבעי לקבל שיחרוּר ממשא זה; ובייחוּד שהאיש הזה שפעל במסירות יתרה, שאנו בלבד מכירים ויודעים להעריך אותה, משום שראינו אותו פועל בהתמדה, – עליו ניסו, לדאבון-הלב, למתוח ביקורת, שכפי שאני מקווה אי-אפשר שתזכה לעולם להסכמתכם. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים). חייב הוא להסתפק בכך, שחברי הוועד-הפועל האחרים נושאים באחריות עמו יחד באורח סולידארי ועומדים לימינו בלי סייג, שהם המציאו לוועדת הכספים את פרטי ניהול העניינים על-ידיו, את הפנקסים ואת הנתונים, שכפי ששמעתם מפי ועדת-הכספים, ננהלו כשורה, ואיפשרו לוועדה זו עיון מלא. אולם דעתה המאוחדת של ועדת-הכספים היא, שאין השעה כשרה לפרסם את פרטיו של ניהול ענייני הכספים, וזו גם דעתו של הוועד-הפועל, להוציא ד”ר קוקש, שהתרנו לו להביע לפני הקונגרס את השקפתו הנפרדת, מטעמי כבודו האישי, אלא שאין אנו מסכימים עמה. וכן נבקשכם לקבל את דעתה והשקפתה של ועדת הכספים, לוותר על פרטים נוספים ולהסתפק בתוצאה, שאנחנו – ואפשר שאין לומר דבר זה על כל מנהלותיהן של תנועות גדולות – השגנו עוד לאחר כיסוי ההוצאה לתנועה זו, שאיננה קטנה, עודף של 61,000 פראנק, (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים).

ועתה אני מגיע אל מר ברנשטיין-כהן, שתחילה לא הבנתי אותו כהלכה, אך לבסוף הואיל להביע את שביעת-רצונו מפעולתנו, והרי אין אני יכול לחלוק עליו. (צחוק). רק בנקודה אחת חייב אני לחלוק עליו. הוא רמז רמיזה שאני חושש, כי לא הבנתי אותה כראוי. הוא אמר, כי אם בחלק של זמננו – שהרי כולנו יש לנו גם מקצוע אזרחי, הנוטל חלק גדול מזמננו – כי אם עשינו איפוא בחלק של זמננו דברים שעוררו את שביעת-רצונו, ודאי מוטב היה אילו היינו מקדישים את כל זמננו לתנועה, ויש בדעתו – ודבר זה כבר נמסר לי, אגב, מצד אחר – לתת לנו פיצוי כלשהו על פעילותנו. רבותי! ודאי אין אני צריך לומר, כי בשום פנים אין אנו יכולים להסכים לכך. בכמה חפץ-לב אנו פועלים למען העניין המשותף, – לומר זאת על דרך מליצה, יהא באמת מיותר. אתם משלמים לנו שכר מרובה במתן כבוד, שלא לדבר על קורת-הרוח, שאנו חשים, כשניתן לנו לומר, מה שאנו חושבים. אבל הואיל ובתורת מקבלי שכר, שכר של כבוד, לא נוכל, כמובן, להסכים לעולם להפחתת שכרנו (צחוק סוער), אבקש לא להאמין אף לשנייה אחת, כי נוכל להסכים פּעם להקטנת שכרנו. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים).

[סגן הנשיא ד“ר גאסטר מוסר רשות הדיבור לד”ר לנדאו, לתיקוּן עוּבדות. הציר ד"ר לנדאו:… בעניין הנקודה השנייה, ביחס לוועדה הסטאטיסטית, מתמיהה אותי מאוד הערתו של האדון הנשיא, כי לאחר שפרשתי, שוב לא היתה אפשרית עבודתה של הוועדה הסטאטיסטית; אולם אני אינני רואה את עצמי בלתי-עניו עד כדי כך, שלא אוכל להאמין, כי אולי בכל זאת היה יכול לעשות המלאכה חלק אחר מחברי מפלגתנוּ, שברובם הלא הם משפטנים ומומחי כלכלה מדינית, לאחר שאני לא יכולתי להשתתף בעבודה].

אמרתי לד“ר לנדאו רק זאת, שלא הוא האיש הראשי להאשים את הוועדה, שלא עשתה את העבודה הסטאטיסטית. אך כיוון שהוא שואל בעניין העבודה הכללית, יכול אני לענות לו, כי באמת התחלנו; כי זימַנוּ את המזכיר הכללי ד”ר בירנבוים ומינינו ועדה; כי זו התחילה בעבודה, שהיא מן העבודות הרבות שלא נשלמו עדיין; וכי משום-כך אין אנו רוצים להלאות את הקונגרס בדיבורים ריקים. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים).

[בפתיחת הישיבה לפני-הצהרים ביום השני לקונגרס, 28 באוגוסט 1898].²⁰)    🔗

הנני פותח את הישיבה בקריאת ההודעות שנתקבלו. הן כוללות גילויי-דעת מכל חלקי העולם ומכל הארצות. נתקבלו מברקים גדולים מאנגליה ומאמריקה. בהם אחדים שיש בהם יותר מ-100 מלים, ולא אקרא אותם, לא מתוך זלזול בגילויי-הדעת, אלא משום שהם יקחו זמן רב מדי. האדונים יוכלו לראות את המברקים במזכירות. מלבד זה הגיעוּ גילויי-דעת מרוסיה ומגאליציה. רובם מאסיפות-המונים של אגודות ציוניות, של אגודות סטודנטים, אגודות של צעירות ונשים וכו', בלשון האנגלית, הצרפתית, הספרדית, הרוסית והעברית. בסך-הכל יש לי כאן 235 מברקים, וכמספר הזה נפתחים ונרשמים עכשיו במזכירות. מתוך 130 מכתבים שהגיעו יותר מ-40 מהם מאת רבנים אורתודוכסיים, המציינים בפירוש, כי אין הציונות המדינית עומדת בסתירה לדת. (תשואות סוערות).

וכן שלחו קהילות רבות באורח רשמי את רגשי אהדתן החמה ביותר ואת ברכותיהן. לבסוף ארשה לעצמי להזכיר גם את גילוּי-דעתה של גברת אחת, והוא שיר פולני, שהוקדש על-ידי סופרת נוצרית מווארשה לקונגרס. (תשואות סוערות).

כדי לתת לכם סקירה על ההודעות שנתקבלו, ורובן כאמור ברכות וגילויי-דעת נלהבים למען הקונגרס, רצוני להודיעכם את מקומות-המוצא (קורא את שמות השולחים).

לבסוף אזכיר עוד מברק מקאהיר, שנתקבל מאת אגודת בר-כוכבא.

[לאחר הצעתם של ב. לאזאר והרברט בנטויטש להוציא את כל הפירסומים הרשמיים גם באנגלית ובצרפתית.]

