אָב

אָב1, ש"ז, סמי' אֲבִי, וגם אַב, בכנ' אָבִי, אָבִיךָ-ךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אֲבִיכֶם-ן, אֲבִיהֶם-ן, מ"ר אָבוֹת, סמי' אֲבוֹת,  בכנ' אֲבוֹתַי, אֲבוֹתֶיךָ, אֲבוֹתֵינוּ, אֲבוֹתֵיכֶם-ן, אֲבוֹתֵיהֶם-ן, אֲבוֹתָם-ן, – א) אדם שיש לו בן או בת הוא אָב ביחס אליהם, Father; père; Vater: אלה החקים אשר צווה יי' את משה בין איש לאשתו בין אָב לְבִתּוֹ במד' ל יז.  חי חי הוא יודך כמוני היום אָב לְבָנִים יודיע אל אמתך ישע' לח יט.  ויצא חמור אֲבִי שכם אל יעקב לדבר אתו בראש' לד ו.  והיה שמך אברהם כי אַב המון גוים נתתיך שם יז ה.  ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אָבִי חי שם מה ג.  ויאמר יצחק אל אברהם אָבִיו ויאמר אָבִי ויאמר הנני בני שם כב ז.  הגידי נא לי היש בית אָבִיךְ מקום לנו ללין שם כד כג.  טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען וקחו את אֲבִיכֶם ואת בתיכם ובאו אלי שם מה יז=יח.  וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אֲבִיהֶם שם לז לב.  פקד עון אָבוֹת על בנים שמות לד ז.  לא יומתו אָבוֹת על בנים ובנים לא יומתו על אָבוֹת דבר' כד טז.  בימים ההם לא יאמרו עוד אָבוֹת אכלו בסר ושני בנים תקהינה ירמ' לא כט.  אלה ראשי אֲבוֹת הלוים למשפחתם  שמות ו כה.  האלהים אשר התהלכו אֲבֹתַי לפניו אברהם ויצחק בראש' מח יה.  גם אנחנו גם אֲבֹתֵינוּ שם מו לד.  כה עשו אֲבֹתֵיכֶם בשלחי אתם מקדש ברנע במד' לב ח.  אשר ישאלון בניכם מחר את אֲבוֹתָם יהוש' ד כא.  והיה כי יבאו אֲבוֹתָם או אחיהם לרוב אלינו שופט' כא כב.  ויקטרו בו לאלהים אחרים אשר לא ידעו המה וַאֲבוֹתֵיהֶם ירמ' יט ד. – °ומשל: אב אחד מפרנס עשרה בנים באהבה וברצון ועשרה בנים אינם מפרנסים אב אחד קצור של"האב מפרנס עשרה בנים שוחק האב שוחקים הבנים ואם עשרה בנים מפרנסים לאב בוכה האב בוכים הבנים פלא יועץ, קרובים.  – ויקראו אב גם לאבי האב והאם:  ויאמר יעקב אלהי אָבִי אברהם ואלהי אָבִי יצחק בראש' לב י. – *וגם בבע"ח:  כל הנולדים מן הסוס אעפ"י שאביהן חמור כלא' ח ד. –  ובהשאלה בצומחים, *האילן להענפים והפרי והעלים והקרקע להצמח:  אבל לעלין יש ביעור מפני שנושרין מאביהן שביע' ז ה.  דלעת שניקרה בבית אביה ירוש' מעש' א מח ד.  ניקורי רטב באביהן שם.  (באיזו זמורה עוסקת המשנה במחוברת באביה2 שבת קכה:.  ואין אתה יכול לכפותו (את הלולב היבש) שיהיו ענפיו הפרודים כאן וכאן נכפתים ומתמעכים אצל אביהם שהם מחוברים בו רש"י סוכה לב..  בבריכה היונקת מן האב תשו' ריב"ש רפג. – וגם *בדוממים, וכל דבר ביחס למה שנאצל ממנו:  מים שהם חוזרים לאביהם ספרא שמיני ט יא.  במקומו היו קוראים לקום קום החלב וכל ששם אביו (החלב) עליו (על הקום) אסור ר"נ נדר' נב:. – ב) אבי המשפחה, האֻמה, Stammvater eines Volkes; premier ancêtre d'une nation; first ancestor of a nation: ולשם וכו' אֲבִי כל בני עבר בראש' י כא.  ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אֲבִי מואב עד היום שם יט לז.  ואלה תולדות עשו אֲבִי אדום שם לו ט. –  ומ"ר, בכלל האנשים שהיו לפנינו, Ahnen, Vorfaren; ancêtres; ancestors: אֲבֹתֵינוּ חטאו אינם אנחנו עונתיהם סבלנו איכה ה ז.  בך בטחו אֲבֹתֵינוּ בטחו ותפלטמו תהל' כב ה. –  ובתו"מ:  לא בושה וכלימה הוא לנו שנגזור טומאה על עיר אבותינו זבח' קיג.אבותינו אמרו נשינו טובה אנו אפילו בעינינו לא ראינו נדר' נ:.  –  ועם מלת בית:  בֵּית-אָב, בֵּית-אָבוֹת, כלל אנשי המשפחה, famille:  ונשיא בֵית-אָב למשפחת הקהתי אליצפן בן עזיאל במד' ג ל.  וקח מאתם מטה מטה לְבֵית-אָב שם יז יז. –  ובֵית-אָבוֹת:  בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבֵית-אָבוֹת שה לבית שמות יב ג.  חמשה ראשי בֵּית-אָבוֹת דהי"א ז ו. –  ובכנ':  איש על דגלו באתת לבית-אֲבֹתָם יחנו בני ישראל במד' ב ב. –  ובלי מלת בית במשמעה זו:  ויקרבו ראשי הָאָבוֹת למשפחת בני גלעד שם לו א.  אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי הָאָבוֹת למטות בני ישראל יהוש' יט נא. –  ובפרט *שלשה האבות של האֻמה הישראלית אברהם יצחק ויעקב:  אין קורין אבות אלא לשלשה ברכ' טו:.  מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים יבמ' סד.. –  *אָבוֹת, שם לברכה מי"ח ברכות, שמזכירים בה את האבות:  אלו ברכות שאדם שוחה בהן באבות תחלה וסוף ברכ' לד.. –  ג) יוצר ומחדש דבר שלא היה קודם בעולם, Erfinder; inventeur; originator:  ותלד עדה את יבל הוא היה אֲבִי ישב אהל ומקנה ושם אחיו יובל הוא היה אֲבִי כל תפש כנור ועוגב בראש' ד כ=כא).  ר' הושעיה אבי המשנה (ירוש' יבמ' ג ד ד. –  ד) מי שמתנהג עם אחרים כאב עם בניו, Versorger; protecteur:  אני אהיה לו לְאָב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם וחסדי לא יסור ממנו ש"ב ז יד=יה.  אָב אנכי לאביונים איוב כט יו.  אֲבִי יתומים ודין אלמנות אלהים במעון קדשו תהל' סח ו.  וממשלתך אתן בידו (של אליקים) והיה לְאָב ליושב ירושלם ישע' כב כא. –  ה) יועץ, מורה, רב, Lehrer, Ratgeber; conseiller, maitre; master, teacher: וישימני לְאָב לפרעה בראש' מה ח.  ויאמר לו מיכה (להנער מבית לחם) שבה עמדי והיה לי לְאָב ולכהן שופט' יז י. –  וקריאה של כבוד וחבה מתלמיד לרבו, מצעיר לגדול, מעבד לאדוניו:  ויעל אליהו בסערה השמים ואלישע ראה והוא מצעק אָבִי אָבִי מ"ב ב יא=יב.  ויאמר מלך ישראל אל אלישע כראתו אותם האכה אכה אָבִי שם ו כא.  וירד אליו (אל אלישע) יואש מלך ישראל ויבך על פניו ויאמר אָבִי אָבִי שם יג יד.  ויאמר דוד לשאול וכו' וְאָבִי  ראה גם ראה את כנף מעילך בידי ש"א כד ט=יא.  וידברו אליו (עבדי נעמן אל נעמן) ויאמרו אָבִי דבר גדול הנביא דבר אליך מ"ב ה יג. –  וכנוי מליצי לאלהים:  הליי' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אָבִיךָ קנך הוא עשך ויכננך דבר' לב ו.  אתה יי' אָבִינוּ גאלנו מעולם שמך ישע' סג יו. –  *אב שבשמים: אבי שבשמים יהי שמך מבורך לעולמי עולמים תד"א י. –  ו) *שם תאר כבוד לזקן, לחכם לראש וראשון לדבר:  אמר ר' יוסי ראה הלכה זו האיך נחלקו עליה אבות הראשונים ודנו עליה תוספתא טבו"י א יאב לחכמה ואב לדורות ירוש'  נדר' ה לט:.  אברך אב בחכמה ורך בשנים מד"ר בראש' צ.  צא ולמד ממשה אבי החכמה אבי הנביאים שם ויקר' א.  ואברהם אב הגרים תנחומא לך לך ו.  משה רבינו אבי החכמה ואבי התבונה סדע"ר ל.  אדריכל הוא אבי האומנין שהוא מדקדק בהנחת האבן לצדדה על מושבה בשוה רש"י ב"מ קיח:.  רבינו גרשום אבי הגולה הוא, שבת פה:.  אריסטו ראש לפלוסופיה היונית ואב לכלם אבא מארי במכתביו. – *אב בית דין, עי' אַב-בֵּית-דִּין. – ז) *ההתחלה להתהוות שום דבר, Erzeuger; générateur; generator, producer:  ג' אמות אמש יסודן ומהן נולדו אבות שמהם נברא הכל ספר יצירה ג ב. – וכל מה שהוא סבה לדבר אחר: הנסיון אב החכמה ר"א מודינא, לב אריה א.  הצחוק אבי הבטלה הוא, אלדד ומידד ב. – ח) *מקור לדבר אחר, Ursprung; source:  בין שנטמא באב הטומאה בין שנטמא בולד הטומאה מע"ש ג טאבות הטומאות השרץ ושכבת זרע וטמא מת וכו' הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע כלים א אאב הטומאה מטמא את הכל וולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין וכלי חרש ירוש' שבת ז ט ד.  כל אב טומאה שמטמא במגע ואינו מטמא במשא בין אב של תורה בין אב של דבריהם רמב"ם, אבות הטומ' ו יא.  °ובהשאלה יאמר אב הטומאה על איש שהוא מקור הרעה:  ואם הבן מקור החלאה והצואה, הלא אבותיו אבות הטמאה ר"י חריזי, תחכמ' מו.  הבל יעל אבי הטומאה אחי התנואה מכתב בני חסדאי לקה' קשטיניה ע"ד ספר מו"נ , גנזי נסת' לקובק.  המחשבות הרעות אבות הטומאה החנוך, מצוה שפז.  גובה הלב אבי אבות הטומאה אגר' המוס' לר"ש אלעמי.  דע כי פיך אבי אבות הטומאה ספ' חרדיםואבי אבות הטומאה היא שיחה בטלה פלא יועץ, דבור. – ט) *דבר שהוא עקר במעלה, בחשיבות, אַב הנזק:  ארבעה אבות נזיקין השור והבור וכו' ב"ק א א.  אם היה האב (ר"ל השור המזיק) מועד סמ"ג, מ"ע סז. – אַב מְלָאכָה:  היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל אב מלאכה שבת ז אאבות מלאכות ארבעים חסר אחת הזורע והחורש והקוצר והמעמר הדש והזורה וכו' הרי אלו אבות מלאכות שם ב.  התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה רמב"ם, שמיט' ויובל א ג. – י) *דוגמה ללמוד ממנו:  זה בנה אב לכל המתנדב במנחה שלא יפחות מעשרון ספרי במד' קז.  זה בנה אב כל מקום שנאמר פני אינו אלא קדים יומ' נה.. – והשם *בִּנְיָן אָב, עי' בנין. – יא) °דבר שהוא יסוד לדבר, או שכולל ומקיף הרבה דברים אחרים:  אבות המבטא (ר"ל תנועות) שבעה הקד' תשו' דונש על מנחם.  אך לא באתי להגיד לך רק שרשי הלשון ואבות המבטא שהם הפעלים ר"ת שם.  ואמצעיות (תפלות) יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הצבור כולן רמב"ם, תפלה א ד.  כאשר דבר השם אל משה עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות וצוה אותם ע"י משה קצת מצות שהן כמו אבות למצותיה של תורה רמב"ן שמות כה א. – יב) *דבר שלם ביחס לחלק ממנו, כלי ביחס לאבריו:  כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן וכו' נשברו בשבת דברי הכל מותרין הואיל ומוכנין על גבי אביהן שבת קכד:. – יג) °בלשון המשוררים: אֲבִי חכמה, אֲבִי מוסר, אֲבִי שכל, לאמר בעל מוסר, חכם, בעל שכל:  השר הטפסר, אבי המוסר ר"י הלוי, מכת' לר"א אלעמניאבי היושר, אחי הכושר, ויודע כל פשר הוא, לר"ש הנגיד.  אֲבִי אֹמר יהי חולש בשלח מעניו מטה רמב"ע, תרשיש י.  ועתה אֲבִי המועצה, שא משל ומליצה עמנ', מחבר' כ. – °הורג אביו3 מאמר הסמים של הרמב"ם, פרסם מש"ש בארכיב של וימכוב, שם פרי עץ דק העלים, טוב הריח, אדֹם המראה, והיה משמש לפנים ברפואה, arbutum ברומית,   Sandbeere; arbouse; Arbute.

