* 1, ש"ז, מ"ר גְּרִיסים, — א) כמו גֶּרֶשׂ, דבר גרוס, ובפרט פולים גרוסים טחונים טחינה גסה ונעשו כגרגרים, (Bohnen) Graupe; gruau (de fèves); pounded beans  : (כתם) כגריס של פול (נדה ח ב).  גריס של פול וגריס של טפיח הרי אלו מין אחד (תוספתא תרומ' ו יא).  האורז וגריס של טפיח בזמן שאינן קלופין (טבו"י א א).  — ומ"ר: גריסין שנתבשלו עם עדשים (ערלה ב ז).  (נדר) מן הגריסין אסור במקפה (נדר' ו י).  חומץ שנפל על גבי גריסין (ע"ז ה ב).  גריסין (שנתערבו) בעדשים יבור (תוספתא תרומ' ו יא).  אמר קונם גריס שאני טועם אסור בחיין ומותר במבושלין גריסין שאני טועם מותר בחיין ואסור במבושלין (שם נדר' ג ו).  גריסין שנתנן על גבי פרוסות להקפותן (שם עוקצ' ב ו).  מי גריסין לעיסת גריסין של פול (שם נדה ח ט).  היו מכין אותו (את שלמה בזמן גלותו) בקנה על ראשו ונותנין לפניו קערה של גריסין (פסיק' דר"כ קסט.).  ומעשה ברבי יהושע שנתארח אצל אלמנה אחת וכו' אמרה לו מפני מה מעטתה בגריסין הללו (דא"ר ו).  — ב) °מין ממיני החטטים שבראש: שנאת האשה לסריס, שנאת השור לאריס, והראש לגריס2 (עמנו', מחברת ה).