I נשיאות מר עוקבא שבדור שמואל    🔗

רגילים הסופרים החדשים להחליט, כי ירושלמי בקי בתולדות ישראל יותר מן הבבלי, אבל שכחו כי אפילו אם יהיו כדבריהם, כלל זה לא תמיד הוא נוהג, כי כנגדו מונה ומתוקן הבבלי יותר, והירושלמי עזוב ומשובש. ואפשר לאמר, כי אלו היה ירושלמי מתוקן במקום שהוא מותר את הבבלי, היו גם דבריו כדברי הבבלי. אבל מלבד זה גם משא פנים אנו רואים כאן, כי במקום שמעמידים את הירושלמי על חוקתו, כי בהיותו מחובר בא“י, יודע הוא תולדות ישראל בארצם יותר מן הבבלי הרחוק משם, אינם חוששים לרועע את חזקת הבבלי אפילו במקומו ועורבים את לבבם לבטל דברי הבבלי מפני הירושלמי, אפילו בדברו על דברים שאירעו בבבל. בכל תלמוד בבלי ידוע, כי מר עוקבא הבבלי, שהיה בימי שמואל הבבלי, ריש גלותא היה בבבל, בכל זאת בא החכם גרץ ויבטל דברים אלה, שהעיר עליהם רב שרירא, יען, כי מצא גירסא משובשת”מר עוקבא מישלח כתב לריש גלותא" (ירש' מגל' ג‘, ב’), ויבטל מפניה את גירסת הבבלי“שלחו לי' למר עוקבא” (גטין ז'.). ויעד עליו את עדות ס“ע זוטא, אשר חזקה לדבריו המסורסים והמפוקפקים, שמתמם הם בטלים לגבי עדות רש”ג הנאמנה והברורה. אבל באמת הנה הובחנו אנחנו מדברי ס“ע זוטא בהערה שבסוף פרק א' מחלק זה. כי גם הוא העיד מתחלתו את עדות רש”ג. אלא שנשתבשה בשגגת המעתיקים. אולם בר מן דין ובר מן דין החליט גרץ, כי מקור אחד לנשיאות מר עוקבא, מלבד של שבת נ“ה. לא נמצא בכל הש”ס בדבר זה טעה במחילת כבודו מאד. הנה מצינו: “כי הוו יתבי בדינא הוה יתיב שמואל קמי' דמר עוקבא ברחוק ד' אמות (מ“ק ט”ו:)”משום דמר עוקבא הוה נשיא" (רש"י). ודברי רש“י מוכרעים מתוכם, כי מאיזה טעם אחר זה נהג שמואל בטר עוקבא כבוד גדול כזה, אם משום גדלו של מ”ע בתורה, הלא מצאנו בעצם המקום הזה, כי בידיעת התורה היה נופל מ“ע הרבה משמואל. עד כי יסופר שם: “כי הוו יתכי גרמי שמעתא היה יתיב מר עוקבא קמי' דשמואל ברחוק ד' אמות” (גמ' שם) מטעם, כי”מר עוקבא בתלמיד לשמואל, דשמואל גדול בתורה יותר ממר עוקבא" (רש"י). ודברים אלה אמת לאמתם הם, כי תכף לדברים אלה יסופר, כי כאשר הרגיש מר עוקבא פעם אחת, כי לא כבד ביום ההוא את שמואל כמשפטו תמיד“נהג נזיפותא בנפשי”. ומעולם לא שמענו, כי מנהג זה ינהג רב לגבי תלמידו או אפילו חבר לגבי חברו, כי אם תלמיד לגבי רבו. ובכן היה שמואל גדול הרבה בתורה ממר עוקבא. ואם כן מדוע ישב ברחוק ד“א לפני מר עוקבא”כי הוו יתבי בדינא“, אין זאת אלא מפני כבוד נשיאותו של מ”ע. ובכן לוא זכר גרץ מאורע זו, כי עתה הודה בעל כרחו, כי דברי רש“ג ורש”י שבאמת גם דברי מע“ז מסכימים להם, צודקים, כי מ”ע ריש גלותא היה. אך לוא התבונן כראוי גם במס' שבת. שהוא אומר, שהוא המקור היחיד לרש“ג, כי עתה התברר לו אף משם, כי ד' גם במקור זה לבדו להכריע. כי מ”ע ריש גלותא היה, כי קורא שמואל לעצמו לגבי רב יהודה תלמידו“רישך” ואת מר עוקבא לגבי עצמו“רישא דרישך” (שבת נ"ה.). ולגבי סתם דַין, ידענו, כי שמואל היה בדורו מלבד רב“רישא דכולהו רישי”. ודבר זה יכריענו על כרחנו להודות, כי יתרון מ“ע על שמואל ולא היה דבר אחר. כי אם נשיאותו. גם דבר זכרון”בית דוד" אשר השמיט גרץ כלאחר יד, לא יאמר על סתם נצר למשפחת ב“ד, כי אם על נשיא בזמנו. גם”אב“ד” לא יקרא סתם דין, בלתי אם בסנהדרין, שהוא בית דינו של נשיא שבא“י או ראש בית דינו של ריש גלותא. ומעשה”מר עוקבא אשכח תרין אגרן בחדא כתיב ושפר באפיין ובאפי חברי מוספה על שתא תלתין יומין " (ירש' מגל' א‘. ז’) יעיד, כי נשיא ראש גולה הוא, ובערכי הישנה של אבותיו ראשי גליות מצא את כתבי נשיאי הסנהדרין של א“י שכתבו להם. וכן גם מליצת”מר עוקבא ובי דיני" (קדושין מ"ד:)לא יאמרו בלתי אם על נשיא בלבד, כמו“רבי ובית דינו” (ע“ו ל”ה:). ורק על היותו ראש הגולה שלחו אליו ב“ד הגדול שבא”י כללים ע“ד עבור השנה”שלחו לי" למר עוקבא אדר הסמוך וכו'" (ר“ה י”ט:). ולולא היה אלא דַין בלבד, כי עתה בחרו לשלוח כזאת לשמואל הגדול הרבה ממנו בתורה ומפורסם הרבה יותר מִדַין סתם.

ומליצת כבוד“לדויו לי' כבר בתי' שלם” (סנהד' ל"א:) לא יכתבו מא"י לדין סתם, כי אם למופלג בחכמה מכל בני ארצו או לראש גולה.

הדברים האלה דַיָם להוכיח, כי מר עוקבא בן דורו של שמואל ראש גולה היה. ולא רק אחד מן הדיָנים אולם מאמר הירושלמי שהביא גרץ“מר עוקבא משלח כתב לריש גלותא וכו'”, שהוא היסוד שעליו בנה חכם זה את כל ערעורו, מלבד שיש לשבש את גירסתו מפני גירסת הבבלי הבדוק ביותר והמומחה בודאי לכל דבר שאירע בבבל. הנה נראה, כי כל עצם המאורע הזה אינו חוזר כלל על מר עוקבא זה, כי אם על מר עוקבא מאוחר ממנו, שהיו לו דברים עם ר' אלעזר בן פרת בסוף ימיו של גניבא, שהם ארבעים או חמשים שנה לאלף החמישי, שאלו חי אז עוד מר עוקבא בן רב הונא הנשיא, היה למעלה מבן מאה ועשרים שנה.

II זמנו של רב שילא ריש סדרא בבבל.    🔗

הר“י הלוי מצא טעות מוכחת בזכרון אחד מן החשובים שבזכרונות רב שרירא באגרתו. שם כתוב לאמר:”וביומי דרבי נחת רב לבבל בשנת תק“ל שנה למלכות יון דרגילנא בי‘, שנת ג’ אלפים ותתקע”ט ליצירה, והוה הכא ר' שילא רישא בי רבנן בתר רבי, והוה מקרי ריש סדרא בבבל רישא דרבנן וכו‘. וכד נח נפשי’ דר' שילה, הוו רב ושמואל הכא וכו' שבקי' רב לשמואל בנהרדעא דהוא דוכתי' וכו' ואתרחק [רב] לדוכתא דלא הוה בי' תורה, והיה מורא וכו‘. ואקרי ריש סדרא וכו’ וגוף התם תלמידים טובא ורבץ שם תורה והרבה וקבע שם בית דין ". (אגרש"ג).

הזכרון הזה חשוב מאד, באשר הוא הקובע את זמן תחלת פעולת רב בבבל במדה מרובה, שהוא באמת תחלת אחד ראשי הפרקים החשובים בתולדות ישראל. והנה המאורע הקבוע העומד וחוצץ בפני מאורע זה, שאינו נותן לנו להקדים את זמנו אפילו שעה אחת, הוא יום מות ר' שילא, כי כל זמן שהי' ר' שילא קיים, לא נתמנה רב לריש סדרא בסורא, ולא שמואל בנהרדעא, כי הוא לבדו היה עד יום מותו“ריש סדרא בבבל" כלה. ורק “כד נח נפשי' דרב שילא” התרוקן מקוםריש סדרא, לא קודם לכן. ומיתת רב שילא היתה ימים רבים אחרי מות רבי, ולא מותו בלבד, שהוא סוף גדולתו. אלא אפילו תחלת מנויו היתה אחרי מות רבי, כדבר המפורש: “והוה הכא רב שילא רישא בי רבנן בתר רבי”. ובכן יוצא בגנה זמנו של קביעת סדרא בסורא ע”י רב. שהיא היתה בודאי שנים הרבה אחרי מות רבי. ועתה אם בתחלת זכרון זה כתוב“וביומי דרבי”, הלא הנה סותר ראשו את כלו, ומעוטו את רובו. ע“כ הכיר ר”י הלוי. כי מלת“דרבי” משובשת היא, וכי על כרחנו היה כתוב שם בראשונה“דרבי יהודה נשיאה”. והמעתיקים בהיותם יודעים כי“רב נהיה לבבל” בימי ר' (סנהד' ה'.) – ובקיאותם המועטת לא הספיקה להם לדעת, כי ירידה ההיא לא היתה אלא ירידת עראי, וירידת קבע היתה ימים רבים אחרי כן – עמדו וכתבו“דרבי” תחת “דר' יהודה נשיאה”. באשר חשבו תקונם זה לדברי הגמרה. ¹

מלבד שגירסת “דר' יהודה נשיאה” תחת גירסת “דרבי” מוכרעת ועולה מכל מלה ומכל אות שבזכרון זה עצמו, הנה עולה ומפתיע הדבר גם ממקומות רבים, כי ישב עוד רב בא“י ימים רבים אחרי מות ר‘: “רב מניתי” רבי להתיר נדרים וכו’ מן דדמך [רבי] בעא [רב] נבי ברי' [רבן גמליאל בנו של יה”ג] מומי בכורות אמר לי' [רבן גמליאל] וכו' " (ירש' ה' נדר י' ח'). וגם ישב עוד בבית דינו של ר' יהודה נשיאה עם ר' אלעזר בן פרטא. לא כן למדתני בשם זקנך וכו' וחזר בו ועבד בר' שמעון בן גמליאל" (ירש' כתוב' י"א ו'). ואם רשב“ג היה זקנו של נשיא זה, הלא היה רבי זה נכדו. ואם כן אי אפשר לו להיות ר' יהודה הנשיא, שהיה בנו של רשב”ג ולא נכדו ובכן על כרחנו הוא ר' יהודה נשיאה, שבירושלמי נקרא גם הוא רבי סתם.

ועוד מצאנוהו חולק, בהוראתו על ר' חנינא בדבר“רבים צריכין לו” (מ“ק כ”א.). ועם ר' יונתן לענין פסק הלכה כראב“ע בדין כתובה מן הארוסין (כתוב נ“ח. כגירסת תה”ג זכרון לראשונים ס' י"ח). ששני אלה ודאי לא הגיעו להוראה ברבים עד אחרי מות רבה”ק. וגם עם ר' יוחנן הצעיר מהם היה עוד רב חולק“טקסי דנחית מבבל” (ברכ' מ"ה). מלבד מחלוקתו עם גדולי ארץ ישראל שאחרי רבי בפניהם, הנה אנחנו שומעים חכם מארץ ישראל ושמו ר' שמשון בן כרסנה מספר, כי דרש רב בא“י ברבים, ושם נזכר, כי רב”הוה מורי בחבורתי" וגם“בצבורא הוה מורי” (ירש' שבת ג' א'). ובכן היה כבר רב מובהק, מומחה לרבים בא“י, וזה אי אפשר להיות, כ”א אחרי מות רבה"ק.

ודברי רב אל שמואל על אדות ר' שמלאי בדבר התרת השמן “עד דאנא תמן אנא ידע מאן ערער עלה שמלאי הדרומי” (א‘. ד’) יעיד, כי היה עוד בא“י באמצע ימיו של ר”י נשיאה או קרוב לסוף ימיו, כי קרוב הוא, כי עברו ימים רבים, עד אשר מלאה יד רי“ג להתיר דבר זה, אחרי אשר כבר התיר דבר אחד בתורת גרושין,”ולא הורו לו כל סיעתו" (ע“ז ל”ז).

מכל אלה ומעוד ראיות מאוששות הכריע ר“י הלוי. כי הרבה רב לשבת ולפעול בא”י אחרי מות רבה“ק, בכל ימי ר”ג בנו של ריב“ג וימים רבים בימי ר”י נשיאה בן בנו של ריה“נ. ואחרי בואו בשנת תתקע”ט לארץ בבל ישב עוד כמה שנים בנהרדעא, ואחרי מות רב שילא קבע סדרא בסורא (ע' כל זה בפרוטרוט דורה"ר ב' 210 225). ולפי זה עברו משנת מות רבי תתקנ“ג – עד שנת בא רב שנית לבבל תתקע”ט – בעשרים ושש שנים. ובכל השנים ההן ישב רב בארץ ישראל, ואח“כ עברו עוד שנים אחדות. משנת בוא רב לבבל עד מות רב שילא, שאז הלך לסורא וקבע שם סדרא, שהיתה אח”כ למתיבתא.

III עוללות למאמרי רב.    🔗

דעותיו על תולדותיו.

על הדורות: כי מעיינת בי בדור לא משבחת בי' ברב מדאורי' (שבת נ"ו).

בשעה שאמר דוד למפיבשת אתה וציבא תחלקו את השדה – ש“ב י”ט, ל' – יצתה ב“ק ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה (:).אלמלא קבל דוד לה”ר לא נחלקה מלכות ב“ד ולא עברו ישראל ע”ו ולא גלינו מארצנו (שם) אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשי' בדורו (שם).

אלמלא קבל דוד לה“ר לא נחלקה מלכות ב”ד ולא עבדו ישראל ע"ז ולא גלינו מארצנו (שם)

אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשי' בדורו וכו' (שם)

על הגלות: ג' משמרות וכו' אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי וכו' והגליתים וכו' (ברכ' ג'.). כל משאינו בהסתר פנים אינו מהם; כל שאינו בוהי' לאכול – דברי ל“א. י”ז – אינו מהם (הגיג' ה'.)

מדרגת הגליות: תחת ישמעאל ולא תחת אדום, ולא תחת חבר (שבת י"א,)

סכנת התורה וישראל בגלות: ע תירה תורה שתשתכח מישראל (שבת קל"ה;) מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים – ויקרא כ“ו, כ”ה – (סכות כ"ד).

מדע.

ר' רוחות מנשבות וכו' (גטין ל"א;)

כל מין שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה (שבת ע"ז;).

מלואים למאמריו ע"ד הרפואה (ע' 45 הערה 3).

כל עיר שיש בה מעלות ומורדות אדם ובהמה שבה מתים בחצי ימיהם (ערובין נ"ו.).

כלכלתו את המשנה.

הכלל שכללו רבותינו: “רב תנא הוא ופליג' הנוהג אפי' בדבר משנה (ב“ב מ”ב. ע"ש) נראה להסתיע קצת גם ממקומות אחרים: “א”ל – רב – אתניה צריך למעט” (ערובין י"א.);“א”ל – רב – אתניה רחבא ובריאה " (י"ד.);“ערוגה בחורבה שנינו” (שבת פ"ה.);“רב מתניתן גמי איפכא תני” (ב“ק צ”ו;). אולם אפשר לאמר, כי לא דברי פלוגתא הם, כי אם תקוני גרסאות.

דבי רב. ²

אמרי בי רב משמי' דרב (שבת פ"ה)

דבי רב אמרי משמי' דרב (מגלי י"ד:)

דבית רב אמרי (ירש' ברכ' ו' א' [ב"פ]).

IV תקיעתא דבי רב.    🔗

“א”ר שמואל בר יצחק כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון? כמאן: כר' אליעזר, דאמר בתשרי נברא העולם ( ר“ה כ”ז.). מתפלה זו שהזכיר רש“ב יצחק בתלמוד בבלי סתם, הכריע ר' יוסי בי ר' בון בתלמוד ירושלמי דעה אחת חשובה בדברי מי הוא?: “אר”י בר בון: מאן סבר בר"הנברא העולם : רב, דתני בתקיעתא רבי רב : זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון וכו' הוי בר”ה נברא העולם" (ירש' ע"ז א‘, ב’). כשם שמכריע ר“י ב”ר בון מתקיעתא דבי רב, כי לדעת רב, ר“ה יום בריאת עולם הוא מכריע סתמא דגמרא, כי לדעת רב יום הדין הוא: “מילתי דרב אמרה כלהם נדונין בר”ה וגזר דינו של כל אחד מהן מתחתם בר”ה. דתני בתקיעתא דרב: זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשבע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות" (ירושלמי ר"ה א' ג'). מלבד שזכינו לראות פסקה הגונה מסדר תפלותינו, מובאה ככתבה וכלשונה בתורת דבר שגור בפי הצבור. ולדעת, כי חשיבות תפלה זו היא חשיבות של משנה וברייתא, כי כן היא מתחלת במליצת “דתני”. זכינו לשמוע מפי שני המאמרים שבירושלמי, כי תפלה זו הנעלה מאד, מעשה ידי רב היא. לא משנה עתיקה מעשה ידי קדמונים שחזר רב ושנאה לתלמידיו, כי אם פרי רוחו ותבואת הגיונו. כי הגמרא מכרעת מעצם מליצת התפלה הזאת, כי רב סובר כי בר“ה נברא העולם ור”ה יום דין הוא“דהני בתקיעתא דרב וכו'”, ואלו היתה “תניא” זו ברייתא עתיקה פרי רוח אחרים. הלא יש כמה וכמה בדיחות נשנות בפי חכם שאין אחריותן עליו, ועל הבא להקשות מהן משיבין “גברא אגברא קרמית”או אנא כאידך תנא סבירא לי“. אבל פה אין הדבר כן, כי רב עצמו הרה והגה אותה מלבו וכל דבריה דבריו הם. ומה “דתני בתקיעתא דרב' מילתי דרב הוא, על כן מכרעת הגמרה מתוך דברי תקיעתא דרב, על דעתו של רב בדבר יום הבריאה ויום הדין, כי בר”ה הוא, כפירוש המפרש: “ממילתי ‘דרב שמעינן דסבירא לי’ דהכל נדונין בר”ה וכו' שכך יסד בברכת תקיעתא, שהתקין רב וכו‘. (פני משה וע' גם קרבן העדה). וע’ דורה”ר ב' 130 שהכריע לפי דרכו, כי כל “תני” כעין זה איננו דבר שגוי מפי אחרים.

ועד היכן גבולה של “תקיעתא דבי רב”? בר“ח כ”ו. ובירוש' ע“ו א' ב‘. לא נזכרו בה, בלתי אם שבע תבות מזה היום עד יום ראשון, ובירוש’ ר”ה א‘. ג’ יותר משלשים תבות עד“לחיים ולמות”. אך מי לא יבין. כי אין אלה אלא חלק קטן מן“תקיעתא” במשנה אחת ממס' שלמה. ובכן אין ספק, כי דבר הזכרונות שבידנו מראשם לסופם “תקיעתא דבי רב”הם. אולם לוא יצאו“זכרונות” לבד מקולמוסו של רב. כי עתה לא נקראו“תקיעתא” דבי רב. כי אם דוכרניא דבי רב“, כי עקר”תקיעתא “הלא היא”שופרות“, כי שתי מלות תקיעה ושופר הלא הוראה אחת להן, ובכן מעיד השם, כי הוא התקין “מלכיות זכרונות ושופרות”. ויען כי עצם חובת היום היא תקיעת שופר. קרא לכלן “תקיעתא” על שם שופרות, שהוא סדר האחרון שבשלשתם. ובאמת מצאנו לרש”י זקננו הזהיר מאד במשפטו “בתקיפות דבי רב היינו עליו לשבח” (פרדס קע"ד). ובכן החליט גם הוא, כי תקיעתא דבי רב מתחלת מן התבה הראשונה לסדר הראשון, שהיא מלת “עלינו”.

דבר זה, כי רב שם את מוסף ר"ה ביחוד לענין לתקונו ולסדורו, עולה גם ממקום אחר כי גם מחוץ לגבול מלכיות זכרונות ושופרות הגיה ותקן את הנוסח “והכי איתא בירושלמי רב מפקיד לתלמידו אדבורי במוספין ועולת החדש ומנחתה ושני שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתם” (רא“ש ר”ה ד').