 *אַבָּא, שם חבה בפי ילדים. – °אַבְהוּת, °אָבוּת, מעמד ומשפט אב. – *אָב זָקֵן, אבי האב, אבי האם. – °אָב חֹרֵג, בעל האם, ביחס לילדיה מאיש זולתו. – אֵם, אשת האב ביחס לילדיו ממנה. – °אֵם חֹרֶגֶת, אשת האב ביחס לילדיו מאשה זולתה.

בֵּן, בַּת, הילדים שנולדו להאב.

דּוֹד, אחי האב. – דּוֹדָה, אחות האב.

הוֹרִים, האב והאם.

*זָקֵן, ובכנוים זְקֵנִי וכו', אבי האב, אבי האם. – *זְקֵנָה, ובכנוי *זְקֵנָתִי, אֵם האב.

חוֹתֵן, אבי אשתו של אדם. – חָם, אבי הבעל.

יָלַד, הוֹלִיד, האב הוא המוליד. – יֶלֶדיְלָדִים וכו'. –  יְרֻשָּׁה, יְרוּשָׁה, הון, נכסים, שהאב מניח לילדיו אחרי מותו. הוֹרִישׁ, הניח ירושה לילדיו. – יָתוֹם, יְתוֹמָה, מי שמת אביו.

נֶכֶד, בן הבן או הבת.

שַׁכֻּל, אב ששכל את ילדיו, לאמר שמתו בחייו.



1 שם משתף לכל הלשונות השמיות, באשור' אַבֻ או אַבוּ, בערב' אַבֻ, אבוּ أَبُأَبوُ, בארמ' אָב ועם א הידיעה אַבָּא, וכן בסור'.  וסוברים קצת החכמים כי שמות הקרבה אב, אח, חם, נשארו בצורתם מזמן קדום של הלשון, כשהשמות והשרשים היו עוד בעלי שתי אותיות, ואחרי כן כשהתחילו השרשים השמיים לקבל יותר טבע השלשיות, נוספת על שמות הקרבה הללו תנועה סופית ארוכה ועי"ז נדמו להשרשים השלישיים ברט מה"ש.  ויש סברים להפך, כי הצורה הקדומה של השמות הללו היו אבו וכו'.  וכבר נשא ונתן ברט ZDMG, XLI, 641 בסבת מ"ר אבוֹת. בארמ' וסור' מ"ר אבָהָן ואבָהָתָא.  וגם בערב' נהוג גם מ"ר אבהאת أټهَات וגם אבואת أټوَات בדרום זהראן Mercier, Ac. du 14 Congrès orient.

2 בר"ח שם מנֻקד באַבִיהָ, ופרש בקרקע, ורש"י:  באביה, בגפן.  אבל בערוך גורס באיביה, ועי' אֵבי.

3 בערב' קאתל אביה قتل أبه.