¹

אִישׁ הָיָה בָאָרֶץ, אִכָּר תְּמִים־לֵב וִישַׁר־רוּחַ, וַיֵּשֶׁב הָאִישׁ בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם לִפְנֵי הַכִּירַיִם² וַיַּחְתֶּה³ אֶת הַגֶּחָלִים מִן הַיָּקוּד⁴ וְאִשְתּוֹ יָשְׁבָה וַתִּטְוֶה. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ: “מָה אָבְלוּ פִּנּוֹת בֵּיתֵנוּ, כִּי אֵין לָנוּ יְלָדֵים! זָוִיּוֹתֵינוּ שׁוֹמֵמוֹת וְדוֹמֵמוֹת. וּבְבָתִּים אֲחֵרִים קוֹל צִהֳלָה וְקוֹל שָׁאוֹן!” וְהָאִשָּׁה נֶאֶנְחָה וַתֹּאמַר: “וְלוּ רַק אֶחָד יִהְיֶה לָנוּ, וְלוּ רַק כְּבֹהֶן יַד אִישׁ יִגְדַּל, וְהָיָה לָנוּ גַם זֶה לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ אֲשֶׁר אָהֹב נֶאֱהַב אוֹתוֹ בְּכָל לִבָבֵנוּ!” וֵאלֹהִים שָׁמַע אֶת שֶׁאֱלָתָהּ, וַיְהִי מִקֵּץ שִׁבְעָה חֳדָשִׁים, וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן, וַיְהִי הַנַּעַר שָׁלֵם בְּכָל יְצֻרֵי גֵווֹ וְרַק קוֹמָתוֹ הָיְתָה קְטַנָּה מְאֹד, לֹא גָדְלָה מִבֹּהֶן יַד אִישׁ, וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים: “כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ כֵּן עָשָׂה אֱלֹהִים, אַךְ אֲנַחְנוּ אָהֹב נֶאֱהַב אֶת בְּנֵנוּ בְּכָל לְבָבֵנוּ”, וַיִּקְרְאוּ לוֹ שֵׁם בֹּהֶן־יָד עַל שֵׁם קוֹמָתוֹ הַדַּלָּה. וְהָאֲנָשִׁים כִּלְכְּלוּ אֶת הַנַּעַר, לֹא חִסְּרוּ נַפְשׁוֹ מִכָּל טוֹב, אַךְ הַנַּעַר לֹא גָדַל וְלֹא גָבָר וַיְהִי גַמָּד⁵ כְּבָרִאשׁוֹנָה, כַּאֲשֶׁר הָיָה בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן בְּהִוָּלְדוֹ, וְרַק מֵעֵינָיו הִצְהִירָה⁶ תְבוּנָתוֹ, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַרְבֶּה יָמִים כֵּן יִגְדַּל שִׂכְלוֹ וַיְהִי מַשְׂכִּיל בְּכָל דְּרָכָיו וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.

וַיְהִי הַיּוֹם וְהָאִכָּר אָמַר לָצֵאת הַיַּעֲרָה לַחֲטוֹב עֵצִים וַיְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ בְּקוֹל לֵאמֹר: “לוּ הָיָה לִי אִישׁ אֲשֶׁר יָבִיא אַחֲרַי אֶת הָעֲגָלָה אֶל הַיָּעַר!” וּבֹהֶן־יָד שָׁמַע בְּדַבֵּר אָבִיו אֶת הַדְּבָרִים וַיִּקְרָא: “אָנֹכִי, אָבִי, אָנֹכִי אָבִיא אֶת הָעֲגָלָה אַחֲרֶיךָ הַיַּעֲרָה, וְאַתָּה בְּטַח בִּי כִּי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר וְלַמּוֹעֵד הַיָּעוּד תִּמְצָא אֶת הָעֲגָלָה בַּיָּעַר”. וַיִּצְחַק אָבִיו וַיֹּאמַר: "אֵיךְ תַּעֲשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה וְאַתָּה קָטָן מִנְּהֹג אֶת הַסּוּס וְאֶת רִסְנוֹ⁷ וְהַקָּטָן עָנָה: “אֵין דָּבָר, אָבִי, רַק תּוֹאֶל־נָא אִמְּי לִרְתֹּם⁸ אֶת הַסּוּס לָעֲגָלָה, וַאֲנִי אֵשֵׁב בְּאֹזֶן הַסּוּס וְאוֹר⁹ אוֹתוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּהּ יֵלֵךְ”. וְאָבִיו אָמַר: “נִנַסֶּה הַפָּעַם”. וַיְהִי בְּהַגִּיעַ הַתֹּר, וַתִּרְתֹּם הָאִשָּׁה אֶת הָעֲגָלָה לַסּוּס וְאֶת בֹּהֶן־יָד הוֹשִׁיבָה בְּאֹזֶן הַסּוּס, וַיִּקְרָא הַקָּטָן מִשָּׁם כְּפַעַם בְּפַעַם אֶת קְרִיאוֹתָיו: “יוּ! יוֹ! הוֹט! עֲמוֹד!” וַיֵּלֶךְ הַסּוּס בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, לֹא נָטָה מִן הַמְּסִלָּה, וַיַּעֲבֹר דֶּרֶךְ יְשָׁרָה הַיַּעֲרָה, וּבֹהֶן־יָד מַטֶּה אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יַטֶּה רַכָּב אָמָן. וַיְהִי בִּנְטוֹתוֹ אֶל אַחַת הַקְּצָוֹת וּבְפִיו יִקְרָא “יוֹ! הוֹט!” וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים לִקְרָאתוֹ, וְאִישׁ הִשְׁתָּאָה אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמַר: “מַה־זֹּאת? הִנֵּה עֲגָלָה וְקוֹל רַכָּב וּתְמוּנַת־אִישׁ לֹא תֵרָאֶה”. וְרֵעֵהוּ עָנָה: “רַק אֵין זֶה כִּי־אִם מַעֲשֵׂה לְהָטִים¹⁰! נֵלֶךְ־נָא אַחֲרֵי הָעֲגָלָה וְנִרְאֶה מַה־יִּהְיֶה”. וְהָעֲגָלָה עָבְרָה וַתָּבוֹא אֶל תּוֹךְ הַיַּעַר עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם יֵחָטְבוּ הָעֵצִים. וַיְהִי כִרְאוֹת בֹּהֶן־יָד אֶת אָבִיו וַיִּקְרָא אֵלָיו: “אָבִי, הִנְנִי פֹה עִם הָעֲגָלָה, וְעַתָּה הוֹרִידֵנִי־נָא”. וְאָבִיו אָחַז בִּשְׂמֹאלוֹ בְּרֶסֶן הַסּוּס וּבִימִינוֹ הוֹרִיד אֶת בְּנוֹ מִתּוֹךְ אָזְנוֹ, וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר וַיֵּשֶׁב עַל רֹאשׁ שִׁבֹּלֶת וַיְהִי שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב. וְהַשְּׁנַיִם רָאוּ אֶת בֹּהֶן־יָד וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד אֶל הַמַּרְאֶה וְלֹא יָדְעוּ מַה לְּהַגִּיד. וַיִּקְרָא הָאֶחָד אֶת רֵעֵהוּ הַצִּדָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “הַגַּמָּד הַזֶּה יִהְיֶה לָנוּ לִבְרָכָה, כִּי בְכֶסֶף נַרְאֵהוּ לְעֵינֵי הַקָּהָל בֶּעָרִים הַגְּדוֹלוֹת; הָבָה וְנִקֶּן אוֹתוֹ לָנוּ”. וַיִּגְשׁוּ אֶל הָאִכָּר וַיֹּאמְרוּ: “מִכְרָה לָנוּ אֶת הַגַּמָּד הַזֶּה וַאֲנַחְנוּ הֵיטֵב נֵיטִיב עִמּוֹ”. וַיְמָאֵן הָאִכָּר וַיֹאמַר: “לֹא, אֲדוֹנַי! יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים הוּא לִי, אֲשֶׁר נַפְשִׁי קְשׁוּרָה בוֹ, וְאוֹתוֹ לֹא אֶמְכֹּר בְּכָל הוֹן וּסְגֻלּוֹת מֶלֶךְ”. וּבֹהֶן־יָד שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים וְאֶת אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לִקְנוֹתוֹ וַיִּתְפֹּשׂ בְּכַנְפֵי מְעִיל אָבִיו וַיְטַפֵּס וַיַּעַל וַיִּתְיַצֵּב עַל שִׁכְמוֹ וַיִּלְאַט¹¹ בְּאָזְנוֹ לֵאמֹר: “מָכְרֵנִי־נָא, אָבִי, וְאַתָּה בְּטַח בִּי כִּי אָשׁוּב מְהֵרָה”. וַיִּשְׁמַע לוֹ אָבִיו וַיִּמְכְּרֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא לָאֲנָשִׁים הַשְּׁנָיִם. וְהָאֲנָשִׁים שָׁאֲלוּ אֶת הַקָּטָן: “אֵי־זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּבְחַר לְךָ לָשֶׁבֶת?” וְהַקָּטָן עָנָה: “הוֹאִילוּ וְהוֹשִׂיבוּ אוֹתִי עַל שׁוּלֵי הַמִּגְבַּעַת אֲשֶׁר בְּרֹאשְׁכֶם, שָׁם אֶתְהַלֵּךְ אַחַת אָנֶה וְאַחַת אָנָה וְאֶרְאֶה אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לְפָנַי, וְלֹא אֶפֹּל אָרְצָה”. וְהָאֲנָשִׁים עָשׂוּ אֶת שֶׁאֱלָתוֹ, וַיִּפָּרֵד בֹּהֶן־יָד מֵעִם אָבִיו וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ. הֵם הוֹלְכִים עַד עֲרֹב הַיּוֹם, וּבֹהֶן־יָד קָרָא פִתְאֹם: “הוֹרִידוּנִי־נָא כִמְעַט רֶגַע, כִּי יֶשׁ־לִי דָבָר וְהוּא נָחוּץ”. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יָשַׁב הַקָּטָן עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר: “הֱיֵה בַּאֲשֶׁר אַתָּה שָׁם וַעֲשֵׂה אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וַאֲנִי לֹא אָשִׂים לֵב. הֵן גַּם הַצִּפֳּרִים בַּשָּׁמַיִם מַפִּילוֹת עָלֵינוּ לִפְעָמִים אֶת אֲשֶׁר תַּפֵּלְנָה וְאִישׁ לֹא יָשִׂים לֵב”. אַךְ הַגַּמָּד עָנָה: “לֹא, אֲדוֹנֵי, אִם קָטֹנְתִּי בְעֵינֶיךָ, לֹא קָטֹנְתִּי מִדַּעַת אֵת אֲשֶׁר יָשָׁר לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָשָׁר; שָׂאֵנִי־נָא מַהֵר וְהוֹרִידֵנִי, כִּי הַדָּבָר נִמְרָץ”. וְהָאִישׁ הֵסִיר אֶת מִגִבַּעְתּוֹ וַיּוֹרֶד אֶת הַקָּטָן אַרְצָה וַיּוֹשִׁיבֵהוּ עַל נִיר¹² הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עִם הַדֶּרֶךְ, וְהַקָּטָן קָפַץ מִשָּׁם וָהָלְאָה וַיִּתְגַּנֵּב לָבוֹא אֶל בֵּין הָרְגָבִים¹³, וּפִתְאֹם הַחֱלִיק מִשָּׁם וַיִּטָּמֶן בִּמְאוּרַת עַכְבָּרִים אֲשֶׁר מָצָא, וַיִּקְרָא: “הֱיוּ שָׁלוֹם, אֲדוֹנַי! לְכוּ עַתָּה וְשׁוּבוּ אֶל בָּתֵּיכֶם בִּלְעָדַי”, וַיִּלְעַג לָהֶם. וְהָאֲנָשִׁים מִהֲרוּ אֶל הַמָּקוֹם, וַיַּחְפְּרוּ בְּמַקְלוֹתֵיהֶם אֶת עֲפַר הַמְּאוּרָה וַיְבַקְשׁוּהוּ, וַיְהִי עֲמָלָם לָרִיק, כִּי מִהֵר בֹּהֶן־יָד וַיִּזְחַל¹⁴ גַּם מִשָּׁם וָהָלְאָה, וְהַחֹשׁךְ כִּסָּה בֵין כֹּה וָכֹה אֶת פְּנֵי־הָאֲדָמָה, וַיָּשׁוּבוּ הָאֲנָשִׁים מֵאַחֲרָיו בְּרֹגֶז־לֵב וּבְכִיס רֵיק וַיַּעַזְבוּהוּ וַיֵּלֵכוּ.

