ספר א' שלכת:

מאת

יצחק קצנלסון

---

עֶרֶב

מאת

יצחק קצנלסון

הַבֵּט –

אִם לֹא הַשֶּׁמֶשׁ תֵּט לְפַאֲתֵי יָם?

לֹא שֶׁמֶשׁ תֵּט

זֶה מֶבַּט עֵינַי נֶחְתָּם שָׁם.

הַסְכֵּת וּשְׁמָע:

כְּלוּם מַשַּׁק כַּנְפֵי עוֹף שָׁם נִתָּךְ, אָח?

לא הָא –

זֶה לֵב, אֲשֶׁר מִסְּגוֹרוֹ חָרַג, יַךְ.

הַגִּידָה לִי,

אִם לֹא עֲנָנָה נְמוֹגָה וְכָלָה שָׁם בָּרוֹם?

לֹא הִיא –

הִרְהוּרִי הוּא, הַמְרַחֵף עַל פְּנֵי תְהוֹם.

---

מִבִּפְנִים

מאת

יצחק קצנלסון

בַּחֲדָרִים הָרֵיקִים הָאֵלֶּה הוֹיָה תּוּגָה אִלֵּמָה.

הַוִּילוֹנוֹת מוּרָדִים, הַחַלּוֹנוֹת סְתוּמִים אֲטוּמִים,

וְרוּחוֹת מֵאֵי־מִזֶּה פוֹרְצִים וְנוֹשְׁבִים עֲגוּמִים –

לֹא מִבַּחוּץ הֵמָּה בָאִים, מִבַּיִת מִתְחוֹלְלִים הֵמָּה.

הֵרָגְעוּ וָנוּחוּ… לָמָּה כֹה רוֹגְשִים אַתֵּמָּה?

וְלָמָּה תָהִימוּ בְאָזְנַי, הוֹי, הֵדִים עֲמוּמִים?

עַל אַהֲבָה, אֲשֶׁר פֹּה יָדַעְתִּי, תָּהִימוּ, וַעֲלוּמִים –

קַמְתֶּם מִן הַמֵּתִים לְנַחֵם וְתַהַלְכוּ אֵימָה…

בַּחֲדָרִים הָאֵלֶּה, נִכְנַסְתִּי הַלַּיְלָה בְמִקְרֶה,

הָיִיתִי לִפְנֵי עֶשֶׂר שָׁנִים, בְּתוֹר זָהָב שֶׁעָבָר,

וְשִׁקַּרְתִּי לְאִשָּׁה, וְאִשָּׁה – אַף הִיא לִי פֹה שִׁקְּרָה;

אָמַרְתִּי שֶׁלֹא אֶעֶזְבֶנָּה כָּל־זְמָן אֲשֶׁר אֶחִי,

כֹּה אָמְרָה אַף הִיא לִי, אַךְ לֹא שָׁמַרְנוּ הַדָּבָר.

בַּחֲדָרִים הָרֵיקִים הָאֵלֶּה – מִי זֶה מַכֵּנִי לֶחִי?

---

קִסְמֵי מָוֶת

מאת

יצחק קצנלסון

א.

רָאִיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרִדְתּוֹ הַיַּמָּה,

וְהוּא עָגֹם וְחַכְלִילִי –

וַיַּז עָלַי הַשֶּׁמֶשׁ אֶת צַעֲרוֹ אַרְגָּמָן

צַעַר חַי, מְדַבֵּר אֶל הַנְּשָׁמָה;

וַיִּפְּלוּ הַנִּיצוֹצִין עַל פָּנַי וּבְתוֹךְ עֵינַי –

וַיִּפְּלוּ גַם עַל צִלִּי.

הַשֶּׁמֶשׁ רַד; עוֹד הֶאֱדִים הַמַּעֲרָב שָׁעָה קַלָּה,

עוֹד הִבְהֲבוּ שִׁפּוּלָיו;

הַשֶּׁמֶשׁ רַד – וְעוֹד שָׁעָה לָחֲשָׁה אַדְמִימוּתוֹ –

עַצֶּבֶת רְחוֹקָה וְנַעֲלָה…

וְהַלַּיְלָה בָא וְנָשַׁב בְּאֵשׁ הַיָּם וּלְכָדוֹ,

וְנִתְלֶה בְשׁוּלָיו.

הַשֶּׁמֶשׁ רַד. שְׁנֵי עֵדִים הָיוּ לוֹ: אֲנִי־הוּא –

אָנֹכִי וְגַם צִלִּי;

שְׁנֵי עֵדִים הָיוּ לוֹ, שֶׁרָאוּ בְצַעֲרוֹ,

וְטָעֲמוּ מִפִּיהוּ…

בִּשְׁנֵינוּ דָבְקָה אֵשׁ הַצַּעַר הַלּוֹחֶשֶׁת,

הַצַּעַר הַחַכְלִילִי.

אַךְ צִלִּי נָתַן יָדוֹ אֶל הַלֵּיל הָאָפֵל –

הַצֵּל שֶׁנָּח בְּצִדִּי.

בִּכְבשׁ הַלַּיְלָה אֶת זָהֳרֵי הַמַּעֲרָב –

הִשְׂתָּרַע עַל כָּל שָׁפָל…

וְנִשְׁאַר לוֹ, לַשֶּׁמֶשׁ, רַק בֶּן־קַדִישׁ אֶחָד

וְלֵב יְחִידִי.

ב.

הָשְׁלַכְתִּי מֵחֵיק יוֹם אֶל תְּהוֹם שֶׁל לַיְלָה פֶתַע.

לֹא הָיָה תְּחוּם, לֹא רֶוַח קָטָן…

כְּעֶלֶם, אֲשֶׁר הִזְקִין וְטֶרֶם רָאָה צָהֳרֵי חַיִּים,

פִּקֵּחַ, אֲשֶׁר נוֹכַח פִּתְאֹם שֶׁהוּא פֶתִי…

קָפְצָה לִי כֹה חִישׁ הַדֶּרֶךְ,

מֵאֱלֹהִים אֶל שָׂטָן.

בְּעוֹד הַצְּחוֹק כְּשֶׁמֶשׁ בְּעֵינַי, אָשְׁלַךְ מָטָּה,

לֹא הִסְפִּיק גְּוֹעַ… בְּנָפְלִי

רָבַץ כַּיָרֵחַ בְּתוֹךְ עֵינַי קוֹפְאוֹת,

וְכַיָּרֵחַ יָאִיר הָעֲלָטָה.

הָשְׁלַכְתִּי – פֶּתֶק חֲוַרְוָר אֶל בּוֹר קִבְרִי,

לְקֶבֶר אָפְלִי…

הַס, מִי אוֹמֵר: הַכֹּל אָבַד בָּאֲפֵלָה?

לֹא זִכְרוֹן וְלֹא שְׁמוּעָה!

בִּי מַשֶּׁהוּ מִבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וּמִכְּלוֹת־הַיּוֹם מְהַבְהֵב,

קָרַן אֲדַמְדַּמָּה וַאֲבֵלָה;

יַמֵּי חֹשֶׁךְ אוֹתָהּ לֹא יְכַסּוּ,

וְלֵילֵי עַד לֹא יְכַבּוּהָ.

וְלִבִּי לֹא לַשֶּׁמֶשׁ שֶׁיוֹפַע בִּשְׁמֵי רָמִים,

וְאוֹרוֹ לֹא בִשְׁבִילִי;

עוֹד הַלַּיְלָה אָמוּת, כִּי כַךְ יָשְׁרָה בְעֵינַי –

לָמוּת בִּדְמִי יָמִים;

וִיְהִי מְרַפְרֵף גַּם עַל קִבְרִי צַעַר מוֹתִי,

לוֹחֵשׁ וְחַכְלִילִי…

---

רָקָב

מאת

יצחק קצנלסון

הֲתִזְכְּרִי הָעֵץ כִּי כֹרַת, גַּם עֳבִי הָיָה לוֹ וְגֹבַהּ –

קָרַבְנוּ אֶל הֶחָלָל וַנִּרְאֶה אֶת לְבָבוֹ – רָקָב.

לֹא הָיָה תוֹכוֹ כְבָרוֹ… אִי־אֵמוּן אוֹתִי תָּקַף

לַעֲצֵי הַיַּעַר

כֻּלָּם, אֶת כֻּלָּם אָכַל עָשׁ, וְאֵין שֹׁוֶה

לְהַנִּיחָם, גַּם לְכָרְתָם אֵין שֹׁוֶה… מַה בֶּצַע וּמַה טּוֹבָה

בְּבַיִת מֵהֶם כִּי יִבָּנֶה? תּוֹלַעַת תְּחִי, תִּבְאַש בִּסְדָקָיו,

וְגַם הָאָדָם בְּקִרְבּוֹ יֵשֵׁב… אָדָם גֵּאֶה שֶׁזָּקַף

אֶת רֹאשׁוֹ כְאִילָן… עָשׁ אֶת עָשׁ יֹאכַל לָשׂבַע.

יָצָאתִי אֶת הַיַּעַר וְנִמְלַטְתִּי הַעִירָה, מִן הָעִיר

שׁוּב נַסְתִּי לַיַּעַר… וְכֵן חוֹזֵר חָלִילָה, חָלִילָה…

נָע וָנָד בְּאֵין מִקְלָט וּמוֹצָא, וּכְסוֹבֵב עַל צִיר –

“קַיִן!” כֵּן תִּגְעֲרִי בִי – “הוֹי, קַיִן, בְּאֶרֶץ נוֹד!”

קָטֹנְתִּי מֶנּוּ… לָהּ אַעַן, לֹא אָנֹכִי כָרַתִּי הָאִילָן,

וְאֶת הֶבֶל, אֶת הֶבֶל אָחִי לֹא הָרַגְתִּי עוֹד.

---

דְּלֵקָה

מאת

יצחק קצנלסון

הֲתִזְכְּרִי: אֶל מוּל פְּנֵי הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ

עָמַדְנוּ שְׁנֵינוּ וְהִבַּטְנוּ נִכְחֵנוּ מַעֲרָבָה –

אֶת הַשָּׁמַיִם כֻּלָּם אָחֲזָה לֶהָבָה,

הִתְאַבְּכָה גֵּאוּת עָשָׁן וְאֹדֶם־דָּם וָרוּחַ.

עַל לוּחַ לִבִּי אָז תַּנִּיחִי רֹאשׁ, הַנָּאוָה –

נָח רֹאשֵׁךְ עֲלֵי לִבִּי, אַךְ לִבִּי לֹא יָנוּחַ,

עוֹד יָדִי תוֹמְכָה בָךְ וּמֶבָּטִי – הוּא שָׁלוּחַ

אֶל הַרְרֵי הַפְּלָדָה, לְתִלֵּי אֵשׁ רְבָבָה.

לֹא שָׂבְעָה עֵינִי – רְאִי! לָהּ אֶקְרָא בְצַהֲלַת פֶּרֶא,

אָנֹכִי לוֹהֵט כֻּלִּי, לִחֲכַתְנִי לַבַּת־יָם,

גַּם נָגְעָה בָךְ… וְאִם תִּתְמְהִי לִי: “מַה יֵּשׁ?”

דְּלֵקָה נָפְלָה בָעוֹלָם! אָז תִּקְרְאִי לִי: “נֶירוֹ!”

קָטֹנְתִּי מֶנּוּ… לֹא אֲנִי הִצַּתִּי רַע הָעוֹלָם שָׁם,

ונֶירוֹ – בְּעֶצֶם יָדָיו הִצִּית בְּרוֹמִי אֵשׁ.

---

לִיטָא

מאת

יצחק קצנלסון

לִיטָא כֻּלָּהּ – מִישׁוֹר אֶחָד,

אֶרֶץ אֵין לָהּ הָרִים;

עֲקַלְקַלּוֹת אָרְחוֹתֶיהָ,

וּדְרָכֶיהָ צָרִים.

גֵּז קֵרֵחַ, חֶלְקָה צְחִיחָה –

אֵין לָהּ פְּרִי תִּפְאֶרֶת;

שְׁאַר־יְרָקוֹת הִיא מַצְמִיחָה

קִשּׁוּאִים וַחֲזֶרֶת.

כֻּלָּהּ עֹנִי, כֻּלָּהּ דַּלּוּת,

לֹא זָהָב וְלֹא מַטְמוֹנִים!

אֶרֶץ־פְּרוּטוֹת זוֹ הָאָרֶץ,

אָדְמַת אֲסִימוֹנִים,

בְּלִי טַל־תְּחִיָּה וּבְלִי לֵחַ,

אֶרֶץ אֵין לָהּ פְּרָחִים;

בָּהּ הַסִּרְפָּד נוֹתֵן רֵיחַ,

מְשַׂגְשֵׂג קוֹץ הַדְּרָכִים…

צִפֳּרֶיהָ: דְּרוֹרִים, דְּרוֹרִים,

קִצְרֵי־כָנָף כֻּלָּם;

מִן הַקַּרְקַע עַל הַגַּגּוֹת,

עוֹלִים הֵם בַּסֻּלָּם.

בְּלִי תַנִּינִים, לִוְיְתָנִים,

אֶרֶץ – אֵין בָּהּ יַמִּים;

דְּגֵי־רְקָק וְעַם־סַרְטָנִים

פּוֹרִים בָּאֲגַמִּים.

אֵין בָּהּ שַֹר וְאֵין בָּהּ מֶלֶךְ,

אֵין בָּהּ הֵיכְלֵי שָׂרִים;

בָּאֳהָלִים קְטַנִּים־קְטַנִּים

אֲנָשֶׁיהָ גָרִים.

וְנָשֶׁיהָ חוֹלְבוֹת פָּרוֹת,

וְהַבְּעָלִים שׁוֹתִים;

וְהַבְּתוּלוֹת שָׁם עֲקָרוֹת

הַבַּחוּרִים פּוֹתִים.

---

לָיְלָה

מאת

יצחק קצנלסון

הַלַּיְלָה הִתְדַּפֵּק בְּחַלּוֹנִי, הַלַּיְלָה לִי הָמָה: רָזִי לִי, רָזִי – צֵא אֵלַי!

אֵין כּוֹכָב בְּשָׁמָי, אֵין בָּרָק בְּחָזִי –

וְאֵין נִיצוֹץ בְּחֵיקִי, רָזִי לִי, רָזִי–

צֵא אֵלַי!

אֲנִי כְבָר יָשַׁנְתִּי, אַךְ דְּפִיקוֹת הַלַּיְלָה

מֵאֵי־מִזֶּה יָצְאוּ, פָּרָצוּ,

הַדְּפִיקוֹת הַקַּלּוֹת, הַלּוֹחֲשׁוֹת נָגְעוּ בְאָזְנָי,

בְּנַפְשִׁי שׁוֹקֵקָה,

נָגְעוּ בְמֵיתְרֵי לְבָבִי, בִּי יַךְ – וָאִיקָצָה.

זֶה הָיָה קוֹל לֵילִי, לֵיל חשֶׁךְ,

קוֹל בָּרוּר וְטָמִיר,

מְאַיֵּם וּמוֹשֵׁךְ:

צֵא אֵלַי, צֵא…

וַיְהִי בַהֲקִיצִי, וַיְדַבֵּר הַלַּיְלָה אֶל לִבִּי,

בִּשְׂפָתוֹ הָרַכָּה וְהַנַעֲלָה,

וּלְבָבִי, הוּא עָנָה לוֹ, עָנָה

בִּשְּׂפָתוֹ,

רַכָּה וּפְלִיאָה וְנַעֲלָה כִּשְׂפָתוֹ שֶׁל לָיְלָה…

וְנוֹלְדָה בִי תַאֲוָה: לָקוּם וְלָצֵאת,

וְלִנְפֹּל בִּזְרוֹעוֹת הַלַּיְלָה וְלִקְרֹא לוֹ: אַבָּא!

סְקֹר בִּי וְהַכֵּר בְּעֵינָי –

עֲמֻקּוֹת וַאֲפֵלוֹת כְּעֵינֶיךָ, תְּהוֹם רַבָּה!

הִתְבּוֹנֵן אֶל פָּנַי – בּוֹלְטִים רָשְׁמֵיהֶם

כַּבְּלִיטוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת כִּפְלַיִם בְּחֵיקֶךָ הָאָפֵל

מַשֵּׁשׁ בְּסוּתִי, שִׂים יָדְךָ עַל גַּבִּי,

גַּע, גַּע בִּי –

אִם לֹא בִנְךָ אָנֹכִי, הַלַּיְלָה!

אָז אֶקְפֹּץ מִיצוּעִי,

אֶלְבַּשׁ סוּת שְׁחוֹרָה עַל בִּגְדִי הַלָּבָן,

בְּגַחֶלֶת שְׁחַרְחֹרֶת מָשַׁחְתִּי אֶת פָּנָי,

כִּבִּיתִי לַהֶבֶת הַנֵּר,

עַל לִבִּי צִוִּיתִי כִּי יִדֹּם,

עַל לִבִּי הָעֵר,

הִתְקַדַּשְׁתִּי לַלַּיְלָה וָאֵצֵא לִקְרָאתוֹ:

לַיְלָה, לָיְלָה

מַה מִּלֵּיל?

מַטָּה, מַעֲלָה –

אֶחָד צֵל!

אִישׁ בָּאָרֶץ

וְאֵל בָּרוֹם

מְצוּלָה אַחַת

אֶחָד תְּהוֹם…

מִזְרָח, מַעֲרָב,

דָּרוֹם, יָם –

לֵיל לֹא מֵחֵל

וְאֵינוֹ תָם.

מָה אוֹר אִם יִגַּהּ

רֶגַע קָט?

אֲנִי לַלַּיְלָה

וְהַלֵּיל לָעַד…

 

יָצָאתִי אֶל לֵילִי, וְלֵילִי לֹא הָיָה בַחוּץ.

רַק סוּלְיוֹת נְעָלַי נִקֵּשׁוּ,

רַק שׁוּלֵי סוּתִי רִשְׁרֵשׁוּ,

רִשְׁרְשׁוּ רֶגַע וְנָדַמּוּ.

 

לַיְלָה, לַיְלָה, אַיֶּכָּה?

– הִנֵנִי. וְאַתָּה, בְּנִי? –

אָנֹכִי? פֹּה נִצָּב אָנֹכִי!

רְאֵה, אֲנִי פוֹרֵשׂ אֶת כַּפַּי מִמֶּנִּי וָהָלְאָה,

זוּ סוּתִי אֲשֶׁר בָּהּ נָגַעְתִּי,

מְלֹא כָל הָעוֹלָם שׁוּלֶיהָ,

מְלֹא כָל הָעוֹלָם הִנֵּנִי…

אִם אֵינְךָ רוֹאֵנִי?

הַאֻמְנָם יָצָאתִי וָאֶכְבֹּש מְקוֹמְךָ, הַלַּיְלָה?

וְאָנֹכִי לְשָׁלוֹם יָצָאתִי.

 

בֹּא, הַכֵּר אֶת כְּתֹבֶת הַשָּׁלוֹם בְּמִצְחִי,

בִּשְׂפָתְךְ הִיא כְתוּבָה.

בֹּא, קְרָא אֶת חֲלוֹמְךָ בְעֵינָי,

קוֹדֵר שָׁם יִרְבַּץ, חֲלוֹם כַּעוֹפֶרֶת.

אִם לְסוּתִי אֵין רֵיחַ הַלַּיְלָה?

צָעִיר יָצָאתִי לִקְרָאתְךָ, קְטַן־קוֹמָה וְצָעִיר,

וְאִם עַתָּה גָּדַלְתִּי

מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ –

אֶל תִּרְגַּז…

אַל־נָא תִקְצֹפָה,

הַלַּיְלָה!

אַךְ מַה זֶּה?

אֲנִי דוֹבֵר – וּדְבָרַי נִתְקָלִים בְּעַצְמִי!

קוֹרֵא אָנֹכִי – וְכָל קְרִיאָה נִתְקֶלֶת בְּעַצְמִי…

הַאֻמְנָם רַק אֶחָד אָנֹכִי?

וְאֵין עוֹד זוּלָתִי,

וְאֵין עוֹד?

הִנֵּה אֶשְׁמַע: שׁוּלֵי סוּתִי הַשְּׁחוֹרָה רִשְׁרֵשׁוּ,

רִשְׁרְשׁוּ רֶגַע וְנָדַמּוּ,

שׁוּלֵי סוּתִי –

וְאָנֹכִי, אֵי אָנִי?

הַבְּלָעַנִי הַמֶּרְחָק אִם אֲנִי בְלַעְתִּיהוּ?

אֲנִי נִצָּב בַּכֹּל וּבְכָל מָקוֹם אֵינֶנִּי,

הָבָה אֶקְרָא בִשְׁמִי –

לְאָן יָצָא הַקּוֹל?

אֵיפֹה אָבַד הַקּוֹל וְאֵי נִבְלַע?

מִישֶׁהוּ קָרוֹב, מְאֹד קָרוֹב – הִתְרַחֵק.

וּמִישֶׁהוּ נֶעֱלָם וְרָחוֹק – צָר עָלָי,

מִסְתַּתֵּר אֲחוֹרַי וּמְצַחֵק –

הָבָה אַשְׁלִיךְ מֵעָלַי אֶת סוּתִי הַשְּׁחוֹרָה,

לְלֹבֶן זְרוֹעוֹתַי אַכִּירוֹ,

אֶת לֵיל שִׂיחִי –

אֶת יְרִיבִי הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא –

עָלַי עָמַד הַלָּיְלָה,

וְהוּא גָדוֹל וְהוּא עָמֹק, הוּא מַטָּה וָמָעְלָה

וַאֲנִי בְתַכְרִיכָי.

---

עַל הֲרִיסוֹת

מאת

יצחק קצנלסון

אוֹיָה לִי, הֲזֹאת יְרוּשָׁלָיִם? וְאִם טוּרֵי חוֹמוֹתֶיהָ הֵמָּה?

בְּכָל אֲשֶׁר אָנֹכִי בָא וְאֶל כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ –

שׁוֹפַעַת תַּרְבּוּת מִתַּחַת גַּגִּים וְחַלּוֹנוֹת בְּדֹלַח…

אוֹיָה לִי, יְרוּשָׁלַיִם מָגוֹר לִי, מְהַלְּכָה עָלַי אֵימִים.

יְרוּשָׁלַיִם… אַיֵּךְ? אַיֵּךְ פֹּה יְרוּשָׁלַיִם הַשּׁוֹמֵמָה?

בִּמְקוֹם זֶה פְסַנְתֵּר זוּל וְזָר בְּתוֹכֵךְ, וְזָר מְחוֹלֵךְ –

לוּ עוֹד מָצָאתִי אֶת הַבַּעַל בָּךְ, בָּנִים לוּ עוֹד הֶעֱבַרְתְּ למֹּלֶךְ…

לוּ אָשַׁמְתְּ כְּאָז? לוּ כְאָז הָיִית כַּיּוֹם הַזֶּה אֲשֵׁמָה!

קְרוֹבָה לָנוּ צוֹר, וְצִידוֹן – לָהּ שְׂפַת כְּנַעַן,

בִּיהוּדָה קוֹל אִם נָרִים – הֵד מִמּוֹאָב יַעַן.

עָלֵינוּ שַׁחַק אֶחָד כִּירִיעָה אַחַת פְּרוּשָֹה;

וְאִם מֵתוּ אֵלֶּה – טוֹב כִּי תִדְרְשִי אֶל מֵתִים,

וְאַל תִּדְרְשִׁי אֶל חַיִּים וְלֹא רוּחִי, וַאֲשֶׁר שְׂנֵאתִים…

אֶלֶף נְיוּ־יוֹרְקִים בְּעַד יְרוּשָׁלַיִם אַחַת נְשַׁמָּה וַהֲרוּסָה.

---

שְׁנֵי שָׁרִים

מאת

יצחק קצנלסון

לַשָּׁוְא פּוֹרְשָֹה כָנָף הַצִּפּוֹר בִּכְלוּבָהּ,

לָעוּף לְיָמִין וּשְׂמֹאל;

אֶת חֻפְשָׁהּ שָׁדָדוּ, בְּכָל זֹאת הִיא מְזַמְּרָה,

הִיא מְזַמְּרָה, הִיא שָׁרָה בְקוֹל…

אַךְ שִׁירָהּ מֶה עָצֵב, לְבָבוֹת קוֹרֵעַ

זֶה קוֹלוֹ הָרוֹעֵד וְהוֹמֶה;

גַּם שִׁירִי – הַבִּיטוּ, הַבִּיטוּ – גַּם שִׁירִי,

אֶל שִׁירַת הַצִּפּוֹר הוּא דוֹמֶה…

---

שֵׁמוֹת

מאת

יצחק קצנלסון

בַּלַּיְלָה הַזֶּה, לֵיל צַלְמָוֶת, יָשַׁבְתִּי בְּבֵיתִי לְבַדִּי,

וָאֶזְכֹּר עֲלוּמַי הָרְחוֹקִים וּדְבָרִים כֹּה הַרְבֵּה מִכְּבָר;

קוֹלוֹת שֶׁנִּדְמוּ שׁוּב עָלוּ וְשָׁבוּ וְצָלְלוּ וְנִדְמוּ –

וְהָיָה לִי צָר.

הָאִשָּׁה אֲשֶׁר אֲהֵבַתְנִי, שׁוּב עָלְתָה מִתְּהוֹם שֶׁל נְשִׁיָּה,

בָּאָה וְעָמְדָה עַל סִפִּי, עָמְדָה וְחִיְּכָה עַד בּוֹשׁ,

חִיְּכָה בְחֵן לִי, הֵנִיעָה לִי קָדְקֹד וְנֶעֶלְמָה –

הוֹרַדְתִּי רֹאשׁ.

אַרְגָּז בַּשֻׁלְחַן פָּתַחְתִּי – שָׁם צְרוֹר הַמִּכְתָּבִים,

גַּל שֵׁמוֹת וְחוֹתַם מְדִינָה וּמְדִינָה וַאֲבָקָן הָרָב;

שָׁלַחְתִּי אֶת יָדַי אֶל עָלֶה מִתּוֹךְ הַשַּׁלָּכֶת –

נִטַּשְׁטֵשׁ הַכְּתָב.

נִטַּשְׁטְשׁוּ אוֹתִיּוֹת וּנְקֻדּוֹת וּמִלִּין בַּמִּכְתָּב חָוָרוּ,

מִי תָקַע פֹּה שִׁנּוֹ? צִפָּרְנוֹ שֶׁל מִי נִקֵּר פֹּה?

נִפְצְעָה הַהֵ“א בַאֲהוּבִי וּמֵ”ם בְּמַחֲמַדִי נִזּוֹקָה,

חָוְרָה הַדְּיוֹ.

בַּלַּיְלָה הַזֶּה דֹם הוֹצֵאתִי סֵפֶר מִתּוֹךְ אֲרוֹן־סְפָרַי,

לְאוֹרוֹ הַקָּלוּשׁ שֶׁל נֵר הִסְתַּכַּלְתִּי בְּסִפְרִי הַלָּז;

פָּתַחְתִּי הַסֵּפֶר וָאֵבְךְּ עַל דַּף כָּתֹם וְצָהֹב –

עַל שִׁירִי מֵאָז.

---

כָּבַד עָלַי רֹאשִׁי

מאת

יצחק קצנלסון

כָּבַד עָלַי רֹאשִׁי, הָהּ, מַה כָּבַד –

וְאִם לִי אָבַד

גַּל מַחְלְפוֹתָיו, מַחְלְפוֹת אַבְשָׁלוֹם בֶּן־הַמֶּלֶךְ,

כִּבְדוֹת מִשְׁקָל,

גַּל! כְּגַל עַל פְּנֵי הַמַּיִם נֶהְלָךְ…

גַּם לֹא שָׁאַלְתִּי: לְאָן?

יַד הַזְּמָן הִיא, הָיְתָה בוֹ בְּרֹאשִׁי יַד הַזְּמָן,

הִיא עָשְׂתָה בוֹ שַׁמּוֹת,

הֵסִירָה עֶדְיוֹ מֵעָלָיו וַיִּתְגָּל –

הוֹי רֹאשִׁי, רֹאשִׁי,

יוֹם־יוֹם מַשָּׂאוֹ מֵעָלָיו יוּקַל וְאֵינוֹ נוֹשָׁע…

וְלֹא רַק פְּרִיקַת עֹל הַשְּׂעָרוֹת

גַּם מַחְשְׁבוֹתָיו, אֲשֶׁר הָיוּ חַמּוֹת,

נַעֲשׂוֹּ קָרוֹת,

לֹא יִתַּמֵּר הֶבְלָן, אֵדָן פָּג…

מִתַּחַת גַּג כְּמוֹ עַל פְּנֵי הַגָּג.

הַקְּדֵרָה לֹא רוֹתַחַת עוֹד וְלֹא קוֹדַחַת

מִתַּחַת הַקָּרַחַת –

וּבְכָל זֹאת כָּכָה כָּבַד, כָּבַד עָלַי רָאשִׁי!

וְעוֹד זֶה מִקָּרוֹב הָיָה רֹאשִׁי קַל,

קְוֻצּוֹתָיו גַּל

נִשָּׂאוֹת וּמִתְנַפְנְפוֹת בָּרוּחַ,

עוֹד זֶה מִקָּרוֹב הָיָה רֹאשִׁי כַתַּפּוּחַ

וְרוֹחֵץ בְּטַל –

---

בְּלִימָה

מאת

יצחק קצנלסון

מַה יַּעֲשֶׂה אִישׁ שֶׁעָזַב

חַיֵּי עוֹלָם כָּזָב,

חַיִּים שֶׁלֹּא רָצָם,

וְהָלַךְ לוֹ וּבִקֶּשׁ־לוֹ אֲחֵרִים,

יוֹתֵר יָפִים, יוֹתֵר כְּשֵׁרִים –

וְלֹא מָצָא?

מַה יַּעֲשֶׂה אִישׁ, שֶׁתָּעָה יָמִים רַבִּים

וְהָלַךְ בַּעֲצַת חֲלוֹמוֹת מְנַבְּאִים,

וְהִתְמַכֵּר לַהֲזָיוֹת־פֶּלֶא,

שֶׁאָמְרוּ לוֹ: קוּם בְּרַח, זֶה כֶּלֶא!

קוּם נוּס מִזֶּה – זֶה בֵּית־אֲסוּרִים!

זֶה עוֹלָם טָמֵא – רַק שְׁרָצִים עַל קַרְקָעוֹ זוֹחֲלִים…

רַק שֶׁמֶשׁ אֶחָד יֵשׁ בִּשְׁחָקָיו –

וּבְעָמְדוֹ עוֹד בַּמִּזְרָח, וְקָרָא זֶה הַשָּׁמֶשׁ:

בּוֹאוּ, קְרוּצֵי חשֶׁךְ וּצְרוּפִים מִנִּי אָמֶשׁ,

עֲלוּ מִתּוֹךְ הָעָש וּמִתּוֹךְ הָרָקָב,

וְחִטְפוּ זְהָבִי!

אָז יָעַט כָּל הָעָם אֶל הַפֵּרוּרִים,

וְהִתְנַפְּלוּ כֻלָּם –

הַתּוֹלָע כְּמוֹ הַכְּפִיר, בֶּן הָרֶמֶשׂ כְּמוֹ הַלָּבִיא,

לְהוּטִים, בְּהוּלִים,

וּבְקוֹלוֹת תְּרוּעָה עֲלֵיהֶם אָז יִתְנַפְּלוּ:

זַהֲרוּרִים, זַהֲרוּרִים!

יְמַשְׁמְשׁוּ בָהֶם, בְּיָדַיִם מְזֹהָמוֹת בָּם יְטַפְּלוּ

עַם הַזּוֹחֲלִים,

וְאֵשׁ זָרָה בְעֵינֵיהֶם, וְעֵינֵיהֶם עֵינֵי נוֹכְלִים.

וְחָטַף אָז כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ אֶת שְׁבִיב־אוֹרוֹ,

וְהִתְגַּנֵּב אִתּוֹ אֱלֵי חוֹרוֹ

כְּגַנָּב בְּתוֹךְ מְעָרָה וּכְשָׂטָן בְּתוֹךְ הַשְׁאוֹל,

וּכְמוֹ הוֹלֵךְ רָכִיל

עִם מַחְשְׁבוֹת מְזִמָּה;

וּלְחָבֵר קְפוּא־חשֶׁךְ הַיּוֹשֵׁב שָם עִמּוֹ,

יוֹשֵׁב דּוּמָם וְיָחִיל –

יִתְאוֹנֵן: אֲהָהּ, אֵין לִי כֹל…

הוֹי, מִי יָרִיב אֶת רִיבִי,

הַשֶּׁמֶשׁ לֹא חָלְקָה לִי שְׁבִיבִי,

אֵין לִי כֹל…

זֶה סֵדֶר יוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָמְךָ, בְּנִי, וְלֵילוֹ –

אָחִיהוּ הוּא הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא,

בְּעִקְבוֹת אָחִיו בָּא הוּא, וּבִלְשׁוֹנוֹ הַשְּׁחַרְחֹרָה

יְלַקֵּק מֵעַל כָּל לֵב אֶת גַרְגְּרֵי הַטֹּהַר

וְנִיצוֹצֵי הַזִּיו – זָרַק לוֹ אֵלוֹ

בִּשְׁבִיל יַלְדֵי הַסֹּהַר,

בָּא בוֹלֵעַ שַׁבְרוּרֵי הָאוֹרָה וּמְחַנְּקָם…

קוּם בְּרַח!

וַאֲנַחְנוּ כְבָר סִפַּרְנוּ לְךָ זֶה כַמָה פְעָמִים

עַל אֹדוֹת חַיֵּי־פֶלֶא וְעוֹלְמוֹת קְסָמִים,

קֶסֶם שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר וּפֶלֶא שֶׁאֵינוֹ תָם,

חֲלוֹם עָשׂוּי לִבְלִי חָת,

חֲלוֹם שֶׁאֵינוֹ בוֹרֵחַ גַם בְּהָקִיץ אִישׁ מִשְׁנָת,

חֲלוֹם וְהֶמְשְכוֹ גַם לְאַחַר שֶׁהוּא קָם.

גַּם שָׁמָּה יֶשְׁנוֹ צַעַר, אַךְ צַעַר אַחֵר:

הוּא אֵינוֹ בָא עִם לַיְלָה, הוּא נִשְׁקַף בְּעֵין הַשַּׁחַר.

גַּם שָׁם בְּנֵי־אָדָם בּוֹכִים אֶת כָּל שָׁבֶר –

אַךְ אִישׁ עַל צַוְּארֵי חָבֵר.

גַּם שָׁמָּה בְנֵי אָדָם תּוֹעִים –

אַךְ לֹא בַחשֶׁךְ, אֶת הַמֶּרְחָק הֵמָּה רוֹאִים.

יְחִידִים לֹא יַעֲשׂוּ דַּרְכָּם, אִם אֶחָד הוֹלֵךְ לוֹ עֲרִירִי –

וְנִסְפְּחוּ אֵלָיו שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי וְהָעֲשִׂירִי.

וְלֹא שֶׁמֶשׁ וְלַהַב אֶחָד, כְּמִּסְפָּר כָּל הַלְּבָבוֹת

כָּךְ מִסְפָּרָם שֶׁל הַשְּׁמָשׁוֹת שָׁמָּה וְהַלֶּהָבוֹת.

וְאִם אֵין לְאִישׁ עוֹד שֶׁמֶשׁ וּמָכַר אֶת כָּל זְהָבוֹ

וְקָנָה שֶׁמֶשׁ, שֶׁמֶשׁ בְּעַד לְבָבוֹ…

וּבְהִתְיַצֵּב גּוּשׁ לַיְלָה עַל דַּרְכּוֹ לְהַחֲרִידוֹ בְאִמְשׁוֹ,

הוּא הוֹלֵךְ לִקְרָאתוֹ בְלִי יִרְאָה וּמַרְאֶה לוֹ שִׁמְשׁוֹ.

וּכְטוֹב שָׁם לֵב בְּנֵי־אָדָם וְשָׂחֲקוּ שְׂחוֹק־כַּדּוּרִים:

זֶה זוֹרֵק שִׁמְשׁוֹ לָזֶה,

וּצְחוֹק שֶׁל פֶּה וָפֶה

טוֹבֵעַ בְּיַם־זַהֲרוּרִים.

צֵא, בַּקֵּשׁ הָעוֹלָמוֹת!

מַה יַעֲשֶׂה אִישׁ, שֶׁשָּׁמַע וְיָצָא

בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה, לֹא סְלוּלָה וַאֲפֵלָה מְאֹד,

וּבִקֵּשׁ אֶת עוֹלְמוֹת הַסּוֹד –

וְלֹא מָצָא?

מַה יַעֲשֶׂה אִישׁ, אֲשֶׁר נוֹאָשׁ מֵעוֹלְמוֹת הַסּוֹד,

וְהוּא יָגֵע מְאֹד…

מַה יַּעֲשֶׂה אִם חָזַר לְעוֹלָמוֹ

הַטָּמֵא –

וְגַם הוּא לֹא מִתְנַכֵּר?

פָּרַשׂ כַּפָּיו לַשֶּׁמֶשׁ הָאֶחָד – וְכָבָה,

נָתַן עֵינָיו בָּאַרְגְּמַן הַמַּעֲרָב – וְגָוָע.

שַׁח עַל שׁוֹשַׁנָּה – חָוָרָה,

עַל כְּנָף רוּחַ נִתְלָה – עָבָרָה.

קָרֹא קָרָא בְּשֵׁם חָבֵר וָרֵע –

אֵין עוֹנֶה וְאֵין לוֹ שׁוֹמֵעַ.

בְּנֵי־עוֹרְבִים אִם רוֹאָם – וּפוֹרְחִים,

הוּא שָׁב אֶל הַחַיִּים – וְהֵם בּוֹרְחִים…

יַךְ עַל לֵב אֶל חֲלוֹמוֹ מִלְּפָנִים,

אַף הוּא לוֹ מִתְּהוֹמוֹ לֹא עָנָה…

וְהַלַּיְלָה הוּא בָא –

---

קָרְבָּן

מאת

יצחק קצנלסון

דְּבָרַיִךְ טַלְלֵי נִחוּמִים לִי הַיּוֹם,

דְּבָרַיִךְ – רְבִיבִים;

חִדְלִי, אַל תַּרְעִיפִים לִי, הֵאָנְקִי דֹם –

לוּ יָדַעַתְּ עַד כַּמָּה הֵם מַכְאִיבִים…

יַד אִמִּי לָךְ… הָסִירִי יָדֵךְ מֵעַל רֹאשִׁי,

כְּאֵם אַתְּ מְלַטֶּפֶת וּמְרַחֶמֶת,

דַּבְּרִי אִתִּי קָשׁוֹת, הוֹכִיחִינִי, דְרשִׁי!

לָמָּה אֵין אַתְּ מִתְרָעֶמֶת…

אֲנִי אֶת לִבֵּךְ וְאֶת רוּחֵךְ אֵדָע –

הֵן שָׁם אַחֶרֶת…

חִדְלִי, לֹא אוּכַל רְאוֹת לְלִבֵּךְ וּלְרוּחֵךְ כְּבֵדָה,

וּשְׁמֹעַ בּוֹ בָרֶגַע אוֹתָךְ מְדַבֶּרֶת.

תְּנַבְִּאִי יוֹם שֶׁל אוֹר לִי מִתּוֹךְ חִיּוּךְ אָנוּס,

וּמִתּוֹךְ נִיעַ קַל בְּרֹאשֵׁךְ –

חִדְלִי, אַל תֶּחֱזִי לִי שֶׁמֶשׁ וְאוֹר גָּנוּז,

וּבְמִסְתְּרֵי נַפְשֵׁךְ יָמֵשׁ חֹשֶׁךְ.

חִדְלִי נָא, וְאִם אַתְּ נוֹשְׁקָה לִי – לֹא נֹפֶת

תִּטֹּפְנָה אֵל שְׂפָתַיִךְ לִי בְּנָשְׁקֵךְ –

הַגְמִיאִינִי־נָא מֵעָגְמַת נַפְשֵׁךְ תֹּפֶת,

הַשְׁקִינִי־נָא מֵחָשְׁכֵּךְ.

---

בַּלְהוֹת לָיְלָה

מאת

יצחק קצנלסון

עוֹד רֶגַע – אֲהָהּ, וְכָבָה הַכּוֹכָב הָאַחֲרוֹן בַּמְּרוֹמִים,

וְשָׂמְחוּ לְאֵידוֹ הָעֲנָנִים;

וַאֲנִי, אָנָה אֲנִי בָא בְלַיְלָה זֶה אָפֵל וְשׁוֹמֵם –

מִי יָאִיר, מִי יַסְבִּיר לִי פָנִים?

וְאָנֹכִי לֹא אֵדַע אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ אֵלֵךְ – לֹא אֵדַע,

וְהַשְּׁבִילִים כֹּה רַבִּים וַעֲקֻמִּים –

וְכַאן, בַּתֹּהוּ הַזֶּה, עָלַי לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲבֵדָה,

לִמְצֹא חֲלוֹם הָעֲלוּמִים…

בְּצִדֵּי כָל דֶּרֶךְ לִי אוֹרְבִים מַלְאֲכֵי־הַמָּוֶת וּשְׂטָנִים,

מַשְׁחִירִים מִזָּוִיּוֹת־סְתָרִים –

אָרוּר יוֹם מָחָר וְאוּרָיו הַחַמִּים וְהַלְּבָנִים,

שֶׁיְנַשְּׁקוּ אֶת רִגְבֵי קִבְרָתִי הַקָּרִים!…

---

עַרְבִית

מאת

יצחק קצנלסון

עֲלֵה־נָא וּזְרַח, שֶׁמֶשׁ אוֹרִי,

אֱמֹר לְתוּגָתִי: עֲבֹרִי!

וּלְעָצְבִּי אֵין־סוֹף –

הַגִּידָה: חֲלֹף!

 

הָעֶרֶב אִם רַד –

כֵּן יוֹפַע מִיָּד,

כְּרֵע וּכְאָח

אֵלַי נִלְחָץ וְסָח:

 

הָהּ, כִּי פָנָהּ יוֹם,

שֶׁמֶשׁ שָׁקַע דֹּם,

שָׁקַע, אֵינוֹ עוֹד,

נִשְׁאַר רַק יְקוֹד…

 

הִתְפַּלַּלְתִּי לַשֶּׁמֶשׁ וְעָלָה,

לָעֶרֶב שׁוּב יָרַד וְצָלָל,

וְצַעֲרִי הָרָב

הָהּ שָׁב אֵלַי, שָׁב…

 

נִשְׁאַרְתִּי לְבָד

בְּאָהֳלִי מָט,

פָּז כְּתָלָיו, הָהּ, נָס,

נָס, הוּעַם הַפָּז…

 

רַק שָׁם בִּפְאַת יָם

כְּעֵין כֶּתֶם שֶׁל דָּם,

עוֹד לוֹחֵשׁ בִּכְאֵב

דָּם שֶׁמֶשׁ וָלֵב…

---

בַּדֶּרֶךְ

מאת

יצחק קצנלסון

א.

הֲרוּחַ קַל אוֹ מַלְאָךְ טָס

וְנָגַע בִּי כִמְעַט וְנָס?

 

וָאֶקְרָא לוֹ, וַיָּבוֹא שׁוּב –

זֶה הָיָה כְרוּב, זֶה הָיָה כְרוּב!

 

הַגִּידָה, כְּרוּב, מַה־זֶּה הַצֵּל?

“שְׁחוֹר כְּנָפַי הוּא, אֲנִי שַׂר־לֵיל!”

 

הַגִּידָה כְּרוּבִי לִי, כְּרוּב־רוֹם,

הַשְּׁבִיבִים מָה, הַזּוֹרְחִים דֹּם?

 

"שְׁבִיבִים אֵלֶּה בִשְׁמֵי עָל –

טְלָלִים הֵמָּה, פְּנִינֵי טָל.

 

לִפְנוֹת בֹּקֶר, טֶרֶם עוֹד

הִבְהִיק רָז וְנִגְלָה סוֹד,

 

הֵמָּה נוֹפְלִים מִשְּׁמֵי־עַד

עַל כָּל צִיץ וְעַל כָּל בַּד".

 

ב.

הַגִּידָה, כְּרוּב, נָא הַגֶּד־לִי,

הַלְּבָנָה לָמָּה חִוְּרָה הִיא?

"לְבָנָה זוֹ הִיא מֵתָה כְבָר –

אַךְ עַל הַלַּיְלָה צַר לָהּ, צָר…

הַיּוֹם, הוּא רָחַץ בְּנֹגַהּ חַם,

וְלֵילָהּ – הָהּ, בַּחֹשֶׁךְ תָּם…

וְעִם בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בַּעֲרֹב הַיּוֹם,

עוֹלָה הִיא מִקִּבְרָהּ דֹּם –

וְחִוְּרָה הִיא, כִּי מֵתָה כְבָר,

אַךְ עַל הַלַּיְלָה צָר לָהּ, צָר…

עַל פְּנֵי הַשְּׁחָקִים תּוֹעָה הִיא,

וְזוֹרְעָה אוֹר, וְזוֹרְעָה דְמִי…"

ג.

וְהָעֵצִים, הָעֵצִים הַלָּלוּ, הָרוֹדְפִים וְעוֹמְדִים,

אַחֲרֵי מִי הֵמָּה דוֹלְקִים וְאֶת מִי הֵמָּה חוֹמְדִים?

"הָעֵצִים, הָעֵצִים הַלָּלוּ, הֵן הֵנָּה הַנְּעָרוֹת,

שְׁנּוֹלְדוּ בַשָּׂדוֹת הָאֵלֶּה וּבְאֵלֶּה הַיְעָרוֹת…

הֶן־הֵנָּה הַבְּתוּלוֹת הַיָּפוֹת, שֶׁאִישׁ עוֹד לֹא רָאָן;

הֶן־הֵנָּה שֶׁאֵינָן יוֹדְעוֹת אֶת סוֹדָן, בְּעוֹד סוֹדָן עִמָּהֶן…

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה פֹה בָאוֹת אֶל בְּנוֹת הָאֲהָבִים,

וּמְחַכּוֹת לַמַּסָּע וּמְצַחֲקוֹת בֵּין־כַּךְ לַכּוֹכָבִים;

וּבַעֲבֹר הַמַּסָּע בְּחָפְזָה עַל פְּנֵיהֶן, וְדָלְקוּ

אַחֲרֵי כָל בָּחוּר חִוֵּר, שֶׁפָּשַׁט לָהֶן יָדוֹ, וְדָלְגוּ

עַל מַעֲלוֹת הַמַּעֲקֶה, שָׁם עוֹמֵד יְחִידִי הַנָּעַר –

הָאַחַת חוֹטַפְתּוֹ בְּחֵיקָהּ וּמִתְחַמְּקָה לַיָּעַר;

שָׁם הִיא לוֹחַצְתּוֹ אֶל לִבָּה, הַיָּפָה, הַבְּהוּלָה, –

לַבֹּקֶר – וְהַבָּחוּר הַחִוֵּר כְּבָר גָּוַע בִּזְרוֹעוֹת הַבְּתוּלָה…

רְאֵה, הֵן מְמַהֲרוֹת אַחֲרֶיךָ, הֵן דּוֹלְקוֹת, הֵן רוֹדְפוֹת,

פְּרוּעוֹת־שֵֹעָר וַחֲשׂוּפוֹת־הֶחָזֶה הֵן עוֹלוֹת, הֵן חוֹטְפוֹת!…"

---

הָאָסִיף

מאת

יצחק קצנלסון

שָׁמַעְתִּי: יַד נָגְעָה

וְדָפְקָה בְדַלְתִּי,

מִהַרְתִּי לְפִתְחִי –

מִי בָא שָׁם? שָׁאַלְתִּי.

וָאֶשְׁמַע קוֹל עוֹנֶה

בְּלַחַשׁ לִי: אָנִי!

“אָנִי”? מִי־אָנִי?

וַדַּאי זֶה עָנִי…

פָּתַחְתִּי – וּלְפָנַי

בְּאַדַּרְתּוֹ הַפְּשׁוּטָה

עָמַד הָאָסִיף,

וָאוֹשִׁיט לוֹ פְרוּטָה.

אַךְ הוּא סוֹף־הַקַּיִץ

פְּרוּטָתִי לֹא לָקַח,

שְׁתֵּי עֵינָיו הַיָּפוֹת

בְּתִמְהוֹן־לֵב פָּקַח –

אַחֲרֵי תִמְהוֹנוֹ

צְחוֹק עָבַר עַל שְׂפָתָיו:

לֹא עָנִי אָנֹכִי,

לִי זָהָב וָכָסֶף…

עַל שָׂדֶה וְיַעַר

וְהַר אֲנִי מוֹלֵךְ,

לִי כֶסֶף וְזָהָב

וְיִקְרַת הַבְּדֹלַח.

אַף אָמְנָם, מְאֹד קְרוּעָה

וּטְלוּאָה אַדַּרְתִּי,

אַךְ קְרָעַי – הֲדָרִי,

וּטְלָאַי – תִּפְאַרְתִּי.

כַּסְפִּי – עָב קַלָּה

וְלֹא הַמַּתָּכֶת;

וְתוֹעֲפוֹת זְהָבִי –

זֶה זְהַב הַשַׁלָּכֶת.

וּבְדֹלַח מֵי יַמִּים

וּנְהָרוֹת – בְּדָלְחִי;

צֵא־נָא חֲבִיבִי,

וּרְאֵה בִי, בְּמָלְכִי.

שָׁוְא יָגַע הָאָבִיב,

וְהַקַּיץ שָׁוְא עָמָל,

כָּל עָשְׁרָם הַגָּדוֹל

בְּיָמַי רַק גָּמָל!

גָּמַל וְנָשַׁל

לַמַרְתֵּף, לָאָסָם –

עִם חֶלְבִּי וְדָמִי

וְעִם רֵיחוֹת הַבָּשֶׂם.

כּוֹסִי רְוָיָה

וְדָשֵׁן שֻׁלְחָנִי

לֹא עָנִי אָנֹכִי,

חֲבִיבִי, לֹא עָנִי…

קַח בַּחֲזָרָה,

קַח נָא הַפְּרוּטָה,

בָּאתִי אֵלֶיךָ

לְהַזְמִינְךָ לִסְעֻדָּה,

וַעֲנָד־לְךָ זֵר כֶּסֶף

וְזָהָב, אֲהוּבִי,

צֵא וּסְבָא, אָחִי,

מִמָּתְקִי וְטוּבִי…

---

עִם הַמָּוֶת

מאת

יצחק קצנלסון

עוֹדֶנִי נַעַר וְעוֹד לִפְנֵי זֶה, עוֹד אֲנִי יָלֶד –

רֵעָה לִי הַמָּוֶת, אִתִּי לְחֶבְרָה אָרַח,

דָּבַק בִּי כְבֶן־זוּג, הָיָה אַחֲרַי כָּרוּךְ,

עִם צִלִּי לְצַלְעִי נִגְרַר עַל כָּל דָּרֶךְ.

הִתְחַמַּקְתִּי מֶנּוּ וְאִם יָדַעְתִּי אֲשֶׁר לֹא אֶמָּלֵט –

חַשְׁתִּי מִפְלָט לִי, אֶל חֵיק אֵם צְעִירָה וְאוֹהָבֶת,

נִלְחַצְתִי לְלוּח לֵב אָב רַחוּם – אָבִי!

וְאֶל הַנַּעֲרָה נִמְלַטְתִּי מִפְּנֵי הַמָּוֶת.

נִמְלַטְתִּי – אַךְ לֹא הִגַּדְתִּי לְשׁוּם אִישׁ בֶּחָלֶד…

בּשְׁתִּי בִפְנֵי אָב וָאֵם, לֹא סַחְתִי גַם לָאִשָּׁה

אֶת יִרְאָתִי, אֶת הַגְּדוֹלָה וְהַמְּבִישָׁה,

כֹּה אֵבוֹשׁ, אֵבוֹשׁ וּבְבָשְׁתִי כֹה אַחֲרִישָׁה.

---

בְּעַד הַחַלּוֹן

מאת

יצחק קצנלסון

עֶרֶב חֹרֶף בָּא וְדָפַק בַּחֲדַר הַבּוֹדֵד –

עֶרֶב חֹרֶף, מַה־לִּי בִבְדִידוּתִי תָבִיא?

עֹצֶב חָדָש, מַכְאוֹב חָדָש בְּעַד לְבָבִי?

נִיצוֹץ תִּקְוָה אוּלַי? שְׁבִיב מְעוֹדֵד?

נִגַּשְׁתִּי דֹם לַחַלּוֹן: עָנָן אָפוּר שָׁכַב

עַל הַשְּׁחָקִים, שֶׁלֶג צַח וְקָרִיר

כְּתַכְרִיךְ גָּדוֹל אֶת הָאָרֶץ צָרַר,

וְעֹצֶב אִלֵּם עַל הַשֶּׁלֶג רָחָף…

עָמַדְתִּי בַחַלּוֹן וּזְמָן רַב הִבַּטְתִּי אֶל הַשְּׁמָמָה –

מַשֶּׁהוּ הֵבִיא לִי הָעֶרֶב, אַךְ זֶה פֶלֶא,

טֶרֶם אֵדַע מָה, לֹא עוֹד אוּכַל הָבִין –

הֵן נָח הַשֶּׁלֶג מִבְּעוֹד יוֹם עַל הָאֲדָמָה,

הוּא נָח וּמְאוּם לֹא אָמַר לִי בַיּוֹם הַשֶּׁלֶג,

לֹא הָיָה לוֹ הָעֹצֶב וְלֹא הַשְּׁחוֹר עַל גַּבֵּי לָבָן…

---

אַחֲרֵי נָשֶׁף

מאת

יצחק קצנלסון

הֲתִזְכְּרִי אֶת הָאִישׁ הַנֶּחְמָד וְהַנָּעִים

בֶּן הָאַרְבָּעִים,

שֶׁהָיָה פֹה אִתָּנוּ אֶתְמוֹל

בְּעֵת הַמִּשְׁתֶּה,

הוּא וְאִשְׁתּוֹ?

וּבְלֶכְתּוֹ מַעֲדָנוֹת וּשְלוּב זְרוֹעַ עִמָּהּ

וּמְחַיֵּךְ קִמְעָה –

אֶל אָזְנֵךְ אֵט וְאַעֲרִים

סוֹד כָּמוּס לָךְ בִּלְחִישָׁה:

אֵין הוּא אוֹהֵב אֶת הָאִשָּׁה…

וּבְקַחְתּוֹ הַתַּפּוּח מִתּוֹךְ הַקְּעָרָה,

וְהִגִּישׁוֹ בִצְחוֹק קַל אֶל יָדָהּ –

הֲתִזְכְּרִי, יְקָרָה,

קָרָאתִי לָךְ בַּחֲשָׁאִי: עַכְשָׁו

עַל אֹדוֹת נַעֲרָה אַחֶרֶת יַחְשֹׁב…

וְאַחֲרֵי־כֵן בָּהּ הִפְצִיר מִישֶׁהוּ בַמְסִבָּה:

אֶת הַשִּׁיר “לֹא אֶשְׁכַּח אוֹתְךָ עַד”… וַתָּשַׁר,

הֵעִיפָה עַיִן, שָׂמָה יָד עַל לִבָּהּ –

רְאִי! לָךְ אַפְלִיט, לֹא יֶאֱטֹם בְּשִׁירָהּ אָזְנָיו!

אַךְ פָּנָיו סָמְקוּ – אִם זֶה דָם אוֹ שָׁשַׁר?

וְכַאֲשֶׁר הִסְתוֹבְבוּ בְמַעְגַל הַמְּחוֹלוֹת,

בְּאוֹר הַמְּנוֹרָה –

הָיָה מְרַקֵּד וְשָׁר בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת,

וַאֲנִי לָךְ לוֹחֵש חֶרֶש: רְאִי,

בְּזֶה הָרֶגַע הֶחְלִיט דָּבָר נוֹרָא…

וּבְצֵאתָם – וְשַׁחַר חִוֵּר עָלָה כְבָר בְּצֵאתָם;

בַּפֶּתַח עוֹד בֵּרְכוּנוּ בְשָׁלוֹם רָב,

וְיַחַד, יַחַד שָׁבוּ לְבֵיתָם;

הִיא מְעִילָהּ פָּשְׁטָה בַפְּרוֹזְדוֹר וּבָאָה לַטְּרַקְלִין,

וְהוּא בַפְּרוֹזְדוֹר נִשְׁאַר וְנִתְלָה בְוָו.

---

חֳרָבוֹת

מאת

יצחק קצנלסון

בַּלַּיְלָה, בִּהְיוֹת הַדְּמָמָה – אֶפְתַּח אֶת לִבִּי,

צְלָלִים, צִלְלֵי אֵלֶם עוֹמְדִים וְשוֹמְרִים עַל גַּבִּי,

מֵאֵי־מִזֶּה נוֹפֵל בַּחַלּוֹן לֹבֶן יָרֵחַ לֹא־נִרְאֶה.

נִרְאִים פְּנֵי הָרָקִיעַ, קֵהֶה־כֵהֶה בַחַלּוֹן –

יְשֵׁנִים הֶעָבִים הַָשָֹּבִים וְתוֹעִים בִּשְׁנָתָם,

כִּבְרוּאִים עֲלוּבִים וּדְווּיִים שֶׁקִּלְּלָם אֵלָם,

גֵּרַשׁ כָּל אֶחָד מִפְּאָתוֹ, הֶגְלוֹ מִמְּקוֹמוֹ:

נָע־וָנָד תִּהְיֶה בְשָׁמַי הָרְחָבִים…

יְשֵׁנִים הֶעָבִים וְתוֹעִים. מֵחֵיק עָב מוּל הַחַלּוֹן,

מִסְתַּנֵּן אוֹר חִוֵּר – הִנֵּה הוּא הַיָּרֵחַ!

שָׁקַע בְּחֵיק הָעֲנָנָה, מִשָּׁם הוּא שׁוֹלֵחַ אֶת אוֹרוֹ.

אֶפְתַּח אֶת לִבִּי וָאֶרְאֶה מַה שְּׁלוֹם חֲלוֹמוֹתַי,

טִפַּחְתִי בְקִרְבּוֹ זֶה כַמָּה, זֶה כַמָּה…

גַּן־עֵדֶן בּוֹ שִׂגְשֵׂג בְּמֶשֶׁךְ אֲבִיבִי הַקָּצָר:

עִם כָּל נִיצוֹץ־אוֹר שֶׁנִתַּז וּבָא לְתוֹךְ עֵינַי –

בּוֹ גָּדַל צִיץ־וְרָדִים;

עִם כָּל מֶבַּט־חֵן הִפְלִיטָה עֵין־יָפָה לִלְבָבִי –

שׁוֹשָׁן בּוֹ עָלָה;

מִנְּשִׁיקָה בַּת־נֶפֶשׁ לוֹחֶשֶׁת –

בּוֹ נִבְרְאוּ מַלְאָכִים;

וּבְנוֹחַ עַל חָזִי רֹאשׁ נֶחְמָד וְרָפֶה –

שָׁם הוּשַׁר שִׁיר־עֶרֶשׂ…

אֶפְתַּח אֶת לִבִּי וְעָמַד גָּן־עֶדְנִי לְפָנַי,

אֲטַיֵּל בִּשְׁבִילָיו הַקְּדוֹשִׁים,

אָבוֹא בְצֵל כַּנְפֵי מַלְאָכָיו,

וְאֶסְתַּתֵּר מִלֵּילִי…

בַּלַּיְלָה, בִּהְיוֹת הַדְּמָמָה – וְלִבִּי פָתוּחַ לְעֵינַי,

וְעֵינַי הָרוֹאוֹת: חֲרָבוֹת, חֲרָבוֹת בְּלִבִּי!

עֵץ קָמֵל, צִיץ נוֹבֵל, צִפּוֹר מֵתָה –

בְּלִי הַדְרַת כְּנָפַיִם.

מַלְאַךְ חִוֵּר וְעָצֵב יוֹשֵׁב עַל כָּל אֵלֶּה הַשְּׁיָרִים,

שְׁיָרֵי גַּן־עֶדְנִי וּמְקוֹנֵן –

וּפְנֵי שָׂטָן רָע אוֹרְבִים בְּפִנָּה אֲפֵלָה,

וְהַשָּׂטָן מְגַחֵךְ… וְהַלְּבָנָה – הִיא יָצְאָה

מִבַּעַד לְעָנָן וְצוֹפָה בְחַלּוֹנִי אֶל לִבִּי –

לְבָנָה חִוֶּרֶת.

---

בִּשְׁאוֹן הַכְּרָךְ

מאת

יצחק קצנלסון

א.

מִקֶּרֶן רְחוֹב בִּקְצֵה הַכְּרָךְ

בָּא קוֹל הוֹלֵם־פָּעַם;

מוּרָמָה יָד, וּבַרְזֶל יַךְ:

בְּרָקִים וְקוֹל רָעַם.

נַפָּח עוֹמֵד עַל לַהֶבֶת

קֵּע אֶת בַּרְזִלּוֹוּמְרַ;

גַּלְגַּל אַחֲרוֹן לַמִּרְכֶּבֶת –

לֹא בִשְׁבִילוֹ, לֹא בִשְׁבִילוֹ!

כָּל הַלַּיְלָה הִכָּה, הִכָּה;

כָּל הַלַּיְלָה רִקַּע, רִקָּע;

כָּל הַלַּיְלָה הָלַם, הָלָם –

וּלְעֵת־בֹּקֶר עִם צֵאת־חַמָּה –

הַמִּרְכֶּבֶת כְּבָר שָׁלָמָה;

נָח הַהוֹלם וַיֵּאָלֶם.

"אִשְׁתִּי! – אָז הַנַּפָּח קָרָא –

עוֹד מְעַט וּבָא הַשְּׂרָרָה,

הַמִּרְכֶּבֶת לוֹ מוּכָנָה,

בִּשְׁתֵּי מֵאוֹת אוֹתָהּ קָנָה.

קבלי רַעְיָה, אֶת הַדָּמִים!

עֶשְׂרִים לֵילוֹת, עֶשְׂרִים יָמִים

נַעֲרֹךְ חִנְגָּא וְהִילּוּלָא,

עַד שֶׁתֵהוֹם תֵּבֵל כֻּלָּה!"

שָֹח הַנַּפָּח כָּךְ, וְנָדַם –

כָּרַע עָיֵף וַיֵּרָדַם.

ב.

לוֹ לַנַּפָּח אִשָּׁה יָפָה,

שִׂפְתֵי־חֵן לָהּ, סִנְטַר־חֶמֶד –

וְאִם קְצָת חִוְּרָה הִיא וְרָפָה

וּבְזֹךְ מִצְחָהּ חֹרַת קֶמֶט…

אִשָּׁה יָפָה! לִפְנֵי שָׁנָה

נַעֲרָה יָפָה… וְהַשְּׂרָרָה

אֶל הַנַּעֲרָה לֹא פָנָה –

נִשְּׂאָה אָז בְּנֶפֶשׁ מָרָה

לוֹ לַנַּפָּח… בּוֹ תְרֻחָם,

גֶּבֶר־גָּרֶם, רְחַב הַשָּׁכֶם,

פַּרְצוּף נָאֶה וְאִם מְפֻחָם,

שֶׁלֹא רָחַץ עוֹד מֵרָחֶם.

אִשָּׁה יָפָה… מִי לָהּ שִׁוָּה

זֶה הַחֵן שֶׁחָסְרָה קֹדֶם?

הוֹי, לוּ הָיָה לָהּ לָרִיבָה

חִוְרוֹן זֶה בִמְקוֹם הָאֹדֶם…

קֶמֶט זֶה, לוּ קֹדֶם חֹרַת

בְּמִצְחָהּ עִם הַצֵּל הַמְרַקֵּד

עַל פָּנֶיהָ, וְלוּ מִמֹּרַת

רוּחָהּ יֻתָּן לָהּ אֶשְׁתַּקֵּד –

מִי יוֹדֵעַ… לוֹ לַנַּפָּח

אִשָּׁה יָפָה, שִׂפְתֵי חֵן לָהּ,

סִנְטַר חֶמֶד לָהּ, וּמַפַּח

נֶפֶשׁ לָהּ, וּפוֹתֵר אֵין לוֹ.

אֵשֶׁת חֵן… הוֹי לָמָּה שָׁכַב

וְלָמָּה יְצַו לָהּ – אֵל שָׁמַיִם,

לְחַכּוֹת לוֹ לָזֶה, שֶׁדָּחַף

אוֹתָהּ אָז בִּשְׁתֵּי יָדַיִם?…

בַּעְלָהּ צִוָּה, – וְאֶת צַוּוֹ

הִיא לֹא תַמְרֶה, הִיא, הָרַכָּה!

עוֹד מְעַט הַשְּׂרָרָה יָבוֹא –

אֶל הַחַלּוֹן הִיא מְחַכָּה…

בָּא הַשְּׂרָרָה – רָם כָּאַלּוֹן,

יָפֶה, חָסֹן הוּא, הַשְּׂרָרָה!

אַךְ הַחִוְּרָה שֶׁבַּחַלּוֹן –

לָמָּה חָרְדָה? מַה זֶה קָרָה?

בָּא הַשְּׂרָרָה – אֵשׁ הֻצָּתָה!

הוֹי הַשְּׂרָרָה! הוֹי שַׁלְהַבְתּוֹ!

"בּוֹאִי אִתִּי, אֲהוּבָתִי!”

וַתִּכָּנֵס אֶל מֶרְכַּבְתּוֹ.

הַמִּרְכֶּבֶת חָשָׁה, טָשָׁה,

כָּל הַיּוֹם הָרְחוֹב רָעָשָׁה

כָּל הַיּוֹם שְׁאוֹן גַּלְגַּלִּים…

שְׁאוֹן אוֹפַנִּים סַבִּים, זָזִים,

וְנִיצוֹצוֹת אֵשׁ נִתָּזִים,

כָּבִים רֶגַע וּמִתְגַּלִּים.

הַמִּרְכֶּבֶת סְגוּרָה, סְגוּרָה –

הוֹי, הַשְּׂרָרָה! הוֹי, הַנּוּרָא!

לוֹ, לַנַפָּח, אִשָּׁה יָפָה,

הִיא קְצָת חִוְּרָה וּקְצָת רָפָה,

עֲלֵי חָזָהּ רֹאשׁוֹ נִשְׁעָן, –

הִיא הַחִוְּרָה, הִיא לֹא תִישַׁן…

עַל תַּלְתַּלָּיו מוּרָד רֹאשָׁהּ,

עוֹד הִיא חֲרֵדָה, עוֹד הִיא בוֹשָׁה…

בְּרַעַשׁ אוֹפָן תִּשְׁמַע קְלָלָה;

עֵין הַנַפָּח – בִּשְׁבִיב שֶׁעָלָה

אֶל הַחַלּוֹן… רֹאשׁוֹ נִשְׁעָן

עָלַי חָזָהּ – הִיא לֹא תִישָׁן…

עִם כְּלוֹת הַיּוֹם, עִם שֶׁמֶשׁ כָּבָה –

חָדְלָה הֶמְיַת הַמֶּרְכָּבָה.

בָּא הַשְּׂרָרָה אֶל הֵיכָלוֹ –

בָּא עִם צֵידוֹ, בָּא עִם שְׁלָלוֹ…

הוֹי, הַשְּׂרָרָה, הוֹי הַשְּׂרָרָה!

עַד חַצוֹת הַלֵּיל עֲצָרָהּ,

עַד חֲצוֹת הַלֵּיל לְקָחָהּ –

וּבַחֲצִי הַלַּיְלָה שְׁלָחָהּ!…

ג.

עִם כְּלוֹת הַיּוֹם הַנַּפָּח קָם,

הִתְעוֹרֵר מִתּוֹךְ שֵׁנָה –

וְהַבַּיִת רֵיק וְאִישׁ אֵין שָׁם,

גַּם הִיא, חִוְּרָתוֹ, אֵינָהּ…

אַרְבַּעַת כְּתָלִים עָמְדוּ דֹם,

מְאוּם לוֹ לֹא אָמָרוּ;

כָּבְתָה אֵשׁ הָאָח עַד תֹּם,

גֶּחָלָיו הִתְקָרָרוּ.

“אִשְׁתִּי”! – קָרָא, וְאֵין עוֹנֶה!

“אִשְׁתִּי”! – וְאֵין קָשֶׁב!

אֶת קְרִיאוֹתָיו לוֹ רַק שׁוֹנֶה

הֵדוֹ שֶׁל הַנָּשֶׁף.

יָצֹא יָצָא הֶחָצֵרָה –

וּצְעָקָה בְלוּלָה עִם מְאֵרָה

פָּרְצָה מִתְּהוֹם נַפְשׁוֹ מָרָה:

הוּא הַשְּׂרָרָה! הוּא הַשְּׂרָרָה! –

הַמִּרְכֶּבֶת לֹא עָמָדָה –

הוּא, הוּא צָדָהּ! הוּא, הוּא צָדָהּ!

דִּמְעָה נָזְלָה, דֹּם נָזָלָה! –

הוּא, הוּא גְזָלָהּ! הוּא, הוּא גְזָלָהּ! –

פִּתְאֹם עָמַד, דָּבָר זָכָר:

לֹא אֲחַכֶּה עַד יוֹם מָחָר!

מִזְרוֹעוֹתָיו אוֹצִיאֶנָּה,

בִּזְרוֹעוֹתָיו אֲהַרְגֶנָּה! –

אֶל הַהֵיכָל הָלֹךְ הָלָךְ –

בַּחֲגוֹרָתוֹ טָמַן שֶׁלַח,

חַד הַשֶּׁלַח, וְיֵשׁ לוֹ בָרָק!

חָרַק שֵׁן הַנַפָּח, חָרָק…

כָּל הַקִּרְיָה שָׁמְעָה הֵדִים

שֶׁל צְעָדִים קָשִׁים, כְּבֵדִים…

עִם חֲצוֹת לָאַרְמוֹן קָרַב –

וְעוֹלָמוֹ עָלָיו חָרַב.

נַעֲווּ פְּנֵי הָאִישׁ בְּגִשְׁתּוֹ –

אֶל הַשַּׁעַר עָמְדָה אִשְׁתּוֹ,

בַּת שׁוֹמֵמָה, בְּלִי כָל תְּנוּעָה,

וְשִׂמְלָתָהּ קְרוּעָה־קְרוּעָה.

* * * * *

הַתּוֹצָאוֹת לֹא יְדוּעוֹת –

רַבּוֹת – רַבּוֹת הֵן הַשְּׁמוּעוֹת!…

רַבִּים – רַבִּים הַנַּפָּחִים,

כִּמְעַט כֻּלָם נָשְׂאוּ נָשִׁים.

שְֹרָרוֹת גַּם כֵּן יֵשׁ לִרְבָבוֹת,

כֻּלָם נוֹסְעִים בְּמַרְכָּבוֹת –

הָאוֹפַנִּים אָצִים, טָשִׁים…

זִיקִים נִתָּזִים וְנִדְעָכִים –

וְהַכְּרַכִּים תָּמִיד הוֹמִים!

תָּמִיד הוֹמִים!

---

בְּעִקְבוֹת הַנְּבִיאִים

מאת

יצחק קצנלסון

“כֹּה אָמַר אֲדֹנָי, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל! כֹּה אָמַר –”

וַאדֹנָי עוֹד לֹא אָמַר לִי דָבָר, אַךְ עוֹד מְעַט יֹאמַר,

כִּי רַעַד כְּבָר עוֹבֵר בַּעֲצָמַי וּבְשָׁרִי כְבָר סוֹמֵר,

וְדוֹמֶה, שֶׁכְּבָר אֲנִי יָכוֹל לְהַתְחִיל: כֹּה אָמַר…

טֶרֶם עוֹד אֵדַע מָה אַגִּיד, אִם אִחַד אוֹ אָמֵר…

אַךְ אַחַת יָדַעְתִּי: עוֹד רֶגַע וְאֶעֱמֹד כַּתֹּמֶר,

וְאָרִים אֶת קוֹלִי כַשּׁוֹפָר: כֹּה אָמַר – וְגוֹמֵר…

עַל עֵץ וְעַל אֶבֶן אִנָּבֵא, עַל שַׁיִשׁ¹ וְשָׁמִיר!

בְּחוּצוֹת יְרוּשְׁלֵם אֲסוֹבֵב. נִכְנַסְתִּי לַשַּׁעַר –

הָעָם אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בַּחוֹמָה – לֹא יַרְגִּישׁ הָעָם בִּי, הֶעָסוּק.

אֶתְאַפֵּק עוֹד רֶגַע וְאֶעֱלֶה עַל אַחַת הַגְּבָעוֹת –

שָׁם דִּבְּרוּ יְשַׁעְיָהוּ וּמִיכָה, שָׁם יִרְמְיָה סָעַר,

“כֹּה אָמַר אֲדֹנָי!” כְּבָר רוֹעֵד עַל שְׂפָתַי הַפָּסוּק,

הִתְחִילוּ אַף הֵם בּוֹ בְּהַשְׁמִיעָם נְצוּרוֹת וּבָאוֹת.

---

עִרְבּוּבְיָה

מאת

יצחק קצנלסון

כָּל יוֹם וָיוֹם עַל פְּנֵי הַשְּׁחָקִים עוֹלָה

חַמָּה גְדוֹלָה;

כָּל יוֹם וָיוֹם הִיא עוֹלָה בְנָגְהֵי צְפִירָה

וּמַזְהִירָה.

כָּל יוֹם וְיוֹם מְצַלְצֵל קוֹל שֶׁל יֶלֶד

זֶה בָא לַחֶלֶד, –

כָּל יוֹם וְיוֹם הָעוֹלָם כֻּלּוֹ צוֹהֵל,

לִקְרַאת גּוֹאֵל –

וַאֲנָשִׁים עוֹד מְשַׁוְּעִים!

כָּל יוֹם וָיוֹם הַחַמָּה יוֹרְדָה מָטָּה

בְּיָגוֹן וּבַחֲרָטָה …

כָּל יוֹם וָיוֹם הַלַּיְלָה בָא וּמְכַסֶּה

עַל כָּל הַנַּעֲשֶׂה.

כָּל יוֹם וְיוֹם יִשָּׁמַע לַחַשׁ רוֹתֵת:

אָדָם גּוֹסֵס!

כָּל יוֹם וָיוֹם תִּשָּׁמַע זַעֲקַת שָׁבֶר:

חוֹפְרִים קָבֶר!

וַאֲנָשִׁים עוֹד מְקַוִּים…

הִנֵּה עָלְתָה הַחַמָּה מִן הַתְּהוֹם וְזָרָחָה –

וּלְשִׂמְחָה מָה עוֹשָׂה? עוֹד מְעַט וְהָלָכָה…

הִנֵּה יָרַד הַלַּיְלָה, יָרַד חשֶׁךְ וּמָלָךְ –

חִדְלִי עַיִן מִדִּמְעָה, עוֹד רֶגַע וְהָלָךְ…

וְלֹא מָחָה הַלֵּיל חַסְדֵי חַמָּה, וְהַחַמָּה הַבָּרָה

לֹא הֵנִיסָה הַחשֶׁךְ בְּזָהֳרָהּ…

יֶלֶד נוֹלַד לָנוּ – וּמַה הִיא כָל הַצָּהֳלָה?

שְׁמַע: קוֹל נְהִי עוֹלָה: אָדָם כָּלָה…

וְלֹא נִצְּחוּ הַחַיִּים בְּהוֹסִיפָם עוֹד חַיִּים, וְהַמָּוֶת לֹא נִצַּח

גַּם אַחֲרֵי שׁרִצַּח…

וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ: בְּכִי תַמְרוּרִים וּתְרוּעַת חַגִּים –

וַאֲנָשִׁים אֵינָם מִשְׁתַּגְּעִים…

---

נָבָל

מאת

יצחק קצנלסון

הָלַכְתִּי לְאִטִּי הַבַּיְתָה וּבְדַעְתִּי הָיָה:

לִשְׁכַּב וְלִישֹׁן בְּלִי חֲלוֹם וּבְלִי הֲזָיָה.

וְאִם שָׁרְתִּי בְלֶכְתִּי: – חֲטֹף וֶחְיֵה, חֲטֹף וֶאֱהֹב! –

אַךְ לִבִּי לֹא הָיָה עָלַי רָע, לֹא רָע וְלֹא טוֹב.

הָלַכְתִּי לְאַט וּבִמְנוּחָה וּבְשִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ,

פִּזְמוֹנִי בְּפִי וְרַגְלַי טוֹבְעוֹת בָּרֶפֶשׁ.

“חֲטֹף…” פִּזְמוֹן קָלִיל, מֵאֵלָיו הוּא מוּשָׁר,

כָּכָה אֶעֱבֹר בַּטִּיט לֹא אֻמְלָל, לֹא מְאֻשָּׁר.

אַךְ עַתָּה זֶה נִקְרָה וַיֶּאֱתֶה וּכְאִלּוּ לֹא הָיָה דָבָר.

שָׁכַחְתִּי כֹל, שַָׁכַחְתִּי אֶת כֹּל אֲשֶׁר עָלַי עָבָר.

עוֹדִי נִזְכָּר בָּה אָמְנָם, עוֹדִי נִזְכָּר וּמְחַיֵּךְ:

שָׂבַעְתִּי הַיּוֹם צַוָּארֵךְ וּפִיךְ וְעֵינַיךְ…

שָׁתִיתִי אֶת יֵינֵךְ לְשַׁד, כּוֹס מְלֵאָה וּרְוָיָה –

אֵלֵךְ, אֶשְׁכַּב וְאִישַׁן בְּלִי חֲלוֹם וַהֲזָיָה.

וּבְבוֹאִי הַבַּיְתָה – וַאֲנִי קִמְעָה עָיַפְתִּי,

עוֹד מְעִילִי עַל כְּתֵפַי, בְּרֹאשִׁי מִצְנַפְתִּי.

עוֹד עַרְדַּלַּי בְּרַגְלַי, עוֹד בְּיָדִי הַמַּקֵּל,

וְהִנֵּה בְכָתְלִי הָרְאִי, וָאֶסְתַּכֵּל –

וָאֵרֶא אֶת פַָּנַי בַּמַּרְאָה, וָאֶלְעַג

לִשְׁנֵי טוּרֵי שִׁנַּי הַלְּבָנוֹת כַּשֶׁלֶג;

וָאֶלְעַג לִשְׂפָתַי, שְׁתֵּי שִׂפְתֵי אַרְגָּמָן,

לִלְחָיַי הַמְּלֵאוֹת, לְמִצְחִי הַשָּׁמֵן…

וָאֵרֶא אֶת עֵינַי… וְהַמְּזִמָּה הַמְּבִישָׁה –

הַמְּזִמָּה הַחֲצוּפָה וְהַנּוֹצֶצֶת בְּאִשָּׁהּ.

גַם חָטְמִי הַמְּחֻטָּב, גַּם סַנְטְרִי הַמְּהֻקְצָע –

כָּל עוֹרִי וּשְׁאֵרִי הַמָּאוּס – הוֹי מֻקְצָה!

הַשְּׂחוֹק תַּחַת שְׂפָמִי, גַּם פִּי זֶה הַמְּאָדָּם –

לֹא שָׂנֵאתִי, כְּמוֹ אֶשְׂנָא אֶת עַצְמִי, כָּל אָדָם!

גַּם זוֹ הָעֲנִיבָה וְהַצַּוְארוֹן הַנָּקִי –

גֹעַל־נֶפֶש מְלָאַנִי עַד בְּלִי דַי, עַד לְהָקִיא…

זוֹ הַצּוּרָה – כָּל אָוֶן בָּה יֵשׁ וְכָל עָוֶל –

עוֹד מְעַט אֶחֱרֹק שֵׁן וַאֲקַלְּלָה – נָבָל!

---

מַרְשׁ הַגּוֹלָה

מאת

יצחק קצנלסון

שַׂק עַל גָּב,

מַקֵּל בַּיָד,

כֹּה אֲנִי נָע,

כֹּה אֲנִי נָד.

פָּגַשְׁתִּי אִישׁ –

פָּגַשְׁתִּי זָר;

אָח לְרִיש

לִי – רוּחַ קָר…

הָרוּחַ רַק

בְעָבְרוֹ – יַךְ

עַל גַּבִּי־שַׁק:

מֵאַיִן אָח?

מֵאַיִן? אוֹי…

מִפֹּה… מִשָּׁם…

לֵךְ, צֵא וּבוֹא

בְּעִקְבוֹת דָּם –

שָׁם הָיִיתִי…

שָׁם בָּכִיתִי…

שַׁעַל פֹּה,

וְשַׁעַל שָׁם;

שַׁעַל, שַׁעַל –

נֵטֶף דָם,

שַׁעַל שָׁם,

וְשַׁעַל פֹּה,

וְאוֹי וְהוֹי,

וְגַם אֲבוֹי.

כֹּה הָלַכְתִּי,

כֹּה דָרַכְתִּי,

כֹּה כַצֵּל

נִגְרַרְתִי דֹם,

יוֹם וְלֵיל,

וְלֵיל וָיוֹם.

יוֹם בְּלִי שֶׁמֶשׁ,

לֵיל בְּלִי נֵר

מְקוֹם שָׁם אָלִין –

אֵינִי עֵר;

מָקוֹם שָׁם אֵעוֹר,

אֵינִי לָן;

נֶצַח אֶשְׁאַל:

אָנָה? אָן?

---

עֵינֵי פוֹנֶר

מאת

יצחק קצנלסון

כֵּן, זֶה פוֹנֶר מְיֻדָּעִי, רַבִּי מֵאִיר פוֹנֶר בֶּן הַשִּׁבְעִים,

הוּא בֶן שִׁבְעִים הָיָה אָז וַאֲנִי כְבֶן שְׁלֹשִׁים.

זוּג עֵינֵי אֵשׁ, זוּג עֵינָיו… עֵינַיִם כְּמוֹ לַפּוֹשְׁעִים.

לְבֵית אָבִי בָא יוֹם־יוֹם, כְּדֵי לָרִיב עִמּוֹ, וְהָיוּ מְרִיבִים.

עֵינֵי פוֹשְׁעִים, כַּךְ, שֶׁל פּוֹשְׁעִים אוֹ שֶׁל קְדוֹשִׁים –

אֵין לְהַבְדִיל בֵּין רוּחַ מִמָּרוֹם וּבֵין רוּחַ עִוְעִים;

בָּאֵשׁ שֶׁבְּעֵינֵי פוֹנֶר בּוֹנִים טִירֹות וְגַם מַחֲרִיבִים,

מַבְטִיחִים שַׁ“י עוֹלָמוֹת וְשַׁ”י עוֹלָמוֹת נוֹשִׁים…

לְפוֹנֶר הָיוּ עֵינַיִם וּלְאָבִי לֵב. לֹא יָרֵא

אָבִי אֶת לַהַט עֵינָיו, וְזֶה הָאִישׁ פוֹנֶר לֹא יָדַע

אֶת לֵב אָבִי הָעֵר וְהִתְגָּרָה בוֹ, הִתְגָּרָה –

וְנִטְּשָׁה הַמִּלְחָמָה: הוּא הֵטִיל בְּאָבִי זֹהַר,

וְאָבִי שַׁ"ס בּוֹ הֵטִיל – אָז יִסּוֹג פוֹנֶר בִּרְעָדָה –

שׁוּר, נִטְּלָה הָאֵשׁ מִזוּג עֵינָיו – אַךְ טֹהַר, טֹהַר…

---

סוֹלְדַטֶּסְקָה

מאת

יצחק קצנלסון

פִּלְאֵי־פְלָאִים! כָּל הַחֲכָמִים

לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם –

כֻּלָּם, כֻּלָּם עַכְשָׁו יוֹדוּ:

הַכֹּל אֶפְשָׁר פֹּה בָעוֹלָם!

אֲנִי הָיִיתִי תְמוֹל שְׁפַל־בֶּרֶךְ,

עוֹבֵר־בָּטֵל, גַּל־עֲצָמוֹת;

חָזִי נוֹבֵל, לִבִּי נָמָק,

צֵל! צֵל נִגְרָר עַל אֲדָמוֹת;

וְלֵחִי נָס, וְקוֹלִי שָׁפָל,

וְעֵינַי רַכּוֹת וְהִנָּן דּוֹמְעוֹת,

שִׁנַּי נָשְׁרוּ, פִּי מְמַלְמֵל,

וְאָזְנַי כָּבְדוּ וְאֵינָן שׁוֹמְעוֹת.

וּבִן־לַיְלָה – פִּלְאֵי־פְלָאִים!

לְכוּ, הַבִּיטוּ מַה שֻּׁנֵּיתִי;

הַס כָּל פִּשְׁפָּשׁ, הַס כָּל פַּרְעשׁ,

כָּל הָעוֹלָם הַס בְּצֵאתִי!

רְאוּ־נָא כַמָּה עֹז לָבָשׁתִּי!

וְכַמָּה גְבוּרָה יְעָטָתְנִי;

גַּם בִּבְלִיטוֹת שׁוֹקַי נִכָּר

אֹמֶץ לִבִּי וּגֹדֶל חָסְנִי.

צַוָּארִי נָטוּי וְרֹאשִׁי זָקוּף,

וּשְׁתֵּי עֵינַי מְזָרוֹת זִיקִים; –

אַךְ זֶה גִבּוֹר בַּגִּבּוֹרִים!

אַךְ זֶה מַזִּיק בַּמַּזִּיקִים!

גִּיגִית חָזִי, רֹחַב צַעֲדִי –

מִי לִי דוֹמֶה? מִי לִי דוֹמֶה?

וְגֵהוּקִי וּפֵהוּקִי –

כָּל הַקִּרְיָה הוֹמָה, הוֹמָה…

תְּמוֹל עוֹד אִסְטְנִיס הָיִיתִי,

לֹא בִקַּשְׁתִּי מִבַּחוּרָה –

זוּג עֵינַיִם רַק, פֶּה פְרוּטָה,

וְחֵן… בְּעִקָּר חֵן שֶׁל צוּרָה!

עַתָּה – מַה־לִי חֲרוּמַפָּה?

וְאִם הַפַּרְצוּף הוּא כִכְבָרָה?

הֶעֳפָרִים אִם כֶּהָרִים –

וְלֹא תִהְיֶה לִי לְזָרָא…

קְעָרָה אַחַת כְּרוּב וְדַיְסָה –

וּכְבָר דַּי לִי – דַּי וְהוֹתֵר,

וּפָסוּק אֶחָד בְּאֵם־אִמְּכֶם –

וּכְלוּם לֹא יוֹתֵר, כְּלוּם לֹא יוֹתֵר.

פָּסוּק אֶחָד לְכָל הַצָּבָא!

מִן הַטִּירוֹן וְעַד הַקָּצִין

בְּאֵם אִמָּם נוֹזְפִים, קִירֹות

כָּל הַקְּסַרְְקְטִין יִתְפַּלָּצוּן.

פָּסוּק אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת:

תֶּן־לִי יַ"שׁ וְקַח חֲלוּקִי!

צוֹק וּמְצוּקָה, אֶבְלַע רֻקִּי;

בּוּקִי־סְרִיקִי, רֵיק בַּקְבּוּקִי!

זֶה קְסַרְקְטִינִי הוּא בֵּית־מֶרְחָץ,

יֵשׁ בְוֹ רוֹתְחִים וְיֵשׁ בּוֹ צְנִינִים;

וְלִבְסוֹף הַבַּיְתָה שָׁבִים

כְּמוֹ הֶעָרֹב וְעִם הַכִּנִּים!

כֻּלִּי אוֹמֵר: גִּבּוֹר־חַיִל!

כְּבוֹד אַבִּירִים עָלַי חוֹפֵף;

שׁוֹקַי בּוֹלְטוֹת מֵאֲחוֹרַי,

וּלְפָנַי הוֹלֵךְ לוֹ הַמְתוֹפֵף.

פִּלְאֵי־פְלָאִים! אַךְ בִּן לַיְלָה –

לְכוּ הַבִּיטוּ, מַה שֻּׁנֵּיתִי!

הַס כָּל פִּשְׁפָּשׁ, הַס כָּל פַּרְעֹשׁ,

כָּל הָעוֹלָם הַס בְּצֵאתִי!

---

אֲהוּבִים

מאת

יצחק קצנלסון

בְּגַל עָבִים צְחוֹרוֹת אָז נָמָה הַלְּבָנָה,

פָּנֶיהָ בְאֵד מְעֻלָּפִים,

וַעֲדַת הַכּוֹכָבִים הַפְּזוּרָה אָז נָמָה,

וּכְרוּבֵי הַחֲלוֹם סָבִיב עָפִים.

הָאָדָם אָז סִפֵּר עִם חַוָּה בָעֵדֶן,

וְלֹא נִזְהַר וְנָשַׁק לְחַוָּה –

לְצִלְצוּל הַנְּשִׁיקָה הֵקִיצָה בַמְּרוֹמִים

הַלְּבָנָה, וְהִיא חוֹלַת אַהֲבָה.

הַלְּבָנָה הֵקִיצָה בְאֶמְצַע חֲלוֹמָהּ

כָּכָה חִוֶּרֶת;

וּבְשַׁפְרִיר הַתְּכֵלֶת הִיא שָׁטָה לְבַקֵּשׁ

בֶּן־חֲלוֹמָהּ הַחֶרֶס.

הִיא שָׁטָה וּמְבַקְּשָׁה בְכָל כַּנְפוֹת הַשְּׁחָקִים

הִיא צוֹפָה לְפַנִים וּלְאָחוֹר;

שָׁוְא דִבֶּר הַחֲלוֹם לָהּ! וַתָּלֶט פָּנֶיהָ

וַתָּבוֹא בְחֵיק עָנָן שָׁחוֹר…

הִתְגַּעְגְּעָה הַלְּבָנָה לַשֶּׁמֶשׁ,

רַק אֵלָיו נִכְסָפָה.

וַיְהִי כִי לֹא מָצְאָה אֶת־בְּחִירָהּ,

וַתָּבוֹא בֶעָנָן הַיָּפָה…

לוּ יָדְעָה הַבַּת הַחִוֶּרֶת

כִּי יוֹפַע בַּמִּזְרָח הַשָּׁמֶשׁ,

עַד בֹּקֶר לוֹ הָיְתָה מַמְתִּינָה,

וְלֹא דָבְקָה בְעָנָן, בֶּן־אָמֶשׁ…

הַבֹּקֶר כְּבָר פָּקַח עַפְעַפָּיו –

עַל שְׁנַיִם גַּלְמוּדִים;

וּלְצִלְצוּל נְשִׁיקַת הָאִשָּׁה –

נֵעוֹר בַּמִזְרָח הַשֶּׁמֶש,

בְּפָנָיו הַצּוֹחֲקִים וְרֻדִּים…

וְעַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם הָרְחָבִים

תָּעוּ מַבָּטָיו שֶׁל אוֹרָה,

הוּא בִקֵּשׁ לִבְנָתוֹ וְלֹא מְצָאָהּ,

וּדְמָעוֹת שֶָל־זֹהַר דֹּם נָפְלוּ

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַשְּׁחוֹרָה.

---

מִתּוֹךְ רוֹמָן

מאת

יצחק קצנלסון

אֲנִי אָמַרְתִּי לִפְנֵי שָׁנִים לָךְ: נָעוּפָה!

אָז הָיוּ לִי כְנָפַיִם, יָדַעְתִּי עוּף אָז

כְּצִפּוֹר דְרוֹר,

הָאָרֶץ רָחֲצָה וְהָיְתָה שְׁטוּפָה

בְּאוֹר,

וְעוֹלָמִי, זֶה עוֹלָמִי הָיָה מוּפָז,

וְשָׂשׂ וּמְצַחֵק,

שַׁחַק כְּלַפֵּי אֶרֶץ וְאֶרֶץ כְּלַפֵּי שַׁחַק –

אָנֹכִי אֲהַבְתִּיךְ.

אֲנִי אָמַרְתִּי לָךְ: נָעוּפָה, הוֹ, נָעוּפָה!

אָז יָכֹלְתִּי עוּף, אֲנִי הָיִיתִי רַךְ אָז,

לִבִּי עָלַי טוֹב,

וְדַעְתִּי הָיְתָה עָלַי טְרוּפָה,

לְלֹא חֲשֹׁב.

קַל כָּרוּחַ וְכַמַיִם פַּחַז,

עַז וּפֶרֶא

אֶרְאֵךְ אָז בַּכֹּל וְאֶת כֹּל בָּךְ אֶרְאֶה –

אָנֹכִי אֲהַבְתִּיךְ!

נָעוּפָה! אַךְ לַשָּׁוְא, אָמַרְתְּ לִי כִי לֹא תוּכְלִי,

לֹא תַעַצְרִי כֹחַ, תִּלְחֲשִׁי אֲזַי לִי,

עֲזֹב הַטָּף,

וְאֶת בֵּית הָאִישׁ אֲשֶׁר מְכָרוּךְ לוֹ…

לַשָּׁוְא!

סָגַר, הָהּ, עָלַיִךְ תְּהוֹם הַלַּיְלָה,

לֵיל הָאֹפֶל,

וַאֲנִי לְרַגְלַיִךְ נוֹפֵל, נוֹפֵל, נוֹפֵל –

אָנֹכִי אֲהַבְתִּיךְ!

---

גַּלְמוּד

מאת

יצחק קצנלסון

לִי הִלְּלָה בַעֲלַת־בֵּיתִי: אַךְ זֶהוּ, זֶהוּ מָעוֹן!

הַחַלוֹן פּוֹנֶה אֶל הֶחָצֵר, וְרָחוֹק מִן הַשָּׁאוֹן;

הַמִּטָּה הִיא לְמַעֲנִי, וּלְמַעֲנִי שַׂק הַתָּבֶן,

כַּר וְכֶסֶת לִי תָבִיא וְסָדִין תָּבִיא לָבָן…

מַפְתֵּחַ זֶה לַדַּיָּר – הוּא יָכוֹל בּוֹא וְצֵאת

בְּעַד דַּלְתוֹת מִסְדְּרוֹן זֶה בְכָל עֵת וָעֵת;

וְדַיָּר הָיָה לָהּ וְלֹא שִׁלֶּם־לָהּ שְׂכַר דִּירָה,

וְאָז… הָאִשָּׁה יָצְאָה וְאֶת חֶדְרָהּ לִי הִשְׁאִירָה,

אַרְבָּעָה כְּתָלִים כֵּהִים דֹּם הִסְתַּכְּלוּ בִי,

וּמִתּוֹךְ שְׁתִיקָתָם נִשְׁמַע לַחֲשָׁם לִי: גַּלְמוּד!

בַּחֶדֶר עָמְדָה לָהּ מֶלְתַּחְתִּי שֶׁהֵבֵאתִי

מֵעִירִי, עִיר מְגוּרַי, מַזְכֶּרֶת לִי מִבֵּיתִי –

וַיְהִי כְשֶׁהִגִּיעַ לַחַשׁ כְּתָלַי עָדַי,

מִהַרְתִּי וְגִפַּפְתִּי אֶת מֶלְתַּחְתִּי בִשְׁתֵּי יָדַי,

פָּתַחְתִּי אוֹתָהּ תֵּכֶף וְהוֹצֵאתִי מֶנָּה

תְּמוּנָה, וָאֶתְבּוֹנֵן בָּהּ וָאֶשָּׁקֶנָּה;

וְאַחֲרֵי־כֵן הוֹצֵאתִי תְּמוּנָה שְׁנִיָּה, שְׁלִישִׁית,

וָאֶצְחַק אֶל הַתְּמוּנוֹת הַמַּחֲרִישׁוֹת;

וְאַחֲרֵי כֵן הוֹצֵאתִי סְפָרִים, בְּגָדִים, נְעָלִים –

פֵּרַשְׂתִּים עַל הָרִצְפָּה וּתְלִיתִים עַל הַכְּתָלִים,

וְנִדְמָה רֶגַע לִי: אֲנִי בְבֵית אֲבוֹתַי:

סְפָרַי, בְּגָדַי אֵלֶּה, מֶלְתָּחָה זוֹ – אוֹתוֹתַי.

וּבְלֶכְתִּי לִישֹׁן לָקַחְתִּי אֶת מֶלְתַּחְתִּי אֶל־מִטָּתִי –

אַךְ בְּאֶמְצַע לַיְלָה הֱקִיצוֹתִי מִתְּנוּמָתִי,

וְחֹשֶׁךְ גָּדוֹל, מוּזָר, דֹּם הִסְתַּכֵּל בִּי,

וּמִתּוֹךְ חֶשְׁכָתוֹ נִשְׁמַע קוֹלוֹ לִי: גַּלְמוּד!

בַּבֹּקֶר הֱקִיצוֹתִי, – אוֹר מְפֻזָּר

בְּזָוִיוֹת כָּל־הַחֶדֶר – אוֹר כֹּה מוּזָר…

גַּם עַל מִטָּתִי נָח הַזֹּהַר וכִסָּנִי,

עַל פָּנַי זָחַל קַו שֶׁל־זָהָב וְלֹא רָאָנִי…

קַו זָהָב זֶה – בְּוַדַּאי גַּם לֹא שָׁמָע

כִּי יֵשׁ כָּמוֹנִי אִישׁ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה?

וְלֹא לְחַמֵּם אוֹתִי בָא וְלֹא לְבַשֵּׂר,

שֶׁבְּאֵיזֶה מִזְרָח אֵיזֶה שֶׁמֶשׁ מְנַסֵּר…

קַו הַזָּהָב בָּא בְוַדַּאי אֶל הַשְּׂמָמִית,

הַשְּׁקֵטָה בְקוּרֵי זָוִית וּמְחַכָּה שָׁם לֶעָמִית.

מְטַפֵּס קַו אוֹר עִוֵּר עַד שֶׁבָּא עָדֶיהָ,

מִתְרַפֵּק עַל הַשְּׂמָמִית וּמַזְהִיב אֶת־קוּרֶיהָ;

אַךְ הֵם לֹא יִרְאוּ אוֹתִי, לֹא יִרְאוּ – וְאִם אָמוּת,

יִשְׁמֹר עָלַי חֶדְרִי, וּמוֹתִי יִהְיֶה כָמוּס…

מִתְרַפְּקִים עַל הַחַלוֹן זַהֲרוּרִים קָרִים,

וְשֶׁמֶש מוּזָר שׁוֹהֶה בְתוֹךְ שְׁחָקִים זָרִים,

וּבֹקֶר בָּהִיר, גָּדוֹל, דֹּם מִסְתַּכֵּל בִּי,

וּמִתּוֹךְ אוֹרוֹתָיו נִשְׁמָע רַעֲמוֹ לִי: גַּלְמוּד!

---

לְרוּחַ הַלָּיְלָה

מאת

יצחק קצנלסון

אֲנִי אֵינֶנִּי שָׁר

אֶת שִׁירִי לְאוֹר הַיּוֹם,

עֵת אוֹרָה שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ

שׁוֹפֵעַ מִשְּׁמֵי־רוֹם –

אָז נִדְהָם בִּי לְבָבִי,

וְאֵינוֹ מַגִּיד מְאוּם…

וְהוּא סוֹפֵג שִׁיר־הַשָּׁמֶשׁ

הַשּׁוֹרֶה עַל הַיְקוּם.

בְּרֶדֶת לַיְלָה אָרְצָה,

מְעֻטָּף דְּמִי וּשְׁחוֹר,

סְגוֹר לִבִּי אֲזַי נִפְתָּח, –

וּמְפַכֶּה שִׁיר הָאוֹר.

הַלְּבָנָה לִי מַזְכִּירָה

כָּל צִלְצוּל־נֹגַהּ אָז;

וְאוֹתִיּוֹתַי רַבּוֹת –

מָה רַבִּים כּוֹכְבֵי־פָז!

וְשָׁט בְּחֵיק הַלַּיְלָה

שִׁיר־נְגֹהוֹת זֶה;

יַחְדֹּר כָּל לֵב בּוֹדֵד,

יִשַּׁק אָז כָּל פֶּה.

וְשָׁט בְּחֵיק הַלַּיְלָה,

מִמִּזְרָח וְעַד יָם –

וִיצַחֵק וְהִתְנוֹסֵס

בַּחֲלוֹם הַנָּם.

---

צִפִּיָּה

מאת

יצחק קצנלסון

פָּז נוֹשֵׁר זֶה בָרֶפֶשׁ וְאֵלָה זֹאת נוֹבֶלֶת,

שְׁקִיעַת חַמָּה זוּ – לֹא גְסִיסָה הֵם כָּל אֵלֶּה?

רוּחַ זוּ שֶׁל סְתָו בַּהֲמִיתָהּ הַקּוֹבֶלֶת –

אִם לֹא עַל יוֹם הַמָּוֶת תְּמַלֵּלָה?

הֶמְיָה בָאָה מִגַּנִּי – הֶהָיְתָה זֹאת אֲנָחָה?

אִם נֶאֱנָח עָלֶה עַל עֲנָפוֹ?

אוֹ אוּלַי הַרוּחַ עַצְמוֹ מְבַכֶּה כָכָה

אֶת הֶעָלֶה אֲשֶׁר טְרָפוֹ?…

מַשַּׁק כַּנְפֵי עוֹף מְנַפְנְפוֹת בַּמָּרוֹם –

אֶת עֵינַי אֶשָּׂא: לַהֲקָה אַחֲרוֹנָה

וּמְאֻחָרָה יוֹצֵאת… לַהֲקַת צִפֳּרִים

מְשַׁנָּה מָקוֹם, מְשַׁנָּה מַזָּל בַּהֲמוֹנָהּ.

צַר לִי מְאֹד… אֲנִי שָׁב הַיּוֹם לְבֵיתִי,

אֶת חַלּוֹנוֹתַי אֶסְגֹּר וְאוֹרִיד אֶת וִילוֹנָי,

וְלֹא אֶרְאֶה בְשֶׁמֶשׁ סְתָו, לֹא בוֹאוֹ וְלֹא צֵאתוֹ,

בְּבוֹאוֹ לֹא יֶחְשַׁךְ יוֹתֵר וּבְצֵאתוֹ לֹא יַבְעִיר חַלּוֹנָי…

בְּבֵיתִי אֵשֵׁב, אֶתְכַּנֵּס וְאִישַׁן כְּדֹב בִּמְאוּרָה,

וּכְדֹב עַל סִיר הַדְּבָשׁ אֶחֱלֹם נְגֹהוֹת וּצְפִירוֹת,

עַד שֶׁאָבִיב חָדָשׁ בַּעֲתַר אוֹרוֹת יִפְרֹץ בִּגְבוּרָה,

יִפְרֹץ אֶל חֶדְרִי בְעַד הַתְּרִיסִים, בְּעַד הַקִּירוֹת.

---

מִתּוֹךְ הַמְתָּנָה

מאת

יצחק קצנלסון

א.

בִּגְדִי צֶמֶר, מְעִילִי מוֹךְ,

מִגְבַּעְתִּי עוֹרוֹת תְּחָשִׁים;

הָבָה אַכֶּה יָד בְּיָד, –

וַדַּאי תָּבוֹא עוֹד מְעַט

הַיָּפָה שֶׁבַּנָּשִׁים.

פִּתְקָה שָׁלְחָה לִי הַיּוֹם

הַיָּפָה שֶׁבַּבָּנוֹת:

"מַלְכִּי, עִם חֲשֵׁכָה צֵא,

צֵא, הַמֶּלֶךְ, וְחַכֵּה

בִּשְׂדֵרַת הָאִילָנוֹת…

הַשָּׂטָן לְבֵיתֵנוּ בָא –

וְהֵטִיל בּוֹ עִרְבּוּבְיָה:

אִמִּי אָהֲבָה אִישׁ זָר,

אָבִי שָׁתָה מִלֵּב מָר,

וּמְשַׂחֵק כְּבָר בְּקוּבְיָה…

אִם יֵצֵא אָבִי גַם בְּלֵיל זֶה,

וְאִמִּי – גַּם הִיא תֵצֵא –

זוּ לִמְאַהֲבָהּ עַד חֲצוֹת,

זֶה לַקְּלָפִים וְלַכּוֹס –

לְאָשְׁרֵנוּ אָז אֵין קֵצֶה!

אֶת מִגְבַּעְתִּי עַל הָרֹאשׁ,

וְעַל כְּתֵפִי סוּדָר,

אָטוּשׁ, אָחוּשׁ לִמְקוֹם שָׁם

מַמְתִּין מַלְכִּי לִי הָרָם,

הַגֵּאֶה וְהַמְּהֻדָּר.

אִם יֶאֱרַךְ לְךָ הַזְּמָן –

אַל תְּקַלְּלֵנִי,

כִּי שֶׁלְּךָ אֲנִי עַד מוּת –

לְכַף זְכוּת, לְכַף זְכוּת

תָּמִיד תְּדִינֵנִי.

אִם יֶאֱרַךְ לְךָ הַזְּמָן –

סְלַח לְבַת־אֲהָבִים;

קְפֹץ מְעַט וּמְעַט רְקַד,

מְנֵה כָל אִילָן וְכָל בַּד,

סְפֹר אֶת הַכּוֹכָבִים.

שְׁחֵה וְלוּשׁ בְּשֶׁלֶג רַךְ,

וַעֲשֵׂה לְךָ כַּדּוּרִים;

אֶל אַחַד הַפַּנָּסִים גְּשָׁה,

וּקְרָא פִתְקָתִי, קְרָא וּקְרָא…

עַל־פֶּה לְמַד הַטּוּרִים;

וְאִם לֹא אָבֹוא כְלָל, אָז דַּע:

הִשְׁלִימָה אֵם עִם אַבָּא!

וְלֹֹא יֵצְאוּ עוֹד, גַּם הוּא, גַּם הִיא,

וְאוֹי לְךָ וְאוֹי גַּם לִי –

יֵשׁ תִּקְוָה רַק לְהַבָּא…

הִמְתַּנְתָּ לִי הַיּוֹם לַשָּׁוְא,

אָז מָחָר בּוֹא הֵיטִיבָה:

מֻבְטָחַנִי, שֶׁזְּמָן רָב

לֹא תַשְׁלִים אִמָּא עִם הָאָב;

טְעָמִים לָזֶה שִׁבְעָה…

טְעָמִים אֵלֶּה קְרֹא בְשֵׁם

לֹא אוּכַל וְאִם אֵדָע…

לְךָ הִיא אַחַת אֵיזֶה הֵם,

הָעִקָּר: צָדְקוּ הָאָב וְהָאֵם,

צָדְקוּ אַלע בּיֵידע.

הִמְתַּנְתָּ לִי הַיּוֹם לַשָּׁוְא –

מָחָר – בֶּטַח אָבוֹא;

הוֹ, מַלְכִּי, מַלְכִּי יִשַּׁק לִי,

אֶת פִּיהוּ יַגִּישׁ אֱלֵי פִי

וּלְבָבִי אֶל לְבָבוֹ".

ב.

בִּגְדִי צֶמֶר, מְעִילִי מוֹךְ,

מִגְבַּעְתִּי עוֹרוֹת תְּחָשִׁים;

הָבָה אַכֶּה יָד בְּיָד,

וַדַּאי תָּבוֹא עוֹד מְעָט –

הַיָּפָה שֶׁבַּנָּשִׁים.

מַה לִּי חֹרֶף! מַה לִּי קֹר!

מַה לִּי לֵילוֹת צִנָּה!

אִילָן זֶה – גַּם גֵּא, גַּם צַח –

גַּם אָנֹכִי אֶעֱמֹד כַּךְ,

אֶעֱמֹד וְאַמְתִּינָה.

שֶׁמָא תָבוֹא בְרֶגַע זֶה –

אָז לֹא תַכִּירֵנִי:

מַלְכָּהּ נֶהְפַּךְ לְעֵץ…

וּבְהַכִּירָהּ תִּקְרָא: לֵץ!

אֲנִי לָהּ: בָּבַת־עֵינִי!

הוֹי, מַה יֶּאֱרַךְ לִי הַזְּמָן!

וְעֵינִי כָלָה־כָלָה;

לוּ עֲשִׂירִית הָיָה חָשׁ

אִילָן זֶה – וְהָיָה מָשׁ

מִמְּקוֹמוֹ וְהָלַךְ הָלְאָה!

וְאֶת מִכְתָּבָהּ קָרָאתִי כְבָר

מֵאָה וְאַחַת פָּעַם,

כְּבָר הוּא שָׁגוּר עֲלֵי פִי –

דְּבָרִים יָפִים כָּתְבָה לִי,

בְּרָב־חָכְמָה וּבְרָב־טָעַם!

הָאִילָנוֹת כַּמָּה הֵם?

שְׁתֵּי־מֵאוֹת וְאַרְבָּעָה!

מָנִיתִי אוֹתָם מִכָּל צַד,

וְחִשַּׁבְתִּים חַד אֶל חַד

בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁעָה.

כֻּלָּם עוֹמְדִים זְקוּפִים, דֹם,

וּבַדֵּיהֶם דַּקִּים…

הָאִילָנוֹת, אַף גַּם הֵם

מַמְתִּינִים כַּאן לְבַת הָאֵם,

קוֹפְאִים כַּאן וּמְחַכִּים…

וְהַכּוֹכָבִים כַּמָּה הֵם?

מִי יִסְפֹּר הַכּוֹכָבִים!

וְעוֹד לֹא נִבְרָא אוֹתוֹ פֶה –

דּוֹמִים אֵלֶּה זֶה לָזֶה,

כֻּלָּם קְטַנִים וְנָאוִים!…

וְאוּלָם לָהּ – לָהּ אַגִּיד כָּךְ:

הֵם אֶלֶף־רִבּוֹא בְמִסְפָּר!

וְאִם לֹא תַאֲמִין לִי זוּ,

אֹמַר: כַּךְ חֶשְׁבּוֹנִי הוּא!

רְצוֹנָהּ – תֵּלֵךְ וְתִסְפֹּר…

אַךְ לָמָּה זֶה לֹא תָבוֹא עוֹד

וְסַבְלָנוּתִי פָקְעָה.

אִם עַכְשָׁו בָּאָה הִיא, זְמָן־מָה

לֹא אֹמַר לָהּ מִטּוֹב עַד רָע,

לֹא אֲחַבְּקָהּ וְלֹא אֶשָּׁקָהּ…

אוֹשִׁיט רַק אֶת יָדִי לָהּ,

וּבְשָׂפָה מְאֹד רָפָה

אֹמַר: “שָׁלוֹם!” לְעֻמַּת זֹאת

אֶקֹּד בְּחֵן וְאֶתֵּן אוֹת

לְנַעֲרָה שֶׁחָלָפָה…

הוֹי, מַה־יֶּאֱרַךְ לִי הַזְּמָן –

לֹא בָגְדָה הָאֵם בְּבַעְלָהּ!

וַאֲנִי חִכִּיתִי אַךְ לַשָּׁוְא,

שָׁלוֹם עָשׂוּ אֵם וָאָב –

וְחָשַׁךְ לִי הַלָּיְלָה…

ג.

וְלוּ פִי שִׁבְעָה יֵרְדְּ הַקֹּר,

וַאֲנִי הֵן כַּךְ אָהָבְתִּי:

הֲלֹךְ לְבַדִּי… חַם לִי, חַם!

כְּבָר אֵינִי מַמְתִּין לָהּ וְגַם

לֹא לָהּ, לֹא לָהּ מַחֲשַׁבְתִּי…

אֲנִי, הַמֶּלֶךְ, מְהַלֵךְ כַּאן

מֵאָז הַלֵּיל וְעַד עָתָּה;

אֲנִי הַמֶּלֶךְ, רָם וָגֵא,

שֶׁכָּתְבָה לוֹ הַמַּלְכָּה: צֵא –

וְהַמַּלְכָּה בוֹ מְשַׁטָּה…

אֲנִי הַמֶּלֶךְ ־ ־ וְכִתְרִי אֵי?

וְאֵי, וְאֵי שַׁרְבִיטִי?

וְאַיָּם שָׂרַי? וְאֵי הָעָם?

כָּל צְבָאִי בַאֲשֶׁר הוּא שָׁם,

וְיוֹעֲצַי אֲשֶׁר אִתִּי?

מַה־לַּעֲשׂוֹת לָהּ, לְמַלְכָּה זוֹ?

הַכְּדַי שֶׁאֶעֶזְבֶנָּה?

וּלְרֹאשׁ רְעוּתָהּ אֵיטִיב תֵּת

כֶּתֶר מַלְכוּת וְעַל כֵּס

הַמְּלוּכָה אוֹשִׁיבֶנָּה.

חֲבָל, חֲבָל שֶׁמִּבְּעוֹד יוֹם

לֹא תַרְתִּי לִי אַחֶרֶת…

עַכְשָׁו שֶׁלֶג זֶה – לְמַאי? –

הַנּוֹפֵל פִּתִּים קַר וְחַי,

וְהַלִּבְנָה הַמְעַוֶּרֶת?

הוּא נוֹפֵל, נוֹפֵל – בִּשְׁבִיל מִי?

שֶׁמָא לֹא בִשְׁבִילִי?

פִּתִּים קַלּוֹת מִבְּלִי סוֹף,

רַכּוֹת, צְחוֹרוֹת כְּנוֹצוֹת עוֹף,

דְּבֵקוֹת אֶל מְעִילִי.

פִּתֵּי שֶׁלֶג, רֵדְנָה עוֹד,

נְפֹלְנָה מְהֵרָה, מְהֵרָה;

הִלְבִּינוּ כָל אִילָנַי כְּבָר,

וּרְפִידַת שֶׁלֶג, וְאוֹר, וִיקָר

עַל־פְּנֵי כָל הַשְּׂדֵרָה.

שְׂדֵרַת־עֵצִים נָאָה זוּ –

הַאִם אֲנִי לֹא מַלְכָּהּ?

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבָּגְדוּ בִי –

בָּגְדוּ… מִי זֶה בָגַד, מִי?…

מָה עַל דַעְתִּי סַלְקָא?

הֵן אִמָּהּ אָהֲבָה אִישׁ זָר!

כְּלוּם אֶפְשָׁר שֶׁגַּם בִּתָּהּ?

מִי זֹאת הַנֶחְבֵּאת בְּצֵל עֵץ זֶה,

וּמְעַוָּה פָנִים לִי וָפֶה,

וְלָשׁוֹן לִי מוֹשִׁיטָה?…

כַּךְ! וַדַּאי מָצָא בְעֵינָהּ חֵן

אֶחָד מֵעֲבָדַי…

כַּךְ הוּא! וְאוּלָם – הִנֵּה הִיא!

הִיא הוֹלְכָה, הַס, הַס לִבִּי בִי…

אַל תִּתְכַּוֵּצְנָה יָדַי!…

רַק אֵשׁ עֵינֶיהָ אֶבְחַן, וְדַי –

בְּמַבָּטִי אֶחָד צָמֵא…

וְאִם אֶת עַבְדִּי אֶמְצָא שָׁם,

שֶׁלֶג זֶה – הוּא יִרְוֶה דָם,

דָּם חַם וְרַע וְטָמֵא…

הָהּ, אֵשׁ עֵינֶיהָ! בְּזוּ הָאֵשׁ

הֲרֵינִי בָקִי, בָּקִי…

אֵין רַע אִם גַּם אֲלַכְלֵךְ יָד,

אֲשַׁפְשְׁפֶנָּה בְשֶׁלֶג מְעָט –

וּמִדָּמָהּ אֲנִי נָקִי!…

---

עָתִיד

מאת

יצחק קצנלסון

וְאָנֹכִי אָמוּת, מָחָר אוֹ אַחַר שָׁנָה,

אָנֹכִי אָמוּת – זֹאת אֵדַע נֶאֱמָנָה;

לֹא אֵדַע אִם זֶה יִהְיֶה בְיוֹם קֹר, אִם בְּיוֹם חֹם,

אִם זֶה יִהְיֶה בַלַּיְלָה, אִם זֶה יִהְיֶה בַיּוֹם.

אַךְ הַשָּׁעָה תָבוֹא, מָחָר אוֹ אַחַר שָׁנָה –

הִיא תָבוֹא, תָבוֹא – זֹאת אֵדַע נֶאֱמָנָה;

אֲנִי אֶהְיֶה חִוֵּר וְקַר וְאֶשְׁכְּבָה עַל מַצַּע תָּבֶן,

וְאִישׁ מוּזָר יָבוֹא וְיַגִּיד: כְּבָר תָּפַרְתִּי תַּכְרִיךְ לָבָן!

וּקְרוֹבַי, הָעוֹמְדִים עַל גַּבִּי, יִתְנַפְּלוּ עָלָי –

אוּלַי לֹא מֵת עוֹד בְּנֵנוּ, אוּלַי אָחִינוּ חָי?

וְנִגַּשׁ אֲלֵיהֶם אִישׁ זָר וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם רְתֵת:

הִנֵּה הֵבִיאוּ אֶת הָאָרוֹן – הוּא כְבָר מֵת! הוּא כְבָר מֵת!

וְנִגְּשׁוּ שְׁנַיִם אוֹ אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים,

וְנָטְלוּ אוֹתִי עַל מַצַע הַקְּרָשִׁים,

וְשָׂמוּ אוֹתִי בָאָרוֹן, וְשָׂמוּ אֶת הָאָרוֹן בָּעֲגָלָה,

וְדָפַק הָעֶגְלוֹן אֶת סוּסָיו, וְעָבְרוּ הַסּוּסִים הָלְאָה…

וְיַלְדֵי הָרְחוֹב הַקְּטַנִּים יִשְׂחֲקוּ לְתֻמָּם,

וְעָבְרָה הָעֲגָלָה, וְהִבִּיטוּ אַחֲרֶיהָ דּוּמָם –

וְהִתְלַחֲשׁוּ הַיְלָדִים נִפְחָדִים: לְוָיָה, לְוָיָה –

וְשָׁבוּ אַחַר־כַּךְ לְמִשְׂחָקָם, כְּאִלּוּ דָבָר לֹא הָיָה.

וְעָבְרָה הָעֲגָלָה הַשְּׁחוֹרָה, וְעָבַר הָאָרוֹן –

וְאוּלַי תִּזְרַח הַחַמָּה? צִפּוֹר תַּעֲבֹר וְתָרֹן?

וְעָבְרָה הָעֲגָלָה הַשְּׁחוֹרָה, וְעָבַר הָאָרוֹן –

וְאוּלַי לֹא תִזְרַח הַחַמָּה, וְצִפּוֹר לֹא תָרֹן.

---

נְשִׁיָּה

מאת

יצחק קצנלסון

הַלַּיִל רַד,

רַד לֵיל אֵין קֵץ,

לֹא יָנַע בַּד,

לֹא יִלְחַשׁ עֵץ.

מִלֵּב הַתְּהוֹם

לֹא יַעֲלֶה צְלִיל,

וְכוֹכְבֵי רוֹם –

הֵם אָבְדוּ שְׁבִיל.

הַסְכֵּת וּשְׁמָע:

הֲתִשְׁמַע אֶת

הָרוּחַ זָע?

לֹא חַי, לֹא מֵת.

גַּם אַתָּה, אָח,

כִּי פָנָה יוֹם –

לֵך שְׁכַב וּשְׁכָח,

הֵאָנֵק דֹּם.

אָשְׁרֵנוּ – עוֹף

עִם נוֹצוֹת פָּז,

בָּא מֵאֵין־סוֹף

וּלְאֵין־סוֹף גָז.

כָּעוֹף כֵּן בָּא,

וּכְעוֹף כֵּן עָף –

קָרָאנוּ: הָהּ!

סָפַקְנוּ כָף…

עָף עִם כָּל טוּב,

לֹא נָתַן אוֹת –

קָרָאנוּ: שׁוּב!

לֹא שָׁמַע זֹאת…

אֶל קַצְוֵי עַד,

אֶל אַחֲרִית יָם

שָׁם עָף… שְׁלַח יָד

וּמֶבָּט שָׁם –

רַק מֶבָּט דְּמִי,

לֹא קוֹל, לֹא נִיב,

כַּמָּוֶת נְהִי –

לֹא יִפְתַּח פִּיו.

שְׁמַע, לַחַשׁ כְּמוֹ

מִלַּיְלָה שָׂח:

בּוֹא, אָחִי, בּוֹא

בַּצֵּל וּשְׁכָח…

---

כּוֹכָב נָפָל

מאת

יצחק קצנלסון

חָלַמְתִּי חֲלוֹם:

תֹּהוּ וְלֹא דֶרֶךְ – וַאֲנִי הוֹלֵךְ דֹּם,

אָבְדָה דַרְכִּי וַאֲנִי הוֹלֵךְ בָּהּ לְבַדִּי,

לֹא נִשְׁמַע צַעֲדִי.

וְנִשְׁמַת אַפִּי גַם הִיא, גַּם הִיא אֵינֶנָּה

בְּקִרְבִּי אֶעֶצְרֶנָּה.

וְאֵין לְדַרְכִּי סוֹף, וְסוֹף אֵין לְלֵיל אָמֶשׁ –

וְשֶׁמֶשׁ אָיִן. אוֹי לִי, כִּי שָׁכַחְתִּי שָׁמֶשׁ.

שָׁכַחְתִּי אוֹר וְלַבַּת נֵר רוֹעֶדֶת

עַל שֻׁלְחָן, בְּתוֹךְ חֶדֶר,

שָׁכַחְתִּי אֹהֶל וּנְוֵה־שָׁלוֹם וּמוֹלֶדֶת,

עוֹלָמִי עָלַי קָדַר!

רַק זְעֵיר־שָׁם, זְעֵיר־שָׁם בְּרַחֲמִים בִּי יַבִּיטוּ,

וְקֶרֶן חֶסֶד לִי יוֹשִׁיטוּ

מִמְּרוֹמִים

כּוֹכָבִים יְתוֹמִים.

לֹא רַבִּים הֵם,

כְּמִסְפַּר עֵינֵי אָב וָאֵם,

וְעוֹד עַיִן אַחַת… עוֹד שְׁתַּיִם –

חָמֵשׁ, שֵׁשׁ עֵינַיִם

צוֹפוֹת חֲרֵדוֹת לִבְנָן,

הַהוֹלֵךְ בְּתֹהוּ לֹא דֶרֶךְ,

הוֹלֵךְ וְכוֹשֵׁל בֶּרֶךְ,

הוֹלֵךְ – וְלֹא יֵדַע לְאָן?

וַיְהִי בְלֶכְתִּי בֶאֱשׁוּן הַלַּיְלָה,

וְעֵינַי לְמַעְלָה –

אֶל הַחֲרֵדִים אֵלַי וְהַשְּׁחוֹחִים עָלָי,

עַל הַהוֹלֵךְ וְאוֹבֵד בַּגַּיְא –

וְהִנֵּה – אֲהָהּ, כִּי יָרַד,

פְּלָאִים יָרַד

הַכּוֹכָב, שֶׁבְּכָל רַחֲמָיו עָלַי חָרָד,

מַבַּט עֵין אִמִּי הַרוֹתֵת, גַּם רַךְ וְגַם עָז,

נָפַל, צָלַל כְּדִמְעָה, כְּדִמְעַת פַּז.

---

לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה

מאת

יצחק קצנלסון

חֲלוֹם כָּכָה מוּזָר

לִי נִרְאָה בִשְׁנָת:

נִפְתְּחָה דַלְתִּי

וְנִכְנַס הַלָּז.

הוּא עָמַד עַל סִפִּי,

וְחִכָּה עַד בּוֹשׁ –

הִסְתַּכֵּל בִּי דוּמָם

וְהִרְכִּין לִי רֹאשׁ.

עוֹד עֵינוֹ בִי חוֹדְרָה

וְצוֹפָה בְלִי תֹם,

וַאֲנִי עַל כֵּס אֵשֵׁב

וּמְחַיֵּךְ לוֹ דֹם.

“לָמָּה לִי תִצְחָק?”

אָז יִשְׁאַל רְתֵת;

"אִי־לְךָ הַמָּוֶת,

כִּי בָאתָ אֶל מֵת;

אֶל שַׁעֲרֵי בֵית־עוֹלָם,

כֹּה שׁוֹמֵם וָזָר,

הִתְעוּךָ רַגְלֶיךָ

וְאֶל גַּל עָפָר קָר.

פִּי קֶבֶר פָּתַחְתָּ

וּתְחַכֶּה עַד בּוֹשׁ,

לַשּׁוֹכֵן בּוֹ תַבִּיט

וְתַרְכִּין לוֹ רֹאשׁ".

---

מַנְגִּינַת סְתָו

מאת

יצחק קצנלסון

גֶּשֶׁם סְתָו, גֶּשֶׁם סְתָו,

אֲהָהּ, מְקוֹרְךָ כָּכָה רָב!

וְלָמָּה תֵרֵד טִיף וְטִיף,

זְעֵיר בַּחַלּוֹן וּזְעֵיר בַּבִּיב?

וְכָל הַיּוֹם, כָּל הַיּוֹם,

אַט־אַט תִּטְרֹד וּבְלִי תֹם.

הוֹי צְהַל אוֹ הֱיֵה עָגוּם!

רְאֵה: כְּבָר עֵינַי קָמוּ,

וּכְאִלּוּ קָפָא דָמִי,

וּלְבָבִי פָגוּם, פָּגוּם…

גֶּשֶׁם סְתָו, גֶּשֶׁם סְתָו,

אֲהָהּ, מְקוֹרְךָ כָּכָה רָב!

רַב הוּא, רַב הוּא עַד בְּלִי דָי –

אַךְ אֵינְךָ מֵת וְאֵינְךָ חָי…

אֶת אוֹצָרְךָ פַּעַם שְׁפָךְ

כְּגֶשֶׁם קַיִץ בְּיוֹם צַח,

בְּהָמוֹן וּבְרֹב שָׁאוֹן!

שְׁלַח רַעַמְךָ חֵץ

וְיַךְ בַּשָּׂדֶה עֵץ,

וְהָרַג אִישׁ בַּמָּעוֹן!…

"שֵׁב וָדֹם, שֵׁב וָדֹם –

אֲנִי טוֹרֵד כָּל הַיּוֹם…

אֲנִי יוֹדֵעַ אֶחָד נִיב:

טִיף וְטִיף, טִיף וְטִיף…

וְאִם יִשְׁתַּגַּע בְּחֶדְרוֹ מִי –

לִי אַחַת הִיא, לִי אַחַת הִיא!

לֹא בְרַעַם וְלֹא בְהָמוֹן –

לְאַט לִי, לְאַט וּבְנָחַת;

כִּי אִמִּי – הַשַּׁלָּכֶת,

וְאָבִי – הַשִּׁמָּמוֹן.

---

מַשָּׂא

מאת

יצחק קצנלסון

ויחר לשמואל ויזעק אל ה' כל הלילה.

(שמואל א' ט"ו)

תְּהוֹמוֹת, פְּתוּחֵי לוֹעַ וַאֲיֻמֵּי תְהוֹמוֹת…

הֻכּוּ עֵינֵי בְנֵי הָאָדָם בַּסַּנְוֵרִים,

וְלִבּוֹתֵיהֶם הֻכּוּ בְשַׁלְוַת מְשֻׁגָּעִים.

הוֹלְכִים הֵם וְצוֹעֲדִים עַל אֶרֶץ רַבָּה,

וְאֵין הֵם פּוֹחֲדִים וְאֵין הֵם יוֹדְעִים דָּבָר,

קָשָׁה קַרְקַע הָאֲדָמָה תַחַת רַגְלָם,

דַּרְכֵי מֶלֶךְ סָלְלוּ עַל הַר וּמִישׁוֹר,

וְצַעֲדָם נָכוֹן וְקַרְסֻלֵּיהֶם לֹא יִמְעָדוּ,

לֹא יֶחֱרַד אִישׁוֹן עֵינָם, לֹא סָמַר שְׂעָרָם,

וְקֹר לֹא יַעֲבֹר בְּחוּט שֶׂדְרָתָם –

תְּהוֹמוֹת, פְּתוּחֵי לוֹעַ וְאֲיֻמֵּי תְהוֹמוֹת,

וְהֵם – הֵם נוֹשְׁאִים אֶת עֵינֵיהֶם הַשָּׁמַיְמָה,

מִתְגַּלִּים וּמִתְחַמְּמִים בִּנְגֹהוֹת שִׁמְשָׁם,

רוֹחֲצִים הֲגִיגָם קַל בְּיַמֵּי תְכֵלֶת,

מְטַפְּחִים חֲלוֹמוֹתָם בְּגַלֵּי עָבֵי־כֶסֶף,

וּמוֹשְׁכִים חוּטֵי בְרָכָה עִם הַגְּשָׁמִים…

בַּלַּיְלָה הֵמָּה יוֹצְאִים עַל יַד אָהֳלָם,

מִתְמַכְּרִים בְּבִטָּחוֹן לְכָל רוּחַ קַלָּה,

טוֹעֲנִים שַׁ’י תִּקְווֹת עַל דַּל כְּנָפָהּ,

וּמְפַזְּרִים אֱמוּנָתָם לַכּוֹכָבִים.

תְּהוֹמוֹת, פְּתוּחֵי לוֹעַ וֲאֲיֻמֵּי תְהוֹמוֹת –

פָּקַח אֲדֹנָי אֶת עֵינַי לְעֵת זִקְנָה,

וְעֵינַי כָּהוּ כְבָר וּמוֹחִי כָבֵד,

וְיָדַי רָפוּ־רָפוּ וְרוֹתְתוֹת עַצְמוֹתָי,

וּכְאוֹב מֵאֶרֶץ תִּשַּׁח כְּבַר אִמְרָתִי.

דְּבַר אֲדֹנָי אֵלָי יְגֻנַּב לֹא לַבְּקָרִים,

אֶת קוֹלוֹ אֶשְׁמַע כְּבָר מִן הָעֲרָפֶל…

וַיְהִי בַלַּיְלָה – וַאֲנִי יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ אָהֳלִי,

וּמוֹצֶה דִמְעָה קְלוּשָׁה וְאַחֲרוֹנָה,

הוֹגֶה צַעַר, חָשׁ לַעֲתִידוֹת נָגִיד,

מְבַכֶּה בִדְמִי לַיִל גּוֹרַל מֶלֶךְ –

וּפִתְאֹם – וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ: שְׁמוּאֵל!

קוֹל צָלוּל קוֹרֵא לִי: הוֹי, שְׁמוּאֵל! שְׁמוּאֵל!

עֵינַי נִקְרְעוּ, לוֹט נָפַל מֵעַפְעַפָּי,

מֵחָדָשׁ הִבְהִיק מוֹחִי לְקוֹל דְּבַר אֲדֹנָי.

צָלְלוּ שְׁתֵּי אָזְנַי לְקוֹל שַׁדַּי שֵׁנִית,

וְשֵׁנִית הִתְחִיל זֶרֶם דָּמִי שׁוֹקֵק,

כִּלְפָנִים בִּימֵי עֵלִי, בְּהֵיכַל אֱלֹהִים,

וְשָׁם הָאָרוֹן, הַנֵּר עוֹד טֶרֶם יִכְבֶּה,

אָנֹכִי עַל מִשְׁכָּבִי אֶשְׁמַע: שְׁמוּאֵל! – –

הַאֻמְנָם נִעֵר אֱלֹהִים מִשִּׁכְמִי

אֲבַק שָׁנִים רַבּוֹת וַחֲלִיפוֹת יָמִים?

וּנְעוּרִים, רְווּיֵי חָזוֹן וּשְׂבֵעֵי נְבוּאָה,

אֵלַי עוֹלִים, עוֹלִים מִן הַנְּשִׁיָּה,

וּמַכִּים, מַכִּים שֵׁנִית עַל לְבָבִי?

הַאֻמְנָם יָרְדָה עָלַי רוּחַ אֵל חֲדָשָׁה,

וְשִׁפְעַת כֹּחַ חָדָשׁ תְּעוֹדְדֵנִי?

הַאֻמְנָם אָשׁוּב אֶהְיֶה נֵר לְעַמִּי?

מֵחָדָשׁ אָשׁוּב אֶשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל,

לְמוֹצָא פִי יְצַפּוּ וּלְהֶגֶה שְׂפָתָי,

אֲנִי מְבָרֵךְ וּמַעֲלֶה לְרָצוֹן אֶת קָרְבָּנָם,

אֲנִי לָהֶם קוֹבֵעַ חַג וּמוֹעֵד,

נוֹטֵעַ שָׁלוֹם בָּם וֶאֱמֶת וְאוֹר חַיִּים,

וּמְלַוָּם לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֵיהֶם?

תְּהוֹמוֹת, פְּתוּחֵי לוֹעַ וַאֲיֻמֵּי תְהוֹמוֹת –

לֹא נִקְרְעוּ עַפְעַפַּי לִרְאוֹת טוֹב,

לֹא שָׁבָה אֵלַי רוּחִי לַחֲזוֹת נֹעַם,

חִדֵּשׁ אֶת כּוֹחוֹתַי אֱלֹהִים – –

וְהִרְאַנִי כִלְיוֹן רִבֲבוֹת גּוֹי.

עַל־פִּי אֲבַדּוֹן חַיִּים הִצִּיגַנִי.

רְאֵה! לִי קָרָא אֲדֹנָי: זֹאת אַחֲרִית כֹּל…

אֵל קִבְרוֹת אָדָם רָב עוֹד לֹא נוֹלָדוּ,

וְאֵלֶּה קִרְעֵי נִסִּים רָמִים, רְקוּבֵי דְגָלִים,

עֲדֶן לֹא אָרְגָה אוֹתָם יָד –

שׁוּר: גְּלִידֵי שַׁיִשׁ, שִׁבְרֵי צוּר וָאָבֶן –

שְׂרִידֵי הַמַּצֵּבוֹת הֵם אֲשֶׁר עוֹד תּוּקַמְנָה

לִגְאוֹנֵי רוּחַ, לְעַזֵי עוֹלָם וְלִגְדוֹלֵי מְלָכִים.

נִתְבַּקְעוּ הַמַּצֵּבוֹת עַל מֵתֵיהֶם,

שָׁקְעוּ וְנִתְמַזְמְזוּ עַל הָעֲצָמוֹת.

כְּתָבְתָּן נִמְחֲקָה וְנִמְחוּ הָאוֹתִיּוֹת,

כְּתֹבֶת אַנְשֵׁי שֵׁם, כַּבִּירֵי מַעַשׂ וְרַבֵּי הַעֲלִילָה,

וְזִכְרָם נִמְחָה אִתָּה עַל אֲדָמוֹת.

רְאֵה! הַרְחֵב אֶת מַבַּטְךָ וְאֶת עֵינְךָ הַעֲמֵק,

רַק אַל תֹּאחַז אוֹתְךָ הַפַּלָּצוּת

לְמַרְאֵה תִלֵּי אֵפֶר אֵלֶּה בִתְהוֹמוֹתָי.

הֵם כְּבוֹד אֲרָצוֹת, כְּבוֹד אֲרָצוֹת גְּדוֹלוֹת,

אֲשֶׁר תִּפְרַחְנָה עוֹד עַל פְּנֵי אַדְמָתִי.

תִּפְאֶרֶת עַמִּים גְּדוֹלִים וְאַדִּירִים,

וִיקָר וּגְדוּלָה אֲשֶׁר לֹא שָׁעָרְתָּ.

הֵם יֵדְעוּ רַק אֶת תְּרוּעַת הַנִּצָּחוֹן,

נֶאְדְּרֵי כֹחַ, צְמֵאֵי־אוֹן וּרְעֵבֵי חַיִּים –

יַחֲנִיפוּ לוֹ לַשֶּׁמֶשׁ בְּשִׁירֵיהֶם.

וְהוֹרִיד עַל רָאשֵׁיהֶם מְטַר אוֹרוֹתָיו,

וְרָחַץ אֶת עֲפַר אַרְצוֹתָם בְּחֹם נְגֹהוֹת,

וְשָׁפְרוּ יֵינוֹתֵיהֶם וְיִמְתָּקוּ,

וּבְכָתְלֵי אַרְמְנוֹתָם יַעֲלוּ הַפְּרָחִים.

אֶת כְּרוּבַי יִמְשְׁכוּ מִשָּׁמַי אָרְצָה,

אֶת כִּסֵּא כְבוֹדִי יַעַזְבוּ וְיֵרֵדוּ.

וְהֵם – הֵם יִתְפְּשׂוּ אֶת כְּרוּבַי חַיִּים

וִיאַבְּנוּם חַיִּים בְּשֵׁישָׁם וּבְגָזִיתָם,

יְשַׁקְּעוּם בְּגוּשׁ חָמְרָם וַעֲלֵי בַד יְרַקְּמוּם.

רְאֵה – אַךְ אַל־נָא תֹאחַז אוֹתְךָ הַפַּלָּצוּת

לְמַרְאֵה תִלֵּי אֵפֶר בְּגֵיא צַלְמָוֶת.

תְּהוֹמוֹת, פְּתוּחֵי לוֹעַ וֲאֲיֻמֵּי תְהוֹמוֹת –

וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי בְתוֹךְ אָהֳלִי עִם לַיְלָה,

וְעַל דְּבַר נָגִיד אֶחָד שָׁם שׂוֹחַחְתִּי,

שָׁפַכְתִּי נַפְשִׁי לִמְנָת מֶלֶךְ אֶחָד –

יֹאבַד… אֲנִי כְאֶבֶן אַחֲרִישׁ, אֶדֹּם…

כִּי שְׂבִיל אֶחָד וּמְנָת אַחַת לְכֻלָּנוּ,

זֶה גוֹרַל כָּל הַחַיִּים עַל אֲדָמוֹת…

עַל שִׁמֲמוֹת בֵּית עֵלִי גָדַל שְׁמוּאֵל,

עַל מַשּׁוּאוֹתַי קָם וּמָלַךְ שָׁאוּל,

וְמֵחֻרְבָּנוֹ יַעֲלֶה, יִבָּנֶה, יִזְרַח כּוֹכַב –

---

שְׁבוּיִים

מאת

יצחק קצנלסון

אַל תָּנוּד, יְדִידִי, לַצִּפּוֹר,

שֶׁלְּכָדָהּ הַצַּיָּד בַּפָּח,

כְּנָפֶיהָ אִם אִתָּהּ – תִּמָּלֵט,

וְתִשְׁאַף עוֹד רוּחַ גַּם צַח.

נוּדָה לְגוֹרַל אֶפְרֹחַ,

שֶׁטֶּרֶם לוֹ צָמְחוּ כְנָפַיִם –

כְּבָר סָגוּר הִנֵּהוּ עַל מַסְגֵּר,

בַּל יִרְאֶה אֶת הוֹד הַשָּׁמָיִם.

תִּקְוָתוֹ, הָהּ, נִשְׁאֲרָה מָעַל

הִתְעַנֵּג עַל זִיו חַיֵּי דְרוֹר;

כִּי בְטֶרֶם תִּצְמַחְנָה לוֹ כְנָפָיו

יֵרֵד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר.

---

אַכְזָבָה

מאת

יצחק קצנלסון

קַמְתִּי פַעַם אַחַת בַּבֹּקֶר,

בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם,

וָאֵרֶא: מִתּוֹךְ אֵדִים עֲשֵׁנִים

וּטְלָלִים מַשְׁקִים

אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלֶה,

וְאַנְשֵׁי הַבַּיִת יְשֵׁנִים ־ ־

וָאֶקְרָא קוֹל גָּדוֹל: הֶאָח!

עוּרוּ, שׁוּרוּ, הַשָּׁמֶש!

הָאֲנָשִׁים קָמוּ, נִדְהָמוּ,

לֹא יָדְעוּ נַפְשָׁם נִסְעָרָה –

מַה קָּרָה?

אוּלַי נִגְנַב הַסְּיָח,

תַּרְנְגֹלֶת בַּלּוּל, שְׂעוֹרָה בַגֹּרֶן?

רַעַף בְּגַגּוֹ שֶׁל צְרִיחַ?

הֶחָלָב אוּלַי הִקְדִיחַ?

אוּלַי נָקַף הֶחָתוּל צִפֹּרֶן –

בְּכַד הַשַּׁמֶּנֶת הֵרִיחַ?

הַשֶּׁמֶשׁ, קָרָאתִי, הַשָּׁמֶשׁ!

שָׁמַיִם וָאָרֶץ אוֹרוּ!

בְּנֵי הַבַּיִת נֵעוֹרוּ

הֲלוּמִים עֲרֻמִּים,

פְּרוּעֵי רֹאשׁ וּבְכַף רֶגֶל יְחֵפָה,

עַל הַחַלוֹן יִתְגּוֹדְדוּ, יִתְנוֹדְדוּ,

יִסְתּוֹפֵפוּ –

וּבְעַד הַשְּׂבָכָה

יָצִיצוּ, יָצִיצוּ מִזְרָחָה –

יִתְּנוּ עֵינָם גַּם בִּי, יִמְשְׁכוּ, יָנִיעוּ בִכְתֵפָם

עָלַי, עַל הַתָּם –

הַאִם נִשְׁתַּגַּעְתִּי, אִם הָתֵל הֵתַלְתִּי בָם?

“לֹא עוֹד רָאֲתָה עַיִן – הַשָּׁמֶשׁ!”

---

שַׁלֶּכֶת

מאת

יצחק קצנלסון

שְׁבִי עוֹד עִמָּדִי פֹה, אַל תְּמַהֲרִי לָלֶכֶת,

כֹּה צַר לִי, צַר לִי מְאֹד וּכְמוֹ בָאָה עִתִּי.

הוֹי, מֶה חָפַצְתִּי לַעֲצָרְכֶן אִתִּי,

אוֹתָךְ וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַדּוֹעֶכֶת.

בְּיָחד רְחָבָה הִיא מִן הַיָּם שׁוֹפֶכֶת

זְהַב דִּמְדּוּמִים חַם וְצוֹלְלָה בְצַעַד אִטִּי,

גַּם אַתְּ בְּכָל חֹם לִבֵּךְ בִּי תַבִּיטִי –

טָעוּן אֲנִי זָהָב כְּאִילָן בְּשַׁלֶּכֶת.

שְׁבִי עוֹד עִמָּדִי פֹה. אַתְּ אִם תֵּלֵכִי,

וְאִם תִּשְׁקַע שִׁמְשִׁי – וְיָרַד כָּל הֲדָרִי

עִם שְׁאוֹנוֹ וַהֲמוֹנוֹ וּבָא בַחוֹל;

יִיבַשׁ בִּי מַעְיָנִי, יָפוּג רֵיחִי,

זָהֳרֵי הַמַּעֲרָב יִדְעֲכוּ עַל בְּשָׂרִי –

וְאָנֹכי עֵירֹם אֶעֱמֹד וּבְאֵין כֹּל.

ספר ב' מעינוֹת:

מאת

יצחק קצנלסון

---

רֵאשִׁית סָעַר

מאת

יצחק קצנלסון

עַל חֲזֵה יָם סוֹעֵר, יָם מַכֶּה רוֹם אֶת גַּלָיו,

שָׁטָה סִירָתֵנוּ, קַלָּה כֹה וּמְהִירָה,

הַשֶּׁמֶשׁ בִּפְאַת יָם בְּדָמָיו טָבַע וַיִּתְעַלָּף –

סַעַר בָּא וָלָיְלָה – וַנַחֲזֹר חִישׁ הָעִירָה.

הַסִּירָה שָׁטָה וְהַיָּם בְּאַלְפֵי פֶה בָּהּ גּוֹעֵר,

אֲנִי וְאַתְּ בָּהּ יוֹשְׁבִים, אֵין אִישׁ אִתָּנוּ יוֹתֵר –

לֹא בַסִּירָה וְלֹא עַל כָּל הַיָּם הַסּוֹעֵר,

רַק אַתְּ וַאֲנִי כְנֶגְדֵּךְ בְּלֵב הַגַּלִּים חוֹתֵר.

הַיָּם, הוּא הִכָּה גַלָּיו וַעֲנָדָם עַטְרוֹת־כָּסֶף,

כָּמוֹנִי, כֵּן גַּם אַתְּ רָאִית אָז רֵאשִׁית סָעַר,

גַּם אֶת הַשֶּׁמֶשׁ – אִם כִּי מֵאַחֲרַיִךְ דֹּם יֵאָסֵף –

רָאִית בְּפָנַי נֶחְתָּם וְצַעֲרוֹ בְעֵינַי בָּעַר.

---

תַּפּוּחַ

מאת

יצחק קצנלסון

תַּפּוּחִי, תַּפּוּחִי,

מַחְמַדִּי וּקְטַנִּי,

עֲגַלְגַּל, אֲדַמְדַּם

עָלִיתָ בְגַנִּי.

בֵּיתִי בְגַנִּי,

בַּגַּן לִי חַלּוֹנִי:

בַּחַלּוֹן רָאִיתִי

וְכֻלְּךָ אַדְמוֹנִי.

מֵעֲבִי עֵצְךָ תָּצִיץ,

מִבֵּינוֹת עֳפָאָיו;

בִּלְחִי אַחַת וָרֶד,

וּשְׁנִיָּה כַזָּהָב.

תָּצִיץ בִּי, תָּשׁוּב

וְתֵעָלֵם חָרֵד –

הַזָּהָב נִתְאַדֵּם

וְחָוַר הַוָּרֶד.

אַל תַּהֲפֹךְ עוֹרְךָ!

הֵן תְּשַׁוֵּעַ

אֵלַי… שֶׁגּוֹרָלְךָ

אֲנִי אוֹ תוֹלֵעָה…

אִם דָּם בְּךָ שׁוֹקֵק?

אִם קֶרֶן לְךָ נָשְׁקָה?

הָהּ, זָע קְצָת הֶעָנָף –

כִּי נַפְשִׁי בְךָ חָשְׁקָה.

לִי לֶחְיְךָ רָמְזָה,

אוֹ עֵינְךָ לִי קָרְצָה –

כְּבָר אֶעֱלֶה בַחַלּוֹן,

קָפַצְתִּי כְבָר אָרְצָה.

תָּפַסְתִּי הַאִילָן –

וְהָאִילָן הִתְחַלְחַל,

וַיַּמְטֵר לִי צִיצִים,

צֵיץ לָבָן וּכְחַלְחָל.

אָנֹכִי, לֹא צִיצִים,

לֹא צִיצִים רְצוֹנִי,

אֲנִי לְתַפּוּחִי,

וְתַפּוּחִי אַדְמוֹנִי.

תָּפַסְתִּי הָאִילָן –

וַיָּנַע וַיָּנַע,

וַיַּשֵּׁר לִי עָלִים,

וּזְמוֹרוֹת לֹא מָנָע.

אָנֹכִי לֹא עָלִים,

וּזְמוֹרוֹת – לֹא רוּחִי,

אֲנִי לָאֲדַמְדָּם,

וַאֲדַמְדַּם תַּפּוּחִי.

תָּפַסְתִּי הָאִילָן –

אֵין מַעְצוֹר וּסְיָג לִי!

הַס, צָעַק תַּפּוּחִי –

וַיִּפֹּל לְרַגְלָי.

וּבְנָפְלוֹ, גַם אָנִי

נָפַלְתִּי עַל אַפִּי.

וָאֶתְקַע בּוֹ שִׁנָּי

בְּעוֹדוֹ בְכַפִּי.

וַיִּצְעַק תַּפּוּחִי,

וְרוּחַ לֹא קָם בּוֹ –

נָתַתִּי בוֹ עֵינַי

וָאַכִּיר גַּם דָּם בּוֹ.

חֵי נַפְשִׁי, חָיִיתָ!

חָיִיתָ, אַדְמוֹנִי!

וַאֲנִי חַי אָכַלְתִּי

לְגִילִי וּשְׂשׂוֹנִי.

---

עִם רֶדֶת הַלָּיְלָה

מאת

יצחק קצנלסון

בְּרֶדֶת הַלַּיְלָה וְהֵבִיא בִכְנָפָיו עַצֶּבֶת,

בַּלַּיְלָה הִיא צְרוּרָה:

כֹּה רַכָּה וּמְתוּקָה וְלֹא בְרוּרָה,

חֶרֶשׁ יוֹרְדָה לַלֵּב וּמְהַבְהֶבֶת.

כָּל הָעוֹלָם לִי סְתָרִים בְּרִגְעֵי הַלַּיְלָה הַקּוֹדְרִים.

עָזוּב לְנַפְשִׁי, יְחִידִי,

עִם צִלְלֵי עֲבָרִי וְעִם סוֹדוֹת עֲתִידִי,

לוֹחֲשִׁים, רוֹחֲשִׁים סְבִיבִי, לִפְנַי וְלִפְנִים הֵמָּה חוֹדְרִים.

שִׁקְעִי, הֲשֶּׁמֶשׁ! כְּבָר קַצְתִּי בְשִׁקְרֵי הַקְּסָמִים,

יוֹפַע הַלֵּיל וַאֲמִתּוֹ,

וְעַצַּבְתִּי תוֹפִיעַ נָא אִתּוֹ…

בֵּין צְלָלִים וְסוֹדוֹת אֶבְכֶּה אֶת כִּזְבֵי הַיָּמִים.

---

עַל דְאַבְּדִין

מאת

יצחק קצנלסון

שָׁטַף גַּל בְּלֵב יַמִּים,

בֶּן־תְּהוֹמוֹת, חַי וְעַלִּיז,

בֵּין כֵּפִים וּבֵין צוּרִים

דֶּרֶךְ לוֹ יְפַלֵּס;

וַיֹּאהַב הָרִים רֹאשׁוֹ,

וּנְסֹק לַשְּׁחָקִים אָהַב,

וַיִּצְעַק גַּם לַשָּׁמֶשׁ –

וַיְצַף תַּלְתַּלָיו זָהָב.

אַךְ בָּא לַחוֹף וְנֻפָּץ,

וְנָמוֹג וְאֵינֶנּוּ –

אֵיךְ אֶאֱסֹף נְטָפָיו?

אֵיךְ אוּכַל אֲקִימֶנּוּ?

כּוֹכָב הֵילֵל רָעַד

וְנָפַל אַרְצָה פְלָאִים –

מְקוֹמוֹ אֵי וּמְצָאתִיו,

וַאֲשִׁיבוֹ לַשָּׁמָיִם?

מִיָּם אֵיךְ אֶמְשֶׁה שֶׁמֶשׁ?

וְרֶגַע מִן הַנְּשִׁיָּה?

אֵיךְ אָשִׁיב קוֹל לִגְרוֹנִי?

וְאָדָם מֵת – לִתְחִיָּה?

---

לֵיל שִׁמּוּרִים

מאת

יצחק קצנלסון

א.

יָשַׁב חֶבֶר רוֹעִים וְשָׁר

בָּהָר, סְבִיב יְרוּשָׁלֵם,

עִם לַיְלָה צָלְלָה בָהָר

הַשִּׁירָה וַתֵּאָלֶם.

הָעֵדֶר בָּא אֶל גִּדְרוֹת צֹאן,

וְאֵשׁ הָאָח דְָּעָכָה,

כָּאֵשׁ כֵּן שָׁקְעָה שִׁירַת אוֹן,

אַךְ שָׁקְעָה – וְנִשְׁכָּחָה…

בִּנְקִיקֵי צוּרִים מִכָּל צַד

בִּצְבְּצוּ נִסְתָּרִים

וּמַחֲרִישִׁים אָהֳלֵי בַד,

מִשְׁכְּנוֹת יְשָׁרִים.

הַיָּרֵחַ שָׁט בָּרוֹם

תָּלוּי עַל בְּלִימָה,

יַז עַל סֻכּוֹת אוֹר וַחֲלוֹם,

וְעַל יְשֵׁנִים פְּנִימָה.

חֲלוֹם וְאוֹר כֶּסֶף! אַךְ לַשָּׁוְא

הֵם טֹוִים, שׁוֹזְרִים רֶשֶׁת, –

הַחֲלוֹם יְפַךְ, הַכֶּסֶף זָב,

לַנָּם לֹא יוּכְלוּ גֶשֶׁת.

הָאֹהָלִים פְּרָזִים הֵם

וּבְטוּחִים כְּמִבְצָרִים,

הַחֲשֵׁכָה בָם כְּמוֹ אֵם,

שׁוֹמֶרֶת עַל הַנְּעָרִים.

הָעוֹלָם הוּא לְחוּד, וּלְחוּד

אֹהֶל־רוֹעִים דּוֹמֵם,

לֹא יִשְׁלַח שָׁם יָרֵחַ חוּט

מִכַּסְפּוֹ וַחֲלוֹמוֹ…

הָרוֹעֶה נָם וּבְנוּמוֹ לֹא

יְזַעֲזֵהוּ דָבָר,

עִם הַחֲלוֹם, יָרֵחַ, בּוֹא

וְשַׂמַּח מֵת בַּקָּבֶר…

עֲמֵלִים יַחַלְמוּ מִתּוֹךְ

פֶּרֶךְ עֲבוֹדָתָם,

וּמִתּוֹךְ עַז שִׁירָם־רֹךְ –

לֹא יַחַלְמוּ בִשְׁנָתָם!

מִי שֶׁרָעָה צֹאן בַּיּוֹם

וְעִם עֶרֶב שָׁר – זֶה יֵלֶא,

לֹא יֵדַע זֶה בִּשְׁנָת חֲלוֹם,

וְיִישַׁן שְׁנַת עֲמֵלִים.

ב.

הַיָּרֵחַ בָּא בָעָב –

נִצְפּוּ אֹהָלִים;

נִנְעֲרוּ כְמוֹ עַל פִּי צַו

וּמִכָּל צַד – הַצְּלָלִים.

נָחוּ, זָחֲלוּ בַלָּאט,

דּוֹמְמִים וּזְהִירִים,

נִרְאִים נֶעֶלְמוּ כִמְעַט קָט,

נַעֲשׂוּ בִלְתִּי נִרְאִים.

הִנֵּה הָאָח! אַךְ זֶה לֹא כְבָר

לָהּ הָיוּ פְנֵי מְדוּרָה,

וַחֲבוּרָה שָׁרָה שָׁם, הֵד הַר

לָהּ עָנָה לַחֲבוּרָה.

עַתָּה נָדַם שָׁם הַכֹּל,

רַק אֶחָד מִן הָרוֹעִים

יוֹשֵב עוֹד עַל גִּבְעַת חוֹל

בְּלֵב וּבְפָנִים נוֹהִים…

פִּתְאֹם קָם וְעָמַד דֹּם

כַּצֵּל אֲשֶׁר עֲטָפוֹ;

בַּסְּפִינָה עָלָה זֶה הַיּוֹם –

שֶׁבָּא מֵאַרְצוֹת צָפוֹן.

לֵיל־שִׁמּוּרִים לֵיל זֶה לוֹ,

רִאשׁוֹן לֵיל בָּאָרֶץ –

הֲיַחֲלֹף וְלֹא יָמוּת בּוֹ?

לוּ יָדַע עַתָּה דָרֶךְ –

הַדֶּרֶךְ לְעֵין־דוֹר… "עוֹד שָׁם

בְּעַרְבַת שֶׁלֶג צְחוֹרָה,

בִּדְרָכִים אֵתַע, שְׁבִילִי בָם

חָפַצְתִּי מְצֹא עֵין־דּוֹרָה.

הַדֶּרֶךְ לְעֵין־דּוֹר… עֵין דּוֹר!

גָּדוֹל מְאֹד מַכְאוֹבִי,

אַתְּ בַּעֲלַת אוֹב, בְּלֵיל זֶה שְׁחוֹר

קָסֳמִי נָא בָאוֹב לִי!"

אַךְ יָצָא דָבָר זֶה מִפִּיו –

וּסְעָרָה הִתְחוֹלָלָה,

בָּה בְּלִיל נֶאָצוֹת נִשְׁמַע וְרִיב,

וּצְוָחָה בָהּ וּקְלָלָה.

לְפֶתַע פִּתְאֹם נָדַם כֹּל,

נִגְלָה שׁוּב הַסַּהַר;

זְקֵנָה בָלָה, בַּת־שְׁאוֹל

עָמְדָה לִפְנֵי הַנָּעַר.

ג.

מִי קְרָאַנִי? בְּפִנַּת גַּג

נַמְתִּי – שַׂק עַל גַּבֵּי שַׂק,

שְׁנָת מְתוּקָה עַד מְאֹד –

לוּ יָכֹלְתִּי לִישֹׁן עוֹד!

מִי קְרָאַנִי, תָּם אוֹ זֵד?

קוֹל שָׁמַעְתִּי, קוֹל אוֹ הֵד?

יָשַׁנְתִּי! כַּמָּה? בּוֹא וּשְׁאַל:

אֶלֶף דּוֹר אוֹ רֶגַע קַל?

רֶגַע קַל יֵשׁ עוֹבֵר אָט,

וְאֶלֶף דּוֹר כְּרֶגַע קָט.

מִי קְרָאַנִי, שֵׁד אוֹ אִישׁ?

בָּאתִי עַל כְּנַף רוּחַ חִישׁ,

לֹא הִסְפַּקְתִּי קַחַת כֹּל,

שָׁכַחְתִּי רֶגֶל וְיַד שְׂמֹאל;

עַיִן אַחַת, עֵין יְקוֹד,

לֹא הִסְפַּקְתִּי פְקֹחַ עוֹד.

אָכַלְתִּי גְרִיס, שָׁתִיתִי רְסִיס,

וְעַל זְנַב עַכְבָּר וַחֲזִיז

עַפְתִּי, בָּאתִי – לְשֵׁם מָה?

מִי קְרָאַנִי? קְרָא לִי, קְרָא!

מִי מֵעֵינַי קָרַע אֵד?

מִי וָמִי הוּא, אִישׁ אוֹ שֵׁד?

מִי בַלֵּיל, בְּזֶה הַתּוֹר

בָּא, מִתְגַנֵּב אֶל עֵין־דּוֹר?

סוֹד מִנְשִׁיָּה מִי בָא גְנֹב?

גְּנֹב מֵאֵשֶׁת בַּעֲלַת־אוֹב…

מִי עַל פִּתְחִי יַךְ? עֲנוּ,

אַם זֶה רָשׁ אוֹ מֶלֶךְ הוּא?

רָשׁ אוֹ מֶלֶךְ, סָס אוֹ עָשׁ?

אוֹ יַחַד אֶחָד: מֶלֶךְ רָשׁ?

ד.

מֶלֶךְ רָשׁ… לֹא דִבְּרָה עוֹד,

צֵל גָּח, גָּח וֶהֱצִיפָהּ,

כִּסָּהּ מַעֲטֵה דְמִי וָסוֹד –

הַנַּעַר עָמַד נִפְעָם.

הוּא יָכֹל צַוֹּת לָהּ וּדְרשׁ

לַמֵּת מִקֶּבֶר יַעַל,

זְכוּת מֶלֶךְ רָשׁ… אַךְ הוֹרִיד רֹאשׁ,

לֹא דָבָר מֶנָּה שָׁאַל.

הִיא חִכְּתָה, חִכְּתָה לוֹ מְעַט

וְאַחַר כַּךְ פִּהֵקָה,

אַךְ פִּהֲקָה – רְאֵה, חָתוּל קָט

מִתְחַמֵּם בּוֹ בְחֵיקָהּ.

הִיא תְפַהֵק עוֹד וּבְפַהֲקָהּ כֹּה

כֵּן תִּבְרָא יֵשׁ מֵאַיִן:

מֵתִים עוֹלִים סָבִיב לוֹ –

הַנַּעַר סָגַר עָיִן.

הַמֵּתִים עוֹבְרִים דֹּם בַּסָּךְ

עִם רָז לוֹ רֵיחַ קָבֶר;

“שְׁאַל הַמֶּלֶךְ, וְנַגִּיד לָךְ…”

אַךְ הוּא לֹא יִשְׁאַל דָּבָר.

“שְׁאַל וְנַגִּיד לָךְ הַכֹּל…”

הוּא עָמַד בֵּין הַצְּלָלִים,

עָמַד דֹּם בֵּין עוֹלֵי שְׁאוֹל,

אַךְ דָּבָר לֹא יִשְׁאָלֵם.

עוֹד קְהַל הַמֵּתִים טֶרֶם מָשׁ,

עוֹד הוּא מַמְתִּין דּוּמָם –

לַשָּׁוְא! לֹא מֶלֶךְ הוּא רַק רָשׁ,

לֹא יִשְׁאַל אוֹתָם מְאוּמָה.

לֹא מֶלֶךְ הוּא רַק רָשׁ, וְאִם

יִצְעַק לוֹ לַמָּוֶת –

יְקַו לְעֶזְרַת אֱלֹהִים

בְּנַפְשׁוֹ הַכּוֹאָבֶת.

הַלַּיְלָה אָרַךְ עוֹד זְמָן רַב,

הָהּ, לֵיל שִׁמּוּרִים אָרֹךְ!

הַמֵּתִים עוֹמְדִים עוֹד – לַשָּׁוְא!

שׁוּר, כּוֹכָב שַׁחַר דָּרָךְ!

עִם בֹּקֶר קָמוּ רוֹעֵי צֹאן

אֶל צֹאנָם וְאָל בְּקָרָם,

וּמְצָאוּהוּ מָלֵא אוֹן

וְעוֹר פָּנָיו קָרָן.

---

אָבִי

מאת

יצחק קצנלסון

א

הוּא אָהַב אֶת עַמּוֹ, לֹא יֹאהַב כֹּה יֶלֶד אֶת אִמּוֹ,

לֹא צַדִּיק אֶת אֱלֹהָיו וְלֹא אֱלֹהִים אֶת הָאָבוֹת;

לֹא יֹאהֲבוּ כָמוֹהוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בַּעֲשֶׂרֶת לְבָבוֹת,

גַּם לֹא יְהוֹנָתָן אֶת דָּוִד בְּהִפָּרְדוֹ מֵעִמּוֹ…

כִּי יָשִׁיר עַל עַמּוֹ וְהָיוּ אָז עֵינָיו מְקוֹר מַיִם וְלֶהָבוֹת,

הִמְשִׁילוֹ לְאִיּוֹב שֶׁהֻפְקַר לַשָּׂטָן, לְחֶרְפָּה יְשִׂימוֹ;

בְּאָהֳבוֹ יְלַחֵךְ מֵעַל בְּשַׂר יְהוּדִי הַשְּׁחִין אֲשֶׁר טִמְּאוֹ,

יִקְרָא לוֹ רַכּוֹת: כִּבְשָׂתִי! הַכִּבְשָׂה בֵּין זְאֵבֵי עֲרָבוֹת.

לְאִמִּי הַיָּפָה, לְהענדע, קָרָא בְשִׁירָיו שׁוּלַמִּית,

לָהּ עָרַךְ מִכְתָּבִים בְּדֶרֶךְ הַשִּׁיר, וְהָיָה בָם עַד כְּדֵי לְהָמִית

הָאֵם וְהַיְלָדִים גַּם יָחַד… יֵשׁ אָבוֹא אֶל אָבִי בְטַעֲנָה,

שֶׁגָּדוֹל הָיִיתִי בֵין אַחַי, – אוּלַי לִי אָבִי יְבָרֵר,

מָה רָעָה מָצָא בְאִמִּי, שֶׁאֶת חַיֶּיהָ יְמָרֵר?

דַּוְקָא לָהּ יָשִׁיר נוֹרָאוֹת עַל שְׁחִיטוֹת בְּעָרֵי אוּקְרַיְנָה…

ב

מָתַי לָמַד תְּנַ"ךְ עַל־פֶּה? תַּרְגּוּם אוּנְקְלוּס וְתַרְגּוּמוֹ שֶׁל לוּתֶּר?

וְשַׁ"ס וּפוֹסְקִים, וְכָל מִדְרָשׁ, אֶת שֶׁכְּסְפִּיר וְאֶת הֵינֶה?

מָתַי קָרָא אֶת גּוֹגוֹל? אֶת טוּקִידִידֶס וְאֶת פְּלוּטַרְךְ?

מָתַי גָּרַס הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ? מָתַי נָתַן לְעֵינָיו שֵׁנָה?

בְּהִיר־עַיִן וּגְבַהּ הַמֵּצַח – מֶלֶךְ בִּיקָר לֹא־מְעֻטָּר,

לֹא הָיָה לוֹ חִתּוּךְ הַדִּבּוּר, אַךְ כֵּנָה מִלָּתוֹ וּנְקִיָּה;

זֶה עַתָּה נִפְתַּח בֵּית־כִּלְאוֹ, זֶה עַתָּה הַחֶבֶל הֻתַּר,

זֶה עַתָּה נֶחֱלַץ. נַפְשׁוֹ – סוֹעֲרָה נֶפֶשׁ, הוֹמִיָּה.

לֹא רְאִינוּהוּ בַבַּיִת, אַךְ פִּתְאֹם וַיִּנְהֹם – וַנֵּדָע:

הוּא נוֹהֵם עַל סֵפֶר־הַסְּפָרִים וְעָשָׂה עָלֵינוּ הָרשֶׁם:

לֹא יִקַּח מִדִּבְרֵי־נְבִיאִים, רַק יוֹסִיף לָהֶם מִשֶּׁלוֹ שָׁם;

הִשְׁכִּים יוֹם־יוֹם לְבֵית־מִדְרָשׁ, נִצְטָרֵף יוֹם־יוֹם שָׁם לָעֵדָה,

נִתְחַיְּבָה הָעֵדָה בְעֹל תּוֹרָה, וְהוּא, הַאִם פֻּטָּר?

יֵשׁ חֶדֶר בְּחֶדֶר יֵחָבֵא, שִׁיר יָשִׁיר בְּשַׁבָּת… שִׁיר מֻתָּר.

ג

יְרֵאתִיךָ… מֵעוֹלָם לֹא נִסִּיתִי עַל צַוָּארֶיךָ נְפֹל

כְּנָפְלִי מִדֵּי פַעַם עַל צַוְּארֵי אִמִּי. יְרֵאתִיךָ, אָבִי,

הֲלָךְ־נַפְשְׁךָ, הוּא רָבַץ קוֹדֵר, דַּךְ עַל קַרְקַע לְבָבִי,

כַּעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ הַמַּיִם וּכְאֶבֶן אֲשֶׁר שָׁקְעָה בְתוֹךְ הַחוֹל.

רְאִיתִיךָ בְּלֵילוֹת אִבִּי, בְּשִׁמְמוֹן לֵילוֹת, בְּהֵרָדֵם כֹּל

הֵצַצְתִּי בְךָ מִדְּמֶשֶׂק עַרְשִׂי כְאָדָם מֵצִיץ בְּהֵחָבֵא,

הֵצַצְתִּי וְנִזַּקְתִּי… אֲכַלְתִּיךָ אָז בִּרְעָבִי

עַל רוּחֲךָ הַכֵּהָה, עַל יִסּוּרֶיךָ וּמְצָרֶיךָ שְׁאוֹל.

בְּלֵילֹות אִבִּי, לֹא יָדַעְתִּי עוֹד כָּרָאוּי קְרֹא –

קָרָאתִי אֶת “עוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם”, נִשְׂגָב שִׁיר! וָאִירָא

אַחֲרֵי כֵן לְהַבִּיט אֶל פָּנֶיךָ יָמִים וְשָׁנִים;

זֶה שִׁירְךָ, שִׁיר לְלֹא רַחֲמִים, נוֹרָא הוֹד וְנוֹרָא נוֹי,

לֹא נָתַן לִי לִקְרֹב אֵלֶיךָ, אָבִי… יֵשׁ בִּי יִרְאָה

לִמְשׁוֹרְרִים כָּמוֹךָ, וְאִם אָבִי אַתָּה, עִצַּבְתָּנִי.

---

טָהֳרָה

מאת

יצחק קצנלסון

“לֵךְ אֶל עִיר הָעִוְרִים” –

הָיָה דְבַר אֲדֹנָי לִי –

"אֶל עַם עַתִּיקֵי־חֹשֶׁךְ,

עָם – יוֹמוֹ אֱשׁוּן לָיְלָה".

וָאֶשָּׂא רַגְלַי וָאָבוֹא

אֶל עִיר הָעִוְרִים יוֹמָם,

וְאֵין רוֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ

כִּי נָבִיא סָר לִמְקוֹמָם.

וָאֶרְאֶה שָׁם בְּנֵי עֹנִי

בֵּין מֻכֵּי הַסַּנְוֵרִים,

דּוֹרְכִים עַל חוֹל זָהָב –

וְאֵין אַף אֶחָד מֵרִים.

זֶה פּוֹשֵׁט יָד – וּלְרַגְלָיו

אֶבֶן־חֵן זוֹרָחַת;

זֶה נִכְשָׁל וְנוֹפֵל אָרְצָה,

זֶה עוֹמֵד עַל פִּי פָחַת.

הָאֶחָד יֵבְךְּ: "אֶת בֵּיתִי

לֹא אֶמְצָא בָעֲלָטָה…"

וְזֶה שְׂעָרוֹ מוֹרֵט:

“כִּיס־כַּסְפִּי נִגְנַב עָתָּה!”

זֶה קוֹרֵא: “הָהּ, צָמֵאתִי…”

דֹּם יִכְרַע – אִי שָׁמָיִם!

דֹּם יִכְרַע וְדֹם יִגְוָע –

וּלְפָנָיו אַמַּת מָיִם.

וָאֶשָּׂא קוֹל וָאֶצְעַק:

אֲהָהּ, אֱלֹהֵי הַשְּׁחָקִים,

לָמָּה פֹה שְׁלַחְתָּנִי?

מַה נוֹרָא זֶה הַמָּקוֹם…

וַיְהִי לִי דְבָרוֹ לֵאמֹר:

"אִתָּם שֵׁב, הַנָּבִיא,

וְהוֹשִׁיעֵם פֹּה". וָאֶקְרָא:

־ בַּמֶּה אוֹשִׁיעֵם, אָבִי?

הַאֶפְקַח אֶת עֵינֵיהֶם? –

"חָלִילָה לְךָ, כִּי הָשַׁע

עֵין עַמִּי זֶה בָּאָרֶץ,

וְלֹא בְזֹאת יִוָּשַׁע.

הֲתִקְרַע מָסַךְ רְקִיעִי,

וְתַרְאֶה לוֹ מַה מָּעַל?

אוֹ תְהוֹם תְּבַקַּע לְעֵינָיו

וְחָזָה מָה אֵל פָּעַל?

חָלִילָה לְךָ מִפְּקֹחַ

עֵינֵי עִוְרֵי־אָדָם,

לָמָּה יִרְאוּ עָנְיָם

וְאֶת קֹצֶר יָדָם?

רִפְיוֹנָם לָמָּה יִרְאוּ

וּתְבוּסָתָם שְׁלֵמָה?

וְלָמָּה יֵדְעוּ אֵלֶּה

עַד כַּמָּה אוֹבְדִים הֵמָּה?"

וָאֶקְרָא: אֲהָהּ, אֱלֹהָי,

זֶה עַמְּךָ עֵינָיו כְָבוֹת –

בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אוֹתוֹ?

"טַהֵר אֶת הַלְּבָבוֹת!

כִּי מִי הֵם אֲשֶׁר יַחְמְלוּ

וִירַחֲמוּ אֶת הָעִוְרִים?

וְהַשָּׁמַיִם – רְחוֹקִים,

הָאָרֶץ – מְקוֹם קִבְרָם.

מִי אֲשֶׁר יְחוֹנְנֵם,

וְגוֹמְלָם חֶסֶד מִי הוּא?

עַל מִי יַשְׁלִיכוּ יְהָבָם,

אִם לֹא אִישׁ עַל אָחִיהוּ?

כִּי יִכְאַב אִישׁ וְלֹא יֵדַע

מֵאַיִן לוֹ מַכְאוֹבוֹ,

יְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא נִיב לוֹ –

וּבָא אָז אֶל בֵּית קְרוֹבוֹ.

וְקָרָא לוֹ: רַחֲמֵנִי,

וּמְאוּם אַל תִּשְׁאַל אוֹתִי…

וְאִמְּצוֹ זֶה אֶל לִבּוֹ

וְלָחַשׁ: הֲבִינוֹתִי…

אִם הָיֹה יִהְיֶה אֶחָד,

וּמְצָאוּהוּ מַדְוֵי אַהֲבָה

וְלֹא תְהִי דִמְעָתוֹ חִנָּם,

וְלֹא לַשָּׁוְא יְשַׁוָּע.

כִּי יַעַבְרוּ אִישׁ גַּעֲגוּעִים,

יְהִי עֶרֶב, דְּמִי אוֹר כֵּהֶה;

עוֹמֶמֶת אֵשׁ הַמַּעֲרָב,

וְהָאִישׁ – מַה נַּפְשׁוֹ כְמֵהָה.

כִּי יֵצֵא עִם הֶמְיַת לִבּוֹ, –

אֵי חֵיק בּוֹ יִשְׁפְּכֶנּוּ?

הוּא נִתְלֶה עַל כְּנַף כָּל רוּחַ –

וְכָל רוּחַ חוֹמֵק מֶנּוּ.

עֲרִירִים הֵם וִיתוֹמִים

זֶה בְגִילוֹ וְזֶה בְאֶבְלוֹ,

לֹא יִמְצָא אָח אֶת אָחִיו,

וְלֵב לֹא יִמְצָא לֶב־לוֹ.

אִי לָזֹאת שְׁלַחְתִּיךָ,

לֵךְ, סֹב בֵּינֵיהֶם מַהֵר,

וּצְרֹף לִי שָׁם הַלְּבָבוֹת,

וְטַהֵר, טַהֵר, טַהֵר!"

---

אֱמוּנָה

מאת

יצחק קצנלסון

לְבוּשַׁת צְחוֹרִים עַל יַד אִמֵּךְ הָרַבָּנִית

יָשַׁבְתְּ הָעֶרֶב, אֲצִילָה וְרוֹמֵמָה.

אֲנַחְנוּ סַחְנוּ, הִתְוַכַּחְנוּ וְלֹא נַחְנוּ;

וְאוּלָם אַתְּ, הַיָּפָה שֶׁבַּבָּנוֹת,

יָשַׁבְתְּ דּוֹמֵמָה.

שְׁחוֹרַת קְוֻצּוֹת וּשְׁחוֹרַת הָעֵינַיִם עַל יַד אִמֵּךְ

יָשַׁבְתְּ הָעֶרֶב, תַּמָּה כֹה וְרַכָּה, וְאָנוּ

עָלַצְנוּ, הִתְלוֹצַצְנוּ וּבִצְחוֹק פָּרַצְנוּ;

אַךְ אֵלֶם פִּיךְ וְלִבֵּךְ — הוּא הִמְלִיכֵךְ וֶהֱרִימֵךְ

עַל כֻּלָּנוּ.

נַעֲלָה וְרָמָה בֵין קְרוֹבִים וּבֵין רְחוֹקִים

יָשַׁבְתְּ, כְּלִי יַיִן מָלֵא בֵין חָבִיּוֹת רֵיקוֹת,

אַתְּ פְּנִינָה עִם כָּל חִנַּהּ בֵּין אִסְתְּרָאִין בִּלְגִינָא,

אַיֶּלֶת שַׁחַר אַתְּ בֵּין שְׁמָשׁוֹת שׁוֹקְעִים,

אֱמוּנָה בְתוֹךְ סְפֵקוֹת.

---

מִשִּׁירֵי אֶפִּיקוּר

מאת

יצחק קצנלסון

אִם שָׁעָה אַחַת נָפְלָה לְךָ בַּנְּעִימִים,

הַשָׁעָה הַמְשַׂחֶקֶת בָּאָה —

הִתְמַכֶּר־לָהּ,

כִּי לֹא לְעוֹלָם תִּשְׂחַק לְךָ הַשָּׁעָה.

אִם שָׁעָה אַחַת נָפְלָה לְךָ בַּנְּעִימִים —

אַל, אָחִי, אַל תִּתְנַכֶּר־לָהּ,

אַחַת הִיא וְאֵין לָהּ שְׁנִיָּה;

כַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה כַךְ גַּם הִיא חוֹלֶפֶת מַהֵר,

כְּחֶזְיוֹן־לַיְלָה צוֹלֶלֶת הִיא בִתְהֹום נְשִׁיָּה —

וְחֵי הַחַיִּים! שֶׁאֵין יוֹדֵעַ אַתָּה, גַּם לֹא תְשָׁעֵר

מַה־שָּׁמוּר לְךָ בַּעֲקֵבָהּ…

אִם גִּיל לְךָ צָפוּי, אִם מַעֲצֵבָה?

כִּי לֹא לִקְרָאתְךָ הוֹלֵךְ וְגַם בָּא עֲתִידְךָ,

הוּא אוֹרֵב לְךָ אֲחוֹרֵי כְתֵפְךָ וּמַחֲרִידְךָ…

וֵאלֹהִים — הוּא עָשָׂה אֶת הַשָּׁמַיִם כְּחֻלִּים,

וְאֶת הַחַמָּה בָרָה,

וְאֶת הַלְּבָנָה יָפָה,

וְאֶת הַכּוֹכָבִים צְלוּלִים —

לֹא לְשִׂמְחַת לֵב הַבְּרִיּוֹת וְלֹא לַהֲנָאָתָם,

אוֹרִים מַתְעִים הֵם, אֵשׁ זָרָה,

לְהַתְעוֹת בָּם וְלִגְנֹב בָּם אֶת־דַּעְתָּם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת עָשָׂם…

הִנֵּה נִמְשְׁכָה עֵינְךָ לַשְּׁחָקִים,

אוֹתְךָ קָסַם הַשֶּׁמֶשׁ —

כֻּלְּךָ, כֻּלְךָ לַשָּׁמֶשׁ…

וּבֵין כֹּה — אֵינְךָ רוֹאֶה בַּנַּעֲשֶׂה

אֲחוֹרֵי עָרְפֶּךָ —

הָאָדָם, עֲנַן אֶמֶשׁ

בָּא עָלֶיךָ —

וּמְכַסֶּה…

הִנֵּה נִמְשַׁךְ לְבָבְךָ לַכּוֹכָב —

אוֹתְךָ קָסַם הַשַּׁחַק!

כֻּלְּךָ, כֻּלְּךָ לַשַּׁחַק…

וּבֵין כֹּה — אֵינְךָ מַרְגִישׁ בַּשָּׂטָן הָרָע,

מֵאָחוֹר הוּא בָא,

עַל כְּתֵפְךָ הוּא רוֹכֵב

וּמְצַחֵק…

הִנֵּה נִמְשְׁכָה נִשְׁמָתְךָ לֶעָנָן הַצָּחוֹר,

אוֹתְךָ קָסְמוּ הַשְּׁחָקִים —

כֻּלְּךָ, כֻּלְּךָ לַשְּׁחָקִים…

וּבֵין כֹּה — אֵינְךָ רוֹאֶה הַשֵּׁד וְהַקָּבֶר —

לְךָ כָּרָה מֵאָחוֹר,

עוֹד מְעַט וְהִפִּילְךָ לְתוֹכוֹ — וְעָבָר,

וּמַצֵּבָה לֹא יָקִים…

אֲנִי —

עֵת רֵעִי מְחַבְּקֵנִי, מַאֲמִין גַּם בְּצָרִי —

וְזֶהוּ דְבָרִי:

אִם שָׁעָה אַחַת נָפְלָה לְךָ בַּנְּעִימִים —

לַךְ שֵׁב עַל יַד הַפְּסַנְתֵּר וּפְרֹט עֲלֵי הַנִּימִים, —

פְּרֹט לְךָ שִׁירַת חַגִּים, שִׁיר עַלִּיזִים,

וְאֶת חַלּוֹנְךָ פְּתַח לַשֶּׁמֶשׁ הַמַּזְהִירָה,

וְהִצְלִיפָה בַעֲתֶרֶת קַוֵּי־זֹהַר פְּזִיזִים,

עַל פָּנֶיךָ וְעַל הַשִּׁירָה…

וֶאֱמֹר:

אֱלֹהִים! אֲנִי יוֹדֵעַ גַּם יוֹדֵעַ —

כִּי רַק לְהַתְעוֹתֵנִי בָרָאתָ אֶת הָאוֹר…

אַךְ לִי לֹא הָיָה שִׁמְשְׁךָ אוֹר מַתְעֶה!

אֲנִי צוֹפֶה גַם לַאֲחוֹרַי, גַּם אֵדַע מַה־שָּׁם נַעֲשֶׂה…

יָדֹעַ אֵדַע וּלְשַׁנּוֹת זְעֵיר שָׁם מֶנִּי יִבָּצֵר…

עַל כֵּן לֹא אֵלֵךְ בִּגְדוֹלוֹת וְלֹא אַאֲמִין בְּרָמוֹת,

לֹא אַעְפִּילָה;

יוֹמֵנוּ קָצֵר,

יוֹם רַב הָאֵיכוּת וּמְעַט הַכַּמּוּת,

נָגִילָה, אָחִי, נָגִילָה,

מָחוֹל וְשָׂשׂוֹן, כִּי מָחָר נָמוּת…

אֱלֹהִים! לֹא הָיָה אוֹרְךָ לִי הַיּוֹם — אוֹר מַתְעֶה!

וְצֵא וּרְקֹד לִקְרַאת הַלְּבָנָה מַלְכַּת־נְשָׁפִים,

רְקֹד בִּרְחִימוּ לָאוֹר הַחִוֵּר, לְאוֹר הַכְּשָׁפִים;

רְקֹד וְהַלְהֵב אֶת־פְּנִינֵי הַשְּׁחָקִים, אֶת הַכּוֹכָבִים —

וְיָצְאוּ בִמְחוֹלוֹת גַּם הֵמָּה, הַשְּׁבִיבִים הַנָּאוִים;

וְשִׁכְּרָם הַמָּחוֹל — וְנָפְלוּ אֲחָדִים מֵרוּמָם,

וְנָפְלוּ עַל רֹאשְׁךָ וְאֶל לִבְּךָ בְּאִשָּׁם וְחֻמָּם —

וֶאֱמֹר:

אֱלֹהִים, — לֹא הָיָה אוֹרְךָ לִי אוֹר מַתְעֶה!

וְעוֹד אַחַת אַגִּיד לָךְ:

אִם שָׁעָה יָפָה לְךָ שׂוֹחֶקֶת —

אַל תַּחֲמִיצֶנָּה;

עוֹד לִפְנֵי שָׁעָה דָלְקָה אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ,

וְעוֹד אָכַלְתָּ מִן הַזֶּבַח —

הָאֵשׁ דוֹלֶקֶת,

וְהַזֶּבַח — נוֹתֵן רֵיחַ…

וְעַתָּה קְרַב וּרְאֵה:

הָעֶצֶם הַחֲרוּכָה, גַּם הָאֵשׁ אֵינֶנָּה!…

רַק אַחַת הִיא הַשָּׁעָה הַמְשַׂחֶקֶת!

לֹא חָזָה לִבִּי עוֹד, לֹא רָאֲתָה עוֹד עֵינִי:

יוֹם יָפֶה אֶחָד וְלוֹ יִדְמֶה גַם יוֹם שֵׁנִי!

לֹא נִקְטַף פֶּרַח עוֹד וְאַחֵר צָץ בִּמְקוֹמוֹ —

וְאִם רָאָה חֲלוֹם טוֹב אִישׁ — לֹא נִשְׁנָה לוֹ חֲלוֹמוֹ…

אִם אָהַב פַּעַם אָדָם, לֹא יֹאהַב פַּעַם שְׁנִיָּה —

רַק פַּעַם יֶחֱוַר עֶלֶם בִּזְרוֹעוֹת יְפֵה־פִיָּה…

עָבַר לֵיל הַכְּלוּלוֹת, שַׁחַר מֵת מִתְגַּלֶּה —

הֶחָתָן אֵינוֹ חָתָן וְהַכַּלָּה אֵינָה כַּלָּה…

לֹא שָׁב עוֹד רֶגַע שֶׁעָבַר וְלֹא קָרָה עֲדֶנָּה בֶחָלֶד:

שֶׁיֹּאבַד לְאִישׁ פֶּתַע הַזָּקָן וְיַחֲזֹר לוֹ גִיל יָלֶד…

אִם אַךְ הֶעָבָר צָד — לֹא יַעֲזֹב עוֹד אֶת צֵידוֹ;

אִם הוּשַׁר כְּבָר הַשִּׁיר לֹא תִשְׁמַע עוֹד אֶת הֵדוֹ…

---

שְׁלשָׁה שֶׁיָּצְאוּ

מאת

יצחק קצנלסון

אֶל הַיַּרְדֵּן אֲנִי הוֹלֵךְ —

עֵינוֹ כֶסֶף, גַּלּוֹ בְדֹלַח,

אַךְ אֶת תְּהוֹמוֹ טֶרֶם אֵדָע —

אֵלֵךְ, אֶצְלֹל וְאֵרֵדָה.

גַּם אֶל תְּהוֹם, אֶל תְּהוֹם הַנָּהָר,

וַאֲטַהֵר, וַאֲטַהֵר.

אֲנִי — פָּנַי אֶל הַלְּבָנוֹן,

כִּתְרוֹ שֶׁלֶג, צְעִיפוֹ עָנָן,

אַךְ הָרוּחַ עַל מְרוֹם שִׂיאוֹ —

לֹא שְׁמַעְתִּיו בַּהֲרִיעוֹ;

אֶעֱלֶה, אַקְשִׁיב אֶת קוֹל סַעֲרוֹ —

וַאֲטַהֲרוֹ, וַאֲטַהֲרוֹ.

אֶל הָאָדָם אֲנִי הוֹלֵךְ,

הוּא עַל תְּהוֹם וְרוּחַ מוֹלֵךְ;

רוּחוֹ עָמְקָה, עָמְקָה עֵינוֹ —

וְאוּלָם לִבּוֹ, הוּא כְמוֹ אֵינוֹ.

אֶמְצָא אוֹתוֹ וַאֲנַעֲרוֹ,

וַאֲטַהֲרוֹ, וַאֲטַהֲרוֹ.

---

גָּלוּת

מאת

יצחק קצנלסון

אֲנִי הַגֶּבֶר…לֹא גֶבֶר עוֹד, עוֹדֶנִּי נָעַר,

רָאִיתִי עֳנִי בִקְסַרְקְטִין שֶׁל עַכּוּ"ם;

כָּל נֶאֱצָל וְכָל עָנֹג בִּי — יְדַכְּאוּם…

חַיְתוֹ־יָעַר —

הָיִיתִי שָׁם חֳדָשִׁים, אַךְ עֶרֶב רִאשׁוֹן שָׁם,

הָהּ, אוֹתוֹ עֶרֶב רִאשׁוֹן —

בֵּין שְׁקָצִים, קַלֵּי רֹאשׁ עִם שַׂעֲרוֹת פִּשְׁתָּן,

עוֹד עַתָּה יִקְפָּא בִי הַדָּם!…

הָיְתָה לִי חֹבֶרֶת שָׁם עִם דִּבְרֵי חָזוֹן,

וָאֶמְסְרֶנָּה לְיַד יְהוּדִי, שֶׁנָּתַן בְּהַקָּפָה

עֻגּוֹת וְחָלָב לָנוּ…וְהַיְּהוּדִי שְׂרָפָהּ,

שֶׁיָּרֵא מְאֹד לְנַפְשׁוֹ בַעַל בֵּית הַמָּזוֹן.

הָהּ, אוֹתָם יְמֵי הַכְּלִמָּה וְלֵילוֹת הָעִלָּבוֹן!

זוּ הַהַשְׁכָּמָה עִם כָּל שַׁחַר וְלֹא אֵדַע שַׁחְרָהּ;

וְצֹאן הָאָדָם עַל שַׂקֵּי תֶבֶן בָּעֶרֶב וְהַנַחֲרָה…

וַאֲנִי בְאֶמְצַע בֵּין הַבְּשָׂרִים — גּוּשׁ עִצָּבוֹן.

סִפַּרְתִּי לָךְ…וְאִם לֹא הַכֹּל

לְךָ סִפַּרְתִּי, אָחִי,

לַמְעַט אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ תָּחִיל,

וְלֹא תוֹסִיף שְׁאֹל.

אֱמֹר: זֶה הָיָה חֲלוֹם!

חֲלוֹם מְאֹד רָע,

שָׁמַעְתָּ מְעַט וְלִבְּךָ זָע,

וְנֶאֱנַקְתָּ דֹּם…

וּרְאֵה: הֵם הִכִּירוּנִי שָׁם —

וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלֵּאתִי;

הֵן לֹא שִׁחַתִּי תָאֳרִי בְצֵאתִי

לָגוּר עִם חָם.

כְּלוּם הֵקִיא מִי אֶת חֲלֵב אִמּוֹ?

וְאֶת דָּמָהּ אֲשֶׁר סָפַג — שָׁפָךְ?

וּמִי אֶת עוֹרוֹ הָפָךְ?

וְאֶת יְרֻשַּׁת אָבִיו אֲשֶׁר עִמּוֹ?

בְּכָל אֲשֶׁר אָנֹכִי בָא —

שָׁם שְׁכִינָה טְמִירָה עִמִּי הוֹלְכָה,

וְשֶׁמֶשׁ רְחוֹקָה אַחַת עָלַי מוֹלְכָה,

וַחֲלוֹם אֲשֶׁר לֹא בָא…

וּפְתֹר: כַּאֲשֶׁר בָּאתִי תַחַת גַּגָּם —

לָמָּה כָכָה נְבוּכוֹתִי?

וִיגוֹן עוֹלָמִים לָמָּה תָקַף אוֹתִי

בְּיוֹם חַגָּם?

לָעֶרֶב הַכֹּל נִשְׁקַע שָׁם תּוֹךְ צְלָלִים —

וְהִנֵּה הֵם מִתְגַּנְּבִים הַדִּמְדּוּמִים,

מַזְהִירִים וַעֲגוּמִים,

וְכוֹתְבִים, כּוֹתְבִים שָׁם עַל כְּתָלִים —

הֲתֵדַע מָה? עֵינֶיךָ, אָחִי, כָּלוֹת,

וּכְתָב הָאֵשׁ מִסָּבִיב לָנוּ רוֹחֵשׁ,

וְחֶרֶשׁ אֶשְׁמַע, אֶחָד נֶעֱלָם, בְּאָזְנֵינוּ לוֹחֵשׁ:

גָּלוּת…גָּלוּת…

---

מוֹלֶדֶת

מאת

יצחק קצנלסון

שִׂימִי נָא אֶת יָדֵךְ עַל שְׁתֵּי עֵינַי,

וּפְעָמִים שֶׁבַע סוֹבְבִינִי,

וּלְאַרְצִי שְׁאָלִינִי —

וְאַרְאֶה לָךְ בְּיָדִי אֶל הַמִּזְרָח.

כַּף יָדֵךְ שֶׁעַל עֵינַי כָּכָה רַכָּה!

כְּגַלְגַּל כָּכָה סוֹבֵב עָלַי רֹאשִׁי;

עַל רַגְלַי אֶעֱמֹד בְּקשִׁי —

הַבִּיטִי — שָׁמָּה, שָׁמָּה הוּא הַמִּזְרָח!

הֵן כַּךְ, כְּאָמְרִי! וְאַתְּ חָשַׁבְתְּ:

“בְּוַדַּאי תִּטְעֶה, אָחִי!”

וּבְמַעֲרָב פּוֹשֵׁר אַחֲלִיף אֶת מִזְרָחִי,

אֶל דָּרוֹם אֵט, לְצָפוֹן קַר וְקוֹפֵא…

אַתְּ מוֹצְאָה יֹפִי גַם בָּאֵלֶּה —

גַּם אֲנִי בָם מוֹצֵא יֹפִי!

אַךְ לָמָּה זֶה, בְּדַבְּרִי בָךְ עַל נוֹפִי,

תַּזְכִּירִי לִי אֶת יָפְיָם שֶׁל הַלָּלוּ?…

תָּאֲרִי לָךְ: אַתְּ חוֹלְמָה בִזְרוֹעוֹתַי,

עֵינַיִךְ לוֹחֲשׁוֹת לִי וּלְבָבֵךְ לִי מִתְפַּלֵּל —

וַאֲנִי — אָנֹכִי גוֹמֵר אֶת הַהַלֵּל,

וְלוֹחֵשׁ בְּאָזְנַיִךְ עַל יָפְיָהּ שֶׁל אַחֶרֶת…

אַרְצִי — לֹא רָאִיתִי עוֹד אֶת אַרְצִי!

אוּלָם לוּ גַם מָחָר שָׁמָּה אֶסַּע,

אוֹ לוּ נִשֵּׂאתִי אֶל אַדְמָתִי פֶתַע,

לֹא הָיִיתִי מוֹצֵא בָהּ כָּל חָדָשׁ.

גַּם הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ מָתַי

שִׁמְשָׁהּ בְּשָׁמֶיהָ עוֹלָה —

וּמָתַי נֶחְבֵּאת הִיא וְגוֹלָה,

וּמַשְׁאִירָה אֶת קַרְנֶיהָ עַל הֶהָרִים.

אֲנִי יוֹדֵעַ מָתַי נִתַּךְ שָׁם הַגֶּשֶׁם,

וּמָתַי טָהֲרוּ הַשְּׁחָקִים,

מָתַי מָלְאוּ פְרָחִים הָעֲמָקִים,

מָתַי שָׁתוּ טַל וּפָתְחוּ אֶת גְּבִיעֵיהֶם…

שַׁאֲלִי אוֹתִי, רַעְיָה, וְאַגִּידָה:

כַּמָּה נָתְנוּ שָׁם הַדְּבוֹרִים דְּבַשׁ הַשָּׁנָה;

וְכַמָּה חָלָב מָתוֹק נָתְנָה לָנוּ

פָּרָה, אֲשֶׁר רוֹעָה שָׁם עַל כָּרֵי בָשָׁן.

רְאִי נָא אֶת עַמּוּד הָאָבָק הַמִּתְרוֹמֵם,

עֶדְרֵי עִזִּים גָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד —

וְרוּחַ קָלִיל בָּא וְסוֹד לִי יִלְאָט:

הָרוֹעֶה עִם חֲלִילוֹ נִשְׁאַר בֵּין הֶהָרִים…

הוּא שָׁמַע קוֹל בֶּהָרִים: דּוֹדִי! דּוֹדִי!

וַיֵּדַע: זֹאת תַּמָּתוֹ הַמִּתְרַפֶּקֶת עָלָיו;

וַיִּשְׁלַח אֶת הָעִזִּים עִם עֲטִינִים מְלֵאִים חָלָב,

וְנִשְׁאַר עִם חֲלִילוֹ לָלוּן בֵּין הֶהָרִים.

יֵשׁ לֵילוֹת צוֹנְנִים בְּאַרְצִי —

וְלוּלֵא בְנוֹת הָאָרֶץ הַיָּפוֹת וְהַתַּמּוֹת

וְאַהֲבָתָן וּנְשִׁיקוֹתָן חַמּוֹת,

לֹא יָלִין רוֹעֶה בֵין הֶהָרִים!

שִׁמְעִי: אֶפְשָׁר שֶׁעוֹד מָחָר אֵלֶךְ־לִי מִכַּאן,

וַאֲנִי יוֹדֵעַ: אֶרֶץ זוּ אִם אֶעֶזְבֶנָּה —

אֶשְׁכָּחֶנָּה —

וְטַעְמִי וְנִמּוּקִי עִמִּי!…

שִׁמְעִי: מָחָר אֶפְשָׁר שֶׁאֶעֶזְבֵךְ —

וְאִם רוֹצָה אַתְּ שֶׁלֹּא אֶשְׁכָּחֵךְ, אָחוֹת,

בֵּין שְׁאָר הַחֻלִּין וְיֶתֶר הַנִּשְׁכָּחוֹת —

כִּתְבִי לִי אֶל אַרְצִי.

---

שִׁעְמוּם

מאת

יצחק קצנלסון

אֲרִי בַיַּעַר — מִי בְעָבְיוֹ חוֹתֵר?

מִסֻּבְּכוֹ גָח — מִי לֹא יְמֻגַּר?

וַאֲנִי רְאִיתִיו וְהוּא נוֹרָא יוֹתֵר —

אֲנִי רָאִיתִי אֲרִי בַסּוּגַר.

הוּא רָבַץ תַּחְתָּיו, סְפִינְכְּס הַפְּלָאִים,

רַק זוּג עֵינַיִם לְרֶגַע שָׂם בִּי,

וְהֵסֵב, הֵסֵב הָעֵינַיִם —

וְקָפְאוּ לֵב וְזֶרֶם דָּם בִּי.

כּוֹכַב רוֹם לָאָרֶץ נָפַל —

לֹא אָסַף נָגְהוֹ וְלֹא נֶאֱלָח;

וּמֶלֶךְ הוּבָא אֶל בּוֹר אָפֵל —

וְגַם בַּבּוֹר לוֹ מַרְאֵה מֶלֶךְ…

הוּא הִבִּיט בִּי בְעֵינֵי פְלָדָה,

לֹא קָם וְלֹא נִתְמַלֵּא חֵמָה,

רַק הֵסֵב עֵינָיו מִן הָאָדָם

וְרַעֲמָתוֹ עָלָיו אֵימָה.

הֵסֵב עֵינָיו — לֹא, לֹא הֵסֵב!

תָּלָן בִּי וְלֹא יִרְאֵנִי;

הֲיִטְרֹף כְּפִיר בְּאַפּוֹ עֵשֶׂב?

הָהּ, הוּא מְפַהֵק…כְּאִלּוּ אֵינִי.

"רֶגַע זְבוּב וְרֶגַע אָדָם —

כַּמָּה נִלְאֶה כֹל וּמְשַׁעְמֵם…

מִי יִתְּנֵנִי יַעֲרוֹת קֶדֶם

וּמִדְבָּרִיּוֹת נְשַׁמִּים!"

---

עַל הַמָּחוֹל שִׁיר

מאת

יצחק קצנלסון

מָחוֹל לִי!

מָחוֹל לִי!

כִּיקוֹד אֵשׁ

כֵּן יִבְעַר בִּי.

אֶשְׁלַח רָגֶל,

אוֹשִׁיט יָד —

הִנֵּה הוּקַל

לִי מְעָט…

גֵּוִי תֶבֶן,

בְּשָׂרִי קַשׁ,

כָּל עַצְמוֹתַי

הֵן חֲשַׁשׁ.

אִם הַמָּחוֹל

אֶעֱצָר בִּי —

אָז יֹאכְלֵנִי

מָחוֹל לִי…

הֲרִימוֹתִי

רֹאשִׁי עָל —

יָם אָנֹכִי

וְרֹאשִׁי גָל!

יָם וְאֵין מָיִם,

חַי וְאֵין גּוּף,

בְּאֵין מַיִם שְׂחוֹת,

בְּאֵין כָּנָף עוּף.

שָׁמַיִם לְמָטָּה,

וְאֶרֶץ לָרוּם,

מָחוֹל, מָחוֹל!

וְאֵין מְאוּם.

אֵין מְאוּמָה —

רַק יְקוֹד,

רַק הַמָּחוֹל

וְאֵין עוֹד —

עַתָּה יִפְרֹץ!

וּבְלֹא קוֹל —

וְחַיִּים נִדְמוּ;

נִדְמָה כֹל.

הַס, לֹא הָגֹה,

וְלֹא חֲשֹׁב!

אֲבַק רַעְיוֹן —

שָׁקַע וַחֲלֹף!

נִמְחָה צוּרָה,

נִמְחָק גְּבוּל;

סֹב וְחוּל,

סֹב וְחוּל…

אֲשֶׁר הָיָה

לֹא יִהְיֶה עוֹד…

עַתָּה יִתְגַל

חָדָשׁ סוֹד.

עוֹלָם חָדָשׁ

יֶהֱמֶה בִי,

עוֹלָם, עוֹלָם —

מָחוֹל לִי!

תֹּהוּ־בֹהוּ!

וְאֵין כֹּל,

לֹא שָׁמַיִם,

לֹא שְׁאוֹל…

תְּהוֹם כִּבְרֵאשִׁית

יֻצַּע דֹּם,

וַאֲנִי הָרוּחַ

עַל פְּנֵי תְהוֹם.

---

בִּתְנוּמָתֵךְ

מאת

יצחק קצנלסון

פַּעַם אַחַת רָאִיתִי אוֹתָךְ בִּתְנוּמָתֵךְ.

עִם הַעֲרֵב יוֹם, זְכוּרַנִי, אֵלַיִךְ פַּעַם סַרְתִּי,

עָמַדְתִּי בַפְּרוֹזְדוֹר מְעַט, פָּשַׁטְתִּי אַדַּרְתִּי,

פָּתַחְתִּי דֶלֶת חַדְרֵךְ וָאֶעֶמֹד בַּפָּתַח —

אַתְּ נַמְתְּ, עָמַדְתִּי וְהִתְבּוֹנַנְתִּי בָךְ מִסִּפֵּךְ,

הִתְבּוֹנַנְתִּי עַד כְּלוֹת עֵינַי בָּךְ וּכְנַפְשִׁי שָׂבְעִי,

וּלְבָבִי נָע וְזָע, וּלְבָבִי — כְּאִלּוּ מֵת לְבָבִי,

אַתְּ נַמְתְּ, זֶה רֹאשֵׁךְ מֻרְכָּן וְיָדַיִךְ עֲלֵי לִבֵּךְ;

מִטְפַּחַת־צַמְרֵךְ זוּ הַפּוֹחֲזָה וְהַנְּלוֹזָה,

הַתְּלוּיָה לָהּ בְּנֵס עַל כְּתֵפֵךְ תָּמִיד —

כֹּה צְנוּעָה הָיְתָה וְעָטְפָה חָזֵךְ חָמֶד,

שִׂמְלָתֵךְ אָרְכָה כֹה, קְצֵה נַעֲלֵךְ הֵצִיץ הוֹזֶה.

רַק קְצֵה הַנַּעַל, נַעֲלֵךְ, רַק חֻדָּה —

שׁוּם חֲנִית, שׁוּם כִּידוֹן וְשׁוּם חֶרֶב

לֹא יֵיטִיבוּ דְקֹר וּפְצֹעַ לֵב בַּקֶּרֶב,

וּמָחֹה פֶה כְזֹאת הַנַּעַל הַחֲמוּדָה!

עָמַדְתִּי וְהִתְבּוֹנַנְתִּי: עֵינַיִךְ סְגוּרוֹת הָיוּ,

עַל שְׁמוּרוֹתֵיהֶן סְגוּרוֹת, וּפָנַיִךְ — אֵלִי!

לֹא רָאִיתִי עוֹד מֵעוֹלָם אֶת פָּנַיִךְ אֵלֶּה —

וֶאֱמֶת זוּ עֲלֵיהֶם וַאֲשֶׁר כֹּה יִשְׁלָיוּ.

אֱמֶת מִבִּפְנִים, מֵעֹמֶק נֶפֶשׁ, הָיְתָה שְׁפוּכָה

עַל פָּנַיִךְ, עַל הַגְּלוּיִים וְהַשְּׁקֵטִים —

שִׁקְטִי, בֶּאֱמֶת זוּ תַבְרִיחִי אַלְפֵי שֵׁדִים,

בְּזֹאת הָאֱמֶת, עָלַיִךְ שׁוֹרָה, וּבְזֹאת הַמְּנוּחָה.

וְאִם כִּי מִכֹּל יָקַרְתְּ לִי, וְאִם כִּי בְלִי לְבוּשׁ וְשִׂמְלָה

נִגְלֵית בְּבִטְחָה לִי וּבְאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁהִנָּךְ —

אַךְ אֵיזֶה חֶסֶר בָּךְ הָיָה עִם כָּל חִנֵּךְ,

וּבִתְנוּמָתֵךְ — רְאִי, וְזֶה הֶחָסֵר נִמְלָא!

לֹא רִחַפְתְּ סְבִיבוֹתַי צוֹהֲלָה וְחָרוּצָה

עִם כּוֹסוֹת חַמִּין צְלוּלוֹת וּבוֹעֲרוֹת כַּיָּיִן,

עִם קַעֲרַת תַּפּוּחִים וּצְחוֹקֵךְ־חֵן בָּעָיִן —

אַתְּ נַמְתְּ, אַךְ יִקְרַת נַפְשֵׁךְ יָצְאָה עַל פָּנַיִךְ חוּצָה.

אַתְּ נַמְתְּ — אֲנִי נִצַּבְתִּי דֹם וְהִתְבּוֹנַנְתִּי,

אַתְּ לֹא צָחַקְתְּ אֵלַי, לֹא כַוַּן־חֵן, לֹא רֶמֶז,

דָּלִיתִי בִמְלֹא־לֵב מֵעַל פָּנַיִךְ אֶת הָאֱמֶת,

וּבַאֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין גֶּבֶר עַל אֲדָמוֹת — הֶאֱמַנְתִּי.

אָז הֱקִיצוֹת, בִּצְעָקָה תִקְפְּצִי אֶל מוּל הַפֶּתַח —

הוֹי, לָמָּה תַחְקְרִי כֹה וְלָמָּה לִי תַחֲנִיפִי?

מַה לְּכַחֵשׁ תֹּאמְרִי? לוּ יָדַעַתְּ מַה תִּיפִי,

וּמַה־לָּךְ לִבִּי קִרְבִּי יֶהְגֶּה בִתְנוּמָתֵךְ.

---

בְּנֵי־אָדָם

מאת

יצחק קצנלסון

בַּלַּיְלָה חָלַם הָעֶבֶד חֲלוֹם:

וְהוּא אָדוֹן…

כִּי הֵקִיץ הָעֶבֶד עִם הוּלֵד הַיּוֹם —

צַר לוֹ הָיָה עַד מוּת

סְבֹל בְּעָלָיו, סְבֹל עֻלּוֹ, סְבֹל זָדוֹן —

בְּלִי קַוֹּת לִפְדוּת —

וַיֵּצֵא וַיִּבְרַח הַשָּׂדֶה.

בַּלַּיְלָה חָלְמָה הַשִּׁפְחָה חֲלוֹם:

וְהִיא גְבִירָה…

וַיְהִי כִי הֵקִיצָה עִם הוּלֵד הַיּוֹם,

צַר לָהּ הָיָה עַד מוּת

לְהַתְמִיד וּלְשַׁפְשֵׁף אֶת דּוּדֵי הַכִּירָה —

וְלִהְיוֹת לָבוּז —

וַתֵּצֵא וַתִּבְרַח הַשָּׂדֶה.

בַּשָּׂדֶה הַגָּדוֹל, בַּשָּׂדֶה הָרָחָב

רַק עֵשֶׂב שָׁם גָּדַל, רַק רוּחַ שָׁם רָחָף.

אִילָנוֹת שָׁם הָיוּ וּבְנֵי־כָנָף קָהָל —

הָעֶבֶד בְּבוֹאוֹ לְהָתָם — מַה צָּהָל!

וּבְבוֹא אָז הַשִּׁפְחָה וַתְּהִי אֲזַי כְּפוּלָה

הַשִּׂמְחָה וְהַצָּהֳלָה עַל אָשְׁרָהּ שֶׁל גְּאֻלָּה.

בַּשָּׂדֶה הַגָּדוֹל, רְחַב הַיָּדַיִם —

מָצְאוּ שָׁם אִישׁ אֶת אֲחוֹתוֹ הַשְּׁנַיִם.

מִי אָתָּה? שָׁאֲלָה אוֹתוֹ בִרְעָדָה —

פֶּרַח, שְׁמִי שׁוֹשָׁן, צָמַחְתִּי בַשָּׂדֶה.

וְאַתְּ מִי? שְׁאָלָהּ הָעֶבֶד בִּרְעָדָה —

שׁוֹשַׁנָּה, כָּמוֹךָ צָמַחְתִּי בַשָּׂדֶה!

לֹא שִׁקְּרוּ שֶׁאָמְרוּ זֶה אֶל זֶה כָכָה;

שֶׁשָׁכַח אֶת תְּמוֹלוֹ — אַף הִיא, הִיא שָׁכָחָה…

הֲמֻתָּר לְנַשְּׁקֵךְ? — שְׁאָלָהּ הַשּׁוֹשָׁן —

אִם מֻתָּר לְחַבְּקֵךְ? — הֵם נִעַנְעוּ בְרֹאשָׁם —

וַיִּצְהַל הַשָּׂדֶה, הָרוּחַ שָׁר שִׁירָה:

לֹא אָדוֹן, כִי פֶרַח! שׁוֹשַׁנָּה — לֹא גְבִירָה…

הִיא אָהֲבָה אוֹתוֹ, גַּם הוּא אוֹתָהּ אָהַב —

אַחֲרֵי יָמִים מִסְפָּר הֵם מֵתוּ בָרָעָב…

וַיֶּאֱבַל הַשָּׂדֶה וְהָרוּחַ לֹא נָדַם —

וַיְקוֹנֵן: לֹא פְרָחִים — בְּנֵי־אָדָם! בְּנֵי־אָדָם!…

---

הַצוּר הַצּוֹחֵק

מאת

יצחק קצנלסון

מוֹלֶדֶת, הוֹ, מוֹלֶדֶת!

אָהַבְתִּי שֶׁמֶשׁ אוֹרֵךְ,

שָׁמַיִךְ, חוֹלוֹתַיִךְ,

אֶת עִמְקֵךְ וּמִישׁוֹרֵךְ.

אֶת יַמֵּךְ, אֶת הַגָּדוֹל

אָהַבְתִּי, וְשֵׁישׁ גַּלֵּךְ,

אַךְ עַל כֻּלָּם אֹהַב

אֶת צוּרֵךְ, אֶת צוּר סַלְעֵךְ!

הוֹ, צוּר יְשִׁימוֹן, צוּרִי

כַּשָּׁמִיר וְכַשָּׁיִת;

מִלִּבְּךָ אֶבֶן פוֹרְצִים

פְּרָחִים וַעֲצֵי זָיִת.

הוֹ, צוּרִי, צוּר מוֹלֶדֶת,

אֹהַבְךָ כֹּה צוּר הָרִים,

וּבְאַהֲבָתִי רַבָּה

מוֹט עָלֶיךָ אָרִים.

צוּר בַּר־מִנַּן שָׁכַבְתָּ,

חָצַבְתִּי בְךָ — וַתֶּחִי;

כְּלוּם הָיָה זֶה מְחִי קֻרְנָס?

אִם נְשִׁיקַת פֶּה עַל לֶחִי?

לֹא צוּר, רַק אִשָּׁה אָתָּה,

וְאֹרַח לְךָ כַּנָּשִׁים:

יְלִדְתַּנִי מֵחָדָשׁ

בַּחֲבָלֶיךָ קָשִׁים!

חִכִּיתָ לִי, יָדַעְתִּי,

לְיָדִי הַחֲזָקָה,

הַךְ! זֶה רֹאשְׁךָ נֻפָּץ —

וְלָכֵן, צוּר, תִּצְחָקָה.

---

אַלְמָוֶת

מאת

יצחק קצנלסון

אֲנִי לֹא אַאֲמִין, אָחוֹת, כִּי הֶעָלֶה,

בְּנָשְׁרוֹ מֵעַל עֵצוֹ בְתוֹר הַסְּתָו,

לִנְצָחִים אוֹבֵד, לְעוֹלָמִים כָּלֶה, —

אֲנִי מַאֲמִין: עוֹד אֲבִיבוֹ שָׁב!

בַּסְּתָו פּוֹתַחַת פִּיהָ הָאֲדָמָה

וּרְקַב כָּל שִׂיחַ וְכָל רִקְבוֹן־צִיץ

בָּא וְנֶחְבָּא עָמֹק, עָמֹק שָׁמָּה

וְרָוֶה כָל יְמֵי הַחֹרֶף מִיץ…

וְעִם אָבִיב חָדָשׁ, בְּלֵילוֹתָיו הָרִאשׁוֹנִים,

מִתְבַּקְּעוֹת כִּלְיוֹת הָאֲדָמָה וַעֲתַר

צִיצֵי־חֵן יָצִיצוּ — עֵינֵי יוֹנִים,

בְּיָם יְרַקְרַק יַעֲלוּ וּבִיקַר הַכָּר.

אֲנִי לֹא אַאֲמִין, אָחוֹת, כִּי עִם מוֹתִי

לָנֶצַח שְׂשׂוֹן־הַחַיִּים בַּעֲדִי תָם.

לָנֶצַח יִכְלָא קֶבֶר נִבְדָּל אוֹתִי,

לָנֶצַח יַעֲמֹד, לֹא יִזְרָם־בִּי עוֹד גַּל הַדָּם?

שֵׂבֶר צִיץ כִּי יִבֹּל זֶה גַם שִׂבְרִי.

הִנְנִי מֵת, כְּבָר חָפְרוּ בַעֲדִי בוֹר;

אַךְ זִרְמֵי חַיִּים יְרַוּוּנִי גַם בְּקִבְרִי,

וּבְקוּם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ חָדָשׁ דּוֹר —

יִפְתַּח קִבְרִי לוֹעוֹ, וְצָעִיר וּרְוֵה־חַיִּים

אֶעֱלֶה וְאֶצְמַח בֵּין אֲנָשִׁים:

עֵינַי לְשֶׁמֶשׁ חָדָשׁ בַּשָּׁמַיִם,

וְלִבִּי לַחֲלוֹמוֹתַי הַחֲדָשִׁים.

---

לְהֵינֶה

מאת

יצחק קצנלסון

לֹא בַעֲבוּר שֶׁמְּשׁוֹרֵר אַתָּה גָדוֹל, הַמְשׁוֹרֵר וְהַחוֹלֵם!

וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁיְּהוּדִי אַתָּה, יְהוּדִי בְלִבְּךָ וּבְפִיךָ,

גַּם לֹא מִפְּנֵי זֶה שִׁמְךָ, שֶׁיָּצָא לְךָ בָּעוֹלָם —

תִּרְגַּמְתִּיךָ.

גַּם אֲנִי מְשׁוֹרֵר כָּמוֹךָ, וְחוֹלֵם גַּם חוֹלֵם כָּמוֹךָ,

עַל שֶׁמֶשׁ בֶּהָדָר שַׁרְתִּי וְעַל הַיָּרֵחַ הַלָּבָן,

גַּם לִבִּי יֵשׁ יִצְהַל וְלֹא יֵדַע, וְיֵשׁ שֶׁהוּא בוֹכֶה —

וְלֹא יָבִין.

גַּם אֲנִי בִלְהָטַי עוֹשֶׂה…בּוֹחֵן וּבוֹחֵשׁ בְּמִלִּים,

לַחֲשָׁן וְנַחֲשָׁן יָדַעְתִּי וְסוֹד הִצְטָרְפוּתָן,

חָנֹט חֲלוֹמוֹת בַּחֲרוּזִים וּרְגָשׁוֹת לְהַחֲיוֹת בִּצְלִילִים

גַּם אַחֲרֵי מוּתָן.

גַּם אָנֹכִי חֻנַּנְתִּי בִצְחוֹק וְדִמְעָתִי בָעַיִן,

לֹא לְתַרְגֵּם אֶת שִׁירְךָ נוֹצַרְתִּי, שָׁר גָּדוֹל וּפֶלִאי!

לֹא לִבְצֹר יֵין גֶפֶן נָכְרִיָּה, לֹא לְהָרִיק הַיַּיִן

מִכְּלִי אֱלֵי כֶלִי.

אַךְ אַתָּה אָהָבְתָּ…בְּמִדְבַּר הָאָרֶץ פֹּה מָטָּה

לְךָ הָיָה גַן־עֵדֶן נָטוּעַ וְעָרוּךְ לְךָ הָיָה הַתָּפְתֶּה,

שָׁתִיתָ מִכּוֹס־תַּעֲנוּגִים וּמְצָרֵי שְׁאוֹל פֹּה יָדָעְתָּ —

אַתָּה אָהָבְתָּ!

בֵּין גְּדוֹלֵי הָרוּחַ, בֵּין רַבֵּי הַשִּׁיר וְהַמְּלִיצָה,

אוּלַי גַּם שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי יֵשׁ יִדְמוּ וְיִשְׁווּ לְךָ, הֵינֶה;

אַךְ אַהֲבָה זֹה לְלֹא חֶמְלָה, מִשּׁוּרוֹת שִׁירֶיךָ מְצִיצָה —

לָהּ אֵין שֵׁנִי.

יָחִיד לִפְנֵי זֹה הָאַהֲבָה — שִׁירָה לָהּ שַׁרְתָּ יְחִידָה,

הַשִּׁירָה — בַּת־תַּלְיָן בְּךָ עוֹרְרָה וּבְנוֹת הַשֻּׁלְחָנִי הֶעָשִׁיר;

אָהַבְתָּ הָאִשָּׁה, וּבַאֲהָבְךָ — שִׁירָה מַחֲרִידָה

לָהּ תָּשִׁיר.

כְּלוֹת־נַפְשְׁךָ שַׁרְתָּ לָאִשָּׁה עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה,

עַד אִם לֶחְיְךָ צָמְקָה, חוּט־שֶׁדְרָתְךָ עַד יָבֵשׁ —

שִׁיר אֶחָד מֵרֶחֶם הָאֵם עַד יְצִיאַת נְשָׁמָה:

כְּלוֹת־נֶפֶשׁ, כְּלוֹת־נָפֶשׁ.

כְּלוֹת־נֶפֶשׁ מָלֵאתָ וְאַהֲבָה, תִּלָּחֵץ אֶל סְפִינְכְּסִים בִּמְשׁוּבָה,

תְּסַפֵּר עִם פְּרָחִים בַּלֵּילוֹת, הַלְּבָנָה — פְּנֵי כַלָה לָהּ חִוְּרָה;

בַּת־מְלָכִים שֶׁמֵּתָה תֹּאהַבְךָ וְתֵבְךְּ עִם אֲהוּבָה

בְּקִבְרָהּ.

בְּשֶׁל אַהֲבָה זֹה לְלֹא רַחֲמִים, הוֹי, אוֹהֵב גְאוֹנִי,

בַּת־צַעַר־הָעוֹלָם, מָצָאתָ בְּסִפְרְךָ נִיב לָהּ —

שֻׁתָּף נַעֲשֵׂיתִי לְשִׁירְךָ, גַּם עֹצֶב־יְגוֹנִי

בּוֹ נִבְלָע.

---

מִשִּׁירֵי הֵינֶה

מאת

יצחק קצנלסון

עַל קִבְרָהּ הַבּוֹדֵד עוֹמֶדֶת לָהּ אֵלָה,

בָּהּ בּוֹכִים בְּנֵי כָנָף וְרוּחוֹת אֲפֵלָה

וְיוֹשְׁבִים עַל קִבְרָהּ מִתַּחַת לַסְּבָךְ —

עֶבֶד הַטּוֹחֵן וְאוֹצָרוֹ הָרָךְ.

הָרוּחוֹת הוֹמִיּוֹת בְּעֶצֶב וּבְתוּגָה,

שִׁיר בְּנֵי הַכָּנָף מֶה עָגוּם, מַה נּוּגֶה —

נָדַמּוּ הָעוֹגְבִים וְקוֹלָם לֹא בָא,

כֹּה יִבְכּוּ וְלֹא יֵדְעוּ בְעַצְמָם עַל מָה…

---

מַנְגִּינָה

מאת

יצחק קצנלסון

א.

עוֹד אָז, בְּטֶרֶם בְּרֹא אֱלֹהִים

אֶרֶץ וְשָׁמָיִם,

עוֹד טֶרֶם רִחֲפָה רוּחַ אֵל —

עָלְתָה הֶמְיַת שִׁיר וִילֵל־

מַנְגִּינָה מִן הַמָּיִם.

מִתְּהוֹם תֹּהוּ וָבֹהוּ וְסוֹד

עָלְתָה הַמַּנְגִּינָה,

מֵאַיִן לְאַיִן יָצָא קוֹל:

"אֲנִי יְצִירָה, אֲנִי אֵם כֹּל,

אֲנִי, אֲנִי רֹאשׁ־פִּנָּה.

דּוּמָם יִבְּבָה: "רוּחַ אֵל,

אֵלַיִךְ יֶהֱמֶה שִׁירִי:

רְדִי אֵלַי עַל פְּנֵי הַתְּהוֹם,

וְרַחֲפִי, רַחֲפִי עָלַי דֹּם,

וּבִרְאִי! בִּרְאִי! בִּרְאִי!"

כֹּה נֶצַח, נֶצַח קָרְאָה לָהּ —

מֵאֵי־מִזֶּה תִתְפָּרֵץ

רוּחַ אֵל — שׁוּט, שׁוֹב וַעֲבֹר

עַל פְּנֵי תְהוֹם…אָז תִּבְרָא אוֹר,

שָׁמַיִם תֵּט וָאָרֶץ.

ב.

אֲנִי קָרָאתִי לֵאלֹהִים,

קָרָאתִי מִמַּעֲמַקִּים;

וֵאלֹהִים לְקוֹלִי בָא —

וָאֵבְךְּ לוֹ וָאֶתְחַנָן: בְּרָא,

מִתְּהוֹמוֹת וּמַחְשַׁכִּים.

אֶת הַמְּאוֹרוֹת יַעַשׂ אָז,

שֶׁמֶשׁ חַם וּמָאֳדָם,

וְסַהַר חִוֵּר וְכוֹכְבֵי לֵיל;

אָז עוֹף וּבְהֵמָה יִבְרָא אֵל,

אָז יִיצַר אֶת הָאָדָם.

רַק אוֹתִי דָלָה מִן הַתְּהוֹם

וּבִכְנָפָיו אָצָר,

רַק בִּי, רַק בִּי אָז יִבְרָא כֹל,

בִּי מָתַח רוּם, הִצִּיעַ שְׁאוֹל,

רַק בִּי, רַק בִּי אָז יָצָר.

רַק אֶהֱמֶה לוֹ: וְאֶרֶץ לְיָם,

וְיָם הָפַךְ לְיַבָּשָׁה,

רַק אֶהֱמֶה לוֹ — וְכוֹכָב יֵט,

וְרִחֵף עָלָיו, וְעָלָה אֵד,

וְתֵבֵל לוֹ חֲדָשָׁה.

ג.

אֲנִי מִכֹּל, אֶל כֹּל, בַּכֹּל,

בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל פִּנָּה;

יְצוּר וִיצוּר בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם —

אֲנִי, אֲנִי שׁוֹקֶקֶת בָּם,

אָנֹכִי הַמַּנְגִּינָה.

אֲנִי יְצִירָה, אֲנִי אֵם כֹּל,

אֵם אֲנִי מִבְּרֵאשִׁית;

אַךְ מַה שָּׁדַיִם וְרֶחֶם מָה,

אִם עֲלֵיהֶם אִישׁ לֹא בָא,

אִם אִישׁ לֹא בָא עַל אֵשֶׁת?

אֲנִי קָרָאתִי לֵאלֹהִים,

קָרָאתִי לְאִישׁ בְּרִיתִי,

וַהֲמִית נְכָאַי כְּרִבְבוֹת קוֹל:

“בּוֹא עָלַי וְלֹא יֹאבַד כֹּל…”

וַיָּבֹא לַהֲמִיתִי.

אָז יִוָּלֵד בְּנִי הַיְקוּם,

בְּהִיר־עַיִן וְזַךְ־נָפֶשׁ;

וּבִזְרוֹעוֹתַי חָבוּק אֵל

בְּעֵדֶן גַּנּוֹ, בְּמִסְתּוֹר צֵל,

כִּי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ.

דְּמִי וָהַס — אַךְ פִּתְאֹם קָם

וְאָזְנוֹ מַאֲזִינָה:

אֲנִי לוֹ פִתְאֹם אֵהוֹם: "קוּם

וְחַדֵּשׁ, חַדֵּשׁ פְּנֵי הַיְקוּם…"

אָנֹכִי הַמַּנְגִּינָה.

ד.

אֶת חֲלַל כָּל עוֹלַם יָהּ —

אֲנִי, אֲנִי מְמַלְּאָה;

מְקוֹם רוּחַ אֵל שָׁם, שָׁם אֲנִי,

אֲנִי בְרוּחוֹ וְרוּחוֹ בִי,

כְּרוּחוֹ — כְּבֵדָה וְקַלָּה.

הוּא בַצּוּר — אָנֹכִי שָׁם

מִנְּקִיקוֹ קוֹל אָרִימָה,

בַּיָּם הוּא — גַּל אֶל גַּל אָז אַךְ,

בָּאָדָם — אָז מִלִּבּוֹ רַךְ,

מִלִּבּוֹ לוֹ אָהִימָה.

אֲנִי לַסַּעַר שׁוֹרְקָה: חֲזָק!

עַל עָבִים אַרְעִים: גָּשֶׁם!

לָעוֹף: אֶל קַן דּוֹדָתְךָ עוּף!

וְלַצְּפַרְדֵעַ: רְבִי בַסּוּף!

פְּרוּ וּרְבוּ, אֲנָשִׁים!

הָרוּחַ יוֹצְרָה; אָנֹכִי אֵם,

וְלִיצֹר לֹא אָבִינָה,

וְאִם רוּחַ בָּאָדָם — אֲנִי לוֹ אוֹר,

אֲנִי מִדַּבְּרָה לוֹ: יְצֹר!

אָנֹכִי, הַמַּנְגִּינָה!

---

יְהוּדִים רוֹקְדִים

מאת

יצחק קצנלסון

יָד עַל שָׁכֶם —

שִׂימוּ אַחִים,

וּנְרַקֵּדָה,

וְשִׁיר נִפְצָחָה —

כָּל הָעֵדָה!

זֶה בְגָרוֹן

וְזֶה בְרֶגֶל

יִשְׂמַח וְיָגֵל —

כָּכָה נָרֹן,

כַּךְ בַּמַּעֲגָל.

שְׂאוּ כַפַּיִם

לַשָּׁמַיִם!

הַקַּפּוֹטָה מָטָּה,

אַתָּה —

בַּשָּׁמַיִם!

שְׂאוּ כַפַּיִם

לַשָּׁמַיִם!

רְקֹד בָּרֶפֶשׁ,

וְהַנֶּפֶשׁ —

בַּשָּׁמַיִם!

הֶאָח!

הִתְעוֹרְרוּ וְשׁוֹרְרוּ,

הוֹ, עַם אֱלֹהִים!

לְפֹעַל יָדָיו

הִתְבּוֹנְנוּ, הִתְבּוֹנְנוּ,

גִּילוּ בִרְעָדָה,

גִּילוּ וְהִתְרוֹנְנוּ —

מְתִים!

---

לֵב לְמוֹפֵת

מאת

יצחק קצנלסון

…אֶת לִבְּךָ, לֵב רוֹעֵד, הַנַּעַר, תְּנָה לָנוּ!

כּוֹכָבִים אֵלַי הִתְחַנָּנוּ.

תְּנָה לָנוּ אֶת לִבְּךָ הַחַם וְהָרַךְ,

אֶת לִבְּךָ הַהוֹלֵם כָּל־כַּךְ…

וְהָיָה בְדַבֵּר הָאֶחָד אֲהָבִים —

וּלְבָבוֹ לֹא יִהְיֶה לְהָבִים;

הָאַחַת אִם נִשְׁבְּעָה אַהֲבָתָהּ לְדוֹד —

וּלְבָבָהּ לֹא יִהְיֶה יְקוֹד;

כִּי יַחֲבֹק הָעֶלֶם יַלְדָּתוֹ, בַּת־תֹּם —

וּלְבָבוֹ לֹא יִגְוַע בַּחֲלוֹם;

כִּי תִשַּׁק הַיָּפָה לִידִידָהּ הָרַךְ

וּלְבָבָהּ בְּקִרְבָּהּ לֹא יַךְ;

אָז נוֹשִׁיט לְאֵלֶּה, בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם,

אֶת לִבְּךָ הָרַגָּשׁ, הֶחָם, —

וְאוֹתוֹ, אִם יִרְאוּ בֵין כּוֹכְבֵי הַפָּז,

כָּמוֹהוּ כֵן יֹאהֲבוּ אָז,

כְּלִבְּךָ הַחַי בֵּין כּוֹכָבִים שֶׁגָּבְהוּ,

כֵּן יִכְאֲבוּ כִי יֶאֱהָבוּ.

---

אֲבֵדָה

מאת

יצחק קצנלסון

אַגָּדָה אָבְדָה לִי. הֶאֱמַנְתִּי — זֹאת אַגָּדָה,

אַךְ אַגָּדָה הִיא יְרוּשָׁלַיִם. וְהִנֵּה בָאתִי,

עָלִיתִי וְרָאִיתִי בְמוֹ עֵינַי וּמָצָאתִי

אֶת הָעִיר בֶּהָרִים — וְאָבְדָה לִי, אָבְדָה…

וְרֶגַע רִאשׁוֹן הָיָה לָבַשְׁתִּי בוֹ חֲרָדָה,

רֶגַע הָיָה וְעַל מְקוֹמִי עָמַדְתִּי וְקָפָאתִי —

לָמָּה זֶה אֶת רַגְלַי לְמָקוֹם זֶה נָשָׂאתִי?

מַה נּוֹרָא הוּא! הוֹי, לָמָּה לֹא נֶחֱרַשְׁתָּ שָׂדֶה?

נִתַּן מַמָּשׁ לִי בִמְקוֹם חֲלוֹם יְקָרוֹת:

שָׁמַיִם הָיוּ לִי וְשֶׁמֶשׁ בָּם מַבְהִיקָה —

וְעַתָּה עָפָר וְחָרְבוֹת עִיר עַתִּיקָה.

הֶעָפָר הוּא תָחוּחַ וְהָאֲבָנִים קָרוֹת,

כְּעַפְרוֹת כָּל הָעוֹלָם וּכְאַבְנֵי כָל הַמְּקוֹמוֹת,

מַמָּשׁ לִי — וְתַם, הוֹי, תַּם חֲלוֹם הַחֲלוֹמוֹת!

---

אֵצֶל מֶנְדֶּלִי בְאוֹדֶסָּה

מאת

יצחק קצנלסון

עִיר כָּלָה לָהּ כָּל לֵב, לָהּ כָּל עֵינַיִם כָּלוּ,

עִיר עַל שְׂפַת יָם יוֹשָׁבֶת —

עִיר־נָמֵל גְּדוֹלָה, לֹא לֵאלֹהִים,

לֹא לִדְבַר פִּיו,

לֹא עִיר, לֹא עִיר, רַק שָׁבֶת!

אַחֲרֵי הַהֶבֶל יֵלְכוּ רֹב בָּאֶיהָ וְיֶהְבָּלוּ,

גַּעֲרַת יָם וּגְעִיַּת בְּעִיר וּמְתִים,

אֵל רִבּוֹא אֶלֶף הַבִּרְיוֹנִים —

מִתְנַצְּחוֹת בָּהּ בַּהֲמוֹן קוֹלוֹת לֹא יֶחְדָּלוּ,

לֹא יֶחְדַּל רִיב.

עִיר קִרְקְסָאוֹת וּמוּקְיוֹנִים;

מוּקְיוֹנִים נְפוּחֵי צוּרָה וְרַחֲבֵי מַדִּים —

זֶה עַתָּה קָפְצוּ מִתּוֹךְ כַּד הֶחָלָב,

וּמִשַּׂק הַקֶּמַח.

זֶה פָנָיו וְשֵׁתוֹ — הַיְנוּ הָךְ: מַחֲמַדִּים!

זֶה אֵין לוֹ רֹאשׁ, רַק הַמִּצְנֶפֶת אֲשֶׁר עָלָיו

וּשְׁמוֹ הַמְּפֹרָשׁ עַל הַמִּצְחָה: לָמֶךְ!

עִיר קִרְקְסָאוֹת וּבָתֵּי תֵאַטְרָאוֹת

וַהֲמוֹן הָעוֹשִׂים בַּנִּפְלָאוֹת;

זֶה שֶׁהִזְדַּקֵּף — תּוֹךְ כְּדֵי עֲמִידָה הוּא מִצְטַמְצֵם,

בְּנֵי אָדָם — קְפִיצִּים,

מִתְנַשְּׁקִים וְאֵין אַהֲבָה, לִבּוֹתֵיהֶם בָּם מִתְחַמְּצִים

וְאֵין חֵמָה, וּבְאֵין חֵמָה הֵמָּה נִצִּים,

לֹא שֵׁד, לֹא מַלְאָךְ!

זֶה שׁוֹתֵק וְלֹא מִתּוֹךְ כְּאֵב וָצַעַר,

זֶה פָּנָיו סִיד — וְלֹא אֱלֹהִים, גַּם הַשָּׂטָן בּוֹ לֹא גָעַר,

לֹא יִשְׁמַע קוֹל, כָּל קוֹל בַּגַּן מִתְהַלֵּךְ…

זֶה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ מִלִּים יַכְבִּיר —

כֵּן! אֵלֶּה שֶׁגָּדְלוּ לְפֶתַע, לְפֶתַע־פִּתְאֹם קָטֹנוּ…

אֲחִיזַת עֵינַיִם זוּ לָמָּה? אֶת מִי יוֹנוּ,

הַר בָּהֶם, כִּי יַמְלִיט עַכְבָּר,

וְעַכְבָּר הַר כִּי יַמְלִיט?

וְלָמָּה זֶה הָאֶחָד, שָׁם בִּבְנֵי הָאָדָם,

הָעוֹמְדִים עַל קָדְקֳדָם,

מְדַקְלֵם אֶת הַמּוֹנוֹלוֹג שֶׁל הַמְלֵט:

לִהְיוֹת אוֹ לַחֲדֹל?

עִיר קִרְקְסָאוֹת וּבָתֵּי תֵאַטְרָאוֹת,

וְעֵרֶב־רַב מְשַׂחֲקִים,

וְאֵין לְהַבְדִּיל בֵּינָם וּבֵין הָרוֹאִים,

לֹא יֻכְּרוּ מַתְעִים עַל־פְּנֵי תוֹעִים

וְהַמִּתְפַּלְּאִים עַל עוֹשֵׂי הַנִּפְלָאוֹת

וּמַעֲשֵׂי הַתֶּבֶל —

אֵלֶּה וְאֵלֶּה כְאִלּוּ הוֹלְכִים עֲלֵי חֶבֶל…

עֵרֶב־רַב מְשַׂחֲקִים!

וְנָשִׁים קַלּוֹת־קַלּוֹת, עֵרֶב־רַב

מִן הַקֻּבּוֹת יוֹצְאוֹת, טוֹפְפוֹת בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת,

עוֹלֶה הֵד טִפּוּפָן כְּמִכְּלִי רֵיק —

לֹא נָשִׁים טוֹפְפוֹת, זֶה טוֹפֵף חֵיק!

חֵיק אֶחָד גָּדוֹל, חֵיק נָכְרִיּוֹת,

עִם חִנּוֹ שֶׁקֶר, עִם יָפְיוֹ הֶבֶל

וְעִם חִיּוּכוֹ־שָׁוְא.

פֶּתִי אִם רוֹאֵהוּ וְאִם כּוֹבְשֵׁהוּ אֵינוֹ מַחְכִּים…

עִיר כָּלָּה לָהּ כָּל לֵב, לָהּ כָּל עֵינַיִם כָּלוּ —

עִיר אוּרֶיהָ מַתְעִים, אוּרִים קוֹרְאִים: קְרָב!

וּבְגִשְׁתְּךָ — הֵם מִתְרַחֲקִים,

נְסוֹגִים אָחוֹר וּמִמְּךָ וָהָלְאָה.

עִיר מְלֵאָה תְשׁוּאוֹת, רְוַת שִׁכָּרוֹן

וְרוּחַ עִוְעִים,

וּבְבַת אַחַת קוֹרְאִים רִבֲבוֹת גָּרוֹן:

קָדֵשׁ! קָדֵשׁ! קָדֵשׁ!

אֵלֶּה מִתּוֹךְ יֵינָם וּמִתּוֹךְ מְחוֹלָם,

סוֹפְרִים בְּקֻלְמוֹסָם וְצַיָּרִים בְּמִכְחוֹלָם —

יַחַד כֻּלָּם נוֹשְׂאִים קוֹלָם:

קָדֵשׁ!

אֵלֶּה שׁוֹאֲלִים וְאֵלֶּה לְעֻמָתָּם מְשִׁיבִים:

קָדֵשׁ?

דָּשִׁים בְּיָשָׁן זֶה כִּבְחָדָשׁ,

דָּשִׁים, דָּשִׁים בְּנִדּוּשׁ,

וּבִלְשׁוֹנוֹת שִׁבְעִים,

רַק לֹא בִלְשׁוֹנִי, לֹא עִבְרִית וְלֹא יִידִישׁ.

אָז אָבוֹא אֶל שָׁלוֹם יַעֲקֹב אַבְּרַמּוֹבִיץ,

הוּא מֶנְדֶּלִי, הוּא, הוּא הַ“סָּבָא”,

עַל שֻׁלְחָן כְּתָבָיו כָּאֲרִי עַל טַרְפּוֹ רָבַץ —

אֲנִי כֹה אֶקֹּד לוֹ וְכֹה לוֹ אֹמַר: צַפְרָא טָבָא!

הוּא הֵשִׁיב לִי שָׁלוֹם וְעַל יָדוֹ הוֹשִׁיבַנִי,

שְׁאֵלַנִי עַל הָעִיר הַזֹּאת, בָּה יִנְוֶה,

וְעַל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה בָהּ הָרַבָּה שְׁאֵלַנִי,

אֲנִי עָנִיתִי לוֹ בִקְצָרָה: נִינְוֵה…

נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה, — עָנִיתִי — וְיוֹנָה אָיִן,

אֲשֶׁר עָלֶיהָ יִקְרָא: אַתְּ נֶהְפָּכֶת!

הַ“סָּבָא” הֶחֱרִישׁ רֶגַע, אָז יַעֲרִים לִי בְמַחֲצִית עַיִן,

וְכֹה לִי יֹאמַר: יֶשְׁנוֹ, אַךְ לֹא יַחְפֹּץ לֶכֶת…

וַאדֹנָי? שָׁאַלְתִּי, — אֲדֹנָי אִם הוּא שׁוֹלֵחַ,

אֵין מְסָרְבִין לוֹ…— כֵּן מְסָרְבִין! — יַעַן — יָם אוֹדֶסָּה,

יֹאמַר אֱלֹהִים — לֹא יָם יָפוֹ הוּא, הַסּוֹעֵר וְרוֹתֵחַ,

מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ לְיוֹנָה? בְּסָרְבוֹ מַה לּוֹ אֶעֱשֶׂה?

אִם אֶמְשְׁכוֹ וְאַפִּילוֹ תוֹךְ הַיָּם — אֵין דְּאָגָה,

שֶׁבָּקִי הוּא בַיָּם וּבְנוֹעַ גַּלָּיו בָּקִי,

וְגַם הַדָּגָה לֹא תַחְפֹּץ בְּלֹעַ אוֹתוֹ, גַּם הַדָּגָה —

קָשֶׁה לְעִכּוּל הוּא, וְאִם תִּבְלַע — סוֹפָה לְהָקִיא…

אֲדֹנָי, — עָמַדְתִּי עַל דַּעְתִּי, — הוּא אִם בָּחַר

בְּאֶחָד מֵעֲבָדָיו וְלַדֶּרֶךְ אוֹתוֹ שָׁלָח —

לְבַשֵּׂר רַע וְאוֹתִיּוֹת קְרֹא לְאָחוֹר,

לֹא יֶחְדַּל מֶנּוּ חָדֹל;

יִרְדְּפוֹ עַד חָרְמָה…

אָז יִשַּׁח, יַעַן לִי בְעָרְמָה:

יָדַעְתִּי “יוֹנָה” אֶחָד עַל גְּדוֹת הַיָּם הַשָּׁחוֹר,

אֲשֶׁר לֹא הָלָךְ,

וּפִיֵּס אֱלֹהָיו בְּמַעֲשֶׂה יוֹתֵר גָּדוֹל:

אֶת אֶחָיו הִכָּה, אֶת בְּנֵי עַמּוֹ…

לָמָּה יְכַתֵּת רַגְלָיו, יַרְחִיק נְדֹד

עִם שֵׁבֶט אַפּוֹ וְעִם מַטֵּה זַעְמוֹ

אֶל אַשּׁוּרִים?

הוּא אֶת שׁוֹטוֹ עוֹרֵר, שׁוֹט יִסּוּרִים,

עַל יְהוּדָיו…

הַךְ, מֶנְדֶּלִי, אוֹתָנוּ! — אָז אֶקְרָא, אֶקְרַע לוֹט —

הַךְ, יוֹנָה שֶׁבְּאוֹדֶסָּה, הַךְ אֶת קַבְּצִיאֵל עוֹד,

וְאֶת קַבְּצִיאֵל, אֶת קַבְּצִיאֵל הַחֲזֵר לְמוּטָב!

---

עֲזוּבוֹת

מאת

יצחק קצנלסון

וּלשאול פּלגש וּשמה רצפה בת־איה (שמוּאל ב' ג')

מִי קָרָא רִצְפָּה

לִי? בַּת־אַיָּה?

אַתְּ כִּבְשָׂתִי!

אַתְּ הַפְּתַיָּה…

כֹּה לִי תִגְעִי

לְאֵין קֵצֶה,

אֵלַי כְּאָחוֹת

תִּלָּחֵצִי —

מַה־לָּךְ? אִם כֹּה

תִּגְעִי נֶצַח?

תְּלַקְּקִינִי, תְּבַקְּשִׁי

מְקוֹם הַפֶּצַע?

אֲנִי לֹא רוֹעָה

לְךָ בֶּהָרִים —

בְּכִי אָנֹכִי,

מַעְיַן סְתָרִים.

הוּא הָיָה חָתוּם

וְנָעוּל, נָעוּל —

עַד בָּא לִקְרָאתִי

וּבְדַרְכִּי שָׁאוּל…

אַךְ בָּא — וּפְתַחְתִּיו,

וּפָרְצוּ פְלָגָיו,

וַתְּחִי כָל אֶבֶן,

וְרֶגֶב רָגֶב.

אֲנִי לוֹ שַׁרְתִּי,

וְהוּא, הוּא עָנָה

כְּרוֹעֵה־צֹאן לִי,

וְלִבִּי קָנָה.

הוּא עַל אֲתוֹנוֹת,

לוֹ אָבְדוּ, סָח לִי;

"קַח אֶת כִּבְשָׂתִי,

קָחֶנָּה, אָחִי…"

אֶת כִּבְשָׂתִי

לֹא חָפֵץ קַחַת —

"אַחַת הִיא לָךְ,

גַּם אַתְּ לָהּ אַחַת…"

כֹּה לִי אָמָר —

מַה לוֹ אָשִׁיבָה?

שֵׁם עִירוֹ קָרָא,

זֹאת עִירוֹ גִבְעָה.

שֵׁם קִישׁ אָבִיהוּ,

הוּא אִם יִרְאֶנָּה,

אֶת זֹאת הַכִּבְשָׂה —

וְיַאַסְפֶנָּה.

אִם יַאַסְפֶנָּה —

זֶה אוֹת לְטוֹבָה…

כִּבְשָׂתִי גוֹעָה —

מַה, כִּבְשָׂה, תֹּאבִי?

זֶה יָמִים בְּהֶמְתִּי

אֵינֶנָּה שְׁלֵוָה,

אֶל גִּבְעָה תַחְפֹּץ

הַשּׁוֹבֵבָה…

הָהּ, מִי לִי הִגִּיד:

שָׁאוּל מֶלֶךְ!

מִי, מִי בִלְבָבִי

תָּקַע שֶׁלַח?…

אִישׁ פֹּה אָיִן

וּמִי לִי צָחָק?

זֶה עַתָּה קָרוֹב —

וּפִתְאֹם רָחָק…

בְּבוֹא הַשְּׁמוּעָה:

אִמִּי מֵתָה —

וּנְשָׂאתִיהָ,

יָכֹלְתִּי שֵׂאתָהּ…

כִּי רַד כּוֹכָבִי

פָּז בַּנָּתִיב —

לֹא נָדַם שִׁירִי,

וְאִם לֹא מְצָאתִיו…

כִּי אָשִׁיר עַתָּה,

מִי לִי יַעֲנֶה?

וְהַשִּׁירָה נוּגָה,

כֹּה נוּגָה, קְטַנָּה.

קוֹל אִם אָרִים —

לְלֵב מִי יִבְקַע?

אַךְ רֶגַע, רֶגַע

בָּאֲוִיר יִבְכֶּה.

דִּמְעָה אַזִּיל —

עֵין מִי תִרְאֶנָּה?

הַשֶּׁמֶשׁ תֵּצֵא

וְאֵינֶנָּה.

כִּי מָה הַשִּׁירָה

אִם חִנָּם תֶּהֱמֶה?

מַה קּוֹל בַּמִּדְבָּר?

מָה אֵגֶל דֶּמַע?

טוֹב אֶדֹּם, אֶדֹּם

עִם שִׂיחִי־שִׂיגִי…

כִּבְשָׂתִי, מַה־לָּךְ?

גַּם אַתְּ אַל תִּגְעִי…

---

מִלֵּב אֶחָד

מאת

יצחק קצנלסון

אָמַרְתָּ: תַּם אֲבִיבִי,

וְקֵיצִי הָלָךְ —

רְאֵה, מִי יָרַד הַיּוֹם הַזֶּה אֶל גַּנִּי,

וּמִי בוֹ מָלָךְ.

אָמַרְתָּ: עָבַר חַגִּי

וְנָמַר יֵינִי —

רְאֵה, הֵן לִבִּי מָלֵא תְשׁוּאוֹת,

וְצוֹחֲקָה עֵינִי!

תְּמוֹל בָּעֶרֶב שָׁקְעָה שִׁמְשִׁי,

הַמַּעֲרָב בָּעַר;

וּבְעָרְבְךָ עָלַי — נָשַׁקְתִּי צֵל,

חִבַּקְתִּי צָעַר.

הַיּוֹם בַּבֹּקֶר בְּעָבְרְךָ בְּגַנִּי —

לֹא הִכַּרְתַּנִי;

מָצָאתָ אוֹתִי בַעֲלוּמַי רַךְ וָקַל,

וְרֹאשִׁי — מָלֵא טָל.

כָּל אֵלֶּה מִלֵּב אֶחָד הֵמָּה נוֹבְעִים

וְאֶחָד הוּא מְקוֹרָם,

עֲלוּמַי — תְּמוֹל טָעַמְתָּ מִצֵּל צַעֲרָם,

הַיּוֹם — עָלֶיךָ נָפְלָה צַהֲלַת אוֹרָם.

וּמָחָר? מָחָר אוּלַי בִּי יִבָּקַע מַעְיָן חָדָשׁ,

אַךְ מִי יוֹדֵעַ אִם אֶת לִבְּךָ יִקְנֶה;

עִם מְעַט הַגִּיל, עִם מְעַט צַעַר הָעֲלוּמִים —

אוּלַי תִּטְעַם מָחָר גַּם מַשֶּׁהוּ זִקְנָה.

---

עַל הַר נְבוֹ

מאת

יצחק קצנלסון

א.

אַרְבָּעִים שָׁנָה נָשָׂא בְעֹל,

כִּתַּת רַגְלָיו בְּמִדְבַּר חוֹל,

הָלַךְ בְּרֹאשׁ הָעָם הָרָב,

הָיָה לוֹ לְאָב.

הִתְעַנָּה יַחַד עִם הָעָם,

אַךְ תַּם הַדֶּרֶךְ, הִנֵּה תָם!

הַדֶּרֶךְ הָיְתָה קָשָׁה מְאֹד,

אַךְ לֹא תֶאֱרַךְ עוֹד.

זֶה הַר נְבוֹ…פֹּה, פֹּה עֲמֹד!

עַד פֹּה תָבוֹא, לֹא תוֹסִיף עוֹד,

עַל שִׂיא הָהָר הָרָם עֲלֵה

וְאֶת הָאָרֶץ רְאֵה…

עֲלֵה עַל רֹאשׁ הָהָר, מִשָּׁם

מֶבָּטְךָ שְׁלַח לִפְאַת הַיָּם,

וְאַל יִתְפּוֹצֵץ בְּךָ הַלֵּב

מֵעֹצֶר מְרִי וּכְאֵב.

עֲלֵה וּרְאֵה, רַק רְאוֹת, רַק רְאוֹת

אַתָּה יָכוֹל אֶרֶץ זֹאת,

הָאָרֶץ כֹּה נִכְסַפְתָּ לָהּ —

וְשָׁמָּה אֵינְךָ בָּא.

ב.

בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, לְרַגְלֵי נְבוֹ —

כְּאַרְיֵה יִרְבַּץ כָּל הַגּוֹי,

וּמשֶׁה יַעֲלֶה, יַעֲמֹד עָל,

פְּנֵי אֲדֹנָי יְחַל…

מֵאָז הַבֹּקֶר עַד כְּלוֹת יוֹם,

עַל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה יַעֲמֹד דֹּם.

אֶרֶץ אָבוֹת — הִנֵּה הִיא!

הוֹי, אֶרֶץ, אֶרֶץ צְבִי…

הַשֶּׁמֶשׁ צוֹלֵל בְּאֵשׁ וָדָם,

הֵן זֶה הַגִּלְעָד, וְשָׁם, וְשָׁם —

שָׁם הַר אֶפְרַיִם וּמְנַשֶׁה יְהִי…

הוֹי, אֶרֶץ, אֶרֶץ צְבִי!

נְבוֹ הָהָר הוּא כֻלּוֹ יְקוֹד,

וּמשֶׁה יַעֲמֹד, יַעֲמֹד עוֹד,

וְלוֹהֲטוֹת שְׁתֵּי עֵינָיו זִיו —

וּמִלָּה אֵין בְּפִיו…

וְשָׁם? יְהוּדָה יֵשֵׁב שָׁם,

הוּא וְיֶתֶר שִׁבְטֵי עָם…

רַק אֲנִי אֶשָּׁאֵר פֹּה,

לֹא אוּכַל שָׁמָּה בוֹא.

ג.

דִּמְמַת עֶרֶב, דְּמִי וָהָס,

מֵאֵי־מִזֶּה בָא עוֹף וְטָס

מֵעַל רֹאשׁ משֶׁה בַחֲלַל רוֹם

אֶל אֶרֶץ הַחֲלוֹם…

הוֹי, אֶרֶץ אָבוֹת, יְפַת־נוֹף!

לוּ אוּכַל וּכְמוֹ זֶה הָעוֹף

כֹּה אֵרוֹם, אֵדֶא גַם אֲנִי

אֶל אַרְצִי, אֶרֶץ צְבִי.

אַתְּ תְּלוּלַת הַר, אַתְּ רַחֲבַת גַּיְא,

כַּכֶּלֶב לוּ יָכֹלְתִּי, חַי

הִתְפַּלֵּשׁ בַּעֲפָרְךָ חָם

וּנְבֹחַ בְּקוֹל רָם.

לוּ כָרֶמֶשׂ אוּכַל זְחֹל

בְּחוֹלוֹתַיִךְ קֹדֶשׁ־חוֹל,

כַּתּוֹלָע לוּ אֵרָמֵס חִישׁ

תַּחַת רַגְלֵי אִישׁ.

הוֹי, אֶרֶץ אָבוֹת! לְרַגְלֵי נְבוֹ

כְּאַרְיֵה יִרְבַּץ כָּל הַגּוֹי,

וְהַשֶּׁמֶשׁ רַד וְרַד הַלֵּיל —

וּמשֶׁה נִבְלַע בְּצֵל.

ד.

לְרַגְלֵי נְבוֹ שָׁם יִרְבַּץ לְאֹם

אֲחוּז תַּרְדֵּמָה, תְּפוּשׂ חֲלוֹם,

וּבַחֲלוֹמוֹ — הִנֵּה הִיא,

זֹאת אַרְצוֹ, אֶרֶץ צְבִי —

נְבִיאוֹ לְפָנָיו יַהֲלֹךְ — הָס…

הִבְהִיק שְׁבִיב עַל נְבוֹ וְנָס,

הִצְהִיל רֶגַע בְּחֵיק הַלֵּיל,

וְנִבְלַע, נִבְלַע בְּצֵל.

---

תַּנְחוּמִים

מאת

יצחק קצנלסון

לָמָּה יִדְאַב הַלֵּב, עַל־מַה סּוֹעֵר הוּא כֹה?

הֲבִגְלַל —

שֶׁאֵין מְנַחֵם לָעָם, אֵין שָׂם לֵב אֶל הַגּוֹי,

אֶל הַכְּלָל?

שֶׁכְּצִפּוֹר הַמְבַקְּשָׁה לָהּ קֵן בְּאֶרֶץ קֹר,

בְּתוֹר סְתָו,

כֵּן יְבַקֵּשׁ גַּם הוּא, פִּנַּת חֹם, קֶרֶן דְּרוֹר,

וְלַשָּׁוְא…

הֵן תִּקְוָה עוֹד יֵשׁ, וְאִם תְּשׁוּעָה אֵין עוֹד —

הֲלֹא תְהִי!

כִּי עוֹד יָקוּם הָעָם, עֱזוּז יִלְבַּשׁ וָהוֹד,

וִיחִי!

לָמָּה יִדְאַב הַלֵּב —

---

רַד שִׁמְשִׁי בְאֵשׁ לֶהָבוֹת

מאת

יצחק קצנלסון

(די זוּן פארגייט אין פלאַמען)

רַד שִׁמְשִׁי בְאֵשׁ לֶהָבוֹת,

עוֹד תַּאֲדִים פְּאַת הַיָּם —

תִּקְוָתִי כֹה שׁוֹקַעַת,

חֲלוֹמִי כָכָה תָם.

לֵיל־חשֶׁךְ, עָמֹק לָיְלָה,

כְּאִלֵּם בּוֹלֵם פִּיו —

אִלְּמָה כֹה עַצַּבְתִּי

וּכְאֵבִי — לְלֹא נִיב…

אַל יֵצַר לָךְ, הַתֵּבֵל,

לָךְ יָאִיר יוֹם עוֹד מְעָט —

עַצַּבְתִּי הִיא לָנֶצַח,

וּכְאֵבִי הוּא לָעַד…

---

גְּבָרִים מְסַפְּרִים

מאת

יצחק קצנלסון

יָשֹׁב יָשַׁבְנוּ חֲבוּרָה עַל פְּנֵי גַג הַמָּלוֹן וְשָׁתִינוּ

יַיִן חָרִיף וְקַר מִיֵּינוֹת הָאָרֶץ הַטּוֹבִים,

לֹא הָיְתָה אִשָּׁה בֵינֵינוּ — וְדִבַּרְנוּ בָהּ. אִישׁ לֹא גִנָּה,

לֹא דִבֶּר בָּהּ סָרָה, חָלִילָה, לֹא הָיוּ לָהּ עוֹיְנִים וְאוֹיְבִים.

אַדְרַבָּא, אֲנַחְנוּ…וְאוּלָם טוֹב־טוֹב, שֶׁלֹּא נִמְצָא

הַמִּין הַיָּפֶה אִתָּנוּ בְשָׁעָה שֶׁחָמַדְנוּ לָצוֹן

וְנָגַעְנוּ בְבַעְיַת גִּיל אִשָּׁה…הִיא תִשְׁמַע כָּל חֶרְפָּה, כָּל שִׁמְצָה,

אַךְ דִּבְרֵי הֲתֻלִּים בְּיַחַס לְגִילָהּ לֹא תִשְׁמַע בְּרָצוֹן…

פָּתַח הָאֶחָד: זְכוּרַנִי לִפְנֵי שָׁנִים תֵּשַׁע בְּעֶרֶךְ,

בְּתֵל־אָבִיב זוּ, בְּיוֹם חֹרֶף, בְּ“יוֹם חֹרֶף” כְּבַיָּכוֹל!

בַּחוּרוֹת עַרְטִילָאוֹת רָחֲצוּ בַיָּם, אֲזַי, הַפֶּרֶא,

כִּבְיוֹם בְּתַמּוּז חַם, וְהָרָקִיעַ הָיָה כָחֹל.

גַּם אֲנִי רָחַצְתִּי אִתָּם, וְאִם גַּל קְרָאַנִי צוֹחֵק:

“בּוֹא, פֹּה מֶרְחָב וָשֶׁטַח…” לָמָּה לִי מֶרְחָב וָשֶׁטַח?

אֲנִי כְבָר פַּעַם טָבַעְתִּי, טוֹב לֵישֵׁב פֹּה בְדֹחַק,

פֹּה, בֵּין הַנְּעָרוֹת וְהִתְרַחֵץ אִתָּן לָבֶטַח.

קְרָאַנִי גַל וְעוֹד גַּל וְאַחֲרֵי־כֵן קְרָאַתְנִי בַחוּרָה,

שֶׁהִיא אַף הִיא הִרְחִיקָה מְעַט וְעוֹד מְעַט הָלְאָה…

וּכְאוֹתוֹ עַמְרָם, בַּעֲלוֹתוֹ אֶל הַשְּׁבוּיָה, יִצְעַק: נוּרָא!

כֵּן אֶחְתֹּר אֵלֶיהָ בְּלֶב־יָם — הָהּ, עוֹד מְעַט וְצָלָלָה —

גַּם הִיא וְגַם אֲנִי אִתָּהּ יַחַד…אֲנִי בַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה,

וְהִיא —? מִי יֵדַע יָדֹעַ אֵיזוֹ הַפַּעַם טוֹבַעַת…

בְּשָׁעָה שֶׁרִיבָה צוֹלֶלֶת — לֹא אֶשְׁאַל אֶת פִּיהָ,

שֶׁמָא תִכָּשֵׁל בִּלְשׁוֹנָהּ, תִּכָּשֵׁל שֶׁלֹא מִדַּעַת

וְתַגִּיד: זֹאת לִי פַעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי צוֹלֶלֶת!

וְאוּלַי כֹּה לִי תַגִּיד: בַּפַּעַם הַמֵּאָה…פָּחַדְתִּי

וְלֹא שָׁאָלְתִּי…אַךְ, שֹׁמּוּ שָׁמַיִם! הִיא אוֹתִי שׁוֹאֶלֶת:

כַּמָּה פְעָמִים בַּחַיִּים אָהַבְתָּ, כְּלוֹמַר: יָרָדְתָּ?…

זֹאת לִי הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה…עָנִיתִי לָהּ קְצָרוֹת,

לִפְנֵי תֵשַׁע שָׁנִים, זְכוּרַנִי, וְעַתָּה, גַּם עַתָּה

אֲנִי מִסְתַּכֵּן בְּנַפְשִׁי…וְאַתְּ, אַתְּ? הִיא לָפְתָה צַוָּארִי

וְקָרְאָה: אֲנִי בְפַעַם רִאשׁוֹנָה יוֹרֶדֶת מָטָּה!

הִיא לָפְתָה בְדַבְּרָה צַוָּארִי, לָפְתָה וְעַיִן בְּעַיִן

אֶרְאֶנָּה, אֶתְבּוֹנֵן בְּפָנֶיהָ — אוֹיָה, הָאֵשֶׁת!

אֲנִי הִכַּרְתִּיהָ…מִיָּד פָּג שִׁכְרוֹנִי וְלֹא מִיָּיִן —

הֲתִזְכְּרִי לָךְ שֶׁטָּבַעְנוּ כַאן לִפְנֵי שָׁנִים תֵּשַׁע?…

הוּא טֶרֶם כִּלָּה אֶת דְּבָרָיו וּבְמַעֲלֵה הַגַּג פִּתְאֹם תּוֹפַע

דְּמוּת בַּחוּרָה, כְּבַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אוֹ כְבַת חֲמִשִּׁים —

צוֹהֲלָה נָפְלָה עַל צַוְארֵי הַמְסַפֵּר, שֶׁעָמַד עוֹד קוֹפֵא,

אֲנַחְנוּ הֵבַנּוּ מִי הִיא…קַמְנוּ, הִשְׁתַּחֲוִינוּ מַחֲרִישִׁים.

---

הַכּוֹכָבִים צוֹחֲקִים

מאת

יצחק קצנלסון

לֹא רָאִית

מֵעוֹלָם אַתְּ

רִמְזֵי כוֹכְבֵי־רוֹם;

אוֹ רָאִית

וְלֹא הֵבַנְתְּ

אוֹתָם עַד הַיּוֹם…

אָמְנָם, אִם

נִכְסֶפֶת אַתְּ,

לְפֵשֶׁר סוֹדָם זֶה —

חַבְּקִינִי־נָא,

וּשְׁקִינִי־נָא,

עַל עֵינַי וְעַל הַפֶּה,

וּבְיַד יְמִינֵךְ

סַלְסְלִי

אֶת שַׂעֲרוֹתַי אָט,

וּפֵשֶׁר רִמְזֵי

כּוֹכְבֵי רוֹם

אֲסַפֶּר־לָךְ בַּלָּט:

כּוֹכְבֵי רוֹם

מִזְדַּעְזְעִים,

מִשְׁתּוֹמְמִים כִּמְעָט;

מְצַחֲקִים לִי

וְשׁוֹאֲלִים:

לָמָּה יַחֲבָק יָד?

לָמָּה זֶה

לֹא יִשַּׁק לָהּ,

לְנַעֲרָה זוֹ מִכְּבָר?

הֵן חשֶׁךְ שָׁם

וּדְמָמָה שָׁם,

לֹא יִרְאֶה אוֹתָם זָר.

---

עִם הַכִּנּוֹר

מאת

יצחק קצנלסון

אֶגַּע מֵיתָר —

יָצָא צְלִיל,

לְלֹא עֶצֶב,

לְלֹא גִיל.

לֹא אֲנָחָה

וְלֹא קוֹל עָז —

חִנָּם עָלָה

וְחִנָּם גָּז.

לֹא בָא בְעָצְמָה

וְלֹא רְתֵת;

נָשַׁק אֹזֶן

וְעַל סִפָּהּ מֵת…

לָמָּה נוֹלַד

וְגָוַע פֹּה?

הָהּ, לֹא הָיָה

שֵׁנִי לוֹ!

אַךְ מֵיתָרַי,

שְׁנַיִם אַךְ —

יָצְאוּ שְׁנַיִם,

אָח וְאָח.

צְלִילִים שְׁנַיִם

צְלִיל וּצְלִיל —

רֵאשִׁית מַכְאוֹב

בָּם וָגִיל…

שְׁלִישִׁי נוֹסַף —

אֵגֶל כְּאֵב,

נֵטֶף שִׂמְחָה

אַל הַלֵּב.

תָּעָה לֵב: מֶה

הָיָה לִי?

הַמַּנְגִּינָה —

הִנֵּה הִיא!

*

אַךְ מֵיתָרַי —

יָצָא צְלִיל,

אַחֲרָיו חָרַד

אָחִיו בְּחִיל,

וְאַחֲרֵיהֶם

עוֹד וְעוֹד,

חֲרֵדִים כֻּלָּם —

צְלֹל וַחֲרֹד.

צְלֹל לַנֶּפֶשׁ,

חֲרֹד לַלֵּב,

עִם הַגִּיל

וְעִם הַכְּאֵב…

נַפְשִׁי רוֹגְעָה

וְנַעֲוָה —

נַפְשִׁי שְׁכוּרַת

אַהֲבָה

*

זֶה הַכִּנּוֹר

וְיָדִי זֹה —

כֹּה בְיָדִי

אַכֶּה בּוֹ!

בְּבַת אַחַת

יָצְאוּ רָב —

מִטְרוֹת צְלִילִים,

פֻּזְּרָה עָב,

טֹהַר שַׁחַק…

רֶגַע עוֹד —

וְיִבָּקַע

וְנִגְלָה סוֹד…

אַךְ הַכִּנּוֹר —

יָצָא קוֹל,

שָׁמַי גְּלוּיִים

אַחַז כֹּל.

*

אֶתְפֹּשׂ כִּנּוֹר

וְסֹב וָרֹן,

אַךְ מֵיתָרָיו,

אַךְ בְּאוֹן,

אֶקְרָא חַיִּים

בְּכָל חוּץ,

הוֹלֵךְ לְאַט לוֹ,

יָחֵל רוּץ;

כָּל רָץ וּמְמַהֵר

יְנַסֶּה עוּף,

יִשְׁלַח יָדָיו

כְּכַנְפֵי כְרוּב.

צְלִילִים שׁוֹטְפִים

שְׁטֹף וַעֲבֹר,

הוֹמִים חַיִּים,

קוֹרְאִים דְּרוֹר.

*

אַעֲבִיר יָדִי,

אַעֲבִיר אַט,

עַל הַכִּנּוֹר —

לֹא, לֹא יָד!

לִבִּי יָצָא

מִנִּי גֵו,

וְעוֹבֵר עָלָיו

בַּהֲמוֹת לֵב.

לֹא, לֹא צְלִילִים

הוֹמִים כֵּן,

רַק שְׂפָתַיִם

נָעוֹת הֵן.

שְׂפָתַי נָעוֹת

אֶל אֵל חָי,

אֲנִי תְפִלָּה

לַאדֹנָי.

---

נֶשֶׁף־חֵשֶׁק

מאת

יצחק קצנלסון

הָיָה הַיּוֹם נֶשֶׁף־חֵשֶׁק בְּאוּלָם הַזִּמְרָה.

רַגְלַי, אוֹי, רַגְלַי הִתְעוּנִי בְמִקְרֶה לְהָתָם —

בָּאתִי וְעַל כִּסֵּא בַזָּוִית יָשַׁבְתִּי בְלִי אִמְרָה,

כְּאָבֵל בֵּין הַחֲתָנִים, בּוֹדֵד לְנַפְשִׁי וְיָתוֹם.

וַאֲנִי לֹא זָקַנְתִּי עֲדֶנָּה, לֵחִי לֹא נָס עוֹד,

מַשֶּׁהוּ מִשְּׂעָרִי הַנִּפְלָא שֶׁנָּשַׁר עוֹד יֵשׁ לִי,

זוּג שֶׁל עֵינַיִם לִי פְקוּחוֹת וְנוֹסָף לָזֶה אֵינִי “חָסִיד”

וְעוֹד חֻמִּי בְחֻבִּי וּבַלֵּב מְעַט אֵשׁ לִי.

אַךְ אָנֹכִי בְבוֹאִי יָשַׁבְתִּי בְזָוִית עַל כִּסֵּא,

וָאֶתְבּוֹנֵן לַהֲמוֹנֵי הַצּוֹהֲלִים הַנָּעִים בָּאוּלָם,

הֵם צָהֲלוּ קֳבָל־עָם, הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה לֹא כִסּוּ

עַל מַאֲוַיֵּי לִבּוֹתָם, רֻבָּם כְּכֻלָּם.

מְנוֹרוֹת לְמֵאוֹת שָׁם הֹעֲלוּ וְהָיְתָה חֲשֵׁכָה,

זוּגוֹת כִּי יָצְאוּ בְמָחוֹל וְנִדְמָה: רְפָאִים שָׁם חָגִים,

בָּחוּר כִּי יִקֹּד לְעַלְמָה — לָהּ יִקֹּד חֵלֵכָה,

כָּל פָּנִים לְהָבִים, לִכְאוֹרָה, וְכָל פָּנִים פְּנֵי דָגִים.

הַפָּנִים כַּבֶּגֶד הַמְּגֹהָץ, כַּנַעַל, צֻחְצְחָה לְמִשְׁעִי,

שִׂמְלַת הַבֻּבָּה וְהַבֻּבָּה — בָּשָׂר אֶחָד, גּוּף אֶחָד לָהֵנָה.

דּוֹמְמִים הֵם, כַּפְתּוֹר טָמִיר בָּם הִכּוּ וְנָעוּ כְאִישִׁים,

וַיִּרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים בָּאוּלָם: קְהַל בֻּבּוֹת! קוּם פְּחָה בָן וְאֵינָן.

מְלִיצָה נִשָּׂאָה, לֹא יְדָעוּהָ לֹא בַּיְרוֹן לֹא גֶטֶה,

נִשֵּׂאת עַל שִׂפְתֵי כָל כְּסִיל וּבְלִיַּעַל בְּעַמָּיו בְּרָקְדוֹ,

נִיבֵי פַיְטָנִים אֲצִילִים, בְּלוּלִים בִּמְטַר הַקּוֹנְפֶטִי,

צוֹרְמִים בְּעוּפָם הָאֹזֶן וּפוֹרְחִים כִּשְׁחִין עַל כָּל קָדְקֹד.

הֵם עָבְרוּ בַסָּךְ זוּגוֹת, זוּגוֹת, סוּסָה וָפֶרֶד,

לֹא הוּשַׂם בְּאַפָּם הֶחָח, מִפִּיהֶם לָקוּחַ הָרֶסֶן,

זֶה סָח בְּלִי עֲקִיפִין לָהּ חֶפְצוֹ וְהִיא לֹא הוֹלֶכֶת בְּקֶרִי,

תָּקַף עֲלֵיהֶם יִצְרָם, יֵצֶר קָטָן וְדַל, בְּפַרְהֶסְיָה.

קוֹל כִּנּוֹר וְנֵבֶל וָתֹף מִשִּׂפְתֵי הָאוּלָם לֹא פָסַק,

הָרִנָּה וְהַחַי בּוֹ נַעֲשׂוּ בְלִיל אֶחָד, לֹא טָהוֹר וְנָקִי.

יַחַד סוֹבְבוּ, סוֹבְבוּ בְמָחוֹל מְזֹהָם וּמָתוֹק,

מְזֹהָם עַד לְהִטָּמֵא וּמָתוֹק עַד כְּדֵי לְהָקִיא.

חָפַצְתִּי צֵאת, צֵאת…אַךְ לֹא הָיְתָה לִי עוֹד כָּל יְכֹלֶת,

רָחַב הַפֶּתַח בְּהִכָּנְסִי וְעַתָּה כֹה צַר וְאֵין מוֹצָא!

קוּם — אִם אָמַרְתִּי — וְאֶסָּחֵף וְאֹבַד בְּתוֹךְ מְעַרְבֹּלֶת

הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הָרַבָּה שֶׁבַּעֲדִי חוֹצָה.

קוֹל כִּנּוֹר וְנֵבֶל וָתֹף וּפִתְאֹם יְרִיָּה — אֵין דָּבָר,

אִישׁ יָרָה חֵץ בְּרַקָּתוֹ בִּמְעַרְבֵּל הַתֹּהוּ־וָבֹהוּ.

אֵל אֱלֹהָי! לֹא יָדַעְתִּי שֶׁהָיָה בָאוּלָם לִי חָבֵר;

לוּ יֵשׁ אִתִּי אֶקְדָּח בְּכִיסִי, וְעָשִׂיתִי, חֵי נַפְשִׁי, כָמוֹהוּ.

---

הֲמוֹנִית

מאת

יצחק קצנלסון

בַּבַּיִת, שֶׁבּוֹ גַרְתִּי, הָיְתָה שִׁפְחָה —

סֵמֶל הַשִּׁמָּמוֹן;

תָּמִיד יָשְׁבָה לָהּ עַל יַד הַסִּירִים,

כְּעוֹרֵב שָׁחוֹר בֵּין פִּרְחָחָיו,

וְשָׁפְתָה אוֹתָם וְשָׁרָה שִׁירִים —

שִׁירֵי הָמוֹן.

וַתְּהִי הַשִּׁפְחָה טְרוּדָה כָל הַיָּמִים,

וּבַלֵּילוֹת טְרוּדָה;

וְהָיוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ פְּרוּעוֹת עַל הַשָּׁכֶם —

מֵאֵין דֵּי זְמָן לַעֲשׂוֹתָן;

בְּיָדַיִם מְפֻחָמוֹת אָכְלָה אֶת הַלָּחֶם,

עֲנִיָּה,מְרוּדָה.

לַיְלָה, לַיְלָה הָיוּ בָאוֹת מִן הַמִּטְבָּח

לְחִישׁוֹת־דְּבָרִים —

הַשִּׁפְחָה יָשְׁבָה שָׁם וּבְחֵיקָהּ פָּרוּר,

וְהִיא שׁוֹטֶפֶת אוֹתוֹ וּמְקַלֶּלֶת —

שׁוֹטֶפֶת וּמְקַלֶּלֶת: אָרוּר,

אָרוּר אַתָּה כְּלִי־בֵית־זָרִים…

וּפַעַם בָּאתִי בְשָׁעָה מְאֻחֶרֶת,

לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר.

הַכֹּל נָמוּ, גַּם הַשִּׁפְחָה נָמָה,

סִירֶיהָ עָמְדוּ שְׁפוּתִים עַל הַכִּירָה,

הֶחָתוּל נָם לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ, וּבַדְּמָמָה

נִשְׁמְעוּ כְבָר צַעֲדֵי יוֹם מָחָר.

קָרַבְתִּי דֹּם אֵלֶיהָ וָאֶסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ:

אֵל הָיוּ פְנֵי הֲמוֹנִית, פְּנֵי בַת־כִּירָה:

שַׂעֲרוֹתֶיהָ נָחוּ פְרוּעוֹת עֲלֵי כָרָהּ.

“אָרוּר אַתָּה, סִירִי!” דוֹבְבָה בִשְׁנָתָהּ.

בַּחַלּוֹן נָפְלָה קֶרֶן־בֹּקֶר, קֶרֶן־בָּרָה,

נָחָה יָשָׁר עַל פָּנֶיהָ לַהֲעִירָהּ…

בַּבַּיִת, שֶׁבּוֹ גַרְתִּי, הָיְתָה שִׁפְחָה,

סֵמֶל הַשִּׁמָּמוֹן —

---

חֶפְצִי־בָהּ

מאת

יצחק קצנלסון

מִבֹּקֶר יוֹם

עַד עֶרֶב לֵיל

הוּא אַחֲרַי נָע

וְנָד כַּצֵּל.

בַּגַּן, בַּגַּיְא

וְעַל הָהָר

וְאִם בַּשְּׁבִיל —

גַּם הוּא שָׁם סָר.

בֵּית אִמִּי זֶה,

אֶסָּתֵר פֹּה,

לַחַלּוֹן יֵט

וְדָפַק בּוֹ:

"חֶפְצִי־בָהּ!

חֶפְצִי־בָהּ!

צְאִי אֵלַי,

הִגָּלִי נָא!"

אָמַרְתִּי לוֹ:

הוֹי, לָמָּה כֹה

דָּבַקְתָּ בִּי?

לֵךְ מִפֹּה!

לְיָמִין אֵט —

לִי יַצִּיג פָּח;

וְאִם אֵפֶן שְׂמֹאל —

וְדַרְכִּי סָךְ.

אֶתְחַנֵּן, אֵבְךְּ:

"הָהּ, סוּר מִנִּי,

שְׂטֵה מֵעָלַי,

תֵּן דֳמִי לִי!"

הוּא אֵינוֹ נָע

וְאֵינוֹ זָע —

רַק "חֶפְצִי־בָהּ!

חֶפְצִי־בָהּ!"

וַיְהִי הַיּוֹם,

עִם הַעֲרֵב־יוֹם,

וַאֲנִי בַכֶּרֶם

יוֹשְׁבָה דֹם.

וְנַעֲרֵי חֶמֶד,

בַּחוּרֵי צְבִי,

בֶּהָמוֹן יוֹשְׁבִים

מִסָּבִיב לִי.

הַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה

בְּפַאֲתֵי יָם;

כָּל פָּנִים לַהַב,

כָּל אֶשְׁכֹּל דָּם.

פִּתְאֹם יִפְנוּ

וְיֹאמְרוּ לִי:

"צְאִי, חֶפְצִי־בָהּ,

בִּמְחוֹלוֹת צְאִי!"

אָז אָקוּם חִישׁ

בִּמְעוּף הָעוֹף

וּכְרוּחַ קַלָּה —

וְחוּל וָסֹב.

כַּף רַגְלִי תִגַּע

וְלֹא תִגַּע מְאוּם;

הֲלָאָרֶץ אֵלֵךְ?

אִם נִשֵּׂאת רוּם?

הַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה

בְּפַאֲתֵי יָם;

כָּל פָּנִים לַהַב,

כָּל אֶשְׁכֹּל דָּם;

כָּל עַיִן יוֹקְדָה

וְצוֹפָה בִי:

"צְאִי, חֶפְצִי־בָהּ,

בִּמְחוֹלוֹת צְאִי!"

אָז אָחוּל, אָחוּל

עַד אֲבֹד לֵב;

שִׂמְלָתִי רָחֲבָה,

וְנֶעֱלַם גֵּו.

אֲנִי גַל רוּחַ,

וְלַבַּת אֵשׁ —

אַל תִּקְרַב עָדַי,

הָלְאָה גֵשׁ!

הַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה

בְּפַאֲתֵי־יָם;

כָל פָּנִים לַהַב,

כָּל אֶשְׁכֹּל דָּם.

"רְאוּ: חֶפְצִי־בָהּ!

רְאוּ, אַף רְאוּ!"

כֹּה אֶשְׁמַע קוֹלוֹת,

וְקוֹלוֹ הוּא.

עֲלֵי גֶפֶן

עָמַד שַׁח,

וְלַגֶּפֶן

אֶשְׁכֹּל רָךְ.

צִפֹּרֶת־כְּרָמִים

שָׁם נָמָה לָהּ,

הוּא שָׁלַח יָדוֹ

וְאָחַז בָּהּ,

אֶל פִּיו הִקְרִיבָהּ

בִּנְשִׁיקַת־חֹם —

וְאֶל תַּחַת רַגְלַי

הִשְׁלִיכָהּ דֹּם

וַיִקְרָא: "נַפְשִׁי

הִשְׁלַכְתִּי לָהּ, —

וַתִּרְמְסֶנָּה

" חֶפְצִי־בָהּ!"

אָז צָעַקְתִּי,

סָפַקְתִּי כָף,

וּמְחוֹלִי נִדְמָה

בוֹ בִיעָף.

לָאָרֶץ אֶכְרַע

וְאָתוּר חִישׁ —

הָהּ, נַפְשׁוֹ, נַפְשׁוֹ —

נֶפֶשׁ אִישׁ!

הִיא נָחָה צְחוֹרָה

וָאֶגַּע בָּהּ —

אָז תֵּעוֹר פִּתְאֹם

וְתִפְרַח לָהּ.

“הִיא עָפָה! עָפָה!”

וְקוֹלִי עָז —

הוּא הִבִּיט רֶגַע

וּכְרֶגַע נָס.

הַשֶׁמֶשׁ שָׁקְעָה,

אֵינֶנָּה עוֹד;

כָּל פָּנִים — חִידָה,

כָּל אֶשְׁכֹּל — סוֹד.

נַעֲרֵי חֶמֶד,

בַּחוּרֵי צְבִי,

בַּכֶּרֶם יוֹשְׁבִים

מִסָּבִיב לִי.

יַבִּיטוּ אַחֲרָיו,

יָנִיעוּ רֹאשׁ…

יְחַכּוּ דוּמָם

כֹּה עַד בּוֹשׁ.

אָז יָקוּם אֶחָד

וְשֵׁנִי קָם…

קָדְרוּ, כָּהוּ

פַּאֲתֵי־יָם.

"אָנָה הָלַךְ?

אָנָה בָא?

חֶפְצִי־בָהּ?

חֶפְצִי־בָהּ?"

רוּחַ עָבְרָה,

הֵנִיעָה בַד

וְאֶת צַמָּתִי —

כְּמוֹ בְיָד.

פִּתְאֹם אֶרְאֶה

כְּבַחֲלוֹם:

צִפֹּרֶת־כְּרָמִים

עָפָה דֹם,

וַעֲלֵי כְתֵפִי

תֵּשֶׁב־לָהּ:

"חֶפְצִי־בָהּ?

חֶפְצִי־בָהּ?"

לְאַחַר יָמִים

שָׁמַעְתִּי אֵת

הַשְּׁמוּעָה עוֹבְרָה:

הַנַּעַר מֵת.

עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה

בְּעֶצֶם יוֹם,

כְּמוֹ צִפֹּרֶת

שָׁכַב דֹּם.

וָאָבוֹא הֵנָּה —

וּבְכָל הַשְּׁבִיל

לֹא שָׂשׂ לִקְרָאתִי

אֱלֵי גִיל.

רַק קוֹלוֹ אֶשְׁמַע

וְלֹא אֵדַע מָה…

"חֶפְצִי־בָהּ?

חֶפְצִי־בָהּ?"

---

פְּגִישָׁה

מאת

יצחק קצנלסון

כּוֹכַב זָהָב נָפַל מִן הַשְּׁחָקִים,

זִיק מִמְּרוֹמִים נָפַל —

וְצָלַל בָּעֲרָפֶל.

שִׁירַת זָהָב מִשִּׂפְתוֹתַי דֹּם נִתָּקָה,

שִׁירָה קְטַנָּה, נָאָה,

וְהַלַּיִל בְּלָעָהּ.

זֶה הָיָה רֶגַע שֶׁל נְפִילָה אֶל חֵיק הַמָּוֶת:

חִשֵּׁב כְּבָר הַכּוֹכָב לִכְבּוֹת וּלְהֵעָלֵם

וְהַשִּׁיר — הֵאָלֵם.

וְהִנֵּה נִפְגְּשׁוּ בִתְהוֹם הַלֵּיל הַשִּׁיר וְהַשַּׁלְהָבֶת,

שִׁיר הָאָדָם נִפְגַּשׁ עִם הַשְּׁבִיב מִמְּרוֹמִים,

עֵינַיִם לְעֵינַיִם, פֶּה לְפֶה —

וְהִבְרִיקוּ עוֹד הַפַעַם זֶה לְעֻמַּת זֶה,

עוֹד הַפַּעַם אוֹרוּ פְנֵי שְׁנֵי הַיְתוֹמִים.

---

גְרוֹטֶסְקָה

מאת

יצחק קצנלסון

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת

נָשָׂא גִלְעָד אִשָּׁה,

יָלְדָה לוֹ הָאִשָּׁה,

יָלְדָה לוֹ חֲמִשָּׁה.

אֶחָד אִלֵּם, וְאֶחָד חֵרֵשׁ,

וְאֶחָד שְׁתוּם־הָעָיִן,

אֶחָד גִּדֵּם וְאֶחָד חִגֵּר —

וְכֻלָּם שׁוֹתִים יָיִן.

זֶה מִדְּלִי, זֶה מִדְּלָיַיִם

וְזֶה מִתּוֹךְ הַשֹּׁקֶת,

אַחַר שְׁתִיָּה, שְׁתִיָּה שְׁנִיָּה,

וְאַחַר כַּךְ מַחְלֹקֶת.

הָאִלֵּם קִלֵּל, הַחֵרֵשׁ הֵשִׁיב,

וּשְׁתוּם הָעַיִן רָאָה:

גִדֵּם וְחִגֵּר נֶאֱבָקִים —

רָאָה מִתּוֹךְ הֲנָאָה.

יָלְדָה עוֹד בֵּן אֶחָד

אִשָּׁה לוֹ אַחֶרֶת,

לֹא נִמְצָא מוּם בַּשִּׁשִּׁי —

וְגֹרַשׁ מִנִּי קָרֶת…

בָּנָה גִלְעָד בַּיִת

מִשָּׁמִיר וּמִשַּׁיִת

וְלַחֲמֵשֶׁת בָּנָיו

הִנְחִיל אֶת הַבָּיִת.

רָבוּ עָלָיו יוֹם כֻּלּוֹ

וְעַד הֱיוֹת הַבֹּקֶר;

הַבֹּקֶר אוֹר — הִשְׁלִימוּ,

וּבְהֶסְכֵּם כֹּל: נַחְלֹקָה!

נַחֲלֹק אֶת הַבָּיִת —

יָצְאָה הַמִּשְׁפָּחָה,

יָצְאָה אֶל הַבַּיִת

בִּצְעָקָה וּבִצְוָחָה…

לִי הַמַּרְתֵּף! וְלִי הַקִּירוֹת!

וְלִי תְהִי עֲלִיָּתוֹ!

לִי דַלְתוֹתָיו וּמִפְתָּנוֹ,

לִי גַגּוֹ וַאֲרֻבָּתֹו!

כָּל אֶחָד קָשַׁר חֶבְלוֹ,

אֱלֵי חֵלֶק בֵּיתוֹ,

לְחֶלְקוֹ אָמְנָם קְשָׁרוֹ,

אַךְ לֹא יוּכַל שְׂאֵתוֹ.

לֹא יוּכַל זוּז מִמְּקוֹמוֹ

וְיִמְשֹׁךְ בּוֹ בַחֶבֶל,

לַהֶבֶל בְּעֻלּוֹ יִמְשֹׁךְ,

וְנֶאֱנַח לַהֶבֶל…

כָּל אֶחָד מִן הַחֲמִשָּׁה

יָשַׁב לָפוּשׁ רֶגַע,

הַיָּד בַּחֶבֶל תֹּאחַז

וְכֹה בִלְבָבוֹ יֶהְגֶּה:

הוֹי, לָמָּה לְגִלְעָד נוֹלְדוּ

בָּנִים לוֹ אֲחָדִים?

טוֹב לֶדֶת בֵּן רַק אֶחָד

וּבְנוֹת חֲמִשָּׁה בָתִּים…

בְּאֶחָד יִשְׁכַּב, בַּשֵּׁנִי יִישָׁן,

בַּשְּׁלִישִׁי יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה,

לַבַּיִת הָרְבִיעִי יַזְמִין אוֹרְחִים,

בַּחֲמִישִׁי יַעֲרֹךְ מִשְׁתֶּה.

אַחַי, שֶׁלֹא נוֹלְדוּ,

אִם בָּאוּ וְאִם רָאוּ

אֲשֶׁר לִי הִנְחִיל אָבִי

גִּלְעָד — וְהִתְפַּקָעוּ!

---

מַעְיָנוֹת

מאת

יצחק קצנלסון

יוֹם־יוֹם אֲנַחְנוּ נִפְדִּים וְנִגְאָלִים…מִי הֵם

וְאֵיפֹה הֵם הַפּוֹדִים וְהַגּוֹאֲלִים?

נַעֲנִים הֵם, מִתּוֹךְ עִנּוּיִים קָפְצוּ פִיהֶם,

לֹא יְבַקְשׁוּ בְּעֶלְבּוֹנָם כְּלוּם וּבְנִיהֶם

כְּלוּם לֹא שׁוֹאֲלִים…

בּוֹעֵר שַׂק זְהָבֵנוּ בְצִבְעֵי קֶשֶׁת שׁוֹנִים,

עַל אוֹצָרֵנוּ נָפְלָה קֶרֶן אוֹר, מַדְהֵבָה בוֹעֲרָה;

בּוֹעֲרִים וְלֹא אֻכָּלִים רִבֲבוֹת אֲדַרְכְּמוֹנִים.

מֵאַיִן לָנוּ כָל הָרְכוּשׁ הַזֶּה? לֹא מֵעֲדַת אֶבְיוֹנִים

עֲנִיָּה סֹעֲרָה?

חָזַקְנוּ בְיָם הַחַיִּים, עָמַדְנוּ בוֹ כִסְלָעִים,

אֵלֶּה אֶת אֵלֶּה נְבָרֵךְ: יִישַׁר כֹּחֲכֶם!

הַאִם לֹא נֵדַע אֵל הַכֹּחוֹת מֵהֵיכָן בָּאִים

וְחוֹתְרִים לְתוֹךְ תּוֹכֵנוּ…אִם לֹא מִן הַנִּכְנָעִים,

מִן הַמִּשְׁתּוֹחֲחִים?

תְּהוֹם אַהֲבָה וּמָוֶת זֶה — מֵאַיִן לָנוּ?

יְפִי חַיִּים אֵלֶּה — מֵהֵיכָן אָנוּ שׁוֹאֲבִים?

לֹא אֶזְכֹּר מִי וָמִי זֶה שָׁאַל מֵאִתָּנוּ —

אֲנִי אוֹ אַתְּ? מִי שָׁאַל וּמִי עָנָה:

מִן הַכּוֹאֲבִים.

ספר ג' הוי:

מאת

יצחק קצנלסון