ראיון לכתב העת הציוני “YOUNG ISRAEL” בלונדון 🔗
(יולי 1989)
“כן, בחפץ-לב נותן אני לך ראיון בשביל ‘יאנג ישראל’,” אמר ד"ר הרצל, "אף-על-פי שאני עייף לא-מעט מן השאלות. העובדה היא כי ‘יאנג ישראל’ הוא שעשה אותי ציוני – אני מתכוון ל’ישראל הצעיר', לבני האנס בן שבע השנים. כשהסתכלתי בבחור הקטן, ושאלתי את עצמי, ‘מה, בשם אלוהים, יהיה גורלו, אם שנאת היהודים תלך ותגדל בקצב זה?’ – באה אלי התשובה לאמור: ‘ארץ אבותינו לבנינו!’
"וכך נתתי דעתי, כי אבות למשפּחות, ובייחוד אלה שיש להם בנים, מגיעים להבין את הציונות הבנה מהירה ועמוקה יותר, מאנשים שאינם נשואים או שאין להם ילדים.
הציונות היא מטרה כבירה, אך הדרך אליה זרועה חתחתים, לעיתים קרובות מאוד התקדמותנו נבלמת על-ידי אנוכיוּת עלובה, רוח-חנוונים מנוולת, כל מיני מורך-רוח ורגישות מזויפת מפני מה-יאמרו-אחרים. אך ככל שהמכשולים גדולים יותר בדרכנו, כן יקרים יותר מאמציהם של הציונים לרומם את האופי היהודי, שלהוותנו הוא נידרדר במדרון של סְתַגְלָנוּת, חיי-שעה ואינטרסים חומריים בזויים.
"אנו החזרנו לנוער היהודי אידיאל. אני מאמין באמונה שלימה – והיא המחזקת אותי בתוך מסותי הרבות – שכבר עשינו, על-ידי דבר זה עצמו, מעשה שאין לו בטלה עולמית. מה עוד אומר בשביל ‘יאנג ישראל’?
“בזמן הזה אנוסה תנועתנו לפסוח ולהבקיע לה דרך בין סבכי-שיחים. אנו זקוקים למכשיר כספי גדול לתכלית זו; ומאחר שהבאנקאים הגדולים חייכו כנגדנו חיוך של בוז בלי לעזור לנו, אנו חייבים לעזור לנו בעצמנו. אתם יודעים, מימי לא היה לי ולא-כלום עם ענייני-עסק. אך עכשיו אנוס אני לטפל בכינונו של באנק, אם כי אין בדעתי לנהל אותו לאחר שיוקם. אנו מצפים לרשימת חותמים עצומה”.
“כן”, ממשיך הרצל, “כל המכשירים שאנו צריכים להם, אנו מוכרחים ליצור אותם בעצמנו, כמו רוֹבינזוֹן קרוּזוֹ באי שלו – קוראיכם ודאי יבינו רמיזה זו. בימים הבאים יהיה סיפור התפתחותה של הציונות כרומאן נפלא. שלוש שנים מלאו עתה מיום שהתנוּעה התחילה. ידעתי מיד, כי עתידה היא להיות עניין בעל משמעות היסטורית, ולכן התחלתי תיכף ומיד בכתיבת יומן, שבו רשמתי כל נסיונותי ונפתולי. כבר מילאתי חמישה כרכים, ויש בדעתי לפרסם ביום מן הימים ספר-מסעות זה של התנועה הציונית. ואז יראו הבריות עד-מה הכבידוּ עלי קצת יהודים להקל גורל העם היהודי”.
[ואיך מתקדם עניין הבאנק שלך?" שאלתי.}
“באורח משביע-רצון עד-מאוד”, השיב ד"ר הרצל. “אם כי צורה כזאת של החתמה לא היתה רגילה – היא נכפתה עלינו מחמת איבתם צרת-המוחין של הבאנקאים העשירים – היא נתקבלה בכל מקום בהתלהבות הגדולה ביותר. השג נשיג את הון-המניות, וכך ניצור מקור עממי של כוח לתנועתנו. ואז יראו הבנקאים היהודים אם השכילו עשות כשהפכו לאויב להם את הבאנק הלאומי היהודי, לשון אחר, את בני המעמד הבינוני הפזורים על פני כל העולם. הבאנק הקולוניאלי היהודי עתיד למלא תפקיד בחיי-העסק היהודיים, שלא בקשר למטרותיו הנעלות. הדבר הזה היה מובן יפה בכל העולם, מיד לאחר שפירסמנו את הקול-קורא הראשון שלנו”.
[“מה יהיה העניין הראשי של קונגרס הבא?”]
“יהודים מכל חלקי העולם יהיו מיוצגים על-ידי ציריהם. העבודה שהכרח היה לעשותה מעשה-אילתוּר בקונגרס הראשון, תועמד עתה על יסוד של קבע, וההסתדרות שלנו תלבש צורה מוגמרת. אנו עומדים לכונן את לשכת-הקונגרס שתהיה קבועה בבאזל. נקבל דינים-וחשבונות נוספים על מצבה הכללי של הציונות, על פעילותן של אגודות ההתיישבות ועניינים אחרים. ונתווה את תוכניותינו לשנה הבאה”.
[“האם תואיל לומר לי, ד”ר הרצל, מה דעתך על יחסם של יהודי אנגליה אל התנוּעה הציונית?"]
“חושש אני”, ענה בחומרה, "כי מצב ענייניהם יצטרך להיות הרבה יותר רע – כל-כך רע כמו שהוא אצלנו – לפני שיבואו לידי הכרת האמת הגואלת של הציונוּת. חוק-הזרים של לורד סוֹלסבּאֶרי2) הוא אות ראשון מבשר-סערה. רק על-ידי קבלת הציונות בלב שלם ובזמן הנכון יינצלו יהודי אנגליה מפריצת אנטישמיות בצורתה האירופית. מי שאינו רוצה לשמוע מוכרח להרגיש.
"אם יהודי אנגליה לא יקחו על עצמם במהרה את הטורח להבין את הציונות, ולסייע לתנועה, הם יגורשו מן החברה הגבוהה, כמו בצרפת; על-ידי מפלגה אנטישמית בפארלאמנט, כמו בצרפת. דברי אלה שלי, אולי תהיה מייחס להם חשיבות מסוימת אם אזכיר לך, כי חזיתי מראש את כל פרשת דרייפוס כמה שנים לפני התרחשוּתה. כתבתי את ‘מדינת היהודים’ לאחר שהייתי בצרפת ארבע שנים, ובאמת כתבתי אותו בפאריס. וכיום אני יודע את מגמת הדברים באנגליה.
“הציונוּת היא לא רק צורך עגום, כמו שאמר קלוֹד מונטיפיורי,3) אלא גם – ולי בפרט – אידיאל מפואר. אם היהודים האנגליים לא יקבלו אותה היום, בשעה שהם יכולים עוד לעשות זאת בכבוד, כאידיאל מפואר, סופם שיושפלו למדרגה שבה יקבלו אותה כצורך נוּגה. ואז לא יוּכלו להאשים אלא את עצמם.”
קובץ 9 – צילום העמוד הראשון של המאמר “הקונגרס” (26 באוגוסט 1898) בכתב־ידו של הרצל.
-
) ראיון שנתן הרצל בשביל ירחון הנוער Young Israel [ישראל הצעיר] בלונדון. הראיון הופיע בגליון של חודש יולי 1898, עם מבוא קצר, המתאר את חייו של הרצל, רעיונו ועיקר פעולותיו. שאלותיו של המראיין מובאות בסוגריים מרובעות. ↩
-
)במקור: Alien Bill, והכוונה לחוק נגד כניסתם הבלתי מוגבלת של זרים [קרי “יהודים”] לאנגליה, שעלול היה לפגוע ביהודי מזרח אירופה, שהיגרו אז במספרים גדולים לאנגליה. הצעת חוק כזוּ הובאה בשנת 1894 בפעם הראשונה לפני הפארלאמנט הבריטי ושוב בשנת 1898 על ידי לורד סוּלסבּאֶרי, ראש הממשלה ושר החוץ בשנים האלה. על ההתפתחות המאוחרת יותר של הבעיה ראה להלן, “עדות בפני ועדת–הזרים”. ↩
-
) ראה לעיל את המאמר “דעותיו של מיסטר קלוֹד מוּנטיפיוֹרי”. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.