האיורים המלווים מאמר זה מתארים צורות חיים על פני עולמות אחרים בעיני רוחם של ציירי מד"ב – צייר ג’ים בורנס

“אנחנו לא לבד!”

זוהי הסיסמא המוכרת לכולנו מספרי מד"ב, סרטים, ספרי מדע פופולריים וספקולציות של מדענים וחובבים. ככל שאנו מעמיקים את הידע שלנו על צפונות היקום, ככל שאנו חושפים יותר ויותר את מסתרי היווצרות החיים והאבולוציה, כך גוברת תחושתנו שאין זה סביר שאין מלבדנו כל גזע נבון בכל רחבי הקוסמוס. החלליות ‘פאיוניר’ ו’וויאג’ר' נושאות שדרים מאיתנו אל תרבויות טכנולוגיות היפוטֶטיות. אנו מתאמצים לקלוט, באמצעות רדיו־טלסקופים רבי־עוצמה, תשדורות רדיו הנשלחות אלינו, אולי, על ידי יצורים בעלי בינה שאנו רוצים להאמין בקיומם בכל מאודנו. אנו רואים כל מיני ‘עצמים בלתי מזוהים’ ומתעקשים לזהות בהם כלי־טיס מתוחכמים מתוצרת ציביליזציות חוץ־ארציות, על אף שאין כל הוכחות ממשיות לכך.

קיימות הערכות שונות ומשונות על מספרן האפשרי של ציביליזציות מתקדמות בגלקסיה שלנו². הראשון שהציע נוסחה מתמטית להערכת מספר זה, בשנת 1961, היה האסטרונום פרנק דרייק.

נוסחתו היתה: RF_pnF₁F_iL = N

כאשר N הוא מספר הציביליזציות, והוא מתקבל על ידי מכפלת ששת הגורמים המופעים באגף השמאלי של המשוואה, והם:

R = מספר הכוכבים הנוצרים בגלקסיה מדי שנה, בממוצע.

F_p = השכיחות היחסית של כוכבים המלווים בכוכבי־לכת.

n = המספר הממוצע של כוכבי לכת במערכת פלנטרית, שהתברכו בתנאים נוחים להתפתחותם של חיים.

F₁ = השכיחות היחסית של כוכבי־לכת שבהם נוצרו חיים בפועל.

F_i = השכיחות היחסית של המקרים בהם הובילו החיים להופעתה של אינטליגנציה.

L = תוחלת החיים של הציביליזציה האינטליגנטית.

מובן שמרבית המשתנים שבאגף השמאלי של המשוואה אינם ניתנים לקביעה מדוייקת על ידי תצפית או ניסוי, והם מוערכים על סמך מיטב השיפוט והידע הדל שלנו. ההערכה המקובלת היא זו המשותפת לאסטרונום הרוסי שקלובסקי והאמריקאי קרל סַגַן, והיא:

R=10; F_p=1; N=1; F₁=1; F_i=0.1

על ידי הצבת ערכים אלה למשוואה מתקבל N = L, כלומר מספר הציביליזציות שווה, בערך, לאורך החיים הממוצע של ציביליזציה אינטליגנטית. כל זה נכון אם עדיין אין אנו מביאים בחשבון את התפשטות הציביליזציות אל מחוץ לכוכב־האם שלהן. המדען דיוויד וויואינג הוסיף תיקון למשוואת דרייק, המביא בחשבון התפשטות זו, וכתוצאה מכך גדל המספר N במידה רבה. אבל גם אם נתעלם מיישוב כוכבי לכת שכנים על ידי הציביליזציות הטכנולוגיות, נקבל מנוסחת דרייק שמספר הציביליזציות שווה לפחות לאורך חייהן הממוצע. וגם אם נניח שאורך חיים ממוצע זה הוא לא יותר ממשך קיומה של הציביליזציה הטכנולוגית שלנו, נקבל שיש לפחות כמה מאות ציביליזציות כאלה בגלקסיה. ואילו אם נניח שאי־אלו ציביליזציות מתקיימות זמן מספיק ארוך (ביחס לגיל הגלקסיה), הרי שגם יישוב החלל בקצב אטי למדי דיו להביא, במשך הזמן, ליישוב הגלקסיה כולה.

על כן, אם אכן תוחלת החיים של אי־אלו גזעים נבונים הינה ארוכה יחסית, אזי חייב היקום להיות שופע חיים, שוקק בפעילויות ענפות כמו תקשורת בין־כוכבית, ביקורים הדדיים, התיישבות, מפעלים הנדסיים, בקיצור – להראות סימני חיים. ובכל זאת, לא הצלחנו להבחין עדיין בסימנים כאלה. אנריקו פרמי עצמו ניסח את הפרדוקס שלו במלים פשוטות: “איפה כולם?!”

לשאלה ישנה ומטרידה זו הוקדש מושב מיוחד של האגודה הבין־פלנטרית הבריטית, שהתקיים בלונדון ב־1977, אך תוכן דיוניו ראה אור בדפוס רק לאחרונה, על דפי כתב־העת המעולה של האגודה³. המושב התקיים במסגרת הועידה השניה של האגודה שהוקדשה לנושאי תקשורת ותחבורה בין־כוכבית, ונטלו בו חלק ארבעה מבין האישים המרכזיים של האגודה: אנטוני מרטין, דיוויד וויואינג, אלן בונד וג’רי ווב⁴. בעקבות דבריהם התנהל וויכוח פתוח בהשתתפות הקהל. בגלל העניין הרב שיש בוודאי לרוב קוראינו בנושא מאלף זה, אנו מביאים ברשימה זו את תמצית הדברים שנאמרו באותו דיון.

צייר: ווין מקלפלין

טוני מרטין:

מכל הדרכים האפשריות לפתור את ‘פרדוקס פרמי’ אני תומך בגישת ‘השוֹאה’, או ה’אבדון האקולוגי'.

רעיון נבואות החורבן והאבדון אינו מקורי – נביאי התנ"ך עשו בו שימוש מרשים לפני אלפים בשנים. גם בשנים האחרונות מזהירים אותנו ‘נביאי האבדון החדשים’ מפני השואה שהמין האנושי עלול להביא על עצמו. ברגע זה אני רואה שתי דרכים עיקריות בהן צועדת הציביליזציה שלנו במהירות לקראת התחסלות בטוחה – ובכך לפתור את הפרדוקס של פרמי לפחות בכל הנוגע לה עצמה.

אינני טוען שהאבדון הממשמש ובא ימחה אותנו כליל מעל פני האדמה – הוא רק יחסל אותנו בתור ציביליזציה טכנולוגית מתקיימת המסוגלת לבצע תחבורה ותקשורת בין כוכבית.

הבעיה הראשונה היא ריבוי האוכלוסיה: השלכה לעתיד של נתוני 2000 השנים האחרונות מנבאת אוכלוסיה שואפת לאינסוף בעוד חמישים שנה. כמובן שאפשר להתנגד לדרך החישוב החוזה מצב זה, אבל בטוחני שהמספר המדוייק אין לו חשיבות, כי על פי מצב העניינים היום מוכרחים להתרחש מספר דברים:

– מחסור במזון, שיגרום לרעב המוני.

– מחסור באנרגיה, שיביא להקטנת הייצור.

– מחסור בקרקע, שיביא לצמצום הפעילות החקלאית והתעשייתית.

אינני מאמין שנצליח למנוע את התהליך, אף שאנו מודעים לו. דרוש זמן רב כדי לעצור את הריבוי הטבעי, ודרוש לשם כך שיתוף פעולה בינלאומי שככל הנראה אינו אפשרי היום, מסיבות פוליטיות. על כן אין מנוס מההתרחשות השניה שתצעיד אותנו אל האבדון: מלחמה.

המין האנושי הינו גזע אלים, אנוכי והרסני, ובמשך מאות בשנים הופנתה היכולת השכלית שלנו (ולא תמיד שלא מרצוננו החפשי) לצורך המצאת אמצעי קטל יעילים יותר ויותר.

ברגע זה מצוי בעולם נשק גרעיני שהינו שווה ערך ל־10 טון חומר נפץ מרסק לכל איש, אישה וילד החיים כיום. זה לא נשמע הרבה? כמות כזו יכולה להעיף באויר בית־דירות לגובה של 500 מטר! הנה, כאלה הם כוחות ההרס שאנו משחקים בהם.

מדי שנה מבזבזות הממשלות בכל העולם על חימוש, בממוצע, פי שניים יותר מאשר על חינוך, ופי שלוש יותר מאשר על בריאות. מערכות כלי הנשק משתנות ומוחלפות מדי שבע שנים, בממוצע, ותוך כדי כך מופרת היציבות במאזן הכוחות בין מדינות שונות, וסיכויי המלחמה הולכים וגדלים. אני סבור שבסוף המאה תחיה בעולמנו אוכלוסיית נוודים קטנה, שמעטים ממנה יזכרו אמנם את הישגי העבר, אך יחסרו את היכולת, הרצון, או המשאבים לשחזרם.

דיוויד וויואינג:

אנו רוצים לראות באחד הימים את התגשמותו של חלומנו הגדול: להגיע אל הכוכבים הרחוקים, מחוץ למערכת השמש. אלה בדיוק אותם הכוכבים שהינם נושא דיוננו זה. על חלקם או על רובם שוכנות ציביליזציות אחרות. כמות הכוכבים היא אדירה, וחלקם ‘זקנים’ למדי. סביר להניח שמצויות שם ציביליזציות דומות לשלנו. מטרתנו לנסות ולהסביר מה קרה להן, שכן לא זכינו לראות שום סימן חיים מהם, או לפחות כך נדמה לנו. האמנם חיפשנו מספיק? השוואת ספקטרום קרינה המתקבל בתצלומי שמיים המצולמים בהפרשי זמן קצרים מראה, לעתים, שינויים מסויימים שיש הרואים בהם, למשל, סימן לנוכחותם של מנועי ספינות־חלל זרות, רבות־עוצמה. כשאנו צופים בשמיים מפני האדמה הזאת, אנו יכולים לתור אחר הציביליזציות האחרות ברמות שונות. עד כה דיברנו רק על חיפושים באזור הכוכבים הרחוקים. אך לא חיפשנו כאן, בשכנות לנו.

יש המציעים לחפש סימנים בתוך מערכת השמש. אני טוען שעלינו לנסות אפילו קרוב יותר, אולי בתוך האטמוספירה של כדור הארץ, כי הרי מספר הכוכבים בגלקסיה וגילם מובילים אותנו להשערה שמישהם מלבדנו כבר קיימו דיון כזה לפני הרבה, הרבה שנים, והם לא דרכו במקום… הם המשיכו, עד שביום מן הימים פרצה הציביליזציה שלהם אל הכוכבים והתנחלה בהם. עלינו לאמץ את מוחנו מאוד כדי לענות היכן הם כעת, מדוע אינם כאן היום. במלים אחרות: אם פרוייקטים כמו ‘דדלוס’ אכן אפשריים, היכן נמצאים עכשיו אותם יצורים שהחלו במסעות שכאלה לפני מיליוני שנים? מדוע לא יישבו מאז את היקום כולו עד לרוויה? אני מציע מספר תשובות על שאלה זו. האחת: הם אכן אינם נמצאים כאן עוד – באו והלכו לבלי שוב. זה לא נראה לי. אולי הם קיימים, אך פשוט אין אנו רואים אותם. אך זה ייתכן רק אם כוונתם המפורשת היא שלא נראה אותם.

אנו חיים בציביליזציה נפלאה ונהדרת. אנו עושים דברים שאפילו הורינו לא יכלו כלל להעלות אותם על דעתם, כאשר היו בגילנו. לדעתי, מובילים נסיונותנו לפתור את ‘הפרדוקס של פרמי’, לביטול כל הישגנו, כאילו אמרנו: העולם שלנו הוא יפה למדי, אך לא יחזיק מעמד. אני לא מאמין בזה כלל. העולם של היום הינו נקודת זינוק לקראת משהו שיתמיד ויימשך זמן ארוך מאוד, ויתפשט הרחק אל תוך הגלקסיה, אל תוך היקום. אינני מאמין שבעיות פשוטות הכרוכות בטכנולוגיה של ספינות בין־כוכביות ירפו את ידינו. ככל שהבנתי משגת, ישנם שני הסברים עיקריים לפרדוקס של פרמי:

המעניין יותר הוא זה שלפיו אין בכלל ציביליזציות אחרות ומעולם לא היו. אם אכן זה נכון, הרי לדעתי זוהי ההזדמנות הנפלאה ביותר שהיינו יכולים להעלותה על דעתנו. אינני שותף לחוששים מפני יקום שומם ומפחיד. אני סבור שיקום ריק הוא הדבר הטוב ביותר עבורנו. נראה לי שהדבר הגרוע ביותר היה להיתקל בציביליזציה עליונה לנו. כי אז היה סופנו, כנראה, כסופם של שבטים מסויימים באמזונה.

אם היקום ריק איני רואה מה יעצור בעדנו מליישב אותו. מובן שנאלץ לפתור בעיות טכנולוגיות וחברתיות, אך בסופו של דבר נפתור אותן.

מצד שני, אם קיימות ציביליזציות אחרות, אינני מאמין שניתן לומר משהו על גורלן על סמך הבעיות הניצבות בפני התרבות שלנו עצמנו. האם נראה לכם שעל כל התרבויות נגזר לשגות אותן שגיאות ולהיכשל באותם כשלונות? אם כולן חייבות להיכשל, ניכשל גם אנחנו – האם אתם מאמינים בכך? אני לא. אני מאמין שאנו נמשיך. אם תגיעו בדיון זה למסקנה שהסבר הפרדוקס נעוץ בכשלון כל הציביליזציות (והן מונות אולי מיליונים, ככלות הכל), אזי יש בכך כדי ללמד משהו על הדרך בה ננהג בעתיד. זה לא מתאים לנו, ובמקרה כזה אחשוב שלא בחרתם בתרבות הנכונה.

צייר: מרק קורקורן

אלן בונד:

אני מטיל ספק בתקפותה של הטענה: “אם זה קרה כאן – זה חייב לקרות גם שם”. אני מערער על קביעה זו. ראשית מכיוון שאפילו אם זה קרה רק כאן, אנו נמצאים במצב עדיף בכך שאנו יודעים על הארוע, ולכן האינטואיציה שלנו סובלת מחד־צדדיות. ייתכן שאחרי שהסתבר לנו שטעינו כשהתעקשנו במשך מאות שנים על ייחודנו ביקום, אימצנו לנו טקטיקה חדשה בשלב הלא־נכון, ואנו טועים שוב. צחוק הגורל!

נראה לי, שעלינו לשאול שאלה הפוכה: מכיוון שכל הסימנים מראים שאנחנו בודדים (לפחות בגלקסיה), מהי ההסתברות להתפתחות האנושית, והאם הסתברות זו מתקבלת על הדעת?

בהנחה שמספר כוכבי־הלכת דמויי־ארץ בגלקסיה הינו כ־10 מיליון, ואנו הציביליזציה האינטליגנטית היחידה שהתפתחה בפרק הזמן של 5 מיליארדי שנים, יוצא שההסתברות להתפתחותה של אינטליגנציה בפרק זמן כזה היא בערך ^-710 (אחד ל־10 מיליון), או פחות. מכיוון שאורך החיים הממוצע של כוכב דמוי־שמש אינו ארוך בהרבה מזה, עלינו להודות שבהסתברות נמוכה כל־כך לא רק שאנו בודדים היום, אלא שאנו בודדים לנצח נצחים!

האם יכולים אנו להצדיק הסתברות נמוכה כל כך להתפתחותה של אינטליגנציה? מנגנוני ההגנה הטבעיים של בעלי חיים, דהיינו שיניים, שריון וכו', התפתחו במשך מיליארדי שנים ושרתו אותם בהצלחה. והנה לפני כמה מיליוני שנים בלבד הוכיחו אבות אבותיו של האדם שקיים פתרון אחר לבעיית הקיום – אינטליגנציה אנליטית. מנגנוני הקיום הגופניים כמו עיניים, אוזניים, שיניים, שריון וכדומה, הינם משותפים למינים רבים ושונים של בעלי חיים, אבל התבונה התפתחה רק במין אחד ויחיד. על כן, הראייה הראשונה להסתברות האפסית להתפתחותה של תבונה באה מתוך ההתפתחות הביולוגית של עולמנו שלנו, על סמך העובדה שככל שהכושר השכלי הולך וגדל, קטֵן מספר המינים שהתברכו בו: “יותר קל לפתח רגל טובה ממוח טוב”.

