אַגְמוֹן

1, אַגְמֹן, ש"ז, מ"ר אַגְמוֹנִים, – א) קנה רך, ישר, נכפך ונגמש, גדל באגמים ובצות, Binse; jonc; rush: ויכרת יי' מישראל ראש וזנב כפה וְאַגְמוֹן (ישע' ט יג).  הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכף כּאַגְמֹן2 ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום (שם נח ה).  לאחד שקלקל בעיר מסרו לבעל האגמון וחבשו והיה קשה מבעל  האגמון מסרו לבעל הזמורה וחבשו (ירוש' סוט' ט כד:). – ב) כעין וו כפוף מברזל ישתמשו בו לצוד דגים,   Fishhacken; hameçon; fish-hook: תמשך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו התשים אַגְמֹן באפו ובחוח תקב לחיו (איוב מ כה-כו). למשך לבב כסיל בדג אלי אגמון (שיר על הרמב"ם, החנוך ב). – ומ"ר: והמזלג שלש השנים וכו' ומזלגותיו ענין אגמונים הם (מחבר' מנחם ב"ס, ערך זלג). – ג) מין קומקום להרתיח בו מים וכדומה,  Siedekessel; bouilliose; cauldron : מנחיריו יצא עשן כדוד נפוח וְאַגְמֹן (איוב מא יב).



1 מן אגם ב' שלמעלה, ומפני שהאגמון הרך ראשו כפוף הושאל להוו הכפוף המשמש לצידת דגים.  ואולי השם אגמון במשמ' זו הוא ע"מ אפעול, והשרש הוא גמן, דומה לגמש שפרושו כפף: דגמיש ליה לרישיה (יומא סז.), וכן דעת ר' אליעזר: מאי משמע דהאי גימון לישנא דמיכף (הוא) דכתיב הלכוף כאגמון ראשו (שבת סוף פ' במה נהמה). תרגום, מנחם בן סרוק, רש"י ורבנו תם, רד"ק ורוב יתר המפרשים הראשונים פרשו שהוא צינור כפוף, רק ריב"ג מפקפק –  ואגמון חברו של דוד נפוח כבר הזכיר ריב"ג שיש מפרשים אותו קומקום וכן פרשו רש"י: פתרונו לפי ענינו כלי חרס הוא, וכן רבנו תם ורוב המפרשים, ולא נתברר מקורו.

2 נמס' במס' שלשה חסרים.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים