1 בערב' בַרִמַ بَرِمَ היה עצב ומשועמם,  ואַבְרַם עליה أَبْرَم عاية, עצבו, והציק לו, ואברם עליה פי אלג'דאל, הפציר בשאלות וטענות כדי לסתום פיו שלא יוכל לענות כלום.

2 נקוד בכל הספרים לְבָרָם, ונתקשו במלה זו המפרשים הקדמו' והאחרו' ולא עלה בידם למצא ענינה ודקדוקה. רובם ראו בה את הפעל ברר, כך השבעים, וכן מדרש קהל': לברם האלהים לברר להם מדת הדין של הרשעים.  ע"כ. וכבר השיג ע"ז הראב"ע ואמר: וזה רחוק כי בבנין פיעל הדגוש לא ימצא עין מבולע.  ע"כ. ולהמלט מזה גזר ריב"ג שהוא משרש ברה, במשמ' ברר, כמו ברו לכם.  ואולם בזה עוד לא נצלנו מהקושי שיש בדקדוק המלה כי לפי נקודה הריש בקמץ, הרי היא פעל עבר ועם פעל עבר לא יתחבר ל השמוש בראשו, כמו שאמר ריב"ג בעצמו וז"ל: ודע כי אין בלשון העברים פועל חולף שנכנסה עליו הלמד כי אם לברם האלהים.  ע"כ. ואעפי"כ החליטו ריב"ג לפעל עבר ונכנס בדחוקים רבים, ופרש את ל השמוש שבמלה זו במשמ' על, ואמר: ושעור המלה על אשר ברם האלהים כלומר בעבור שברר אותם ובחר בהם מכל הבריאות, ע"כ, והרבה לפלפל בכונת הפסוק, והלך בעקבותיו הראב"ע, ופרש גם הוא לברם בלשון עבר: שבחרם האלהים מכל תולדות האדמה. וא"כ לא יתאים חציו הראשון של הפסוק שמדבר בלשון עבר, שברר אותם, עם חציו השני ולראות, במקור, ואין זה מדרך לשון טבעית. ומקושי זה לא תצילנו גם השערת בכר (Bacher, REJ, 1894, 283) שהלמד הוא מיסוד המלה, משר' לַבִרֻ באשור' במשמ' זקנה ועתיקות, ומזה בהשאלה במשמ' בחירה.  ומלבד קושי המלה לברם קשה עוד המליצה בחציו השני שהם בהמה המה להם כי שתי המלים האחרנות המה להם הן יתרות ואין להן שום טעם.  ולכן גזרו הרבה מהחדשים שחלק זה מהפסוק הוא משובש, ומחקו את המלים המה להם, ואמרו שהן כפל ממלים בהמה ומהמלה שהם. ואפשר שגם החלק הראשון משובש, ויתרה גם המלה האלהים ובמקום לברם צ"ל לברר, כמו ולבור את כל זה שם ט א, אם לא נחוש לגרסת השבעים במקום הזה שתרגמו כאלו היה כתוב ולבי ראה, ותהיה צורת הפסוק כך: אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברר ולראות שהם בהמה. ועכ"פ זה חתוך גדול יותר מדי בהכתוב, וקשה להחליטו. ולפי צורת הפסוק כמו שהוא לפנינו, ואם נדמה לנו צרוף המלים שלו ערומות מהנקוד המסור, ונשים לב ליחסן ההגיוני זו לזו ולמהלך טענותיו של קהלת שרובן הן תרעומות על האלהות על הענין הרע שנתן לבני אדם, על כרחנו נראה בהמלה לברם מקור, כדעת המדרש, רש"י ואחרים, אפס לא מקור עם מם השמוש בסופו לנסתרים, אלא מקור מפעל שלם של"פ היא מ"ם, וננקדה לְבָרֵם כמו לְבָרֵךְ והפעול הוא האלהים, לְבָרֵם את האלהים. ובחצי השני מהכתוב לפי צורתו הנכחית, ולפי טיבן של טענות קהלת על האלהות, צריך שבהמלות התמוהות שהם בהמה המה להם, נמצא  אותה הטענה, וזה אפשר אם נראה בהמלה המה פעל וננקדו הָמָה, כמו בָּנָה, ובהמלה שהם שם דבר הם עם ש השמוש, ונפרש הם קצת במשמ' גורל, תכלית, ור"ל שהאלהים הָמָה לבני אדם הם של בהמה, וכמו שהוא הולך ומבאר: כי מקרה אחד לאדם ולבהמה. בדרך זה אין צרך לשבש הכתוב כלל, ויהיה לו סגנון טבעי ורעיון יפה: אמרתי אני בלבי בענין בני האדם לְבָרֵם, לקרא תגר על האלהים, ולראות (או אולי ולַראות, במקום לְהַראות, כמו לַנְבִיאִים במקום להנביאים, וכן פרש"י: (ולהראותם) כי הם של בהמה הָמָה והכין  האלהים להם. ובאמת השרש ברם, שהוא משתף לעברית וסור' וערבית, משמש בערבית בהפעיל בהשאלה במשמ' הכעסה וטענות על חברו, כמו שהוזכר למעלה, אלא שצריך עיון אם יש מקור ליחס לשתי המלים הם המה המשמעה שמחיב הענין, ונשא ונתן בזה במקומן.