אִשָּׁה הָיָתָה בָאָרֶץ וַתִּהְיֶינָה לָהּ שְׁתֵּי בָנוֹת, וַתְּהִי הָאַחַת יְפַת־מַרְאֶה וַחֲרוּצַת־יָדַיִם וְהַשֵּׁנִית רָעַת־תֹּאַר וַעֲצֵלָה. וְהָאִשָּׁה אָהֲבָה אֶת רָעַת־הַתֹּאַר וְהָעֲצֵלָה, כִּי בִתָּהּ הִיא מִבָּטֶן, וְאֶת יְפַת־הַמַּרְאֶה וַחֲרוּצַת־הַיָּדַיִם לֹא אָהֵבָה, כִּי בַת־חֹרֶגֶת הִיא לָהּ, וַתָּשֶׂם עָלֶיהָ כָּל עֲבוֹדָה קָשָׁה אֲשֶׁר בַּבַּיִת וַתַּרְדְּ בָּהּ בְּפָרֶךְ. וְהַנַּעֲרָה הָאֻמְלָלָה שׂוּמָה הָיְתָה עָלֶיהָ לָשֶׁבֶת יוֹם־יוֹם בָּרְחוֹב עַל־יַד הַבְּאֵר וְלִטְווֹת עַד זַנֵּק הַדָּם מִתּוֹךְ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּמָּלֵא הַכִּישׁוֹר דָּם, וַתָּקָם הַנַּעֲרָה וְתִשְׁתַּחֲוֶה עַל הַבְּאֵר לִרְחֹץ אוֹתוֹ בְמַיִם, וַיִּצְנַח הַכִּישׁוֹר מִיָּדָהּ וְיִפֹּל הַמָּיְמָה. וְתֵבְךְ הַנַּעֲרָה וַתָּרָץ לְאִמָּהּ לְהַגִּיד לָהּ אֶת דְּבַר הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָהּ. וְאִמָּהּ גָּעֲרָה בָהּ בְּקוֹל גָּדוֹל עַד לְאֵין־חֻמְלָה וַתִּצְעַק וַתֹּאמַר: “כִּי הִפַּלְתְּ אֶת הַכִּישׁוֹר מִיָּדֵךְ, לְכִי עַתָּה וְהַעֲלִיהוֹּ”. וַתֵּלֶךְ הַנַּעֲרָה וַתָּשָׁב אֶל הַבְּאֵר וְלֹא יָדְעָה מַה לַּעֲשׂוֹת, וַיְהִי כִּגְבֹר עָלֶיהָ פָּחֲדָהּ וְתִתְנַפֵּל אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר, לְבַעֲבוּר הָעֲלוֹת אֶת הַכִּישׁוֹר. אָז הִתְבַּלְּעוּ כָּל חוּשֶׁיהָ בָּהּ, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב אֵלֶיהָ רוּחָהּ וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הִיא שׁוֹכֶבֶת עַל־פְּנֵי נְוַת־דֶּשֶׁא נֶחְמָדָה, אֲשֶׁר שָׁם תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ וְאַלְפֵי פְרָחִים עוֹטְרִים עָלֶיהָ מִסָּבִיב. וַתָּקָם הַנַּעֲרָה וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא עַד תַּנּוּר־אֵשׁ, וְהַתַּנּוּר מָלֵא לֶחֶם אָפוּי, וְיִקְרָא הַלֶּחֶם אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: “בֹּאִי וּרְדִי1 אוֹתִי, בּוֹאִי וּרְדִי אוֹתִי פֶּן אֲאֻכָּל כִּי נֶאֱפֵתִי כֻלִּי”. וֵתִּגַּשׁ הַנַּעֲרָה וַתִּקַּח אֶת הַמַּרְדֶּה2 וַתּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר אֶת הַלֶּחֶם כֻּלּוֹ. וַתֵּלָךְ מִשָּׁם וַתָּבֹא עַד עֵץ בַּשָּׂדֶה, מָלֵא תַּפּוּחִים וְיִקְרָא אֵלֶיהָ הָעֵץ וַיֹּאמַר: “בֹּאִי וַהֲנִיעִי אוֹתִי, בֹּאִי וַהֲנִיעִי אוֹתִי כִּי בָשְׁלוֹּ כָּל תַּפּוּחַי כֻּלָּם יַחְדָּו”. וַתִּגַּשׁ הַנַּעֲרָה וַתָּנַע אֶת הָעֵץ וַיִּפְּלוּ הַתַּפּוּחִים אַרְצָה, וַיְהִי כִּמְטַר תַּפּוּחִים, עַד בִּלְתִּי הֱיוֹת עוֹד תַּפּוּחַ עַל הָעֵץ אַף לֹא אֶחָד. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָרְכָה אֶת הַתַּפּוּחִים וַתַּעֲשֵׂם לְגַל גָּדוֹל, וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ. וַתָּבֹא הַנַּעֲרָה עַד לִמְקוֹם בַיִת קָטָן וַתֵּרֶא וְהִנֵּה אִשָּׁה זְקֵנָה נִשְׁקֶפֶת בְּעַד הַחַלּוֹן וְיִהְיוּ שִׁנַּיִם גְּדוֹלוֹת בְּפִיהָ, וַתִּירָא מִפָּנֶיהָ וַתֹּאמֶר לִבְרֹחַ. אַךְ הָאִשָּׁה קָרְאָה: “לָמָּה תִּירְאִי, בִּתִּי? שְׁבִי פֹה עִמִּי בְּבֵיתִי, וְהָיָה אִם תַּעֲשִׂי אֶת כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בַּבַּיִת לִרְצוֹנִי, וְרָאִית כִּי הֵיטִיב אֵיטִב עִמָּךְ. רַק הִתְאַמְּצִי־נָא וְהַצִּיעִי לִי אֶת מִטָּתִי הֵיטֵב וְחִבְטִי אֶת נוֹצוֹתֶיהָ עַד הִתְעוֹפְפָן וְהָיָה שֶׁלֶג עַל־פְּנֵי חוּץ − כִּי יָרְקְמָה אָנֹכִי, הָאִשָּׁה הַמְּמֻנָּה עַל הַשָּׁלֶג”. עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים: אֵין שֶׁלֶג עַל־פְּנֵי חוּץ, אוֹת הוּא כִּי חָבְטָה יָרְקְמָה אֶת נוֹצוֹת מִטָּתָהּ. וַיְהִי כִּי דִּבְּרָה הַזְּקֵנָה עַל לִבָּהּ בְּאַהֲבָה וּבְרוּחַ נְדִיבָה, וַתֵּאוֹת לָהּ הַנַּעֲרָה וַתְּהִי לָהּ לִמְשָׁרֶתֶת, וַתַּעַשׂ הַנַּעֲרָה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בַּבַּיִת, וַתִּמְצָא חֵן בְּעֵינֵי גְּבִרְתָּהּ, וְאֶת כָּרֶיהָ וְכִסְתוֹתֶיהָ חָבְטָה לָהּ, עַד הִתְעוֹפְפוּ הַנּוֹצוֹת פֹּה וְשָׁם וְהֵנָּה וַהֲלוֹם וַתִּהְיֶינָה כִּפְתוֹתֵי שֶׁלֶג. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר אָרְכוּ הַיָּמִים, וַתִּתְעַצֵּב הַנַּעֲרָה אֶל לִבָּהּ וְלֹא יָדְעָה אֶת אֲשֶׁר הָיָה לָהּ, וַתְּבַקֵּשׁ שֹׁרֶשׁ דָּבָר וַתָּבֶן כִּי נִכְסְפָה נַפְשָׁהּ לְמוֹלַדְתָּה וּלְבֵית אִמָּהּ. וְגַם אָמְנָם יָדְעָה כִּי טוֹב לָהּ פֹּה מִשָּׁם, וְלֹא יָכְלָה בְּכָל זֶה לְהַבְלִיג3 עַל תְּשׁוּקָתָהּ וַתִּתְחַזֵּק וַתִּגַּשׁ אֶל הָאִשָּׁה וַתֹּאמַר: “שַׁלְחִינִי נָא. הֵן טוֹב לִי פֹּה בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן מְאֹד מְאֹד, אַךְ הִנֵּה אֲחָזַתְנִי כְּמוֹ זַעֲוָה4 פִתְאֹם אֶל מוֹלַדְתִּי וְאֶל בֵּיתִי, וְלֹא אֶשְׁקֹט עַד עָלִיתִי וְעַד רָאִיתִי אֶת פְּנֵיהֶם”. וְיָרְקְמָה עָנְתָה: “רַק אֱלֹהִים יְבָרֵךְ טַעְמֵךְ כִּי