שלושה מסעות לעיר הולדתי 1969–1988

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

נסיעה ראשונה: בדרך החלום

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

עָמַד

יָרֵחַ מָלֵא

בְּהִתְחַלֵּף מוֹעֲדֵי שָׁמַיִם

מֵעַל הָעִיר;

רֹאשׁ הֵרִים הַזָּקִיף

לִרְאוֹת

מִי הַמַּקִּישׁ

בְּפַעֲמוֹנֵי שָׁנָה חֲדָשָׁה?

        אָמַרְתִּי:

אָסֵב אֶת יָדִית־הַשְּׁקִיפוּת,

        אֶעֱבֹר –

יָשְׁנָה

אִמִּי

בְּתוֹךְ רֵיחַ־מַרְפֵּא

בִּצְמֹחַ

פִרְחֵי־מַיִם מְרִירִים

מִכּוֹסוֹתֶיהָ

עִם לַיְלָה –

וּבַפֶּתַח עָמַדְתִּי

בְּהִסּוֹג הַשָּׁנָה,

מוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹת בְּסֵתֶר

                בְּפָנֶיהָ לָגַעַת – –

ב.

הַדֶּלֶת,

פַּחַד פִּרְחֵי־הַפַּסְחָא

הַמַּדְרֵגוֹת אֶל עֲצֵי הַמַּיִם –

מָה

הַמָּקוֹם?

אֶת כְּנִיסָתִי

חָלַמְתִּי

בְּלֵיל־יוֹם,

עֵת

שְׁכֵנִים לְצַד עַרְמוֹנֵי־הַנֵרוֹת

בִּפְרִיעַת רֹאשׁ;

דּוֹמֶה,

לְוָיָה

עַל סִפֵּי חֲצֵרוֹת –

וְיוֹשְׁבִים

בְּלֵב הַחֹשֶׁךְ הַפָּתוּחַ:

עוֹמֵד

רַק הַזָּקִיף,

אֶצְבַּע לְאֶצְבַּע מוֹנֶה:

                יֵשׁ

                תֵּשַׁע אַמּוֹת בָּאֲדָמָה,

                תֵּשַׁע אַמּוֹת בַּמַּיִם,

                יֵשׁ

                  עָלְמִין

                וְתַחַת עֵץ־הַתּוֹעִים

                בְּכִי

                אִשָּׁה –

וְיִפְסַע הַזָּקִיף

וַיְגַלְגֵּל

הַנַּחַל אֶת פִּרְחֵי־הַפַּסְחָא

וַיְהִי קוֹל פַּעֲמוֹן נָכְרִי וְאָבֵל – –

ג.

בֵּין מַעֲלֶה

לְמוֹרָד:

עָג פַּעֲמוֹן

כְּמוֹ עַיִט

בֵּין עֲצֵי הָעוֹנוֹת –

וְצֵל

מִבֵּיתוֹ יִפָּרֵד;

פַּחַד הוֹלֵךְ בּוֹ

כְּמוֹ נַחַל,

אוֹת־הַבְּרִית בּוֹ מַכְאִיב –

וּפַחַד דּוֹבֵר בּוֹ:

לָנוּס!

וְיָד בּוֹ

אוֹסֶפֶת בְּפַחַז

בֹּשֶׂם גַּנָּה – הֲדַסִּים,

תִּפְרַחַת חֲצַר־הַמֵּתִים –

וְנַחַל

רוֹבֵץ לְרַגְלָיו:

אֵשׁ לְכַבּוֹת,

כִּי עֲצֵי־לֶכֶת דּוֹלְקִים –

מִשְׁתַּחֲוֶה,

בֵּין מַעֲלֶה

לְמוֹרָד;

וְעָג פַּעֲמוֹן

כְּמוֹ עַיִט – –

ד.

וָאֶחְמֹק

        בִּרְחוֹבוֹת בְּנוּיֵי הָאָבָק הַקּוֹרֵן, –

הָיְתָה קְרִינָתָם עַזָּה בַּלַּיְלָה

וּבִקְלִפַּת הָעֵצִים

לְצַד הַצֵּל

נִכְּרָה הָעִיר

הָלוֹךְ וְצָמוֹחַ

תַּבְנִיתָהּ

עִם לֶכְתִּי

בִּרְחוֹב עַרְמוֹנֵי־הַנֵּרוֹת

פְּסוּקֵי אֶצְבְּעוֹת טְבִיעָה;

וּמוּאֶרֶת,

צוֹפָה

הַשָּׁעָה הַמְעֻבֶּרֶת,

            וּבְלֹא שֶׁאֵדַע

כִּי פְּסִיעוֹתַי

כְּזִיעַ הַשַּׁבְּלוּל

רוֹשְׁמוֹת תְּוַי לַח לְבֵית הַחַי,

כִּי הַכֹּל – אוֹת בְּאוֹת:

הַדֶּלֶת,

פִּרְחֵי הַפַּסְחָא,

            הַמַּדְרֵגוֹת

עַל שׁוּלֵיהֶן יָשַׁבְתִּי

לִרְאוֹת

אֶת הַדָּם – –

וּבִן־רֶגַע

מִגּוֹנֵי־הַמַּיִם הִרְתִּיעָה

צִפּוֹר אוֹ צְבִי מֻטֵּה־קַרְנַיִם

בִּפְתִיעָה –

      וְיִּרְחַשׁ בֵּית הַחַי

            לְפַעֲמוֹן הַשְּׁקִיעָה – –

ה.

כִּי הַזָּקִיף

לֹא רָאָה

בְּכָרְעִי עַד טַבּוּר

אֶל לַהַב הַשֶּׁלֶג לְהִפָּצַע

– וְעַל קֶרֶן הָעֶרֶב נָחָה הָעִיר –

אֵשׁ

בַּחֲצֵרוֹת הֶעֱלֵיתִי

לְהָנִיס

נְחִיל מִלִּים מְרַדֵּף יֶלֶד;

עַד

רִדְתִּי

לִמְבוֹא בַּיִת

לְהֵד פַּעֲמוֹן

בֵּין שֶׁמֶשׁ לְשֶׁלֶג נָגֹל –

וָאֶסַּע

בִּכְפוֹר לַהֲבִי

לְמוּל הֶעָלְמִין,

                כִּי שָׁב הַזָּקִיף

                בֵּין מַזָּלוֹת לָשֶׁבֶת

וְרֹאשׁ עַל הָעִיר הִרְכִּין.

1969

---

שיר־ביניים/מכתב תשובה

מאת

איתמר יעוז־קסט

"בית הולדתך עומד למכירה.

האם להתעניין במחיר?"

(מתוך מכתב שהגיע לכתובתי ב־1980).

מכתב־תשובה

אַתְּ טוֹעָה,

בַּיִת זֶה אֵינֶנּוּ עוֹד,

לוּ גַם רָאִית אוֹתוֹ בְּמוֹ עֵינַיִךְ,

וְגַם לֹא הַנָּהָר,

אַף כִּי הוּא צָף וְעוֹלֶה בֵּין מַחְשְׁבוֹתַי

לְהַטְבִּיעַ אֶת נְיַר־הַכְּתִיבָה אֲשֶׁר לִי – –

*

לֹא, אַל תָּעִירִי

אֶת הַבַּיִת הַזֶּה

וְאֶת הַנָּהָר,

כִּי מַה שֶׁרָאִית

מִבַּעַד לְפִרְצָה שֶׁבְּכֹתֶל

אֵינֶנּוּ עוֹד

מַה שֶּׁרָאִיתִי אֲנִי,

וְהָאִשָּׁה

שֶׁבְּמִרְפֶּסֶת הַזְּכוּכִית

אֵינֶנָּה אִמִּי,

אִם כִּי עַל שֻׁלְחַן־הָאֶבֶן שֶׁלְּחוֹף הַנָּהָר

עוֹד מְשׂוֹחֲחוֹת בֵּינֵיהֶן טְבִיעוֹת־הָאֶצְבָּעוֹת

עַל אֵיזֶה פַּחַד בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה,

וְעַל יֶלֶד שֶׁאוֹתוֹ לֹא רָאִית –

לֹא, אַל תָּעִירִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה

שָׁם מֻטָּלִים צַלְמֵי־אֱנוֹש בִּלְתִּי נִרְאִים לָעַיִן

וּמַגְנֵט־הַשֵּׁנָה בָּהֶם –

וּמַתֶּכֶת אִי־הַשֵּׁנָה בִּי – –

אֵינֶנִּי חָצוּי –

אַף שֶׁדְּבַר־מָה מִתְהַפֵּךְ בִּי לְאָחוֹר מִדֵּי פַּעַם

כִּלְמַגַּע מִכְתָּב לֹא־צָפוּי, אוֹת־חַיִּים

בְּצֵרוּף מַפָּה צִבְעוֹנִית שֶׁל עִיר

שֶׁאֵינֶנָּה וְיֶשְׁנָהּ:

וְהַיָּד נוֹדֶדֶת לְאֹרֶךְ הַמַּפָּה:

“אִי־הַצִּפֳּרִים”, “פּוּנְדַק־הַצְּבִי”, “גֶּשֶׁר הַנָּהָר הַמֵּת”;

אַךְ “אֶרֶץ־שָׁם” אֲשֶׁר בִּי

כֹּה נְטוּלַת־מַמָּשׁוּת

כִדְמוּתִי הַיּוֹשֶׁבֶת עַתָּה

בְּבַיִת שֶׁאֵינֶנּוּ עוֹד

וְלוּ גַם עוֹמֵד הוּא לִמְכִירָה;

וְּבְעוֹד הָעֵינַיִם מַבִּיטוֹת אֶל כּוֹס־הַמַּשְׁקֶה שֶׁעַל שֻׁלְחַן־הַמִּשְׁפָּחָה –

בִּתְנוּעָה אִטִּית

וּבְלִי לָזוּז –

יוֹשֵׁב אֲנִי בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַזֶּה וְשׁוֹתֶה אֶת הִשְׁתַּקְּפוּת־עַצְמִי.

1980

---

נסיעה שנייה: בכוח הדמיון

מאת

איתמר יעוז־קסט

אֵין זֹאת נְסִיעָה עֲדַיִן –

רַק מַבָּט מוּזָר

עַל חֲפָצִים אִישִׁיִּים שֶׁעַל הַמַּדָּף,

הַמַּרְעִידִים בְּשָׁעָה שֶׁאֲוִירוֹן חוֹלֵף מֵעַל הַבַּיִת

וּפוֹלְטִים רְחָשִׁים

כְּאִלּוּ אֵשׁ קְטַנָּה אוֹחֶזֶת בָּהֶם:

גַּעְגּוּעֵי־מַסָּע

לְעִיר

שֶׁכָּל גָּדְלָהּ כְּשֶׁל זִכְרוֹן־יַלְדוּת

בֵּין נִים וָעֵר – –

עִיר

הַלּוֹחֶצֶת עַל מַחְשְׁבוֹתַי

לִהְיוֹת שׁוּב רְחוֹבוֹת וּבָתִּים וְקוֹלוֹת־אֱנוֹשׁ,

וְלֹא רַק אִוּוּי שָׁחוֹר מֵאֲחוֹרֵי הָעֵינַיִם; –

אַךְ מַדּוּעַ אֵין הָרַעַד שֶׁבַּחֲפָצִים עַל הַמַּדָּף

חָדֵל – אַף כִּי לֵיל מַרְגּוֹעַ סָבִיב?

עֵצִים בָּאִים אֵלַי וַאֲבָנִים אֲשֶׁר שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁמָם,

אֶפְשָׁר, צִפּוּ לְעֵת זוֹ בִּלְבַד

לָקַחַת נַפְשִׁי בְּקוֹלוֹת־קְרִיאָה;

וְהָרְאִיָּה מִצְטַלֶּלֶת:

            גַּן הַבַּיִת שׁוֹהֶה

בְּשֶׁטַח־הַהֶפְקֵר שֶׁבֵּין מְצִיאוּת לִבְדָיָה,

וְאֵם וָיֶלֶד הַיּוֹשְׁבִים בְּמִרְפֶּסֶת־הַזְּכוּכִית

כִּבְתוֹךְ בּוּעָה־שֶׁל־בְּכִי

צוֹפִים בְּלֵב הוֹלֵם אֶל הַדֶּרֶךְ,

וְהֵם קוֹרְאִים לִי מִמַּעֲמַקֵּי לָשׁוֹן נִשְׁכַּחַת,

וְהֵם קוֹרְאִים לִי בִּנְעִימָה שֶׁל שִׁיר־יְלָדִים חוֹרֵשׁ־רָעָה

הַשָּׁמוּר עֲדַיִן בְּסִיבֵי הָעֲצַבִּים:

            "צִ’יגָא! בִּיגָא! שַׁבְּלוּלִי

            הִשְׁבַּעְתִּיךָ, שְׁמַע קוֹלִי!

            בְּבֵיתְךָ בּוֹעֶרֶת אֵשׁ,

            צֵא מַהֵר, אַל תִּתְבּוֹשֵׁשׁ,

            צִ’יגָא! בִּיגָא!

                אוֹי לְךָ וְאוֹי גַם לִי!"

אַחַר־כָּךְ נֶאֱסָפִים הַקּוֹלוֹת לְתוֹךְ אֹזֶן־עֲנָק

שֶׁל שֵׁנָה סוֹף־חָרְפִּית,

סָפֵק עַל חוֹף יָם וְסָפֵק עַל חוֹף נָהָר,

וְהָעוֹנָה הָעוֹמֶדֶת לְהִתְחַלֵּף מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן

מְפַתָּה שֶׁלֹּא לִנְסֹעַ – –

*

לוּ רַק נִתַּן

לְשַׁגֵּר מִכְתָּב אֶל בַּיִת

עָשׂוּי מְלֶאכֶת־מַחְשֶׁבֶת שֶׁל שִׁכְחָה,

וְלֹא בְּדֹאַר־הַשֵּׁנָה בִּלְבַד.

---

כמו מסע

מאת

איתמר יעוז־קסט

(בשולי שאלון שהתבקשתי למלא

לצורך נסיעה לעיר הולדתי)

“עלייה לקברות המשפחה”

        צִיַּנְתִּי –

הַאָמְנָם כֵּן? וְכִי יָכֹלְתִּי לִרְשֹׁם, שֶׁבִּרְצוֹנִי לַחֲווֹת אֶת הֶחָלָל־הָרֵיק

שֶׁבּוֹ זֶהוּתִי הַגְּנוּזָה חַיָּה אֶת חַיֶּיהָ בִּמְנֻתָּק מִכָּל הַסּוֹבֵב אוֹתִי,

בְּמַעֲמַקֵּי יוֹם עָגֹל וְשָלֵם, הַתָּלוּשׁ כָּלִיל מֵאֹרַח קִיּוּמִי הָרָגִיל –

וּכְאִלּוּ לֹא הָיְתָה מִלְחָמָה עוֹלָמִית וְהַכֹּל עַל תִּלּוֹ נִצָּב,

וְכִי בִּרְצוֹנִי לָחוּשׁ גַּם זֹאת:

מַה צּוּרָה הָיְתָה נִקְבַּעַת לְחַיַּי וּלְאַהֲבָתִי אִלְמָלַא נֻתַּקְתִּי מֵעִיר זוֹ,

הִיא עִיר־הַצְּבִי, לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וָמַעְלָה?

*

וְאוּלַי כָּךְ אֵרַע בֶּאֱמֶת:

אִשָּׁה זָרָה הִגִּישָׁה לִי אֶת אֲרוּחַת־הַצָּהֳרַיִם

וְיָשְׁבָה מוּלִי,

וּכְשֶׁאָמַרְתִּי: “הֵיכָן כֻּלָּם?”

הִבִּיטָה בִּי כְּמִשְׁתָּאָה –

יוֹם לְלֹא־נוֹעַ נִשְׁקַף אָז מִצַּד הַגַּן הַמַּהְבִּיל

וְנִשָּׂא רֵיחַ חָרִיף כְּרֵיחַ כֹּהַל

כְּאִלּוּ בְּתוֹךְ צְלוֹחִיּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת שֶׁל אִמִּי נִשְׁמַר הַקַּיִץ,

וְלֹא יָדַעְתִּי אִם נִשְׁאַרְתִּי אוֹ נָסַעְתִּי – –

*

הַאִם לְשֵׁם כָּךְ רָצִיתִי לִנְסֹעַ:

לָדַעַת פָּנִים אֲחֵרוֹת

הָאֲצוּרוֹת בִּי

פְּנֵי אִשָּׁה

וּפְנֵי יְלָדִים

אֲשֶׁר יָכְלוּ לִהְיוֹת לִי בַּית אַחֵר

בְּאֶרֶץ אֶפְשָׁרֻיּוֹתַי הַמְּחוּקוֹת? – –

אַחַר־כָּךְ פָּתַחְתִּי אֶת דֶּלֶת־הַזְּכוּכִית

מִבַּעֲדָהּ נִתָּן לְהַשְׁקִיף לְעֵבֶר שׁוֹשַנֵּי־הַפַּסְחָא הַפּוֹרְחוֹת בְעוֹנָה זוֹ

בֵּין הַגַּן וּבֵין הַנָּהָר;

אוֹ־אָז חָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי: “הֵיכָן כֻּלָּם?”

הַאִשָּׁה הַצְּעִירָה, שֶׁעָמְדָה בְּסָמוּךְ לִי וּשְׂעָרָהּ אָסוּף לְאָחוֹר בְּמִקְלַעַת

כְּדֶרֶךְ מַדּוֹנוֹת־הַכְּפָר, הִצְבִּיעָה עַל הַחֶדֶר הַפְּנִימִי בּוֹ עָבְרָה עָלַי יַלְדוּתִי;

“אָכֵן דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה פֹּה,” תָּמַהְתִּי;

עָמַדְתִּי וְרַגְּלַי נְטוּעוֹת בְּקַרְקַע הַבַּיִת שֶׁבּוֹ רָאִיתִי לָרִאשׁוֹנָה אֶת אוֹר הָעוֹלָם,

וַאֲנִי מַקְשֶׁה וְשוֹאֵל: “מַדוּעַ רָחַקְתִּי מִפֹּה?”

מִצַּד הַגַּן קָלְטוּ אָזְנַי אֶת פִּטְפּוּט סִילוֹן הַמַּיִם שֶׁל הַמִּזְרָקָה, כְּשֶׁהוּא מִתְנוֹעֵעַ יָמִינָה וּשְׂמאֹלָה

כְּמוֹ אֲחוֹתִי בְּעֵת שֶׁהָיְתָה רוֹקֶדֶת בָּאלֶט וּמִזְדַּקֶּפֶת עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֶיהָ הַדַּקּוֹת;

הֵיטֵב שָׁמַעְתִּי אֶת פְּעִימוֹת הָרוּחַ בְּעוֹרְקֵי הַקִּיסוֹס הַיְרֻקִּים, הַמְכַסִּים אֶת פֶּתַח הַכְּנִיסָה לַבַּיִת,

עַד אֲשֶׁר בָּא בְּאָזְנַי גַּם רִשְׁרוּשׁ עַז מֵעֵבֶר לַחַלּוֹנוֹת, בְּדוֹמֶה לְקוֹל עִלְעוּל פָּרוּעַ בְּעִתּוֹנִים עֲנָקִיִּים,

הַבּוֹרְחִים מִן הַיָּדַיִם וּמִתְעוֹפְפִים לְעֵבֶר הַנָּהָר,

זֶה הַזּוֹרֵם לְאַט לְמַרְגְּלוֹת הַבַּיִת הַמִּשְׁפַּחְתִּי – –

*

יוֹשֵׁב בִּקְצֵה הַמַּדְרֵגוֹת הַיּוֹרְדוֹת אֶל הַנָּהָר

אֲנִי מוֹנֶה אֶת חֲבָטוֹת הָאֱגוֹזִים הַנּוֹפְלִים לְתוֹךְ הַמַּיִם:

עִגּוּל לִפְנִים מֵעִגּוּל וְהִתְרַגְּעוּת שֶׁל גַּלִּים הַמְעַרְסְלִים אַצּוֹת רִירִיּוֹת:

אֵינֶנִּי זוֹכֵר מָתַי קָבַעְתִּי פֹּה אֶת מוֹשָבִי, כִּי גַם הִתְנַמְנַמְתִּי בְּהַשְׁעִינִי אֶת רֹאשִׁי עַל בִּרְכַּי;

בִּרְאִי הַמַּיִם שֶׁלְּרַגְלַי אֲנִי רוֹאֶה אֶת הִשְׁתַּקְּפוּת בֵּית־הַמִּשְׁפָּחָה בִּמְהֻפָּךְ,

בְּדוֹמֶה לְקֻבִּיָּה הַתְּלוּיָה עַל בְּלִי־מָה, עִם אֲרֻבָּה וְעִם שְׁנֵי חַלּוֹנוֹת וְדֶלֶת בְּיָרֹק;

וּבַיַּרְכָתַיִם – כֻּרְסְאוֹת־קַּשׁ הַשּׁוֹמְרוֹת עַל טְבִיעוֹת־הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁל בְּנֵי־אָדָם

אֲשֶׁר נִהֲלוּ בֵּינֵיהֶם שִׂיחָה בְּאֵיזֶה סֶפְּטֶמְבֶּר חָלוּד,

אוּלָם הַמִּלִּים הִתְפַּזְּרוּ זֶה כְּבָר

וְרַק טְבִיעוֹת־הָאֶצְבָּעוֹת עוֹד יוֹדְעוֹת לְסַפֵּר עַל שֶׁהָיָה;

רוּחַ נוֹשֶׁבֶת בַּקֻּבִּיָּה כָּעֵת וּמְנַעְנַעַת אוֹתָהּ בְּקֶצֶב גּוֹבֵר וְהוֹלֵךְ;

רַעַד עוֹבֵר בְּכֻרְסְאוֹת־הַקַּשׁ וּבֵית־הַמִּשְׁפָּחָה נוֹפֵל אֶל מֵי הַנָּהָר הַמִּתְעוֹרְרִים;

אֲנִי מַּבִּיט לְכָאן וּלְכָאן כְּדֵי לְוַדֵּא אִם אֵין אִישׁ מַשְׁגִּיחַ בִּי,

חוֹלֵץ אֶת נְעָלַי וְנוֹגֵעַ בַּמַּיִם הַצְּמַרְמָרִים;

עֲדַיִן נִשְׁמָעוֹת חֲבָטוֹת הָאֱגוֹזִים הַנּוֹשְרִים בְּלִי שִׂים לֵב לַזְּמַן,

בְּאֵין קוֹלוֹת אֱנוֹשׁ מִסָּבִיב –

עוֹלֶה עַל לִבִּי, שֶׁאִם אֵעָלֵם כָּעֵת בְּמַעֲמַקֵּי הַנָּהָר, לֹא יֵדַע אִישׁ כִּי הָיִיתִי פֹּה – –

*

בִּרְחוֹבוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם אִישׁ

מְהַלְּכוֹת בָּבוּאוֹת

וּמְשִׂיחוֹת עַל הֶעָבָר כְּאִלּוּ מְשִׂיחוֹת עַל הָרֶגַע הַחוֹלֵף;

יֵשׁ וּמְבָרְכוֹת בְּנִפְנוּף־הַיָּדַיִם אֶת הַיֶּלֶד

הַפּוֹסֵעַ לְלֹא־הֶרֶף בְּכִוּוּן חוֹף־הָרַחֲצָה שֶׁל הַנָּהָר

/ בְּעוֹד מְנַסֶּה מִישֶׁהוּ לְסוֹבֵב אֶת הַזְּמַן, בְּדוֹמֶה לִסְבִיבוֹן־יָד,

מִן הַכֵּהֶה אֶל הַבָּהִיר –/

אֵין קוֹל תְּלוּנָה בְּפִיהֶן

וְהֵן נְמוֹגוֹת בָּאֲוִיר בְּלִי “קַדִּישׁ” – –

*

בֵּית־הָעָלְמִין –

הוּא כִּמְעַט נֶעְלַם בְּג’וּנְגֶל צִמְחִיָּת־הַבָּר,

אֲשֶׁר נִסְפַּג כֻּלּוֹ בַּהֲוָיָה שֶׁל יַרְקוּת נְטוּשָׁה וּמֻכַּת תַּרְדֵּמָה קוֹצָנִית־סִרְפָּדִית;

אָכֵן, פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת רָאִיתִי בְּעֵינֵי רוּחִי אֵיזוֹ מַצֶּבֶת־אֶבֶן מִשְׁפַּחְתִּית

הַמִּתְרוֹמֶמֶת וּמַמְרִיאָה מִתּוֹכְכֵי בֵּית־קְבָרוֹת זֶה, חוֹצָה יַמִּים וְיַבָּשׁוֹת וּמִתְגַּלְגֶּלֶת לְעֶבְרִי;

וְאוּלָם, מוּזָרָה הִיא הִתְנַהֲגוּתָם שֶׁל בָּתֵּי־עָלְמִין:

כַּאֲשֶׁר אַתָּה מְהַרְהֵר בָּהֶם מֵרָחוֹק – הֵם אוֹגְרִים כֹּחַ, מִתְעַצְּמִים וְלוֹבְשִׁים אֲרֶשֶׁת שֶׁל גּוֹרָלִיּוּת

בְּדוֹמֶה לְכוֹכָבִים־וּמַזָּלוֹת;

וְאִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה נִצָּב מוּל הַמַּצֵּבוֹת עַצְמָן

הַכֹּל שָׁב וּמִתְגַּמֵּד לִמְמַדֵי הַמְּצִיאוּת וְשׁוֹקֵעַ בְּאַבְנִיּוּתוֹ הָאוֹבְּיֶקְטִיבִית,

וַאֲפִלּוּ מוֹסֵר עַצְמוֹ לְאֵיזוֹ שְׁתִיקָה סַסְגּוֹנִית שֶׁל מַה־בְּכָךְ:

שֶׁל שַׁעַר עָקוּר עַל צִירָיו עִם שְׂרִיגֵי חֲבַלְבָּל מְפֻתָּלִים,

שֶׁל עֲצֵי דֻבְדְּבָן וְשֵׁיזָף אֲשֶׁר פֵּרוֹתֵיהֶם מַאֲכָל לִלְטָאוֹת שְׁקוּפוֹת

וְשֶׁל פְּרָחִים אַלְמוֹנִיִּים, הַמּוֹשִׁיטִים לָשׁוֹן אֲדֻמָּה וּצְהֻבָּה כְּנֶגֶד מְבַקֵּר־פֶּתַע כָּמוֹנִי

הַמְדַשְׁדֵּשׁ בֵּין הָאֲבָנִים, שֶׁהָאוֹתִיּוֹת הָעִבְרִיּוֹת נִשְׁחֲקוּ־נִשְׁבְּרוּ עֲלֵיהֶן; –

וּבְהִתְהַלְּכִי כָּךְ בֵּין הַמַּצֵבוֹת, בָּאוֹר הָאֲלַכְסוֹנִי שֶׁל אַחַר־הַצָּהֳרַיִם,

נִסִּיתִי לְפַעֲנֵחַ אֶת הַכְּתוֹבוֹת, כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ אַחַר קְרוֹבֵי־מִשְׁפָּחָה:

– שֵׁמוֹת שֶׁפָּרְחוּ מִלִּבִּי מֵאָז יַלְדוּתִי הִתְיַצְּבוּ כָּעֵת מוּלִי וְתָבְעוּ פָּנִים וְדִבֵּר,

אֶלָּא שֶׁאֲנִי חִפַּשְׂתִּי שֵׁם אֶחָד בִּלְבַד, עַל־אַף תְּחוּשַׁת הַחֵטְא שֶׁהִתְעוֹרֶרָה בִּי:

אֶת שֵׁם אָבִי בִּקַּשְׁתִּי לְגַלּוֹת חָקוּק עַל מַצֵּבָה מִן הַמַּצֵּבוֹת הַלָּלוּ,

וּלְחִנָּם שִׁנַּנְתִּי בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי כִּי אָבִי קָבוּר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל;

רָצִיתִי לִרְאוֹת אֶת קִבְרוֹ כָּאן, בְּסָמוּךְ לְכָל שְׁאֵרֵי־בְּשָׂרִי הַיְשֵׁנִים עוֹלָמִית,

נִדְמֶה, קִיּוּמָהּ שֶׁל אֲחֻזַּת־קֶבֶר מִשְׁפַּחְתִּית יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָפִיג אֶת אֵימַת הַחִדָּלוֹן

וְלִיצֹר הַרְגָּשָׁה שֶׁל אִינְטִימִיּוּת גַם בְּמַעֲמַקֵּי הַמָּוֶת;

וְאוּלָם תְּחוּשַׁת הַחֵטְא הָלְכָה וְגָבְרָה בִּי עַל שֶׁרְצוֹנִי לַעֲקֹר אֶת אָבִי מֵעֲפָרָהּ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,

עַל דֶּרֶך גִּלְגּוּל־הַמְּחִלּוֹת הֶהָפוּךְ, וּלְהָשִׁיב אֶת עַצְמוֹתָיו לְעִיר־הַצְּבִי;

אָז עָלְתָה בִּי גַם דְּמוּתָהּ שֶׁל אִמִּי,

בְּעוֹד מְנַסֶּה אֲנִי, בְּרֹב בְּהִילוּת, לְהַדְחִיק אֶת מַחְשַׁבְתִּי הָרָעָה

כְּשֶׁאֲנִי צוֹעֵק כִּמְעַט: "אֲבָל אִמִּי חַיָּה וְקַיֶּמֶת

אֲפִלּוּ שֶׁאֲחִיזַת נִשְׁמָתָהּ הִתְרוֹפְפָה בְּמִקְצָת בְּתוֹךְ הַגּוּף!" וּכְבָר רָעַדְתִּי כֻּלִי

בְּשֶׁל עָצְמַת מַחְשְׁבוֹתַי הָאֲסוּרוֹת, אֲשֶׁר פִכּוּ בִּי לְלֹא־חָשָׂךְ,

וַאֲנִי קוֹבֵר וְקוֹבֵר סְבִיבִי אֶת כָּל יַקִּירַי,

כְּדֵי לְהֵחָלֵץ מֵהַרְגָּשַׁת הָעֲזִיבוּת שֶׁתָּקְפָה עָלַי בְּיַרְכְּתֵי עִיר

שֶׁדִּמִּיתִי כִּי צָלְלָה בֵּין נְהָרוֹת מִיתוֹלוֹגִיִּים,

לְאַחַר שֶׁנֶּעֱקַרְתִּי מִמֶּנָּה בִּידֵי מַתִּיךְ־הַזֶּהֻיּוֹת הָעֲנָקִי,

נְהָרוֹת הַזּוֹרְמִים דַּרְכִּי בִּמְהִירוּת שֶׁל תִּשְׁעִים פְּעִימוֹת־לֵב לְדַקָּה

וְשׁוֹטְפִים וְשׁוֹטְפִים כָּל מַעֲצוֹר; –

אֶת עִיר־הֻלַּדְתִּי רָאִיתִי כְּמִבַּעַד לִפְּרִיזְמָה שֶׁל זֶרֶם־תַּחְתִּיּוֹת

וְהִיא מְרַטֶּטֶת וּמְנַתֶּרֶת מַעְלָה־מַטָּה, כְּשֶׁכָּל נִיעַ עַפְעַפַּיִם עָלוּל לְזַעֲזֵעַ אֶת קִיּוּמָהּ כָּלִיל.

1980

---

נסיעה שלישית: לנוכח המציאות

מאת

איתמר יעוז־קסט

עֵר בְּחֵיק מִטָּה זָרָה,

מֻשְׁלָךְ עֵר אֶל בּוֹר מִטָּה זָרָה בְּחֵיק לַיְלָה

כָּמוֹהוּ לֹא הָיָה

כִּי אִם בְּדִמְיוֹנוֹ שֶׁל יֶלֶד סַרְבַּן־צְמִיחָה – גַּם בְּהַכְסִיף שַׂעֲרוֹתָיו;

וַאֲנִי מַעֲמִיד פְּנֵי תַיָּר הַחוֹלֶף עַל־פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת,

שׁוֹאֵל לְצוּרוֹת הַפְּרָחִים, דּוֹמֶה רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם לְהַגִּישׁ שַׁי לְעַצְמוֹ

עֵת כִּי הָעֲרָפֶל מִצְטַהֵב מֵעַל לַנָּהָר וּמַסְתִּיר אֶת הַגְּשָרִים

כְּמוֹ זַאֲטוּט הַמַּחְבִּיא פָּנָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וְשׁוֹאֵל הֵיכָן הוּא,

וּבָתֵּי הָעִיר נֶעֱטָפִים עַרְפִלֵּי צֶמֶר־גֶּפֶן זִהוּמִי־צְהַבְהַב שֶׁל הַשֶּׁלֶג הַמִּתְמוֹסֵס

בְּעוֹד צְעָדַי מַכִּים הֵד עַל הַגֶּשֶׁר;

אַךְ שְׁעַת הַשַּׁחַר תִּשְׁמֹט עוֹד מְעַט לְתוֹךְ הַנָּהָר

אֶת שִׂרְטוּטֵי הַבִּנְיָנִים הַנֶּחְלָמִים בְּגוֹן הַלִּימוֹן,

וְרַק עָב קְטַנָּה, כְּכַף יָדוֹ שֶׁל אִישׁ הַקּוֹפֵץ אֶצְבְּעוֹתָיו לְאֶגְרוֹף

תּוֹסִיף לִרְעֹד בִּקְצֵה כּוֹכָב מְחֻמָּשׁ מֵעַל לַגַּגּוֹת;

אֶפְשָׁר, זֶה הֶטֵּל הַפַּחַד שֶׁעוֹדוֹ מַחֲרִישׁ בְּתוֹכִי; –

וּמִנֶּגֶד – קוֹלוֹת הַקַּתֶּדְרָלָה הַצּוֹלְלִים בְּמֵי־הַלַּיְלָה הָעֲכוּרִים: הַשַּׁעַר פָּתוּחַ,

מַבְלִיחִים הַנֵּרוֹת בְּאִוְשָׁה כִּפְעִימוֹת לֵב־שַעֲוָה שֶׁל הַצָּלוּב

וּמְעִירִים חֶרְדַּת־נִשְׁכָּחוֹת בָּאִישׁ הַלָּבוּשׁ תַּיָּרוּתִית

וְהַשּׁוֹהֶה רֶגַע בֵּין הַכְּתָלִים כְּמִתְבּוֹנֵן מִן הַצַּד

בְּטֶרֶם יִמְדֹּד שֵׁנִית אֶת הָרְחוֹבוֹת הַמֻּכָּרִים־לֹא־מֻכָּרִים לוֹ;

וּכְבָר פַּעֲמוֹנִים מְרִיעִים בְּמִגְדְּלֵי־הַשְּׁמִירָה שֶׁל הַבֹּקֶר,

וְרָצִים הַצְּלִילִים הֵנָּה וָשׁוֹב כִּכְלֵי־רֶכֶב מַלְאָכִיִּים בַּשָּׁמַיִם נְגוּעֵי הַצָּהֹב הַנָּמֵס

שֶׁל סוֹף חֹרֶף וְטֶרֶם אָבִיב,

וּמֵאֲחוֹרֵי הַמְּעִיל שֶׁלְּגוּפִי

פּוֹשֵׁט הַצֶּבַע הַצָּהֹב בְּצַיְּרוֹ כֶּתֶם עַל הֶחָזֶה

אוֹתוֹ אֲכַסֶּה אַךְ לַשָּׁוְא

בְּמַחְשְׁבוֹת־מְנוּסָה,

הַצֶּבַע הַצָּהֹב שֶׁבְּאֵין־רוֹאֶה מַטְבִּיעַ אֶת הָעִיר

בְּנָטְפוֹ מִכָּל הַשָּׁנִים בָּהֶן רָחַקְתִּי.

*

כְּטִּפּוֹת הַגֶּשֶׁם

נָשְׁרוּ צְלִילֵי הַפַּעֲמוֹנִים,

הִקִּישׁוּ עַל חַלּוֹנוֹת בֵּית־הַמָּלוֹן בּוֹ קָנִיתִי שְׁבִיתַת לַיְלָה בַּר־חֲלוֹף,

מַמְתִּין לִנְקִישָׁה עַל הַדֶּלֶת בְּפֶסֶק־הַזְּמַן שֶׁבֵּין הֹלֶם־לֵב לְמִשְׁנֵהוּ

מַמְתִּין לְבוֹא יַלְדוּתִי,

בְּעוֹד הַגֶּשֶׁם הַקֵּיצִי מוּקָא אֶל גַּגּוֹת הָעִיר

וּפוֹרֵץ מִקִּבְרֵי הַמֵּתִים

וַאֲנִי מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶם,

תּוֹהֶה עַל מַהוּתוֹ שֶׁל קֶשֶׁר דָּם וַאֲדָמָה,

שׁוֹאֵל מַה לִּי וּלְנוֹף הֻלַּדְתִּי הַלַּח מִמָּטָר וּמִמֵּי־תְהוֹמוֹת,

מַה לִּי וְלָעֲנָנִים הַמְשׁוֹטְטִים כְּצַלְיָנֵי רָקִיעַ חַסְרֵי־כֹּל

סְבִיב מִגְדַּל־הַכְּנֵסִיָּה וּמַפְלִיגִים הָלְאָה,

מִמַּעַל לַאֲדָמָה זוֹ לֻקַּחְתִּי מִמֶּנָּה, אֲדָמָה זוֹ לֻקַּח מִמֶּנָּה אָבִי,

וַאֲנִי שָׁב אֵלֶיהָ לְלֹא־הֶרֶף,

עַד הִמָּלֵא כָּל סִמְטְאוֹת הָעִיר בִּדְיוֹקְנְאוֹת עַצְמִי,

דּוֹמֶה, אֲנִי לָהּ אֻכְלוֹסְיַת־צְלָלִים בִּמְאוֹת גּוּפִים מִשְׁתַּנִּים,

אֲנִי עֵץ־הַלִּבְנֶה הַנִּצָּב לִפְנֵי הַחַלּוֹן כְּפַּנְטוֹמִימַאי זָקֵן

וּמְחַקֶּה נַעֲנוּעֵי אִילָנוֹת שֶׁנָּמוֹגוּ בְּאֵשׁ,

וַאֲנִי שִׂיחַ־הַסַּמְבּוּק שֶׁבְּעִקּוּל הַנָּהָר,

זֶה הַמֵּפִיק בְּנַקְבּוּבִיּוֹת עֲנָפָיו שְׁרִיקוֹת יְלָדִים שֶׁנָּדַמּוּ,

וַאֲנִי גַם עוֹף־הַטּוּרוּל הַמְשַׁחֵר לְטֶרֶף, בְּסִימַן הַדָּם הַקָּרוּשׁ,

בֵּין צְלִיל פַּעֲמוֹן לִצְלִיל פַּעֲמוֹן,

וַאֲנִי הַגּוֹחֵן אֶל כָּל מֵימוֹת הָעִיר כְּמַרְעִיל בְּאֵרוֹת,

– שַׁבְתִּי רַק כְּדֵי לָקַחַת עִמָּדִי עִיר זוֹ,

בְּעוֹדִי מְנַסֵּר וּמַתִּיק קִירוֹת וּמִגְדָּלִים בְּאֵין־רוֹאֶה,

נָהָר שָׁלֵם נוֹשֵׂא עַל גַּבִּי בְּלֹא לְהַטִּיף טִפַּת מַיִם אַחַת

מִחוּץ לֶעָרוּץ הַמִּתְפַּתֵּל בַּנִּגְלֶה לָעַיִן,

מְלַקֵּט בָּבוּאוֹת מִן הָאֲוִיר,

אוֹסֵף רֵיחוֹת הַמְסָרְבִים לָמוּת וְעַל־כֵּן נֶאֱחָזִים בְּמַרְאוֹת גַּשְׁמִיִּים,

בּוֹנֶה עִיר־מִקְלָט לִי בְּתוֹךְ הָרִיק הַנֶּחֱלָם,

מֵקִים וּבוֹנֶה מִכָּל חָמְרֵי חַיַּי רְווּיֵי הַטּוֹב שֶׁלְּאַחַר הָרַע הַסּוֹפִי,

לוֹקֵחַ מִּכָּל הַבָּא לַיָּד אֶת אֲשֶׁר מְזַמְזֶמֶת בּוֹ הַשִּׂמְחָה הַדְּבוֹרִית,

הוֹלֵךְ בְּעִקְּבֵי אָבִי כְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ בְּעִקְּבֵי הָאֹשֶׁר וּמִתְכַּרְבֵּל בּוֹ

כִּבְחֵיק דֶּשֶא נֶאֱנָח

וּבְצִלּוֹ מִצְטַנְּפִים כָּל פְּחָדַי כְּגוּרִים קְטַנִּים – –

*

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן

מִן הַצָּהֹב הֵחֵלָּה הַכְּמִיהָה

תַּחַת שְׁמֵי־שֶׁלֶג נִרְדָּמִים,

בְּעוֹדִי נוֹשֵׂא בְּתוֹכִי נוֹפִים וּבְנֵי־אָדָם שֶׁלֶעָתִיד לָבוֹא

הַמִּתְפָּרְקִים בְּלִי־הֶרֶף לְמִלּוֹת־קְרִיאָה דְמוּמוֹת

וְעוֹדָם שׁוֹתְקִים בִּי שְׁתִיקָה שֶׁל טֶרֶם־שִׁיר; –

                אַךְ עַתָּה,

                    בְּעֵת שׁוּבִי

יְרוּשָׁלַיִם כֹּה קְרוֹבָה פִּתְאֹם,

קְרוֹבָה שִׁבְעָתַיִם מִבְּעֵת שִׁבְתִּי בָּאָרֶץ,

וַאֲפִלּוּ פְּעִמוֹת לֵב־הַשַּׁעֲוָה שֶׁל הַצָּלוּב

מְעִירוֹת בִּי זֵכֶר חָג

תַּחַת שְׁמֵי דֶצֶמְבֶּר, עִם פַּעֲמוֹנִים שֶׁל “טֶרָה־סַנְקְטָה”,

וְאוּלָם הָלְאָה מְעַט,

סָגוּר וּמְסֻגָּר אֶל־מוּל הָאֱנוֹשִׁי וְהַזּוֹרֵם, וְעִם זֹאת פָּתוּחַ אֶל הֶעָבָר,

נִצָּב לוֹ בֵּית־הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל כְּעוֹף־הַשָּׁמַיִם שֶׁהוּצְאוּ קְרָבָיו

לְשֵׁם שִׁמּוּר מַרְאִית־חַיִּיִם פֻּחְלָצִית, וְהוּא שׁוֹתֵק רֵיקָנִית כֹּה;

זִיזֵי הַסַּפְסָלִים, כְּקַבְּצָנִים טוֹרְדָנִיִּים, נֶאֱחָזִים בְּכִיסֵי מִכְנָסַי בְּעָבְרִי בֵּין הַשּׁוּרוֹת

עַד הִשָּׁלֵף הַבִּטְנָה, אַךְ אֶפְשָׁר כִּי מְרִיחִים בִּי אֶת רֵיחַ אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ

וּמִתְמַלְּאִים שְׁקִיקָה לִתְכֵלֶת וּלְחֹם

וּבִנְיַן־הַפְּאֵר הָעֲזוּבִי

אוֹסֵף סְנוּנִיּוֹת מְאֻבָּקוֹת מִידֵי הָרָקִיעַ – –

*

וְאָמְנָם

כָּאן הֵחֵלָה הַכְּמִיהָה

בְּלִבּוֹ שֶׁל נַעַר

לְהַאֲזִין לְלָשׁוֹן לֹא־אַדְמָתִית

בְּפִי בְּרִיּוֹת מְטֹהָרוֹת מִצֶּבַע הַצָּהֹב

אֲשֶׁר הִכְתִּים אֶת הַבָּשָׂר עַד הַמִּפְסַעַת הַגַּבְרִית,

כְּמִיהָה לְפִסַּת אֶרֶץ לֹא עוֹד אֶגְרוֹפִים בָּהּ וְלֹא עוֹד רֹק מִלּוֹת־הַגְּנַאי,

גַּם לֹא הַצֹרֶךְ לְהָסֵב הַגּוּף הַצִּדָּה בְּמַשְׁתֵּנוֹת צִבּוּרִיּוֹת

לְהַסְתִּיר אֶת אוֹת־הַבְּרִית הַמִּזְדַּקֵּף, בְּשֶׁל בּוּשָׁה וּפַחַד,

כְּמִיהַת גְּוִילִים־מִקֶּדֶם בְּאֵלֶם סִפְרִיּוֹת

בָּהֶם קָפְאוּ קְרִיאוֹת חוֹזִים וּנְבִיאִים מְכֻנָּפֵי־זָקָן

כִּבְצִיּוּרָיו שֶׁל אַבֶּל פָּאן,

כְּמִיהָה לְכָל שֶׁלֹּא מִכָּאן וְלֹא מִשָּׁם

שֶׁל נַעַר הַשּׁוֹאֵל לְצַו הַשִּׁיר שֶׁלֹּא נוֹלַד עֲדַיִן,

תּוֹעֶה בִּמְבוֹךְ הָרְחוֹבוֹת

וְזֶמֶר עֲמָמִי הוֹמֶה לוֹ בְּאָזְנָיו,

שָׁמַע אוֹתוֹ לָרִאשׁוֹנָה בְּעֹמֶק צְרִיף

מִפִּי אָדָם חוֹלֶה בְּטִיפוּס־הַבֶּהָרוֹת

בָּאַיִן הַבֶּלְזֶנִי,

שִׁיר־גַּעְגּוּעִים בְּטֶרֶם־מוֹת:

1986

---

בתים המסרבים למות

מאת

איתמר יעוז־קסט

א.

רַק עֵץ־הָאֱגוֹזָה הָיָה שֶׁלִּי בֶּאֱמֶת־וּבְתָמִים, אוֹ נָכוֹן יוֹתֵר: רַק שְׁרִיקֹותֶיהָ שֶׁל הַצִּפּוֹר

רִיגוֹ, שֶׁנִּתְלוּ בֵּין עַנְפֵי הָעֵץ כִּנְטִיפוֹת צְהֻבּוֹת וְהִרְעִידוּ אֶת שִׂיחֵי הַלֵּילָנִית

שֶׁמִּתַּחַת לְחַלּוֹנוֹת חֲדַר־הַשֵּׁנָה.

כָּאן, בְּבֵית־הֻלַּדְתִּי, הֵחֵל הָעוֹלָם לָהֵחָתֵךְ לִשְׁנַיִם.

וְאָמְנָם בְּעֵת שׁוּבִי, כְּשֶׁרָאוּ עֵינַי אֶת הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת בְּשַׁעַר הַבַּיִת וְסַל כְּבָסִים בְּיָדֶיהָ

וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶת שְׁמִי כְּמִי שֶׁחוֹזֶר מִן הַשִׁכְחָה – הִיא רַק הִבִּיטָה בִּי כְּאִלּוּ הָיִיתִי אֲוִיר שֶׁנִּפְלַט

מִפֶּה הַנִּפְעָר בְּאֵין מַשְׁמָעוּת לַמִּלִּים.

אָכֵן, בְּרֶגַע זֶה הָיִיתִי הָאֲוִיר שֶׁל עַצְמִי: נוֹשֵׁם עַמֻקּוֹת כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אֶת פִּרְפּוּרֵי הַלֵּב

שֶׁהִכּוּ בִּי כְּמוֹ עֶשְׂרוֹת בַּעֲלֵי־כָּנָף.

        הָיָה זֶה בְּחֹדֶשׁ אוֹגּוסְט – הוּא חֹדֶשׁ הֻלַּדְתִּי – וְהַשֶּׁמֶשׁ שִׁלְּחָה

קַרְנֵי־מַתֶּכֶת בְּדוֹמֶה לְחוּטֵי־הַחַשְׁמַל הַמְּתוּחִים בַּגְּבָהִים, וַאֲשֶׁר עֲלֵיהֶם יוֹשְׁבוֹת עַתָּה רַק

סְנוּנִיּוֹת אֲפַרְפָּרוֹת כְּגוּשֵׁי־בּוֹץ קְטַנִּים.

וַאֲנִי הִָיִיתִי אֲוִיר שֶׁדַּרְכּוֹ נִתָּן לְהַשְׁקִיף רַק לְאָחוֹר –

אוֹ־אָז בָּא הַדּוֹד אַרְמִין, הוּא בַּעַל הַחֲזָקָה הָאֲמִתִּי עַל בַּיִת זֶה, וְשָׁאַל אִם רָאִיתִי אֶת

הַכְּתֹבֶת שֶׁחָרַט בְּחֻדֵּי צִפָּרְנָיו עַל הַקִּירוֹת, בְּדַרְכּוֹ לְאוֹשְׁוִיץ.

אֲנִי גִּחַכְתִּי לְשֵׁמַע שְׁאֵלָתוֹ שֶׁל הַדּוֹד אַרְמִין וְאָמַרְתִּי: לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא, לֹא הַכְּתֹבֶת

וְלֹא שֵׁם הַמָּקוֹם שֶׁהֶעֱלֵיתָ עַל שְׂפָתֵֶיךָ, שֶׁהֲרֵי קַיָּם רַק מַה שֶׁאֲנִי בּוֹדֶה מִלִּבִּי…

אַךְ זֶה הָיָה כְּבָר קָרוֹב לִשְׁעוֹת הָעֶרֶב, וְכָל עַצֵי־הָאֱגוֹזָה הִתְעַנְבְּלוּ בָּרוּחַ, וְגַם הָאִשָּׁה

גָּמְרָה כְּבָר לִתְלוֹת אֶת כְּבָסֶיהָ הַלְּבָנִים עַל הַגְּדֵרוֹת לִיִבּוּשׁ, וְהֵם הִתְנַפְנְפוּ בְּמַשַּׁק כְּנָפַיִם

הַמַּדִּיף רֵיחַ שֶׁל בְּנֵי־אָדָם אַלְמוֹנִיִּים.

בֵּין כֹּה לְכֹה שָׁאַלְתִּי עַצְמִי מַדּוּעַ יֵשׁ סִימָנֵי־לֵדָה עַל גּופוֹ שֶׁל אָדָם, וְאֵין סִיָמֵני־לֵדָה

עַל כְּתָלִים שֶׁל בַּיִת?

ב.

מַלְאַךְ־הָאַלְמָוֶת פִּסֵּק אֶת רַגְלָיו אֲרֻכּוֹת־הָאֶצְבָּעוֹת וְאָמַר: הִנֵּה הַשַּׁעַר!

גָּבְהוֹ: יֶלֶד וְיַלְדָּה הַמְטַפְּסִים זֶה עַל כִּתְפֵי זֶה בַּהֲמוּלָּה, אֲבָל לַחַלּוֹנוֹת צוּרָה שֶׁל פֶּה

הַמִּתְעַוֵּת סָפֵק לִבְכִי וְסָפֵק לִצְחוֹק, וּבֵין עֲרֻגּוֹת־הַפְּרָחִים מִישֶׁהוּ יָשֵׁן תָּמִיד – סֵפֶר בְּיָדוֹ

וְהוּא חוֹלֵם אֶת הַגַּן גַּם לְאַחַר חֻרְבָּנוֹ הַסּוֹפִי; וּבְכָל זֹאת, הוּא־הוּא שֶׁהִצִּיל גַּן זֶה מִן

הֶחֳמָרִים הַמַּשְׁחִיתִים שֶׁל הָאַנְטִי־זִכָּרוֹן בְּנַתְּקוֹ אֶת מַרְאֵהוּ מִן הָאַרְצִיּוּת.

אָכֵן, עֲצָמִים אַכְזָרִיִּים: עֵצִים, פְּרָחִים, צִפֳּרֵי־זֶמֶר, בְּאֵר־גַּלְגַּלִּים – נַחֲלַת כָּל הָעֵינַיִם

הַמִּתְבּוֹנְנוֹת, וַאֲשֶׁר בְּהִקָּרְעָם מֵעָלֵינוּ לֹא עוֹד יֵדְעוּ לְהָסֵב שִׂמְחָה אוֹ עֶצֶב בִּזְכוּת עַצְמָם

וְכָל חַיֵּיהֶם כְּשֶׁל זוּג כְּנָפַיִם אֵלֶּה הַמְרַפְרְפוֹת וְנוֹגְעוֹת בִּי רַכּוֹת, וְהֵן דּוֹמוֹת כָּל־כָּךְ

לְמַגַּע לַבְנִינֵי־הַכְּרוּב שֶׁקָּבַרְתִּי לְפָנִים לְרַגְלֵי חוֹמַת־הָאֶבֶן שֶׁל הַגַּן, וַאֲשֶׁר נִכְנְעוּ כֹּה בְּקַלּוּת

לְצַו אֶצְבְּעוֹתָיו הַתַּלְיָנִיּוֹת שֶׁל יֶלֶד, כְּאִלּוּ צִפּוּ אַךְ לְהִשְׁתַּחְרֵר מִכֹּבֶד חַיֵּיהֶם הַלְּבָנִים.

וְכִי מַה טַּעַם סֵדֶר הַדְּבָרִים הַקְּלָאסִי: חַי. צוֹמֵחַ. דּוֹמֵם? – כְּשֶׁהַדּוֹמֵם הוּא הָאַלְמוּתִי מִכֹּל,

וְגָם חֲסַר־הַכְּאֵב מִכֹּל?

וְאָמְנָם: הִנֵּה הַשַּׁעַר וְהִנֵּה הַחַלּוֹנוֹת – מַלְאַךְ־הָאַלְמָוֶת מְפַסֵּק רַגְלָיו וּמַעֲבִיר בֵּינוֹתָן

אֶת בֵּית־הַמִּשְׁפָּחָה הַמִּתְנַצְנֵץ עֲמוּמוֹת כְּמוֹ חַרְצָן מִבַּעַד לְזַג הָעֵנָב –

חָיִיתִי בּוֹ מִגִּיל חָמֵשׁ עַד גִּיל עֶשֶׂר בִלְבַד, עִם בְּכִי אִמִּי שֶׁנִּבְלַע בַּחֲבָטַת שַׁעַר־הָעֵץ הַגָּבֹהַּ

שֶׁל הַגֵּרוּשׁ:

גַּרְגֵּר־עֵנָב יְרַקְרַק־חֲמַצְמַץ, הַמִּתְגַּלְגֵּל עַל שֻׁלְחָן כָּל עוֹנוֹת הַשָּׁנָה וּמַקְהֶה אֶת הַשִּׁנַּיִם.

ג.

הוּא נוֹתַר חַי, הָאֶחָד וְהַיָּחִיד, בִּבְחִינַת אֹשֶׁר שָׁלֵם כִּשְׁלֵמוּת הַכַּדּוּר נְטוּל הַהַתְחָלָה וְהַסּוֹף –

מִחוּץ לְמַעַגְלֵי הָרֹעַ וְהָאֲסוֹנוֹת, הוֹדוֹת לְאֵינוּתוֹ. הִשְׁתַּקְּפוּת תְּלַת־מְמַדִּית בֵּין חוֹמוֹת

הַנָּהָר: בֵּית־קַיִץ נַנָּסִי, שֶׁהֻסְתַּר בִּידֵי גַּלָּיו הָרַחְמָנִיִּים שֶׁל נְהַר־הַקִּירִישׁ.

שָׁוְא עָמְדוּ שְׁנֵי עֲצֵי־הַדֻּבְדְּבָנִים בְּשַׁעַר־הַכְּנִיסָה בְּמַגְּפֵי־הַסִּיד שֶׁלְּרַגְלֵיהֶם,

מוֹשְחִים אֶת הַמַּשְׁקוֹף בְּדַם־פְּרִי־הַקַּיִץ לְמַעַן יִפְסַח הַמַּלְאָךְ־הַמַּשְׁחִית עַל הַסַּף.

וְשָׁוְא הִתְפָּרְשׂוּ גִבְעוֹלֵי שְׂדוֹת־הַפָּרָג מִסָּבִיב כְּחַיָּלִים אֲדֻמֵּי־קַסְדוֹת, הַנֶּעֱרָכִים

לִקְרָב־הֲגַנָּה, בְּעוֹד הַפַּעֲמוֹן הַמַּרְחִיף וְהוֹמֶה יוֹנִית הוֹפֵךְ פָּנָיו ומַשְׁמִיעַ אַף הוּא

צְוָחָה חַדָּה שֶׁל נֵץ.

רַק הַנָּהָר, רַק הוּא הָיָה בַּעַל רַחֲמֵי־אֱמֶת בְּבָלְעוֹ אֶת הַבַּיִת הַנַּנָּסִי עַל יְלָדָיו הַמְשַׂחֲקִים

בְּמַחֲבוֹאֵי־סְרָק, כְּשֶׁהֵם מְזַמְּרִים: לַנְץ־לַנְץ, אֶסְתֵּר־לַנְץ/ צִיץ יָרֹק יָנֵץ לָעַד!…"

קוֹפְצִים לְתוֹךְ גַּלֵּי הַנָּהָר, מַחֲזִיקִים בְּאַרְבַּעַת קְצוֹתָיו שֶׁל הַבַּיִת וְהוֹפְכִים לְהִשְׁתַּקְּפוּת בִּלְבַד.

אַצּוֹת מְלֻפְלְפוֹת־עֵינַיִם צָפוֹת מֵעֲלֵיהֶם כְּמַעֲטֶה בִּלְתִּי־חָדִיר וְשַׁלְדָּגִים סַהֲרוּרִיִּים

מַשְׁלִיכִים זֶה עַל זֶה אֶת כַּדּוּר־הַקַּיִץ הַמְאֻבָּן כִּבְצִיּוּרֵי־סֶלַע עַתִּיקֵי־יוֹמִין, בְּהַסְתִּירָם

אֶת הַכְּחֹל בֶּן־הַחֲלוֹף שֶׁל כָּל הַזּוֹרֵם וְכָלֶה.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵעֵת לְעֵת עוֹד מוֹפִיעַ מִישֶׁהוּ עַל שְׂפַת הַנָּהָר, חוֹצֶה אֶת מֶרְחֲבֵי הָאַל־הוֹוֶה,

וּכְבָר אָבִיו וְאִמּוֹ מְחַכִּים לוֹ בְּשַׁעַר־הַכְּנִיסָה, הַנִּצָּב בְּתוֹךְ הָרִיק כִּבְתוֹךְ סֶדֶק צַר

וּבִלְתִּי־נִתְפָּס, כָּזֶה הַנִּפְעָר בֵּין מוֹעֵד אָבְדַן הַהַכָּרָה לְבֵין מוֹעֵד הַהִתְאַיְּנוּת הַמָּחְלֶטֶת,

בְּהַגִּיעַ הָרֶגַע הָאֱנוֹשִׁי הָאַחֲרוֹן.

וְהִנֵּה הוּא יוֹרֵד־לוֹ אֶל הַמַּעֲמַקִּים הַנַּהֲרִיִּים וּמַאֲזִין לַדֹּפֶק הַמּוּאָץ שֶׁל הָרוּחַ, זוֹ הַדּוֹהֶרֶת

מֵעָל, בֵּין הָעֵצִים הַמּוֹסִיפִים טַבָּעוֹת עַל טַבָּעוֹת בְּקֶצֶב נְשִׁירַת שַׂעֲרוֹתָיו שֶׁלּוֹ – – –

1986

---

בצידי הנהר

מאת

איתמר יעוז־קסט

פְּתִיל־נָהָר אַפְרוּרִי – הוּא הַשּׁוֹמֵר כָּאן עַל שִׁוּוּי־הַמִּשְׁקָל שֶׁל הַנּוֹף.

