בַּיָּמִים מִקֶּדֶם הָיָה חַיָּט בָּאָרֶץ וְלוֹ שְׁלֹשָה בָנִים וְעֵז רַק אֶחָת. וַיְהִי כִּי כִלְכְּלָה הָעֵז אֶת כֻּלָּם יַחַד בַּחֲלָבָהּ וַיִּדְאֲגוּ לָהּ לָתֶת לָהּ תָּמִיד אֶת טַרְפָּהּ¹ בְּעִתָּהּ וַיִּנְהֲגוּ אוֹתָהּ יוֹם־יוֹם הַשָּׂדֶה וַיְבַקְשׁוּ לָהּ מִרְעֶה שָׁמֵן. כָּכָה יַעֲשׂוּ שְׁלֹשֶת הָאַחִים כָּל הַיָּמִים, אִישׁ יוֹמוֹ. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּנְהַג אוֹתָהּ הַבְּכוֹר עַד לַחֲצַר שְׂדֵה־הַקְּבָרִים, אֲשֶׁר שָׁם מִבְחַר הָעֵשֶׂב, וַתֹּאכַל וַתְּרַקֵּד שָׁם כָּל הַיּוֹם. וּבִפְנוֹת הַיּוֹם וַיְהִי מוֹעֵד לָשׁוּב הַבַּיְתָה, וַיִּשְׁאָלֶנָּה הַנַּעַר וַיֹּאמַר: “עֵז, הֲשָׂבַעַתְּ?” וְהָעֵז עָנְתָה:

"שָׂבַעְתִּי מְלוֹא הַקֵּבָה,

כָּל עָלֶה לִי תוֹעֵבָה: מֶה! מֶה!"

וְהַנַּעַר אָמַר: “כִּי עַתָּה אֵפוֹא נָשׁוּב הַבַּיְתָה”, וַיִּתְפְּשֶׂנָּה בְחַבְלָהּ אֲשֶׁר בְּצַוָּארָהּ וַיִּנְהָגֶהָ וַיְבִיאֶהָ אֶל הָרֶפֶת וַיִּקְשְׁרֶנָּה שָׁם אֶל הַמּוֹט. וְהַחַיָּט הַזָּקֵן שָׁאַל: “הֲנָתַתָּ לָעֵז אֶת טַרְפָּהּ דַּיָּהּ?” וַיַּעֲנֵהוּ בְּנוֹ: “אַל תִּדְאַג לָהּ, אָבִי! שָׂבְעָה מְלוֹא הַקֵּבָה, כָּל עָלֶה לָהּ תּוֹעֵבָה”. אַךְ הַחַיָּט הַזָּקֵן לֹא בָטַח בּוֹ וַיֵּלֶךְ וַיֵּרֶד אֶל הָרֶפֶת לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינָיו וַיְמַשֵּׁשׁ בְּיָדוֹ אֶת חֶלְקַת צַוָּארָהּ וַיִּשְׁאַל: “עִזִּי, הֲשָׂבַעַתְּ?” וְהָעֵז עָנְתָה:

"מָה אֶשְׂבַּע וְלֹא הִשְׂבִּיעוּנִי?

רַק עַל קְבָרִים הִרְקִידוּנִי,

וְאַף עָלֶה לֹא נְתָנוּנִי ² : מֶה! מֶה!

“הוֹי לְאָזְנַי שֶׁכָּכָה שׁוֹמְעוֹת!” קָרָא הַחַיָּט וַיָּרָץ וַיְמַהֵר הַבַּיִתָה וַיִּצְעַק אֶל הַנַּעַר: “דּוֹבֵר שְׁקָרִים אָתָּה! אֵיךְ תֹּאמַר שְׂבֵעָה הָעֵז וְאַתָּה רַק הַרְעֵב הִרְעַבְתָּהּ?” וַיִּתְפֹּשׂ בַּחֲרוֹנוֹ אֶת הָאַמָּה אֲשֶׁר עַל הַקִּיר וַיַּךְ בָּהּ אֶת הַנַּעַר הָלוֹךְ וְהַכּוֹת וַיְגָרְשֵׁהוּ מִבֵּיתוֹ.

מִמָּחֳרָת הַיּוֹם וַיְהִי תּוֹר הַבֵּן הַשֵּׁנִי לְהָבִיא אֶת הָעֵז הַשָּׂדֶה, וַיִּקַּח הַנַּעַר וַיִּנְהָגֶנָּה אֶל כִּכַּר הַשָּׂדֶה מֵאַחֲרֵי מְשׂוּכַת הַגַּן, אֲשֶׁר שָׁם הַדֶּשֶׁא הַטּוֹב, וַתֹּאכַל הָעֵז כָּל הַיּוֹם וַתְּלַחֵךְ אֶת כָּל אֲשֶׁר לְפָנֶיהָ. וּבָעֶרֶב, בְּבֹא הָעֶת לֶאֱסֹף אֶת הַמִּקְנֶה הַבַּיְתָה, וַיִּשְׁאָלֶנָּה: “עֵז, הֲשָׂבַעַתְּ?” וְהָעֵז עָנְתָה:

"שָׂבַעְתִּי מְלוֹא הַקֵּבָה,

כָּל עָלֶה לִי תוֹעֵבָה: מֶה! מֶה!"

וְהַנַּעַר אָמַר: “כִּי עַתָּה אֵפוֹא נָשׁוּב הַבַּיְתָה”, וַיִּמְשְׁכֶהָ וַיְבִיאֶהָ אֶל הָרֶפֶת וַיִּקְשְׁרֶהָ אֶל הַמּוֹט. וְהַחַיָּט הַזָּקֵן שָׁאַל: “הֲנָתַתָּ לָעֵז אֶת טַרְפָּהּ דַּיָּהּ?” וַיַּעֲנֵהוּ בְּנוֹ: “אַל תִּדְאַג לָהּ, אָבִי! שָׂבְעָה מְלוֹא הַקֵּבָה, כָּל עָלֶה לָהּ תּוֹעֵבָה”. אַךְ הַזָּקֵן לֹא הֶאֱמִין וַיֵּרֶד אֶל הָרֶפֶת וַיִּשְׁאַל: “עִזִּי, הֲשָׂבַעַתְּ?” וְהָעֵז עָנְתָה:

"מָה אֶשְׂבַּע וְלֹא הִשְׂבִּיעוּנִי?

רַק עַל קְבָרִים הִרְקִידוּנִי,

וְאַף עָלֶה לֹא נְתָנוּנִי: מֶה! מֶה!"

“הוֹי בֶּן־בְּלִיַּעַל” קָרָא הַחַיָּט, “אֵיךְ קָם בּוֹ לִבּוֹ לְהַרְעִיב נֶפֶשׁ בְּהֵמָה זַכָּה כָּזֹאת!” וַיְמַהֵר הַבַּיְתָה וַיַּךְ בְּאַמָּתוֹ אֶת הַנַּעַר הָלוֹךְ וְהַכּוֹת וַיְגָרְשֵׁהוּ מִבֵּיתוֹ.

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר הַבֵּן הַשְּלִישׁי בְּלִבּוֹ: אַחַי הִרְשִׁיעוּ וַאֲנִי אֵיטִיב, וַיֵּלֶךְ וַיְבַקֶּש־לוֹ בֵּין הַסְּבָכִים כִּכָּר כֻּלָּהּ דֶּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם עָלִים וַעֲנָפִים בְּאֵין מִסְפָּר, וַתְּהִי הָעֵז אוֹכֶלֶת שָׁם כָּל הַיּוֹם. וּבָעֶרֶב, בְּבוֹא הָעֵת לָשׁוּב, וַיִּשְׁאָלָהּ: “עֵז, הֲשָׂבַעַתְּ?” וְהָעֵז עָנְתָה:

"שָׂבַעְתִּי מְלוֹא הַקֵּבָה,

כָּל עָלֶה לִי תוֹעֵבָה: מֶה! מֶה!

וְהַנַּעַר אָמַר: “כִּי עַתָּה אֵפוֹא נָשׁוּב הַבַּיְתָה”, וַיְבִיאֶהָ אֶל הָרֶפֶת וַיִּקְשְׁרָהּ אֶל הַמּוֹט. וְהַחַיָּט הַזָּקֵן שָׁאַל: “הֲנָתַתָּ לָעֵז אֶת טַרְפָּהּ דַּיָּהּ?” וַיַּעֲנֵהוּ בְּנוֹ: “אַל תִּדְאַג לָהּ, אָבִי! שָׂבְעָה מְלוֹא הַקֵּבָה, כָּל עָלֶה לָהּ תּוֹעֵבָה”. וְהַזָּקֵן לֹא נִסְמַךְ עָלָיו וַיֵּרֶד וַיִּשְׁאַל: “עִזִּי, הֲשָׂבַעַתְּ?” אַךְ הַבְּהֵמָה הָרְשָׁעָה עָנְתָה:

"אֵיךְ אֶשְׂבַּע וְלֹא הִשְׂבִּיעוּנִי?

רַק עַל קְבָרִים הִרְקִידוּנִי,

וְאַף עָלֶה לֹא נְתָנוּנִי: מֶה! מֶה!"

“הוֹי חֶבְרַת מְכַזְּבִים כֻּלָּם!” קָרָא הַחַיָּט, “כֻּלָּם סָרֵי־סוֹרְרִים, כֻּלָּם בּוֹגְדֵי בָגֶד! לֹא אוֹסִיף עוֹד לִהְיוֹת לָהֶם לְפֶתִי לְהָתֵל בִּי!” וְלֹא יָדַע נַפְשׁוֹ מֵרֹב חֲרוֹן־אַף, וַיֵּחָפֵז הַבַּיְתָה וַיַּחֲרֹש עַל גַּב הַנַּעַר בְּאַמָּתוֹ בְּאֵין חֶמְלָה, וְהַנַּעַר נִמְלַט וַיָּנֹס.

וְהַחַיָּט הַזָּקֵן נִשְׁאַר רַק הוּא לְבַדּוֹ עִם עִזּוֹ, וַיְהִי מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר וַיֵּצֵא אֵלֶיהָ אֶל הָרֶפֶת, וַיִּתְרַפֵּק³ עָלֶיהָ וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: “בֹּאִי, בְּהֶמְתִּי הַנֶּחֱמָדָה, אֲנִי־אֲנִי אֲבִיאֵךְ אֶל הַמִּרְעֶה וּרְעִיתִיךְ”. וַיִּתְפְּשֶׂנָּה בַחֶבֶל וַיִּנְהָגֶנָּה אֶל יְרַק הַסִּירִים וּבֵין סִבְכֵי עֵשֶׂב הַצֹּאן וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תֹּאכַלְנָה הָעִזִּים בְּחֶמְדָּה. “הִנֵּה פֹה מָקוֹם לָךְ לֶאֱכֹל הַפַּעַם כְּנַפְשֵׁךְ שָׁבְעֵךְ!” דִּבֶּר אֵלֶיהָ וַיִּרְעֶנָּה עַד הָעָרֶב. אָז יִשְׁאַל: עֵז, הֲשָׂבַעַתְּ?" וְהָעֵז עָנְתָה:

"שָׂבַעְתִּי מְלוֹא הַקֵּבָה,

כָּל עָלֶה לִי תוֹעֵבָה: מֶה! מֶה!

וְהַחַיָּט אָמַר: “כִּי עַתָּה אֵפוֹא נָשׁוּב הַבַּיְתָה”, וַיְבִיאֶהָ אֶל הָרֶפֶת וַיִּקְשְׁרֶנָּה אֶל הַמּוֹט. הוּא טֶרֶם יֵלֵךְ וַיֶּפֶן אֶת רֹאשׁוֹ אֵלֶיהָ עוֹד הַפַּעַם וַיֹּאמַר: “זֹאת הַפַּעַם הֲלֹא שָׂבַעַתְּ!” אַךְ הָעֵז לֹא נָשְׂאָה אֶת פָּנָיו גַּם הִיא וַתִּקְרָא:

"אֵיךְ אֶשְׂבַּע וְלֹא הִשְׂבִּיעוּנִי?

רַק עַל קְבָרִים הִרְקִידוּנִי,

וְאַף עָלֶה לֹא נְתָנוּנִי: מֶה! מֶה!

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַחַיָּט אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּעֲמֹד נִבִהָל, וַיָּבֶן כִּי חָטָא לְבָנָיו חֲטָאָה גְדוֹלָה וְכִי גֵרְשָׁם מֵעַל פָּנָיו וְהֵמָּה נְקִיִּים. וַיִּקְרָא: “חַכִּי־נָא אַתְּ, בְּהֵמָה שְׁכֵחַת־טוֹבָה! הַמְּעַט לִי לְגָרֵשׁ אוֹתָךְ מֵעַל פָּנַי הַיּוֹם, כִּי גַם אוֹת אָשִׂים בָּךְ אֲשֶׁר לֹא תוּכְלִי עוֹד לְעוֹלָם לָבוֹא בִקְהַל חַיָּטִים יִשְׁרֵי־לֵב!” וַיָּרָץ בְּחִפָּזוֹן הַבַּיְתָה וַיִּקַּח לוֹ תַעַר אֲשֶׁר בּוֹ יִתְגַּלַּח וַיִּמְשַׁח אֶת רֹאשׁ הָעֵז בַּבֹּרִית וַיְגַלַּח אוֹתָהּ וַתְּהִי חֲלָקָה כֻלָּה, כְּחֶלְקַת כַּף יָדוֹ. וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לָקַחַת אֶת הָאַמָּה, פֶּן יְחַלֵּל אֶת כְּבוֹדָהּ, וַיִּקַּח לוֹ שׁוֹט וַיַּךְ בּוֹ אֶת הָעֵז הָלוֹךְ וְהַכּוֹת, הָלוֹךְ וְהַכּוֹת, וַתְּרַקֵּד הָעֵז עַד לְכֶפֶל⁴ קוֹמָתָהּ וַתָּנָס וַתִּבְרָח.

וְהַחַיָּט נִשְׁאַר בְּבֵיתוֹ בּוֹדֵד וְגַלְמוּד, שְׁכוּל־בָּנִים וּשְׁכוּל־עֵז, וַיִּתְקְפֵהוּ⁵ יָגוֹן גָּדוֹל, כִּי עָרְגָה נַפְשׁוֹ אֶל בָּנָיו וְהֵם אֵינָם, וְאִישׁ לֹא יָדַע אֶת מְקוֹמָם. וְהַבֵּן הַבְּכוֹר בְּעְזבוֹ אֶת בֵּית אָבִיו בָּא לְעִיר רְחוֹקָה וַיָּסַר לְבֵית חָרַשׁ־עֵצִים, וַיִּלְמַד אֶת מְלַאכְתּוֹ, וַיְהִי חָרוּץ בְּלִמּוּדָיו וַיִּשְׁקֹד עַל הַמְּלָאכָה יוֹמָם וָלַיְלָה, וּבְהַשְׁלִימוֹ אֶת חֻקּוֹ וּבְבֹא עִתּוֹ לָצֵאת לְמַסָּעָיו וַיִּתֶּן לוֹ אֲדוֹנוֹ שֻׁלְחָן קָטָן מַתָּנָה, לֹא הָדָר לוֹ וְלֹא מַרְאֶה לוֹ,הַשֻׁלְחָן עָשׂוּי עֵץ כְּאַחַד הָעֵצִים, וְרַק יִתְרוֹן טוֹב הָיָה לוֹ: כַּאֲשֶׁר יַצִּיג אִישׁ אֶת הַשֻּׁלְחָן אַרְצָה וְאָמַר: “שֻׁלְחָן עָרוּךְ!” וְהָיָה פִתְאֹם הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ בַּכֹּל: מִטְפַּחַת לְבָנָה פְּרוּשָׂה עָלָיו וְעָלֶיהָ קְעָרָה וְשַׂכִּין וּמַזְלֵג עִם סִירוֹת מְלֵאוֹת צָלִי וְנָא⁶, כְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל הַשֻּׁלְחָן שֵׂאת, וְכוֹס גְּדוֹלָה מְלֵאָה יין אָדֹם הִצְהִירָה מִשָּם, אֲשֶׁר לְמַרְאֵהוּ יָגִיל לְבַב אָדָם. וְהַפּוֹעֵל הַצָּעִיר אָמַר אֶל לִבּוֹ: “בָּאֵלֶּה תִשְׂבַּע וְלֹא תִרְעַב כָּל יָמֶיךָ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה”, וַיְהִי שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וַיִּסַּע הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, וְלֹא שָׂם לֵב אִם טוֹב וְאִם רַע בֵּית־הַמָּלוֹן אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו וְאִם יֵשׁ שָׁם דָּבָר לֶאֱכֹל וְאִם לֹא, וְיֵשׁ אֲשֶׁר לֹא סָר אֶל בֵּית־מָלוֹן אוֹ אֶל בֵּית־אוֹרְחִים ולן בְּעוֹדוֹ בְשָׂדֶה אוֹ בְיַעַר אוֹ עַל־פְּנֵי נְוַת־דֶּשֶׁא וְלָקַח אֶת שֻׁלְחָנוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ וְהִצִּיגוֹ אַרְצָה וְקָרָא: “שֻׁלְחָן עָרוּךְ!” וְהָיָה הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ פִּתְאֹם בַּכֹּל כְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ. וַיְהִי הַיּוֹם וְנַפְשׁוֹ חָשְׁקָה פִתִאֹם לָשׁוּב אֶל בֵּית אָבִיו. אָמַר: אֵין זֹאת כִּי־אִם בִּרְבוֹת הַיָּמִים שָׁבָה חֲמָתוֹ מֵעָלַי וְגַם כַּפֵּר אֲכַפֵּר פָּנָיו בַּשֻּׁלְחָן הַזֶּה וְלֹא יִחַר עוֹד אַפּוֹ. בַדֶּרֶךְ וַיָּבוֹא בָעֶרֶב לְבֵית־אוֹרְחִים וְהַבַּיִת מָלֵא אֲנָשִׁים וְהַאֲנָשִׁים בֵּרְכוּהוּ לְשָׁלוֹם וָיִּקְרְאוּ לוֹ לָשֶׁבֶת עִמָּהֶם לֶאֱכֹל מֵאֲשֶׁר לָהֶם, כִּי הַלַּיְלָה בָא וְלֹא יֵקַל לוֹ לִמְצֹא אֹכֶל לְנַפְשׁוֹ. אַךְ הֶחָרָשׁ הַצָּעִיר עָנָה: “לָמָה אַכְרִית אֶת בִּלְעֲכֶם מִפִּיכֶם וְהוּא מְעַט גַּם בִּלְעָדָי? הֲלֹא טוֹב כִּי תִהְיוּ אַתֶּם לִי לְאוֹרְחִים וַאֲנִי אֲנִי אַאֲכִילְכֶם”. וְהַאֲנָשִׁים שָׂחֲקוּ לִדְבָרָיו, כִּי חָשְׁבוּ רַק מְהַתֵּל הוּא בָהֶם.

אָז הוֹרִיד אֶת שֻׁלְחָנוֹ וַיַּצִּיבֵהוּ בַחֶדֶר בַּתָּוֶךְ וַיִּקְרָא: “שֻׁלְחָן עָרוּךְ!” – וַיְהִי פִתִאֹם הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ בַּכֹּל, כָּל מַעֲדַנֵּי⁷ מֶלֶךְ עָלָיו, אֲשֶׁר לֹא יִהְיוּ כְמוֹהֶם לְבַעַל בֵּית־הָאוֹרְחִים עַד עוֹלָם, וְרֵיחַ הַמַּאֲכָלִים הַטּוֹבִים עָלָה בְאַפָּם וַיּוֹרִירוּ אֶת רִירָם עַל זְקָנָם מֵרֹב תַּאֲוָה. וְהַפּוֹעֵל קָרָא: “גְּשׁוּ וְאִכְלוּ, רֵעַי”, וְהָאֲנָשִׁים רָאוּ כִּי בְלֵב תָּמִים הוּא מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, וַיִּגְּשׁוּ וַיֹּאכְלוּ וַיֵּיטִיבוּ אֶת לִבָּם. וְזֹה הַגְּדוֹלָה מִן הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵיהֶם: כִּמְעַט הוּרַק אַחַד הַכֵּלִים אוֹ אַחַת הַקְּעָרוֹת אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן, וַיִּמָּלְאוּ כְרֶגַע שֵׁנִית. וּבַעַל בֵּית־הָאוֹרְחִים עָמַד בַּפִּנָּה וַיַּרְא אֶת כָּל הַגְּדוֹלוֹת וְאֶת כָּל הַנִּפְלָאוֹת הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: “מִי יִתֶּן־לִי מְבַשֵּׁל כָּזֶה, כִּי עַתָּה הָיָה בֵית־הָאוֹרְחִים אֲשֶׁר לִי לְנֵס בְּכָל הָאָרֶץ!” וְהֶחָרָשׁ וַאֲנָשָׁיו אָכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיֵּיטִיבוּ אֶת לִבָּם וַיְאַחֲרוּ מְאֹד לָשֶׁבֶת, וְאַחֲרֵי־כֵן שָׁכְבוּ לִישׁוֹן, וְגַם הַפּוֹעֵל הַצָּעִיר עָלָה עַל מִשְׁכָּבוֹ אֲשֶׁר הוּכַן לוֹ וְאֶת שֻׁלְחָנוֹ סָמַךְ אֶל הַקִּיר. וּבַעַל בֵּית־הַמָּלוֹן לֹא שָׁקַט, כִּי מַחְשְׁבוֹתָיו לֹא הִנִּיחוּ לוֹ לִישׁוֹן, וַיִּזְכֹּר כִּי בֵין שִׁבְרֵי הַכֵּלִים אֲשֶׁר לוֹ נִמְצָא שֻׁלְחָן קָטָן אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה הַשֻּלְחָן אֲשֶׁר לֶחָרָשׁ. וַיֵּלֶךְ בַּלָּאט וַיְבִיאֵהוּ וַיְמִירֵהוּ⁸ בְּשֻׁלְחָן־הַפְּלָאוֹת. וַיְהִי מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר וְהַפּוֹעֵל הַצָּעִיר שִׁלֵּם אֶת שְׂכַר־מְלוֹנוֹ וַיִּקַּח אֶת הַשֻּׁלְחָן הַקָּטָן, וְלֹא יָדַע כִּי לֹא שֻׁלְחָנוֹ הוּא, וַיְשִׂימֵהוּ עַל שִׁכְמוֹ וַיֵּלֵךְ. בַצָּהֳרַיִם וַיָּבוֹא עַד בֵּית־אָבִיו, וַיֶּחֱרַד הַזָּקֵן לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׂמַח עָלָיו מְאֹד־מְאֹד. וַיִּשְׁאָלֵהוּ וַיֹּאמַר: “מַה לָּמַדְתָּ, בְּנִי?” וַיַּעֲנֵהוּ הָעֶלֶם “חָרַשׁ־עֵצִים אָנֹכִי”. וְאָבִיו הוֹסִיף וַיֹּאמַר: “הַמְּלָאכָה מְלָאכָה טוֹבָה, בְּנִי, אַךְ מָה הֵבֵאתָ עִמְּךָ מִן הַדָּרֶךְ?” – “אֶת הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה פֹה”, עָנָה בְנוֹ, “אוֹתוֹ הֵבֵאתִי עִמִּי”. וְהַחַיָּט הִתְבּוֹנֵן אֶל הַשֻּׁלְחָן מִכָּל עֲבָרָיו וַיֹּאמַר: "נִפְלָא מִמֶּנִּי לְהַגִּיד כִּי פֹּעַל אָמָן⁹ פָּעַלְתָּ בָזֶה, עֵץ יָשָׁן הוּא וְרַע וַחֲסַר־תֹּאַר. אַךְ הֶחָרָשׁ מִהֵר וַיֹּאמַר: “אֲבָל, אָבִי, שֻׁלְחָן עָרוּךְ הוּא! אִם רַק אַצִּיג אוֹתוֹ אַרְצָה וְאֶקְרָא אֶת הַמִּלִּים: “שֻׁלְחָן עָרוּךְ” – וְהָיָה הַשֻּׁלְחָן כְּרֶגַע עָרוּךְ בַּכֹּל וּמָלֵא מַעֲדַנִּים וְכָל נֵתַח טוֹב וְכוֹס יַיִן נִבְחָר תַּצְהִיר מֵעָלָיו אֲשֶׁר יִשְמַח לֵב אָדָם לְמַרְאֵהוּ. קוּם אֵפוֹא, אָבִי, וּקְרָא לְכָל קְרוֹבֶיךָ וּמְיֻדָּעֶיךָ, וְעָשִׂינוּ לָהֶם מִשְׁתֶּה וְאָכלוּ הַפַּעַם הַזֹּאת וְשָׂבְעוּ כְּאַוַּת נַפְשָׁם, כִּי שֻׁלְחָנִי יַשְׂבִּיעַ לְכֻלָּם”. וְהַחַיָּט הִקְדִישׁ¹⁰ אֶת קְרֻאָיו וַיָּבוֹאוּ כֻלָּם וַיַּצֵּג הֶחָרָשׁ אֶת הַשֻּׁלְחָן בַּחֶדֶר בַּתָּוֶךְ וַיִּקְרָא אֶת קְרִיאָתוֹ “שֻׁלְחָן עָרוּךְ!” אַךְ הַשֻּׁלְחָן לֹא נָע וְלֹא זָע וַיְהִי רֵיק כְּבָרִאשׁוֹנָה וַיְהִי כְכָל שֻׁלְחָן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת לְשׁוֹנוֹ. וְהֶחָרָשׁ עָמַד וַיֶּחֱרַד, וַיָּבֶן כִּי הוּמַר שֻׁלְחָנוֹ בְּאַחֵר וַיִּכָּלֵם מְאֹד, כִּי הָיָה לִמְדַבֵּר כְּזָבִים בְּעֵינֵי כֹל. וְהַקְּרוֹבִים וְהָרֵעִים לָעֲגוּ לוֹ וַיֵּלִכוּ וַיָּשׁוּבוּ אִישֹ־אִישֹ לְבֵיתוֹ בְּלִי אָכוֹל וּבְלִי שָׁתֹה, וְאָבִיו שָׁב לִסְחָבוֹתָיו¹¹ וַיְהִי תּוֹפֵר וּמְטַלֵּא¹² טְלָאִים כְּבָרִאשׁוֹנָה וּבְנוֹ בָא לְבֵית חָרַשׁ־עֵצִים לַעֲשׂוֹת שָׁם מְלָאכָה.

וְהַבֵּן הַשֵּׁנִי בָּא לְבֵית־טַחֲנָה אֶל אַחַד הַטּוֹחֲנִים וַיִּלְמַד שָׁם אֶת הַמְּלָאכָה. וַיְהִי בְּבֹא הַתּוֹר לוֹ, כְּכַלּוֹתוֹ אֶת חֻקּוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדוֹנָיו: “כִּי עָבַדְתָּ בֶאֱמוּנָה וְאֶת מְלַאכְתְּךָ לָמַדְתָּ הֵיטֵב, לָכֵן אָנֹכִי נוֹתֵן לְךָ מַתָּנָה אֶת הַחֲמוֹר אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה בָזֶה, וְאַתָּה דַע כִּי מִשְׁפָּטוֹ נִפְלָא: אֵינֶנּוּ מוֹשֵׁךְ בָּעֲגָלָה וְגַם שַׂקִּים אֵינֶנּוּ נוֹשֵׂא”. וְהַפּוֹעֵל הַצָּעִיר שָׁמַע וַיֹּאמַר: “מַה יּוֹעִילֵנִי זֶה אֵפוֹא?” וַיַּעַן הַטּוֹחֵן וַיֹּאמַר: “זָהָב הוּא יוֹרֵק וְזֶה כָּל מְלַאכְתּוֹ. וְהָיָה בְּפָרְשְׂךָ שִׂמְלָה עַל הָאָרֶץ וּבְאָמְרְךָ אֵלָיו “רִיק־לִי־זְרִיק!” וְיָרְקָה הַבְּהֵמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְעֵינֶיךָ שִׁקְלֵי זָהָב מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר”. וְהַפּוֹעֵל אָמַר: “מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים!” וַיּוֹדֶה לַאדוֹנוֹ אֶת חַסְדּוֹ וַיִּסַּע לְמַסָּעָיו. וְהָיָה כְּפַעַם־בְּפַעַם בִּהְיוֹת לוֹ חֵפֶץ בְּזָהָב, לֹא עָשָׂה דָּבָר בִּלְתִּי־אִם קָרָא בְּאָזְנֵי חֲמוֹרוֹ אֶת הַקְּרִיאָה “רִיק־לִי־זְרִיק!” וּכְרֶגַע הִמְטִיר הַחֲמוֹר לְעֵינָיו אֶת שִׁקְלֵי הַזָּהָב עַד בִּלְתִּי סְפוֹר מֵרֹב, וְעָלָיו הְיָתה שׂוּמָה¹³ רַק לְהִשְׁתַּחֲווֹת אַרְצָה וְלַהֲרִימָם. וְלָכֵן אֶל כָּל אֲשֶׁר יָבוֹא וְאֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה, וּבִקֵּשׁ לוֹ הַפּוֹעֵל הַצָּעִיר אֶת כָּל נִבְחָר וְאֶת כָּל יָקָר וְשִלֵּם בִּמְחִירָם בְּיָד מְלֵאָה וּפְתוּחָה, כִּי תָמִיד הָיָה כִיסוֹ מָלֵא. וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַתַּעֲרֹג נֶפֶשׁ הַנַּעַר פִּתְאֹם אֶל אָבִיו לָבוֹא וְלִרְאוֹת אֶת פָּנָיו, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “אָבוֹא־נָא עַתָּה אֶל בֵּיתוֹ וְאֶת חֲמוֹר הַזָּהָב אָבִיא עִמִּי, וְשָׁכַח אֶת חֲרוֹן־אַפּוֹ וְשָׁב וְחַנַּנִי בִּגְלָלוֹ”. הוא בַדֶּרֶךְ, וַיִּקָּר מִקְרֵהוּ לָסוּר אֶל בֵּית־הַמָּלוֹן אֲשֶׁר לָן שָׁם גַּם אָחִיו בַּלַּיְלָה וַאֲשֶׁר שָׁם הֵמִירוּ אֶת שֻׁלְחָנוֹ בְּאַחֵר. וַיְהִי בְּבֹאוֹ וְאֶת חֲמוֹרוֹ נָהַג אַחֲרָיו, וַיֶּחֱרַד בַּעַל בֵּית־הַמָּלוֹן לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר לָקַחַת אֶת בְּהֶמְתּוֹ מִיָּדוֹ לְבַעֲבוּר קָשְׁרָהּ אֶל אֲבוּסָהּ¹⁴, אַךְ הַפּוֹעֵל הַצָּעִיר עָנָהוּ: “חֲשׂךְ מֵעָמָל נַפְשְךָ אֶת חֲמוֹרִי אָבִיא אֶל הָרֶפֶת בְּעֶצֶם יָדִי וְאֶקְשְׁרֵהוּ אֶל מְקוֹמוֹ. אָז אֵדַע בְּכָל רֶגַע אֵיפֹה הוּא”. וַיְהִי הַדָּבָר לְפֶלֶא בְּעֵינֵי אֲדוֹן־הַמָּלוֹן, כִּי אָמַר: אִישׁ אֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹ יִשְקֹד עַל בְּהֶמְתּוֹ אֵין לוֹ רָב לְבַעֲבוּר תִּחְיֶה גַם נַפְשִׁי בִּגְלָלוֹ; אַךְ בִּרְאוֹתוֹ כִּי הָאוֹרֵחַ שָׂם אֶת יָדוֹ בְּכִיסוֹ וַיִּתֵּן עַל יָדוֹ שְׁנֵי שִׁקְלֵי זָהָב לְהָכִין לוֹ אֶת כָּל נִבְחָר וְאֶת כָּל יָקָר, וַיִּשְׁתּוֹמֵם שִׁבְעָתַיִם, וַיָּרָץ וַיָּכֶן לוֹ אֶת־כָּל־נִבְחָר וְאֶת־כָּל־נֶחְמָד אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדוֹ. וַיְהִי אַחַר אָכְלוֹ, וּבַעַל־הַמָּלוֹן חִשֵּׁב עִם אוֹרְחוֹ וַיְבַקֵּשׁ לְנַצֵּל אֶת כִּיסוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּכַל, וַיִּדְרֹש מִמֶּנּוּ בִּמְחִיר כָּל דָּבָר פִּי־שִׁבְעָה, וְהָיָה בְּהָבִיא הַפּוֹעֵל אֶת יָדוֹ אֶל כִּיסוֹ לְהוֹצִיא מִשָּׁם עוֹד שִׁקְלֵי־זָהָב אֲחָדִים, וַיַּרּא כִּי תַּם הַזָּהָב שָׁם, כִּי לֹא הֵכִין לוֹ, וַיֹּאמַר: “חַכֵּה לִי רֶגַע עַד אָבִיא לִי זָהָב מְעָט”, וְאֶת הַשִּׂמְלָה לָקַח אִתּוֹ. וּבַעַל־הַמָּלוֹן לֹא יָדַע אֶת פֵּשֶׁר¹⁵ הַדָּבָר וַיְהִי בְעֵינָיו לְפֶלֶא, וְהוּא מִתְאַוֶּה מְאֹד־מְאֹד לָדַעַת מַה יֵּעָשֶׂה, וַיִּתְגַּנֵּב וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו בַּלָּאט, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי אוֹרְחוֹ סָגַר אֶת דֶּלֶת הָרֶפֶת אַחֲרָיו, וַיִּתְיַצַּב וַיַּבֵּט אֶל הָרֶפֶת בְּעַד אַחַד הַחוֹרִים. אָז רָאָה כִּי פָרַשׂ אֶת הַשִּׂמְלָה עַל הָאָרֶץ תַּחַת רַגְלֵי הַחֲמוֹר וְהָיָה בְּקָרְאוֹ אֶת הַקְּרִיאָה “רִיק־לִי־זְרִיק”, וַיָּחֶל הַחֲמוֹר כְּרֶגַע לְהָקִיא זָהָב מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר, וַתִּמָּלֵא כָל הַשִּמְלָה אוֹתוֹ. וַיֹּאמֶר בַּעַל־הַבַּיִת בְּלִבּוֹ: “הִנֵּה פֹה אֵפוֹא בֵּית־הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בּוֹ יֵעָשֶׂה הַזָּהָב! חֲמוֹר אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִגְעַל¹⁶ נַפְשִׁי גַּם אָנִי”. וְהָאוֹרֵחַ שִׁלֵּם כְּכֹל אֲשֶׁר הוּשַׁת עָלָיו וַיַּעַל עַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּישָׁן. וּבַעַל־הַבַּיִת לֹא מָצָא מְנוּחָה לְנַפְשׁוֹ, וַיִּתְגַּנֵּב בַּלַּיְלָה וַיָּבוֹא אֶל הָרֶפֶת וַיִּקַּח לוֹ אֶת הַחֲמוֹר עֹשֵׂה־הַזָּהָב, וַיַּעֲמֵד תַּחְתָּיו חֲמוֹר אַחֵר וַיַּאַסְרֵהוּ אֶל הָאֵבוּס. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח הַפּוֹעֵל אֶת הַחֲמוֹר הָעוֹמֵד עַל הָאֵבוּס, וְלֹא יָדַע כִּי לֹא חֲמוֹרוֹ הוּא, וַיֵּצֵא לַדֶּרֶךְ, וַיָּבוֹא בַצָּהֳרַיִם עַד בֵּית אָבִיו. וְאָבִיו חָרַד לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׂמַח עָלָיו מְאֹד־מְאֹד, וַיִּשְׁאָלֵהוּ וַיֹּאמַר: “מַה מְּלַאכְתְּךָ, בְּנִי?” וַיַּעֲנֵהוּ וַיֹּאמַר: “טוֹחֵן אָנֹכִי, אָבִי”. וְאָבִיו הוֹסִיף וַיִּשְׁאַל: “וּמָה הֵבֵאתָ עִמְּךָ מִן הַדֶּרֶךְ בְּמַסָּעֶיךָ?” “אֶת הַחֲמוֹר אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה בָזֶה, אָבִי”, עָנָהוּ בְנוֹ, “אוֹתוֹ הֵבֵאתִי עִמִּי”. וְאָבִיו אָמַר: “הֲמִבְּלִי אֵין דֵּי חֲמוֹרִים בִּמְקוֹמֵנוּ כִּי הֵבֵאתָ אֶת הָאֶחָד מֵרָחוֹק? נִבְחֲרָה בְעֵינַי עֵז טוֹבָה מִשִּׁבְעַת חֲמוֹרִים יָחַד”. אַךְ הַטּוֹחֵן מִהֵר וַיֹּאמַר: “אֲבָל, אָבִי, חֲמוֹר זָהָב הוּא! אִם רַק אֶקְרָא בְאָזְנָיו אֶת הַקְּרִיאָה: “רִיק־לִי־זְרִיק!” וְרָאִיתָ וְהִנֵּה מְקִיאָה הַבְּהֵמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת שִׁקְלֵי־זָהָב מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר מְלוֹא הַשִּׂמְלָה. קוּם אֵפוֹא, אָבִי, וּקְרָא לְכָל קְרוֹבֵינוּ וְגוֹאֲלֵינוּ וְאֶעֱשֶׂה אוֹתָם כֻּלָּם לַעֲשִׁירִים”. וְהַחַיָּט אָמַר: “אִם כָּזֶה הוּא הַחֲמוֹר אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, לֹא אֶבְעַט¹⁷ בּוֹ!” וַיְמַהֵר וַיָּרָץ הַחוּצָה לְהַקְדִּישֹ אֶת קְרֻאָיו. וַיְהִי כְּבֹא הָאֲנָשִׁים, וַיּוֹשִׁיבֵם הַטּוֹחֵן מִסָּבִיב וַיִּפְרֹשׂ אֶת הַשִּׂמְלָה עַל־פְּנֵי רִצְפַת¹⁸ הַבַּיִת וְאֶת הַחֲמוֹר הֵבִיא הַבָּיְתָה. “עַתָּה שְׁבוּ וּרְאוּ”, אָמַר וַיִּקְרָא אֶת קְרִיאָתוֹ: “רִיק־לִי־זְרִיק!” אַךְ לֹא זָהָב הָיָה זֶה הַנּוֹפֵל מִן הַחֲמוֹר לָאָרֶץ, כִּי לֹא כָל חֲמוֹר מִן הַחוּץ יֶחְכַּם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב. וְהַטּוֹחֵן הָאֻמְלָל נִבְעַת בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמַּרְאֶה, וַיָּבֶן כִּי רִמָּה אוֹתוֹ אִישׁ בַּדֶּרֶךְ וַיִּתֶּן־לוֹ חֲמוֹר אַחֵר תַּחַת חֲמוֹרוֹ, וַיְחַל אֶת פְּנֵי הָאֲנָשִׁים לִסְלֹחַ לוֹ וַיָּשׁוּבוּ כֻלָּם אִישׁ־אִישׁ לְבֵיתוֹ עֲנִיִּים כַּאֲשֶׁר בָּאוּ. וְהַחַיָּט לֹא מָצָא עֵצָה בִּלְתִּי־אִם לִתְפֹּשׂ מַחַט כְּבְרִאשׁוֹנָה, וְהַנַּעַר בִּקֶּשׁ־לוֹ עֲבוֹדֹה בְּבֵית אַחַד הַטּוֹחֲנִים וַיִּשָׂכֶר־לוֹ.

וְהָאָח הַשְּׁלִישִׁי בָּא לְבֵית חָרַשׁ כְּלֵי־עֵץ לִלְמֹד אֶת הַמְּלָאכָה, וְיַעַן אֲשֶׁר תִּכְבַּד הַמְּלָאכָה, כִּי הִיא מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת, לָכֵן הֶאֱרִיךְ מֵאֶחָיו עַד כַּלּוֹתוֹ אֶת חֻקּוֹ. וְאָז כָּתְבוּ אֵלָיו מִכְתָּבִים וַיּוֹדִיעוּהוּ אֶת אֲשֶׁר קָרָם וְכִי אִישׁ בְּלִיַּעַל בַּעַל בֵּית־הַמָּלוֹן גָּנַב אֶת חֶפְצֵיהֶם אֲשֶׁר בָּם יַעֲשׂוּ אֶת הַנִּפְלָאוֹת. וַיְהִי כִּי הִשְׁלִים גַּם הוּא אֶת לִמּוּדָיו, וַיִּתֶּן לוֹ אֲדוֹנוֹ שַׂק, עַל אֲשֶׁר הֵיטִיב לִלְמֹד, וַיֹּאמַר: “הִנֵּה לְךָ שַׂק אֲשֶׁר אָנֹכִי נוֹתֵן לְךָ מַתָּנָה, וּבוֹ מַקַּל עֵץ”. וַיַּעַן הַנַּעַר וַיֹּאמַר: “אֶת הַשַּׂק אֶעְטֶה¹⁹ וְהָיָה לִי לִבְרָכָה, אַךְ לָמָּה הַמַּקֵּל אֲשֶׁר בּוֹ? הֲלֹא רַק יִהְיֶה לִי לְסֵבֶל”²⁰. וַאדוֹנוֹ אָמַר: “אֶת זֹאת אַגִּיד לָךְ: כִּי יַעֲשֶׂה לְךָ אִישׁ רָעָה אוֹ עָוֶל, וְאָמַרְתָּ רַק אֶת הַמִּלִּים: מַקֵּל, הִגָּלֵה מִן הַשַּׂק!” וְרָאִיתָ כִּי יִקְפֹּץ הַמַּקֵּל פִּתְאֹם הַחוּצָה וְרִקֵּד עַל גַּב הָאֲנָשִׁים עוֹשֵׂי הָרָעָה וְהָלַם²¹ אוֹתָם וְהִכָּה אוֹתָם וּמָחַץ אוֹתָם, אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לְהִתְהַפֵּךְ מִצַּד אֶל צַד שְׁמוֹנַת יָמִים תְּמִימִים, וְהוּא לֹא יֶחְדַּל עַד אִם אָמַרְתָּ: “מַקֵּל, הֵאָסֵף אֶל הַשַּׂק!” – וְהַפּוֹעֵל הוֹדָה לַאדוֹנוֹ אֶת חַסְדּוֹ וַיַּחְגֹּר אֶת הַשַּׂק וַיֵּלַךְ. וְהָיָה בִּהְיוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ וְאִישׁ קָם עָלָיו לִצְרוֹר אוֹתוֹ אוֹ לִהְיוֹת לוֹ לְמִפְגָּע²² וְעָנָה הַפּוֹעֵל הַצָּעִיר וְאָמַר רַק אֶת הַמִּלִּים: “מַקֵּל, הִגֵּלֵה מִן הַשָּׂק!” – וּכְרֶגַע קָפַץ הַמַּקֵּל הַחוּצָה וְעָלָה עַל גַּב הָאִישׁ וְחָבַט לוֹ אֶת מְעִילוֹ אוֹ אֶת אַדַּרְתּוֹ בְּעוֹדָם עַל בְּשָׂרוֹ, טֶרֶם יִפְשְׁטַם וּמִן הָאִישׁ עָלָה עַל גַּב אִישׁ שֵׁנִי, אוֹיֵב אוֹ צוֹרֵר, אוֹ עַל עֵדָה שְׁלֵמָה, מֵאִישׁ אֶל אִישׁ, וַיַּחְבְּטֵם וַיֶּהֶלְמֵם וַיַּכֵּם אִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו בְּחִפָּזוֹן נִמְרָץ. וְעַד אֲשֶׁר יִבְלַע הָרִאשׁוֹן אֶת רֻקּוֹ, וְשָׁב הַמַּקֵּל אֵלָיו, כִּי הִגִּיעַ לוֹ הַתּוֹר²³ שֵׁנִית. וְהַפּוֹעֵל הַצָּעִיר בָּא בָעֶרֶב עַד לְבֵית־הַמָּלוֹן אֲשֶׁר שָׁם לָנוּ גַם אֶחָיו מִדֵּי עָבְרָם בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת וַאֲשֶׁר שָׁם רִמּוּ אוֹתָם. וַיַּנַּח הַנַּעַר אֶת תַּרְמִילוֹ²⁴ עַל־פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לְפָנָיו, וַיְסַפֵּר בְּאָזְנֵי שׁוֹמְעָיו אֶת דְּבַר כָּל־הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר רָאָה בַדֶּרֶךְ בְּמַסָּעָיו הָרַבִּים וַיֹּאמַר: “יֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לְאִישׁ שֻׂלְחָן עָרוּךְ עֹשֵׂה־פֶלֶא, יֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ חֲמוֹר זָהָב, וְכָל אֵלֶּה הֲלֹא דְבָרִים נֶחְמָדִים מְאֹד אֲשֶׁר לֹא אָבוּז לָהֶם גַּם אָנִי, אַךְ כָּל אֵלֶּה כְּאַיִן יִהְיוּ נֶגֶד הָאוֹצָר הַנֶּחְמָד אֲשֶׁר לִי פֹה בְשַׂקִּי”. וּבַעַל־הַמָּלוֹן בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים פָּקַח אֶת אָזְנָיו הֵיטֵב וּבְלִבּוֹ אָמַר: “נִפְלָא מִמֶּנִּי לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר לוֹ שָׁם, רַק אֵין זֶה כִּי־אִם מָלֵא הַשַּׂק אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרִגָּלִיּוֹת! אֶעֱשֶׂה־נָא בְחָכְמָה וְהָיָה לִי גַם זֶה לְנַחֲלָה. אֶת הַשְּׁנַיִם לָקַחְתִּי – וְאֵין בְּרָכָה כִּי־אִם בִּשְׁלֹשָׁה”. וַיְהִי בִּהְיוֹת עֵת הַשֵּׁנָה, וַיִּשְׁכְּבוּ כָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבַּיִת אִישׁ אִישֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְהַפּוֹעֵל הַצָּעִיר הִתְמוֹדֵד עַל הַסַּפְסָל וַיִּשְׁכַּב גַּם הוּא וְאֶת הַשַּׂק שָׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו לִהְיוֹת לוֹ לְכָר. וּבַעַל בֵּית־הַמָּלוֹן חָשַׁב כִּי יָשֵׁן הוּא, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו בַּלָּאט, וַיְנַס לִמְשֹׁךְ אֶת הַשַּׂק מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ, כִּי אָמַר: אוּלַי אוּכַל וְאוֹצֵיאֶנּוּ מִשָּׁם וְאָשִׂים שַׂק אַחֵר תַּחְתָּיו. אַךְ חָרַשׁ־כְּלֵי־הָעֵץ הַצָּעִיר לֹא יָשֵׁן, כִּי רַק חִכָּה אֶל הָרֶגַע הַהוּא, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְאַמֵּץ בַּעַל בֵּית־הַמָּלוֹן לְהַתִּיק²⁵ אֶת הַשַּׂק בְּחָזְקָה בְּפַעַם אַחַת, וַיִּקְרָא הָעֶלֶם: “מַקֵּל, הִגָּלֵה מִן הַשַּׂק!” וְהַמַּקֵּל קָפַץ פִּתְאֹם הַחוּצָה וַיִּשְׂתָּעֵר עַל גַּב בַּעַל־הַמָּלוֹן וַיַּמְטֵר עָלָיו מַהֲלֻמוֹת וַיֶּהֶלְמֵהוּ כַּאֲשֶׁר יַהֲלֹם הַכַּשִּׁיל²⁶ וּבַעַל בֵּית־הַמָּלוֹן זָעַק עַד לְחֻמְלָה, אַךְ כַּאֲשֶׁר יִזְעַק כֵּן יַגְדִּיל הַמַּקֵּל אֶת מַכּוֹתָיו וְכֵן יַאְדִּיר, עַד אֲשֶׁר שָׁכַב הָאִישׁ מִתְעַלֵּף²⁷ אָרְצָה. אָז יֹאמַר הָעֶלֶם: “אִם לֹא תָשִׁיב כְּרֶגַע אֶת הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ וְאֶת חֲמוֹר הַזָּהָב אֲשֶׁר גָּנַבְתָּ מֵעִם אַחַי, וְשָׁב מַקְלִי כְרֶגַע לְתוֹפֵף שֵׁנִית עַל גַּבֶּךָ”. וְהָאִישׁ אָמַר בִּשְׁפַל קוֹלוֹ: “נָתֹן אֶתֵּן לְךָ אֶת כֹּל כְּרֶגַע, רַק הָסֵר מֵעָלַי אֶת הַשֵּׁד הָאָרוּר הַזֶּה וְצִוִּיתוֹ וְשָׁב אֶל שַׂקּוֹ”. וְהָעֶלֶם עָנָה: “אֶעֱשֶׂה חֶסֶד תַּחַת מִשְׁפָּט, רַק הִשָׁמֶר־נָא מֵהַתֵּל בִּי, כִּי רָעָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה!” וְאֶל הַמַּקֵּל אָמַר: “מַקֵּל, הֵאָסֵף אֶל הַשַּׂק!” וַיִּרֶף הַמַּקֵּל מֵן הַמֻּכֶּה וַיֵּאָסֵף אַל שַׂקּוֹ.

וּמִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר נָסַע הַפּוֹעֵל הַצָּעִיר עִם הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ וְעִם חֲמוֹר הַזָּהָב וַיָּבוֹא אֶל בֵּית אָבִיו. וְאָבִיו חָרַד לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׂמַח עָלָיו מְאֹד־מְאֹד וַיִּשְׁאָלֵהוּ גַם אוֹתוֹ לִמְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר לָמָד. וַיַּעֲנֵהוּ בְנוֹ: “חָרַשׁ כְּלֵי־עֵץ אָנֹכִי”. וְהַחַיָּט הַזָּקֵן הוֹסִיף וַיֹּאמַר: “אָכֵן מְלֶאכֶת חוֹשֵׁב מְלַאכְתֶּךָ, אַךְ מָה הֵבֵאתָ עִמְּךָ מִן הַדָּרֶךְ?” “חֵפֶץ יָקָר הֵבֵאתִי עִמִּי”, עָנָה בְנוֹ, “מַקֵּל בַּשָּׂק”. וְאָבִיו קָרָא: “מַקֵּל! הַאִם יֵשְׁוֶה זֶה בַּעֲמָלְךָ אֲשֶׁר עָמַלְתָּ בּוֹ לָשֵׂאת אוֹתוֹ כָּל הַדָּרֶךְ? וְאִם תִּקְצַר יָדְךָ לִכְרֹת לְךָ כָמוֹהוּ מִכָּל עֵץ?” וְהַנַּעַר עָנָה: “לֹא, אָבִי, כָּמוֹהוּ לֹא תִמְצָא לְעוֹלָם. אִם אָמֹר אֹמַר: “מַקֵּל, הִגָּלֵה מִן הַשַּׂק!” יִקְפֹּץ פִּתְאֹם הַמַּקֵּל הַחוּצָה וְהִתְנַּפֵּל עַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יֹאמַר לִנְגֹּעַ בִּי לְרָעָה אוֹ אֲשֶׁר לִבּוֹ לֹא טֹוב עָלַי, וְדָשׁ אֶת בְּשָׂרוֹ עַד בִּלְתִּי חֶמְלָה וְלֹא יִרֶף מִמֶּנּוּ עַד אֲשֶׁר יֹאמָר: “חָטָאתִי”. רְאֵה־נָא, אָבִי, בַּמַּקֵּל הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת הַשֻּׁלְחָן הַעָרוּךְ וְאֶת חֲמוֹר הַזָּהָב מִיַּד גַּנָּב אֲשֶׁר עָשַׁק אֶת אַחַי וַיִּגְנְבֵם מֵאִתָּם בְּלִינָם בְּבֵיתוֹ. לָכֵן אֵפוֹא קְרָא־נָא עַתָּה לְאַחַי וּלְכָל קְרוֹבֵינוּ וּמְיֻדָּעֵינוּ, וְאַאֲכִיל אוֹתָם וְאַשְׁקֶה אוֹתָם וְאֶת כִּיסָם אֲמַלֵּא זָהָב”. וְהַחַיָּט הַזָּקֵן לֹא הֶאֱמִין בְּכָל לִבּוֹ, אַךְ הִתְאַפֵּק לֹא יָכוֹל וַיּוֹעֶד²⁸ אֶת קְרֻאָיו. וְחָרַשׁ כְּלֵי־הָעֵץ פָּרַשׂ שִׂמְלָה עַל־פְּנֵי רִצְפַת הַבַּיִת וַיָּבֵא אֶת חֲמוֹר הַזָּהָב, וַיֹּאמֶר אֶל אָחִיו: “דַּבֶּר־נָא עִמּוֹ אָתָּה”. וְהַטּוֹחֵן אָמַר: “רִיק־לִי־זְרִיק!” – וְכָרֶגַע נִתְּכוּ שִׁקְלֵי הַזָּהָב אַרְצָה כְּמוֹ מַבּוּל סוֹחֵף²⁹ וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵי הַשִּׂמְלָה, וְהַחֲמוֹר לֹא חָדַל עַד כִּי לִקְּטוּ אוֹתָם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבַּית חֳמָרִים חֳמָרִים וַיַּחְדְּלוּ גַם הֵם כִּי לֹא יָכְלוּ עוֹד לָשֵׂאת. אַחַר־כֵּן הֵבִיא חָרַשׁ כְּלֵי־הָעֵץ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַבַּיְתָה וַיֹּאמֶר אֶל אָחִיו הַשֵּׁנִי: “דַּבֶּר־נָא אַתָּה עִמּוֹ”. וַיְדַבֵּר אָחִיו וַיֹּאמַר: “שֻׁלְחָן עָרוּךְ!”, וַיְהִי הַשֻּׁלְחָן פִּתִאֹם עָרוּךְ בַּכֹּל, בְּמַעֲדַנִּים וּבְמִשְׁמַנִּים וּבְכָל מַאֲכָל נִבְחָר וּבַיַּיִן, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיֵּיטִיבוּ אֶת לִבָּם עַד חֲצִי הַלָּיְלָה. וְהַחַיָּט טָמַן בָּאָרוֹן אֶת מַחְטוֹ וְאֶת חוּטוֹ, אֶת אַמָּתוֹ וְאֶת הַבַּרְזֶל אֲשֶׁר בּוֹ יְגָהֵץ³⁰, וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּם, וַיֵּשֶׁב עִם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו יַחְדָּו וַיִּתְעַנְּגוּ עַל כָּל טוֹב עַד אַחֲרִית הַיָּמִים.

אַךְ אָנָה חָלְפָה וְאָנָה בָאָה הָעֵז אֲשֶׁר בִּגִלָלָהּ הִדִּיחַ הַחַיָּט אֶת בָּנָיו מֵעַל פָּנָיו? הָבָה וַאֲסַפְּרָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת. בּוֹשָׁה הָעֵז עַל דְּבַר רֹאשָׁהּ הַקֵּרֵחַ וַתָּרָץ וַתָּבוֹא עַד מְעָרַת שׁוּעָל וַתִּטָּמֵן שָׁם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב הַשּׁוּעָל אֶל מְאוּרָתוֹ³¹, וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת נוֹצְצוֹת לְנֶגְדּוֹ מִן הַחֲשֵׁכָה, וַיִּבָּהֵל מְאֹד וַיָּנֹס. עוֹדוֹ נָס, וַיִּמְצָאֵהוּ הַדֹּב בַּדֶּרֶךְ וַיַּרְא וְהִנֵּה כֻלּוֹ חָרֵד וַיִּשְׁאָלֵהוּ: “מַה־לְּךָ, אָחִי הַשּׁוּעָל, כִּי כָכָה זָעֲפוּ פָנֶיךָ?” וַיַּעֲנֵהוּ הָאַדְמוֹנִי³² וַיֹּאמַר: “אוֹי לִי! חַיָּה נוֹרָאָה יוֹשֶׁבֶת בִּמְאוּרָתִי וְהִיא הִבִּיטָה בִּי בְּעֵינֵי אֵשׁ”. וְהַדֹּב אָמַר: “אֶת הַמְּכַשֵּׁפָה הַזֹּאת שַׁלַּח נְשַׁלַּח מִשָּׁם”. וַיֵּלֶךְ עִמּוֹ אֶל הַמְּעָרָה וַיַּבֵּט אֵלֶיהָ, אַךְ בִּרְאוֹתוֹ אֶת הָעֵינַיִם הַלּוֹהֲטוֹת אָחֲזָה רְעָדָה גַּם אוֹתוֹ, וְלֹא חָשְׁקָה עוֹד נַפְשׁוֹ לָבוֹא בִדְבָרִים עִם הַחַיָּה הַנּוֹרָאָה וַיֶּפֶן אֶת שִׁכְמוֹ וַיִּבְרָח. וַיְהִי בְּבָרְחוֹ וַתִּפְגְּשֵׁהוּ דְבוֹרָה בַדֶּרֶךְ וַתֹּאמֶר אֵלָיו: “מַה־לְּךָ, הַדֹּב, כִּי נִבְהֲלוּ כָכָה עַצְמוֹתֶיךָ וְאָנָה הָלַךְ רוּחֶךָ?” וְהַדֹּב קָרָא: “נָקֵל לָךְ לְדַבֵּר, אַךְ הִנֵּה חַיָּה נוֹרָאָה יוֹשֶׁבֶת בִּמְעָרַת הָאַדְמוֹנִי וְעֵינֵי אֵשׁ לָהּ, וְנִבְצְרָה³³ מִמֶּנִּי לְגָרְשָׁהּ מִשָּׁם”. וְהַדְּבוֹרָה אָמְרָה: “צַר לִי עָלֶיךָ, הַדֹּב, רֶמֶשׂ חַלָּשׁ אָנֹכִי וְאֵין־אוֹנִים, אֲשֶׁר נְקַלּוֹתִי בְעֵינֵיכֶם מֵהִתְבּוֹנֵן עָלַי בְּעָבְרִי, אַךְ חוֹשֶׁבֶת אָנֹכִי כִּי לִי עֵצָה לְהוֹשִׁיעַ”. וַתְּמַהֵר וַתָּעָף אֶל מְאוּרַת הַשּׁוּעָל וַתֵּשֶׁב עַל רֹאשׁ הָעֵז הַגָּזוּז וַתִּשֹּׁךְ אוֹתָהּ בְּחָזְקָה, וַתִּקְפֹּץ הָעֵז מִמְּקוֹמָהּ בְּמַכְאוֹבָה וַתִּקְרָא “מֶה! מֶה!” וַתָּרָץ כִּמְשֻׁגַּעַת הָלוֹךְ וָרוּץ אֶל אֲשֶׁר תִּשָּׂאֶנָּה הָרוּחַ, וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָנָה בָאָה.