טוֹחֵן הָיָה בִּימֵי קֶדֶם, וְלוֹ בַת יְפַת־תֹּאַר. וַיְהִי כִּי גָדְלָה הַנַּעֲרָה, וַיְבַקֵּשׁ אָבִיהָ אִישׁ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ לְכַלְכֵּל אוֹתָהּ בְּכָבוֹד וַאֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ יִיטַב לָהּ, וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: “יָבוֹא נָא אִישׁ אֲשֶׁר כָּזֶה, וְאֶתְּנֶנָּה לוֹ לְאִשָּׁה”. וַיָּבוֹא אִישׁ מִקֵּץ יָמִים לָקַחַת אוֹתָהּ לוֹ, וּמַעֲשֵׂהוּ וְכָל דַּרְכּוֹ כְּאַחַד הָעֲשִׁירִים הַגְּדוֹלִים, וַיְהִי כִּי לֹא מָצָא הַטּוֹחֵן בּוֹ דֹפִי1, וַיִּיעָדֶנָּה לוֹ. אַךְ הַנַּעֲרָה לֹא אָהַבָה אֶת הָעֶלֶם כַּאֲשֶׁר תֶּאֱהַב נַעֲרָה חָתָן, כִּי לֹא הֶאֱמִינָה לוֹ, וְהָיָה בְכָל רֶגַע אֲשֶׁר תֵּרֶא אוֹתוֹ אוֹ אֲשֶׁר תֶּהְגֶּה2 בוֹ וְאָחֲזָה אֶת לִבָּהּ אֵימָה פִתְאֹם. וַיְהִי הַיּוֹם וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: “הִנֵּה כַלָּתִי אַתְּ וְאֶל בֵּיתִי לֹא בָאת אַף פַּעַם אֶחָת”. וַתַּעֲנֵהוּ וַתֹּאמַר: “לֹא יָדַעְתִּי אַיֵּה בֵיתֶךָ”. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “מִחוּץ לָעִיר בַּעֲבִי הַיַּעַר שָׁם בֵּיתִי”. וְהַנַּעֲרָה בִקְשָׁה פִתְחוֹן־פֶּה וַתֹּאמֶר לוֹ כִּי לֹא תֵדַע אֶת הַדֶּרֶךְ, אַךְ הָעֶלֶם אָמַר: “בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה בּוֹא תָבוֹאִי וִיהִי מָה, כִּי הִנֵּה הִקְדַּשְתִּי אֶת קְרֻאַי לַיּוֹם הַהוּא, וְאֶת הַדֶּרֶךְ בְּתוֹךְ הַיַּעַר תִּמְצְאִי, כִּי אֵפֶר אֲפַזֵּר לָךְ בַּדֶּרֶךְ וְהָלַכְתְּ בִּנְתִיב הָאֵפֶר”. וַיְהִי כִּי בָא יוֹם הַשַּׁבָּת, טֶרֶם תָּקוּם הַנַּעֲרָה לָלֶכֶת, וְלִבָּהּ הִכָּה אוֹתָהּ מְאֹד־מְאֹד וְלֹא יָדְעָה מָה, וַתֵּלֶךְ וַתִּקַּח לָהּ פּוֹל וַעֲדָשִׁים מְלוֹא הַכִּיס, לְמַעַן תַּתְוֶה לָהּ בָּהֵמָּה אֶת הַדֶּרֶךְ גַּם הִיא. הִיא בָאָה הַיַּעֲרָה וַתֵּרֶא וְהִנֵּה אֵפֶר זָרוּעַ עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ מִמְּבוֹא הַיַּעַר וָהָלְאָה, וַתֵּלֶךְ בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת, וּבְלֶכְתָּהּ הִשְׁלִיכָה רֶגַע־רֶגַע גַּם הִיא אַרְצָה מְעַט פּוֹל וּמְעַט עֲדָשִׁים יָמִין וּשְׂמֹאל. וְהַנַּעֲרָה הָלְכָה כָל הַיּוֹם עַד כִּי בָאָה אֶל עַב הַיַּעַר אֲשֶׁר שָׁם עֲרָפֶל כֻּלּוֹ, וַתֵּרֶא וְהִנֵּה בַיִת בּוֹדֵד וְנֶעֱזָב לְפָנֶיהָ, וְהַבַּיִת קֹדֵר וְנוֹרָא כֻּלּוֹ, וַתִּירָא הַנַּעֲרָה יִרְאָה גְדוֹלָה. וּבְבֹאָהּ אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה, וְהִנֵּה אֵין אִישׁ, וּדְמָמָה כְבֵדָה רוֹבֶצֶת עַל כָּל פִּנּוֹתָיו. פִּתְאֹם וְהִנֵּה קוֹל קוֹרֵא אֵלֶיהָ:
"שׁוּבִי לָךְ, שׁוּבִי, כַּלָּה צְעִירַת שָׁנִים,
הִנֵּה עוֹמְדוֹת רַגְלַיִךְ בְּבֵית הַגַּזְלָנִים".
וְהַנַּעֲרָה נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ וַתַּבֵּט כֹּה וָכֹה וַתֵּרֶא וְהִנֵּה צִפּוֹר יוֹשֶׁבֶת בִּכְלוּב עַל הַקִּיר, וְהַקּוֹל קוֹלָהּ. וְהַצִּפּוֹר שָׁבָה וַתִּקְרָא שֵׁנִית:
"שׁוּבִי לָךְ, שׁוּבִי, כַּלָּה צְעִירַת שָׁנִים,
הִנֵּה עוֹמְדוֹת רַגְלַיִךְ בְּבֵית הַגַּזְלָנִים".
וַתּוֹסֶף הַכָּלָּה לָלֶכֶת וַתָּבוֹא מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, וַתַּעֲבֹר אֶת כָּל הַבַּיִת, וְהִנֵּה הוּא רֵיק כֻּלּוֹ, אֵין בּוֹ נְשָׁמָה. וַתּוֹסֶף וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא גַם עַד הַמַּרְתֵּף, וַתֵּרֶא וְהִנֵּה שָׁם אִשָּׁה זְקֵנָה מְאֹד־מְאֹד וְהַזְּקֵנָה מְנִידָה בְרֹאשָׁהּ. וַתִּשְׁאָלֶנָּה הַנַּעֲרָה וַתֹּאמַר: “הֲלֹא תַגִּידִי לִי, הֲפֹה מִשְׁכַּן חֲתָנִי?” וְהַזְּקֵנָה אָמְרָה: “הוֹי נַעֲרָה אֻמְלָלָה, לְאָן הוֹבִילוּךְ רַגְלָיִךְ! הֲלֹא בִמְעָרַת פְּרִיצִים אָתְּ. הִנֵּה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת בְּלִבֵּךְ: כַּלָּה אָנֹכִי וְאֶת חַג חֲתֻנָּתִי אָחֹג מְהֵרָה, אַךְ אֶת חֲתֻנָּתֵךְ תָּחֹגִּי עִם הַמָּוֶת. רְאִי נָא, הִנֵּה פֹה קַלַּחַת גְּדוֹלָה אֲשֶׁר בָּהּ אַרְתִּיחַ מַיִם, כִּי כֵן צִוּוּנִי, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תַּשִׂיג יָדָם אוֹתֵךְ, וּפִצְפְּצוּ אוֹתָךְ בִּבְלִי־חֶמְלָה וּבִשְּׁלוּ אוֹתָךְ וַאֲכָלוּךְ, כִּי־אוֹכְלֵי־בְשַׁר־אָדָם הֵמָּה. לוּלֵא אֶחְמֹל עָלַיִךְ וְאַצִּילֵךְ, כִּי עַתָּה אָבָדְתְּ”.
וְהַזְּקֵנָה לָקְחָה אוֹתָהּ וַתְּבִיאֶנָּה אֶל מֵאַחֲרֵי חָבִית גְּדוֹלָה וַתַּסְתִּירֶנָּה שָׁם, וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “שְׁבִי לָךְ דּוּמָם כְּמוֹ עַכְבָּר, אַל תָּנוּדִי וְאַל תָּנוּעִי, פֶּן תִּדְבָּקֵךְ הָרָעָה. וְהָיָה בִּהְיוֹת הַלַּיְלָה וְהַשׁוֹדְדִים יִישְׁנוּ אֶת שְׁנָתָם, וְנָקוּם שְׁנֵינוּ וְנִבְרַח, כִּי לָזֹאת חִכִּיתִי יָמִים וְשָׁנִים”. הִיא כִמְעַט כִּלְּתָה לְדַבֵּר וְהָעֵדָה הָרָעָה בָּאָה הַבַּיְתָה וַיָּבִיאוּ עִמָּהֶם נַעֲרָה אַחֶרֶת סָחוֹב וְהָבִיא, וְהֵם שִׁכּוֹרִים כֻּלָּם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹל זַעֲקָתָהּ וְיִלְלָתָהּ. וְאֶת הַנַּעֲרָה הִשְׁקוּ יַיִן גַּם הִיא שָׁלשׁ כּוֹסוֹת תְּמִימוֹת, כּוֹס אַחַת יַיִן לָבָן, כּוֹס אַחַת יַיִן אָדֹם וְכוֹס אַחַת יַיִן צָהֹב, וְתֵּשְׁתְּ הַנַּעֲרָה הָאֻמְלָלָה, וַיִּבָּקַע לִבָּהּ. וְהָאֲנָשִׁים לָקְחוּ אוֹתָהּ וַיִּקְרְעוּ מֵעָלֶיהָ אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ הַיָּפוֹת וַיַּשְׁכִּיבוּהָ עַל־פְּנֵי שֻׁלְחָן וַיְבַתְּרוּ אֶת בְּשָׂרָהּ הַיָּפֶה לִבְתָרִים וַיִּזְרוּ עָלֶיהָ מֶלַח. וְהַכַּלָּה הָאֻמְלָלָה יָשְׁבָה מֵאַחֲרֵי הֶחָבִית וַתֶּחֳרַד וַתִּתְפַּלֵּץ, כִּי רָאֲתָה וַתָּבֶן אֶת מְנָת חֶלְקָהּ גַּם הִיא אֲשֶׁר חָשְׁבוּ הַגַּזְלָנִים לְהָכִין לָהּ. וְאֶחָד מִן הַגַּזְלָנִים רָאָה עַל אֶצְבַּע הַנִּרְצָחָה טַבַּעַת זָהָב, וַיְנַס לְהַעֲבִיר אוֹתָהּ מֵעַל אֶצְבָּעָהּ וְלֹא יָכֹל, וַיִּקַּח אֶת הַקַּרְדֹּם וַיְקַצֵּץ בּוֹ אֶת הָאֶצְבַּע, אַךְ הָאֶצְבַּע נִתְּזָה מִשָּׁם וָהָלְאָה עַד מֵאַחֲרֵי הֶחָבִית וַתִּפֹּל אֶל חֵיק הַכַּלָּה. וְהַגַּזְלָן לָקַח נֵר בְּיָדוֹ לְחַפֵּשׂ אֶת הָאֶצְבַּע, וְלֹא מְצָאָהּ. וַיֹּאמַר אֵלָיו הַשֵּׁנִי: "הַחִפַּשְׂתָּ אוֹתָהּ גַּם אַחֲרֵי הֶחָבִית? אַךְ הַזְּקֵנָה קָרְאָה: “בֹּאוּ וּשְׁבוּ לֶאֱכֹל, כִּי עָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן, וְאֶת הָאֶצְבַּע הַנִּיחוּ עַד הַבֹּקֶר, הֵן לֹא חַיָּה הִיא וְתִבְרַח מִפְּנֵיכֶם”.
וְהַשּׁוֹדְדִים אָמְרוּ: “צָדְקָה הַזְּקֵנָה”, וַיַחְדְּלוּ מֵחַפֵּשׂ, וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכֹל, וְהַזְּקֵנָה הִטִּיפָה לָהֶם סַם־שֵׁנָה אֶל יֵינָם, וַיִּפְּלוּ יְשֵׁנִים אַרְצָה בְּעוֹדָם בַּמַּרְתֵּף, וַיֵּרָדְמוּ תַרְדֵּמָה גְדוֹלָה וַחֲזָקָה מְאֹד. וְהַכַּלָּה רָאֲתָה כִּי יְשֵׁנִים הֵם וְאֶת קוֹל נַחֲרָתָם שָׁמְעָה, וַתָּקָם בַּלָּאט וַתֵּצֵא מֵאַחֲרֵי הֶחָבִית וַתִּפְסַח עַל רָאשֵׁי הַיְשֵׁנִים הַשּׁוֹכְבִים עַל הָאָרֶץ מַעֲרָכוֹת־מַעֲרָכוֹת, וַתִּירָא לְנַפְשָׁהּ פֶּן תִּגַּע בָּם כַּף רַגְלָהּ וּתְעִירֵם. אַךְ אֱלֹהִים הָיָה לָהּ לְמוֹשִׁיעַ וַתַּעֲבֹר בְּשָׁלוֹם, וְהַזְּקֵנָה עָלְתָה עִמָּהּ גַּם הִיא וַתִּפְתַּח לָהּ אֶת הַדֶּלֶת, וַתֵּחָפַזְנָה שְׁתֵּיהֶן כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ וַתַּעֲזֹבְנָה אֶת מְעָרַת־הַפָּרִיצִים. וְאֶת הָאֵפֶר הַזָּרוּעַ נָשָׂא הָרוּחַ, וְרַק הַפּוֹל וְהָעֲדָשִׁים הֶעֱלוּ נִצָּה וַיִּצְמְחוּ, וַיַּרְאוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לְאוֹר הַלְּבָנָה. וַתֵּלַכְנָה הַשְּׁתַּיִם כָּל הַלַּיְלָה וַתָּבֹאנָה בַבֹּקֶר עַד בֵּית־הַטַּחֲנָה. וַתְּסַפֵּר הַנַּעֲרָה לְאָבִיהָ אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָהּ.
וַיְהִי כְּבֹא הַיּוֹם אֲשֶׁר יָעֲדוּ לָחֹג בּוֹ אֶת חַג הַחֲתֻנָּה, וַיָּבֹא הֶחָתָן, וְהַטּוֹחֵן קָרָא לְכָל קְרוֹבָיו וּמְיֻדָּעָיו, וַיָּבֹאוּ גָם הֵם. הֵמָּה יוֹשְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים, וַתְּהִי שׂוּמָה עַל כָּל אִישׁ וָאִישׁ לְסַפֵּר דָּבָר בְּאָזְנֵי הַקְּרֻאִים מִכָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ. וְהַכַּלָּה יָשְׁבָה מַחֲרִישָׁה וְלֹא דִבְּרָה דָבָר. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הֶחָתָן: “הֲרַק אַתְּ לֹא תֵדְעִי דָבָר לְמַעַן תְּסַפֵּרִי? פִּתְחִי פִיךְ, חֶמְדַּת נַפְשִׁי, וְיָאִירוּ דְבָרָיִךְ”. וְהַנַּעֲרָה אָמְרָה: "כִּי עַתָּה אֲסַפְּרָה לָכֶם אֶת חֲלוֹמִי. בַּחֲלוֹמִי וַאֲנִי הוֹלֶכֶת לְבַדִּי בְיַעַר וָאָבוֹא עַד לְבַיִת עָזוּב, וְהַבַּיִת רֵיק אֵין בּוֹ נְשָׁמָה, וְרַק צִפּוֹר יוֹשֶׁבֶת בִּכְלוּב עַל־פְּנֵי הַקִּיר וַתִּקְרָא אֵלַי:
"שׁוּבִי לָךְ, שׁוּבִי, כַּלָּה צְעִירַת שָׁנִים,
הִנֵּה עוֹמְדוֹת רַגְלַיִךְ בְּבֵית הַגַּזְלָנִים".
וַתִּקְרָא בְאָזְנַי אֶת הַקְּרִיאָה הַזֹּאת גַּם שֵׁנִית. אַל תִּירָא, מַחְמַד עֵינַי, הֵן רַק חֲלוֹם חָלָמְּתִּי. וַאֲנִי עָבַרְתִּי אֶת הַחֲדָרִים כֻּלָּם, וְהֵמָּה רֵיקִים וּמַרְאֵיהֶם מַה נוֹרָא! אָז אָבוֹא אֶל הַמַּרְתֵּף, וְשָׁם אִשָּׁה זְקֵנָה מְאֹד־מְאֹד וְהִיא מְנִידָה בְרֹאשָׁהּ, וָאֶשְׁאָלֶהָ: “הֲפֹה מִשְׁכַּן חֲתָנִי?” וְהָאִשָּׁה עָנְתָה: “הוֹי נַעֲרָה אֻמְלָלָה, הֵן לִמְעָרַת־פָּרִיצִים הוֹבִילוּךְ רַגְלָיִךְ. אָמְנָם, פֹּה יִשְׁכֹּן חֲתָנֵךְ, אַךְ דְּעִי לָךְ, כִּי חָפֵץ הוּא לְבַתְּרֵךְ לִבְתָרִים, וְאַחַר־כֵּן יְבַשְּלֵךְ וְיֹאכְלֵךְ”. אַל תִּירָא, מַחְמַד עֵינַי, הֵן רַק חֲלוֹם חָלָמְתִּי. וְהָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה הֶחְבִּיאַתְנִי מֵאַחֲרֵי חָבִית גְּדוֹלָה, וַיְהִי כִּמְעַט נִסְתַּרְתִּי, וְהִנֵּה עֲדַת הַגַּזְלָנִים בָּאָה וַיָּבִיאוּ עִמָּהֶם, סָחֹב וְהָבִיא, נַעֲרָה אֻמְלָלָה, וַיַּשְקוּ אוֹתָהּ יַיִן שָׁלשׁ כּוֹסוֹת, לָבָן וְאָדֹם וְצָהֹב, וַיִּבָּקַע לִבָּהּ בִּשְׁתוֹתָהּ. אַל תִּירָא מַחְמַד עֵינַי, הֵן רַק חֲלוֹם חָלָמְתִּי. אַחֲרֵי־כֵן הִפְשִׁיטוּ מֵעָלֶיהָ אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ הַיָּפוֹת וַיַּעֲלוּהָ עַל־פְּנֵי שֻׁלְחָן וַיִּגְזְרוּ לִגְזָרִים אֶת בְּשָׂרָהּ הַיָּפֶה וַיִּזְרוּ עָלָיו מֶלַח. אַל תִּירָא, מַחְמַד עֵינַי, הֵן רַק חֲלוֹם חָלָמְתִּי. וְאֶחָד מִן הַשּׁוֹדְדִים רָאָה כִּי עוֹד טַבַּעַת זָהָב עַל אַחַת מֵאֶצְבְּעוֹתֶיהָ, וַיְנַס לְהַעֲבִירֶנָּה וְלֹא יָכֹל, וַיִּקַּח לוֹ קַרְדֹּם וַיְקַצְּצִנָּה, וְהָאֶצְבַּע נִתְּזָה מִשָּׁם וָהָלְאָה וַתִּפֹּל עַד מֵאַחֲרֵי הֶחָבִית אֶל תּוֹךְ חֵיקִי. וּפֹה לָכֶם הָאֶצְבַּע עִם הַטַּבָּעַת". וּבְדַּבְּרָהּ אֶת הַדְּבָרִים, וַתּוֹצֵא אֶת הָאֶצְבַּע וַתַּרְאֶנָּה לְעֵינֵי כָל הַקְּרֻאִים.
וְהַגַּזְלָן בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר סִפְּרָה וַיֶּחֶוְרוּ פָנָיו כַּשִּׂיד, וַיִּשְׂתָּעֵר מִמְּקוֹמוֹ פִתְאֹם וַיֹּאמֶר לִבְרֹחַ, אַךְ הַקְּרֻאִים תָּפְשׂוּ אוֹתוֹ וַיַּחֲזִיקוּ בוֹ וַיַּסְגִּירוּהוּ בְּיַד הַשּׁוֹפְטִים, וַיִּשְׁפְּטוּ הַשּׁוֹפְטִים אוֹתוֹ וְאֶת כָּל הָעֵדָה הָרָעָה כְּכָל עֲלִילוֹתֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם וַיִּתְלוּ אוֹתָם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.