הָיָה כַדָּבָר הַזֶּה עִם לִבֵּךְ, וְעַתָּה כִּי עֲבַדְתִּנִי בֶאֱמוּנָה, לָכֵן אָנֹכִי אָנֹכִי5 אַעֲלֶה אוֹתָךְ מִזֶּה”. וַתּאֹחֶז בְּיָדָהּ וַתְּבִיאֶנָה עַד לִפְנֵי פֶּתַח שַׁעַר גָּדוֹל, וַיִפָּתַח הַשַּׁעַר לְפָנֶיהָ, וּבַעֲמֹד הַנַּעֲרָה עַל סִפּוֹ, וַיֵּרֶד פִּתְאֹם עָלֶיהָ מְטַר זָהָב רָב, וַיִּדְבַּק הַזָּהָב אֶל הַנַּעֲרָה, וַתְּהִי הַנַּעֲרָה מְכֻסָּה כֻלָּהּ בַּזָּהָב מִכַּף־רַגְלָהּ וְעַד קָדְקֳדָהּ. וְיָרְקְמָה הוֹסִיפָה וַתֹּאמַר: “כָּל־זֶה נָתוּן לָךְ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁקַדְתְּ6 עַל מְלַאכְתֵּךְ וַתַּעֲשִׂי בֶאֱמוּנָה”. וַתִּתֵּן לָהּ גַּם אֶת הַכִּישׁוֹר אֲשֶׁר נָפַל מִיָּדָהּ אֶל הַבְּאֵר, וְאַחַר־כֵּן נִסְגַּר הַשַּׁעַר, וְהַנַּעֲרָה רָאֲתָה כִּי בָאָה פִתְאֹם אֶל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְהִיא קְרוֹבָה אֶל בֵּית אִמָּהּ. וּבְבֹאָהּ אֶל הָחָצֵר, וַיְהִי הַתַּרְנְגֹל יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת הַבְּאֵר וְקוֹרֵא
"קִיקִירִיקִי,
נַעֲרָתֵנוּ הַמֻּזְהָבָה הִנֵּה שָׁבָה הִנֵּה הִיא".
וַתָּבֹא הַנַּעֲרָה לַחֲדַר אִמָּהּ, וַיְהִי מִהְיוֹתָהּ כְּבֵדָה בְזָהָב וַתִּשְׂמַחְנָה לִקְרָאתָהּ אִמָּהּ וַאֲחוֹתָהּ וַתְּכַבֵּדְנָה אוֹתָהּ בְּלִבָּן וַתְּהִי לָהֶן לְרָצוֹן.
וְהַנַּעֲרָה סִפְּרָה אֶת כָּל אֲשֶׁר עָבַר עָלָיהָ וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִמָּהּ אֶת הַדְּבָרִים וְאֵיזֶה דֶרֶךְ בָּא לָהּ עָשְׁרָהּ הַגָּדוֹל, וַתֶּחֲשַׁק נַפְשָׁהּ לְהָבִיא בְרָכָה כָּזֹאת גַּם עַל בִּתָּהּ הָעֲצֵלָה וַתְּהִי שׂוּמָה גַּם עַל זֹאת לָשֶׁבֶת עַל־יַד הַבְּאֵר וְלִטְווֹת, וַתֵּלֶךְ וַתִּשְׂרֹט אֶת בְּשַׂר אֶצְבְּעוֹתֶיהָ בְּחוֹחֵי הַגָּדֵר לְמַעַן תָּזֹבְנָה דָם וְהִתְאַדָּם הַכִּישׁוֹר, וְאַחַר־כֵּן הִשְׁלִיכָה אֶת הַכִּישׁוֹר אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר וַתִּתְנַפֵּל שָׁמָּה גַּם הִיא. אָז בָּאָה גַם הִיא עַד נְוַת־הַדֶּשֶׁא הַנֶּחְמָדָה, וַתֵּלֶךְ מִשָּׁם וַתָּבֹא עַד הַתַּנוּר, וַיִּקְרָא הַלֶּחֶם מִן הַתַּנּוּר וַיֹּאמַר: “בֹּאִי וּרְדִי אוֹתִי, בֹּאִי וּרְדִי אוֹתִי, פֶּן אֲאֻכָּל, כִּי נֶאֱפֵיתִי כֻלִּי”. אַךְ הָעֲצֵלָה עָנְתָה: “הָיֹה לֹא תִהְיֶה, כִּי לֹא אֶחְפֹּץ לְטַנֵּף אֶת יָדַי” − וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ. הִיא בָאָה עַד הָעֵץ וְהָעֵץ קָרָא וַיֹּאמַר: “בֹּאִי