פתחי צריפים 1971–1997
מאתאיתמר יעוז־קסט
[דַּלְתוֺת צְרִיפִים רֵיקִים בַּלַּיְלָה]
מאתאיתמר יעוז־קסט
דַּלְתוֺת צְרִיפִים רֵיקִים בַּלַּיְלָה
וְקִרְעֵי בְּגָדִים בֵּין חוּטֵי־הַתַּיִל הַנְּטוּשִׁים:
רַק בַּחֲלוֺמוֺתַי עוֺד –
אַךְ לְעֵת כָּזוֺ
יֵשׁ וּמִישֶׁהוּ עוֺקֵר מִגְּרוֺנִי בַּחֹשֶׁךְ
קְרִיאַת עֶזְרָה אִלֶּמֶת
וְשָׁב וְשׁוֺקֵעַ
בֶּחָלָל הַחִיצוֺן שֶׁל הַשֵּׁנָה,
וְאַתְּ שׁוֺאֶלֶת חַשְׁדָנִית:
מֶה חָלַמְתָּ, שׁוּב?
אוּלָם אֲנִי מַכְחִישׁ אֶת הֵעָדְרִי מִן הַבַּיִת בְּטֶרֶם יְקִיצָה,
נִדְמֶה, אֵינִי מַאֲמִין עוֺד בְּכֹחַ־הַמְּשִׁיכָה שֶׁל הַזִּכְרוֺנוֺת,
וּבַהֲלִיכָה עָרְפִּית אֶל מִחוּץ לָעֵרוּת – אֵין לִי צֹרֶךְ;
עִם זֹאת,
בְּהִקָּלַע מִלָּה נִשְׁכַּחַת אֶל שִׂיחָה מִקְרִית
עַל כָּל שֶׁאִבֵּד מֵאֵימָתוֺ עִם הַשָּׁנִים וּכְמוֺ נִמְחַק,
כִּבְאַקְרַאי
וְרַק לִפְעָמִים
דַּלְתוֺת צְרִיפִים בִּי נִפְתָּחוֺת בְּלִי קוֺל וָקֶשֶׁב
וְהַמִּטָּה קוֺרֶנֶת בָּרֶקַע
כְּעֶצֶם שְׁמֵימִי לֹא־מְזֹהֶה.
כמו קיר־כתובות
מאתאיתמר יעוז־קסט
לדן עופרי
תְּשׁוּקַת הַשִּׁיבָה
לְעִתִּים
מְכַוֶּצֶת בִּי אֶת שְׁמוּרוֺת־הָעֵינַיִם
לְהֵעָצֵם
וְלִרְאוֺת:
דְּרָכִים צוֺמְחוֺת בְּתוֺכִי
וְיָדַיִם מִן הַיַּלְדוּת
קוֺשְׁרוֺת צְרוֺרוֺת־מַסָּע
בֵּין רַכֶּבֶת לְרַכֶּבֶת,
שָׁעָה שֶׁרֵיחַ מְסִלּוֺת־הַבַּרְזֶל
עוֺלֶה מִן הַבְּגָדִים עִם גַּעְגּוּעִים לְקֵץ הַנְּדִידָה.
עַל־כֵּן
בָּטְלוּ בְּקִרְבִּי כִּסּוּפֵי־הַמֶּרְחַקִּים עוֺד בְּטֶרֶם הִוָּלְדָם,
וְרַק הַזְּמַן בְּאָבְדָנוֺ
בּוֺנֶה בְּתוֺכִי פִּירָמִידוֺת וּמַנִּיחַ בָּהֶן לְתַרְדֵּמַת־עַד
אֶת אֲשֶׁר רוֺאוֺת עֵינַי בְּאַהֲבָה, דְּמוּת לִפְנִים מִדְּמוּת,
בְּעוֺד עוֺמְדִים הַמֵּתִים זֶה עַל כִּתְפֵי זֶה וּמַאֲזִינִים בַּחֲרָדָה
בְּבַקְּשָׁם פֵּשֶׁר לְכָל שֶׁבָּא אֵלַי מִן הֶעָבָר,
וַאֲנִי מַחֲרִישׁ וְעוֺשֶׂה רְצוֺנָם בְּאֵין־נִיעַ.
הִנֵּה עַל־כֵּן לֹא קִנֵּאתִי מֵעוֺדִי בְּמִי שֶׁיּוֺצֵא לְמַסָּעוֺת
וְתַרְמִיל עַל גַּבּוֺ, וְגַם לֹא בְּנַוָּדֵי־הַדְּרָכִים הַיּוֺשְׁבִים בְּשׁוּלֵי הַמִּדְרָכָה
אוֺ בְּפִתְחֵי בָּתֵּי־הַקָּפֶה – מְנַגְּנִים וְשָׁרִים
בָּרוּחַ הַחוֺצָה גְּבוּלוֺת וּזְמַנִּים, לְלֹא מַעֲצוֺר:
וַאֲנִי כְּקִּיר־כְּתוֺבוֺת שָׁקוּעַ לְמֶחֱצָה בְּתוֺךְ הֶעָבָר שֶׁבִּי,
אַךְ מְנַסֶּה לְהָסִיר בְּצִפָּרְנַיִם אֶת כִּתְמֵי־הַטַּחַב מֵעַל הַמִּלִּים
כְּמִי שֶׁטּוֺרֵחַ לִמְחֹק כָּל זֵכֶר לִכְתֹבֶת־קַעֲקַע שֶׁעַל־גַבֵּי עוֺר הַזְּרוֺעַ.
עורב
מאתאיתמר יעוז־קסט
לְרֶגַע הֵטִיל בָּבוּאָתוֺ עַל לוּחַ־הַשֻּׁלְחָן,
מֵנִיעַ רֹאשׁוֺ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה,
בְּעוֺדוֺ נִצָּב עַל אֶדֶן־הַחַלּוֺן שֶׁל הַמִּטְבָּח הַתֵּל־אֲבִיבִי
וְנוֺצוֺתָיו הַשְּׁחוֺרוֺת מִתְרַפְרְפוֺת בְּרוּחַ בֵּין־הָעַרְבַּיִם:
עֵינַיִם עֲגֻלּוֺת־רַעֲלִיּוֺת שֶׁאֵינָן שׁוֺנוֺת
מֵעֵינֵי הָעוֺרְבִים שֶׁהָיוּ מִצְטוֺפְפוֺת בְּפִסַּת שְׁמֵי
הַמַּחֲנֶה,
וְהֵם אֲפֵלִים וּדְרוּכֵי־תָּמִיד כְּמוֺ הַזְּקִיפִים הַיּוֺשְׁבִים בְּאֵין־נִיעַ בְּמִגְדְּלֵי־הַשְּׁמִירָה,
שָׁעָה שֶׁצֶּבַע שָׁחוֺר וְדָבִיק נִשְׁפָּךְ מִשּׁוּלֵי הָעֲנָנִים הָרוֺבְצִים עַל יַעֲרוֺת הַיָּם הַצְּפוֺנִי;
הָעֵצִים הִתְרַעֲדוּ מִדֵּי פַּעַם וְהֵטִיחוּ סַכִּינֵי־שֶׁלֶג כְּנֶגֶד הַכְּלָבִים שֶׁחִכְּכוּ פַּרְווֺתֵיהֶם
בְּגִזְעֵי הָאַשּׁוּחִים כְּפוּפֵי־הַגַּב.
הַכְּלָבִים יִלְּלוּ מִתּוֺךְ עֹנֶג אוֺ מִתּוֺךְ מַכְאוֺב.
יָרְדוּ הָעוֺרְבִים מִשּׁוּלֵי הַצְּרִיפִים וְטִיְּלוּ בִּשְׁלוּלִיוֺת־הַמַּיִם הַמַּקְרִישׁוֺת,
תָּרוּ אַחַר קִרְעֵי בָּשָׂר חַי.
עִם כָּל מַשַּׁב־רוּחַ עַז הָיוּ פּוֺעֲרִים מַקּוֺר חַד וְצוֺרְחִים.
אוּלָם הָעוֺרֵב הִשְׁמִיעַ כָּעֵת קְרִיאָה צְרוּדָה אַחַת בִּלְבַד.
הִטֵּיתִי אֹזֶן;
דַּלְתוֺת הַשְּׁכֵנִים שֶׁבְּסָמוּךְ נִפְתְּחוּ וְנִסְגְּרוּ חֲלִיפוֺת וּבְרַעַשׁ,
נִשְׁמְעָה גַּם צְפִירַת אַמְבּוּלַנְס רְחוֺקָה.
הָיִיתִי לְבַד.
אוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ שָׂמַחְתִּי לְשֵמַע קוֺלוֺתֵיהֶן שֶׁל הַמְּכוֺנִיּוֺת הַשּׁוֺעֲטוֺת מֵעֵבֶר לַקִּיר.
מִקֵּץ רְגָעִים הֵנִיעַ הָעוֺרֵב אֶת כְּנָפָיו וְעָף־לוֺ, גּוֺרֵר בְּעִקְבוֺתָיו שֹׁבֶל אָבָק,
בְּעוֺד הֲמֻלַּת הַדְּלָתוֺת מוֺסִיפָה לְהַדְהֵד מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, וּמִתּוֺךְ הַיּוֺם אֶל תּוֺךְ הַלַּיְלָה,
וַאֲנִי חוֺשֵׁשׁ שֶׁמָּא נָגַע מַקּוֺרוֺ שֶׁל הָעוֺף בְּפֵרוּרֵי הָאֹכֶל שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ.
ויוֹלה, עכשיו
מאתאיתמר יעוז־קסט
נָתַתִּי לָהּ שֵׁם,
שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַעְתִּי כֵּיצַד כִּנּוּ אוֺתָה הוֺרֶיהָ
גַּם בָּרֶגַע הָאַחֲרוֺן לְחַיֵּיהֶם
וְהֵם מוּטָלִים בְּסָמוּךְ לִי כִּשְׁנֵי שַׂקֵּי־עוֺר הַמִּתְמַלְּאִים מָוֶת;
וַאֲנִי שׁוֺמֵעַ: "לוּ רַק
תָּמוּת גַּם הַיַּלְדָּה!…"
וְהֵם מוּטָלִים בְּסָמוּךְ לִי כִּשְׁתֵּי מוּמִיּוֺת־מִקֶּדֶם
הַמְּשׁוּחוֺת בְּצִבְעֵי הַדָּם וְהַשֶּׁתֶן שֶׁלָּעוֺלָם־הַבָּא
וּבְאֵין לָהֶן צֹרֶךְ בְּזוּלָתָן עוֺד,
בְּסָמוּךְ לְגוּפִי הַנִּרְתָּע מִפְּנֵי רֵיחַ הַבְּכִי
שֶׁל יַלְדָּה שֶׁמָּלְאוּ לָהּ שָׁלֹש שָׁנִים, אוּלַי,
וַאֲשֶׁר בְּדִמְיוֺנִי גַּם נָתַתִּי לָהּ שֵׁם: וִיּוֺלָה,
וְהִיא אֵינָהּ יוֺדַעַת דָּבָר עַל־אוֺדוֺת לֵיל־הַצִּיאַנְקָאלִי,
אַף כִּי נָזַל בִּכְיָהּ הַצָּפוּף בִּשְׁמֵי הַצְּרִיף,
אַף כִּי נָמוֺג בִּכְיָהּ הַזָּב בֵּין צַעֲקוֺת קַלְגַּסֵּי־מַתֶּכֶת שֶׁשָּׁקְעוּ אַף הֵם,
וְעַכְשָׁו הִיא חַיָּה אֵי־שָׁם בָּעוֺלָם בְּלִי לָדַעַת מִי הָיוּ הוֺרֶיהָ
וְאוּלַי גַּם מְקוֺנֶנֶת עַל הוֺרִים לֹא־לָהּ.
וְכִי עָלַי לְבַקֵּשׁ עַכְשָׁו אֶת עִקְבוֺתֶיהָ
עַל־פְּנֵי אֲרָצוֺת וְעָרִים?
אִשָׁה קְשִׁישָׁה, עַל־פְּנֵי אֲרָצוֺת וְעָרִים,
אֲשֶׁר חַיָּה כָּעֵת אֶת חַיֶּיהָ, אִם בְּטוֺב וְאִם בְּרָע?
וְכִי עָלַי לְסַפֵּר בְּאָזְנֶיהָ כָּעֵת – כֵּיצַד זֶה
בְּלַיְלָה מָחוּק מִן הַמֹּחַ,
כֵּיצַד זֶה הִרְטִיבוּ אֶת בְּגָדַי
מֵי־הַחִטּוּי שֶׁנִּסְפְּגוּ
בַּבְּגָדִים
שֶׁל הוֺרֶיהָ?
שער העץ
מאתאיתמר יעוז־קסט
חוֺר־הַמַּנְעוּל
שֶׁל הַשַּׁעַר
צִיֵּר אֶת הָעוֺלָם
עָגֹל וְגָשׁוּם וּמִתְבַּהֵק,
אַךְ מִצַּד הַנָּהָר
הִתְעוֺרְרוּ פַּעֲמוֺנֵי הַכְּנֵסִיָּה,
וּכְעֵין הַסַּכִּינִים הַנִּשְׁלָפוֺת לְמוּל אוֺר פִּתְאֹמִי
הִתְעוֺפְפוּ 7 צִלְצוּלֵי בֹּקֶר בָּאֲוִיר.
*
כְּשֶׁנִּפְרַץ הַבַּיִת
(הָיָה זֶה בְּחֹדֶשׁ מַאי רָטֹב)
נִצְּבָה עֶגְלַת־מַשָּׂא
עַל הַמִּדְרָכָה שְׁטוּפַת־הַגֶּשֶׁם,
וּשְׁלוּלִיּוֺת־שְׁלוּלִיּוֺת־שְׁלוּלִיּוֺת
הִתְנַצְנְצוּ;
עָמְדָה תְּמוּנַת הָעֲגָלָה בִּמְהֻפָּךְ בְּתוֺךְ הַמַּיִם הַדּוֺמְמִים,
וּכְאִלּוּ אוֺמֵר הָעֶגְלוֺן לִנְסֹעַ אֲחוֺרַנִּית בְּקוֺרוֺת־הַיָּמִים
עִם 4 דְּמֻיּוֺת שֶׁלִּפְנֵי הַבַּיִת: אָב, אֵם, יֶלֶד וְאָחוֺת,
וְעִם צְרוֺרוֺת הַמְשַׁיְּטִים בֵּין הַבּוּעוֺת הַמִּתְבַּקְּעוֺת,
בְּעוֺד פְּקִיד־הָרָשׁוּת נוֺעֵל אֶת הַשַּׁעַר
וְרוֺשֵׁם לְאַט־לְאַט,
כָּל פְּרָט־וּפְרָט,
נִדְמֶה, זוֺ מְלַאכְתּוֺ
מִדּוֺרֵי־דּוֺרוֺת.
*
לְבַסּוֹף נֶהֱרַס שַׁעַר־הָעֵץ
כִּמְעַט כֻּלּוֹ;
עַל־כֵּן
בְּהִתְיַצְּבִי מוּלוֹ
מִקֵּץ שְׁלֹשָה עֲשׂוֹרֵי שָׁנִים וָמַעְלָה,
הָיִיתִי שׁוֺאֵל:
כֵּיצַד זֶה אֶכָּנֵס לְתוֺךְ בַּיִת
אֲשֶׁר אֵין לוֺ אֲפִלּוּ שַׁעַר
וּלְיוֺשְׁבָיו
לֹא צֶלֶם וְלֹא דְּמוּת
כְּדֵי לְהִתְקַיֵּם?
*
אֲנִי חָשׁ יוֺתֵר וְיוֺתֵר שַׁיָּכוּת
לְאֵלֶּה שֶׁאֵינִי יָכוֺל לִקְרֹא לָהֶם עוֺד בְּשֵׁם.
מסע אושר וכיליון
מאתאיתמר יעוז־קסט
“כנסת ישראל היא כאיברים של השכינה”
(אימרה חסידית)
בְּקֶרֶב שְׁמוֺנִים אִישׁ
כְּאֵיבָר מֵאֵיבָרֶיךָ הָיִיתִי,
הָיִיתִי לְךָ יֶלֶד־קָרְבָּן לֶעָתִיד, בְּקֶרֶב שְׁמוֺנִים אִישׁ הַנְּתוּנִים לַהֲמֻלַּת גַּלְגַּלֵּי־הָרַכֶּבֶת,
בְּעוֺד הָאֲוִיר בָּא וְיוֺצֵא מִבַּעַד לְסִדְקֵי הַקָּרוֺן וְעַיִן חוֺרֶצֶת־גּוֺרָל
נִנְעֶצֶת מִבַּעַד לְפֶתַח־הָאִוְרוּר בְּגוּף הַיֶּלֶד הַיָּשֵׁן בְּחֵיק יַלְדוּתוֺ הַשָּׂעִיר –
כֹּה חָסוּי וּמוּגָן וּבוֺטֵחַ בְּקֶרֶב שְׁמוֺנִים אִישׁ שֶׁהָיוּ לְחֹמֶר הִיּוּלִי אֶחָד;
וְהָאֲוִיר בַּקָּרוֺן כְּבָר הוֺלֵךְ וּפוֺחֵת מִסָּבִיב לַפִּיּוֺת הַפְּעוּרִים בְּשֵׁנָה,
שָׁעָה שֶׁפַּחֵי־הַשֶּׁתֶן מַתִּיזִים זִיק צְהַבְהַב־עַכְרוּרִי שֶׁל שְׁמוֺנִים אֶבְרֵי־הַפְרָשָׁה,
וְהַיָּרֵחַ מֵעַל לְפֶתַח־הָאִוְרוּר זָע לְכָאן וּלְכָאן כְּשַׁבְשֶׁבֶת,
נִדְמֶה, לְהוֺרוֺת אֶת הַדֶּרֶךְ,
אָפוּף צְעָקוֺת רְחוֺקוֺת שֶׁל לוֺבְשֵׁי־הַמַּדִּים; –
וְהִנֵּה כֹּה אִלֵּם וְרוֺגֵעַ הַיֶּלֶד
נִצְמָד אֶל אָבִיו וְאִמּוֺ
מֻקָּף עִרְבּוּבְיַת פָּנִים מֻכָּרוֺת – הֵן כָּל עוֺלָמוֺ וְכָל הַיָּקָר לוֺ
סְגוּרִים פֹּה עִמּוֺ עַל מַנְעוּל, בְּתוֺךְ הַקָּרוֺן הַדּוֺהֵר הַזֶּה,
שֶׁכֵּן דָּבָר לֹא נוֺתַר עוֺד מִחוּץ לְקִירוֺת קְרוֺן־הַמַּשָּׂא, מִכָּל הָרָאוּי לְאַהֲבָתוֺ,
וְאֶפְשָׁר, גַּם פַּחַד־הַנְּטִישָׁה הַתְּמִידִי סָר מֵעָלָיו – לְעֵת כִּי גּוּף מִתְעָרֵב פֹּה בְּגוּף
וְרַק פַּח־שֶׁל־שֶׁתֶן מְקַשְׁקֵשׁ בַּפִּנָּה
וּמְשַׁלֵּחַ יָדַיִם לַחוֺת לְהָעִיר יְשֵׁנִים
בָּאֲוִיר הַמַּצְחִין וְכָלֶה בֵּין פֶּה לְפֶה – –
וְשָׁקוּעַ הַיֶּלֶד בְּחֵיקוֺ הַשָּׂעִיר שֶׁל הַזְּמַן הַקּוֺפֵא
מִבְּלִי שֶׁיִּרְאֶה כֵּיצַד בְּרִיּוֺת־גּוֺרָל
קַדְמוֺנִיּוֺת מוֺשְכוֺת אֶת קְרוֺן־הַמַּשָּׂא עַל־פְּנֵי
פַּסֵּי־הַמַּתֶּכֶת,
וְכֵיצַד מַסִּיקִים אֶת הַקַּטָּר בְּקֻבִּיּוֺת־פֶּחָם שְׁחוֺרוֺת.
חניה
מאתאיתמר יעוז־קסט
הִתְנוֺעַעְנוּ
בְּמַעְגָּל
עַל־פְּנֵי חָצֵר הַמְּכִילָה אֶת שְׁמֵי־הַלַּיְלָה,
וּבִפְסִיעוֺת אֵין־סוֺפִיּוֺת,
בְּעוֺד הָעֲנָנִים שָׁטִים אֲלַכְסוֺנִית מֵעַל לַבִּנְיָנִים אֲפֹרֵי־הַמַּדִּים
עִם מִגְדְּלֵי־הַשְּׁמִירָה הַדּוֺמִים
לְאֶצְבְּעוֺת־עֲנָק שֶׁהִתְעַקְּמוּ מְעַט בָּרוּחַ הָרֵיקָה מִכָּל
בַּעֲלֵי־הַכְּנָפַיִם,
וְרַק קַלְגַּסֵּי־הַמַּתֶּכֶת זָעִים וְנָעִים יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה בְּהַסְתִּירָם אֶת פְּנֵיהֶם:
אַנְשֵׁי הַ־ס.ס. צִלְּמוּ לְלֹא־הֶרֶף.
הִתְעַטַּשְׁתִּי,
מִישֶׁהוּ גָּעַר בִּי: שֶׁקֶט! שֶׁקֶט!
כְּאִלּוּ מֵפֵר אֲנִי אֵיזוֺ דּוּמִיַּת־מָוֶת הֶכְרֵחִית
לְקִיּוּמָהּ שֶׁל הַצְּעִידָה הַבִּלְתִּי־נִגְמֶרֶת בְּתוֺךְ
הַמַּעְגָּל,
וְהִנֵּה רָאִיתִי עֵינַיִם הַמְּצִיצוֺת בְּתִמָּהוֺן
וּבְתַחֲנוּנִים מִבַּעַד לְסוֺרְגֵי הַחַלּוֺנוֺת שֶׁבְּגֹבַהּ פְּנֵי
הַקַּרְקַע,
וְקוֺל: יֶלֶד?!
אַנְשֵׁי הַ־ס.ס. צִלְּמוּ בִּכְפִיָּתִיּוּת בְּעָמְדָם עַל שׁוּלֵי הַגַּגּוֺת
אֲשֶׁר טִפְטְפָה עֲלֵיהֶם אֵיזוֺ תְּמִסַּת יָרֵחַ עֲכוּרָה,
תְּנוּעוֺתֵיהֶם הִתְאַבְּנוּ עַל רֶקַע הַשָּׁמַיִם
וְהֶבְזֵקֵי הַ“פְלֶשִׁים” נִרְאוּ כִּירִיּוֺת־אֵשׁ לְתוֺךְ
הַזְּמַן,
הָלְאָה! הָלְאָה! – –
אַךְ הֵיכָן זֶה הָיָה?
וְהֵיכָן הָיָה הַמָּקוֺם שֶׁבּוֺ צָעַדְנוּ
לְאֹרֶךְ שְׁבִילִים הַנְּטוּעִים צְלָבִים בְּגֹבַהּ אֱנוֺשׁ,
גֹּבַהּ רֵיק וְחָלוּל,
עַד הַגִּיעֵנוּ לְשַׁעַר מְקֻמָּר, חַשְׁמַלִּי וְיָרֹק
וּמֵאֲחוֺרָיו חָצֵר הָעֲשׂוּיָה צוּרָה־שֶׁל־כּוֺכָב?
וַאֲנִי – שְׁתֵּי עֵינַי כְּבָר עֲצוּמוֺת כָּלִיל מֵרֹב הֲלִיכָה,
וְגַם מֵחֲמַת הֶבְזֵקֵי הַמַּצְלֵמוֺת הַמַּגִּיעוֺת אֵלַי מִן הַגַּגּוֺת הַשּׁוֺמְמִים,
וְשֶׁקֶט! שֶׁקֶט!
בְּתוֺךְ חֲצַר בֵּית־כֶּלֶא הַמִּסְתַּתֵּר בְּצֵל הַלֵּילוֺת,
וַאֲשֶׁר קְרִיאַת צִפּוֺר נִשְׁמַעַת בּוֺ כִּצְלִיפַת כַּדּוּר־עוֺפֶרֶת.
צו הפרדה
מאתאיתמר יעוז־קסט
דְּמוּת־הַנֶּשֶׁר שֶׁבַּחוֺתֶמֶת עַל־גַּבֵּי בּוּל־הַדֹּאַר
הֵנִיעָה כְּנָפַיִם חֲשֵׁכוֺת: הַמִּכְתָּב הִסְתּוֺבֵב עַל לוּחַ־הַשֻּׁלְחָן
בְּהַשְׁמִיעוֺ קוֺל־קְרִיעָה שֶׁל נְיָר תַּעֲשִׂיָּתִי חוּם וְגַס;
הָאֲנָשִׁים שֶׁבַּצְּרִיף הִקִּיפוּ אֶת שֻׁלְחַן־הָעֵץ, גָּחֲנוּ לְעֵבֶר הַנְּיָר הַמִּשְׂרָדִי וְהִתְרַחֲקוּ בַּחֲשַׁאי,
וְאוּלָם, כִּבְכֹחַ־שֶׁל־מַגְנֶט שָׁבוּ לִקְרֹא אֶת אוֺתִיּוֺת הַדְּפוּס – וְשׁוּב נִרְתְּעוּ לְאָחוֺר.
מַבָּטוֺ שֶׁל אַבָּא הֶחֱלִיק מֵעַל לְרֹאשִׁי,
הַכֹּל הִתְהַלְּכוּ בְּלִי לְהוֺצִיא הֶגֶה מִפִּיהֶם
וְרַק יְדֵי אִמִּי הִבְהִיקוּ בָּאֲוִיר בְּעוֺדָן רוֺעֲדוֺת
וְגַם נִקְפָּצוֺת לִשְׁנֵי אֶגְרוֺפִים הַדּוֺמִים לִשְׁנֵי פֵּרוֺת מָרֵי־טַעַם;
וְאִלּוּ אֲנִי נִמְנַמְתִּי עַל מִזְרַן־הַקַּשׁ שֶׁבַּיַּרְכָּתַיִם.
“אֵין בְּרֵרָה… אֶת הַיֶּלֶד יִקְּחוּ… שֶׁהֲרֵי טֶרֶם מָלְאוּ לוֺ עֶשֶׂר שָׁנִים…”
מִלְמֵל בֵּינוֺ לְבֵין עַצְמוֺ אֵיזֶה גֶּבֶר גְּלוּחַ־רֹאשׁ שֶׁהָיָה מְבַקֵּעַ גְּזִירֵי־עֵצִים
בְּעָמְדוֺ עַל הַמַּדְרֵגוֺת הָרְעוּעוֺת שֶׁל
בִּיתַן־הַמְּגוּרִים הַנִּסְפָּג וְהוֺלֵךְ בֵּין גּוּשֵׁי
הַחֹשֶׁךְ.
רֵיחַ הַזֵּעָה, הַתַּבְשִׁיל וְהַבֹּץ הֻרְגַּשׁ בְּיֶתֶר־שֵׂאת.
הִגְנַבְתִּי מַבָּט אֶל אֲחוֺתִי הַגְּדוֺלָה מִמֶּנִּי בְּאַרְבַּע שָׁנִים, וַאֲשֶׁר לֹא חָל עָלֶיהָ צַו הַהַפְרָדָה
הִיא בָּהֲתָה אֶל הַחַלּוֺן הַמְנֻמָּר פְּתִיתֵי זְבוּבִים,
וַאֲשֶׁר מֵעֵבֶר לוֺ הִתְנוֺסְסוּ שְׂדוֺת־הַדָּגָן כְּכֶתֶם זָהֹב וְאֵינְסוֺפִי.
לְאַחַר מִכֵּן שָׁקַעְתִּי בְּשֵׁנָה־לֹא־שֵׁנָה.
הַמִּכְתָּב הַמֻּדְפָּס בִּמְכוֺנַת־כְּתִיבָה גֶּרְמָנִית הִתְרוֺמֵם מֵעַל הַשֻּׁלְחָן
וּכְאִלוּ רִחֵף בֵּין גּוּשֵׁי הַחֹשֶׁךְ הַמִּתְנַגְּשִׁים זֶה בָּזֶה.
שְׁאֵרִיּוֺת הָאוֺר הַדּוֺעֵךְ שֶׁבַּחוּץ הִסְתַּנְּנוּ לַצְּרִיף אַךְ בְּקֹשִי.
אִישׁ לֹא הֵעֵז לְהַעֲלוֺת אוֺר בַּעֲשָׁשִׁית־הַנֵּפְט, שֶׁהִתְנַדְנְדָה עַל הַמַּסְמֵר שֶׁבַּדֶּלֶת
כְּבַעַל־חַיִּים שֶׁהוֺצִיא אֶת נִשְׁמָתוֺ.
“אֲבָל… לְאָן?…” שָׁמַעְתִּי לְפֶתַע אֶת אָבִי בְּבֶהָלָה,
כְּשֶׁהוּא פּוֺנֶה אֶל אִמִּי, הַמִּתְפָּרֶצֶת כָּעֵת מִבַּעַד לַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה
וּכְאִלּוּ רָצָה לְעֵבֶר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁכְּבָר הִתְגַּלְגְּלָה־לָהּ בְּשׁוּלֵי הָרָקִיעַ וְעָמְדָה לְהֵעָלֵם;
אַךְ שְׂדוֺת הַחִטָּה שֶׁל הָאֲדָמָה הָאוֺסְטְרִית עוֺד שָמְרוּ אֶת צִבְעֵי הַיּוֺם הַגּוֺסֵס
וְהַכְּפָר שֶׁבָּאֹפֶק הִתְנוֺצֵץ כְּמוֺ כַּדּוּר־זְכוּכִית הַנֶּעְצָר עַל שְׂפַת תְּהוֺם.
הִקִּישׁוּ פַּעֲמוֺנִים רְחוֺקִים.
מִגְדַּל־הַכְּנֵסִיָּה נָע יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה כְּאִלּוּ לֵב־בַּרְזֶל מֵעִיק עַל חָזֵהוּ.
עַד שֶׁפָּרְצוּ יִלְלוֺת הַצּוֺפָרִים.
הֵם צָוְחוּ כְּמִתּוֺךְ הֶרְגֵּל,
וְגַם הָאֲוִירוֺנִים הֵטִילוּ פִּצְצוֹת־תַּבְעֵרָה כְּמִתּוֺךְ הֶרְגֵּל;
רַק אִמִּי הָיְתָה כָּעֵת נְקֻדָּה זְעַרְעָרָה, נִבְדֶּלֶת וּמִזְדַּקֶּרֶת בְּלֵב־הַשָּׂדֶה,
מִטְפַּחַת אֲדֻמָּה־אֲדֻמָּה, הָרָצָה וְרָצָה בְּלֵב הַשָּׂדֶה,
רַק אִמִּי וְרַק הַשָּׂדֶה הָרָץ וְרָץ מִתַּחְתֶּיהָ
וְרַק אֲנִי הַמּוֺסִיף לִישֹׁן
בְּעוֺד נַחֲשֵׁי־הָאֵש רוֺחֲשִׁים מִסָּבִיב –
עַד אֲשֶׁר הָיִיתִי צוֺלֵל לְתוֺךְ הַתַּרְדֵּמָה בְּשָׁכְבִי עַל מִזְרַן־הַקַּשׁ,
אַךְ עוֺד רָאִיתִי אֶת אִמִּי הַמִּתְפַּלֶּשֶׁת בֶּעָפָר, לְעֵת עֶרֶב,
לְרַגְלֵי אִישׁ לוֺבֵשׁ־מַדִּים וְגָבֹהַּ –
עִם בֹּקֶר נָגְעָה בִּי אֲחוֺתִי וְאָמְרָה, סָפֵק בְּשִׂמְחָה וְסָפֵק בַּאֲדִישׁוּת:
“תּוּכַל לְהִשָּׁאֵר אִתָּנוּ!”
וְאוּלָם אֲנִי הוֺסַפְתִּי לִישֹׁן.
בְּעֶצֶם, יִתָּכֵן שְׁבְּכָל זֹאת הִתְעוֺרַרְתִּי מֵעֵת לְעֵת, כְּשֶׁאֲנִי טוֺרֵחַ לִפְקֹחַ אֶת הָעֵינַיִם,
כְּשֵׁם שֶׁיִתָּכֵן שֶׁעוֺדֶנִּי שָׁקוּעַ בְּשֵׁנָה וְעֵינַי עֲצוּמוֺת וּדְבוּקוֺת בְּחָזְקָה,
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנִי אוֺכֵל וְשׁוֺתֶה, נוֺשֵׂא אִשָׁה וּמוֺלִיד יְלָדִים –
שֶׁהֲרֵי אִבַּדְתִּי אֶת הַיְכֹלֶת, נִדְמֶה, לְהַבְחִיו בֵּין מְצִיאוּת לְדִמְיוֺן;
הִנֵּה עַל־כֵּן עוֺד רָצָה אִמִּי עַל־פְּנֵי הַשָּׂדוֺת,
הַמִּכְתָּב עוֺדֶנּוּ מֻנָּח עַל שֻׁלְחַן־הָעֵץ שֶׁבְּלֵב הַצְּרִיף,
הַנֶּשֶׁר מֵנִיעַ בִּכְנָפָיו הָאֵימְתָנִיּוֺת עַל גַּבֵּי בּוּל־הַדֹּאַר
וַאֲנִי מֵסֵב אֶת פָּנַי אֶל הַקִּיר.
עֶבֶד
מאתאיתמר יעוז־קסט
הַשֻּׁלְחָן צָף
מִשָּׁם לְכָאן,
הָלוֺךְ־וָשׁוֺב בַּזְּמַן
וְהַפִּיּוֺת שָׁרוּ
“עֲבָדִים הָיִינוּ בְּמִצְרַיִם…”
בְּעוֺד הַיֶּלֶד שׁוֺאֵל:
“בֶּאֱמֶת?…”
הִנֵּה עַל־כֵּן בְּהַגִּיעֵנוּ לִ“שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ…”
וּמַפַּת הַשֻּׁלְחָן מִתְנוֺצֶצֶת חֲגִיגִית
הִפְשַׁלְתִּי אֶת שַׁרְווּלִי
לְהַרְאוֺת לוֺ כֵּיצַד הִצְטַלְצְלוּ עַל זְרוֺעַ שְׂמֹאלִי
הַשַּׁרְשֶׁרֶת וְהַדִּיסְקִית
עִם הַמִּסְפָּר,
אֲשֶׁר שָׁכַחְתִּי אֶת זִכְרוֺ כִּמְעַט
מֵאָז וִינֶר־נַאי־שְׁטַאדְט, אוֺ וִינֶר־הַשֵּׁד־יוֺדֵעַ־מָה
בִּשְׁנָתָהּ הַחֲמִשִּׁית שֶׁל הַמִּלְחָמָה,
כְּשֵׁם שֶׁשָּׁכַחְתִּי כִּמְעַט גַּם אֶת בִּנְיַן־הָעֲנָק
עִם כָּתְלֵי הַחֶדֶר הַצְּבוּעִים בִּירַקְרַק־אֱגוֺזָה לְמִשְׁעִי,
חֶדֶר אָרֹךְ־אָרֹךְ: מְקוֺם מִמְכַּר־הָעֲבָדִים שֶׁל הָרַיִךְ הַשְּׁלִישִׁי,
אַף־כִּי מִתְעַרְבֵּב לִי לְעִתִּים הַזִּכָּרוֺן עִם סִפּוּרִים שֶׁקָּרָאתִי
עַל שׁוּק־הָעֲבָדִים בְּרוֺמָא –
וְרַק מְנוֺרַת־הַחַשְׁמַל הַמְזֹהֶמֶת הִיא כְּסִימָן לִי,
וְגַם שְׁלַל הַבַּרְחָשִׁים עַל הַתִּקְרָה שֶׁבָּהּ תָּלִיתִי עֵינַיִם,
יֶלֶד יְהוּדִי
שְׁטוּף־בְּכִי,
בְּעֵת שֶׁמָּשְׁחוּ לִי בְּסִיד אֶת הָרַגְלַיִם…
כְּמִנְהַג סוֺחֲרֵי הָעֲבָדִים בְּמַעֲמַקֵּי אֵיזֶה עִדָּן קַדְמוֺן,
וְשֶׁמָּא אֵין זֶה אֶלָּא זִכָּרוֺן סִפְרוּתִי… פְּרִי־דִּמְיוֺן?…
וְאוּלָם, אֵין סָפֵק כִּי שָׁמַעְתִּי אֶת אַבָּא אוֺמֵר בַּחֲצִי־הַפֶּה:
"קָטָן הוּא…
אַךְ יַתְאִים לִהְיוֺת נוֺשֵׂא כַּדֵּי־הַמַּיִם
לְעוֺבְדֵי־הַכְּפִיָּה שֶׁבַּשָּׂדֶה…"
וְאָמְנָם, כְּשֶׁבָּא הַסּוֺכֵן שֶׁל בַּעַל־הָאֲחֻזָּה, פֶּצִ’ינָא שְׁמוֺ,
שִׁלֵּם טָבִין־וּתְקִילִין לָרָשׁוּת תְּמוּרַת מִשְׁלוֺחַ־עֲבָדִים לְמַעַן אֲדוֺנוֺ,
הִנֵּה עַל־כֵּן בֹּקֶר־בֹּקֶר הִשְׁכַּמְתִּי־קוּם לַשָּׂדוֺת עִם שְׁנֵי כַּדֵּי מֵי־הַשְּׁתִיָּה
מִן הַבְּאֵר שֶׁבְּסָמוּךְ לְבִיתַן־הַמְּגוּרִים, הוֺלֵךְ וְעוֺצֵר עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל, מִתּוֺךְ פְּלִיאָה,
כִּי טֵרוּף אָחַז בַּדְּגָנִיּוֺת, בַּמַּרְגָּנִיּוֺת וּבַקַּחְוָנִים, בְּאֶמְצַע חֹדֶשׁ אוֺגוּסְט הַחַם,
וְהֵם לִהֲטוּ בְּעֹז כְּדִגְלֵי צָבָא שֶׁאֵין לָדַעַת לְצַד מִי הוּא נִלְחָם,
וּכְבָר חָלַף עִקַּר הַקָּצִיר
וְהִגִּיעַ תּוֺר הָאָסִיף לְתַפּוּחֵי־הָאֲדָמָה הַחוּמִים
אֲשֶׁר פְּרִיחָתָם לְבָנָה עַד לְהַדְהִים,
וּכְאִלּוּ נֵיטְרָלִית;
וַאֲנִי יֶלֶד־עֶבֶד
הַנּוֺשֵׂא אֶת שְׁנֵי כַּדֵּי־הַמַּיִם,
וְטוֺב לוֺ גַּם בְּבֵית־הָעֲבָדִים, בְּמִצְרַיִם,
שָׁעָה שֶׁהוּא מְכַתֵּת אֶת רַגְלָיו אוֺ מְדַדֶּה,
בְּתוֺךְ הַבֹּקֶר הַפִּרְחוֺנִי הַפּוֺקֵד אֶת הַשָּׂדֶה;
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן,
אֵיזֶה פַּחַד־פִּתְאֹם דְּמוּי־שֵׁד
מֵעֵת לְעֵת חוֺצֶה אֶת הַמִּשְׁעוֺל וּבָּאֲוִיר מְרַקֵּד
כְּאִלּוּ נִבְרָא מִתּוֺךְ הַדְּמָמָה הַדַּקָּה,
עַד שֶׁהַמַּיִם אֲשֶׁר בִּשְׁנֵי הַכַּדִּים בָּלְעוּ קוֺל צְעָקָה.
ציפייה רעה
מאתאיתמר יעוז־קסט
כְּשַׁבְּלוּלִים הַמְכֻנָּסִים בְּתוֺךְ עַצְמָם
הִתְגּוֺבְבוּ בָּתֵּי־הָאִכָּרִים
שֶׁל הַכְּפָר: מַרְגָּרֶט־אַם־מוֺז
בְּצֵל הָהָר הַחוּם,
כְּשֶׁהָעֶרֶב
יָרַד.
וְעֵת נִסְגַּר פִּשְׁפָּשׁ שֶל בַּיִת בְּתוֺךְ הַשֶּׁקֶט
מֵאֲחוֺרֵי גַּבּוֺ שֶׁל אָבִי
וְקוֺל לָחַשׁ:
“שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם טוֺב, דּוֺקְטוֺר!”
בְּעוֺד אָבִי מַסְתִּיר אֶת כִּכַּר הַלֶּחֶם הַחַם,
עָצַר
אוֺפַנּוֺעַ לְיַד הַבַּיִת הַגִּבֵּן
עִם גַּג־הַקַּשׁ,
וְהַחַיָּל רוֺכֵב־הָאוֺפַנּוֺעַ הֵרִים אֶת קוֺלוֺ
וְשָׁאַל
וְאִיֵּם
וְרָשַׁם – –
חֹדֶשׁ יָמִים שֶׁל צִפִּיָּה רָעָה עָבְרוּ עָלֵינוּ שָׁם,
וְהָהָר הַחוּם מֵטִיל אֶת צִלּוֺ
בְּאֵין־רַחֲמִים
וְכָךְ
בֹּקֶר וָעֶרֶב הָיִיתִי מַמְתִּין
עִם פַּחַד בַּלֵּב,
וּפְרוּסוֺת־הַלֶּחֶם בּוֺכוֺת בְּקֵבָתִי
כְּיֶלֶד הָעוֺמֵד לְהֵעָזֵב.
דואר
מאתאיתמר יעוז־קסט
מִישֶׁהוּ הֵבִיא פֶּתֶק מְדֻבְלָל
מִסָּבִי וְסָבָתִי
בְּתוֺךְ נְיַר־מַעֲטָפָה מְקֻפָּל עִם בּוּל
הַנּוֺשֵׂא אֶת דְּיוֺקַן הַפִיהְרֶר, –
וְזֶה לְשׁוֺנוֺ:
"אֲהוּבִים,
אָנוּ חַיִּים בְּטוֺב, עוֺבְדִים וְאוֺכְלִים
וְאֵין כָּל סִבָּה לִדְאָגָה,
הוֺדוֺת לַגֶּרְמָנִים שֶׁהֵם אַנְשֵׁי־לֵב.
נִפָּגֵשׁ בִּמְהֵרָה. יוֺם הַשִּׂמְחָה הוֺלֵך וְקָרֵב.
נְשִׁיקוֺת בְּלִי סוֺף!"
וְאִמִּי בּוֺכָה. אָבִי בּוֺדֵק אֶת הַתַּאֲרִיךְ שֶׁהוּא יָשָׁן מְאֹד.
וְאִלּוּ אֲנִי מְלַטֵּף אֶת בּוּל־הַפִיהְרֶר בְּאֶצְבָּעוֺת הַמַּתְחִילוֺת לִרְעֹד.
אֲחוֺתִי צוֺעֶקֶת עָלַי: “אַתָּה טִפֵּשׁ… כִּי…”
אַךְ הַכֹּל מַשְׁתִּיקִים אֶת אֲחוֺתִי.
וְזֶה הָיָה בְּחֹדֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר 44,
145 יוֺם בְּעֵרֶךְ
לִפְנֵי הֵרָצְחָם – –
וְכָעֵת
אֲנִי מַמְשִׁיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַמַּעֲטָפָה וְתוֺהֶה
עַל הַמּוֺעֵד שֶׁבּוֺ חָיוּ הַשְּׁנַיִם בָּעוֺלָם הַזֶּה.
וְשֶׁמָּא נָכוֺן מַה שֶּׁאָמַר הָאִכָּר שֶׁבְּבֵיתָם הוּא גָּר,
עֵת בָּאתִי לְבִקּוּר־פֶּתַע:
"אֲדוֺנִי הַיָּקָר,
בְּנֵי־אָדָם בְּשֵׁם כָּזֶה לֹא הָיוּ וְלֹא נִבְרְאוּ
כְּלָל וְעִקָּר."
הדוֺדה דוֺיטש
מאתאיתמר יעוז־קסט
הַיְרֹקֶת צָפָה מֵעָל
כְּמוֺ עוֺרוֺת צְפַרְדְּעִים שֶׁהֻפְשְׁטוּ בְּיָד נַעֲלָמָה
וְגַבְשׁוּשִׁיּוֺת חוּמוֺת שִׁיְּטוּ בְּמַעְגָּלִים לְמַגַּע הַגֶּשֶׁם שֶׁהִתְחַזֵּק וְהָלַךְ
בְּעֵת שֶׁהַדּוֺדָה דּוֺיטְש נָפְלָה לְתוֺךְ הַמָּחֲרָאָה שֶׁתַּחַת כִּפַּת־הַשָּׁמַיִם.
תְּחִלָּה כָּרְעָה הַדּוֹדָה דּוֺיטְשׁ עַל־גַּבֵּי קוֺרָה הַנְּטוּיָה לְאֹרֶךְ בּוֺר עֲנָקִי
בְּשׁוּרַת הַנָּשִׁים מֻפְשְׁלוֺת־הַתַּחְתּוֺנִים וְהַפּוֺנוֺת בַּאֲחוֺרֵיהֶן אֶל הַתְּהוֺם,
וּלְפֶתַע הִתְנוֺדְדָה וְהֶחֱלִיקָה אֶל אֲגַם־הַבָּאְשָׁה הַמַּצְהִיב וְהַמּוֺרִיק חֲלִיפוֺת.
עֲצֵי־בּוּקִיצָה עַתִּיקֵי־יוֺמִין נִצְּבוּ מִסָּבִיב
לַבּוֺר וּבָלְעוּ בְּפֶה פָּעוּר אֶת מַטְּחֵי־הַגֶּשֶׁם
הַקְּדַם־קֵיצִי
תּוֺךְ מִשְׂחֲקֵי בֵּין־עַרְבַּיִם עִם
קַרְנֵי־הַשֶּׁמֶשׁ הַמִּשְׁתַּבְּרוֺת בְּחָמְרֵי־הַהַפְרָשָׁה
הָאֱנוֺשִׁיִּים.
הַיֶּלֶד עָמַד בִּקְצֵה הַקּוֺרָה וְצָחַק.
“הוֺ, יֶלֶד! יֶלֶד!” גָּעֲרָה בּוֺ אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת, שֶׁבָּאָה אַף הִיא לְהָטִיל אֶת מֵימֶיהָ
לְתוֺךְ הַתְּהוֺם הַצְּהֻבָּה־יְרֻקָּה, “עוֺד מְעַט נָמוּת כֻּלָּנוּ וְאַתָּה צוֺחֵק כָּאן!”
הַיֶּלֶד נָע לְאִטּוֺ אֶל לֵב הַבּוֺר הַמִּשְׂתָּרֵעַ מִתַּחַת
כְּשֶׁהִבְחִין בְּאִמּוֺ הַמְחַפֶּשֶׂת אַחֲרָיו נוֺאָשׁוֺת.
לְרֶגַע הִרְטִיט הַיֶּלֶד וְהוֺסִיף לְטַפֵּס לְאֹרֶךְ קוֺרַת־הָעֵץ
בֵּין נָשִׁים עֵירֻמּוֺת־לְמֶחֱצָה וְהַמַּדִּיפוֺת צַחֲנָה וְרֵיחַ גֶּשֶׁם,
וְשָׁעָה שֶׁהָרוּחַ מְעַרְבֶּלֶת נוֺזְלִים־שֶׁל־מַטָּה עִם נוֺזְלִים־שֶׁל־מַעְלָה.
לְאַחַר מִכֵּן נָעַץ אֶת מַבָּטוֺ בַּנְּקֻדָּה
הַמַּקְצִיפָה שֶׁבָּהּ נֶעֶלְמָה הַדּוֺדָה דּוֺיטְשׁ
בַּמַּעֲמַקִּים
וְרָאָה כֵּיצַד צָפָה וְעוֺלָה מִתּוֺךְ הַמְעַרְבֹּלֶת הַגְּבִישִׁית־הַמִּתְנוֺצֶצֶת אֵיזוֺ מִקְלַעַת־שֶׁל־צַמָּה
בְּעוֺד הָעֶרֶב כֻּלּוֺ טוֺבֵל כְּבָר בְּמֵי־הַמָּחֲרָאָה שֶׁחָדְלוּ לְשַׁקֵּף אֶת הַשָּׁמַיִם.
“הַמִּרְשַׁעַת,” סִנֵּן הַיֶּלֶד מִבֵּין שִׁנָּיו, “מַגִּיעַ לָהּ!”
וְחָשַׁב עַל רֶבַע כִּכַּר־הַלֶּחֶם שֶׁגָּנְבָה הַדּוֺדָה דּוֺיטְשׁ מִבֵּין הַצְּרוֺרוֺת שֶׁל אִמּוֹ,
עוֺד בַּבֹּקֶר, לִפְנֵי סְפִירַת הָאֲנָשִׁים,
וְחָשַׁב כִּי בִּגְלָלָהּ מַשְׁמִיעָה בִּטְנוֺ
קִרְקוּרִים־קִרְקוּרִים שֶׁל רָעָב, בְּדוֺמֶה לְקִרְקוּרֵי
הַצְּפַרְדְּעִים
הַמְקַפְּצוֺת הֵנָּה וָשׁוֺב בֵּין גֶּדֶר־הַתַּיִל וּבֵין הַמָּחֲרָאָה הַמַּעֲלָה סֵרָחוֺן עַד־לְהָקִיא,
וְהֵן הַצּוֺבְעוֺת עַכְשָׁו אֶת הַנּוֺף בְּצֶבַע רִירָנִי וּמַפְחִיד כָּל־כָּךְ.
מקלחת
מאתאיתמר יעוז־קסט
אֵדֵי מַיִם שֶׁפָּרְצוּ מִצִּנּוֺרוֺת הַמִּקְלַחַת רִחֲשׁוּ בָּאֲוִיר
וְהִפְרִיחוּ בּוּעוֺת רוֺטְטוֺת
כְּאִלּוּ לְטָאוֺת שְׁקוּפוֺת מִתְרוֺצְצוֺת עַל הַבָּשָׂר הָאֱנוֺשִׁי הַמַּהְבִּיל.
שׁוּרוֺת־שׁוּרוֺת עָמַדְנוּ וּדְחוּקִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
בִּקְבוּצָה שֶׁל גְּבָרִים וִילָדִים.
נָשִׁים לְבוּשׁוֺת מַדֵּי־גּוּמִי וּמִשְׁקְפֵי קַרְפָּדָה לְעֵינֵיהֶן
הִתְהַלְּכוּ מִסָּבִיב,
בִּידֵיהֶן אַלּוֺת־עוֺר. –
הַמַּיִם הַלּוֺהֲטִים שָׁטְפוּ אֶת הַזֻּהֲמָה מֵעַל גּוּפוֺת בְּנֵי־הָאָדָם
לְאַחַר עֲשָׂרָה יְמֵי נְסִיעָה בִּקְרוֺנוֺת חֲתוּמִים עַל מַנְעוּל וְעַל בְּרִיחַ,
וְהַשּׁוֺמְרוֺת סוֺבְבוֺת הֵנָּה וְהֵנָּה,
מְנֻמָּרוֺת מִכַּף־רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ.
הָיְתָה הֲמֻלָּה, קוֺלוֺת קְרִיאָה, אֲנָחוֺת וְגַם צְחוֺק,
“הֵם לֹא יוֺדְעִים מַה פֵּרוּשׁ מִקְלָחוֺת…” צָחֲקָה אַחַת הַשּׁוֺמְרוֺת
בִּנְעִימָה מְאַיֶּמֶת,
אוּלָם אִישׁ לֹא שָׂם לֵב אֵלֶיהָ.
שׁוֺמֶרֶת רַחֲבַת־גֵּו כִּוְּנָה עֵינֵי קַרְפָּדָה אֶל אֵיבֶר־הַמִּין שֶׁל אָבִי,
פָּלְטָה שְׁרִיקָה, לְאַחַר מִכֵּן תָּקְעָה אֶת קְצֵה־הָאַלָּה שֶׁבְּיָדָה בְּשִׁפּוּלֵי בִּטְנוֺ שֶׁל אַבָּא,
אַךְ אָבִי, מִשּׁוּם מָה, רַק נִדְנֵד אֶת רֹאשׁוֺ בִּכְעֵין עֲלִיצוּת, כְּשֶׁהוּא מִתְעַלֵּם מִכְּאֵב הַדְּקִירָה.
עַתָּה גָּבְרָה זְרִימַת הַמַּיִם מִצִּנּוֺרוֺת
הַמִּקְלַחַת הַמֻּתְקָנִים בַּתִּקְרָה וְהָאֵדִים נַעֲשׂוּ סְמִיכִים
יוֺתֵר.
בְּקֹשִׁי נִתַּן לִנְשֹׁם בֵּין אַרְבַּעַת קִירוֺת הַחֶדֶר הַמְּשׁוּחִים סִיד עָבוּשׁ.
וּלְפֶתַע הֻשְׁלַךְ הַס,
הַצִּנּוֺרוֺת חָדְלוּ לְהַזְרִים מַיִם.
קִרְעֵי־בַּד הוּטְלוּ לְתוֺךְ חֲדַר־הָרַחְצָה, מִבַּעַד לְדֶלֶת־בַּרְזֶל שֶׁנִּפְתְּחָה בְּרַעַשׁ.
וְהִנֵּה, מִקֶּרֶב הַמִּתְרַחֲצִים בָּקְעָה אֵיזוֺ צְעָקָה הִיסְטֶרִית,
הַאִם הָיְתָה זוֺ צְעָקָה שֶׁבָּאָה מִתּוֺךְ חֲרָדָה שֶׁהִגִּיעָה אֶל קִצָּהּ?
“נַגֵּב אֶת עַצְמְךָ הֵיטֵב כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְקָרֵר,” הֵעִיר לִי אַבָּא –
“הַחוּצָה! הַחוּצָה!” צָרְחוּ נְשֵׁי־הַקַּרְפָּדָה וְהֵנִיפוּ אֶת אַלּוֺת־הָעוֺר שֶׁבִּידֵיהֶן.
עַל הַמִּגְרָשׁ שֶׁבֵּין הַצְּרִיפִים יָרְדוּ פְּתִיתֵי־שֶׁלֶג
וְעַנְפֵי הָעֵצִים דִּמְדְּמוּ בְּעֵירֻמָּם הַמַּלְבִּין.
“זוֺ הָיְתָה רַחְצָה טוֺבָה,” כִּחְכַּח אַבָּא וְשִׂחֵק בְּשַׂעֲרוֺת רֹאשִׁי בְּאֶצְבְּעוֺתָיו
כְּאִלּוּ שָׁרוּי הוּא בְּמַצַּב־רוּחַ מְצֻיָּן.
בוַאקוּם העולם
מאתאיתמר יעוז־קסט
רַק קוֺלוֺת הָרַגְלַיִם,
וְהַקָּשַׁת כְּלֵי־הָאֹכֶל
הַקְּשׁוּרִים אֶל הַמְּעִילִים בִּשְׂרוֺכֵי־הַנַּעֲלַיִם.
רַגְלַיִם עַל־פִּי תֹּף.
“רוֺפֵא!” נִשְׁמַע בְּגֶרְמָנִית.
“לֹא!… לֹא!…” לוֺחֶשֶׁת אִמִּי
וְאַבָּא מוֺסִיף לְהִתְהַלֵּךְ וּלְהִתְנוֺעֵעַ בְּתוֺךְ הַשּׁוּרָה
עַל־פִּי קֶצֶב דִּדּוּי הָעוֺרְבִים שֶׁלִּשְׁנֵי צִדֵּי הַדֶּרֶךְ.
עוֺרְבִים כְּעֵין הַקֶּרַח הַשָּׁחוֺר, שֶׁהֻפְקְדוּ לְמִשְׁמֶרֶת עַל כַּף־יָדוֺ שֶׁל הַחֹרֶף.
צְפִירָה מִצַּד נְמַל בֶּרְגֶּן בְּחָתְכָהּ בְּמִסְפְּרֵי־יַהֲלוֺם אֶת הָאֲוִיר.
אֳנִיָּה בְּוָקוּאוּם הָעוֺלָם?
זִיעַ־נִיעַ לְאֹרֶךְ עֵצִים מֻדְלָקִים. שֶׁמֶשׁ עַל עָנָן שֶׁל צֶמֶר־גֶּפֶן.
דַּם הַחֹדֶשׁ? מָתַי?
עַל פְּנֵי הַשֶּׁלֶג שָׁרִים.
עֲגָלָה כְּמִתְקַלֶּפֶת מִצֶּמֶר־גֶּפֶן. דּוֺחֲפִים בָּהּ. מוּל. עַל־פְּנֵי הַשֶּׁלֶג שָׁרִים.
עַל־פְּנֵי הָעֲגָלָה. מוּקְיוֺן־צַעֲצוּעַ עַל הַדּוּכָן.
שְׁנֵי מוּקְיוֺנֵי־צַעֲצוּעַ עַל הַדּוּכָן. רֹאשׁ לְיָמִין, רֹאשׁ
לִשְׂמֹאל.
רֶגֶל לְיָמִין, רֶגֶל לִשְׂמֹאל. גְּזוּרֵי־בַּד הַמִּטַּלְטְלִים עַל־פִּי מַשְׁרוֺקִית הָרוּחַ.
מֶלְתָּחָה אָפְקִית עִם בֻּבּוֺת־אִמּוּם. צַחֲנָה. דִּדּוּי הָעוֺרְבִים מוּאָץ. כַּנְפֵיהֶם עַל אוֺפַנֵּי הָרֶכֶב.
שָׁרִים.
שָׁרִים בְּשָׁלֹשׁ קְבוּצוֺת: גְּבָרִים לְחוּד. נָשִׁים לְחוּד. יְלָדִים לְחוּד.
וְהַמֶּרְחָק בֵּין הַקּוֺלוֺת הוֺלֵךְ וָרַב.
רַק לֹא לְהַפְרִיד!
וַאֲנִי רוֺאֶה אֶת אִמִּי בֵּין הָעוֺרְבִים.
הִיא מְנַתֶּרֶת עַל־פִּי נִתּוּרֵיהֶם, מִחוּץ לַשּׁוּרָה.
אֲנִי פּוֺקֵחַ אֶת עֵינַי – אִמִּי חוֺזֶרֶת לַשּׁוּרָה.
וְשׁוּב שָׁרִים, עַל־פְּנֵי הַשֶּׁלֶג.
כָּעֵת הַמֶּרְחָק בֵּין הַקּוֺלוֺת הוֺלֵךְ וּמִצְטַמְצֵם,
הוֺלֵךְ וּמַלְבִּין,
וּבְעִרְבּוּבְיָה:
גְּבָרִים, נָשִׁים וִילָדִים לְקוֺל תִּפּוּף כְּלֵי־הָאֹכֶל.
רַק לֹא לְהַפְרִיד!
שַׁעַר נִפְתָּח.
נִכְנָסִים.
נוֺצוֺת עוֺרְבִים מְפֻחָמוֺת בָּעֲרָפֶל.
עֲרָפֶל עַל מִטּוֺת־הַקְּרָשִׁים.
“רַק לְשָׁבוּעַ…” קוֺל מְדַבֵּר, “אַחַר־כָּךְ מַחֲלִיפִים: לִשְׁוַיְץ!…”
מִישֶׁהוּ צוֺחֵק. עֲרָפֶל עַל מִזְרְנֵי־בֹּץ. וְקוֺל שֶׁל יֶלֶד:
“אִמָּא, הַמִּזְרָן זָז…”
כְּאִלּוּ חֻדֵּי מַסְמְרִים נוֺצְצִים מִתּוֺךְ הַמִּזְרָן.
נוֺצְצִים מַסְמְרִים עַל כַּפּוֺת הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם.
כִּנִּים.
“אִמָּא, הַמִּזְרָן זָז.”
“אֵיפֹה הָרוֺפֵא?”
וְשׁוּב: “אַל תִּזְדַּהֶה!”
אֲבָל הוּא קָם. הוּא יוֺצֵא מִן הַשּׁוּרָה.
“אַתָּה הָאַחֲרַאי!” אוֺמֵר קוֺל מַתַּכְתִּי,
“אַתָּה הָרוֺפֵא וְלָכֵן אַתָּה הָאַחֲרַאי לַנִּמְצָאִים בַּצְּרִיף!”
וּמִדֵּי בֹּקֶר – מִסְדָּר. מוֺנִים אֶת הָאֲסִירִים.
“יֶלֶד! יֶלֶד!” נִשְׁמָע מִדֵּי בֹּקֶר בְּהִפָּתַח דֶּלֶת הַצְּרִיף.
“יֶלֶד! יֶלֶד!” מִדֵּי עֶרֶב בְּהִסָּגֵר דֶּלֶת הַצְּרִיף.
וְאַנְחַת־רְוָחָה עַל הִמָּצְאוּת כָּל הַנְּפָשׁוֺת יַחַד, כָּל הַמִּשְׁפָּחָה.
עוֺד יוֺם אֶחָד.
וַאֲנִי רוֺאֶה אֶת אָבִי.
הוּא גּוֺחֵן עַל בֶּגֶד מֻשְׁלָךְ אַרְצָה.
“טִיפוּס־הַבֶּהָרוֺת,” פּוֺלֵט אַבָּא.
חַיָּל נִרְתָּע בְּפַלָּצוּת וּמְנַעֵר אֶת מַדָּיו בְּכַפּוֺת־הַיָּדַיִם, חוֺזֵר וּמְנַעֵר אוֺתָם.
הַמַּדִּים אֵינָם חוֺצְצִים עוֺד.
הוּא שׁוֺלֵף אֶקְדָּח וְאַחַר־כָּךְ מַחֲזִיר אֶת כְּלִי־הַיֶּרִי אֶל חֲגוֺרָתוֺ בְּרֶטֶט. נוֹשֵׁף עָלָיו.
חַיָּלִים מִתְהַלְּכִים בֵּין שׁוּרוֺת הָאֲסִירִים בַּחֲשַׁשׁ נְגִיעָה.
חַיָּלִים מִתְחַנְּנִים אֶל הָאֲסִירִים לְבַל יִתְקָרְבוּ אֲלֵיהֶם.
לֵילוֺת? כַּמָּה לֵילוֺת בַּצְּרִיף?
כָּאן.
בְּוָקוּאוּם־הָעוֺלָם.
בְּקִרְבַת נְמַל בֶּרְגֶּן.
בְּבֹקֶר חֹרֶף נִפְתָּח הַשַּׁעַר, בְּלַיְלָה חוֺרֵק־שֵׁן וּבְיוֺם מַפְשִׁיר בְּלֹבֶן.
שָׁנָה? שְׁנָתַיִם? שָׁלֹש?
מִישֶׁהוּ מוֺצֵא לוּחַ־שָׁנָה וּמוֺנֶה אֶת הַזְּמַן. מִישֶׁהוּ פּוֺתֵחַ בְּשִׁיר וְצוֺפֶה אֶל הָעוֺרְבִים.
בִּמְקוֺם שֶׁמֶשׁ יוֺמָם נִדְלָק זַרְקוֺר מִדֵּי לַיְלָה.
מִישֶׁהוּ קוֺרֵא: “יֶלֶד, יֶלֶד שֶׁלִּי!” מֵעֵבֶר לַגָּדֵר וּבְקוֺל זָר.
וְהַיֶּלֶד רָץ אֶל אִמּוֺ בְּבֶהָלָה: "נָכוֺן שֶׁאֲנִי
הַיֶּלֶד שֶׁלָּךְ?" וְהוּא נִלְחָץ אֶל אִמּוֺ עַל
מִטַּת־הַקְּרָשִׁים,
בְּעוֺד שׁוּרַת הָאֲנָשִׁים הַשּׁוֺכְבִים עַל הַמִּזְרָנִים מִתְהַפֶּכֶת מִצַּד אֶל צַד כְּלִפְקֻדָּה,
כְּדֵי לְפַנּוֺת מָקוֺם לְמִישֶׁהוּ הַמִּתְעוֺרֵר לְרֶגַע.
“לֹא, אַל תֵּצֵא עוֺד אֶל הַגָּדֵר! אַל תֵּצֵא עוֺד אֶל הָאֲוִיר!”
“שְׁוַיְץ,” לוֺחֵשׁ קוֺל וְרָאשִׁים מִתְרוֺמְמִים מֵעַל הַדַּרְגָּשִׁים, “יַחֲלִיפוּ אוֺתָם בִּמְכוֺנִיּוֺת־מַשָּׂא…”
וּבֵינְתַיִם?
בֵּינְתַיִם רוֺחֵשׁ וְלוֺחֵשׁ הַמִּזְרָן וְהַיֶּלֶד מְשַׂחֵק.
אֶת שְׂמִיכַת־הַקְּרָעִים הוּא מוֺשֵׁךְ מֵעַל לְרֹאשוֺ ובְפִיחוֺת קְטַנּוֺת מְנַסֶּה לְהַבְרִיחַ אֶת הַכִּנִּים.
וַאֲנִי רוֺאֶה מִבַּעַד לַחוֺר שֶׁבַּשְּׂמִיכָה:
שְׁכוּבִים כָּל הַגּוּפוֺת וְנִצָּב רַק אָבִי. הוּא טוֺעֵן כְּנֶגֶד
אֵיזֶה חַיָּל.
הוּא אוֺמֵר: “הֲרֵי הָאִישׁ עוֺד נוֺשֵׁם.”
הַחַיָּל יוֺרֶה. וְהָאִישׁ חָדֵל לִנְשֹׁם.
וְאַבָּא עוֺדֶנּוּ נִצָּב וּלְרַגְלָיו שׁוֺרְצוֺת הַכִּנִּים, בְּנָמוּךְ־בְּנָמוּךְ.
מִישֶׁהוּ מַמְצִיא מִשְׂחָק: קְרִיאַת תַּפְרִיטִים בְּעַל־פֶּה, בְּלַחַשׁ־בְּלַחַשׁ.
וְעַרְפֶל הַצְּרִיף נִמְהָל בְּרֵיחַ צְלִי, בְנִיחוֹחַ מַאֲפֶה.
הָאוֹפֶה שֶׁבְּחַלּוֹן הַקּוֹנְדִּיטוֹרְיָה, מוּל בֵּית־הַסֵּפֶר, מוֹשִׁיט לַיֶּלֶד אֶת עוּגַת־הַקְּרֶם.
וְסֻכָּרִיַּת־הַדְּבַשׁ מְשַׁקְשֶׁקֶת בְּכוֹסוֹ שֶׁל
הַמּוֹרֶה אַבְרָהָם. הַעוֹדוֹ חַי? וְסֻכָּרִיַּת־הַדְּבַשׁ שׁוּב
מְשַׁקְשֶׁקֶת בַּכּוֹס. וּבוֹחֵשׁ הַמּוֹרֶה בַּשֵּׁנִית בִּכְלִי
הַזְּכוּכִית שֶׁבְּיָדוֹ וְטוֹעֵם מִן הַתֵּה הָעִנְבָּרִי.
אַחַר־כָּך מוֹשֵׁךְ מְצִלָּה זְעִירָה מִכִּיס מְעִילוֹ וּמַתְחִיל הַשִּׁעוּר.
וְזָז הַמִּזְרָן,
תּוֺךְ כָּךְ אֲנִי שׁוֺמֵעַ צַעֲקַת־פֶּרֶא מִפִּיהָ שֶׁל אִמִּי:
"הֲלֹא אֶת מִשְׁפַּחְתּוֺ הוּא יָמִית! אֶת בְּנֵי
מִשְׁפַּחְתּוֺ שֶׁלּוֺ, כְּדֵי לְהַצִּיל גְּוִיָּה
אֲכוּלַת־טִיפוּס!"
וּמִבַּעַד לְשַׂעֲרוֺתֶיהָ הַמִּתְפָּרְעוֺת שֶׁל אִמִּי אֲנִי רוֺאֶה שְׁחִיק־אָדָם לְלֹא גִּיל.
הוּא יוֺשֵׁב בִּקְצֵה מִטַּת־הַקְּרָשִׁים, בִּמְעִיל מוּאָר זִיו שֶׁלֶג וּשְׂפָתָיו מְמַלְמְלוֺת.
שִׂפְתֵי צֵל הָרוֺחֲשׁוֺת מִלִּים. שׁוּרוֺת שֶׁל שִׁיר?
וּלְפֶתַע בּוֺקֵעַ וּמְהַדְהֵד שִׁיר־זֶמֶר בַּצְּרִיף.
קָם שְׁחִיק־הָאָדָם עַל מִטַּת־הַקְּרָשִׁים וּמְנַצֵּחַ עַל הַפִּיּוֺת הַשָּׁרִים.
מִישֶׁהוּ מְנַסֶּה לְהַשְׁתִּיק אֶת הַקּוֺלוֺת, אַךְ הַשִּׁיר מִתְפּוֺצֵץ בַּאֲוִיר הַחֹרֶף.
נוֺטֵל שְׁחִיק־הָאָדָם שְׁאֵרִית שֶׁל נְיָר,
יוֺרֵק וְרוֺשֵׁם אֶת שֵׁם מוֺלַדְתּוֺ וְאֶת שֵׁם עִירוֺ.
צְחוֺק־אַדִּירִים מִסָּבִיב, אֲשֶׁר כָּלֶה בְּרַעַם פִּצְצוֺת־הַתַּבְעֵרָה.
וְנוֺצוֺת עוֺרְבִים פּוֺרְחוֺת שׁוּב אֶל מוּל אוֺר־שֶׁל־סַנְוֵרִין הָאוֺכֵל מִקְּצֵה הַמַּחֲנֶה עַד קָצֵהוּ.
וְאִמִּי צוֺעֶקֶת: “מָוֶת יָבִיא עַל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֺ כְּדֵי לְהַצִּיל צֵל שֶׁל אָדָם!”
וּמֵעַל לַצְּרִיף הַשּׁוֺקֵעַ אֶל טִיפוּס־הַבֶּהָרוֺת נִצָּב אָבִי
עַל כַּף־יָדוֺ שֶׁל חֹרֶף.
בְּוָקוּאוּם־הָעוֺלָם.
1971–1994
דוּד־האוכֶל
מאתאיתמר יעוז־קסט
“הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בָּא”, מִלְמַלְתִּי
בְּהוֺצִיאִי אֶת הָרֹאשׁ מִמְּאוּרַת שְׂמִיכַת־הַסְּמַרְטוּטִים
בָּהּ שָׁכְנוּ כָּל אֶבְרֵי גּוּפִי כִּנְתִינִים מַרְדָנִיִּים: הָאֶצְבָּעוֺת
תּוֺפְפוּ לְלֹא הוֺרָאָה־מֵעָל, הַקֵּבָה יָרְתָה כַּדּוּרֵי־סְרָק מַצְחִינִים
וְהַלֵּב הֵחִישׁ אֶת פְּעִימוֺתָיו.
וְאָמְנָם דּוּד־הָאֹכֶל הַמַּהְבִּיל הוּבָא אֶל הַצְּרִיף
בִּידֵי זוּג מַרְיוֺנֶטוֺת־אֱנוֺשׁ מְפֻסְפָּסוֺת, שֶׁפְּסִיעוֺתֵיהֶם הִתְנוֺדְדוּ לְכָאן וּלְכָאן,
נִדְמֶה, הַיָּרֵחַ הַצַּח וְהָרָחוֺק נוֺסֵךְ בָּהֶם אֶת אִי־הַשֶּׁקֶט.
דֶּלֶת הַצְּרִיף חָרְקָה צוֺרְמָנִית
כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ קָרַע קְרִיעָה בִּכְתֹנֶת־הַחֹרֶף מֻכְתֶּמֶת־הַדָּם.
גַּם הָעוֺרְבִים לְטוּשֵׁי־הַמַּבָּט בָּאוּ לְרֵיחַ הָאֹכֶל
וְכִיצוּרִים שְׁוֵי־זְכֻיּוֺת קִפְּצוּ עַל הָרִצְפָּה.
אֲפֵלִים וּמְשַׁחֲרִים לְטֶרֶף הֵם בָּאוּ,
כְּמוֺ בְּנֵי־הָאָדָם שֶׁנֶּחְלְצוּ עַתָּה מִמְּאוּרָתָם הַסְּפוּגָה חֲמִימוּת שֶׁל הַפְרָשׁוֺת־הַגּוּף,
וְרַק צְלִילֵי כְּלֵי־הָאֹכֶל הַמַּתַּכְתִּיִּים עוֺד הֵקִימוּ חַיִץ
בֵּין הֲמֻלַּת־אֱנוֺשׁ וּבֵין הֲמֻלַּת בַּעֲלֵי־הַכָּנָף,
עַד שֶׁנִּשְׁמְעָה הַצְּעָקָה: “בָּשָׂר!”
וְכַף־עֲנָקִים אֲרֻכָּה בָּחֲשָׁה בִּסְחַרְחֹרֶת
בְּמַעֲמַקֵּי הַמָּרָק הַשְּׁחַרְחוּם אֲשֶׁר בַּדּוּד,
בְּדוֺמֶה לְאָמוֺדַאי הַיּוֺרֵד לְנִבְכֵי אוֺקְיָנוּס, בְּחַפְּשׂוֺ אַחַר מַטְמוֺן.
וְאָמְנָם הַמַּעְגָּל הַסּוֺגֵר עַל דּוּד־הָאֹכֶל
הַמְסֻלְסָל כִּתְמֵי־כְּפוֺר הָלַךְ וְהִתְרַחֵב, הָלַךְ וְהִכְפִּיל
עַצְמוֺ:
שִׁלְדֵי־אָדָם נֶחְלְצוּ מִתּוֺךְ שְׁנָתָם וְהִצְטָרְפוּ אֶל הַתּוֺרִים הַמְפֻתָּלִים
וְעַד־מְהֵרָה הֵנִיפוּ אֶת הַדּוּד בָּאֲוִיר כְּהָנֵף מֶלֶךְ רָם־וְנִשָּׂא, מְדַדִּים יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה
בְּקַבְקָבֵי־הָעֵץ שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם, יוֺצְאִים בְּמָחוֺל בְּשֵׂאתָם עַל הַכְּתֵפַיִם
אֶת מַלְכָּם הַנַּעֲרָץ. וְהַכֺּל־יָכוֺל, בְּעוֺד טִפּוֺת הַמָּרָק הַשְּׁחַרְחוּם נוֺטְפוֺת עַל הַקָּרָחוֺת,
וּמִן הַקָּרָחוֺת אֶל הַפִּיּוֺת נְשׁוּרֵי־הַשִּׁנַּיִם
אְשֶׁר בָּלְעוּ אֶת הַנּוֺזֵל הַדָּלִיל בִּשְׁקִיקָה.
לְבַסּוֺף הִתְגַּלְגֵּל וְנָפַל חֵפֶץ שָׁחוֺר מִלֹּעוֺ שֶׁל כְּלִי־הַקִּבּוּל הָרוֺטֵט כְּחַיָּה אֲחוּזַת־פַּחַד
וְהֶחֱלִיק עַל הָרִצְפָּה: הָיְתָה זוֺ מִבְרֶשֶׁת שְׁחוּקַת־זִיפִים בְּצֶבַע שָׁחוֺר־צָהֹב.
זְעֵיר־פֹּה, זְעֵיר־שָׁם בָּקְעוּ קוֺלוֺת־צִחְקוּק שֶׁהָפְכוּ מִיָּד לְחִרְחוּרֵי־אֵין־נְשִׁימָה.
הִקִּיפוּ הָעוֺרְבִים אֶת הַחֵפֶץ הָרֵיחָנִי וְנִקְּרוּ בּוֺ וְנִקְּרוּ בּוֺ תּוֺךְ תִּגְרַת כְּנָפַיִם וּמַקּוֺר,
וְאוּלָם מַעְגְּלֵי הָרוֺקְדִים הוֺסִיפוּ לְהִתְנוֺעֵעַ בְּהַקִּישָׁם רֶגֶל־עֶצֶם בְּרֶגֶל־עֶצֶם.
הֵם גַּם נִתְּקוּ חִישׁ־מַהֵר מִכַּדּוּר־הָאָרֶץ וְנָעוּ וְנָדוּ בֶּחָלָל הָרֵיק וְהַקָּפוּא,
בְּעוֺדִי מֵצִיץ מִתּוֺךְ מְאוּרַת־הַסְּמַרְטוּטִים שֶׁל מִטַּת־הַקְּרָשִׁים
וְרוֺאֶה בִּמְעֻמְעָם תְּמוּנָה הַמֻּכֶּרֶת לִי:
לוּחַ־שָׁנָה תָּלוּי עַל מַסְמֵר מְעֻקָּם שֶׁבַּקִּיר
בְּמִטְבָּחָה שֶׁל אִמָּא, בְּסָמוּךְ לַכִּירַיִם –
וּבְשׁוּלֵי לוּחַ־הַשָּׁנָה מְצֻיָּרִים שִׁלְדֵי־אֱנוֺשׁ הָרוֺקְדִים בַּחֲצִי־הַגֹּרֶן,
טוּרֵי אוֺתִיּוֺת מִסְתַּלְסְלִים מִפִּיּוֺתֵיהֶם
וְהֵם מְרִיעִים וְצוֺרְחִים בְּקוֺל:
"חַג סִילְוֶסְטֶר שָׂמֵחַ
וּבְרָכוֺת וְאִחוּלֵי־אֹשֶׁר לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה!"
וְהַטֶּקְסְט מֻדְפָּס בְּאָדֹם־וֶנֶצְיָאנִי וּבְזָהֹב.
אחותי קוראת שירים
מאתאיתמר יעוז־קסט
גֶּרֶם שָׁמַיִם חָרְפִּי
מַטִּיף
אֶת אוֺרוֺ הָרָפֶה.
בַּצְּרִיף:
אֲחוֺתִי קוֺרֵאת שִׁירִים,
וְשׁוֺכְנֵי הַלַּיְלָה
נִקְבָּצִים אֵלֶיהָ
כַּעֲדַת עַכְבָּרִים מַאֲפִירִים
לְקוֺל הַמְחַלֵּל מֵהֶמְלִין.
וַאֲחוֺתִי קוֺרֵאת וְקוֺרֵאת
(עַל קֵץ הַמִּלְחָמוֺת וּבַיִת)
קִטְעֵי שִׁירִים בְּעַל־פֶּה,
בְּעוֺד הֶבֶל הַמִּלִּים שֶׁעַל שְׂפָתֶיהָ
קוֺפֵא.
הוקוס! פוקוס! שיר־אוהבים
מאתאיתמר יעוז־קסט
הוֺקוּס! פּוֺקוּס!
צָעַק הַזָּקֵן כְּחֹל־הַחֹטֶם
אֲשֶׁר הִטַּלְטְלָה עָלָיו בִּינָתוֺ זְמַן־מָה לְאַחַר כְּנִיסָתוֺ לַמַּחֲנֶה.
לַיְלָה לַיְלָה יָשַׁב־לוֺ בְּתַחְתּוֺנָיו הַצּוֺאִים בְּשׁוּלֵי הַדַּרְגָּשׁ,
נִדְמֶה, יוֺשֵׁב־לוֺ בְּפֶתַח תֵּיאַטְרוֺן־בֻּבּוֺת וּכְפַעַם בְּפַעַם גַּם מַכְרִיז:
"הוֺקוּס! פּוֺקוּס! הִכּוֺנוּ
לִתְחִלַּת הַהַצָּגָה הַגְּדוֺלָה!"
בַּהֲנִיפוֺ אֶת הַמַּקֵּל שֶׁבְּיָדוֺ וּבְהַשְׁלִיכוֺ אַרְצָה
אֶת שְׂמִיכַת־הַשַּׂק הַמִּתְנַפְנֶפֶת בֵּין שְׁנֵי מוֺטוֺת הַמִּטָּה,
זוֺ הַמַּפְרִידָה בֵּין מַצַּע־קַשׁ לְמַצַּע־קַשׁ
בְּקֶרֶב שׁוֺכְנֵי הַ“זּוֺנְדֶּר־לַאגֶר”;
מֵעֵת לְעֵת חָזַר זָקֵן שׁוֺטֶה זֶה עַל קְרִיאַת־הַקּוֹסְמִים שֶׁבְּפִיו
בִּמְרוּצַת הַלַּיְלָה הַחָרְפִּי,
בְּעִקָּר בְּשָׁעָה שֶׁבְּרַק־פֶּתַע הֵאִיר אֶת הַצְּרִיף,
וּבְשָׁעָה שֶׁהַטַּלְטֵלוֺת שֶׁבְּמִטַּת־הַקְּרָשִׁים הִגִּיעוּ לְשִׂיאָן.
“הוֺקוּס! פּוֺקוּס!” – וְהִנֵּה רָאִיתִי אֶת צֶמֶד הַשְּׁלָדִים שֶׁבְּמִטַּת־הַתֵּיאַטְרוֺן מִמּוּל,
וְהֵם מְפֻתָּלִים יַחַד כְּצִנּוֺרוֺת־אִינְסְטֶלַצְיָה מַחֲלִידִים וְדוֺלְפִים,
שֶׁלֶד וְשִׁלְדָּה מַעֲלֵי־יְרֹקֶת, הַכְּפוּפִים זֶה עַל־גַּבֵּי זֶה,
תּוֺךְ נְקִישַׁת עֲצָמוֺת, תּוֺךְ פִּיק עֲצָמוֺת וְתוֺךְ רִצּוּץ עֲצָמוֺת,
בְּעוֺד נְשִׁיפַת הָרֵאוֺת שֶׁבֵּין הַצְּלָעוֺת מְחֻפּוֺת עוֺר־הַשַּׁעֲוָה
כָּמוֺהָ כִּגְנִיחַת הַבִּרְזִיָּה נְטוּלַת־הַמַּיִם שֶׁבְּאוּלַם־הָרַחְצָה הַמְפֹלָשׁ וְהַצּוֺנֵן.
רֵאשִׁית תְּמוּנָה: גַּל־רְעִידוֺת אִטִּי וּמִתְמַשֵּׁךְ שֶׁל רַגְלֵי הַדַּרְגָּשׁ הַתַּחְתּוֺן,
כְּפִי שֶׁהָיִיתִי קוֺלֵט בֶּעָבָר מִבַּעַד לַקִּיר הַחוֺצֵץ בֵּין חַדְרִי לְבֵין חֲדַר־הַשֵּׁנָה שֶׁל הוֺרַי.
וְאוּלָם לַחֲשׁוּשֵׁי־הָאַהֲבָה הָיוּ עַד־מְהֵרָה לְקוֺלוֺת בְּכִי דּוּ־שִׁלְדִּיִּים,
תּוֺךְ שֶׁהָרְעִידוֺת הוֺפְכוֺת לַעֲוִיתוֺת שֶׁל זַעַם אֵין־אוֺנִים וְעָקָר
וְהֵן רַק מְנַעְנְעוֺת אֶת מִגְדַּל דַּרְגְשֵׁי־הַקּוֺרוֺת, מִן הַנָּמוּךְ וְעַד הַגָּבֹהַּ.
כְּלֵי־הָאֹכֶל, הַכַּפּוֺת וְצַלְּחוֺת־הַפַּח
הַקְּשׁוּרִים אֶל מוֺטוֺת־הַתֶּמֶךְ, הִשְׁתַּקְשְׁקוּ־הִשְׁתַּקְשְׁקוּ
לְחִנָּם
בְּדוֺמֶה לְמֶרְכָּבָה הַמְמָאֶנֶת לִנְסֹעַ עוֺד לְנוֺפִים מִן הַנּוֺפִים הָאַרְצִיִּים.
וְעִם זֹאת, כָּל רוּחַ־פְּרָצִים מְצוּיָה עֲלוּלָה לְהָעִיף לְמֶרְחַקִּים אֶת הַגֶּבֶר וְאֶת הָאִשָּׁה
הַכְּחוּשִׁים עַד־דַּק, עַד הִתְפָּרְקוּת רְכִיבֵי בֵּית־הַחֹמֶר: הַגֻּלְגָּלוֺת לְחוּד, חוּטֵי־הַשִּׁדְרָה לְחוּד,
וּלְחוּד גַּם הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם הַחוֺבְטוֺת בַּצְּדָדִים. אַךְ סֵרְבוּ לְהַרְפּוֺת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ,
בְּעוֺד הָרִיר נוֺזֵל מֵחוֺר־הַשְּׂפָתַיִם אֶל חוֺר־הַשְּׂפָתַיִם, תּוֺךְ כְּדֵי חִבּוּק נוֺאָשׁ וְאוֺבֵד,
וְהַזָּקֵן כְּחֹל־הַחֹטֶם צוֺעֵק בְּאֶקְסְטָזָה
בְּהַצְבִּיעוֺ עַל הַמַּרְאֶה הַנֶּחְשָׂף לְעֵינֵי הַתּוֺשָׁבִים שֶׁל צְרִיף הַ“זּוֺנְדֶּר־לַאגֶר”
בְּהַכּוֺת הַבָּרָק רַב־הָאוֺר: “הוֺקוּס! פּוֺקוּס!”.
כָּךְ הָיָה מַכְרִיז לַיְלָה־לַיְלָה, עַד שֶׁרָגְעוּ כָּלִיל הָעֲוִיתוֺת שֶׁבְּמִטַּת־הַקְּרָשִׁים הַמִּתְנוֺעַעַת
וְעֶגְלַת אַסְפַן־הַגְּוִיּוֺת הִגִּיעָה אֶל פֶּתַח הַצְּרִיף,
תּוֺךְ שֶׁשִּׁלְגֵי חֹדֶשׁ יָנוּאָר אוֺ פֶבְּרוּאָר
מְפַזְּרִים אֲנִיצֵי צֶמֶר־גֶּפֶן קָפוּא וּמְטַמֵּא עַל
הַמַּחֲנֶה
וְעַל הַרְרֵי עַצְמוֺת אֱנוֺשׁ וּבְהֵמָה שֶׁלִּשְׁנֵי צִדֵּי הַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי
בְּהַצִּיגָם לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ אֶת כָּל תְּנוּחוֺת־הַקֵּץ; –
בִּזְמַן שֶׁפִּנּוּ אֶת שְׁנֵי הַשְּׁלָדִים לְתוֺךְ הָעֲגָלָה, הֵעִיר מִישֶׁהוּ:
"הֵם מֵתוּ יַחַד… בְּהֶפְרֵשׁ שֶׁל שָׁעָה בְּעֵרֶךְ…
מָה עוֺד יָכוֺל זוּג אוֺהֲבִים לְבַקֵּשׁ לוֺ בָּעוֺלָם?…"
וְהַמִּלִּים עָגוֺת וְחָגוֺת בְּמֹחִי
תַּחַת שְׁמֵי־שְׁלָגִים וְתַחַת שְׁמֵי־תְּכֵלֶת,
כְּשֶׁמֶּרְכֶּבֶת מִטַּת־הַקְּרָשִׁים־וְהַמּוֺטוֺת,
עִם כַּפִּיּוֺת־מַתֶּכֶת וְצַלְּחוֺת פַּח וּסְפָלִים הַתְּלוּיִים לָהּ מִסָּבִיב
מְצַלְצֶלֶת וּמְצַלְצֶלֶת, מְמַשְׁמֶשֶת וּבָאָה.
ליד הגדר
מאתאיתמר יעוז־קסט
לְיַד הַגָּדֵר עָמַדְנוּ.
מַבָּטוֺ שֶׁל אָבִי נִתְקַע בַּאֲרֻבַּת־הָעֲנָקִים
הַדּוֺמָה לְסִיגָר גַּמְלוֺנִי שֶׁנִּנְעָץ בְּפִי גִּבְעָה מֻשְׁלֶגֶת וְלֵילִית,
גִּבְעָה הַנִּשֵּׂאת מֵאֲחוֺרֵי צְרִיפֵי הַמְּגוּרִים
כְּרֹאשׁ אֱנוֺשׁ הַמִּזְדַּקֵּר מִיַּרְכְּתֵי הַנּוֺף, וְלוּ גַּם שָׁקוּעַ עַד צַוָּאר,
בְּעוֺדוֺ שׁוֺלֵחַ טַבָּעוֺת־טַבָּעוֺת־טַבָּעוֺת מִתְגַּחֲלוֺת אֶל אַפְרוּרִית הַשָּׁמַיִם.
אָכֵן, מְעַשֵּׁן כָּבֵד הוּא רֹאשׁ הַגִּבְעָה הַחָרְפִּית,
שֶׁהֲרֵי אֵין הוּא בּוֺרֵר בְּסוּגֵי הַטַּבָּק:
טַבָּק שֶׁל גְּבָרִים, טַבָּק שֶׁל נָשִׁים, וְגַם טַבָּק שֶׁל תִּינוֺקוֺת בְּנֵי יוֺמָם –
הַכֹּל נִבְלַע בְּרֵאוֺת־הָעוֺפֶרֶת שֶׁל שְׁמֵי בֶּלְזֶן.
וְכָעֵת מִתְיַצֵּב מִישֶׁהוּ מֵעֵבֶר לַגָּדֵר, מוּל פָּנָיו שֶׁל אָבִי:
בְּעֶצֶם, שְׁתֵּי עֵינַיִם בִּלְבַד הַמַּבְקִיעוֺת אֶת הָעֲלָטָה,
שְׁתֵּי עֵינַיִם הַמִּתְנוֺדְדוֺת מַעְלָה־מַטָּה
כִּמְבַקְּשׁוֺת אַחַר פִּרְצָה כְּדֵי לַחֲמֹק מִצַּד אֶל צַד,
וְהַפֶּה
כְּאִלּוּ מְרֻחָק מִגַּלְגַּלֵּי הָעֵינַיִם הַבּוֺלְשׁוֺת,
מְגַמְגֵּם בְּתַדְהֵמָה:
“הִנֵּה יֶלֶד, חַי…”
וְכָרֶגַע אֲנִי חָשׁ אֶת אֲחִיזַת יָדוֺ שֶׁל אַבָּא,
כְּשֶׁהוּא מַצִּיב אֶת גּוּפִי הָרָפֶה מֵאֲחוֺרֵי גַּבּוֺ הָרָחָב,
כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת קִיּוּמִי;
לְאַחַר מִכֵּן הוּא אוֺסֵף אֶת גּוּפִי אֶל מַחְסֵה מְעִילוֺ הַכָּבֵד,
וּכְדוּ־גּוּף נִרְתָּעִים אָנוּ לְאָחוֺר מִחוּטֵי־הַמַּתֶּכֶת שֶׁל הַגָּדֵר
אֲשֶׁר נִיצוֺצוֺת־נִיצוֺצוֺת נִתָּרִים מֵהֶם
בְּדוֺמֶה לְמַחְשְׁבוֺת־אֵשׁ שֶׁהִשְׁתַּחְרְרוּ מִכֶּלֶא הַחֹמֶר.
וְאוּלָם אֲנִי חָשׁ אֶת יָדוֺ שֶׁל אַבָּא נָחָה עַל לוּחַ־לִבִּי, מִתַּחַת לַחֻלְצָה הָרְטֻבָּה לְגַמְרֵי
אִם מֵחֲמַת הַשֶּׁלֶג וְאִם מֵחֲמַת הַזֵּעָה הַקָּרָה; – –
לְאַחַר מִכֵּן שַׂמְנוּ אֶת פְּעָמֵינוּ לְעֵבֶר הַצְּרִיפִים.
שְׁתֵּי רְצוּעוֺת־אוֺר, מִמִּגְדְּלֵי־הַשְּׁמִירָה, נָפְלוּ עַל מִשְׁטַח־הַשֶּׁלֶג,
הֵן הִתְרוֺצְצוּ בֵּין הָאֲרֻבָּה הַגַּמְלוֺנִית וּבֵין הַשַּׁעַר.
לְהֶרֶף־עַיִן שִׁרְבַּבְתִּי אֶת רֹאשִׁי מִתּוֺךְ מַחְסֵה מְעִיל־הַחֹרֶף שֶׁל אָבִי וְהִבַּטְתִּי לְאָחוֺר:
רֹאשׁ הַגִּבְעָה עִשֵּׁן מֵאֲחוֺרֵינוּ בִּמְלוֺא
הַקֶּצֶב – סִיגַר־עֲנָקִים לְבֶן־שֶׁלֶג הַזָּקוּר כְּנֶגֶד
רְקִיעֵי־מַעְלָה,
בְּעוֺד עֲגָלוֺת דּוּ־גַּלְגַּלִּיוֺת, הַנִּדְחָפוֺת
בִּידֵי מַרְיוֺנֶטוֺת־אֱנוֺשׁ וְהַמִּתְנוֺעֲעוֺת עַל־פִּי מְנוֺעַ
הָרוּחַ הַלֵּילִית
מַגִּיעוֺת אֶל פִּשְׁפַּשׁ מִבְנֵה־הַבֶּטוֺן, שֶׁהַבְּרִיּוֺת קוֺרְאִים לוֺ “קְרֶמָטוֺרְיוּם”.
הֵנַעְתִּי אֶת לְשׁוֺנִי וְלֹא יָצָא קוֺל,
שַׁבְתִּי וְהֵנַעְתִּי אֶת לְשׁוֺנִי וְכָעֵת יָצָא הַקּוֺל וְשָׁאַלְתִּי:
"מַדּוּעַ הִתְפַּלֵּא הָאִישׁ
כְּשֶׁרָאָה אוֺתִי מֵאֲחוֺרֵי הַגָּדֵר?…"
וְאוּלָם אָבִי הֶחֱרִישׁ. אוּלַי לֹא שָׁמַע אֶת הַמִּלִּים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי.
הוּא בִּקֵּשׁ לָשׁוּב לִצְרִיף־הַמְּגוּרִים.
בָּא בְּאָזְנֵינוּ רַחַשׁ יַעֲרוֺת אַשּׁוּחִים וְאֹרֶן אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה,
וּכְנֶגֶד גַּלְגַּל־הַיָּרֵחַ שֶׁהֵגִיחַ מִבֵּין הָעֲנָנִים
הִתְעוֺפְפוּ כְּתָמִים צְהַבְהַבִּים־כְּחַלְחַלִּים־אֲדַמְדַּמִּים
כְּשֶׁהֵם מִתְפָּרְדִים וּמִתְלַכְּדִים שׁוּב וָשׁוּב:
רֹאשׁ, יָדַיִם, רַגְלַיִם –
שִׂחַקְתִּי בָּעֲנָנִים בְּדִמְיוֺנִי,
רֹאשׁ, יָדַיִם, רַגְלַיִם –
שִׂחֲקוּ הָעֲנָנִים
בִּמְנֻתָּק מִן הָעוֺלָם.
מישחק
מאתאיתמר יעוז־קסט
כְּרֹאשׁ־סִכָּה לָבָן בֵּין הָאֶצְבָּעוֺת
וְקוֺל־פִּצּוּחַ דַּק: מִשְׂחָק שֶׁל יֶלֶד לִפְנוֺת־בֹּקֶר
עִם הַכִּנִּים. סוֺרְקוֺת הַצִּפָּרְנַיִם אֶת בָּתֵּי־הַשֶּׁחִי
וְאֶת קִפְלֵי־הַבְּגָדִים שֶׁל הַגּוּף
עַל מִטַּת־קְרָשִׁים הַמַּשְׁמִיעָה חֲרִיקוֺת
בְּרוּחַ־הַפְּרָצִים הַחַדָּה. עוֺד חֹשֶׁךְ.
שְׂמִיכַת־הַטְּלָאִים פְּרוּשָׂה כְּמוֺ אֹהֶל
עַל הַגֵּו הַכָּחוּשׁ, בְּעוֺד הַיֶּלֶד מְגָרֵד אֶת בְּשָׂרוֺ עַד זוֺב הַדָּם,
סָפֵק מִתּוֺךְ כְּאֵב וְסָפֵק מִתּוֺךְ הֲנָאָה. מִצַּד הַחַלּוֺן הַמְנֻתָּץ
בָּאָה נְשִׁיבַת־אֲוִיר צוֺנֶנֶת וִירִיעוֺת הָאֹהֶל מִתְנַפְנְפוֺת לִצְדָדִים.
פִּסַּת נוֺף מֻשְׁלָג מִתְגַּנֶּבֶת כָּעֵת לַצְּרִיף עִם קַו הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֺן
וְלֹבֶן נָח עַל לֹבֶן – זִיו הַשֶּׁלֶג עַל זִיו הַכִּנִּים.
אַךְ מִתּוֺךְ גּוּף הַכִּנִּים הַמְּעוּכוֺת בֵּין הַצִּפָּרְנַיִם
נִסְחֶטֶת טִפַּת דָּם חֲלַקְלַקָּה
וְנִמְרַחַת עַל הָעוֺר הָרוֺטֵט מֵחֲמַת הַקֹּר הָעַז.
וְשׁוּב קוֺל־פִּצּוּחַ הַנִּבְלָל בְּקוֺל־פִּצּוּחַ:
נִקְמַת הַיֶּלֶד שֶׁאֵינוֺ חָדֵל מִלְּהִתְגָּרֵד וְהוּא מְדַמֶּה אֶת עַצְמוֺ
לְחַיָּל הַשּׁוֺכֵב בְּאֹהֶל שֶׁבִּשְׂדֵה־קְרָב וְנָכוֺן לְהִסְתַּעֲרוּת.
וְאוּלָם מַשַּׁב־הָרוּחַ שֶׁפָּלַשׁ אֶל הַצְּרִיף
מֵבִיא גַם רֵיחַ אַשּׁוּחִים שֶׁל חֹרֶף
לְלֹא־גְדֵרוֺת, וְהַיֶּלֶד חָשׁ רָצוֺן לְהֵרָדֵם שֵׁנִית,
בְּלִי שֶׁיָּשִׂים לֵב כֵּיצַד הוֺלֵךְ הַדָּם וּמִתְרַבֶּה בֵּין אֶצְבְּעוֺתָיו,
וְנָעִים לוֺ הַחֹם וּרְחִישַׁת הַכִּנִּים גַּם מְבַדֶּרֶת אֶת דַּעְתּוֺ לִפְעָמִים.
לְעֵת כָּזוֺ נִשְׁמָעִים מִדֵּי פַּעַם פִּרְצֵי־צְחוֺק
כְּצָהֳלַת נִצְחוֺנוֺ שֶׁל הַיֶּלֶד עַל הַיְצוּרִים הַלְּבַנְבַּנִּים־זְעַרְעָרִים,
מִשְׂחַק כִּנִּים הַמַּתְחִיל עִם עֲלוֺת הַשַּׁחַר.
נוף
מאתאיתמר יעוז־קסט
לד"ר שמואל הופרט
גָּדֵר
כְּפוּלָה
וּשְׁקוּפָה כִּזְכוּכִית:
שָׁם
בְּלָבָן,
כָּאן
בְּשָׁחוֺר
יוֺרֵד
עַל רֹאשִׁי
הַשֶּׁלֶג
בְּנִיעַ פְּתִיתִים חֲרִישִׁי
כְּאִלּוּ אִבְּדָה הָאֲדָמָה אֶת כֹּחַ מְשִׁיכָתָהּ;
אַךְ שָׁם וְגַם כָּאן
עִם הִתְעַצְּמוּת אַרְבַּע רוּחוֺת־הַשָּׁמַיִם
נִגְלִים לְרֶגַע צִבְעֵי־הַיְסוֺד שֶׁל הַחֻרְבָּן,
וַעֲגָלָה הַחוֺלֶפֶת אַט־אַט,
בְּעוֺד בֶּגֶד־לְלֹא־גוּף מוֺשֵׁךְ בָּהּ
מִלְּפָנִים,
בְּעוֺד בֶּגֶד־לְלֹא־גוּף דּוֺחֵף בָּהּ
מֵאָחוֺר,
וְכָל הַמַּרְאֶה כְּאִלּוּ שָׁט;
וּבֶגֶד עַל בֶּגֶד עַל בֶּגֶד
אוֺ
גּוּף עַל גּוּף עַל גּוּף
בְּתוֺךְ הָעֲגָלָה
הַחוֺצָה אֶת הַנּוֺף הַבּוֺהֵק וְהֶחָשׂוּף
אֲשֶׁר בְּקָצֵהוּ מִזְדַּקֶּרֶת אֲרֻבַּת־הֶעָשָׁן
כְּסִימַן־קְרִיאָה
לְמוּל עֵץ הֶחָגוּר בְּשַׂק שָׁחוֺר וְלָבָן
וְהַמּוֺשִׁיט זְרוֺעוֺת מְנֻמְּרוֺת־עוֺרְבִים כְּנֶגֶד שְׁמֵי־הַפֶּחָם,
שְׁלֹשָה־אַרְבָּעָה פּוּחְלְצֵי־עוֺפוֺת הַמִּתְחַמְּמִים לְאוֺר הַקְּרֶמָטוֺרְיוּם
תּוֺךְ נִמְנוּם עַל שְׂפַת הַזְּמַן שֶׁאֵינוֺ לַיְלָה וְאֵינוֺ יוֺם;
עַד שֶׁחוֺלֵף צִלְצוּל־אַזְעָקָה עַל־פְּנֵי הַגָּדֵר
בֵּין הַלָּבָן לְבֵין הַשָּׁחוֺר
וְנֵעוֺר
מַטַּח־יְרִיּוֺת מְסַנְוֵר
וְגַם נְטִיפֵי־הַקֶּרַח הַתְּלוּיִים עַל חוּטֵי־הַתַּיִל
מַקִּישִׁים
בְּכֹחַ הַחַשְׁמַל הַמְטַלְטֵל,
וְהִנֵּה צוּרַת־אָדָם מְרַחֶפֶת לְהֶרֶף־הָעַיִן
בֶּחָלָל הַבּוֺעֵר
תּוֺךְ כְּדֵי נְפִילָה, –
לְאַחַר מִכֵּן פּוֺרְצִים כַּלְבֵי־הַדָּם בִּנְבִיחוֺת־צָהֳלָה
בְּשׁוּלֵי הַנּוֺף שֶׁל דֶּצֶמְבֶּר, וְאוּלָם
שֶׁקֶט כָּזֶה
בְּטֶרֶם יִפְשֹׁט שֵׁנִית הַשֶּׁקֶט לֹא אֵדַע עוֺד לְעוֺלָם,
וְלוּ גַם חוֺלֵם אֲנִי בַּעֲמִידָה
וּבְטֶרֶם תִּגַּע בִּי יָד בַּשֶּׁלֶג הַמּוֺסִיף לָרֶדֶת עָלַי
לְמָשְׁכֵנִי אָחוֺר – – בִּרְעָדָה.
קללתה של אמי
מאתאיתמר יעוז־קסט
הַמַּהֲלוּמָה נוֺחֶתֶת עַל אִמִּי
מִלְּפָנִים
כְּשֶׁהִיא מִתְעוֺפֶפֶת מִתּוֺךְ כַּף־הַיָּד.
הַמַּהֲלוּמָה נוֺחֶתֶת עַל אִמִּי
מֵאָחוֺר
כְּשֶׁהִיא מְשֻׁלַּחַת מִתּוֺךְ קַת־הָרוֺבֶה.
בְּעֵת שֶׁהַמַּהֲלוּמָה הִיא יָדָנִית
מְרִימָה אִמִּי אֶת זְרוֺעָהּ אֶל־מוּל פָּנֶיהָ,
אַךְ שָׁעָה שֶׁהַמַּהֲלוּמָה בָּאָה
מִצַּד כְּלִי־הַנֶּשֶׁק הַדָּרוּךְ
אִמִּי נוֺפֶלֶת אַרְצָה,
וְשָׁעָה שֶׁגַּם אַלַּת־הַגּוּמִי מוּנֶפֶת כְּלַפֵּי מַעְלָה
מְכַוֶּצֶת אִמִּי אֶת הַכְּתֵפַיִם,
נִדְמֶה, מִצְטַמְצֶמֶת לִנְקֻדַּת־הָאֶפֶס – –
בֵּין כֹּה לְכֹה
זוֺקֶפֶת אִמִּי שְׁתֵּי עֵינַיִם תְּמֵהוֺת
בְּבוֺא הַמַּהֲלוּמָה
מִצַּד זֶה אוֺ מִצַּד זֶה
וְהִיא פּוֺלֶטֶת קְלָלָה.
וְהַקְּלָלָה עָפָה מִסִּדְקֵי הַשִּׁנַּיִם,
וְהַקְּלָלָה מַשְׁחִירָה בְּדַרְכָּהּ
אֶל שְׁמֵי־הַשָּׁמַיִם
וּמַמְתִּינָה בְּאֹרֶךְ־רוּחַ,
שֶׁהֲרֵי קִלְלָתָהּ שֶׁל אִמִּי
בַּת־אַלְמָוֶת הִיא.
מיסדר
מאתאיתמר יעוז־קסט
מִן הַבֹּקֶר הִפְרִידוּ בֵּינֵינוּ.
בְּנֵי־אָדָם זָרִים הִסְתִּירוּ אֶת פְּנֵי אִמִּי
בְּקֶרֶב הַנָּשִׁים וְאֶת פְּנֵי אָבִי בְּקֶרֶב הַגְּבָרִים. טִפּוֺת הַגֶּשֶׁם
הֵחֵלּוּ אֶת נְפִילָתָן בְּנָמוּךְ. טִפָּה טִפָּה כְּגֻלַּת־זְכוּכִית שְׁבוּרָה וַעֲכוּרָה
שֶׁנִּכְלָא בָּהּ כָּל עוֺלָם־הַחוּץ, עִם צְפִירַת
אֳנִיָּה שֶׁבָּאָה מִמֶּרְחַקֵּי הָאֵינְסוֺף שֶׁל נְמַל
בֶּרְגֶּן.
וְהַגֶּשֶׁם הוֺסִיף לָרֶדֶת, עַד שֶׁהִתְגּוֺלְלוּ בִּמְהֵרָה כָּל הַשָּׁמַיִם כֻּלָּם לְרַגְלֵינוּ,
בְּעוֺד הַמַּיִם הוֺלְכִים וְגוֺאִים בְּהַפְרִידָם כָּלִיל בֵּין הַקְּבוּצוֺת,
כְּאִלּוּ אִיִּים הֵם הַמִּתְרַחֲקִים זֶה מִזֶּה עִם הִבָּקַע יַבָּשׁוֺת וְיַמִּים,
שָׁעָה שֶׁרַק עֶמְדוֺת־הַשְּׁמִירָה מִתְרוֺמְמוֺת עַל אַרְבַּע כְּחַיּוֺת־טֶרֶף קַדְמוֺנִיּוֺת
הַמִּתְבּוֺנְנוֺת בַּמַּיִם, בָּאֵשׁ וּבָאָדָם – וּבָרוּחַ הַמְרַחֶפֶת מֵעַל לַמַּחֲנֶה.
וּבָאוּ נְבִיחוֺת הַכְּלָבִים.
הַזְּמַן עָמַד אֵין־נִיעַ בְּלֵב הַמַּחֲנֶה, זְמַן הַמְכֻנֶּה “לַאגֶר־פִיהְרֶר”,
אַךְ בָּאוּ נְבִיחוֺת הַכְּלָבִים: נְבִיחָה אַחַת מִדֵּי דַּקָּה,
לֹא שְׁעוֺנֵי־צֵל וְלֹא שְׁעוֺנֵי־שֶׁמֶשׁ, וְגַם לֹא שְׁעוֺנֵי־מַתֶּכֶת הַמְטַקְטְקִים מֵעַל לְדֹפֶק הַיָּד
אֶלָּא שְׁעוֺנֵי־כְּלָבִים אֲשֶׁר קוֺלוֺתֵיהֶם הוֺלְכִים וּמִתְרַבִּים עִם פְּסִיעוֺת חַיָּלֵי הַפְּלָדָה וְהַגּוּמִי
בִּמְנוֺתָם שׁוּב וְשׁוּב אֶת אַנְשֵׁי הַמִּסְדָּר כִּבְמַעְגָּל הִיפְּנוֺטִי, הַסּוֺבֵב עַל צִיר נֶעְלָם,
עַד בּוֺא תְחוּשַׁת הַוַּדָּאוּת אֶל לִבִּי:
… וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶה עוֺד אֶת פְּנֵי אִמִּי וְאֶת פְּנֵי אָבִי וְאֶת פָּנֶיהָ שֶׁל אֲחוֺתִי הַגְּדוֺלָה מִמֶּנִּי!
נִסִּיתִי לְהָסֵב אֶת רֹאשִׁי יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, אַךְ “לַאגֶר־פִיהְרֶר־הַזְּמַן” צִוָּה לְהַקְפִּיא
כָּל תְּנוּעָה עַל פְּנֵי הַמִּגְרָשׁ הַמּוּצָף מֵי־מַעֲמַקִּים וּפַחַד מִתְנַחְשֵׁל:
צַוָּארִי הִתְאַבֵּן. הַקַּלְגַסִּים הַסּוֺבְבִים אֶת מִגְרַשׁ־הַמִּסְדָּרִים אֲשֶׁר בֵּין הַצְּרִיפִים
נוֺתְרוּ עִם כַּפּוֺת־רַגְלֵיהֶם בָּאֲוִיר תּוֺךְ כְּדֵי צְעִידָה, וְצִפּוֺר שְׁחוֺרָה וּמְעוֺפֶפֶת לְכָאן וּלְכָאן
פָּלְטָה אֵשׁ, אוֺ קִרְעֵי בָּשָׂר מַאְדִּים, וּמֵאֲנָה לְהֵעָלֵם מִנֶּגֶד עֵינַי.
ein, zwei, drei שָׁמַעְתִּי מִסְפָּרִים הַחוֺזְרִים עַל עַצְמָם בְּחַדְגּוֺנִיּוּת־שֶׁל־בַּרְזֶל,
בְּעוֹדָם קוֺרְמִים עוֺר וְגִידִים אַפְלוּלִיִּים
וּמְגִיחִים מִתּוֺךְ פִּיּוֺת קְרוּעִים לִרְוָחָה, כְּמִתּוֺךְ
בּוֺרוֺת.
אַחַר־כָּךְ הִדְהֲדוּ שׁוּב נְבִיחוֺת כַּלְבֵי־הַשְּׁמִירָה,
עַד שֶׁ“לַּאגֶר־פִיהְרֶר־הַזְּמַן” הִשְׁחִיל אֶת כָּל הַנְּבִיחוֺת עַל רְצוּעָה דִּמְיוֺנִית כְּאֹרֶךְ הַמַּחֲנֶה,
וְהוֺבִיל אוֺתָן אֶל מְלוּנָה לֵילִית הַמּוּאֶרֶת בִּפְּרוֺזֶ’קְטוֺרֵי־עַד;
כְּטִפַּת־גֶּשֶׁם נְמוּגוֺתִי בְּתוֺךְ הָרֵיקָנוּת,
שָׁעָה שֶׁנָּגְעוּ קְצוֺת אֶצְבְּעוֺתֶיהָ שֶׁל אִמִּי בִּקְצוֺת
אֶצְבְּעוֺתַי הַנְּעוּצוֺת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ.
ליל מגפה
מאתאיתמר יעוז־קסט
רָצִיתִי לְהֵאָסֵף אֵלֶיךָ,
וְאוּלָם, כְּמוֺ כֶּתֶם עֲנָקִי נָח גּוּפְךָ עַל שׁוּלֵי הַמִּטָּה, מַחֲזִיר לִי נְגִיעַת־צֵל וַתְּרָנִית בִּלְבַד.
נִדְמֶה, כָּל הַלַּיְלָה לֹא יָשַׁנְתָּ – וְאִלּוּ אֲנִי: הָיִיתִי נְקֻדַּת־אֱנוֺשׁ זְעִירָה וַחֲרֵדָה,
הַנּוֺטָה לְהָקִיץ מִדֵּי שָׁעָה מִתּוֺךְ זֵעַת־חֹם־הַחֹלִי,
בְּעוֺדִי מִתְגַּעְגֵּעַ לְחֻדֵּי־אֶצְבְּעוֺתֶיךָ הַמַּרְגִּיעִים.
קוֺלוֺת מֻכֵּי־הַטִּיפוּס זָחֲלוּ בֵּין
מִשְׁכְּבֵי־הַקְּרָשִׁים בְּרַגְלֵי כִּנִּים
נְגוּפוֺת־שְׁקוּפוֺת.
מְאוּרַת־הַצְּרִיף שָׁקְעָה תַּחַת מַעֲטֶה
בָּהִיר־בָּהִיר שֶׁל הַמַּגֵּפָה, וְאַתָּה רַק יוֺשֵׁב
בִּקְצֵה־הַמִּטָּה,
מְקֻפָּל וּמְכֻנָּס בְּתוֺכְךָ כְּעֵין עַכָּבִישׁ
שָׁחוֺר שֶׁנִּלְכַּד בֵּין קוּרֵי עַצְמוֺ. לְצִדְּךָ הַמַּזְרֵק
הַבּוֺהֵק,
זֶה הַמַּזִּיל אַךְ נַסְיוּב־שָׁוְא אֶל תּוֺךְ
הַלַּיְלָה, כְּמוֺ פֶּה הַמַּזִּיל רִיר מַר שֶׁל
אֲפִיסַת־כָּל־הַכֹּחוֺת.
וַאֲנִי רָצִיתִי לְהֵאָסֵף אֶל גּוּפְךָ
כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֶסְפוּ זֶה אֶל תּוֺךְ זֶה אָב וּבְנוֺ
אֲשֶׁר בְּמִטַּת־הַקְּרָשִׁים הַסְּמוּכָה, וְהֵם
כְּרוּכִים־וּלְפוּתִים
כְּמוֺ חוּטֵי־מְשִׁיחָה שְׂעִירִים וּצְהֻבִּים בְּתוֺך פְּקַעַת אִלֶּמֶת. הָרֹאשׁ הַקָּטָן מְשֻׁקָּע בֶּחָזֶה הָרָחָב
בְּקִרְבַת־בֵּית־הַשֶּׁחִי, וּכְמוֺ מֵרִיחַ אֶת זֵעַת
הָאַהֲבָה שֶׁבְּנַקְבּוּבִיּוֺת הָעוֺר, בְּעוֺד אֲשֶׁר זְרוֺעַ
הַמְבֻגָּר,
זוֺ הַמִסְתַּיֶּמֶת בַּחֲמִשָּׁה קְלִידֵי־אֶצְבָּעוֺת
לְבָנִים, מְפִיקָה רִטּוּטִים־רִטּוּטִים שֶׁל שַׁלְוָה מִבֵּין
שָׁרְשֵׁי
שַׂעֲרוֺתָיו שֶׁל הַיֶּלֶד.
וַאֲנִי עַד־מָה קִנֵּאתִי בָּהֶם.
שֶׁהֲרֵי אַתָּה לֹא כָּרַכְתָּ עָלַי מֵעוֺלָם אֶת זְרוֺעֲךָ כָּךְ.
שֶׁהֲרֵי אַתָּה לְכָל הַיּוֺתֵר פָּרַעְתָּ אֶת בְּלוֺרִיתִי בְּחֻדֵּי־אֶצְבְּעוֺתֶיךָ
כְּתָמֵהַּ עַל עֶצֶם הִמָּצְאוּתִי בְּקִרְבָתְךָ.
וְאָכֵן, עַד־מָה רָצִיתִי לְהֵאָסֵף אֵלֶיךָ.
וְאוּלָם אַתָּה כְּמוֺ כֶּתֶם אַפְלוּלִי הָיִיתָ כָּל אוֺתוֺ הַלַּיְלָה,
וְאַתָּה הָיִיתָ כָּל אוֺתוֺ הַלַּיְלָה כְּמוֺ עַכָּבִישׁ שָׁחוֺר וְלָכוּד,
וְאַתָּה הָיִיתָ בַּלַּיְלָה הַהוּא כְּמוֺ רוֺפֵא־רְפָאִים
אֲשֶׁר אֵין בְּכֹחוֺ לְהוֺשִׁיעַ גַּם לִבְשַׂר־עַצְמוֺ – –
עַד שֶׁבָּא בֹּקֶר,
עַד שֶׁבָּא בֹּהַק־אוֺר־הַבֹּקֶר וּצְלָלִים לְבוּשֵׁי
שַׂק אָטוּם פִּנּיּ אֶת מְאוּרַת־הַצְּרִיף מִשְּׁאֵרִיּוֺת
הַנֶּגַע,
עַד שֶׁפִּנּוּ צְלָלִים אֲטוּמֵי־מַבָּע גַּם אֶת
מִטַּת־הַקְּרָשִׁים הַסְּמוּכָה, עִם שְׁנֵי הַמֵּתִים
הַמְקֻשָּׁרִים
בַּעֲבוֺתוֺת־אַהֲבָה שֶׁל פְּקַעַת חוּמָה־בְּאוּשָׁה־מְכֻנֶּמֶת,
וְרֵיחַ הַכְּלוֺר בָּאֲוִיר,
וְהוּא כְּרֵיחַ מַר־הַמָּוֶת הַמְרֻסָּס, הַמְחֻטָּא וְהַמְלֻבָּן,
וְאַתָּה יוֺשֵׁב בִּקְצֵה הַמִּטָּה כְּגוּשׁ אֱנוֺשִׁי רְכוּן־רֹאשׁ וּמְאֻבָּן,
וְאַתָּה מוֺסִיף וְיוֺשֵׁב, אַחַר־כָּך מֵרִים אֶת מַבָּטְךָ אֵלַי וְאוֺמֵר:
“בּוֺא, הִתְכַּסֵּה בְּגוּפִי!”
וְאַתָּה עֵר וַאֲנִי עֵר,
וְעַל־כֵּן פָּנַי עוֺד מֻנָּחוֺת עַל פָּנֶיךָ,
לוּ גַּם יוֺמִי כְּבָר חוֺלֵף וְעוֺבֵר.
טקס חשאי
מאתאיתמר יעוז־קסט
בָּרָק אוֺ צְלִיפַת זַרְקוֺר?
הַגֶּשֶׁם גָּאָה,
מַיִם שֶׁל חֲצוֺת יָרְדוּ בֵּין הַצְּרִיפִים קְרוּעֵי הַחַלּוֺנוֺת
בְּבֶהָלָה
וְנִעְנְעוּ אֶת הַמַּחֲנֶה לְכָאן וּלְכָאן.
כְּאִישׁ אֶחָד נָשְׂאוּ שְׁלֹשָׁה־אַרְבָּעָה נְעָרִים מְכֻסֵּי־רֹאשׁ אֶת עֵינֵיהֶם
אֶל סֵפֶר הַמִּדַּפְדֵּף בְּתוֺךְ רוּחַ־הַפְּרָצִים,
שָׁעָה שֶׁבַּחוּץ פִּזֵּז אוֺר הַפְּרוֺזֶ’קְטוֺרִים מִגָּבוֺהַּ.
הֵם נָשְׂאוּ מַבָּטִים דְּאוּגִים גַּם אֶל דֶּלֶת־הַצְּרִיף
שֶׁנִּרְעֲדָה מֵעֵת לְעֵת,
בְּעוֺדָם נִצָּבִים בֵּין טוּרֵי מִטּוֺת־הַקְּרָשִׁים
וּמֵאֲחוֺרֵי מִתְרַס מִזְרְנֵי־הַקַּש הַמְגוֺנְנִים כִּבְיָכוֺל,
וְהַמַּדִּיפִים רֵיחַ שָׂדוֺת שֶׁהִרְקִיבוּ.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן
הוֺסִיפוּ שִׂפְתֵי הַנְּעָרִים לְמַלְמֵל. –
בִּמְרוֺמֵי מִטַּת־הַקְּרָשִׁים הַשְּׁלִישִׁית יָשַׁבְתִּי,
צוֺפֶה פְּנִימָה וְחוּצָה
מִבַּעַד לַחַלּוֺן הֶחָסוּם בְּקִרְעֵי־בַּד וּבִנְיָרוֺת לַחִים,
תּוֺהֶה אֶל דִּשְׁדּוּשׁ רַגְלֵי הַחַיָּלִים בְּתוֺךְ הַמַּיִם שֶׁעַל הָאֲדָמָה
וְאֶל יְצוּרֵי־הַלַּיְלָה שֶׁחָצוּ הֵנָּה וָשׁוֺב אֶת מִגְרַשׁ־הַמִּסְדָּרִים הֶעָזוּב
בְּרִפְרוּף וּבַהֲלִיכַת זִיג־זַג.
וְאוּלָם בְּרֶגַע זֶה נֶעֶצְרָה בָּאֲוִיר אֵיזוֺ יָד הַמַּחֲזִיקָה כּוֺס בֵּין הָאֶצְבָּעוֺת,
וְנִשְׁמְעָה הַמִּלָּה “בָּרוּךְ”,
כְּשֶׁהִיא חוֺזֶרֶת וּמְהַדְהֶדֶת עֲמוּמוֺת מְאֹד,
בְּעוֺד רָאשֵׁי גְּבָרִים וְנָשִׁים צְפוּדֵי־עוֺר מִתְרוֺמְמִים מֵעַל לַמִּזְרָנִים
וְהַדּוּמִיָּה שֶׁבַּצְּרִיף הוֺלֶכֶת וּמַקְרִישָׁה.
בַּקּוֺמָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל טוּר מִטּוֺת־הַקְּרָשִׁים
יָשַׁבְתִּי אוֺ שָׁכַבְתִּי עַל בִּטְנִי, בְּצֵל הַחַלּוֺן אֲשֶׁר מֵי־הַגֶּשֶׁם דּוֺלְפִים בַּעֲדוֺ
וַאֲנִי נֶאֱבָק עִם רְצוֺן־הַשֵּׁנָה, אֶלָּא שֶׁכַּעֲבֹר זְמַן־מָה קָלְטוּ אָזְנַי
גַּם אֶת קוֺל הַזִּמְרָה שֶׁל ר' קַארְוַאי (הַמְנַהֵל אֶת הַטֶּקֶס), כְּאִלּוּ מִחוּץ לַמְּצִיאוּת:
“גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת…”
וְרָאִיתִי כּי נַעַר מִן הַנְּעָרִים כּוֺרֵךְ עַל זְרוֺעוֺ בְּחִפָּזוֺן
רְצוּעָה שֶׁצִּבְעָהּ הִתְמַזֵּג עִם צֶבַע הַחֹשֶׁךְ,
אַךְ הָרְצוּעָה הִסְתַּבְּכָה וְהִתְהַפְּכָה שׁוּב וָשׁוּב
בְּדוֺמֶה לְסִימָן מְבַשֵּׂר רָעוֺת;
וְעִם זֹאת, שָׁמַעְתִּי דִּבּוּרִים בִּנְעִימָה חֲרִישִׁית
עַל־אוֺדוֺת חוֺבָה שֶׁל אָבוֺת וּבָנִים… גַּם בְּיָמִים אֵלֶּה…
וּמִמֶּרְחַק־מָה בָּאוּ הַמִּלִּים בְּקוֺל עָמֹק וּמְצֻנָּן: "בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרָנִי
מֵעָנְשׁוֺ שֶׁל זֶה…"
מִבְּלִי שֶׁאָבִין כָּרָאוּי אֶת מַשְׁמָעוּת הַהִתְלַחֲשׁוּת וְהָאִנְפּוּפִים,
אַךְ שָׂמַחְתִּי, מִשּׁוּם־מָה, שֶׁעוֺדֶנִּי רַךְ־בַּשָּׁנִים וְקָטָן,
אַף־כִּי תָּקְפָה עָלַי חֲרָדָה סְתוּמָה לְאָבִי
בְּעוֺדִי מְהַרְהֵר בִּמְקוֺם הִמָּצְאוֺ שֶׁנֶּעֱלַם מִמֶּנִּי;
וּלְפֶתַע נִמְלְאוּ אָזְנַי בִּנְטִיפוֺת הַגֶּשֶׁם בִּלְבַד, קְלִיק־קְלִיק־קְלִיק, שָׁמַעְתִּי.
מִישֶׁהוּ הִצִּית בַּצְּרִיף גַּפְרוּר עֲרִירִי
שֶׁהִבְלִיחַ וְדָעַךְ־לוֺ,
אֶלָּא שֶׁהַדֶּלֶת נִקְרְעָה לִרְוָחָה בְּרַעַשׁ רַב
וְצִלּוֺ שֶׁל חַיָּל רָבַץ עַל הַמִּפְתָּן.
עַתָּה רָאִיתִי כֵּיצַד מִתְעוֺפְפוֺת הָרְצוּעוֺת הַשְּׁחוֺרוֺת־לְבָנוֺת בָּאֲוִיר
לְעֵבֶר טוּרֵי הַמִּטּוֺת הָעֶלְיוֺנוֺת, כְּדֵי לְהַסְתִּיר אוֺתָן מִן הָעֵינַיִם,
כְּאִלּוּ מַשַּׁק־כְּנָפַיִם שֶׁל עוֺף לֵילִי מַכֶּה אֶת הָאֲוִיר וּמַשְׁמִיעַ קוֺל־נֶהִי,
חוֺבֵט בְּאֶבְרוֺתָיו הַשְּׁחוֺרוֺת־לְבָנוֺת וְנוֺטֵעַ פַּחַד בַּלֵּב,
בִּזְמַן שֶׁהַגֶּשֶׁם מְזַרְזֵף פְּנִימָה מִבַּעַד לַחַלּוֺן הֶחָסוּם רַק לְמֶחֱצָה,
גֶּשֶׁם הַמֵּצִיף אֶת מִזְרְנֵי־הַקַּשׁ הַנֶּאֱנָחִים,
וּמֵצִיף אֶת רִצְפַּת־הָאֶבֶן
בְּמָחֳקוֺ גַּם אֶת צֵל הַחַיָּל הַשָּׁב לְאִטּוֺ אֵל הַחֲשֵׁכָה הַגְּדוֺלָה שֶׁבַּחוּץ,
מְקוֺם־שָׁם מְהַדְהֶדֶת יְרִיָּה בּוֺדֵדָה וּנְבִיחַת־כֶּלֶב הָאוֺבֶדֶת בֵּין צְלִיפוֺת הַזַּרְקוֺרִים,
וַאֲנִי
מֵחֲמַת הַקֹּר שֶׁבִּי,
וּמֵחֲמַת גֵּרוּי־הָעֲצַבִּים שֶׁבִּי
הוֺסַפְתִּי מַיִם לְמַיִם
בְּתוֺךְ מִכְנָסַי הַקְּפוּאִים,
וְגַם שָׁמַעְתִּי מֵרָחוֺק אֶת קוֺל כַּעֲסוֺ שֶׁל ר' קַארְוַאי:
“הַיֶּלֶד הַזֶּה… הוּא מַרְטִיב אֶת כֻּלָּם!…”
אוּלָם הוּא כָּבַשׁ מִיָּד אֶת קוֺלוֺ הָרוֺעֵם לְבַל יִשָּׁמַע
הָלְאָה מִטּוּרֵי מִטּוֺת־הַקְּרָשִׁים הַמַּעְפִּילוֺת מַעְלָה־מַעְלָה, לְלֹא תַּכְלִית,
וְעוֺד הַגֶּשֶׁם מְקַלֵּחַ אֶל תּוֺךְ הַצְּרִיף וְאוֺצֵר בְּתוֺכוֺ אֶת זֵכֶר הַיְרִיָּה הַבּוֺדֶדֶת,
כְּשֵׁם שֶׁאוֺצֵר אֲנִי בְּמֹחִי אֶת זֵכֶר הַנְּעָרִים עִם הַקַּסְקֶטִים הָעַקְמוּמִיִּים לְרֹאשָׁם.
לְאַחַר מִכֵּן קַמְתִּי וְעָמַדְתִּי עַל הַמִּטָּה וְהִבַּטְתִּי לְעֵבֶר הַגְּדֵרוֺת שֶׁמִּסָּבִיב לַמַּחֲנֶה,
הִבַּטְתִּי אֶל יַעַר־הָאַשּׁוּחִים אֲשֶׁר מֵעֵבֶר
לַגְּדֵרוֺת הַחַשְׁמַלִּיּוֺת שֶׁהָיוּ מְזַמְזְמוֺת
בְּדֶרֶךְ־כְּלָל,
וְעוֺד רָאִיתִי כֵּיצַד נִמְלָא מִגְרַשׁ־הַמִּסְדָּרִים בַּאֲלֻמּוֹת־אוֺר שֶׁל מִגְדְּלֵי־הַשְּׁמִירָה,
כִּי הָיְתָה שְׁעַת חִלּוּף הַמִּשְׁמָרוֺת בַּמִּגְדָּלִים שֶׁמִּסָּבִיב,
וּמִגְרַשׁ־הַמִּסְדָּרִים הֵאִיר כֻּלּוֺ לְמוּל עֵינַי.
לְהֶרֶף עַיִן קָרְנוּ בְּאוֺר גַּם הַצְּרִיפִים.
נפילתו של אבא
מאתאיתמר יעוז־קסט
נִסָּה אָבִי לַעֲבֹר
אֶת הַסַף
כְּשֶׁנָּפַל,
מַחֲצִית גוּפוֺ תַּחַת כִּפַּת־הַשָּׁמַיִם
הַנּוֺטָה לְצִבְעֵי־הַמַּיִם שֶׁל הַדִּמְדּוּמִים,
וּמַחֲצִית גּוּפוֺ בַּחֲסוּת הַצְּרִיף הַהוֺמֶה קוֺלוֺת־קְטָטָה,
שֶׁכֵּן עוֺד גָּהֲרוּ אַחֲרוֺנֵי הָאֲסִירִים עַל דּוּד־הָאֹכֶל
כְּשֵׁם שֶׁגּוֺהֲרִים דַּיָּגִים עַל מֵי־הַיָּם שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר
בְּתִקְוָה לְהַבְחִין בְּצֵל דָּג חוֺלֵף.
וְאוּלָם, מִצַּד הָרְחָבָה שֶׁבֵּין הַצְּרִיפִים
כְּבָר בָּקְעָה הַשִּׁירָה הַקַּרְקְרָנִית: “צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ…”
וְעֶגְלַת אִסּוּף הַגְּוִיּוֺת סוֺבְבָה מִפִּנָּה אֶל פִּנָּה וּמִדֶּלֶת אֶל דֶּלֶת,
כְּשֶׁהִיא מְקַפֶּצֶת בֵּין תְּלוּלִיּוֺת־הַשֶּׁלֶג אֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֶת גּוֺנֵיהֶן וְהִשְׁחִירוּ.
וְאָבִי מוּטָל בְּאֵין־נִיעַ עַל סַף הַצְּרִיף,
בְּעוֺד צִלְלֵי אֱנוֺשׁ מְנַתְּרִים פְּנִימָה וְחוּצָה עַל גּוּפוֺ,
אַף־כִּי טָרְחוּ יָדַיִם מְבֹהָלוֺת לִגְרֹר אֶת גּוּפוֺ הַשָּׂרוּעַ שֶׁל אַבָּא אֶל פִּנַּת־סֵתֶר חֲשׁוּכָה
עִם הִתְקָרֵב קִרְקוּשׁ עֶגְלַת־הַגְּוִיּוֺת הָאוֺסֶפֶת כָּל צוּרַת בָּשָׁר־וָדָם שֶׁאֵין בָּהּ תְּנוּעָה עוֺד,
וּמִישֶׁהוּ גַּם פָּלַט צְעָקָה חֲטוּפָה: “הָרוֺפֵא מֵת!…”
כְּגוּר כְּלָבִים הִשְׁתּוֺפַפְתִּי לְיַד גּוּפוֺ רַב־הַמִּדּוֺת שֶׁל אָבִי,
כִּמְצַפֶּה לְמוֺצָא־פִּיו.
שֶׁהֲרֵי יָדַעְתִּי כִּי חֲסִין־מָוֶת הוּא,
שֶׁהֲרֵי לֹא רָאִיתִי מֵעוֺלָם אֶת אָבִי שׁוֺכֵב עַל מִטַּת חָלְיוֺ
בְּאֵין־נִיעַ.
מְזֻגֶּגֶת־עֵינַיִם יָשְׁבָה אִמִּי לִמְרַאֲשׁוֺת הַגּוּף הַגַּבְרִי הַכָּבֵד
כְּאִלּוּ עָצְרָה הַהֲוָיָה אֶת מַהֲלָכָהּ בֵּין כּוֺכַב־לֶכֶת לְכוֺכַב־לֶכֶת,
וְרַק אֲחוֺתִי נִסְּתָה לְהַשְׁקוֺת אֶת אַבָּא מִתּוֺךְ כּוֺס־שֶׁל־פַּח
לְאַחַר שֶׁהֵמֵסָּה בָּהּ פֵּרוּרֵי־שֶׁלֶג,
אַךְ חֲסַר־תְּנוּעָה הָיָה גוּפוֺ רַב־הַמִּדּוֺת שֶׁל אַבָּא, וְרַק שַׂעֲרוֺתָיו הַלְּבָנוֺת־תָּמִיד
הִתְנַפְנְפוּ בְּרוּחַ־הָעִוְעִים, שֶׁדָּהֲרָה וְשָׁרְקָה בֵּין שׁוּרוֺת דַּרְגְּשֵׁי־הָעֵץ,
נִרְאֶה הָיָה אָבִי בְּמַלְבּוּשׁוֺ הַפָּרוּם וּבְחוּטֵי שְׂעָרוֺ הַמִּתְפָּרְעִים לְכָל עֵבֶר
כְּחֶלְקַת קָנֶה־וָסוּף שֶרוּחַ הַחֹרֶף נֶאֱחֶזֶת בָּהּ.
וְאוּלָם אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי חֲסִין־מָוֶת הוּא אָבִי,
וְכִי נִשְׁבַּע בֶּאֱלֹהִים בְּיוֺם צֵאתֵנוּ לְדֶרֶךְ־הַתְּלָאוֺת
שֶׁאָכֵן שׁוּב־נָשׁוּב אֶל בֵּיתֵנוּ בְּשָׁלוֺם…
וּבֵינְתַיִם רָחֲקוּ קִרְקוּשֵׁי הַמְּצִלָּה שֶׁל אַסְפַן־הַגְּוִיּוֺת וְעֶגְלָתוֺ,
וְגַם שִׁירַת “צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ…” הַמּוֺנוֺטוֺנִית, כְּיוֺצֵאת מִפֶּה נְשׁוּר־שִׁנַּיִם,
הָלְכָה וְגָוְעָה בַּנָּתִיב הַפּוֺנֶה אֶל הַקְּרֶמָטוֺרְיוּם.
הִקַּפְנוּ אֶת אָבִי עַל קַרְקַע הַצְּרִיף הַמִּתְאַפְלֵל מֵרֶגַע לְרֶגַע,
הִקַּפְנוּהוּ כִּשְׁלֹשָה עוֺבְדֵי־פְּסִילִים קַדְמוֺנִיִּים
הַיּוֺשְׁבִים חֲפוּיֵי־רֹאשׁ מִסָּבִיב לְמַלְכָּם
אֲשֶׁר חָלָה אֶת חָלְיוֺ,
וְעַכְשָׁיו צוֺפֶה אֶל עוֺלָמוֺת רְחוֺקִים.
הָרוּחַ נָשְׁבָה בְּחָזְקָה
כְּאִלּוּ מְבִיאָה בִּכְנָפֶיהָ צִנָּה מִגָּלַקְסְיוֺת רְחוֺקוֺת.
“הָרוֺפֵא מֵת!…” פָּלַט מִישֶׁהוּ שֵׁנִית,
אוּלָם סוּפַת־הַשֶּׁלֶג הִרְעִידָה אֶת דַּרְגְּשֵׁי הָעֵץ וְהַסְּמַרְטוּטִים שֶׁבַּצְּרִיף
וְהִתְהַפֵּךְ רֹאשׁוֺ שֶׁל אַבָּא מִצַּד אֶל צַד וְגַם כַּפּוֺת־יָדָיו זָעוּ וְנָעוּ.
הִנַּחְנוּ עַל חָזֵהוּ אֹזֶן לְצַד אֹזֶן לְצַד אֹזֶן.
מִבֵּין קוֺרוֺת־הַתֶּמֶךְ שֶׁל גַּג־הַצְּרִיף
צָנַח נְטִיף־קֶרַח לְתוֺךְ פִּיו שֶׁל אַבָּא
וְנִרְאֶה הָיָה כְּמִי שֶׁמְּעַשֵּׁן לַהֲנָאָתוֺ.
פִּתְאֹם הֵרִים אֶת רֹאשׁוֺ וְאָמַר:
“נוּ, טוֺב…”
וְקָם עַל רַגְלָיו,
כְּשֶׁהוּא מִתְמַתֵּחַ
וּמְנַעֵר מֵעַל בְּגָדָיו פְּתִיתֵי־כְּפוֺר,
שְׁאֵרִיּוֺת עָלִים קְפוּאִים וְנוֺצוֺת מְרוּטוֺת.
וַאֲנִי רָאִיתִי כֵּיצַד נוֺשֵׁר הַמָּוֶת מֵעַל גּוּפוֺ, מִתְרַסֵּק וְנוֺפֵל מְכִתּוֺת־מְכִתּוֺת אַרְצָה,
בְּדוֺמֶה לְצִפּוּי־זְכוּכִית דַּק, הָאוֺפֵף צוּרַת־גּוּף אֱנוֺשִׁית.
“אֲנִי מְאַחֵר…” הֵעִיר אַבָּא בְּדֶרֶךְ־אַגַּב.
רָצִיתִי לְהַגִּיד לוֺ דְּבַר־מָה, אַךְ הוּא נֶעְלַם־לוֺ בַּחֹשֶׁךְ
בְּכִוּוּן בֵּית הַחוֺלִים שֶׁל הַמַּחֲנֶה;
לֹא מִן הַנִּמְנָע כִּי רָצִיתִי לְהַגִּיד לוֺ: יָדַעְתִּי… הֲלֹא יָדַעְתִּי…
וְרַק נִעְנַעְתִּי בְּרֹאשִׁי,
וּלְאַחַר מִכֵּן הִתְגַּנַּבְתִּי חֲזָרָה אֶל מִטַּת־הַקְּרָשִׁים הַגְּבוֺהָה,
סָפֵק בָּכִיתִי וְסָפֵק צָחַקְתִּי לְתוֺךְ הַקַּשׁ הַמְרַשְׁרֵשׁ שֶׁבַּמִּזְרָן הַדּוֺקְרָנִי וְהַטָּחוּב.
הסֵיאַנְס של אמי
מאתאיתמר יעוז־קסט
הַנְּקִישָׁה
הָרִאשׁוֺנָה
הָיְתָה שֶׁל הַגֶּשֶׁם
מִצַּד הַגַּג הַמִּתְהַפֵּךְ בְּרוּחַ הַלַּיְלָה,
בְּעוֺד קְרָעִים־קְרָעִים עָפִים מִמֶּנּוּ
וְגַם נֶאֱחָזִים בַּאֲמִירֵי הַיַּעַר שֶׁמִּחוּץ לַגָּדֵר
בְּהַעֲמִידָם פְּנֵי עוֺפוֺת הַמְּטִילִים צֵל עַל הַשֶּׁלֶג,
אוֺ פְּנֵי נְשָׁמוֺת הַמְבַקְּשׁוֺת תִּקּוּן
וּבוֺחֲרוֺת זְמַן רַב אֶת הַגּוּף הַנָּכוֺן
מִתּוֺךְ עֲרֵמָה מִתְנוֺעַעַת וְרַבַּת־זְרוֺעוֺת,
כְּדֵי לְהִתְלַבֵּשׁ בּוֺ.
אִמִּי הֶחֱוִירָה,
קוֺלָהּ הִצְטָרֵד
כִּבְעֵת הִצְטַנְּנוּת קָשָׁה,
וְאוּלָם נִיעַ עֵינֶיהָ הַמִּתְגַּלְגְּלוֺת
הֵעִיד:
אָכֵן, נְשָׁמָה זָרָה שׁוֺכֶנֶת בָּהּ לָבֶטַח
לְעֵת כִּי בֵּית־הַחֹמֶר שׁוֺאֵף לְהִפָּרֵד
לְדַרְכּוֺ הָאַחֲרוֺנָה,
לְקוֺל חֲבָטוֺתֵיהֶן שֶׁל רוּחוֺת־הַשָּׁמַיִם
בֵּין סִדְקֵי הַצְּרִיף.
לוּחַ עֵץ
הַמֻּנָּח עַל חֲבָלִים מְתוּחִים בֵּין דַּרְגָּשׁ לְדַרְגָּשׁ
רִקֵּד
בְּתוֺךְ מֻבְלַעַת שְׂמִיכוֺת־הַבְּלַאי וּמַלְבּוּשֵׁי־הַסְּחָבָה
בְּהִשָּׁמַע נְקִישׁוֺת חֲדָשׁוֺת,
מִמָּקוֺם־לֹא־מָקוֺם
וּבָזוֺ אַחַר זוֺ,
נִסּוּ עֵינַי לִלְכֹּד אֶת עֵינֶיהָ,
אַךְ הֵן הִתְנַכְּרוּ לִי וּבָרְחוּ
תּוֺךְ שֶׁיּוֺשֶׁבֶת אִמִּי עַל הָאָרֶץ
בְּסָמוּךְ לְלוּחַ־הָעֵץ
הַמַּקִּישׁ,
חוֺזֵר וּמַקִּישׁ,
בְּעוֺד שְׂפָתֶיהָ רוֺחֲשׁוֺת־לָהֶן
כְּטוֺעֲמוֺת אֶת הַחֲשֵׁכָה הַצּוֺפֶנֶת בְּחֻבָּהּ עוֺלָמוֺת עַרְטִילָאִיִּים
מִחוּץ לַחֹרֶף הָרָקֵב,
וּשְׂפָתֶיהָ מְלַהֲגוֺת עִם הִשָּׁמַע
הָרַעַשׁ
וְנִפְעָרוֺת כְּבִלְחִישַׁת הַמִּלָּה “נְ־שָׁ־מָ־ה!”,
וְהִיא גַּם מוֺשִׁיטָה אֶת זְרוֺעוֺתֶיהָ כְּשֵׁם שֶׁמּוֺשִׁיט אָדָם אֶת זְרוֺעוֺתָיו לְחִבּוּק
לְנֹכַח אוֺרְחִים יְקָרִים שֶׁחָצוּ יַבָּשׁוֺת וְיַמִּים
וְאֶת הַגַּשְׁמִיּוּת כֻּלָּהּ
כְּדֵי לְהַגִּיעַ בְּעוֺד מוֺעֵד,
וּבְעוֺדָהּ יוֺשֶׁבֶת עַל הָאָרֶץ הַלַּחָה וּמִתְנוֺעַעַת קָדִימָה וְאָחוֺרָה תּוֺךְ פִּתּוּלֵי הַגֵּו
פֵּרוּרֵי לֶחֶם שַׁחוֺר רָצִים בֵּין אֶצְבְּעוֺתֶיהָ,
אֶפְשָׁר, הָיוּ אֵלּוּ גְּלוּלוֺתֶיהָ
הַחוּמוֺת־מְאֻיָּמוֺת שֶׁנָּהֲגָה לְהַסְתִּיר בֵּין הַמַּלְבּוּשִׁים
שֶׁעַל גּוּפָה
וְקוֺרֵאת לָהֶם: הוֺ, מוֺשִׁיעִים שֶׁלִּי! הוֺ, מוֺשִׁיעִים שֶׁלּי!
קוֺרֵאת בְּכִנּוּיֵי חִבָּה וְהַעֲרָצָה לִגְלוּלוֺת־הָרַעַל הַכֵּהוֺת.
וְאָמְנָם רְחוֺקָה הָיְתָה מִמֶּנִּי
כְּאִלּוּ אֵין הִיא בְּתוֺךְ מַעַטֵה הַבָּשָׂר,
כְּאִלּוּ אֵין הִיא בְּתוֺךְ הַחַיִּים עוֺד,
כְּאִלּוּ רוּחַ־רְפָאִים שֶׁיָּצְאָה מִתּוֺךְ גּוּפָהּ
לוֺבֶשֶׁת אֶת צוּרָתָהּ כָּעֵת
וּמַשְׁמִיעָה דִּבְרֵי־אֱנוֺשׁ,
וְהִיא הַקּוֺרֵאת אֶת שְׁמוֺת אֲבוֺתֶיהָ, אֶחָד לְאֶחָד,
בְּתוֺךְ עִגּוּל שֶׁרָשְׁמָה סְבִיב גֵּוָהּ הַכָּחוּשׁ
בִּיבָבָה דַּקָּה וּפוֺצַעַת כְּשֶׁבֶר־זְכוּכִית
וְאַגַּב שִׁכְחַת בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתָהּ שֶׁעוֺדָם בְּקִרְבַת־הַמָּקוֺם,
אַף כִּי רָחוֺק הָיָה אָבִי בְּלַיְלָה זֶה מֵאִמִּי – כִּבְכָל הַלֵּילוֺת,
וְרַק גֻּלְגָּלוֺת צְהֻבּוֹת הִתְרוֺמְמוּ מֵעַל מִטּוֺת־הַקְּרָשִׁים וּבָהוּ אֶל אִמִּי־הוֺרָתִי,
נִדְמֶה, אֵין הִיא אֶלָּא שְׁלִיחַת עוֺלָם־הַבָּא – וְהִתְעַוְּתוּ הַשְּׂפָתַיִם לִכְדֵי צְחוֺק אוֺ לִכְדֵי בְּכִי,
וְנָזַל הָרֹק וְדָלַף הַשֶּׁתֶן וּפִכְפֵּךְ הַדָּם
וְהִצְלִיף הַמָּטָר וְהִתְעוֺפְפוּ הַקְּלָלוֺת וְהַבְּרָכוֺת לְעֵבֶר
אִמִּי,
בְּעוֺדִי אֲחוּז חֲרָדָה שֶׁמָּא לֹא תִּמְצָא נִשְׁמָתָה אֶת הַדֶּרֶךְ לָשׁוּב
אֶל הַגּוּף שֶׁכֹּה אָהַבְתִּי אֶת חֻמּוֺ,
אֶל הַגּוּף שֶׁאָהַבְתִּי אֶת חֻמּוֺ שִׁבְעָתַיִם בְּלַיְלָה זֶה
בּוֺ נָטְשָׁה אִמִּי אֶת אַרְצִיּוּתָהּ,
כְּדֵי לָלֶכֶת אֶל אֲבוֺתֶיהָ שׁוֺכְנֵי־הֶעָפָר – אֶלָּא שֶׁעָיְפָה עַד־מְהֵרָה מִן הַדֶּרֶךְ,
וְאוּלַי נִרְתְּעָה לְאָחוֹר, כִּי חָדְלוּ פִּתּוּלֵי גֵּוָהּ,
זָקְפָה אֶת קוֺמָתָהּ וְנִדְמֶה כִּי נָשְׁרָה גַּם כְּסוּת־הַחֲלוֺם מֵעָלֶיהָ,
נָשְׁרָה כְּסוּת־הַחֲלוֺם מֵעָלֶיהָ וְהִיא זָקְפָה אֶת קוֺמָתָהּ
וְהָיְתָה רַק דּוּמִיָּה מִסָּבִיב,
יִשְּׁרָה אֶת קוֺמָתָה מֻכַּת־הַמַּרְאוֺת, אַךְ עוֺד אָמְרָה בְּקוֺל לֹא־לָהּ: “הָרְגוּ אוֺתָם!”
וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי לְמִי מְכֻוָּנוֺת הַמִּלִּים – –
אוּלָם, בְּלַיְלָה זֶה הִתְחִיל אֶבְלָהּ שֶׁל אִמִּי,
וּמִן הַלַּיְלָה הַזֶּה וָאֵילָךְ שָׁקַע עוֺלָמָה בְּתוֺךְ הָאֲבֵלוּת,
וְעַל־כֵּן מִן הַלַּיְלָה הַזֶּה וָאֵילָךְ שָׁקַע עוֺלָמֵנוּ בְּתוֺךְ הָאֲבֵלוּת,
כְּשֶׁהִיא מַטְבִּיעָה בְּדִמְעָה
– תּוֺךְ אֶבְלָה עַל אָבִיהָ וְאִמָּה –
כָּל מִי שֶׁנִּקְלָע אֶל קִרְבָתָהּ הַשּׂוֺרֶפֶת.
הַמְתָּנָה עַל מסילות־ברזל
מאתאיתמר יעוז־קסט
עַל שָׁלֹש גִּבְעוֺת־חוֺל
שֶׁל מַגְדֶבּוּרְג
הָעִיר,
פּוֺנוֺת
אַרְבַּע מְכוֺנוֺת־יְרִיָּה
אֶל רַכֶּבֶת מַשָּׂא, קַטָּר וּקְרוֺנוֺת,
מִבַּעַד לִנְקָבִים־נְקָבִים שֶׁבָּאֲוִיר,
וּמִן הַצַּד:
הַיַּעַר יְרֹק־הָעַד
בּוֺלֵעַ אֶת שְׁאֵרִית קוֺלוֺת הַמִּלְחָמָה – –
*
בְּאֵין־תַּכְלִית
שׁוֺהָה עַל הַפַּסִּים
– רַכֶּבֶת,
פְּתוּחוֺת דַּלְתוֺת־הַמַּתֶּכֶת,
וְיוֺשְׁבוֺת
מַרְיוֺנֶטוֺת עֲשׂוּיוֺת עֶצֶם,
בְּשִׁרְבּוּב הָרַגְלַיִם
בְּפֶתַח כָּל קָרוֺן,
אוֺ סוֺבְבוֺת
גְּוִיּוֺת גְּוִיּוֺת, לְבַד וּבִשְׁתַּיִם,
עַל הַגְּבָעוֺת,
וְגַם שׁוֺכְבוֺת בֵּין עִשְׂבֵי־הַפֶּרֶא
כְּבִתְמוּנָה מִתְּקוּפַת־הָאֶבֶן – –
*
הַחַיָּלִים
כָּעֵת
בְּחָסוּת קְרוֺנוֺת־הַמַּשָּׂא
וּמוּל דִּיסְקִית הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֺקַעַת
מַתְחִילִים לְהִתְלַבֵּשׁ,
לִפְשֹׁט מַדִּים,
לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים
שֶׁל כָּל אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ,
כְּדֵי לָנוּס וּלְהֵעָלֵם מִן הַנּוֺף הַמְעַוֶּה פָּנִים,
וַאֲפִלּוּ שֶׁמַּתְחִיל הָאֲוִיר שׁוּב לִשְׁרֹק
וְלוּחַ־הַשָּׁמַיִם שֶׁהָיָה צַח וְנָקִי
גַּם מֵקִיא
אֲוִירוֺנִים, אֲוִירוֺנִים, אֲוִירוֺנִים,
וְקַו־הָאֹפֶק בּוֺעֵר שֵׁנִית לְמֵרָחוֺק:
חַיָּלֵי־הַבַּרְזֶל
מוֺסִיפִים לְהִתְחַפֵּשׂ וּלְהִסְתַּוּוֺת,
כְּאִלּוּ אֵין הַפְצָצוֺת
וְרַעַשׁ הַמִּלְחָמָה כְּבָר חָדֵל
מִסָּבִיב – –
*
וְזֶה הַמָּקוֺם
בּוֺ רָאִיתִי
אֶת אִמָּהּ שֶׁל מֶרִי
(וּמֶרִי הִיא יְדִידַת אֲחוֺתִי)
מֻשְׁלֶכֶת מִתּוֺךְ קָרוֺן הַמְלֻכְלָךְ בְּדָם,
(חֲנוּת לִכְלֵי־זְכוּכִית הָיְתָה לָהֶם
בְּאֵיזֶה “זְמַן” וּבְאֵיזֶה “שָׁם”)
וּמִשּׁוּם־כָּךְ זֵכֶר כְּלֵי־הַזְּכוּכִית
צִלְצֵל וְצִלְצֵל בְּאָזְנַי
עַד־זְוָעָה,
שָׁעָה שֶׁאִמָּהּ שֶׁל מֶרִי הִתְעוֺפְפָה
כְּמוֺ כַּד סָדוּק – מִן הַקָּרוֺן אֶל הַפַּסִּים
וְנֶעֶלְמָה עוֺלָמִית.
עַל־כֵּן,
בְּהַגִּיעַ מֶרִי לְבֵיתֵנוּ מִקֵּץ עֲשׂוֺרֵי שָׁנִים
זִמְזֵם הָאֲוִיר בְּחַדְרִי עַד לְהַבְעִית
כְּדֶרֶךְ אֲוִירוֺנִים
וּבָא בְּאַפִּי גַּם רֵיחוֺ שֶׁל הַנַּעַר
שֶׁלָּכַד תַּרְנְגוֺל עַל הַגְּבָעוֺת שֶׁבְּסָמוּךְ לַקָּרוֺן
וְשָׁחַט וְצָלָה וְאָכַל אֶת הַבָּשָׂר בּוֺ בַּיּוֺם,
עַד שֶׁקָּרָא “קוּקוּרִיקוּ”
וְנָפַח נִשְׁמָתוֺ מִשֹּׂבַע פִּתְאֹם,
וְהִנֵּה מִקֵּץ עֲשׂוֹרֵי שָׁנִים הָיָה לַקִּירוֺת צֶבַע זָר,
אַף־כִּי הַיְלָדִים לֹא רָאוּ וְלֹא שָׁמְעוּ דָּבָר.
יום השיחרור
מאתאיתמר יעוז־קסט
לד"ר מלכה פוני
כְּשֶׁרָאִיתִי לָרִאשׁוֺנָה אֶת אָבִי
בּוֺכֶה:
הָאָבִיב הָיָה בְּרֵאשִׁיתוֺ
וְעַל הַקְּרוֺנוֺת הָעוֺמְדִים לְלֹא־נִיעַ
פִּזֵּר טִפּוֺת גֶּשֶׁם,
בְּעוֺד קִרְעֵי־אֱנוֺשׁ נָעִים וְנָדִים בְּאוֺר הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֺקַעַת.
תַּצְלוּם דֵּהֶה בְּיָדִי
עוֺדֶנּוּ חוֺשֵׂף אֶת קַוֵּי־הַמִּתְאָר שֶׁל הַנִּצָּבִים
וּמַרְאֵה הָאָב עוֺדוֺ רוֺכֵן עַל הַמֵּתִים וְעַל חוֺלֵי הַטִּיפוּס,
לוּ גַּם יָבְשׁוּ דִּמְעוֺתָיו לִפְנֵי שָׁנִים
וּבִבְשָׂרוֺ רוֺחֶשֶׁת בּוּעָה שְׁחוֺרָה
עִם זִכְרוֺן טִפְטוּף הָעֲנָנִים הָאִטִּי
עַל פָּנָיו שֶׁל יֶלֶד הַמְסָרֵב לְהַעְתִּיק מַבָּטוֺ
מִן הַדְּמוּת הַמְחַפֶּשֶׂת בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה
אַחַר יוֺם בּוֺדֵד שֶׁבְּאֶמְצַע חֹדֶשׁ אַפְּרִיל עַגְמוּמִי וְלַח,
כִּי אָכֵן הָיָה זֶה בְּיוֺם הַשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי
וּבְסָמוּךְ לִי שָׁמַעְתִּי קוֺל לְחִישָׁה: "לְשֵׁם מָה
הוּא טוֺרֵחַ כָּל כָּךְ?…"
וְהִנֵּה רַגְלַי נִתְקְפוּ פַּחַד־פֶּתַע וְהִרְעִידוּ,
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוֺשַׁטְתִּי אֶצְבְּעוֺתַי מִתּוֺךְ הָאֲפֵלָה וָחוּצָה –
הֵבַנְתִּי
כִּי אָבִי מַסְפִּיד אוֺתִי כָּרֶגַע בְּתוֺךְ לִבּוֺ.
על אם־הדרך
מאתאיתמר יעוז־קסט
הַכְּבִישׁ רִחֵף מַעְלָה־מַטָּה
וּרְצוּעוֺת־הָאֲדָמָה הִסְתַּחְרְרוּ מִתַּחְתַּי
כְּזָוִיּוֺת שֶׁל כּוֺכָב בּוֺעֵר.
הָיוּ אֵלֶּה שְׁאֵרִיּוֺת־הָאֵשׁ
שֶׁעוֺד לִחֲכוּ אֶת פְּנֵי הַשָּׂדוֺת הֲלוּמֵי־הַמִּלְחָמָה
עִם הֵעָלֵם אַחֲרוֺנֵי הָאֲוִירוֺנִים בְּקַו־הָאֹפֶק הַמְהַבְהֵב,
אַף־כִּי בָּבוּאוֺתֵיהֶן שֶׁל פִּצְצוֺת־הַתַּבְעֵרָה לְכוּדוֺת הָיוּ עֲדַיִן
בְּרִשְׁתִּיּוֺת־הָעֵינַיִם שֶׁהִתְקַשּׁוּ לְהֵעָצֵם.
עָמְדָה שְׁתִיקָה סוֺפִית בָּאֲוִיר הַגָּבֹהַּ מְאֹד,
אַךְ גּוּשֵׁי־אָדָם הִתְנוֺדְדוּ בְּעִרְבּוּבְיָה צַוְחָנִית לְאֹרֶךְ הַכְּבִישׁ,
תְּלוּשִׁים מִכָּל זְמַן פִיסִיקָלִי וּמִכָּל מוֺלֶדֶת שֶׁעַל־גַּבֵּי מַפּוֺת־הַקַּרְטוֺן.
נִצַּבְתִּי
בִּקְצֵה הָאַסְפַלְט הַנָּתוּץ,
הַנּוֺשֵׁר חֲלָקִים־חֲלָקִים לְתוֺךְ הֶחָלָל־הָרֵיק,
בְּעוֺד לִבִּי מְפַרְפֵּר: הֵיכָן אִמִּי?… הֵיכָן אָבִי?…
שֶׁהֲרֵי לִפְנֵי רֶגַע קַל עוֺד נָגַעְתִּי בָּהֶם,
עַל־אַף הַמְּהוּמָה שֶׁל יוֺם הַשִּׁחְרוּר וְהַשִּׁכָּרוֺן?
לַהֲקוֺת עֲגוּרִים חֲרוּכֵי־נוֺצוֺת
חָלְפוּ מֵעֵת לְעֵת מֵעַל רֹאשִׁי בִּיבָבָה,
כְּאִלּוּ רְכִיבֵי הַחֹרֶף הַמִּתְפָּרֵק אַף הֵם, –
וְהִנֵּה יָצְאוּ לַחָפְשִׁי בִּזְכוּת כֹּחַ נֶעְלָם
אֲשֶׁר הֵעִיף אוֺתָם אֶל הַשָּׁמַיִם הַפְּתוּחִים מֵעָל,
עִם שְׁאָר בְּרִיּוֺת פְּגוּמוֺת שֶׁחִבֵּל בָּהֶם הַזְּמַן הַחוּם:
כְּלָבִים פְּצוּעֵי־לָשׁוֺן וּמַלְחִיתִים מֵחֲמַת הַצִּמָּאוֺן,
סוּסֵי־גְּרִירָה מֻכִּים עַד זוֺב הַדָּם וְהַמֻּגְלָה
וַחֲרָקִים רְמוּסִים
תַּחַת גַּלְגַּלֵּי הַתּוֺתָחִים וְהַטַּנְקִים שֶׁל הַנְּסִיגָה הַגֶּרְמָנִית
וְכֵן עֵץ־לִבְנֶה נְכֵה־גֶּזַע – הַדּוֺמֶה לְפֶסֶל קַדְמוֺנִי שֶׁנֶּחְצַב מִתּוֺךְ הַפֶּחָם.
אוֺ־אָז חָצְתָה גַּם הָאִשָּׁה הַזָּרָה אֶת הַכְּבִישׁ
וְרָצָה לְעֶבְרִי כָּל עוֺד נְשָׁמָה בְּאַפָּהּ, קוֺרֵאת בִּבְכִי:
“בְּנִי! בְּנִי! הִנֵּהוּ בְּנִי!…”
וְהִיא נֶאֱחֶזֶת בִּי, כְּשֵׁם שֶׁעֲשׂוּיָה אֵם לְהֵאָחֵז בִּפְרִי־בִּטְנָהּ הָאָבוּד,
שׁוֺכֵן הֶעָפָר וְהָאֵפֶר וְהָעֲנָנִים.
דּוֺמֶה, כַּדּוּר־שֶׁלֶג גַּמְלוֺנִי הִתְמוֺטֵט עָלַי.
נִבְצַר מִמֶּנִּי לָזוּז מִמְּקוֺמִי, שָׁם, עַל אֵם־הַדֶּרֶךְ,
עָלֶיהָ צוֺעֲדִים מֵאוֺת זוּגוֺת־רַגְלַיִם הָלוֺךְ־וָשׁוֺב.
רִיק מִצַּד יָמִין וְרִיק מִצַּד שְׂמֹאל,
כְּשֶׁרַק בִּקְצֵה הָאֹפֶק מְדַמְדְּמִים עוֺד קְרוֺנוֺת־הַמַּשָּׂא
לְאַחַר שֶׁפָּלְטוּ אֶת תְּכוּלָתָם הָאֱנוֺשִׁית אֶל הָאֲוִיר הַחָפְשִׁי,
וְעִם זֹאת מוֺסִיפִים לַעֲמֹד עַל הַפַּסִּים כְּמוֺ רַכֶּבֶת־רְפָאִים
אֲשֶׁר רוּחוֺת סוֺף־הַחֹרֶף נוֺסְעוֺת בָּהּ כָּעֵת,
וְהִיא שׁוּב וָשׁוּב חוֺצָה אֶת הַנּוֺף הַמְכֻסֶּה שֶׁלֶג נָמֵס,
עִתִּים תּוֺךְ תְּזוּזָה כְּלַפֵּי שׁוּלֵי־הַשָּׁמַיִם וְעִתִּים תּוֺךְ תְּזוּזָה כְּלַפֵּי שׁוּלֵי־הַתְּהוֺם.
“אַתְּ לֹא אִמִּי!…” נִסִּיתִי לִצְעֹק שׁוּב וָשׁוּב,
בְּעוֺדִי מְבַקֵשׁ לְהֵחָלֵץ מֵאֲחִיזָתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה,
אַךְ צְפוּדָה הָיְתָה הַלָּשׁוֺן בְּפִי וּקְרִיאָתִי צָלְלָה אַרְצָה.
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֵחֵלָּה הָאִשָּׁה הַזָּרָה לִמְשֹׁךְ אֶת גּוּפִי
לְעֵבֶר הַשָּׂדוֺת, כְּשֶׁהַכְּבִישׁ שֶׁמִּתַּחְתַּי נִתְקָף סְחַרְחֹרֶת,
וְהָאִשָּׁה הַזָּרָה כּוֺרֶכֶת אֶת גּוּפָהּ כַּחֲבִילַת־בְּגָדִים מְרֻפֶּטֶת וְלַחָה;
אֶלָּא שֶׁהַכְּבִישׁ נָע מַעְלָה־מַטָּה
עִם בּוֹא סוּפָה חֲדָשָׁה,
עַד שֶׁלְּחִישׁוֺתֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה
הָלְכוּ וְגָוְעוּ,
וְהִתְאַבְּנוּ גַּם תְּנוּעוֺת גֵּוָהּ
עַל הַקַּרְקַע הַמְגַלְגֶּלֶת קֻפְסְאוֺת־פַּח רֵיקוֺת וּפִסּוֺת־בַּד.
קָפַצְתִּי מֵעַל לַחֲבִילַת־הַבְּגָדִים שֶׁלְּרַגְלַי,
קִפַּצְתִּי בְּתוֺךְ הָרֶפֶשׁ,
בְּעוֺד הַכְּבִישׁ מְטַלְטֵל חֲבִילוֺת־חֲבִילוֺת לְאֵין־סְפוֺר.
“רַק שֶׁלֹּא תִּתְרַחֵק…”
הֵנִיחַ אָבִי אֶת כַּף־יָדוֺ עַל כְּתֵפִי בְּדֶרֶךְ הָעִדּוּד,
וְאִמִּי הִשִּׁיקָה אֶת גַּב־יָדָהּ אֶל מִצְחִי
כְּפִי שֶׁנָּהֲגָה מֵאָז וּמִתָּמִיד בִּרְצוֺתָהּ לִבְדֹּק אִם אֵין אֲנִי חוֺלֶה.
צָעַדְנוּ לְאֹרֶךְ הַכְּבִישׁ שֶׁנִּרְגַּע אַט־אַט
וְהִנְּנוּ בְּנֵי־אָדָם הַמּוֺעִידִים פְּנֵיהֶם
הַבַּיְתָה
עַל־פְּנֵי כּוֺכַב־לֶכֶת דּוֺעֵךְ,
מִזְרָח וּמַעֲרָב, צָפוֺן וְדָרוֺם.
הָעֲגוּרִים הוֺסִיפוּ לְהִתְחוֺגֵג בָּאֲוִיר,
נִדְמֶה, בֶּהָלָה סְמוּיָה אוֺחֶזֶת בָּהֶם עֲדַיִן
לְשֵׁמַע רַעַם הָאַרְטִילֶרְיָה שֶׁעוֺד מְהַדְהֶדֶת בַּמֶּרְחָק,
וַאֲנַחְנוּ מְשָׂרְכִים אֶת דַּרְכֵּנוּ בִּתְנוּעָה סַהֲרוּרִית
כְּאִלּוּ עַל סַף יְקִיצָה מִשְּׁנַת מַעֲמַקִּים,
וּכְאִלּוּ אִבְּדָה שׁוֺשַׁנַּת־הָרוּחוֺת אֶת הַכִּוּוּן בְּתוֺכֵנוּ
וְהִיא מִסְתּוֺבֶבֶת בְּלִי מַטָּרָה.
גילוי־פנים
מאתאיתמר יעוז־קסט
אֲפֹרֵי־פַּחַד הָיוּ הַשָּׁמַיִם מֵעָל
וּזְרוּעֵי נוֺצוֺת עוֺרְבִים מְפֻחָמוֺת;
הֵן הָיָה זֶה לְעֵת כִּי נָסְעוּ רַכְּבוֺת־מַשָּׂא בְּתַחְתִּית עוֺלַם־הַנִבְרָאִים
וּמִקְּצוֺת הָאֶצְבָּעוֺת פִּכְפֵּךְ הַגָּאז; –
וְשׁוּב
אֲדוֺן כָּל הָאָרֶץ בָּא חֲמוּץ־בְּגָדִים מִבָּצְרָה,
כְּאִישׁ הַדּוֺרֵךְ עֲנָבִים בְּגַת הוּא בָּא; –
הוּא בָּא מִבָּבֶל וְהוּא בָּא מֵרוֺמָא,
חוֺלֵף עַל־פְּנֵי גְּרָנַאדָה־שֶׁל־צְלָב
וְחוֺלֵף עַל־פְּנֵי בֶּרְלִין הַמְעֻטֶּרֶת דִּגְלֵי שָׁחוֺר־אָדֹם,
מוֺרֶה בְּמַטֵּה־זַעֲמוֺ עַל וַארְשָׁה וְעַל בּוּדַפֶּשְׁט גַּם־יַחַד
בְּלֹא שֶׁיַּכִּירֵהוּ אִישׁ;
הֵן בָּעֵת הַהִיא
כָּל הַכָּתוּב בְּסִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ עָמַד לְהִתְקַיֵּם אֶל־נָכוֺן
הֲגַם שֶׁנֶּעֱלַם מוֺעֵד הַהִתְרַחֲשׁוּת מֵעֵינֵי מַגִידֵי־הָעֲתִידוֺת וּמְחַשְּׁבֵי־הַקִּצִּין;
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן
אוֺתָהּ עֵת הֵנִיף אֱלֹהִים אֶת יָדוֺ עַל הֶעָרִים הַמִּשְׁתַּקְּפוֺת בְּשׁוּלֵי הָרָקִיעַ בִּרְעָדָה,
וְעַל כַּף־יָדוֺ פְּתוּחַת־הָאֶצְבָּעוֺת: נַעַר קָטֹן מְנַמְנֵם בְּתוֺך הָאוֺר הַמְגַשֵּׁשׁ דַּרְכּוֹ;
כִּי אָכֵן
גִּלּוּי־פָּנִים הָיָה זֶה
בִּנְפֹל אֵימָה עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים מִסָּבִיב,
וְלוּ גַם נִמְנְעָה הַיְדִיעָה מִתָּאֵי הַמֹּחַ
וּמִן הַחוּטִים שֶׁבַּגְּדֵרוֺת הַחַשְׁמַלִּיּוֺת
אֲשֶׁר מִלְּאוּ אֶת מְקוֺם הַמַּלְאָכִים וְהַשְּׂרָפִים לְהוּבֵי־הַכְּנָפַיִם
בְּפֶתַח הָעוֹלָמוֺת הַנֶּחֱרָבִים.
1997
מה שעוד נותר
מאתאיתמר יעוז־קסט
נִדְמֶה
כִּי הוּא לְבַד נוֺתַר בְּתוֺכִי
מִשְּׁנוֺת הַיַּלְדוּת:
צֵל,
פַּחַד־הַחִסּוּל
וַחֲשַׁד־הַתָּמִיד,
בֵּין־הָעַרְבַּיִם
לָרֹב –
בְּעֵת שֶׁאֲנִי נוֺסֵעַ בְּאוֺטוֺבּוּס
מִתַּחֲנָה אֶל תַּחֲנָה
וּבְסָמוּךְ אֵלַי
עֵינַי נִתְקָלוֺת
בְּאִישׁ כְּבֶן גִּילִי
הַמַּסְתִּיר קַלּוֺת אֶת זְרוֺעוֺ הַמְקֻעְקַעַת
בְּשַׁרְווּל שֶׁל חֻלְצָה –
וּמְחִצּוֺת מִתְגַּבְּהוֺת לְפֶתַע בְּתוֺךְ כְּלִי־הָרֶכֶב:
אֲנִי וְהוּא בְּפִנַּת הָאוֺטוֺבּוּס הָאַחַת
וּשְׁאָר הַנּוֺסְעִים עַל־פְּנֵי כְּלִי־הָרֶכֶב כֻּלּוֺ,
וְעוֺלֶה בְּדַעְתִּי:
מַה יְּהֵא
בְּהִכָּחֵד שָׂרִיד אַחֲרוֺן וְחַי
מִכָּל הֶעָבָר הַמְקֻעְקָע
וְהָאִלֵּם?
וְהָאוֺטוֺבּוּס זָע וּמִזְדַּחֵל בֵּין תּוֺרִים לְאֵין־סוֺף,
כְּאִלּוּ מְסָרֵב לְהַגִּיעַ לַתַּחֲנָה הָאַחֲרוֺנָה.
מלון ארעי
מאתאיתמר יעוז־קסט
לידיד נעורים – דן דלמט
לְבַד,
בְּבֵית־מָלוֺן,
בְּעוֺד הָאוֺר
דּוֺלֵק בַּפְּרוֺזְדּוֺרִים כְּמוֺ בְּקָטָקוֺמְבּוֺת
שֶׁל אֶרֶץ אֲבוּדָה בְּעַרְפִלֵּי־פִּתְאֹם,
וְרַק צְלָבֵי הָעִיר בּוֺהִים אֶל הַדַּנּוּבָּה
בְּצִפִּיָּה לְחֹם אֱנוֺשׁ לֵילִי,
עֵת מִן הַחוּץ הָרַעַשׁ מֵנִיעַ אֶת הַדֶּלֶת
כְּגֹלֶם שֶׁהֵקִיץ וְנָע וְנָד.
וְהִנְנִי אוֺרֵחַ לֹא קָרוּא, נִדְמֶה לִי
אֲנִי בִּלְבַד נוֺתַרְתִּי חַי בְּתוֺךְ הָעִיר,
עֵד יְחִידִי מִתּוֺךְ עוֺלָם־שֶׁל־מַטָּה,
לָבוּשׁ בְּגִדְרֵי־תַּיִל וּכְמוֺ לַהֲטוּטָן
מַסְתִּיר לְשׁוֺנוֺת־אֵשׁ מִתַּחַת לִבְגָדַי; –
אַךְ לֹא כְּמוֺ אִמִּי,
שֶׁשִּׂנְאָתָהּ הִבְעִירָה
אֶת אֶרֶץ מוֺצָאָהּ בַּחֲלוֺמָהּ,
כִּי אֵין בִּי מַשְׂטֵמָה עוֺד!
וְלוּ גַם מִטָּתִי שֶׁבְּמָלוֺן אַרְעַי:
כָּאֳנִיַּת־פְּלִיטִים
הַמַּמְתִּינָה לַדֶּרֶךְ,
וַאֲנִי נָכוֺן לִמְנוּסַת־תָּמִיד.
1992, בודפשט
פגישה בתוך חלום
מאתאיתמר יעוז־קסט
לֵיל פֶבְּרוּאָר,
זֶה הַזְּמַן בּוֺ נֹגַהּ הַתַּנּוּר מְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתָּן שֶׁל הַשָּׁעוֺת
הַמִּתְחַלְּפוֺת בִּרְעָדָה עַל לוּחַ־הַסְּפָרוֺת שֶׁמּוּלִי,
אַךְ גּוּפִי צָמוּד לְגוּפֵךְ,
בַּעַל־חַיִּים קְשֵׁה־שֵׁנָה
הַמֵּרִיחַ בַּעַל־חַיִּים לֵילִי וְנֶאֱהָב.
לְעֵת כָּזֹאת מַתְחִיל בְּתוֺכִי גִּלְגּוּל־הַנְּשָׁמוֺת לְאָחוֺר
מִגִּיל הַבַּגְרוּת לְגִיל הַיַּלְדוּת
וְקוֺמָתִי הוֺלֶכֶת וּקְטֵנָה
לְשֵׁמַע קְרִיאוֺתֵיהֶם שֶׁל רוּחוֺת־רְפָאִים – סָפֵק אָב, סָפֵק אֵם,
בְּאוֺר הַנּוֺפִים הַחָרְפִּי.
וְאַתְּ שׁוֺכֶבֶת לְצִדִּי,
אוּלָם תּוֺקֵף עָלַי רֶגֶשׁ הַבּוּשָׁה בְּפָנַיִךְ
לוּ גַּם יְשֵׁנָה אַתְּ עֲמֻקּוֺת וּרְחוֺקוֺת מְאֹד
וְאֵינֵךְ שָׂמָה אֶל לֵב כֵּיצַד נוֺטֵשׁ אֲנִי אֲדָמָה זוֺ
בְּהַגִּיעַ אֵלַי רֶמֶז דַּק וְנֶחֱלָם
מִנִּקְבַּת הַיַּלְדוּת הַמְּפִיצָה רֵיחוֺת שֶׁל פִּתּוּי
עִם טַעֲמוֺ שֶׁל דָּם קָרוּשׁ וְטָמֵא.
וַאֲנִי עַצְמִי תּוֺהֶה:
לְשֵׁם מַה מִתְאַוֶּה אִישׁ כָּמוֺנִי לִלְבֹּשׁ מִדָּה־שֶׁל־יֶלֶד
תּוֺךְ כְּדֵי שֵׁנָה?
וּבָה־בָּעֵת
לִבִּי נִמְלָא חֲשָׁשׁוֺת שֶׁמָּא יָבוֹא בְּנִי, וְשֶׁמָּא תָּבוֹא בִּתִּי
אֶל תּוֺךְ הַחֲלוֺם,
יִשְׁתָּאוּ רֶגַע לְמַרְאֵהוּ שֶׁל יֶלֶד הַשָּׁקוּע בְּמִשְׂחָקָיו
וְיַחְלְפוּ עַל פָּנַי בְּלִי לָתֵת בִּי סִימָנִים שֶׁל זִהוּי,
וַאֲנִי אִוָּתֵר לְבַדִּי
מִחוּץ לַמַּמָּשׁוּת וּמִחוּץ לַהֲזָיָה גַּם־יַחַד,
בְּעוֺד גּוּף מַשִּׁיק לְגּוּף
בְּתוֺךְ חֲלָלוֺ שֶׁל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר.
העוף השחור ועדת בני גילי
מאתאיתמר יעוז־קסט
בידידות לאורך דור
ליעקב בסר
כְּמִי שֶׁבָּא מֵרָחוֺק
וְהֶעָבָר גּוֺנֵז אֶת סוֺדוֺתָיו בֵּין סִדְקֵי גּוּפוֺ,
כְּשֵׁם שֶׁעוֺף שְׁחוֺר־כְּנָפַיִם מַחְבִּיא בֵּיצֵי־גוֺזָלִים
בְּנִקְבַּת עֵץ מִצְטַמֵּחַ:
עָמַדְתִּי בִּקְהָלָם,
וְהֵם שָׁרוּ שִׁירֵי־נְעוּרִים בְּסֻלַּם קוֺלוֺת גָּבֹהַּ
תּוֺךְ מַסָּעוֺת עַל־פְּנֵי אֶרֶץ רַבָּה,
עַל לֵילוֺת כְּנַעַן הֵם שָׁרוּ
וּבִי אָחֲזָה הַצִנָּה בַּלֵּילוֺת;
מֵעֵת לְעֵת קָרְבוּ אֵלַי כְּדֵי לְהָרִיחַ אֶת גּוּפִי
הַמֵּפִיץ רֵיחַ אֲסוֺנוֺת סְבִיבוֺ
וְגַם הִשְׁתָּאוּ אֶל מַלְבּוּשִׁי הַזָּר,
וְצִחְקְקוּ אֶל חֲתִימַת שְׂפָמָם אוֺ אֶל נִצָּנֵי שְׁדֵיהֶן הַמִּתְגַּבְּהִים,
בְּעוֺד הַזֵּעָה נוֺטֶפֶת עַל פָּנַי וְעַל צַוָּארִי; –
וְיֵשׁ כִּי זָקְפוּ רֹאשָׁם לְעֶבְרִי וְשָׁאֲלוּ בְּהֶסַּח־הַדַּעַת:
“עַל מַה נִּכְתָּבִים שִׁירֶיךָ?”
וַאֲנִי נִמְנָע מִלְּגַלּוֺת אֶת לִבִּי פֶּן יִרְחֲקוּ מִמֶּנִּי שִׁבְעָתַיִם,
שֶׁכֵּן נָח הֶעָבָר בְּלִבִּי כְּגוּשׁ הָאֲוִיר הַזְּגוּגִי לְעֵת חֹרֶף עָמוּס בִּשְׁלָגִים; –
הִנֵּה עַל־כֵּן, מִבֵּין קִפְלֵי בְּגָדַי נִדַּף רַק
רֵיחַ הָאֲסוֺנוֺת,
וְהָיִיתִי מַשְׁבִּית־שִׂמְחָה לִבְנֵי־גִּילִי הַמְזַמְּרִים עַל אֶרֶץ רַבָּה,
נִדְמֶה, עוֺד רֶגַע קַל וְיִבָּקְעוּ בֵּיצֵי הָעוֺף הַשָּׁחוֺר שֶׁבְּתוֺךְ גּוּפִי
וְצֵל הַכְּנָפַיִם יְרַטֵּט עַל־פְּנֵי עָרִים לְבָנוֺת וְצַחוֺת.
לסעודת האֵינוּת של בני ילדותי
מאתאיתמר יעוז־קסט
רָחוֺק הָיִיתִי מִדְּמוּת עַצְמִי,
בְּעֵת צֵאתִי
לַדֶּרֶךְ –
וּבְנֵי יַלְדוּתִי יוֺשְׁבִים זֶה מִכְּבָר
אֶל שֻׁלְחַן אֲדוֺנֵיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם
בְּצִפִּיָּה לְבוֺאִי,
נְשָׁמוֺת תַּמּוֺת וַהֲרוּגוֺת
אֲשֶׁר גַּם רֵיחַ עֲשָׂבִים וְנַהֲרוֺת־מַיִם
נֶעְקַר מֵהֶן לִפְנֵי עִדָּנִים,
וְעַתָּה סוֺעֲדוֺת הֵן אֶת לִבָּן וּמְזַמְּרוֺת
בִּסְעוּדַת הָאֵינוּת בִּלְבַד;
וַאֲנִי שֶׁלְּעֵת אָבְדַן בְּנֵי יַלְדוּתִי
לֹא יָרַדְתִּי אֶל בּוֺר־הַקֶּבֶר,
הוֺעַדְתִּי פָּנַי
אֶל שֻׁלְחָן־שֶׁל־מַעְלָה,
הֵן אָמַרְתִּי:
רַק אַרְחִיק מְעַט וְאָשׁוּב לְאֶרֶץ הַחַיִּים מִסָּבִיב,
וְרַק אֶת פְּנֵי הָאֱלֹהִים אֲבַקֵּשׁ לְהֶרֶף־עַיִן, בְּקֶרֶב בְּנֵי יַלְדוּתִי הָאֲבוּדָה,
הָלוֺךְ סְחוֺר־סְחוֺר בְּעִקְבֵי עִגּוּל הַפָּנִים הָאֵינְסוֺפִי
– בְּסִימַן הַיְצִיאָה מִן הַחֹמֶר;
וְכָךְ הָיִיתִי הוֺלֵךְ וּמַפְלִיג מִמְּקוֺמוֺת מוֺשָׁבִי
וּמִן הֶעָבָר וּמִן הַהֹוֶה,
תּוֺךְ צְקוּן־לַחַשׁ הַנִּשְׁמָע אַךְ לְאָזְנַי
בְּהִתְנַגֵּן מֵרָחוֺק זֶמֶר־יְלָדִים עַל־זְמַנִּי וְנוּגֶה
בִּנְעִימָה חֲרִישִׁית עַד־מְאֹד,
עִם קוֺל נְשִׁירַת שְׁנוֺתַי מֵעַל עֵץ־הַחַיִּים הַנָּע וְנָד עִמָּדִי.
1994
שיר
מאתאיתמר יעוז־קסט
רַק לְמַעֲנוֺ
הֶחְלַפְתִּי שְׂדוֺת־תְּעוּפָה וְהִנַּחְתִּי רֹאשִׁי עַל כַּר
בְּחַדְרֵי הַמֵּתִים; –
שִׁיר שֶׁשָּׁכַן בִּי לְלֹא גוּף
וְנִזּוֺן מִנְּדוּדֵי הַשֵּׁנָה בַּלֵּילוֺת: –
שִׁיר שֶׁרָצִיתִי לְהָקִים בּוֺ מֵתִים לִתְחִיָּה
וְלָכֵן בִּדְרָכִים הִתְגַּלְגַּלְתִּי
כְּאִלּוּ עָשׂוּי הָעוֺלָם מֵחָמְרֵי הַלָּשׁוֺן
וְדַי בְּהַשְׁמִיעַ אוֺת
וְהִנֵּה עֶצֶם אֶל עֶצֶם תִּקְרַב
בְּבִקְעַת הַמִּלִּים הָאֲבוּדוֺת
בְּטֶקֶס הַתְּחִיָּה הַקּוֺלִית –
מָקוֺם בּוֺ אֵין שִׁיר עוֺד,
אַךְ מָקוֺם בּוֺ מְצַפֶּה לִי אֶחָד:
חֶצְיוֺ – שֶׁלֶד אָבִי,
חֶצְיוֺ – שֶׁלֶד אִמִּי
כְּדַחְלִיל הַנִּצָּב בְּיַרְכְּתֵי עִיר הֻלַּדְתִּי הַשּׁוֺקַעַת
לְהַבְהִיל אֶת הַזְּמַן.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.