א. , פ"ע, עב' בַּנְתִּי, בַּנְתָּ, -תָּה, בינוני בָּן, בָּנִים, מקו' בִּין, צווי בִּין, בִּינָה, בִּינוּ, עת' אָבִין, וַיָּבֵן, — נתברר לשכלו מהות הדבר שראה או ששמע וכונתו, verstehen; comprendre; understand: שבתי וקומי בַּנְתָּה1 לרעי מרחוק (תהל' קלט ב).  אבדה עצה מִבָּנִים נסרחה חכמתם (ירמ' מט ז). — ומקור ועתיד: כי תשב ללחום את מושל בִּין תָּבִין את אשר לפניך (משלי כג א). — וצווי: זכר ימות עולם בִּינוּ שנות דר ודר (דבר' לב ז).  בִּינוּ נא זאת שכחי אלוה פן אטרף ואין מציל (תהל' נ כב).  בִּינוּ בערים בעם וכסילים מתי תשכילו (שם צד ח). — וליחיד בִּין, בִּינָה: אמרי האזינה יי' בִּינָה הגיגי (שם ה ב).  וּבִין את הדבר וּבִינָה לו במראה (דני' י א). — ואמר המשורר: מה בין אנשים את נתיב ארץ בָּנוּ ושר יבין נתיב גלגל (רמב"ע, תרשיש א).  אשר למד ותורה לו לקנין, ולא למד יסוד דקדוק ולא בָן כמו חורש אשר ינהג שורים וידו בלי מלמד ודרבן (ראב"ע). — ובמשמעת הבחין והבדיל בין ובין: ולא בן איש אמת מאיש חמסים (ר"ש הנגיד, בן משלי) . — והצווי במשמעת דרוש, שְאַל וחקור: אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם בין ואם לאו תבין את אשר לפניך (חולין ו.). 

— נפעל, נָבוֹן, נְבוּנותִי, נְבֻנוֹתִי, נְבוּנוֹתֶם, נְבוּנוֹנוּ2, בּון, הִבּוֹן תִּבּוֹן2, — דומה להקל: כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נְבֻנוֹתִי (ישעי' י יג). — ובינוני נָבוֹן, נְבוֹנָה, נְבוֹנִים, עי' נָבוֹן.

— הִפע', הֵבִין 3, הֵבַנְתָּ, הֲבִינוֹתָ4, הֵבִינוּ, הֵבַנּוּ, הֲבִינוֹתֶם, הֵבַנְתֶּם5, הָבִין, הָבֵן, — א) כמו הקל: כי יאמר מעשה לעשהו לא עשני ויצר אמר ליצרו לא הֵבִין (ישע' כט יו).  אלהים הֵבִין דרכה והוא ידע את מקומה (איוב כח כג).  הבנת דבר מתוך דבר (שבת לא.).  הלוא תדעו הלוא תשמעו הלוא הגד מראש לכם הלוא הֲבִינוֹתֶם מוסדות הארץ (ישע' מ כא).  והמה לא ידעו מחשבות יי' ולא הֵבִינוּ עצתו (מיכה ד יב).  הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מֵבִין כי מפני הרעה נאסף הצדיק (ישע' נז א).  כל לבבות דורש יי' וכל יצר מחשבות מֵבִין (דהי"א כח ט).  מלך עז פנים וּמֵבִין חידות (דני' ח כג).  ומשכלים בכל חכמה וידעי דעת וּמְבִינֵי מדע (שם א ד).  לא ידעו הָבִין (ישע' נו יא).  לדעת חכמה ומוסר לְהָבִין אמרי בינה (משלי א ב).  הָבִינוּ פתאים ערמה (שם ח ה).  ויאמר אלי הָבֵן בן אדם כי לעת קץ החזון (דני' ח יז). — ועבר רבים מב"ע: כי לא הבננו אנחנו מעולם חיים כי אם חיינו (כוזרי ב ב). — ועם ב אחריו, כמו בפעול: כי הֵבִינוּ בדברים אשר הודיעו להם (נחמ' ח יב).  ודניאל הֵבִין בכל חזון (דני' א יז). — ובמשמ' עִיֵּן היטב והסתכל וחשב וחקר בדבר, nachdenken; spéculer; speculate: מעשה בתינוק אחד שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל והיה מבין בחשמל ויצא אש מחשמל ושרפתו (חגי' יג.). — ועם אֶל: היצר יחד לבם הַמֵּבִין אֶל כל מעשיהם (תהלי' לג יה). — ב) פ"י, הֵבִין את פלוני, נתן לפלוני בינה, כח השופט: אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תְּבִינֵם (איוב לב ח).  פתח דבריך יאיר מֵבִין פתיים (תהל' קיט קל).  הֲבִינֵנִי ואצרה תורתך (שם לד). — ובמשמ' בֵאֵר, לִמֵּד, belehren, erklären; expliquer, enseigner; explain, teach : את מי יורה דעה ואת מי יָבִין שמועה (ישעי' כח ט).  את מי נועץ וַיְבִינֵהוּ שם מ יד. דרך פקודיך  הֲבִינֵנִי ואשיחה בנפלאותיך (תהל' קיט כז).  ובאתי לַהֲבִינְךָ את אשר יקרה לעמך באחרית הימים (דני' י יד). והלוים הַמְּבִינִים את העם (נחמ' ח ט).  — ועם ל אחריו: הורוני ואני  אחריש ומה שגיתי הָבִינוּ לי (איוב ו כד).  ויאמר גבריאל הָבֵן להלז את המראה (דני' ח יו). — *הוֹבִין6 דבר לפני פלוני, פרש ובאר יפה יפה: א"ר עקיבא אני אהיה אובין7 לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן דע שיש שם ע"ז (ע"ז ג ה). 

— הָפע', °הוּבָן — שהבינו אותו;  מוּבָן, שמבינים אותו. מצוי בספרות: ועל הדרך הזה נאמר אחד לשלול ממנו הרבוי לו לא לקיים האחדות המובנת אצלנו (כוזרי ב ב).

— הִתפ', הִתְבּוֹנֵן, — א) שם לבו ושכלו היטב לדבר, עין בו, betrachten; considérer; to consider : ואקם בבקר להיניק את בני והנה מת וָאֶתְבּוֹנֵן אליו בבקר והנה לא היה בני אשר ילדתי (מ"א ג כא).  ראיך אליך ישגיחו אליך יִתְבּוֹנָנוּ הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות (ישעי' יד טז). — ועם ב: עמדתי וַתִּתְבֹּנָן בי (איוב ל כ).  באחרית הימים תִּתְבּוֹנְנוּ בה (ירמ' ל כד). — ועם על: וְהִתְבּוֹנַנְתָּ על מקומו ואיננו (תהל' לז י).  ומה אֶתְבּוֹנֵן על בתולה (איוב לא א), אשים לב. — ועם עד, עדי: הִתְבֹּנַנְתָּ עַד רחבי ארץ (איוב לח יח).  וְעָדֵיכֶם אֶתְבּוֹנָן והנה אין לאיוב מוכיח (שם לב יב). — ובלי מלת היחס אחריו: ישראל לא ידע עמי לא הִתְבּוֹנָן (ישעי' א ג).  כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו וְהִתְבּוֹנְנוּ מאד (ירמי' ב י).  הִתְבּוֹנְנוּ וקראו למקוננות (שם ט טז), לאמר חשבו מחשבות.  אֶתְבּוֹנֵן ואפחד ממנו (איוב כג טו).  עמֹד וְהִתְבּוֹנֵן נפלאות אל (שם לז יד).  ורעם גבורתו מי יִתְבּונָן (שם כו יד), מי יבין.  וירא און ולא יִתְבּוֹנָן שם יא יא.  לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים (ב"ק כז:). — ב) קנה בינה ודעת: מזקנים אֶתְבּוֹנָן (תהל' קיט ק).  מפקודיך אֶתְבּוֹנָן על כן שנאתי כל ארח שקר (שם קד). ג) הראה עצמו נבון: אל תצטדק לפני אל  ולפני מלך אל תתבונן (ב"ס גני' ז ה). — ד) במשמעת היה מובן: אם היה אומר לא רואה ולא יודע ולא מקיץ לא היה מתבונן  החפץ ממנו אלא היה מתבונן שהוא אומר על אדם מיוחד באמרו פלוני זה לא רואה ולא מקיץ (שרשי רד"ק, אין).  ואילו אמר אין חכם לא יתבונן  ממנו על אדם מיוחד אלא על כלל כמו שיאמרו אין חכם בעיר וכו' אבל כשאמר לא אדונים לאלה יתבונן גם כן החפץ ממנו (שם).

— פועֵל, בּוֹנֵן, — א) יוצא, בונן אותו, כמו הביא אותו: יסבבנהו יְבוֹנְנֵהוּ8 יצרנהו כאישון עינו (דבר' לב י). — ב) °עובד, מעין ולומד: אֹם נצורה כבבת בּוֹנֶנֶת בדת משיבת נפש (הושע' לשבת). — ג) °פרש ובאר: ואשוב להשלים מה שהחילותי לבונן (ר"י חריזי, מו"נ א סט).