העב"מים – מכונות זמן?    🔗

למקרא המאמר על העב"מים בגליון מס' 19 עלה בדעתי הסבר פשוט והגיוני לתופעה – כל כך פשוט והגיוני שאני ממש מתפלא שעד עתה לא נתקלתי בו בכתובים. אני מאמין ומקווה שחוקרי העב"מים (או לפחות איזה סופר מד"ב מוכשר) חשבו על זה לפני, ואשמח לקרוא בגליונות הבאים מה דעתם בנושא. אז אולי זה נכון ואולי לא, אבל נראה לי שהעב"מים הם בסך הכל מכונות הזמן של נכדינו (או של נכדיהם). הסבר כזה הרבה יותר פשוט וסביר, לאור הדיווחים שהצטברו עד היום, מן הסברה העיקרית שטופחה עד עתה, לפיה העב"מים הם ספינות חלל מעולם אחר. הפתאומיות שבה העב"מים מופיעים ונעלמים, והעובדה שעד היום לא הצליחו לעקוב אחריהם אל מחוץ לאטמוספרה, ניתנות להסבר רק באמצעות מסע בזמן. הטכנולוגיה של העב"מים מספיק קרובה למושגים שלנו כיום כדי שניתן יהיה לראותה כהמשך ישיר לאותו קו התפתחות שאנו מכירים; אילו היו אלה מוצרי ציביליזציה זרה לחלוטין, היה קשה להסביר את המימדים הקרובים לאנושיים, ואפילו את האור (בתחום הנראה לעינינו!) בחלונותיהם של העב"מים. התרבות הדיווחים בשנים האחרונות נובעת אולי מכך שהמסע אל ימינו קצר יותר, ולכן פשוט וזול יותר, מן המסע לעבר יותר רחוק; ריבוי הדיווחים בארה"ב, יחסית לשאר חלקי העולם, נובע כנראה מכך שמכונת הזמן תפותח בארה"ב. הזהירות הרבה שמגלים טייסי העב"מים בקשריהם אתנו נובעת, לדעתי, מאותם פרדוכסים של המסע בזמן שאנו מכירים כבר כיום – זהירות כזו מופיעה ברבים מסיפורי המד"ב העוסקים במסע לאחור בזמן (וכשאינה מופיעה, התוצאות הרסניות), והיא מנוגדת מאד למהירות הרבה שבה פוגשים טייסי החלל בסיפורי המד"ב שלנו את תושביהם (ומנהיגיהם) של העולמות הזרים בהם הם נוחתים ואף מזדהים בפניהם בשם ובכתובת.

אז אם עדיין ניתן ללמוד משהו על העתיד מסיפורי המד"ב של ימינו, נראה לי שהם תומכים בהסבר שאני מציע. ועוד נימוק אחד: מי שאינו מקבל את העב"מים כמכונות זמן אנושיות, חייב להניח שהאנושות לא תצליח לעולם לפתח את הנסיעה בזמן לאחור. לפי כל קנה מידה הגיוני, המציאות וההסטוריה שאנו מכירים כיום חייבות לכלול את זכרם והשפעותיהם של כל המסעות בזמן שהגיעו אלינו עד עתה מכל תקופה שהיא בעתיד. להניח שהגיעו אלינו נוסעי זמן ולא הותירו זכר וסימן, פרושו ליחס להם שלמות על אנושית שבודאי לא יצליחו להגיע אליה. אז אם אנו מאמינים שאי פעם נצליח לפתח את הנסיעה בזמן, ונניח שנוסעי זמן עתידיים כבר הגיעו אלינו, צריך פשוט לחפש את עקבותיהם. ועקבות כאלה יש די והותר – כל אותם דיווחים ותאורים, משחר ההסטוריה ועד היום, שאנו מיחסים בינתיים לעב"מים.

לסיכום אם נראה בעב"מים מכונות זמן אנושיות עתידיות, נמצא שעסקנו בשתי בעיות שונות – “מה הם העב”מים" ו– “איפה נוסעי הזמן” – ופתרנו כל אחת מהן באמצעות השניה. כידוע, שילובים נאים מסוג זה איפיינו מאז ומעולם היפותזות מדעיות מוצלחות. עכשיו צריך רק להוכיח שזה נכון – מישהו יכול אולי לעזור?

דורון אבי־עד, רעננה

לצערנו, אנו ואלצים לאכזב את הקורא אבי־עד. הסברה שהעב"מים אינם אלא מכונות־זמן מעשה ידי אדם הועלתה לא אחת בסיפורים ובמאמרים שונים. רמז לסברה זאת מופיע אפילו במאמרו של קרל סגאן (גליון מסי 21), אשר נכתב לפני יותר מעשר שנים.

כועס ועצוב    🔗

קראתי בכעס רב את מכתבו של מר מרדכי פישל (גליון מסי 20), ועצוב לי מאוד על שחובבי מד"ב מסוגלים להתייחס כך לנושא.

מר פישל שמח “לשבור מיתוסים” של ספרים קלאסיים שבעיניו אינם אלא קשקושים חסרי־ משמעות; כתבי אסימוב, לדבריו, הם משעממים וכתיבתו גרועה, ספרו של פרדריק פול ‘שער’ הוא אוסף שטויות ו’האיש במבוך' מאת רוברט סילברברג הוא ‘סתם ספר מתח’. אם זו דעתו של פישל על סופרי הז’אנר, אינני מבין מדוע בעצם הוא קורא מד"ב. עם כל כך הרבה קטרוגים, מוטב שיחפש לעצמו חומר קריאה אחר!

אמנון אגסי, ת"א

פתרון תעלומת מותו של פלוי    🔗

ההסבר ל’פואנטה' של הסיפור ‘מותו של פלוי’ מאת אסימוב (גליון מסי 19) הוא פשוט – משחק מלים. אסימוב שיחק כאן במילותיו של שיר אמריקאי ישן ומפורסם:

ואם נקרא את סיומו של הסיפור ‘מותו של פלוי’ באנגלית, יתברר משחק המילים:

דוד אפשטיין, רחובות

הצדק, כמובן, עם הקורא דוד אפשטיין ואנו מודים לו ולקוראים אחרים שהאירו את עינינו בקשר למשחק המלים, שלכל אמריקאי הוא כנראה מובן מאליו. ידוע שאסימוב הוא ‘משוגע’ למשחקי מלים, והאמת היא שכאשר פרסמנו את הסיפור חשדנו שיש כאן משהו כזה, וציפינו שאחד הקוראים יגלה את הדבר.