ראשית כל אני מעיר, כי אנו מנהלים את פעולותינו, שולחים את פירסומינו וכו' לא רק בלשון הגרמנית. שלחנו אך מקרוב למזרח חיבור אחד, שנכתב גרמנית, צרפתית, עברית וערבית, ושנפוץ איפוא מאוד בכל המזרח כולו.

עם זאת אין אנו מתנגדים, כמובן, אם יוחלט להוציא את הפירסומים בצרפתית, באנגלית וּבלשונות אחרות.

והנה מונחת לפנינו הצעה של מר לוריא, הכולל את כל זאת יחד, היינו לפרסם את הדין-וחשבון הסטנוגראפי של הקונגרס בגרמנית, בצרפתית, באנגלית וברוסית. סבור אני, כי הצעה זו כוללת הכל ולא יהיו עוד כאן אי-הבנות. (תשואות סוערות ומחיאות כפיים).

[ד"ר ש. ר. לנדאו מציע להדפיס את הפרוטוקול גם באידיש, וא. טורצ’ינר מציע להדפיסו גם בעברית]

הרצל: הרי כבר אמרתי, יש הצעה הכוללת את כל השאר.

[הרב רבינוביץ' (פּולטאבה) עולה על במת הנואמים ומתקבל בתשואות סוערות ובמחיאות כפּיים]

הרצל: חשבתי כי מן הראוי הוא, שלא לערוך הפגנות לכבוד כל נואם ונואם. בירכנו זה את זה, וסבור אני, כי זה מספיק.

[הרב רבינוביץ' מדגיש בנאום עברי את הצורך בהוצאת הפירסומים גם בלשון העברית].

הרצל: ד"ר מנצ’ל מציע, להעביר לוועד-הפועל את ההצעות, שהוגשו עתה בעניין הוצאת הפרוטוקול בלשונות שונות, כחומר למחשבה בלבד, ולהניח את הביצוע המעשי לוועד-הפועל. זוהי ההצעה המרחיקה ביותר, שעלי להעמיד אותה להצבעה תחילה. התומכים בהצעה זו ירימו ידם. (הדבר נעשה). מי נגד? (לאחר הפסקה): ההצעה נתקבלה.

הוועד-הפועל יתחשב, כמובן, במידה מרחיקת-לכת ביותר בכל המשאלות, משום שזהו אחד ממצעי התעמולה היעילים ביותר. הוא גם ידאג, מעבר להצעות שהוגשו כאן, לפירסומים בלשונות הדרושות. לשם כך יהיה די בהחלט, אם האנשים הנוגעים-בדבר יפנו במשאלותיהם אל הוועד-הפועל, שכבר עד עתה הרי היה מתחשב בכל הערה ובכל משאלה ועונה על כל מכתב. (תשואות סוערות).

לפיכך אני סבור, כי הנואמים הרשומים, המבקשים לדבר בעניין זה, אין לתת להם עוד רשות-הדיבור.

[בשעה שהציר אשכנזי-דלין הגיש (כנראה בהסכמתו של הרצל) הצעה בעניין ועידת-השלום המוצעת על-ידי הקיסר הרוסי ניקולאי השני,²¹) נפלה מהומה בקונגרס. הציר הסוציאליסטי נחמן סירקין הפסיק את הנואם בקריאות “בוז”, משום שההצעה הזכירה לשבח צעד מדיני זה של הצאר, שליטה האוֹטוֹקראטי של רוּסיה וצורר היהודים].²²)

הרצל (משסעו): אם אין אתה רוצה, שאפסיק את הישיבה כדי להשכין שקט, תואיל נא לתת לנואם לסיים את דבריו. (רעש גדול, קריאות: "שקט! קריאת ביניים של הציר סירקין).

[הציר אשכנזי-דלין מנמק את הצעתו בלשון הצרפתית].

הרצל: נאמר לי, כי הושמע ביטוי מעליב כלפיך. לא שמעתי אותו, שאלמלי כן הייתי קורא לסדר את האדון שהשמיע אותו. (המהומה נמשכת). אני מבקש שקט.

[אשכנזי-דלין: אמרתי, רק באהבה אפשר לצעוד קדימה. מברק זה מכיל דבר של אהבה…]

הרצל: רבותי! אין לי הזכות להתערב בוויכוח, אבל נבצר ממני להבין, כי מצד שבו מחבבים מאוד, כפי שאני מאמין, תנוּעות מוסריות ומעשי-קידמה, מתנגדים לאישורו של אחד המעשים המופלאים ביותר, ודאי, מעשה מוסרי מאוד, שנעשה עכשיו. (תשואות ומחיאות-כפיים). ידעתי מראש, מה מבקש מר אשכנזי לומר. הוא הואיל להודיע לי את הצעתו ולא היה לי ספק אף רגע אחד, כי היא תתקבל פה-אחד. הנני מעיר לתשומת לבם של האדונים, המבקשים לעורר כאן התנגדות, דבר אחד. זה הוא רגע, שבו אתם עלולים להזיק מאוד לקונגרס אם תרצו להתערב בוויכוח באיזו צורה שהיא, שתהא פוגעת הרבה יותר משיהיה ערך להחלטת-האהבה שאנו רוצים לקבל. (תשואות הסכמה)

אתן את רשות הדיבור קודם-כל לד"ר נורדאו, לשם תרגום דבריו של ס. אשכנזי, כדי שיידעו כל האנשים על מה נערכה כאן מחאה כזאת. (תשואות סוערות).

[ד"ר מאכּס נורדאו מתרגם את דברי אשכנזי-דלין, שהעיר על החשיבות ההיסטורית של יזמת הצאר הרוסי למען שלום עולמי. –כאן נשמעו תשואות מצד אחד וקריאות-ערעור מצד אחר].

הרצל (בצלצלו בפעמון): אם ירצה עוד מישהו להפגין הפגנה לא-נאותה, אבקש את התערבות סדרנים..

[נורדאו קורא בגרמנית את ההצעה הבאה של אשכנזי-דלין:

"לאחר ששמענו את קריאת המברק מסט' פטרבורג, המכיל את נוסחו של מכתב מאת מיניסטר-החוץ אל הנציגים המואמנים בפטרבורג של כל המעצמות הזרות, הנקראות אל ועידה שבה ידונו על האמצעים לכינונו של שלום-עולם כללי וקיים – מחליטים הציונים הנאספים בקונגרס השני בבאזל, נפעמים עד עומק-לבם ומאושרים בראותם אחת הממשלות האדירות שבעולם מתייצבת בעוז-החלטה על קרקעה של הנצרוּת האמיתית, שכל הממשלות מודות בה להלכה, אך בלי לקיימה תמיד למעשה:

ראשית: להביע תודתם לעם הרוסי הגדול ולשליטו על יזמה נאצלת זו, לשים קץ לשנאה ולאיבה בין העמים.

