המלך הוא עירום!    🔗

ה’פואנטה' בסיפורו של אסימוב ‘מותו של פלוי’?

זוכרים את סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן ‘בגדי המלך החדשים’?

הרשו לנו להיות אותו ילד קטן שצעק “המלך עירום!”

אין פואנטה ואין סיפור. גאון המד"ב צוחק לקוראיו המחפשים משמעויות שאינן קיימות.

הסיפור הוא תאור מצב בעל התחלה מד"בית וסיום שאינו מרשים, אינו מפתיע, והוא חסר משמעות נסתרת.

ליאור ולית' הרמתי, רמת־גן

לבבות אנושיים    🔗

אינני בטוחה שהבנתי את הפואנטה שבסוף הסיפור, את כוונת המחבר, אך אנסה להסביר: בסוף הסיפור מסכים הפלוי למסור את חמשת לבבותיו למחקר מדעי.

המשפט האחרון נראה לי עצוב מאוד. הפלוי הוא בן־אלמוות, לפלויים אסור לבתר את גופם. הפלוי שבסיפור נמצא על כדור־הארץ, הרחק מביתו־כוכבו. לפניו שתי ברירות (שהרי נחל אכזבה קשה ואחת דרכו למות): או שימות מוות רגיל ללא שיתוף בני מינו, או שיעבור על האיסור וימסור את גופתו למחקר, וכך ישיג (בזאת האמין) דבר־מה שהיה חשוב לו יותר מכל דבר אחר – העברת תמציתו הרוחנית לאחיו הפלויים על הכוכב. כך ישאיר זכר רוחני אחרי מותו. במשפט האחרון הוא בוחר בדרך השניה, ובזה הוא מראה רגש די אנושי. אף על פי שגופו שונה משל בן־אנוש, רגשותיו דומים. הוכחה נוספת היא האכזבה שנחל ושברון חמשת לבבותיו.

ייתכן גם שחמשת הלבבות הם מאוד אנושיים במבנה הפיסיולוגי שלהם, ומחקרה של מוד הוא לחינם…

דורית וינשטיין, חולון.

מלך המד"ב    🔗

קראתי בעניין רב את מאמרו של הנרי אונגר: ‘מה זה לא מד"ב’. סוף סוף קם אדם ומנפץ מספר מיתוסים, שאינם יאים לספרות מד"ב רצינית.

אכן, ספרו של פול אנדרסון, ‘גלמוח’, הוא כתיבה עלובה של אדם שרעיונותיו חומקים לו מעבר לפינה.

כקורא ותיק של מד"ב, נתקלתי לא פעם בספר “קלאסי”, שלאחר קריאה מעמיקה, לא מצאתי במה הוא זכה בתואר קלאסי (אחדים הגדילו לעשות וזכו גם ב’הוגו' ו’נביולה' היוקרתיים)

פעמים רבות בזו לי כשהזכרתי עד כמה אסימוב גרוע בכתיבתו. הטרילוגיה המפורסמת שלו, ממש משעממת. סיפוריו האחרים רוויים בגיבורים מתוסכלים וחסרי חן וברק, שהקידמה כאילו מפריעה להם.

לעומת אסימוב, אזכיר את קובץ הסיפורים ‘עיר’ של קליפורד סימאק, המשלב טכנולוגיה בפנטסיה, בצורה מעוררת כבוד. סימאק משתמש ברעיון הרובוטים, בצורה מושלמת לעין שיעור מזו של אסימוב.

לצד אסימוב, יש לציין את הסופרים פרדריק פול ורוברט סילברברג, ‘שער’ של פרדריק פול הוא אוסף של שטויות. ‘האיש במבוך’ של סילברברג הוא לכל היותר, ספר מתח עם קידמה טכנולוגית.

למען האיזון, חייב אני לציין מספר ספרים וסופרים, היכולים להיות מוכתרים בכותרת: מלכי המד"ב והפנטסיה.

בראש ובראשונה, חייבים להזכיר מלך ונסיך. המלך: ארתור סי. קלארק. ספריו ‘קץ הילדות,’ ‘אודיסאה בחלל’, ‘קיסרות האדמה’, ‘מפגש עם ראמא’, ‘הרוח נושבת מן השמש’, ‘מזרקות גן העדן’, שמים את קלארק במקום ראשון ובטוח.

הנסיך: רוברט היינליין. ‘גר בארץ נוכריה’, הוא ללא ספק, יצירה מבריקה מלאה עומק והומור. ‘עריצה היא הלבנה’, היא יצירה אחרת שעושה למען המחשב החושב דבר שאסימוב במאות ספריו, לא הצליח לעשות ואסור לשכוח את ראש השרים בממלכת קלארק, פרנק הרברט.

אין דבר דומה לשילוב מדהים של רוחב יריעה, פנטסיה ומד"ב כמו ב’חולית'. חבל רק שזו יצירה בודדה בטיבה משל סופר זה.

ולסיום, מדוע אסימוב תמיד מתפלא על שאינו זוכה ב’הוגו' או ‘נביולה’? מגיע לו?.

מרדכי פישל, באר יעקב

הערת העורך:

למען הדיוק, יש לזכור שאסימוב זכה בכל זאת בפרס ה’נביולה' עבור סיפורו ‘שקיעה’ (הפרס הוענק לו רטרואקטיבית מכיוון שחלוקת ה’נביולה' החלה רק ב־1965), שנבחר ע"' אגודת סופרי המד"ב של ארה"ב כסיפור הטוב ביותר שנכתב עד 1965. כמו כן, ספרו ‘האלים עצמם’ זכה בפרסי ה’הוגו' וה’נביולה' גם יחד, בשנת 1972.

מעניין לציין גם, שהנרי אונגר, אשר הקורא מרדכי פישל מסכים עימו בביקורתו הקשה על ‘גלמוח’ משוכנע שהספר ‘שער’ של פרדריק פול מבריק ומעולה. על כך נאמר כבר “על טעם וריח…”

לקנות סיפור פעמיים    🔗

אני מנוי על ‘פנטסיה 2000’ מגליון מסי 2, ורצוני לומר כמה מילים על החוברת. הציורים יפים, האיורים מצויינים – כל הכבוד: חבל שקשה לומר זאת על הסיפורים שלא זו בלבד שכמותם מתדלדלת מחוברת לחוברת, אלא גם רמתם יורדת. (טוב לפחות שאסימוב הפסיק לכתוב). בגליון מס' 19 תופסים הסיפורים פחות ממחצית ממספר העמודים. השאר זה תמונות ומאמרים – שעל שניים מהם הייתי מוותר, אם כי ייתכן שקוראים רבים סבורים אחרת. אך בהתחשב בכך שבנוסף לזה שני סיפורים שהופיעו בחוברת קראתי כבר קודם בספרים שהופיעו לאחרונה, נראה לי שזה מוגזם. אני קורא את כל המד"ב שיוצא לאור בעברית ומרגיז אותי שאני קונה דבר פעמיים!

נחום בן רחל, הוד השרון

באשר לפרסום ‘כפול’ של סיפורים: כעיקרון אנו נוהגים לפרסם מדי־פעם סיפור הנכלל בספר אחר, רק אם הפרסום הוא לפני הופעת הספר. בגלל העיכוב בהופעת גליון מס' 17, לפני מספר חודשים, שובשה במקצת כוונה זו וכך הופיע סיפור אחד אחרי שהופיע הספר. שני סיפורים אחרים (‘פרחים לאלג’רנון’ ו’החיפוש אחד אקוין הקדוש') הופיעו במקרה בספרים אחרים במקביל, וזאת מבלי שידענו על כך מראש (הם תורגמו עבורנו בנפרד, ולא נמסרו לנו ע"' הוצאות הספרים). כיום, כשמופיעות בשוק יותר ויותר אנתולוגיות, מתרבים המקרים שאותו סיפור מופיע במספר ספרים. כך, למשל ‘פרחים לאלג’רנון’ הופיע בקובץ ‘הטוב שבטוב’ וכן ב’מבחר הסיפורת הבדיונית', הסיפור ‘זירה’ מאת פרדריק בראון הופיע ב’מבחר הסיפורת הבדיונית' וגם בקובץ ‘מודל ראשון’ (הקיבוץ המאוחד) ויש עוד מקרים דומים, ובוודאי לא אחרונים. אין ברירה, אם הקורא נחום בן־רחל אכן קונה את כל המד"ב המופיע בארץ, צפויות לו עוד אי־אילו קניות כפולות כאלה...