חלק ב G

אהרן ראובני

בתוך: שִׁירִים מְתֻּרְגָּמִים

x מוגן בזכויות

t שירה

כל פריטי סדרה, מחזור, או שער זה זמינים להלן

המלצות: 3 המלצות קוראים

מִפְּאַת יָמָּה

מאת

אהרן ראובני

ה. היינה

מאת

אהרן ראובני

ה. היינה

מאת

אהרן ראובני

שַׁבָּת הַמַּלְכָּה

מאת

היינריך היינה

בַּעֲרָב, בְּסֵפֶר פֶּלִיא,

יֵשׁ יָשׁוּבוּ הַנְּסִיכִים

שֶׁכֻּשְּׁפוּ, יִהְיוּ בְּנֵי תֹאַר,

כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה.

רַהַב זֶה, כֻּלּוֹ שֵׂעָר,

שׁוּר, הִנֵּה נִהְיָה בֶּן מֶלֶךְ:

מַלְבּוּשׁוֹ הָדָר וָזֹהַר,

וַחֲלִיל דּוֹדִים בְּפִיהוּ.

אַךְ שְׁעַת הַדְּרוֹר חִישׁ גָּזָה;

בֶּן הַמֶּלֶךְ, לְעֵינֵינוּ,

שׁוּב הָפַךְ, פִּתְאֹם בְּפֶתַע,

לְמִפְלָץ קָווּץ, פָּרוּעַ.

עַל נָסִיךְ, שֶׁכָּךְ עָלְתָה לוֹ,

בְּשִׁירִי אָשִׁירָה. שְׁמוֹ

יִשְׂרָאֵל. בְּכֹחַ נַחַשׁ

וּמִקְסָם הָפַךְ לְכֶלֶב.

כֶּלֶב הוּא, כַּלְבִּית רוּחוֹ;

מִתְכַּלֵּב כָּל הַשָּׁבוּעַ

בְּאַשְׁפַּת חַיִּים וּסְחִי –

צְחוֹק וָלַעַג לַפִּרְחָח.

וּבְיוֹם שִׁשִּׁי, עִם עֶרֶב,

סָר כֹּחוֹ שֶׁל הַכִּשּׁוּף,

וְהַכֶּלֶב שׁוּב הִנֵּהוּ

בֶּן אָדָם נִבְרָא בְּצֶלֶם.

בֶּן אָדָם, רִגְשֵׁי אָדָם לוֹ,

רֹאשׁ מוּרָם וְלֵב נָכוֹן.

זַךְ, הָדוּר וַחֲגִיגִי הוּא

יִכָּנֵס אֶל בֵּית אַבָּא.

"יְבֹרַךְ הֵיכָל יָקָר לִי,

זֶה הֵיכַל אֲבִי־מַלְכִּי!

אֹהֶל יַעֲקֹב, אֶשְׁקָה־נָא

מְזוּזוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשׁוֹת!"

וּבִפְנִים כְּמוֹ לַחַשׁ־רַחַשׁ

אַט עוֹבֵר; אֲדוֹן הַבַּיִת

לֹא נִרְאֶה; בַּדּוּמִיָּה

קוֹל נִשְׁמוֹ מוֹלִיךְ צְמַרְמֹרֶת.

דּוּמִיָּה! רַק אַכְוַנְגָּר

(בְּלָשׁוֹן פְּשׁוּטָה – שַׁמָּשׁ)

רָץ, בָּהוּל, עוֹלֶה, יוֹרֵד,

וּמַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרוֹת.

אוֹרוֹת־פָּז יָפִיצוּ נֹחַם,

אֵיךְ יָאִירוּ, יִתְנוֹצֵצוּ!

עַל מִסְעֶדֶת הַבִּימָה

בְּגָאוֹן נֵרוֹת יִזְרָחוּ.

וְלִפְנֵי אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ

הַכִּסּוּי פָּרֹכֶת מֶשִׁי,

הַמַּבְרֶקֶת אֶת כֵּפֶיהָ –

אֲבָנֶיהָ הַטּוֹבוֹת,

שָׁם, סָמוּךְ אֶל עַמּוּדוֹ,

יַעֲמֹד חַזַּן הַכְּנֶסֶת.

גַּבְרוֹן־נוֹי! גְּלִים קָט שָׁחוֹר

יְכַתֵּף בְּגַנְדְּרָנוּת.

לְהַרְאוֹת צְחוֹר יָדוֹ

יְמַשְׁמֵשׁ בְּצַוָּארוֹ הוּא;

רַקָּתוֹ תִּלְחַץ זָרוֹת

הָאֶצְבַּע; גְּרוֹנוֹ הַבֹּהֶן.

יְרַנֵּן לוֹ כָּכָה חֶרֶשׁ,

וּפִתְאֹם יָרִים קוֹלוֹ

וְיָשִׁיר בְּעֹז וָצַהַל:

“לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה!”¹

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה! –

בּוֹא אָהוּב, הִיא מְחַכָּה לָךְ;

כְּבָר הֵסִירָה, בַּיְשָׁנִית,

צְעִיפָהּ מֵעַל פָּנֶיהָ.

שִׁיר נָאֶה זֶה, שִׁיר כְּלוּלוֹת,

מְחַבְּרוֹ הוּא יְהוּדָה

הַלֵּוִי,² וְשֵׁם גָּדוֹל לוֹ

בְּשָׁרֵי שִׁירֵי דוֹדִים! –

שִׁיר מִזְמוֹר לְיוֹם כְּלוּלוֹת

יִשְׂרָאֵל וּכְבוֹד הַגְּבֶרֶת

הַמַּלְכָּה שַׁבָּת, קוֹרְאִים לָהּ:

בַּת הַמֶּלֶךְ הַשּׁוֹקֶטֶת.

כְּלִילַת חֵן הִיא, כְּלִילַת יֹפִי;

לֹא עָלְתָה בְּכָךְ עָלֶיהָ

מַלְכַּת שְׁבָא, רֵעַת חֵיקוֹ

שֶׁל שְׁלֹמֹה, – אוֹתָהּ מַשְׂכֶּלֶת

חַבָּשִׁית, תְּפוּשַׂת הַיֵּצֶר

לְהַבְרִיק בְּחָכְמָתָהּ,

וְסוֹפָה – בְּחִידוֹתֶיהָ

הַשְּׁנוּנוֹת הָיְתָה מוֹגַעַת.

הַמַּלְכָּה שַׁבָּת, שֶׁהִיא

כֻּלָּהּ נַחַת וּמַרְגּוֹעַ,

לְזָרָא לָהּ וִכּוּחִים,

הִתְנַצְּחוּת בִּשְׂדֵה הָרוּחַ;

מְתַעֶבֶת הִיא הַלַּהַט

הַבּוֹטֵשׁ וּמְדַקְלֵם

בְּסוּפַת שֵׂעָר פָּרוּעַ

וּבְגַעַשׁ מִתְפָּרֵץ.

בִּצְנִיעוּת אֶת צַמּוֹתֶיהָ

הִיא מַצְפֶּנֶת בַּשָּׁבִיס.

כְּמוֹ יָעֵל בְּרֹךְ מַבֶּטֶת;

כְּמוֹ הֲדַס – תְּמִירָה, פּוֹרַחַת.

לְמַחְמַל נַפְשָׁהּ מַתֶּרֶת

הִיא הַכֹּל, רַק לֹא טַבָּק –

"הָעִשּׁוּן, דּוֹדִי, אָסוּר הוּא,

כִּי הֲלוֹא הַיּוֹם שַׁבָּת".

"תַּחַת זֶה, בַּצָּהֳרָיִם,

רֵיחַ טוֹב אַתָּה מֵרִיחַ:

מַאֲכַל אֵלִים מוּכָן לָךְ –

פַּשְׁטִידָה תִּמְתַק כִּדְבָשׁ! –

פַּשְׁטִידָה, נִיצוֹץ מִמַּעַל,

בֶּן מָרוֹם! הָהּ, אִלּוּ שִׁלֶּר

רַק טָעַם – מִזֶּה הַטַּעַם

שִׁיר־הוֹדוֹ הָיָה אָצוּל!

פַּשְׁטִידָה, בִּרְכַּת שָׁמָיִם!

אֱלֹהִים עַצְמוֹ הִשְׂכִּיל

אֶת מֹשֶׁה עַל הַר סִינַי

בְּהִלְכוֹת הַפַּשְׁטִידָה;

כְּמוֹ כֵן גִּלָּה לוֹ שָׁם,

בְּקוֹלוֹת וּבִבְרָקִים,

אֶת עִקְּרֵי הָאֱמוּנָה

וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.

פַּשְׁטִידָה בָּרוּת כְּשֵׁרָה

וְיָאָה לְאֵל אֱמֶת,

טַעֲמָּהּ כְּטַל שְׁחָקִים. –

כְּנֶגְדָּהּ הֲרֵי פִּגּוּל הִיא

אַמְבְּרוֹסְיָה, אָכְלַת אֵלֶיהָ

שֶׁל יָוָן – אֵלֵי הַשֶּׁקֶר

שֶׁל עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים –

שְׂטָנִים שֶׁהִתְחַפְּשׂוּ!

הַנָּסִיךְ סוֹעֵד בְּנַחַת

וְעֵינָיו אוֹרוֹת; מַתִּיר הוּא

כַּפְתּוֹרִי חָזִיָּתוֹ;

עַל שְׂפָתָיו חִיּוּךְ שֶׁל עֵדֶן:

"לֹא הֶמְיַת יַרְדֵּן הִיא זֹאת?

לֹא פִּכּוּי בְּאֵר שָׁמַעְתִּי

מִבֵּית אֵל, מִגֵּיא תְמָרִים,

שָׁם אָרְחוֹת גְּמַלִּים תִּרְבֵּצְנָה?"

"אֵין זֶה קוֹל מַשְׁכּוּכִיּוֹת

שֶׁל אֵילֵי מַרְבֵּק, גּוֹלְשִׁים

בַּעֲרֹב מֵהַר גִּלְעָד,

וְרוֹעֶה נוֹהֵג אוֹתָם?"

רַד הַיּוֹם הַטּוֹב וּבָאָה

שְׁעַת הַכֶּשֶׁף הָרָעָה,

כִּצְלָלִים אָרְכוּ רַגְלֶיהָ. –

בֶּן הַמֶּלֶךְ נֶאֱנָח;

חָשׁ כְּמוֹ אֶצְבְּעוֹת־שֵׁדָה

קַרְחִיּוֹת בַּלֵּב נָגְעוּ;

סְמַרְמֹרֶת אֲחָזַתְהוּ,

חִיל גִּלְגּוּל מֵאִישׁ לְכֶלֶב.

צְלוֹחִית שֶׁל נֵרְדְּ הִגִּישָׁה

הַמַּלְכָּה לוֹ; אַט יָרִיחַ –

מֵהָרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ

עוֹד יִתְאַו לְהִתְעַנֵּג.

יֵין פְּרֵדָה תּוֹאִיל לִמְזֹג לוֹ,

הַמַּלְכָּה לְבֶן הַמֶּלֶךְ;

יֵשְׁתְּ, נֶחְפָּז, וּבַגָּבִיעַ

רַק מְעַט טִפּוֹת יִשְׂרָדוּ.

יַז מֵהֶן עַל הַשֻּׁלְחָן,

נֵר דּוֹנַג קָטָן בַּלַּח

יְטַבֵּל; הַנֵּר יִרְעַד

וְיִכְבֶּה בְנֶפֶץ קָל.

בהברה אשכנזית. ↩
את “לכה דודי” חבּר המשורר והמקוּבּל ר‘ שלמה בן משה הלוי אלקבץ (מת בצפת במאה הט"ז). הלוי זה נתחלף להַינה בטעות במשוֹרר הגדול ר’ יהודה הלוי (חי במאות י“א – י”ב). ↩

עַזְרָא

מאת

היינריך היינה

עֶרֶב עֶרֶב, בַּת־הַמֶּלֶךְ

הַיְפֵה־פִיָּה יוֹצֵאת לָהּ

לְטַיֵּל עַל־יַד הָעָיִן,

שָׁם הַמַּיִם בּוֹצְצִים.

עֶרֶב עֶרֶב, עֶבֶד־עֶלֶם

דֹּם עוֹמֵד עַל־יַד הָעָיִן,

שֵׁם הַמַּיִם בּוֹצְצִים;

עֶרֶב עֶרֶב דַּל מַרְאֵהוּ.

יוֹם אֶחָד נִגְּשָׁה בְּפֶתַע

הַנְּסִיכָה אֵלָיו: "הַגֵּד לִי,

מַה שִׁמְךָ, מֵאַיִן בָּאתָ,

אֵיזֶה עָם?" אָמַר הָעֶבֶד:

– שְׁמִי מֻחַמַּד, מוֹצָאִי הוּא

מִתֵּימָן, מִשֵּׁבֶט עַזְרָא,

אֵלֶּה עַזְרָא שֶׁיָּמוּתוּ,

עֵת יִשְׁגוּ בְּאַהֲבָה.

הַקַּלָּעִים

מאת

היינריך היינה

צָרְפָתָה נָדוּ שְׁנֵי קַלָּעִים,

מִשְּׁבִי הָרוּסִים מָשָׁכוּ.

הִנֵּה מַחֲנָם הַפְּרוּסִי הֵם רוֹאִים.

עָמְדוּ שָׁם – רֹאשָׁם הֵשַׁחוּ.

פָּגְעָה בָּהֶם זֹה הַשְּׁמוּעָה הַמָּרָה:

צָרְפַת אֲבוּדָה, אֶרֶץ צֶבִי;

הֻכָּה הַצָּבָא הַגָּדוֹל וְהָכְרַע,

וְהַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ בַּשֶּׁבִי.

גָּעוּ שָׁם הַשְּׁנַיִם, בָּכוּ בָכֹה

עַל דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה הַמַּדְאֶבֶת.

אָמַר אֶחָד: כּוֹאֵב לִי כֹה,

פִּצְעִי הַיָּשָׁן כְּמוֹ שַׁלְהֶבֶת.

אָמַר רֵעוֹ: נִסְתַּם חָזוֹן.

אִתְּךָ לוּ אָמוּת! אַךְ בַּבַּיִת

אִשָּׁה לִי וְטַף צְפוּיֵי רָזוֹן –

מִי יַצִּילֵם מִמַּיִט?

מַה לִּי אִשָּׁה וּמַה לִּי טָף?

יְקַר־מָה בַּלֵּב שָׁם חָבוּי הוּא.

יַחְזְרוּ עַל פְּתָחִים, אִם נַפְשָׁם תִּתְעַטָּף!

מַלְכִּי־קֵיסָרִי, הָהּ, שָׁבוּי הוּא!

טוֹבָה, אָחִי, עֲשֵׂה אִתִּי,

אַחַר מוֹתִי חָנֵּנִי,

צָרְפָתָה קַח אֶת גְּוִיָּתִי,

בְּאַדְמַת צָרְפַת טָמְנֵנִי.

זֶה צְלַב כָּבוֹד, סִרְטוֹ סָמֹק,

שִׂים עַל לִבִּי לִי עֵרֶב,

רוֹבִי בַּכַּף תְּקַע לִי עָמֹק,

חֲגוֹר מָתְנַי בַּחֶרֶב.

וּכְמוֹ זָקִיף בַּקֶּבֶר דֹּם

אֶשְׁכַּב. אָזְנִי שׁוֹמָעַת.

וְיוֹם יָבוֹא – תּוֹתָח יֵהֹם,

מִצְהַל סוּסִים וָשָׁעַט.

מַלְכִּי זֶה רוֹכֵב, הוּא יִדְרֹך עַל קִבְרִי,

קוֹל רֹב חֲרָבוֹת וָגִיהַּ.

אֲזַי, נֶאֱזָר, אֶעֱלֶה מִקִּבְרֵי –

מַלְכִּי־קֵיסָרִי לְהוֹשִׁיעַ.

מ. לרמונטוב

מאת

אהרן ראובני

מ. לרמונטוב

מאת

אהרן ראובני

בּוֹרוֹדִינוֹ

מאת

מיכאיל לרמונטוב

"הַגֵּד־נָא לִי, דּוֹדִי, אֵיכָה

נִתְּנָה מוֹסְקְבָה הַחֲרוּכָה

לַצָּר?… בַּמֶּה אוֹנוֹ?…

הֵן נִלְחֲמוּ, הָיוּ קְרָבוֹת?

אוֹמְרִים – שָׂבְעוּ הַחֲרָבוֹת…

לֹא מָשׁ זִכְרוֹ מִן הַלְּבָבוֹת

שֶׁל יוֹם בּוֹרוֹדִינוֹ!"

– אָכֵן, הָיוּ בְּנֵי חַיִל אָז,

שֶׁלֹּא כַּדּוֹר הַזֶּה… עַם עָז…

הֲגַם אַתֶּם צָבָא?

מָרָה הָיְתָה אַחֲרִיתָם,

רַק קֹמֶץ שָׁב מִשְּׂדֵה הַדָּם…

לוּלֵי רְצוֹן רִבּוֹן עוֹלָם –

לֹא הָסְגְּרָה מוֹסְקְבָה!

אָחוֹר נָטִינוּ דֹּם זְמַן רָב,

חָרָה הַלֵּב, כָּלָה לַקְּרָב,

הַוָּתִיקִים בּוֹסִים:

מָה אָנוּ פֹּה – לַחֲרֹף? הַאִם

אֵין עֹז בְּלֵב הַמַּצְבִּיאִים

לִטְרֹף מַדֵּי הַנָּכְרִיִּים

בְּכִידוֹנֵי רוּסִים?"

הִנֵּה שָׂדֶה פָּתוּחַ. כָּאן

לַחֶרֶב כַּר נִרְחָב מוּכָן!

בָּנִינוּ דְּיֵקִים.

הַסְכֵּת! הַקְשֵׁב!… הַכֹּל דְּרוּכִים…

הֵאִיר הַשַּׁחַר תּוֹתָחִים.

נוֹפִים תְּכֶלְתָם אֶל עָל שׁוֹלְחִים…

הַצָּרְפַתִים דּוֹלְקִים.

יָדִי אֶל פִּי תוֹתָח פָּגוֹז

תָּקְעָה: הִנֵּה לְךָ אֱגוֹז,

מוּסְיוּ, בְּרֹב כָּבוֹד!

מָה עוֹד עָקֹב? בַּקְּרָב נִתְגָּר,

כַּקִּיר נָקוּם. כָּל אִישׁ חָגַר…

וִיהִי דָּמֵינוּ זֶה נִגָּר

בְּעַד אַדְמַת אָבוֹת!"

עָבְרוּ יוֹמַיִם בִּירִיּוֹת.

מַה לָּנוּ אֵלֶּה הַשְּׁטֻיּוֹת?

חִכִּינוּ יוֹם שְׁלִישִׁי.

הַכֹּל סָבִיב מְרַנְּנִים:

“הִגִּיעָה עֵת הָרִמּוֹנִים!”

צֵל לַיְלָה רַד, וְנִים־לֹא־נִים

שְׂדֵה קֶטֶל חֲרִישִׁי.

רַגְלֵי תוֹתָח הָיוּ כַּסְתִּי,

וְעַד הַשְׁכֵּם הַצָּרְפָתִי –

צָהֹל, תָּקֹעַ כָּף!

עַל מַחֲנֵנוּ הַס הָשְׁלַךְ,

מִי קוֹבָעוֹ הַמְמֻעָךְ

מָרַט, וּמִי שְׂפָמוֹ נָשָׁךְ –

קֵינוּ לָטַשׁ בְּאָף!

וְרַק הֵנֵצָה הַחַמָּה,

מִיָּד הֵקִיצָה מְהוּמָה –

גְּדוּדִים גְּדוּדִים, אֵין סְפָר!

וְלָנוּ שַׂר – גִּבּוֹר, נִלְבָּב,

אֲמוּן מַלְכּוֹ, לַחַיִל אָב…

חֲבָל עָלָיו – נָפַל בַּקְּרָב

חָלָל… שׁוֹכֵן עָפָר!

הוּא קָם – עֵינָיו יוֹרוֹת זִיקוֹת:

"בָּנַי, הֲלֹא מוֹסְקְבָה הִיא זֹאת!

נָמוּת לִפְנֵי מוֹסְקְבָה;

כִּנְפֹל אַחֵינוּ כֵּן נִפֹּל!"

נִשְׁבַּעְנוּ לוֹ, קִיַּמְנוּ כֹּל…

זֶה שְׂדֵה בּוֹרוֹדִינוֹ – שְׁאוֹל…

דָּם רַב מְאֹד רָוָה!

אָכֵן זֶה יוֹם! הַצָּר כְּעָב

בְּעַד תִּימְרוֹת עָשָׁן קָרַב…

אֶל מוּל עָמְדִי כֻּלָּם!

שָׁם אוּלָנִים מַרְבֵּי גְוָנִים,

זַנְבוֹת סוּסִים לַדְּרָגוּנִים

עָלוּ, שָׁטְפוּ, מִכָּל מִינִים,

בְּכָל שִׁפְעַת חֵילָם.

קְרָבוֹת כָּאֵלֶּה לֹא תִרְאוּ!…

דְּגָלִים כִּבְנֵי צְלָלִים תָּעוּ,

עָשָׁן בָּאֵשׁ אָדַם.

חָרְקָה פְּלָדָה, רִמּוֹן צָוַח,

עָיְפָה יַד כֹּל שִׁסֵּף, טָבַח;

פָּגוֹז עוֹבֵר נִתְקָל, נִסְבָּךְ,

בְּגַל בָּשָׂר וָדָם.

בַּיּוֹם הַהוּא הִכִּיר הָעָר

אֵיךְ הָרוּסִי פָּנִים יִתְגָּר,

בְּקַיִן יַעֲרֹךְ.

כַּלֵּב חָרְדָה הָאֲדָמָה,

אָדָם וָסוּס בָּעֲרֵמָה…

קוֹל אֶלֶף תּוֹתָחִים הָמָה,

יָלַל יְלֵל אָרֹךְ.

נָטָה הַיּוֹם. עוֹרֵר חֲנִית

נָכוֹן כָּל אִישׁ מָחָר שֵׁנִית,

וְעַד כָּלָה עֲמֹד.

הִנֵּה הַתֹּף קוֹלוֹ הֵרִים,

הִנֵּה נָסוֹגוּ הַכּוֹפְרִים.

וְאָנוּ הַפְּצָעִים סוֹפְרִים –

כַּמָּה אֲנַחְנוּ עוֹד?

אָכֵן, הָיוּ בְּנֵי חַיִל אָז,

צְבָא־גִּבּוֹרִים, בְּלִי חָת, נוֹעָז –

הֲגַם אַתֶּם צָבָא?

מָרָה הָיְתָה אַחֲרִיתָם,

רַק קֹמֶץ שָׁב מִשְּׂדֵה הַדָּם…

לוּלֵי רְצוֹן בּוֹרֵא עוֹלָם –

לֹא הָסְגְּרָה מוֹסְקְבָה!

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

מאת

אהרן ראובני

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

מאת

אהרן ראובני

וַסִּילִי שִׁבָּנוֹב – בַּלָּדָה

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

נָס קוּרְבְּסְקִי הַשּׁוֹעַ מִקֶּצֶף מַלְכּוֹ,

עִמּוֹ רַק שִׁבָּנוֹב וַסִּילִי.

דָּשֵׁן הַנָּסִיךְ, מָט סוּסוֹ בְּדַרְכּוֹ.

לֵיל אֹפֶל. אֵי יֶשַׁע? רָזִי לִי!…

שִׁבָּנוֹב, סַיָּס, עֶבֶד טוֹב – הוּא נִגַּשׁ,

נָתַן אֶת סוּסוֹ לַמַּצְבִּיא הַנִּרְגָּשׁ:

"מָרִי, דְּהַר אֶל חֵיל הָאוֹיֵב לְהַבְקִיעַ –

אוּלַי אָנֹכִי גַּם בָּרֶגֶל אַגִּיעַ".

דָּהַר הַנָּסִיךְ – וְהִנֵּי לִיטָאִים!

בָּאֹהֶל יוֹשֵׁב הַמַּצְבִּיא הַבּוֹרֵחַ.

בְּנֵי לִיטָא בַּפֶּתַח צוֹבְאִים, מִשְׁתָּאִים,

כָּל פֶּה אֶת אַבִּיר הָרוּסִים מְשַׁבֵּחַ.

עוֹמְדִים גְּלוּיִי רֹאשׁ וְחוֹזִים וְתוֹהִים,

סְחַרְחַר לְבָבָם: "הוֹי, אָדוֹן אֱלֹהִים:

הַאֵין חֲזוֹן־שָׁוְא מְתַעְתְּעֵנוּ?

זֶה קוּרְבְּסְקִי נִהְיָה בֶן־בְּרִיתֵנוּ!"

אַךְ אֵין הַכָּבוֹד הֶחָדָשׁ מַרְנִינוֹ,

לִבּוֹ מָלֵא כַּעַס וָרָעַל.

עַתָּה הוּא יַגִּישׁ לוֹ, לַצָּאר, חֶשְׁבּוֹנוֹ,

יִמְנֶה לוֹ כָּל עָוֶל, כָּל מָעַל.

"כָּל מַה שֶׁטָּמַנְתִּי זְמַן רַב בְּקִרְבִּי

אֶכְתֹּב, אֲפָרֵט לוֹ, אֶשְׁפֹּךְ אֶת לִבִּי;

עַל כָּל הַטּוֹבָה וְהַחֶסֶד

אֹמַר לוֹ תוֹדָה לֹא־נִפְחֵסֵת".

כּוֹתֵב כָּל הַלַּיְלָה הַשָּׂר, בְּלִי הֶפְסֵק,

כָּל אוֹת – נְקִימָה הִיא נוֹשֶׁמֶת.

קוֹרֵא, מְגַּחֵך, שׁוּב קוֹרֵא וְשׂוֹחֵק,

וְשָׁבָה הַיָּד וְרוֹשֶׁמֶת.

מַלְכּוֹ בְּמִלִּים זְדוֹנִיּוֹת הוּא עוֹקֵץ.

הַשַּׁחַר עָלָה. לֵב הַשּׁוֹעַ עוֹלֵץ.

הִנֵּה הָשְׁלְמָה הָאִגֶּרֶת –

אַרְסִית כְּחֶפְצוֹ וּמַמְאֶרֶת.

אַךְ מִי זֶה יָבִיא לְיוֹאָן הַדְּבָרִים,

מִכְתָּב מָלֵא רַהַב קַטִּיעַ?

אֵי אִישׁ שֶׁחַיָּיו לוֹ אֵינָם יְקָרִים,

לִבּוֹ לֹא יִרְעַד, לֹא יַרְתִּיעַ?

עָגַם הַנָּסִיךְ וְהַסֶּפֶק בּוֹ זָע.

פִּתְאֹם בָּא עַבְדּוֹ, מְאֻבָּק, מְיֻזָּע:

"מָרִי, הֲנָחוּץ מָה? הִגַּעְתִּי גַּם אָנִי;

שֶׁלָּנוּ – הוּא לֹא הִשִּׂיגָנִי".

שָׂמֵחַ הַשָּׂר, בַּסַּיָּס הוּא מֵאִיץ

לָצֵאת בְּלִי שְׁהִיוֹת בַּשְּׁלִיחוּת הַמְבוּקֶשֶׁת:

"אַתָּה אִישׁ בָּרִיא וּלְךָ לֵב אַמִּיץ,

וְהֵא לָךְ שְׁקָלִים – קַח, שְׂכָרְךָ הֵמָּה…"

“קֹשֶׁט!”

שִׁבָּנוֹב עוֹנֶה לוֹ: "הַנַּח כַּסְפְּךָ.

יוֹתֵר, אֲדוֹנִי, הוּא יוֹעִיל פֹּה לְךָ.

וְאֶת מִכְתָּבְךָ זֶה לַמֶּלֶךְ גַּם כָּכָה –

בִּשְׂכַר דְּוַי וָעֹנִי אֶקָּחָה!"

קוֹלוֹת נְחוּשִׁים מְנַסְּרִים בְּמוֹסְקְבָה.

הַמֶּלֶךְ מַקִּישׁ – מִתְנַזֵּר. כֻּלּוֹ שֶׁבֶר.

הַעוֹד לְהָשִׁיב שְׁלוֹם נַפְשׁוֹ לוֹ תִקְוָה?

הַאִם מַצְפּוּנוֹ הוּא מוֹלִיךְ אֱלֵי קֶבֶר?

בְּקֶצֶב מַקִּישׁ הוּא, עוֹמֵד וְהוֹלֵם;

הָעָם מַאֲזִין, מְיוֹרָא וְאִלֵּם.

הָעָם מִתְפַּלֵּל: מִי יִתֵּן לָנוּ רֶוַח –

שֶׁיּוֹם זֶה יַחֲלֹף בְּלִי גַרְדֹּם וּבְלִי טֶבַח!

הוֹמִים וְעוֹנִים לַשַּׁלִּיט מִגְדָּלִים;

זֶה וְיָזֶמְסְקִי־רָע וְחַבְרוּתָא,

כָּל בְּנֵי הָאוֹפְּרִיצְ’נִינָה שָׁם צוֹלְלִים,

גַּם וַסְקָה גְרְיַזְנוֹי, גַּם מַלוּטָא.

בַּסְמָנוֹב, חֲבִיב צָאר־אִיבָן, חִנָּנִי,

חִיּוּךְ שֶׁל עַלְמָה לוֹ וְלֵב צִפְעוֹנִי,

גֵּאֶה בְּיָפְיוֹ וּמְנֻדֶּה מִשָּׁמָיִם –

מַקִּישׁ עִמָּהֶם, בֶּן דְּלָמָיִם.¹

הַמֶּלֶךְ כִּלָּה; בְּמַטֵּהוּ יוֹצֵא.

עִמּוֹ גְּנוּסְיָתוֹ אַט נִגְרֶרֶת.

פִּתְאֹם בָּא רַכָּב – הַקָּהָל הוּא חוֹצֶה,

בַּיָּד הַמּוּרֶמֶת אִגֶּרֶת.

מַהֵר מִסּוּסוֹ אֶל הָאָרֶץ גָּלַשׁ,

פָּנָה אֶל הַצָּאר וּבָרֶגֶל נִגַּשׁ,

אָמַר, בְּלִי הַחֲוֵר וּבְלִי דֶלַח:

“מִקּוּרְבְּסְקִי הַשָּׂר אֶל הַמֶּלֶךְ!”

עֵינָיו שֶׁל הַצָּאר מִתְלַקְּחוֹת וְיוֹקְדוֹת:

"אֵלָי? מֵאוֹתוֹ בֶן בְּלִיָּעַל?

קִרְאוּ לִי, סוֹפְרִים, כָּל מִלָּה וְכָל אוֹת,

כָּל מַה שֶׁכָּתַב זֶה הַתַּעַל.

שָׁלִיחַ חָצוּף, אֶת הַכְּתָב לָנוּ הָב!" –.

בְּחֹד שֶׁל מַטֵּהוּ רַגְלוֹ הוּא נָקָב;

נִשְׁעַן בִּכְבֵדוּת עַל הַשֵּׁבֶט –

שׁוֹמֵעַ בְּאֹזֶן קַשֶּׁבֶת;

"לַמֶּלֶךְ, כָּל גֶּבֶר הִלֵּל וְכִבֵּד,

וְהוּא – הוּא טוֹבֵעַ בָּרֶפֶשׁ.

אֱמֹר, מְטֹרָף: הֵיךְ, עַל מַה זֶה אַבֵּד

אִבַּדְתָּ כָּל טוֹב, כָּל עַז־נֶפֶשׁ?

אֱמֹר לִי: לֹא הֵם שֶׁנָּתְצוּ מְצָדִים

אֵין סְפֹר בִּקְרָבוֹת יְגֵעִים וּכְבֵדִים?

וְלֹא גְבוּרָתָם שֶׁהֵרִימָה קַרְנֶךָ?

וּמִי נֶאֱמָן כְּמוֹהֶם לְפָנֶיךָ?

"אֱוִיל! הַתְּדַמֶּה כִּי אֵינְךָ בֶּן־תְּמוּתָה

כָּמוֹנוּ? תִּשְׁגֶה בְּמִינוּת סָרַת טָעַם?

יָדֹעַ תֵּדַע: יוֹם הַדִּין יֶאֱתָא,

כְּכֹל הַכָּתוּב: הָהּ, יוֹם זָעַם!

לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט תַּעֲמֹד אָז עִמִּי –

אַתָּה, שֶׁשָּׁפַכְתִּי כַּמַּיִם דָּמִי

בְּעַד כִּסְאֲךָ, לֹא חָדַלְתִּי מִשֶּׁלַח…"

כָּךְ קוּרְבְּסְקִי כָּתַב אֶל הַמֶּלֶךְ.

שִׁבָּנוֹב שָׁתָק. מִרַגְלוֹ הַנְּקוּבָה

שְׁלוּלִית אֲדֻמָּה מִסְתַּנֶּנֶת.

מַבִּיט הַשַּׁלִיט אֶל עֵינוֹ הַשְּׁלֵוָה

שֶׁל עֶבֶד – בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת.

נָדְמוּ בְּנֵי אוֹפְּרִיצְ’נִינָה, כֹּל נֶעֱצָר.

קוֹדֵר מַבָּטוֹ הַסָּתוּם שֶׁל הַצָּאר,

דּוֹמֶה שֶׁטָּעוּן הוּא מִין עֶצֶב.

כֹּל הַסּוּ, אֵין קוֹל וְאֵין נֶצֶף.²

וַיֹּאמַר הַצָּאר: "כֵּן, צוֹדֵק הוּא שָׂרְךָ,

וְאֵין בַּחַיִּים לִי עוֹד נָחַת!

רַגְלִי זֹה כָּל טוֹב, כָּל בֶּן חַיִל, דָּרְכָה –

בּוֹאֵשׁ אֲנִי, כֶּלֶב, בֶּן שָׁחַת!

לֹא עֶבֶד אַתָּה לוֹ, לְקוּרְבְּסְקִי, כִּי אָח

וָרֵעַ: וְאִם הוּא מָסַר אוֹתְךָ כָּךְ –

וַדַּי יֵשׁ רַבִּים לוֹ כָּאֵלֶּה…

סֹב, לֵךְ עִם מָלוּטָא לַכֶּלֶא!"

סוֹכְפִים אֶת שִׁבָּנוֹב סָכֹף וְנַגֵּד,

חוֹקְרִים מַחֲלִיפִים אִישׁ רֵעֵהוּ:

"מִי הֵם חֲבֵרָיו פֹּה שֶׁל קוּרְבְּסְקִי, הַגֵּד!

קִשְׁרָם הַכַּלְבִּי – חִישׁ גַּלֵּהוּ!"

הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל: "מַה בְּפִי הָרַכָּב?

הָאִם שְׁמוֹת רֵעָיו שֶׁל הָרֵיק כְּבָר נָקָב?"

"הַמֶּלֶךְ, תְּשׁוּבָה כָּל הַזְּמָן יְחִידָה לוֹ –

שִׁבְחֵי אֲדוֹנָיו מִשְּׂפָתָיו לֹא יֶחְדָּלוּ! –

בָּא עֶרֶב, הִתְחִיל פְּנֵי תֵבֵל לְשַׁנּוֹת,

וְשַׁעַר הַכֶּלֶא סוֹבֵב וְצוֹרֵחַ:

שָׁב חֶבֶר מֻמְחִים־לְסַגֵּף, לְעַנּוֹת,

וְשׁוּב בִּמְלַאכְתּוֹ הוּא טוֹרֵחַ.

“וּמָה הָרַכָּב – כְּבָר מָסַר הַנְכָלִים?”

"הַמֶּלֶךְ, חַיָּיו דּוֹעֲכִים וְכָלִים,

וְהוּא בְּאֶחָד וְדִבְרָה יְחִידָה לוֹ –

שִׁבְחֵי אֲדוֹנָיו מִשְּׂפָתָיו לֹא יֶחְדָּלוּ!"

הערות

הגראף אלכסיי בן קונסטנטין טולסטוי, שאר־בשרו הרחוק של לב טולסטוי ובן זמנו (ימי חייו 75 – 1817) סופר מזהיר ורבגוני, קנה לו שם בספרות הרוסית בבלדות היסטוריות, בסאטירות שנונות, ב“כתבי קוזמה פרוטקוב” – סאטירה מיוחדת במינה על “חכמת המכביר מלים בבלי דעת” (שחיבר בשותפות עם המשורר ז’מצ’וז’ניקוב ואחיו), ברומן היסטורי “הנסיך סרבריאני” ובשלש טראגדיות היסטוריות (“מות איוון האיום”, “המלך בוריס”, “המלך פיודור בן איוון”), המצטרפות לטרילוגיה גדולה.

את שני הבתים האחרונים לא תרגמתי. בבתים האלה סולח שיבאנוב הגוסס לאדוניו על מסרו אותו בידי המלך האכזר, ומתפלל (ברוח פטריוטית־מלוכנית ונוצרית מוסכמת – ומזויפת) בעדו ובעד המלך, המענה אותו עינויי מות. יתכן שבלי סוף זה לא היו מתירים – ברוסיה, בזמן ההוא – פרסום הבלדה. אבל צורך אמתי אין בו: אינו אבר מגופה כי אם דלדול מעכרה.

נוכל, מועל. ↩
צפצוף. ↩

קוּרְגָּן

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

מִישׁוֹר מִתְפַּשֵּׁט לְכָל עֵבֶר;

קוּרְגָּן, תֵּל בּוֹדֵד, בִּישִׁימוֹן;

גִּבּוֹר מְהֻלָּל שָׁם בַּקֶּבֶר

מִתַּחַת לַתֵּל הַקַּדְמוֹן.

הֵם שְׁלשֶׁת יָמִים הִסְפִּידוּהוּ

בִּשְׁתִי וּקְרָבוֹת – אֲנָשָׁיו;

וּבָאוּ כְּמָרִים וְכִבְּדוּהוּ

בְּזֶבַח סוּסוֹ וְנָשָׁיו.

שָׁכַךְ הַשָּׁאוֹן וְהַפֶּצַח,

וּשְׂדֵה הַקְּבוּרָה נֶעֱזָב.

שָׁרִים לָאַבִּיר נִבְּאוּ נֶצַח,

נִגְּנוּ בְּכֵלִים שֶׁל זָהָב.

"אִישׁ עָז, נַעֲלִים פְּעָלֶיךָ,

בָּהֶם עַם גָּדוֹל יִתְהַלֵּל;

שִׁמְךָ הַמַּרְעִים הוּא דִּגְלֶךָ,

עַל פְּנֵי כָּל דּוֹרוֹת יִתָּלֵל.

וְאִם לְקַרְקַע מְשׁוֹמֶמֶת

תִּלְּךָ הַגָּבֹהַּ יֻשְׁפַּל,

תְּהִלָּה מַרְחִיקָה, מֵרוֹמֶמֶת,

תָּקִים לָךְ תֵּל־עַד מְעֻפָּל".

יָמִים וְשָׁנִים נָסוּ עָפוּ;

עָבְרוּ עִדָּנֵי עִדָּנִים;

עַמִּים בְּעַמִּים הִתְחַלָּפוּ,

וּפְנֵי אֲדָמָה מִשְׁתַּנִּים.

הַתֵּל הַגָּבֹהַּ, תַּחְתֵּיהוּ

קָבוּר אִישׁ הַחַיִל הָעָז,

עֲדַיִן עוֹמֵד עַל שָׁתֵהוּ,

תָּלוּל וְזָקוּף כְּמוֹ אָז.

וְשֵׁם הָאֵרְאֵל לֹא הִגִּיעַ

עָדֵינוּ, נִשָּׁא וְחָדָל;

וּמִי הוּא? בַּמֶּה כֹּה הִפְגִּיעַ?

וּמַה פְּעָלָיו, בָּם גָּדָל?

דַּם־מִי כְּמוֹ מַיִם קִלֵּחַ?

וְאֵיזֶה עָרִים הוּא שָׂרָף?

וְאֵיךְ אֶת חַיָּיו הוּא קִפֵּחַ?

מָתַי הִסְפִּידוּהוּ קוֹבְרָיו?

צִיָּה, תֵּל גַּלְמוּד, וְאֵין־קֶשֶׁב;

נִשְׁכַּח הַנָּסִיךְ הָאַלִּים,

לֹא עוֹד יַעַרְכוּ לוֹ בַּנֶּשֶׁף

הֶסְפֵּד וּמִשְׁתֵּה־הִלּוּלִים.

אַיָּל יַחֲלֹף – חֵץ מִקֶּשֶׁת –

עַל פְּנֵי הַקּוּרְגָּן הֶעָזוּב;

וְיֵשׁ שֶׁאַרְבֶּה, כְּמִין אֶשֶׁד,

יֵרֵד, מִשְׁתַּקְשֵׁק, וְיָזוּב.

עֲדַת עָגוּרִים מְיֻגַּעַת

מִקֵּץ מְעוֹפָהּ בַּמְּרוֹמִים

בְּרֹב קִעְקוּעַ מַגַּעַת

וְנָחָה עַל רֹאשׁ תֵּל מַשְׁמִים.

אַרְנֶבֶת תִּדְלֹג בּוֹ וָהָלְאָה,

לְאוֹר דִּמְדּוּמִים, אוֹ רוֹכֵב

בְּדַהַר יָטוּס עַד לְמָעְלָה

עַל גַּב אַבִּירוֹ הָרוֹחֵף.

וְדֶמַע יַזִּיל עָב־אוֹרֵחַ

עַל תֵּל זֶה וְעַל שִׁפּוּלָיו;

וְאֶת הָאָבָק הַפּוֹרֵחַ

תִּשּׂאֶנָה רוּחוֹת מֵעָלָיו.

שְׂרָרָה

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

א

אֵצֶל בֵּית הַשְּׂרָרָה

הָמוֹן רַב שָׁם נִקְרָה,

שֶׁפַע;

לְתֻמָּם נָשְׂאוּ קוֹל:

רֵיק לִבָּם, אֵין בּוֹ כֹּל,

אֶפַע

סָח הַשָּׂר: "הוֹי שׁוֹטִים:

מָה אֵינְכֶם מֻלְעָטִים?

בֹּשֶׁת!

בַּדָּגָה, אֵין מָשְׁלָהּ,

תְּמוֹל לוֹעֵנוּ נִמְלָא…

קֹשֶׁט!"

ב

שַׁיָּרַת פַּקּוּלָה

אֶל נָהָר נֻהֲלָה…

גֶּשֶׁר.

הָרַכָּב, אִישׁ פּוֹתֶה,

אֶל הַגֶּשֶׁר נוֹטֶה,

יֶשֶׁר.

סָח הַשָּׂר: "בֶּן־בָּקָר!

גֶּשֶׁר – צְחוֹק? לֹא יָקָר

לָךְ הוּא?

אַט לְךָ… הֵן עוֹבְרִים

בַּרְוָזִים בְּלִי גְשָׁרִים…

כָּךְ־הוּא!"

ג

מֵעִם וַסְקָה נִגְנַב

אַוָּזוֹ. הַגַּנָּב –

רֵיקָא! –

בְּלוֹנְטִית עֲטָפוֹ.

אַךְ מִשְׁמָר תְּכָפוֹ…

תֵּיקוּ.

סָח הַשָּׂר: מוֹחוֹת־טִיט!

לֹא שֶׁל וַסְקָה לוֹנְטִית?..

יֶרֶק!…

וַסְקָה הוּא שֶׁשָּׁמַט,

וְרָאוּי שֶׁיִּלְמַד

פֶּרֶק!"

ד

סָר אֵלָיו אִישׁ־מְרַע:

– אוֹי לִי, אוֹי, יוֹם צָרָה

בָּא לִי;

כָּל קְרָבַי – יִסּוּרִים;

לַבְּקָרִים, לַבְּקָרִים

רַע לִי;

אֵין לִשְׁכַּב, אֵין לָקוּם,

אֵין לִטְעֹם – לֹא מְאוּם,

אַחָא… –

סָח הַשָּׂר: "הוֹי, סָכָל!

עַל לֵב רֵיק אַל תֹּאכַל…

כָּכָה!"

ה

בָּא לַשָּׂר בַּעַל דְּבָב:

– הֵן לַדַּל אַתָּה אָב…

אָנָּא!..

אִם־נָא רַק לִי תֵּאוֹת –

הִנֵּה כִּיס שֶׁל מָעוֹת…

שָׂא־נָא!..

הָא אֶשְׁקֹל עַל יָדְךָ

יוֹ"ד שְׁקָלִים שְׂכַר־טִרְחָה.

רְאֵה־נָא!..

סָח הַשָּׂר: שְׁקֹל מִיָּד! –

מִצְנַפְתּוֹ לוֹ פָּשַׁט:

הֵנָּה!"

יוּהֲרָא

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

מְהַלֵּךְ יוּהֲרָא, מִתְנַפֵּחַ,

כְּמוֹ אַוָּז עַל כְּרָעָיו מִתְנַעְנֵעַ.

גָּבְהוֹ אַמָּה וְעוֹד רֶבַע,

כּוֹבָעוֹ אַמָּתַיִם וָמָעְלָה.

כְּרֵסוֹ כֻּלָּהּ בִּפְנִינִים מְשֻׁבֶּצֶת,

אֲחֹרָיו מְצֻלְהָבִים בְּפַז וּבְכֶתֶם.

אַף כִּי תַחֲשֹׁק נַפְשׁוֹ לָסוּר בֵּית אָבִיהוּ –

אֵין הַשַּׁעַר צָבוּעַ! –

לָבוֹא בֵּית הַתְּפִלָּה, לִסְגֹּד לַשָּׁמָיִם –

אֵין הָרִצְפָּה מְכֻבֶּדֶת!

מְהַלֵּךְ יוּהֲרָא, רוֹאֶה: בֶּעָנָן קֶשֶׁת.

שָׁב יוּהֲרָא מִדַּרְכּוֹ, נָטָה הַצִּדָּה:

הָאִישׁ כָּמוֹנִי יִתְכּוֹפֵף?

נ.א. נקרסוב

מאת

אהרן ראובני

נ.א. נקרסוב

מאת

אהרן ראובני

בֶּן־מַזָּל

מאת

ניקולאי נקראסוב

[שם השיר במקורו: “קאליסטראטושקא”.]

שָׁרָה לִי אִמִּי־יוֹלַדְתִּי,

עֵת הֵנִיעָה אֶת עֲרִיסָתִי:

"בֶּן־מַזָּל תִּהְיֶה, מַחְמַד עֵינִי;

דְּאָגָה תִרְחַק מִמֶּךָּ, בְּנִי".

הִתְקַיְּמָה, בִּרְצוֹן בּוֹרֵא הַכֹּל,

נְבוּאַת אִמִּי בַּכֹּל מִכֹּל.

מִי יִשְׁוֶה בְּהוֹן וְיֹפִי לִי!

לְבוּשִׁי הָדוּר, וְשֹׁפִי לִי.

בַּנָּהָר אֶרְחַץ, אִם יֵשׁ נַפְשִׁי;

אֶצְבָּעוֹת לִי, הֵא – לִשְׂרֹק רֹאשִׁי.

לִיבוּל־בְּרָכָה חוֹכֶה עוֹדִי

מִשָּׂדֶה שָׁמֵם, לֹא זָרְעָה יָדִי.

וְאִשְׁתִּי כוֹבְסָה סוּתוֹתֵיהֶם

שֶׁל טְפָלִים, שֶׁאֵין כָּל כְּסוּת לָהֶם.

בִּפְאֵר בִּגְדָהּ, וּבְמִנְעָלָהּ

הַפָּרוּם, עַל בַּעֲלָהּ עוֹלָה.

א.ס. פושקין

מאת

אהרן ראובני

א.ס. פושקין

מאת

אהרן ראובני

הוּסָר

מאת

אלכסנדר סרגיביץ' פושקין

בַּמַּגְרֵדָה סוּסוֹ קָרַד.

תּוֹךְ כָּךְ רָטַן, נַפְשׁוֹ רוֹתַחַת:

"קָלַע אוֹתִי הַשֵּׁד – טָרֵד

אֶל זֶה מָעוֹן אָרוּר… בֶּן שַׁחַת!

חַיֵּי אָדָם פֹּה חֲשׁוּבִים,

כְּמוֹ תַּחַת מְטַר חִצֵּי בְּנֵי תוֹגַר.

בְּאַף מְרָק־סְרָק לָךְ מַקְרִיבִים.

וְיי"שׁ? – לֵךְ קְרָא תַּגָּר לָאוֹגַר!

כִּזְאֵב טוֹרֵף בְּךָ יַבִּיט

אֲדוֹן הַבַּיִת. וְהַגְּבֶרֶת…

לֹא תוֹצִיאֵנָה בְשַׁרְבִיט,

וְלֹא בְשׁוֹט, מִן הַכַּוֶּרֶת!

לֹא כֵן בְּקִיּוֹב. מְחוֹז פְּלָאִים!

שָׁם חֲלִיטוֹת קוֹפְצוֹת אֶל פִּיךָ;

וְיַיִן, יַיִן – מְלוֹא דְּלָיִים!

וּבַחוּרוֹת, רִיבוֹת שָׁם… נִיחָא!

רֹאשְׁךָ תִּתֵּן בְּעַד מַבָּט

עֵינֵי־יָפָה שְׁחוֹרוֹת כַּלָּיִל.

רַק מוּם אֶחָד בָּהֶן נִבָּט…"

– וּמַה הוּא? מָה? הַגֵּד, אִישׁ חָיִל! –

שְׂפָמוֹ אָרֹךְ סִלְסֵל, הֵעִיר:

"אוּלַי אֵינְךָ מוּג־לֵב, תִּסְלַח־נָא,

אַךְ כְּסִיל; וְאָנוּ, בֶּן־יַקִּיר –

מִכָּל־וָכֹל רָאִינוּ נַחְנוּ!

שְׁמַע: עַל הַדְּנֶפְּר אָז עָמַד

גְּדוּדִי, שָׁם גַּרְתִּי, וְהַגְּבֶרֶת –

נָאָה, יָאָה, בֵּיתָהּ בָּדָד,

אֵין בַּעַל – מֵת הוּא, זֹאת אוֹמֶרֶת.

בֵּינֵינוּ יְדִידוּת שׁוֹרָה,

חַיִּים בְּטוֹב, שָׁלוֹם וָנַחַת.

מָרוּסְיָה לֹא תָגֵס דְּבָרָהּ:

גַּם אִם אַכֶּה – אֵינָהּ צוֹוַחַת.

אֶשְׁכַּר – תַּשְׁכִּיב אוֹתִי, וְאַף

תָּכִין לִי כּוֹס לְעֵת אָקוּמָה.

אֶרְמֹז לָהּ רַק – מִיָּד! בִּיעָף! –

וְלֹא תַמְרֶה אֶת פִּי בִמְאוּמָה.

מַה כָּאן דָּאֹג? שֵׁב, שְׂמַח בְּתֹם.

אַךְ לֹא יָנוּם הַמְקַרְטֵעַ.

קִנְאָה תָּקְפָה עָלַי פִּתְאוֹם.

אֵין זֹאת, שָׂטָן בִּי תִעְתֵּעַ.

מַה לָּהּ, אָמַרְתִּי, קוּם הַשְׁכֵּם?

מַדּוּעַ לֹא תוּכַל לָנוּחַ?

אָכֵן, דְּרָכֶיהָ תְעַקֵּם…

אֵי־אָן יִשָּׂא אוֹתָהּ הָרוּחַ?

הִתְחַלְתִּי שְׁמוֹר בּוֹאָהּ, צֵאתָהּ,

וּכְמוֹ נִרְדָּם שָׁכַבְתִּי פַּעַם

(הָיָה לֵיל חֹשֶׁךְ, עֲלָטָה,

בַּחוּץ סוּפָה, בָּרָק וָרַעַם) –

פִּתְאוֹם אָחוּשׁ בַּאֲפֵלָה:

מִן הַתַּנּוּר הִיא אַט צוֹנַחַת,

בִּי מִשְּׁשָׁה בְּיָד קַלָּה,

בַּגֶּחָלִים יָשְׁבָה לָפַחַת.

הִדְלִיקָה נֵר. מֵאִצְטְבָה

נָטְלָה צְלוֹחִית. יָדָהּ מוּשֶׁטֶת

לַמַּטְאֲטֵא. עָלָיו רוֹכְבָה,

מוּל הַקָּמִין הִיא מִתְפַּשֶּׁטֶת.

מִן הַצְּלוֹחִית, עֵירֹם, שׁוֹתָה.

שֵׁנִית, שְׁלִישִׁית לֹעָה הִגְמִיאָה.

וּכְמוֹ בָּזָק, עַל מַטְאַטְאָהּ,

בָּאֲרֻבָּה אֶל עָל הִמְרִיאָה.

אֱהֶה! – מִיָּד אֲנִי מֵבִין –

כַּשֶּׁפֶת הִיא – הַמְחֻתֶּנֶת!

חַכִּי, נָפְתִּי! – מִין הַקָּמִין

אֲנִי יוֹרֵד. מַה־זֹאת? צִנְצֶנֶת.

הֵרַחְתִּי: חֹמֶץ. אֵיזֶה מְסוֹס!

זָלַפְתִּי מַטָּה: אֵיזֶה פֶּלֶא!

יַתִּיךְ, דָּלִי – רָגוֹשׁ, תָּסוֹס –

וְלַתַּנּוּר!… כָּךְ… עֵסֶק־בֶּלַע!

בְּצֵל סַפְסָל חָתוּל שָׁכַן:

גַּם זֶה רָאוּי שֶׁאֲכַבְּדֶנּוּ.

יְלֵל! אֲנִי לוֹ: סוּר מִכָּאן!

נִתֵּר אַחַר הַדְּלִי – אֵינֶנּוּ!

אֲנִי מַזֶּה בְּכָל זָוִית,

עַל כָּל דָּבָר אֲנִי זוֹלֵחַ.

וּרְאֵה: כִּסֵּא, שֻׁלְחָן, חָבִית –

הַכֹּל קוֹפֵץ וּמִשְׁתַּלֵּחַ.

לַעֲזָאזֵל! – אָמַרְתִּי. – מָה –

אִם גַּם אֲנִי?… מִיָּד הֵרַקְתִּי

אֶת הַצְּלוֹחִית כֻּלָּהּ… וּשְׁמָע:

קַל כַּנּוֹצָה שְׁחָקִים נָסַקְתִּי.

אִם תַּאֲמִין אוֹ לֹא – כַּזִּיק

אֲנִי נִשָּׂא… אַחַת לִי – אָנָה? –

מַתְרֶה בַּכּוֹכָבִים, מַבְזִיק:

יָמִין! – וְשַׁח… הֵיכָן הִגַּעְנוּ?

אֶרֶץ. הָר. קְדֵרוֹת. אֵד רָב.

שְׁרִיקוֹת, רִנָּה, קוֹל־צְהוֹל בּוֹקֵעַ.

וִיהוּדָאִי… מִשְׂחָק נִתְעָב!…

וּמַשִּׂיאִים לוֹ שָׁם צְפַרְדֵּעַ.

אֲנִי יוֹרֵק. בְּפִי מִלּוּל…

מִי זֹאת תָּאוּץ אֵלַי? מָרוּסְיָה!

– אֵיךְ בָּאתָ? שׁוּב־נָא, תַּעֲלוּל!…

פֶּן מַאֲכָל תִּהְיֶה לִגְנוּסְיָא! –

אֲנִי, בְּלִי מֹרֶךְ: "שׁוּב? הֵיאַךְ

אֵדַע דַּרְכִּי?" – "הֵיאַךְ? מִנַּיִן?

אָדָם מוּזָר! הִנֵּה פָּרָךְ –

עֲלֵה וּרְכַב מִזֶּה, בֶּן־קָיִן! –

"עַל הַפָּרָךְ? אָנֹכִי? מָה?

אֲנִי, הוּסָר מֻשְׁבָּע? הוֹי, סְכֶלֶת!

הַאִם נִמְכַּרְתִּי לַטֻּמְאָה?

הַאִם גִּלְדָּה לָךְ מְכֻפֶּלֶת?

סוּס תְּנִי לִי!" – תָּם, הִנֵּהוּ, גֵּשׁ! –

וְסוּס, אָמְנָם… לֹא סוּס – שַׁלְהֶבֶת!

עוֹמֵד, רוֹקֵעַ – דָּם וָאֵשׁ!

צַוָּאר – קִמִרוֹן, זָנָב – מַרְזֶבֶת!

– עֲלֵה! – עָלִיתִי עַל הַסּוּס.

אַיֵּה רִסְנוֹ? – רִסְנוֹ אֵינֶנּוּ.

הַסּוּס זִנֵּק, הֵחֵל לָטוּס –

וְאָנוּ אֵצֶל תַּנּוּרֵנוּ.

הַכֹּל כְּמוֹ קֹדֶם. וַאֲנִי…

סַפְסָל תַּחְתַּי – לֹא סוּס בֶּן־פֶּלֶא! –

סַפְסָל יָשָׁן, דּוֹמֵם… כָּךְ, בְּנִי –

הִנֵּה יִקְרוּ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה!"

שָׂפָם אָרֹךְ סִלְסֵל; הֵעִיר:

"אוּלַי אֵינְךָ מוּג־לֵב, תִּסְלַח־נָא,

אַךְ כְּסִיל… וְאָנוּ, בֶּן־יַקִּיר –

מִכָּל־וָכֹל רָאִינוּ נַחְנוּ!"

שֵׁדִים

מאת

אלכסנדר סרגיביץ' פושקין

נִשָּׂאִים עָבִים בָּרוּחַ,

הַיָּרֵחַ נֶעֱלָם,

שֶׁלֶג עָף לְאוֹר דָּלוּחַ…

לֵיל עָכוּר, עָכוּר עוֹלָם.

סַע וְסָע… שָׂדֶה פָּתוּחַ,

מְקַשְׁקֵשׁ פַּעֲמוֹנִי,

זָר הַבָּר – מִישׁוֹר שָׁטוּחַ…

וְחָרֵד, חָרֵד אֲנִי…

– חִישׁ, רַכָּב, מַהֵר! – "אֵין כֹּחַ;

הַסּוּסִים, אָדוֹן, עָיְפוּ;

וְעֵינַי – קָשֶׁה לִפְקֹחַ;

הַשְּׁבִילִים כֻּלָּם שֻׁטְּפוּ;

אֵין סִמָּן… מָה עַתָּה אָנוּ?

אֵי דַּרְכֵּנוּ – וּלְאָן?

שֵׁד, וַדַּי, הִתְעָה אוֹתָנוּ,

מוֹלִיכֵנוּ כַאן וְכָאן.

שׁוּר: הִנֵּה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ…

אֵיךְ נוֹשֵׁף, יוֹרֵק עָלָי!

אֶת הַסּוּס הַמִּשְׁתַּגֵּעַ

הוּא דּוֹחֵק, דּוֹחֵף לַגָּיא.

כְּמוֹ עַמּוּד מַדְהִים, בֶּן־אֶשֶׁף,

קָם וּמִמּוּלִי נִתְקָע…

וּפִתְאֹם נִצְנֵץ כְּמוֹ רֶשֶׁף,

שָׁם, בָּאֹפֶל, וְשָׁקָע".

נִשָּׂאִים עָבִים בָּרוּחַ,

הַיָּרֵחַ נֶעֱלָם,

שֶׁלֶג עָף לְאוֹר דָּלוּחַ…

לֵיל עָכוּר, עָכוּר עוֹלָם.

כֹּחַ אֵין לָסֹב. נָדַמָּה

הַזּוֹגִית. סוּסֵינוּ דֹם.

– מַה שָׁם? – "מִי יֵדַע, מָה שָׁמָה:

גֶּזַע עֵץ, זְאֵב אָדֹם?"

הַסּוּפָה בּוֹכָה, חוֹרֶקֶת;

בְּהֵמוֹתֵינוּ נוֹחֲרוֹת;

הַמִּפְלֶצֶת שׁוּר, רוֹחֶקֶת,

רַק עֵינֶיהָ בּוֹעֲרוֹת.

זַזְנוּ – שׁוּב גּוֹלְשִׁים בְּשֶׁטֶף;

מְקַשְׁקֵשׁ הַפַּעֲמוֹן;

מַלְבִּינִים שָׂדוֹת… בְּנֵי־קֶטֶב

מִתְאַסְּפִים, בָּאִים – הָמוֹן;

כֹּה רַבִּים – אֵין סְפָר, אֵין חֵקֶר –

וְשׁוֹנִים וּכְעוּרִים.

כְּמוֹ עָלִים בַּסְּתָו, בְּנֵי־פֶּקֶר,

נִדָּפִים, מְכַרְכְּרִים.

כַּמָּה הֵם? לְאָן יוּבָלוּ?

מַה יִלֹּנוּ בְּעִיפָה?

שֵׁד, אוּלַי, קוֹבְרִים הַלָּלוּ?

מַשִּׂיאִים מְכַשְּׁפָהּ?

נִשָּׂאִים עָבִים בָּרוּחַ,

הַיָּרֵחַ נֶעֱלָם,

שֶׁלֶג עָף לְאוֹר דָּלוּחַ…

לֵיל עָכוּר, עָכוּר עוֹלָם.

גַּל וְגַל יָאוּצוּ הֵמָה,

הָרוּחוֹת בִּמָרוֹם תֵּבֵל.

מִתְכַּוֵּץ לִבִּי לִשְׁמֹעַ

הַצְּוָחוֹת וְהַיְּלֵל…

א.ס. טורגנייב

מאת

אהרן ראובני

א.ס. טורגנייב

מאת

אהרן ראובני

בלדה טורגנייב

מאת

איוון טורגנייב

מוּל הַוּיֶוֹדָה הוּא דּוּמָם עָמָד

רֹאשׁ רָכוּן, שׁוֹחֵחַ, וְקוֹדֵר מַבָּט.

מִכָּתֵף מוּצֶקֶת מְעִיל־קְטִיפָה נִקְטָף;

מִפְּצָעִים נִפְעֲרוּ דָּם לְאַט נָטָף.

בַּכְּבָלִים רַגְלַיִם, בַּכְּבָלִים יָדָיו:

לֹא יָשׁוּט בַּלַּיְלָה שׁוּב בַּיַּעַר עָב.

מַחֲשַׁבְתּוֹ קָשָׁה הִיא – הַנְּשִׁימָה תִּכְבָּד:

רָע! חָלְפָה עֵת עֶלֶץ, כְּבָר הַכֹּל אָבָד.

"מָה, נִתְפַּסְתָּ, פֶּרַח? אֵי, דְּרוֹרְךָ אָרָךְ!

כַּמָּה זְמָן חָמַק הוּא, הַזְּאֵב מִפָּח!

לָמָּה זֶה נִדְמַמְתָּ? הֵן כֹּה עֲרֵבָה

שִׁירָתְךָ, אָמְרוּ לִי, בִּשְׁעַת חֶדְוָה.

אִם הַיּוֹם תַּצְלִיחַ בַּזִּמְרָה – סָפֵק…

אַךְ מָחָר נַקְשִׁיבָה, אֵיךְ קוֹלֵךְ דּוֹפֵק".

מַר הַלָּה עָנָה לוֹ: "לֹא תִשְׁמַע קוֹלִי!

לֹא אָשִׁיר מָחָר לָךְ – לֹא עֵת שִׁיר הִיא לִי.

מוֹת, מָחָר אָמוּתָה – מִיתַת יִסּוּרִים;

וְאַתָּה, מִנַּחַת, תְּשׁוֹרֵר שִׁירִים!

שַׁרְנוּ עֵת יָצָאנוּ מִן הַיְּעָרוֹת;

עֵת אֶל גַּיְא הוֹבַלְנוּ שַׁיָּרַת סְחוֹרוֹת.

לוּ אֲזַי הִקְשַׁבְתָּ – זֹאת הָיְתָה שִׁירָה!

רַק לְסוֹחֲרֵינוּ הַשָּׁעָה קָצְרָה

לֵהָנוֹת מִזֶּמֶר… בְּבֵיתְךָ גַּם כֵּן

שַׁרְתִּי, גַּם שָׁתִיתִי מִיֵּינֶךָ – אָכֵן!

מְזוֹן־שָׂרִים אָכַלְתִּי שָׁם, עַל שֻׁלְחָנְךָ;

וּנְשִׁיקוֹת הִמְתַּקְתִּי – עִם אִשְׁתְּךָ שֶׁלְּךָ".

מ.גורקי

מאת

אהרן ראובני

מ.גורקי

מאת

אהרן ראובני

אַגָּדָה עַל מַרְקוֹ

מאת

מקסים גורקי

בַּיַּעַר, עַל־יַד הַנָּהָר,

שָׁם פֵיָה הָיְתָה מִתְגוֹרֶרֶת;

רוֹחֶצֶת תְּכוּפוֹת… יוֹם אֶחָד

כָּשְׁלָה, הִסְתַּבְּכָה בְּמִכְמֶרֶת.

חָרְדוּ, נִבְהֲלוּ דַּיָּגִים;

וּמַרְקוֹ־בָּחוּר שָׁם אִתָּם הוּא:

תָּפַס הַיָּפָה וְנָשָׁק…

חַמּוֹת נְשִׁיקוֹת – לֹא יִתָּמּוּ.

וְהִיא – בְּיָדַיִם עַזּוֹת –

נִפְתֶּלֶת, גְּמִישָׁה כְּמוֹ גֶרֶשׁ;

מַבֶּטֶת יָשָׁר בְּעֵינָיו,

וְכַךְ מִצְטַחֶקֶת לָהּ חֶרֶשׁ.

וְכָל אוֹתוֹ יוֹם הִתְעַלְּסָה

עִם מַרְקוֹ, עַד חֹשֶׁךְ – וּפֶתַע

אָבְדָה בַּת־רוּחוֹת עַלִּיזָה…

וְנֶפֶשׁ הָעֶלֶם כְּמוֹ מֵתָה.

שׁוֹטֵט הוּא יָמִים וְלֵילוֹת

עַל שְׂפַת הַדּוּנָאי וְגוֹנֵחַ:

“אַיֵּה הִיא?” – אַדְווֹת גּוֹחֲכוֹת:

“אֵינֶנּוּ יוֹדְעוֹת”. – הוּא צוֹוֵחַ:

“כָּזָב! זֶה אַתֶּן לָהּ נוֹשְׁקוֹת!”…

קָפַץ לְחַפְּשָׂהּ עֶלֶם־פֶּתִי,

צָלַל בִּמְצוּלוֹת הַדּוּנָאי…

רוֹחֶצֶת כְּמוֹ קֹדֶם בַּת־שֶׂטִי.

וּמַרְקוֹ אֵינֶנּוּ… אוּלָם

עַל מַרְקוֹ שִׁירָה עוֹד נִשְׁאֶרֶת.

וּמַה חַיֵּיכֶם? תְּבַלּוּ

עוֹלָם, כְּמוֹ תּוֹלַעַת עִוֶּרֶת.

וְאִישׁ לֹא יַגִּיד עֲלֵיכֶם

מְשַׁל־אַגָּדָה אוֹ אַף אֵמֶר;

וְלֹא יְפַזְּמוּ בְּפִזְמוֹן,

וְלֹא יַזְכִּירוּכֶם בְּזֶמֶר.

נ. מורוזוב

מאת

אהרן ראובני

נ. מורוזוב

מאת

אהרן ראובני

לְאוֹר הַמְּנוֹרָה

מאת

ניקולאי מורוזוב

קטע

עֵת לְבַדִּי, עִם מְנוֹרָתִי, שָׁרוּי אֲנִי,

אֶל לַהַב־נֵפְט, בָּאַפְלוּלִית, צְמוּדוֹת עֵינָי:

הֲמוֹן בְּרוּאִים תְּמוּהִים מַרְאֶה לִי דִּמְיוֹנִי;

תְּמוּנַת יָמִים קְדוּמִים נָגֹלָּה לְפָנָי.

אֶל עֹמֶק עִדָּנִים נִשְּׂאוּ הַהֲזָיוֹת.

עוֹלַם־פְּלָאִים נִשְׁכָּח קָם פֶּתַע לִתְחִיָּה.

מֵאֵשׁ־מְנוֹרָתִי פּוֹרְחוֹת, חָלוֹת, דְּמֻיּוֹת:

חַיּוֹת, צְמָחִים זָרִים, עוֹלִים מִתְּהוֹם

נְשִׁיָּה.

כָּל חַי אֲשֶׁר הָיָה מָקוֹר לָחֳמָרִים

בּוֹעֵר וּמְזַנֵּק מֵאֵשׁ הַקֶּרוֹסִין.

צְלָלִים שֶׁל חַרְדּוֹנִים גַּסִּים וְכַבִּירִים,

לֶפִּידוֹדֶנְדְּרוֹנִים עֲבֵי הַקַּשְׂקַשִּׂים.

עִתִּים אִיכְטִיאוֹזַוְר מֵעַל לַפְּתִיל יָאִיץ,

עֵת תִּתְלַקַּח פִּתְאֹם פְּרֻדָּה מִפְּרֻדּוֹתָיו;

אוֹ טְרִילוֹבִּיט יִסַּק, מֵרֹאשׁ הָאֵשׁ יָצִיץ;

וְחֵיל דָּגִים קְדוּמִים יִפְרֹץ בַּעֲדוֹתָיו…

שִׁירֵי־תִּינוֹקוֹת אַנְגְלִים

מאת

אהרן ראובני

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות

המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות

0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.