שנית: מביעים הם משאלה, כי יישלח אל הממשלות האירופיות, שתהיינה מיוצגות בוועידה העתידה לבוא, תזכיר שיתבע מהן לזכות סוף-סוף את העם היהודי באותה מידת-צדק, שבה מתגלמת האהבה, עצם מהותה של הנצרוּת, שבה הם דוגלים ושמקורה ביהדות, ויעודדו את שיבתו של העם היהודי לארץ אבותיו. (תשואות סוערות מצד אחד, קריאות מחאה מצד שני)].

הרצל: יהיה זה רע מאוד, אם יגיעו²³) הדברים אצלנו לידי אוֹבּסטרוּקציה של הקונגרס, אבל לא ארשה אובסטרוקציה של הציונות. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים).

מונחת לפנינו הצעה, שנעבור לסדר-היום.

סבור אני, כי מן הראוי שלא נפסיד את זמננו בהצבעות מסובכות. יש אמצעי בידי הנוכחים לציין את עמדתם, ובאופן כזה, שיאמרו ברור את דעתם, אבל באותה שעה לא יסַכנו את כבודו של הקונגרס ואת האינטרסים של הציונות לעתיד. צורה זו היא, שאביא את הצעת-ההחלטה של דלין להצבעה.

[כמה צירים מבקשים את רשות-הדיבור]

הרצל: אתן את רשות-הדיבור רק לתרגום הדברים הקודמים.

[ד"ר גאסטר קורא תרגם אנגלי. הציר טמקין קורא תרגום רוסי].

הרצל: ועכשיו נבהיר את ההצבעה,

[ד"ר בודנהיימר הביע עתה את דעתו, כנראה בהסכמה עם הרצל, כי הקונגרס יוכל לתת ביטוי במחיאות-כפיים לשמחתו על הפעולה היזומה למען שלום-העולם, והציע לעבור לסדר-היום בלי ויכוח נוסף – הדברים נתקבלו בתשואות ובמחיאות-כפיים].

הרצל: קבלת-הפנים, שזכו לה דבריו של ד"ר בודנהיימר, מאשרת את דעתה המקורית של הנשיאות, כי ההכרזה על עובדה, שאמנם לא ניתנה לה עדיין צורה מסוימת, אך כוונתה שיקיץ הקץ על השנאה והאיבה בין העמים, תעורר אך קורת-רוח גדולה ביותר בקונגרס של ציונים.

סבור אני, שיהיה זה מיותר להצביע עוד על כך. האסיפה הביעה, בתשואות הראוּיות שחָלקה לד"ר בודנהיימר, מה הם הרגשות המפעמים אותה נוכח עובדה זו. הדבר הזה יתבטא בפרוטוקול, וסבור אני, כי זה מספיק. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים). אם יש למישהו דעה שונה מזו שהבעתי עתה, אתן לו את רשות-הדיבור. (איש אינו נרשם). אין. (תשואות סוערות וממושכות ומחיאות-כפיים).

[בוויכוח על סדר-היום, בנשיאותו של מאכס נורדאו, בשאלה אם להתחיל מיד, לפי הצעתו של מנחם אוסישקין, בדיון על התכנית לייסודו של באנק יהודי קולוניאלי].²⁴)

הרי מובן מאליו, כי נשיאות הקונגרס אינה יכולה לקבוע סדר-יום שונה מזה שהקונגרס רוצה בו. סמכות זו של סעיף 23²⁵) אינה חלה אלא במקרה שאין שום משאלות ברוּרות, ואז קובעת הנשיאות את סדר-היום.

אם רוצים אתם להיכנס היום בוויכוח על הבאנק הקולוניאלי, יהיה צורך שתתאספו לא בשעה 4 אחר-הצהרים, אלא תקיימו ישיבת-לילה. במקרה זה תהיה צריכה להתבטל הישיבה הפומבית אחר-הצהרים, שבה רצינו להתחיל בוויכוח על תכניתו של פּרופ' מאנדלשטאם,²⁶) ויהיה הכרח לדחות גם את הוויכוח על ההתיישבות שנועד להתקיים היום אחר-הצהריים.

אני משער, שאילו נקבעה חלוקה אחרת של סדר-היום, היו אומרים, כי רוצים אנו להחניק את הוויכוח על ההתיישבות. כיוון שסברנו, כי תרצו להרחיב את הדיבור בוויכוח על ההתיישבות, שיש בו נקודות-השקפה שונות, התקַנו איפוא את סדר-היום כךְ. אולם אם ירצה הקונגרס לדחות את הוויכוח על ההתיישבות למחר, או לדון בשאלת-התרבות²⁷) כבסעיף אחרון, הרי תצטרכו פשוט להחליט על כך. אנו קבענו את סדר-היום, משום שחשבנו שכך הוא מעשי ביותר ושבדרך זו נוכל לסיים את התייעצות-הבאנק שלנו בשקט.

אגב, הנני מציע כי היושב-ראש יערוך את ההצבעה בצורה כזאת, שיוצבע תחילה על השאלה, אם מסכימים האדונים להצעתה של הנשיאות. במקרה שלא תהיה הסכמה כזאת, יבואו ההצעות האחרות להצבעה.²⁸)

[בתחילת הישיבה שלפני-הצהרים ביום השלישי לקונגרס, 30 באוגוסט 1898].²⁹)    🔗

קודם כל חייב אני לחזור לעניין תקרית אחת בישיבת אתמול. ההערות שנשמעו כאן בעניין המאורע העולמי של ועידת-השלום הובנו כנראה שלא כהלכה על-ידי כמה אדונים מן העיתונות. ודאי לא מתוך חוסר רצון טוב. אך לא נוכל להתייחס בשוויון-נפש לדבר, אם יוצא מכאן מברק האומר, כי הצעתו של ציר אחד להשיב בהודעת-הסכמה על הצעת פירוק-הנשק עוררה את התנגדותם של הצירים. ההיפך הוא הנכון. כפי שאתם זוכרים, הוחלט לאחר נאום-ההסבר של ד"ר בודנהיימר להסכים בתשואות למאורע הנאדר הזה. לא נשמע שום קול מתנגד לכך. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים). איש באולם לא הביע דעתו נגד זה. היתה אולי תקרית אישית, שנגרמה על-ידי כך שלא ירדו עדיין לסוף כוונתו של בעל ההצעה. אך הקונגרס, רשאי אני לומר, הביע פה-אחד את התלהבותו מן המעשה הגדול הזה. (תשואות סוערות ומחיאות-כפּיים). רוצה אני לבקש מעמיתי מן העתונות בקשה חברית, לעקוב בקצת תשׂומת-לב אחרי התיעצויותינו: מובטח יהיה לי אז, כי לא יֵצאו מכאן אי-הבנות. אין אנו יכולים תמיד לתקן טעוּיות, אבל חשוב לנו מאוד, שיהיה ידוע בדיוּק מה נעשה פה, ושאפשר סוף-סוף לסמוך על הפרוטוקולים הסטנוגראפיים.

[לאחר הצעה של י. בוכמיל, כי רק הקונגרס הבא ידון בתקנון הבאנק וייסד אותו, נשמעו תשואות ושריקות. על כך העיר הרצל בתורת יושב-ראש:]³⁰)

הריני מבקש לא לשרוק; אמנם אפשר למחוא כפיים, אך לא מן המידה היא לשרוק.

[לאחר הצעה של נחמן סירקין, בשעת הדיון על הבאנק, לתת רשות-הדיבור גם למיעוט, ולאחר הצעה של ד"ר כהן-ברנשטיין, להניח להרצל מתוך אימון, שינקוט בצעדים המתאימים לייסוּד הבאנק.]³¹)

הרצל: סבור אני כי ספיקותיו של מר סירקין מוצדקים בהחלט, ואני עצמי רואה צורך לבקש, שלא תפסיקו את הוויכוח קודם זמנו. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים).

לא הפסקתי את ד"ר כהן-ברנשטיין, כשביקש להטיל עלי, כביכול, את האחריוּת לעניין כולו. ודאי שאני נושא בה, אבל אל נא תשכחו, כי עבודות-הכנה אלה, כל המסמכים המונחים לפניכם, הם פרי יגיעה ממושכת; כי חודשים שקדו על המלאכה, לפני שנמסרה ההודעה הראשונה; וכי נתוועדו ועידות-הכנה מכל המינים, והללו נמשכו עד לרגע האחרון. בעיני דבר נמנע לגמרי הוא, שיהיה מישהו מתקין תוכנית מעובדת, שתהיה מתקבלת על דעת הכל. מה שמונח לפניכם כאן הרי זו עבודה גדולה ורצינית, שאמנם יש גם לי זכות בה – אך מועטת, גם אם אני נוטל על עצמי את מידת האחריות המרובה ביותר.

לפיכך אבקשכם שלא לבלום ויכוח זה, משום שאולי עוד יתגלו כמה נקודות-השקפה אחרות. נראה אז, מה טענות יש בפי האדונים, שהם מתנגדיו של הבאנק שהקונגרס הכריז עליו. (תשואות).

[לאחר הצעתם של כמה צירים, להאריך את הקונגרס ביום אחד, כדי שלא לקצץ בוויכוחים מחוסר זמן].

לא התרעמתי על חוסר-הזמן. גיליתם בדברי פנים שלא כהלכה. אדרבה, אמרתי כי עוד יש לנו די זמן אפילו לפי הצעותיה של הוועדה המתמדת שכן עוד כל הלילה לפנינו. על כל פנים חייב אני להעיר לכם על כך, שלא תאמרו אחרי-כן, כי הוויכוח על ההתיישבות או על שאלות-התרבות או על האירגון נחנקו באיבם; משום ששוררת מגמה, ולוּ רק בקרב חלק קטן, בשעת ויכוחים שאין לסיימם בשלושה ימים, להניח מראש, כי הנשיאות מבקשת לבלום את הוויכוח. אביא עתה להצבעה את ההצעה בדבר סיום הוויכוח. אלה שהם בעדה, ירימו את ידם. (הדבר נעשה). מי נגד? (מרימים את ידם). ההצעה בדבר סיום הוויכוח בלי לשמוע נואמים נוספים מתקבלת (תשואות סוערות).

[ד“ר פרידאֶמן מעיר, כי ההצעות שאינן פוסקות לסיום ויכוחים יביאו ליד כך, שיצא הקול, כי בולמים את הנאומים וסותמים את פיות האופּוזיציה. לפיכך הוא מציע, שיינתן לנואמים לכלות את דבריהם. להצעה זו הצטרף הציר ד”ר י. טהון, והציע שייבחרו שני נואמים כלליים, הן מטעם האופּוזיציה והן מטעם “מפלגת הממשלה”]³²)

הרצל: הרשו נא גם לי לדבר לסדר. סבורני, כי בשאלה ממין זה מוטב שייעשה מעשה קטן של חוסר-עקיבות, על-ידי ביטול החלטה שנתקבלה אך עתה, משיהיו נואמי המיעוט עוזבים את ההתייעצות במורת-רוח רבה כל כך. אמנם יהיה בזה משום ביטול ההצבעה שנערכה עתה, אם אעמיד להצבעה את הצעת טהון, אבל אולי יהיה גם הרוב תומך בהצעה, שניתן רשות-הדיבור למיעוט. (הסכמה).

אעמיד איפוא להצבעה את ההצעה בדבר בחירתם של נואמים כלליים, דהיינו שניים-שניים מכל צד. (קריאות: רק אחד מכל צד!).

[הציר ד"ר טהון: אני מצטרף לכך.].

ובכן, אותם שהם בעד בחירתם של נואמים כלליים, אבקש שירימו ידם. (הדבר נעשה). מי נגד? (לאחר הפסקה): הבחירה של נואמים כלליים נתקבלה.

אבקש עתה מן האדונים, שייוועדו ויסכימו על נואם כללי אחד מכל צד. רשומים עוד לרשות-הדיבור…

[ד"ר פרידאֶמן: רצוני להציע, שישאלו את הנואמים השונים, אם הם רוצים לדבר בעד תוכנית הבאנק או נגדה]

הרצל: טוב! אבקש איפוא מן האדונים להודיע בעת אחת, אם הם רוצים לדבר בעד או נגד, ואבקש מן האדונים המזכירים לרשום זאת…

אבקש עתה מן האדונים שייוועדו ויסכימו על נואם כללי אחד מכל צד. [בהמשך הוויכוח על ההחלטות שהוגשו על-ידי ועדת-הבאנק, שישמשו יסוד לתקנון “הבאנק הקולוניאלי היהודי”].³³)

אם הבנתי את הדברים נכונה, מבקשים נואמי-בעד, שבחרו בד"ר מארמורק, כי בפיסקה 1 של סעיף 1 יוסיפו לאחר התיבה “מזרח”: “ביחוד בארץ-ישראל ובסוריה”, ובפיסקה השניה לאחר התיבה “מושבות חקלאיות” המלים: “בארץ-ישראל ובסוריה”.³⁴)

אני מעיר, כי שורה שלימה של הצעות יש להן אותו תוכן בקירוב. גם נואמי-נגד לפחות במידה שירדתי לסוף דעתו של מר באמבוס, יש להם עניין בארץ ישראל. סבור אני, כי ד"ר בודנהיימר יתן דעתו על הסתייגות זו, ולכן לא אקרא לפי שעה את ההצעות האלה, כדי לקצר את העניין.

[לפני ההצבעה על ייסודו של הבאנק הקולוניאלי].³⁵)

הרצל: תחילה תועמד להצבעה ההחלטה הראשונה³⁶) שהוצעה. השנייה תבוא אחר-כך, אם ייווסד הבאנק עכשיו, אם יתן הקונגרס לוועד [הפועל המצומצם] את הסמכוּיות הדרושות לייסד את הבאנק, או אם אתם רוצים שייסודו של הבאנק יידחה לשנה.

זאת מטרת ההצבעה, שאתם עומדים לערוך עכשיו. אתם עורכים אותה תחילה לגבי ההחלטה הראשונה, המורכבת משבעת הסעיפים הידועים לכם, שדנתם בהם זה שעות אחדות.

[הציר ברנארד לאזאר, מדבר צרפתית. תשואות סוערות ומחיאות-כפּיים].

הרצל: גבירותי ורבותי! נהגתי בניגוּד לנוֹהל, כשנתתי את רשות הדיבוּר למר לאזאר, אך כיון שהדבר נעשה, כדי שיסביר את הצבעתו נגד ההצעה, סברתי שראוּי להפליג במידת הוותרנוּת עד קצה הגבול. אבל חידושו של הוויכוח הוא מן הנמנעות. (תשוּאות).

נתרגם את הדברים שאמר מר לאזאר, ואחר-כך נעבור להצבעה, בלי שניתן רשות-הדיבור לאחרים.

מר לאזאר אמר, כי ההצעה שהוגשה לפניכם עדיין איננה בשלה כל-צרכה בשביל להתקבל על-ידי הקונגרס הזה. אין הוא רוצה שתתקבל החלטה שהציבור היהודי לא יהיה יודע אותה מראש במידה מספיקה בשביל שיוכל לעיין בתוכנית לכל פרטיה. הוא חושב, כי דחייה לשנה הבאה אין פירושה הפסד השנה הזאת, אלא שיהיה זה הפסד גדול, אם נהיה מחליטים על ייסודו של הבאנק עכשיו (קריאות ערעור), ושאין זו מידה דמוקראטית לחתוך בפזיזות שכזו החלטות, שלא כל בני העם קיבלו ידיעות מספיקות עליהן.

הואיל והנחתי למר ב. לאזאר לדבר, הרשוני נא להעיר בקצרה שאני סבור כי אם נרצה לשאול תחילה בדעת כל האנשים, לעולם לא נפעל דבר.

מה שאמר מר ב. לאזאר, אבקש עתה לתרגם לרוסית ולאנגלית, (הדבר נעשה).

ועכשיו ניגש להצבעה. אלה שהם בעד ההחלטה הראשונה…

[הציר ד"ר וילנסקי: רצוני להעיר לאדון הנשיא, כי יש לקרוא את ההצעה של מר סירקין ושלי קודם ההצבעה].

הרצל: מעמידים להצבעה את ההצעה המתוקנת, שנתקבלה על-ידי הוועדה. ההצבעה הוסברה כל צרכה, דהיינו בארבע לשונות. עכשיו נצביע. אלה שהם בעד קבלת החלטה א' המודפסת בתוך הנספח עם התוספות, ירימו ידם. (הדברים מתורגמים לרוסית ולאנגלית). (הדבר נעשה).

מי נגד? (5 מצביעים נגד). ההחלטה נתקבלה. (תשואות סוערות ומחיאות-כפּיים. – הנאספים קמים).

ועתה אעמיד להצבעה את ההחלטה השנייה.³⁷) אבקש לקרוא את השמות.

[הציר ד"ר מינץ קורא את השמות].

הרצל: אבקש לקרוא את ההצעה. נאמר בה, כי ועדת הבאנק חייבת מלבד זאת לעמוד בקשר גם עם הוועד-הפועל.

התיערך הבחירה בצורה כוללת, או בפתקי-ההצבעה?

רצוני להעיר לכם על כך, שאם תיערך הבחירה על-פי פתקי-הצבעה, יתבטלו הצעותיהם של אנשים אחרים. יש לכם החופש הגמור לקרוא בשמות הנראים לכם, ובהפסקה שתבוא אחר-כך, אפשר יהיה לערוך את מניין הקולות,

[הציר יוסף שטרן: רצוני לשאול את הנשיאות, איך משערים את שיתוף-הפעולה בין האדונים שייבחרו אל הוועדה, אין כאן שניים שהם דרים בעיר אחת. כיצד תתנהל הוועדה ואיך יהיה שיתוף-המעשה?]

הרצל: במידה שאני יודע, אומרים האדונים תחילה לכונן את הוועדה ואחר-כך להסכים על פגישות קבועות. מה שנוגע למסירת ההודעות לחברים, הרי נוכח קיומו של הטלגראף אין שום קושי.

[הציר גרינברג (מדבר אנגלית)].

הרצל: מיסטר גרינברג מבקש, כי בשביל אנגליה ייבחר באֶנטוויטש; אולם זה מוסר אותה הצהרה עצמה כמו ד"ר בודנהיימר.³⁸)

כולנו קרובים אל הוועדה; מלבד זאת יש לה הזכות לספח לה חברים. מלבד זה יכולים אתם להביע את רצונכם על-ידי כך שתצביעו על השאלה, אם רצונם בתשעה או ביותר חברים, ובמקרה הראשון, אם רוצים אתם לקיים את הבחירה en bloc או על-ידי פתקי הצבעה. (קריאות: en bloc! ).

עכשיו נצביע, אם תהיה הוועדה, הצריכה להגשים את ייסוד הבאנק, מורכבת מתשעה חברים או יותר; אלה שהם בעד תשעה חברים, היינו בעד הצעתה של ועידת-ההכנה, ירימו נא ידם. (ההצבעה נערכת, וכן מצביעים אומרי הלאו).

הרצל: בחירתם של תשעה חברים נתקבלה ב-99 קולות כנגד 54. (תשואות סוערות). מעירים לי על כך, כי צירוף חברים על-ידי הוועדה לא הוצא מכלל אפשרות. הנבחרים יצטרפו לאחר התייסדות הוועדה. (תרגום).

אותם שהם בעד קבלת הרשימה en bloc, ירימו נא ידם (הדבר נעשה). מי נגד? (מרימים ידם). 6 מתנגדים.

הרשימה שנקראה לפניכם נתקבלה. (תשואות). הנני מעיר לתשומת-לבכם, כי בסעיף; של ההחלטה הראשונה מדובר על הגוף שהבאנק הקולוניאלי היהודי יהיה נתון לפיקוחו. מטעמים מעשיים לא נקיים את הבחירה אלא בסוף הסעיף “התיישבות”, לאחר שייבחר הוועד-הפועל.

