*1, ש"ז, מ"ר אֹגְנִים, מ"ז אָגְנַיִם, סמי' אָגְנֵי2,- שפה לפי הכלי והיא פחות או יתר רחבה, זקופה או כפופה ובולטת מהכלי חוצה או לתוכו, Rand eines Gefässes; rebord d'un vase; rim of a vase: כלי שנטמא אחוריו במשקין אחוריו טמאין תוכו ואוגנו3 ואזנו וידיו טהורין (כלים כה ו). צלוחית שאוגנה מעוך לתוכה וכו' לגין שאוגנו מעוך (תוספתא מקוא' ו כב). ואלו הן גולמי כלי עץ וכו' מחוסר כן או אוגן או אוזן (חול' כה.). אף הוא (מונבז) עשה כני כלים ואוגני כלים וידות כלים וידות סכינין של יוה"כ של זהב (יומ' לז:). - ואגנים של קופה משוכים לתוכה: אין לה (להקופה) שולים ויש לה אוגנים (נדה ג:). - ואוגנים של דלי: המדלה עשרה דליים של מים בזה אחר זה ונמצא שרץ באחד מהן הוא טמא וכולן טהורין ואמר ר"ל משום ר' ינאי לא שנו אלא שאין לה (להדלי) אוגנים אבל יש לה אוגנים כולן טמאין (שם). ואם היו אגנים לכלי (שמצא אצלו פירות) אע"פ שפניו כלפי הפירות הרי אלו שלו (של המוצא) שאילו נשפכו מן הכלי היה נשאר מהן בתוכו מפני האגנים (רמב"ם, גזלה טו יד). - ובהשאלה, אֹגֶן הבור, כעין מעקה סביב פיו שעליו מונחת אבן החוליה: בור שבין שתי חצרות אין ממלאין ממנו בשבת אלא א"כ עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה בין מתוך אוגנו (ערוב' ח ו). - ואגן של ים, שפה זקופה סביב סביב: ימה של טבריא הואיל ויש לה אוגנים ועיירות וקרפיפות מקיפות אותה (ערוב' פז.). - ובהשאלה: יזלזלו בכבוד התורה לעשות להם אָגְנַיִם (אגר' חו"מ נדון וידל שלמה).
1 מלה עברית, ומקורה לא ידוע, משק' בֹטֶן בָּטְנִים, תֹּאַר תֹּאֲרוֹ תֹּאֲרִים, כך נקד בוקשד' וכך לוי וקוה', צ"ד אָגָן ואוֹגָן, כשתלי אָגָן ואוּגָן, וכן במשנ' מנקדות נדפסות.
2 כך נקוד במשנ' כ"י פרמה.
3 רה"ג (כנ' יא ג): מהוגני כלים פי' כמין אזנים יש לכלי אלא שהאוזן יוצא מגוף הכלי והגן הוא דבר שאינו מן הכלי אלא מסובב עליו מן מחולות ומתרגמינן חינגין ויש הרבה דברים הפוכים והוא גג הכלי שהאזנים קבועין בהם. ע"כ. ור"ח (ערוב' עז.): פירוש אוגנים והם שפתים נמשכות לאחורי הספל. ע"כ. והביא הערוך שני הפרושים, וכן רש"י כמו ר"ח, והרמב"ם (כלים יא ג), פרש וז"ל: ואוגן מעקה הבאר, ולזה קרא כאן צואר הכלי אוגן בהדמותו למעקה הבאר לפי שיש כלי מתכות אשר להם צוארים מונחים עליהם כמו הקומקמן וכדי המים ודומיהם (תרג' דרנב').