גָּדָה
1, ש"נ, סמי' גְּדַת, מ"ר גָּדוֹת, סמי' גְּדוֹת, כנ' גְּדוֹתָיו, — שפת הנהר, Ufer; bord, rivage;bank, shore: והירדן מלא על כל גְּדוֹתָיו כל ימי קציר (יהוש' ג יה). וישבו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גְּדוֹתָיו (שם ד יח]). הנה אדני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים וכו' ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גְּדוֹתָיו ([[מקור: ישע' ח ז). — ועי' גִּדְיָה, נהר.
1 משקל שָׁנָה, שְׁנוֹתַי, שְׁנוֹתֶיךָ. — בארמית גוּד ובערבית גֹדּ, גִדַּה حٜرّ حٜرِﱠۃ במשמעה זו. ואמרו החכמים כי נגזר מפעל גדד במשמעת חתך.