בִּרְנָה

°1, ביר=, — ש"נ, — בנין גבוה, בצור, מגדל מבֻצר, Burg; bourg; castle: ותהי בצד ההיכל בירנה אחת שבנה המלך שלמה והיא בירנה גבוהה מאד  וכו' והיתה הבירנה גדולה מאד וילכו היהודים ויטוחו את עצי הארזים אשר לבירנה וכו' והם נרדפו לפני הרומיים אל פאת הבירנה והרומיים רדפו ויבאו אחריהם בבירנה והם יצאו ממוצא אחרת מהבירנה והרומיים עלו על גג הבירנה למעלה וכו' הביאו סולמות ויסמכום אל קירות הבירנה מחוץ וכו' ויריעו תרועה גדולה לשמחה כי אמרו נלכדה הבירנה וכו' ויתנדב אחד מבחורי היהודים וילך אל שער הבירנה לילה ויסגירה מבחוץ וכו'  ויבער עוד אש בכל קירות הבירנה מסביב וכו' וילהטו כל הקירות אשר לבירנה מסביב וכו' ויביטו הרומיים אשר בבירנה בלהט האש וכו' כי הקיפה עליהם האש הגדולה בבירנה והיהודים עוד עומדים מחוץ לבירנה מסביב בכל כלי מלחמה לבלתי תת אחד מאשר בברינה מהרומיים להמלט וכו' כי גבוהה מאד גג הבירנה ואין לרדת וכו' ותשרף כל הבירנה עד בית חזקיהו (יוסיפון צב).



1 צורה שניה להשם בירנית, ממ"ר  בירניות, עי'  בזה הערך.  ואין במשקלי השמות העברים פיעלנה, או פיעלה, לכן צריך לחשב היוד שאחרי הבית רק לסימן תנועת החירק ולא מעצם המלה, וגם לא לסימן חירק ארוך.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים