ב. גָּנִין

*, ת"ז, מ"ר גְּנִינִים, —  סֻבים שיוצאים מן הקמח, Kleie; son; bran: בזמן שהיו הקרבנות היתה סאה ארבלית עושה סאה סולת סאה קמח סאה מורסן סאה סובין סאה קיבר סאה גנינין1  (ירוש' פאה ז כ.  ותנחומא תצוה יג).



1 כך גרסת הערוך גם בירוש', ובנוסח' גניינן.  ולא נתברר מקור מלה זו, ופרושו נראה מהענין שהוא החלק היותר גס מהקמח, לפי סדר הקמחים המנויים כאן מן סלת ועד גנינין.  ופרש הערוך מורסן עבה.

חיפוש במילון: