1, פ"י, בִּעֲתָה, בִּעֲתַתּוּ, מְבַעִתֶּךָ, יְבַעֲתוּנִי, — הפיל עליו פחד פתאם, plötzlich erschrecken; effrayer soudainement; frighten suddenly: ורוח יי' סרה מעם שאול וּבִעֲתַתּוּ רוח רעה מאת יי' (ש"א יו יד). הנה נא רוח אלהים רעה מְבַעִתֶּךָ (שם יה). אפפני משברי מות נחלי בליעל יְבַעֲתֻנִי (ש"ב כב ה). הלא שאתו תְּבַעֵת אתכם ופחדו יפל עליכם (איוב יג יא). וחתתני בחלמות ומחזינות תְּבַעֲתַנִּי (שם ז יד). הנה אימתי לא תְבַעֲתֶךָ (שם לג ז). היום ההו יהי חשך וכו' תשכן עליו עננה יְבַעֲתֻהוּ כמרירי יום (שם ג ד-ה). שלא יבעתוך חלומות רעים והרהורים רעים (סנה' קג.). אמר הקב"ה אם נגלה אני אליו בקול גדול אני מבעתו (מד"ר שמו' ב). 

— נִפע', נִבְעַת, נִבְעַתִּי, נבעתתי, — נבהל מפחד פתאם: והמן נִבְעַת מלפני המלך (אסת' ז ו). כי נִבְעַת (דוד) מפני חרב (דהי"א כא ל). ויבא אצל עמדי ובבאו נִבְעַתִּי ואפלה על פני (דני' ח יז). ראיתיו רובץ בין שני סלעים ראשו דומה לעגל אזניו דומות לגדי ראיתיו ונבעתתי ונפלתי לאחורי (תוספתא ר"ה א יה). שהיו נבעתים מן הציבור העומדים על רגליהם מפניהם (רש"י ביצה כה:). שותה קובעת כוס החמה, אל תהי נִבְעַת כי זרוע רמה, אל וישועת תהיה לך חומה (סמא"צ, סלי' ר"ה, יודעי תרועה).

— הִפע', *הִבְעִית, — כמו בִּעֵת: המבעית את חבירו פטור מדיני אדם תוספתא ב"ק ו יו. לא היה (הכה"ג) מאריך בתפלתו שלא להבעית את ישראל (יומא נג:). והיו דלתות ההיכל נפתחות מאיליהן עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי אמר לו היכל היכל מפני מה אתה מבעית עצמך (שם לט:).

— נִתפ', *נִתְבַּעֵת, — נבהל פתאם: בוא וקרי את הפסוק הזה על בני שהוא מתבעת (ירוש' שבת ו ח:). והיו הרוחות מתחלה מתבעתות ממנו ולבסוף התחיל מפחד מהם (מד"ר שמות ל).