הגלגל חוזר אחורנית: מַחזה קינימַאטוֹגרפי לכבוֹד חנוּכּה

א. רב אַברמלי קפריסין מדליק נר של חנוּכּה    🔗

על הבּד מתגלה בּית־עשירים בּנוּסַח הדוֹר הישן. כּלי־בית עתּיקי־ימים, ועם זה יקרים. תּמוּנוֹת אַנשי־שם מדוֹרוֹת שעברוּ, בּיניהם נַאפּוֹליוֹן הראשוֹן, אַלכּסַנדר הראשוֹן, וגם גדוֹלי יִשׂראֵל וּגאוֹניו. על הכּתלים נַברשוֹת־נחוֹשת ונרוֹת־סטיאָרין בּקניהן. מתּוֹךְ ארוֹן־הזכוּכית העתּיק נשקפים כּלי־כסף וּכלי־זהב. בּיניהם גביע־זהב וּכלי־הדסים ישן־נוֹשן. מנגד, סמוּךְ לפּתח, תּלוּיה מנוֹרת־החנוּכּה הגדוֹלה, מנוֹרת־כּסף, כּוּלָה מקשה, עשׂוּיה מַעשׂה רשת דקה, נישׂאת על שכם שני אריוֹת, וּנשרים בּעלי־כנף, שראשיהם הפוּכים לאחוֹריהם, סוֹככים עליה מלמעלה. הכּל ערוּךְ וּמתוּקן להדלָקת נרוֹת של חנוּכּה. בּעל־הבּית עצמוֹ, רב אַברמלי קפריסין, אַברךְ בּן־עשירים, נכבּד וּנשׂוּא־פנים, עוֹמד מוּכן וּמזוּמן ונר־שעוָה, זה השמש, בּידוֹ. מַמתּין הוּא לבעלת־הבּית ואַמהוֹתיה, שתּבוֹאנה מחדר־המבשלים לשמוֹע אֶל הבּרכה. הדלת נפתּחת ואֶל הטרקלין נכנסת תּחילה נחָמה קפריסין, זוֹ בּעלת־הבּית, אִשה צעירה ונאָה, יעלת־חן, כּוּלָה הדוּרה בּתכשיטיה. אַחריה הוֹלךְ בּנה אִיציקל, נַער כּבן שמוֹנה, לָבוּש מעיל־משי ועל ראשוֹ כּיפּה של קטיפה, רקוּמה זהב. אַחריהם בּאִים משרתי הבּית: המבשלת, אִשה יהוּדית שפּניה מפוּחָמים, הסוֹכנת, נַערה בּתוּלה, חבוּשה סינר לָבן, המשרת, בּחוּר אַדמוֹני ויפה־לחָיים, וּביניהם גם המלמד, יהוּדי אָרוֹךְ ודק־בּשׂר, לָבוּש קפּוֹטה של אַטלָס ואַפיליוֹן, מין מגבּעת משוּנה, על ראשוֹ. רב אַברמלי קפריסין קוֹרא אֶת הבּרכה, גוֹחן וּמַדליק נר של חנוּכּה. בּני הבּית עוֹמדים סביב לוֹ ועוֹנים אַחריו אָמן. כּל הפּנים מאִירים. כּל העֵינַיִם נוֹצצוֹת. רב אַברמלי קפריסין מוֹציא חריטוֹ מכּיסוֹ ונוֹתן מעוֹת של חנוּכּה לבנוֹ. המשרתים יוֹצאִים אַחַד אֶחָד. על הבּד מתרחשת תּנוּעה – פּנים חדשוֹת נראוֹת. בּזה אַחַר זה נכנסים אוֹרחים לטרקלין: קרוֹבים וּשכנים וּבעלי־בתּים חשוּבים מן העיר. הכּל מברכים אֶת בּעלי־הבּית ונוֹתנים מעוֹת של חנוּכּה לבנם הקטן. האוֹרחים נגָשים אֶל השוּלחָנוֹת הקטנים ויוֹשבים זה לעוּמַת זה. משׂחקים משׂחקי־חנוּכּה: הלָלוּ בּאַשקוּקה, והלָלוּ בּפסיפס. עוֹרכים השוּלחָן. מַציגים הכּיסאוֹת. בּעל־הבּית יוֹשב בּראש. בּעלת־הבּית מַזמינה אֶת האוֹרחים לשוּלחָן. המשרתים נוֹשׂאִים קערוֹת גדוֹלוֹת, מלאוֹת לביבוֹת, דילדוּלי־שוּמן מטוּגָנים וּשאָר מיני תּרגימה. מוֹזגים יין אֶל תּוֹךְ הכּוֹסוֹת. אִיציקל הקטן פּוֹרשׁ פּעם בּפעם מן השוּלחָן ועוֹמד לשׂחק בּסביבוֹן. על הבּד מתבּלט הסביבוֹן בּאַרבּע אוֹתיוֹתיו: נ. ג. ה. ש. האוֹרחים מתבּוֹננים אֶל הקטן ואֶל תּנוּעוֹתיו ונהנים ממנוּ נחת. שוֹתים יין ואוֹמרים זה לָזה: “לחַיִים”.

ב. ליל־חנוּכּה בּביתוֹ של איסאק אַבּרמוֹביץ    🔗

על הבּד נראֶה הבּית הקוֹדם, כּוּלוֹ מחוּדש. גם פּני בּעל־הבּית פּנים חדשוֹת: בּרשמי הפּנים האֵלה יֵש כּדי להכּיר אֶת אִיציקל הקטן. אִיציקל כּבר גָדל וּבא בּאנשים. אַף הוּא עשיר, עשיר מוּפלָג, וּשמוֹ עתּה: אִיסַאק אַבּרמוֹביץ. ואִשה יֶש לוֹ, מַטרוֹנית חשוּבה מאוֹד, ממרוֹם האריסטוֹקראטיה. קליאוֹפּטרה דוידוֹבנה שמה. מנַהלת היא אֶת בּיתה בּיד רמה, בּטעם האריסטוֹקראטים הגדוֹלים, בּני עם האָרץ. כּלי־הבּית חדשים, כּוּלָם עשׂוּיִים וּמפוֹאָרים בּנוּסח החָדש. הנַברשוֹת, נַברשוֹת־הנחוֹשת העתּיקוֹת, זכר אֵין לָהן עוֹד על הכּתלים. התּמוּנוֹת העתּיקוֹת אַף הן אֵינן. בּמקוֹמן תּלוּיוֹת תּמוּנוֹת אחרוֹת – יצירוֹת האָמנוּת החדשה. בּעלי־הבּית מַמתּינים לאוֹרחים. שוּלחָנוֹת עוֹמדים, שוּלחָנוֹת קטנים ירוּקים. על השוּלחָנוֹת מוּכנים סדרי קלפים, נתחי קרטוֹן וּמברשוֹת קטנוֹת – כּל כּלי המלָאכה. בּקרן־זוית, סמוּךְ לפּתח, תּלוּיה מנוֹרת־החנוּכּה העתּיקה – משוּם כּבוֹדוֹ של האָב הזקן, החָי עדיִין. יאשינקה, בּנוֹ־יחידוֹ של אִיסאק אַבּרמוֹביץ, משׂחק מאחוֹרי הפּרגוֹד עם אוֹמַנתּוֹ, העלמה הנוֹצרית. מדי פּעם בּפעם נכנס יאשינקה ויוֹצא. האוֹמנת רודפת אַחריו, תּוֹפסת בּוֹ וּמוֹשכתּוֹ אֶל החדר השני. אַחַד אֶחָד מתכּנסים וּבאִים האוֹרחים, כּוּלָם אריסטוֹקראטים גמוּרים, הם וּנשיהם המַטרוֹניוֹת. הכּל לבוּשים מַחלָצוֹת, פּרוּפים וּמפוּרכּסים. קליאוֹפּטרה דוידוֹבנה מקדמת אֶת האוֹרחים בּסבר פּנים יפוֹת. מאַחַד החדרים הסמוּכים בּא אָביו של בּעל־הבּית, רב אברמלי קפריסין, כּוּלוֹ לָבן כּשלג. נגָש בּחשאי אֶל מנוֹרת־החנוּכּה, הסמוּכה לפּתח, גוֹחן אֵליה וּמַדליק נר של חנוּכּה. מאחוֹרי הדלת פּוֹרץ בּרעש יאשינקה הקטן. קליאוֹפּטרה דוידוֹבנה מציצה בּעֵיני־זעם על העלמה האוֹמנת. זוֹ תּוֹפסת בּקטן ומוֹשכתּוֹ אֶל החדר השני. הקרוּאִים חוֹבשים לרגע אֶת מגבּעוֹתיהם לראשיהם – משוּם כּבוֹדוֹ של הזקן. הזקן קוֹרא אֶת הבּרכה, פּוֹנה ויוֹצא לחַדרוֹ כּל־עוּמַת שבּא. הקרוּאִים שוֹאפים רוּחַ: בּרוּךְ שפּטרנוּ… מיד מסירים אֶת המגבּעוֹת, יוֹשבים מסביב לשוּלחָנוֹת הירוּקים ונגָשים אֶל המלָאכה.