וּבֹהֶן־יָד הֵבִין כִּי הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים, וַיֵּצֵא מִמְּעָרָתוֹ – וַיַּרְא וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ מִסָּבִיב וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: “מַה־כָּבֵד לָלֶכֶת בְּאִישׁוֹן לַיְלָה עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה! בְּטֶרֶם יָשִׂים אִישׁ לֵב וְהִנֵּה מָעֲדוּ רַגְלָיו וּמַפְרַקְתּוֹ¹⁵ נִשְׁבָּרָה”. הוּא עוֹדוֹ זוֹחֵל, וַיִּפְגַּע בְּדַרְכּוֹ בִּקְלִפַּת־חִלָּזוֹן¹⁶ רֵיקָה וַיֹאמַר: “אוֹדֶה לָאֵל חַסְדּוֹ! פֹּה אָלִין הַלַּיְלָה וְאֶשְׁכַּב לָבֶטַח”, וַיָּבוֹא אֶל הַקְּלִפָּה וַיֵּשֶׁב בָּהּ. וַיְהִי מִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים, כִּמְעַט אָמֶר לִסְגֹּר אֶת עֵינָיו, וַיִּשְׁמַע וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עוֹבְרִים עַל פָּנָיו וְהֵם מְדַבְּרִים אִישׁ אֶל אָחִיו. וְהָאֶחָד אָמַר: “מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת לְבַעֲבוּר נַצֵּל¹⁷ אֶת רֹאשׁ־הַקָּהָל הֶעָשִׁיר וְלָקַחַת אֶת זְהָבוֹ וְאֶת כַּסְפּוֹ?” “אָנֹכִי, אָנֹכִי”, קָרָא בֹהֶן־יָד פִּתְאֹם מִמַּחֲבֹאוֹ, “אָנֹכִי אַגִּיד לָכֶם זֹאת”. וְהַגַּנָּבִים בְּשָׁמְעָם אֶת הַקּוֹל פִּתְאֹם נִבְהֲלוּ וְהָאֶחָד אָמַר: “מַה־זֹּאת? הֲלֹא אִישׁ דִּבֶּר בָּזֶה!” וַיִּתְיַצְּבוּ שְׁנֵיהֶם וַיַּקְשִׁיבוּ. וּבֹהֶן־יָד הוֹסִיף וַיִּקְרָא: “קָחוּנִי עִמָּכֶם כִּי אָז אֶעֱזָרְכֶם!” וְהַאֲנָשִׁים שָׁאֲלוּ: “אַיֵּה אֵיפֹה אָתָּה?” וַיֹאמַר: “בַּקְשׁוּנִי־נָא עַל־פְּנֵי הֶעָפָר, וְהָיָה בְּלֶכְתְּכֶם אַחֲרֵי קוֹלִי וּמְצָאתֻנִי”. וַיִּמְצָאוּהוּ הַגַּנָּבִים וַיְרִימוּהוּ מִן הָאָרֶץ. וַיִּרְאוּהוּ וַיֵּקַל בְּעֵינֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ: “הוֹי זֵד קָטָן! בַּמֶּה תוֹשִׁיעֵנוּ?” וּבֹהֶן־יָד עָנָה: “בְּעַד חֲרַכֵּי¹⁸ הַבַּרְזֶל אֶזְחַל לַחֲדַר רֹאשׁ־הַקָּהָל וְאוֹשִׁיט אֲלֵיכֶם אֶת כָּל אֲשֶׁר חָשְׁקָה נַפְשְׁכֶם”. וְהַאֲנָשִׁים אָמְרוּ: “טוֹב הַדָּבָר! נִרְאֶה אֵת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדֶךָ”. וַיְהִי כְּבֹאָם אֶל בֵּית רֹאשׁ־הַקָּהָל, וַיִּזְחַל בֹּהֶן־יָד בְּעַד הַשְּׂבָכָה¹⁹ וַיָּבוֹא אֶל הַחֶדֶר פְּנִימָה, וּפִתְאֹם הֵרֵים אֶת קוֹלוֹ וַיִּצְעַק בְּכֹחַ: “הַחֲפֵצִים אַתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּזֶה?” וְהַגַּנָּבִים נִבְהֲלוּ וַיֹּאמְרוּ: “דַּבֵּר אֵלֵינוּ בִדְמָמָה, פֶּן יָקִיצוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבָּיִת”. אַךְ בֹּהֶן־יָד הָיָה כְלֹא־שׁוֹמֵעַ אֲשֶׁר לֹא יָבִין אֶת חֶפְצָם וַיּוֹסֶף וַיִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל: “מָה אַתֶּם חֲפֵצִים? הַחֲפֵצִים אַתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּזֶה?” וְהַמְבַשֶּׁלֶת הַיְשֵׁנָה בַּחֲדַר־הַכִּירַיִם שָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים, וַתִּתְעוֹדֵד²⁰ וַתֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה וַתַּקְשֵׁב. בָּרֶגַע הַזֶּה וְהַגַּנָּבִים שָׁבוּ עַל עֲקֵבָם וַיִּסְתַּתְּרוּ, וְאַחַר־כֵּן חִזְּקוּ אֶת לִבָּם וַיָּבוֹאוּ שֵׁנִית, כִּי אָמְרוּ: “רַק מְהַתֵּל בָּנוּ הַקָּטָן כִּמְעַט”, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו בַּלָּאט וַיֹּאמְרוּ: “עַתָּה הֱיֶה תָמִים כִּי בָא מוֹעֵד. עַתָּה הוֹשִׁיטָה אֵלֵינוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר תּוֹשִׁיט”. אַךְ בֹּהֶן־יָד הֵרִים אֶת קוֹלוֹ שִׁבְעָתַיִם כְּבָרִאשׁוֹנָה וַיִּצְעַק: “הֲלֹא נָתוֹן אֶתֵּן לָכֶם אֶת כֹּל, רַק אֶת יְדֵיכֶם תְּנוּ הֵנָּה”. וְהַמְבַשֶּׁלֶת שְׁמָעה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵיטֵב, וַתִּקִפֹּץ מֵעַל מִטָּתָהּ וַתִּתְפָּרֵץ הַחֶדְרָה. אָז יִבְרְחוּ הַגַּנָּבִים עַל נַפְשָׁם וַיָּרוּצוּ כַּאֲנָשִׁים אֲשֶׁר מַלְאַךְ אֱלֹהִים רוֹדְפָם, וְהַמְבַשֶּׁלֶת לֹא רָאֲתָה דָּבָר וַתֵּלֶךְ לְהַעֲלוֹת נֵר. בֵּין כֹּה וָכֹה וְגַם בֹּהֶן־יָד נִמְלַט בְּטֶרֶם תִּרְאֵהוּ, וַיָּבוֹא אל הַגֹּרֶן אֲשֶׁר בֶּחָצֵר. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חִפְּשָׂה הַשִּׁפְחָה אֶת כָּל פִּנּוֹת הַבַּיִת וְלֹא מָצְאָה דָבָר, וַתֵּלֶךְ וַתָּשָׁב אֶל מִטָּתָהּ, וַתַּחְשֹׁב בְּלִבָּהּ כִּי רַק חֲלוֹם חָלְמָה בְּעֵינַיִם פְּתוּחוֹת וּבִאָזְנַיִם פְּקוּחוֹת.

וּבֹהֶן־יָד זָחַל בֵּינוֹת לְשִׁבֲּלֵי הֶחָצֵר וַיִּמְצָא לוֹ מָקוֹם טוֹב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם לָבֶטַח, וַיֹּאמֶר לִישׁוֹן עַד אוֹר הַבֹּקֶר וְלָשׁוּב אַחַר־כֵּן אֶל בֵּית אֲבוֹתָיו. אַךְ לֹא כַאֲשֶׁר חָפֵץ כֵּן בָּא; לֵב אָדָם יְחַשֵּׁב חִשְׁבוֹנוֹת, וּלְרָגְלָיו יֶאֶרְבוּ פֶגַע וְצָרָה רַבָּה. כַּאֲשֶׁר רַק הִלְבִּינוּ פְּנֵי הַשָּׁמַיִם, בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַשַּׁחַר, וְהַשִּׁפְחָה יָרְדָה מֵעַל מִטָּתָהּ לָתֵת מִסְפּוֹא לַבְּהֵמָה, וַתְּהִי רֵאשִׁית דַּרְכָּהּ הַגֹּרְנָה. וַתִּקַּח מִשָּׁם מְלוֹא חָפְנֶיהָ חָצִיר, וּבֵין הַשִּׁבֳּלִים אֲשֶׁר לָקְחָה הָיְתָה גַם הַשִּׁבֹּלֶת אֲשֶׁר בָּהּ שָׁכַב בֹּהֶן־יָד. וּבֹהֶן־יָד נִרְדַּם תַּרְדֵּמָה עַזָּה מְאֹד וְלֹא יָדַע דָּבָר וְלֹא הֵקִיץ עַד אִם הָיָה בְּפִי הַפָּרָה. אָז יִקְרָא: “הוֹי אֵלֵי, מַה־נּוֹרָא בֵּית־הַטַּחֲנָה הַזֶּה אֲשֶׁר בּוֹ בָאתִי!” וַיָּבֶן כָּרֶגַע אֶת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה. וְאֶל לִבּוֹ אָמַר: “זֹאת הַפַּעַם עָלַי לִהְיוֹת נִזְהָר מְאֹד לְבִלִתִּי בֹא אֶל בֵּינוֹת־הַשִּׁנַּיִם, פֶּן אֶטָּחֵן”. וַיְהִי כִּי לֹא בָא אֶל בֵּין הַשִּׁנַּיִם, וַיָּבוֹא וַיֵּרֶד אֶל תּוֹךְ הַקֵּבָה, וַיּוֹסֶף וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: “אֵין חַלּוֹנוֹת פֹּה בַחֶדֶר הַזֶּה וְלֹא יָאִיר אוֹתוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְגַם נֵרוֹת לֹא הֵבֵאתִי עִמִּי לְהָאִיר”. וְלֹא מָצָא מִשְׁכָּנוֹ הֶחָדָשׁ חֵן בְּעֵינָיו. אַךְ הִנֵּה גָדְלָה הָרָעָה שִׁבְעָתַיִם, כִּי מֵרֶגַע לְרֶגַע יָרַד אֶל תּוֹךְ הַקֵּבָה חָצִיר חָדָשׁ וְהַמָּקוֹם הָלַךְ הָלוֹךְ וָצָר. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּדַל פַּחְדּוֹ, וַיִּתֶּן־קוֹלוֹ וַיִּזְעַק: “חִדְלוּ מִתֵּת מִסְפּוֹא חָדָשׁ! חִדְלוּ מִתֵּת מִסְפּוֹא חָדָשׁ!” וְהַשִּׁפְחָה יוֹשֶׁבֶת עַל הָאָרֶץ וְחוֹלֶבֶת אֶת הַפָּרָה. וַיְהִי כִּי שָׁמְעָה אֶת הַקּוֹל וְכָל־תְּמוּנָה לֹא רָאֲתָה וְהַקּוֹל קוֹל הוּא אֲשֶׁר שָׁמְעָה גַם בַּלַּיְלָה, וַתֶּחֱרַד וַתִּלָּפֵת²¹ וַתִּפֹּל לָאָרֶץ וְאֶת הֶחָלָב שָׁפָכָה. וַתָּרָץ בְּחִפָּזוֹן הַבַּיְתָה אֶל אֲדוֹנָהּ וַתִּקְרָא: “הוֹשִׁיעָה, אֲדוֹנִי! הַפָּרָה מְדַבֶּרֶת”. וַאדוֹנָהּ עָנָה: “רַק מְשֻׁגָּעָה אַתְּ”, וּבְכַל זֶה בָּא אֶל הָרֶפֶת לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינָיו אֶת הַנַּעֲשָׂה. הוּא עוֹדוֹ עַל הַמִּפְתָּן וּבֹהֶן־יָד קָרָא בְקוֹל גָּדוֹל שֵׁנִית: “חִדְלוּ מִתֵּת מִסְפּוֹא חָדָשׁ! חִדְלוּ מִתֵּת מִסְפּוֹא חָדָשׁ!” וַיֶּחֱרַד רֹאשׁ־הַקָּהָל גַּם הוּא, וַיַּחְשֹׁב: רַק רוּחַ רָעָה בָּאָה עַל הַפָּרָה וַיְצַו לַהֲמִיתָהּ. וַיִּשְׁחֲטוּ את הַפָּרָה, וְאֶת הַקֵּבָה אֲשֶׁר בֹּהֶן־יָד בָּהּ הִשְׁלִיכוּ עַל־פְּנֵי הַדֹּמֶן²². וּבֹהֶן־יָד עָמַל עָמָל רַב לְהֵחָלֵץ מִן הַקֵּבָה וַיִּתְגַּלְגֵּל וַיִּתְאַמֵּץ וַיָּבוֹא עַד קָצֶהָ, וַיְהִי כִּי הִצְלִיחַ וְאֶת רֹאשׁוֹ שָׁלַח הַחוּצָה וּבְעוֹד רֶגַע יִתְיַצֵּב עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְהִנֵּה צָרָה חֲדָשָׁה: בָּא זְאֵב רָעֵב מִן הַדֶּרֶךְ וַיִּבְלַע אֶת הַקֵּבָה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ בְּפַעַם אֶחָת. אַךְ בֹּהֶן־יָד לֹא אָמַר נוֹאָשׁ וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “אוּלַי אוּכַל לְנַסּוֹת דְּבָרִים אֵלָיו”, וַיִּקְרָא מִן הַבֶּטֶן וַיֹאמַר: “אֲדוֹנִי הַזְּאֵב, הִנֵּה מָקוֹם לִי אֵלֶיךָ אֲשֶׁר שָׁם תִּמְצָא אֲכִילָה טוֹבָה”. וְהַזְּאֵב שָׁאַל: “אַיֵּה הוּא?” וּבֹהֶן־יָד אָמַר: “הִנֵּה בַיִת לִי בִּמְקוֹם פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, וְהָיָה בְּבֹאֲךָ שָׁמָּה וְדַקֹּתָ אֶת בְּשָׂרְךָ הֵיטֵב וְנִלְחַצְתָּ לָבוֹא פְּנִימָה בְּעַד שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׁם תִּמְצָא חֵלֶב וְנַקְנִיקִים²³ וּבָשָׂר כְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ”. וְהַבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר הַגַּמָּד בֵּית אֲבוֹתָיו הוּא, וַיְתָו²⁴ אוֹתוֹ לוֹ הֵיטֵב־הֵיטֵב לְבִלְתִּי יַחֲטִיא בְּבֹאוֹ. וְהַזְּאֵב שָׁמַר אֶת הַדְּבָרִים בְּלִבּוֹ, וַיְהִי בִּהְיוֹת הַלַּיְלָה וַיָּבוֹא וַיִּלָּחֵץ אֶל תּוֹךְ הַחוֹר אֲשֶׁר לְשֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וַיֹּאכַל בַּחֲדַר־הָאָסָם²⁵ כְּאִוַּת נַפְשׁוֹ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׂבַע, וַיֹּאמֶר לָשׁוּב דֶּרֶךְ הַחוֹר וְלֹא יָכֹל, כִּי בְשָׂרוֹ שָׁמַן מֵרֹב אֲכֹל וְהַחוֹר צָר וּבֹהֶן־יָד חַכֵּה חִכָּה רַק לַדָּבָר הַזֶּה, כִּי אוֹתוֹ חָשַׁב מֵרֵאשִׁית, וַיָּחֶל פִּתְאֹם לִזְעֹק זְעָקָה גְדוֹלָה בְּקוֹל גָּדוֹל וּבְרַעַשׁ גָּדוֹל. וְהַזְּאֵב אָמַר: “הֲלֹא תַחֲרִישׁ עַתָּה, פֶּן תְּעוֹרֵר אֶת הָאֲנָשִׁים מִשְּׁנָתָם!” אַךְ הַקָּטָן עָנָהוּ: “הִנֵּה אָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ וֶהֱטִיבוֹתָ אֶת לִבְּךָ, וְלָכֵן אַל תֵּרַע עֵינְךָ בִי אִם אֵיטִיב גַּם אֲנִי אֶת לִבִּי עַל־פִּי דַרְכִּי”, וַיִּזְעַק שִׁבְעָתַיִם מִבָּרִאשׁוֹנָה וְאָבִיו וְאִמּוֹ הֵקִיצוּ מִשְּׁנָתָם לְקוֹל הַזְּעָקָה וַיִמַהֲרוּ לַחֲדַר הָאָסָם וַיַּבִּיטוּ בוֹ בְּעַד אַחַד הַבְּקִיעִים וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה זְאֵב בֶּחָדֶר: וַיָּרוּצוּ וַיָּבִיאוּ הָאִישׁ אֶת הַקַּרְדֹּם וְהָאִשָּׁה אֶת הַחֶרְמֵשׁ²⁶ וַיָּבוֹאוּ לַחֲדַר־הָאָסָם, וְהָאִישׁ אָמַר אֶל אִשְׁתּוֹ: “הִתְיַצְּבִי נָא אַתְּ מֵאַחֲרַי, וְהָיָה בְּהַכּוֹתִי בְרֹאשׁוֹ בְּקַרְדֻּמִי מַכָּה אַחַת וְהוּא לֹא יִפּוֹל מֵת אַרְצָה, וּבָאת אַתְּ וִמִלֵּאת אַחֲרַי וְהִכֵּית בַּחֶרְמֵשׁ בִּבְשָׂרוֹ וְשִׁסַּעַתְּ²⁷ לוֹ אֶת בִּטְנוֹ”. וּבֹהֶן־יָד שָׁמַע אֶת קוֹל אָבִיו בְּדַבְּרוֹ וַיִּקְרָא: “פֹּה אָנֹכִי, אָבִי, בְּבֶטֶן הַזְּאֵב אָנֹכִי!” וְאָבִיו קָרָא: “הַפַּעַם אוֹדֶה אֵל, נִמְצָא בְּנֵנוּ!” וַיְצַו אֶת אִשְׁתּוֹ לַחֲדֹל מִן הַחֶרְמֵשׁ, פֶּן יַשְׁחִיתוּ אֶת בֹּהֶן־יָד. אַחַר־כֵּן הֵנִיף אֶת קַרְדֻּמוֹ תְּנוּפָה אַחַת עַל רֹאשׁ הַזְּאֵב וַיְמִיתֵהוּ וַיִפֹּל מֵת אָרְצָה. וַיִּקְחוּ לָהֶם הָאִישׁ וְאִשְתּוֹ שׂכִּין וּמִסְפָּרַיִם וַיִּגְזְרוּ אֶת בֶּטֶן הַזְּאֵב וַיִּמְשׁוּ²⁸ אֶת הַקָּטָן מִשָּׁם, וְהָאִכָּר אָמַר: "מַה־דָּאַגְנוּ לְךָ, בְּנֵנוּ, וּמֶה עָרַגְנוּ²⁹ לְךָ. וְהַקָּטָן עָנָה: “רְאֵה, אָבִי, הִנֵּה עָבַרְתִּי בָּאָרֶץ הַגְּדוֹלָה וְהָרְחָבָה וְרַבּוֹת רָאִיתִי, וְעַתָּה בָּרוּךְ אֱלֹהִים כִּי שַׁבְתִּי וָאָשׁוּב לִרְאוֹת בְּאוֹר הַשָּׁמֶש”. “אַיֵּה אֵיפֹה הָיִיתָ?” “בִּמְאוּרַת עַכְבָּרִים הָיִיתִי וּבִבֶטֶן פָּרָה וּבְבֶטֶן זְאֵב, וְעַתָּה בָאתִי וְעִמָּכֶם אֵשֵׁב פֹּה וְלֹא אֶעֱזָבְכֶם עוֹד”. “וַאֲנַחְנוּ”, עָנוּ אֲבוֹתָיו, “לֹא נִמְכֹּר עוֹד אוֹתְךָ גַּם אִם יִתֵּן אִישׁ בִּמְחִירְךָ מְלוֹא בֵיתֵנוּ פְּנִינִים וַאֲבָנִים יְקָרוֹת”, וַיִּשְּׁקוּ לוֹ וַיִּתְרַפְּקוּ עָלָיו, וַיִּתְּנוּ לוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וַיַּעֲשׂוּ לוֹ בְּגָדִים חֲדָשִׁים, כִּי הַבְּגָדִים אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ נִשְׁחֲתוּ בַדֶּרֶךְ בְּמַסָּעָיו.