מִצִּדּוֹ זֶה: בַּיִת הַמִּתְנַדְנֵד בֵּין קִיּוּם לְאִי־קִיּוּם,

וּמִצִּדּוֹ זֶה: בֵּית־כְּנֶסֶת חָרֵב, הַנָּכוֹן לְהַמְרָאָה אֶל יְמוֹת־הַמָּשִׁיחַ,

וּכְגַחְלִילִיּוֹת הַנְּעוּצוֹת בְּגִבְעוֹלֵי־הָעֵשֶׂב – נְעוּצוֹת יֵשֻׁיּוֹת מִשֶּׁכְּבָר

בִּבְשַׂר הָאֲדָמָה;

בַּיִת הַנּוֹטֶה לְהִשָּׁמֵט אֶל הָאַיִן, וּבוֹ דַיָּר צוֹעֲנִי שֶׁנּוֹעַד כָּמוֹנִי לְהַשְׁמָדָה

– וְעוֹדֶנּוּ חַי,

אֶלָּא שֶׁבְּנִגוּד לִי, אֵין הוּא רוֹצֶה לִזְכֹּר דָּבָר מִכָּל שֶׁהָיָה

לְבַד מִצְּלִילֵי כִּנּוֹרוֹ, אוֹתָם הוּא שׁוֹלֵחַ עַל גַּלֵּי הַהֹוֶה,

וְאוֹתָם הוּא מוּכָן לְהַשְׁמִיעַ גַּם בְּאָזְנַי

וְהוּא כַּאֲבוֹתָיו אֲשֶׁר חָלְפוּ־עָבְרוּ בְּעֶגְלוֹתֵיהֶם לְאֹרֶךְ הַנָּהָר, בְּלִי לְהַצִּיב יָד וְזֵכֶר לְקִיּוּמָם. –

אַךְ יֵשׁ גַּם בָּבוּאוֹת־אֱנוֹשׁ הַמִּסְתַּתְּרוֹת בְּמַעֲבֵה הָעֲצָמִים שֶׁלְּאֹרֶךְ הַחוֹף

וְהַמְצַפּוֹת לִגְאֻלָּה:

בְּנֵי־אָדָם שֶׁחָיוּ פֹּה לְפָנִים וְיָרְדוּ בְּמַדְרֵגוֹת קִיּוּמָם,

נִסְפְּגוּ בְָּעָפר־וָאֵפֶר וּבְכֵלִים שְׁבוּרִים;

וְאָמְנָם, לְעֵת כִּי יִפְגַע בָּהֶם הַמַּבָּט הַזּוֹכֵר הֵם יֵחָלְצוּ מִשְּׁבִי הַחֲפָצִים הָאֲדִישִׁים

וְיִתְקַּבְּצוּ יַחַד, עַד הֱיוֹתָם לְעֵדָה מְקוֹנֶנֶת חֲרִישִׁית עַל הָעִיר שֶׁחָרְבָה;

אֶפְשָׁר, כָּךְ יָשְׁבוּ אֲבוֹתַי הַגּוֹלִים לְחוֹף נְהַר כְּבָר,

מַעֲלִים אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתָם שֶׁאֵינֶנָּה;

וְאוּלָם נוֹף זֶה שֶׁמִּסָּבִיב כְּבָר הִתְרוֹקֵן גַּם מֵאוֹמְרֵי קַדִּישׁ

וְרַק הַנּוֹסֵעַ הַמִּקְרִי עוֹד יִתְעַכֵּב, אַחַת לְכַמָּה שָׁנִים, לִפְנֵי בֵּית־כְּנֶסֶת נָטוּשׁ

כְּשֶׁהוּא תוֹהֶה הֵיכָן צַד הַ“מִּזְרָח”, שָׁעָה שֶׁהַכְּתָלִים עוֹמְדִים כְּתַפְאוּרוֹת עֲזוּבוֹת

אֲשֶׁר לְהַצָּגָה לֵיל־יוֹמִית, עַל רֶקַע נָהָר:

נְקוּדַת־הִצְטַלְּבוּת לִזְמַן וּלְמַאֲוַיִים אֲבוּדִים.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, בֵּית־כְּנֶסֶת חָרֵב – רַב כֹּחוֹ מִשֶּׁל בֵּית־כְּנֶסֶת בָּנוּי,

שֶׁהֲרֵי בִּזְכוּת דִּמְיוֹנוֹתָיו שֶׁל הַנּוֹסֵעַ הַמִּקְרִי יִתְאַכְלֵס עַד־מְהֵרָה בְּחוֹגְגִים

הַפּוֹרְשִׂים טַלִּיתוֹתֵיהֶם בָּאֲוִיר כִּמְבַקְּשִׁים לִלְכֹּד בָּהֶן יְצוּרֵי־מַעְלָה,

בְּדוֹמֶה לְצַיָּדִים הַפּוֹרְשִׂים רְשָׁתוֹת לְעוֹפוֹת־הַשָּׁמַיִם יוֹדְעֵי־הַכֹּל

אֲשֶׁר חוֹלְפִים פֹּה וְנֶעְלָמִים לְעֵבֶר קְנֵי־הַסּוּף; –

אָכֵן, פְּתִיל־נָהָר אֲפְרוּרִי זֶה שֶׁלְּרַגְלַי:

בְּקָצֵהוּ הָאֶחָד הוּא קוֹשֵׁר בַּיִת מָט לִפֹּל

וּבְלוּלָאָה שֶׁבְּקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי הוּא מַשְׁחִיל וּמְטַלְטֵל בֵּית־כְּנֶסֶת חָרֵב,

עַל סַף אִי־הָאַרְצִיּוּת,

עַד אֲשֶׁר יַגִּיעוּ בְּנֵי־אָדָם בַּעֲלֵי־זִכָּרוֹן, וּבְכֹחַ־הֲוָיָתָם יָעִירוּ

אֶת בָּבוּאוֹת־הַסְּתָרִים, וְהֵן כְּנִצּוֹצוֹת שֶׁהִתְפַּזְּרוּ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה

לְאַחַר חֻרְבַּן עוֹלָמוֹת –

וְהַמְצַפִּים כִּי מִישֶׁהוּ יַעֲלֶה אוֹתָם מִגָּלוּת הַחֹמֶר הֶחָשׁוּךְ.

*

וְאַתְּ יָשַׁבְתְּ עַל הַחוֹף, לְיַד שֻׁלְחַן־עֵץ נָטוּשׁ,

בֵּין מַרְאוֹת שֶׁתָּאֲמוּ־לֹא־תָאֲמוּ אֶת כָּל שֶׁסִּפַּרְתִּי בְּאָזְנַיִךְ,

וַאֲנִי פּוֹשֶׁט מֵעָלַי אֶת הַבְּגָדִים, עַד הָעֵירֹם כִּמְעַט,

כְּדֵי לִטְבֹּל בְּמֵי הַנָּהָר שֶׁעָטָה גָוֶן יְרַקְרַק־שְׁחַרְחַר,

נִדְמֶה, הוּא גָח וּמְפַכֶּה מִתּוֹךְ חַדְרֵי־קְבוּרָה תַּת־קַרְקָעִיִּים; –

הַשֶּׁמֶשׁ נָטְתָה לְעֵבֶר אִי־הַצִּפֳּרִים שֶׁבֵּין זְרוֹעוֹת הַנָּהָר

וְשִׁפְעַת בַּעֲלֵי־הַכָּנָף

הִתְנוֹדְדָה כְּעַרְסָל־שֶׁל־מַעְלָה עַל־פְּנֵי הַמַּיִם הַזּוֹרְמִים לְאַט,

כְּשֶׁהקּוֹלוֹת הַחַדִּים קוֹרְאִים לָבוֹא וְלִשְׁכַּב בָּעַרְסָל הַנָּע וְהַנָּד וְהַצַּוְחָנִי,

מִתְנוֹדְדִים וּמִתְעַרְסְלִים הֵנָּה וָשׁוֹב מֵעַל לַמַּיִם חוֹרְשֵׁי־הַמְּזִמּוֹת;

שֶׁהֲרֵי פְּעָמִים כֹּה הַרְבֵּה אָמַרְתִּי לִי

כִּי בְּיוֹם שׁוּבִי אֶל הַנָּהָר שֶׁבְּעִיר הֻלַּדְתִּי

וּבְעֵת רִדְתִּי אֶל מַעֲמַקֵּי הַמַּיִם כְּדֵי לִרְחֹץ בָּהֶם (כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתִי בְּעוֹדִי יֶלֶד)

יֹאחֲזוּ בִּי הַגַּלִּים – וְאֶטְבַּע;

וְאוּלָם, הַמַּיִם אֲשֶׁר חָתְכוּ בִּי תְחִלָּה בְּצִנָּתָהּ שֶׁל סַכִּין־מִטְבָּח

רָגְעוּ עַד־מְהֵרָה וְשָׁקְטוּ בְּחָזִי גַם פִּרְפּוּרֵי־הַלֵּב,

בְּעוֹדִי שׂוֹחֶה עִם זִרְמֵי־עֲצַלְתַּיִם

וְשׁוֹכֵחַ כִּמְעַט כָּלִיל כִּי הַנָּהָר – זֶה כְּבַר הָיָה בְּעֵינַי לִנְהַר סְמָלִים וְרֶמֶז; –

וְהִנֵּה, בְּכָל זֹאת, בַּעֲלוֹתִי מִקֵּץ זְמַן עַל הַחוֹף, חַשְׁתִּי כֵּיצַד הוּא מִתְבַּקֵּעַ לִשְׁנַיִם:

לְנָהָר הָעוֹשֶׂה דַרְכּוֹ בְּתוֹךְ הַגַּשְׁמִיּוּת,

וּלְנָהָר הַזּוֹרֵם בְּתוֹךְ תָּאֵי כְּחוֹל־הַיַּלְדוּת שֶׁל מֹחִי,

נוֹהֵר וְּמְגַלְגֵּל בָּבוּאוֹת־בָּבוּאוֹת שֶׁל דְּמֻיּוֹת מִשֶּׁכְּבָר,

בִּמְקוֹם גַּלִּים וּמְעַרְבֹּלוֹת הַמַּדִּיפִים בָּאְשָׁה שֶׁל פִגְרֵי דָגִים וְצִפֳּרִים; –

וְהֵם הָיוּ בִּי, כָּל הַדְּמֻיּוֹת הַנִּצּוֹצִיּוֹת, יַחַד עִם הַנָּהָר

אֲשֶׁר לְקָצֵהוּ הָאֶחָד קָשׁוּר בַּיִת הַמִּתְנוֹדֵד בֵּין קִיּוּם לְאִי־קִיּוּם,

וּלְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי – בֵּית־כְּנֶסֶת חָרֵב.

1980

---

כסא־הגלגלים הריק של סבא אלכסנדר

מאת

איתמר יעוז־קסט

צְנִיפַת סוּסִים. כִּרְכָּרָה וְדֹחַק בְּנֵי־אָדָם, אֲרוֹן־עֵץ וּבוֹ מָוֶת רִאשׁוֹן.

וְסַבָּא אַלֶּכְּסַנְדֶר הֶחָכָם, שֶׁיָּדַע לָמוּת בְּעוֹד מוֹעֵד, שֶׁהִשְׂכִּיל לְדַלֵּג מֵעַל לְכָל קַוֵּי הָאֵשׁ וְהֶעָשָׁן בּקְפִיצָה אַחַת מִתּוֹךְ כִּסֵּא־הַגַּלְגַּלִּים שֶׁלּוֹ אֶל זִמְזוּם עֲצֵי־הָעַד שֶׁבְּג’וּנְגֶל בֵּית־ הָעָלְמִין שֶׁל עִירוֹ; סַבָּא קְטוּעַ־הָרַגְלַיִם שֶׁהֵטִיב לְעוֹפֵף אֶל תּוֹךְ מוֹתוֹ מִתּוֹךְ הַסֻּכֶּרֶת שֶׁאָכְלָה אֵיבָרָיו, בְּנָטְשׁוֹ מֵאָחוֹר אֶת כִּסֵּא־הַגַּלְגַּלִּים הַחוֹרְקָנִי שֶׁל חָלְיוֹ – הוּא הַיָּחִיד מִכָּל הַמִּשְׁפָּחָה הַמִּתְהַלֵּךְ עֲדַיִן בְּבִטְחָה בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, נִכְנָס וְיוֹצֵא בְּאֵין־רוֹאֶה בְּשַׁעַר בֵּיתוֹ שֶׁנֶּחֱרַב; אַךְ סַבָּא אַלֶּכְּסַנְדֶר אֵינוֹ רוֹאֶה דָבָר, שֶׁכֵּן הָעוֹלָם נֶעֱצַר בַּעֲבוּרוֹ בְּטֶרֶם אֵשׁ וּבְטֶרֶם עָשָׁן, סַבָּא אַלֶּכְּסַּנְדֶר אֲשֶׁר הִשְׂכִּיל לָמוּת בְּעוֹד מוֹעֵד וְכָעֵת הוּא יָשֵׁן לְקוֹל זִמְזוּם עֲצֵי הַבּוּקִיצָה וְהַצֶּאֱלוֹן, בְּעוֹד כִּסֵּא־הַגַּלְגַּלִּים הָרֵיק אָץ־וְרָץ מִסָּבִיב לָעִיר וְקוֹרֵא לְמִישֶׁהוּ לָבוֹא בְּעִקְּבוֹתָיו, לָבוֹא וּלְהַגִּיד “קַדִּיש”, אָץ־רָץ וְנִטְפָּל בְּקוֹלוֹ הַחוֹרְקָנִי אֶל כָּל מִי שֶׁחוֹצֶה אֶת הָעִיר וְרֵיחַ יְהוּדי עוֹלֶה מִגּוּפוֹ.

---

הקיץ של סבא יוּלִיּוּס בתוך קבר־אחים

מאת

איתמר יעוז־קסט

סָבִי שָׁלַח יָדוֹ אֶל מְצִלַּת הַשֻּׁלְחָן כְּדֵי לִקְרֹא לַמְשָׁרֶתֶת לְהַגִּישׁ לוֹ דְבַר־מָה…

                      וְאוּלָם מַה צָרְכֵיהֶם שֶׁל מֵתִים בְּזִיו־יוֹם־קַיִץ שֶׁכָּזֶה, כְּשֶׁהָעֵצִים מוֹצִיאִים לָשׁוֹן אֲדֻמָּה־פִּרְחִית כְּנֶגֶד הָעוֹלָם, וּצְלִיל הַפַּעֲמוֹן נָמֵס בָּאֲוִיר וּמְטַפְטֵף אֶת קוֹלוֹתָיו עַל מִצְחוֹ שֶׁל אָדָם, הַפּוֹקֵד לְשָׁעָה קַלָּה אֶת נַחְלָתוֹ־כִּבְיָכוֹל, וְהוּא נִצָּב מוּל דַּלְתוֹת הַבַּיִת עַתִּיק־הַיּוֹמִין, אֵלּוּ דַלְתוֹת־עֵץ־ הַתּוֹלַעְנָה הַגְּבוֹהוֹת וּרְפוּדוֹת־הַמֶּשִׁי, דְּלָתוֹת מְאֻלָּפוֹת־מְמֻשְׁמָעוֹת הֵיטֵב, כְּעֵין שׁוֹמְרֵי־סַף לְבוּשֵׁי פְּאֵר בָּלֶה מִצְּבָא הוֹד קֵיסָרוּתוֹ פְרַנְץ יוֹזֶף, דְּלָתוֹת אֲשֶׁר נִשְׁבְּעוּ אֱמוּנִים לַעֲצֹר בְּעַד קוֹלוֹת אֱנוֹש שֶׁבֵּין כֹּה וְכֹה אֵינָם עוֹד;

וְסָבִי שׁוּב שׁוֹלֵחַ יָדוֹ אֶל הַמְּצִלָּה, אֶלָּא שֶׁהַיָּד נֶעֱצֶרֶת בְּתוֹךְ הָרֵיקָנוּת שֶׁל אַחַר־הַצָּהֳרַיִם: דְּבַר־מַה מַפְרִיעַ לְיָדוֹ שֶׁל סַבָּא יוּלִיּוּס לָנוּעַ וּלְהָפִיק אֶת הַצִּלְצוּל; – אֶפְשָׁר, זֶה כַּדּוּר־הַמִּקְלָע שֶׁנִּתְקַע בֵּין צַלְעוֹתָיו וְהוּא הַגּוֹרֵם לוֹ אִי־נוֹחוּת גַּם בְּמַעֲמַקֵּי הַמָּוֶת, הֵן בִּקֵּשׁ בְּכָל מְאֹדוֹ מִיתָה שׁוֹנָה: בְּמַעֲבֵה גַנּוֹ רְחַב־הַיָּדַיִם וְהֶעָטוּר שִׂיחֵי פֶּטֶל וְלִילָךְ, בְּשִׁבְתוֹ בְּכֻרְסַת־הַנְּצָרִים שֶׁלּוֹ, אַגַּב נִמְנוּם אוֹזֵל וְהוֹלֵךְ כֶּאֱזֹל שְׁעוֹת הַיְמָמָה מִתּוֹךְ הַשָּׁעוֹן שֶׁבְּוֶרַנְדַת־הַזְּכוּכִית, בְּעוֹד הַקּוּקִיָּה שֶׁבַּשָּׁעוֹן קוֹרֵאת לוֹ לָגֶשֶׁת אֶל הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוךְ בִּידֵי סָבָתִי הַלְּבָנָה, וְהוּא רַק יוֹשֵׁב וְיוֹשֵב בְּכֻרְסַת־הַנְּצָרִים אֲשֶׁר לוֹ, אִם חַי וְאִם מֵת, לְמוּל הַמִּזְרָקָה הַמְנַעֲנַעַת סִילוֹן מַיִם חַיִּים, אַט־לְאַט, בְּעוֹד הַצָּב שֶׁבֵּין הָעֲשָׂבִים שֶׁבְּשׁוּלֵי הַמִּזְרָקָה זָע לְאִטּוֹ, הֲלֹא הוּא אֲדוֹן הַזְּמַן קַל־הַכִּלָּיּוֹן, הַיוֹדֵעַ בְּאִינְסְטִינְקְט כִּי בֵּיתוֹ הוּא מִבְצָרוֹ;

אֶלָּא שֶׁדְּבַר־מַה מַפְרִיעַ כָּעֵת לְסַבָּא יוּלִיּוּס לְהוֹשִׁיט יָדוֹ אֶל הַמִּצְלָּה וּלְהָפִיק אֶת הַצִּלְצוּל הַמְיֻחָל – אֶפְשָׁר, אֵין זֶה כִּי אִם כַּדּוּר־הַמִּקְלָע הַתָּקוּעַ עָמֹק בֵּין צַלְעוֹתָיו אוֹ בְּלִבּוֹ, וְאֶפַשָׁר כִּי מַפְרִיעַ לוֹ צִמְצוּם הַמָּקוֹם שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקוֹ בְּתוֹךְ קֶבֶר־הָאַחִים; שֶׁכֵּן, כְּדֵי לְהָפִיק אֶת הַצִּלְצוּל מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים עָלָיו לְהַטְרִיד עֲצָמוֹת שְׁכֵנוֹת, וְעָלָיו לְהַטְריחַ גַּם אֶת עַצְמוֹתֶיהָ הַלְּבָנוֹת שֶׁל סָבָתִי הַלְּבָנָה וּתְאֵבַת תַּעֲנוּג הַשֵּׁנָה שֶׁל אַחַר־הַצָּהֳרַיִם, בְּמַעֲמַקֵּי הַגַּן הֶעָטוּר שִׂיחֵי פֶּטֶל רֵיחָנִי, זֶה הַצּוֹבֵעַ אֶת הָאֶצְבָּעוֹת כְּעֵין דְּיוֹ־סְתָרִים בָּהּ יִכָּתְבוּ רַק דְּבָרִים שֶׁל קַיִץ־עַד;

וּבְתוֹךְ קֶבֶר־הָאַחִים רְחַב־הַיָּדַיִם, שֶׁאָרְכּוֹ כְּשֶׁל קְרוֹן־רַכֶּבֶת הַשּׁוֹעֵט אֶל הָאַיִן זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, מְנַסֶּה סָבִי בְּכָל מְאֹדוֹ לְהוֹשִׁיט יָד וּלְצַלְצֵל לְאֵיזוֹ אֲרֻחַת צָהֳרַיִם אוֹ עֶרֶב שֶׁל יוֹם קֵיצִי וְרוֹגֵעַ – וְאוּלָם נִשְׁמַעַת רַק שְׁרִיקַת הָרַכֶּבֶת וְקֶבֶר־הָאַחִים פּוֹנֶה בִּדְהָרָה לְתוֹךְ גַּן הַבַּיִת, קֶבֶר־רַכֶּבֶת עִם תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה מוֹשָבִים שֶׁל מוּצָאִים לְהוֹרֵג וּלְנֶגֶד עֵינַי אֲשֶׁר בָּאתִי, מִקֵּץ יַלְדוּת וּבַחֲרוּת וְקָרוֹב לְשִׁלְהֵי יְמֵי עֲמִידָתִי, לִרְאוֹת וְלוּ עוֹד פַּעַם אַחַת, אֶת יְרֻשָּׁתִּי שֶׁאֵינֶנָּה, שֶׁנָּמוֹגָה בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים עוֹנוֹת קַיִץ וְחֹרֶף… וְהִנֵּה לְנֶגֶד עֵינַי דּוֹהֶרֶת הָרַכֶּבֶת בִּשְׁתִי־וָעֶרֶב שְׁבִילֵי הַגַּן, רוֹמֶסֶת אֶת שִׂיחֵי הַפְּרָחִים, מַקְפִּיאָה אֶת מֵי הַמִּזְרָקָה וּמְעִיפָה אֶת הַבַּיִת כֻּלּוֹ לְעֶבֶר הַשָּׁמַיִם, עִם הַנִּצּוֹצוֹת הַנִּתָּזִים מִן הַקַּטָּר.

1986

*

---

[וְכִי מַה צִּפִּיתִי לִמְצֹא]

מאת

איתמר יעוז־קסט

וְכִי מַה צִּפִּיתִי לִמְצֹא בִּגְבוּלוֹת אֶרֶץ זוֹ

אֲשֶׁר בְּכֹחַ־הַשִּׁכְחָה נִסִּיתִי לְהַפְשִׁיט מֵעָלֶיהָ אֶת מַעֲטֵה הַגַּשְׁמִיּוּת

בֵּין קַוֵּי־מִתְאָר שֶׁל אַל־הוֹוֶה,

זֶה הַנִּתְפָּס בַּחוּשִׁים רַק בְּעֵת הֱיוֹת הָעוֹלָם בְּמַצָּב שֶׁל נְזִילוּת

עַל סַף הַתַּרְדֵּמָה,

בְּעוֹד תֵּבַת־מִשְׁפָּחָה חֲשׁוּכַת־פְּנִים נִפְתַּחַת בַחֲרִיקָה לֵילִית

וּמְגֻבָּבִים בָּהּ בָּתֵּי־יַלְדוּת, חֲפָצִים וִיצוּרֵי־דִמְיוֹן בִּשְׁלַל צִבְעֵי הַנְּשִׁיָּה,

מְלֻמָּדֵי שְׁתִיקַת הָאֹשֶׁר וּמְכֻנָּסִים בְתוֹךְ עַצְמָם; –

וְהִנֵּה הֵם מָעֳלִים אֶחָד לְאֶחָד אֶל הָאוֹר, אַךְ אֵין אִישׁ רוֹאֶה אוֹתָם מִלְּבַדִּי,

וְגַם לֹא אֶת הַתֵּבָה עַצְמָהּ אֲשֶׁר יוֹשֶב עָלֶיהָ, בְּמִצְמוּץ עֵינַיִם: נַנַּס־הַזְּמַן,

וְהוּא מַקִּישׁ וּמַקִּישׁ בַּמַּפְתֵּחַ שֶׁבְּיָדוֹ, בְּרַעַשׁ גוֹבֵר וְהוֹלֵךְ

כְּמַבְרִיחַ רוּחוֹת־רְפָאִים הַמְחֻפָּשִׂים לְאוֹרְחֵי פֶּתַע מֵאַרְצוֹת־מֶרְחָק.

---

השכֵנָה ממול

מאת

איתמר יעוז־קסט

"בָּכִיתִי כָּל־כָּךְ

– אָמְרָה הַשְּׁכֵנָה מִמּוּל –

כְּשֶׁרָאִיתִי אֶתְכֶם מוּבָלִים בָּרְחוֹב…"

וַאֲנִי נִרְתַּעְתִּי לְאָחוֹר כְּדֵי פְּסִיעָה אַחַת. בִּקַּשְׁתִּי לְהִתְרַחֵק.

דִּמִּיתִי כִּי נָגַח בִּי הַסּוּס הָרָתוּם לְעֶגְלַת־מַשָּׂא וּמְעַט הַצְּרוֹרוֹת

עִם הַכִּסֵּא וְהַשֻּׁלְחָן הַמֻּשְׁלָכִים בֵּין דָּפְנוֹת־הָעֵץ

מְקַפְּצִים בָּאֲוִיר, נִדְמֶה, שׁוֹאֲפִים לְהִתְעוֹפֵף לְעֵבֶר הַשָּׁמַיִם

אוֹ הָאָרֶץ. הַסּוּס פָּתַח בִּדְהָרָה תּוֹךְ רַעַשׁ לֹא־בָּרוּר שֶׁל הַחַלּוֹנוֹת מִסָּבִיב.

אַךְ בְּהַגִּיעֵנוּ אֶל הַמִּגְרָשׁ הָרֵיק, זֶה הַמַּפְרִיד בֵּין הָעִיר וְשַׁעַר הַגֶּטּוֹ, עָלוּ בְּנֵי־אָדָם נוֹסָפִים

לָעֲגָלָה, עִמָּם רָהִיטִים וְקִרְעֵי־חֲבִילוֹת, כְּאִלּוּ פִּתְחֵי דּוֹרוֹת מִקֶּדֶם פּוֹלְטִים אוֹתָם מִן הָאַיִן.

גַּם קוֹל הָעֶגְלוֹן כְּבָר הִדְהֵד מִלֵּב הַלַּיְלַה מְטֻשְׁטַשׁ־הַמַּרְאֶה,

וַאֲנִי הִתְכַּרְבַּלְתִּי לְצַד אִמִּי עַל הַסַּפְסָל הַמִּתְנַדְנֵד

בְּסָמוּךְ לְעַכּוּזוֹ שֶׁל הַסּוּס – –

אֲפִלּוּ עֶצֶב לֹא הָיָה בִּי,

וְרַק מַבָּטָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה, שֶׁנִּגְּשָׁה אֵלַי מִקֵּץ שָׁנִים הַרְבֵּה,

כְּדֵי לְהַבִּיעַ אֶת תַּנְחוּמֶיהָ

הֵטִיל בִּי אֵיזֶה חוֹר קָטָן וּמִקְרִי

כְּשֶׁל רְסִיס־זְכוּכִית שֶׁנִּסְפַּג בַּגּוּף,

בְּעוֹד הַשְּׁעָרִים נִנְעָלִים סָבִיב־סָבִיב

וַאֲנִי נִרְתָּע לְאָחוֹר מִפְּנֵי הָאִשָּׁה

(אֶפְשָׁר, מִתּוֹךְ אִי־צֶדֶק גָּמוּר)

פְּסִיעָה אַחַת נוֹסֶפֶת.

אני עולה עם בתי על קברי־אבות, בארץ־ניכר

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

בשער הכניסה

מאת

איתמר יעוז־קסט

כְּאִישׁ הַמֵּרִים רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ שֵׁנָה

הִגְבִּיהָה הָעִיר אֶת רֹאשׁ מִגְדָּלֶיהָ אֶל־מוּל הַשָּׁמַיִם,

בְּשָׁכְבָהּ עַל צִדָּהּ, בְּעוֹד רֶטֶט עוֹבֵר בְּגִזְעֵי הָעֵצִים; –

הֵן כֹּה חֲרִישִׁית נָשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת

וְעַל מַיִם רַבִּים קוֹל לֹא נִשְׁמַע

מִלְּבַד מַשַּׁב־הָרוּחַ הַסּוֹבֵב בִּקְנֵי אַגְמוֹן וְסוּף,

וְגַם אַיְלוֹת־הַשָּׂדֶה לֹא בָּאוּ לִשְׁבֹּר צְמָאָן

בַּמַּיִם הַכְּחַלְחַלִּים וּמְרֻקְּמֵי־הָאַצּוֹת,

שָׁעָה שֶׁהַדֶּרֶךְ פָּנְתָה אֶל שַׁעַר הָעִיר

עִם מַגַּע גַּלְגַּלֵּי כְּלִי־הָרֶכֶב,

וַאֲנִי עוֹצֵר בַּנֶּהָג וְיוֹרֵד

אֶל שְׂדוֹת חִטָּה וְדַרְדָּרִים,

לָשֵׂאת תְּפִלָּה כְּמִי שֶׁבָּא אֶל פַּאֲתֵי בָּתֵּי־קְבָרוֹת;

וְאוּלָם, בְּטֶרֶם כַּלּוֹתִי אֶת דְּבָרַי

דִּמִּיתִי לִשְׂמֹעַ רוּחוֹת־רְפָאִים צוֹחֲקוֹת מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי

בְּעוֹדִי מִסְתַּבֵּךְ בְּטַלִּית וּבִתְפִלִּין

שֶׁהֲרֵי בְּעִיר זוֹ יָדְעוּ כָּל שׁוֹכְנֵי־הֶעָפָר

אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי שֶׁהָיוּ מְשֻׁלְּלֵי אֱמוּנָה וּמִצְווֹת

וְעַל־כֵּן תָּמְהוּ עַד־מְאֹד עַל מַעֲשַׂי; –

וְאָמְנָם, אָזְנַי קָלְטוּ

אֶת נְהִיקוֹת חֲזִירֵי־הַשֻּׁמָּן שֶׁגָּדְלוּ בַּחֲצֵרֵנוּ

וּכְמוֹ לְבָרֵךְ עַל שׁוּבִי הֵם בָּאוּ כָּעֵת,

אַף שֶׁהָעֶרֶב כְּבָר הֵחֵל אֶת חַיָּיו הַחֲשֵׁכִים וְהַקָּרִים מִסָּבִיב

בְּבָלְעוֹ שְׁתֵּי צְלָלִיּוֹת:

אָב וּבִתּוֹ,

וַאֲנִי רַק עוֹמֵד וּמַחֲרִישׁ

בְּעוֹד נְהַר הָעִיר רוֹבֵץ לְרַגְלַי:

שָׂטָן הָעוֹטֶה תְּכֵלֶת – –

---

לינת לילה

מאת

איתמר יעוז־קסט

מֵעַל הַדֶּרֶךְ

צִפָּרְנֵי עֲנָנָה שְׁחוֹרוֹת

גִּלְּפוּ דְמוּת חַיָּל עַל מִשְׁמַרְתּוֹ

לְבַל יָבוֹא אִישׁ לֹא־קָרוּא

אֶל בְּאֵר־הַשָּׁנִים בָּהּ צְרוֹר־הַחַיִּים שָׁקוּעַ

וַאֲשֶׁר גּוֹמְעוֹת מִמֶּנָּה

רַק נְשָׁמוֹת בְּנוֹת הַמָּקוֹם;

וּסְבִיב הַבְּאֵר – פְּסָלִים, חַיּוֹת־בַּיִת וְקוֹלוֹת בֶּהָלָה וּצְחוֹק,

וְנָע רֹאשׁ הַזָּקִיף הֵנָּה וָהֵנָּה עִם נְשִׁיבַת רוּח קַלָּה

כְּשׁוֹאֵל אֶת פִּי: אַתָּה שׁוּב כָּאן?

אַחַר, יָרְדוּ טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם בִּתְנוּעָה לוּלְיָנִית עַל הַגַּגּוֹת וְעַל הָעֵצִים

וּפְנֵי הַחַיָּל נָמוֹגוּ מֵאֲחוֹרֵי הַיָּרֵחַ כְּהִמּוֹג זֵכֶר מִלְחָמָה רְחוֹקָה –

וְהִנֵּה, לְנִטְפֵי הַמַּיִם הָיָה רֵיחַ אֲזוֹבְיוֹן וְיַלְדוּת

וּלְנִטְפֵי הַמַּיִם הָיָה גַּם רֵיחַ דָּם, בֵּין פִּרְחֵי־הַפַּסְחָא,

אַךְ רָצְתָה בִּתִּי לְהָרִיחַ אֶת רֵיחַ הַתִּפְרַחַת בִּלְבַד

עִם רֵיחַ הַנָּהָר הַבּוֹהֶה אֶל יְפִי עַצְמוֹ,

רָצְתָה בִּתִּי לִשְׂמֹחַ לְמַרְאֵה עֲצֵי־הָעֲרָבָה הַמִּתְכּוֹפְפִים אֶל הַנָּהָר

נִדְמֶה, תָּרִים הֵם אַחַר מַחֲשָׁבוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ הַמַּיְמָה,

וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי אִם לְהִתְאַוּוֹת לִשִׂמְחָתָהּ שֶׁל בִּתִּי

אוֹ לְקַוּוֹת לְתוּגָתָהּ

לְמוּל תַּפְאוּרוֹת נְטוּשׁוֹת שֶׁל עִיר בַּלַּיְלָה,

שֶׁכֵּן הָיִיתִי בְּעֵינֵי עַצְמִי כְּאִישׁ מִנִּי־קֶדֶם

הַמֵּשִׁיב אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ מִצְרַיְמָה,

הָיִיתִי כְּמִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹעֶה לָאַזְהָרָה לְבִלְתִּי־הָשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ לְאַדְמַת־נֵכָר –

הִנֵּה עַל־כֵּן רָצִיתִי עַד־מְאֹד כִּי אִישׁ מִן הַמָּקוֹם יִקְרָא בִּשְׁמִי

וְיֹאמַר:

"סוּרוּ־נָא אֶל בֵּיתִי, אַף כִּי אֵינֶנּוּ בְּתוֹךְ הַגַּשְׁמִיּוּת

            וְלִינוּ עִמָּדִי עַד הַבֹּקֶר" – –

---

מציעים לי את בית משפחתי לרכישה

מאת

איתמר יעוז־קסט

מַה יְּהֵא עַל בַּיִת אֲשֶׁר קְלָלָה הוּטְלָה בּוֹ,

שְׁחוֹרָה וְיַנְשׁוּפִית וְהִיא רוֹבֶצֶת בְּכָל הַחֲדָרִים?

זוֹ קִלְלַת אִמִּי בְּטֶרֶם צֵאתָהּ לְדֶרֶךְ תְּלָאוֹתֶיהָ,

זוֹ קִלְלַת אִמִּי לְבַל יֵשֵׁב אִישׁ זָר בְּבֵית כְּלוּלוֹתֶיהָ

וְיִשְׂבַּע נַחַת;

אַךְ כָּעֵת עוֹמֵד אֲנִי עִם בִּתִּי בִּקְצֵה הַמִּדְרָכָה

וּבַעַל הַבַּיִת – אֲפֵל פָּנִים כְּצוֹעֲנִי נוֹדֵד – מְסַפְסֵר בְּבֵית־הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר לִי,

עִסְקָאוֹת הוּא מַצִּיעַ מִבְּלִי שֶׁיֵּדַע מַה טִּיב מַרְכֻּלְתּוֹ הַמַּצְמִיחָה יְצוּרֵי־שִׁכְחָה אַרְסִיִּים:

“רְאֵה אֶת הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל עִם תַּגְלִיפֵי־הָעֵץ!” – מַשְׁמִיעַ בְּחֶלְקַת־הַלָּשׁוֹן,

אַךְ הַשַּׁעַר נֶעֱלַם וְאֵינֶנּוּ וְרַק סוּסֵי־פֶּרֶא מִתְרוֹצְצִים בִּמְקוֹמוֹ כִּמְרִיחִים סַכָּנָה,

“הַבֵּט וּרְאֵה… הֶחָצֵר יָפָה וְרַחֲבַת יָדַיִם!…” הוּא מְחַנֵּן אֶת קוֹלוֹ,

אַךְ עֲרוּגַת־הַפְּרָחִים מִתְפָּרֶקֶת לְעַשְׂרוֹת חֻלְדּוֹת זְקוּפוֹת־זָנָב וּמְפִיצוֹת רֵיחַ,

“רְאֵה אֶת רִבּוּי הַחֲדָרִים פֹּה!…” וְהִנֵּה מִתְקַבְּצִים וּבָאִים זַאֲטוּטִים זָבֵי־חֹטֶם וּמְנֻגָּעִים

וּמְלַקְּטִים פֵּרוּרִים שֶׁל דִּבְרֵי־מְתִיקָה מֵעַל הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַכִּסְאוֹת

אֲשֶׁר צָפִים עַל־פְּנֵי תְּהוֹם רַבָּה;

וְעֵינֵי בִּתִּי מִתְקַשְּׁרוֹת בֶּכִי

בּוֹכָה בִּתִּי בְּכִי פְּנִימִי אֲשֶׁר דַּי בּוֹ כְּדֵי לְחַטֵּא אֶת הַבַּיִת כֻּלּוֹ,

וַאֲנִי מְדַבֵּר עַל לִבָּהּ:

“קְלָלָה הַמִתְקַיֶּמֶת – אוֹת וְסִימָן הוּא שֶׁגַּם הַבְּרָכוֹת תִּתְקַיֵּמְנָה לֶעָתִיד לָבוֹא…”

וְאוּלָם בַּעַל־הַבַּיִת עוֹדוֹ טוֹרֵחַ לְהַצִּיעַ

סְחוֹרָה שֶׁאֵינָהּ חֹמֶר – אַף כִּי הוּא מֵרִים וּמוֹרִיד חֲפָצִים

בִּזְרוֹעוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת,

אֲרֻכּוֹת וְנִפְתָּלוֹת כְּמוֹ הָרְחוֹבוֹת הַמּוֹלִיכִים אֶל בֵּית־הַקְּבָרוֹת שֶׁבִּקְצֵה הָעִיר – –

---

בין קברי אבות

מאת

איתמר יעוז־קסט

אֶפְשָׁר, רַק חִרְגַּת־אָבָק שֶׁהִתְנַצְנְצָה עַל־גַּבֵּי לוּחַ־אֶבֶן

כִּנְפֹל עָלָיו קֶרֶן־אוֹר פִּתְאוֹמִית,

אוֹ רַפְרַף לֵילִי שֶׁהֵקִיץ בְּעַל־כָּרְחוֹ וּמַכֶּה בִּכְנָפָיו הַמִּזְדַּהֲרוֹת

אֶת הַמַּצֵּבָה שֶׁיָּשֵׁן עָלֶיהָ –

וְאוּלַי הַנְּשָׁמָה הִיא זוֹ,

בְּכָל זֹאת,

בְּשׁוּבָהּ אֶל אֲדוֹנֶיהָ

לְאַחַר עֲשׂוֹתָהּ אֶת הַדֶּרֶךְ מִן הָאַיִן אֶל הַיֵּשׁ? – –

כִּי הֲרֵי מֻרְגָּשִׁים רִטּוּטֵי חַשְׁמַל בָּאֲוִיר

עַד שֶׁחָשִׁים בָּהֶם זְקִיקֵי־הַשֵּׂעָר שֶׁעַל הַזְּרוֹעַ,

כְּאִלּוּ מִתְעוֹרֶרֶת סוּפָה בַּשָּׂדוֹת,

וְהִנֵּה הַנֵּר שֶׁעַל הַקֶּבֶר

פּוֹנֶה לְכָאן וּלְכָאן; –

אֲנִי מַשְׁפִּיל מַבָּטִי אֶל הַמַּצֵּבָה שֶׁלְּרַגְלַי

וּמְדַמֶּה אֶת הַשֶּׁלֶד שֶׁבַּקֶּבֶר בְּשְׁכִיבָתוֹ הָאַפְרַקְדָּנִית

כִּבְשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת

עֵת מַפְסִיק מִתַּלְמוּדוֹ גַּם הָאִישׁ הַחַי,

עָיֵף מִן הַגְּוִילִים הַמְמַלְּאִים אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו עַד־תֹּם:

לְעֵת כָּזוֹ הָיְתָה וַדַּאי מִתְנַמְנֶמֶת לְשָׁעָה קַלָּה גַּם הַקְּדֻשָּׁה בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל אָבִי־זְקֵנִי,

בְּעוֹדוֹ אוֹסֵף כֹּחוֹת כְּדֵי לְהֵעָנוֹת לְבַקָּשׁוֹת עוֹלַם־הַנִּבְרָאִים,

זֶה הַמּוֹסִיף לִטְרֹד מְנוּחָתוֹ גַּם בַּהֲוָיָתוֹ הָאִי־גַּשְׁמִית;

וְאָמְנָם אֲנִי רוֹאֶה כָּעֵת אֶת פְּנֵי בִּתִּי:

עוֹמֶדֶת הִיא בֵּין מְבַקְּשֵׁי־הַבַּקָּשׁוֹת וּשְׂפָתֶיהָ רוֹחֲשוֹת דּומִיָּה

וַאֲנִי מְנַסֶּה לְצָרֵף אֶת מַחְשְׁבוֹתַי לְמַחְשְׁבוֹתֶיהָ

לְמַעַן יֵעָשֶׂה רְצוֹנָהּ בְּכֹחַ הָאִוּוּי הַכָּפוּל…

                    וְאָכֵן,

זוֹ שָׁעָה שֶׁבָּהּ בַּרְחֲשֵׁי הַקַּיִץ מִסְתּוֹדְדִים עַל־פְּנֵי הַקֶּבֶר

וְתַחַת מַעֲטֵה הָאֲדָמָה מְצַפּוֹת כָּל הָעֲצָמוֹת לְהִתְרַחֲשׁוּת

וְלוּ גַּם בְּהֶעְדֵּר מַשְׁמָעוּת לְעוֹלַם־הַנִּגְלֶה,

בְּדוֹמֶה לְשֹׁרֶשׁ הָעֵץ שֶׁחָדַר בֵּין סִדְקֵי הַגּוֹלֵל

וְהִתְעָרֵב עִם שְׂרִידֵי הַבַּר־מִנַּן;

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לְקוֹל זִמְזוּם עֲלֵי עֵץ־הַלִּבְנֶה וְהַבַּרְחָשִׁים

מִצְטָרֵף גַּם רִנּוּן עוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם מֵעָל

וְהַכֹּל הוֹמֶה,

כָּל סִיבֵי הָעֲצַבִּים –

בְּעוֹד סֵפֶר־הַתְּהִלִּים הַדַּק שֶׁהֶחֱזַקְתִּי בּוֹ

נִשְׁמָט מִמֶּנִּי

וּמִישֶׁהוּ הוֹלֵךְ וּבָא,

                הוֹלֵך וּבָא,

וּמַעֲבִיר אֶצְבְּעוֹתָיו בַּעֲדִינוּת עַל הַחֲפָצִים

וְעַל פִּתְקֵי־הַבַּקָּשׁוֹת הַכְּתוּבִים פָּנִים וְאָחוֹר,

תּוֹךְ שֶׁהוּא נוֹשֶׁף עַל הַנֵּר

לְבַל תֻּרְגַּשׁ נוֹכְחוּתוֹ – –

---

בתחנה הישָנָה

מאת

איתמר יעוז־קסט

הַלְמוּת פַּעֲמוֹנִים בָּאֲוִיר

מוֹנַעַת שֵׁנָה מִן הַנָּהָר שֶׁלְּרַגְלֵי הַגֶּשֶׁר,

אַךְ הָלְאָה מִן הַחוֹף

עוֹד הוֹמָה־לֹא־הוֹמָה תַּחֲנַת־הָרַכֶּבֶת הַיְשָׁנָה,

וְכִי מַה שְּׁעַת הַיְצִיאָה מִכָּאן?

בֹּקֶר,

צָהֳרַיִם,

עֶרֶב?

וְשֶׁמָּא רַק שְׁנֵי בְּנֵי־אָדָם חוֹצִים כָּעֵת אֶת הָעִיר,

וּשֶׁמָּא רַק אֲנִי וּבִתִּי סוֹבְבִים כָּעֵת בָּרְחוֹבוֹת

בְּמָקוֹם בּוֹ טְמוּנָה אֶצְבַּע אֱלֹהִים בָּאֲדָמָה

וּכְמוֹ כְּרוּתָה הִיא מִן הַיָּד שֶׁאוֹתְתָה לִשְׁנוֹת הַיַּלְדוּת לְהֵעָצֵר

עַד שֶׁכָּל הַבָּתִּים נָפְלוּ עַל בִּרְכֵּיהֶם וְעָלוּ בָּאֵשׁ; –

וּבֵין כֹּה לְכֹה אֲנִי מֵעִיר:

"מִכָּאן

הָיְתָה הַעֲלִיָּה לַקְרוֹנוֹת

גַּם אָז…"

בִּתִּי מַחֲוִירָה

וּבְעוֹד מֵסִיחַ אֲנִי אֶת דַּעְתִּי כְּדֵי רֶגַע

הִיא עוֹלָה לָרַכֶּבֶת עִם הַגַּב לְכִוּוּן הַנְּסִיעָה,

וְעֵינַי מַבְחִינוֹת רַק בְּשׁוּלֵי בְּגָדֶיהָ

שָׁעָה שֶׁהַגַּלְגַּלִּים חוֹצִים אֶת הַגֶּשֶׁר

לִצְלִילֵי הַפַּעֲמוֹנִים הַפּוֹקְעִים בָּאֲוִיר,

וּכְמוֹ עֶשֶׂב־הַבָּר הַמְּקוֹמִי מִסְתַּבֵּךְ הַזְּמַן

    בֵּין גַּלְגַלֵּי־הַבַּרְזֶל הַמִּסְתַּנְוְרִים.

1994

עיר־הצבי / תמונות מנוף הילדות 2000–2001

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

ילד כותב שיר

מאת

איתמר יעוז־קסט

מַה מְּפַתֶּה יֶלֶד

עִם שַׁחַר – לִכְתֹּב שִׁיר,

בְּעוֹד כָּל שׁוֹכְנֵי הַבַּיִת יְשֵׁנִים

וְהוּא נִתָּר מִמִּטָּתוֹ,

רָץ אֶל מַחְבֶּרֶת בֵּית־הַסֵּפֶר שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן

וְרוֹשֵׁם שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת בְּלֵב מוּאָץ,

כְּאִלוּ סוֹד הַיְקוּם בִּרְשׁוּתוֹ,

וְאֶצְבַּע סַהֲרוּרִית

מַקִּישָׁה

אֵיזֶה קֶצֶב:

– צִפּוֹר שִׁכּוֹרַת־אוֹר,

עַד אֲשֶׁר רָהִיטֵי הַחֶדֶר

לוֹבְשִׁים שׁוּב אֶת זֶהוּתָם הַמְּקוֹרִית

בִּמְלוֹא הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה,

וְהַיֶּלֶד עוֹדֶנּוּ לָכוּד בְּקִסְמֵי הַנְּיָר הַלּוֹהֵט בְּעֹז

בְּלִי לְהָבִין אֶת פֵּשֶׁר הַמִּלִּים שֶׁכָּתַב.

---

פסל בשער העיר

מאת

איתמר יעוז־קסט

רַק פַּעַם אַחַת רָאוּ אַנְשֵׁי הַלַּיְלָה אֶת צְבִי־הַבְּרוֹנְזָה שֶׁבִּמְבוֹא הָעִיר

מְדַלֵּג עַל הַגְּבָעוֹת הַיּוֹרְדוֹת לְעֵבֶר נְהַר־הַקִּירִישׁ

וּבוֹהֶה אֶל רְאִי הַמַּיִם.

אִישׁ לֹא יָדַע אֶת מוֹצָאוֹ

אָכֵן, אֵין לְגַלּוֹת בְּאֵזוֹר זֶה עִקְּבֵי צְבָאִים וְאַיָּלוֹת

בְּמַעֲטֵה הָאֲדָמָה הַמְרֻפֶּשֶׁת.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן,

פַּעַם אַחַת רָאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר נְטוּלֵי־הַשֵׁנָה בַּלַּיְלָה

כֵּיצַד חוֹצֶה צְבִי תוֹעֶה

אֶת הַסֶּכֶר שֶׁעַל הַנָּהָר הַפְּתַלְתֹּל,

נוֹשֵׂא סְבַךְ קַרְנַיִּם בּוֹהֲקוֹת עַל רֹאשׁוֹ, בָּאוֹר הַלַּח;

        וְקוֹל שָׁאַל מִתּוֹך הָעֲרָפֶל:

        “מַה לִּצְבִי נוֹדֵד וּלְאֵזוֹר הַנָּהָר?”

        וְקוֹל מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל הֵשִׁיב:

        “לֹא צְבִי… כִּי אִם יְהוּדִי נָע וְנָד הוּא…”

וְהִנֵּה בָּבוּאָתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי רִטְּטָה לְפֶתַע עַל־פְּנֵי הַנָּהָר,

וְאוּלַי בָּבוּאָתוֹ שֶׁל הַצְּבִי אֶרֶךְ־הַקַּרְנַיִם

הִיא שֶׁהִרְעִידָה פִּתְאֹם

וְשָׁקְעָה.

אוּלָם

נוֹסְעִים וְעוֹבְרֵי־אֹרַח רוֹאִים עַד הַיּוֹם

פֶּסֶל רַב־מִדּוֹת בִּמְבוֹא הָעִיר:

סָפֵק בִּדְמוּת צְבִי נוֹשֵׂא קַרְנַיִם בּוֹהֲקוֹת וּמֻכֵּה־גַּעְגּוּעִים,

סָפֵק בִּדְמוּת יְהוּדִי הַנּוֹדֵד מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ,

וְאַנְשֵׁי הָעִיר נְטוּלֵי־הַשֵּׁנָה שׁוֹמְעִים גַּם קוֹל־נֶהִי

מִצַד בֵּית־הֶעָלְמִין הַיְהוּדִי הַיָּשָׁן, בְּסָמוּךְ לַנָּהָר,

בְּעוֹד הֵד פְּסִיעוֹתָיו שֶׁל אֲבִי־סָבִי, מֵהַרְרֵי־הַקַּרְפָּאטִים,

מִתְגַּלְגֵּל בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר הָרֵיקִים

וְנֶאֱסָף אֶל רַעֲשֵׁי הָאֲדָמָה

לְשֵׁמַע צַעֲדַת קַלְגַּסִּים חוּמִים.

---

עגלת־תינוק וחושך

מאת

איתמר יעוז־קסט

הַיּוֹם

הֶחְשִׁיךְ מַהֵר מִן הָרָגִיל —

הַנַּעֲרָה־הַמְשָׁרֶתֶת שֶׁגָּרְרָה אֶת עֶגְלַת־הַיְלָדִים הָעֲשׂוּיָה עֵץ צָבוּעַ בְּיָרֹק

פָּנְתָה בְּרִיצָה אֶל הַשְּׁבִיל הַמְכֻסֶּה עִשְּׂבֵי־פֶּרֶא.

לְהֶרֶף־עַיִן זָקַף רֹאשׁוֹ הַתִּינוֹק שֶׁבָּעֲגָלָה וְהִמְשִׁיךְ לִישׁוֹן.

גּוּשׁ־עֲנָנִים כֵּהֶה יָשַׁב בִּקְצֵה־הָאֹפֶק וְגַבּוֹ אֶל הַנָּהָר

אֲשֶׁר יָרֵחַ מְרֻקָּע הִשְׁתַּקֵּף בּוֹ – עוֹטֶה דְּיֹוקָן אֱלִילִי וְקַדְמוֹן.

וּכְבָר בָּאוּ הַשִּׁכּוֹרִים לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל.

בָּקַע קוֹל־זֶמֶר מִתְפָּרֵעַ,

וּבֵין קְרִיאוֹת־צָהֳלָה לִקְרִיאוֹת־צָהֳלָה הִתְנַפְּצוּ בַּקְבּוּקֵי־הַמַּשְׁקֶה,

שָׁעָה שֶׁבְּסָמוּךְ לְבָתֵּי־הַקַיְטָנָה שֶׁהִדְמִימוּ

נָדַף רֵיחַ־עִלָּפוֹן שֶׁל פִּרְחֵי־פֶּטוּנְיָה מְיֻגָּעִים מֵחֲמַת עִלּוּסֵי יוֹם הַקַּיִץ.

וְאָמְנְָם הַשִּׁכּוֹרִים קָרְבוּ וּבָאוּ,

מַשְׁמִיעִים שִׁירֵי־יַיִן וְשִׁירֵי־עֲגָבִים תּוֹךְ קוֹלוֹת־נְהִיקָה,

גּוּפוֹתֵיהֶם מְעֻרְטָלִים לְמֶחֱצָה כְּאִלּוּ נֶחְפָּזִים לְטֶקֶס לֵילִי וְחָסוּי.

מוֹט־הַגְּרִירָה שֶׁל הָעֲגָלָה נִשְׁמַט מִידֵי הַנַּעֲרָה־הַמְשָׁרֶתֶת.

הַתִּינוֹק נֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ

וְגַם הִרְעִיד בְּאוֹר הַיָּרֵחַ הַמִּצְטַמְצֵם.

הִרְעִיד גַּם גּוּפָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה לְשֵמַע מִצְהֲלוֹת הַשִּׁכּוֹרִים יְחֵפֵי־הָרַגְלַיִם.

כָּעֵת הֵגִיחָה צְפַרְדֵּעַ עֲנָקִית מִמְּצוּלַת־הַנָּהָר

וּמִן הַמִּישֹׁרֶת שֶׁבְּסָמוּךְ לְבָתֵּי־הַקַּיְטָנָה נִשְׁמְעָה צְעָקָה,

בְּעוֹד הַצְּפַרְדֵּעַ הָעֲנָקִית מְמַצְמֶצֶת אֶל־מוּל הַיָּרֵחַ מִפֻרְכַּס־הָעֲנָנִים

–אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם –

אֲשֶׁר עָמַד לְהַחְבִּיא עַצְמוֹ כָּלִיל,

צְפַרְדֵּעַ הַנִּזְקֶפֶת עַל שְׁתֵּי כְּרָעֶיהָ הַיְרֻקּוֹת־לְבָנוֹת־אֲחוֹרִיּוֹת

נִדְמֶה כֹּהֵן־דָּת נוֹשֵׂא תְּפִלַּת הַשְׁבָּעָה וְלַחַשׁ.

וְיֶלֶד קָטָן, נָטוּשׁ בְּעֶגְלַת־עֵץ הַצְּבוּעָה בְּיָרֹק־שֶׁל־לָעֲנָה,

בּוֹלֵעַ בַּחֲרָדָה וְאשֶׁר אֶת טִפּוֹת הַמַּיִם הַרִאשׁוֹנוֹת

שֶׁל הַסְּעָרָה הַמִּתְפָּרֶצֶת.

---

ציד במחיצת אבא

מאת

איתמר יעוז־קסט

מַבְּטֵי־פַּחַד

עַל סַף הַגְּסִיסָה,

עִם פִּרְפּוּרֵי־כְּנָפַיִם עַל הָרִצְפָּה שֶׁל סִכְכַת־הָעֲנָפִים,

וּכְאִלּוּ יוֹנַת־הַבָּר הַפְּצוּעָה תּוֹלָה בִּי עֵינַיִם;

עֵת סוּפַת הַשֶּׁלֶג מִתְגַּלְגֶּלֶת וְשׁוֹרֶקֶת לְאֹרֶךְ הַשָּׂדוֹת,

וַאֲנִי בְּתוֹךְ כְּלִי־הָרֶכֶב

יוֹשֵׁב מְכֻרְבָּל בְּבִגְדֵי הַחֹרֶף הַחֲדָשִׁים –

יָרֵא אֶת נְבִיחוֹת כַּלְבֵי־הַפֶּרֶא

הַדּוֹהֲרִים בְּקַו־הָאֹפֶק לִפְקֻדּוֹתָיו שֶׁל אַבָּא:

          וְהוּא שׁוּב מַגְבִּיהַּ אֶת רוֹבֵהוּ,

בְּעוֹדוֹ עָטוּי מְעִיל־עוֹר שֶל אִישׁ־צַיִד,

(שָׂרִיד מִן הַמִּלְחָמָה הָעוֹלָמִית הָרִאשׁוֹנָה)

וּמַשְׁמִיעַ דִּשְׁדּוּשׁ־רַגְלַיִם מִתְרַחֵק,

מִבְּלִי שֶׁיַּטֶּה אֹזֶן

לְצַעֲקָתוֹ שֶׁל יֶלֶד

בְּקוֹל דַּק־דַּק וְצִפּוֹרִי – אֲשֶׁר נִבְלָע בֵּין הַקּוֹלוֹת הַמְרַפְרְפִים

עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה הַשּׁוֹקַעַת לְתוֹךְ הָעֶרֶב הַקּוֹפֵא.

---

חלום על אי הציפורים

מאת

איתמר יעוז־קסט

עַל־פְּנֵי הַנָּהָר: אֳנִיָּה מְהַלֶּכֶת,

מְפַלֶּסֶת דַּרְכָּהּ אֶל הָאִי;

לְאָן מַפְלִיגָה אֳנִיָּה מִנִּי־קֶדֶם

לְקוֹל זֶמֶר לֵילִי?

רִקּוּדִים יוֹם־הֻלֶּדֶת וְיֶלֶד

עַל הָאִי לְאִטָּם נִרְדָּמִים;

מַפְלִיגָה אֳנִיָּה, אֲבוּקוֹת עַל תְּרָנֶיהָ

מוּל אִי הַצִּפֳּרִים הַמַּלְבִּין.

וְשָׁרִים וְנוֹגְנִים סַפָּנִים מִנִּי־קֶדֶם,

בָּאֲוִיר עוֹפוֹת מִשֶּׁכְּבָר;

וְעוֹמֵד מִישֶׁהוּ עַל הָאִי – וּכְמוֹ חֶבֶל

סְבִיב צַוָּארוֹ נִכְרָךְ הַנָּהָר.

---

אופניים

מאת

איתמר יעוז־קסט

לנורית ולשרית

כִּידוֹנֵי שְׁנֵי זוּגוֹת הָאֹופַנַּיִם

הִתִּיזוּ אֶת הַשִּׂמְחָה

בְּשׁוּלֵי שְׂדֵה־הַפְּרָגִים הָעוֹלֶה בָּאֵשׁ, לִפְנוֹת עֶרֶב

וּמַסְתִּיר אֶת הַיְלָדִים הַנוֹסְעִים בְּסָמוּךְ לְמַעֲלֵה־הַנָּהָר.

“חַכִּי לִי!” קָרָא הַיֶּלֶד לַאֲחוֹתוֹ מִתּוֹךְ מַאֲמָץ

בְּעוֹד פִּרְחֵי־הַפָּרָג נָעִים הֵנָּה וָהֵנָּה

וּפוֹעֲרִים לֹעוֹת לֵאִים וַחֲנוּקֵי־נְשִׁימָה,

נִדְמֶה, הִזְרִיקוּ מְנַת אוֹפְּיוּם לְעַצְמָם.

וּכְבָר נָסְעָה הַנַּעֲרָה בְּתוֹךְ הָאֲוִיר, מֵעַל לְגַגּוֹת

בָּתֵּי־הָאֶבֶן הַמְסֻיָּדִים,

אֵלֶּה הַמַּלְבִּינִים עַל הַחוֹף כְּשַׁבְּלוּלִים הַמַּפְרִישִׁים אֶת רִיר הַדּוּמִיָּה,

וּשְׁנֵי הַיְלָדִים נִשְׁטְפוּ זֵעָה בְּכָל גּוּפָם כְּאִלּוּ גֶּשֶׁם הִתְחִיל לָרֶדֶת

וַעֲנָנָה סִנְּנָה טִפּוֹת מַיִם רוֹטְטוֹת וְחַמּוֹת

מִפִּנַּת־סֵתֶר שֶׁל הַשָּׁמַיִם הַסּוֹבְבִים עַל צִיר הַנּוֹף כֻּלּוֹ.

וְהִנֵּה, עָצְרוּ כָּעֵת שְׁנֵי זוּגוֹת הָאוֹפַנַּיִם

עַל קַו־הָאֶמְצַע שֶׁל שְׁמֵי הָעֶרֶב הַמִּתְקָרֵב וּבָא, –

וְרַק לֵץ הַקַּיִץ שָׁרַק לְפֶתַע בְּהַנִיחוֹ שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת בְֹּתוֹךְ פִּיו הָאָדֹם.

---

בגן

מאת

איתמר יעוז־קסט

הָרוּחַ נִעְנְעָה אֶת קְצוֹת הַגַּן

כְּמוֹ מַרְבָד שֶׁעוֹד מְעַט יַמְרִיא,

וְאֶת תְּמוּכוֹת־הָעֵץ לָפְתוּ פִּרְחֵי־הַפַּסְחָא

לְבַל יִשָּׁמֵט גּוּפָם אֶל תּוֹךְ הָרִיק.

הָאָב יָשַׁב בְּתוֹךְ כִּסֵּא־הַנּוֹחַ

וְעַל בִּרְכָּיו זָע כֶּתֶם־אוֹר אִלֵּם,

כִּבְשָׁעוֹן יָשָׁן: שָׁעָה קֵיצִית הֶחֱלִידָה

בֵּין עַמּוּדָיו שֶל סֵפֶר מְנַמְנֵם.

הָאֵם עָרְכָה בְּעֹמֶק הַוֶּרַנְדָּה

אֶת הַשֻלְחָן וְהַסַּכּוּ"ם צִלְצֵל,

נִדְמֶה, אוֹרֵחַ בָּא מֵאֵיזוֹ דֶּלֶת,

מֵעַל בִּרְכֵּי הָאָב הַסֵּפֶר הִתְגַּלְגֵּל.

הִבִּיט הַיֶּלֶד וְהִרְגִּישׁ לְרֶגַע

אֵיךְ נִבְלָעִים בְּתוֹךְ הָרִיק:

אָב, אֵם וְסֵפֶר. רַק הַגַּן רִחֵף עוֹד

לְמוּל עֵינָיו וּכְמוֹ בּוּעָה

הִבְהִיק.

---

שיר־זמר על עצי הערמונים

מאת

איתמר יעוז־קסט

שִׂחֲקוּ יְלָדִים בִּזְרִיקַת עַרְמוֹנִים

יְרֻקִּים, קוֹצָנִיִּים – עִם סוֹף־קַיִץ גָּשׁוּם,

אַךְ אֲנִי בְּלִבִּי רַק עָלֶיהָ חָשַׁבְתִּי,

עַל נִיעַ רֹאשָׁה הַחוּם.

צָנְחוּ עַרְמוֹנִים כָּל הַיּוֹם, כָּל הַיּוֹם,

לְמַגַּע הַמָּטָר הָרוֹטֵט,

חֲבוּיָה הִיא יָשְׁבָה בַּפֵּרוֹת הַשּׂוֹרְטִים

בְּעוֹדִי עַרְמוֹנִים מְלַקֵּט.

חֲבוּיָה בֵּין טִפּוֹת, לְבוּשָׁה בְּקוֹצִים,

וְלוֹחֶשֶׁת מִלִּים עַל אָזְנִי,

וּבְהַגִּיעַ הַסְּתָו עֵת הַפְּרִי הִתְבַּקֵּעַ,

נִפְנְפָה לִפְרֵדָה בְּשֵׂעָר עַרְמוֹנִי.

---

בלדה קטנה על טחנת־הרוח

מאת

איתמר יעוז־קסט

אַרְבַּע זְרוֹעוֹת הוֹשִיטָה טַחֲנַת־הָרוּחַ,

אַרְבָּעָה יְלָדִים אָחֲזוּ בְּאַרְבַּע הַזְּרוֹעוֹת,

עוֹלִים וְיוֹרְדִים עִם הָרוּחַ שֶׁבָּאָה מִצַּד הַנָּהָר;

טָעַן הַיֶּלֶד הַרִאשׁוֹן: כָּאן אֶמְצַע הָעִיר כֻּלָּהּ,

טָעַן הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי: כָּאן אֶמְצַע הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,

טָעַן הַיֶּלֶד הַשְּׁלִישִׁי: כָּאן אֶמְצַע הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

הַיֶּלֶד הָרְבִיעִי רַק הִבִּיט פְּעוּר־פֶּה

אֶל הָעֲנָנִים הַחוֹלְפִים מֵעַל לָעֵצִים,

הָלְאָה־הָלְאָה, אֶל מִחוּץ לַיֵּשׁ וְלָאַיִן

וְחָשַׁב: כָּאן הַכֹּל!

כְּשֶׁיָּרַד הָעֶרֶב

אָחֲזָה הָאֵשׁ בְּלֵב הָעִיר,

אָחֲזָה הָאֵשׁ בְּלֵב הָאָרֶץ,

אָחֲזָה הָאֵשׁ בְּלֵב הָעוֹלָם,

וּצְבִי אֶרֶךְ־קַרְנַיִם גָּעָה בְּקוֹל־אֱנוֹשׁ מֵעֵבֶר לַנָּהָר

בְּעָמְדוֹ עַל־פְּנֵי כּוֹכָב בַּעַל שֵׁשׁ זָוִיּוֹת –

וּשְׁלֹשָׁה יְלָדִים נִבְלְעוּ בָּאֲדָמָה עַד עֲלוֹת הַבֹּקֶר,

וְיֶלֶד אֶחָד עוֹדוֹ מַבִּיט אֶל הָעֲנָנִים

הַמִּסְתַּבְּכִים בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁל טַחֲנַת־הַרוּחַ שֶׁאֵינֶנָּה.

---

שיר זמר לקיץ

מאת

איתמר יעוז־קסט

לַשִּׂמְחָה: צוּרַת אַנְשֵׁי־קַיִץ

וְזוֹרַחַת פִּתְאֹם, בְּיוֹם חַם;

לַשִּׂמְחָה: קוֹל מַשָּׁק שֶׁל הַמַּיִם

עִם סִירָה מְהִירָה, מֵאֵי־שָׁם.

עַל הַחוֹף אִשָּׁה מִסְתַּכֶּלֶת

וְעֵינֶיהָ רוֹאוֹת בִּפְלִיאָה

אֵיךְ שְׁחָפִים גּוֹרְרִים אֶת הַנַּחַל

בְּלִי לִשְׁפֹּךְ טִפַּת־מַיִם קַלָּה.

עוֹף וְנַחַל עוֹלִים לִשְׁמֵי־מַעְלָה,

אַךְ הַנּוֹף עוֹד שׁוֹמֵר תַּדְמִיתָם;

לַשִּׂמְחָה: בָּבוּאָה שֶׁל יוֹם קַיִץ,

לַשִּׂמְחָה: דְּמוּת שֶׁל יֶלֶד נִרְדָּם.

---

דרקון

מאת

איתמר יעוז־קסט

מְדוּרָה,

יַתּוּשִׁים הָעוֹקְצִים אֶת הַקַּיִץ; –

וּקְבוּצַת יְלָדִים עַל הַחוֹף

מְטִיסָה

דְּרָקוֹן־שֶׁל־נְיָר

הַחוֹשֵׂף מַלְתָּעוֹת;

מִנֶּגֶד:

אִשָּׁה

הָעוֹלָה מִן הַתְּהוֹם,

קוֹרֵאת לִילָדֶיהָ כִּי עֶרֶב –

וּדְמוּתָהּ שֶׁל אִמִּי מִתְפּוֹרֶרֶת

בְּכַף־יָדִי.

---

ריקוד האֵלה

מאת

איתמר יעוז־קסט

“הַבֵּט בִּי!”

אָמְרָה הַנַּעֲרָה־הַמְשָׁרֶתֶת,

"אֶת פֶּסֶל־הָאֵלָה שֶׁבְּפִנַּת הַגַּן הַקֵּיצִי

יָצַר הָאָמָּן רוּזִיצְ’קַאי עַל־פִּי דְּמוּתִי, לְלֹא בֶּגֶד – – "

וְהִתְיַצְּבָה בִּתְנוּחָה שֶׁל אֵלָה גּוֹרָלִית;

פֶּסֶל־הָאֶבֶן שֶׁתַּחַת כִּפַּת־הַשָּׁמַיִם הִרְטִיט,

וְהַשְּׂעָרוֹת מְשׁוּחוֹת־הַיְרֹקֶת הִתְנַפְנְפוּ בְּפֶרֶץ־ הָרוּחַ שֶׁהִתְעוֹרֵר

וְהִפִּיל פֵּרוֹת וְגוֹזָלִים מִגַּג־הָרְעָפִים וְהִסְעִיר אֶת הַמַּיִם שֶׁבַּבְאֵר;

הָעֶרֶב טֶרֶם יָרַד עַל הַשָּׁעוֹן שֶׁבַּוֶּרַנְדָּה, אַך הִשְׁתַּלְּטָה חֲשֵׁכָה עַל הַגַּן הָרָטֹב,

וְנִפְתְּחוּ גַּם נִסְגְּרוּ שְׁעָרִים בַּחֲשַׁאי וְשׁוּרָה שֶׁל גְּבָרִים צָעֲדָה לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב,

מְלֹהָטִים וּנְמוּכֵי־מֵצַח כְּאִלּוּ בָּאִים מִחוּץ לַזְּמַן,

וְזָעָה גַּם דַּלְתּוֹ שֶׁל אָבִי עַל צִירֶיה –

בְּעוֹד אֵלַת־הָאֶבֶן רוֹקֶדֶת בְּעֵירֹם מָלֵא

מֵעַל

        לַגַּן;

וְהִנֵה, רְעָדָה אָחֲזָה בִּי

לְשֵׁמַע חֲרִיקַת הֶחָצָץ לְמַגַּע הָרַגְלַיִם:

מַה לָּאֵלָה

        וּלְאָבִי?…

וְעַלְתָה בִּי חֵמָה עַד לְהַשְׁחִית

וּכְאִלּוּ הֵבַנְתִּי אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּנַתְּצוֹ אֶת

הַפְּסִילִים בְּאוּר־כַּשְׂדִים

עֵת עֵת כִּי הַסּוּפָה מְגַלְגֶּלֶת קוֹלוֹת־תְּפִלָּה מִסָּבִיב וְנוֹף־הַמִּזְרָח מַאְדִּים,

גַּם פּוֹרְחִים לַחֲשֵׁי־הַשְׁבָּעוֹת בָּאֲוִיר, עִם

זֶמֶר־אִשָּׁה וְקִרְעֵי־צְחוֹק

בְּפַלְּחָם אֶת קִירוֹת חֲדַר־הַשֵּׁנָה, –

וְאוּלָם

לֹא הָיָה מִי שֶׁיְחַלֵּץ אֶת הַיֶלֶד מִבִּכְיוֹ הֶעָמֹק.

---

אוניה בלילה

מאת

איתמר יעוז־קסט

אֳנִיָּה

בְּלֵב נָהָר הַחוֹצֶה אֶת הַלַּיְלָה

וְעַל תְּרָנֶיהָ

שִׁבְעִים

        לַפִּידֵי־אוֹר:

אָכֵן,

כָּךְ הוֹבִילוּ לְפָנִים

בֶּן־מֶלֶךְ מֵת לִקְבוּרָה

בְּאֶרֶץ־קֶדֶם,

בְּעוֹד פִּרְחֵי הַהֲדַס וְהַפַּסְחָא

וּשְׁאָר צִמְחֵי־הַחוֹף יְפֵי־הָעַיִן

מַכִּים עַל חֲזֵיהֶם בָּרוּחַ

כִּמְקוֹנְנִים וְכִמְקוֹנְנוֹת;

אַך הֵיכָן הֵם

הַמְשַׂחֲקִים שֶׁקָּסְמוּ בִּקְלָפֵיהֶם

הָאֲדֻמִּים וְירֻקֵּי־הַגָּוֶן

עַל הַחוֹף מְפֻרְכַּס הַקַּיִץ,

מִסָּבִיב לְשֻׁלְחֲנוֹת־הָאֶבֶן הַגְּבוֹהִים?

וְעַכְשָׁו רַק זִכְרוֹן בֶּן־מֶלֶךְ מֵת

שׁוֹקֵעַ וְנֶעְלָם בְּתוֹךְ רְאִי־הַמַּיִם

לְעֵת כִּי נִצָּב מִישֶׁהוּ עַל הַחוֹף

וְתָר

אַחַר בָּבוּאָתוֹ

בְּפֶלֶג־הַמַּיִם הַקַּר.

---

הילד שטבע בנהר

מאת

איתמר יעוז־קסט

לזכרו של לַלִי – חבר ילדות

אשר מצא את מותו בנהר, ערב המלחמה

לְיַד מַעֲגַן כְּלֵי־הַשַּׁיִט,

מוּל כִּתְמֵי־שֶׁמֶן צָפִים

קָרָאתִי בִּשְׁמוֹ שֶׁל יֶלֶד, –

עָמְדוּ הָעֵצִים כִּלְפָנִים.

אֶת גּוּפוֹ הַנּוֹפֵל שוּב רָאִיתִי

בַּנָּהָר שֶׁנִּסְדַּק כִּרְאִי,

וְשׁוּב הִתְפָּרֵשׂ־לוֹ הַפַּחַד

עִם קוֹל שֶׁהִדְהֵד בְּתוֹכִי.

וְשָׁמַעְִתִּי הֵיטֵב: הֵיכָן זֶה

סֹובַבְתָּ עַד כֹּה? מְאֻחָר.

מִן הָאֵשׁ אֶת נַפְשִׁי הִצַּלְתִּי

וּבַמַּיִם עוֹדֶנִי חַי.

---

שחיטה

מאת

איתמר יעוז־קסט

בִּקְצֵה הֶחָצֵר,

בִּקְצֵה הֶחָצֵר שֶׁל בֵּיתֵנוּ הַמְכֻסֶּה בְּשֶׁלֶג שִׁלְהֵי הַשָּׁנָה

רָבַץ הַחֲזִיר;

שְׁתֵּי גֻּלּוֹת־עֵינַיִם חוּמוֹת וּמְנֻתְּצוֹת־זְכוּכִית,

נִיעַ זָנָב כְּפִרְכּוּס לְטָאָה מְבֹהֶלֶת

וּבֶטֶן גַּמְלוֹנִית הָעוֹלָה וְיוֹרֶדֶת עִם מַשְּׁבֵי הָרוּחַ הַקּוֹפֵאת;

וְהַחֲזִיר הִשְׂתָּרַע עֵירֹם־וְעֶרְיָה עַל הַגַּב,

בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית שֶׁחָדְלָה לְשַׁקֵּף אֶת הַשָּׁמַיִם,

הוּא שָׁכַב כְּאִשָּׁה שׁוֹפַעַת־בָּשָׂר הַמֻּפְקֶרֶת

לְכָל הַבָּא וְקָרֵב,

אַרְבַּע רַגְלַיִם שְׂעִירוֹת וּקְצָרוֹת שֶׁפָּסְקוּ מִבְּעִיטוֹתֵיהֶן

לְעֵבֶר הַשָּׁמַיִּם הָאֲדִישִׁים,

בְּעוֹד הַשֶּׁלֶג יוֹרֵד פְּתִיתִים־פְּתִיתִים הַמְפַטְפְּטִים אֵלֶּה עִם אֵלֶּה

עַל שׁוּלֵי כּוֹבָעוֹ שֶׁל בִּירַנְזָ’א הֲלֹא הוּא פַּעֲמוֹנַר מִגְּדַּל־הַכְּנֵסִיָּה שֶׁל הָעִיר,

אֲשֶׁר הַמַּפְתְּחוֹת שֶׁבַּחֲגוֹרָתוֹ מַשְׁמִיעִים צִלְצוּלֵי־צִלְצוּלִים עַל כָּל צַעַד,

                וְצוּרַת עַצְמוֹ – צוּרַת פַּעֲמוֹן סָדוּק.

וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד עַכְשָׁו עַל מִפְתַּן הַדִּיר הַמּוּגָן בְּגַג־שֶׁל־קַשׁ הַסּוֹמֵר בְּרוּחַ הַשַּׁחַר

וְהוּא חָגוּר שָׁלֹשׁ סַכִּינֵי־שְׁחִיטָה מִתְבַּהֲקוֹת כִּנְטִיפֵי־קֶרַח שְׁבִּפְאַת הַמַּרְזְבִים הַמְטַפְטְפִים,

בְּעוֹד הָאוֹר עוֹלֶה עַל הַבַּיִת וְאוֹרְלוֹגִין הָעִיר מַקִּישׁ אֶת שְׁעַת מוֹתָה שֶׁל הַבְּהֵמָה;

הָרְחוֹב קוֹפֵץ אֶת פִּיו, הָאִילָנוֹת מִשְׁתּוֹחֲחִים

תַּחַת מַשָּׂא הַשֶּׁלֶג כְּאִלּוּ אָחַז בָּהֶם

כְּאֵב־הַדְּקִירָה

וְרַק בְּמוֹרַד הָרְחוֹב, מִבַּעַד לַשַּׁעַר הַקָּטָן שֶׁל הַבַּיִת הַפִּנָּתִי,

לְאֹרֶךְ מוֹרַד הָרְחוֹב שֶׁכָּלְתָה מִמֶּנוּ נֶפֶשׁ אָדָם,

מֵגִיחַ כִּסֵּא־הַגַּלְגַּלִּים שֶׁל סַבָּא אֲלֶכְּסַנְדֶּר קְטוּעַ־הַרַגְלַיִם,

וְהוּא – עֵינָיו דּוֹמְעוֹת וּמָאֳדָמוֹת מֵחֲמַת הַזַּעַם

בְּעֵת שֶׁקּוֹרֵא בִּמְלוֹא הַגָּרוֹן “טֻמְאָה! טֻמְאָה!”

וּבְעֵת שֶׁהַחֲזִיר נוֹפֵחַ אֶת נִשְׁמָתוֹ מְהוּלַת הַדָּם וְהָרִיר וּמֵימֵי הַשֶּׁלֶג הָרַמוּס

לְתוֹךְ כַּפּוֹת יְדֵי הָאָדוֹן בִּירַנְזָ’א

הַפַּעֲמוֹנָר וּשְׁנֵי הַבַּחוּרִים הָאוֹחֲזִים אַלּוֹת־עֵץ

מְקֻעְקָעוֹת;

וּכְבָר רוֹאֶה מִי שֶׁרוֹאֶה כֵּיצַד מִתְעוֹפְפִים קִדְלֵי־חֲזִיר וְנַקְנִיקִים בִּשְׁלַל גּוֹנֵי הַקֶּשֶׁת

מֵעַל לְחָצֵר הָאֲחוֹרִית, בְּדוֹמֶה לְעוֹפוֹת פְּרוּשֵׂי־כְּנָפַיִם וְצִבְעוֹנִיִים, אֲשֶׁר סָפֵק צוֹרְחִים

וְסָפֵק מַשְׁמִיעִים קוֹלוֹת זֶמֶר,

שָׁעָה שֶׁהֵם עָגִים־וְחָגִים מִמַּעַל לְכָל הַבַּיִת.

---

ערב תשעה באב בקצה "סמטת האורתודוכּסים"

מאת

איתמר יעוז־קסט

לפרופ' דב לנדאו

עִם שְׁקִיעַת הַיּוֹם

חוֹצוֹת רַגְלַיִם אִלְּמוֹת אֶת כִּכַּר־הַבְּאֵר

לְעֵבֶר בֵּית־כְּנֶסֶת

חָרֵד;

שָׁלֹשׁ פִּנּוֹת לָהּ לַכִּכָּר, כְּמוֹ לְכוֹכָב פָּגוּם,

וְרַגְלַיִם הַלְּבוּשׁוֹת גַּרְבֵּי־בַּד חוֹלְפוֹת בָּהּ

עַל בְּהוֹנוֹת,

בְּעוֹד רֵיחַ שֶׁל אֵשׁ

בּוֹקֵעַ מִבְּנֵי־אָדָם שְׁחוֹרֵי־בֶּגֶד.

אַחַר־כָּךְ בָּאוֹת אֶל הַבְּאֵר

נְעַרוֹת־מְשָׁרְתוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת אֵסֶל עַל כִּתְפֵיהֶן,

הֵן בָּאוֹת מִצַּד בָּתֵּי הַגְּבִירוֹת וְחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה

בְּהַשְׁמִיעָן מִצְהֲלוֹת־צְחוֹק וְכִנּוּיֵי־גְּנַאי

כְּלַפֵּי הַיְּהוּדִים הַנִּשָּׂאִים בְּרוּחַ הָעֶרֶב,

וְקָרוֹב־קָרוֹב

מִתְרַעֲשִׁים חַלּוֹנוֹת בֵּית־הַכְּנֶסֶת;

רוֹאִים כֵּיצַד מְזִיזִים רָהִיטִים,

מַפִּילִים כִּסְאוֹת וְסַפְסָלִים אַרְצָה

לִתְאוּרַת נוּרָה עֲרִירִית –

וּמִישֶׁהוּ שָׁר בְּעֶצֶב

אֲשֶׁר אֵינוֹ מַתְאִים לְרוּחַ הַקַּיִץ,

בְּפִנַּת הָרְחוֹב

אָבִי

וַאֲנִי,

לְבוּשִׁים בִּגְדֵי־ בַּד קַלִּים

לְאַחַר בִּלּוּי “יוֹם רִאשׁוֹן” עַל חוֹף־הָרַחְצָה

הַהוֹמֶה מֵאָדָם,

וְאוּלָם אָבִי נֶעְצָר לִכְדֵי רֶגַע,

מַטֶּה אָזְנַיִם לַנִּגּוּן הַשָּׁחוֹר

וְלוֹחֵשׁ: “הוֹ, עַד כַּמָּה הִתְרַחַקְנוּ…”

קוֹלוֹ זָר לִי מְאֹד;

וְהִנֵּה הוּא מֵחִישׁ אֶת צְעָדָיו,

כְּאִלּוּ הִבְחִין בְּכוֹכָב נוֹפֵל.

---

תיאטרון

מאת

איתמר יעוז־קסט

לשחקנית מרים נבו

הַמָּסָךְ עָלָה

בֵּין קִירוֹת־הָעֵץ שֶׁל תֵּיאַטְרוֹן נוֹדֵד,

בְּעוֹד פְּרוֹזְ’קְטוֹר מְכֻסֶּה נְיַר־צֶלּוֹפָן צִבְעוֹנִי

מֵזִיז לְכָאן וּלְכָאן אֶת צִלְלֵי־הַמַּלְאָכִים בְּגוֹן הַתְּכֵלֶת וְהַזָּהָב

עַל־גַּב תַּפְאוּרוֹת הַמִּשְׁתַּלְשְׁלוֹת מִן הַתִּקְרָה הַפְּתוּחָה לִשְׁמֵי־מַעְלָה;

וְהִנֵּה, יְהוּדָה אִישׁ־קְרִיּוֹת

עוֹמֵד בְּלֵב הַבָּמָה

וּמַרְעִישׁ בִּשְׁלֹשִים שִׁקְלֵי הַכֶּסֶף שֶׁבְּיָדוֹ

וְקוֹרֵץ לְעֶבְרִי

עַל רֶקַע חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם הָעֲשׂוּיוֹת דִּיקְט־נַגָּרִים אָפֹר,

לְעֵת כִּי שְׁלֹשָׁה קַלְגַסִּים שֶׁל פִּילָטוּס – הַנָּצִיב הָרוֹמִי,

טוֹרְחִים בְּהַצָּבַת צְלַב־עֵץ בִּלְתִּי־מְהֻקְצָע וְכָבֵד

וְהָמַּדִּיף אֶת רֵיחַ הַחֻרְשָׁה שֶׁבְּסָמוּךְ;

וְכָעֵת אִישׁ צָעִיר כְּחוּשׁ־גֵּו וַעֲטוּר זָקָן מִצֶמֶר־גֶּפֶן

עוֹבֵר עַל־פְּנֵי הַבָּמָה וּמִתְיַפֵּחַ חֲרִישִׁית:

“הוֹ אֵלִי, אֵלִי, לָמָּה שְׁבַקְתַּנִי?!”

בְּעוֹדִי יוֹשֵׁב בַּשּׁוּרָה הַשְּׁלִישִׁית אוֹ הָרְבִיעִית

וְקוֹפְאוֹת רַגְלַי בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ

כִּי בְּרֶגַע זֶה מִתְגַּלְגֶּלֶת הַצְּעָקָה:

'יְהוּדַאס! יְהוּדַאס! אֵיפֹה אַתָּה?"

וְהַקָּהָל הָרוֹגֵשׁ שֶׁבָּאוּלָם מַשְׁמִיעַ קְרִיאוֹת־גְּנַאי,

וְלִי נִדְמֶה, שְׁכֵנִי לַסַּפְסָל נוֹעֵץ בִּי אֶת אֶצְבָּעוֹ הָעֲנָקִית וְהַמְסֻקֶּסֶת

כְּאוֹמֵר: “קוּם וַעֲלֵה עַל הַבָּמָה!”

אַךְ רַגְלַי נוֹשְׂאוֹת אוֹתִי אֶל־מוּל פֶּתַח־הַחֵרוּם שֶׁבִּקְצֵה אוּלַם הַתֵּיאַטְרוֹן

וְעָלָיו הַשֶּׁלֶט “אֵשׁ”,

וּכְבָר עוֹמְדוֹת רַגְלֵי הַיֶּלֶד תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם הַאֲדֻמִּים

וְכָל הַתֵּיאַטְרוֹן כֻּלּוֹ נִשָּׂא גָּבֹהַּ בָּאֲוִיר – וְכַחֲלוֹם רַע

חוֹצֶה אֶת שְׁמֵי־הָעֶרֶב

וְנָמוֹג מֵאֲחוֹרֵי מָסָךְ קָרוּעַ.

---

הינשוף

מאת

איתמר יעוז־קסט

קוֹל הַיְלֵל הַחֲרִישִׁי בָּא מִצַּד עֲלִיַּת־הַגַּג

אֲשֶׁר בְּאֶמְצָעִיתָהּ – אֲרֻבָּה הַשּׁוֹרֶקֶת בָּרוּחַ;

הוּא בָּא מִצַּד הַחַלּוֹן הַגָּבֹהַּ

אֲשֶׁר סֻלָּם רוֹעֵד נִשְׁעָן אֵלָיו,

מוּל עֵץ־הַתּוּת הַמַּשְׁחִיר בַּכְּנִיסָה לַבַּיִת; –

וְאָנוּ טִפַּסְנוּ בַּסֻּלָּם הַחוֹרֵק־ וְהָרוֹעֵד;

חֲבֵרִי אִישְטְוַאן – בֶּן הַכּוֹבֶסֶת,

וַאֲנִי הָעוֹלֶה בַּסֻּלָּם בִּנְשִׁימָה מְרַפְרֶפֶת־מִתְקַטַּעת,

עַד אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵינוּ מִגֹבַה הַגַּג,

אֶת רוּם עֵץ־הַתּוּת הָרוֹחֵשׁ יְצוּרֵי חֲשֵׁכָה מִתְקָרֶבֶת,

בְּעוֹד קוֹל הַיְלֵל הַחֲרִישִׁי בָּא בּאָזְנֵינוּ כְּקוֹל הָרוּחַ הַהוֹמִיָּה

מִצַד הָאֲרֻבָּה הַפּוֹלֶטֶת עָשָׁן, וְחֲבֵרִי אִישְׁטְוַאן מְסַנֵּן בֵּין שִׁנַּיִם שְׁבוּרוֹת:

“זֶה עוֹף הַמָּוֶת! זֶה עוֹף הַמָּוֶת” וְצוֹחֵק אֶת צְחוֹקוֹ חַד־הַלַּהַב;

וּכְבָר עָמְדוּ רַגְלֵינוּ בַּעֲלִיַּת־הַגַּג וּמֵעַל רָאשֵׁינוּ רְעָפִים כְּפוּפֵי־גַּב וַאֲדַמְדַּמִּים,

כְּשֶׁאָמַר חֲבֵרִי תּוֹךְ צְחוֹק זְדוֹנִי וְנָבוּב:

“הִנֵּה הַיַּנְשׁוּף, עוֹף הַמְבַשֵּׂר אָסוֹן וָפֶגָע…”

וְהוּא כּוֹרֵךְ אֶצְבָּעוֹת סְבִיב צַוָּארוֹ כְּאוֹת לְהֶרֶג וּלְחֶנֶק הָעֲתִידִים לָבוֹא,

בְּעוֹד זוֹחֵל הַפַּחַד מַרְבֵּה־הָרַגְלַיִם עַל גּוּפִי;

וְאָמְנָם נִשְׁמְעוּ רְעָשִׁים מִצַּד חֶבֶל־הַכְּבִיסָה שֶׁבִּמְרוֹם עֲלִיַּת־הַגַּג,

חֶבֶל־פִּשְׁתָּן הַמִּטַּלְטֵל מַעְלָה־וּמַטָּה וְעָלָיו מַטְלִית־בַּד שְׁחוֹרָה וּפְרוּשַׂת־כְּנַפַיִם,

לְעֵת כִּי הָרוּחַ מַשְׁמִיעָה נְשִׁימוֹת־וּנְשִׁיפוֹת מִבַּעַד לָאֲרֻבָּה הַמְפֻיַּחַת

וּפִסַּת הַבַּד הַשְּׁחוֹרָה פּוֹלֶטֶת יְלֵל דַּק־דַּק, תּוֹךְ שֶׁהִיא מִשְׁתַּקְשֶׁקֶת וּכְמוֹ נִתֶּקֶת מִן הַחֶבֶל

וּכְאִלּוּ תָּרָה אַחַר פֶּתַח־מוֹצָא, אוּלָם מִסְתַּבֶּכֶת בֵּין בַּדֵּי־הַכְּבִיסָה הַמְרֻבִּים

וּבֵין הַחֶבֶל הַנִּפְרָשׂ כְּרֶשֶׁת עַל שְתֵּי יָדַי וְעַל שְׁתֵּי רַגְלַי;

אַךְ חֲבֵרִי אִשְׁטְוַאן רַק צוֹחֵק אֶת צְחוֹקוֹ חוֹרֵש־הָרָעָה

עַד שֶׁמַּחֲלִיק וּמִתְגַּלְגֵּל בַּסֻּלָּם הַנִּשְׁעָן אֶל הַכֹּתֶל

וְנֶעְלָם מִנֶּגֶד עֵינַי – בְּהוֹתִירוֹ סִימַן־צְלָב בָּאֲוִיר;

– וְזֶה הָיָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים לִפְנֵי שֶׁעָלָה הַמָּוֶת בְּחַלּוֹנֵנוּ

בְּנַקְּבוֹ בְּכַדּוּרֵי־עוֹפֶרֶת אֶת עֵץ־הַתּוּת הָרוֹחֵשׁ יְצוּרֵי חֲשֵׁכָה

בַּכְּנִיסָה לַבַּיִת.

---

לילה במזחלת־שלג

מאת

איתמר יעוז־קסט

מְצִלּוֹת עֶגְלַת־הַשֶׁלֶג פִּלְחוּ אֶת הָאַפְלוּלִית

וּמִלֹּעֵי הַסּוּסִים הַמְטַלְטְלִים אֶת רַעֲמוֹתֵיהֶם עָלָה הֶבֶל כְּחַלְחַל.

אֵד עָלָה גַּם מִן הָאֲדָמָה הַקּוֹפֵאת וְאָפַף אֶת נוֹסְעֵי הָעֲגָלָה,

אַךְ לְאַחַר מִכֵּן צָנַח אַרְצָה בְּקוֹל נֶפֶץ דַּק,

כְּאִלּוּ כּוֹס נִשְׁבֶּרֶת לִרְסִיסִים.

תָּלִיתִי עֵינַי בַּשָּׁמַיִם וְצִפִּיתִי לְצֵאת הַכּוֹכָבִים הָרִאשׁוֹנִים בַּמָּרוֹם,

וְאוּלָם, רַק הָעֲנָנִים דָּהֲרוּ עַל־פְּנֵי הַשָּׂדוֹת וְצִיְּרוּ בָּאֲוִיר הַגָּבֹהַּ

בַּעֲלֵי־חַיִּים פְּרוּעֵי־שֵׂעָר.

מַשַּׁב־הָרוּחַ נָע וְנָד וְהַשּׁוֹט הִצְלִיף מֵעַצְמוֹ

לִצְלִיל פַּרְסוֹת־הָרַגְליִם.

יָשַׁב הָעֶגְלוֹן עַל הַדּוּכָן בְּאֵין־נִיעַ,

חָבוּי בְּאַדֶּרֶת־הַשֵּׂעָר שֶׁלְּגוּפוֹ,

וּלְרֹאשׁוֹ כּוֹבַע־פַּרְוָה שְׁמֵּי־הַפְשָׁרָה נוֹטְפִים מִמֶּנּוּ

בְּקִלּוּחִים דַּקִּים.

אָבִי

שָׁקַע בְּמֹושַׁב־הָעוֹר הַמּוּגָן מִפְּנֵי סְעָרָה

וַאֲנִי הִנַּחְתִּי אֶת רֹאשִׁי בְּחֵיקוֹ.

“לְאָן?”

שָׁאַל הָעֶגְלוֹן הַיּוֹשֵׁב כְּגוּשׁ־שֶׁלֶג, הַמְכֻרְבָּל מִכַּף־רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ,

בְּסָמוּךְ לַעַכּוּזִים הָרוֹטְטִים שֶׁל זוּג הַסּוּסִים, הַנּוֹשְׂאִים מַרְבַד־צֶמֶר אָדֹם עַל גַּבָּם,

כְָשֶׁהֵם מַרְקִידִים אֶת הַמְּצִּלּוֹת לְפִי קֶצֶב

הַשְּׁעָטָה, סָפֵק מְנַגְּנִים לַחֲתֻנָּה וְסָפֵק מְנַגְּנִים

לְאֵבֶל;

אָבִי נִנְעַר לְרֶגַע

וְנָד בְּרֹאשׁוֹ בְּכִוּוּן הָאֲחֻזָּה שֶׁל הַרוֹזֶנֶת אוֹקַאנִי,

מְקוֹם־שָׁם חִכּוּ לְבוֹאוֹ

מֵאָז הַבֹּקֶר,

אֶלָּא שֶׁעֲרֵמוֹת הַשֶּׁלֶג אֲשֶׁר כִּסּוּ אֶת הַדְּרָכִים

מָנְעוּ מִן הָרוֹפֵא לְהַגִּיעַ לִמְחוֹז־חֶפְצוֹ, בְּעוֹד אוֹר.

הָעֶגְלוֹן נוֹפֵף בַּשּׁוֹט שֶׁבִּימִינוֹ

לְעֵבֶר הַשָּׂדוֹת שֶׁאַרְנֶבֶת חָרְפִּית חָצְתָה אוֹתָם בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה הַמִּתְפָּרֶשֶׂת,

עֵת הַצֶּבַע הַשָּׁחוֹר מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּצֶּבַע הַלָּבָן.

וְהִנֵּה, נִתְּרָה הָאַרְנֶבֶת בָּאֲוִיר עַל מִשְׁטַח־הַשֶּׁלֶג

וּלְאַחַר מִכֵּן נֶעֶלְמָה אוֹ מֵתָה בֵּין נְבִיחוֹת כְּלָבִים מְהַדְהֲדוֹת.

עַתָּה חָלְפָה הַמִּזְחֶלֶת בְּסָמוּךְ לְבֵית־הֶעָלְמִין שֶׁל הָעִיר

וְהַמַּצֵּבוֹת הָעוֹמְסוֹת גַּגּוֹת־שֶׁלֶג עַל רָאשֵׁיהֶן

נִרְאוּ כְּבָתֵּי־אֶבֶן קְטַנִּים לְגַמָּדֵי־אֱנוֹשׁ שֶׁהָלְכוּ לְעוֹלָמָם.

הִגְבִּיהַּ הָעֶגְלוֹן אֶת הַפָּנָס הַתָּלוּי מֵעַל לְדוּכָנוֹ

וְנִעְנַע בּוֹ מוּל חַלּוֹנוֹתָיו שֶׁל חֲדַר־הַטָּהֳרָה

הַפּוֹנֶה אֶל הַדֶּרֶךְ.

צֵל־אָדָם הִתְהַלֵּךְ מַעְלָה־מַטָּה עַל־גַּבֵּי מַעֲטֵה־הַאֲדָמָה הַמְנַצְנֵץ,

וּלְהֶרֶף־עַיִן גַּם שָׁמַעְתִּי אֶת הַקְּרִיאָה “דּוֹקְטוֹר! דּוֹקְטוֹר!”,

אַךְ הַסוּסִים כְּבָר מָשְׁכוּ הָלְאָה־הָלְאָה בְּכָל כֹּחָם.

טֶרֶם הִסְפִּיק אָבִי לָשֵׂאת אֶת רֹאשׁוֹ וּלְהִתְבּוֹנֵן:

מִי זֶה הַקּוֹרֵא לוֹ בַּחֲשֵׁכָה?

וְגִבְעַת בֵּית־הֶעָלְמִין נָמוֹגָה בֵּין הַנָּהָר הַמְכֻסֶּה לוּחוֹת־קֶרַח

וּבֵין שְׁמֵי הַכּוֹכָבִים הַמִּתְאַמְּצִים לְהַבְהִיק. –

כְבָר סְמוּכִים הָיִינוּ לָאֲחֻזָּה שְׁמֵּעֵבֶר לַנָּהָר,

כְּשֶׁהַמִּזְחֶלֶת עָשְׂתָה תַּפְנִית חַדָּה

וְרָאִיתִי בְּוַדָּאוּת כֵּיצַד הִיא מִתְרוֹמֶמֶת וְטָסָה בֵּין שָׁמַיִם וְאָרֶץ.

נֶאֱחַזְתִּי בְּאָבִי שְׁחִלֵּץ אֶת אֵיבָרָיו

וְהֵחֵל לִבְדֹּק אֶת תִּיק־הָרוֹפְאִים הַנָּח לוֹ עַל הַבִּרְכַּיִם

שָׁעָה רַבָּה שִׂחֵק אָבִי בַּמַּזְרֵק הַמִּתְבַּהֵק בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו כְּמוֹ נְטִיף־קֶרַח,

כְּשֶׁהוּא מְהַרְהֵר בְּוַדַּאי בַּחוֹלִים הַמְחַכִּים לוֹ בָּאֲחֻזָּה,

אַחַר־כָּךְ נָתַן בִּי מַבָּט כִּבְדֶרֶךְ־אַגָּב.

הֶחֱרַשְׁתִּי.

לְבַסּוֹף אָמַרְתִּי בְּנִים־לֹא־נִים:

אֲנִי רָאִיתִי אֶת הַסּוּסִים, כְּשֶׁהֵם חוֹצִים אֶת הָאֲוִיר,

אֵשׁ יָצְאָה מֵעֵינֵיהֶם בְּסָמוּךְ לְקַו הָרָקִיעַ,

וְגַם הָעֲגָלָה הָיְתָה אֲפוּפָה אֵשׁ מְעֹרֶבֶת בְּשֶׁלֶג!"

נָגַעְתִּי בְּאָבִי,

אַךְ הוּא לֹא חָשׁ, כַּנִרְאֶה, אֶת מַגַּע אֶצְבְּעוֹתַי.

                מֵאֲחוֹרֵינוּ שָׁקְעָה עַרְבַת־הַשְּׁלָגִים בְּשֵׁנָה לְבָנָה.

---

החלקה על קרח

מאת

איתמר יעוז־קסט

למריצה

שֶׁמֶשׁ יָנוּאַר צָנְחָה לְאַט־לְאַט

עַל הַנָּהָר שֶׁנִּמְנֵם חָרְפִּית

תַּחַת לוּחוֹת־הַקֶּרַח כְּבוּשֵׁי־הַנְּשִׁימָה

בְהַבְהִיקָם כְּחַלּוֹנוֹת־זְכוּכִית הַפּוֹנִים לְעוֹלָם־שֶׁל־מַטָּה;

אַךְ מוּל ״פּוּנְדַּק הַצְּבִי" עוֹד הִדְהֲדוּ מִצְהֲלוֹת נְעָרִים וּנְעָרוֹת

אֲשֶׁר לְרַגְלֵיהֶם נַעֲלֵי־מַחֲלִיקִים, וְהֵם יוֹצְאִים בְּמָחוֹל וְשָׁרִים

לִצְלִיל כְּלֵי־נְגִינָה שֶׁל קֶרַח;

כְּבָר דָּלְקָה לַמְפָּדָה כְּחֻלַּת־שַׁלְהֶבֶת

בִּמְרוֹם הַמַּדְרֵגֹות הַיּוֹרְדוֹת אֶל חֶלְקַת הַנָּהָר הַקּוֹפֵאת,

אוֹת־אַזְהָרָה מִפְּנֵי הָעֲלָטָה הַמִּתְקָרֶבֶת בְּצַעֲדֵי גֹלֶם־הַשֶּׁלֶג אֲפֵל־הַלֵּב; –

וְהִנֵּה, רוֹאוֹת עֵינַי כִּי יוֹצֵאת גַּם אֲחוֹתִי בְּמָחוֹל עַל־גַּבֵּי רְאִי־הַנָּהָר הַמִּתְנַצְנֵץ,

בְּעוֹד עָנָף מֵחֻרְשַׁת עֲצֵי־הָעֲרָבָה מְנַתֵּר כְּנֶגֶד פָּנֶיהָ הַלּוֹהֲטוֹת בָּרוּחַ,

כְּעֵין בֶּן־זוּג לְמָחוֹל, וְהוּא עוֹשֶׂה לְהָטִים בָּאֲוִיר,

לְבֶן־פָּנִים וְעוֹטֶה אֶת בִּגְדֵי מַלְכוּת־הַחֹרֶף,

עַד הִבָּלְעוֹ בְּנִקְבַּת הַלַּיְלָה הַמַּכְסִיף.

לִילִיּוֹת וְיַנְשׁוּפִים צָוְחוּ לְפֶתַע כְּשׁוֹמְרֵי־גְּבוּל סְמוּיִים־מִן־הָעַיִן

וּשְׁאֵרִית הָעַלְוָה רָעֲדָה מֵחֲמַת הַצִּנָּה;

וְאוּלָם צְלָלִיתָהּ שֶׁל אֲחוֹתִי עוֹדָהּ מְחוֹלֶלֶת עַל־פְּנֵי הָרְאִי הַקַּר,

הַמַּחֲזִיר אֶת אוֹר הַפָּנָסִים כְּחֻלֵיּ־הַשַּׁלְהֶבֶת, –

וְהִיא מוֹסִיפָה לָנוּעַ הֵנָּה וָהֵנָּה בְּתוֹךְ עֵינַי הָעֲצוּמוֹת.

---

תהלוכה

מאת

איתמר יעוז־קסט

מִיהוּ זֶה שֶׁבְּחֹדֶשׁ דֶּצֶמְבֶּר

מְחַכֶּה לְיַד הַגַּנִּים,

עֵת אִמִּי לִי קוֹרֵאת עִם עֶרֶב

וּפַעֲמוֹנֵי־כְּנֵסִיּוֹת מְנַגְּנִים?

בַּחוּצוֹת – “אַנְשֵׁי בֵּית־לֶחֶם”

נוֹשְׂאִים אֶת הָרַךְ־הַנּוֹלָד,

בְּאָדֹם, בְּזָהֹב, בְּגוֹן חֹשֶׁךְ,

בְּתַחְפֹּשֶׂת שֶׁל חַג.

בַּאֲוִיר עוֹף־שֶׁל־קֶרַח צוֹרֵחַ

וִיהוּדִים סוֹגְרִים שְׁעָרִים,

צִלְצוּל בָּרְחוֹבוֹת מִתְפָּרֵעַ,

“אַנְשֵׁי בֵּית־לֶחֶם” שָׁרִים.

מֵאֲחוֹרֵי הַגַּנִּים מוּטֶלֶת

דְּמוּתוֹ שֶׁל אִישׁ־שֶׁלֶג נָמֵס,

אִמִּי עוֹד קוֹרֵאת לִי “הַבַּיְתָה!”,

גֹּלֶם־שֶׁלֶג מַבִּיט בִּי כְּמוֹ מֵת.

לֹא הַגֹּלֶם מִפְּרָאג הוּא. יָדַעְתִּי

בְּאֵין הֲגַנָּה – יֵשׁ לָנוּס.

לֵיל־חַג וְדֶצֶמְבֶּר. הַשִּׁירָה בּוֹקַעַת

מִתּוֹךְ לֹעַ שָׁחוֹר שֶׁל הַחוּץ.

---

שיר־זמר על הפעמון

מאת

איתמר יעוז־קסט

נְגִינַת פַּעֲמוֹן לִקְרַאת עֶרֶב

וּבְחֶבֶל מוֹשֶׁכֶת דְּמוּת־צֵל

זְרוֹעוֹת נִשָּׂאוֹת מַעְלָה וָמַטָּה,

– הַמִּגְדָּל הַלָּבָן מִטַּלְטֵל.

זֶה צִלְצוּל הַפּוֹרֵשׂ אֶת הַחֹשֶׁךְ

עַל עֵינֵי יְלָדִים כִּשְׂמִיכָה,

עַל הַחוֹף נִרְדָּמוֹת חַיְתוֹ־פֶּרֶא,

מַרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ הַשִּׂמְחָה.

וּפוֹרֵחַ מִגְדָּל בַּשָּׁמַיִם,

וְהַצְּלִיל אֶת הַלַּיְלָה מַבְעִיר,

אַךְ מִי זֶה נוֹדֵד בָּרְחוֹבוֹת עוֹד

בְּאֵין פַּעֲמוֹן, בְּאֵין עִיר?

---

בלדה על סייח וילד

מאת

איתמר יעוז־קסט

לד"ר אביב עקרוני

בֵּין שִׁבְרֵי

אוֹר קַיִץ:

עַיִן

נֶעְצֶמֶת,

סְיָח

דּוֹלֵג עַלֶיהָ,

סְיָח

מֻטֶּה־כְּנָפַיִם,

בְּיוֹם

פּוֹנֶה שָׁמַיְמָה;

עִיר

חוֹצָה בַּנַּחַל

בֵּין

חָרְבוֹת הַקַּיִץ

וְעַיִן

מְדַמֶּמֶת

בְּהַרְטִיט

שְׁמֵי־תְּכֵלֶת;

גֹּדֶל גַּמָּד,

סְיָח,

כְּבִזְכוּכִית־מַגְדֶּלֶת.

קוֹל

גַּלֵּי הַנַּחַל

מִתְגַּלְגֵּל בְּרַעַשׁ,

וְעַל

שְׂרִידִים שֶׁל בַּיִּת,

מֵעַל לַתְּהוֹם

בּוֹרֵחַ

סְיָח – לְמוּל רָקִיעַ;

בֵּין

אוֹרוֹת־שֶׁל־מַעְלָה

יֶלֶד

מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ,

לְבָדָד

בְּחֶדֶר,

בֵּין

מִשְׁבְּצוֹת־נֹגַהּ,

יֶלֶד

חוֹלֵה־זֶמֶר

הֶבֶל־פִּיו

שׁוֹלֵחַ

עֵת

בְּפָנָסֵי־עָל

בְּגֻלּוֹת־שֶׁל־בְּדֹלַח

מְקַנֵּן הַלַּיְלָה;

בֵּין

זִכְרוֹנוֹת קַיִץ

עַיִן

נֶעְצֶמֶת,

וּבְסוֹף הַדֶּרֶךְ,

עַל מִפְתַּן

הַתְּכֵלֶת

נָח

הַסְּיָח

אֵין־נִיעַ,

מְחַכֶּה

עַד שַׁחַר,

וְעִיר

עוֹלָה שָׁמַיְמָה.

1969

בין קרני הצבי 1971–1976

מאת

איתמר יעוז־קסט

---

בין קרני הצבי

מאת

איתמר יעוז־קסט

*

כְּבָר אָכְלָה הַמִּלְחָמָה בְּרֹב אַרְצוֺת אֵירוֺפָּה,

אַךְ בַּאֲזוֺרֵנוּ עוֺד שָׁלְטָה הַשַּׁלְוָה בִּשְׁלַל צְבָעִים שֶׁל קַיִץ אַחֲרוֺן,

וּבָתֵּי הַנּוֹפְשִׁים פָּנוּ אֶל הַנָּהָר כְּאִלּוּ אוֺמְרִים:

כָּאן מִחוּץ לַתְּחוּם!

אֵלֶּה הַבָּתִּים הַזַּעֲרוּרִיִּים בְּצִבְעֵי הַכָּחֹל, הַצָּהֹב וְהַלָּבָן,

תַּחַת פִּטְרִיּוֺת־גַּג אֲדֻמּוֺת, הַמִּתְמַשְּׁכוֺת לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל,

בְּצֵל מְשׂוּכוֺת שֶׁמִּתַּחְתֵּיהֶן מְצִיצִים גַּרְגְּרֵי אֻכְמַנִּיּוֺת וְדַמְדְּמַנִּיּוֺת

כְּעֵינֵי חֲתוּלִים אוֺ אַרְנְבוֺת־שָׂדֶה;

בִּצְבְּצוּ מֵעֵת לְעֵת מִטְפְּחוֺת־רֹאשׁ מְפֻסְפָּסוֺת שֶׁל נָשִׁים

וְנִזְקְרוּ אוּנְקְלֵי־הַבַּרְזֶל שֶׁל קוֺטְפֵי הַפֵּרוֺת;

קוֺלוֺת אוּהוּ־אוּהוּ שֶׁל יַנְשׁוּפִים מַשְׁכִּימֵי־קוּם הִתְגַּלְגְּלוּ מִפֹּה וּמִשָּׁם

וְהֵשִׁיבוּ קוֺלוֺת הַנַּקָּר כְּהַלְמֻיּוֺת פַּטִּישׁ חַד־גּוֺנִיּוֺת,

וְשֶׁמֶשׁ, שֶׁמֶשׁ שֶׁל לִפְנוֺת־עֶרֶב הִלְּכָה בַּמִּשְׁעוֺלִים.

אִשָּׁה וְיֶלֶד עָבְרוּ לְיַד “פֶּסֶל־הַצְּבִי” שֶׁבְּמִצְפֵּה־הַנָּהָר וּלְיַד מַעֲגַן־הַסִּירוֺת,

חָלְפוּ עַל־פְּנֵי מִרְפְּסוֺת־קַיִץ מְקֻשָּׁטוֺת לְחַגִּים וִימֵי־הֻלֶּדֶת,

שָׁם הִתְנַדְנְדוּ לַמְפִּיּוֺנֵי־נְיָר מֵעַל רָהִיטֵי קַשׁ;

עֲרוּגוֺת פִּרְחֵי־הַפֶּטוּנִיָּה הִשְׁתַּפְּלוּ אֶל הַמַּיִם,

בְּעוֺד עַלְעֲלֵיהֶם מִתְרַפְרְפִים בְּשִׁפְעַת הַגְּוָנִים, מִפֶּחָם עַד אַרְגָּמָן וְזָהָב

כְּפַרְפָּרִים פְּרוּשֵׂי־כְּנָפַיִם בְּאוֺר מֻקְדָּם שֶׁל הַחַשְׁמַל;

הָאִשָּׁה וְהַיֶּלֶד נִכְנְסוּ בְּשַׁעַר מִשַּׁעֲרֵי בָּתֵּי־הַקַּיִץ

מְקוֺם־שָׁם חִכָּה כְּבָר הַקָּהָל הַמֻּזְמָן לַחֲגִיגָה,

כְּשֶׁלְּיַד הַשֻּׁלְחָן הַמֶּרְכָּזִי עוֺמֶדֶת נַעֲרָה, מֵאֲחוֺרֵי הַר גְּבִיעֵי הַגְּלִידוֺת,

וּלְגוּפָה שִׂמְלָה פִּרְחוֺנִית כְּעֵין הַדֻּבְדְּבָן, הָאֲפַרְסֵק וְהַוָּאנִיל

וְהִיא מַחֲזִיקָה בְּיָדָהּ שְׁפוֺפֶרֶת

אֲרֻכַּת־פִּיָּה, לוֺחֶצֶת וּמַתִּיזָה מִתּוֺכָה סְלִילִים שֶׁל

שׁוֺקוֺלָד

עַל־גַּבֵּי וַפְלָה רַחֲבַת־שׁוּלַים שֶׁבַּצַּלַּחַת, חוֺזֶרֶת וְרוֺשֶׁמֶת עִגּוּלֵי־עִגּוּלִים,

דּוֺמֶה, כּוֺתֶבֶת הִיא בִּכְתִיבָה־תַמָּה אֶת שִׁעֲמוּם אַחַר־הַצָּהֳרַיִם בִּשְׁבִיל יֶלֶד כְּבֶן־עֶשֶׂר,

שֶׁהִתְיַשֵּׁב כָּעֵת לְיַד הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ חֲגִיגִית,

נִשְׁמְעָה מוּסִיקָה מִן הַגְּרַמּוֺפוֺן וְהִיא נִמְזְגָה בְּקוֺל שִׁקְשׁוּק כְּלֵי הַשַּׁחְמָט וְהַדַּמְקָה,

עַל־גַּבֵּי שֻׁלְחֲנוֺת־הַקַּשׁ הַקְּטַנִּים, הַמְפֻזָּרִים עַל מִדְשְׁאוֺת הַקַּיְטָנָה,

וְהַנְּכוֺנִים לְמִשְׂחֲקֵי־הַתָּמִיד;

צִלְלֵי הַכֵּלִים נָשְׁרוּ עַל הַמִּרְצָפוֺת כְּאִלּוּ מִבַּעַד לִזְכוּכִית־מַגְּדֶּלֶת

בְּהַמְשִׁיכָם אֶת מַהַלְכֵי הַשַּׂחְקָנִים בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם,

קוֺפְצִים מֵאָרִיחַ אֶל אָרִיחַ;

אַךְ עַד־מְהֵרָה הֵחֵלּוּ טִפּוֺת־הַגֶּשֶׁם לָרֶדֶת וְהִרְטִיבוּ אֶת כְּלֵי־הַמִּשְׂחָק;

אוֺ־אָז גָּרְרוּ אֶל מְעוֺן־הַקַּיִץ מַרְקִיזוֺת מְפֻסְפָּסוֺת בְּצֶבַע הָאוֺרַנְגְ',

אַךְ הַגֶּשֶׁם פָּסַק,

גָּבַר זִמְזוּם הַיַּתּוּשִׁים;

פָּשַׁט קְהַל־הָאוֺרְחִים עַל־פְּנֵי הַקַּיְטָנָה וְלִקֵּט עֲלֵי אֱגוֺזָה וְדֹלֶב

אֲרֻכֵּי אֶצְבָּעוֺת,

תּוֺךְ שֶׁהוּא עוֺרֵם אֶת הֶעָלִים הַזְּהַב־חוּמִים וְשׁוֺלֵחַ בָּהֶם אֵשׁ־מְדוּרָה;

שָׁט הֶעָשָׁן בְּנָמוּךְ בְּשֶׁל מֶזֶג־הָאֲוִיר הַלַּח

וְצָף עַל־פְּנֵי מְעוֺן־הַקַּיִץ כְּגִ’ין שֶׁשֻּׁחְרַר מִכִּלְאוֺ,

אוֺ כְּרֹאשׁ־דְּרָקוֺן עִם זְנַב־אֵשׁ בַּהֲנִיסוֺ אֶת יַתּוּשֵׁי־הַנָּהָר;

אֱגוֺזִים הֻשְׁלְכוּ אֶל הַמְּדוּרָה וְהִתְפַּצְּחוּ בְּקוֺלוֺת־נֵפֶץ חַדִּים

כִּירִיּוֺת מְרֻחָקוֺת.

אַחַר־כָּךְ שׁוּב הֵחֵל הַגֶּשֶׁם לָרֶדֶת בְּיֶתֶר־שְׂאֵת,

מְדוּרַת־הָאֵשׁ לִחֲשָׁה מֵחֲמַת טִפּוֺת הַמַּיִם כְּנָחָשׁ אַרְסִי,

בְּעוֺד עָלִים, נְיָרוֺת־הַלַּמְפְּיוֺנִים, חוֺלוֺת מִמִּגְדַּל־הַמִּשְׂחָקִים וּקְלָפִים צִבְעוֺנִיִּים

מְפַרְפְּרִים בַּחֲלַל הָעֶרֶב,

נִדְמֶה מְעוֺן־הַקַּיִץ צוֺלֵל בְּמַעֲמַקֵּי הַנָּהָר – –

*

לְאֹרֶךְ הַחוֺף –

כְּכָל שֶׁהֶחֱשִׁיךְ הַיּוֺם, גָּבַר בֹּהַק הַכֶּתֶם הָעֲנָקִי הַמִּשְׂתָּרֵעַ עַל־פְּנֵי הַגַּלִּים,

קָרַב וְרָחַק חֲלִיפוֺת עִם נַעֲנוּעֵי הַסִּירָה.

זֶה כְּבָר שָׁבְתָה הֲמוּלַת בָּתֵּי־הַמְּלָאכָה מֵאֲחוֺרֵי הַחֻרְשָׁה וְגַם הַגֶּשֶׁם חָלַף־עָבַר,

וְעַל־פְּנֵי “חוֺף־הַקַּצָּבִים” הַנָּטוּשׁ רַק צְלָלִיּוֺת־אֱנוֺשׁ בּוֺדְדוֺת נָעוּ וְנָדוּ

בְּהַשְׁמִיעָן קְרִיאוֺת מְקֻטָּעוֺת, כְּמוֺ בִּלְשׁוֺן־צֹפֶן לֵילִית.

גַּלֵּי רֵיחַ מְגָרִים־דוֺחִים חָצוּ מִדֵּי פַּעַם אֶת הַנָּהָר וְשָׁקְעוּ בַּמַּיִם, בִּמְעֹרָב עִם רֵיחַ

הַפְּרִיחָה. הַיֶּלֶד הַיּוֺשֵׁב בַּסִּירָה הִרְפָּה מִן הַמְּשׁוֺטִים, בְּעוֺד כָּל חוּשָׁיו דְּרוּכִים לִרְאוֺת אֶת

הַיָּרֵחַ הָעוֺלֶה עַל הַחֻרְשָׁה וְעַל סְבַךְ

קְנֵי־הַבַּמְבּוּק שֶׁלְּחוֺף־הַפֶּרֶא, כְּשֶׁהוּא כּוֺפֵל אֶת

זֹהַר

הַכֶּתֶם הַזַּרְחָנִי. וְהִנֵּה הֵשִׁיב הַיֶּלֶד מַבָּטוֹ אֶל חוֺף־הָרַחֲצָה שֶׁהוֺתִיר מֵאֲחוֺרָיו לִפְנֵי שָׁעָה

קַלָּה, עִם בָּתֵּי הַקַּיִץ הַזְּעִירִים וְרַחַשׁ הַקְּלָפִים שֶׁל תַּיָּרִים סְפוּגֵי שִׁעֲמוּם סוֺף־הַחֻפְשָׁה,

לְרַבּוֺת סְלִיל הֶעָשָׁן שֶׁל מְדוּרוֺת־הַמִּשְׂחָק, שֶׁהָיָה בְּעֵינָיו הֶמְשֵׁךְ דַּק־דַּק לִרְצוּעַת הַנָּהָר.

הַסִּירָה הִתְנַדְנְדָה בְּלֵב הַגַּלִּים כִּמְהַסֶּסֶת בֵּין שְׁתֵּי הַגָּדוֺת, כְּאָדָם הַנִּקְלָע בֵּין יְקִיצָה

לְבֵין שֵׁנָה, בְּעוֺד הַמְּשׁוֺטִים נָחִים לְיַד הַיֶּלֶד עַל הַמּוֺשָׁב וּצְלִיל נְטִיפוֺת הַמַּיִם הַנּוֺשְׁרוֺת

מֵעֲלֵיהֶם מַפְרִיעַ לָעֵינַיִם לְהֵעָצֵם.

“אֲנִי עוֺד יָכוֺל לַחֲזֹר,” עָלְתָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֺ, כְּשֶׁהוּא מְנַסֶּה לְהַטּוֺת קִמְעָה אֶת

הַסִּירָה לְעֵבֶר מַעֲגַן הַקַּיְטָנִים, אֲשֶׁר

הַחֲשֵׁכָה שִׁיְּרָה מִמֶּנּוּ רַק שַׁעֲשׁוּעַ שֶׁל פָּנָסִים

עֲמוּמֵי־אוֺר

בֵּין עַנְפֵי־אִילָן אֲחוּזֵי רוּחַ שְׁקֵטָה.

אֶלָּא שֶׁנַּעֲנוּעֵי הַסִּירָה גָבְרוּ לְפֶתַע,

וְחַרְטוֺמוֺ שֶׁל כְּלִי־הַשַּׁיִט כְּמוֺ רָקַד בְּמַלְכֹּדֶת

שֶׁל

זֶרֶם־מַיִם עַצְבָּנִי. לֹא הָיָה עוֺד מָקוֺם לַחֲרָטָה אוֺ לִנְסִיגָה.

כְּמוֺ אִי הַבָּנוּי עֲצָמוֺת־עֲצָמוֺת שֶׁל יְצוּרֵי־בְּרֵאשִׁית הִתְרוֹמֵם הַכֶּתֶם הַמּוּאָר סַהֲרוּרִית

עַל־פְּנֵי מִשְׁטַח־הַנָּהָר, בְּסָמוּךְ לְחוֺף־הַפֶּרֶא הַנָּטוּשׁ, וְרֵיחַ חוֺנֵק שֶׁל רִקָּבוֺן בָּא אֶל

הַנְּחִירַיִם בְּחָזְקָה. גִדְמֵי־עֵצִים מְכֻסֵּי

יְרֹקֶת רִירָנִית וְחֶלְזוֺנוֺת סְפוֺגִיִּים צָלְלוּ בְּתוֺךְ

מֵי־הָאַפְסַיִם,

בֵּין שְׂרִידֵי עוֺרוֺת שֶׁנִּפְשְׁטוּ מֵעַל חַיּוֺת אֲשֶׁר נִצּוֺדוּ בְּעָרְמָה, וְהֵם עָלוּ וְיָרְדוּ בֵּין

כִּתְמֵי שֶׁמֶן וְשֵׂעָר.

עַל הַחוֺף סוֺבְבוּ צִלְלֵי אָדָם חֲגוּרִים סַכִּינֵי־קַצָּבִים וְקַרְדֻּמּוֺת.

הַיֶּלֶד נֶאֱלַץ לִכְבֹּשׁ אֶת נְשִׁימָתוֺ בְּשֶׁל הַצַּחֲנָה הַקָּשָׁה, אֲשֶׁר רִחֲפָה לְאֹרֶךְ חֶלְקַת הַחוֺף,

וּבְאֵין יֶשַׁע חִפְּשׂוּ עֵינָיו אַחֲרֵי נִצְנוּץ הַלַּמְפְּיוֺנִים הָרְחוֺקִים שֶׁל בָּתֵּי־הַנּוֺפְשִׁים, עִם

הָרִשְׁרוּשׁ הָאֵין־סוֺפִי שֶׁל הַקְּלָפִים,

הַנִּפְרָשִׂים בֵּין הַיָּדַיִם וְעַל הַשֻּׁלְחָנוֺת כִּמְנִיפוֺת

אוֺ

כְּזַנְבוֺת־טַוָּסִים.

נִדְמֶה הָיָה לוֺ כִּי רֵיחַ הָרָקָב מַקִּיף אֶת כָּל הַנָּהָר כֻּלוֺ, וְהוּא פּוֺשֵׁט גַּם לְעֵבֶר חוֺף־הַקַּיִץ

הַמִּתְנַמְנֵם, וְהוּא נוֺגֵס בּוֺ עַד אֵין הַצָּלָה.

*

בָּתִּים נִסְגְּרוּ עַל בְּרִיחַ,

הַלִּמּוּדִים פָּסְקוּ.

הַיֶּלֶד, בְּאֵין לוֺ עוֺד חֲבֵרִים־לְמִשְׂחָק, הָיָה מְשׁוֺטֵט לְבַדּוֺ בִּשְׁבִילֵי הַגַּן רְחַב־הַיָּדַיִם שֶׁל

בֵּית הוֺרָיו, אֲשֶׁר הַחוֺמוֺת הַסּוֹגְרוֺת עָלָיו מִזֶּה וּמִזֶּה כְּמוֺ מְקִימוֺת חַיִץ בֵּינוֺ וּבֵין הַזְּמַן.

הוּא נֶהֱנָה לִשְׁמֹעַ אֶת פִּטְפּוּט עֲלֵי־הַשַּׁלֶּכֶת רְטֻבֵּי־הַגֶּשֶׁם תַּחַת סֻלְיוֺת נַעֲלָיו. אַדְמַת

הַגַּן הָיְתָה פְּרִיכָה וְנוֺצֶרֶת הֵיטֵב כָּל תְּוַאי וְכָל סִימָן שֶׁל כַּנְפֵי הַצִּפֳּרִים, אוֺ שֶׁל מְשׁוֺשׁוֺת

זוֺחֲלֵי־הֶעָפָר.

וְהִנֵּה הוֺשִׁיט הַיֶּלֶד אֶת יָדוֺ, כְּשֶׁהוּא מִתְבּוֺנֵן בַּשַּׁבְּלוּל הַזּוֺחֵל סְחוֺר־סְחוֺר בֵּין

אֶצְבְּעוֺתָיו, רוֺשֵׁם שְׁתִי־וָעֵרֶב שֶׁל קַוִּים נוֺצְצִים־יַהֲלוֺמִיִים. תְּחוּשַׁת הַדִּגְדּוּג הֵבִיאָה אוֺתוֺ

לִידֵי צְחוֺק קַל, וְהוּא כָּבַשׁ אֶת פָּנָיו בְּתוֺךְ הֶעָלִים לְבַל יַסְגִּיר אוֺתוֺ פֶּרֶץ הַקוֺל, אַף כִּי

שָׁרוּי הָיָה בַּחֲרָדָה לְלֹא פֵּשֶׁר, וְגַם

הַשִּׁכְשׁוּךְ הַחַד־גּוֺנִי שֶׁל סִילוֺן הַמִּזְרָקָה בְּלֵב הַגַּן

הַיָּשָׁן

מִלֵּא אֶת מִשְׁעוֺלֵי־הֶחָצָץ בַּהֲמֻלָּה, בְּעוֺד הַשַּׁבְּלוּל מוֺסִיף וְרוֺשֵׁם לוֺ תְוַאי לַח לְאֹרֶךְ

הַזְּרוֺעַ הַלְּבָנָה, מִתַּחַת לַשַּׁרְווּל, רוֺשֵם לוֺ אֶת הַשָּׁעוֺת בְּאִטִּיּוּת מְעוֺרֶרֶת־גִּחוּךְ, כְּאִלּוּ אֵין

מִלְחָמָה בָּעוֺלָם.

יֵשׁ וְהַיֶּלֶד הָיָה מְאַבֵּד אֶת סַבְלָנוּתוֺ, עָיֵף מִלִּנְעֹץ מַבָּטָיו בִּתְרִיסֵי הַחַלּוֺנוֺת הַיְרֻקִּים

וּבְדֶלֶת־הַזְּכוּכִית שֶׁל הַוֶּרַאנְדָה, בְּצִפִּיָּה כִּי תוֺפִיעַ שָׁם אֵיזוֺ נֶפֶשׁ־חַיָּה; אוֺ־אָז הָיָה סוֺגֵר

אֶת עֵינָיו לְמֶחֱצָה וּמְדַמֶּה לִרְאוֺת אֶת הַבַּיִת אֲדֹם־הָרְעָפִים מְרַקֵּד בְּחֹד סִילוֺן־הַמַּיִם שֶׁל

הַמִּזְרָקָה, בְּדוֺמֶה לְכַדּוּר צִבְעוֺנִי,

כְּשֶׁהַבַּיִת נִתָּר מֵעֵת לְעֵת כְּלַפֵּי מַעְלָה כְּאִלּוּ

חֲסַר־מִשְׁקָל

הוּא – וּלְאַחַר מִכֵּן שָׁב וְנוֺפֵל לְתוֺךְ בְּזִיךְ־הַמַּיִם הֶעָגֹל וְאוֺבֵד בַּמַּעֲמַקִּים.

אָכֵן, חָשׁ הַיֶּלֶד כִּי דְבַר־מָה חָמוּר עָתִיד לְהִתְרַחֵשׁ, הִרְגִּישׁ זֹאת עַל־פִּי שִׂיחוֺת־הַחֲשָׁאִין

בֵּין הָאָב וְהָאֵם, אֲשֶׁר לָאַחֲרוֺנָה הִסִּיחוּ דַעְתָּם מִמֶּנּוּ כִּמְעַט כָּלִיל, בְּהַנִּיחָם לוֺ

לְשׁוֺטֵט בְּמִשְׁעוֺלֵי גַן הַבַּיִת – מִבֹּקֶר עַד צָהֳרַיִם וָעֶרֶב, עַל אַף מֶזֶג־הָאֲוִיר הַסַּגְרִירִי.

לְבַסּוֺף חָדַל מִן הַשַּׁבְּלוּלִים

הַדַּגְדְּגָנִיִּים, מִתְמַכֵּר כֻּלּוֺ לְאֵיזוֺ חֲרָדָה סְמוּיָה,

הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת

בְּכָל אֵיבָרָיו, בְּעוֺדוֺ מִשְׁתּוֺפֵף בֵּין הַשִּׂיחִים שֶׁל פִּרְחֵי־הַפַּסְחָא וְהַחֲבַצָּלוֺת, מַמְתִּין

לְהִפָּתַח דֶּלֶת־הַזְּכוּכִית שֶׁל הַוֶּרַאנְדָה הַמּוּאֶרֶת קְלוּשׁוֺת, וּלְהוֺפָעַת אֵיזוֺ נֶפֶשׁ־חַיָּה.

וְאָמְנָם עִם רֶדֶת הַחֲשֵׁכָה, עִם תֹּם הָרַעַשׁ בָּרְחוֺבוֺת, נִפְתְּחָה גַם דֶּלֶת הַמִּרְפֶּסֶת

הַמְזֻגֶּגֶת, נִפְתְּחָה כְּמוֺ לִמְשִׁיכַת

רְצוּעַת־אוֺר שֶׁהֻתְּרָה וְהִתְגַּלְגְּלָה לְאֹרֶךְ

הַמַּדְרֵגוֺת

הַמּוֺבִילוֺת אֶל הַגַּן.

הַיֶּלֶד רָאָה אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֺ פּוֺסְעִים, כְּמוֺ בִּגְנֵבָה, עַל־פְּנֵי הֶחָצָץ הַחוֺרֵק חֲרִישִׁית,

כְּשֶׁהֵם שׁוֺלְחִים מַבָּטִים בּוֺלְשִים מִסָּבִיב, עוֺצְרִים בְּצֵל עֵץ־הַדֹּלֶב שֶׁבְּסָמוּךְ לַגָּדֵר הַפּוֺנָה

אֶל הֶחָצֵר הָאֲחוֺרִית.

שָׁם, בֶּחָצֵר שֶׁבְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת, הִתְעוֺרֵר לְחַיִּים תַּרְנְגוֺל־הוֺדוּ גַרְגְּרָנִי וְזָרַק קְרִיאָה

שְׁחוֺרָה לְעֵבֶר הַגַּן הַמִּשְׁפַּחְתִּי.

הַיֶּלֶד הִתְקָרֵב. אַף כִּי הָאָב וְהָאֵם הֵשִׂיחוּ בֵּינֵיהֶם בְּלַחַשׁ, הוּא הִצְלִיחַ לִקְלֹט מִלִּים

בּוֺדְדוֺת, וְגַם רָאָה אֶת הוֺרָיו מַצְבִּיעִים עַל פִּנַּת סֵתֶר בִּסְבַךְ הַצִּמְחִיָּה. לְבַסּוֺף פָּנוּ לָהֶם

הַשְּׁנַיִם וְשָׁבוּ בְּשֶׁקֶט וּבְעֶצֶב אֶל הַחֲדָרִים, כִּמְעַט בְּלִי שִׂים לֵב לַיֶּלֶד הַמַּאֲזִין.

וְאִלּוּ הַיֶּלֶד הוֺסִיף לְשׁוֺטֵט בְּמַעֲמַקֵּי הַגַּן, כְּשֶׁהוּא מְדַמֶּה לִרְאוֺת עַצְמוֺ חוֺפֵר וְחוֺפֵר

בְּתוֺךְ הָאֲדָמָה כִּמְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי

כְּלֵי־הַמִּשְׁפָּחָה הַמֻּסְתָּרִים, אֵי־שָׁם בְּמַעֲבֵה

הַשִּׂיחִים

וְהָאִילָנוֺת. וְהוּא הִתְפַּלֵּא מַדּוּעַ אֵין הַשִּׂמְחָה מְקַנֶּנֶת בּוֺ, עַל־אַף הַמִּשְׂחָק.

וְגַם לְאַחַר שֶׁהַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֺן כְּבָר נָגַע בְּחֻדֵּי הָעֵצִים, עוֺד הִמְשִׁיךְ בְּתַרְגִּילֵי הַחִפּוּשׂ

אַחַר הַמַּטְמוֺן הָאָבוּד, בְּצֵל עֵץ־הַדֹּלֶב וְגַם בְּסָמוּךְ לַמִּזְרָקָה, אֲשֶׁר שִׁכְבַת הַקֶּרַח כְּבָר

שִׁתְּקָה אוֺתָהּ – –

*

חַלּוֺן מוּל חַלּוֺן

וּבְאֶמְצַע – הַשְּׁבִיל הַמְכֻסֶּה שֶׁלֶג

כְּמַפְרִיד בֵּין בַּיִת לְבַיִת,

וְעַל הַכְּבִישׁ נִגְלֵית וְנֶעֱלֶמֶת מִדֵּי פַּעַם עֶגְלַת־חֹרֶף;

אֲבָל הַיֶּלֶד הַנִּצָּב מֵאֲחוֺרֵי הַוִּילוֺן שׁוֺמֵעַ רַק אֶת קוֺל הַמְּצִלָּה שֶׁבְּצַוְּארֵי הַסּוּסִים,

כִּמְעַט בְּלִי יְכֹלֶת לִרְאוֺת – כְּאִלּוּ רוּחוֺת־רְפָאִים סוֺבְבוֺת עַל־פְּנֵי הָרְחוֺב.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, כְּשֶׁהוּא מֵרִים בְּמִקְצָת אֶת הַתְּרִיס, עָשׂוּי לְהַבְחִין בִּתְכוּנָה־שֶׁל־הִתְרַגְּשׁוּת

בַּחוּצוֺת וּבְבָתֵּי הַשְּׁכֵנִים – זוֺ הָרִגְשָׁה שֶׁבֵּין חַג־הַמּוֺלָד וְלֵיל־סִילְוֶסְטֶר. אַךְ

בְּנִגּוּד לְשָׁנִים קוֺדְמוֺת, הוֺרָיו לֹא הִתִּירוּ לוֺ הַפַּעַם לְהָסֵב בְּחֶבְרַת יַלְדֵי הַנּוֺצְרִים שֶׁל

הַמִּשְׁפָּחוֺת הַמִּתְגּוֺרְרוֺת בְּסָמוּךְ, עִם בּוֺא חַגֵּיהֶם.

זֶה שָׁבוּעוֺת הוּא חָבוּשׁ בַּבַּיִת, וּלְכָל הַיּוֺתֵר רַשַּׁאי לָצֵאת לִזְמַן־מָה אֶל הַגַּן הַמַּלְבִּין,

הַסָּגוּר בְּחוֺמוֺת מִזֶּה וּמִזֶּה.

הַלִּמּוּדִים בְּבֵית־הַסֵּפֶר אֵינָם מִתְקַיְּמִים עוֺד,

הָאֵם מִתְהַלֶּכֶת עַל־פְּנֵי הַחֲדָרִים בְּעֵינַיִם בְּכוּיוֺת, וְהָאָב שׁוֺתֵק אוֺ זוֺרֵק הֶעָרוֺת שֶׁל

מַה־בְּכָךְ.

וְעִם זֹאת, הַיֶּלֶד נִמְשָׁךְ־נִמְשָׁךְ אֶל הַשִּׂמְחָה, אֶל תְכוּנַת הֶחָג שֶׁבַּחוּץ; וְאוּלָם,

כְּשֶׁמְּבַקֵּשׁ הוּא בְּתֵרוּץ מִן הַתֵּרוּצִים לָצֵאת אֶת הַבַּיִת – הָאֵם כְּמוֺ מִתְחַנֶּנֶת בְּפָנָיו:

“לֹא!… לֹא!… מְסֻכָּן שָׁם…” וְרַק קוֺל בִּכְיָהּ מְפַעְפֵּעַ מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר, לְלֹא פֵּשֶׁר

בִּשְׁבִילוֺ.

אַךְ הִנֵּה תַהֲלוּכָה מִתְקָרֶבֶת לְאֹרֶךְ הַכְּבִישׁ הַמֻּשְׁלָג, – בָּאִים “אַנְשֵׁי בֵּית־לֶחֶם”, אֵלֶּה

עֲנִיֵּי הָעִיר הַנּוֺשְׂאִים כְּעֵין אַפִּרְיוֺן

עַל־גַּבֵּי כְּלוֺנְסָאוֺת. לְמַעַן הַדִּיּוּק, אֵין זֶה אַפִּרְיוֺן

כְּלָל

וְעִקָּר, כִּי אִם דֶּגֶם הָאֻרְוָה בָּהּ נוֺלַד

יֵשׁוּעַ הַקָּטָן. וְאָמְנָם בֻּבּוֺת שַׁעֲוָה אוֺ עֵץ

מְאַכְלְסוֺת

אֶת דֶּגֶם הָאֻרְוָה הַמְקֻשָּׁט. הַבֻּבּוֺת לְבוּשׁוֺת צִבְעוֺנִין, כְּשֵׁם שֶׁגַּם עֲדַת הַקַּבְּצָנִים לְבוּשָׁה

שְׁלַל בְּלוֺאֵי תַחְפֹּשֶׂת צִבְעוֺנִית. וְהֵם מְשַׂחֲקִים אֶת שְׁלֹשֶׁת מַלְכֵי מִזְרַח־שֶׁמֶשׁ הַבָּאִים

לְהִשְׁתַּחֲווֺת לָרַךְ־הַנּוֺלָד, וְהֵם גַּם אַנְשֵׁי

יְהוּדָה הַבּוֺגְדָנִיִּים. הֵם מְנַגְּנִים וּמְזַמְּרִים

וְמַקִּישִׁים

עַל הָרִצְפָּה בַּשַּׁרְבִיטִים מְעֻקְּלֵי־הָרֹאשׁ שֶׁבִּידֵיהֶם, בְּעוֺדָם מַתִּיזִים טִפּוֺת שֶׁל צֶבַע אָדֹם

עַל הַמִּדְרָכוֺת. וְכָךְ הֵם מְחַזְּרִים עַל הַפְּתָחִים, אוֺסְפִים נְדָבוֺת.

אַךְ שֶׁלֹּא כִּבְשָׁנִים קוֺדְמוֺת, הֵם פּוֺסְחִים עַל שַׁעַר הַבַּיִת בּוֺ נִצָּב הַיֶּלֶד מֵאֲחוֺרֵי הַוִּילוֺן

וְצוֺפֶה אֶל הַחוּץ. לְמַעַן הָאֱמֶת – הֵם אָכֵן מִתְעַכְּבִים קִמְעָה וְאַף מַרְעִישִׁים בַּפַּעֲמוֺן, גַּם

מְטִיחִים אֶגְרוֺפִים אֶל הַשַּׁעַר – וּמְנַבְּלִים אֶת הַפֶּה. וְאַחַר־כָּךְ צוֺעֲדִים הָלְאָה, בְּהוֺתִירָם

אֶת עֵינֵי הַיֶּלֶד הַתְּמֵהוֺת בֵּין סִדְקֵי הַתְּרִיס.

וְהַיָּמִים נִגָּרִים לְפָנָיו בְּחַד־גּוֹנִיּוֹת

הַשֶּׁלֶג הַיּוֹרֵד עַל הָעִיר, כְּשֶׁרַק אֲנָחוֹת

בְּנֵי־הַבַּיִת

וְחַדְשׁוֹת הָרַדְיוֹ קוֹבְעוֹת אֶת הַמּוֹעֲדִים.

וּלְאַחַר מִכֵּן מַגִּיעַ גַּם לֵיל־סִילְוֶסְטֶר, זֶה הַיּוֺם הַמְצַיֵּן אֶת סִיּוּם הַשָּׁנָה שֶׁל גּוֺיֵי

הָעוֺלָם, כְּשֶׁהַכֹּל מִתְהוֺלֵל וְחוֺגֵג בָּעִיר, תּוֺךְ שִׁכְחַת הַמִּלְחָמָה, וְרַק בְּבָתִּים מִסְפָּר סָגוּר

הַכֹּל עַל מַנְעוּל וְעַל בְּרִיחַ, בְּצִפִּיָּה רָעָה.

וְאוּלָם הַיֶּלֶד אֵינוֺ עוֺצֵר עוֺד כֹּחַ לִשְׁהוֺת בְּתוֺךְ הָאֵלֶם הָאָפֵל, וְהוּא חוֺמֵק אֶל הַגַּן,

כְּדֵי לַחֲמֹק אֶל הָרְחוֺב הַלֵּילִי הַחוֺגֵג.

בַּחוּץ – הַצּוּרוֺת מִשְׁתַּנּוֺת. הָעֵצִים עוֺנְדִים לָבָן כְּמוֺ אֲחָיוֺת־רַחְמָנִיּוֺת וּמִתְכּוֺפְפִים

לְהַאֲזִין לְהַלְמוּת לִבּוֺ שֶׁל הַגַּן.

תַּךְ־תַּךְ־תַּךְ נִשְׁמָע קוֺל נְטִיפוֺת הַמַּיִם בְּתוֺךְ

הַמִּזְרְקָה

הַקְּפוּאָה. לֵב הַגַּן מַכֶּה, רוֺצֶה לִחְיוֺת בְּכָל כֹּחוֺ. שִׂיחֵי הַוֶּרֶד וְהַלִּילָךְ נִרְדְּמוּ תַחַת תִּלֵּי

הַשֶּׁלֶג עַד בּוֺא חֲלִיפָתָם לְעֵת אָבִיב. וְאוּלָם, שֶׁפַע הָעֲצִיצִים הַנִּצָּבִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֺן שֶׁל

הַוֵּרָאנְדָה, מֵעֵבֶר לַשִּׁמְשָׁה, יוֺצֵר תְּחוּשַׁת־תַּעְתּוּעַ שֶׁל פְּרִיחָה לֵילִית.

הַיֶּלֶד שׁוֺמֵעַ אֶת הֶבֶל־פִּיו קוֺפֵא וְנוֺפֵל בִּצְלִיל דַּק עַל הָאֲבָנִים. תּוֺהֶה.

וְהִנֵּה מִתְגַּלְגֵּל רַעַם פַּעֲמוֺן בָּאֲוִיר

הַצָּלוּל שֶׁל חֹדֶשׁ דֶּצֶּמְבֶּר, מִתּוֺךְ

מִגְדַּל־הַכְּנֵסִיָּה

הַחוֺלֵשׁ עַל “עִיר הַצְּבִי” וּמְבַשֵּׂר כִּי נוֺתְרָה עוֺד מַחֲצִית הַשָּׁעָה בְּדִיּוּק עַד כְּנִיסַת הַשָּׁנָה

הַחֲדָשָׁה. נִשְמַעַת גַּם הֲמוּלָה גּוֺבֶרֶת שֶׁל

בְּנֵי־אָדָם מִצַּד הָרְחוֺב. הַכֹּל פּוֺנִים אֶל

“פֻּנְדַּק־הַנָּהָר”

בְּתִקְוָה לְבָרֵךְ עַל הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה בְּהִלּוּלָה. וְרַק בְּבָתִּים מִסְפָּר שׁוֺלֶטֶת הַחֲרָדָה

מִפְּנֵי יוֺם־הַמָּחָר, הַחֲרָדָה הָעַכְבָּרִית, הַנּוֺבֶרֶת בְּכָל בֶּקַע שֶׁבַּקִּיר.

אֲבָל הַיֶּלֶד רוֺצֶה לָחוּשׁ אֶת הַשִּׂמְחָה, כְּאִלּוּ כָּל הַמִּתְחוֺלֵל בְּבָתִּים אֵלֶּה פְּנִימָה אֵינוֺ

נוֺגֵעַ בּוֺ. הוּא עוֺד מַטִּיל מַבָּט עַל

אִישׁ־הַשֶּׁלֶג הַשָּׁקוּעַ לְמֶחֱצָה, אוֺתוֺ בָּנָה בִּתְחִלַּת

הַחֹרֶף:

צוּרָתוֺ הַמַּצְחִיקָה טֻשְׁטְשָׁה כִּמְעַט כָּלִיל

מֵחֲמַת הָרוּחוֺת. נָשְׁרוּ מִמֶּנּוּ עֵינֵי־הַפֶּחָם

וְחֹטֶם־הַגֶּזֶר,

וְרַק הַמַּטְאֲטֵא הַמְדֻלְדָּל כְּמוֺ רֹאשׁוֺ שֶׁל תַּרְנְגוֺל שָׁחוּט, עוֺדוֺ קַיָּם.

וְהַיֶּלֶד חוֺמֵק אֶל הָרְחוֺב, נִבְלָע בֵּין הַחוֺגְגִים.

אֵין אִישׁ נוֺתֵן דַּעְתּוֺ עָלָיו בֵּין פָּנָסֵי־הָרוּחַ, הַמְטִילִים עִגּוּלִים־עִגּוּלִים שֶׁל אוֺר עַל

מִשְׁטַח הַשֶּׁלֶג שֶׁל הָרְחוֺב הַתָּלוּל, הַנּוֺפֵל אֶל הַנָּהָר.

הוּא חוֺלֵף עַל־פְּנֵי “פֶּסֶל־הַצְּבִי” שֶׁבְּשַׁעַר הָעִיר וּמַמְשִׁיךְ הָלְאָה בֵּין הָעֲגָלוֺת

הַמְצַלְצְלוֺת־מְדַנְדְּנוֺת, וַאֲשֶׁר גּוֺרְרוֺת רְצוּעוֺת־רְצוּעוֺת שֶׁל לֹבֶן רָמוּס בְּעִקְּבוֺתֵיהֶן. יֵשׁ

וּמִסְתַּבֵּךְ אֵיזֶה עֲטַלֵּף תּוֺעֶה בֵּין

אֲנִיצֵי־הַקֶּרַח שֶׁעַל הָעֵצִים, לְצִדֵּי הַכְּבִישׁ; הוּא

מִשְׁתַּחְרֵר

בְּבֶהָלָה, עָף וְנִתְקָל בְּרַעֲמוֺת הַסּוּסִים, אֲשֶׁר עוֺר גּוּפָם הֶחָמִים מַהְבִּיל בִּגְלַל הַצִּנָּה, אוֺ

בְּכוֺבְעֵי־הַצֶּמֶר שֶׁל הַיּוֺשְׁבִים בְּתוֺךְ

כִּרְכְּרוֺת־הַשֶּׁלֶג, בְּעוֺד הַנָּשִׁים פּוֺלְטוֺת צְעָקוֺת

שֶׁל

פַּחַד־פִּתְאֹם. אוֺ־אָז מַצְלִיף הָעֶגְלוֺן בְּשׁוֺטוֺ לְעֵבֶר הָעֲטַלֵּף הַמְסֻחְרָר, וּשְׁרִיקַת הַשּׁוֺט

נִשְׁמַעַת כְּקוֺלָן שֶׁל אַרְבַּע רוּחוֺת הַשָּׁמַיִם, וְאִלּוּ הַסּוּסִים מִזְדַּקְּפִים עַל שְׁתַּיִם, דּוֺמֶה

יוֺצְאִים בְּמָחוֺל.

וּמַגִּיעִים אֶל הַפֻּנְדָּק.

זֶה הַפֻּנְדָּק הַפּוֺנֶה אֶל הַנָּהָר וְהַמּוּאָר לַפִּידִים לִכְבוֺד חַג לֵיל־סִילְוֶסְטֶר.

זֶה הַפֻּנְדָּק בּוֺ הוֺמֶה הַזֶּמֶר הָרָם בֵּין שָׁנָה יוֺצֵאת וְשָׁנָה נִכְנֶסֶת, בְּעוֺד הַלַּיְלָה נִגָּר לְתוֺךְ

קְעָרוֺת בּוֺהֲקוֺת, עִם זִיק הָעוֺפֶרֶת הָרוֺתַחַת שֶׁל מַגִּידֵי־הָעֲתִידוֺת.

וּבַפֻּנְדָּק מְרַקְּדִים – הָלוֺךְ וְסָבוֺב בְּצֵל עֲצֵי הָאַקָּצִיָּה, הָעֲרָבָה וְהַדֹּלֶב טְעוּנֵי הַכְּפוֺר,

וְלִצְלִיל פַּעֲמוֺנִים חוֺרְצֵי־לָשׁוֺן, הַמַּכְרִיזִים כִּי שְׁעַת חֲצוֺת אָמְנָם הִגִּיעָה, לְעֵת כִּי הַזֶּמֶר

גּוֺאֶה וְעוֺלֶה, מְבַעְבֵּעַ וְזָב מִגּוּפֵי

הַכִּנּוֺרוֺת הַרוֺטְטִים מִתַּאֲוָה, וַאֲשֶׁר מִתְכַּסִּים

אַט־אַט

פְּתִיתֵי שֶׁלֶג שָׂעִיר.

וְיֶלֶד־יְהוּדִים נֶחְבָּא אֶל שִׂיחַ־הַחֹרֶף הַמְרַשְׁרֵשׁ רַךְ־רַכּוֹת, יֶלֶד הַקּוֺרֵעַ עֵינַיִם אֶל

הַשִּׂמְחָה וְרוֺעֵד בְּשֶׁל הַצִּנָּה. לְהִנָּתֵק

אֵינוֺ יָכוֺל מִן הַחִזָּיוֺן, אַף כִּי מַדְקְרוֺת הַכְּפוֺר

כְּבָר

חוֺדְרוֺת לְכָל יֵשׁוּתוֺ, וְרַק הַשֵּׁנָה הַיּוֺרֶדֶת עַל עֵינָיו מְפִיגָה אֶת שִׁכְרוֺן־הַחוּשִׁים שֶׁלּוֺ.

מְתִיקוּת שֶׁל פַּחַד קוֺנָה עָלָיו שְׁלִיטָה בִּהְיוֺתוֺ רוֺבֵץ בְּצֵל הַשִּׂיחַ, הַפּוֺרֵשּׂ עָלָיו חָסוּתוֺ

הַצּוֺנֶנֶת. סָפֵק יָשֵׁן, סָפֵק עֵר.

וּלְפֶתַע הוּא רוֺאֶה אֶת צִלּוֺ שֶׁל פֶּסֶל הַצְּבִי אֲרֹךְ־הַקַּרְנַיִם אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַעִיר.

הַצֵּל מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא. יוֺרֵד מֵעַל כַּנַּת־הַפֶּסֶל אֲשֶׁר לוֺ וּמִתְקָרֵב בְּדִלּוּגֵי־לֹבֶן.

וְהוּא חַד וְקַל, וּכְאִלּוּ נוֺשֵׂא בֵּין קַרְנָיו אֶת מַרְאֵה הָעִיר כֻּלָּהּ, בְּעוֺד נְחִירָיו רוֺטְטִים

כְּשֶׁל חַיָּה הַמְרִיחָה דָם.

לְמוּל הַפֻּנְדָּק בּוֺ הַזֶּמֶר מִתְגַּלְגֵּל וְהוֺלֵךְ, מִתְגַּלְגֵּל וְהוֺפֵךְ יְלָלָה אוֺ בֶּכִי – אוֺתוֺ

מַשְׁמִיעַ אֵי־מִי בְּתוֺךְ הַלַּיְלָה הָרוֺקֵד – –

*

יָמִים שֶׁל מַחֲלָה.

מְכֻסֶּה זֵעָה הִתְעוֺרֵר הַיֶּלֶד מִשְּׁנָתוֺ, וְנִדְמָה לוֺ כִּי הַבַּיִת רֵיק מֵאָדָם. כְּאִלּוּ שָׁמַע אֶת

הַשַּׁעַר הַפּוֺנֶה אֶל הָרְחוֺב חוֺרֵק עַל צִירָיו.

וּצְעָדִים.

הוּא נִתָּר מֵעַל מִשְׁכָּבוֺ וּמְבַקֵּשׁ לָרוּץ אֶל הַחַלּוֺן, תּוֺךְ כְּדֵי כָּךְ נִתְקָל בְּכִסֵּא וּמַפִּיל

אַרְצָה אֶת הַמַּדְחֹם. הָרְסִיסִים מִתְפַּזְּרִים עַל הַמַּרְצָפוֺת.

נִבְהָל, מַטֶּה אָזְנַיִם.

מִבַּעַד לַקִּיר הַפְּנִימִי הוּא שׁוֺמֵעַ בְּכָל זֹאת קוֺלוֺת־אֱנוֺשׁ הַמֻּכָּרִים לוֺ, וּבַד בְּבַד –

קוֺלְטוֺת אָזְנָיו, מִצַּד הָרְחוֺב, גַּם רַעַם שַׁרְשְׁרָאוֺת שֶׁל כְּלֵי־רֶכֶב וַהֲמוּלַת צְעִידָה.

אַךְ הָרַעַשׁ הוֺלֵך וְגוֺוֵעַ חִישׁ־מַהֵר.

פּוֺשֵׁט בּוֺ אִי־שֶׁקֶט, כְּמוֺ נְמָלִים מְטַפְּסוֺת עַל גּוּפוֺ אֲחוּז־הַחֹם. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן חוֺשֵׁשׁ

הוּא לִקְרֹא לְאָבִיו אוֺ לְאִמּוֺ, שֶׁמָּא יִגְעֲרוּ בּוֺ בִּגְלַל שְׁבִירַת הַמַּדְחֹם.

וְכַדּוּרֵי־הַכַּסְפִּית הָזְעִירִים מִתְרוֺצְצִים עַל פְּנֵי־הַחֶדֶר כְּמוֺ חִפּוּשִׁיּוֺת צוֺנְנוֺת־זוֺהֲרוֺת

שֶׁל חֹרֶף. אֶת כַּפּוֺת־יָדָיו הָרְדוּמוֺת הוּא מַצְמִיד אֶל הַקִּיר הַקָּרִיר בְּנִסָּיוֺן לְהָפִיג אֶת

הַהַרְגָּשָׁה הַטּוֺרְדָנִית שֶׁל גּוּפוֺ.

אַךְ שׁוּב קוֺלְטוֺת אָזְנָיו אֶת קוֺל צְעִידַת הָרַגְלַיִם הַמִּתְקָרֶבֶת־מִתְעַצֶּמֶת בְּאֵזוֺר הַבַּיִת.

הוּא נִדְחָף בְּסַעֲרַת־רְגָשׁוֺת אֶל הַחַלּוֺן, מְטַפֵּס וְקוֺרֵעַ אוֺתוֺ לִרְוָחָה – אַךְ כֵּיוָן שֶׁאֶת

מַרְאוֺת־הַחוּץ לֹא יָדַע זְמַן רַב, מִתְעַרְפֶּלֶת רְאִיָּתוֺ לִרְגָעִים. וּכְשֶׁהוּא מַבִּיט שֵׁנִית אֶל

הַבֹּקֶר הָעוֺלֶה, רַק צוּרַת הַגַּן נִדְחֶקֶת אֶל עֵינָיו כְּמוֺ צִיּוּר שֶׁטֶּרֶם יָבֵשׁ, בְּעוֺד קַוֵּי הַלָּבָן,

הָאָפֹר וְהַכֶּסֶף מְטַפְטְפִים מִפִּנָּה אֶל פִּנָּה.

וּמֵעַל לְתֹהוּ־הַצְּבָעִים מִתְנוֺסֵס כֶּתֶם־פֶּרַח עַז־מִתְאָרִים, כְּעֵין בַּלּוֺן־שֶׁל־יְלָדִים

הַמְקֻשָּׁר אֶל חוּט גִּבְעוֺלִי אָרֹךְ, וְהוּא מוֺשֵׁךְ אֶת הַגַּן כְּלַפֵּי מַעְלָה, עַל־פִּי מִשְׂחַק הָרוּחַ,

מוֺשֵׁךְ וְשׁוֺלֵף אוֺתוֺ מִתּוֺךְ הַחֹרֶף, מִתּוֺךְ קַדַּחַת הַחֹם, מְתּוֺךְ הֵד הַצְּעִידָה אֲשֶׁר דּוֺעֵךְ שׁוּב,

כְּאִלּוּ יֶשְׁנוֺ וְאֵינֶנּוּ.

לְבַסּוֺף נִתַּק הַיֶּלֶד בְּכֹחַ מִן הַחַלּוֺן,

וְאוּלָם, כְּשֶׁהִתְפָּרֵץ אֶל הַמִּסְדְּרוֺן וְקָרָא אֶת שֵׁם אָבִיו וְאֶת שֵׁם אִמּוֺ, אִישׁ לֹא עָנָה לוֺ

בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רַב,

נִדְמֶה – רֵיק הַבַּיִת, רֵיק וְעָזוּב כָּל הַיּוֺם כֻּלּוֺ – –

*

“פִּתְחִי! פִּתְחִי!” צָעַק הַיֶּלֶד.

הַיָּדַיִם כָּאֲבוּ כָּל־כָּךְ. זֶה חֲצִי שָׁעָה וָמַעְלָה, וְאוּלַי מִזֶּה שָׁעָה וָמַעְלָה – הִתְקַשָּׁה

לָדַעַת אֶת הַזְּמַן – הִכּוּ אֶגְרוֺפָיו עַל הַדֶּלֶת הַלְּבָנָה.

עֵת שָׁפַף־כָּרַע עַל בִּרְכָּיו לָרִאשׁוֺנָה לְיַד הַדֶּלֶת הַנְּעוּלָה, עוֺד יָכוֺל הָיָה לְהַבְחִין

בְּפִרְחֵי־הַפַּסְחָא הַמַּקִּישִׁים בַּחוּץ עַל שִׁמְשַׁת הַחַלּוֺן וּמוֺזְגִים אֶת מֵי־הַגֶּשֶׁם לְתוֺךְ

הַסְּדָקִים שֶׁבַּקִּיר.

זָלְגוּ הַמַּיִם בְּחַד־גּוֺנִיּוֺת וְהַטִּפּוֺת נִפְרְשׂוּ וְנִסְגְּרוּ כְּמוֺ וִילוֺנוֺת זְעִירִים־עֲצוּבִים,

בְּהַסְתִּירָן אֶת נִיעַ הָאִילָנוֺת.

וְעַכְשָׁו קָלְטוּ אָזְנָיו אֶת טִקְטוּק הַמַּיִם בִּלְבַד, בְּלִי יְכֹלֶת לִרְאוֺת דָּבָר, וְאֶת נְקִישׁוֺת

הַשִּׂיחַ עַל הַזְּכוּכִית, כְּשֶׁהוּא רוֺאֶה אֶת לֹבֶן הַדֶּלֶת, אֵיזֶה לֹבֶן שֶׁל דֶּלֶת הַמִּזְדַּקֶּפֶת לְפָנָיו

עַל שְׁתַּיִם, כְּמוֺ עֲנָק הַדּוֺאֵג רַק לְעַצְמוֺ.

“פִּתְחִי! פִּתְחִי!” חָזַר וְצָעַק, וְהַבְּכִי, כְּמוֺ לִכְלּוּךְ, נִמְרַח עַל פָּנָיו וְנֶאֱחַז גַּם

בְּאֶצְבְּעוֺתָיו, בְּדוֺמֶה לְדֶבֶק־הַנְּיָר שֶׁשִּׂחֵק בּוֺ כָּל אַחַר־הַצָּהֳרַיִם, בְּטֶרֶם הִסְתַּגְּרָה אִמּוֺ בֵּין

אַרְבַּעַת הַקִּירוֺת שֶׁל חֲדַר־הָאַמְבַּטְיָה.

הַמַּסְמְרִים בַּעֲלֵי הָרָאשִׁים הַמְעֻקָּמִים, שֶׁתָּקַע בְּמוֺ־יָדָיו בְּדֶלֶת זוֺ לְשֵׁם מִשְׂחָק, חָמְדוּ

אֶת הַבָּשָׂר הָרַךְ, וְעִם כָּל הֲטָחַת אֶגְרוֺף הֵם שָׂרְטוּ בּוֹ. וְגַם חוּטֵי־הַתְּפִירָה הַמְקֻשָּׁרִים אֶל

רָאשֵׁי הַמַּסְמְרִים הַשְּׁחוֺרִים, גַּם הֵם

הִתְלַכְלְכוּ, מָשָׁל בִּקֵּשׁ הַיֶּלֶד לְהַשְׁחִיל עֲלֵיהֶם

שְׁתַּיִם־שָׁלֹשׁ

טִפּוֺת דָּם; לוּלֵא הַכְּאֵב הֵן יָכְלוּ אֲפִלּוּ לִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיו, כְּפִי שֶׁהִתְנַדְנְדוּ־הִזְדַּחֲלוּ

לְאֹרֶךְ חוּט מִן הַחוּטִים.

“צָרִיךְ לִרְחֹץ אֶת מְקוֺם הַשְּׂרִיטָה…” חָשַׁב, וְגַם אָמַר בְּלִבּוֺ כִּי תְהֵא לוֺ כָּעֵת תּוֺאֲנָה

מַסְפֶּקֶת לְאַלֵּץ אֶת הָאֵם לִפְתֹּחַ אֶת דַּלְתּוֺ שֶׁל חֲדַר־הָאַמְבַּטְיָה.

“יֵשׁ לִי פֶּצַע… פֶּצַע!…” צָעַק נוֺאָשׁוֺת, כְּאִלּוּ הַדָּם זָב מִתּוֺךְ פִּיו וְלֹא מִתּוֺךְ הַמִּשְׁטָח

הָעֶלְיוֺן שֶׁל אֶגְרוֺפָיו.

אוּלָם, בַּחֲדַר־הָאַמְבַּטְיָה חִלְחֵל רַק שֶׁקֶט קַר, הַמָּתוּחַ לְאֹרֶךְ אֲרִיחֵי הַחַרְסִינָה, וְאוּלַי

מַגֶּבֶת הִיא שֶׁהִתְרַשְׁרְשָׁה.

בַּחוּץ יָרַד גֶּשֶׁם שֶׁל סוֺף הָעוֺנָה. פִּרְחֵי־הַפַּסְחָא הָצְמִידוּ אֶל שִׁמְשַׁת הַחַלּוֺן עֵינַיִם

מְלֻכְסָנוֺת שֶׁל צֶמַח, אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ עָלָיו לִבּוֺ לְרָעָה.

“אֲנִי יָכוֺל לִרְחֹץ אֶת הַפֶּצַע בַּחוּץ…” חָשַׁב, בְּיָדְעוֺ הֵיטֵב שֶׁלֹּא יָקוּם וְלֹא יִטֹּשׁ אֶת

הַמָּקוֺם, כָּאן, לִפְנֵי הַדֶּלֶת הַמַּלְבִּינָה כְּמוֺ אֵיזֶה אָסוֺן.

וְעַתָּה כָּאֲבוּ לוֺ גַם הַבִּרְכַּיִם מֵרֹב כְּרִיעָה עַל הָרִצְפָּה סְפוּגַת הַצִּנָּה.

נִסָּה לָקַחַת אֶת כָּרִית־הַשֵּׁנָה שֶׁלּוֺ

וּלְהַנִּיחָה מִתַּחַת לַבִּרְכַּיִם, אַךְ כַּפְתּוֺר נִתַּק

מֵעַל

הַצִּפִּית וְהַנּוֺצוֺת הֵחֵלּוּ לְהִדָּחֵק הַחוּצָה

מִבֶּטֶן הַכָּרִית, וְהֵחֵלּוּ לְהִתְעוֺפֵף בָּאֲוִיר

הָאַפְלוּלִי,

כְּמוֺ נוֺצוֺת שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת מֵאֲחוֺרֵי הַבַּיִת, בֶּחָצֵר, בְּעֵת שְׁחִיטָה.

הוּא הִקְשִׁיב אֶל הַחוּץ. דִּמָּה לִשְׁמֹעַ קוֺלוֺת מֻכָּרִים. אַךְ מֵאָז שִׂיחַת־הַלְּחָשִׁים לִפְנוֺת־שַׁחַר

בֵּין אָבִיו וְאִמּוֺ – כְּמוֺ לֹא בָּאוּ קוֺלוֺת אֱנוֺשׁ אֶל אָזְנָיו. וְגַם בְּעֵת אֲרוּחַת־הַצָּהֳרַיִם,

כְּשֶׁזּוֺ הֻגְּשָׁה לוֺ בִּידֵי הָאֵם, הִיא לֹא פָּצְתָה אֶת פִּיהָ, וּבִמְקוֺם זֹאת הִבִּיטָה בּוֺ

בְּעֵינַיִם שֶׁל בֶּכִי.

“רַק שֶׁלֹּא תִבְכֶּה”, אָמְרָה לוֺ לְבַסּוֺף, בְּסָבְרָהּ שֶׁלֹּא שָׁמַע אֶת שִׂיחַת־הַלְּחָשׁים

לִפְנוֺת־שַׁחַר. “אוֺתָם כְּבָר לָקְחוּ… אֲנִי יוֺדַעַת…” הָגְתָה לְתוֺךְ הָאֲפֵלָה, "וַאֲנִי יוֺדַעַת

שֶׁלֹּא נִתְרָאֶה עוֺד בַּחַיִּים…" דִּבְּרָה לִפְנוֺת־שַׁחַר. “אֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לִהְיוֺת חֲזָקִים”, אָמַר

הָאָב מִמַּעֲמַקִּים, “הוֺרַיִךְ מִתְגּוֺרְרִים הָיוּ הַרְחֵק מִכָּאן… וְזֶה שׁוֺנֶה…”

"כֻּלָּנוּ יַחַד… אֲנִי מַעְדִּיפָה שֶׁנָּמוּת

כֻּלָּנוּ יַחַד… כְּשֶׁאֲנַחְנוּ בְּתוֺךְ הַבַּיִת עֲדַיִן…

לִפְנֵי

בּוֺא הַזַ’אנְדַרְמִים…" נָשְׁמָה.

אַחַר־כָּךְ נֶאֶנְחוּ קְפִיצֵי־הַמִּטָּה וְנֶאֶנְחוּ שְׁנֵי בְּנֵי־אָדָם.

הִיא קוֺנְנָה עַל הַמִּשְׁפָּחָה כֻּלָּהּ, כְּאִלּוּ אֵינֶנָּה עוֺד.

הָאָב יָרַד מֵעַל הַמִּטָּה. הִתְהַלֵּךְ אָנֶה וָאָנָה בֵּין הָרָהִיטִים, שֶׁעוֺד עָמְדוּ עַל מְקוֺמָם

כְּאֶזְרָחִים מְמֻשְׁמָעִים, בְּצִפִּיָּה לִגְזַר הַגּוֺרָל. הוּא הִתְהַלֵּךְ בֵּין חֶפְצֵי הַלְּבוּשׁ, שֶׁכְּבָר

הוֺשִׁיטוּ זְרוֺעוֺת מִתּוֺךְ הָאֲרוֺנוֺת הַמְהַבְהֲבִים בְּאוֺר הַשַּׁחַר, כִּנְכוֺנִים לִנְדִידָה אֶל הַלֹּא־נוֺדָע,

אֶל הַכִּלָּיוֺן.

וּפִתְאֹם הָיְתָה הֶמְיָה גְדוֺלָה, כְּמוֺ גֶשֶׁם שֶׁל

סוֺף־הָעוֺנָה אֲשֶׁר נִתַּךְ עַל הַגַּגּוֺת, וְהִתְעָרֵב בְּצִלְצוּל

שֶׁל פַּעֲמוֺן מִגְדַּל־הַכְּנֵסִיָּה הַמַּחְשִׁיךְ.

הָאֵם פָּרְצָה בִּיבָבָה:

“אֲנִי לֹא אֶחְיֶה עוֺד”, וְכָל־כֻּלָּהּ הִתְמוֺלְלָה בַּגֶּשֶׁם שֶׁנֵּעוֺר בְּיַרְכְּתֵי הַגַּן, טִפֵּס בֵּין סִדְקֵי

הַקִּירוֺת בְּהַצְמִידוֺ כַּפּוֺת־שֶׁל־מַיִם אֶל שְׂרִיגֵי הַקִּיסוֺס הַמַּחֲזִיק אֶת הַבַּיִת כְּמַעֲרֶכֶת

וְרִידִים יְרֻקָּה, וְהוּא פָּרַץ אֶל הַחַלּוֺנוֺת בְּהֶמְיָה, בִּתְפִיפָה, בְּאֵבֶל שֶׁטֶּרֶם הֵחֵל.

עַד לִשְׁעוֺת הַצָּהֳרַיִם הָיְתָה שְׁרוּיָה בְּתוֺךְ עֲשִׂיָּה שֶׁל עֵרָנוּת־יֶתֶר, כְּשֶׁהִיא גַם טוֺרַחַת

לְהָכִין מַאֲכָלִים שׁוֺנִים, בְּעוֺד שְׂפָתֶיהָ מְהַגּוֺת בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ:

“אַל תִּבְכֶּה… יֶלֶד שֶׁלִּי…”

וְאַחַר־הַצָּהֳרַיִם נֶעֶלְמָה לָהּ. הִיא נֶעֶלְמָה מִגַּן־הַבַּיִת, נֶעֶלְמָה מִן הַמִּטְבָּח, נֶעֶלְמָה

מֵחֲדַר הָאוֺרְחִים וְהַשֵּׁנָה, וּלְבַסּוֺף נֶעֶלְמָה גַם מֵחֲדַר־הַיְלָדִים, כְּשֶׁהִיא כּוֺלֵאת עַצְמָהּ

מֵאֲחוֺרֵי הַלֹּבֶן הָאָטוּם שֶׁל הַדֶּלֶת, בֵּין אַרְבַּעַת הַקִּירֺות אֲשֶׁר רָצִים בָּהֶם צִנּוֺרוֺת־הַמַּתֶּכֶת

בְּהוֺבִילָם אֶת הַמַּיִם מִתּוֺךְ הָאֲדָמָה וּלְתוֺךְ הָאֲדָמָה.

“פִּתְחִי! פִּתְחִי!” צָעַק הַיֶלֶד וְאֶגְרוֺפָיו הַלֵּאִים חוֺלְפִים עַל חֶלְקַת הַדֶּלֶת כְּמוֺ עַל

מַצֵּבָה.

דְּבַר־מָה זָע מֵאֲחוֺרֵי לוּחַ־הָעֵץ הָאָדִישׁ, כְּמוֺ חֲרִיקָה דַקָּה שֶׁל פְּתִיחַת תֵּבַת־תְּרוּפוֺת

אוֺ צְלִילִים שֶׁל זְכוּכִית, וְאוּלַי שְׁנֵיהֶם גַּם־יַחַד.

וְעַכְשָׁו, דַּי הָיָה לוֺ לַיֶּלֶד כִּי יַעֲצֹם אֶת עֵינָיו לְמַעַן יִרְאֶה אֶת שֶׁפַע צִנְצְנוֺת־הַתְּרוּפוֺת,

כְּשֶׁהֵן מוֺזְגוֺת זוֺ לְתוֺךְ זוֺ לֶהָבוֺת

צִבְעוֺנִיּוֺת, בְּדוֺמֶה לְלַהֲקָה שֶׁל עוֺשֵׂי־לְהָטִים אוֺ

מְכַבֵּי־אֵשׁ –

בְּתוֺךְ תֵּבַת־הַתְּרוּפוֺת שֶׁל חֲדַר־הָאַמְבַּטְיָה, בְּעוֺד שֶׁבְּיַרְכְּתֵי מִבְצַר־הָעֵץ, הַנּוֺשֵא

עָלָיו צִיּוּר שֶׁל נָחָשׁ־עֲקַלָּתוֺן וְהַמְאֻכְלָס חַיָּלֵי־זְכוּכִית – נֶחְבָּא הָאֶחָד, הוּא הַבּוֺגֵד, זֶה

הַמַּסְתִּיר תַּחַת גְּלִימַת עֲטִיפָתוֺ אֵיזוֺ תָוִית בַּעֲלַת סִימָן שֶׁל גֻּלְגֹּלֶת; וּבְעוֺד צוֺעֲדִים

הַבַּקְבּוּקוֺנִים בַּסָּךְ, בְּזַמְּרָם לְפִי הַקֶּצֶב: “יוֺד־יוֺד־יוֺדיוֺד־יוֺדוֺפוֺרְם”, הַבּוֺגֵד הַקָּטָן מְלַחֵשׁ

לוֺ: “מָוֶת־מָוֶת!” בְּהַצְפִּינוֺ אֶת הָרַעַל בְּבֶטֶן־הַזְּכוּכִית שֶׁלּוֺ, מִתַּחַת לִמְעִיל־נְיָר יָרֹק

וְחָתוּם הֵיטֵב.

“כָּעֵת… כָּעֵת הִיא פּוֺתַחַת אֶת הַבֶּרֶז וְשׁוֺתָה מִן הָרַעַל…” חָלְפָה בּוֺ מַחְשֶׁבֶת־הָאֵימָה,

וְהִתְנַפֵּל עַל הַדֶּלֶת הַלְּבָנָה כְּהִתְנַפֵּל עַל סְפִינְקְס לָבָן. הוּא בָּעַט בְּכָל אֵיבָרָיו

בְּחוֺמַת־הָאֵלֶם. נִפְרַם שְׂרוֺךְ בִּנְעָלָיו,

רַגְלָיו הִסְתַּבְּכוּ בּוֺ, וְהוּא מָעַד בְּכָל כֹּבֶד גּוּפוֺ

אֶל

לוּחַ־הָעֵץ הֶחָלָק. נָגְחָה בּוֺ הַיָּדִית בְּגַסּוּת

שֶׁל יָד נָכְרִית הַמִּשְׁתַּלַּחַת אֶל בֵּית־שֶׁחְיוֺ,

וְהַדֶּלֶת

הִתְיַלְּלָה וְהִתְרוֺפְפָה כְּדֵי רֹחַב שֶׁל

חוּט־שַׂעֲרָה. אֲבָל לֹא נִתַּן לִרְאוֺת דָּבָר, לְבַד

מִקֶּרֶן־אוֺר

דַּק־דַּקָּה וְאֶפֶס־קָצֵהוּ שֶׁל בֶּגֶד הַמֻּטָּל עַל שְׁטִיחַ־הַגּוּמִי שֶׁל חֲדַר־הָאַמְבַּטְיָה.

הַיֶּלֶד דִּמָּה לָחוּשׁ אֵיזֶה רֵיחַ חוֺנֵק הַמְרַחֵף מִבַּעַד לַסֶּדֶק, מִבַּעַד לְחוֺר־הַמַּנְעוּל הֶחָסוּם

בְּמַפְתֵּחַ, אַךְ לֹא מִן הַנִּמְנָע כִּי פָּרַץ

הָרֵיחַ מִבַּעַד לְשִׁמְשַׁת הַחַלּוֹן, מִתּוֺךְ גְּבִיעֵי

שִׂיחַ־הַפַּסְחָא,

שֶׁחָדְלוּ לִמְזֹג אֶת טִפּוֺת הַגֶּשֶׁם

הַמַּשְׁחִירוֺת, בְּתוֺךְ הַשֶּׁקֶט הַמִּתְמַתֵּחַ מִסּוֺף הַבַּיִת

וְעַד סוֺפוֺ.

וְהִנֵּה, חָדַל הַיֶּלֶד מִכָּל תְּנוּעָה, צָנַח תַּחְתָּיו לְיַד הַדֶּלֶת, מַשִּׁיל אֵבֶר אַחַר אֵבֶר עַל

הָרִצְפָּה, כְּמוֺ גַמָּדֵי־הַשֶּׁלֶג שֶׁל הַגַּן, לְעֵת זְרוֺם פַּלְגֵי־הַפְשָׁרָה עֲכוּרִים בֵּין עוֺנָה

לְעוֺנָה. בָּטוּחַ הָיָה שֶׁאִמּוֺ מֻטֶּלֶת בִּפְנִים, בְּתוֺךְ חֲדַר־הָאַמְבַּטְיָה הַלָּבָן, לְלֹא רוּחַ־חַיִּים.

רַק יָשַׁב שָׁקוּעַ בְּתוֺךְ עַצְמוֺ, רוֺאֶה כֵּיצַד זוֺחֲלִים שְׂרוֺכֵי־הַנַּעֲלַיִם מֵרֶגֶל אֶל רֶגֶל

בְּזָקְפָם רָאשִׁים קָשִׁים כִּלְטָאוֺת רָזוֺת וְחוּמוֺת. לְרֶגַע אֲפִלּוּ נִסָּה לִפְרֹט עֲלֵיהֶם אוֺ לִתְחֹב

אֶת הַקְּצָווֺת הַכֵּהִים לְתוֺךְ נִקְבֵי הַנַּעֲלַיִם – כְּשֶׁנִּזְכַּר בַּזְּבוּבִים. הוּא הִטָּה אָזְנָיו –

וְהַפַּעַם לֹא לְעֵבֶר הַדֶּלֶת שֶׁמֵּאֲחוֺרֶיהָ נִשָּׂא אֶל־עַל הַר שֶׁל רֵיקָנוּת, כִּי אִם לְזִמְזוּם רָפֶה

שֶׁל כַּמָּה בַּעֲלֵי־כְּנָפַיִם דְּבִיקֵי־רַגְלַיִם עַל הַוִּילוֺן הַקָּטָן, עַל הַקִּיר שֶׁמִּנֶּגֶד. הוּא נִזְכַּר

בְּחוּטֵי־הַתְּפִירָה הַצִּבְעוֺנִיִּים, אֲשֶׁר טִפּוֺת הַדָּם זֶה כְּבָר הִתְיַבְּשׁוּ עֲלֵיהֶם, וּבְרָאשֵׁי

הַמַּסְמְרִים הַתְּקוּעִים בְּדַלְתּוֺ שֶׁל חֲדַר־הָאַמְבַּטְיָה.

פָּשַׁט יָדוֺ אֶל הָאֲוִיר בִּכְפִיפַת־הָאֶצְבָּעוֺת, כִּלְשֵׁם צַיִד. הַזְּבוּבִים כְּמוֺ הִטּוּ אָזְנַיִם

שְׁחוֺרוֺת אֶל שְׁרִיקָה בִּלְתִּי־נִשְׁמַעַת שֶׁל

הַיֶּלֶד וְעָפוּ מֵעַל הַוִּילוֺן סְפוּג־הַלַּחוּת לְתוֺךְ

כַּף־הַיָּד

הַנִּסְגֶּרֶת לְפֶתַע. הָאִוְשָׁה הָיְתָה כֹּה עֲמוּמָה, שֶׁהַיֶּלֶד, בַּהֲרִימוֺ אֶת הָאֶגְרוֺף הַקָּמוּץ

לְצַד אָזְנוֺ, דִּמָּה כִּי לָכַד אֶת הָאֲוִיר. אוֺ־אָז רִפָּה אֶת הִדּוּק הָאֶצְבָּעוֺת הַכְּפוּפוֺת, עַד אֲשֶׁר

גַּרְגְּרִים־שֶׁל־דִּגְדּוּג הֵחֵלּוּ לְהִסְתַּחְרֵר

בְּקוֺל זַמְזְמָנִי בְּתוֺךְ הַמַּלְכֹּדֶת שֶׁל כַּף־הַיָּד

הַקְּמוּצָה.

אָכֵן, פִּרְפְּרוּ הַזְּבוּבִים בְּתוֺךְ הַכַּף, אַךְ

בְּלִי רָצוֺן לְהַכְאִיב, וְגַם כְּשֶׁפָּתַח הַיֶּלֶד בִּזְהִירוּת

אֶת

יָדוֺ, הֵם כְּמוֺ עָשׂוּ אֶת רְצוֺנוֺ שֶׁלּוֺ וְשָׁהוּ תָמְהוּ – מַמְתִּינִים כִּי יִקְשֹׁר אֶת רַגְלֵיהֶם אֶל

חוּטֵי־הַתְּפִירָה הַשְּׁחוֺרִים וְהַלְּבָנִים, וְהֵם יָעוּפוּ־יָעוּפוּ כְּמוֺ סוּסֵי־פּוֺנִי הַדּוֺהֲרִים עַל־פְּנֵי

הַגַּגּוֺת, בְּמָשְׁכָם אַחֲרֵיהֶם אֶת

חוּטֵי־הַתְּפִירָה כִּמְשֹׁךְ רִתְמָה אֲרֻכָּה־אֲרֻכָּה: מִי לְנֹכַח

שִׂיחַ־הַפַּסְחָא הָאוֺרֵב בְּחֶשְׁכַת הַגַּן, מֵאֲחוֺרֵי הַחַלּוֺן הָרָטֹב מִגֶּשֶׁם, וּמִי לְנֹכַח הַתִּקְרָה

הַקְּמוּרָה כְּמוֺ שָׁמַיִם מְלָאכוּתִיִּים, הַרְחֵק מִן הַדֶּלֶת הַמַּבְהִיקָה שֶׁל חֲדַר־הָאַמְבַּטְיָה.

הַיֶּלֶד יָשַׁב עֲדַיִן עַל הָאָרֶץ, מַחֲזִיק בֵּין

אֶצְבְּעוֺתָיו אֶת הַמּוֺשְכוֺת שֶׁל

שְׁנַיִם־שְׁלֹשָׁה־אַרְבָּעָה

בַּעֲלֵי־כְּנָפַיִם מַרְחִיקֵי־עוּף, וְהוּא אֲפִלּוּ פָּעַר אֶת פִּיו מֵרֹב הִתְמַכְּרוּת. עָיֵף הָיָה,

כִּי בְּשָׁעָה זוֺ כְּבָר צָרִיךְ הָיָה לַעֲלוֺת עַל מִשְׁכָּבוֺ לְשֵׁם שֵׁנָה. אֲבָל גּוּפוֺ אָטוּם הָיָה כָּעֵת,

בְּדוֺמֶה לַדֶּלֶת שֶׁלְּפָנֶיהָ הִשְׁתּוֺפֵף מִזֶּה שְׁעָתַיִם־שָׁלֹשׁ, וְאוּלַי יוֺתֵר וְאוּלַי פָּחוֺת, וְלֹא

הִרְגִּישׁ כְּשֶׁאִמּוֺ נִכְנְסָה לַחֶדֶר מִבַּעַד לְדֶלֶת צְדָדִית, וְגַם כְּשֶׁהִרְגִּישׁ – כְּמוֺ לֹא הִרְגִּישׁ.

וּכְשֶׁהִתְיַשְּׁבָה הָאֵם בְּסָמוּךְ לַיֶּלֶד וְלָחֲשָׁה אֶת שְׁמוֺ – הִרְתִּיעַ אֶת גּוּפוֺ הַרְחֵק מִמֶּנָּה,

כִּי דִמָּה לָחוּשׁ בְּהֶבֶל־פִּיהָ אֶת רֵיחַ הָרַעַל שֶׁל הַבַּקְבּוּקוֺן הַיָּרֹק, זֶה הַנּוֺשֵׁא עַל בִּטְנוֺ אֶת

תָּוִית הַגֻּלְגֹּלֶת, שָׁם, בְּיַרְכְּתֵי הַתֵּבָה שֶׁעַל קִיר הָאַמְבַּטְיָה.

הִיא נִסְּתָה לָקַחַת אֶת יָדוֺ הַמְזַמְזֶמֶת מֵחֲמַת הַזְּבוּבִים, אוּלָם הַיָּד הָרַכָּה עָפָה מִן הָאֵם

וָהָלְאָה. הִיא נִסְּתָה לָקַחַת אֶת כָּל גּוּפוֺ

הַקָּטָן שֶׁל הַיֶּלֶד, אוּלָם הִרְתִּיעַ הַיֶּלֶד בְּזָרוּת

וְרָחַק

מִמֶּנָּה.

“אַתָּה יֶלֶד רָשָׁע”, מִלְמְלָה הָאֵם, וְעֵינֶיהָ נִגְּרוּ עַל פָּנֶיהָ הַסְּגוּפוֺת.

הַגֶּשֶׁם הִתְחַדֵּשׁ בַּחוּץ, גֶּשֶׁם שֶׁבִּגְלַל הַשָּׁעָה הַמְאֻחֶרֶת לֹא נִתַּן לָדַעַת אֶת צִבְעוֺ – –

*

קַל וְשָׁקוּף,

כְּמוֺ בּוּעַת־סַבּוֺן בָּאֲוִיר הַמִּתְבַּהֵר

רִחֵף צְלִיל הַפַּעֲמוֺן בְּגָבְהֵי הָעִיר,

עַל־פְּנֵי הַגַּגּוֺת, מֵעַל לְכִכַּר־הַשּׁוּק, לְאֹרֶךְ הַנָּהָר וְעַד “פֶּסֶל־הַצְּבִי”,

נֶחְבָּא בֵּין הָרָהִיטִים וְהַמִטַּלְטְלִים הַמֻּשְׁלָכִים אֶל הַמִּדְרָכוֺת

וּמְחַכִּים לְהַסָּעָה –

הִתְגַּלְגְּלָה גֻלַּת־זְכוּכִית אֶל רְחוֹב מִן הָרְחוֺבוֺת

וּבִנְפֹל עָלֶיהָ קַו־שֶׁל־שֶׁמֶשׁ הָיְתָה כְּמִתְלַקַּחַת בְּאֵשׁ;

הִיא נִשְׁמְטָה מִכִּיסוֺ שֶׁל יֶלֶד

אֲשֶׁר רָץ אַחֲרֶיהָ בִּגְנֵבָה

בְּהוֺתִירוֺ אֶת שַׁעַר הַבַּיִת הַפָּרוּץ מֵאֲחוֺרָיו,

הוּא רָץ בְּעִקְּבוֺת גֻּלַּת־הַזְּכוּכִית בֵּין חַיָּלִים וּבֵין כְּלֵי־רֶכֶב

אֲשֶׁר הִתְקִינוּ עַצְמָם לִפְעֻלַּת־הַגֵּרוּשׁ,

וּלְפֶתַע נִתְקַף פַּחַד שֶׁמָּא לֹא יִנָּתֵן לוֺ לָשׁוּב הַבַּיְתָה,

בְּעוֺד גֻּלַּת־הַזְּכוּכִית מוֺסִיפָה לִבְעֹר עַל הַכְּבִישׁ

כְּאִלּוּ אֵין בְּדַעְתָּה לִדְעֹךְ עוֺד – – –

1976־1971

---

בלדה על דלת נעולה

מאת

איתמר יעוז־קסט

מוּל לֹבֶן אָטוּם שֶׁלַּדֶּלֶת,

כּוֺרֵעַ בְּנִים־וְלֹא־נִים,

שָׁם יֶלֶד כּוֹרֵעַ בְּבֶכִי

לְמוּל אֲסוֺנוֺ הַמַּלְבִּין.

בַּחוּץ – יוֺצְקִים פִרְחֵי־פַּסְחָא

אֶת זִיק הַמָּטָר הַמָּהִיר,

יוֺצְקִים לְתוֺךְ גְּבִיעֵי־לַיְלָה

אֶת זִיק הָאֵימָה עַל הַקִּיר.

מַקִּישׁ הוּא מַקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת

וְהִיא חֲתוּמָה כְּגוֺלֵל,

“פִּתְחִי לִי!” צוֺעֵק מִתּוֺךְ בֶּכִי

מוּל חֶדֶר אָטוּם וְאָפֵל.

בִּפְנִים – עַל מִטָּה לֺא־מֻצַּעַת

שׁוֺכֶבֶת הָאֵם, לְיָדָהּ

גְּלוּלוֺת אֵין־מַרְפֵּא וּלְפֶתַע

הַבַּיִת כֻּלּוֺ רְעָדָה.

הַיֶּלֶד עוֺדוֺ מוּל הַדֶּלֶת

מֵרִים אֶת רֹאשׁוֺ לִפְעָמִים,

וְאֶגְרוֺף עוֺד רוֺצֶה לְהָטִיחַ,

אַךְ בּוֺהֶה אֶל הָאוֺר, נִים־לֹא־נִים,

אֶל הָאוֺר הַזּוֺלֵג בְּלֹא־פֵּשֶׁר

וְנִמְרָח כְּמוֺ בְּכִי עַל פָּנָיו,

בַּחוּץ – יוֺצְקִים פִּרְחֵי־פַּסְחָא

אֶת הַיּוֺם עַל הַקִּיר שֶׁחָרַב.

1973