מונחות לפנינו כמה וכמה הצעות, הנוגעות לאופני הביצוע. כל אלה יועברו לשם עיון לוועדה זו, שהוסמכה עכשיו. מובן מאליו, כי שום הצעה רצינית לא תיגנז, והאדונים עתידים להיווכח בזאת, על-ידי כך שיבואו במגע עם הוועדה.

עכשיו, לאחר שסיימנו את הסעיף הזה, נפוש לשעה קלה. אפסיק עכשיו את הישיבה, ואחדש אותה בשעה חמש ומחצה. נמשיך אז בוויכוח על ההתיישבות, שהופסק אתמול ושבו נסגרה רשימת-הנואמים.

[ישיבת ערב, 30 באוגוסט 1898, לאחר ההצעה של ועדת-הבחירות, לא לאשר את בחירתם של שפירא (קראקא) ושל סוֹן (ארגנטינה)]³⁹)

היו“ר ד”ר הרצל: ראשית, האם האדונים שפירא וסון נמצאים כאן? (לאחר הפסקה): נדמה לי, מר שפירא לא בא לבאזל כלל. אבל מר סוֹן נמצא כאן, וחושב אני, כי מן הראוי שיהיו דבריו נשמעים.

[הציר שאך: צר לי מאוד, שאני חייב לבקש מכם לדחות את הצעתו של הנשיא. רוצים אנו שיושלט העקרון, כי אנו נציגיו החוקיים של העם היהודי, ושלא יוכל כל אחד לבוא לכאן ולומר: אני נציג חוקי. שאם לא כן נהיה לשנינה. – מה שיטענו שני האדונים, עלול רק לעורר ויכוח גדול, שלתוכו ייגררו דברים שמוטב כי לא יהיו מתבררים כאן. אם תפסלו את הבחירות, יוּרד העניין מן הפרק אחת לתמיד].

הרצל: אך כנגד הפסילה עומדת מידת-הצדק, שלפיה אין לשלול מנדאט מאדם עד שלא נשמעו דבריו.

[הציר ד"ר מינץ: לפי סעיף 3 של סדר-היום שנתקבל על-ידינו אין צריך להתקיים ויכוח בשאלת ההכרה או הביטול של הבחירות].

הרצל: ובכן, מקרה שפירא אין להעמידו לדיון כל עיקר. מקרה סון נדון בו בסוף לפי סדר-היום. אגב, נדמה לי כי דבר מאוד משמח הוא, שמתוך בחירות מרובות כל-כך, רק מעטות כל-כך קמו עליהן עוררין בדין.

[בשעת נאומו של ו. באמבוס, בוויכוח על הצעות ועדת-ההתיישבות].⁴⁰)

מר באמבוס, חרגת הרבה ממסגרת הזמן הקצוב. דווקא משום שאתה מייצג נקודת-השקפה אחרת, נתתי לך להמשיך דבריך. אבל אם אתה מסתייג ממה שהודיענו מר מוצקין, שנשלח על-ידנו לארץ-ישראל, חקר במקום את התנאים שבועות רבים,⁴¹) ויש לנו כל היסוד להאמין לו, הרי בכל זאת לא הייתי רוצה, שתהיה מדגיש מצד אחר את זכויותיהם של אנשים, שאולי אין הכול בטוחים בהם כמוך. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים). לפיכך דעתי היא כי תדון בעניין אגב הימנעות מרובה ככל האפשר מהזכרת שמות של אנשים, ותצטמצם בדברים הנחוצים ביותר. (תשואות סוערות ומחיאות־כפיים). לא ארצה להגביל אותך, והריני משוכנע כי קונגרס ישמע את הסבריך המעניינים מאוד. אלא שלא הייתי רוצה, כי שאלות אישיות, מכל סוג שהוא, ייזרקו לחלל האוויר מבימה זו. (תשואות סוערות).

[ישיבת-לילה, 30– 31 באוגוסט 1898. בשעת נאום בוויכוח על הרצאתו של מארמורק בעניין “הארגון” הזכיר ד"ר ז. ר. לנדאו את שאלת המעמדות. מיד התערב הרצל בוויכוח:]⁴²)    🔗

ד"ר לנדאו, (קריאות: סוף!) נדמה לי, שאין להסכים לכך, שתַּרצה עכשיו הרצאה על שאלת המעמדות. הואילה-הא לדבר לענין התעמולה.

[ד"ר לנדאו: אני מדבר לעניין התעמולה, וסבור אני כי הדברים אחוזים ודבוקים בעניין זה. וסבור אני כי חובתי היא לעמוד מראש על דברים המרחפים כאן באוויר והנואמים הבאים עתידים להזכירם. מלבד זאת סבור אני, כי בשום פנים לא הוגבלה חירות-הדיבור (קריאות: סוף!), ויכול אני להבטיח לכם, שאהיה מצטער מאוד, לא למעני אלא למען תנועתנו כולה, אם יהיו שולטים כאן רעיונות מודרניים כל-כך מועטים, עד שיבקשו להפסיק בכוח את הדיון בשאלה בעלת חשיבות עליונה כזאת. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים. – מחאות)].

הרצל: ד"ר לנדאו, אנו מוכנים להקריב את הלילה, בשביל לדבר על הציונות; אבל גם אם נישאר עֵרים כל הלילה, לא נפתור את השאלה הסוציאלית. (תשואות סוערות וצחוק).

[בהמשך נאום-הוויכוח של ד"ר ש. ר. לנדאו נשמעו קריאות: סוף! על כך אמר הרצל כיושב-ראש]:

נשמעו קריאות-סוף; ניהלנו את רוב הוויכוחים בהגבלת זמן של חמש דקות, וד“ר לנדאו ודאי שאינו יכול לקבול, כי נקצבו לו הדקות בצרות-עין. אבל עכשיו אשאל את פי האסיפה, אם היא רוצה, כי ד”ר לנדאו יסיים את דבריו. (שוב קריאות-סוף!) אני שואל: האם רוצים, כי ד"ר לנדאו…

[ד"ר ש. ר. לנדאו: לפי סדר-היום שלנו אסור להפסיק נואם בשעת נאומו, אלא אם כן…]

היו"ר הרצל (מפסיקו): קודם כל חייב אתה לשתוק בשעה שאני מדבר.

הריני מעיר על כך, שאין אנו יכולים לשמוע עכשיו נאומים, העלולים לגזול שעות מרובות.

[ד"ר לנדאו: אני מדבר רק רבע שעה].

הרצל: שמעתי מצדדים רבים קריאות-סוף.

[ד"ר לנדאו: הנשיאות חייבת לשמור על חופש-הדיבור].