לסיכום, אני רואה את המודל הבא להתפתחות התבונה ביקום:

כוכבי־לכת נוצרים בתוצר לוואי להתהוותם של כוכבי־שבת. כאשר התנאים הכימיים בשלו לכך, דהיינו לפני כ־5–6 מיליארד שנים, החלה פעילות ביולוגית על חלק מהפלנטות. כל השמשות הגדולות הן קצרות־ימים, והקטנות אינן מאפשרות קצב מהיר של תגובות. קבוצת הביניים היא זו המספקת לפלנטות שלה די זמן ותנאים הולמים לעבור את השלבים עד להופעתה של אינטליגנציה. היצורים הנבונים אינם תופשים בהתחלה היכן כל יתר ‘המוזמנים למסיבה’, אך אט־אט מתגלה להם האמת הנוראה: נגזר עליהם להיות לבד, לעולמים. (וגם הם טועים, בדרך כלל).

ג’רי ווב:

לפני שאנסה להוכיח שציביליזציה טכנולוגית בקנה מידה גדול דיו כדי לאפשר תעשיית ספינות חלל בין־כוכביות איננה יכולה להתקיים, הבה נסקור מספר מצבים אפשריים: ייתכנו יצורים אינטליגנטיים עד מאוד, מבלי שיהיו חלק מציביליזציה כלשהי. השאלה היא, כמובן, מה פירוש ‘ציביליזציה’. לדידי אין הציביליזציה מותנית באינטליגנציה. היא מותנית דווקא בחוסר אינטליגנציה. כל הבסיס לציביליזציה על פני כוכב־לכת זה מצטמצם ביכולתך להתכופף, לשלם את הנדרש ממך, למנגנון הביורוקרטי… רק על בסיס זה, למשל כשאתה בתור פרט מתגייס לצבא ונשלח לחזית (כמו שעשית מימי רומי ועד היום), אתה זוכה במידה כלשהי של שיתוף פעולה בקנה־מידה גדול. מבצעים בקנה־מידה גדול נעשים תמיד ללא כל דמיון, מפני שהביורוקרטיה תמיד נעדרת דמיון. איני יכול להעלות על דעתי שמנגנון ביורוקרטי גדול־מימדים, גדול אפילו פי עשר מנאס"א של היום, יגיע אי־פעם להסכמה כלשהי בדבר תכנית לבניית ספינות בין־כוכביות, או פרויקטים ארוכי־טווח אחרים הכרוכים בתקשורת בין־כוכבית. אני יכול לשוות בנפשי יצורים מתקדמים ונבונים, אך תרבותם מבוססת על רמה שבטית. ייתכן שיכולתם השכלית עולה עשרות מונים על שלנו, אך אין הם מסוגלים לבנות ציביליזציה מספיק גדולה כדי לאחד את המשאבים ולהקים את הטכנולוגיה הדרושה. ייתכן שאנו רואים את הכוכבים אשר מצויות בהן אינטליגנציות, אך הן לא ניסו מעולם ליצור קשר איתנו. (ייתכן שאותם יצורים הינם חסרי כל יכולת טכנולוגית מבחינה ביולוגית – מין דגים אינטליגנטיים, או משהו כזה). כמו כן יש אפשרות שלציביליזציה גדולה ומאורגנת אין כל שאיפה לתקשורת או תחבורה בין־כוכבית. הם מאורגנים, כל צרכיהם מצויים במערכת השמש שלהם, הם בנו כבר את ‘כדורי דיסון’ שלהם⁵, ואולי החלו לארגן את סביבתם בגלקסיה. לשם כך עליהם להיות ארגון בעל מנגנון ביורוקראטי אדיר־מימדים.

אין להם עניין של ממש בתקשורת או מסעות בחלל. הם רק דואגים לקיומו של מפעל הזנה אדיר כדי למנוע רעב ממיליוני הפיות שלהם. הם תקועים בנקודת הקיפאון הביורוקרטית שלהם.

תיתכנה ציביליזציות אחרות העונות על הפרדוקס של פרמי. הוזכרה כבר תאוריית השואה האקולוגית או המלחמה האטומית. אני מסכים ששואה כזו אין פרושה מחיקת הגזע כליל מעל פני האדמה, ושאפשר לבנות מחדש די מהר את הציביליזציה, אולם נדמה לי שהנזק האמיתי יהיה ההרס החברתי. אתם יודעים – אנשים מוכי טרוף דתי; ‘בחזרה אל הטבע’, ‘לנטוש את הטכנולוגיה’, וכו', וכו'. עשר שנים של אלה יחסלו יותר הישגים טכנולוגיים מעשר מלחמות גרעיניות, אני בטוח. אנו מכירים תקופות שבהן אנשים השמידו מכונות והתנגדו לקדמה טכנולוגית (אגב, אולי אפשר ללמוד משהו על ציביליזציות משונות מהעובדה שעל פני כדור הארץ התבצעו פרוייקטים אדירי־מימדים למטרות דתיות ותו־לאו, ולא מסיבות רציונליות).

אם אכן יש ציביליזציות רציונליות המנסות ליישב את הגלקסיה, עליהן להיות די עשירות, ויחד עם זאת בעלי מנגנון ביורוקרטי קטן ומוגבל, כלומר הם זקוקים לתמיכה רבת־היקף במבצעיהם, ואולי הם משעבדים למטרותיהם גזעים אחרים, ומי יודע מה עוד. פיראטים בין־כוכביים? אין להניח.

נדמה לי שאי שם, בין הכוכבים, שוכנות להן אי אלו ציביליזציות שקטות, נחבאות אל כליהן, בעלות אינטליגנציה גבוהה, מסוכנות מאוד ותוקפניות. חובתנו, אם רצוננו לשמור על היקר לנו, להיות כמותן ואף יותר.

צייר: ווין מקלפלין

אנריקו קופיי:

‘משוואת דרייק’ מביאה בחשבון אך ורק חיים על פני כוכבי לכת. האם מגבלה זו הכרחית? האם לא ייתכנו חיים לא־פלנטריים – על פני כוכבי־שבת קרים, כוכבי שביט, מטאוריטים?

לדעתי הידע שלנו בשום אופן איננו מספיק כדי להעריך נכונה את המשתנים המופיעים ב’משוואת דרייק' ועל כן כל תוצאה שאנו מקבלים עבור המספר N היא מפוקפקת. מקובל לקחת את המספר n בתור 1, כלומר קיום חיים על פני כוכב־לכת אחד בכל מערכת פלנטרית. אבל כדי לקבוע אם כוכב לכת מסוגל לקיים חיים דרושה ידיעת גורמים רבים ושונים כמו: מסת הפלנטה, זמן המחזור של סיבובה, מרחקה מהשמש, ועוד. ייתכן שהערכותינו אופטימיות מדי.

ובאשר למספר F_i, דהיינו השכיחות היחסית של כוכבי הלכת שבהם התפתחה אינטליגנציה – כדי להעריך את מספרן של הציביליזציות המסוגלות לתקשורת ותחבורה בין־כוכבית אין להסתפק באינטליגנציה סתם – אלא בזו המפותחת במיוחד. ייתכן ועלינו להיות פסימיים יותר לגבי המספרים N, F₁ ו־F_i, וכן להוסיף מספר חדש המבטא את השכיחות היחסית של ציביליזציות בעלות אינטליגנציה מפותחת מאד. אם נקח מספר זה בתור 0.01 נקבל N=0.001L, ובהנחה האופטימית שאורך החיים הממוצע של ציביליזציה, L, הוא מיליון שנים, נקבל 1000=N. אולי כמות קטנה כזו ביחס לגודל הגלקסיה עשויה להסביר איכשהו את הפרדוקס של פרמי – אם כי תיתכנה אפשרויות רבות אחרות. לרוע המזל, אין בידינו מספקי נתונים כדי לבחור בין האפשרויות השונות.

בוב פרקינסון:

אין להימנע מהשאלה המטרידה: אולי בכל זאת כבר זכינו לביקורים? זהו נושא שאריק פון דניקן עשה לו שרות רע מאוד בהתעלמותו הגסה מכל כללי ההוכחה המדעית. אבל כל קורא מדע־בדיוני וותיק יכול להתרשם עמוקות מהמחקרים האנתרופולוגיים של מ. אליוד (‘מיתוסים, חלומות, ותעלומות’, הוצאת פונטנה, לונדון, 1968), על מיתולוגיות של שבטים פרימיטיביים וסיפוריהן על ‘עת החלומות’ שבה חי האדם בשמים. ייתכן וביקורים שהתקיימו לפני אלפי שנים לא השאירו כל עקבות מוחשיים. (כהערה צדדית אומַר, שבעיני אנתרופולוג עשויים הנסיונות שלנו ליצור קשר עם ציביליזציות חוץ־ארציות להיראות כ’עת־חלומות' מודרנית, של נסיונות התקשרות עם השמיים).

יש לשים לב עד כמה קשה ויקרה היא תחבורת חלל בין כוכבית. על פי המצב היום, ייתכן שדרושות עוד עשרות או מאות שנים עד שהחברה תהיה מסוגלת לממן תכניות כאלה. גורם הזמן הוא בעל חשיבות – הציביליזציה איננה בת אלמוות. על פי טוינבי התקיימו במהלך 5000 השנים האחרונות 21 ציביליזציות. אך גם אם נתייחס רק למסגרות הגדולות כמו כל התרבות היוונית־רומית ביחד, נגיע למסקנה שתוחלת החיים של ציביליזציה היא רק כאלף שנים. בהתחשב בכך, אינני מאמין שהציביליזציה שלנו תצליח לשגר חלליות של מתיישבים אל כוכבים רחוקים. ציביליזציה בין־פלנטרית (כלומר המשתרעת על כל מערכת השמש או חלקה) תהיה אולי מסוגלת לכך. יש הבדל בין משימות מחקר לבין התנחלות בקנה מידה גדול.

גם שאלת המניעים לאותה התנחלות אינה ברורה די צרכה. לא כל התרבויות הינן תרבויות מתנחלות. הכלכלה אינה תמיד עניין של הפסד ורווח – זוהי שאלה של מה אנו רואים כחשוב ובעל ערך. אוסטרליה יושבה כנראה בגלל שראינו ערך בהתפטרות מסוג מסויים של אנשים. אבל למען משהו יקר כמו התנחלות בין־כוכבית, הערך חייב להיות גבוה ונעלה מאוד.

אם אמנם התנחלות בין־כוכבית היא מבצע קשה, ואם התרבויות אינן מאריכות ימים, ואם המניע להתנחלות אינו דבר של מה בכך – אזי התשובה לפרדוקס יכולה להיות לא שהדבר לא נעשה מעולם, אלא שפשוט לא נעשה כאן בסביבה ובזמן האחרון.

עד כאן חלק מדברי המשתתפים בדיון. קוצר היריעה מונע מאיתנו מלהביא דברים מאלפים ומעניינים שנאמרו על ידי דוברים נוספים. דומה שאף אחד מהם לא הצליח להשיב תשובה פסקנית על השאלה ‘איפה כולם?’ ספק אם נוכל להשיב על שאלה זו בדורנו או בדורות הקרובים.

איזאק אסימוב העלה, כזכור, מספר הצעות משלו כדי לתרץ את הפרדוקס (במאמרו ‘היכן כולם’, גליון מס' 4), וציין שתחושתו האישית היא שהתשובה נעוצה במגבלת מהירות האור: “אני חושד”, אומר אסימוב, “שהגלקסיה מלאה בציביליזציות מתקדמות, אך מבודדות זו מזו.”

נשמח לקבל דעות ורעיונות של הקוראים בנושא מאלף זה – וכמובן לפרסם את המעניינים שבהם.

בעריכת אהרן האופטמן