וַהֲנִיעִי אוֹתִי, בֹּאִי וַהֲנִיעִי אוֹתִי, כִי בָשְׁלוּ כָּל תַּפּוּחַי כֻּלָּם יַחְדָּו”. אַךְ הַנַּעֲרָה עָנְתָה: “הָיֹה לֹא תִהְיֶה, כִּי יָרֵאתִי פֶּן יִפֹּל הָאֶחָד עַל קָדְקֳדִי וּמָחַץ רֹאשִׁי” − וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ. אָז בָּאָה עַד לִפְנֵי פֶּתַח בֵּית יָרְקְמָה הַזְּקֵנָה, וְלֹא נִבְהֲלָה מִפְּנֵי הָאִשָּׁה וּמִפְּנֵי שִׁנֶּיהָ הַגְּדוֹלוֹת, כִּי כְבָר שָׁמְעָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי אֲחוֹתָהּ, וֵתִּגַּשׁ וַתִּשָּׂכֵר אֵלֶיהָ כְּרָגַע. וַיְהִי בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וַתִּתְאַמֵּץ כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלָה וַתְּהִי שׁוֹקֶדֶת עַל הַמְּלָאכָה כָּל הַיּוֹם וְגַם שָׁמְעָה בְקוֹל גְּבִרְתָּהּ לְכָל אֲשֶׁר צִוַתָּה, כִּי כָל מַחְשְׁבוֹתֶיהָ הָיוּ בַזָהָב הָרַב אֲשֶׁר תִּתֵּן לָהּ הָאִשָּׁה. אַךְ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי רָפְתָה רוּחָהּ מֵעָלֶיהָ וְלֹא עָשְׂתָה עוֹד בִּלְתִּי־אִם מְעַט, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא עָשְׂתָה עוֹד דָּבָר וְגַם חָפֹץ לֹא חָפְצָה לָקוּם מֵעַל מִשְׁכָּבָהּ. וְאַף גַּם אֶת הַמִּטָּה לֹא הִצִּיעָה, כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלָה מִמֶּנָּה יָרְקְמָה, וְלֹא חָבְטָה אֶת נוֹצוֹתֶיהָ לְמַעַן תָּעוֹפְנָה. אָז נִלְאֲתָה יָרְקְמָה לָשֵׂאת, וַתֹּאמֶר לָהּ כִּי מוּסָרָה הִיא מִהְיוֹת לָהּ לְשִּׁפְחָה. וְהָעֲצֵלָה שָׂמְחָה עַל הַדָּבָר, כִּי אָמְרָה: עַתָּה יֵרֵד מְטַר הַזָּהָב. וְיָרְקְמָה נָהֲגָה גַם אוֹתָהּ אֶל הַשַּׁעַר וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָמְדָה הַנַּעֲרָה עַל הַסַּף וַתֵּרֶא וְהִנֵּה תַּחַת הַזָּהָב נִשְׁפְּכָה אַרְצָה קַלַּחַת7 מְלֵאָה זֶפֶת. וְהָאִשָּׁה אָמְרָה: “הֵא שְׂכָרֵךְ תַּחַת עֲבוֹדָתֵךְ!” וַתִּסְגֹּר אַחֲרֶיהָ אֶת הַשַּׁעַר. וַתָּשָׁב הַנַּעֲרָה אֶל מוֹלַדְתָּה וְאֶל אִמָּהּ וְהִיא מְכֻסָּה כֻלָּהּ בַּזֶּפֶת מִכַּף־רַגְלָהּ וְעַד קָדְקֳדָהּ. וּבְבֹאָהּ אֶל הֶחָצֵר, וַיְהִי הַתַּרְנְגֹל יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת הַבְּאֵר וְקֹרֵא:
"קִיקִירִיקִי,
נַעֲרָתֵנוּ הַמְּגֹאָלָה הִנֵּה שָׁבָה, הִנֵּה הִיא".
וְהַזֶּפֶת דָּבַק אֵלֶיהָ וְלֹא סָר עוֹד, וַתְּהִי הַנַּעֲרָה מְכֻסָּה בַזֶּפֶת כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.