הרצל: אל נא תבוא בטענות כאלה. חופש-הדיבור נשמר, וכל זמן שקריאות-הסוף לא היו מרובות מדי, נתתי לך להמשיך דבריך. (שוב קריאות-סוף!). אי-אפשר שיהיה יחיד כופה רצונו על האסיפה, זאת היא אובּסטרוּקציה. (תשוּאות סוערות ומחיאות-כפּיים). אלה שאינם רוצים בהמשכת נאומו של ד"ר לנדאו, ירימו את ידם. (הדבר נעשה). מי בעד? (מרימים ידם). אני שולל ממך את רשות-הדיבור. (תשואות סוערות ואי-שקט).

הריני מבקש מן הנואם לעזוב את הבימה.

[ד"ר לנדאו: הריני קובע, כי נאנסתי. (מחאות נמרצות).

הרצל: (מצלצל בפעמון – רעש גדול ומהומה): ידוע לנו יפה, כי המהלך המוצלח והמכובד של הקונגרס אינו לרצון הכול. (תשואות סוערות). אבל רצון-ההפרעה של יחידים צריך שייעצר על-ידי האסיפה. (תשואות סוערות ומחיאות-כפּיים).

אני מבקש, קל מאוד לעורר מחזות כאלה. (אי-שקט). לשם כך מספיק שיהיו משתמשים לרעה במידת הוותרנות והסובלנות שנהנו ממנה. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים). ד"ר לנדאו, אף-על-פי שלא דיבר לעניין, היתה לו רשות-הדיבור זמן מרובה יותר משהיתה לכל אחד. (קריאה: 15 דקות. – הסכמה). הוא נגע בכל דבר אפשרי, לבסוף גרם לקוצר-רוחו של הקונגרס, שיש לו עבודה ממושכת מאחריו. לא ייתכן, שנסכים להפריע לקונגרס באופן הזה ברגע האחרון. (תשואות סוערות ומחיאות-כפּיים}. כולנו עצבנים במקצת מחמת אריכוּתו של הדיוּן. אולם אין אנו רוצים, שיהיה הקונגרס לוקה משום כך. לפחות, אני משער זאת (תשואות סוערות).

לתיקון דבר לגופו רשות-הדיבור למר רוזנטאל. (קריאות: מוטב שלא! לא לתקן!)

[הציר ל. רוזנטאל: אני מוותר. (תשואות סוערות)].

הרצל: ד"ר שור. (לאחר הפסקה) איננו.

[פורץ דין-ודברים חריף בין הנשיא ד“ר הרצל ובין הציר סירקין בתוך מהומה גדולה ושריקות של צירים רבים.⁴³) סגן-הנשיא ד”ר מ. מאנדלשטאם: אני מציע, כי כל הסוציאליסטים יוצאו מן הקונגרס הציוני. (תשואות ומחיאות-כפיים ממושכות מצד אחד, מחאות ושריקות נמרצות מן הצד האחר. – צירים שונים מבקשים את רשות-הדיבור לסדר)].

הרצל: תרשו לי עכשיו מלה אחת! (המולה גדולה, ממושכת. קריאות: הנשיא רוצה לדבר!) הצעתו של פרופסור מאנדלשטאם, כמובן, לא אתחשב בה. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים). אין אנו יכולים להעלות על הדעת, להוציא מכלל הציונות שום השקפה פוליטית. (תשואות סוערות ומחיאות-כפּיים). מקרה זה צריך לראותו כמחוסל. אלא שאני מעיר את תשומת-לבכם לדבר אחד. מחזות כגון אלה, ואף נסערים הרבה יותר, כבר התחוללו בכל הפּארלאמנטים, ולא הקישו מהם כלום כנגד הפּארלאמנטאריזם. אבל אם מתרחשים דברים כאלה בקונגרס ציוני, יהיו מסיקים מסקנות שליליות מאוד בגנותה של התנועה כולה. (הסכמה קולנית). אינני מאמין, שיש כאן אדם אחד ויחיד, בין שהוא נוטה לימין ובין שהוא נוטה⁴⁴) לשׂמאל, הרוצה בכך. (תשואות סוערות). ומטעם זה עוברים אנו עתה בלי שהיות יתירות לסדר-היום. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים). ניגש עכשיו אל הבחירות, ותחילה תיערך בחירת הוועד-הפועל.

[הציר פאפּאֶרין (מדבר צרפתית)].

הרצל (עונה לו בצרפתית וממשיך אחר כך בגרמנית): אני מבקש, הסברתי באר היטב, כי ברגע זה לא נרשה לעורר את שאלת המפלגות משום צד. הריני נותן לידכם אמצעי, שבו תוכלו לכפר על הפרה זו שׁל סדר היום. הַציעו הבעת אי-אמון לקונגרס נגד ניהול הדיון! אני מבקש מאלה, שאינם מסכימים עם ניהול הדיוּן, שירימו ידם. (תשואות סוערות וממושכות ומחיאות-כפיים).

[בשעת בחירת הוועד-הפועל המצומצם, לאחר שדחו ד“ר שנירר, ד”ר קוקש וד"ר מינץ את בחירתם שהוצעה על-ידי הוועדה המתמדת].⁴⁵)

הרצל: גבירותי ורבותי! הואיל ואינני יכול, לצערי, למסור הצהרה בדומה לידידי ושותפי-לעבודה המכובדים, עם כל חפצי לעשות כן לעתים, יכול אני לדבר במידה מסוימת של חוסר-פניות על הצעתה של הוועדה המתמדת. מבקש אני מכם לקבל אותה כולה כמות שהיא – ואם תעשו כן ובתשואות-הסכמה, – לא אייחס מכך מאומה אלי. אותי כיבדתם למעלה מן הראוי – הרי במעשה זה רק תהיו מביעים לאנשים, שעבדו במסירות בלתי-רגילה, את התודה שהם ראויים לה. (תשואות סוערות וממושכות ומחיאות-כפיים).

[לאחר הצעה של ד"ר בודנהיימר, לבחור את הוועד-הפועל כמוסד לפיקוח על הבאנק שייווסד].⁴⁶)

מוצעת קבלת הצעה en bloc. מי שרוצה לקבל את ההצעה en bloc, יואיל להרים את ידו. (הדבר נעשה). מי נגד? (לאחר הפסקה): ההצעה נתקבלה בכל הקולות כנגד 2 קולות. (תשוּאות סוערות). עוד יש לי כמה הודעות למסור. מונחות לפנינו הצעות מספר, שאולי תמסרו אותן לוועד-הפועל. ראשית, הצעה לקיים את הקונגרס הבא בהאג שבהולאנד. זהו דבר שלא כל-כך קל להחליט בו. יודעים אתם, איך היו הדברים בקונגרס הראשון. תחילה מינכן, אחר-כך באזל, אחר-כך לונדון, ואחר-כך חזרו לבאזל. יש כאן המון נסיבות כלליות, שצריך להביאן במניין.

אני מבקש להניח לוועד-הפועל לקבוע מקום-הקונגרס גם לשנה הבאה.

[לאחר שנימק ד"ר היינריך לווה את הצעתו להעברת הקונגרס להאג].

הרצל: הצעתו של ד"ר לווה ודאי שיתחשבו בה בעיתה.

מלבד זאת יש כאן הצעה, שהוגשה על-ידי האדונים ריינובסקי וחבריו, בעניין הקמתם של משקים-לדוגמה באמצעים פרטיים.

אני חושב, כי הצעה זו ראוי שתימסר לוועדת-ההתיישבות. (הסכמה).

מלבד זאת יש הצעה של מר בוּייאֶס בעניין ייסודם של בתי-ספר חקלאיים. אף היא תועבר לוועדת-ההתיישבות. (הסכמה).

ועוד נתקבלה הצעה ועליה שלושים וכמה חתימות, שהקונגרס הציוני הבא יארך לפחות ארבעה ימים. אף זו תובא בחשבון.

לבסוף יש הצעה, ועליה מספר מספיק של חתימות בהתאם לתקנות, שהוגשה על-ידי מר כצמן.

וזו לשונה: “בהסתמך על כך, שלמען עקרונות-היסוד של הציונות דבר חשוב הוא עד מאוד, שחמשת חברי הוועד-הפועל יהיו אנשים בעלי כוח ומרץ, שיהיו מעמידים לרשות עניין-העם את כל פעילותם וזמנם, ומתוך הנחה, שאנשים מתאימים כאלה יוכלו להימצא לא לבד בין בעלי-היכולת החומרית אלא גם בין מעוטי-האמצעים, שהם רוב העם, הננו מרשים לעצמנו להציע לקונגרס, שתתקבל החלטה לקבוע לחברי הוועד-הפועל [המצומצם] משכורת ראוּיה”.

כבר אמרתי לכם שלשום דעתי בעניין זה. אני כשלעצמי לא הייתי משתייך לעולם אל ועד-פועל כזה, ובמידה שאני יודע את דעותיהם של ידידי, גם הם דוחים זאת. לפיכך אבקשכם לא לפתוח בוויכוח על-כך. במקרה שלפנינו יהיו אלה דברים בטלים.

[לאחר הצעתו של הציר אֶטינגר, כי לפי החלטת כינוס ביאליסטוק יישארו 50 אחוז מכלל כספי השקל לשם תשלום שכרם של חברי הוועדות].

הרצל: זוהי שאלה, שכבר נתעוררה כמה פעמים. סבור אני, כי ראוי לקונגרס להניח לוועדות שכבר נבחרו והמתייסדות מחר, לברר שאלה זו בינן לבין עצמן. אין בינינו שום חילוקי-דעות, שאין ליישבם בדרכי-שלום. מי שיֵשׁב בוועדה זו שבחרתם, ויהיה מי שיהיה, או שנניע אותו שיקבל דעתנוּ, או שאנו נהיה מקבלים דעתו. (תשואות סוערות).

אבקשכם לא לדון בהצעה זו כרגע. אביא להצבעה את ההצעה בדבר תשלום לחברי הוועד, ואבקשכם מראש לדחות אותה, בשם הוועד הפועל.

[הציר בוכמיל (מדבר צרפתית)].

הרצל: אני מעמיד איפוא להצבעה את הצעת כצמן וחבריו, בדבר תשלום שכר לוועד-הפועל. הוועד-הפועל שולל הצעה זו ומבקש מכם לדחותה.

אני מבקש מאלה שהם נגד הצעה זו, שירימו את ידם. (הדבר נעשה). מי בעד? (לאחר הפסקה): ההצעה נדחתה.

[הציר בוכמיל (עומד על הצעתו של מר אטינגר)].

הרצל: אנא, הניחו לנו סוף-סוף להצביע. העיתונאים והקצרנים סופם להתמוטט מעייפות, אם לא נחוס עליהם.

אני מציע לכם להעביר שאלה זו לוועד-הפועל המצומצם. מי שתומך בהצעה זו, אבקש שירים ידו. (הדבר נעשה). מי נגד? (לאחר הפסקה): נתקבלה.

[עם נעילת הקונגרס ⁴⁷ ]    🔗

עבודתנו כמעט נשלמה. מחר, או אפילו עוד במשך היום, יתקיימו הישיבות המכוננות של הוועדות הנבחרות, שיהיו מתפזרות אחר-כך על-פני העולם.

ועדת הכספים זומנה לשעה תשע. אך יהיה זה מוקדם מדי. נראה לי, הדבר הטוב ביותר יהיה, אם יהיו כל הוועדות מתכנסות בשעה אחת-עשרה, היינו: ועדת-הכספים, ועדת-הבאנק הגדולה, הוועד-הפועל הגדול וועדת-ההתיישבות, כולם כאן בחדרי בית הקונגרס.

(בקומו): בשאתי אליכם את הדברים האחרונים, חייב אני ראשית-כול לצאת ידי חובת-תודה (הנאספים קמים), בכך שאביע לשלטונות באזל את תודתנו החמה והנלבבת ביותר על כל הסברת-הפנים שנהגו כלפי הקונגרס שלנו, בפרט בשאלת הדיור, גם השנה. (תשואות סוערות ומחיאות-כפיים).

ועוד חייב אני להודות לכל הידידים הלא-יהודיים של ענייננו, שעקבו באהדה רבה כל כך אחרי ועידתנו, וודאי שאבו מתוך כך את האמונה, כי תנועתנו היא תנועה הראויה לאהדת הרבים. (תשואות סוערות).

תנועתנו – נדמה לי, זאת רשאי אני לומר – היא תנועה מוסרית, שהיא לכבוד למחננו. בשעה זו עייפים אנו כולנו מלחזור ולומר מה שאמרנו במשך שלושה ימים, אבל ברגע זה, שבו מתפעמים הלבבות לפרידה, עוברת אותנו בכל זאת ההרגשה, כי לא ייתכן, שרעיון רגיל הוא שבו אנו הופכים את שיא מכאובנו לשיא אושרנו: הציונות היא לא רק כורח עגום, כפי שנהגו לכנותה, היא גם אידיאל מפואר. (תשואות ומחיאות-כפּיים סוערות).

הריהי, אם לנקוט מימרה לא-ידועה אך מזהירה של מאכס נורדאו, בחינת המאמץ האחרון של היהדות. (תשואות סוערות). ולוואי ויצליח, ולוואי ולא יחריבו יצרים שפלים את המפעל, שהחילונו בו ושיכולנו לקיימו עד עתה בהצלחה, לפני שנוצר דבר-של-קיימא. אנחנו שרויים בנדידה. הנדידה המוסרית של היהודים החדשים התחילה. לאן תוליכנו? הבה נקווה: אל ימים טובים יותר. (תשוּאות צהלה ממושכות).