בֵּן הָיָה לְחַיָּט, קְצַר־קוֹמָה וּקְצַר־מִדָּה עַד לִמְאֹד, רַק כְּאֶצְבַּע אִישׁ גָּדְלוֹ, לָכֵן קָרְאוּ לוֹ אֶצְבְּעוֹנִי. אַךְ הַנַּעַר נַעַר עָלֵז וְאַמִּיץ־לֵב, וַיִּגַּשׁ אֶל אָבִיו וַיּאֹמַר: “אָבִי, הִנֵּה בָא מוֹעֵד לִי לָצֵאת לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ”. וַיִּשְׂמַח אָבִיו עַל הַדָּבָר וַיֹּאמַר: “טוֹב דִּבַּרְתָּ, בְּנִי”. וַיִּקַּח מַחַט אָרֹךְ וַיִקְשֹׁר בּוֹ חוּט וַיַּחְמְרֵהוּ בְּחוֹמֶר חוֹתָם בְּלַבַּת הַנֵּר הַבּוֹעֵר וַיּאֹמֶר אֵלָיו: “הִנֵּה־לְךָ גָּם חֶרֶב עַל יְרֵכְךָ בְּצֵאתְךָ לַדָּרֶךְ”. וְהַנַּעַר טֶרֶם צֵאתוֹ חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ לֶאֱכֹל רַק עוֹד הַפַּעַם עִם אַבוֹתָיו, וַיְנַתֵּר וַיָּבוֹא אֶל הַמְבַשְּׁלוֹת לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר בִּשְׁלָה לוֹ אִמּוֹ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. אַךְ הַנָּזִיד עוֹד טֶרֶם יוּכַן וְהַקְּעָרָה עוֹמֶדֶת עַל הַכִּירַיִם, וַיִּפֶן אֶל אִמּוֹ וַיֹּאמַר: “אִמִּי, מַה תִּתְּנִי לָנוּ לֶאֱכֹל הַיּוֹם?” וְאִמּוֹ עָנָתָה: “הַבִּיטָה וּרְאֵה בְּעֵינֶיךָ”. וַיְּנַתֵּר הַחַיָּט הַקָּטָן וַיַּעַל עַל הַכִּירַיִם, לְבַעֲבוּר הַבִּיט אֶל הַקְּעָרָה וַיָּכֹף אֶת רֹאשׁוֹ עָלֶיהָ וְאֶת צַוָּארוֹ הֶאֱרִיךְ, וַיּאֹחֲזֵהוּ פִתְאֹם הָאֵד הָעוֹלֶה מִן הַקְּעָרָה וַיִּשָּׁאֵהוּ וַיַּעֲלֵהוּ עִמּוֹ אֶל אֲרֻבַּת־הֶעָשָׁן, וְהַנַּעַר רָכַב רֶגַע אֶחָד עַל כַּנְפֵי הַקִּיטוֹר בִּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, וְאַחֲרֵי־כֵן יָרַד אָרְצָה. וַיְהִי בְּנָשְׂאוֹ אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא בַחוּץ בְּקֶרֶב הָאָרֶץ בַּמֶּרְחַקִּים. וַיִּסַּע מִשָּׁם וָהָלְאָה, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ, וַיָּסַר בָּאַחֲרוֹנָה אֶל בֵּית חַיָּט לְבַקֶּשׁ־לוֹ עֲבוֹדָה. אַךְ הַמָּזוֹן אֲשֶׁר נָתְנָה לוֹ בַּעֲלַת־הַבַּיִת לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינָיו, וַיֹּאמַר: "גְּבִרְתִּי בַעֲלַת־הַבַּיִת! אִם לֹא תִתְּנִי לִי מָזוֹן טוֹב מִזֶּה, וְהָלַכֵתִּי לִי, וְעַל מְזוּזַת בֵּיתֵךְ אֶכְתֹּב מָחָר בַּבֹּקֶר בְּיֶתֶר:
"תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה רַבִּים וּבָשָׂר מְעָט,
שָׁלוֹם לָךְ, קַמְצָנִית, אֲנִי הוֹלֵךְ לִי לְאָט".
וּבַעֲלַת־הַבַּיִת צָעָקָה: “מָה אַתָּה אוֹמֵר, הַמְּנַתֵּר!” וַתִּתְפֹּש בִּסְמַרְטוֹט וַתֹּאמֶר לְהַכּוֹת בּוֹ, אַךְ אֶצְבְּעוֹנִי נֶחְפַּז וַיִּתְחַבֵּא מִתַּחַת לְכִסּוּי־אֶצְבַּע וַיּוֹצֵא אֶת רֹאשׁוֹ מִלְּמַטָּה וַיִּשְׁלַח לָשׁוֹן לְנֶגְדָּהּ. וְהָאִשָּׁה הֵרִימָה אֶת כִּסּוּי־הָאֶצְבַּע וַתֹּאמֶר לְתָפְשׂוֹ, וַיִּמָּלֵט הַקָּטָן וַיְנַתֵּר מִשָּׁם וַיִּתְחַבֵּא בֵּין הַסְּמַרְטוֹטִים, וְהָאִשָּׁה מִהֲרָה אֶל הַסְּמַרְטוֹטִים וַתְּפַזְּרֵם, וַיִּמָּלֵט הַקָּטָן וַיְנַתֵּר מִשָּׁם וַיִּתְחַבֵּא בַּחֲרִיץ הַשֻּׁלְחָן. “הִנֵּנִי, גְּבִרְתִּי”, קָרָא וְאֶת רֹאשׁוֹ נָשָׂא לְמַעְלָה, וּבְבֹא בַּעֲלַת־הַבַּיִת לְהַכּוֹת בּוֹ, וַיִּקְפֹּץ פִּתְאֹם וַיֵּרֶד אֶל אַרְגַּז הַשֻּׁלְחָן מִתָּחַת, אַךְ בַּעֲלַת־הַבַּיִת הֶחֱזִיקָה בּוֹ וַתִּתְפְּשֵׂהוּ, וַתְּגָרְשֵׁהוּ מִן הַבָּיִת.
וְהַחַיָּט הַקָּטָן נָסַע הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ עַד לְיַעַר גָּדוֹל. וַיִּפְגַּע בַּעֲדַת שׁוֹדְדִים אֲשֶׁר אָמְרוּ לִגְנֹב מֵאוֹצַר הַמֶּלֶךְ, וַיְהִי בִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ וַיֹּאמְרוּ בְלִבָּם: הַקָּטָן הַזֶּה יָכֹל יוּכַל לִזְחֹל הַבַּיְתָה בְּעַד חוֹר הַמַּנְעוּל וְהָיָה לָנוּ כְמוֹ מַפְתֵּחַ לְפְתֹּחַ בּוֹ. וַיִּקְרָא הָאֶחָד אֵלָיו: “גֶּשׁ־הֵנָּה, אַתָּה, גָּלְיַת הַפְּלִישְׁתִּי! הֲיֵשׁ עִם לְבָבְךָ לָלֶכֶת עִמָּנוּ אֶל אוֹצַר הַמֶּלֶךְ? הֲלֹא בְעַד חוֹר הַדֶּלֶת תִּתְגַּנֵּב לָבוֹא הַבַּיְתָה וְאֶת הַכֶּסֶף תַּשְׁלִיךְ אֵלֵינוּ הַחוּצָה”. וְאֶצְבְּעוֹנִי חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת רֶגַע אֶחָד וְאַחַר־כֵּן אָמַר: “הִנֵּנִי”, וַיֵּלֶךְ עִמָּהֶם לְאוֹצָר הַמֶּלֶךְ. אָז הִתְבּוֹנֵן אֶל הַדֶּלֶת מִמַּעַל וּמִתַּחַת לִרְאוֹת אִם אֵין בָּהּ בְּקִיעַ לִפְרֹץ בּוֹ אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה, וַיִּמְצָא בְּקִיעַ רָחָב אֲשֶׁר יַעֲבָר־בּוֹ. הוּא עוֹד עוֹשֶׂה כֹה וָכֹה וַיִּרְאוּהוּ שׁוֹמְרֵי־הַסַּף הַנִּצָּבִים לִפְנֵי הַדֶּלֶת וַיּאֹמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: “מִי־זֶה וּמַה־זֶּה הָעַכָּבִישׁ הַנִּמְאָס הָרֹמֵשׂ פֹּה לְעֵינֵינוּ?” וַיִּשְׁלַח הָאֶחָד אֶת רַגְלוֹ לְרָמְסוֹ, אַךְ הַשֵּׁנִי אָמַר: “תֵּן לָרֶמֶשׂ הַדַּל וְיִרְמֹשׂ, כִּי לֹא עָשָׂה לְךָ רָעָה”. וְאֶצְבְּעוֹנִי בָּא בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית־הָאוֹצָר פְּנִימָה וַיִּפְתַּח אֶת הַחַלּוֹן, וְהַשּׁוֹדְדִים מְחַכִּים לוֹ לִפְנֵי הַחַלּוֹן, וַיַּשְׁלֵךְ אֲלֵיהֶם הַחוּצָה שֶׁקֶל אַחֲרֵי שָׁקֶל. וַיְהִי בְּעוֹדוֹ עוֹשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת קוֹל צַעֲדֵי הַמֶּלֶךְ בְּבֹאוֹ, כִּי חָפֵץ הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת בְּאוֹצָרוֹ, וַיְמַהֵר אֶצְבְּעוֹנִי וַיִּסְתַּתֵּר. וְהַמֶּלֶךְ רָאָה כִּי רַבִּים מִן הַשְּׁקָלִים חָסְרוּ, וְלֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר הָיָה, כִּי הַמִּסְגְּרוֹת וְהַבְּרִיחִים הָיוּ שְׁלֵמִים כְּבָרִאשׁוֹנָה, לֹא נִפְקַד דָּבָר. וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לָשׁוּב וַיָּבוֹא אֶל שׁוֹמְרֵי־הַסַּף וַיֹּאמַר: “שִׁמְרוּ הֵיטֵב וְתִהְיֶינָה עֵינֵיכֶם פְּקוּחוֹת הֵיטֵב, כִּי אִישׁ הִתְגַּנֵּב הַחַדְרָה אֶל הַכָּסֶף”. וַיְהִי כִּי שָׁב אֶצְבְּעוֹנִי לַעֲשׂוֹת אֶת מְלַאכְתּוֹ, וַיִּשְׁמְעוּ אַנְשֵׁי־הַמִּשְׁמָר אֶת קוֹל הַכֶּסֶף בְּצַלְצְלוֹ, צְלִיל וּצְלָל, צְלִיל וּצְלָל, וַיְּמַהֲרוּ הַבַּיְתָה לְבַעֲבוּר תְּפֹשׂ אֶת הַגַּנָּב. אַךְ הַחַיָּט הַקָּטָן מִהֵר מֵהֶם, וּבְשָׁמְעוֹ אֶת קוֹל צַעֲדֵיהֶם וַיִּמָלֵט וַיִּתְחַבֵּא בַפִּנָּה תַּחַת אַחַד הַשְּׁקָלִים וְלֹא נִרְאָה עוֹד. וּבְכָל זֶה לֹא שָׁקַט רוּחוֹ עַד אִם הֵתֶל בָּם וַיִּקְרָא: “פֹּה הִנֵּנִי!”. וְהַמִּשְׁמָרוֹת מִהֲרוּ אֶל הַמָּקוֹם וַיְחַפְּשׂוּ וְלֹא מָצְאוּ אִישׁ, כּי בֵין כֹּה וָכֹה וְאֶצְבְּעוֹנִי נִתַּר מִשָּׁם וָהָלְאָה וַיָּבֹא אֶל פִּנָּה אַחֶרֶת וַיִּתְחַבֵּא שָׁם תַּחַת שֶׁקֶל אַחֵר, וַיִּקְרָא גַם מִשָּׁם: “פֹּה הִנֵּנִי!” וְהַמִּשְמָרוֹת מִהֲרוּ גַם הַפַּעַם לְתָפְשׂוֹ, וְהוּא נִמְלַט בֵּין כֹּה וָכֹה וַיִּתְחַבֵּא בְּפִנָּה שְׁלִישִׁית וַיִּקְרָא: “פֹּה הִנֵּנִי!” כָּכָה הֵתֶל בָּם וְכָכָה הִתְעֶה אוֹתָם מִפִּנָּה לְפִנָּה עַד כִּי עָיְפוּ מֵרְדוֹף אַחֲרָיו וַיֵּצְאוּ הַחוּצָה. אָזְ יַשְׁלִיךְ אֶצְבְּעוֹנִי בְּעַד הַחַלּוֹן אֶת הַשְּׁקָלִים עַד תֻּמָּם, וּבְבוֹא אֶל הָאַחֲרוֹן וִיְקַלַּע אוֹתוֹ בְּכָל כֹּחוֹ, וְהוּא הֶחֱזִיק בּוֹ וַיִּתְנוֹפֵף עָלָיו בְּחִפָּזוֹן נִמְרָץ וַיִּתְעוֹפֵף עִמּוֹ יַחְדָּו בְּעַד הַחַלּוֹן הַחוּצָה. וְהַשּׁוֹדְדִים הִלְּלוּ אוֹתוֹ בְּקוֹל גָּדוֹל עַל כָּל מַעֲשָׂיו וַיּאֹמְרוּ: “גִּבּוֹר אַתָּה מֵאֵין כָּמוֹךָ, הֲתַחְפֹּץ לִהְיוֹת לָנוּ לְרֹאשׁ?” אַך אֶצְבְּעוֹנִי הוֹדָה לָהֶם עַל חַסְדָּם זֶה וְלֹא אָבָה לָלֶכֶת עִמָּהֶם, כִּי שׂוּמָה עָלָיו בָּרִאשׁוֹנָה לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ וּלְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. אָז יְחַלְּקוּ אֶת הַשָּלָל וְגַם לְאֶצְבְּעוֹנִי אָמְרוּ לָתֵת, אַךְ אֶצְבְּעוֹנִי לֹא שָאַל מֵעִמָּם בִּלְתִּי־אִם אֲגוֹרָה אַחַת, כִּי כָבֵד מִמֶּנּוּ לָשֵׂאת יוֹתֵר מֵאֲגוֹרָה.
וְאֶצְבְּעוֹנִי חָגַר אֶת חַרְבּוֹ וַיִּקְרָא שָׁלוֹם לַשּׁוֹדְדִים וַיֹּשָּׂא אֶת רַגְלָיו שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב וַיֵּלַךְ. אָז יָבוֹא לְבֵית חַיָּטִים שׁוֹנִים לַעֲבֹד עִמָּם אֶת עֲבוֹדָתוֹ, וְלֹא מָצְאוּ חֵן בְּעֵינָיו, וַיָּקָם וַיִּשָּׂכֵר לְעֶבֶד בְּבֵית מְלוֹן־אוֹרְחִים. וְהַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר בַּבַּיִת לֹא אֲהֵבוּהוּ, כּי לֹא רָאוּהוּ, תַּחַת אֲשֶׁר רָאָה הַקָּטָן אֶת כָּל אֲשֶׁר הֵן עוֹשׂוֹת בַּסֵּתֶר וְאֵת אֲשֶׁר הֵן גּוֹנְבוֹת כְּפַעַם־בְּפַעַם מִכֹּל אֲשֶׁר בַּקְּעָרוֹת וַאֲשֶׁר בַּמַּרְתֵּף, וַיֵּלֶךְ וַיְסַפֵּר לַאֲדוֹנָיו. וְהַשְּפָחוֹת אָמְרוּ: “יָבוֹא יוֹם וְהוּא יִשְׁתֶּה גַּם מִכּוֹסֵנוּ”, וַתֶּחְלַטְנָה לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ שַׁעֲרוּרָה. וַיְהִי כְּבוֹא אַחַת הַשְּׁפָחוֹת אֶל הַגַּן לִקְצֹר אֶת הֶחָצִיר, וְאֶצְבְּעוֹנִי מְקַפֵּץ עַל הָעֵשֶׂב וּמְדַלֵּג עַל הַיֶּרֶק, וַתְּהִי כְלֹא רוֹאָה וַתִּקְצֹר בְּחָפְזָה גַּם אוֹתוֹ עִם הֶחָצִיר יַחְדָּו, וַתָּשֶׂם אֶת כָּל הָעֲרֵמָה בְּמִטְפַּחַת גְּדוֹלָה וַתִּשָּׂא וַתַּשְׁלֵךְ אוֹתָהּ לַפָּרוֹת. וּבֵין הַפָּרוֹת אַחַת גְּדוֹלָה וּשְׁחוֹרָה, וַתִּבְלַע אֶת אֶצְבְּעוֹנִי עִם הֶחָצִיר יַחְדָּו, וְלֹא הִכְאִיבָה לוֹ. וַיִהְי אֶצְבְּעוֹנִי בְּבֶטֶן הַפָּרָה, וְשָׁם אֵין אוֹר וְאֵין נֵר לְהָאִיר, וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינָיו. וַיְהִי כִּי בָאוּ לַחֳלֹב אֶת הַפָּרָה, וַיִּתֵּן אֶת קוֹלוֹ וַיִּקְרָא:
"פְּלֵה, פְּלוֹ, פְּלִי –
הַעוֹד לֹא מָלֵא הַדְּלִי?
אַךְ מִקּוֹל הֲמֻלַּת הַפָּרָה בְּהֵחָלְבָהּ לֹא נִשְׁמַע קוֹלוֹ וְלֹא הֶאֱזִין אִישׁ בְּקָרְאוֹ. וּבַעַל־הַבַּיִת בָּא אֶל הָרֶפֶת וַיֹּאמַר: “מָחָר וְנִשְׁחַט אֶת הַפָּרָה”. וְאֶצְבְּעוֹנִי שָׁמַע וַיִּירָא יִרְאָה גְדוֹלָה וַיִּקְרָא בְקוֹל־גָּדוֹל: “הוֹצִיאוּנִי־נָא בָרִאשׁוֹנָה, כִּי פֹה אָנֹכִי”. וּבַעַל־הַבַּיִת שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וְלֹא יָדַע אֵי־מִזֶּה הוֹלֵךְ הַקּוֹל, וַיִּשְׁאַל: “אַיֵּה אָתָּה?” וְאֶצְבְּעוֹנִי עָנָה: “בְּבֶטֶן הַשְּׁחוֹרָה”, אַךְ הָאִישׁ לֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר הוּא מְדַבֵּר, וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ.
וַיְהִי מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּרָה. וֵאלהִים הָיָה עִם אֶצְבְּעוֹנִי וְלֹא קָרָהוּ אָסוֹן מִדֵּי שַׁסְּעָם וּמִדֵּי נַתְּחָם אֶת הַפָּרָה לִנְתָחֶיהָ, וַיְהִי חֶלְקוֹ עִם הַנְּתָחִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ מֵהֶם נַקְנִיקִים. וְהַקַּצָּב בָּא לַעֲשׂוֹת אֶת מְלַאכְתּוֹ, וַיִּקְרָא אֵלָיו אֶצְבְּעוֹנִי: “אַל תַּעֲמֵק לַחְצֹב, אַל תַּעֲמֵק לַחְצֹב, הֲלֹא עִם הַבָּשָׂר אָנֹכִי”, אַךְ מִשְּׁאוֹן הַמַּאֲכָלוֹת וְהַשַּׂכִּינִים וְהַקַּרְדֻּמִּים לֹא נִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּדַבְּרוֹ וְלֹא שָׁת אֵלָיו אִישׁ אֶת לִבּוֹ. וְהַצָּרָה הָיְתָה גְדוֹלָה מְאֹד, וַתַּעֲשֵׂהוּ הַצָּרָה קַל בְּרַגְלָיו, וַיְהִי מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר בְּחִפָּזוֹן בֵּינוֹת לַשַּׂכִּינִים וְלֹא נָגַע בּוֹ שַׂכִּין לְרָעָה. אַךְ לְהִמָּלֵט מִשָּׁם לֹא יָכֹל, וַיֵּצֵא גוֹרָלוֹ לִהְיוֹת נִלְחָץ עִם פְּתוֹתֵי חֵלֶב הַכְּסָלִים אֶל תּוֹךְ אַחַד הַנַּקְנִיקִים, וַיְהִי הַמָּעוֹן צַר לוֹ, וַתִּמְעַט מִמֶּנּוּ כָּל זאֹת, וַיִּקְחוּ אֶת הַנַּקְנִיק וַיִּתְלוּהוּ בַאֲרֻבַּת־הֶעָשֶׁן לְמַעַן יְעֻשָּׁן, וַיְהִי תָלוּי שָׁם עַד יְמֵי הַחֹרֶף. וּבִהְיוֹת הַחֹרֶף וַיּוֹרִידוּ אֶת הַנַּקְנִיק, כִּי אָמְרוּ לָשִׂים אוֹתוֹ לִפְנֵי אוֹרֵחַ לִהְיוֹת לוֹ לְאָכְלָה, וַתָּקָם בַּעֲלַת־הַבַּיִת וַתְּפַלַּח אֶת הַנַּקְנִיק לִפְלָחִים אֶל תּוֹךְ הַקְּעָרָה, וְאֶצְבְּעוֹנִי נִשְׁמַר לְנַפְשׁוֹ לְבִלְתִּי שְׁלֹחַ אֶת רֹאשׁוֹ הַחוּצָה מִן הַגְּבוּל וָהָלְאָה, פֶּן יִגַּע הַשַּׂכִּין בְּצַוָּארוֹ, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מָצָא רֶגַע נָכוֹן וַיִּקְפֹּץ מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט.
וְאֶצְבְּעוֹנִי לֹא חָפֵץ לְהוֹסִיף לָשֶׁבֶת בַּבַּיִת אֲשֶׁר מָצְאוּ אוֹתוֹ שָׁם כָּל הָרָעוֹת הָאֵלֶּה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו. וִימֵי שַׁלְוָתוֹ לֹא אָרְכוּ גַם הַפַּעַם, וַיְהִי בִּהְיוֹתוֹ בַּשָּׂדֶה, וַיִּמְצָאֵהוּ שׁוּעָל וַיִּטְרְפֵהוּ וְלֹא יָדַע כִּי טְרָפוֹ. וְהַחַיָּט הַקָּטָן קָרָא אֵלָיו מִמַּעֲמַקִּים: “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, אֲדוֹנִי הַשּׁוּעָל? הַלֹּא זֶה אָנֹכִי הַיּוֹשֵׁב פֹּה בְּצַוָארְךָ, וְאַתָּה לֹא יָדָעְתָּ. הֲקִיאֵנִי נָא וְאֶחְיֶה!” וְהַשּׁוּעָל עָנָה: “אָמְנָם צָדַקְתָּ, הֵן כָּמוֹךָ כְּאָיִן וּמִמְּךָ לֹא אֶשְׂבַּע וְאוּלָם הָקֵא לֹא אֲקִיאֲךָ עַד אִם נִשְׁבַּעְתָּ לִי לָתֵת לִי אֶת הַתַּרְנְגֹלוֹת אֲשֶׁר בַּחֲצַר בֵּית אָבִיךָ”. וְאֶצְבְּעוֹנִי אָמַר: “בְּחֵפֶץ לֵב אֶתְּנֵן לְךָ, הַתַּרְנְגלוֹת אֲשֶׁר בַּחֲצַר בֵּית אָבִי לְךָ הֵן, בְּנַפְשִׁי נִשְׁבָּעְתִּי”. וַיְקִיאֵהוּ הַשּׁוּעָל וְעַל שִׁכְמוֹ נָשָׂא אוֹתוֹ לְהֲבִיאֵהוּ אֶל בֵּית אָבִיו. וַיְהִי בִרְאוֹת הַחַיָּט הַזָקָן אֶת פְּנֵי בְּנוֹ הַנֶּחְמָד וַיִּתֵּן בְּחֵפֶץ לֵב לַשּׁוּעָל אֶת כָּל הַתַּרְנְגֹלוֹת אֲשֶׁר בַּחֲצַר בֵּיתוֹ. וְאֶצְבְּעוֹנִי אָמַר: “הִנֵּה אָנֹכִי נוֹתֵן לְךָ תַּחַת אֵלֶּה אֶת כָּל רְכוּשִׁי אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עִמִּי מִן הַדָּרֶךְ”. וַיּוֹצֵא אֶת הָאֲגוֹרָה אֲשֶׁר הָיְתָה לוֹ בְכִיסוֹ וַיִּתְּנֶנָּה לְאָבִיו.
“אַךְ לָמָּה נָתְנוּ לַשּׁוּעָל אֶת הַתַּרְנְגֹלוֹת הָאֻמְלָלוֹת לְאָכְלָה?” “הוֹי פֶּתִי קָטָן! הֵן תִּיקַר לְאָבִיךָ נֶפֶשׁ בְּנוֹ מִכָּל הַתַּרְנְגֹלוֹת אֲשֶׁר בַּחֲצֵרוֹ”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.