אבל לא רק בתפלת המוספין בלבד אף לא בתפלות ר“ה כלן בלבד התעמק רב, כי אם גם אל תפלת החול של עשרת ימי תשובה שם רב את לבו לרוממה, כמאמרו: “כל השנה כלה אדם מתפלל האל הקדוש, מלך אוהב צדקה ומשפט, חוץ מעשרה ימים שבין ר”ה ויה”כ, שמתפלל המלך הקדוש המלך המשפט". (ברכ' י"ב:).

וכשם שפקד החכם הזה את תפלת ר“ה בתקוניו, כך פקד גם את יוה”כ. לענין ווידוי של יוה"כ אתמר בגמרא: “מאי אמר? רב אמר אתה יודע רזי עולם, שמואל אמר וכו' וכו' וכו'” (יומא פ"ז:).

וכפי העולה מן הרוח האחת המחיה את מזו“ש ואת התוספת לברכה שלישית על ר”ה ויוה“כ – הלא היא ובכן תן פחדך – ותוספת בג' ראשונות ובג' אחרונות שבכל עשרת ימי תשובה, וכפי העולה מן הסגנון המתאים במזו”ש ובתוספות אלה, הגדולה והקטנות, יוכרע הדבר, כי רב הוא האב האחר לכלן, אשר יצר אותן במטבע זו שהיא בידנו.

בהקדמתנו לסדור-תפלה המסודר בידנו החלטנו, כי התוספת לברכה שלישית של ר“ה ויוה”כ בכללה היתה נהוגה מימי קדם לשם פתיחה לסדר מלכיות, אשר בה נהגו כריו“ח בן נורי, שהורה לכלול מלכיות עם קדושת השם (ר“ה ל”ב: ירש' שם ד‘, ו’), שהיא ברכה שלישית, ואע”פ שנפסקה הלכה כרע“ק לכלול אותה עם קדושת היום לא הזיזו את התוספת העתיקה שעקרה לדעתנו “ותמלוך”, ממקומה, ולא עוד אלא שקבעוה כשאר תוספות בכל תפלות ר”ה וגם בכל תפלת יוה“כ. מהיות ענין מלכיות בכללה נאה לר”ה ויו“כ וביותר לברכה שלישית שבתפלותיה. ורב, אשר האדיר את מזו”ש בפתיחותיו וחתימותיו הנשגבות מאד, האדיר גם את התוספת הזאת של ברכה שלישית בפתיחה נעלה, הדומה גם בעניניה גם בסגנונה אל פתיחותיו וחתימותיו של מזו"ש.

ובהקדמתנו ההיא לסדור התפלה הוכחנו כי התוספות לג' ראשונות ולג' אחרונות, כעין “זכרנו” בברכה ראשונה, “מי כמוך” בשניה שבראשונות “וכתוב” שבשניה ו“בספר” לשלישית שבאחרונות, היו נוהגות בכללן בימי התנאים. והנה על רב ידענו, כי הוא בעל ההלכה המחיבת לשנות בעש“ית את מטבע הברכות של האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט הנהוג בכל ימות השנה ל”המלך הקדוש והמלך המשפט“. ובכן הדעת נותנת, כי נאה הוא לי להיות הטובע האחרון לתוספות קטנות אלה של עשרת ימי תשובה. אולם הדעת המסתברת הזאת מתעלה לודאי גמור, אחרי כיון הסגנון המשותף למזו”ש ולתוספות אלה.

עקר פרק האחרון בברכה לכל תפלות ר“ה ויו”כ, היה לפי הדעה הצלולה “או”א קדשנו במצותיך וכו‘. כמו שהיא משותפת לשבתות ולימים טובים, והתוספות “מלוך על כל העולם” עד “בכל משלה” לר"ה "ומחל לעוונותינו וכו’" ליה“כ, והמליצות הסמוכות לחתימותיהם בסגנון “מי אתה א' אמת וכו'”, לר”ה “וכי אתה סלחן וכו'” ליוה"כ בסגנון המצוי בידנו, הן לדעתנו מעשה ידי רב, כאשר יוכיח עליהם טבע ענינן וטבע מליצתן.

ולתכלית בירור כל זאת נקביל בזה בשלש מערכות אל מליצות מזו“ש: א) את מליצות תוספות ג' ראשונות וג' אחרונות. ב) את הפרק האחרון לברכה רביעית של ר”ה ושל יוה“כ. ג) את וידוי יוה”כ.