ג. גזירה היא מלפני קליאוֹפּטרה דוידוֹבנה!    🔗

על הבּד מתגלה חדר־ילָדים. צעצוּעים וּכלי־משׂחָק רבּים. בּקרן־זוית הוּכן בּהקדם־זמן אִילָן לכבוֹד ליל־אִידיהם. האִילָן עשׂוּי יפה, מקוּשט נרוֹת ונראֶה כּמכוּסה שלג. יאשינקה משתּמט מידי האוֹמנת, הוֹרס בּכל כּוֹחוֹ אֶל הדלת. מתאַוה יאשינקה דווקא לשם, לטרקלין, למקוֹם האוֹרחים. האוֹמנת עוֹצרת בּעדוֹ ואֵינה נוֹתנת אוֹתוֹ לילךְ לשם. הוּא משתּמט מידיה, והיא תּוֹפסת בּוֹ. גזירה היא על יאשינקה שלא יִראֶה אֶת הדלָקת הנרוֹת של חנוּכּה. קליאוֹפּטרה דוידוֹבנה אֵינה רוֹצה בּכךְ. גזירה היא מלפני קליאוֹפּטרה דוידוֹבנה!…

ד. מי יוֹדע מה יביאוּ לנוּ הימים הבּאים לקראתנוּ?    🔗

על הבּד מתגלה שוּב אוֹתוֹ הטרקלין. אִיסַאק אַבּרמוֹביץ קפריסין כּבר זרקה שׂיבה בּוֹ. קליאוֹפּטרה דוידוֹבנה נוֹהגת מנהג מַטרוֹנית חשוּבה כּמו אָז, ורק דעתּה אֵינה זחוּחָה עוֹד עליה כּבתּחילה. מעֵין מרה שחוֹרה נסוּכה על פּני בּעלי־הבּית וגם על פּני האוֹרחים, המתכּנסים עכשיו אֶל הטרקלין לא בּרעש ולא בּזריזוּת, אֶלָא בּדממה וּבמתינוּת. ניכּר, כּי דאָגה צפוּנה בּקרבּם, האוֹכלת אֶת לבּם בּמסתּרים. המנוֹרה העתּיקה, מנוֹרת־החנוּכּה, תּלוּיה בּמקוֹמה הקבוּע, סמוּךְ לפּתח. ואוּלָם לא הזקן רב אַברמלי קפריסין נגָש עתּה אֵליה להדליק אֶת הנר. הזקן רב אַברמלי קפריסין כּבר הלךְ בּדרךְ כּל האָרץ. פּה, בּטרקלין זה, על אַחַד הכּתלים, תּלוּיה תּמוּנתוֹ בּמסגרת שחוֹרה: תּמוּנת ישיש לָבן, שדאָגה עמוּקה בּעֵיניו. בּמקוֹמוֹ עוֹמד להדליק נר של חנוּכּה בּחוּר צעיר, תּלמיד האוּניברסיטה, שאוֹדם־העלוּמים פּוֹרח בּלחָייו. מרשמי פּניו ניכּר מי הוּא: יאשינקה הוּא זה, שכּבר גָדל ונתבּגר. סביבוֹ עוֹמדים חבריו, אַף הם תּלמידי האוּניברסיטה, כּוּלָם מגבּעוֹתיהם בּראשיהם. האוֹרחים אֵינם מַאמינים למַראֵה עֵיניהם: הללו שׂוֹחקים, והלָלוּ תּוֹהים ומשתּוֹממים: “הגם בּנוֹ של קפריסין בּציוֹניִים?”… אבי הבּן ואִמוֹ מַבּיטים זה בּזה וּפניהם מתכּרכּמים. קליאוֹפּטרה דוידוֹבנה כּוּלָה בּוֹעֶרת מחרפּה. מעוֹלָם לא פּיללה וּמעוֹלָם לא עלה על דעתּה, כּי מבּיתה תּיפּתח הרעה, כּי בּנה וּבר־בּטנה יֵצא לתרבּוּת… לתרבּוּת זוֹ!… מוֹשכת היא כּתפיה, פּוֹכרת ידיה, מַבּיטה בּצער פּעם אֶל בּנה וּפעם אֶל האוֹרחים, פּניה חצים שׂוֹחקים וחצים מבוּישים, וכוּלָה נכוֹנה לבקש סליחה וּמחילה מאֵת האוֹרחים, כּאִילוּ חטא חָטאָה לפניהם.

עֵיניה כּאִילוּ אוֹמרוֹת:

– ראוּ גם ראוּ: הגלגל חוֹזר אחוֹרנית!… מי יוֹדע, מי יוֹדע, מַה יביאוּ לָנוּ הימים הבּאִים לקראתנו?…