גָּדָה

1, ש"נ, סמי' גְּדַת, מ"ר גָּדוֹת, סמי' גְּדוֹת, כנ' גְּדוֹתָיו, — שפת הנהר, Ufer; bord, rivage;bank, shore:  והירדן מלא על כל גְּדוֹתָיו כל ימי קציר (יהוש' ג יה).  וישבו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גְּדוֹתָיו (שם ד יח]).  הנה אדני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים וכו' ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גְּדוֹתָיו ([[מקור: ישע' ח ז). —  ועי' גִּדְיָה, נהר.



1 משקל שָׁנָה, שְׁנוֹתַי, שְׁנוֹתֶיךָ. —  בארמית גוּד ובערבית גֹדּ, גִדַּה  حٜرّ حٜرِﱠۃ  במשמעה זו.  ואמרו החכמים כי נגזר מפעל גדד במשמעת חתך.

חיפוש במילון: