(מערכה)
הנפשות 🔗
פושע א.
פושע ב.
פושע ג.
פושע ד.
השומר.
מקום־המחזה: בית־אסורים.
הזמן: עם פרוץ המלחמה העולמית.
התפאורה 🔗
בית־כלא לפושעים חמוּרים בעיר גדולה באירופה; שעת־הצהרים. הפושעים האחדים שנשארו עוד בבית־הכלא מסתובבים בצעדים כבדים בתא הצר ומביטים בכל רגע אל הדלת העבה הסגורה.
פושע א': השעה מאוחרת כל־כך והשומר לא הביא עדיין את מנות־הלחם.
פושע ב' (בלעג מר): כנראה שאין יחוּסנו גדול כל־כך… בסך־הכל רצח כל אחד מאתנו רק אנשים אחדים; איזה ערך יש לזה עכשיו בעיניהם…
פושע ג' (מתוך עצב): כן… מרגיש אני כי מידת “דרך־ארץ” בפני פושעים כמונו, – ירדה פלאים…
פושע ד': אומרים, כי בעיר חושך ואפלה. העם מתקומם… ואיש את אחיו יהרוג…
פושע א': אם רעבים ללחם, – מה הפלא?!… הה, מה מתירא אני עכשיו מפני העיר, מפני הרעיון פן יוציאוני לחפשי…
פושע ב': אני ירא באמת פן ישחררוּנו. פשעינו הישנים איבדו את חינם וטעמם… רצחו נפש אדם!… אל־אלוהים! הרי זה מעורר פשוט צחוק! – כיום הזה!…
פושע ג': נכון! מרגיש אני, כי מה שמחזיקים אותנו כאן אינו אלא טעות…
פושע ד': שמעתי באמת אמש, כי השומר אמר ברוגז: “די כבר לפטמכם, טפּילים שכמותכם!”…
פושע ג': ואני הרגשתי בזה עוד לפני ימים אחדים… היחס של דרך־ארץ לפושעים מהסוג הישן – אבד ונעלם. מפחד אני, כי היום או מחר ישחררוּנוּ ויוציאונו להפקר, אל תוך העיר הרעבה… ואז, – אפילו את מנת־הלחם הזעוּמה עם מעט הדיסה הדלוחה, לא נקבל עוד…
פושע ב' (בחרדה): ישמרנו אלוהים!
פושע א': ואת המנות אין מביאים עוד, שכחו אותנו!…
פושע ד': הבה ונדפוק בדלת.
פושע ג': זה אסור!
פושע א': מפני מה אתה מתירא, – פן יתלו אותנו?!
פושע ד': אה, לא! לזה אינני חושש. אבל יכולים הם לשחררנו בתור עונש, ולשלחנו העירה, במקום שם שולטים העוני, הרעב והמהומה!…
פושע ג': הדבר יהיה נורא ואיום! (נשמע קול צלצול מפתחות בדלת).
פושע א' (בשמחה): הנה הוא בא! (הדלת נפתחת ושומר בית־הכלא נכנס. בידו האחת פרוסות לחם־קיבר ובשניה גיגית־דיסה שמראה־מים־דלוחים לה).
פושע א': סוף־סוף!
השומר (ברוגז): אפשר, כי זו היא כבר הפעם האחרונה!
הפושעים (בקול אחד): מה?!
השומר (בקנטור): כן, אחים, הפעם האחרונה!… בעיר אזל הלחם… המהומות נוראות… בחוּצות יריות ומלחמת־אחים… על פת־לחם איש את אחיו יהרוג…
פושע א' (מתבונן אל השומר): והיכן הוא הרובה שלך?!…
השומר (מחייך): הרובה שלי?… נחוץ הוא לי בשביל פושעים גדולים מכם… אפשר, כי יתנפלו על בית־האסורים וישחררו את כל הפושעים…
הפושעים: וגם אותנו, – הרוצחים?!…
השומר (בלעג): גם אתם לי רוצחים!… (אל השלישי) אתה הרי היית טוען תמיד, כי הנך חף מפשע?!…
פושע ג' (מתוך מבוכה): הממם… חף־מפשע… אפשר כן, ואפשר גם לא… –
פושע ב': ואני אמנם רצחתי נפש… יש לי לשבת כאן עוד ארבע שנים, ואין לשום אדם רשות לשחררני. מתירא אנכי מפני העיר!
השומר: כאשר יבואו ויתנפלו על בית־האסורים לא יועיל כלום. יכולים אתם אפילו להיות אשמים וחיבים כמה שתרצו, – חסל סידור עווֹנוֹתיכם… ישחררוּכם ויוציאוּכם לחפשי!
הפושעים (בחרדה): אל־אלוהים!
השומר (בחיוך): כך, – אכלו איפוא היום לשובע… יתכן, כי מחר תהיו כבר בעיר ותרעבו ללחם ביחד עם כל העם החפשי… (יוצא).
הפושעים (נשארים רגע כמאוּבנים על מקומם ומביטים בפחד אל הדלת).
פושע א': הייתי נשבע, כי לא נעל אחריו את הדלת…
פושע ב' (נגש אל הדלת ומנסה לפתוח אותה): כן, לא נעולה… אבדנו!
פושע ג': יש לי עצה טובה: במקרה, אם יבואו הנה וישחררוּנו – אז ישובו ויביאוּנו חזרה…
הפושעים (בסקרנות): מה היא עצתך?
פושע ג': כמובן, – אין אני מתכוון לרצח חדש… זה לא יועיל כלום… על פשע כזה אין עונשים עכשיו… אני אצא לרחובות־העיר ואקרא שם בקול רם, לאמור: דיכם! די לכם לשפוך דם! די לרצוח איש את אחיו! חיו בשלום ובאחוה!…
פושע א': וכסבור אתה, כי זה יכול להועיל?
פושע ג': בטוח אני בזה! “לא תרצח!” – זה הוא כיום הפשע הגדול ביותר!…
פושע ב': הלואי ויתקימו דבריך!… בינתים הבה ונסגור את הדלת מבפנים ונשב לאכול… הם יכולים עוד להתנפל עלינו תיכף ולשחררנו…
(הם סוגרים את הדלת מבפנים, יושבים על יד הגיגית ומתחילים לאכול מתוך פחד ויאוש).
המסך.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות